20181222_133252

‹ חזרה ל להחלים מאלצהיימר – Alzheimer's disease מחלה קשה, שאפשר להשתקם ממנה

ארטמיז'ה דנטליסקי (1593 – 1656) יהודית והמשרתת שלה, 1625 – Artemisia Gentileschi – Judith and her Maidservant, 1625- Detroit Institute of Arts הציור מתמקד בשתיים לאחר מותו של הולופרנס, נושא שחוזר בעבודותיה, כאן כאשר העוזרת מחזיקה סל ובתוכו ראשו הכרות.
ארטמיז'ה דנטליסקי גם ארטמיסיה גנטילצ'י או ארטמיסיה סטיאטסי, כשם בעלה ובמקרים מסוימים אפילו לומי – ארטימיסיה לומי ציירת איטלקיה, שנחשבת כיום לאחת הציירים המוכשרים ביותר בדור הברוק בעקבות זה של רמברנדט וטינטורטו עם הצבעוניות המדהימה של רפאל, טיציאן וסימון וואה. ארטמיסיה שבין ידידיה היה גלילאו גליליי (קטעים ממכתביה לאסטרונום, הפיזיקאי והפילוסוף עדיין קיימים.) החלה לצייר כשהיתה נערה, עוד לפני שמלאו לה 15. היא ציירה בגנואה, בוונציה ובאנגליה. לצייר למדה אצל אביה, שלתקופה נמנה על ידידיו של קאראווג'יו אך לא ניכרת שום השפעתו של קאראווג'יו על עבודותיה, יותר מכך, השוואה בין יצירתה על נושא דומה לשלו ולשלה מבליטה עד כמה לא הלכה בדרכו האפלה של קאראווג'יו ואף עלתה עליו בכוח ההבעה. דמויותיה כאסתר לפני אחשוורוש- 1628, בת-שבע המתרחצת-1650, יעל וסיסרא- 1620 – ססיליה הקדושה מנגנת-1620, או קליאו המוזה של ההיסטוריה (1632) וללא ספק קליאופטרה, התמונה האלהית שלה (Cleopatra by Artemisia Gentileschi 1633-35) מוארות, קורנות אור, מקרינות עצמה שלא הייתה מקובלת עד אז ולא נמצא הידע להקנותה לנשים בציור – וכשמתבוננים בתיאור הרגשות של דמויותיה הרי הן והם מובילים תמיד לרמברנדט או אל טינטורטו ואפילו אל בתולומאיוס שפרנגר האגדי גם אל סימון וואה ואל תלמידו הענק של וואה ולנטין דה בולון (1591-1632) ותמיד אין חלקה קטן משלהם, כי ענקית בן ענקים היא. וכמנהג התקופה הציירת הענקית הזו, כמעט שלא יצאה מהבית. כשהתבגרה, פנה האב לטאסי המפוקפק באדם בבקשה שילמד את בתו ציור, אבל בה-בעת שכר עוזרת כדי שתשמור עליה או על צניעותה. צעדי הזהירות לא הספיקו. בשנת 1611 אנס טאסי הנבל את ארטמסיה בחדרה. באחד מימי חודש מארס בשנת 1612 נכנס אביה הצייר אורציו ג'נטילסקי לבניין הממשל ברומא והגיש תלונה רשמית נגד המורה אגוסטינו טאסי וגם נגד קוזימו קוורלי. טאסי הואשם שאנס את בתו של הצייר אורצ'יו ג'נטילסקי, שהיתה אז בת 19. קוורלי (בעל תפקיד זוטר בחצר האפיפיור) הואשם בסיוע לביצוע העבירה וכן בגנבת כמה מציוריה של ג'נטילסקי. משפטו של טאסי נפתח ב-1612 ונמשך כשבעה חודשים, שבהם הובאו עדים רבים מטעם התביעה וההגנה. הפרוטוקולים של המשפט – ארוכים, דקדקניים ויבשים – נשמעים מוכרים להדאיג. ארטמיסיה ג'נטילסקי, ברוח התקופה האפלה ההיא שהאשימה קורבן ולא פושע, נדרשה להסביר מדוע "הסכימה" לשכב עם הנאשם. טאסי הנבל ניסה לקעקע את המוניטין של ארטמיסיה כנערה צנועה. אינוסה של משרתת לא נחשב פשע באותם הימים וכך גם היה בנוגע למי ששמה הטוב נפגע. אך כל העדים לא אפשרו זאת ובניגוד למקובל הם סיפרו שארטמיסיה לא נראתה מחוץ לביתה וכמה ממכריו של אורציו העידו שמעולם לא ראו את בתו של הצייר, משל הייתה צנועה וחסודה. לא אשמה. בנובמבר 1612 הציירת הגדולה ארטמיסיה ג'נטילסקי זכתה- היה זה למעשה אחד התקדימים החשובים בהסטורי של מעמד הנשים בחברה הגברית. נגזרו על טאסי הנבל חמש שנות גלות מחוץ לרומא, אך גזר הדין (בהתאם לרוח התקופה) לא נאכף. רק כעבור שנים אולץ טאסי הנבל לעזוב את העיר לזמן מה, לאחר שהורשע בעבירה אחרת. האב אורציו מיהר לחתן את הציירת ארטמיסיה ג'נטילסקי עם צייר מפירנצה בשם פיאטרו אנטוניו די ויסנזו סטיאטסי (החתונה התקיימה ב-29.11.1612 – עם הצייר Pietro Antonio di Vicenzo Stiattesi). השניים עברו לגור בפירנצה. תקופה זו – שהחלה לאחר משפט האונס – היא תקופת הזוהר של ארטמיסיה. אות הפתיחה הייתה הזמנה, שהגיעה זמן קצר לאחר בואה לפירנצה ממיכאלאנ'לו הצעיר (1568–1646), אחיינו הגדול של "סמל הרנסנס, הפלורנטיני"- ב "קאזה בונארוטי" שלו יצרה פאנל נפלא מלא אור ויופי: "אלגוריית היצר" (Gentileschi Allegory of Inclination 1615-1616). ארטמיסיה ג'נטילסקי ילדה לסטיאטסי ארבעה ילדים – שלושה מהם נפטרו בגיל צעיר ואילו הרביעית נקרא פרודנטיה על שם אמה המנוחה, שהמשיכה לתחום האמנותי בעקבות אמה, הורתה.
ארטמיסיה ג'נטילסקי היתה האשה הראשונה שסיימה את לימודי האמנות באקדמיה בפירנצה ועד מהרה החלה לעבוד בשירותם של פטרונים שונים, ובהם מלך ספרד פיליפ הרביעי (1627), ובני משפחת מדיצ'י. בעידן שבו הציירות לא התקבלו בקלות על ידי הקהילה האמנותית או הלקוחות, היא היתה האישה הראשונה שהפכה לאקדמיה, האקדמיה די ארטה דל דיזגנו בפירנצה, והיתה לשם דבר. שם היא לימדה סטודנטים גברים ושיתפה פעולה עם ציירים אחרים בתקופה זו. היו לארטמיסיה דנטליסקי או ג'נטילסקי קהל לקוחות בינלאומי.
ארטמיסיה התמחה בציור של נשים חזקות, שאולות ממיתוסים עתיקים ונושאים בהשראת התנ"ך – קורבנות, התאבדויות ("קלאופטרה" 1635), ולוחמות נועזות, יזמיות ההולכות בדרכן הן. בן עבודות המופת שלה סוזנה (שושנה) והזקנים (בSusanna and the Elders במיוחד גרסת 1610 בפומרספלדן – יצויין שמדובר בסיפור, שנלקח מהתנ"ך, בו שושנה – אישה שמואשמת על לא עוול בכפה על ידי שני זקנים. הנבלים מאשימים אותה, באופן שקרי, בניאוף, לאחר שהיא דוחה אותם ושומרת על כבודה) וג'ודית = יהודית כורתת את ראשו של הולופרנס (Judith Slaying Holofernes הגרסה המפורסמת ביותר שלה 1614-20 מצמררת, עוצמתית, מדהימה ומוצגת בפירנצה באופיצי ב Galleria degli – מדובר ביהודית – מתוך ספר יהודית המספר על האלמנה הישראלית היפה, שמחסלת באומץ את הגנרל האשורי, הולופרנס, כדי להציל את בני מולדתה. נושא אותו שבה ג'נטילסקי לצייר) וכן יהודית והמשרתת שלה (גירסתה של 1625 במכון דטרויט לאמנויות) שמוצגת כאן למעלה גם קליאופטרה – הגרסה של 1633-35 – עוצרת נשימה. הדראמה, הבנת הנפש, העוצמה שבהחלטה, מעצבים כאן אישה גדולה מהחיים, שמעדיפה את מותה מנחש על אבדן חרותה בידי אספסוף רומאי – עבודה מדהימה. את עבודתה: "פורטרט עצמי כאלגוריה של הציור" (1638–9) יצרה ג'נטילסקי באנגליה. באזור שנת 1638, היא חברה אל אביה אורציו ג'נטילסקי, אמן נחשב בזכות עצמו, ויחד הם עבדו על סדרת יצירות למלכה הנרייטה מריה בתו של אנרי הרביעי, מלך צרפת ואשתו של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה. בגלריה ספאדה שברומא תלויות גם כיום עשרות יצירות רנסנס ובארוק – בצפיפות אופיינית לתקופה ההיא – ובהן כמה ציורים של האב אורציו ושל הציירת, הבת ארטמיסיה ג'נטילסקי. בציורים, "המלך דוד" של אורציו ו"אשה המנגנת בכלי מיתר" גם "מריה והילד", שוב ניכר – נשותיה חזקות, יפות, נאמנות לעצמן ותמיד נחושות. אין עדויות בולטות לסיפור חייהם הסוער של הציירים, אב ובתו שנאבקו על שמם הטוב וזכו. לתודעה המערבית פרצה ארטמיסיה ג'נטילסקי – בשנות השישים של המאה העשרים. המחקר הפמיניסטי אימץ את דמותה ומיהר להכתירה גיבורה – כמי שהיתה קורבן אונס ונאבקה להרשעת האדם שתקף אותה. כבר בסוף המאה ה-17 נשכחו השניים. קשה להניח שמי מהם היה מאמין כי עם התעוררות העניין בהם – תאפיל הבת על אביה. כיום ארטמיסיה דנטליסקי או גנטילצ'י או ג'נטילסקי נחשבת לאחת הציירות המתקדמות והמופלאות של דורה. ואם יורשה לי הערה אישית, הציירת הגדולה, שבה ונאנסת גם בימנו על ידי פרשנים שלא מצליחים לכבד אותה ולתת לה את מקומה בן ענקי הציירים, שכן, ארטמיסיה דנטליסקי היא אישה ואמנית בעלת דרך משלה. דרכה היא דרך היושר, האהבה, היופי, דרך התבונה ובה היא תמיד צוענת ומקרינה עוצמה. ירון מרגולין.

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*