על הברכיים – כאבים בברך שמאל מדיאלית

נערה ומכתב בידה – נרגעת עם כוס יין
Gerrit ter Borch
1665
Oil on canvas, 38 x 34 cm.
Sinebrychoff Art Museum, Finnish National Gallery, Helsinki

ברך שמאל מדיאלית – סיפורו של מפגש וטיפול בברך כואבת של בחור צעיר ונמרץ. מתברר שבעיות ברכיים משקפות הזנחה קשה בילדות המוקדמת. וכשלא זוכרים אותה היא מתפרצת בהפתעה, מטריגר קטן שמאזכר אותה ככאב בברך שמאל מדיאלית.

כאב בברך שמאלית נקשר בהעדר תשומת לב לפרטים הקטנים – בגילאים הצעירים נושא שעולה ומחבר אותנו כפרק המשך (פרק ג') למאמר על העקשנות שפרסמתי בראש השנה 2015.

העקשנות – משמשת אותנו כעמוד-שדרה נפשי שנבנה בנפשנו בגיל צעיר. פעוט/ה, ילד/ה או נער/ה שחווה/תה ימים טרופים וקשים בחייו/ה הראשוניים. חוויה של אי יציבות מקשה על התפתחותו/ה. ילדים חייבים לחוש ביציבות והעקשנות היא אחת הדרכים לעצבה.

״על הברכיים״ הוא מאמר חדש שהעלתי לרשת בחג סוכות 2015.

לשאלות

חג שמח.

חזרה לפרק א'

חזרה לפרק ב'

״על הברכיים״ מאמר שמספר על כאבים ועל הברך, שהיא מפרק מורכב וקשה לטיפול. האמת, שאני מאותגר בכל פעם מחדש בבואי לטפל בברכיים כואבות. בגלל הרגשות שנלווים לפרוק הכאב מהברך. רגשות שנפגשים עם העקשן. זה די מובן מי נהנה משיחה עם עקשן. בנוסף לכך, בדרך-כלל הטיפול בברכיים מאוד כואב בגלל העקשן שתמיד מסרב להתגמש ואני מתחיל להזיע כשאני נוגע בו או בדמימה כדי פרוץ את מחסומיהם והאדם סובל בנוסף לכאב שנובע מהדמימה גם מהמגע שלי – נעשה לי חם, הדופק מתגבר, העיניים מתנפחות והאמת – בא לי פשוט לקום משם ולברוח. קשה לי לסבול נוכחות של כאב במטופל שלי. הרגשות שנקשרים בברך מורכבים, כואבים וקשורים למה שפגשנו בפרקים הקודמים פרטים קטנים שמתעלמים מהם, כמסמר קטן שנפל והחריב ממלכה ובעקשנות שמאבטחת יציבות בעיניו של אדם בתקופת ילדותו. על העקשנות כתבתי בפרק הקודם.
הדמימה שבה אתמקד הפעם קשורה בברך. מרגע התעוררות הדמימה בברך עולה כאב חזק שפולש אל החלק הפנימי שלה (M). האזור שמוגדר פנימי בברך כואב. הוא נמצא סמוך לפיקת הברך. מדובר בכאב שמקשה ללכת, לסובב את הירך פנימה או לישר את הרגל (ראה בציור למטה דמימת הברך מסומנת בחץ האדום).

 

gastrocnemius muscle Dmimat Neglect דמימת ההזנחה מצוינת בחץ האדום ונמצאת בראש הפנימי והתיכון של שריר התאומים

gastrocnemius muscle Dmimat Neglect
דמימת ההזנחה מצוינת בחץ האדום למעלה משמאל, ונמצאת בראש הפנימי והתיכון של שריר התאומים

סיפורה של ברך כואבת של בחור צעיר ונמרץ בשם בנימין נ'.
ההצלחה בעבודה באה אל בנימין נ' מיד עם סיום למודיו. עבודת הסיום שלו עוררה עניין גדול ועוד טרם קיבל את התואר, הוא קיבל מלגת לימודים בארה״ב. אחר-כך באו גם מספר הצעות עבודה וחלקן בהחלט מפתות. בנימין נ' בחר לעבוד בחברת נדל״ן גדולה בחו״ל ואז בחופשה מלימודיו, לפני שהחלה עבודתו קפץ לישראל להיות קצת עם אימא ויצא בהמשך לטייל עם שני חברי ילדות בהרי הפירינאים. בלילה הראשון הם ישנו סמוך לעיירת צעירים בשם רודיאר (Rodellar), שבסיירה דה גווארה, רכס ההרים שלמרגלות הפירנאים. העירה ידועה בצוקיה ובמסלולים מגוונים שופעים יופי טבעי. השלושה התמקמו באלברגה לאס אלמוניאס (Albergue Las Almunias). באמצע הלילה החלו כאבים גדולים בברך שמאל של בנימין נ'. הכאב פרץ ללא סיבה ניכרת לעין. האירוע היחיד שבלט למתבונן היה באלגרגה עצמה. הם קיבלו חדר נחמד וארוחת ערב לאחר מכן הוצעו להם מספר אפשרויות למסע הבקר וכמובן ארוחת ערב ובקבוק יין. שעליו הוסיפו עוד בקבוק וחגגו. הכול היה מבשר טובות. בשנתו הכאב פרץ אל הברך, לאזור שקרוב לפיקת הברך – בחלקה הפנימי מכונה מדיאלי בשפה האנטומית שמטפלים משתמשים בה וסימנה M. בנימין נ' נבהל שהרי לא צעד, לא טיפס על צוקים ולא סביר שעשה תנועה לא נכונה בשנתו שגרמה לכך.
מי שמכיר את הישראלים ויותר מכך את הבחורים הישראלים מבין שאין סיכוי וגם אם הכול אומרים שלא אפשר שיצא לדרך כי האתגר גדול, שימנע מכניסה למסלול. בנימין נ' יצא למסלול בבקר כמתוכנן. הטיול אמור היה לכלול מסע רגלי עגול שסיומו באלברגה וממנה יציאה לרכיבה על אופניים. הכאבים הלכו והתגברו ובסיום הקילומטר השלישי כבר צלע וחבריו הבחינו שמשהו לא בסדר ומשהצליעה החלה הולכת וגדלה. לא היה להם שום ספק שהוא חייב לחזור לאלברגה ולראות רופא.
מסלול הסיוטים של בנימין נ' החל כשמצא עצמו דוחה את תחילת עבודתו בחברת הנדל״ן, בלאס וגאס. בנימין נ' התקשר לאימא וזו קבעה לו תור והוא שב לישראל ופנה אל מומחה לבעיות ברכיים בהדסה ירושלים … אימו ניהלה שם מחלקה והיו לו קשרים טןובים עם המוסד הידוע. לאחר מכן נסע לושינגטון לראות מומחה ברכיים ושב לתל אביב בה פגש את המומחה השלישי לברכיים, מאז אותו ליל סיוטים בצפון ספרד, הבקר שאחריו, שני חבריו שהתעקשו לחזור לאלברגה ולהפסיק את טיול הרגלים.

הכאבים של בנימין נ' לא פחתו ואף החריפו. שנה עברה מאז ובנימין נ' שמע על שיטת עבודתי כששתה קפה בשדרות רוטשילד עם אלברט. אלברט היה סוכן ביטוח. הוא סיפר לו שסידרתי לו את הברך ולזכותי חזר לשחק כדור-סל עם חבריו בימי שני בערב.

בנימין נ' לא האמין שלחיצות, עלה כרוב ומשחת תמציות האבנגורי יכולים לעזור לרפא את הברך שלו. הוא נסע לראות מומחה נוסף לברך הפעם בשוויץ.
עברו עוד 3 חודשים ובנימין נ' התקשר אלי.
כשהוא נשען על חברו (מהמסע להרי הפירינאים) פסע בנימין נ' בשביל הפונה אל הקליניקה שלי. הגן הנפלא של הפוביצרים חיבק אותו. הכאב בברך הקשה עליו לצעוד ובנוסף בליבו לא נותרה כבר תקוה. כך נפגשנו. שוחחנו מעט… זכיתי בכמה פרטים טכניים של המקרה.
הדמימה עוררה כיווץ חזק בצד הפונה פנימה. נגעתי בשריר מאחורי הברך, ולמרות שהשריר אינו אחד משרירי הברך המדיאלית הכאב במגע בו לימד אותי על כיווץ חזק. סיכמתי לעצמי: דמימה בשריר התאומים עם סבירות להזנחה בילדות המוקדמת שאצטרך לטפל גם בה.
בנימין נ' כעס: ׳למה אתה מתעקש לגעת בשריר הזה הוא בכלל לא נמצא בברך׳. המלומד והמקובל דיבר מתוכו.
: אני מבין שעברתה מספר מטפלים ואף אחד לא בדק את מצבו של שריר התאומים שלך.
: ׳איי׳ בנימין נ' פלט צעקה – הכאב דיבר דרכה.
והמשיך בתהייה מובנת: מה זה הכאב הזה?
עניתי – כמתעלם מהמלומד והיודע כול ההוא: ״דמימה של הזנחה״ והוספתי מיד דבר מה לריצוי המלומד ההוא: ״והסתיידות של שריר התאומים – בראש העליון והתיכון של השריר״.

הסברתי למלומד שבבנימין נ' שישנם מקרים, די נדירים, של בברך מדיאלית כואבת והטיפול מחייב תשומת לב דווקא לשריר נמוך יותר שנמצא מאחורי הברך (gastrocnemius muscle). ״אבל אני מניח שגם שרירים נוספים כבר הסתיידו כמו Musculus semimembranosus (חצי קרומי, ממוקם בחלקה האחורי של הירך, Femur החלק העליון של הרגל הירך מוגדרת מבחינה אנטומית כנמצאת בין אזור האגן לברך.) או ה Musculus vastus medialis השריר הנרחב התיכון שבחזית הירך״. הוספתי.
בדקתי אם הכאב של הברך שלו הוא אחד מאותם המקרים שהטיפול צריך להיות בשריר התאומים שנמצא מאחורי השוק.
בנימין נ' התרצה ותעניין לדעת מה הביא אותי לחשוב על שריר התאומים, אליו פניתי ראשונה.
: הסיפור שלך. השבתי לו בקצרה. הוא שכיוון אותי לשם וניסיוני. זה היה תעלול ישן לבחון את הגמישות בנפשו.

משחת שאוסיאנט ירוקה

משחת שאוסיאנט ירוקה

התפתחה בנינו שיחה שכיחה למקרים כאלו, אבל מה שהיה חשוב כאן היו הלחיצות עצמן והגמישות שנחשפה בהמשך. חלק מאותה שיחה נסב על דברים רגילים ובחלקה על התחום הטיפולי, אבל בדיקת הגמישות היא הייתה האור הגדול. הוצאתי משחת שאוסיאנט ירוקה והנחתי אותה על דמימותיו והמשכנו לדבר. הסברתי לו בהמשך הדברים ובדיקת גמישות נפשו, שדמימה היא מעצור לא טבעי של איזה אירוע. תסכול הוא למשל, ההרגשה שנובעת ממסלול חיים שסופו הוחמץ אולי משום שלא הושג יעד נחשק״. העקשן לא קפץ מתוכו כדי להפריע, נראה שנפשו גמישה דיה, והמשכתי לדבר על חוסר גמישות:
״התסכול מוגדר כרגש נוקשה. הדמימה קשה עוד יותר, היא ביטוי לתסכול של הנפש ויש שאומרים שהיא תסכול של הנשמה״.
הדברים נחרטו באזנו… השתהתי לאפשר להם לחדור והמשכתי לאט: ״מרגע שהנשמה מזהה החמצה היא מתכווצת מהתסכול״. מטבע הדברים האלו בגלל חדשנותם, או שהם פוגשים בעקשן שבנפש ואין לו סבלנות אליהם או קשב משום שהחידוש יכול להגמיש – הגמישות היא האויב הגדול של העקשן שמעדיף עליה את ההתנגדות.
נוכח חידוש צצה (מהעקשן שבנפש) התנגדות והיא שמשמרת נוקשות ועקשנות, אבל יש ופוגשים בנפש – לא בעקשן שבה בנפש עצמה – לא יכלתי עדיין לדעת במה הדברים יתקלו: בעקשן או באור שבנשמה.

בנימין נ' האזין נראה שגם אם לא נפתחה הנשמה ממש, הרי שליבו החל להיפתח ורצף הדברים עלה ממני וזרם אליו באופן טבעי ומשהו בו החל להתגמש ואלו הדברים שאמרתי לו אחר-כך:
"הנשמה בנויה ליילד באדם תנועה, להוציא תנועה לאור העולם היא תמיד ובכל מצב משימה גדולה. התפתחות ויכולות אנושית, גם כישורי חיים וחשיבה צלולה הם ביטוייה. כשאתה פוגש אדם שפיתח כישורי חיים אתה יודע שההשמה שלו יילדה בו תנועה״.
חזרתי על הרעיון כדי ליצור אתנחתא – הנפש מאזינה דרך האתנחתאות…
״כל אלו (יכולות, כישורים) הם ביטויים לתנועה שהנפש והנשמה מיילדות״.
״…כשהמצב של הנפש קשה (בגלל חיים מרירים והזנחה, או מצוקה בבית הגידול) היא נגררת לתחושת החמצה". הסברתי "הנפש מייבבת במפגשיה עם ההחמצה. היבבה של הנפש ולפעמים היבבה של הנשמה עצמה (על ההבדלים בניהן, הצעתי שנדבר בפעם אחרת). הכאב מתכווץ ויוצר ייבבה – עקב הסתלקותה של הזדמנות לנשמה לפתח את הילד לו היא אחראית והיא מתכווצת".

בנימין הקשיב כמוצא שלל רב ואני זרמתי עם ההתרחשות ותהליכי התגמשותו ריככו את ליבי. זה היה מפגש נדיר של קשב עמוק.

"עובר זמן והנפש מוצאת הזדמנות ליבב. זה קורה כשהילד בוגר ומתחזק והיא סומכת עליו. הנפש מזהה בו יכולות להכיל את סבלותיה. ואז היא מייבבת. היא בוכה בכי מר על התסכול ההוא". חזרתי על עצמי כדי להדגיש את הדברים והמשכתי: " והיא מתפרצת בבכי קורע לב והכאב הזה, שלה מתעורר בשרירי היבבה ומקרין את עצמו אל שרירי הגוף בצורת כיווץ כרוני שמכונה דמימה".

הנשמה שלו האזינה וכפתה קשב על כולו והוא ציית לה והאזין לדברים שלמדתי מתלמידו של תלמידו של שפינוזה

הכאב הנפשי עולה בייבבה ומתפשט מהמרחב הרגשי (שדומם בשנים שקדמו לפציעה כמו זו שלו) במרתפי הנפש. שם נקבר הכאב – באפלה ההיא, באפלת הנפש שכב הכאב, כי הוא כבד בגלל הכיווץ שיצר בנשמה הכאב. והנשמה קלה וזורמת במיוחד כשהיא פוגשת ברעיון גדול, בהגשמה של תהליך תנועה שיילדה באיש לו היא שייכת וגם באהבה.

הכבדה ההיא זו הדמימה וכשיש אור גדול, כמו הצלחה היא מתפרצת החוצה, כי האור קל והיא מרחפת בעזרתו למעלה, למרות שהיא כבדה מטבעה. הדמימה נעשית חלק ממרחב האור. באור היא כמובן בתפקיד הכבד והמושפל היא הצל. מכאן המשכתי לאט כמו אחד שמטפס בסולם למעלה:

Murillo Jacob (1618-1682) Jacob’s dream וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים - פרשת ויצא

Murillo Jacob (1618-1682) Jacob’s dream וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים – פרשת ויצא

 

דמימה מרחפת קלה מדמימה שקועה במרתף – אבל בנפש היא רק צל כשהנפש ובעיקר הנשמה שבה הן האור, אבל הן גם מרחב של תנועה: הנפש והנשמה הן מרחבי תנועה והדמימה שהיא בפועל כיווץ וכובד שמושך למטה וגם אחורה כשהתנועה מושכת קדימה. בתנועה, גם בזרם הנהר של החיים והאירועים והחוויות – היא סתם התנגדות ומעצור. מעצור שקיבל השראה מהתנועה אבל בסוף הדרך הוא רק מעצור. כשהדמימה מרחפת בתנועת הנפש, בגלל האור אז היא כבר יוצרת תנועה אבל זו ממש תנועה מוזרה משהו לא טבעי מקרטע כמו צליעה של רקדן, כמו אבן בנעל – היא מפריעה תמיד באיזה אירוע חשוב".

היפהפייה הנרדמת, הוא סיפור מעשיה אודות נסיכה יפהפייה שמכשפה רעה פולשת אל חייה כדי לחבל בהתפתחותם – היא סמל לדמימה שבשנת 1959 יצאה לאקרנים גרסה מצוירת שלה מאת  וולט דיסני.

המכשפה הרעה מהיפיפיה הנרדמת באה כדי לעצור שמחה גדולה. היא משתמשת בקוץ כדי להרדים את הנסיכה ולמנועה ממנה להתפתח.

המכשפה הרעה מהיפיפייה הנרדמת באה כדי לעצור שמחה גדולה. היא משתמשת בקוץ כדי להרדים את הנסיכה . היא סמל לכוחה של הדמימה. הדמימה תמיד מעכבת ומונעת  מהנסיכה להתפתח.

הרגשתי שחייב לקום כאן הסבר ואמרתי:

"אירוע מבטא תנועה, הוא התרחשות. הדמימה היא משקל כבד שבאירוע. הדמימה הופכת למעצור או לאירוע מוצל, היא כמו המכשפה רעה באגדת "היפיפיה הנרדמת" מאת האחים גרים לאירוע בחיים. דמימה היא גם כמו גלגל מפונצ'ר של התרחשות טעונה רגשית שחוזרת על עצמה שוב ושוב כתקליט שבור. אין בגלגל הזה התפתחות אבל הוא מסתובב ומקרטע שוב ושוב… כדי שתהיה התפתחות צריך האירוע לעורר את ההכרה. ההכרה נקשרת במרחב המחשבה והיא שמגמישה את העקשן ואת הנפש ואת הגוף. ובאירוע מדומם אין הכרה או תובנה. יש קושי וקשיות זו בגלל נוכחותה של דמימה". היה שקט בחדר "בעשייה מדוממת" אמרתי לו "אין ממש אין התפתחות של כישורי חיים. תסכול הוא, כאמור לעיל, גם חוויית חיים, הרגשה שאיזה מסלול הוחמץ ולא הושג יעד, או כישור חיים ותובנה שפוספסה״. אמרתי כדי לסגור מעגל.
בנימין נ׳ הודה בתסכול: ״זה בדיוק מה שקרה לי בפירינאים׳׳. הבנתי מהערתו שהוא קשוב והנפש מדברת ממנו ומגיבה על ששמעה … הגלגל התהפך והשיחה החלה להעמיק.
״הדמימה קשה עוד יותר״. חזרתי כדי לזנק מהמקום בו היינו רחוק יותר …המשכתי בדרכי, כמו גשש שמצא את דרכו והבין כמה עמוק  ניתן לשוחח עם הצעיר הזה.
״אמרתי קודם לכן, שהכאב מתעורר מחוויית הדמימה, בגלל ההחמצה והתסכול של הנשמה״… הוא זכר את הדברים. ראשו הנהן …״והתסכול זורם בגוף ומקרין אל שרירי הגוף ולוחץ עליהם עד שהם מתכווצים״.
הבחנתי נצנוץ בעיניו הוא הקשיב, אבל נשמתו הוארה באור המחשבה. דברי ענינו אותו. (סיכמתי והוספתי) בחור סקרן חשבתי לעצמי, הינה עוד אחד שמאזין לשפינוזה, החכמה ממשיכה לזרום קדימה. מהרגע הזה כבר נגררתי כמובן הלאה והלאה והסברתי ודיברתי בהנאה, משל שוחחתי עם קולגה או עם חבורת הפילוסופים הצעירים שרותם טמיר הקים כשהיה בן 15 והזמין אותי להיות לה מורה דרך – שם למדנו את שפינוזה: ״מבדילים בין שרירי פעולה ושרירים לביטוי רגשות. הרגשות מוקרנים למקומות ייחודיים בגוף, בפנים, בכפות הידיים, גם אל הצוואר ולרגליים. שרירים לביטוי רגשות מכילים את ייבבת הנפש ומתכווצים כשהיא מתפרצת. אירוע קטן יכול לגרום לנפש לייבב. הוא מעלה בה זיכרונות, אסוציאציות מימי סבלה והיא מייבבת, אבל כבר אמרנו למעלה בתנאי שהילד בגר והתחזק. הרגשות מוקרנים למקומות ייחודיים בגוף בכפות הרגליים למשל מוקרנת האהבה, אל השכמות נכנס כעס ואל הלחיים תחושת הנאמנות או אבדן אמון.

שריר מתכווץ עקב פעולה נמרצת, אבל הוא שב להשתחרר בתוך שניים שלושה ימים. חומצת החלב מסתלקת ממנו והוא משתחרר. הקשב שלו נתן בי איזה סימן להמשיך וגם משהו בתוכי קרא לי לעשות זאת. אבל קול פנימי נוסף עלה והזהיר: ׳ירון אל תגזים במידע׳… דברי האחרונים חשבתי ביני לבין עצמי לא מאיימים עליו להקפיץ ממנו את העקשן, אחרי הכל שרירים מכווצים של ספורטאים בהחלט נמצאים עדיין בלב הקונצנזוס ואז הוא זרז אותי ב: ״נו״ והמשכתי:
״דמימה שונה מכיווץ שריר של ספורטאי, בכך שהשריר לא משתחרר, אלא מסתייד. השריר בדמימה נשאר מכווץ ונוקשה זמן רב״. 'עכשיו אתה כבר מגזים' אמר קולי הפנימי.
עד כאן הדברים ניתנים לעיכול, העזתי להתווכח עם הקול הזה בתוכי, אולי רציתי שבנימין נ' ילך ודי ואמרתי מה שאני יכול לומר בעצם רק לתלמיד מצטיין וותיק על דמימת הברכיים, נראה שהשד נכנס בי והחלתי לפזר סודות לכל עבר וזה לא היה הסוף

,יהושע י יב-יד שמש בגבעון דום 

, שמש בגבעון דום  Gustave Doré גוסטב דורה (1832 – 1883),יהושע י יב – יד.

כי אולי בכול זאת רציתי לראות את גודלו של העקשן שבתוכו. נו, שיזנק ויצרח ויכה ויתנגד למחשבה ולאור המתפרץ כדי שתיסגר לה ואשתוק כבר, אבל השמש נעמדה דום וכמו בספר יהושע י (יב-יד)  האור המשיך אל החושך והדברים זרמו והתנהלו על-פי טבעם הם ובאור מלא: ״הברך הפנימית מכילה שרירים שמשקפים רגשות של הנאה מדובר כאן בהנאה שמתעוררת עקב סיוע ותשומת לב אל רצון. אל הרצון העמוק ביותר של אדם לממש את עצמו״ וגם הוספתי על כך ואמרתי שההזנחה מוגדרת כהעדר יחס והעדר תשומת לב לצרכי יסוד של אדם והגרוע מכל התווסף בסוף: ״כשהברך השמאלית מדיאלית מתכווצת ומסתיידת – היא חושפת את הדמימה של ההזנחה״. הפצצה נחתה בחדר. נבהלתי – לא הוא – בנימין נ׳ עמד כולו כעץ צומח והסקרנות אחזה אותו זקוף ושקט. והשד שאחז בי טלטל את כל האסטרטגיה הטיפולית והמשכתי לדבר כמו עם אחד משלנו וגם אמרתי:
״אנשים שחוו הזנחה בילדותם המוקדמת עלולים לקרוס נפשית עקב ריסוק עמוד שידרה נפשי ופיקטיבי שיצרו כדי להגן על עצמם בילדותם – דוגמא לעמוד שידרה כזה בעקשנות משההצלחה נכנסת לחייהם העקשנות מתערערת, אין בה עוד צורך והקריסה שלה מתחילה וגוררת אחריה … שתקתי אבל השטף פרץ והוספתי על כך והצגתי רעיון נועז נוסף על ההצלחה. מימוש משאלות לב והכרה בהם יכול להיות הרסני: ״כשאדם חווה ביטוי קיצוני בחייו, של הצלחה (מבחינתו), וברקע עומדת הזנחה והצלחה זו היא היפוכה של הזנחה שחווה בילדותו יכולה דמימת ההזנחה לקפוץ ולהתפרע כסוס פרא״.
והדמימה הזו שאל הצעיר פורצת בברך?
נמנעתי מתשובה, אבל סיפקתי את סקרנותו ואמרתי שההצלחה היא זו שמחייבת טיפול כי ללא טיפול הולם, שיש לי בו ניסיון רב אדם קורס מיד לאחר שהשיג אותה או שהישגיו נרמסים. ההצלחה הזו ובמצבי הזנחה קדומים יוצרת נזקים בלתי הפיכים. הרבה אנשים מדברים על שכרון כוח ומיחסים את הבעיה בשבר שמביאה ההצלחה כנטייה למגלומניה ויש האומרים: ׳עבד כי ימלוך״. היוונים הקדמונים דיברו בחינוכם להצלחה על איפוק. אני מטפל ביסודות ההזנחה עצמם והאיפוק שדמותו של דדאלוס מסמלת עבור היוונים הקדמונים, חלק מגישה זו. בנו איכרוס נמשל לשיכור כוח שמגביהה טוס ומתרסק לים. הגם שרבים מעלים דוגמאות לשתן שעולה לראש עקב הצלחה מעטים מקשרים את הבעיה עם דמימת הברך הפנימית.

לשאלות

השד עזב אותי. וחשבתי ששיח מסוג זה אל גבר צעיר נמשל לשיחה עם אבנים שבקיר. אני משיב לשאלותיו אבל חש באשמה שמעבר למתן תשובה, אין לו כל עניין במחקרי על הדמימה, בשיטות הטיפול שפיתחתי ולא בעולמי – לוחשת לי האשמה. אולי אני צריך לומר לו משהו שיתאים לו יותר … משהוא כללי ומופשט כמקובל, אחרי הכל השיח אמור להתאים ליכולותיו, טוב אני אומר לו משהוא רגיל. בחרתי לומר לבנימין נ': ש״מדובר בשריר ושריר פועל מתכווץ ולאחר שהפעולה סיימה הוא רפה. תנועה לא נכונה גורמת לכיווץ וההזנחה שבאה בעקבותיה היא אם השריר לא מטופל בהרפיה״. השתהיתי לראות איך דברי נקלטים והוספתי שהזנחה כזו יכולה לגרום להסתיידות שריר. אחרי הכול לא היה לי ספק שהשרירים בברך של בנימין נ׳ החלו להסתייד.

בנימין נ' מסתכל עלי ואומר, ״אל תנסה לעבוד עלי (לרצות אותי). אתה לא מאמין שעשיתי תנועה לא נכונה בלילה באלברגה״.
: לא. קפצה כאן תשובה מהנפש עצמה, אישרתי את הנחתו. אבל המשכתי במסע שעשועי מלל: טוב, אולי במהלך השינה, באלברגה …
בנימין נ' הפסיק אותי ואמר: ״ירון, אתה לא מאמין בזה״ והוסיף כמגן על דבריו שקרא כמה מאמרים שלי לפני שהגיע אלי לטיפול.
אישרתי, שאני מאמין שמאחורי הכאב שלו עומד משהוא עמוק, רגיש, ומאוד אישי והוספתי בהיסוס כמחפש שוב את דרכי אל נפשו: ש״מעבר לכך יש גם מצב אובייקטיבי – הברך כואבת גם כי השריר שהתכווץ הסתייד וצריך לפתור גם את זה״.
בנימין נ' התעקש כלוחם למען האמת: מה אתה באמת חושב שזה?, הוא הצביע על הברך הכואבת שלו.
: ״כאב מסוג זה״… היססתי אבל ידעתי שמצאתי נפש ידידותית לעולמי, ואמרתי בסופו של דבר את מה שאני יודע: ״כאב מסוג זה צופן בתוכו תחושת הזנחה קשה מתקופת הילדות״. ככל שהדברים נאמרו בשקט השפעתם בחדר הייתה כשל פצצה שהתפוצצה בקול רם. בנימין נ' זז באי נוחות – נראה כמי שלא קיבל את ההערה הזו. כל שנראה עד כה מוביל להתרת הכאב התהפך הוא עמד מהוסס ואמר על שלא אפשרי שחווה הזנחה כלשהי בילדותו.

את שנאמר כבר לא ניתן היה להשיב.

הזנחה

הזנחה

 

תחושת ההזנחה שבה ומתעוררת בשל אירוע חד פעמי, מאוד חיובי, (טריגר) שיכול להעלות את ההזנחה הקדומה מרביצה באפלה וכניגוד לאור שפרץ לחיי האדם היא מזנקת כצלו ובשיטת המחשבה האסוציאטיבית, הפרט ואפילו פרט שולי יכול לגרור אותך ולהקפיץ את כולך לתוך אירוע שלם וחדש.

מדובר במנגנון מוכר. אנשים רבים נוטים להעלות זיכרון מימי הילדות והוא כואב ומתפרץ, פולש אל חוויות שהן הפוכות לו. יש והחוויה הקדומה פועלת על השריר למשל, בהתכווצות של שריר התאומים (באזור האחז – מדיאלי) כשאדם חווה תשומת לב וקשב אמתי לעולמו ההולך ומתגשם לפניו. בנימין נ' ביקש לדעת אם הנושא הזה מופיע בעוד מקום בגוף.
כן, השבתי קצרה. שוב הנפש זינקה אל הידיעה ואמרה את דברה.
: היכן?
עניתי: במפרק הירך: ״כאן״ – הצבעתי על צדי האגן שלי ״ובצורה של כאבי בטן״. בנימין נ' שאל אם יש הבדל בן הצדדים?
:כן, ימין מוגדר כהעדר תשומת לב או כתשומת לב מופרזת מצד האב (העדפת יתר, פינוק וכד׳) ובצד שמאל מצד האם. כאבי הבטן מופיעים בלילות, לקראת השינה ובסופי חופשות. בדרך כלל בסופי החופשות אלו מוצגים כהרעלת קיבה. החדר היה שקט.
בנימין נ' החוויר.
מה קרה? שאלתי.
בנימין נ': חזרתי מספרד עם קלקול קיבה. שתקתי.
נפשו היא שדיברה הפעם ואני האזנתי לה:
״סבלתי מאוד מכאבי בטן בילדותי … הוא זרם עם הזיכרון ופלט בניגוד לתכנון שלו: ״לא קראתי בתורה, לא עליתי לתורה בגלל מפרק הירך השמאלי שלי. נחבלתי בו בבית הכנסת כחצי שעה לפני שעליתי לתורה …
כמטפל, שהיה רקדן, כוראוגרף ומורה לרקדנים למדתי להבחין מתי הנפש מדברת את עצמה, להבדיל ממתי נשמע בחדר דבר העקשן. וכשהעקשן מדבר מתנפחות לי העיניים, הרכות מתלהטות והדופק בצידי הראש מתחיל, אני מקשיב – זו עבודתי, אבל ברגעי הווידוי של הנפש, הכל מתרווח – כמו בחופשה בטבע… אני נעשה מאושר וסקרן.
הנפש דיברה. ידעתי זאת והצעתי לבנימין נ' לברר את נושא ההזנחה באופן כללי וכן לברר אם הייתה כזו גם בחייו המוקדמים.
התפתחה בנושא זה למזלי, שיחה כללית ודי מלומדת מאוד אינטלקטואלית וזה עוזר להקפיא רגשות. האני מסולק והקשקשת מוצגת. בסגנון כזה אמרתי שאפשר לגלוש באינטרנט ולראות מה כותבים הגולשים על הזנחה.
בנימין נ' שב ואחז בעקשן. עמוד השדרה של נפש סובלת בילדות; הוא התעקש על ילדות מיטבית ושאין אפשרות שחווה הזנחה כלשהי בילדותו ובמיוחד לא אפשרי הדבר שהוזנח על ידי אמו. התחלתי להזיע וידעתי שדבר העקשן השתלט על החדר.

הוספתי ואמרתי דברים מהעניין ההוא למשל שנוכל לסייע להפחתת הכאב כבר עכשיו בעזרת המשחה הירוקה – שאוסיאנט, וגם לזיכרוני נאמר שנושאים שנקשרים בילדות מוקדמת הם דבר שיש דרכים לברר אותם, הגם שאפשר שהגוף מגיב על צרוף מקרים.
שנינו ידענו שהעקשן בו והנפש נאבקים ביניהם. הפצצה הוטלה ואין להשיבה. הנתונים מהדמימה שהתעוררה מתרדמתה פעלו ועשו את שלהם והכריעו אותו ברגעים משמעותיים בגיל 13 בתקופת בר המצווה שלו, לקראת התחלה של קרירה. עמדנו לסיים את הפגישה. רשמתי לו תור והערתי שיתכן ואני טועה ואם ירצה יתשאל את אמו ואם נכון לו שיתעלם מכך.

לפרק א' – ל"על העקשנות כאב גב תחתון שמקשה על הטיה של הגב לצד" – להקליק כאן
לפרק ב' על העקשנות וכאב בזרוע להקליק כאן
לפרק ג' – על הברכיים למעבר למאמר להקליק כאן
לפרק ד' על ההזנחה וכאב בברך להקליק כחץ/י

אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח לשמוע ממך – ירון מרגולין


אשמח להשיב לכל שאלה.

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


שנה טובה ומבורכת

ירון מרגולין

 

הערה: כל הנאמר, נכתב בדף זה ובבלוג כולו הוא חומר למחשבה בלבד ואין לראות בו הנחיות לתפעול או לעשייה.

נשלח ב כללי
0 comments on “על הברכיים – כאבים בברך שמאל מדיאלית
5 פינגים/מעקבי קישורים עבור "על הברכיים – כאבים בברך שמאל מדיאלית"
  1. […] פרק ג' ובו אספר על ברך שמאל פנימית (מדיאלית) של בחור צעיר…: "על הברכיים מאמר על ההזנחה וכאבים בברך שמאל מדיאלית" […]

  2. […] לפרק ג' ובו אספר על ברך שמאל פנימית (מדיאלית) של בחור צעיר…: "על הברכיים מאמר על ההזנחה וכאבים בברך שמאל […]

  3. […] ומכאוביו פורצים אל הגב התחתון באזור חוליות L4-L5, ברך ימין (מדיאלית) קריסה של מערכת הנשימה, שיעול כבד, קשיי […]

  4. […] שמונע ממנו להגשים את כוונתו (רצונו) – מצב זה מכונה בתורת הדמימות מאמץ שלילי (שדמימת הפחד יצרה) משום שהוא כוח הפועל על […]

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*