אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון, פורטרט עצמי 1824

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון, פורטרט עצמי 1824

(1767–1824) Anne-Louis Girodetde Roucy-Trioson

ערך שתרמתי לויקיפדיה

צייר צרפתי בן דור התנועה הניאו-קלאסית בצרפת, מבשר הזרם הרומנטי (בציור הצרפתי), כנר, הוגה דעות ומאייר, ידוע כ- ז'ירודה -טריוזון Girodet-Trioson, נקרא טריוזון על שמו של, ד"ר בנואה פרנסואה טריוזון, האפוטרופוס שלו.


אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון - דיוקן עצמי

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון – דיוקן עצמי

 

הזרם הניאו-קלאסי

מקורות הציור של ז'ירודה טריוזון יונקים מזרם מחשבה אמנותי ותרבותי שהתפתח באירופה משנות ה-60 של המאה ה-18 ועד לתחילת המאה ה-19, הזרם הניאו קלאסי. מאופיין עם תולדות הציור בצרפת. הניאו-קלאסיציזם צמח בעקבות המהפכה הצרפתית וחשיפתם של שרידי העיר פומפיי בחפירות ארכיאולוגיות (נערכו ברומא על ידי ווינקלמן בשנת 1748). הפיסול והארכיטקטורה שנתגלו בהן ובחפירות נוספות ביוון ובאיטליה באותה תקופה, הפכו לאפנתיים. הניקיון והסדר המופתי של יצירות אילו שימשו לאמנים השראה והחזירו את האידיאל הקלאסי שכלל ויתור על שאיפות הפרט למימוש עצמיותו למען הכלל אל מרכז העשייה האמנותית. סגנון הלבוש, האדריכלות והרעיונות החברתיים בתקופה זו הושפעו מהממצאים הארכאולוגיים שנתגלו בפומפיי והיו בצרפת להט שהוליד את הניאו-קלאסיקה. הציור הניאו-קלאסי בדומה לציורי הקיר שנחשפו בפומפיי מאופק ובהבדל מהציור התנועי (רנסנס). ציור זה מחפש שקט ומתעניין במעברים הנינוחים שבחוויה. הרנסנס העלה והגדיר את השיא שבחוויה הרגשית. הוא חיפש את הדרמה, את הכוחות שמניעים את הנפש ואת הדרכים לקלוט את מרב העוצמה ואותה הרנסנס וכן היוונים הקדמונים (פסלים ודרמטורגים) לפניו, ביקשו לתפוס ולהנציח באבן או על הקנווס. נושא התנועה בכלל והתנועה בשיאה הנחה את גדול ציירי הרנסנס. העבודות של טינטורטו או רמברנדט הם דוגמא לכך. הציור הניאו-קלאסי מבקש את הרגע שלקראת, לא את הרגע המגיע. הוא נמשך אל ה״זה״ שלפני או אחרי השיא. לא את האורגזמה יצייר אלא את ההירדמות שאחריה. את הנינוח שבאירוע יתפוס לשם ההנצחה. הביטוי הנינוח של החוויה הגדולה עולה ומוצג בקומפוזיציה פשוטה, מרכזית, ברורה, די מאוזנת. התצוגה הרואית וממרכזת דיוקנאות של מנהיגים, ואנשי החברה הגבוהה תוך כדי מתן תחושה של הדר וכבוד למעמד הרם. ההרמוניה מבליטה את העומדים בראש הפירמידה החברתית, תוך כדי שימוש באירועים היסטוריים, מיתולוגיים בעלי מוסר השכל רלוונטי לתקופה. משיכות המכחול מלוטשות ומדודות – מאוד קפדניות כך שאין אפשרות לטביעת יד של אמן שכוח כישרונו פחות מגאון. הטכניקה שנלמדה באקדמיה הייתה קפדנית ודגלה בביטול המעורבות הרגשית של האמן. ז'אק לואי דויד נחשב לאחד הציירים החשובים של הזרם הניאו-קלאסי. דויד העמיד 40-50 תלמידים ביניהם (Jean-Germain Drouais (1763–1788, שנמנה על ראשוני תלמידיו של דויד, ז'ירודה דה רוסי-טריוזון וז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר שהביא את הניאו-קלאסיקה אל שיאה. חייו ז'ירודה דה רוסי-טריוזון נולד (1767) למשפחה עשירה במונטרג'ה Montargis ששוכנת כ – 110 ק"מ דרומית לפריז. בשנת 1785, לאחר מות אביו (אנטואן פלורו ז'ירודה) עבר לרשות האפוטרופוס שלו (בנואה פרנסואה טריוזון) גניקולוג שפעל בפריז. טריוזון דאג לחינוכו ומאוחר יותר ולאחר שגם אימו (אן אנג'ליק קורניי) נפטרה, אימץ אותו לבן (לז'ירודה מלאו אז 22 שנים). בפריז ז׳ירודה למד אדריכלות, לימודים קדם צבאיים וציור אצל Luquin . בגיל 18 (בשנת 1785) עבר ז'ירודה לסדנה לציור של ז'אק לואי דויד (jacques-louis david). בית-הציור של דויד פתח את שעריו חמש שנים קודם לכן (1780). המאסטר לציור ז'אק לואי דויד הוגדר כצייר מוביל בצרפת והיה בין הציירים המוערכים ביותר ולאחד מהאמנים הבולטים בזרם הניא-הקלסי (הצרפתי). אן אנג'ליק קורניי – אימו של ז'ירודה נכנסה אל האטליה שלו עם כמה מאיוריו כדי לשכנע את דויד לקבל את בנה בן תלמידיו. ז'ירודה התקבל ללימודים ונפתחה לפניו הזדמנות אדירה. בשנת 1785 הוא נכנס לסדנה הזו לציור גם גרוס [( Jean-Antoine Gros (1771-1835] נכנס אליה באותם ימים  – צייר גדול נוסף שאתגר את כישוריו. כהערת אגב, יש להוסיף שגדול תלמידי דויד ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר נכנס לסדנה זו מספר שנים מאוחר יותר בשנת 1797. אנגר למד אצל דויד במשך 4 שנים והיה לתלמיד שהביא את הניאו-קלאסיקה אל שיאה. ז'ירודה-טריוזון היה תלמיד מצטיין וסטודנט אהוב על דויד. הוא הושפע מהסגנון של מורו ורכש מיומנות בטכניקה הניאו קלאסית שסייעה לו רבות בהמשך דרכו. במהלך לימודיו שם (בשנת 1787) מתה אמו ושנתיים לאחר מכן כשהיה בן 22 ד"ר רופא הנשים מ׳ טריוזון – פטרונו והאפוטרופוס שלו אימץ אותו לבן (1809), ישנן ראיות שלא רק היה רופא הנשים של אימו אלא גם אביו הביולוגי. ז׳ירודה צירף את שמו של טריוזון לשמו.

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון Anne-Louis Girodetde Roucy-Trioson 1767–1824

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון
Anne-Louis Girodetde Roucy-Trioson
1767–1824

החיים לאחר הסדנה לציור של דויד – פרס רומא התלמיד המצטיין והנאמן למורו ולדרכו החל בהדרגה לחרוג מדרכם של הניאו קלסיים הצרפתיים. הדרך הבטוחה והמבטיחה לא שכנעה אותו והצעיר הנלהב יצא לדרך חדשה שאין עמה הבטחה להצלחה בסופה. הביטוי העיקרי לדרכו נקשר בבחירת הצבעים לציוריו. המניע לכך היה סקרנות לרגש והסיבה בחיפוש אחר דרכים לביטוי הצד הרגשי של הרעיונות. נושא הרגש לא הובלט באסכולה של דויד, מורו הגדול, רק האיפוק. בשנת 1791 החיפוש של ז'ירודה נשא תוצאות גדולות וחדר אל ערכת הצבעים שלו. בציור משנה זו (1791) ״שנתו של אנדימיון״ (הלובר, פריז) הרגש פרץ, האפלה הרוחשת בפנים נחשפה והוארה באור ירח מסתורי עם היבט ארוטי. נושא סקרנותו (הביטוי לרגשות) נסק אל מרכז הדיון האמנותי שהגדירו מאוחר יותר, כסגנון חדש בציור – ציור רומנטי צרפתי. קולו האישי של רעיון הציור פרץ אל מרכז הסלון בפריז ועוד בתיבול הומו-ארוטי. הצעיר שהשמיע קולו ז'ירודה קרא תיגר על הקונצנזוס הממסדי ופעל נגד הניאו-קלאסיקאה המאופקת והמדויקת מבית מדרשו של דויד.

הערה: הרומנטיקה הייתה תנועה כלל עולמית ,בהבדל מהניאו קלאסיקה (הצרפתית). מקור השם 'רומנטיקה' הוא מהצורה הספרותית – הרומן –שפירושו סיפור רגשני ומלנכולי. הרומנטיקה הצרפתית ייחודית ומאופיינת בכך שהיא מתרכזת בטבע האדם על יצריו ותשוקותיו. שגב הטבע חשובה בתנועה הכלל עולמית (בעיקר בזרם הגרמני והאנגלי). 
הטבע, ניתפס כמרחב של תנועה נפש סוערת ומשתנה ללא הרף, סוס פרא משתולל ובלתי צפוי, נמשל לכוחו של ארוס ולריקוד של המוות (בודלר). בשעה שהאמנים הניאו-קלאסיים, בעקבות הרנסנס, ניסו למצוא את הסדר שבטבע (חתך-הזהב - לאונרדו דה וינצ'י) ולבטא  אותו ביצירתם. היחס לטבע בתקופה הרומנטית רווי הערצה ליכולותיו המפתיעים. 
הרומנטיקה הצרפתית שונה. הדגש עובר מכוחות הטבע הרוחש לכוחות הנפש שבטבע האדם. הטבע מוצג כמשל שדרכו מתגלמות הסערות, האסונות, הרגשות והמוות של האדם דוגמא לכך עבודותיו של איז'ן דלקרואה, Eugène Delacroix) 1827) ובמיוחד יצירתו של  "מות סארדאנאפאלוס" (La Mort de Sardanapale), בהשראת מחזה של לורד בירון Lord Byron). 
צד נוסף שמאפיין את הרומנטיקה הצרפתית החיפוש אחר הפסיכולוגיה והבנת נפש האדם - בתחום זה בולטים הסופרים, במיוחד מארי אנרי בל הידוע יותר בשם העט שלו סטֶנדָל (Stendhal), בקרב הסופרים ראוי לציין את בודלר - גדול משוררי הרומנטיקה הצרפתית שהתפרסם גם בכתביו האסתטיים על הציור (מאמרים על אמנות פלסטית). שארל בודלר הוא שהגדיר את התופעות שהוצגו בסלון. השפעתו על התפתחות הזרם הרומנטי בציור הצרפתי עצומה. 
הרומנטיקה הצרפתית מיוחדת גם בכך שהיא קשורה יותר מבחינה סגנונית לניאו-קלסיקה יחד עם זאת, הרומנטיקה התנגדה שאדם פרטי יוותר על שאיפותיו או על מימוש עצמו ופיתוח כישורי חיים. היא העלתה את האינדיבידואליזם על נס. ככלל בזרם הרומנטי היוצר מבקש להביא למימוש עצמו ולפתח את כישוריו ויכולותיו שנרכשים במהלך עבודתו (ציור, מוזיקה, שירה, אדריכלות וריקוד).  
היצירה הרומנטית הצרפתית עוסקת בטבע האדם נמצא במצב הפואטי - הוא מוצג רגשית בזמן הווה. מיזנסצנה מאורגנת כך שתבטא את תחושותיו. נושא הציור מעלה בן ממכאוביו של האמן, דרך תשוקותיו ואהבותיו ועד מחאתו האישית של הצייר ביחס לנעשה בארצו וכל הנקשר במותו. האמנים מתבססים על ספרות למשל, (״אטאלה הנמה״, של טריוזון, שתוזכר בהמשך) ושירה וגם מקרי אסונות מהתקופה מצוטטים כמו ב"מרד קהיר" של טריוזון, ראה להלן, (או ״המדוזה״ לג׳ריקו).
הציור מתאר את הניצולים של הפריגטה הצרפתית לה מדוז (המדוזה) אשר עלתה על שרטון מול חוף ארגן במאוריטניה בשנת 1816. הציור היווה הצהרה פוליטית המביעה ביקורת פוליטית סמוייה באמצעות הצגת ביקורת גלויה על רב החובל של הספינה, שהיה חסר ניסיון ונבחר לתפקידו בשל קשריו הפוליטיים. ציור שמן מאת הצייר הצרפתי תאודור ז'ריקו

״רפסודת המדוזה״ – הציור מתאר את הניצולים של הפריגטה הצרפתית לה מדוז (המדוזה) אשר עלתה על שרטון מול חוף ארגן במאוריטניה בשנת 1816.
הציור היווה הצהרה פוליטית המביעה ביקורת פוליטית סמוייה באמצעות הצגת ביקורת גלויה על רב החובל של הספינה, שהיה חסר ניסיון ונבחר לתפקידו בשל קשריו הפוליטיים.
ציור שמן מאת הצייר הצרפתי תאודור ז'ריקו

הזרם הניסיוני פרץ והתפתח עד שבא אל שיאו בעבודותיו של גדול התקופה הצייר הרומנטי אז'ן דלקרואה (Eugène Delacroix;‏ 1798 – 1863 ששימש בן השאר מודל לציור של אמן צעיר נוסף, בן הזרם הרומנטי, תאודור ז'ריקו (Géricault; 17911824) ״רפסודת המדוזה״ ( Le Radeau de la Méduse) ציור שקידם את התפתחות הזרם הרומנטי וסייע לדלקרואה עצמו לפתח אותו ולהביאו אל שיאו.

ז'ירודה-טריוזון התפרסם בניסיונותיו לקדם את תורת הצבע הצרפתית בהשפעת תורת האור והצל של האסכולה הוונציאנית. דרכם של הציירים מונציה (טינטורטו, בליני) השפיעה מאז ימי עידן הברוק הצרפתי (סימון ווּאֶה Simon Vouet) ודרכו על צרפת כולה גם על פלדריה, אוסטריה וגרמניה. יחסיו לאור ולצל היו המיוחדים. טריוסון, בהבדל מהאמנים הוונציאנים [ג׳ובאני בליני (Giovanni Bellini ;‏ 1430 – 1516) המייסד, וטינטורטו (1518 – 1594; Tintoretto) שהביא זרם זה אל שיאו] הבחין שהם מתייחסים לאור השמש. הם התבוננו בנפילת הצל באור יום, אבל הוא התבסס על נפילת הצל באור הירח המלא ובלילה.

מרגע הגעתו לרומא, הרעיונות החדשים יצרו צללים ונקודות צבע של אור אחרות בציור שלו. עמדותיו החדשות החלו לפעם בנפשו שהלכה שבי אחר עבודותיהם של האולד מאסטרים. ז'ירודה-טריוזון התרשם במיוחד מהאפקטים החדשים של הצבע בעבודותיו ההומוארוטיות של מיכלאנג'לו מריזידה קאראווג'ו. ובכדי להגיע עדם הוא השתמש בתאורה מלאכותית, באור ירח, תאורה מלודרמטית, שמרחיקה את הצללים הטבעיים מיזנסצנה ומקנה לה מראה אחר, מודרני, מסתורי, ארוטי ופנטסטי אפילו אשלייתי. טריוזון החל צועד בדרך אל הפנטזיה בה ראה סמל לגאולה תפיסתית ולרווחת הנפש של הצייר, אבל השאיר את חותמה בצבע שמרח בדייקנות בהשראת האסכולה הניאו-קלאסית על הבד, כנראה כדי להבדיל עצמו מעבודותיו של טינטורטו שצוירו באור הירח ותאורה מלאכותית כגון:" ישוע רוחץ את רגלי התלמידים" (Christ washing the Feet of the Disciples) או בסעודה האחרונה משנת 1594 [ The Last Supper (1592-94)].

מקורות

יוסף פוגש באחיו 1789 ז'ירודה -טריוזון Joseph reconnu par ses frères

יוסף פוגש באחיו 1789 ז'ירודה -טריוזון
Joseph reconnu par ses frères

בשנת 1789 ז'ירודה –טריוזון , זכה בפרס רומא היוקרתי (le Prix de Rome – שנתיים לפני אנגר ב-1801 שזכה בפרס רומא כמי שהמשיך את דרכו של דויד) ‏[5]. האקדמיה הצרפתית (נוסדה בשנת 1666) וייסדה את פרס רומא. אחת לשנה היא הציעה פרס יוקרתי הוא פרס רומא, מלגת לימודים של ארבע שנים לאמנים רבי כישרון ללימודים ברומא. פרס רומא היה הדבר הנחשק ביותר ואבן הפינה של כל קריירה אמנותית בצרפת. רוב מתלמידיו של דויד התחרו על הכבוד שבזכייה בפרס הזה. זכייתו של טריוזון באה אליו לאחר שני ניסיונות כושלים לזכות בפרס רומא (הניסיון הראשון היה בשנת 1787 והניסיון השני בו קיבל מקום שני התרחש בשנת 1788). העבודה שזיכתה את טריוזון בפרס רומא היא יצירת ענק, שהשקט והשלווה בה על קבלת הגורל בהכנעה שולטים על הצבע שהונח על הקנווס: יוסף פוגש באחיו (Joseph reconnu par ses frères – Story of Joseph and his Brethren). ישוע (המת) נתמך על ידי הבתולה (או The Entombment) היה הציור הראשון שייצר לאחר שזכה בפרס רומא ולפני צאתו לאיטליה‏[6].

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון - ישוע (המת) נתמך על ידי הבתולה (או The Entombment) היה הציור הראשון שייצר לאחר שזכה בפרס רומא ולפני צאתו לאיטליה

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון – ישוע (המת) נתמך על ידי הבתולה (או The Entombment) היה הציור הראשון שייצר לאחר שזכה בפרס רומא ולפני צאתו לאיטליה

 

התקופה האיטלקית

 

בשנים 17901795 חי ז'ירודה –טריוזון באיטליה. תחילה הוא התגורר ברומא ולאחר מכן, ומסיבות פוליטיות ובשל היותו אזרח צרפת‏[7] עבר לנאפולי, גנואה, פירנצה וונציה, בה פגש ב אסכולת הציור הוונציאנית בגדולתה.

ברומא צייר פורטרט עצמי רב עוצמה (1790, מוצג בורסאי). לאחר שנחשף לעבודתו של מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו (1571-1610).

הארוטיקה, תעוזת הרגשות האפלים שנחשפו אליו מעבודותיו השרו עליו מכוחן.

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון - 1795 דיוקן עצמי, עבודתו הראשונה באיטליה

אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון – 1795 דיוקן עצמי, עבודתו הראשונה באיטליה

הצעיר הצרפתי עמד נוכח השימוש החדשני של מיכלאנג'לו מריזי באור וצל. הרגשות עלו והדהדו בנפשו, ונוכח הצורך שהתלהב בו לבטא עצמו באמירה אישית, ויוצאת דופן נוצר בתוכו קולו החדש. קולה של צרפת, קול אישי שהתפרץ בעוצמה אל הקנווס של ז'ירודה בדרכו לעצב עבודה חדשה. עבודתו המדוברת משנת 1791 ״שנתו של אנדימיון״ (1791, הלובר, פריז In The Sleep of Endymion).

״אנדימיון״ עורר עניין רב ונוצר כעבודת בוחן עבור האקדמיה הצרפתית (the French Academy). המוסד היוקרתי חייב את מקבלי פרס רומא לשוב ולצייר עבודה במהלך תקופת המלגה באיטליה. ציור שיוכיחו בו עצמם כראויים לאות הכבוד. הפעם מדובר ב״אנדימיון״ וכשמדברים בהקשר זה עולה דמות זכרית עירומה ובזאת אין מהחידוש, אבל צעיר זה שעל הבד, לא נראה כגבר אלהי, דוגמן יווני קדמוני. הוא נצבע בארוטיקה מעורפלת, כשהוא שוכב בתנוחה נשית לאור ירח שמקרין עליו אור בלתי מציאותי:

"אני מנסה להתרחק מסגנונו (של הצייר, מורו ז'אק לואי דויד) ככל האפשר" כתב ז'ירודה לאחר שפרץ עם נושאי גבורה ברוח המסורת הניאו-קלאסית, אך במקום להלל ולהביא את הרוחות של הגנרלים שמתו במהלך המהפכה הצרפתית של 1789 באור של הגבורה, הוא מכה במקודש, בז לרגיל נאמנותו להשראה החדשה שזכה לה ברומא, ומעלה מוטיב של גבר שמנמן שהורדם על-ידי אלת הצייד דיאנה וישן. אם לא די במצב החולשה שניכר בשנתו של אדם הרי שאן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון מוסיף ומטפטף כאן רגשות ההומו-ארוטיים שעולים ומתגנבים מעבודותיו של מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו אל הבחור השמנמן שלו. בהמשך דרכו יצר את היפוקרטס מסרב למתנות של ארתחששתא (1792Hippocrate refusant les presents d'Artaxerxes, הפקולטה לרפואה, פריז)‏[8]. ה"היפוקרטס" הוקדש ל ד"ר מ' טריוסון , הגינקולוג שאימץ אותו לבן‏[9].

Mademoiselle Lange as Venus. Anne-Louis Girodet-Trioson

Mademoiselle Lange as Venus. Anne-Louis Girodet-Trioson

התקופה השנייה בפריז

מששב ז'ירודה דה רוסי-טריוזון לצרפת (1795) הוא התמקם בפריז ופתח סדנה לליתוגרפיה שהמשיכה לפעול לאחר מותו בהנהגת תלמידו הנאמן Jean Antoine Pannetier שהוגדר גם כחברו. טריוזון אייר בהשראת הסופרים הקלסיים, ורגיליוס, אנאקראון, והמשוררת סאפפו והיה לאחד מהיזמים של תחיית הליתוגרפיה בצרפת. טריוזון צייר בפריז את שנתו של בכחוס (1795) כשברקע – מאחור בצד שמאל שוכב בחור שמנמן, ערום וישן בתנוחה שהוזכרה לעיל, משנת 1791 ״שנתו של אנדימיון״.

The Sleep of Endymion 18th C. Anne-Louis Girodet de Roucy-Trioson

The Sleep of Endymion 18th C. Anne-Louis Girodet de Roucy-Trioson

אחר "אנדימיון" החלה למעשה "תקופת פריז השנייה" שלו בציור והוא צייר כמה מציוריו הגדולים, כולל את דיוקנו של ז'אן-בטיסט – העבד שעלה לגדולה. הוא צייר אותו כשהוא הנשען ברישול על מעקה ואוחז בכובעו (בשנת 1797), מדמואזל לנגה (Mademoiselle Lange) השחקנית המהוללת צויירה עירומה בשנת 1799 ושלא כמקובל בציורי הונוס למיניהם היא נראתה ארוטית ואת השחקנית זה יותר מעיצבן. את שנתה של פסיכה (Psych Asleep) הוא צייר בשנת 1800, את הקונסול הראשון, טריוזון צייר בשנת 1802, השיעור בגאוגרפיה יצא לאור בשנת 1803 (La Leçon de Géographie).

בשנת 1804 צייר בסגנון ניאו-קלאסי דיוקן של נפוליון וכן פורטרט רב עוצמה של הברון דומיניק ז׳אן לארה (Dominique Jean Larrey) שנחשב לאבי הכירורגיה הצבאית המודרנית – והיה מהאנשים האהובים על נפוליאון, את המבול ("Scène de déluge") הוא צייר בשנת 1806, סצנת המבול הוצגה בתחרות לא פשוטה והועמדה מול "התערבותן של הסבינות" (The Intervention of the Sabine Women") – ציור עליו עבד מורו דויד במשך 4 שנים. סצנת המבול הועמדה בתחרות מול סצנת הסבינות של המורה הדגול (jacques-louis david) ויצרה מרירות בלב המורה. מה שלא הוסיף דבר למערכת היחסים בן השניים היה שדווקא התלמיד הוא שזכתה בפרס the decennial prize שהוענק ליצירת המופת של הדור. בשנת 1808 הוא צייר את הדיוקן של פרנסואה-רנה דה שאטובריאן (François-René de Chateaubriand ). את עבודתו המדוברת ביותר ״הלוויתה של אטאלה״ (שיש הרואים בה יצירת מופת (Les funérailles d'Atala) הציג בסלון של פריז בשנת 1808. ״הלוויתה של אטאלה״ מוצגת בלובר שבפריז ומתארת רעיון רגשי מורכב בהשראת רומן פופולרי באותם זמנים שמתאר את העולם החדש (אמריקה) במאה ה 17: תמימות ותשוקה על הקרע ביניהן.

״הלוויתה של אטאלה״ (שיש הרואים בה יצירת מופת (Les funérailles d'Atala) הציג בסלון של פריז בשנת 1808.

״הלוויתה של אטאלה״ (שיש הרואים בה יצירת מופת (Les funérailles d'Atala) הציג בסלון של פריז בשנת 1808.

על הקנווס משתקפת צעירה בשם אטאלה. היא שוכבת מתה, רפויה כשהרגשות חיים ונאחזים בה. סגנון הפרספקטיבה הישנה בולט. אטאלה נמצאת באחד מרגעי הביניים של חייה. הצייר מראה אותה לאחר שמתה ולפני קבורתה והיא נשאת על ידי שני גברים: נזיר זקן בשם האב אוברי וצעיר הודי בשם צ׳וקטו (Choctaw). ברגשותיה היא חייה אבל נקרעת לחלקים בין אהבתה לצעיר הרוכן על רגליה והאמונה באל על הנדר שנתנה להישאר בתולה. הציור הוצג בסלון (1808) ועורר רושם גדול.

הערה על תערוכות הסלון: האקדמיות יצרו את המושג "אומנות אקדמית". ב – 1564 פתח מיכלאנג'לו יחד עם חוקר האמנות וָזרי את האקדמיה הראשונה בפירנצה. אקדמיה זו העמידה את העת העתיקה כמודל לחיקוי, וניסתה ליצור תיאוריות בנושאים שונים כגון גיאומטריה ואומנות בהתבסס על רעיונות של פילוסופים יוונים ורומים.
השם "אקדמיה" נבחר בעקבות האקדמיה של אפלטון: כרם של עצי זית, בו לימד פילוסופיה בשנת 387 לפנה"ס.
במאה ה – 17 קמו אקדמיות נוספות רבות, שגם הן ראו בפיסול היווני את המודל לחיקוי.
האקדמיות של המאה ה – 18 הוקמו על ידי השליטים והמלכים שרצו להשפיע על התפתחותן ("העריץ הנאור", המתעניין במדינה ובתרבותה גם בשליטה על הקול של היוצר). האקדמיות יצרו את הקלאסיקה כלומר נושא היצירה משתקף בנאמנות לכללים ולחוקים של התנועה שבטבע, לסדר ולחשיבות שהיופי עומד מאחריהם כמזון העל של הנשמה חשיבות עליונה.
האקדמיה הצרפתית הקימה בהמשך מרחב תצוגה לעבודות התלמידים שהתפרסם כתערוכת "הסלון" השנתית, בה הוצגו יצירות של האומנים הלומדים במוסד. כמו כן יכלו אומנים מחוץ לאקדמיה להציג מועמדות להיכנס לתערוכה, כשוועדות שופטים מטעם האקדמיה היו יוצרות סלקציה חמורה. ברבות הזמן וכמה שקורה תמיד, גם אצלנו (מירי רגב למשל) נכנסו שיקולים לא ענייניים לתחום זה וכשהשופטים חדלו להיחשב בעיני המתחרים אמנים שיש להם אמירה – הנושא איבד את יוקרתו והפך ממכובד לבזוי.

עבודה חשובה נוספת ה״מדיטציה על חורבות רומא״ משנה זו (1808, גבר צרפתי (פרנסואה-רנה דה שאטובריאן) סתור שער נתפס כשהוא עומד לפוט בהרהוריו על רקע חורבותיה של רומא.

את המרד של קהיר (Revolt in Cairo 21 October 1798) טריוזון צייר בשנת 1810. מדובר בציור גדול. יצירה רבת דמויות שמתארת את השחיטה הצרפתית בקהיר בשנת 1798.

Revolt in Cairo 21 October 1798 Anne-Louis Girodetde Roucy-Trioson

מרד קהיר – אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון
Revolt in Cairo 21 October 1798 Anne-Louis Girodetde Roucy-Trioson

בשנת 1798 פלש נפוליון למצרים וכבש בקלות יחסית את אלכסנדריה ואת קהיר. בחודש אוקטובר של אותה שנה הפתיעו אנשי קהיר את נפוליון ששהה בעיר העתיקה של קהיר במרד. הגנרל Dupuy, נרצח. הצבא הצרפתי נתפס לא מוכן והועמד בסכנה. הצבא הגיב במהירות והציב תותחים, פלש אל המחסומים שהוצבו נגדו והרס את הבריקדות של המצרים כשהוא מותיר אחריו מספר לא ידוע של שחוטים. כתוצאה מכך הערבים נבהלו ונסוגו למדבר, חלקם ברחו אל המסגד הגדול של קהיר בתקוה שהמקדש הקדוש יצילם. הצבא הצרפתי העמיד תותח מול דלתות המסגד ופרק אותן. אחר כך טבחו הצרפתים בערבים ושחטו כ 6000 בחורים צעירים על שטיחי המסגד.

בשנת 1812 טריוזון התייתם מהרופא שאימץ אותו (בנואה פרנסואה טריוזון) וירש ממנו סכום גדול מאוד. הוא השתחרר מעול הפרנסה והתחיל להקדיש את עצמו יותר לכתיבת מסות באסתטיקה. כוחו כצייר הלך ונחלש. ושלא כמקובל בקרב הגאונית שהיכולת עולה בה, כאן היא דועכת. בתקופה זו השתקע בכתיבת שירים. שירתו נסבה סביב דמות אימו (אן אנג'ליק קורניי) וגעגועיו אליה. הוא הרבה לצייר דיוקנאות של טריוזון מאמצו אך לא צייר אף פורטרט של אימו נושא שצער אותו.

משנת 1813 הוא עובד על ציורי קיר (Murals) ב – château de Compiègne בארמון זה הוא עיצב מספר עבודות קיר:

"שלוש הגרציות רוקדות לצליליו של אפולו״ (Three Graces Dancing to the Sound of Apollo's), Mars et la Renomme), ״עזיבתו של הלוחם״ (Le départ du Guerrier) , (Do rheus vbhnpu, kjkhku ak pti), ״מחול הנימפות לצליליו של פאון״ (Nymphs Dancing to the Sound of Pan's Flute), עבודות אלו הוגדרו באותם זמנים כציור קיר רבי רושם.

ב -4 בספטמבר 1816, החליף טריוזון את הצייר הניאו-קלאסי הנחשב פרנסואה-אנדרה וינסנט François-André Vincent (1746 –1816) was a French neoclassical painter שהיה פרופסור באקדמיה והתמנה תחתיו כחבר החדש באקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בפריז מכונה גם בית-הספר לאמנויות היפות הבו-ז׳אר (Académie des Beaux-Arts, the Académie royale de peinture et de sculpture ) טריוזון זכה למעמד מכובד של פרופסור לציור בהיכל המפואר. באותה תקופה למד במוסד זה תאודור ז׳ריקו ויצר את ״הרפסודה של המדוזה״ (1818) שהובילה את הציור הרומנטי הצרפתי קדימה.
אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון מת בפריז ב 9 דצמבר 1824 ונקבר בבית הקברות פר לאשז.

בין מעריציו נמנה הסופר בלזאק (Balzac.

 

 

Anne-Louis GIRODET de Roussy-Trioson (1767–1824)

Anne-Louis GIRODET de Roussy-Trioson (1767–1824)

 

פרסים ואותות כבוד:

 

פרס רומא – 1789 : Prix de Rome

הפרס לציור של האקדמיה המלכותית – 1789 : Prix de peinture de l'Académie Royale, per Giuseppe riconosciuto dai fratelli

פרופסור באקדמיה לציור ולפיסול בפריז (הבו-זאר) – 1816 : Membro dell'Académie des Beaux-arts

עיטור מסדר הכבוד החשוב ביותר בצרפת – האות ניתן כהוקרה לשירות צבאי וכתגמול לתרומה אזרחית יוצאת מגדר הרגיל. לאות מספר דרגות ואן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון זכה באות אביר הלגיון מתוכן – Cavaliere della Legion d'Onore

 

 

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

הערה 1. :הרומנטיקה הייתה תנועה כלל עולמית בהבדל מהניאו קלאסיקה (הצרפתית). הרומנטיקה התנגדה לויתור הפרט על שאיפותיו ומימוש עצמו והעלתה את האינדיבידואליזם על נס, בזרם זה היוצר מבקש להביא למימוש עצמי את כישוריו ויכולותיו באמצעות יצירתו. היצירה עושקת בזמן הווה, מבטאת את תחושותיו, מכאוביו ואף את מחאתו האישית של הצייר ביחס לנעשה בארצו.

מקורה של הרומנטיקה בהגות הצרפתית של הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו(RUSSO) ובהגות הגרמנית בהשראתו של עמנואל קאנט(EMANUEL KANT), יוהן פיכטה (JOHANN FICHTE) ופרידריך שלינג (FRIEDERICH SCHELLING).

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

yaron@yaronmargolin.com

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

מקורות

 

נשלח ב כללי
0 comments on “אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון
1 פינגים/מעקבי קישורים עבור "אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון"

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*