מעגל המוזר

מעגל המוזר הקטן (שנה חמישית - גיל 4-5 שנים) של ירון מרגולין. "מעגל המוזר": 1. מוזר - 2. עלבון – 3. בושה –4. מוות.

מעגל המוזר הקטן (שנה חמישית – גיל 4-5 שנים) 
"מעגל המוזר": 1. מוזר – 2. עלבון – 3. בושה –4. מוות.

מוזר הוא רגש

המוזר נחשף בשנה החמישית בגילאי 4-5. על כך ראה כאן

אחת התקופות המרתקות בהתפתחות ה"אני" מתרחשת במעבר שבין השנה התשיעית והשנה העשירית לחיי בני-האדם. בגיל 9 שנים לערך מתפתח מעגל המוזר. תהליך שמתחיל ברגיל בשנה החמישית, וארבע תחנות מולדות בנפש האדם בתקופת גיל זו. אותן אני מכנה בשם כולל "מעגל המוזר": והן 1. מוזר – 2. עלבון – 3. בושה –4. מוות. 

המוות של השנה החמישית מכונה מוות ינקותי הוא מוות שונה מהרגיל בתפיסת הילד אותו. מדובר במוות שמאפשר לחזור ממנו לחיים, "יורד לי דם", "אני מתנצל ומבקש סליחה", משתקף גם בביטויים: ״אפשר נשיקה, או חיבוק״ ו״די,תפסיק״ או בלי קללות, בלי הורים״.

תנחומי נחמת-הנפש או רצון להתנחם מתפתחים מתחנה 4. של מעגל המוזר הקטן המוות הינקותי גם היכולת לשוב ולהשתקם ולצאת ממשברים.

מעגל המוזר הגדול

בשנה התשיעית לחיי אדם מתגבש מרחב הרגשות כשאנו פוגשים באדם שאופן מחשבתו או כתיבתו הם בסגנון מניפולטיבי, תוך שהוא מחלק את העולם ל"טובים" ו"רעים״ אנו רשאים לבחון את דמימת מעגל המוזר הגדול שהתקבעה בו, בה אני דן כעת. בבואי להצביע על השנה התשיעית ותופעת מעגל המוזר הגדול שמתפתח בה כהמשך למאמרי ״על הקורוציונה״, תופעה שגם מקורותיה כאן ובמיוחד בתחנות: 2, 3. שנקשרות בירידה לתת-מרחב ה״אני״: עלבון ובושה.

המוזר

רגש – תגובה על היות לא פה ולא שם. ביפן תגובה על ה"מה" – (יפנית) הרווח שבין – היעדר, ואקום שנוצר בנפש בגל 8-9 שנים. בתרבות יפן פוגשים במרחב פראי שנמצא בין שני מרחבים. בשנה התשיעית יש לו תפקיד. הוא מנפח, מבפנים, ומרחיב את התודעה אל המרחבים של התרבות, ההשכלה אל קו האופק.

בפילוסופיה תגובת הרגש על הריקות האפלה שבלעדיה לא ניתנת נוכחותו של המופלא.

במסטיקה היהודית תגובת הרגשות על שעת בין הערביים (במיסטיקה של צפת שעת הערביים אדמונית ומוגדרת כשעה אפלה והדלקת הנרות חייבת להתבצע בה, כדי למנוע מהאפלה לחדור לשבת). בעין דור העלתה המכשפה באוב את דמות הנביא למלך שאול. הרגש המגיב על התעוררות המופלא באפלה שנקשרת בכוחות הפרא – מוזר.

למוזר קוטביות חיובית ושלילית.

הרווח שבין

הרגש מוזר מתהווה על תחושת הואקום והרווח שבין ועל פי איך שאנו מבינים זאת כיום, מצב הואקןם הוא לא 'מרחב ריק' ממש בנפש ועל כן טעות היא לחשוב על חלל ריק מוחלט שנוצר בה בן הרגשות והמחשבות. אלא מצב (מוזר) של שינוי בצפיפות התוכן שיוצר דלילות, סוג של גלים אנרגטיים בני חלוף שצצים ונעלמים. חלקם נוצרים וחלקם מושמדים בתוך תת המרחב שנוצר בין מרחבים הוא הואקום. עד שהם כלים הם יכולים ליצור אינטרקציה עם זרמים אחרים במרחבים סמוכים לפני שהם נעלמים כך הם מרחיבים את דלילות המרחב לואקום שגדל.
לואקום – הריק שבנפש השלכות על צורת המחשבה והרגשות.

אחת מהתגלויות הריק שנוצר ויוצר ״רווח שבין״ בתחושה שפוטנציאל העשייה יכול גם שלא להתממש והילד יכול לוותר על העשיה. [חוויה שתחילתה פיצול ה"אני" לרוחב, אבל המשכה תהליך מופלא של גמישות האני ויצירת מהלך (בגיל 11 בערך) שמתחסן את נפשו ודואג להשאירו שלם כאני גופני ונפשי – בהחלט לא אני חצוי].

הרווח שבין מושך אליו את המרחבים הסובבים אותו ומרכזם סביבו. דלילות המרחב נמשכן וכן התגבשות הנפש בשנה התשיעית לכעין גרעין מוצק. גרעין שמקנה את אותה תחושה של ביטחון עצמי, לה השלכות מרחיקות לכת על התפתחות ״קו הניצב״, עומק מחשבה בגילאי העשרה המאוחרים ועמוד שדרה רגשי.

 

דלקרואה, מות סרדנפל, 1827 by Eugène Delacroix

דלקרואה, מות סרדנפל, 1827 by Eugène Delacroix

שחור לבן

אסכולת פירנצה ויש שאומרים רומא בציור – בהבדל מאסכולת ונציה בציור – עליה רשמתי כאן מבליטה את הדרמה כשיטות ליצירת אשליית חלל: שחור לבן נראה בציוריה והצל מובלט כשחור ממש. פירנצה (מיכאלאנג'לו, דלקרואה) בבואה להוכיח את יכולתה להראות תלת ממד ונפחים בציוריה שוכחת את האור והגוונים הרבים שנמצאים דווקא בצלן של הדמויות, העצים ובעלי החיים שאותם היא באה לצייר. ניכרת כאן פילוסופיה בראשיתית שמכירה בהרמוניה של שחור-לבן כאור וצל "רע וטוב" ומאוחר יותר גם יופי וכיעור או מוסרי ובזוי שהמופלא פורץ ממנה בדרך נס (מוזר, מסתורי) וראשיתה ממש כאן בהתפתחות הנפש בשנה התשיעית.

בשירת בודלר "פרחי הרע" התפיסה הזו מכרעת וניכרת גם בציריו של דלקרואה שצויין לעיל.

הרחבת האופקים

"השחור והלבן", האור והצל, היופי והכיעור גם ה"עוול והנחמה" על המוזר שקופץ באמצע – ברגשות המתבונן, ואצל אלו שמסכימים אתנו – הנאמנים ואלו שחולקים עלינו – הבוגדים, גם אצל הנצמדים ונכללים במרחב אחד ומלוכד ומשתוקקים לעבור ממנו לשם – שהוא מרחב אחר … אלו חלק מתהפוכות צמיחתה של נפש האדם בשנה התשיעית.

התפתחות הנפש ניכרת ככול שגדל תלכיד ה"אני הפנימי" שמרכז חוויות קוטביות אלו ובמקביל עולה תחושת כוח כאילו הוא שולט ברגשותיו. תחושת בטחון עצמי שקמה בו ומעצבת תחילתו של עמוד שדרה רגשי (עמוד שדרה רגשי הכרחי להתפתחותבמסלול קו הניצב שעוד ידובר בו בהרחבה) זו העת בה הולכת ומתרחבת נפשו אל האופק ומתחיל שלב התפתחות מרתק וחדש הרחבת האופקים שאחד מהיבטיו: התפצלותה של הנפש האופקית.

התפצלות הנפש בקו האופקי בגין המתח ההולך ומתרחב בין קטביו הרגשיים: "אני" כאן והעולם שם היא צורה של התנפחות מבפנים החוצה ובמשנת קונסטנטין ברונר מייסד הפסיכולוגיה התנועית "התפשטות". התפשטותה של הנפש לרוחב מתקיים במעבר שבין השנה התשיעית והעשירית בגיל 9 – 10.

עוגן היופי

בגיל 10 לערך ה"אני" חש כמפוצל. תחושה קשה אותה הוא שורד נוכח היופי.

ה"אני" עומד בפני התחלה גדולה וחשובה – סקרנותו לעולם קוראת אליו לצאת לקראתו. "אני כאן והעולם שם" היוצר את תלכיד הנפש בשנה התשיעית פולט ודוחף אותו לשם. בבואו לצאת לשם הוא – פוחד – פוחד שיאבד קשר עם ה"יופי" – העולם כאן, הוא עולמו שלו זה המוכר לו.

הסערה של הנפש נוכח אפשרות לממש את סקרנותו מבססת את אחד העקרונות בהבנת התסכולים והפחדים שבהתחלות החדשות. כאן השורש לכשלי התחלה כשישנה בעיה של התחלות. סערת הנפש מתחילה לבעור בתוכו וגורמת לו לחוש כמי שאיבד שליטה על התלכיד הפנימי שזה עתה התגבש חייו (האור והצל, היופי והכיעור גם ה"עוול והנחמה" אלו שמסכימים אתנו – הנאמנים ואלו שחולקים עלינו – בוגדים נצמדים ונכללים במרחב אחד ומלוכד. בשנה התשיעית היו אלו לתלכיד הרמוני רב עוצמה כבציור של פלורנטים בשיא הרנסנס). הוא חושד בעולם הסובב אותו: בוגדים או נאמנים? חושד ברגשותיו "טובים או רעים" אבל בתוך הלהט הכללי הוא מנוצח בכוח סקרנותו המושכת אותו למרות "טובים או רעים" אלו "בוגדים ונאמנים" אלו בכול זאת לצעוד, דבר מה חדש נולד באמצעות התהליך הזה אותו מכנה אפלטון בתורת הנפש שלו עוז הרוח. אבל עד שמתגבשת בו תודעת המציאות הבהירה שיוצרת את אותו אומץ ואת עוז הרוח הוא חש באותו דבר חדש ונושא מאמרי – הוא חש מוזר.

המוזר

נפשו מתרחבת – הוא חש מרוחק, שוגה בחלומות, מאמץ רעיונות מוזרים, מתקרב אל דברים מוזרים, משתיק את קולותיו הפנימיים… עולה בו כאב בגין מעורבותו עם ה"מוזר" שאין בו הבטחה ברורה שמושך אותו מכוח הסקרנות אל המקום בו ימצאו ידידיו הנאמנים ולא אויביו הנבלים.

כתפו השמאלית

נוכח מחשבות שמשתלבות כתחושות הסובבות את גרעין האני המגובש שמחזיק הכל כגרעין שהתפתח בעוצמה בשנה התשיעית, הוא עתה (בשנה העשירית), לופת את עצמו ומסתגר בתוך עצמו בסוג חדש של סבל אדיר. העולה כמתח בכתפו השמאלית.

הסתרות

עוד הכתף מתכווצת בהד סבלותיו הפנימיים הוא ניעור ומנסה להסתיר עצמו תוך כדי תחושה שהכול נעמד מולו ואין מי שיבין אותו הוא נכנס לעינויי נפש (זעה מציפה את פניו כשעינויי הנפש מגיעים לשיא שאי אפשר לעמוד בו, פניו בוערים באש העלבון וכאמור לעיל כתפו השמאלית מטרידה אותו).

עינויי נפש

עינויי נפש מתפרצים אל נפשו וחופרים במעמקיה ומביאים אותו לרצון לשלוט ברגשותיו ובניסיונותיו לשלוט בתהפוכות שמתרחשות בו – חופרות בגרעין (שנה תשיעית) ומתערבבות עם סקרנותו והתחושה שהוא שוגה בחלומות הסובבות את הגרעין כטבעותיו של שבתאי – מתחיל מהלך של התנזרות שיביא כל זאת בהמשך לנפש חזקה בעלת כוחות חיים ויכולת מצוינת להגן על עצמה ולשרוד מצבים מורכבים ומאתגרים לכדי נפש מאוד מגובשת, חדשנית ויצירתית.

מעגל המוזר הגדול של גיל 9 שנים כולל את שלב ההתבודדות הנזירית עקב ייסורי הנפש, משמעת של נזיר, דחיית מתנות והנאות הדוניסטיות, תחושת עצמה פנימית עקב תחושת היכולת לקום ולשלוט על רגשותינו. תחושת השליטה מתפתחת לצורך בהתחדשות תוך כדי ארגון ויצירת סדר בעולם החיצוני הנקשר בדמות האב, מחוקק החוקים – עקרונות ויצירת חוקים חדשים. משלא מצליח לשלוט ברגשותיו הוא חש עלבון, מתבייש בעצמו ומשתוקק למות או להיעלם ובתחום זה הוא חולם בשנתו על מוות בשתיית רעל ועל הרעלת מזון, הרעלת קיבה כשנושא הרעל נתפס כגורם ממית.

בשנה העשירית בשלב התפתחות מעגל המוזר הגדול האדם התחילי מוצא עצמו  עוקב אחרי עניינים מגוחכים, והוא בולש ומפנה מקום להפרעות שחודרות אליו. החטא שב ומקנן בתוכו גם המוזר עד שרצונו שלו הולך ונעלם – כולו נכבש על-ידי אותם ענינים מגוחכים בם הוא מוצא שעשוע ופורקן למטח נפשי. בשלב זה נכנס אל חייו נושא ה"אמצע השלילי" והוא נמשך בנאמנות אל דמות שנראית בעיניו מושלמת "מלאך" וממען לראות שיש בה חסרונות.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

גיל ההתבגרות – והשליטה ברגשות

כשהעלמים מתקרבים לגילאי 15 – 17 שנים דמות זו של המלאך (האמצע השלילי) היא מושא אהבתו. גם בשנה התשיעית וגם בתקופת דמון האהבה (מושג שקונסטנטין ברונר טבע ומתאר את ההתאהבויות הראשונות ופרדת הילד מהתקופה האגוצנטרית של ראשית חייו) הדמות הנקשרת במעגל המוזר נראית לו מושלמת וככול שהדמות יותר מושלמת כך הולכת וגדלה תחושתו נוכחותה, כי הוא שולט ברוחו.

סדר חדש ושנאה

רגשותיו הפנימיים מסתדרים על-פי רצונו ועולמו הפנימי, כפי שהוא חש אותו, נמצאים בשליטתו (שלב זה משתקף בדמימה אצל האדם הבוגר בתחושת הירדמות של אצבעות הידיים). נוכח הדמות ה"מושלמת" בה אין הוא מזהה פרטים שמערערים על תחושת ה"אמצע" המושלם, שמצא לעצמו כמשענת להישען עליה, הוא חושש ליצור קשר עם עולם מופשט וכללי (מתרחק מרעיונות כלליים) ומבקש עולם פרטי ומגובש – כלפי הרעיון הכללי בשלב התפתחות זה הוא מפתח כלפיו שנאה. ובדמימה עוצמת השנאה של האנשים האלה יכולה להגיע למקום מעורר שאט נפש כמו בשימוש בסמלי השנאה הכיתוב "Good night left side" שמוזכרים במאמרי "מי את 'לה-פמיליה'? ".

סוד המטפחת

בהמשך התהליך ועוד השנאה לרעיון הכללי מרחפת מעל ראשו צומחת בו סקרנות אל הפרט, במיוחד אם הפרט שייך ל"יופי" הנקשר באחת מאותן דמויות האהובות עליו למשל, אמו. סקרנותו אל הפרט פותחת בפניו את הדרך מחדש והוא מתחיל להיכנס לאט, ובעזרתו של הפרט הזה שנקשר ב"יופי" אל עולם ייחודי ובגילאי 15 – 17 הפרט מוביל את התאהבותו אז נמצא אותו נוהה אחר איזו מטפחת או כובע שנקשר במושא אהבתו (המושלמת מבחינתו), פרט ספציפי שנפל בחיקו מניח את דעתו והוא שב ומגלה את מנוחת הייבור בה יכולה הנפש לנוח גם תוך היותה בתנועה.

פריצת הדרך

הפרט – זנב מגופו של היופי קורא לכשריו לפתח יכולת חדשה וזו קופצת ביכולתו של ה"אני" לפרוץ דרכים, להתפרע, להשתגע ולהעלות ממעמקיו כוחות שנקשרים ב"אני הפנימי", בתוך כוחות אלו הוא שב ומתבונן בקטביו הפנימיים: הטוב והרע העולים ומבעבעים משם, מהמעמקים הסגורים בגרעין המלוכד – בפנים. "סדר חדש" מפציע וקטביו מנוגדים כתמיד: מגחיך עצמו – דואג לאבדן מעמדו, דועך, מתדרדר, לא מגיע להגשים את שאיפותיו וקטבו החיובי שכן מגיע להגשים את שאיפותיו, מתפתח, משגשג  וגם זוכה בכבוד נאצל ובמעמד של אציל. מתרכיז הנפש עולים הניגודים ומקצינים עצמם עד שהוא נתקל באיזה "יש" חיצוני להציל עצמו מסערת הניגודים שבתוכו איזה כיעור מציל אותו והוא אוחז בו כבגלגל הצלה, בפרח הרע, בבוגד אז הוא נחרד מהתדרדרותו והופך הכול לריב גדול ולסכסוך וכשהוא חש בכוחותיו היפים שהרי גם הם שם הפרט המתעורר מחבק אותו ומעצים את כוחותיו עד שהוא דוחה את הרוגז או את החרדה והעלבון שבפרח הרע וגם אם הוא מוזר בעיניו ומתעוררת בו בושה נוכחותו של יופיו הפנימי הרי שהוא נפגש עם המופלא וככול שהוא מתקשה לפגוש במופלא שבו ויש והוא מתבייש מפניו או מצטנע. השתיקה כובשת אותו. ה"אני" השותק מוצא עצמו לפתע מתודה ב"וידוי אישי" ומגלה בהדרגה, טיפין טיפין את סודותיו לפני איזו דמות עלומה, עובר אורח ופורץ בשמחה שהרי מצא לו נחמה "סוף סוף משהו מבין אותו", אז הוא שב וחוזר אל חברת ידידיו.

תם מעגל המוזר הגדול.

ירון מרגולין - מעגל המוזר הגדול - השנה התשיעית והנושאים המרכזיים שמתפתחים בשנה זו בנפש הילד

ירון מרגולין – מעגל המוזר הגדול – השנה התשיעית והנושאים המרכזיים שמתפתחים בשנה זו בנפש הילד.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

סנקה

רצף מחזורי של תופעות פסיכולוגיות כפי שנזכרו לעיל במעגל המוזר הקטן ואחר -כך במעגל המוזר הגדול זוהו לראשונה בעידן המודרני (ככל הידוע לי) על ידי חוקר הנפש הרומי סנקה. סנקה חקר את נפשו של תלמידו, שהיה לקיסר רומי העתיקה – נירון קיסר וקיווה שאם יבין את מחזור התפרצויות זעמו ינצל ויזכה לחיים ארוכים. סנקה,  למרות קרבתו האינטימית לאדם שלא שלט בהתפרצויות זעמו היה לחוקר תמצית נפש מתפרצת בזעם צדקני אך לא שרד. סנקה חשף את מעגל התפרצויות הזעם של נירון האדם – הקטן והמושחת שהיה לקיסר הגם שכאמור הוא עצמו לא ניצל והקיסר המטורף הזה ציווה עליו לשתות רעל והוא סנקה המורה החכם מצא את מותו למרות תבונת הנפש אליה הגיע.

חרארד ון הונטהורסט 1590–1656, אוטרכט, הולנד מות סנקה 1625 בערך

חרארד ון הונטהורסט
1590–1656, אוטרכט, הולנד
מות סנקה
1625 בערך

מימי סנקה עד ימנו אלו, שבים חוקרים הנפש, ומזהים מחזור התפרצויות זעם צדקני, שסנקה חשף לראשונה והניח בכך את היסודות למחקר המודרני של נפש האדם.

מחזורי רגשות נחקרו והיו ליסודה של תבונה חדשה. הנפש נעה ומתגלגלת במחזוריות ומחזור הכעס רק דוגמה לכך מני רבות.

צופי הנפש, כמוני, או יועצים אסטרטגים הבינו לאורך הזמן גם בהתפתחויות תפקודיות מחזוריות, התנהלויות של אנשי עסקים, פוליטיקאים וכן התפתחויות מדיניות וצבאיות והדברים הגיעו לידי כך שגם בחיי מניות רואים הלוגריטמיקאים הגדולים מחזוריות ואלו שזיהו אותה (שני ישראלים) היו לעשירים מופלגים.

חניבעל

המשך – כאן

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

 

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*