תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גירוש יהודי ספרד – 3

מאמרו של פרופ׳ הליצר על האינקוויזיציה (כלומר המראנוס ששלטו בה) כעומדת מאחרי גירוש ספרד: " גירוש היהודים כתהליך חברתי" (The expulsion of the Jews as social process, by Stephen Haliczer😉 1973.

״מלכותם של פרננדו ואיזבלה הצטיינה בחיזוק עוצמת הכוח של השלטון המרכזי.״ (פותח הליצר את מאמרו, 1973) שקיעת הפאודליזם והקמת הארגון הביורוקרטי שמשרת את השליט מה שמכונה ״ניו מונרקיס״ הממלכות החדשות (לואי ה-11, הקמת השלטון המרכזי באנגליה טיודור – הנרי ה-7 ראה/י למעלה)

״לצורך חיזוק המרכז השלטוני נאלצו פרננדו ואיזבלה לכרות ברית עם הבירוקרטיה העירונית של קסטיליה. עם הכוח החדש שעלה והשתלט על הערים של קסטיליה״.
מקור שמה של קסטיליה בטירות (בספרדית Castillos) הרבות שנבנו בשטחה. קסטיליה הייתה אחת הממלכות אשר מתוכן נוצרה ממלכת ספרד ובעלת השטח הגדול ביותר.
בקסטיליה כברוב שטחי אירופה מרגע ניפוץ כוח האל שמכוחו שלט המלך, קהילות כפריות ועירוניות התרחבו והיו לערים. הערים גדלו וככל שגדלו הערים התרכזו בהן יותר כישרונות, התפתחה בהן המחשבה, המסחר צמח בהן – וכל היוזמות. בערים היה הכוח החדש וגם הכסף ומי שרצה לשלוט במדינה (המלכים) היה עליו למצוא דרך אל הכוח החדש – והכוח היה של הערים כלומר בהנהגתן.
היזמות בערים הביאה, את מי שרצה להנהיגן, להתאגדויות, כך נוצרו אספות. כדי להצדיק את קיומן האספות הנפיקו תקנות לארגון צרכים חדשים במטרה לפתור בעיות שחיי היום-יום החדשים יצרו. עם הזמן, אסיפות אלו התפתחו למועצות עירוניות:"איונטאמיינטוס" (Ayuntamientos) או "קאבּילדוס" (Cabildos). עד המאה ה-14, מועצות אלו צברו עוד ועוד כוח כגון הזכות לבחור שופטי שלום עירוניים, פקידים (אלקאלדה, דוברים ולבלבלרים), ככל שהשרותים שהגישו הצליחו גדל כוחן וגם ההצדקה לקיומן. הצידוק הישן ״כוח האל״ התרסק והצידוק החדש: אחריות ופתרון אמיתי לבעיות האזרח קם. כחלק מכוחן הצליחו המועצות העירוניות לשלוח גם נציגים לפרלמנטים (הקורטס) – הבנת נושא זה חשובה להבנת המהפכה הצרפתית בצרפת ועומדת ביסוד מחקרו הפנומנלי של אלכסיס דה טוקויל ונושא מאמרו של הליצר ״גירוש ספרד״.

the jews of spain and the expulsion of 1492 stephen-haliczer

the jews of spain and the expulsion of 1492 stephen-haliczer

פרופ הליצר:
פרונטרה – מעוז הפלמנקו בדרום ספרד עולה כדוגמא לכוח האזרחי העצום שעלה: "בעיר הזו השיגו הנוצרים החדשים החלטה מגוננת נגד כל ניסיון לפגוע בהם". במועצה הזו ישבו נוצרים ישנים קתולים מלידה והיהודים לשעבר (מראנוס״) כשהאחרונים (מראנוס) היו כל כך חזקים, הודות להונם שהביא להחלטה שקיבלה בפרונטרה רוב מוחלט להגנתם והחלטה זו קיבלה את תמיכתו של הבישוף הרננדו דה טלורה (Hernando de Talavera) האב המוודה של המלכה איזבלה שגם הוא היה יהודי לשעבר. נושא שבא להדגיש גם את עוצמת השפעתם של היהודים המומרים בספרד.

הליצר: על המומרים מסביר שהם דרשו או לחצו כדי לגרש את אחיהם:

״הם היו אותם היהודים אשר התנצרו, הם הקונברסוס והם היו אוליגרכים״. הם שהמלכים פשוט לא יכלו להטיל צו, לגייס חיילים, להלוות כסף מהעיר, מכס, מס… מבלי לעבור דרכם – כמי שההנהגה העירונית הייתה בידם והמלכים שרצו לשלוט פשוט היו חייבים אותם וכך הם למעשה נכנעו לאוליגרכיות העירוניות שרובן הורכבו מהמראנוס על-מנת שיוכלו לשלוט. לשם הבהרה יש לזכור שבין 1492 – 1481- מלחמת גרנדה לחיסול המובלעת המוסלמית האחרונה על אדמת ספרד – הערים סיפקו 2/3 של חי״ר ו1/3 פרשים כלומר בלעדיהם זה לא היה עובד, הניצחון הצבאי זאת בנוסף למימון – היהודים והמראנוס מימנו את מלחמת הכבוד של ספרד.

הליצר:
״האוליגרכיות העירוניות ניסו קודם כל להקטין את כוחו של המושל מטעם המלך״ הם רצו להקטין את כוחו של ״הקורהידור״. גם הם רצו לשלוט לפחות לשלוט בעיר ומבלי התערבות מלכותית … נציגו של המלך הקורהידור לא אפשר זאת להם. תפקידו היה להגן על היהודים.
״יחד עם זאת נכנסו בסכסוך עם היהודים אשר קהילותיהם נמצאו מחוץ למרחב שיפוטם. לאחר שנהנו מזכויות אשר הוענקו להם מטעם הכתר״. (The expulsion of the Jews as social process, by (Stephen Halicze

Fernando II de Aragón.

Fernando II de Aragón

הקורהידור שמר מטעם המלך על היהודים. (למעלה בעמ׳ 2 הנושא עלה בהערה "הסוחר מונציה" וכן באזכור פרשת סקילת הרובע היהודי בגירונה. לאחר שהפכו האזרחים הטהורים את חיי היומיום של התושבים לבלתי נסבלים הדברים הגיעו לידי כך שהמלך פדרו הרביעי (1336-1386) נאלץ להתערב במצב שנוצר ולמסור באופן אישי צווים מחמירים המענישים בקנסות חמורים כל פגיעה בתפקודה של הקהילה היהודית)

לקורהידור היה תפקיד נוסף לא רשמי אך חשוב להנכיח את המלך בעיר ולשמור על כוחו של המלך במרכזי הכוח החדשים של ספרד. עתה נדרש התשלום והתשלום היה גבוהה ומאוד כואב לכדי סיוט וכשמנהיגי העיר ה- Cristiano Nuevo נעורו כמתקוממים נגד מצב שבו חלק מהעיר – שכונות בהן גרו היהודים מרצון, משום שבהן היו מוסדות דת ששירתו אותם ולא ניתנו למרותם – מאז הפרעות בהן לקח המלך השגחה אישית על היהודים, היו אלו תחת השגחתו של המלך ולראשי הערים לא נתנה בן דריסת רגל. עכשיו מנהיגי העיר המנועים לשלוט שם דרשו שליטה: יסולק המצב בו הקורהידור ממונה על חלק זה או האוכלוסיה שגרה שם תגורש – רגע זה יבוא מיד… אבל בבית המלוכה התחושה של רגע התשלום עמדה באויר נוכח התהליך המזעזע שעברו ראשי הערים שלקרא המעוניין ההסבר לו ממתין במאמרי "השיטה לאובדן צלם אנוש" ובנוסף, כדי לשמור על רכושם (מפני האינקוויזיציה שהיה לה מנדט להלאים רכוש של חוטאים ורק הם היו מועמדים לכך ולא היהודים) הרי שהם הnuevos cristianos פשוט קמו מבעוד מועד והקדימו תרופה למכה ובהקריבם בפועל וללא ייסורי מצפון או חרטה, את רכושם של אחיהם היהודים. תחילה הקריבו רכוש מועט של מומרים עניים, במסגרת עדות סתר לאינקוויזיציה. החוק אפשר זאת להם ויש לזכור שראש האינקוויזיציה משלהם היה שהרי גם תומאס דה טורקמדה הכומר המוודה של המלכה מה nuevos cristianos היה וגם סגנו ובהמשך ועל פי טבעה של חנופה והשיטה לאבדן צלם אנוש … כאן יש לעצור ולזכור שגולי ספרד אולצו להשאיר את כל רכושם מאחור והרכוש עבר לאוצר המלכה. וכשאדם פותח את שערי תאוותו לכוח, או לכסף המצפון אינו בלם בפני האפשרות לגזול עוד ועוד וכאמור בהמשך להקרבת עניי הנואבוס קריסטיאנוס – המומרים הפשוטים, הנבלה פשטה והקורבן עלה והדברים הגיעו לידי כך שהאליטה העירונית הזו האוליגרכים העשירים והחזירים הקריבה כ 13.000 ראש אדם ואחר-כך המצפון של האדם המאבד צלם אנוש נמחק כלא היה – מה שאפשר להם להצביע על כל הקהילה היהודית ולסלקם מספרד כדי לשמור על רכושם הם והמלכה המיוסרת והאנושית איזבלה מרוב צניעות גזלה את כול רכושם לעצמה ואחר כך הסתגרה והתפללה ואב הרחמים לא בא.

הציבור היהודי עזב בעקבות הרדיפות

בריחה של יהודים מספרד התקיימה במשך כל המאה ה- 15. ישנן הערכות כי מאז הפרעות ב- 1391 ועד הגירוש עצמו, עזבו, מרצונם, כ- 100,000 יהודים. רבים מהם התחילו להגיע אל האימפריה העותומנית החדשה וליסד בה קהילות מובהקות של יוצאי-ספרד או "ספרדים", שהן הבסיס לקהילות ששרדו עד המאה ה-20. העדויות מצביעות על כך שהסולטאן בז לספרדים על שוויתרו על אוצר אנושי זה וקיבל את הגולים בהתלהבות. ואף מספרים שהסולטאן באיזיט השני Bayezit 2  "הודה"  לפרננדו ואיזבלה, על שהעניקו לארצו כוח כלכלי ומסחרי מהדרגה המעולה ביותר. 

לשאלות וקביעת תור

 

צו גרנדה Alhambra Decree - EL EDICTO DE GRANADA

צו גרנדה
Alhambra Decree – EL EDICTO DE GRA

צו גרנדה

דובנוב, "דברי ימי עם-עולם", כרך ה', עמ' 22, ג' :

"בממלכותינו נמצאים הרבה מתייהדים, נוצרים רעים הסוטים מאמונתנו הקאתולית הקדושה באשמת התחברות היהודים עם הנוצרים.

מתוך שאיפתנו לתקן קלקלה זו ציווינו ביחד עם בית המחוקקים, שאספנו בטולדו בשנת 1480,להבדיל את היהודים בכל הערים ולתת להם שכונות מובדלות. כמו-כן הנהגנו את האינקוויזיציה הפועלת זה שתים-עשרה שנה ועל-ידה נגלו ונענשו נאשמים רבים.

לפי הרצאת האינקוויזיטורים לפנינו, אין כל ספק, כי התחברות הנוצרים עם היהודים המדיחים אותם לאמונתם הארורה, מביאה לנוצרים נזק רב. היהודים עמלים להדיח את הנוצרים ובניהם (הכוונה לאנוסים) על-ידי מתן ספרי-תפילה עבריים, המסבירים להם דבר הצומות, ממציאים להם מצות בפסח, מורים להם את המאכל אשר ייאכל ואשר לא ייאכל ובכלל מפתים אותם לקיים את מצוות תורת משה.

כל זה חותר תחת אמונתנו הקתולית הקדושה ומשפילה, וכך באנו לידי דעה, שהאמצעי הפועל לתיקון כל הקלקלות הללו היא הפסקת כל התחברות בין יהודים ונוצרים על-ידי גירושם ממלכותינו, אולם לפי שעה אמרנו לגרש אותם רק מערי אנדלוסיה, שבהן הנזק גדול ביותר. אבל לא התקנות הללו ולא משפט הצדק, שנעשה ביהודים שחטאו חטא פלילי כלפי אמונתנו הקדושה, לא ביערו את הרע …

 

לפיכך אנו גוזרים ומצווים, שכל איש ואישה גדול או קטן אשר בשם ישראל יכונה יגורשו ויצאו מכל גבולות מלכותנו בתוך שלושת החודשים הבאים, מאחד במאי מתחילים ובאחרון ביולי מסיימים. אחרי תום המועד הזה אסור להם לדרוך שוב על אדמתנו לגור בה, לשהות בה כעוברי אורח או לתכלית אחרת וכל אשר ימרה את פינו לבלתי לכת בתוך הזמן וימצא אחרי – כן באיזה מקום ממקומות ממשלתנו אחת דינו למות ורכושו יוחרם.

והננו מצווים ואומרים שכל איש בממלכותינו לא יהין לאסוף אליו לא בגלוי ולא בסתר לא יהודי ולא יהודייה אחרי עבור המועד הנזכר מחודש יולי ואילך, והעובר יוחרם רכושו למלכות.

ולמען יוכלו היהודים לעשות בהונם כחפצם בתוך המועד הנזכר אנו מקבלים אותם תחת כנפי חסותנו ונותנים להם בטחון החיים והרכוש, שיוכלו לחיות במנוחה עד סוף יולי ולמכור ולהחליף את רכושם, בין מטלטלים ובין קרקעות ולעשות בו כאדם העושה בתוך שלו. כמו-כן אנו נותנים רשות ליהודים להוציא רכושם דרך הים או היבשה – חוץ מזהב, כסף, מטבעות ויתר הדברים האסורים על-פי דת מלכותנו".

ב- 23 בנובמבר 1492 פרסם פרדיננד צו המחרים את כל רכושם של היהודים, בכלל זה רכוש שנלקח מהם על-ידי נוצרים שלא כחוק, ומעביר את ההכנסות ממכירתו לאוצר המלכותי.

לשאלות וקביעת תור

כמה הערות לתוכן המסמך:

הנייר כצוו גירוש שונה משהוגש ליהודים באנגליה או בצרפת שגורשו מארצותיהם קודם לכן. המסמך "צו גרנדה" מנומק היטב המסביר כל השתלשלות האירועים והסיבות והנסיבות המחייבות את המסקנה האחת – הגירוש והן שעוררו את השאלה מי עומד באמת מאחריו ומדוע.

(אגב, לא הוזכר כאן רעיון ליישב בגיברלטר, כאשר היא שוחררה ב- 1474, את כל האנוסים שיבחרו בכך. הדוכס מדינה-סרדוניה , מושל איזור סביליה, תמך ברעיון וכתב- החוזה הוכן לחתימה. אך קיים היה החשש שהאנוסים יחברו למוסלמים בצפון-אפריקה ויחד יסייעו לממלכת גרנדה. הרעיון נפל.)

בין ההנמקות לגירוש הוטחה האשמה ברורה ותמוהה ליהודים ה"עמלים להדיח". כלומר אין כאן התנהגות פסיבית של יהודים המסייעים לנוצרים-החדשים על-פי בקשת האחרונים, אלא יוזמה שלהם, של היהודים, כביכול לקום ולעשות הכול כדי להחזירם ליהדות. יש אזכור של הפעולות והדגשה כי אלה משפילים את הנצרות.

3 חודשים ניתנו לביצוע הגזירה. כדי למנוע פרעות בקרב היהודים ניתנה להם חסות ממלכתית. כביכול היהודים אינם הפקר, כפי שהיו היהודים באירופה בזמן מסעות הצלב. עם כל זאת, לאחר שימכרו את כל רכושם, אסור ליהודים להוציא את שוויו או מה שיצליחו לקבל בסוג של מטבע עובר-לסוחר. זו מכה שמשאירה אותם חסרי כול פרט למטלטליהם האישיים בלבד.

כאשר אתם מבקרים בימנו בארמון, ב"חדר השגרירים" – SALA DEL AMBAJADORES – זיכרו שכאן ישבו המלך והמלכה ישובים על כסאות העור כשבחלונות מאחורי נשקף הנוף. ובפתח עומדים שני היהודים. אברבנאל כבן 55 וסניור מבוגר ממנו בכ-20 שנה. הם מתחננים בפני המלך והמלכה, כורעים על ברכיהם. ומבקשים מפרננדו הזקוק לכספים רבים כדי לעמוד בתשלום הוצאות המלחמה כופר גדול וככל הידוע עמד המלך להתפתות ולהסכים לקבלת הכופר שנדחה.

פרדיננד ואיזבלה מכריזים את הגירוש בפני אברבנאל וטורקוומדה. ציור שמן של אמיליו סלה פראנסס 1889

פרדיננד ואיזבלה מכריזים את הגירוש בפני אברבנאל וטורקוומדה. ציור שמן של אמיליו סלה פראנסס 1889

 

העזיבה

אלפים עזבו בתוך 3 החודשים עזבו את חייהם וצעדו אל העתיד. הרב אבוהב מטולדו (נפטר אחרי 7 חודשים) ועמו 29 ראשי קהילות פנו לפורטוגל והסדירו הגירה אליה, עם המלך ז'ואאו השני. אחרים עזבו לאיטליה ולאסיה הקטנה.
רוב היהודים ישבו והמתינו, שמא תבוטל הגזירה. משלא חל כל שינוי והאל לא ירד לסייע התחילה מכירת רכושם באפס כסף. בעלי העסקים והעשירים הצליחו להוציא את רוב רכושם ועושרם בדרכי תחבולה. פשוטי העם היהודי נותר עם כלום. המרת הדת הושיעה ונמשכה ממש עד יום היציאה. המפורסם במתנצרים, היה אברהם סניור, שהמשיך לשגשג בשרת את המלכה. בכנסיית סנטה-מריה די-גואדלופה בוואיידוליד, הוטבל שר האוצר לנצרות כאשר המלך והמלכה אישית משמשים לו סנדקים לטבילה ושם משפחתו החדש "קורונל".
יהודים נמנעים מלהתחיל דרך חדשה, עסק חדש, חיים חדשים ביום 9 באב ולכן לקראת ה-2 באוגוסט (ניתנו עוד יומיים להארכת המועד), הוא יום 9 באב, בנמל קאדיס בדרום ספרד החלה נדידת היהודים מגורשי אנדלוסיה וחלק מקסטיליה בדרכם לצפון אפריקה ולאיטליה. מנמלי ברצלונה וואלנסיה יצאו המגורשים לאיטליה ומזרחה ממנה לחצי-האי היווני ולתחומי האימפריה העותומנית. חלקם הקטן הגיעו אף לארץ ישראל והתיישבו ב-4 "ערי הקודש" – טבריה, צפת, ירושלים וחברון. היו רבים שצעדו מערבה לפורטוגל.

לשאלות וקביעת תור

" כדי להבין מה היה הגירוש לספרד יש להתבונן בעיר גנואה – ג'נובה החל משנת הגרוש החלו להופיע ארמונות מפוארים בגנואה" – מסביר פרופ' הר סגור וזאת מפני שכשהיהודים עזבו – ספרד נותרה ללא יועצים, מנהלים, בנקאים, רופאים והם נאלצו הזמין אנשים שימלאו בדחיפות את מקומם – אנשי גנואה באו לתפוס את מקום היהודים המגורשים: "וההבדל בין היהודים הספרדים ואנשי גנואה היה זה שהיהודים השאירו את כספם בספרד ואנשי גנואה העבירו אותו לאיטליה".

הר סגור: "הריקנות הולכת וגוברת והנפילה תהיה עצומה וספרד תיפול במשך כמה עשרות שנים. ספרד אשר הייתה מעצמת על במאה ה- 16 ספרד שלטה על פורטוגל, הולנד, בלגיה נאפולי, מילנו היא שלטה על העולם החדש ממקסיקו ועד לארץ האש היא הגיעה והיא תתרוקן יותר ויותר כי לא היה מי שישקיע בה את הכסף והזהב הרב שהגיע מאמריקה ובמאה ה- 17 היא תהפוך למעצמה מספר שניים מספר שלוש ועד לליגה ד'.

גירוש יהודי ספרד

גירוש יהודי ספרד

סוף דבר

החנופה חוברת לפעמים אל שאיפה להיות אחד מנותני הטון במערכת חברתית שקשה להשתלב בה, ברגיל החנופה מתחילה בצעד קטן – כך, בספרד ולעיתים גם בתקופתנו מתחיל איש השוליים את דרכו אל החברה בה הוא רוצה להיות חלק. כדי לחדור, לרוב הוא נאלץ להתחנף להנהגה או לנציגיה. שיטה זו דורשת מחיר עצום שאותו החנפן משלם אבל כשזה כבר מאוחר יותר מדי ורק כשהגיע להיות מראנוס אמיתי – אנוס.
המראנוס שהשתלב בקבוצה כזו, ולשם כך החל במסע החנופה הולך ומאבדן בהדרגה את עברו ואת אישיותו וכך, לאט, אבל בהתמדה הוא צועד עד שהוא מאבד צלם אנוש. בהחלט אנו רואים אותו, בימנו, אנוס, אבל צועד וצועק ודוחף על המדרכות של ירושלים, המראנוס הוא צועד כיום גם בחברתנו.
מראנוס שניחן בכישורי חיים מדהימים כמו במקרה הקיצון: תומאס דה טורקמדה – האנוס, ובהבדל מיהודה אברבנאל – החופשי לחיות את חייו (שיחות על אהבה) מסכן את צלם האנוש בו.
באנוס מתפתחים כוחות חדשים שצומחים בהדרגה (עקב חדירתו לחברה האונסת אותו, ותחילתו בחנופה אליה) במרחב הפסיכולוגי של אישיותו ומובילים אותו, לרוב, אל דמות הנבל שמשתלטת עליו וקובעת עבורו סדר יום חדש. נושא זה אשר חקרתי במשך כ- 15 שנים כשהתענינתי במנהיגים גדולים שכוחו של הנבל אחז בהם, העליתי במאמר: ״כוחו של הנבל״ (פורסם כאן).

במאה ה-14 בספרד חברו הכוחות הללו לקהילת המנהיגים של היהודים לשעבר – הנוצרים החדשים והמראנוס שגרשו מסביבתם את היהודים, כדי להשתיק (לכאורה) את קולות הרעם בתוכם שיצרו שם רגשות האשם. אל יעוורו עינכם מלראות שגם המלכה נפלה קרבן לכוחו של הנבל בחנופתה ליהודים לשעבר.
כשהיהודים יצאו מפתח ביתם, סגרו מאחוריהם לעד את הדלת ועזבו ברגל, את בתיהם, עם צרור קטן, חסרי כול הם צעדו. במשך שעות הם הלכו מערבה, אל גבול פורטוגל, דרומה או מזרחה אל הנמל כדי להפליג משם …מה עבר בראשם של הנשארים?
על כוחם ההרסני של רגשות האשם כתבתי רבות גם פרסמתי כאן 6 דרגות של רגשי האשמה״).
רוששתיה – רשמה במכתב לאפיפיור המלכה של ספרד בהכירה בהריסתה את ספרד ״רוששתיה״ : ״למען הדת הקדושה שלנו רוששתי מחוזות שלמים.״

Saint John of the Cross (Spanish: San Juan de la Cruz; 1542 – 1591)

Saint John of the Cross (Spanish: San Juan de la Cruz; 1542 – 1591)

חואן דה לקרוזSan Juan de la Cruz – המיסטיקן הנודע היה בן הנותרים שם. אחרי הכול ניצל מגירוש כי בא מקרב האנוסים, אבל רגשי האשם היו לסיוטו :
״מוטב להחליף שלווה בכאב
מוטב להחליף חיים במוות
כדי לגאול את נפשי מהעולם הזה
ארץ סחי״…

ספרד התרוקנה. רגשות האשם שלה באו עד לשערי גן עדן. נעל המעבר דרכם …

.היהודים לשעבר שהיו לנוצרים חדשים כונו בפי הקהילה בה רצו לקחת חלק: ״חזירים״ – בספרדית מראנוס. אנשים שהיו בדרך לאבד צלם אנוש הם בחרו והגיעו עדו – גם על נושא זה כתבתי ופרסמתי כאן ״השיטה לאבדן צלם אנוש״ (כאן).

המחקרים שמנקים אותם, יצביעו על ״מוסר יהודי״, על שמירה בסתר על חייהם כיהודים, ההיגיון אומר שהלך חיים כזה לא מתאים כלל לקהילה של ״חזירים״ – מראנוס.
ירון מרגולין

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

לשאלות וקביעת תור

 

עוד על כך ראה גירוש יהודי ספרד – סיבות ותהליכים: גיורא ברק

גירוש ספרד : סוף מעשה במחשבה תחילה

לשאלות וקביעת תור

yaron@yaronmargolin.com

 

נשלח ב כללי

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*