תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גירוש יהודי ספרד – 2

 

ציורו של סלומון אלכסנדר הרט יהודים עומדים מול מלכי ספרד בבקשה להישאר בשירות ממלכתם ונדחים.Spanish Jews pleading before King Ferdinand and Queen Isabella, while grand inquisitor Tomás de Torquemada argues for their expulsion from Spain, in a painting by Solomon A. Hart

ציורו של סלומון אלכסנדר הרט יהודים עומדים מול מלכי ספרד בבקשה להישאר בשירות ממלכתם ונדחים.Spanish Jews pleading before King Ferdinand and Queen Isabella, while grand inquisitor Tomás de Torquemada argues for their expulsion from Spain, in a painting by Solomon A. Hart

  1. כדאי במאה – ה 15 בספרד להיות חלק מהיהודים לשעבר (למה?)

היהודים במאה ה -15, עזבו את היהדות בדרך כלל מרצון הם התנצרו וכונו מראנוס, כי בספרד של המאה – ה 15 הם נהנו מיתרונות, זכויות יתר, אפשרויות שניתנו להם על-ידי המלכים והאוליגרכיות החדשות רקאם הם היו נוצרים.

הרב סלומון הלוי רבה של בורגוס, למשל, עזב את היהדות והיה לבישוף של בורגוס. ברתולומאו קראנזה (מומר) גם הוא היה לבישוף – הבישוף של טולדו גם הארכיבישוף של גרנדה היה נוצרי חדש הרננדו דה טאלאבירה ואפילו תרזה הקדושה מאבילה הייתה בעברה יהודיה, בת לאנוסי ספרד. להתנצר משמעו להתקדם בחיים ולהתפתח.

להיות יהודי לא מומר באירופה של המאות ה- 15 עד ה- 18 היה להיות לכוד בתוך עולם אכזר. לעסוק בפוליטיקה, בכלכלה, בענפים יצרניים, בתקשורת, בצבא, באמנות, בחקלאות ובנדל"ן כמעט לא היה אפשרי. יהודי היה מסומן, ומוקע מתוך החברה. ברוב המקרים הוא אפילו לא העז להרים את הראש. אלה היו השוליים העלובים של שולי החברה. אנשים כמעט ללא זכויות, נתונים לגחמות הנוצרים ועמדו לפניהם מעט הזדמנויות לפתח כישורי חיים. בפני האנשים שרצו להתפתח עמדה ברירה אכזרית אבל אפשרית: לחיות כנוצרים במעמד של אנוסים, ולהשתלב במרחב האפשרויות ולהתפתח, שכן היו בכך גם הרבה טובות הנאה (זו אחת מבין טענותיו של בן ציון נתניהו). לדוגמה, המיליארדרית, המדינאית והנדבנית חנה נשיא, בשמה המוכר יותר דונה גרציה נשיא, או בשמה הנוצרי ביאטריצ'ה דה-לונה (1510-1569). היא נולדה למשפחת אנוסים. אביה, שמואל נשיא היה כלפי חוץ נוצרי (נקרא אוגוסטינו מיקאס) ולכן הותר לו ללמד רפואה באוניברסיטת ליסבון. היא נישאה לאנוס נוסף, פרנצ'יסקו מנדס (צמח בנבנישתי), שהתעשר עושר עצום בסחר בתבלינים ואחר כך בבנקאות. השניים נישאו בחתונה יהודית סודית, ואחר כך גם בכנסיה.

המומרים (nuevos cristianos) שחברו לנוצרים כדי להצליח בכול מחיר בתחרות של החיים (הצליחו להעפיל אל מקום הולם בפסגת השגשוג והרווחה בזכות היותם מראנוס, קריפטו-יהודים) והם לא יכלו לסבול שיש להם, בערים, בתוך הישובים שלהם, ושבהם הם שולטים, מטעם המלך או משום היותם אוליגרכיים עשירים, שכונות וטריטוריות שלמות שבהן חיו היהודים – הנאמנים לספרד ולאדמתה ולא לגימותיהם, ושם היו להם אפשרויות וזכויות שמאפשרות להם להצליח לשמר גם על נאמנותם לספרד וגם את נאמנותם לעצמם (בפחות מאמץ)״
יש לזכור שכבר בעמוד הקודם בסעיף 10. ״הקורטס״ את ההערה 3. בנושא חשיבות מעמד היהודים ה מראנוס, במועצת העיר לכל נושא הגירוש הזה ״צו גרנדה״.
באותן שכונות היהודים (האמיתיים) חיו בזכות המלכים (נושא שיובהר מיד כשנגיע לסעיף ״17. הפילוג ביהדות והתמיכה המלכותית״) יודגש שפגיעה ביהודים הייתה כמרי במלך – כך שבשכונות הללו יכלו לפעול עסקים על טהרת היהדות והיהודים: אטליז כשר, בתי-כנסת, מקוואות שבהם היתה רק להם (ליהודים) נגישות מלאה והמראנוס היו מחוץ לתמונה ולהשפעה הוא הדין בנושאי עורכי הדין שפעלו שם ומתרגמים וסופרים ומנהלים כלליים ורופאים בכל המרחב הזה (בשכונות ה״יהודיות״) למומרים הגם שנזקקו למוסדות אלו לפעמים בסתר (במיוחד לשחיטה הכשרה) לא הייתה גישה חופשית ולא הייתה כל שליטה עליהם.
המומרים (הקריפטו-יהודים, המראנוס) מנהיגי העיר בפועל, קינאו ביהודים משום שלא ראו בעין יפה את המצב שבעצמם יצרו שם, והוא: שיתכן שבקרבם, היה מרחב שכולו נמצא בליבם, אבל הוא לגמרי לא בידם כי הוא נמצא מחוץ לשליטתם ובשליטת היהודים שחיו בחסות המלך.
הרגישות – הנוצרים החדשים ה(מראנוס, ) היו בנוסף לזאת גם רגישים לעמדת הקתולים הותיקים שהצביעו עליהם בבוז והם המראנוס, כלומר ה״חזירים״ (ספרדית) בעצם יהודים לא נאמנים כביכול והם ששולטים בערים, שלא בצדק להרגשתם הנוצרית (הטהורה). כך שהנוצרים הותיקים – הקתולים טענו כביכול להוכחת הנאמנות לספרד משום שהמומר (הקריפטו-יהודים והחזיר) לא יכול לעולם (כביכול) להיות נאמן באמת לספרד וכך התגלגל לו משולש מורכב ומחובר לריב מתגלגל בו המומרים מבקשים להוכיח נאמנות קיצונית לקתולים מלידה על-ידי סילוקם של היהודים הנאמנים לספרד מארצם. ויהודים שהמלך מגן עליהם והם נאמנים לעצמם ולספרד, קתולים קנאים שמלבד קינאה לא היה להם דבר לקדם עצמם בעזרתו: לא כישורי חיים ולא כסף – קינאה וגם שינאה ואמונה שהאל יעזור. ובתוך זה הפוליטיקאי החכם, המלכה של ספרד איזבלה שהייתה אדם מבריק פוליטית, מתוחכמת מאוד מילדותה (פרשת אנריקה האימפוטנט למשל מוכיחה זאת: איזבלה שהייתה אחותו של אנריקה ה-4 שמלך בקסטיליה בין השנים 1454 – 1474 רצתה לרשת אותו ופרסמה שהיה לא כשיר להביא ילדים לעולםאימפוטנט ולכן רק היא יכולה לרשת אותו) וגם בעלת מרץ פעולה בלתי נדלה, איזבלה הבינה לעומק וגם ידעה שהמראנוס הגיעו למעמדם בשל כישוריהם, ושהיא זקוקה להם, כדי למשול. ומתוך כך, חופש הפעולה שלה היה מוגבל גם בגחמותיהם של המראנוס. ובמאבק הזה, ליהודים המומרים, היה יותר כוח: להם היה הכסף וגם הכישורים ומשום שבשלב הזה לב כבר לא היה להם, בסוף הדרך גם הם וגם מלכתם הרסו את ספרד כולה – ועל כך בהמשך.

Matanza de judíos en Barcelona en 1391 (Josep Segrelles, ca. 1910).

Matanza de judíos en Barcelona en 1391 (Josep Segrelles, ca. 1910).

השנאה ליהודים ו150 משפחות האצולה בפורטגל

בקיץ (ביום ה-6 לחודש יוני) שנת 1391 פרצו מהומות בסביליה. שהביאו בני אדם מאמינים (קתולים) לרוץ ברחובות ולשחוט אזרחים ספרדיים שהיו בני דת היהודים. נכשלות וקנאה ארוכות שנים של אנשי מעמד הביניים (חסרי כישורי חיים) בני דת הנוצרים השתלבו כהרגל ימי עולם בשנאה שמובילה לקנאה מרה בשמאלנים וכאן היו הם היהודים על שתפסו ברוב כישרונם וכישורי חיים שהביאום בצדק לעמדות מפתח במנהל המלכותי ובמיוחד אל המשרות של ׳גובי המסים׳ ושרי האוצר שהמלך נזקק להם בן. בנוסף לרגשות העזים שנובעים מנתק והעדר יכולות וחוסר השפעה על קבלת החלטות במרחב הכלכלי, התקיימו ללא הפרעה, נאומי ההסתה במסגרת הטפותיו של סגן הבישוף (של אסיחה –בחבל סביליה) בשם פראן מרטינז. נאומי שטנה שנשפו בעורפם של האזרחים הקתוליים, והביטויים הללו טפטפו רעל ואיבה בנשמותיהם הטהורות והקדושות (שנאה לא נספרת כאן מאז ועד היום גם לא קינאה) וככל שהמשיך הרעל לטפטף לתוכן היו טהורות לגמרה וכך עד שאלו קמו בזעם ותבעו לבודד את היהודים מהנוצרים ולשרוף את בתי-הכנסת שלהם ובנוסף קמו כמה פורעים ויצאו לטבח המוני (קדוש) ולא שקטו המה גם לאחר ששחטו אזרחים רבים בבתיהם ולקול זעקותיהם, ובקדושתם הטהורה ובעוז רוח וברגש נאמנות למולדת המשיכו ובזזו את הרובע היהודי כולו. אחרי הפרעות של 1391 – לא הוכרז גירוש מספרד וכן לא הוזכר גירוש יהודים במאה השנים שבאו אחריו וגם לא לאחר השחיטה או במשך שיא הטבח של ההמון ביהודים.

סביליה

סביליה

 

  1. הפילוג ביהדות והתמיכה המלכותית

לפוגרום סביליה בשנת 1391 הייתה משמעות גורלית על החלטות אזרחי ספרד היהודים לגבי עתידם המשותף. האירועים הללו (רצח ההמונים) זעזעו את הקהילה. העומדנים מדברים על 50,000 בני-אדם, אזרחים, שנטבחו ברחבי ספרד. הטבח השמיע את קולו והביא לפילוג ביהדות ספרד, שהתפצלה לשני זרמים: אלו ששמרו על דתם בגלוי ולאנוסים המראנוס שבחרו או שנאלצו להמיר את דתם.
תחילה עשו זאת מאינטרסים של קרירה למראית עין, וחלקם גם המשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות אבל רבים מהם היו נאמני הכנסייה. לא ברור מספרם האמתי של האנוסים שבאמת שמרו על היהדות בסתר. רבים היו חילונים כך שלדת לא היתה משמעות רעיונית לתוכן חיי הרוח שלהם ולרבים היה המהלך מאוד כדאי כלכלית. הסברה שמדובר באליטה מצומצמת בלבד של אנשים עם ״לב יהודי״ אמיתי ששמרו אמונים ליהדות, כשרוב רובם של האנוסים היו מומרים ויהודים לשעבר שאבדו לעם היהודי (חוקרים עומדים את אלו כיום ב 20.000.000 איש החיים בארצות דוברות הספרדית או הפורטוגזית, כולל בארה״ב).

האבנים הנסקלות – הרדיפות והמחשבה על המרת דת החלו הרבה שנים קודם ל 1391. כבר ב 1331, שישים שנה לפני פוגרום סביליה, קדם לו אירוע אלים ומתמשך של זריקת אבנים בלתי פוסק שהתרחש בספרד בשנת 1331 – סקילת בתי אזרחים שדתם יהודית. הרובע היהודי בגירונה ספג סקילה מתמדת, שהפכה את חיי היומיום של התושבים לבלתי נסבלים והדברים הגיעו לידי כך שהמלך פדרו הרביעי (1336-1386) נאלץ להתערב במצב שנוצר ולמסור באופן אישי צווים מחמירים המענישים בקנסות חמורים כל פגיעה בתפקודה של הקהילה היהודית; אך ללא הועיל.

Roy d'Aragón Pero IV d'Aragón

Roy d'Aragón Pero IV d'Aragón

יש לשים לב לאירוע שולי וחסר השפעה זה שמוזכר למעלה – כביכול: מלך ספרד המלך פדרו הרביעי (Pero IV d'Aragón) יוצא באופן אישי להגנת אזרחי ספרד היהודים.
בארוע זה, כאן, לדעתי מתחילה הטענה נגד בית המלוכה שהוא כביכול מפריע לסדר הציבורי – הכלכלי ובבוא המלך לבקש סיוע מהאוליגרכים (הגם שרובם נמנים על המראנוס) עליו לקחת בחשבון שביום התשלום נושא הגנתו על היהודים משנת 1331 יבחן מחדש וגם יעמוד על הפרק.

נושא זה עמד כהשראה (לדעתי) בפני ויליאם שקספיר בבואו לעצב את ״הסוחר מונציה״ – ״הסוחר מוונציה״ הוא מחזה שנכתב באנגליה, במועד לא ידוע בין 1594 ו-1597. דמותו המרכזית שילוק מעוצבת ומשקפת את יום התשלום שדרשו נותני החסות הכלכלית למלכה, מהמלכה הגדולה והמבריקה של ספרד – איזבלה (כשהסוחר מונציה אנטוניו נמשל למלכה איזבלה). ראשי הערים בספרד, חברי הקורטס – האוליגרכים שהם המראנוס משתקפים בדמותו של שיילוק. והוא מציג את הסטריאוטיפ האנטישמי, היישר מחשכת ימי הביניים, של היהודי שפיתח כישורי חיים מעוררי קינאה בתחום ניהול הכספים ומלווה בריבית – האסורה על הנוצרים. ומצד שני שילוק משקף אנושית רגישה של אדם שסבל תלאות איומות, אדם אנוס. כאביו עולים על קנאת הסביבה ושנאתה אליו: הטוענת לגירוש.ודרישתיו של האנוס לנקמה בספרד, בבית המלוכה, במלכה עצמה מוצגות בסוחר מונציה ומוצגת בהבנה ובתפארה של גאון.

מרגע שנודע על המתרחש בסביליה נעורו אזרחי גירונה – זורקי האבנים ההם והביאו לידי כך שמשפחות המעמד הגבוה של הקהילה היהודית: קרסקס, רובנס, אבינאיס, דסמאסטרס, רוואיאס וסאלטרס, הושפלו. המשפחות שהיו מקשרות לשושלות הנוצריות הגדולות בגירונה, הוכרחו לענוד טלאים על בגדיהם ולעבור ולחיות ב'גטאות' צפופים בדומה ליהודי ורשה במאה ה- 20.
ב-10 לאוגוסט, 1391, יום סן לורנצו בגירונה, נוצלו תהלוכות הקודש בעיר למתקפה על הרובע היהודי של העיר. יהיה זה אחד הימים העקובים מדם והעצובים ביותר עבור הקהילה היהודית בגירונה: "ההמון הזועם פנה לגבולות הרובע עם לפידים בוערים. הם שרפו את השערים, נכנסו, גנבו ושחטו … דם נמרך על משקופי הבתים של היהודים, אשר חלקם מצא מקלט בבתיהם של סוחרים נוצריים; אחרים נמלטו לעיירות קרובות; רבים אחרים התנצרו" (חסדאי קרסקס או חסדאי בן-יהודה –רבה של ברצלונה וסראגוסה באותם זמנים ופילוסוף עוד עליו: זאב הרווי, ר' חסדאי קרשקש, מרכז זלמן שזר, 2010.) –הכנסיות למחרת ערכו טקסי טבילה המוניים והעיר התמלאה בmarranos. הם כונו ״חזירים״ – מאראנוס גם "קונברסוס" או "נוצרים חדשים" אבל למעשה הם שרדו ולחמו לשם כך. כל אחד ואחד מהם לחם את מלחמת הקיום שלו בדרך היחידה שהתאפשרה לו כדי לשרוד.

מכול מקום, כמאה שנה קודם לגירוש היהודים מספרד בגלל ארועי גירונה התנצרו אלפי יהודים ועד כדי כך הגיעו הפחדים שלהם בחיי היום יום, שבאמצע המאה ה-15 רוב הבישופים הספרדים בספרד, כבר היו ממוצע יהודי ובפורטוגל הדברים הוקצנו כשמתוך 150 משפחות אצילות, כולן, (בפורטוגל היו אז רק 150 משפחות אצילות), כולן, לבדיקת פרופ׳ הר סגור נמצאו, על פי מסמכים שהוא עבר עליהם אישית כשישב בארכיון של ליסבון כולן נמצאו מעורבות בדם יהודי. הדם הנאור והחכם של המושפלים והאנוסים והשורדים גם של ה״חזירים״ המראנוס חדר בפורטוגל גם אל השושלת המלכותית. מפורטוגל עבר אל השושלת המלכותית של ספרד דרך פרדיננד היקר – הלוחם על שחרור ספרד בעלה של המלכה הדגולה איזבלה אבל על כך בהמשך. בנוסף הוזכר שדם יהודי זרם גם בנשמתם של רוב האוליגרכים שעמדו בראשי הערים ושהודות להם ניצחו המלכים את הערבים כשפרדיננד ה-2, המלך הקצת יהודי, עומד בראשם. אחד מהיהודים המומרים הללו היה איש הסוד של המלכה איזבלה. הוא היה נזיר דומיניקני בשם תומס דה טורקמדה. מומר נודע אחר היה דייגו דה-דזה, פרופסור לתיאולוגיה בסלמנקה ולימים הארכיבישוף של סיביליה או האינקוויזיטור הגדול גם מוצאו יהודי בן האנוסים.

חואן קאברו, ראש לשכת החצר רב-העוצמה וממנהלי עזבונו של המלך פרדיננד, לפי צוואתו, היה ממשפחת קונברסוס ידועה. שני האחרונים נמנו על חבריו של קולומבוס שגם מוצאו יהודי. גם לואיס דה טורז המתורגמן של קולומבוס התנצר ערב מסעו הראשון של קולומבוס.

שר התקציב של המלך לואיס דה סנטאנחל (Luis de Santángel), סייע רבות לקולומבוס במסע ומתן לקבלת סיוע מהמלכה והודות לו שינתה המלכה את דעתה בשאלת מימון מסעו הראשון של קולומבוס. לדברי לאס קאזאס, כאשר שמע סנטאנחל כי "…המשא-ומתן עם קולומבוס נותק לחלוטין, חש עצב ומצוקה כה רבים. כאילו הוא עצמו לקה באסון גדול כלשהו." לסנטאנחל, ולא למלכה, שיגר בסופו של דבר קולומבוס את הדיווח על תגליותיו באותו מסע ראשון. יצוין שכמה מקרוביו של סנטאנחל הועלו על המוקד כיהודים, והוא עצמו נדון על-ידי האינקוויזיציה ביולי 1491 להבעה פומבית של חרטה על חטאיו – גם הוא בא ממשפחה יהודית וכן גבריאל סנשז, הגזבר-הכללי של הממלכות.
אפילו האינקויזיטור העליון השני (שנמצא מתחת ראש האינקויזיציה תומאס דה טורקמדה, המוודה האישי של המלכה שגם הוא היה מומר) דיאגו דה דזה היה (גם כן) בן למשפחת מומרים – הם באו מהעיר טורו, והבישוף של סגוביה אשר פעל רבות למען הכרזתה של איזבלה למלכה לא היה יהודי לשעבר?
למען האמת דם יהודי הגיע לחצר המלכות עצמה שהרי
הנריקז הייתה משפחה יהודית מכובדת (בפורטוגל) ואם המלך הספרדי פרדיננד ה – 2 (בעלה של איזבלה, משחרר גרנדה) נולדה להנריקז – Henriques, כך שהוא עצמו וילדיה של המלכה הנערצת איזבלה בחלקם יהודים.
יוצא מכך שגם בדם הנכד הדגול: קרלוס הראשון (שממלכתו כונתה "האימפריה בה השמש אינה שוקעת לעולם") נשא בגופו זרמי דם של ״חזירים״.

torquemada torture and death - טורקומדה מהאנשים הנבלים של ההיסטוריה

torquemada torture and death – טורקומדה מהאנשים הנבלים של ההיסטוריה

  1. תומאס דה טורקמדה

Tomas de Torquemada נולד בכפר בעל שם זהה סמוך לוויאדוליד שבמערב ספרד בשנת 1420. סבו היה יהודי ונראה שאביו חבר לנצרות מהיכרותו את חיי הקריפטו-יהודים nuevos cristianos תומאס ידע שהיהדות רחוקה מהם והולכת ומתרחקת גם מעצמו.

התאוריה שהיהודים החדשים – קריפטו-יהודים, אנוסים, מראנוס ממשיכים לחיות בסתר כיהודים הייתה המצאה רומנטית מאוחרת ששיתפה פעולה עם הזדהות קנאית של חברה שתיעבה את מי שהצליח לפתח כישורי חיים כמו היהודים המומרים. המחקר המודרני מוכיח שאין בטענה אמת בן החוקרים שטוענים זאת נמצא מחקרו של היהודי היורד פרופ' נתניהו. הוא טוען שהנוצרים החדשים השלימו עם גורלם שתוך 3 דורות זיקתם ליהדות תיחלש מאוד. גם פרופסור נורמן רוט מאוניברסיטת וינסקונסין מדיסון חושב שחיי היהדות בסתר של הקריפטו-יהודים הומצאה כדי להקים את האינקוויזיציה (עוד על כך כאן).

הקמת האינקוויזיציה במהותה לא שונה ממשרד ״ירושלים ומורשת״ שהוקם בישראל בשנת 1990 (18 בנובמבר), לא היה בו צורך, אבל הייו להקמתו הצדקות. משרד זה
בוטל ביום ה-30 בדצמבר 1992, "הן מטעמים ענייניים הקשורים בנושאי ירושלים, והן מטעמי חיסכון".‏‏[1] לאורך תקופת פעילותו עמד בראשו ראש הממשלה יצחק שמיר והופקד על קידום ענייניו סגן השר לענייני ירושלים, חבר הכנסת אברהם ורדיגר. ראש הממשלה יצחק רבין עמד בראש המשרד מיולי 1992 ועד לביטולו.
שרים לענייני ירושלים, מהסברים שונים, קמו וכשמתבוננים ברשימה אפשר להבין שהתפקיד נדרש:
שמעון פרס (1995-1996) אריאל שרון (2002) בנימין נתניהו (1996-1999), נתן שרנסקי (2003-2005) צחי הנגבי (2005-2006) רפי איתן (2007-2009) נפתלי בנט (2013-2015) כיום התיק נמצא שוב בידי הליכוד. מה טובתה של ירושלים יצאה מכל זה? האם נוסף לה כוח, מעמד, יופי, גני ציבור? כתושב ירושלים אעיד שכיעורה גדל והפקקים התפתחו ומקומות החניה פחתו, אבל התקציב נשמר והועבר ועוד יועבר וכן הסמכויות והזכויות. בוודאי יצר המשרד מקום עבודה. כזו הייתה האינקוויזיציה של תומאס דה טורקמדה., מקום עבודה נדרש שטועלתו לציבור אפסית, תיקון הרסנית.

הבדל היה בנחישותו וכישוריו. טורקמדה קיבל משרד זניח שאיש לא דיבר בו וביום אחד הפך אותו משל היה ׳מירי רגב׳ שרת התרבות בממשלת נתניהו לאיזה מקום רם ונישא בפי כול. הארגון שלו צמח מבית דין מקומי בסביליה לרשת של 24 "משרדים קדושים". כדי למנוע את התפשטות הכפירה בנצרות (שנגדה פעלה האינקוויזיציה רשמית, ולא בהכרח נגד יהודים), פרופ׳ יוסף קפלן מהאוניברסיטה העברית מוכיח במחקריו שהקבוצה שנגדה פעל הייתה לא הומוגנית.

חלק מהאנוסים והמראונס, קריפטו-יהודים התנצרו בשל טובות הנאה וכדי להצליח כלכלית, אחרים היו חסרי דת, חלק התנצרו משום ייאוש מהמצב ורק חלק קטן התנצר והמשיך לשמור על מנהגים יהודיים בסתר.
יוצא מכך שהרבה עבודה בפועל לא הייתה לארגון שבראשו עמד טורקמדה במשך 15 שנים, אבל הוא המציא אותה והפך שם דבר לרוע ושטניות.
היהודים המלומדים גם ההיסטוריונים הממסדיים שבהם השתדלו להוכיח שאין בנפשו, בגופו ובדמו טיפה מהיהדות, ובכל זאת גם בו זרם דם של יהודים. למי שגר בישראל וקורא הערות של דומיו ברשתות החברתיות גם עוקב אחר נאומי ההסתה של בנימין נתניהו אין בכך שום הפתעה.

מחזהו שלויקטור הוגו נכתב עליו. Torquemada, a play by Victor Hugo.

סוס השארית – "כמו ברבור ששר את נשמתו ברגעיו האחרונים" כתב הפסל פרנצ'סקו מסינה על הסוס שכולם מכנים  – הסוס הגווע – Francesco Messina 1995– אבל יש גם סוס גווע ואת הסוס הגווע יצר מסינה רק בשנת 1999 – Cavallo morente הסבר בצילום למטה- צילם ירון מרגולין.

אובדן הכבוד, כיבוש ספרד על-ידי טארק בן זיאד

הניצחון של טארק על הספרדים נחשב עד היום לאחד מגדולי הנצחנות האיסלאמיים והערבים בכל הזמנים. לספרדים היה פגיעה קשה בכבוד ומוטיבציה אדירה לנקמה. בצבאות ערב נוהגים מפקדים ערבים להקריא את תוכן הנאום שלו כדי להלהיב את חייליהם וגם לומדים אותו בעל פה:

"הוי אנשים היכן המוצא? הים מאחוריכם והאויב לפניכם, ובאלוהים נותרה לכם סבלנות ואמונה…"

המוסלמים כבשו את טולדו, (טולילה בלשונם) את סרגוסה ואת האזורים שמדרום לנהר האברו. קורדובה הייתה בירתם.

הכיבוש המוסלמי את ספרד החל בימי הביניים (המאה השמינית) בשנת 711 – אז חצה טארק את גיברלטר וספרד נמחצה תחת רגלי השבטים המורים, מוסלמים שמוצאם בצפון אפריקה, בהנהגתו של טארק בן זיאד מן הברברים.

מדובר בגנרל נבון, אסטרטג מבריק בעל עוז רוח שהיה אחד מגדולי המצביאים המוסלמים. טארק כבש (למעט אזור צפון ספרד שנשאר נוצרי) את כל ספרד. הצלחתו של טארק הייתה אדירה והמוסלמים קראו על שמו את ההר בסמוך למיצר המפריד בין ספרד למרוקו בשם ג'בל טארק. גיברלטר הוא שיבוש של השם ג'בל טארק.

רודריגו דיאז דה ויור היה אחד הגיבורים הגדולים מבין הספרדים שלחמו במוסלמים הוא Rodrigo Díaz de Vivar מוכר גם בכינויו "אל סיד", (שיבוש של ״אדון״ בערבית "אלסייד").

שלטון המוסלמים היה סובלני כלפי היהודים. אפשר לקיים מנהגים יהודיים וראשי הקהילה היו מקורבים לשליטים המוסלמים בולט ביניהם רבי חסדאי אבן שפרוט (בן המאה ה10) שהיה הרופא של משפחת המלוכה ושימש גם כדיפלומט. קהילות יהודיות פעלו ושגשגו בערים: מדריד, גרנדה, טולדו, וקורדובה. התקופה כונתה "תור הזהב". תקופת פריחה תרבותית של יהדות ספרד.

רבי אברהם אבן עזרא – פרשן המקרא, משורר, בלשן והוגה דעות חי ופעל בתקופה זו גם רבי משה אבן עזרא – פילוסוף ומשורר. רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי –בעל "הכוזרי" והמשורר ששר "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך" הרמב"ם – רופא, מגדול פוסקי ההלכה בהיסטוריה היהודית בעל דעות חשוב שהיה נערץ, בתקופות שונות, גם על מנהיגי ספרד ובעיקר על תושבי עיר הולדתו קורדובה. הרמב"ן –פרשן ופילוסוף וכן רבי שמואל הנגיד גם הוא הגיע לדרגת שר אוצר, שר הצבא ומשנה למלך – פעל בגרנדה, בנוסף על היותו משורר יהודי ובלשן.

 

לפתע – הכל חדל וצו גרנדה הקורא ליהודים להסתלק מיד בסוף מרץ 1942 נחתם והוכרז.

  1. כסף והשפעה

בסוף המאה ה-15 שלטו בספרד המלך פרננדו השני, מלך ארגון ולצידו רעייתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה. מעמדה של המלכה לא היה מובן מאליו וגרר את ספרד למלחמה. אחי איזבלה יורש העצר היה אנריקה. בשנת 1454 הוא ירש את אביהם חואן השני והיה למלך בקסטיליה. את אחותו איזבלה גירש משם. בגיל 10 בערך, הוחזרה איזבלה לקסטיליה ובהיותה בת שבע עשרה ביקשו אצילים למנותה למלכה במקומו של אחיה, איזבלה סירבה והכירה במלכותו. בתמורה, הוכרה איזבלה על-ידו כיורשתו. עם מות אנריקה הרביעי מלך קסטיליה בדצמבר 1474 – הוכתרה איזבלה למלכה אלא שחואנה – בתו של אנריקה הרביעי יצאה למאבק נגדה. חואנה תבעה את זכותה לכתר באמצעות בעלה כשאיזבלה עצמה יצאה לקרב דיפלומתי מעורר השראה נגדה וגם כשבעלה של חואנה אלפונסו החמישי, מלך פורטוגל לחם לצידה הייתה זו איזבלה שניצחה. על רקע פרשה זו התפרסם אחיה כחסר כוח גברה (מה ששלל לחלוטין את אבהותו לתובעת לכתר) ובנוסף להכפשת גבריותו פרצה מלחמת אזרחים, שדרשה ממון רב.

כסף לאצילים לממן מלחמה זו לא היה אבל לראשי הערים, לאוליגרכים היה ממון ובכמויות אדירות.

כאנשי עסקנים ממולחים אלו נתנו מכספם בהלוואה ובתנאים שהולכים ומתבהרים לאורך החיבור הזה למלכים, הם רכשו את שליטתם על העסקים בממלכה. והתנאי שלהם למתן הכספים הלך והתבהר. כל מה שהם רצו נקשר בטובתם בטווח הקצר – אופק בלתי נדלה להרחיב את רווחיהם הגדולים מידית. תרצו זו הייתה עסקה, תירצו שהרי בעידן הליכוד אנו חיים, זה היה שוחד:
שלטון תמורת טריטוריה לעסקיהם. מרחב עסקי פתוח לחא תחרות וכשבסופו של דבר ניצחו פרננדו ואיזבלה את מלך פורטוגל והנסיכה זכתה בהבטחת שלטונה. הגיעה עת התשלום ועתה היה עליה להחזיר את חובה ולשלם לראשי הערים – לאוליגרכים: ליהודים המומרים. והתשלום כדבריה: רושש את ספרד.

האינטרס של המומרים היה ברור להעשיר את הונם, ומאחר שהם כבר צעדו בדרך החנופה והגזל והקריבו בהדרגה את כבודם למען השג מטרתם והרי זו דרכה של השיטה לאבדן צלם אנוש – כאן, המצפון סולק הצידה – הוסר. הדלת נפתחה ואת כל עמדות המפתח שהיו עד אז בהגנת המלך (הערה למעלה בסעיף 15. הפילוג ביהדות והתמיכה המלכותית) דרשו המשחדים הללו רק לעצמם – ״יסולק הקורהידור״ – הייתה הסיסמה (יסולק מדרכנו השומר מטעם המלך, על היהודים) להשגת הדרך אל הבלעדיות, המונופול, על כול ההזדמנויות לעשות כסף, על המשרות, הסכמי המסחר והרכוש הלא נייד: הבתים והמוסדות שלהם את הכול הם רצו! וגם חשקו (על הדרך) להשפיל את המלך, שזכה בכל הכוח האפשרי בזכותם אבל מבלי לפרסם זאת ומבלי לסכן את מעמדם כהיום אז: את חופי הים הם רצו להפוך לנדל"ן. דבר לא השתנה במרחב התאווה לכוח כלכלי. את בארות הגז וגם את משרת שר האוצר ושר החוץ ושר התיקשורת… מי שעודד ותמך ברעיון זה היה היהודי המומר – תומס דה טורקימדה שהגיש בנושא זה למלכה תזכיר שטען שמחובתה של המלכה לפעול, בין השאר, לתיקון שני סעיפים הנוגעים ליהודים: האחד, תפיסת משרות ציבוריות שיש בהם שיפוט על נוצרים, והדגש כאן הושם, על חכירת הכנסות ממסים של המלכות וגבייתם;
האחר, הגשמת ההפרדה במגורים בין יהודים לנוצרים, נשיאת הסימן המיוחד ליהודים, והאיסור ללבוש בגדי משי (ליהודים ולמאורים), ההפרדה, הסימון והלבוש, היו החלטות הקורטס (על הסימן הוחלט בשנת 1476 במדריגל, ועל ההפרדה – בשנת 1480 בטולידו). יוצא אפוא שלדעת טורקימדה לא הוציא השלטון את ההחלטות אל הפועל והוא נכשל בכך; טורקימדה שהיה הכומר המוודה של המלכה יהודי לשעבר וראש האינקוויזיציה בספרד הוביל גם לגירוש יהודי ספרד מסיבותיו.

יודגש: רבים מהיהודים מרבי-הממלכה, רופאים, סופרים ומשוררים, מנהיגים ,מצביאים , שרי – אוצר ומנהלים כלליים פעלו במשך מאות שנים בספרד. שום דבר לא התקיים בה, בלי מעורבותם של היהודים. הם היו רבי יכולות, דיפלומטים מבריקים, מנהלים חכמים וסוחרים שניצלו היטב הזדמנויות כולל מצבים פסיכולוגים מורכבים וחילופי-שלטון – וכאשר המוסלמים כבשו את ספרד, במאה ה-8, ואח"כ, במהלך הכיבוש מחדש של השטחים בידי הנוצרים, הם ותמיד הם שמילאו ומילאו היטב חללים שנוצרו במנהל הכללי והכספי. הם דיברו הרבה שפות ושימשו כמתורגמנים, כנושאים ונותנים, כמנהלים וסופרים ומורי דרך גם יועצים נבונים. הייתה סכנה שזה יקרה שוב…זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן לסלקם מכל המשרות ולהשתלט עליהם. ביזנס מלוכלך אבל זה עולם העסקים.

חוקי טוהר הדם וטולדו

באמצע המאה ה-15 גברה התסיסה הכללית. בעיר טולדו התסיסה גרמה ב – 1449 למהומות שהופנו תחילה כלפי המתנצרים היהודים לשעבר. המהומות היו עקב דרישות השלטונות למיסים מהעיר. העיר סירבה. דון אלווארו, ראש השרים של ממלכת קסטיליה הורה לגבות אותם בכוח. גובי המיסים שהיו, כמעט כולם נוצרים-חדשים, הותקפו. בהמשך המהומות הותקפו כל הנוצרים-החדשים.

בעקבות אירועי טולדו 1449 קמה יוזמה חדשה בעיר זו – בטולדו לחקיקת חוקי "טוהר הדם" Limpieza de sangre שהופעלו מכאן ואילך כנגד נוצרים חדשים. העיקרון היה גזעני ליהודים יש מומים מולדים, טענו המסיתים ולכן גם אקט הטבילה המטהר לא יכול לתקן זאת – טקס הטיהור הנוצרי לא יבטלם כך ה nuevos cristianos – המתנצרים בפועל נשארים יהודים ויש להגבילם. המלך חואן ה- 2 התנגד להתפתחות זאת וביקש את תמיכת האפיפיור כנגד המורדים. האפיפיור ניקולאס ה-5 הצטרף למחאה הגזענית ופרסם מנשר שדחה את האפליה בין הנוצרים הוותיקים לנוצרים החדשים. אף הקרדינל חואן דה טורקמדה (דודו של מי שעתיד להיות ראש האי נקויזיציה הספרדית) תמך במחאה של המלך ועודד את עמדת האפיפיור.

השנאה כידוע לנו כיום, כישראלים לא דועכת ממנשרים חד-פעמיים ואפילו לא מנאומי "תשתלבו, עיזים" וכיוצא באלו והמהומות בטולדו נמשכו ב – 1467 ואחר כך הן שבו והתעוררו באנדלוסיה בשנת – 1473 כאשר השיא היה בכלל בקורדובה.

רוששתיה – במכתב שהגיע לותיקן כמיועד להוד קדושתו האפיפיור כותבת המלכה המהוללה של ספרד וידוי מצמרר בו היא מכירה בהריסתה את ספרד שלה בעצמה ״רוששתיה״ : ״למען הדת הקדושה שלנו רוששתי מחוזות שלמים״.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

קטעי וידאו קצרים – בפוסט שהעלתי ומציגים את צו גרנדה – אברהם סניור, מנהל אוצר המלכה שהתנצר, שתדלנותו של תומאס דה טורקמדה והגירוש – מתוך הסדרה הספרדית לטלוויזיה איסבלכאן

המשך המאמר

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – לחיצות ההחלמה

למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון – כאן

נשארו לך שאלות

אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח לשמוע ממך – ירון מרגולין

אשמח להשיב לכל שאלה.

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך). מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

 

חזרה למעלה – תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2

 

נשלח ב כללי
One comment on “תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גירוש יהודי ספרד – 2
  1. Ollie הגיב:

    Particularly challenging bless you, I believe your readers would most most likely want sigtnficanily more articles similar to this keep up the decent hard work.

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*