מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד – 6

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels - אברהם ושלושת המלאכים

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים

השנה האחת עשרה התפתחות ושינויים נורמטיביים גיל 10-11

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

מאמר נוסף מסדרת מאמרים על התפתחות האני – השנה האחת עשרה מתחילה בסגירת המרחב הרגשי לעולם. הנושאים אדישות, רצוןחרות עולים בתחילת המאמר ובהמשכו הטונאל שישוב ויככב במאמר על התפתחות האני בשנה הארבע עשרה.
לא החשיבות של הדברים קבעה את סדר הופעת רק יד הכתיבה.
קריאה מהנה.

סגירת האני הרגשי. יציאת ה"אני" החושב לעולם

תם עידן הקבוצה גם עידן המשחקים מסתיים.

שלב החביון נגמר ואין עוד להסתיר את סימני המין המשניים, דהיינו את הזהות המינית, האני, והזהות החברתית.
החל משלב זה גיל 11-18 מתחיל מה שמכונה תקופת ההתבגרות תקופה של הגדרת האני כישות עצמאית ומובדלת מהשבט אבל גם חלק ממנו. התקופה שלפנינו 10-11, היא תקופת המעבר וסיום עידן גן העדן של הילדות. העולם הסובב את הילד מסתיים וגם הוא עצמו מתחיל לראות ולהשקיע בזולת (מכונה ה״אתה״ וגם ה״אתם״), שלב זה מכין אותו להתאהבות הגדולה שבאה אחריו ובה האני מתמסר כולו ל״אתה״ בעודו נשלט על-ידי דמון האהבה (כהגדרתו של ברונר.
האיפוק – בחינת גבול הביטוי העצמי. האיפוק מוביל ומכריע את צורת הדיבור גם את התנהגותו. לומד לחשוף ולהסתיר את מחשבתו ואת מקורות ידיעותיו. מתחשב בעמדת הזולת לגבי הצגת תכניו ותכניותיו.
האיפוק מאפשר התבוננות מחודשת בעולם עקב הסדר החדש שצומח בתוכו (סגירת הרגש וחיזור אחר האב, ובעלי הידיעה והשכל שניכרים בדרכו). התעניינות במושגים, מונחים, רוצה ללמוד לבד – אוטודידקט (המחשב Googel נופלים עליו, כולל האמצעים המהירים של הטלפונים החכמים להגיע למידע, כפרי בשל). מחשבים, אינטרנט. מתעניין במורים גדולים (ראה גיל 12), באומנים, בסופרים בדמויות נערצות, בכשפים ובקסמים, מושג האלהים.
ראשית הצמיחה של הגדולה הרוחנית בגיל 10-11. על יסודות יכולתו להשלים עם דברים שונים מהותית ממנו. צומחת היכולת לעשות שלום. מתפתחת ראיה רחבה יותר בשנה האחת עשרה וכן בשנה השתיים עשרה ועוז הרוח להפסיק להילחם חובר לראייתו את צרכי הזולת. שניהם מאפשרים לו לארגן את כעסו ורגשותיו הנוקשים, להיפרד מהקבוצה והתקרב אל האב. גם אל בחורים (התאהבות בגוף הגברי, בעוצמה השרירית גם התבוננות ביכולת הגופנית של בחורים – הערצת ספורטאים מובחרים, ומשחקים הומוארוטיים) בנים נהנים להתבונן בגופם שלהם ולהשתובב עמו ועם גופם של חבריהם. נוגע בגוף = נוגע ברעיון. לתודעה המוסרית (דתית שנתפסת עם עקרונות של בני הדתות האירופאיות) כאן השפעה הרסנית בהתפתחות הנערות, בכל הנקשר בגוף הזכר, החוויה ההומוארוטית נשארת בגבול המרחב הנשי.
האל האדיש – התחלה חדשה ונושא התקרבות אל האב במרכזה.
האני (בנים כבנות) מחזר אחר האב, חיבת האב לו חשובה להתפתחות כוח הרצון. הוא מבקש את אהדת האב לאופני מחשבתו ולהשגת מטרותיו בעקבות פעולה מכוונת ומוצהרת (אני אצליח להתקבל ל…). שלב זה מופיע בספרות גם כהכרות עם האל האדיש (כדמימה מופיע כאב שנובע מכיווץ שרירי כרוני ברקה הימנית The superior auricular muscle).

לשאלות

בתקופתנו המחשב תופס מקום חשוב ותחליף לחיזור אחר האב, להשגת מידע בצורה שנתפסת כמאופקת, טרם השכלנו לבחון אם ״אדישות המחשב״ נזק בצידה או ברכה. הפריצות המינית שהמחשב מאפשר נתפסת כמשלימה את העדר הקרבה לאב, מורה רוחני בהשגת המידע. המלצה לאבות, מורים דגולים להתאמץ ולחזר אחר בני הנעורים שלהם בגיל זה.
הרצון – לידת כוח הרצון. (מוגדר כאחד מכוחות הזכר באני, הוא הכוח הגברי המרכזי שממוספר ב – 1. ומזוהה עם צמיחת הכוחות החדשים (התחלות) בשנה האחת עשרה גיל 10-11). יודגש שכוח מרכזי זה "כוח הרצון" לחיי האדם מתפתח בהשפעת האם, נוכחותה ובתקופה המכונה "ממלכת האם" (0-11, החל מהשנה ה- 11 עובר האני אל ממלכת האב. בתקופת ממלכת האם לנוכחות האם השפעה מרחיקת לכת על התפתחות ה"אני" ולהיעדרותה השפעות הרסניות. המעבר לוקח כשנתיים ולשני ההורים השפעה שווה על התפתחות ה"אני". ממלכת האב מתחילה למעשה בשנה השלוש עשרה וממשיכה עד לשנה ה-19 – לנוכחות האב משמעות אדירה להתפתחות ה"אני" והעדרו הרסנית למדי).
הרצון מוגדר כאנרגיה זכרית (יאנגית) משתקף במרכז הירך האחורית – ימנית מכונה שם קו הקרירה. הוא חייב להיות נוכח לצורך קיומה של פעולה נבחרת ומכוונת על-ידי האדם.
כוח הרצון (השווה עם הרצון הראשון – גיל 8 בו לעתיד כמעט שאין משקל כשלהווה ולרגשות תפקיד מרכזי במרחב הבחירה בן מספר אפשרויות). הרצון השני – גיל 10-11, הוא הבחירה השכלתנית, על פי תפיסת השכל בן מספר אפשרויות בחיים וכיוון תשומת הלב וכוחות הפעולה אל הנבחרת מהן והיא זו שהופכת למטרה (נבחרת או מוצהרת) תוך כדי מיקוד הכוחות של הפעולה שנמצאים באני (וגם מחוץ לאני) אליה ונגד כוחות התאווה, עייפות הגוף ולחץ חברתי. לזמן העתיד תפקיד וכן לכוח ההתמד שמאפשר לממש מטרה שדרוש זמן רב להגיע עדה.
יאמר שהתגברות הרצון על הכוחות הפועלים נגדו מעצבים מה שמכונה בעידן המודרני: כישורי חיים.
מבדילים בפעולת היישום המתבצעת בן לרצון האדם מקום מרכזי ובן אלו שבן ניכרת כניעה של האדם לרצון הזולת. בהקשר זה תחושה של הרדמות הידיים – גם הירדמות הידיים משקפת דמימה או חבלה או עיקוב בכוח הרצון או כניעת האדם לרצון הזולת – מכונה גם רגשי אשמה ונוכחות מניפולטיבית במרחב ה"אני".

האנס קאנון, דיוקן ארתור שופנהאואר – ששנא את אימו וחיבר על כוח הרצון הגות שלמה.

הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר (1788-1860) נודע בעיקר כ"פילוסוף של הפסימיות" – נושא שיש המערערים על קביעתו. בולט מושג הרצון בפילוסופיה שלו למשל ב"העולם כרצון וכדימוי". העיסוק בכוח הרצון משקף כמובן גם את דמימת גיל זו שנקשרת עם כוח הרצון.
כוח הרצון שהוזכר לעיל מתפתח בתקופת ממלכת האם – מה שבהכרח מעלה את שאלת נוכחותה המיטבית של האם יוהאנה בחייו – (שופנהאואר נולד ב-1788 בדנציג (כיום גדנסק בפולין) אבל כבר בשנת -1793 בהיותו בן  5 עורער נושא היציבות בחייו עת עברה המשפחה להמבורג. פרדה נוספת שלו מקבוצת השווים ארעה בגיל 16 בשנת – 1804 כשיצא לטייל עם הוריו לאנגליה,צרפת, הולנד ובלגיה.) שנה לאחר מכן בשנת 1805 אביו של שופנהאואר מת, ככל הנראה בהתאבדות. אימו ,יוהאנה שופנהאואר, עסקה כמותו בקריירה של כתיבה, ולמענה עברה כשנתיים לאחר התאבדות הבעל והאב לווימאר ביחד עם ארתור ואחותו אדל. באותו זמן יוהאנה כבר פתחה  את הסלון המפורסם שלה, וארתור החל לבטא את שנאתו לה במלחמתו הנצחית בה ומולה והדברים הגיעו לידי כך שבנוסף לכך שהוא מצא שהיא אדם מגעיל נוכח הקלות שבה שכחה אמו את זכרו של אביו – הוא לא דיבר איתה והדברים התדרדרו והגיעו לידי שנאה ונתק ממנה שנמשך עד ליום מותה. ארתור שופנהאואר המשיג את הרצון ודן בו במשנתו – יושם לב לקשריו המורכבים והלא מסודרים עם אימו ועם כוח הרצון שמתפתח דווקא בתקופתה של ממלכת האם.
נושא מידת ההשקעה – ההתמדה, שקדנות, נחישות, חריצות, לקיחת אחריות והמחויבות להגשמת המטרות נקשרים בעוצמתו של כוח הרצון ובחרותו, כלומר בן אם הפעולה ליישומו נבחרה באופן חופשי על ידו או מתוך כניעה לרצון הזולת.
התאוצה – מגלה את ערכי השינוי וההשתנות (משקפת את כוח הרצון נוכח כוחות שפועלים נגדו).
בשנה האחת עשרה תם עולם המשחקים.
הילד/ה חוקר/ת שינויי מהירויות: תאוצה והאטה (תאוצה שלילית). בונה כוחות חדשים במרחב רגשותיו/ה ועיקרם
הישרדות מול שינויים מהירים שמתקיימים בתוכו/ה.

החרות מובילה את ההמונים - יוג׳ין דלקרואה http://martiarte.com/62-la-libertad-guiando-al-pueblo-eugene-delacroix.

החרות מובילה את ההמונים – יוג׳ין דלקרואה
http://martiarte.com/62-la-libertad-guiando-al-pueblo-eugene-delacroix.

לשאלות

החרות וההבדלה בין העולמות.
עולמו שלו כעולם ייחודי נקשר בחרות מול העולם החיצוני האחר שנקשר בכניעה, חנופה, שיעבוד.
(ראה והשווה עם השנה ה- 10.)
רוצה – עוצמת כוח הרצון – בשנה האחת עשרה הוא מנסה לאתגר ולחשל את רצונותיו עקב כך מעלה את הרצוי על שיחותיו, תחילה הוא מברר מהו רצונו, נוכח הרצוי, המקובל והאפשרויות שמכיר והוא לא מממש את רצונו (מרחב זה נדון לרוב בספרות הפסיכולוגית של המאה ה-19). כדי לברוח מהתמודדות עם החלטה (מה אני רוצה) הוא פונה אל עבודה קשה סביב נושא אחד מצומצם ומשני. (אוננות אובססיבית ובתנאים פיזיים קשים – בעיקר לקראת או אחרי מעבר – ראה והשווה: צמתים אבר מין פאלי ענק, האל הפאלי, וכן אוננות בגיל 10).
מרחב זה מושפע מהאל האדיש. ככל שיתקל בהתנגדות לרצונו יוקצן מרחב הרצון ועד דמימה זה יגיע.
יש והדמימה מופיעה באובדן אם בשנה זו.

Tintoretto, Jacopo Moses Striking Water from the Rock 1577

אל אדיש

האל האדיש, אינו מתערב, הוא ״רואה הכל״, אבל לא פועל ומסדר דברים למען מושא הסתכלותו. האל האדיש מככב בתקופת המעבר והוא שאפיין את גיל 11 ובמסופוטמיה כונה "אנו" מחוזר – הנערים מבקשים שיתערב, וזקוקים לעמדתו העדרה מסכנת את המשך ההתפתחות – אב נעדר, דמימתו של כרונוס, או "תסביך כרונוס" יוצרים צרות צרורות בהתפתחות הנפש. אחת מהן מופיעות כהתעברות ממבט האל (האדיש).
הגיהנום צומח בנפש האני נוכח אדישותו. נושא הגיהנום מקבל עוצמה של התעברות וגם דמויות שליליות בעלות אנרגיה זכרית והשטן בכללן צומחות בתוכו עקב אדישותו של המתבונן ללא מעורבות.
בגיל 10-11 העבודה (נתפסת כסמל נשי) – הורגת את הרצון – הרצון נקשר באל היווני אפולו (ראה והשווה שלב התפתחות זה עם המתרחש בגיל 2, 12, 14-15 ועם הפחד משינויים קיצוניים).
הומוארוטיקה, גילוי כוחות חדשים, עזים אך מנוגדים בקרבו ("תסביך אמפיטריטריטה) קנאה יוקדת, נקמה עיוורת, אובססיבית, שינאה, ונדלזם במציאות או בפנטזיה, "כל מי שאינו עומד לציידי הוא אויבי", משפט שנובע מהתגוששויות פנימיות מול זיהוי רצונו והכוחות שפועלים נגדו. מרעיש את הארץ ואינו מותאם רגשית או נעדר חוש מידה, נאבק באם. מרעיש עולמות נגד האם ובכל הקשור בחיזוריו אחר האל האדיש: אביו, סבו, מורה או מדריך נערץ. המאבק באם בשלב זה של הנערות יכול להגיע לעוצמות בלתי נתפסות ותלוי אדישות האל האדיש לחיזוריה.
האשמים: העולם אשם בכל פגם שאינו מוכן להודות בו בהקשר לקיומה של האחריות – אחריותו שלו עליו והאשמה שבו על העדרה – הפגם הזה נמצא בתודעתו בשנה האחת עשרה ושעשועי הנערים ב״אתה אשם״ או ״זה בגללך״ שכיחה. נושאי האחריות לפעולה או העדרה במימוש הרצון שלו, של אחר, מטלות שקיבל או לקח על עצמו מוטלות על השיח, הויכוח ובעיקר על האחר – ואחר זה נתפס כמנובל ואשם, אם המטלה התפספסה או לא מומשה על-פי הציפיות.
פלישת הזר – נתקלת בהתנגדות חריפה, אלימה ולעתים גם קיצונית.img_2174
הזר הפולש נתפס כדבר שאוכל את כוח הרצון שלו – בגלל דבר אחד זר ומוזר שפולש אל פרטיותו [הנשיות שנחבאת בקרבו, אל חדרו, מחשבו, המגרה שלו, המרחב שנסגר בשנה העשירית: הרגשות נמשל ל״לילית״ – השדה שהורגת כל ילוד, או ל״אמפיטריטה״ הקנאית ואלו מציתות בו סטייה ממסלול הגשמת הרצון. יוצרות סערת רגשות וגם התקפה אלימה נגדן.
פלישת הזר מאיימת עליו מאוד ואת כולם הוא מאשים בשנה האחת עשרה בפלישתן.
צעקנות והקמת רעש גדול – מוזיקה רועשת – התפרצויות אל הרעם נקשרים בשנה זו (יסודותיו ראה גיל 12) רעשים, קצב, צעקנות עולים ומסיתים את העדר הפעולה למימוש הרצון.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

 

 

טונאל – אבדן זהות

טונאל או דימוי עצמי – דמימת גיל 10 ובשרירים הבן צלעיים

בשנת 1982 הגעתי לראשונה למקסיקו. המטרה מסע הופעות והוראת מחול בהזמנת אשת הנשיא מיגל דה להמדריד. החלתי ללמד ריקוד בלהקת הבאלט הנודעת במוסד בלהקה הנודעת אינדיפנדיינטה באלט ובאקדמיה הגבוהה אולין יוליצ'לי – אותה ייסדה אשת נשיא מקסיקו. אין לך דרך טובה לפגוש תרבות אחרת מקרבה אמיתית אל אנשיה. וכשהם נמנים על תלמידיך על אחת כמה וכמה כי מזמנים לך את עולמם על דגשיו, כפי שנחשב בעיניהם ומשקף אותם. העיקר והחשוב להיכרותך עם עולמם האינטימי צף ראשונה. בין הדברים המרכזיים הייתה התרבות העתיקה שלהם. איש לא התעניין בה. הם התרגשו מעוצמת סקרנותי ופתחו בפני כל שער נעול. בלטה במורכבותה הפסיכולוגיה העתיקה של בני האולמקים (Olmec) מראשוני מקסיקו.
ב"ספר העדה" המכונה גם התנ"ך האינדיאני הוא "הפופול ווך" (Popol Vuh ) מצאתי עדות לנפש האדם שעורו אדום. האדם כך מסתבר מורכב מכמה נשמות נושא ששב ועלה בביקורי באזור הסירה שמצפון פואבלה, גם שם אצל תושבי צ'יאפס (Chiapas) קיימת ידיעה על כמה נפשות לאדם אחד, האחת נמצאת בגוף האדם עצמו והאחרת מוגדרת כנפש כפילה נמצאת מחוצה לו. הנפש החיצונית – הכפיל מורכב משתיים שמכונים "טונאל" ו "נגוואל" (naualli ,nahual או nagual).
לשילוב הנפשות תפקיד בחיי האדם. זו שבגוף וכפילתה החיצונית טונאל יוצרות את הדרמה האנושית. מדובר בשני כוחות שגם מתפתחים באדם לאורך כל חייו ובכוחם לקובע את גורלו. על-פי שבטי המאיה Mayos הנפש שבגוף מיוצגת על-ידי הרצון ומשתקפת באופי של האדם.

ב"ספר העדה" המכונה גם התנ"ך האינדיאני הוא "הפופול ווך" (Popol Vuh ) עדות לנפש האדם האנדיאני. בכל אדם פועלות 3 נפשות: האחת נמצאת בגוף ונקשרת ברצון שתיים נוספות מוגדרת כנפש כפילה שמחוצה לו. נפש הכפיל מורכב מטונאל" ו"נגוואל" (naualli ,nahual או nagual). הטונאל (הנפש המגוננת) תומכת ומקנה לאדם תחושת ביטחון, היא נאמנה לאדם ועומדת לרשות כוח הרצון, מסייע ומעודד לפני קושי, אתגר ובשעת מבחן. נפש שלישית מכונה הנגוואל (הנפש של הספק): היא הנפש המסתורית והסודית שממעטים לדבר בה. הנגוול בא להטריד, להסיט מהדרך, לפתות, להכשיל ולהרוס – הוא התודעה השלילית שניזונה מתסכול, ספק וכשלון. הנגוואל מופיע בציור למעלה.

הנפשות החיצוניות לה שתיים אחת הטונאל (הנפש המגוננת) תומכת ומקנה לאדם תחושת ביטחון. הטונאל נאמן לאדם ועומדת לרשות הרצון ומסייע ומעודד את האופי ובמיוחד בא לסייע לו כשהאדם ניצב לפני קושי, אתגר ובשעת מבחן.
נפש שלישית גם היא חיצונית מכונה הנגוואל. היא הנפש המסתורית והסודית שממעטים לדבר בה. הנגוואל בא להטריד, להסיט מהדרך, לפתות, להכשיל ולהרוס.
הטונאל בעל זהות משל עצמו ויש לו כוח עצמאי הוא מתקשר עם נפש של חייה חזקה ועוצמתית. נפש חייה שיוצרת בנוכחותה מרחב מוגן ששומר על האדם וכאמור מקנה לו תחושת ביטחון עצמי.
פגיעה בנפש החיצונית בטונאל מסוכנת, הורסת את הדימוי העצמי, את המעמד וחושפת את האדם לכוחות הרע. פגיעה בטונאל היא סיבה מובילה לחולי גופני, חולי נפשי, תסכול ותחושת ההיבלעות ביקום. במשיכה לכוחות ההרס וחשיפת האדם לכוחות הרע. לטונאל היבט שלילי גם בתרבות מקסיקו וגם בהשתקפות בדמימה בגוף. דמימה שקשורה
בטונל מופיעה בחיי האדם המערבי ככשל בהתאהבות שבא לידי ביטוי במשיכה ושאיפה להתאחד עם החולי (הדמימה מופיעה בצד ימין של הגוף באזור החזה וליתר דיוק מזהים אותה ככיווץ כרוני בשריר שבמעבר בין הצלע מס 77 והצלע השמינית בשרירים הבן צלעיים). נושא הדמימה דימוי עצמי וטונאל אבל הסימפטומים שלה קשורים בהתאהבות בעולם אחר בעולם כאוטי, בגבר מטורף, מציאות שאנו בונים בדמיוננו ומיחסים לה נוכחות אמיתית בעלת מאסה, אבל יש לה גם צורת ביטוי רגילה יותר ושכיחה היבט מוחלש של דמימת הטונאל: הקשר והמשיכה לחיים חסרי סדר ולחיים בבלגן מתמיד, כמו אצל מי שחי תמיד בבלגן בחדר, במטבח או בנהיגה.
הסובל מדמימת גיל 10 – הטונאל שמשתקפת בצלעות שבצד ימין של הגוף בדרך כלל עבר טראומה קשה בגיל 10 שמקורה במערכת יחסיו עם אביו או בדמות אב נעדר ופטריארכאלי. בן הסימפטומים של דמימה זו הקשוי הנפוץ בניהול קרירה. קושי בייצור 'נט מיטינג' וקשרים מיטיבים עם גברים, לפתח מערכת יחסים טובה במקום עבודה שמקילה על ניהול קרירה וקידום. המורכבות הרגשית כאן גדולה ובמקרים רבים מדובר באדם שחי בדימוי עצמי שגוי או משחק תפקיד, והצגת דמויות שאין לו כבר כול צורך בהן. הדמימה מופיעה בשלב שבו אין לו כבר צורך האחיזה בדימוי או ב"דמות" ובמסכה שלבש לצורך התפקיד או השגת התפקיד, אבל הוא ממשיך בנוהל שמכביד על חייו. (ראה מאמרי על ה"טונאל" והפסיכולוגיה של האינדיאנים הקדמונים, נושא הנקשר בדימוי עצמי, בדמויות מפתח בחיים ובעיצוב דמות מגוננת ועמוד שדרה רגשי).
לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ
דמימה בשריר החזה הגדול מורגשת ככאב בחזה ובקדמת הכתף, במורד הזרוע התיכונה, בחלק התיכוני של המרפק, בצד הגומדי של כף היד, בקמיצה ובזרת.
דמימה בגבולו התחתון של שריר החזה הגדול נקשרת בטונאל, התפתחות אינטלקטואלית כושלת, קשיי התחלה, תקיעות והעדר יוזמה.
דמימת הטונאל שבבית החזה הגדול יכולה לגרום לבעיות בלב שמשתקפות בקצב לב בלתי סדיר. שימו לב מדובר בדמימה. דמימה בגבולו התחתון של שריר החזה הגדול שנמצא בצד ימין לא בצד בו נמצא הלב (שמאל). (נקודה מספר 21 במרידיאן "הקיבה" בשיטת האקופונקטורה. הנקודה המשותקת בשריר זה בשיטה הסינית תומכת בבעיות שונות מבעיות לב שמוזכר למעלה כריאקציה על דמימה באזור זה. תזכורת: נקודת האקופונקטורה ST211 נקשרת באנרגיות שזורמות בגוף (לטענת הרפואה הסינית) ST211 תומכת בבעיות עיכול, שלשול, כאבי בטן, הקאות וצרבת, נקודה שמשמשת לחיזוק מערכת אבר הקיבה ברפואה הסינית). כאבי הדמימה הזו (שריר החזה) יכולים לדמות לכאבים של התקף לב אמיתי. גם לאחר התקף לב אמיתי דמימה בשריר החזה הגדול הימני ממשיכה לתעתע ברופאי הלב וגם אם הלב הבריא לגמרי היא ממשיכה. הטיפול בלב הצליח אבל כול התסמינים של מחלתו ממשיכים כי הבעיה הייתה לא בשריר הלב אלא בשרירי החזה בצד ימין – לחץ גדול על הדיסק בעמוד השדרה גם תחילתו בדמימה בשריר החזה הגדול גם עייפות כרונית, בעיות בלסת, הגבלות נשימה, כאבים בצוואר ובראש, יציבה עקומה כך שהכתפיים משוכות לפנים ומתקשים להושיט יד לאחור קרל דייויס ואמבר דיוויס , 2005 "די לכאב מה שהרופא שלך אינו יודע עלול להרוג אותך מכאבים", הוצאת פוקוס, עמ' 162, 163.).
הנגוואל ורגשי הנחיתות משתקפים בשרירי הבטן העליונה
דמימה בשרירי הבטן העליונה מלמדת על תחושת בחילה, גועל נפש, האדם חש מלוכלך מבפנים, טומאה אוחזת בו, שלילת עצמו, ונוכחות הנגוואל בעולמו. האדם חש שהעולם בולע אותו והוא נמחק.

שם הדמימה

אוטודידקט
התמכרות לריגושים
התמכרות למחשב
אוננות
צעקנות והקמת רעש גדול
קינאה אובססיבית
העדר התפתחות והישארות בשולי החברה, העשייה או החשיבה.
האשמת החברה בהישארותו מאחור.
שטחיות.
לא מצליח להוכיח את עמדתו באמצעים מחשבתיים, הגיוניים (מפעיל כוח כדי לשכנע או מעמד או סמכות ואפילו איומים ומניפולציות).
העדר מסוגלות להשיג מידע.
חנופה.
העדר מעורבות.
נבדלות.
ילדותיות וצורך בלתי נדלה בחברים, בהכרה, בתשומת לב ואישור במעשיו.
שיתוף- נואש לשתף את משהו בחוויותיו.
חוסר אחריות.
הטלת אשמה על האחרים בכשליו.
ביקורתיות.
פחד מאינטימיות.
התעברות בגיל ההתבגרות המינית.
שיעבוד.
עיסוק חוזר ונשנה ברצון.
רצון חלש.
כוח רצון.
היעלמות הרצון.
חיי על-פי רצונו של אחר.
חוסר ביטחון עצמי.
אבדן התמד.
אבדן ריכוז.
התחברות לשטן.
השתלבות בחברה עבריינית. ראה גם תרנגול פצוע
פחד ממבט.
פחד מעין הרע.
בושה.
מעברים
אמונה שהאל האדיש נמצא במעבר ומגן על העובר בו.

טונאל – אובדן זהות.

אזור השתקפות הדמימה בגוף

ירך ימין מאחור.
מרחב הגב העליון בן השכמות.
שריר הרקה הימנית.

השלכות הדמימה על חיי האדם

הדמימה היחודית לגיל זה נחשפת בשלב התפתחותי מאוד מאוחר לפתע הוא מגלה שחיי חיים של אחר, והוא נטול רצון אישי או חופשי בהם, ומשיגלה שצבר כוח ופיתח כישורי חיים שאין לו בהם צורך ואז בגיל 40-50 לערך יפרוש לפתע ובפעולה קיצונית, יש ויכנס לדיכאון או יתאהב בבן מינו/ה (בבחור צעיר – בנערה) זו הומוסקסואליות המתפרצת בגיל המאוחר גם משיכה אל אישה כוחנית ויחסים סדיסטיים עם "מלכה", אלו חלק מתסביך דיוניסוס. הר געש בקרבו מתפוצץ וכל תשומת ליבו אליו (בודלר). רואה את תוכנו, קרביו, (רנטגן) ועיוור לסביבתו (עיוורון צבעים מנטאלי). קשור לעולמו ונפרד מהשונה ממנו – אגוצנטרי, לא מסוגל להיקשר לעולם שונה משלו, מזה המציף אותו מבפנים.
עיקובים: הסביבה וההרגלים מעקבים אותו (אשת טולסטוי). אלו מתסמיני הדמימה של השנה האחת עשרה.
בדמימה של נושא ההתחלות נכיר בשני הקטבים: ריגושים ואינספור התחלות שאין להן המשך והעדר יכולת להתחיל.
חנפנות והתרפסות בפני דמויות סמכותיות.
איפוק – הסגרות בתוך עצמו.
תאוות בלתי מסופקות.
אוננות מוגזמת ופחד מאינטימיות שמקורה בהעדר אמפטיה מצד האב.

המשך יבוא

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,
אשמח להשיב לכל שאלה.

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*