אוסקר (פון הינדנבורג) – תרנגול פצוע ומיותר לחברה האנושית 

Paja Jovanović נידוי מהחבורה ( Vršac 1859 – Vienna 1957

אוסקר פון הינדנבורג הבן של האיש המכובד ביותר בגרמניה – עומד מאחרי עלייתו המבחילה של המיעוט הימני ויותר מכך של היטלר לשלטון – זהו מאמר קשה – לכל ישראלי – לקרוא לאט בבקשה.

התעניינותי באוסקר פון הינדנבורג הייתה חלק ממחקר פסיכולוגי שערכתי להבנת אנשים שבגדו כמותו באלו ש״נתנו להם הכול״. שנאה רצחנית ותאבת נחשפת בנפשם – מדוע? והרי זו שעומדת גם במרכז פרשת אוסקר פון הינדנבורג. פרשה של נקמה. נקמת בן, חרא קטן, באביו הענק לכאורה, והיא אחת הפרשות המזעזעת שבפרשיות הנקם של ההיסטוריה האנושית.
בשנת 2014 החלו להיחשף מסמכים משמעותיים מפרשת אוסקר פון הינדנבורג – שאפשרו לי לפרסם בשלמותו את הפרק: "אוסקר (פון הינדנבורג) – תרנגול פצוע ומיותר לחברה האנושית " (הוא רק אחד מהמקרים שחקרתי בנושא העדר כישורי חיים ווזעם נקמני של בן באביו). ילד שקיבל מאביו הכול, פרט לאמצעים להשיג זאת בכוחות עצמו. מיותר לציין שהדרך בה אוסקר נקם באביו הרסה את העולם ורצחה מיליוני אנשים ביניהם סבתי גוטה מהפטרונים של יאנוש קורצ׳ק, על גוטה בלטמן שצ׳פיור אני כותב כאן.
בסופו של יום אוסקר הפנה את גבו לאביו ופנה לאיש השנוא עליו ביותר אל השטן עצמו – אדולף היטלר – והגיש לו את השלטון בגרמניה.

הערה קצרה להבהרת גרעין הנפש של האדם שעומד במרכז מאמר זה: מעגל של שנאה אימתני מתפתח בנפשם של ילדים שגדלו בצל אבות או במשפחות שמנעו מהם לפתח כישורי חיים. הילדים האלו למעשה מתאבים את המיטיבים לכאורה עמם. אלו שנתנו להם כל שיכלו נבגדים על-ידם בהמשך חייהם. את הכול נתנו להם, פרט לכלים להשיג את ה"הכול הזה" בכוחות עצמם. על כך נקמתם. רובם לא חשים בשנאה ולא מבינים בעצמם את נקמתם.

אוסקר הינדנבורג

״עשינו את זה, עשינו את זה״ קרא אדולף היטלר כשדמעות בעיניו לקול תשואות קומץ מעריציו, כשיצא ממשרד הנשיא הנערץ של גרמניה פון הינדנבורג.
הם הצליחו להתארגן, לשחד, ואחר כך גם לאיים על נשיא רפובליקת ויימר שוויתר על כל ערכיו ומינה את היטלר שהיה שנוא עליו, לקאנצלר גרמניה הגם שהציבור מעולם לא נתן לו את אמונו. ליאו בק יו״ר הועד של הרבנים בגרמניה הכריז: ״המהפכה הגרמנית (עליית הימין לשלטון) נאבקת בשתי חזיתות נגד הבולשביקים ובעד שיקומה של המולדת הגרמנית (עשינו את זה). הבולשביזם הוא כופר באלוהים והוא האויב המר של היהדות. … שיקומה של גרמניה (כיבוש היטלר את השלטון) הוא אידאל נעלה.
תמונה רחבה יותר של האירועים שהובילו את הדרמה לזעקות השמחה: ״עשינו את זה״. ואת היהודים לתאי הגזים מוצגת במאמר זה ובמרכזו הבן של הנשיא הנערץ – אוסקר.
‏הסבר קצר על התופעה הפסיכולוגית עצמה יופיע מיד.

אוסקר וילהלם רוברט פול לודוויג פון הינדנבורג (31 בינואר 1883 – 12 בפברואר 1960 Oskar Wilhelm Robert Paul Ludwig von Beneckendorff und von Hindenburg) היה אחד הגורמים אם לא הגורם המרכזי במינוי היטלר לקנצלר גרמניה וללא ספק הגורם המרכזי שאפשר להיטלר להימנות לפיהרר. אוסקר הכריע גורלות, כשבפועל לא היה מינוי שזכה להכרה ציבורית למעשה הוא היה בין מחוסרי הכישורים ונעדר יכולות חברתיות, בן צל של אביו המפורסם והנערץ, חרא קטן, ואחד מבני האדם היותר מיותרים לחברה האנושית.
אוסקר פון הינדנבורג נולד בקניגסברג, פרוסיה המזרחית (היום קלינינגרד, רוסיה), כבנו היחיד של פאול פון הינדנבורג (1847-1934) ואשתו גרטרוד וילהלמינה (1860-1921 Gertrud Wilhelmine). היו לו שתי אחיות, והוא חי כ"ילד סנדוויץ" בין: פאולין (1880-1948) ואן מארי (1891-1978). בשנת 1921 נשא לאישה את מרגרט (1897-1988), לבני הזוג היו ארבעה ילדים.
אוסקר התמחה בלהיות הבן האהוב של אבא ובנסיעה במכוניות יוקרה. הוא היה מושחת, הולל, ימני, וחזיר בלתי נדלה – רווי זכויות ונעדר חובות. אל המעמד החברתי הגבוה הגיע כבנו של גיבור המלחמה הגרמני – הפילדמרשל פאול פון הינדנבורג (Paul Ludwig Hans Anton von Beneckendorff und von Hindenburg) גנרל גיבור מלחמה שאהב אותו עד בלי גבול. ולכשייחשף לקראת סוף המאמר שהבן האפל שלו גם בגד בו תעלה השאלה אם אהבתו לו הייתה מוצדקת.
נטול יכולות היה ‏אוסקר בראשית שנות ה-30 של המאה העשרים ואחד האנשים היותר חזקים באירופה. חרא קטן, אבל עם איזו עוצמה-

התצלום הנדיר הזה צולם ב-1 במאי 1933, שהוכרז על ידי המשטר הנאצי כ"יום העבודה הלאומי". במכונית נמצאים הנשיא פול פון הינדנבורג והקנצלר אדולף היטלר. צולם מיד לאחר העצרת בברלין לוסטגרטן שבה נשא הינדנבורג נאום מהמרפסת של ארמון העיר ברלין. אנשים נאספים בצד הדרך, זרועותיהם מושטות בהצדעה להיטלר. מרטין דזובאס (1900–1941), שהיה גם צלם, ניתן לראות בצד המכונית עם מצלמה בידו.
התמונה נמכרה כ"גליית תמונה מקורית". במקרה, מרטין דזובאס, שהיה אז בן שלושים ושתיים, גילה אותו בדוכן עיתונים ורכש אותו יחד עם כרטיס אחר שעליו הוא נראה. עשרות שנים לאחר מכן נמצאו התמונות באוסף צילומים קטן שנתרם למוזיאון היהודי בברלין. איננו יודעים אם גם התצלומים שדזובאס צילם בעצמו באותו יום גורלי – רק עשרים וארבע שעות לאחר מכן נאסרו ופורקו איגודים מקצועיים – פורסמו [מקור].

אבא פאול פון הינדנבורג
הפילדמרשל פאול פון הינדנבורג היה גנרל מוערך ומי שהביא את הקיסר הגרמני להתפטרות ולהכריז על כניעת גרמניה (בסיום מלחמת העולם הראשונה). כתוצאה מכך נאלצה גרמניה להכיר בכישלונה, לותר על המלוכה וגם להקים משטר דמוקרטי ורפובליקה – רפובליקת ויימאר. (חוקת הרפובליקה אושרה בויימאר ומכאן שמה של הרפובליקה). את פרסומו וכבודו קיבל פאול על ניצחונו המרשים במלחמה נגד צבא רוסיה בה לחם לצד הגנרל אריך לודנדורף בקרב טננברג, השניים השמידו כליל את הגייסות הרוסיים שפלשו אז לגרמניה.
‏https://www.youtube.com/watch?v=JxxOKMVbN2w

מאוחר יותר פאול פון הינדנבורג מונה לנשיא הרפובליקה של ויימאר ואוסקר שלנו קודם לשמש יועץ הסתרים של אבא פאול.
אוסקר היה צעיר, אידיוט, חסר כישורים, ויכולת לשלוט בעצמו. ובכל זאת מצא עצמו וללא מאמץ בראש הפירמידה של אליטת הכוח בגרמניה. בהחלט מתכון לצרות וכשכל זאת ערב עלייתו של היטלר – הגזען הימני לשלטון הרי מתכון בטוח לאסון! האסון בא. היטלר היה לראש ממשלה ומבלי שזכה לאמון הציבור.

אוסקר
אוסקר – 1932
משמאל אוסקר מימין אביו. אוסקר מסייע לאבא פאול – החולני לעלות למכונית
1934

‏אוסקר האדם המועדף של אבא – באופן טבעי תחילת הקריירה שלו וגם המשכה נשענו על אהבתו של אבא אליו, וגם על הצלחתו של הגנרל בדימוס פאול.
אוסקר הינדנבורג – הוא האב ומרגע שהבן הצטרף לצבא, הכל נעשה למענו מבלי שנאלץ לנקוף אצבע. בשרותו התבלט אוסקר כחסר יכולות וככל אדם שמוגדר ״תרנגול פצוע״, המפקדים שלו ראו בו אדם בעל אינטליגנציה נמוכה.
התרנגול הפצוע – מושג שטבעתיב, כדי לסייע בהתבוננות בכשל חברתי ולהבנת אופני התנהגותם, התפתחותם ופעלתנותם במרחב החברתי ובקרב נערים פגועים שדומים להם בני קבוצת גילם. תופעה זו נקשר בדמימה, בכשל תפקוד הכליות, בתקיעות ובקשיים להתמודד עם אתגרים והשקעת מאמצים- על כך כאן.

תרנגול פצוע – הסבר קצר: לקבוצה תפקיד מכריע בהתפתחות נפש בריאה של אדם בגיל העשרה. הנער מבליט בקבוצה יכולות ואיכויות שונות של אישיותו וגופו – תופעה שמכונה בתורת הדמימות ולחיצות ההחלמה שייסדתי "התרנגול". הקפצת היכולת לחלל הקבוצה תרנגולית, לדעתי. אבל אם התרנגול שבנפש הנערים מקפיץ יכולות שמתקבל בקבוצה באופן שלילי ונדחת – הנער משתיק את התרנגול ונסוג מהתנהגותו כדי להישאר מקובל בחברתו. המקובלות חשובה בגיל זה מיכולת הפרט.
לכל קבוצה תרבות משלה ובה לתרנגול אחד מקום של כבוד ולאחר מקום שיוצר כאב ותחושה של השפלה. תופעה זו היא חלק מהתהוותה של כל חברת בני-נוער.
יכולת אחת והתנהגות מובלטת מקובלת בקבוצה אחת ובאחרת אותם הדברים אסורים ומוגדרים ביזוי עצמי.
מסתבר שילד שזוכה לאהבת יתר מאביו בגילאי העשרה המאוחרים דווקא הוא זה שמסתכן בכך שהתרנגול שבנפשו ידחה בבוז ברוב קבוצות-הנוער הנורמטיביות, אבל ישתלב היטב בקבוצת השוליים.
ילד כזה הוא נער שאפשר להגדירו כמי שלא חווה את שלב הקבוצה כראוי. הוא כושל נפשית בהתפתחותו החברתית. הווה אומר שהוא לא זוכה לפתח רגישויות ותובנות אסטרטגיות חברתיות לקרוא את הנכון והאסור בחברה האנושית (עוד על כך במאמרי "ראיית המעמקים"). כללי המותר/אסור שהתפתחו בקרב קבוצת הנערים שאליה הוא רצה להשתייך, קימים בכל מרחב. העדר יכולת להבחין בהם היא שמובילה ומכוונת אותו בן השאר בכך שמנדה ומכשילה אותו לכשבגר והדבר הזה (תרנגול פצוע) משתקף למעשה בכל אדם בודד, תקוע, חסר אמצעים להתפתח ועצלן.
חברת נערים חיובית, חיונית להתפתחותה של נפש תקינה. הנידוי, חרם וההתבדלות ממנה מסוכנים. נתקלתי בעבודתי שבמקרים רבים היא נובעת ממעבר מגורים, התנכלות נערים שפלים, או בני נורמות שונות שאל שכונתן עבר, או מחלה – נתקלתי גם שהארוע מתפ ח בגלל פיתוח יתר של מיומנויות מחשב. כל אלו מביאים להעדר ניסיון חברתי בפועל שכולל פתוח יכולת לגבש עמדה ולהגן עליה וגם הוא יוצר את תופעת התרנגול הפצוע!
התרנגול הבריא מאפשר ומייצר תכונה מגובשת שנוצרה בתוך חווית הקבוצה והמאמץ של הנערים להשתלב בה. התכונה החיובית יכולה להתבלט ולקדם את החברה אך כאמור לעיל, יש והיא נדחית ונעשית, כבמקרה של אוסקר, לכוח שהורס אותה.

ארנו בקר, Arno Breker; ‏היה מוכשר והפסל של היטלר. הוא פיסל להיטלר הרבה בחורים שנבחרו בקפידה, בהתאם להנחיות.

ישנן חברות שבהן האדם ההגון, בעל תכונה מגובשת וחיובית לא יכול להשתייך אליהן והוא נפלט מהן, או מנודה ואפילו נכלא בהן יש ולהפך כמקרה ארנו בקר, הפסל של השטן. דוגמא למקרה הראשון נמצא במקרה של שוקי משעול.
שוקי משעול
נכנס לכלא ביום ראשון (23.4.2017). משעל היה בכיר ברשות המיסים, ראש מע״מ. עד שבחר לחשוף שחיתויות של חבריו וטיוח של פרקליטת המחוז רות דוד. בתיק הפלילי נגדו: 2928/06 דנה השופטת דניאלה שיריזלי. בשלב הכרעת הדין שיריזלי התביישה לציין שסכום המרמה שנטען נגד שוקי משעל עומד על 542 ש"ח. החקירה נגד משעול העלתה שני ממצאים: המדינה העבירה אליו 542 שקל מעבר להשתתפותה בביטוח הרכב שלו, סכום שהוחזר לאחר מכן; בין תמלילי האזנות הסתר, כך טענה הפרקליטות, היה מקרה שבו משעל שוחח עם מקור מודיעיני ופגע בסודיות – עוד על כך כאן.תחת שלטון הליכוד השתנו הנורמות בחברה הישראלית והאיש המצוין, במקרה זה שוקי משעל – נרדף, נדחה, מבוזה ומוכנס לכלא באשמת יושרה וחשיפתם של המושחתים. דוגמה זו מציגה חברה חולה מאוד. אין אנו רוצים שילדנו ישולבו בחבורות נוער מסוג זה אלא להפך.
תכונתו השלילית של הרודף אחר נער ומתעלל בנער מוכשר, הגון, שמצליח בלימודים, בספורט וכדומה מוגדרת כדמימה ומשקפת את התרנגול הפצוע. יש ומספר תרנגולים פצועים מתאגדים לקבוצה. אני נוטה לחשוב שבלשכת ראש הממשלה מטעם הליכוד בנימין נתניהו נוצרה לכאורה קבוצה של תרנגולים פצועים שרודפת את האנשים הישרים, ההגונים והמסורים למדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט היה אחד מחבורה זו ותפקידו להגן על הציבור מפניה מוטל בספק. התרנגול הפצוע בקבוצת האם זוכה בקבוצה החדשה שמורכבת מאסופה של תרנגולים פצועים – אנשים מושחתים, בעלי לב מושחת של אוהבי הנאות פרטיות ושונאי יושרה. פעמים רבות דרוש תרנגול פצוע כדי להוביל ולהנהיג קבוצה כזו ודווקא בה ורק בה הוא נהנה מעמדה של כבוד.
בעבודתי יצא לי לעבוד עם אחד ממנהיגי הכנופיות האלו. הייתי נבוך וחסר אמון כשחשף בפני שהוא ראש קבוצת מאפיה שנודעה אז בציבור. בתפיסתי הוא היה צעיר חלש, מנודה, ששאף להיות חלק ממשהו גדול באמת ובנוסף לכך גם העדיף את האהבה היוונית על אהבת נשים, זאת למרות שהופיע בציבור בחברתה של נערה מאוד יפה. היא האמינה שהוא החבר שלה. באחד הימים הזמין אותי להיות בארוע של הכנופייה כדי שאאמין לו. על ערב זה ועל הדרך בה הוכיח לי את שליטתו המוחלטת בכנופיה אפשר לפרסם ספר בפני עצמו.
ברגיל הקבוצה בה תרנגולים פצועים משתלבים – חדשה ומוגדרת כאסופה של אנשי שוליים, חבורה עברינית, בזויה, לה-פמילייה, ליכוד או חבורה פשיסטית דוגמת החולצות החומות של היטלר. יש והיא מכונה כנופיה, נערי רחוב, פרחחים אבל היא יכולה גם להפוך לקבוצה חזקה כמו מאפיה. קבוצה בזויה של תרנגולים פצועים חייה בשולי מרכזי כוח אמתיים. היא יכולה ושואפת לכבוש מרכזי כוח כאלו. היא בתחילת דרכה צל של חברות ענק, צבא, מפלגה ואפילו מדינה אבל היא יכולה ושואפת להשתלט על מרכז הכוח האמיתי. מאמר זה מתרכז בקבוצה של תרנגולים פצועים, כנופיה של 5 אנשים שכבשה מרכז כוח כזה והרסה גם אותו גם מדינה שלמה שהוגדרה כאור גדול של תרבות ואחר כך היא הרסה את אירופה כולה – הנאצים בגרמניה.

שלושה במאי 1808 – ויקיפדיה
שלושה במאי 1808 – גויה, פראדו. מדריד. לאחר ניסיון התקוממות כושל נגד כוחות נפוליאון, אספו הצרפתים באקראי מאות ספרדים, חפים מפשע והוציאו אותם להורג בירייה בלילה שבין 2 במאי ל-3 במאי 1808.
בשנת 1808 משטרו של מלך ספרד קרלוס ה-4 התמוטט והצרפתים פלשו לספרד. הצייר תמך ברפורמות ובהחלפת בית המלוכה, אבל נבלות לא רצה. פלישת הצרפתים של נפוליאון לא נראתה טובה לעם הספרדי יותר מהשלטון האבסולוטי של מלכיו.
שתי יצירות של גויה: "ה- 2 במאי 1808" ו- "ה- 3 במאי 1808" מתארות את התקוממות הספרדים בעיר פוארטה דל סול והעמדתם לפני כיתת יורים ללא משפט. "ה- 3 במאי 1808" מציגה שליטים וחיילים כנבלים ולא כדמויות הרואיות קדושות כמקובל. מקור הציור ויקיפדיה.

כל הנערים בגילאי העשרה מפתחים עמדות, וכישורי חיים גם מגבשים עמדות יסוד בתחומי החברה, מדעים או במרחב האמנותי והפילוסופי. תהליך זה מתרחש בגילאי 13-17.
העמדות המגובשות נמשכות לפחות עד גיל 50 וקשה לשנותן. הן שמאפשרות לתרנגול שבקרבם לקפוץ ולהבליט אותם בחברה ולהובילה סביב עמדתו.
חוסר היכולת לתקף עמדה משקף חלק מדמימת התרנגול הפצוע. בהבדל, גיבוש עמדה בריא שכולל פיתוחם של אופני שכנוע, איסוף מידע שמוביל בהיגיון או במהלך טבעי להסכמה/הכרה/הערכה/הזדהות או התנגדות עניינית משקף צמיחה של עמוד שדרה נפשי ונפש חסונה ובריאה.
היכולות החדשות של הנערים קופצות מהאני לחלל החברתי באופן טבעי – בסיוע התרנגול הבריא. כך זוכה החלק טוב והמוביל קדימה להנהיג את החבורה.

אדולף היטלר מתקבל בברכה על-ידי בנו של הינדנבורג, מייג'ור אוסקר פון הינדנבורג והאדיוטנט הצבאי של הנשיא, קפטן פון שולנבורג בנודק לרגל יום הולדתו ה-86 של הנשיא. מקור הצילום ארכיון היטלר (צילום מסך – מכאן).

התאבה – כשהתרנגול פצוע התאבה קופצת – לא טובת הקבוצה קודמת, לא טובת המפעל, העסק וטובתו נזנחים או המדינה רק טובתו הפרטית והנאתו הרגעית והאנוכית. התצלום של הפוסט המוצג למטה מובא מרשת הפייסבוק. הוא בא להדגים עמדה ואת הקיצוניות שהיא יכולה להגיע כביטוי להעדפה של טובת עצמו על חשבון טובת הכלל. תאווה אנוכית. עיקרה להנעים לעצמו בלבד. האני האנוכי. רק לעצמו ינעם, ומתוך התעלמות מוחלטת עם "טובת הכלל" והמחיר שישלם למען הנאתו. טובת הכלל הייתה חלק יסוד בערכים ועמדת הקבוצה שייסדה את הארץ. תלכיד קבוצתי שאפיין את מדינת ישראל תחת שלטון מפא"י ותנועת העבודה. בולטת בפוסט זה העמדה ההפוכה לה – כשל האדם להיות חלק מהקבוצה החיובית. אדם כזה בהחלט מתאים להגדרה תרנגול פצוע. אזהרה למעינים בפוסט: מדובר בחומר מחליא וגם מזעזע. אבל הוא כעין ואפס נוכח מה שאוסקר הינדנבורג היה מסוגל לו – הוא נושא הכתבה ולא אורי דהן אחד מפירות הליכוד תחת הנהגתו של בנימין נתניהו.

אורי דהן: זאת לא כפייה, לא לראות רבע גמר (משחק כדור-רגל בטלויזיה) בגלל אשכנזים שנרצחו … בתקופת השואה על-ידי תנועות הימין הפשיסטיות של גרמניה.

התאבה להישג שטובת הכלל עומדת מאחריו – נקשרת בתרנגול הבריא ובחבורת נערים תקינה. ללא ספק אוסקר הינדנבורג לא היה חלק מחבורה כזאת בנעוריו. אבל כשהמטרה לא מושגת מתחילים לקפוץ אל החלל כמה תרחישים שליליים: כשהראשון בהם ביזוי העצמי. זו העמדה שמייתרת אותו ובגינה הוא מסתלק מקבוצת האם המיטבית ונקשר בכנופיה.
חוסן פנימי הולך ומתערער. חוסנו הפנימי מתחיל להתגבש באופן טבעי בתקופה של ראשית שנות העשרה (ראה כאן – גרעין פנימי חזק). התפרצותה של תאווה לעצמי (תרנגול פצוע) –נוכח העדר הישג של ממש יוצרת מצבי תסכול שסנקה נמנה על גדול החוקרים שלהם.
תסכול מתפרץ על-פי מחקרי סנקה – באלימות (סנקה היה המורה הגדול של התקופה ומי שהוזמן על ידי האם של נירון קיסר להיות לו מורה בנעוריו). סנקה היה אחד מחוקרי הנפש הראשונים בהיסטוריה והצביע על הקשר בין העדר כישורי חיים, תאבה להישג והתפרצויות זעם אלימות.
ראשית התסכול בביטוי של כעס – משגדל התסכול הוא עלול להתפרץ בזעם צדקני, זעם נקמני כזה מתפרץ באלימות. לרוב היא מופנת כלפי חוץ אך יש והיא פונה אל האדם עצמו. את פרץ הזעם ביקש סנקה להבין. אין ספק שהחנופה שסבבה את הנער נירון קיסר, מרגע שהיה מועמד ודאי לרשת את כס הקיסר, הרסה כל יכולת שלו להשתלב בקבוצת בני גילו, לפתח כישורי חיים, להתאמץ כדי להשיג דבר מה – הכל ניתן לו ויותר מכך ונוצר בו תרנגול פצוע הגם שהיה קיסר ומלך העולם.

התפרצויות הזעם מייצרות רגשי אשמה – שהן חוויה נוראית לאדם. רוב האנשים, אפילו שרה נתניהו מנסים להימנע מהתפרצויות זעם. שרה נתניהו מכחישה אותן בכל הזדמנות ונעזרת לשם כך בסוללה של יועצי תקשורת ועורכי דין. יחד עם זאת עולות עדויות קשות ועקשניות שהיא משקרת, חלקן שמעתי בעצמי בקליניקה שלי והן מספרות על התפרצויות זעם בלתי נשלטות שמעמידות את טענותיה של הליכודניקית בספק, הגם שהיא זכאית עד שיוכח אחרת. ביום ראשון ה28.1.2018 פורסם באתר החדשות וואלה דבר הקלטה בלעדית שהגיעה לידי וואלה! NEWS, בה נשמעת אשת ראש הממשלה בשיחה זועמת עם יועץ בכיר של משפחת נתניהו, בתגובה לפרסום ידיעה על פעילותה הציבורית במדור רכילות. הסיבה לזעם: בכתבה לא צוין שהיא פסיכולוגית. היא מרמזת על חוסר סובלנות והעדר יכולת לעמוד בתסכול שמאפיין את פגועי התרנגול. כאן
(ההערה נוספה ב 28.1.18)
כאב הנפש ש"תסמונת התרנגול" מיצר אדיר. התאבה להסתלק מהכאב הזה במהירות ברורה והיא ניכרת צורות אחדות:
התפרצויות זעם, פעילות מופרזת שכולל התמכרות לעבודה, לבילויים, נהנתנות, גם פתוח תלות בחברות בקבוצות שוליות כולל חבורות בעלות אופי דתי במיוחד של קנאות דתית והשתעבדות למנהיג כת או לדמות כוחנית. המסוכנות בכולן נקשרת בקריסת הנפש עד לידי פיצולה (סכיזופרניה) והתאבדות.
התאבה והתפרצות הזעם טובות במיוחד  לסובל מ"תסמונת התרנגול" משום שהתפרצות זעם מבטיחה להשקיט את הכאב מידית בהיענות לפיתוי שקורא מבחוץ. אדם מתוסכל כתרנגול פצוע מבקש לענג את עצמו – בדרך כלל על חשבון טובת הכלל. הכניעה לצרחות היסטריות ולפיתוי מיצרת מצב פסיכולוגי מעניין. האדם משיג, במאמץ קטן הנאות גדולות של החיים – שהרי נעימה כל הסתלקות של כאב – ועל-פי תפיסתו של חדל האישים ומחוסר היכולת להשקיע מאמץ צרחות או זריקת חפצים הם בהחלט פתרון יעיל. האחת נהנית ללבוש שמלת ערב יקרה על-חשבון המדינה, האחרת לשתות שמפניה ורודה על חשבון טיקון אחר נהנה להתרפס בפני דמות כוחנית שהגיע למעמד ללא מאמץ או לעשן סיגרים קובנים על חשבון הזולת ויש מי שמסתפק בכדור רגל בטלוויזיה תוך כדי ישיבה עצלנית בכורסת החדר – אז הוא צורח ומפצח פיסטוקים ושותה בירה אחרי בירה ובן צעקותיו: "ניצחנו". במקרה של אוסקר, נושא דיוננו, הוא העדיף לשבת בתוך מכוניות יוקרה וללחוץ על דבשת הגז.
את אוסקר פיתו עם מכוניות יוקרה, ועל כך בהמשך.
‏https://www.youtube.com/watch?v=TvK0eXblNn8
אוסקר הינדנבורג ה׳בן יוחיד׳ לאביו, לא פיתח יכולות להתאמץ – בשנת 1903 הוא נשלח לשרת בגדוד המשמר השלישי (Third Guards Regiment) בו שימש קצין זוטר. במהלך שירותו ביחידה זו פגש את שלייכר (מי שהיה מאוחר יותר אחד מכנופיית – 5 התרנגולים הפצועים שהרכיבו את ההנהגה בגרמניה ערב עלייתו של היטלר לשלטון – היטלר לא השיג רוב דרוש בבחירות לפרלמנט ולא זכה באמון הציבור הגרמני, בלעדי כנופיית ה-5 לא היה מגיע לראשות השלטון בגרמניה.
בשנת 1914 אוסקר הצטרף לצבא החדש של גרמניה (לאחר שהייתה רפובליקה) בו הוא הגיע לדרגת רב-סרן. תפקידו היה בזוי, קצין הקישור של אביו הינדנבורג. מבחינה פסיכולוגית כבודו בגין אביו ולא בשל כישוריו הרחיב, ככל הנראה, את עמדת התרנגול הפצוע בנפשו. רק כניעה והתמכרות לתאוות יכלו להשתיק את מכאובי נפשו. לאחר שאביו פאול נבחר לנשיא של רפובליקת ויימאר (בשנת 1925) זרמו אליו בקבוקים של בירה וגם מעדני בשר. רב הסרן אוסקר פון הינדנבורג שימש את אבא כעוזרו – עוזרו של הנשיא. מעמד רב עוצמה שלא ריכך את התפרצויות התסכול והזעם שאמורות להופיע במקרה שישנו הישג ללא מאמץ. כלפי חוץ אוסקר היה ידידו ויועצו הקרוב של נשיא הרפובליקה פאול פון הינדנבורג. בפועל היה אוסקר צל של אבא – אדם חלש שאיש פרט לאבא לא נתן בו את אמונו, לעולם אוסקר לא עמד לאמון הציבור וגם על כך לא סלח לאביו. אוסקר נתלש מחברתו הטבעית כפי שנוהגים בתרנגול פצוע. ללא מעורבותו בנושא הקבוצה אוסקר הופל אל לב ליבה של חברה חדשה. זו הייתה אמנם אליטה אבל החברה של אבא לא החברה שלו. אביו הוא שתלש אותו ממקומו החברתי הטבעי ושילם על כך מאוחר יותר. אוסקר כנראה שנא אותו ובמציאות בגד בו.
מתפקידו החדש של אוסקר היה לגשר בין אבא והציבור. אוסקר היה לגשר הזהב שהוליך את הקהל אל הנשיא ובדומה לשרה נתניהו ובנה יאיר נתניהו (בישראל של שנות העשרים), אוסקר הוביל אל הנשיא בשנות ה- 30 של המאה הקודמת אנשי העסקים, תעשיינים, קציני הצבא, שרים, חברי פרלמנט – את כל מי שנזקק לאוסקר כדי להגיע אל היושב בלשכת הנשיא שהיה אבא שלו ככל הנראה שילם דמי מעבר או מכס. מתנות החלו לזרום אל אוסקר והתרנגול הפצוע הלך בשנאתו לציבור מימדיו גדלו והוא היה לטווס. משפחת נתניהו מכחישה ששרה ויאיר נתניהו מגשרים בין ראש הממשלה והציבור או מעורבים במינויים פוליטים ואחרים. עדויות רבות טוענות שהם משקרים. לא הוכח שהם משקרים.
חברו הקרוב מראשית שירותו הצבאי שלייכר היה בן הראשונים לזהות את הפוטנציאל שבשנאה הרוחשת בנפשו של אוסקר והתקרב אליו. שלייכר פעל לאט. בהדרגה, ובאמצעות ידידותו לכאורה לאוסקר היה גם לידידו לכאורה של אבא פאול. מהר מאוד שלייכר, הבין שהמאמץ להיות חבר של אבא היה כדאי. שלייכר נע בין הצל שבתחילת הגשר (הינדנבורג הצעיר) לשמש שניצבה בסוף הגשר (הינדנבורג הזק)ן. שלייכר הוזמן לאירועי החצר בחוה שניתנה כמס מעבר בגשר הזהב אל הנשיא או מתנה לאוסקר ושם הם צחקו והתענגו בזלילה של בשרים מעולים לצד בירה נפלאה. תרנגול פצוע נוסף צורף לחבורה זו פון פאפן ולכאורה גם פאצ׳לי שהיה אחר-כך אפיפיור …ועוד נדבר בהם בהמשך.

קורט פון שלייכר ( Kurt von Schleicher) עם אשתו אליזבת במהלך הבחירות לרייכסטאג ב-31 ביולי 1932. מקור הצילום בויקיפדיה.

שלייכר
קורט פון שלייכר נולד במשפחה צבאית בברנדנבורג לאב שהיה איש צבא מקצועי. בשנת 1900, אחרי ששלייכר סיים את הכשרתו בבית הספר לקצינים, הוא התגייס לצבא הפרוסי בדרגת לויטנט (סג"מ). בבית הספר לקצינים התחבר עם פרנץ פון פאפן שהיה קנצלר גרמניה ובמהלך שירותו הצבאי התחבר עם אוסקר פון הינדנבורג, בנו של פאול פון הינדנבורג. חברויות אלו השפיעו בהמשך על התפתחות הקריירה של שלייכר ועל מינויו כקנצלר האחרון ברפובליקת ויימאר.
שלייכר האמין שלצבא יש תפקיד חברתי באיחוד העם הגרמני. הוא התנגד לתוכנית הממשלתית (הסיוע למזרח) שדגלה בסייע לאחוזות היונקרים שהתרסקו כלכלית במלחמת העולם ה-1. שלייכר התנגד גם לקרן הממשלתית שהוקמה לשם כך ונבזזה מאוחר יותר על ידי דורשי טובתו לכאורה של אוסקר פון הינדנבורג.
פון שלייכר נקרע בין נאמנותו לקאנצלר היינריך ברינינג שמשל באותם זמנים. לשלייכר הייתה השפעה על ממשלת ברינינג בתוקף תפקידו כעוזרו של שר ההגנה של הקאנצלר ברינינגוילהלם גרנר. בסופו של דבר פון שלייכר, הפנה עורף לברינינג (ברינינג מונה לקאנצלר גרמניה על ידי הנשיא פאול פון הינדנבורג) ובחר בנאמנות לאוסקר. שלייכר שפיתח באמצעות אוסקר יחסי חברות עם הנשיא פאול פון הינדנבורג, הסתכסך עם ברינינג וגרנר ותככיו עם אוסקר הביאו יותר מאוחר לנפילת ברינינג מהשלטון במאי 1932… אל אלו היו פני הדברים בתקופה בה תרנגולים פצועים חברו יחדיו והשתלטו על מרכז הכוח בגרמניה.
בסוף מאי 1934 קיבל ברינינג אזהרה כי הוא עומד להירצח. והוא נמלט מגרמניה כשהוא מחופש.
ארבע השנים הראשונות של האבא כנשיא בין 1925 ו-1929 היו שנים טובות עבור רפובליקת ויימאר. האבטלה הייתה בירידה, התוצר הלאומי הגולמי עלה, ועוצמת הבן הגיעה לשחקים. אוסקר לא הביא שום נזק לגרמניה, וגם לא לעולם. הקנצלר באותם זמנים היה סוציאל-דמוקרטי הרמן מילר. את מילר החליף ברינינג שהיה קתולי. הוא הצטרף למפלגת המרכז הגרמנית (קתולית) ומטעמה נבחר לרייכסטאג.
באוקטובר 1929 נפטר שר החוץ המוצלח של גרמניה שטרזמן, באופן פתאומי, ושלושה שבועות לאחר מכן התמוטטה הבורסה בארצות הברית. האסון התקרב לאירופה והמשבר הכלכלי החל להגיע מוול-סטריט לכל העולם המערבי ועד מהרה נתן את אותותיו גם בגרמניה. הייתה זו שעת הכושר של כל מי שהיתה בנפשו תאבת בצע, מושחתות ודמימה של התרנגולים הפצועים: רצון עז להישג מהיר ובדרך נס. הם רצו להשתלט על מרכז הכוח ולהוביל מדינה רבת עוצמה על-פי עמדותיהם. השאיפה הזו ריחפה באוויר שנשמה הצמרת הגרמנית. עד מהרה רובה הפכה לכנופיה. התככנים קפצו מתוך הנשמות הפועלות וניסו להתבלט ככל האפשר, לטרוף הנאות וגם להשפיע על הלך הרוחות. אנשי הכנופיה דרשו הישגים פוליטיים מידיים, זבנג וגמרנו והיה להם את אוסקר – ולאוסקר היה את אבא פול – הנשיא הנערץ של גרמניה – גיבור מלחמה שמיגר את צבא רוסיה ולא יכל לפסיכולוגיה של עצמו. דע את עצמך – הייתה לסיסמה שהתאימה למנהיגי יוון והוא הרי היה גרמני, כך שאוסקר המושחת שלט בו.
אוסקר הורגל בשלב זה לקבל, מכוניות ושיטות הפיתוי פעלו עליו. רגשי האשמה והמצפון הוחלפו בתענוגות בשרים. החנופה שסבבה את נירון קיסר בנעוריו קפצה אל חייו של אוסקר דרך המבקשים להגיע אל הצמרת. בולט בהם היה רב"ט אוסטרי בשם אדולף היטלר.
חמישה אנשים סבבו בשלב זה בכנופיית החמישה. כנופיה שהרימה בגרמניה את הראש, והימין בגרמניה חגג ונוצל על-ידה: שלייכר והבן של הנשיא אוסקר, חברם המשותף פון פאפן, והנשיא עצמו פאול על החמישי אספר מייד – הוא עבר לגור ברומא – צדיק שניצל את האל כדי להשיג את כל תאוותיו. אנשי הכנופיה גילו מה שתמיד ידעו בימין – שהאנדרלמוסיה מעצימה את האספסוף. היא סוג של צל בו פרחחים פורחים ותרנגולים פצועים הופכים לאילי הון. הכסף מקצר בצל תהליכים וגם קובע מדיניות. אי סדר ציבורי טוב לעסקים שהצל מיטיב עמם והאור הורס אותם. מתנות וכספים לא נודעים זרמו אל משפחת הינדנבורג לכאורה רק דרך הבן אוסקר.‏

גרמנים מגורשים ממקום מושבם בחֶבֶל הַסוּדֶטִים, אזור בצ'כוסלובקיה סמוך לגבול עם גרמניה. מקור הצילום בויקיפדיה.

תרמית – משהו לא הגון מתרחש בחבל נוֹידֶק
ב27 בנובמבר 1932, התארגנו היונקרים (Junker) בני מעמד אצולה גרמני זוטר, שהתגוררו ברובם בנוֹידֶק. מדובר בשלוש שנים אחרי נפילת הבורסה בניו-יורק. אריך לודנדורף (שותפו של הנשיא פאול הינדנבורג לניצחון המזהיר על רוסיה) יצא במקביל להתארגנותם זו באזהרה לציבור ואמר 'משהו לא הגון מתרחש במזרח גרמניה בחבל נוֹידֶק' (אזור עני במזרח גרמניה) עוד טען הגנרל שפאול הינדנבורג נקשר בתרמית או בסחיטה.
ב 2 באוקטובר שנת 1927 חודש וחצי קודם לזעקתו של אריך לודנדורף לגבי הסחיטה – או תרמית – לקראת יום הולדתו ה- 80 של פאול הינדנבורג – נשיאה הנערץ של גרמניה זכה בפרס ענק – מתנת יום הולדת לפאול. היונקרים חשבו שטוב לתת לפאול – אבא של אוסקר ארמון עם שטח אדמה עצום (20 דונמים רבועים) כמתנה ליום הולדתו ובכדי שלא יהיה צורך בדמי ירושה (שהרי מדובר ביום הולדתו ה-80 – באותם שנים זה היה גיל בן מוות בטוח) נרשמה האחוזה על שם הבן אוסקר.

Franz Joseph Hermann Michael Maria von Papen in June 1932 מקור הצילום ויקיפדיה.

היונקרים מוגדרים כימין ואויבי השמאל. הם התנגדו לדמוקרטיה הגרמנית. היונקרים היו קתולים והאשימו את הדמוקרטיה בסמל לכניעה למעצמות הד בזוי למעמד חתימת הסכם ורסאי – הסכם הכניעה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. היונקרים תמכו גם באספסוף של היטלר – הם תמכו ומימנו את הפרייקור – מיליציות ימניות שבמקור הוקמו כדי להילחם בשמלאנים – הקומוניסטים סימלו אז את השמאלנים הבזויים (הם היו הד לרוסיה). היונקרים נקשרו גם במליציות שהיו מעורבות בניסיונות להדחת הממשלה בברלין (בפוטש של קאפ). הם היו קרובים בנושאים רבים לנאצים … אוכלוסיית צפון גרמניה הייתה פרוטסטנטית ברובה, ובאזורים אלה סבלה הכנסייה הקתולית מאפליה לרעה. אזור בוואריה (בירתה מינכן) בגרמניה שנמצאת במקום השני מבחינת גודל האוכלוסייה, חבל הריין ווסטפליה, כמו גם חלקים מדרום-מערב גרמניה ברובם גרו הקתולים. הכנסייה הקתולית נהנתה באזורים אלה מחופש פעולה שאפשר לה להפגין את עליונותה על פני הקהילה הפרוטסטנטית. מאזורים אלו שאבו מספר אנשים את כוחם בגרמניה באותם זמנים למשל, פון פאפן. בשלב זה הוא אחד מכנופיית החמישה. הוא בא מקרבם. פון פאפן בהמשך הדרך גם זכה להיות – קאנצלר.
הקרדינאל פאצ'ולי
הגיע הזמן להציג בפניך את החבר החמישי בחבורת אוסקר – הוד רוממותו הקרדינאל פאצ'ולי.

MarrydelValpacelli.jpg
ב-24 ביוני 1914 (כמה ימים לפני תחילת המשבר של יולי 1914), מזכיר המדינה, הקרדינל מרי דל ואל, והשר המיוחד הסרבי, מילנקו וסניק, חותמים על הקונקורדט בין הכס הקדוש לסרביה. משמאל מימין: יוגניו פאצ'לי ( הקרדינל האנטישמי לימים פיוס ה-12, באותה תקופה מזכיר הקהילה לעניינים יוצאי דופן של הכנסיה. פצ'לי נחשב למחבר האמתי של ההסכם), רפאל מרי דל ואל (מזכיר המדינה של הוותיקן), ניקולה קנאלי (מזכירו הפרטי של לשעבר), הבישוף דיוניגי קרדון (1865-1928, מפקד כנסיית טאג'יה (ליגוריה), נציג קתולי בבלגרד), מילנקו ראדומאר וסניץ' (שגריר סרביה בפריז, שליח מיוחד לחתימת הקונקורדט). מימין חסר: Luxury Bakotić (סוכן דיפלומטי סרבי) .דיוקן על הקיר מציג את האפיפיור פיוס העשירי שמת חודשיים לאחר מכן. מקור הצילום ויקיפדיה

פאצ'לי – הקתולי היה מקורב ליונקרים – ואל מנהיג מפלגת ׳המרכז׳ הבישוף הקאתולי לודוויג קאס (Ludwig Kaas). ההיסטוריה הרשמית תרשום שלודוויג קאס באותם זמנים – היה לאיש המקורב לפאצ׳לי ודמות נוספת ומסתורית שבחשה בחוטים שאחרי הקלעים. לודוויג קאס מסוף שנת 1928 הועמד בראש מפלגת המרכז הקתולית בגרמניה. כולם ביקשו את חברתו של אוסקר.

רקע לתהליך שפאצ'לי הוביל באמצעות היטלר: לקראת סוף המאה ה-19 אוטו פון ביסמרק, פתח ב"מלחמת תרבות" ("קולטורקמפף", Kulturkampf) כדי לבטל באופן רשמי את מעמדה המועדף של הכנסייה הקתולית בגרמניה. לאחר כינון הדמוקרטיה בגרמניה, כולל חתימה על חוקת רפובליקת ויימאר שונו היחסים בין גרמניה לכנסייה ומנהיגי הכנסייה הקתולית שאפו מאז, בכל נימי נפשם לחזק את מעמד הכנסייה בגרמניה. רצון עז שנכרך בביטוי: לחתום על קונקורדט. קונקורדט הוא הסכם למעמד מועדף במדינה של הכנסיה הקתולית מול שאר זרמי הכנסיה. מעמד דומה מאוד קיים בישראל לחרדים מול שאר הזרמים היהודיים. הקרדינל פאצ'לי (לימים, האפיפיור פיוס השנים עשר), שימש באותם זמנים קרדינל מזכיר המדינה (מזכיר המדינה של הוותיקן – הוא שר החוץ שלה).
בקיץ של 1917 פאצ'לי הגיע למינכן כשגריר (נונציו) של הותיקן. קשריו מתפתחים בגרמניה. הוא מתקרב אל היונקרים ומתחבר עם הנאצים. פצאלי מתקרב בעיקר אל תושבי חבל בוואריה שבו הוא פעל. רוב האזרחים בו קתולים, ימניים, גזענים ורבי שנאה לכל מי שאינו כמותם. המשימה שלו הייתה לקדם יוזמה של האפיפיור לסיים את מלחמת העולם הראשונה. היוזמה הזו לא צלחה, הוברט וולף (פרופ׳) מתאר בספרו את הכישלון של פאצ׳לי ואומר שמאז כישלונו זה, פאצ'לי "דחה כתוצאה מכך כל קריאה להתערב בקונפליקטים שכאלו".
הוברט וולף, פרופסור להיסטוריה של הכנסייה באוניברסיטת מונסטר, היה מהחוקרים הראשונים שקיבלו גישה למדור פאצ׳לי בארכיון שנפתח ב2003 לראשונה בוותיקן. על המסמכים שאחז שם בידיו מבוסס ספרו "אפיפיור ושטן: ארכיון הוותיקן והרייך השלישי" ("Pope and Devil: The Vatican Archives and the Third Reich").
בין השנים 1930–1933 פאצ'לי קיים מגעים חשובים עם הממשל המרכזי בגרמניה וכשל גם בהם. הכישלון הזה כבר צורב ובלתי נסלח. פאצ׳לי שהורגל לשיטה שאין בה כל צורך להתאמץ כדי להשיג דבר – נכשל. אחרי הכול פצ'אלי היה חלק משיטה לא דמוקרטית שנהוגה בותיקן. אתה פוקד והתוצאה רצה עד אל שולחנך. לפתע צריך לעבוד ואין תוצאות אם לא עובדים נכון. הוא לא עבד נכון ולא היו תוצאות – כלומר השיטה הדמוקרטית אינה טובה (ראש של תרנגול פצוע). כתוצאה מכך הוא פיתח בשלב זה אנטגוניזם לדמוקרטיה ומצא לעמדתו זו חברים רבים בקרב היונקרים. באמצעות היונקרים שאף והצליח להתחבב על אוסקר וגם להגיע לכאורה להשפעה מכרעת על הנשיא. לפאצ׳לי היה ברור שרק בעזרת אוסקר והנאצים יוכל לכסות על בושת כישלונו ולהשיג את ההסכם המיוחל לעליונות הכנסייה הקתולית בגרמניה הפרוטסטנטית, לסלק את הדמוקרטיה הייתה משאלת הלב של היטלר אבל גם של הקרדינאל של השטן ומרגע זה מטרתו הייתה לכאורה – אוסקר כדי להעלות את היטלר לשלטון והדברים מתועדים.

1925 Bishop Eugenio Pacelli in Germany – מקור הצילום ארכיון הותיקן.

ב – 8 לאוגוסט 1931 אמר פאצ׳לי לברונינג (Heinrich Brüning) בפגישה שהתקיימה בוותיקן ברומא – שכאמור לעיל, תועדה ומסמכיה הודלפו שלא במתכוון לאחרונה, שזה סיפור מאוד מעניין בפני עצמו (ברונינג היה אז ראש הממשלה בגרמניה –קאנצלר – נציגם של הקאתולים בפרלמנט) בפגישת ה 8.8.31: פצ'אלי אמר לראש ממשלת גרמניה שהוא חייב להכניס את היטלר אל ממשלתו… הנאצים היו כבר אחת ממפלגות האופוזיציה ולא היה סיכוי שיוכנסו לשום קואליציה בצורה חוקית – הם היו במיעוט וכל איש הגון סלד מגסות רוחם, מעמדותיהם ומשנאתם לשמאל – גרמניה היא לא ישראל – לא סבלו שם את הדמגוגיה של יש אויבים, זהירות קנוניה! המולדת נמצאת תחת סכנה. השמאל הוא אויב. (John Cornwell – ראה/י הערה למטה בסוף המאמר).

‏בינואר 1927 (8 חודשים לפני נזעקותו של אריך לודנדורף: סוחטים את הנשיא) כתב פאצ'לי שהסבירות להגיע להסכם מועיל עם גרמניה לקונקורדאט (ראה/י להלן) תהיה "גבוהה יותר באמצעות ברית עם מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית", כלומר המפלגה הנאצית תקדם את האינטרסים של הותיקן בגרמניה יותר, "מאשר עם הסוציאליסטים". ההעדפה שלו לקשרים עם הנאצים בולטת ממכתב זה בשלב מוקדם מאוד מדובר בינואר 1927.‏

Adolf Hitler greets President Paul von Hindenburg at the opening of the new Reichstag in Potsdam, Germany, March 21, 1933 – מקור צילום מסך מ-כאן.

חודשיים לאחר פגישת הקאנצלר הקאתולי (ברונינג) עם הקרדינאל פאצ׳לי ברומא, ב-10 באוקטובר 1931 היטלר הצליח בוודאות לעבור את הגשר (אוסקר) ולהיפגש עם הינדנבורג הזקן (לראשונה)– פאול האבא של אוסקר.
הזקן מעולם לא הוגדר כבעל אינטליגנציה נמוכה וכשהפגישה הזו הסתיימה הובהר שפאול – הזקן רואה בהיטלר כלומניק לא יותר מ"קורפורל בוהמי" כלומר אחד זוטר שנולד בחבל בווריה שבאוסטריה, נשיא גרמניה נהג לכנותו מאז: "הרב"ט האוסטרי" . הנשיא הוסיף ואמר: אולי הוא יגיע פעם למשרת שר הדואר״, ביטוי לעגני, מזלזל שמכוון לליקוק הלשון של איש הדואר את אחוריו של הבול כשלפניו מתנוססת כמובן תמונתו של הינדנבורג עצמו. היה ברור שהנשיא חשב שהוא לעולם לא ימנה אותו לכל משרה חשובה יותר מללקק בולים, בוודאי שלא יתן לו את כס הקנצלר. אבל זו כבר הטרגדיה של פאול הינדנבורג.
אוסקר הינדנבורג שיתגלה עד מהרה כמי שבגד באביו לא חשף בשלב זה את קשריו עם היטלר בפניו. הוא שתק – במיוחד נוכח העדר רושם שהיטלר הפיל לפני אביו.
תפנוקיו של פאצ׳לי החלשלוש שהיה לראש ממשלת מדינת הותיקן
איאוג'ניו מריה ג'וזפה ג'ובני פאצ'לי, Nuncio Pacelli, לימים האפיפיור של השטן פיוס ה-12 שהארכיון שלו סגור בפני הציבור עד רגע זה. הוא נולד ברומא למשפחה הנמנית עם האצולה הקרובה לחצר האפיפיור. קשריו מלידה הספיקו לו כדי להגיע לצמרת הניהול בכנסייה הקתולית. "רזה, חיוור, עם שערות חומות, עיניים שחורות, לא חזק במיוחד, בעל רגליים ארוכות ודקות" כך, תיאר פאצ'לי את עצמו כשהיה נער בן 13. האוויר שנשם פאצ'לי היה ספוג שנאה, גזענות ובעיקר אנטישמיות. הוא למד פילוסופיה באוניברסיטה הגרגורינית ותיאולוגיה בסנט אפולינרה ברומא, וב- 1899 נמשח לכומר. ב- 1901 נכנס לשירות מזכירות המדינה (המקבילה לממשלה) והחל בקריירה דיפלומטית ארוכה ללא כל מאמץ מיוחד. ב- 1911 היה לעוזר מזכיר המדינה, ב- 1912 לממלא מקום מזכיר המדינה, וב- 1914 קודם לדרגת מזכיר לעניינים כנסייתיים מיוחדים, תפקיד המקביל לשר החוץ אותו ניצל להרבות את שנאתו כלפי שאינם דומים לו וכאלו היו רבים.
ב- 13 במאי 1917 נמשח פאצ'לי לארכיהגמון טיטולרי של סרדס (Sardes) – תפקיד כבוד כנסייתי בלי סמכות של ממש. תפקיד זה מיוחד בכך שהוא לא נקשר בטריטוריה כלשהי. לאחר שהיה לנונציוס (שגריר) בבוואריה מונה פאצ'לי ביוני 1920 לנונציוס (שגריר) בגרמניה כולה. הוא כרת אמנות (קונקורדאטים) עם מחוזות בוואריה (1924 ) פרוסיה (1929) ובאדן (1932) שבגרמניה. בשלב הזה היה כבר מקורב לאוסקר שדמה לו מבחינת העדר מאמץ כדי לנסוק בהיררכיה המעמדית ובכל זאת כישורים רבים מלאוסקר היו לפאצ'לי. אין פרטים לגבי הדרך בה הם נפגשו – סביר להניח שהכירו דרך פון פאפן ו/או הבישוף לודוויג קאס שניהם מהמפלגה הקתולית (מפלגת המרכז).
חיפש חומרים על אוסקר או על פאצ'לי ברשת מאוד קשה ורבים מהם מחוקים, או נעדרים. הארכיונים בהם נמצאים מסמכים סגורים בפני הציבור – הכניסה אסורה.

פאצ'לי רחש חיבה והערצה רבה לעם הגרמני. בשנת 1917 פאצ׳לי התוודה על חיבתו זו בפני הנציג הבלתי רשמי של צרפת שארל לואזו (Charles Loiseau). על-פי קורנוול (John Cornwell) בספרו, מעל לכול וכמעט בכל מחיר רצה פאצ'לי להגיע לקונקורדאט עם גרמניה כולה. כלומר הסכם מחייב המגן על האינטרסים של הכנסייה ועל חירותה הדתית, בנוסף לקבלת מעמד מועדף לכנסיה הקתולית בחסות הממשל (קונקורדאט). באופיו היה פאצ'לי אדם מסודר וממושמע, אבל האמין בשלטון האבסולוטי של האפיפיור, וכמי שהשתתף אישית בחיבור ספר החוקים הכנסייתיים שהושלם ב- 1917, ידע להעריך את ערכם של הקונקורדאטים.
ב- 1929 הועלה פאצ'לי לדרגת חשמן ובפברואר 1930 מונה למזכיר המדינה (המקביל לראש ממשלה) של הוותיקן. לאחר שובו לקריית הוותיקן כמזכיר המדינה (ראש ממשלת הוותיקן) המשיך פאצ'לי לעסוק בענייני גרמניה. ערב שובו חתם קודמו, גאספארי, על הסכם (קונקורדאט) עם איטליה הפשיסטית – זה עודד אותו בנושאי הפשיסטים בגרמניה וקשריו עם הנאצים. התנאי המוקדם באיטליה, היה פיזור המפלגה הפופולרית – מפלגה קתולית, שהאפיפיור פיוס ה- 11 לא אהב משום שלא היה יכול לפקח עליה.

להרוס את המפלגה שבאופוזיציה שמפריעה לעלות לשלטון

כדי להביס את הדמוקרטיה בנשק של הדמוקרטיה – יש להרוס את המפלגה הקתולית
ב 18 ביולי 1930 במינכן נאם היטלר והכריז: "אנחנו נשתתף בבחירות הללו כדי להביס את הדמוקרטיה בנשק של הדמוקרטיה". …להגיע לשלטון באמצעים דמוקרטיים. היטלר הצליח, לראשונה בבחירות בשנת 1930 לחדור לפרלמנט. אבל הוא היה בטוח וגם הביע עמדה זו, שלא יוכל להשיג את הרוב הדרוש להיבחר לקנצלר – המכשול העיקרי של היטלר להגיע לשלטון היו הקאתולים. היטלר השתכנע שיוכל להגיע לשלטון רק אם תחוסל המפלגה הקתולית, מפלגת המרכז שבראשה עמד באותם ימים ברונינג. הקתולים לא תמכו בהיטלר בתחילה הם התנגדו לו והבישופים הגרמנים שהיו נגד היטלר אף סירבו לאפשר לנאצים להיקבר על פי הדת הקתולית. אבל פאצ'לי (רצה להגיע לקונקורדאט) ועל כן הפעיל לחצים על מנהיג מפלגת המרכז, היינריך ברונינג – שיגיע להבנה עם הנאצים, דבר שהיה פותח בפניו וגם פתח בסופו של דבר בפניו את הדרך לקונקורדאט.
ב8 לאוגוסט 1931 נפגש, כאמור לעיל, פאצ׳לי שהיה אז ראש ממשלת מדינת הותיקן עם ברונינג (ברונינג ראש הממשלה בגרמניה – קאנצלר) ברומא ולחץ עליו להכניס את היטלר לממשלתו… במעמד זה נעשתה העסקה או נזרע השורש לעסקה האפלה שהביאה לחיסולה של המפלגה הקתולית – כפי שהיטלר רצה.
מפלגת המרכז, נמכרה בהמשך הדרך להיטלר ונאלצה להישמע להוראותיו ולהסכים לחוק שהעניק להיטלר סמכויות של דיקטטור, לאחר מכן לא היה בה עוד צורך והמפלגה פוזרה. תחילה פאצ'לי לחץ על ההגמונים הגרמנים לדכא את הביקורת נגד השלטון הנאצי ולא לסכן את המשא ומתן להשגת הקונקורדאט.
ב- 28 במרס 1933 ביטלו ההגמונים את האיסורים הקודמים נגד חברי המפלגה הנאצית, כך שמאותו רגע יכול היה כל קתולי "להיות נאמן לשלטונות החוקיים". נאמנות זו הייתה חשובה בראש ובראשונה לשלטונות אך גם לכנסייה, שכן היה חשש בלבו של פאצ'לי שההתנגדות לנאציזם תגרום לפילוג הכנסייה בגרמניה ולהקמת כנסייה לאומית נפרדת.
שבועיים לאחר ביטול האיסורים הנ״ל, ב- 10 באפריל 1933 נתקבלו פרנץ פון פאפן והרמן גרינג (גריג היה מאוחר יותר סגנו של היטלר, המוביל של הפתרון הסופי לבעיה היהודית – ראה תמונה וכיתוב למטה) לריאיון אצל האפיפיור פיוס ה- 11. לדברי פון פאפן ציין האפיפיור בהזדמנות זו כמה מאושר הוא על שבראש ממשלת גרמניה עומד אדם המתנגד בלי פשרה לקומוניזם ולניהיליזם הרוסי בכל צורותיו. האנטי קומוניזם החזק של הכס הקדוש מילא תפקיד חשוב בעמדתו של פאצ'לי. (אנטי קומוניזם משמעו השנאה לשמאל).

מעמד חתימת קונקורדט הרייך ברומא. יישובים ליד השולחן (משמאל לימין): הבישוף לודוויג קאס, סגן הקאנצלר פרנץ פון פאפן, הקרדינל פאצ'לי, ופקיד משרד הפנים של הרייך רודולף בוטמן
מעמד חתימת קונקורדט הרייך ברומא. יישובים ליד השולחן (משמאל לימין): הבישוף לודוויג קאס, סגן הקאנצלר פרנץ פון פאפן, הקרדינל פאצ'לי – האפיפיור של היטלר, ופקיד משרד הפנים של הרייך רודולף בוטמן – מקור הצילום ארכיון הותיקן

הקונקורדאט
הנצחון הגדול של פאצ׳לי הגיע. ב-30 בינואר 1933 מונה אדולף היטלר לקנצלר. וכשישה חדשים לאחר מכן ב- 20 ביולי 1933 חתמו פאצ'לי ופון פאפן (סגן ראש הממשלה הגרמנית) בנוכחות לודוויג קאס על הקונקורדאט הנחשק כל כך על פאצ׳לי בוותיקן.

Paul Ludwig Hans Anton von Beneckendorff und von Hindenburg 
פָּאוּל פוֹן הִינְדֶנְבּוּרְג או בשמו המלא: פאול לודוויג הנס אנטון פון בנקנדורף אונד פון הינדנבורג 

***

בדצמבר 1932, נחשף שאוסקר נקשר בבזבוז כספים בלתי נתפס על מכוניות יוקרה (בתקופה ההיא מכונית הייתה יותר ממעמד של סטאטוס) ועוד חפצים מסוג זה הגיעו אל אוסקר. השמועה על הנאותיו הגיעה לכנופיית החמישה: שלייכר, פאפן, אוסקר, פאצ'לי והנשיאפאול פון הינדנבורג. בנוסף לכך נודע שמקורם של חלק גדול מהכספים בסיוע למזרח (ראה להלן). הידיעה הזו יכלה להרוס במכת אגרוף אחת את הקרירה של אביו של אוסקר פאול פון הינדנבורג – נשיא גרמניה, ועל כך רמז, כנזכר למעלה, הגנרל אריך לודנדורף חברו לניצחון המוחץ על הצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, ב 2 באוקטובר שנת 1927: 'משהו לא הגון מתרחש במזרח גרמניה בחבל נוֹידֶק'. עוד טען הגנרל שפאול הינדנבורג נקשר בתרמית או בסחיטה. סחיטה שהתרחשה לכאורה על מנת לקדם את מינויו של היטלר לקנצלר גרמניה, ובדרך של מרמה, ושלא על-ידי בחירות וכל זה אולי, על-מנת לקדם את ההסכם עם הותיקן בדבר עליונותה של הכנסיה הקתולית במדינה הפרוטסטנטית.
למרבה הפלא היה זה על רקע ההטבות ליונקרים, אותם האצילים הפרוסים בעלי החוות שרכשו לאוסקר את האחוזה באופן מוצהר לרגל יום הולדתו ה-80 של אבא פאול, אוסקר הגיע למסקנה שהתורמים לאחוזתו צודקים וגם פון פאפן שהתחבר על אביו ונהג לשעשע אותו בבדיחות נהדרות באחוזה ההיא ואפילו פאצ'לי – שהיה לאפיפיור וככל הנראה דווקא הוא זה שחשף את נושא השחיתות ואולי גם יזם אותה מלכתחילה. כל החמישה התאגדו למעשה בבגידה בגרמניה וכל אחד מסיבותיו לחץ על הנשיא ויש שיגידו סחט את הנשיא ובן השאר באמצעות ועל-מנת לאפשר את המשכם של חיי ההוללות של בנו החזיר – אוסקר כדי לבגוד בעקרונותיו ולשתף – בניגוד לרצונו של הנשיא – את הנאצים בשלטון.

Osthilfegesetz vom 31. März 1931.
כמתנה ליום הולדתו של אבא פאול ובכדי שלא יהיה צורך בדמי ירושה (שהרי מדובר ביום הולדתו ה-80) נרשמה האחוזה על שם הבן

הסיוע למשפחת הנשיא ולמזרח – (Eastern Aid (Osthilfe
בשנים 1929-1930, ממשלת גרמניה של רפובליקת ויימאר התגייסה ובניגוד לעמדת הקנצלר ששלט אז קורט פון שלייכר כדי לתמוך כספית (מקרנות ממשלתיות) באחוזות המתרוששות של היונקרים במזרח פרוסיה [The Rise and Fall of the Third Reich, William Schirer, pp. 180-181] מפעל לאומי שכונה: ״הסיוע למזרח (Osthilfe)״. אלא שהכסף ברובו או כולו מעולם לא הגיע ליעדו. בחקירה שהושתקה נחשף שהכסף נגנב ושעברינות מובילה אל אוסקר או אל אביו פאול – בכל אופן הידיים השודדות הפנו את המבט אל גוף המשפחה המכובדת הינדנבורג. (כאן).
‏(מקור 'German Big Business & The Rise of Hitler', Henry Ashby Turner,pp.324. 'Hitler: 1889-1936. Hubris', Ian Kershaw, pp.417, Chapter 10).
ב-1940 כתב בארה"ב אוסוואלד את הביוגרפיה על הגנרל הקתולי פרנץ פון פאפן ובסיומה המשפט "קו אופייני ההולך ומתפתח לאורכם של חייו של פון פאפן – מותם האלים של כל הנוגעים בו".

האחוזה על שם הבן – מקור הצילום מצילום מסך מ-כאן.

הסיוע למשפחת הנשיא ולמזרח – (Eastern Aid (Osthilfeחשיפת המסמכים בחודשים האחרונים היא שאפשרה לי לרשום פרק זה ולסגור את המחקר שלי בן מספר השנים על אוסקר אחד מחבורת החמישה שהעלה בעזרתה או בשל ניצולה אותו את היטלר לשלטון בגרמניה. בהמשך החבורה חסלה את המפלגה הקתולית כדי להשריש את רעיונותיה בתרבות הגרמנית. תחילה חשבתי שהתפקיד המרכזי היה רק של פאצ'לי על תפקידו המרכזי של אוסקר הינדנבור – ועל שנאתו העצומה לאביו התודעתי תוך כדי המחקר הפסיכולוגי של דמותו. נושא המחקר שלי סבב את ההבנה ש״מסירות יתר מתוגמלת באלימות״ מאחר שהמסירות היתרה מסרסת מהמקבל את ההזדמנות לפתח כישורי חיים. המחקר נושק את נעדרי כישורי החיים ואת נושא הנער/ה שנודו מחברת בני-גילם – על כך כתבתי – כאן. רק בשלב האחרון הגעתי למסקנה שאוסקר הוא שהוביל לעליית היטלר לשילטון. בשנים 1929-1930, ממשלת גרמניה שמשלה על רפובליקת ויימאר, התגייסה, בניגוד לעמדת הקנצלר ששלט אז בראשה קורט פון שלייכר לתמוך כספית (מקרנות ממשלתיות – שמכונות המזרח או הסיוע למזרח – Eastern Aid ובגרמנית Osthilfe) באחוזות המתרוששות של היונקרים במזרח פרוסיה [The Rise and Fall of the Third Reich, William Schirer, pp. 180-181]. מפעל לאומי כביכול שכונה: ״הסיוע למזרח (Osthilfe)״. והכסף שהופקד בו שימש לכאורה ברובו או כולו את אוסקר. בחקירה שהושתקה נחשף שהכסף נגנב. מעשי השחיתות והעבריינות מובילים אל אוסקר או אל אביו פאול – אין מידע מדויק לגבי האשמה הרשמית במקרה זה. עד כאן מגיעות הידיעות – כל השאר חסוי עדיין ואין כיום בפני החוקרים. חשיפת המסמכים עד כה מצביעים לגוף המשפחה המכובדת הינדנבורג. (כאן).
‏(מקור 'German Big Business & The Rise of Hitler', Henry Ashby Turner,pp.324. 'Hitler: 1889-1936. Hubris', Ian Kershaw, pp.417, Chapter 10).

סימנס - חברה שמנצלת כוח אדם זול באוושויץ
סימנס – חברה גרמנית שמנצלת כוח אדם זול באוושויץ

משנת 1932אוסקר – ככל הידוע – הבין שמה שידע הגנרל – אריך לודנדורף ("סוחטים את הנשיא") יודעים כוחות נוספים שמאימים על שמו הטוב. אוסקר הבין שעליו לפעול מהר וביחד עם שלייכר (הקנצלר האחרון) פון פאפן (שהיה כבר נתון להשפעת האפיפיור ברומא – פיוס ה-12) פאצ'לי והיטלר עצמו. להרוג את כל מי שיודע ומסכן את השם הטוב לא ניתן כי לא ידעו מי הם כל היודעים. מה שניתן לעשות היה פשוט – לאלץ את הנשיא הינדנבורג למנות את היטלר – במחיר השתקת הפרשה לעמדת ראש ממשלת גרמניה (חוקת רפובליקת ויימר מאפשרת זאת).
״עשינו את זה, עשינו את זה״ קרא אדולף היטלר כשדמעות בעיניו לקול תשואות קומץ מעריציו, כשיצא ממשרד הנשיא הנערץ של גרמניה פון הינדנבורג.

ב – 30 בינואר 1933 זומן היטלר ללשכת הנשיא הינדנבורג שמינה אותו לראש ממשלת גרמניה. בצאתו ממשרדו של הינדנבורג נכנס היטלר למכוניתו לקול מצהלות ותשואות הקהל ותוך שהוא בוכה; שאג "…עשינו את זה, עשינו את זה…".‏

מיד לאחר שרפת הרייכסטאג השמאלנים שהוגדרו בוגדים נעצרים.
SA Members Arrest Communists in Berlin on the Day after the Reichstag Elections (March 6, 1933) צילום מסך מכאן.

בגידת אוסקר הינדנבורג באביו – "בהתאם לרצון של אבי" תצביעו "כן"
הנשיא עמד בהשפלה שבנו הביא אל פתחו – כדי להגן על שמו הטוב – נוכח חשיפת השחיתות, ולאחר שמינה את היטלר לקאנצלר גרמניה – במטרה להשתיק את הפרשה הוא מת (2 באוגוסט 1934). משרת הנשיא עמדה ריקה. היטלר חשק בה לשם כך יזם מיזוג התפקידים של ראש הממשלה והנשיאות.  רב סרן אוסקר פון הינדנבורג ערך שידור חי ברדיו (18 באוגוסט 1934) לבקשת בן בריתו החדש אדולף היטלר ובו הוא ביקש מהעם הגרמני להצביע "כן" במשאל עם שעמד להתקיים למחרת ב -19 באוגוסט 1934. משאל העם הציג את השאלה: האם העם הגרמני מאשר להיטלר למזג בין משרדי הנשיא וקנצלר למשרד אחד. אוסקר הוסיף ושיקר שרצונו של אביו הוא שהעם הגרמני יתן להיטלר גם את עמדת הנשיא. "בהתאם לרצון של אבי" תצביעו "כן" לשקר זה הייתה השפעה מכרעת. ההצבעה "כן" הסתכמה ביותר מ-90% וגרמניה הוגשה על-ידי אוסקר על כף ידו של היטלר.
בשידור הרדיו אוסקר שיקר שכן על פי עדויות במשפטי נירנברג המליץ הינדנבורג דווקא על החזרת המונרכיה.
אוסקר שקיבל את חייו מאבא שלו נעדר מאמץ. אוסקר חי בחברה שאבא שלו זימן לו. הוא נקם בהפניית עורף באמון שאביו נתן בו. וויליאם שרייר מפרסם בספרו ״זריחתו ושקיעתו של הרייך השלישי״ שאוסקר הועלה לדרגת אלוף לאחר שידור הרדיו הזה. כמו כן הוא מוסיף שתרומתו של אוסקר לעלייתם של הנאצים הייתה מכרעת ויתכן גם שלא היו מגיעים בלעדי אוסקר לעולם לשלטון.
ב-1940 כתב בארה"ב אוסוואלד את הביוגרפיה על הגנרל הקתולי פרנץ פון פאפן ובסיומה המשפט "קו אופייני ההולך ומתפתח לאורכם של חייו של פון פאפן – מותם האלים של כל הנוגעים בו". במשפטי נירנברג, אוסקר פון הינדנבורג היה עד נגד פרנץ פון פאפן.
לאחר המלחמה, בתחילת 1960, הוא נסע להתרחץ בספא בבאדהרצבורג, מערב גרמניה, שם לקה בהתקף לב ומת.
אבר הכליות הוא האבר החלש ביותר אצל "תרנגולים פצועים" הגם שלא הצלחתי לברר מה הייתה הסיבה להתקף הלב שהרג את אוסקר. מחלות כליה, ואפילו מחלות כליה קלות ביותר יכולות להשפיע ולהחמיר את מצב הלב כך שיגיע למצב של אי ספיקה (מצב בו הלב לא פועל כראוי). על-פי תורת הדמימות סיבה במקרה של אוסקר יכולה להיות – תוצאה גבוהה של רמות קריאטינין בדם – שהחלישה את הכליות והביאה להתקף לב. עוד על כך כאןאי ספיקת כליות – רמות גבוהות של קריאטינין בדם – גורמת לירידה בסינון הדם ובתפוקת השתן, וכתוצאה נותרת בגוף כמות נוזלים גדולה יותר – שמכונה בצקות. מצב זה מלמד על מחלת הלב והכליה. תורת הדמימות שאני נמנה על מייסדיה קובעת שהבעיה במקרה דנן כליתית – והטיפול בה חייב לכלול התבוננות נפשית, שינוי תזונתי ולחיצות וגם ספורט. הטיפול ימנע את מחלת הלב בכך שיפרוץ את "מעגל הקסמים", בו מצב נפשי, מפתח רגשי נחיתות, זעם מצטבר, שנאה לאחר, כשל בתפקוד הכליות, יתר לחץ דם שנראה כמחריף את הפגיעה בכליות או מוביל לפגיעה בלב ולהיפך. כאשר פגיעה בלב מתפתח "מעגל קסמים" שונה ומקורותיו אחרים. העדר הבנה לתהליכים אלו מביא לכאורה רופאים להשתמש בתרופות שמבטלות תסמינים שבדיקת הדם מראה אך מחריפות את הבעיה. – בהערה זו אין כדי להמליץ על שום טיפול או לקיחת טרפות או ביטולן – היא חומר למחשבה בלבד.

ב-23 במרץ, 1933 – יומיים אחרי כינוס הרייכסטאג בראשותו של היטלר כקנצלר במינוי הנשיא, חוקק חוק ההסמכה(Das Ermächtigungsgesetz) חוק שקבע שבנוסף לפרלמנט, גם לממשלה יש סמכויות חקיקה מלאות, סמכות לחוקק חוקים גם אם הם נוגדים את האמור בחוקה או נחקקו במיעוט ולא במליאת הפרלמנט. באותה שנה (1933) הוקם ה"גסטאפו", המשטרה הפוליטית החשאית של המדינה, זרוע של האס.אס. בסוף אותה שנה הוקם בקרבת מינכן מחנה הריכוז הראשון דכאו… מה 28 בפברואר 1933 ניתן לגסטאפו חופש פעולה למנוע פעילות פוליטית בלתי רצויה, לגזור מאסרי מגן, לצותת לשיחות טלפון ולבצע מעקבי אחרי חשודים. על אף איסור על עינויים והוצאות להורג ללא משפט, אסירים עונו והוצאו להורג בבונקרים שלל הס"א, הס"ס ובמחנות הריכוז. רודולף דילס [(מפקדו הראשון של הגסטפו, בן חסותו של הרמן גרינג) – (גריג היה האיש החריג ביותר במפלגה הנאצית, ההמונים כינו אותו "הרמן השמן". גבלס אמר שהוא "טיפש כמו ראש קש ועצל כמו קרפדה". היטלר אישר ב-1945 שהוא מושחת ומכור למורפיום. הוא היה האדם המקורב ביותר להיטלר וסגנו). גריג ניסה להעביר את מחנות הריכוז לאחריותו, אולם ללא הצלחה בשלב זה (מאוחר יותר דילס קיבל אחריות על מחנות הריכוז בפרוסיה.)] על פי חוק הגסטאפו השני מה 30 בנובמבר מונה גרינג לראש המשטרה החשאית ודילס היה כפוף אליו. הגסטאפו היה לשם הרשמי של המשטרה החשאית ניתנה לו יד חופשית לפעול והוא שוחרר מכל תביעה משפטית כנגד פעולותיו. אנשי השטח של ההמשטרה החשאית (הגסטאפו) מסרו דיווחי מודיעין על אויבי הרייך ב- 1934 הוקם בגסטאפו המדור היהודי.
בצילום ארווין פון ויצלבן  עומד למשפט ב-Volksgerichtshof פון ויצלבן היה חלק מהקבוצה הראשונה של הקושרים שמשפטה החל ב-7 באוגוסט 1944, השופט שכיהן היה רולנד פרייזלר שגזר דין מוות לפון ויצלבן באותו היום על חלקו בקשר. ויצלבן טען בבית המשפט שבעוד 3 חודשים (מהיום שבו נשפט-7 באוגוסט 1944) ישפטו את כל אלה ששופטים אותו ומשתפים פעולה עם היטלר. הוא אמנם טעה בהערכת הזמן (נדרשו עוד יותר מ-3 חודשים כדי לסיים את המלחמה ולערוך את משפטי נירנברג) אך צדק בהערכה שלו לגבי גורל משטרו של היטלר. – ויקיפדיה
הרמן גריג במשפטי נרנברג 1946 – תרנגול פצוע נוסף וחבר קרוב של היטלר. "אין לי מצפון. למצפון שלי קוראים אדולף היטלר", נהג לומר גרינג. הוריו קראו לו הרמן על שם הסנדק שלו – ד"ר הרמן אפשטיין, יהודי עשיר ומאהבה של אימו.
הוא הורחק בשלוש שנות חייו הראשונות מחיק הוריו, שהיו בשליחות מחוץ לגרמניה. כעבור שנים סיפר לפסיכולוג, כי כששבו הוריו לגרמניה ואמו רכנה אליו כדי ללטפו בפעם הראשונה, הוא חבט בפניה באגרופו. כשגדל קצת ניבאה אמו ש"הרמן יהיה אדם גדול או פושע". במכתבי אהבה שכתב לחברתו בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התנבא התרנגול הפצוע גריג: "איני רוצה להיות אדם פשוט… אני רוצה לבלוט מתוך עדר האדם. לא אני אלך בעקבותיהם, אלא הם ילכו בעקבותי".
במשפטי נירנברג סיפר: "עוד מתחילת הדרך הייתי מוכן להשתתף בכל מהפכה, ולא משנה מי מוביל אותה, כל עוד אין זה השמאל". בנוסף גריג אמר ב-1935:  "אני קובע מי יהודי", לאחר שאנשי הגסטפו החלו לחקור כיצד הגיע ארהרד מילך, בעל השורשים היהודיים, לתפקיד ניהולי במשרד התעופה בראשות גרינג. רעיתו אישפזה אותו בכפייה בבית חולים לחולי נפש בשטוקהולם, שם טופל במשך חודשיים. תיקו הרפואי, שחלקו מתפרסם בספר "גרינג – סגנו של השטן" מביא ממנו ציטוטים של המטפל שלו: "הפציינט הפריע, היה דיכאוני, סבל מפחדים, מהיר חימה ולוקה במרה שחורה, פטפטן, חש עצמו קורבן של 'מזימה יהודית', נוטה להיסטריה, אגוצנטרי, בעל תודעה עצמית מוגזמת, שונא יהודים, הקדיש את חייו למלחמה נגד היהודים. סובל מהזיות, מאיים, רואה חזיונות, שומע קולות, רדוף רגשי אשמה. טיפוס היסטרי וברוטאלי עם אופי חלש מאוד".
הגנרל ארווין פון ויצלבן, אחד מנאשמי קשר העשרים ביולי נגד היטלר. פון ויצלבן נשפט במשפט של בתי הדין העממיים שהיטלר הקים משלא מצאו חן בעיניו בתי הדין בהם שפטו שופטים הגונים. משפטו התקיים בברלין.

בתחילת 1933 השליט הימלר את הס"ס על המשטרה הפוליטית ועל מחנות הריכוז בבאווריה, מאוחר יותר הוא כפה את הדגם הזה בשאר מדינות גרמניה ב- 20 באפריל 1934 קיבל הימלר שליטה על הגסטאפו בפרוסיה והוגדר כסגנו של גרינג. כאמור, השליטה במחנות הריכוז הייתה בידי הס"ס אך הגסטאפו היה יכול לשלוח אליה אסירים . באמצעות המדור הפוליטי במטה מחנות הריכוז, הורשה הגסטאפו לשחרר אסירים, לענות אותם או להוציאם להורג. סמכויות דומות היו לגסטאפו בכלל מה שנעשה במרתפיו. באוגוסט 1934הופעלו ה- Volksgerichtshof בית הדין העממי שהיו בתי משפט מיוחדים (Sondergericht) שנוסדו על-ידי אדולף היטלר, ובהם נשפטו במשפטי הראווה על עבירות עם אופי פוליטי לכאורה כגון מסחר בשוק השחור, תבוסתנות ובגידה. "פשעים" אלו הוגדרו על ידי בית הדין כ"פגיעה במאמץ המלחמתי" (Wehrkraftzersetzung ועל מבצעיהם נגזרו עונשים כבדים. שמונת הנאשמים הראשונים היו ארווין פון ויצלבן, אריך הפנר, פאול פון האזה, פטר יורק פון וארטנבורג, הלמוט שטיף, רוברט ברנרדיס, פרידריך קלאוזינג ואלברכט פון האגן. המשפטים נערכו באולם הגדול של בית המשפט באלסהולצשטראסה בברלין, שעוטר בצלבי קרס לכבוד האירוע. על הנאשמים נגזר דין מוות. בשנת 1936 התקבל חוק הגסטאפו (10.2.1936) שנתן לאנשיו יד חופשית לפעול מבלי צורך לקבל אישור של בתי המשפט לפעולותיו. הגסטאפו היה מעתה מעבר לחוק ואי אפשר היה לערער על פעילותו.
בהמשך לסגירתם של עיתונים, נאסרו אסיפות פוליטיות, פוטרו עובדים, נערכו חיפושים, הוחרם רכוש ונערכו מעצרים המוניים ללא משפט וללא הגבלת זמן. הוקמו בתי משפט עממיים, בצו נוסף קבעה הממשלה שיש לאסור "קומוניסטים שמאלנים שמסכנים את המדינה" בהמשך הותר לאסור מתנגדים פוליטיים, בעיקר – שמאלנים. כמו כן הותר להפעיל אמצעי טרור, אלימות והקמת מחנות ריכוז – הותר לאנוס, לבזוז, לשעבד ולהעביד מאות אנשים תמורת צלחת מרק, ולרצוח מיליוני אזרחים, ובני אדם שונים בעיקר יהודים – אנשים גורשו ממקומות עבודתם, מבתיהם, הופשטו, עונו, הורעבו, נבזזו, גם הומתו במיליונים.

אני רק ממשיך את מדיניות הכנסיה הקתולית כלפי היהודים ב500 השנים האחרונות – היטלר – 1934. – מקור הצילום ויקיפדיה

לקראת יום השואה 2017 שבה ועולה השאלה האם הפשיזם שהעלה את הנאצים בגרמניה מתעורר בישראל – סרטון שהעלתי ברשת – מוזמנים לצפות בשאלה שמועלת בו – כאן.

‏https://www.youtube.com/watch?v=_cxm4sfnKiw

דר ליאו בק יו"ר הועד של הרבנים של גרמניה – הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה בברלין על מחקרו 'השפעותיו הראשונות של שפינוזה על גרמניה' ב- 1933, כאשר נוסדה הנציגות הארצית של יהודי גרמניה, הסכימו יוזמיה לבחור את בק לנשיא הוא שרשם את הקול הקורא: "המהפכה הגרמנית (עליית הימין לשלטון) נאבקת בשתי חזיתות נגד הבולשביזם ובעד שיקומה של המולדת הגרמנית (הקמת הממשל הנאצי). הבולשביזם הוא כופר באלוהים והוא האויב המר ביותר של היהדות כך שיהודי שהופך לבולשביק הוא משומד ושיקומה של גרמניה הוא אידיאל נעלה (כלומר המשטר הנאצי). אין עוד ארץ שבה הקשר בין היהודים למולדת כל כך חזק ואינטימי קול קורא זה פורסם בעברית במאי 1935 ב"נתיב" כתב עת למחשבה מדינית חברה ותרבות.

OSKAR VON HINDENBURG

היטלר מונה לקאנצלר גרמניה על ידי הנשיא הינדנבורג בשנת 1933.

בתחילת 1943 נשלח בק לגטו טרזינשטט, וגם שם היה חבר 'מועצת הזקנים של היהודים'. דרשותיו ובהרצאותיו שם חיזקו את רוח יושבי הגטו. ואולם, הדעות חלוקות ביחס להחלטתו לשמור בסוד את המידע שהגיע אליו בהיותו בגטו אודות גורל המגורשים לאושוויץ. בק ניצל ואחרי שחרור הגטו וחיסולו ב- 1945 השתקע בלונדון.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי

אין דומה לשיטת עבודה זו על הגוף והנפש בכל הקשור בפריצת דמימה.
שיטת העבודה שבסרטון המצורף שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה, מניעה, מאזנת ומרגיעה את הנפש.
מוזמנים לצפות.


‏https://www.youtube.com/watch?v=3xcCpOGsuWA&feature=youtu.be
מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי.

האפיפיור של היטלר – ג׳והן
קורנוול
– צילום מסך מ-כאן.

William Shirer, in his book The Rise and Fall of the Third Reich, states that Oskar von Hindenburg was promoted to Major General after the plebiscite unifying the offices of President and Reich Chancellor and that he remained a loyal Nazi. While he did fade from the history of the Third Reich after this plebiscite, Shirer argues that this final act in Hitler's consolidation of power was vital and without Oskar von Hindenburg's earlier influence with his father on behalf of Hitler's bid to be invited to form a government after the fall of Chancellor von Schleicher on 28 January 1933, Hitler might not have ascended to power at all.

הערה – ידיעות רבות מובאות כאן הודות לג׳והן קורנוול (היסטוריון) שחשף (1999) במקרה את המסמך הראשון שמקשר בין פאצ'לי לעליית היטלר לשילטון באופן רישמי. ב – 8 לאוגוסט 1931 אמר פאצ׳לי לברונינג (Heinrich Brüning) בפגישה בוותיקן ברומא – שהוא חייב להכניס את היטלר אל ממשלתו… את הפרוטוקול של הישיבה הזו חשף קרונוול (1999), הפרוטוקול הזה מאשר שכבר בשנת – 1931 הותיקן רצה בהיטלר מטעמי נוחות בשלטון בגרמניה… כניסתו של ההיסטוריון קרונוול לארכיב הנעול בפני זרים בותיקן, התאפשרה בשל הבטחתו לוותיקן שיפרסם בספר חדש על האפיפיור פיוס ה-12 שבחים – הוא גם התכוון לכך אלא שבסופו של דבר, ובעקבות מסמך זה שמו של ספרו היה ל״אפיפיור של היטלר״. מיותר לציין שהוכפלה מאז השמירה על הארכיון של האפיפיור של היטלר.

אוקטובר 1938: היטלר מובל דרך ההמון ב חֶבֶל הַסּוּדֶטִים  (בגרמנית: Eger), אזור בצ'כוסלובקיה, סמוך לגבולה עם גרמניה, שבו שכנו בעיקר תושבים ממוצא גרמני, אשר כונו "גרמנים סודטים". מקור הצילום ויקיפדיה.

John Cornwell, Hitler’s Pope, The Secret History of Pius XII, (Viking, New York, 1999),

אשמח להשיב על כל שאלה



    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    אוסקר מסייע לאבא פאול – החולני לעלות למכונית1934*

    **

    Oskar von Hindenburg
    נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות
    2 comments on “אוסקר (פון הינדנבורג) – תרנגול פצוע ומיותר לחברה האנושית 
    1. יוס ואחיו הגיב:

      אנא תקן לעיל – אוגוסט 1934 -> 1944. הנאשמים בבתי הדין העממיים היו חברי קשר ה-20 ביולי (44'). הם הוקמו לצורך עשיית דין מהיר במתנגדי המשטר שהתגלו אז.

      אגב יש קוריוז על משא ומתן בין משרד המשפטים לגסטאפו בשנת 1937 בנושא עינויים וכמה מהם להתיר. הוסכם שניתן להתיר כמות מסויימת… בפועל הוסרה כל מגבלה.

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *