שיננסו ואם התענוגות של צרפת קתרינה דה מדיצ׳י

קתרינה דה מדיצ׳י

קתרינה דה מדיצ׳י – אם הבאלט

קתרין דה מדיצ’י (Catherine de' Mediciאיטלקייה שנולדה בארמון, התייתמה מהוריה בתוך כחודש מלידתה, גדלה בבית יתומים מגיל שנה בערך, והייתה למושלת על תרבות צרפת מאז היותה בת 14 בערך ועליה היא משפיעה עד היום הזה.
קתרינה נולדה באיטליה לאחת המשפחות העשירות בהיסטוריה – משפחת מדיצ׳י. משפחתה שלטה באירופה במשך 300 שנים ושמה נקשר עם התפתחות הבנקים ואמנות הרנסנס בפירנצה. היא נישאה לצרפתי בשם אנרי שהומלך לאחר מות אחיו פרנסואה דה פראנס. פרנסואה מת טרם עת מדלקת ריאות ואנרי הצעיר, בעלה, עלה לשלטון בצרפת – בהיותו בן 18 שנים.
קתרינה הייתה צעירה מאוד, בת 14, כשהגיעה לצרפת, ולא הייתה לה שום השפעה במשך ארבע השנים הראשונות לנשואיה. היא הייתה בודדה ועם הזמן הוגדרה כמלכה האם של צרפת משום ששלושת בניה הומלכו. חשיבותה לעולם הריקוד עצומה. היא המייסדת של אמנות הבאלט, אבל היא גם המייסדת של המטבח הצרפתי האיכותי, זאת לצד אירועי בידור שערכה לעשירי צרפת. נשפי מלכות שהיו לשם דבר ומודל לחיקוי. בארץ מולדתה, איטליה, ארועים כאלו היו מקובלים בחוגי האליטה קראו להם ״באלי״. אחד מהארועים הנודעים שלה כלל מופע זיקוקי דינור. זה היה בחתונת בנה הבכור, יורש העצר – פרנסואה השני למלכת סקוטלנד – בשנת 1560. הרושם היה אדיר, ומאז הזיקוקים ממשיכים לככב במסיבות המערב כולו. ככל הידוע לי את נשפי המחולות קתרינה הקימה בטירה שינונסו, בה ביקרתי היום.

מדור העוגות של קתרינה דה מדיצ׳י

קומת המרתף – משכן תענוגות החיך במרתף השינונסו קתרינה ייסדה מטבח גורמה.
אתה יורד כיום במדרגות שלה ומגיע לשתי מחלקות בישול שונות שגשר מפריד ביניהן. ההולך שם צופה דרך החלונות בנהר הזורם, וזה מראה נפלא ומרגש. המחלקות הללו היו מפעל לדליקטסים. בולטים בהם תנורי בישול ותנור ללחם בסגנון תנורי הפיצה של ימנו שנראה כמוכן להפעלה. טבחי הצמרת המציאו, כאן מעדנים עבור נשפי האצולה שקתרינה ערכה בטירה שינונסו. מאכלים שעצרו את נשימתם של הצרפתים ויצרו סביבה את האליטה החדשה. נודע בהם מעדן הארטישוק, מאכל נוסף היו קרפיונים משומרים בדבש. אבל היו גם קרמים (על יסוד המטבח האיטלקי )- כמו הקרם פטיסייר, ברנז סוס (Bearnaise Sauce) וההולנדז בכולם כיכב הזביונה האלהי, הוא הבסיס לקרמים הצרפתים עד היום. הזביונה, ככל הידוע, הומצא בפירנצה למען משפחת מדיצ׳י. המעדן הנודע מכל, שהיה לאגדה, ומשמח לבבות גם בימנו, כלל את הזביונה. הוא הוגש קפוא עם הרבה שמנת וקצף ביצים וסוכר. הם בחשו אותו והקציפו אותו ולבסוף הקפיאו אותו בקרח שהביאו מהאלפים ושוב בחשו ושוב הקציפו, והקפיאו וקראו לו: ג׳לאטו. על המתכון של הג׳לטו, גלידה – שמרו בסוד. נודע שאל תוך הגלידה הוכנסו בדרך סודית בועות זעירות של אויר שגרמו לגלידה להיות נימוחה וטעימה ביותר.
נראה שקתרינה יזמה את האירועים הראותניים כדי לחוות את התדהמה של האנשים, ודרכה גם להשתלט על נפשם של הגברים.

סעודת מלכים של קתרינה דה מדיצ'י

ידוע שהגמישות שבאה מתאבה משמשת כדרך קלה להשתלט על כוח הרצון הגברי. נושא שליטה על ידי תאבה שמגמישה את כוח הרצון הגברי, נלמד מדרכה של קתרינה ויושם בהצלחה רבה בכמה חברות ענק גרמניות כסימונס המושחתת, עליה כתבתי – כאן. זאת בהבדל מזעם ותסכול שמקשה את כוח הרצון של הגבר כמבצר של עקשנות וקשיות עורף.
האוכל שהגישה כלל מנות קטנות של שיא האיכות, הרעיון היה לרגש בכל ביס מחדש. לצד מנות אלו הוגשו בשרים, מנות אלוהיות, שאותם הכינו עבורה, במדור השני של המטבח. ראה/י בסרטון למטה – מדור הבשר בשינונסו.
הכל פעל והופעל כדי להביא את נפש הגברים לאיבוד שליטה.

עד שקתרינה הגיעה לצרפת תבשילי הבשר הצרפתי, למשל, היו תפלים. הרטבים הנודעים לבשר, לסטיקים, החלו בעידן קתרינה.

גלריית הנשפים שבשינונסו.

בקומה השנייה – קתרינה דה מדיצ׳י בנתה את מחלקת ההנאות – לצד האוכל שהוכן במרתף, הופעלו כאן הריקודים, ולא רק כדי שלבחורים תהיה הזדמנות להתרענן או להתקרב לנערות, גם כדי שנערות תוכלנה לחשוף את רגליהן ולעורר בבחורים תשוקה. כך ובהדרגה, הנערה הזו קתרינה, שיכללה את האסטרטגיה לשליטה באמצעים מעוררי תאווה. לשם כך היא בנתה את גלריית הנשפים הזו (ב-1577) בשינונסו, מעל לנהר … הגלריה נחנכה במהלך חגיגות לכבוד בנה האהוב אנרי השלישי שאהב ללבוש שמלות ורקדניות לא רגשו אותו כלל.‏

מבט אל הנהר מהשינונסו

נעלי העקב – בשנת 1533 קתרינה באה לצרפת כדי להינשא לבחור שנבחר לה על ידי דודה המיוחס, האפיפיור קלמנס השביעי. אף שהייתה אדם מבריק, אישה חכמה, בודדה ומיוסרת, הייתה גם נמוכה למדי. קתרינה רצתה להפגין כניסה רבת רושם לארמון, לשם כך ציידו אותה מעצבי האופנה של פירנצה בנעליים גבוהות. אלו היו נעלי העקב הראשונות לנשים. וההליכה שלה בארמון עליהן גרמה להתרגשות גדולה ולשינוי צו האופנה בצרפת וממנה התפשטה לכל העולם.‏

טירת שינונסו

בטירת שינונסו שטיחי קיר צבעוניים, יצירות אמנות ורהיטים עוצרי נשימה, לטעמי בכל אופן, ממלאים את החדרים של הטירה. אפשר להציץ בחדר השינה של דיאנה דה פואטייה, האהובה, ובחדר השינה של קתרין דה מדיצ’י המלכה – למען האמת רק מלהתבונן בכיסוי המיטה שלה אפשר להגיע לאורגזמה – אפליקציות של פרפרים צבעוניים – יפייפייים בצבע בורדו, רקומות, מחוברות לכיסוי המיטה בשלל צבעים גם חוטי זהב שזורים בהן. צמוד אליו נמצא חדר העבודה שלה. חדר העבודה התפרסם כחדר הירוק (the green study at Chenonceau) … לאחר שנודע לה על מות הנרי ה-2 (בעלה) היא ישבה כאן. אין תיעוד למחשבותיה … מחדר זה היא שלטה על צרפת.

החדר הירוק, הדלת והשולחן של קתרינה דה מדיצ׳י, מעל לדלת: ״מלכת שבא״ ציור נהדר של טינטורטו.
Queen of Sheba tinttoreto Château de Chenonceau

יתכן שרבים יעצרו מול השולחן שבחדר הבא, בספריה. בעיני בחדר הזה מרכז העניין נמצא על הקיר: ציור של אחד הציירים הגדולים בהיסטוריה – טינטורטו ״מלכת שבא״ גם ציור של פוסאן המדהים לכשעצמו כאן. לפני שנמשיך לחדר הבא עוד רגע לגבי הצבע הירוק שעל הקיר. הצבע הירוק היה חידוש. למעשה, הירוק הזה שמגיע כמעט לכחול, נוצר בזכות גילוי מכרות הכסף בפרו. הציירים הצרפתים הצליחו ליצר מהכסף הפרואני את הצבע המיוחד הזה. שולחן עבודתה צופה נוכח נוף הנהר. הבת של לורנצו היפה, שליט העיר פירנצה – קתרינה דה מדיצ׳י, ישבה כאן ובחדר הירוק, ומחדרים אלו שלטה בצרפת. חדר מפואר נוסף כאם שייך לפרנסואה הראשון מלך צרפת – החותן שלה. בחדר המרשים תלויים הרבה מאוד ציורים. ביניהם בולט פורטרט עצמי של ואן דייק. מיטה יפה, ארובה מרהיבה מתקופת הרנסאנס עם סמליו של תומאס בוייה (הוא שבנה את הטירה מחדש – במאה ה-16). הריהוט בחדר של המלך מהמאה ה-15 וה-16 וכולל שידה בה משובצות פנינים שניתנו כמתנת חתונה לבנו הנסיך פרנסואה השני ומרי, מלכת הסקוטים.
בחדרו של לואי ה-14 ניתן לראות, מעל לשידה, ציור של פטר פאול רובנס שמרגש אותי.
בשנת 1624 הבעלות על הארמון עברה לסזר דוכס של ונדום. המיטה שלו סגורה יותר ממיטות האפריון האחרות שבארמון. אותו לא פגשתי בביקורי בחדר אבל השם ונדום מאוד חשוב ומכובד בצרפת.

קתרינה באה מאיטליה אבל שורשיה נאחזו בצרפת. המעבר למעמד של אם יורש העצר היה קשה ביותר עבורה. היא נאבקה בשם שנפל בחיקה כמלכה העקרה. הסיבות להעדר היריון קשורות, כנראה, במאהבת המבוגרת של בעלה אנרי הדוכס מאורליאן, הילדון. מדובר בדיאן דה פואטייה, שהייתה מבוגרת ממנו ב-20 שנים. לבסוף השתיים חברו זו לזו וקתרינה הרתה בכל זאת את יורש העצר של צרפת: פרנסוה ה-2. (סבו היה פרנסואה ה-1) בהמשך הייתה קתרינה אימם של המלכים האחרונים לבית וולואה. כולם מתו בטרם עת. קשה להבין כיצד שרדה את כאב חייה. אחרון בניה המתים לא הביא צאצאים, הוא הנרי ה-3 שהעדיף ללבוש את השמלות ולאו דווקא את המכנסיים … גם אותו היא קברה לאחר שנרצח, תוך כדי עשיית צרכיו…


הגבירה קתרין דה מדיצ’י הייתה דמות חזקה בצרפת, וכשהיה צריך לשחוט איזה בחור שלא הביא את הסחורה הנדרשת, היא גם שחטה אותו והוא מת מזה. קתרין או קתרינה הגבירה מפירנצה ערש הרנסנס ואם המחול לא הייתה בעצמה רקדנית. היא השתמשה בכישורי המחול, כחלק מהאסרטגיה לכבוש את פסגת הכוח, וכאמור לעיל, היא לא בחלה באמצעים גם לא באלימות כולל אלימות פוליטית.
״תוציאו את הילדה כדי שנאנוס אותה״… – את ילדותה עשתה באיטליה – זו לא הייתה ילדות של נסיכה גם לא של מלכה. היא נולדה בפירנצה. בילדותה היא זכתה לחינוך הטוב ביותר שאישה יכלה לייחל לו בזמנה, אבל התנאים היו קשים – בתוך חודש מאז שנולדה הייתה כבר יתומה. אביה מת ממחלת מין, בהחלט לא כבוד גדול וכנראה שגם אמה לאחר שנדבקה ממנו. היא הועברה לסביה שגם הם מתו … בהמשך עברה לאחריות הדוד אבל בשל מלחמות הותיקן עם פירנצה וכל הסיפור הזה את עיקר השכלתה עשתה כבת ערובה, עצורה בפירנצה שזה סיפור בפני עצמו. כאן שמעה את זעקות האספסוף תוציאו אותה כדי שנאנוס אותה … הדוד שלה היה האפיפיור קלמנס השביעי (הוא שהורה, ימים אחדים לפני מותו, על ציורו של מיכלאנג'לו, "יום הדין" בקפלה הסיסטינית.). הנסיך הצרפתי אנרי השני, לא היה יורש העצר של צרפת כשהוצע לה כבעל, אבל הוא בהחלט היה שידוך טוב לכל אישה. האפיפיור שהיה בעל השפעה רבה חשב שהנישואין הללו ישפרו את חייה האומללים. היא הייתה רק בת ארבע עשרה גם אנרי השני היה בן 14. קתרינה תוארה כנערה רזה וקטנה, עם שיער חלק, פנים רזות ולא יפות במיוחד, אבל עם העיניים של בני משפחת מדיצ'י. מדצ׳י הוגדרה כאחת המשפחות העשירות בעולם מה שאמר נדוניה אדירה. אנרי השני, היה בשלב זה מאוהב מעל הראש באישה מבוגרת ממנו בעשרים שנה, דיאן דה פואטיה שהוזכרה לעיל, היא נבחרה לשמש לו מורה, בשל השכלתה. כנראה לאחר שהבינה שמדובר בילד אידיוט, עברה מטיפול ב״ראש״ אל אשכיו. חדרה בשינונסו פתוח כיום לקהל. דיאן לא רק התגוררה בשנונסו היא גם ירשה את הארמון והייתה בעלת הבית, אבל קתרינה הייתה שידוך מעולה, צעירה שהנסיך אולץ להתחתן איתה. ובימים ההם לאצילים לא ניתן חופש בחירה בנושאים כאלו. דיאן הייתה חזקה מאוד היא שלטה באשכיו של אנרי ה-2, אבל קתרינה הייתה חכמה וחוכמה היא כוח על. עובדה. בסופו של יום דיאן הגם שהייתה בעלת השינונסו סולקה ממנה. קתרינה התגוררה בה וגם שלטה מהחדר הירוק שנמצא בה על צרפת.
השפים מצמרת המטבח של איטליה סייעו לה. בהדרגה מאכלי הבסיס של צרפת סולקו והופיעו על השולחנות מאכלי התאווה שעלו ממטבח השינונסו וחדרו מהר אל המטבח הצרפתי. מה שדיאן עשתה לאשכיו של אחד קתרינה עשתה לקיבתם של אלפים …עד היום זוכרים את מטבחה בצרפת וגם מודים שמקור המטבח הצרפתי בפירנצה ולא בכדי נחשב המטבח הצרפתי כיום, כאחד מהמטבחים האיטלקיים הטובים בעולם.

קתרינה דה מדיצ'י ביום נישואיה לנער אנרי ה-2.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

המלך פרנסואה ה-1 – לאחר נישואיה (לנער בן 14, שהיה אז בן גילה) אביו, המלך פרנסואה הראשון, גילה את יכולות השיחה שלמדה בנעוריה באיטליה: גיבוש דעה, עיצוב נושא, תתי הנושא הנובעים ממנו, אסוציאציות הולמות, קשב לנאמר וסוג ההערה שראוי להוסיף עליו, כדי להלהיב את השיח בדובר. את חוכמתה הסתירה וכך לבד ממלך צרפת איש לא הכיר את חוכמת האצילים שלה. מקומיים כינו אותה "האישה האיטלקייה" אבל המלך קרב אותה אליו והיא הייתה לו בת לוויה נעימה שהצטרפה לנסיעותיו. קתרינה ידעה את שראוי לעשות כדי להתקדם בסולם החברתי. דיאן, המאהבת של בעלה הבינה שישנה בה מתחרה רצינית, והתקרבה אליה בהדרגה, בתחילת הדרך הייתה ביניהן מעין ברית.
קתרינה הכירה היטב את האסונות שהחיים מזמנים אבל האסון הראשון בצרפת – דווקא היטיב עימה: אחיו הבכור של בעלה, יורש העצר מת. גם המלך מת! זה היה אסון נהדר. בשנת 1547 – פרנסואה הראשון (פרימייר)  מלך צרפת מת, ובעלה מזה 4 שנים, אנרי, הפך להיות המלך. קתרינה הייתה לפתע קתרין המלכה של צרפת.

קתרינה דה מדיצ'י – האם, הילדים והאישה שלא היו לה חיים משל עצמה.

קתרינה צלחה בהצלחה את תקופת עקרותה כפי שהוגדרה בעשור הראשון לחייה עם אנרי-ה-2. בסיוע ברית הידידות שהתפתחה בינה ודיאן, המאהבת של בעלה, אנרי הסרבן, הגיע אל מיטתה. בין השנים 1543 ל-1555 נולדו לה ולאנרי עשרה ילדים, מהם שלשה נפטרו בינקותם. מתוך השבעה שנותרו, שלשה הפכו למלכי צרפת … והבת מרגול נשאה למי שהיה מלך צרפת אנרי ה-4.
העתיד נראה מזהיר אבל היה רווי אסונות, מוות, תככים, מזימות, חוסר אמון, נקמה ובדידות. ככל שנדון במות המלך ואחיו כאסונה הראשון, קשה להתאלם מאהבתו של אנרי לדיאן דה פואטיה, פילגשו. קתרינה נשאה לגבר תפוס, נער בן 14, נסיך צרפת, שהיה גם קצת טרלהלהלה והוגדר כרפה שכל שישן במיטתה של המאהבת ולא במיטה של הרעיה – כתוצאה מכך דיאן הייתה זו ששלטה בפועל, דרכו, בצרפת. קתרינה דה מדיצ׳י (Catherine de' Medici) הייתה חכמה ומשכילה, שקט היה לכלי מלחמתה. היא שתקה והמתינה, לא יצרה שערורייה מסיפורי הזימה של בעלה. את מצוקותיה קתרינה שמרה לעצמה. היא התעלמה מדיאנה ומסיפור אהבתו של בעלה אליה. כך – שמי שראה בכך את האסון השני (המאהבת) שלה טעה כי בפועל היא ביטלה את השפעתו על חייה.

אנרי ה- 2 וקתרינה דה מדיצ'י – פסל לא רשמי

בשנת 1559 התרחש למזלה אסון נוסף בחייה: בעלה רפה השכל מת! זאת הייתה טרגדיה נהדרת, האידיוט שלה מת בתאונת ספורט משונה. וזה היה מצער מאוד והיא לבשה שחורים וחגגה בציבור את האלמנה המיוסרת בכל הזדמנות. הבן שלה ושל המלך שהתפגר – בלית ברירה נאלץ להיות מלך צרפת במקום אביו והיה למלך פרנסואה השני.
פרנסואה ה-2 היה תחת השפעתם של הפרוטסטנטים דודי בנה ממשפחת גיז (מרי מלכת הסקוטים רעייתו של הבן הזה פרנסואה השני, שהוזכרה לעיל בהקשר לזיקוקי הדינור, באה ממשפחת גיז. הם נישאו כשהוא היה בן 14 ומרי בת 15) בדומה לאביו גם הוא היה רפה שכל, אידיוט בשפת העם והגם ששלט רק לאורך שנה וחצי הוא מת בשנת -1560.
תחילה קתרינה הייתה בעמדת החולשה חלשה, מבודדת, צעירה ולכאורה עקרה. מעמדה התדרדר מאוד עם מות בעלה, והיא הפכה אותו לניצחון – קתרינה הייתה אלמנת המלך, מטופלת בילדים קטנים, ומוקפת באנשי חצר תאווי כוח. רשמית, היא הייתה לא יותר מאשר אומנת לבנה והמלך החדש, פרנסואה השני, כשבעלי הכוח האמיתיים הם דודיו ממשפחת גיז. קתרינה הייתה בת למדיצ׳י והיא לא התכוונה לראות את בנה מנוהל ע״י אנשי החצר שאמללו אותה במשך כמה שנים כעקרה לכאורה. היא יצאה לכבוש את לב בנה, ולאחר מכן, כבשה גם את השליטה בצרפת. וכיאה לאשת הרנסנס הפעילה גם אמצעים לא שגרתיים: קתרינה נכנסה לאבל עמוק – את הבניין בו מת בעלה המלך – הרסה. (נקמה במבנה) כל חייה מאז מותו לבשה שחורים. באבל מפואר וססגוני היא הפכה את בגדיה השחורים לאנדרטה אצילית לזכר בעלה המלך שמת במוות של אידיוט. בהדרגה הייתה לאשתו הנצחית של המלך הצרפתי ולמי שמשרתת את זכרו. בפנייתה לפרלמנט בקשה האלמנה הקדושה והחסודה להיות גם אם: ״תנו לי לייעץ לבני – איש לא יאהב אותו כמו אימו, ואיש לא יגן עליו כמוני.״ קתרינה הלבושה בשחור השתמשה במעמדה כרעיה ואם כדי להפוך לשליטתה הבלעדית, בפועל של צרפת, והיא הצליחה במשימה – הפרלמנט אישר לה את המינוי, והיא הפכה לאישיות פוליטית מאוד חזקה.
קתרינה דה מדיצ׳י נשאבה למאבקים, לתחכים, למלחמות הדת ולחוסר השקט שפקד את צרפת במאה השש-עשרה. היא חוותה במות שניים מנסיכי צרפת, מלכי צרפת בניה המתים על הכס, לכל הדעות זו הייתה חוויה מטלטלת, מצמררת, טראומטית היא הותקפה מתאווי הכוח באלימות ע״י פלגים שונים בחצר. אבל היא לא התפלשה ברפש, בגאון נשארה, עד מותה, האישה בשחורים. אויביה קינאו בה, לא יכלו לפעול נגדה פרט לכינויי גנאי: המטרונית, התככנית ומחרבת השקט והסדר הצרפתי, אבל כל מה שעמד מאחרי התארים הללו ועדיין נמצא בכמה מספרי ההיסטוריה של התקופה הייתה לדעתי שנאת נשים. שאפתנות הייתה שמורה שם לגברים, והיא בעוצמתה רק עוררה שנאה בשל היותה אישה. לו הייתה גבר היו סוגדים לה ומריאים לה כאל המלך ריצ׳ארד השלישי באנגליה או איואן האיום ברוסיה.

Charles IX

בנה שארל התשיעי הומלך על צרפת – אחיו של פרנסואה השני, שרל התשיעי ירש את כס המלוכה, והפך להיות המלך הבא של צרפת. בן נוסף לקתרינה היה מלך גם הוא היה צל – רק "מלך על הנייר" – היא ששלטה בפועל. שארל ה-9 היה ילד קטן כשעלה למלוך על צרפת. ילד בן 10 שנים. ומי שניהל את צרפת על-פי חוק: חוק האם הייתה המלכה קתרין. קתרינה שהפכה להיות העוצרת של צרפת.

השינונסו – צילום ירון מרגולין

ב-15 בספטמבר 1563 הוכרז שארל כמי שהגיע לפרקו, ואמו קתרינה דה מדיצ׳י ויתרה על התואר "עוצרת", אך למעשה קתרינה המשיכה לנהל את ענייני המדינה. הוא היה מלך חולני שסבל מהתקפי עצבים, והיה נתון להשפעה. בהיותו בן 24 בלבד כשהוא אחוז רגשי אשמה ושחפת מת שארל התשיעי וכך המשיכה קתרין האבלה לבושת השחורים אל תקופת שלטונו של אנרי השלישי בנה האחרון והאהוב.

הנרי השלישי מוקף בחביבים.

הבן העדין – אנרי השלישי שחיסל את השושלת.

ב-13 בפברואר 1575 אנרי ה-3 נשא לאישה את לואיז דה לריין, בתקווה שתלד לו בן שיוכל לרשת את כתר צרפת. זה לא הצליח. לא היו להם ילדים וזאת ככל הנראה משום שבעצמו אהב ללבוש שמלות מלמלה ולא ידע אותה רק את הנחמדים והחביבים שלו (ע״פ השעה ההיסטורית הרצאה מס׳ 40 של פרופ׳ הרסגור): ״הוא חשף את חזהו כאילו שהיה גברת מן האצולה הגדולה וכאשר באה סערה ונראו ברקים או נשמע קול רעם זחל המלך אנרי ה-3, כדי להסתתר במרתף של הארמון. שם בכה. נוסף על הכל היה גם דתי מאוד. בשעת סכנה לבש גלימה של נזירה בהיותו משוכנע שתחת לבגד המקודש הזה, יוכל להסתתר ללא עונש או פחד מכל הפקרויותיו. הוא היה חובב כלבלבים. את מבקריו היה מקבל כשסל גדול מלא בכלבלבים קשור לצווארו בסרטי משי ורודים״. הוא היה עדין, מפונק ובן 23 ומי שהתלונן בטקס ההכתרה שהכתר כבד ומכאיב לראשו. הפולנים כינו אותו ולבסקי מאחר שהיה גם מלך פולין, אחרי שכתר המלכות הפולנית נקנה עבורו על ידי סוכני בית המלכות הצרפתי. בעיה נוספת היו עשרות הידידים שאהב והסתובבו בלובר והם לא היו אהודים על השרים ששרתו את המלכות. אבל הבעיה הגדולה הייתה בכך שהאדון לובש השמלות לא הביא יורש. דבר זה סיכן את המשך השושלת – בית וולואה אכן כך חוסל על-ידו. במקרה שאין יורש החוקה מחייבת העברת השלטון לפרוטסטנטים וזה איים על בעלי האינטרסים הקדושים של הקתולים בצרפת. שוב קתרינה התערבה לטובת זרעה…

הארמון של קתרינה דה מדיצ'י בפריז – ארמון הטילרי – רק הגנים שרדו.

בתקופת מלחמת הדת שיסרה את מצפונו של שרל התשיעי, אחיו, של אנרי ה-3 בעל החביבים האם קתרינה דה מדיצ׳י שינתה כיוון. ברגיל היא תמכה בקתולים (בעצמה הייתה קתולית מלידה, דודה היה האפיפיור) לפתע האישה המדהימה הזו העבירה את תמיכתה להוגונוטים (הפרוטסטנטים) שהונהגו על ידי משפחת דה גיז העשירה ובלעת ההשפעה וזאת לאחר שהבינה לכאורה שבעזרת בנה לא תשרוד השפעת המדיצ׳ בצרפת. ובכדי להמשיך הלאה בחרה לתמוך בפרוטסטנטים.
[הערה על מלחמת הדת: אחרי הופעתו של לותר ב1517, אירופה התפלגה הדת שם לשניים: קתולים ופרוטסטנטים. הוויכוחים התפתחו למלחמה – כשמלחמות הדת הסתירו תאווה וריב על משרות שררה, יוהרה ודיכוי האחרים. הקאתולים התפלגו בצרפת לשניים: אלו המתונים שקיבלו בשלוות נפש מלך עם סרטי משי בצבע ורוד והקיצונים: אלו שלא היו מרוצים מהמצב של מלך קתולי לובש חצאיות. הפלג הקיצוני החל להתארגן כדי לחפש לו מחליף בעל מכנסיים. קמה ליגה שחיפשה מלך קאתולי חזק וראש הליגה הזו היה הדוכס מגיז. משפחתו של הדוכס הזה הייתה רבת השפעה והוזכרה לעיל שהרי בת המשפחה נשאה לאחיו המת. דוכס זה הואר והבין לפתע שאין ראוי ממנו למלוך על צרפת. זה קורה לתאבי כוח גם בימנו. נוצר מצב שלקתולים היו שני ראשים: המלך בחצאיות אנרי ה-3, והדודן מגיז (מהעיר גיז שבצפון צרפת) הממונה מטעם עצמו ובעל האנוכיות טובלת בנרקיסיזם ובכדי שיוכל למשול התארגנה סביבו קבוצה של בעלי אינטרסים שעמדה לרשותו; היא הליגה הקאתולית הקדושה (עוד על כך בספרו של הפרופ׳ הישראלי פרופ׳ אלי בר נביא, ״מפלגת האלהים״ 1980, בלגיה.) הקבוצה הזו שאפה להשתלת על צרפת ועד שתבצע את זממה 16 מראשי הקבוצה הזו היו למועצה שניהלה את פריז באופן דיקטטורי, הדוכס מיין היה אחד מהם – הוא היה אחיו של התוען לכתר הדוכס מגיז אח נוסף היה פקיד דת בכיר – הקרדינל דה לוריין]…‏

יוזמתה של קתרינה – את בנותיה קתרינה דה מדיצ׳י חיתנה היטב: אחת עם המלך הקתולי הספרדי, פיליפה השני ואת השנייה מרגריט (Marguerite de France) השיאה עם אנרי מנוורה. אנרי היה בחור זר מהפרוטסטנטי. אבל, אנרי היה בנו של אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום. בעיה קטנה הייתה בנשואין הללו בכך שהחתן היה מעורב במלחמת הדת, והרג די הרבה קתולים. אל תזלזלו בכוחה של קתרינה בפתרון בעיות מסוג זה… קתרינה חשבה שאנרי הוא הבחור המושלם והיא גם צדקה שהרי אנרי הפך למלך צרפת הוא אנרי הגדול (Henri le Grand) לאחר שהמיר את דתו והיה לקתולי. במעמד זה לא הייתה מניעה שיזכה בכתר צרפת. משמלך כונה אנרי הרביעי (ב1574), ראשון המלכים משושלת בורבון, על שם אביו דוכס ונדום, אבל דם מדיצ׳י זרם בעורקיהם של צאצאיו בגלל נשואיו השניים – למארי דה מדיצ' וגם היו החביבים האחרים, אבל על כך מייד.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

נישואי אנרי מנווארה (ספרד) למרגריט, היו למעשה חלק מניסיון של קתרינה לשכך את מלחמות הדת בצרפת. לאחר מות אימו של אנרי מנוורה, הוא הפך למלך אנרי השלישי (הספרדי), מלך נווארה.
החביבים האחרים והחביבות – אנרי ומרגריט התגוררו בנפרד בחצר המלכות בפריז. זה קורה אצל זוגות אצילים הבעיה שעקב כך לא היו להם ילדים. לעומת זאת היו להם פרשיות אהבים רבות – כולן מחוץ לנישואים. ספרים ומחזות אפשר למלא עם סיפורי האהבהבים שלהם – שלה עם חביבים ושלו עם חביבות.
התרכיז האדום – ההפקה הנודעת ביותר של קתרינה הייתה אדומה למדי – היא ללא ספק ״טבח ברתולומי" שתוכנן על ידה וכלל את הרצח של מנהגי ההוגונוטים קלוגני, ושחיטה של 50.000 מנאמניו. אה גם את האם של חתנה אנרי היא הרגה בהזדמנות זו.

אני סולח – J'ai pardonné

ז׳ה פארדונה – J'ai pardonné ״אני סולח״ – כשאדם גדול מאוד סולח יש לאמירתו השלכות מרחיקות לכת. ישנם אנשים גדולים מאוד בחברה האנושית, לעיתים נדירות אחד מהם מגיע לצמרת ההנהגה האנושית. אנרי מנוורה היה אחד מהם. לאחר טקס כלולותיו נשחטו חבריו גם אימו על ידי החמות שלו – קתרינה. במקום לנצל את כוחו כמלך צרפת ולנקום הוא אמר משפט קצרצר; שהיתה לו השפעה אדירה על צרפת:
אני סולח, אמר ובמכה אחת איחד את צרפת והיה למלך הגדול של כל הצרפתים.

ירון מרגולין בארמון של קתרינה דה מדיצ׳י – השינונסו.

בוז׳ויה דה באלצר – גלריית הנשפים שהקימה קתרינה דה מדיצ׳י בשינונסו לאורך הגשר, שמשה אותה למסיבות פרועות וססגוניות. בגלריה זו הצטלמתי – עם פרחים … כאן בעזרת הכוראוגרף שהביאה ממולדתה בוז׳ויה דה באלצר – (״באלט השגרירים הפולנים״) היא כבשה גם את במת הריקוד. הפרימירה של יצירת המחול הגדולה של בוז׳ויה דה באלצר, בהפקתה הייתה מדהימה. מופע התאבה התקיים בארמון שלה בפריז. הארמון הזה קצת נהרס, אבל הפרחים סביבו נשארו וגם כמה מזרקות – אלו הגנים הנודעים בשם: גני הטילרי (1573). יתכן שהיה מאחורי ההצגה הגדולה רמז לרגשי אשמה של קתרינה דה מדיצ׳י, שהרי הבאלט הנודע של באלצר ״באלט קומיק דה לריין״ 1581, נשא את שם כלתו של המלך בחצאית אנרי ה-3. אישה שלא הביאה לה יורש עצר. עוד על הריקוד הזה ראה/י במאמרי ״התפתחות הריקוד בצרפת״ 2.03.2001)

השיננסו – צילום ירון מרגולין

סביב לטירה שלה שינונסו נטעו גנים: בגן של קתרין היו שיחי וורדים שעדיין פורחים ומדיפים ניחוח מתוק, של תאווה וזכרונות. עדין קיים גם הגן של דיאנה ובגן של דיאנה בו מגוון פרחים צבעוניים שגם הם צומחים עדיין בשיננסו. בקיץ המבוך שבשטח הטירה פתוח. גם המבוך הזה נבנה במקור על ידי קתרין דה מדיצ’י, כשצורתו מעוגלת.
טירת שנונסו (Château de Chenonceau) הבית של הגבירה קתרין דה מדיצ’י, יושבת על שורת קשתות מרשימות שעוברות מעל לנהר השר (Cher River) שהוסט למענה מהערוץ הטבעי שלו. היא עומדת כגל עד לתפארתה של הגבירה קתרינה דה מדיצ׳י.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

Queen of Sheba tinttoreto Château de Chenonceau

טינטורטו – מלכת שבא שבשינונסו.

For more information about France look at Jess Miller's blog.

נשלח ב כללי

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*