טריגר – הסיוט שאינו נגמר

Ahimelech giving the sword of Goliath to David – Aert de Gelder

מבוא לפסיכותרפיה מכלולית והוליסטית

השאיפה לחיים – היא כוח קיומי רב עוצמה. בשעת מצוקה הנפש מתכווצת בעוצמה. הכיווץ מקשה ומייצר תחושה של קרקע בטוחה. הכיווץ גדול עד כדי כך שגורר אחריו את שרירי הגוף שמתכווצים אף הם ובעקבות זאת כל מערכת הביוכימיה של הנוזל הבן תאי משתנה – עוד על השינוי הביוכימי כאן. מצב זה מכונה דמימה בגלל העצירה ועמידת הדום (לה השלכות רבות) – כאן, ומבקש להירפא במשך הזמן – הטריגר הוא התשובה שהטבע מצא לבעיה.

טריגר הוא אירוע הזנק שמצית אש בנפש האדם, כגפרור ביום לוהט ששורף יער – ומשהאש מכה הוא חולף כלא היה. האתגר שעומד מולך לחשוף אותו לא חייב להיות עימות ישיר עם עוצמה אדירה שהטריגר מרמז על קיומה או מחולל בך. בהחלט יכול להימצא כאן מסלול מכשולים רצוף מלכודות, או עימות עם אינספור יריבים קטנים שאין להם שום תפקיד ממשי בחייך, אבל ביחד הם מהווים גורם משמעותי שמאמלל אותך ומסכן את שלוות חייך. האתגר בבואנו להבין מה זה טריגר יכול אפילו להיות חידה, מהסוג שספינקסים והוביטים אוהבים לחוד.

Leonid Pasternak (1862–1945) The Passion of Creation – לאוניד פסטרנק, נולד כיצחק לייב

בדיה, חלום, רחש או רעש, מעבר של אופנוע גם מטוס וחלום שמעוררים את האש החבויה בנפשך ומוציאים אותך משלוותך – מכונים טריגר – אירוע הזנק. 
הטריגר הוא הדק האקדח שמצית אותך – ומכאן שמו אירוע הזנק. אדם מוצת יכול להיזנק ממקומו ולאבד שליטה על רגשותיו בגלל מחווה קטנה כתנועת עין, צל חולף ואפילו בדיה: לפרוץ בבכי, להסתגר בתוך עצמו, להתבודד או להיעלב גם להזדעק ולשאוף לנקמה – אחר יכול לאבד פרופורציות ולצרוח על אי מילוי צרכיו, כפי שהתפרסם בקלטת הנודעת כBAMA כשאשת ראש הממשלה נשמעת צורחת על יחצ"ן בגלל כתבה בעיתון.
האונס של ג'קי – הבדיה הנודעת ביותר כאירוע טריגר נקשרת בג'קי, שם בדוי. ג'קי טענה כי נאנסה על ידי מספר מחברי אחת האחוות באוניברסיטת וירג'יניה בה למדה. סיפור שעורר את העולם לאירועי ה – "Me Too" (באנגלית "גם אני") – שחיסלו כבר כמה קרירות של נבלי צמרת.

לוקרטיה נאנסת על ידי הנסיך חברו של בעלה - הציור של רובנס הוא מהשנה 1610.

לוקרטיה נאנסת על ידי הנסיך חברו של בעלה –  רובנס 1610.

הכתבה נפתחה בתיאור מזוויע של אונס אותו חוותה ככל הנראה ג'קי, אבל לא ברור היכן ומתי. מכל מקום טענותיה הקשות הביאו לסקירה של עולם האוניברסיטאות היוקרתיות של ארצות הברית – תוך כדי התמקדות בסיפורה באוניברסיטת וירג'יניה.
הצלחת הכתבה כאירוע טריגר הציתה אש גדולה – בהחלט עשתה הדים והובילה לסגירת בית האחווה המתוארת וכזכור גם לבחינה רצינית של תרבות האונס בקמפוס בוירג'יניה.
האמת שונה וזה קורה באירועי טראומה העומדים מאחורי אירועי הזנק – טריגר – בעקבות תחקיר, נאלץ המגזין לפרסם התנצלות ובה כתב כי היות ועורכי המגזין רצו לעמוד לצד המתלוננת, הם החליטו לשמוע לבקשתה ולא לראיין את חבריי האחווה אותם היא האשימה באונס. עובדות חדשות נחשפו (ככל הנראה הוושינגטון פוסט חשף אותן) בהן שחברי האחווה טענו כי לא נערכה מסיבה ביום אותו מתארת ג'קי. מבחינה עיתונאית זו פשלה, מבחינה פסיכותרפויטית מדובר בשיקוף של ה"טריגר". כך נראה אירוע הזנק שיח מבולבל ולא מאוד מדויק  יוצא לאור, מזנק כשטראומה אמיתית נמצאת מאחוריו – כמטפל ומומחה לתחום זה אני מבקש להסביר שאין אנו שופטים את החוויה או את אופן הדיבור עליה ואת מה שמכיל הטריגר כעובדה לכאורה, אלא באים להכיל, להבין את הטראומה ולפרק את כובד משקלה של הטראומה – בעזרת הטריגר.
"בכל פעם שמישהו שאל אותי מה קרה או שאל אם אני פצוע מהתאונה, התחלתי לבכות. עפו לי דמעות כמו ממטרה"… נזכר קאופמן. אנשים שחווים טראומה כקאופמן האב שמתוודה ברשת שהיה לממטרה, איבד למעשה, ברגע אחד את תפיסת המחויבות העמוקה של אב אוהב לביתו. מגדל ברזל התמוטט על מכוניתו. הוא היה בטוח שאמה פשוט נהרגה ממנו. "בשלב ההוא עוד בכלל לא שמתי לב שאני פצוע. הדבר היחיד שעניין אותי זה להגיע לאמה. בשניות הראשונות חשבתי שהיא הלכה. טיפסתי על איזה ברזל ואז פתחתי את הדלת האחורית מצד שמאל וראיתי אותה בחצי שכיבה, ורק אז היא אמרה לי 'אבא' והוצאתי אותה בכוח. פלג הגוף העליון שלה נראה לי בסדר והיא הושיטה לי ידיים. שאלתי אותה אם היא יכולה לעמוד והיא לא ענתה, אבל ראיתי שהיא שמה משקל על הרגליים. הוצאתי אותה החוצה מבין כל הברזלים ורק אז ראיתי שמטפטף לה דם על החולצה וקלטתי שכל הראש שלי מלא בדם. כשהבנתי שאני פצוע איבדתי את שיווי המשקל, נשכבתי על הרצפה וקראתי לעזרה". עד שנוכח לדעת שהיא יכולה לעמוד על רגליה – עוצמה אדירה של אנרגיה שלילית כבשה את נפשו – כיצד יפרק אותה?

תפקידם של אירועי הטריגר כפי שאני מסביר בוידאו למעלה הם לפרק אנרגיה שלילית כמו זו שאחזה בקאופמן – לפרק בהדרגה את עוצמת החוויה הבלתי אפשרית להכלה של הטראומה.

The Procession of the Trojan Horse into Troy, c. 1760 Giovanni Domenico Tiepolo, (1727–1804)

במקרים רבים אנשים נראים כ"מחפשים" הזדמנות להתפרק – יש שמסכנים עצמם כשמדובר באירוע בו האנרגיה המפלצתית הייתה עוצמה אדירה של חרדה –נתפסים למצבי אובססיה אחרי הטריגר שיבוא כבר להושיע-

"היינו שקטים, צפינו בבתים שמחליקים לתוך האוקיינוס, כפרים שלמים שמתלקחים ובוערים והתפרצות של לבה רותחת. כל אסון עורר בנו חשק לעוד. ומשהו גדול יותר, מקיף יותר, סוחף יותר".

דון דלילו, רעש לבן, עמ' 66-65.

– אובססיה אחרי הטריגר שיבוא כבר, ויכנס אל חייהם ויסייע להם לבכות כממטרה על מנת לפרוק את האנרגיה האדירה הזו שנכנסה בתוכם באסון, באירוע טראומטי. לעיתים אני מציע להם ללכת שוב ושוב לסרט שמעורר את העין לבכות- להכנס לסדרת פגישות של לחיצות ההחלמה.

נשארו לך שאלות – אשמח לשמוע ממך –

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COMׂ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך).
מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

נשלח ב כללי

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*