ההתפתחות הנורמטיבית בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד – 13.

כל מה שחשוב לך לדעת על משבר גיל ה-40 – גברים תחילה.

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels - אברהם ושלושת המלאכים

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים

תקופת גיל – שנות הארבעים

התפתחות ה"אני" בגיל 40 – 50 – רעידת אדמה ומשבר שנות ה-40

התפתחות ושינויים נורמטיביים בחיי ״האני״

התחפרות ועמידה במקום תוך כדי, אכזבה, מרירות רבה והתפכחות רבת השראה.

מבוא

שנות ה-40 מרכזות את עיקר ההתבוננות בגברים שחווים משבר, השהיית המירוץ, וחשיבה מחודשת על חייהם, בשעה שנשים רק ממשיכות להתפתח.

התפתחות האני בשנות ה-40 – מרחב החשיבה צומח והתבונה נכנסת לחיים.

כוח נשי חדש נולד בשנה ה-40 לאני. הוא פורץ כשד שעולה ממעמקי הנפש ומתחיל להשפיע על סביבתו. מדובר בכוח רב עוצמה, שהעסיק את כל חוקרי הנפש הגדולים, הוא נועז, מתוחכם, קולט, מוביל, מיילד את הטוב, חכם, וצנוע (אנכסגורס, אפלטון, קסנופון, איסכינס הסוקרטי ואנטיסתנס כולם עסקו בחכמה ובתבונה הנשית – במיוחד כשדיברו על אספסיה. אספסיה (Aspasia), החכמה, מופיעה בדיאלוג "מֶנֶכְּסוֹס" של אפלטון כמי שלימדה את סוקרטס רטוריקה. "מקור השינוי ביסודות האינסופיים נובע מן השכל עצמו, נוס (Νούς), המייצג גם את הראשית" – וכן "השכל הוא עקרון התנועה" …, ל"השכל אין לו גבול והוא אדון לעצמו" – אנכסגורס – [המורה של אספסיה (תורת החלקים השווים)]

אספסיה – ייסדה את שיטת השאלות והייתה זו שהפכה את אחד מבחורי אתונה העתיקה (ליסיקלס) למושל שהחליף את פריקלס האגדי. .    אספסיה – במקור היה פסל ברונזה של קלאמיס CA. 460, רק עותקי שיש רומאים נשמרו ממנו. הטוב מהם נמצא במוזיאון הלאומי הארכיאולוגי של נאפולי. לוצ'יאן או לוקיאנוס מסאמוסאטה, האשורי, מציין שאספסיה לקלאמיס הוצבה בכניסה לפרופילאה שבאקרופוליס של אתונה כשעל פניה  באפולוניה פונטיקה (Apolonia Póntica).

התבונה הגדולה – מכונה בחיבורי זה, על פי אופני התנהלותה והשתקפותה בנפש: מטיס-סופיה/ארטמיס-דיאנה אלו מוקדיה המרכזיים והאלות המצוינות בה, הן מפתח להבנת מקור ההכרה ותכונות היסוד בהנחיית הנפש מגיל 40 שנה. (השימוש באלות, וציון שמותיהן מתקופת יוון הקדומה לצד הופעתן המחודשת במיתולוגיה הרומית כגון ארטמיס היוונית, היא דיאנה הרומית, מקובל בספרות הפסיכולוגיה. סופיה שמוזכרת כאן קשורה בתקופה מאוחרת יותר, מה שיפורט בהמשך).

מטיס מייצגת את יכולת החשיבה הרחבה, תודעה רגשית מפותחת ויכולת לקלוט רסיסי מידע בנוף הדרך.

ארטמיס – אכזרית, מרוחקת, קשה להשגה, שומרת מרחק, בזה לזרים שמבקשים את חברתה – היא נועזת, ויוצרת שיתופי פעולה פוריים. ארטמיס מכבדת רק את שותפיה ורק את בני בריתה.

כוח או מרחב אנרגטי – אעמוד רק על ערך זה בטרם אמשיך על התפתחות האני:

המרחב האנרגטי

ככלל כוח הוא מרכז אנרגטי ומרחב דינמי בעל קטבים מנוגדים: אחד שלילי ואחד חיובי כשגם בקוטב השלילי ישנן איכויות חיוביות ולהפך. הכוח הוא יסוד שמוביל לשינוי – הכוח כאן מכונה: מטיס-ארטמיס (בקיצור) הוא היסוד שמעורר שינוי בנפש – בעיקרו נשי. הוא מעורר השינוי המכריע את גורל הגברים והנשים, מעתה (גיל 40) ועד לסוף חייהם.

לסיכום: ביום הולדתו ה-40 הגבר מושפע ממטיס/ארטמיס וההשפעה אינה קלה ולעיתים גם בולמת את התפתחותו.

ההשפעה של כוח זה גדולה על הגבר מהשפעתו על האישה, ורק מגיל 50 השפעתו גם על הנשים עצומה ומכרעת.

יאקוב יורדאנס Jacob Jordaens ‏ 1593 – 1678) היה צייר פלמי, אחד מגדולי האמנים מהאסכולה של אנטוורפן במאה ה-17. יוצר פורה, משויך לזרם האמנות הבארוקית. מתוך פורטרט של זוג.

הבלימה של גיל 40 – ספקות

הכוח החדש עוצר את קצב פעילות חיי האדם. הבלימה, הזו, לכאורה, היא חלק מסדר של הטבע. ארגון גאוני שבא לאפשר למטיס/ארטמיס להיוולד בנפש, בשקט.

אפלטון הקדוש – ציור מיים מיפן שמתאר את חכמת האדם המתבגר כנזיר.
The Philosopher by the Hollow Tree Original Watercolor Painting Hermit Wiseman Sage Spiritual Saint Plato.

ראשית הופעת הכוח הנשי מוזרה – הכוח הזה מטיל ספק בכל הודאויות הישנות. צל שמערער על אור הידע וכושר ההכרעה. הוא שהכניע את השכל שנשען, עד כה, על דוקטרינה זכרית:
שאיפה לחופש פעולה, עבודת יחיד – כובש סולן, בעל כושר לרוץ בשטח הפתוח, לעמוד בתחרויות שיש בהן מנצח אחד בלבד, והוא שמנצח וגם הזוכה בכבוד.
כיבוש, הישגיות והחלטות פזיזות. זו דוקטרינת הגבר הצעיר, הזכרי, המאצ'ו (גם נשים מושפעות ממנה) תפיסת מציאות כזו מאוד צרה, מוגבלת, פטריארכלית ותואמת כוח וחכמה של צעירים, זכרים בני 20, שבחלקם נועזים, ואחרים אידיוטים שמחזיקה בה מעמד ושורדים בה גם מעבר לגיל ה-40 שלהם.

הכוח החדש: מטיס-סופיה/ארטמיס-דיאנה – ביום הולדתו ה-40, הבחור חווה רעידת אדמה – תעוזה ובוז גם יחד. הכול נרעש בו, מבעבע עד שנולד כושר השיתוף, כביכול, ברגע ובמציאות לאט ובהדרגה. מת הסוליס והוא בא = הכוח להיות ביחד להרגיש שייך לצוות. תחושת השייכות למרחב תרבות, למדינה או עם ושבט התפתחה. הרגש העצום מגיח פתאום, משום מקום, אולי ממעמקי הנפש ומזנק אל הצעיר הזה עם חבילת תוכן חריף שצורב ויוצר בו חרדה ורעד נפשי – השייכות עתה לקבוצה קטנה.

האנרגיה נשית, פרץ של חכמה חדשה, דומה שזנב נפשה של אספסיה – הפילוסופית הגדולה נמצאת כאן. אספסיה חייתה כזכור, לפני כ2500 שנים (נולדה 470 לפנה"ס) ביוון, באתונה מי שהייתה המורה לפילוסופיה של סוקרטס, לפי עדותו, והמדריכה של פריקלס האגדי. תרצו זו אלמה מהלר, קלרה שומן, ואפילו מניה שוחט (מנהיגה בישראל רבת השפעה על היישוב בראשית התהוותו) או לו סלומה, שניטשה ופרויד עלו אליה לרגל כדי לשוחח אתה. המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה העיד עליה: "לו הייתה אחד האנשים המופלאים ביותר שנקרו בדרכי… לולא השפעתה של אשה יוצאת דופן זו לא הייתה כל התפתחותי מסוגלת ללכת בדרכים שהוליכו לכל כך הרבה דברים". אחת הנשים החכמות בהיסטוריה העתיקה הייתה סרוויליה קפיאוניס (Servilia Caepionis). אצילה רומית, מאוד עשירה ובעלת קשרים חברתיים יוצאי דופן. קפיאוניס  הייתה אחת הדמויות היותר חזקות בשלהי תקופת הרפובליקה הרומית. היא שאמרו עליה כמי שעלתה בתבונתה על חכמתם של הגברים וייעצה מאחרי הקלעים ליוליוס קיסר. קפיאוניס הביאה לקיסר, בעצותיה הנבונות, שחברו לחוכמתו ועוז רוחו שלו לצאת ולכבוש את רומא מחדש לאחר שיבנה לעצמו צבא כמושל מחוז – מה שאפשר לו מאוחר יותר לכבוש את גאליה. בנה ברוטרוס התפרסם כפוליטיקאי חריף, אזרח נלהב של הרפובליקה כמי שחונך לתמוך במנצח (על-ידי אמו) אך גם כרוצח של קיסר – ידידה הקרוב של אמו סרוויליה. בשעה שקיסר ראה בברוטוס בנה, של סרוויליה כבנו, נמנה זה על בוגדיו – על פי גאיוס סווטוניוס טרנקווילוס המתאר את מותו של קיסר בספרו הנודע:  "חיי שנים-עשר הקיסרים" (De Vita Caesarum). הוא שאל בכאב ואכזבה: "הגם אתה בני"? ואז הפסיק להתגונן בפני רוצחיו ונפל מת על הרצפה. נבלותו של ברוטוס מוגדרת עד היום כמעשה הבגידה הנוראה מכול ששקספיר הכניס כסצנה דרמטית למחזהו יוליוס קיסר במילים: Et tu Brute? (הגם אתה, ברוטוס?).

הנה שוב ובהיותך בן – 40, היא מגיחה. והפעם כדי להדריך אותך.

השינוי מאיים כמעט על כל בני האדם, על אחת כמה וכמה, כשהוא פורץ בלילה בשינה ומעיר אותך בבקר.

בקוטב אחד נמצאת מטיס מנגד ארטמיס הצנועה, נושאת קשת כסף עם חצים. השאיפה לניצחון ועמידה עם גביע על הפודיום לא נמצאים במאגר שאיפותיה. האלה שמכונה גם דיאנה נודעה כציידת אכזרית, והיא בזה לכל קרבה. מסכן הגבר שמנסה לפתות אותה ולהתקרב אליה. אבל הגבר הזה הוא אתה, זה שבנפשו היא נמצאת כרגע –

באיה-סופיה של זואי, דיוקן פסיפס – קיסרית האימפריה הביזנטית. Zoe mosaic Hagia Sophia

ארטמיס אתלטית, מעוצבת היטב גופנית, והיא אלת הפיקחות והערמומיות, אבל נקשרת גם בתבונה – בחלקה שמכונה מטיס – הוא הקוטב החיובי שבכוח הנפש החדש שנולד. בכתבי נאג’ חמדי (אוסף של כתבים מלפני כ 2000 שנים המדגישים את עקרון חלוקת העולם לשני יסודות מנוגדים: הטוב והרע, והשאיפה לגאולה רוחנית שתתרחש באמצעות ידיעה מיסטית, ולא בשל מעשים, פעולות או פולחנים) נחשפת התבונה הנשית בדמותה של סופיה, ההיבט הנשי שבאלוהות, "איה סופיה" כנסיית החכמה הקדושה – מקדש שהוקם לכבודה לפני 14 מאות שנים עומד בקונסטנטינופול – לא רחוק ממקום הולדתה של אספסיה. מקדש זה הוגדר פסגת הישגיו של בן תמותה. תחושה של עוצמה שהושגה תודות לכיפה אדירת ממדים, שאינה נתמכת ע"י עמודים גלויים. בחלל המרכזי של הכנסייה שבנו אנתמיוס המתמטיקאי ואיזידורוס הפיסיקאי עומדת לתפארת זואי. גם היא, אולי סופיה – סיפור חייה של הקיסרית זואי, חקוק על קירותיה של האיה סופיה להזכירך שטלנובלה רבת פרקים קודשה כבר לפני מאות שנים. זואי (Zoe– בעזרת בעליה, מאהביה ואחרים (1028 – 1050 שלטה לאורך רוב חייה; על האימפריה הביזנטית – גדולתה ביכולתה ליצור צוות חושב. ומה עם תאודורה – "מתת האל", [500 לערך – 548 Theodora (6th century] הרקדנית שהייתה לקיסרית האמפריה הגדולה לפני כ 1500 שנה גיבורת ה- "האנקדוטה" לפרוקופיוס מקיסריה? ואנייס סורל (Agnes Sorel) המדהימה – כאן ההמשך לסיפור האהבה בין הפילגש המלכותית הראשונה אנייס סורל למלך שארל השביעי – כאן.

כוח האישה היה לקשר שנתפס אצל הקדמונים כנשי במרחב מאוד גברי, כוח חסר מעצורים, החלטי שאין להתווכח עמו.

אז'ן דלקרואה, Eugène Delacroix, מות סרדנאפאלוס, 1827 – המלך האשורי אשורבניפל מתואר ברגע של שיגעון גדלות ומושחתות נפשית מוחלטת – קורוציונה – הם אחת מדמיות שבר גיל ה-40 – ברגע אחד סארדאנאפאלוס העלה את ארמונו באש, כשנינוה, עירו, הייתה נתונה במצור והוא עצמו עמד להירצח על-ידי הכובשים. קציני המלך הנינוח נוכח הדם, ועוצמת האוצרות הפזורים שוחטים את נשות ההרמון העירומות על רקע מיטת ענקים, בעלי חיים, עבדים  ועיר נחרבת. טרוף דעת שמתואר בשירו של לורד ביירון ונתן את ההשראה לצייר הגאון.

דם, אלכוהול והילולה – נעיצת החנית בשור, הצלפת השוט על הגב, על פולחני המסתוריות שלובי האקסטזה והמיסטיקה של המוזר עם המיניות הפורצת לצד נפנוף אברי המין ושוב דם: דם השור, דם הטלה, או דם התרנגול שנשחטים. זר ומוזריות שהיו לרגיל – האם לא מקורם של אלו במטיס/סופיה. אותם מאמינים קדמונים, נאמני הכוח הנשי הרי הם אלו שהשכילו ראשונים להבין שיש לה ידע רב ותבונה מעמיקה בכל הנקשר בשיתופי פעולה יצרניים – נט מיטינג. ייצוג השייכות החדש.

והנה דווקא שם, בחלל הזכרי ביותר, נמצא מקום להרחבת הדעת. מרחב שבין ידיעה טבועה וחכמה שרק הניסיון מניב כשהוא גדוש באקסטזה. צבירת יכולות המדגישות את החשיבות של היישום הנכון והמדויק, כולל באמנות ובכל פעולה מוצלחת ושיתופי פעולה שמניעים את העולם קדימה.
בדמימת "תחושת השייכות לצוות" הנפש של החוששים מהשבר נאחזת במלכודת ה"עדר" – צוות הומוגני, שמשתחרר עם אלכוהול ומתייצב כל בקר מחדש על-ידי תרבות של חנופה סביב מנהיג פטרוני, גזען שמשתלט על החוששים מהתבונה – תרבותם מתבטאת בלחץ כלפי המשוחררים, נועזים גם מתנגדים להפסקת זרם המחשבה. זעמם יוצא אל הלא נמנעים מהבעת דעה חריגה וסוטה מהקונצנזוס המלכד את המבוהלים הללו מההתבגרות אל קוטבו הרע של הטוב.

שארל בודלר – משורר גאון ומבקר אמנות גדול.

התבונה הנשית שהעסיקה את כל חוקרי הנפש ניכרת כיכולת לצמוח ולהוליד יישים חדשים גם ברכות, גמישות, מינון נכון ומדויק כולל שימוש ביכולת להתחשב בגורמים שונים ונסתרים מהעין. וכל זאת מתוך קרבה, אכפתיות ושיתוף פעולה לצד שיגעון, התלהבות מבוקרת אבל מלווה באבדן שליטה שנמצאת לרגע וחוזרת מיד לאחוז בקרקע בטוחה הודות לכוח להתמיד בתוך הצוות המיומן לחשוב ביחד. כבר פרחי הרע – מאת שארל בודלר – המשורר הגדול הורו לנו כי יש והיא עשויה להימצא במסלולי פעולה המאפשרים לטוב וליפה גם יחד, לנכון ולרע, אפילו למתנגד או למתקומם נגדם לפעול ביחד, לשלב ידיים, כדי לשפר ולהיטיב את הדרך להגשמת שאיפותיו המשתנות, עם הגיל, של האדם.
החוכמה המוקדמת – האדם החכם בחכמה הגברית של גילאי ה- 20 עד גיל 40 בוחן מראש את המידע הרלוונטי בהקשרו הרחב, ויודע לחזות את מה שעשוי להתרחש בעתיד לטובת הגשמת שאיפותיו. עד גיל – 40 זה גם מצליח ברוב המקרים.

מעבר לגיל ה-40 מתפתחת בו אהבה חדשה שמייצרת רומן עם עצמו. אהבה שמקבלת לתוכה את התבונה הנשית המאפשרת לו להעמיק בהשפעות של נפש עצמו והאדם בכלל גם להתבונן על פעולתו ואל המניעים שלה. אהבה שמפתחת יכולות חדשות ומופלאות. יוצרת כלים לחיים חדשים. והם עולים ומתפתחים מכאן ומשביחים את היכולות הראשונות שהתפתחו עד גיל 40: נוכח אתגרים, קשיים ורצון להתגבר עליהם ולנצח. חוכמה חדשה, תבונה, מטיס מובילה את הבוגרים קדימה אל הגילאים המבוגרים שנשענים על כוח התבונה.

The gate of New Royal Palace in Prague. Fighting giants from 1768 – Castel Gate in Prague.

תם עולם הכוח של השריר כמנוע שדוחף קדימה.

התבונה הנשית של גיל ה-40 צמחה והובילה עם הזמן להתפתחות מדע המדינה (מקיוואלי, הנסיך), ולחקר הפסיכולוגיה של ההמונים גם לקישור של החכמה עם הגיל המבוגר והבנת נפש האדם ככוח מרכזי שמניע את האנושות, זו היא שהבינה את כוחה של הדיפלומטיה ככוח שעולה על כוח האקדח או את כוחו של הפיתוח הכלכלי על עוצמתה של הרקטה.

קופצ'קי יאן (Jan Kupecky 1667-1740) צייר מאסטר וגאון של ציורי דיוקאן, יליד סלובקיה. פעל בצ'כיה, – קופצ'קי ראה עצמו צ'כי הגם שעל רוב חייו בגלות: איטליה, אוסטריה, וגרמניה צייר את גדולי תבל כולל הצאר של רוסיה.

משבר גיל ה-40 

גברים

משבר גיל ה-40 – חרדות וספקות

העולם המוכר רועד ונשבר. באזורי השבר נתפסים להם ספקות, חרדות ותחושת בוז, כמי שמנסים להדביק את השברים.

רעמי הרחש בפנים, אצל גברים תמיד דורשים התרחקות, כדי להרגיע. המוח הרגשי מוצף מהר. רעשים פנימיים מציפים אותו יותר מהכול אבל גם עייפות ומאמץ שכלי. כל אדם לא מתפקד שכלית במצבים כאלו – התרוקנות המוח הרגשי אצל הגברים דורשת זמן רב מאוד ביחס להתרוקנותו של מוח רגשי-נשי – התרחקות – שינה – ספקות, חרדות ותחושת בוז מרחיקות הכול ומאפשרות למוח הרגשי להתרוקן. על התרוקנותו ההכרחית של מוח רגשי גברי במאמרי "איך שומרים על זוגיות טובה" – כאן גם כאן ועל הקשר בין מוח רגשי מוצף, עייפות וסוכרכאן.

ג'ובאני בטיסטה טייפולו ("ג'אנבטיסטה טייפולו", Giovanni Battista Tiepolo או Giambattista Tiepolo‏; 1696 – 1770) היה צייר, אמן הדפסים ופרסקו מהרפובליקה של ונציה, אשר פעל גם באיטליה, בספרד ובגרמניה. נחשב לאחד האמנים המייצגים של סגנון הרוקוקו. ג'ובאני עיטר את הכנסייה בעיר אודינה, בשנת 1750 כבר אז היה לאחד האמנים הידועים והמוערכים באירופה. באותה שנה הוזמן על ידי הנסיך הבישוף קארל פיליפ פון גריפנקלאו לעבוד בווירצבורג שבגרמניה של ימינו. בשנת 1753 חזר לוונציה. הוא נבחר לשמש כנשיא האקדמיה של פדובה. בשנת 1761 הוזמן על ידי המלך קרלוס השלישי לצייר פרסקו תקרה בארמון המלוכה במדריד. צילם: ירון מרגולין.

כוחות הבוז, מיטיבים להרחיק קרובים – הרחקה שמסייעת לאתנחתא.

לכל הדעות לגבר צעיר, הזעזוע הזה הוא חוויה מאוד קשה. רעש פנימי אדיר ורעידת אדמה – ההתרחקות, ההרחקה, הכרחית וגם נובעת מהיכולת והצורך של הנפש לאחד עצמה מחדש, כדי שלא תקרע ותתפצל בגלל החרדה שאחזה בה. יש והגיעה לכדי טראומה ודמימה. גם דמימה מיטיבה כאן היא מכווצת הכול כדי לשמור על שלמות הנפש (שאיפה למושלמות, שיגעון גדלות, תחושת האפסות, העייפות הבלתי נסבלת והממנטו מורי – כולם גם משתקפים ככאבים בשרירי הגוף, למשל באמות הידיים, והשאיפה למושלמות בריאות למשל בכובד נשימתי על כולם להלן,). הטראומה נאמר מכווצת ומאחדת את הנפש והדמימה שמזיקה כל כך בהמשך החיים מושיעה ומשמשת לה משענת.

הספק ושיטת החקר המבולבלת חודרים אל מרחב המחשבה כך מתערערות כל הודאויות הישנות. האבדן גדול. אבדה הוא תמיד מקור לחרדה. חרדה שמכווצת, מוליכה שולל, מזעזעת. והספק מאפשר להתרחק מכל האמיתות כדי להתרוקן מוחית ואחר כך לבחון את הדברים מזווית מחשבה חדשה. כולם: האבדן, הספק והחרדה נמצאים בראש עצמו.

כיצד ימשיך האדם לצמוח עם גישה ספקנית, חרדתית מלאה בבוז אל התבגרותו?

מה מכין לנו הטבע – היקום – תפארת התנועה – מייד.

גלדיאטור בורגזה הוא פסל הלניסטי ידוע עשוי שיש בגודל בגודל טבעי שמציג סייף. הפסל המקורי נוצר באפסוס לפני כ2120 שנים בשנת -100 לפני הספירה
הפסל המקורי מוצג בלובר וחתום על ידי אגסיאס, בנו של דוסיציוס. בצילום העתק ברונזה של הגלדיאטור בורגזה – מוצג בגן של ארמון פונטאנבלו (Château de Fontainebleau) שצילם ירון מרגולין.
The Borghese Gladiator is a Hellenistic life-size[1] marble sculpture portraying a swordsman, created at Ephesus about 100 BCE
The sculpture is signed on the pedestal by Agasias, son of Dositheus

חשבון הנפש של גבר בן – 40

הישגיות – בתפיסות הצעירות (0-30 שנים) חבוי ידע כיצד להשיג תוצאות, בעמל רב, על-ידי התמדה חסרת פשרות, והשקעת זמן שנדמה כעומד בשפע. האתגר קורא לצעירים להתאמץ יותר. המאמץ מענג את הגברים – הקושי מסקרן ומניע אותם, הם רוצים לדעת לפתור את הבעיה. התוצאה מכך רווח אדיר של פיתוח יכולות חדשות (אצל צעירים בריאים בנפשם) ושיכלול היכולות הגופניות. אבל הידיעה הזו, השיטה הזו מתנפצת בפני רוב הגברים בגיל ה-40: השרירים לא עומדים בקצב, הריאות מתנשפות וחומציות הגוף עולה – דרוש שינוי תזונה – מעבר לתזונה בסיסית יותר – (ועל כאך בהרחבה כאן) ורע מכך – אחרי הכל, פרט למקרים בודדים בהיסטוריה כולה, כמו חניבעל בן חמילקרת ברקה, או אלכסנדר מוקדון, גם ורדי הדרך הזו – כך מסתבר – לא הביאה את הבחורים מן השורה לכיבושים גדולים.

Joanna the Mad חואנה או ג'והנה לה לוקה – מכונה המשוגעת בהיסטוריה של ספרד (1479-1555) ג'ואנה המשוגעת (1479-1555) עם פיליפה היפה  (1478-1506) יורש טריטוריות אדירות: גרמניה וכל נחלות בית האבסבורג ובורגונדי גם יחד.
פיליפ היפה, היה בוגדן. חואנה, היא בתם של פרדיננד מלך אראגון ואיזבלה מלכת קסטיליה. בגלל בגידותיו, מצבה הנפשי התערער וחואנה נכנסה להיסטוריה כחואנה לה-לוקה (המשוגעת). יחד עם זאת הם הביאו לעולם שלושה צאצאים: פרדיננד, אלאונור, וקרל ,שלימים יירש ממלכה אדירה ויקרא :קרל הגדול.- צייר: לואי גאלייט. Louis Gallait

חשבון הנפש של בחור צעיר בגיל 40, נוקב ונעמד בפתח עשר שנות הארבעים – הוא שמכונה המשבר של שנות ה-40. הגברים בודקים באמצעותו ובוחנים את מה השיגו בחייהם, והתוצאה של מחקר הישגיהם, ביחס לשאיפות שהיו להם גיל 26. כשהתוצאות נעמדת מול פניהם –  נראית איומה ומאמללת אותם.

זה השבר והוא נמשך לרוב שנתיים או שלוש שנים לכל היותר.

אספסיה והגברים השואפים לתבונה. מישל קורנל, ורסאי.
Aspasia Surrounded by Greek Philosophers by Michele Corneille the Younger, 1670s CE, Palace of Versailles

העוצמה של התבונה

השאלות הפילוסופיות: מאין אני בא, היכן דרכי ביחד עם התאווה לחיים – מאפשרת לבחורים לגבור על הכאב ולתפוס שלכוח הנשי ישנה השפעה מאוד חיובית על העוצמה ועל החיוניות של חייהם. משלב זה צומחת ההתלהבות חדשההשראה – שמופיעה בהדרגה אבל הלהט שב, תמה המנוחה, והדחף לפעול שב וגובר. התשוקה לחיות דוחפת לפעולה. שב ועולה גם כוח הרצון והוא משתלב בסקרנות שממלאת את החיים במשמעות חדשה. הגברים עצים למצות את החיים. אפשרויות רבות מתגלות בפניהם והן מדהימות אותם.

קופצ'קי יאן (Jan Kupecky 1667-1740) צייר מאסטר של ציורי דיוקאן, יליד סלובקיה שפעל בצ'כיה, איטליה, אוסטריה, וגרמניה. דיוקן עצמי.

מגיל 43 בערך הבחורים מסתערים על החיים. הם תופסים שהזמן כבר לא בידם והלהט גובר לחיות הכול, מהר, לפני שתבוא עוד רעידת אדמה חדשה אל חייהם.

קם הכל, לרגע, וכמי ששועט תמיד במסלול מרוצים צר, הגברים האלו שוב נדחסים, כנערי פמפלומה שנסים מהפרים ברחובות הצרים של העיר העתיקה, לנישה צרה של החיים הסוערים בשיאם – נלהבים, כהרגל התפיסה לכיוון האחד המוכר וברור – רק אחד! והדרך אליו גם היא אחת – ישר קדימה – המרחב הארוטי. כל אחד מהבחורים האלה רוצה להפיק מהחיים את המרב, אבל עם תבונה שכוללת שריר, שק של אשכים ופאלוס ניצב ומתגנדר במרחב המיני, שהרי כל השאר קרס.

פארמיג'אנינו – Parmigianino
מראשוני המניאריסטים, צייר מאמני הרנסמס, איטלקי. וינה המוזאון לתולדות האמנות.

תפיסת מציאות צרה – ככלל תפיסת עולם צרה לאחר גיל 20 היא דמימה. דמימה של התודעה. היא מצב קבוע של מוח רגשי מוצף, לא שקול ועייף. הדמימה מופיעה בצד ימין של הגוף. היא נוכחת פעמים רבות ככיווץ שרירים כרוני בצד ימין של הראש – כ-4 אצבעות מעל לאזן ימין.

תודעת המציאות לקויה נקשרת בהעדר התפתחות של מרחב הרגשות, ניתוק בין רגש וגוף, כשל חברתי, החשפות לביקורת ואלימות נפשית, אבל מעבר לגיל ה-40 היא נקשרת בפחד קיומי, עקשנות, כפיתיות, גם בפחד להתגמש, חשש מהעתיד, ובתחושה קשה ושגויה, שמעבר לכל פינה מחכה, לכאורה, צל כבד, כישלון, דחייה, ואפילו אסון. בולטת בה התודעה הכוזבת שרבים בה האין, והשקר על היש.

בקוטב אחד שלה מופיעה השאיפה למושלמות ובקוטב הנגדי מושלמות מדומה שנמצאה, כמקום להשען עליו.

שאיפה למושלמות נקשרת בכפייתיות ובפרפקציוניזם.

מכל קוטב שנבחר להתבונן בה, נמצא שהיא מצרה את המרחב, מקטינה הזדמנויות, מסתירה דרכי מילוט ושגשוג ומאפשרת – בפן החיובי שלה – להתמקצע ולהשתכלל מאוד ביש אחד.

בקטב השלילי שלה בו היא נאחזת באשליות, בשקר, או באמונה באין כמקום מפלט בטוח – נמצא את נשואי הנוחות ואת האחיזה באלים, במזל, ובכוחות עליונים – כמשענת. הגם שאלו ואלו מעולם לא נחשדו כמאכזבים או לא קיימים מעולם לא הושגה הוכחה ליעילותם. ויחד עם זאת גם אפשר השאיפה למושלמות והפרפקציוניסט סובלים מאותו כאב של הקנאי הדתי והאמן הגאון. שניהם משתקפים באבר הריאות ובשרירי הנשימה גם בחומציות (ph) של הגוף.

LEONTES August 2014
ירון מרגולין בתפקיד לאונטס
מלך סיצילה – אוגוסט 2014

אגדת החורף של שקספיר, שבהשראתה חיברתי את לאונטס מלך סיציליה (למוזיקה מאת שניטקה) דנה בדמימה זו ובנכונות להתגמש.

ברוב המקרים ניכרת בתפיסת עולם צרה דעה ורגש מוקדמים. הם מסקנה שקודמת לבירור העובדות.

החלק הקשה של התפיסה הצרה נמצא בתופעת הטריגר – טריגר שמפעיל טראומות, הוא לבדו ישקל ולא טיפול בשורש הבעיה. תפיסת עולם צרה גם קמצנית, חסרת מעוף ונטולת כשרים לשקול טוב ורע, נכון – לא נכון גם כדאי ולא משתלם.

אסטרטגיה צרת אופק ודלת מרחב מותאמת לתפיסת עולם של צעירים. היא נשענת על כוח פיזי ועל מבחן תוצאה. דוקטרינה שרואה את החיים כסלול אולימפי. ההישג הוא הדבר ונתפס כעיקר רב חשיבות וככל שההישג גדול, הוא מתפרש כסוף של מהלך גאוני. יודגש שאין בחינת ההישג עצמו גם לא איכויות היש שהושג כך שבעיטה בכדור זהה לפרס נובל – ההישג הוא ההישג.

התרסקות תמיד באה בהמשך תפיסת ההישגיות, בגלל צרות העין והאופק, אבל אין היוצא לדרך אשם! בדרך כלל האשם ימצא – נכון יותר יצוד, יתפס וללא דיון או חקר יאושם כגורם המרכזי למחדל. הוא האשם, שעיר לעזאזל שתוטל בו כל האשמה – אשמת שווא – ולפעמים השעיר לעזאזל הוא מזוזה פגומה, או שם שיש להוסיף לו ה'. לעולם לא תמצא סיבה להפסד שנקשרת באסטרטגיה הצעירה שנתקעה במשבר גיל ה-40 ולצערנו היא שכיחה ונתפסת כאין להפסד כל קשר עם הדרך שהביאה אליו ולכן המוביל אותה נבחר שוב ושוב להרוס כל יש טוב שהושג. החלק הגרוע כאן בולט לעין, האפסות היא חוכמה שאין יכולת לבחון את כשריה כי טעות אסטרטגית במקום שאין רווח לא נשקלת כך שאין פתוח של כישורי חיים.

שיטת שלוש השאלות – התפתחה בדיוק למטרה זו – גמישות במצבי דמימת תודעה – כדי לסייע לסובלים מדמימה של העדר גמישות, תקיעות וסרוב לקחת אחריות על כשלונם – למאמרי – "איך לצאת ממצבי תקיעות בחיים – שיטת שלוש השאלות בגובה העיניים" – כאן

Albrecht Dürer Johannes Kleberger. אלברכט דירר – מוזיאון לתולדות האמנות – וינה
דיוקן של אספן אמנות וחבר קלברגר ג'והנס

הגבר הצעיר עוצר להתבונן, אולי לראשונה בחייו, הוא אינו שועט קדימה, לעתים כן, כנזכר למעלה: אבר מינו מזדקר ומשדר חיוניות וכשמדובר בחיוניות זו הכל מתקבל בהגזמה ולכן, ביחסי מין – לא בעבודה – לא במשפחה שהקים – הוא גבר צעיר, בן 25.5 שמאבד את הראש, כמעט לגמרי, ושם התוצאות – לצערנו, כן, גם כאן הן מאכזבות.

ברתולומאיוס שפרנגר – מינרווה מנצחת את התמימים. מינרווה הייתה אלת החכמה, המסחר, האמנויות, המדע, המלחמה והאסטרטגיה הצבאית במיתולוגיה הרומית

בגיל 40 הגברים מתלבטים בתועלת שבארוס. אחרי ה'אקט' המזדמן, הם נותרים עם חרטה בידם – הירגעו, נא הקוראים, החרטה נשארת בלבם רק עד לבקר. למחרת הם שוב שם עם זקפה מלאת תקווה ונוזל זרע מצומצם. נזקפת באון אז רק השאלה: למה לי כל זאת?

הגאלי הגוסס העתק ברונזה של פסל יווני עתיק שנוצק, ככל הנראה, מברונזה בין השנים 230 לפנה"ס ו-220 לפנה"ס בהוראות אטאלוס הראשון מפרגמון לכבוד ניצחונו על גלטיה. משערים שאפיגונוס – פסל החצר של שושלת האטאלים יצר אותו. הפסל מתאר באופן יוצא דופן את רגעיו האחרונים, את הגסיסה, של הלוחם. צילום: ירון מרגולין.

פתרונות רבים להשגת המטרה

בכל דבר קיים, פרט לנקשר ביחסי מין הגברים מתבוננים בעודם עומדים בפתח. הפתרון האחד לכל בעיה כבר לא עובד אצלם. האסטרטגיה מתרחבת וההגעה ליעד משנה דרכיה – התפיסה הכללית מתגמשת ועצירת הזרימה אינה מאיימת ולא דורשת מכת אגרוף לפתיחת הדרך – התבונה החדשה מתפתחת ומכירה בכך שישנן הרבה אפשרויות להגיע ליעד – גם היעד עצמו מתגמש מדי פעם ומה שנראה תחילה כדבר חוב שיש לפרוע, נחשף ברבות הימים זניח או מיותר. הראשית נשקלת לפני החדירה לדרך. הוא לא ממלא את ראשו בפתרון אחד, אך סמוך ובטוח עם ודאות פנימית שמקנה לו תחושת ביטחון נפלאה, שאתה ורק אתה הוא יוצא לדרך. הסקרנות למרחבי החיים נמשכת עם קורטוב של התעניינות בקטעי נוף שמעבירים אליו גם אליהם מידע שעד עתה היה חסום בפני הבחורים כמעט לגמרי.
לפתע הוא מבחין שהיא, הרעיה, בעבר האהבה, ההשראה שלו, מלאה את חייה בעסקי נשים והסלון שלהם הפך למועדון של התכנסויות והוא לא יכול כבר להסתובב בתחתונים בבית שלו. פתאום, אחרי שנים שבהן היה לה וגם לו ברור שהקריירה שלו קודמת, הוא שמביא פרנסה והיא קמה בבוקר לילדים והוא זוחל לתענוגות המקלחת רק אחרי שהכניסו את הסנדוויצ'ים שהיא הכינה להם לתיקים ויצאו מהבית, דווקא בתקופה זו בה הוא הכי זקוק לאלכוהול בלילה, להתנחם מהשבר ולהרבה יותר שינה בבוקר היא קיבלה קידום, היא מפרנסת מוצלחת ממנו ולא זקוקה לעזרתו. כתוצאה מכך הוא מוצא עצמו במלחמה מולה על לילות מחוץ לבית כשהיא יוצאת עם חברות, ועכשיו תדהמה גם את סופי השבוע היא צריכה, כי היא יוצאת למסע ג'יפים בהרי קווקז, כדי לטפס על הר ומישהו צריך להישאר עם הילדים.
מבחינתו הדברים מגיעים לידי כך שמרוב שהיא עסוקה בעצמה, ומתלהבת מפרויקטים שמוקמים עם חברותיה ומספורט אתגרי, לא ניתן להשיג ממנה שנייה של אמפתיה – לעצמו.

סבילות – הוא טומן ראשו בחול כבת יענה – אין מוצא – והוא לא יודע מה לעשות כדי למנוע התדרדרות נוספת – האתנחתא באה עדו והמיטה קוראת לו אליה בייאוש.
עכשיו כשהוא בן 40 – לא צעיר, כי אם הכי זקן שאומלל רצוץ יכול להכיל, הוא שואל את נפשו, מעומק תחתיות, במלוא הרצינות: האם אני מיטיב להסתכל על הדרך שבחרתי בה.
האם בחרתי בדרך שלי או בדרכו של אחר?
מה עם הראיה הרחבה יותר, האם אני קולט את פרטי הנוף שמדווחים לי על האפשרויות שלא הבחנתי בהן קודם לכן.

מזרקת "האריה ושמשון הגיבור" שבגן המזרקות הנודע שבמתחם הארמונות והגנים בפטרהוף שמחות לפטרסבורג – רוסיה.

ושוב… הלהט המיני שואב אותו קדימה, כפעם. לא, כי החרטה נשארת לסופו. ובכל זאת ובהדרגה גם כאן, פכבשאר משורי החיים, הפרספקטיבה על חייו רק הולכת ומתרחבת – בעזרת הכוח הנשי החדש שנוצר ומכה בו כל בקר מחדש.
לרגע הוא מתחרט על הכול. שואל כהמלט מודרני: "היכן הייתי קודם לכן" – כך נראה משבר גיל ה-40 אצל הגברים. שב ותוקף. לא מרפה:

"לאן רצתי, למה לא עצרתי לבחון את הדברים טרם יצאתי למרוץ"?

ואז מגיח הספק כגנב בלילה ומכה בהציגו שאלת קיום חדשה: "האם מה שאני עושה והדרך שבה אני פועל – האם אלו החיים שלי", "האם זה מה שאני רוצה לעשות"?

קם שָׁאוֹן בבית – דחף קדום להזיז הרים – לעשות שינוי – והוא אוחז בדחף ההולך ומתגבר כסופה, אבל, המחויבות תוקעת את הביצוע, התאווה, והספק שמתערבב עם חרדת הביצוע… כל השדים נפלטים ממעמקי הנפש, עולים כדי לבלום והכל נראה אבוד, כי מאוחר מדי לשנות.

מה לשנות, עכשיו לשנות, כשהתבסס ברוב הדברים. צומת השינוי ריק כי זה נראה בלתי הגיוני לפרוש עכשיו, אבל מצד שני הוא חייב לעשות משהו בעל משמעות. ומהיכן יקבל הבטחה שהשינוי המיוחל יוליד הבטחה שאין מאחריה אשליה תסכול ואבדן דרך נוסף. ואחרי הכל מה עם ההישגים שיש לו כאן? 'התעוררתי מאוחר מידי לשינוי יסודי' הוא ממלמל לעצמו כפאון רדום אחר הצהרים, בשמש; ואז שבה ועולה התשוקה לרומן חסר כל מחויבות, כהסחת דעת, אולי ככוח גופני וזעקה אחרונה של הזקפה כדי לחזור אחורה, להוכיח שהוא עוד יכול לכבוש את רחבת הריקודים – נחמה של בן ה-40 וזו גם אחת הסיבות לכך שגברים רבים נרשמים לחדר כושר, מתעניינים בדיאטה, בחוג לריקודי סלסה, או רוצים לחזור לקוביות שעל שרירי הבטן- אבל בתוכם הגברים הצעירים עומדים לפרוץ בבכי. ילד מייבב כשאין לו מענה לצרכים, שלא מוצא את הדרך לפתח כלים או יכולות להתמודד עם המשבר הזה וכמו גבר אמתי הוא נכנס אז לפינה וזועק משם כדי לנצח עוד פעם. כשמשון גיבור אחד הוא מכריז בקול גדול על כניעה זמנית. כל שהוא רוצה עכשיו זה שתעזבו אותו בשקט, לנוח ולמלא את הראש שלו עם אדי אלכוהול. ואשר לזוגיות היא נתפסת אצלו כשגעת, וטרוף זמני שיחלוף כמו הנג-אובר ממוצע אחרי לילה של טקילות. טרוף אוחז בו. הכל אבד עולה ומתערבל עם אלכוהול – ותקוה לשחר שיעלה למענו מזל.

דיוקנו של דוסטויבסקי מאת וסילי פרוב, 1872

במקרי קיצון השבר של גיל ה-40 יכול להימשך עד 10 שנים. אצל רוב הגברים אורכו לא יותר משנתיים עד שלוש שנים. אם המשבר נמשך לאחר מכן מומלץ לפנות לטיפול, כדי לשחרר את הדמימה. דמימה מעכבת התפתחות. למען המשך צמיחת הנפש על פי הטבע חובה לפרוץ אותה. לחיצות ההחלמה יודעות לשחרר דמימה כזו.

עוצמתו של משבר גיל ה-40 תלויה בבריאות, במצב המשפחתי, במעמד הכלכלי, במצב הקריירה והתבססות האדם בה, גם לדמימות הילדות השפעה מכרעת ולהתפתחות יכולתו ההכרתית ותפיסת המרחב.

 

רמברנדט – המתרחצת
A woman bathing 1654 – Rembrandt Harmenszoon van Rijn

נשים

ז'אן דארק והחרב – דנטה גבריאל רוסטי DANTE GABRIEL ROSSETTI
Dante Gabriel Rossetti 1828 – 1882) was an English poet, illustrator, painter and translator.

משבר גיל ה-40 אצל הנשים מתחיל בגיל 38.

ג'אן דארק – (Jeanne d'Arc‏) הרשות להשתחרר  

בגיל ה-38 הנשים הצעירות חוות חוויה מורכבת. מצד אחד המעבר מ-30 ל-40 מתקרב ונתפס כתחילת גיל הבלות, הגם שאיננו עומד כלל וכלל בפתח בנוסף לכך הן חוות לעתים מוזנחות על ידי הזוגי שלהן (העסוק במשבר שלו מעל לראש) כביכול – לא מושכות ומחפשות אם הן אשמות בכך. מצד שני הן זוכות לשינוי מבורך בו הן עוברות תהליך של הרחבת ביטחונן העצמי. כוחות עצמאיים שמוגדרים בתרבות המערב חיוביים עולים מדמותה של ארטמיס ומעצימים את יכולתן על כל זאת להלן,.

Washing Hands1865 by Dante Gabriel Rossetti.
רוסטי הוא אמן רב כשרונות – צייר אנגלי, משורר, מתרגם ורב המצאה בתחום הציור ושיטות ציור. כאן רוחצת הידיים של רוסטי.

אחריות מתגמשתתם עידן ההקרבה העצמית – תפיסת האחריות החל מהשנה ה-38 מתגמשת, הדאגה לצרכים של הזולת מתאזנת עם דאגה לצרכים שלהן. יש לאישה צעירה צרכים והיא נזכרת בהם, גם אם עליה לטפל בצאצאים בין תרצה בכך או לא. הצרכים זועקים, ומכים בתוכה בדרישה למילויים.

בניגוד לגברים המאוימים בגלל ארטמיס/דיאנה, אלת הציד (שבקוטב המנוגד למטיס/סופיה) בגיל ה-40, הנשים נהנות משיתוף פעולה פורה עם כוחותיה של ארטמיס/דיאנה ובכל נושא מילוי הצרכים, הסיוע של האלה הוא בלתי נלאה.

האלה עצמה אמנם לא צומחת בנפשן, אבל כוחותיה, כמרחב שמאזכר אותה, כן. זכרו שהאלה המשקפת כוחות אלו אמינה על נשים, אוהבת אותן, נאמנה להן והאהבה כאן הדדית.

נשים בגיל ה-40 זוכות ממארטמיס/דיאנה, שאינה דמות חומלת על גברים, ללגיטימציה והכרה מלאה שכוללת הבנה לצרכיהן האישיים ואהבה.

הכרה בצורך הוא שינוי מבורך ראשון במעלה והתפכחות חיובית ביותר. ארטמיס מכוונת אותן אליו ומעודדת אותן, משל הייתה האם שבאישה בת ה-38.

Greece on the Ruins of Missolonghi 1826
Delacroix, Eugene
"יוון על חורבות מיסולונגי
הציור של דלקרואה מתאר את אחת הנשים האמיצות של מסולונגי כשהיא לבושה בצבעי הדגל של יוון.
ב-15 באפריל 1825 החל מצור שני על העיר מיסולונגי שנמשך כשנה. בסופו של דבר העיר נכנעה והכוחות החמושים יצאו ממנה. למרות הכניעה ביצע הצבא העות'מאני בפיקודו של איברהים פאשה (בנו של מוחמד עלי, שליט מצרים) טבח באוכלוסיית העיר ובחמושים שעזבו אותה.
יום הטבח מאוזכר מדי שנה ביום ראשון של הדקלים בטקס בהשתתפות גורמים רמי-דרג בממשל ובצבא יוון.
הציור שנחשב ליצירת מופת היה בזמנו אמנות מגוייסת ותגובה לאירוע הטראגי הזה. "יוון על חורבות מיסולונגי" היה אחד מ -200 ציורים של אמנים שונים שהקימו תערוכה כדי ליצור תמיכה בעצמאות יוון ולשכנע את ממשלת צרפת להתערב. אכן, הצרפתים יחד עם בריטניה ורוסיה, הצטרפו לצבא המהפכני היווני כדי לסיים את השלטון העות'מאני ביוון.
עותק של הציור מוצג במוזיאון הקטן שנמצא בכיכר המרכזית של מסולונגי ומנציח את מעשי הגבורה בדמותה של אישה יווניה אחוזת טראומה העומדת על חרבות העיר שנבגדה

משבר גיל ה-40 קשה לגברים אך לא משפיע כמעט בכלל על הנשים ולא מתפתח כתופעה שלילית, להפך הוא מקנה להן הזדמנות להתפתח – לצוד את המזונות שמספקים את הרעב שהעדר סיפק הצורך מעורר.
נשים שחוות משבר דומה מבחינת התסמינים למשבר של הגברים, עוברות משבר קשה שעיקרו רגשי אשמה על הצורך בסיפוק הרעב הפנימי שהצורך דורש מהן למלא. הטיפול ברגשי אשמה נגיש היום. תרצו לדעת עוד על כך, אני מזמין אתכם לקרוא במאמר 6 דרגות רגשי האשמה שהקישור אליו מופיע – כאן.

The Fisherman and the Syren by Frederic Leighton, 1858
בהשראת שירו של גיתה

ומשבר גיל ה-40 לכשעצמו, אם קיים בכלל, הוא זניח בהשוואה למתרחש בנפש הגברים ונמשך כ-5 שבועות עד שנה במקרי קיצון יארך אפילו שלוש שנים (יש ונמשך עד 5 שנים) עיקרו רגשי אשמה. משבר כזה בהחלט מעכב את התפתחותן. ככלל, עיקר התקופה 38-50 מקנה לנשים הזדמנות להתפתח, לחיות משמעותית ולחוות חוויה חיובית ביותר.

החירות מובילה את העם – Liberté guidant le peuple
יצירת מופת של אז'ן דלקרואה המתארת את מריאן במרכז, היא החירות האוחזת בדגל 3 הצבעים. הצד המפסיד של המהפכה הצרפתית, פשוטי העם מצוייר כאן בדמותם של גברים בני 40  והולם את נושא כתבתי – משבר גיל ה-40 ויציאת הנשים לחירות.החופש הגדול – נשים בנות 38 מגלות את יכולתן להסתובב במרחב הפתוח בכוחות עצמן ואפילו להפעיל מכשירים, שלא העזו להתקרב אליהם קודם לכן. מתפתחת תודעה טכנולוגית. נסיעה לאחור ברכב, החלפת מנורה ואפילו צינור במקלחת נחשפים כעניין שלא דורש חוכמה מיוחדת. הבוז לגברים ששלטו בהן באמצעות יכולות טכניות חסרות תחכום רק מוסיף קושי לחיי הגברים, אך אותן הוא מושיע ומשחרר.

ארטמיס/דיאנה מחזקות את עמוד השדרה הנפשי ומקנה תחושת ביטחון לנשים. תחושה כללית שדברים מסתדרים ליוצאות לדרך. הן נשענת יותר ויותר על יכולותיהן, על הישגיהם, וממלאות את חייהן בסיפוק שנקשר עם סיפוק צרכים, שחרור מתלות וזוכות גם לשכר טוב יותר.

האמהות החדשה – בכל הקשור באמהות של נשות גיל ה-40 השינוי גדול. הן משתנות ומעניקות לצאצאים מניסיונן החדש, תמיכה בהתנסויות שמובילות לתודעה טכנולוגית רחבה. ההכרה מובילה לתודעה בחשיבות שיש לתת מענה לצרכים ולעצמאות.
הסיפוק מאימהותן אינו קשור בסיפוק מידי של צרכי הצאצאים, הן מרשות לעצמן, מעתה, להתבונן מהצד על הדרך בה הצאצאים מעבירים לאבותיהם מסרים לגבי צרכיהם.

האלימות והתסכול שמתפרץ מהילדים כלפי האב, נהיר להן כביטוי להעדר מילוי צרכים.
עכשיו משהילדים מאלפים את אבותיהם ולהפך, נוצרת חוויה חדשה – כמו למשל, להשאיר את הילדים לטיפול הבעל ולהשתחרר ולמלא את צרכיהן הן. לצאת למסעות נשים בטבע, לחדר כושר או לקורס במילוי צרכים ושדרוג קריירה.

 

ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר
בית המרחץ הטורקי (1862) שמן על בד, מוזאון הלובר

בוז, סדק העור ומיניות כואבת

בגיל ה-38 – 40 מתפרצת תחושה קשה שמעוררת סבל רב – שהן, כביכול,  לא מושכות אותו או שאינן מעניינות אותו והחלק הקשה בו שהן מגלות שהן בזות לו. מקור התחושה במשבר גיל ה-40 של הגברים. בעיסוקם הבלתי נדלה בעצמם. ככל שהתחושה קשה. תחושת שבר היא לא ממשיכה לנצח למעשה היא קצרה מאוד ונמשכת לא יותר מ-5 שבועות.

הקמטים, שערה לבנה – כתוצאה מתחושה שהוא לא חושק בה היא מחפשת מענה לבעיה במראה – נחמה שהתחושה הקשה מוצדקת – השינויים הפיזיים, עוזרים להצדיק את ההרגשה הזו. כאירועי הטריגר הם מעוררים ומכסים על הרגש העמוק, מסלקים בנוכחותם את המטרד שיוצרים האירועים ההתנהגותיים של הגברים האנוכיים והחשוב מכול לא מעוררים תשומת לב לרגשות הבוז, והסלידה מהזוגיות, ויותר מכל ממנו
בגיל ה-40 כתמי פיגמנטציה זעירים – בלתי נראים, צצים לפתע. הנערה שמסתכלת במראה בתחינה להסבר לתחושותיה, מבחינה לפתע בדמות שנשקפת ממנה וזו כבר לא דמותה, האמת שמתפרצת מתעללת בה ממש, כי הדמות הזו מזכירה לה, באופן מכאיב, את אימא שלה. זעזוע שמסב לה עונג בסלקו ממנה את הבעיה האמתית שלה – סלידה משעמום בחברת בעלה הטרחן שעסוק בצדק במשבר גיל ה-40 שלו.

 

אבהות מרוחקת –
יעקב ג’ורדנס – 1615 דיוקן עצמי עם אביו
c 1615 Jacob Jordaens (Flemish artist, 1593-1678) Self-Portrait with his father… קטע.

אין על מה לדבר אתו.

הזוגי שלה מעייף, מתיש אותה. עיקר השיח אתו מוכר וחוזר על עצמו. היא תופסת אותו כאחד שלא צלח אם לא לומר זקן שסיים את חייו.

בשלוש השנים הראשונות של ה-38 – 40 הקשר נשען על חלוקת תפקידי אחריות בנושא הילדים.

לעתים גם הוא יוזם שיחה בנוסף על המרמור, ואי שביעות רצון מהבוס, מרחק מאביו – בעיקר הוא לא מרוצה בתחום הקריירה, הבריאות, והילדים. הוא מדבר לעומק על תחושותיו וזה מסקרן אותה והיא מתקרבת אליו – באמת רוצה להבינו וכשהוא מתחיל למלא את המרחב הקטן בינו ובינה – עם ביטויי צער על אבדן כוחותיו ותחושות של עייפות ההולכות וגוברת היא חשה שיש תקוה לקשר. אבל כשהוא מתלונן על הילדים זה מקשה עליה או והיא שוב חשה שמאס בה ונזכרת שראתה שלשום במראה שערה לבנה.

ולנטין דה בולון (1591-1632) – ירון מרגולין בפתח תערוכתו בלובר שבפריז 17.3.2017

הוא ולא היאנחזור אל שבר גיל ה-40 של הגברים – על הדרך בה הגברים ממאיסים עצמם על הנשים שלהם.

המשבר שלה לא עובר אל תודעתו. נקודת האל חזור מתקרבת ועוד רגע, הוא יתפוס, שגם כאן החמיץ, "אכל אותה" – כי מרוב שהוא עסוק בעצמו, אנוכי להחריד, להשיג ממנה שנייה של אמפתיה, נהיה קשה לקבל ממנו תשומת לב, כמו להשיג חניה פנויה בתל-אביב, אבל נורא מכול, גם אם לא מדובר בצרותיו ובווידוייו על עבודתו ובמאבקיו או בניסיונותיו המגוחכים בעיניה לעורר אמפתיה, בתקווה שלכאורה, אולי דרכה ישובו אליו כוחותיו האבודים.
תחום העסקים והקריירה שלו ויותר יחסו לילדים פשוט משעמם אותה והיא באמת חדלה בהדרגה להתעניין בגורלו וכשהטרוניות נגד הילדים שלה שבות ועולות היא נזעמת. במצבים קשים כאלו עולה בה תחושת מיאוס ואפילו שמחה לאיד;
"אתה, שלא הקשבת לעצותי כאן, ושם ואז – עכשיו אתה בא אלי, כשזה כבר מאוחר מדי – דביל חדל אישים"!
היא בזה לו ממש, בעיקר בינה לבין עצמה, לפעמים חושפת רגשות כאלה בפני חברותיה. אבל, נשים בנות 40 משלימות עם המצב. אין על מי להישען, אז הן נשענות על עצמן ומרוויחות כישורי חיים חדשים. הגבר הצעיר, השרירן שלה גידל כרס, אמנם קטנה אבל כרס – הזקין, ולה נותר להישען על עצמה, ארטמיס/דיאנה וגם על חברותיה.

פאולו פימינגו צייר פלמי – (Paolo Fiammingo Antwerp c. 1540-1596) פאולו פלמינגו עידן האהבה
Amore letheoThe Ages of Love
בשנת 1560 נמנה על תלמידיו של גדול ציירי הרנסנס הונציאני טינטורטו

עזרת נשיםנשים בגיל ה-40 מחזקות את החבורה הנשית, ממלאות את הסלון במפגשים, שגם עליהן הוא מתמרמר, ואפילו יוצאות למסעות נופש ביחד.
נשים בנות 40, פשוט, בורחות ממפגשים קטנים ומתישים עם בעליהן, כדי לא להשתעמם בחברתם או להסתכל במראת הקמטים. נוכח בעליהן מעוררי החמלה ובוז הן מתענגות על מבטים שננעצים בהן וגם דואגות שתהיה סיבה להם, מצידם של גברים צעירים.
המשבר הגדול שלהן יגיע בהמשך הדרך, בעוד כעשור, כשהן תתקרבנה לגיל ה- 50. אז הן לא תהיינה לבד, כי בגיל ה-50, הגברים עוברים משבר נוסף גם הזוגי שלה. משבר גיל ה-50 בוא יבוא.

Morgan Weistling The Promise ההבטחה מוגרן וויסטלינג

גברים – הפן החיובי של שנות ה-40

האבהות פורצת

בכל גיל האני צומח. האור והצל פועלים עליו ביחד. יש דילמות, קשיים ואתגרים האופייניים לאותה תקופת חיים.

בגילאי 20 הגברים יוצאים לכבוש את העולם, מנסים "למצוא את עצמם" – מה שמתבטא בהחלטה על כיוון כלשהו; בגילאי 26 מתחילה הקרירה ובגילאי ה-30 רוב הגברים מקימים משפחות. בחורים בני 30 מתחילים את המרוץ האישי להקים בית, נכנסים להתחייבויות רבות תקווה והנושא האבהי של גידול ילדים נכנס, אבל לא ממש. טיפוח הקרירה והגשמה עצמית קודמים לילדיהם.  

הקבצן הצעיר, 1655 מאת ברטולומה אסטבן מוריו – צייר ספרדי. (Bartolomé Esteban Murillo  (1617 – 1682.
הקבצן הצעיר נקרא לעתים קרובות "הנער שמכוסה כינים". הציור הזה הוא התיאור הראשון הידוע של נער רחוב בעבודתו של מוריו. הציור נוצר ללא ספק בהשראת חוסר כל וסבל שהשתולל ברחובות סביליה בתקופת שמכונה תקופת הזהב. בהשראת מיכאלאנג'לו, והאסכולה הפלורנטינית בה ניגודים חריפים של אור וצל.

הבחורים האלו (אתם, אנחנו) מגיעים לגיל 40, כשהילדים כבר גדלו מעט ולא צמודים אל אמהותיהם, ואל אבותיהם ובעבודה ישנה כבר איזו עשייה, הכרה ביכולותיהם ועמדה טובה ואפילו נוחה, בהחלט מגיע הזמן לעצור ולהרהר במצב. הוא המכונה משבר גיל ה-40. משבר שהוא גם אור גדול ומושיע ובבחינה העומדת לגבי מה השגנו עד כה, ומה הוחמץ- בדיוק אז, כשהכול נראה אבוד, ובכל זאת במציאות הכול כביכול גם מסתדר, הגברים נחשפים לאבהות שלהם. להיות אב מכיל, נוכח ומסייע הופך למשימה אשר מובילה אותם לחוויית חיים מכוננת שמושיעה אותם מתקופת המשבר של גיל ה-40. 

המומחה – the connoisseur אוגוסט פרידריך שיגרט צייר גרמני.
August Friedrich Siegert 1820–1883

הילדים שלהם מתקרבים לגיל 9 או 11 לפעמים אפילו לגיל 13או 15 וזה הזמן בו אנחנו כילדים זקוקים לאבותנו כדי להתפתח. במאמרי הטבלה שלי תקופה זו מכונה ממלכת האב – עוד על כך כאן, כאן וכאן.

ממלכת האבנס הטבע – ממלכת האב נכנסת לחיי הילדים שלנו בזמן מיטבי. עד גיל 11 עיקר הצרכים שלהם מתמלאים על-ידי האמהות – משבר גיל ה-40 של הגברים מיטיב עמם, שהרי הטבע מייצר בעזרת חוק שימור הסיבוב (גם כאן) במערכת תנועה סגורה (מערכת שגבולותיה מאפשרים החלפת אנרגיה עם הסביבה, והנפש היא סוג אנרגיה כזו ומרחב הרגשות בה בוודאי, אך לא החלפת חומר – ומשפחה בודאי שמוגדרת כמערכת סגורה –  עוד על מערכת סגורה – כאן) הרי שנוצרת כאן הזדמנות לצאצאינו להתקדם ולצמוח. בעזרת האמהות הם מתפתחים רגשית ובעזרת האבות מחשבתית. ממלכת האם מכונה גם התקופה הפסיכולוגית (סודות האברים הפנימיים, נקשרים בה גם – הפסיכותרפיה ההוליסטית – עוד עליה כאן) וממלכת האב מכונה גם עידן הנאורות או התקופה הפילוסופית

בתקופת ממלכת האב – הילדים מתחילים לחזר אחרי אבותיהם ולהתפלמס עמם גם להתנגח בהם. הטבע שמאפשר לילדינו שלנו להתפתח בעזרתם היטב ונכון. משתמש באבהות ונעזר בה כדי להעצים את ילדינו. הקשר עם האב מעמיק ומסייע לצאצאים לנצל את דלת האבהות שנפתחה עתה למענם לרווחה. הצורך באב הולך מתמלא וזה נהדר.

דיוניסוס וסילנוס – העתק רומאי של ליסיפוס – פסל יווני גדול – הילד המהולל דיוניסוס – מוזאון גליפטוטק – מינכן. Silenus & the child Dionysus by Lysippos at the Glyptothek Museum Munich.

גברים אשר עוברים את משבר גיל ה- 40 בהצלחה, או בצורה חיובית, מפתחים את מרחב האבהות וממלאים את חייהם בתגר חדש שאין מופלא ממנו. האבהות מקנה לגברים משמעות חדשה לחייהם גם אם עדיין נראים בחייהם מעט סימנים של משבר גיל ה-40. 

שם הדמימה 

הישגיות – תשוקה להגיע ליעד, ראשון ועל-פי קריטריונים זכריים: מהר, לבד, ישר, ללא היסוס, נחוש בדעתו ובמאמץ רב.

הדמימה של ההישגיות – מדובר בהיתקעות ארוכת שנים בדוקטרינת הגבר הצעיר, תפיסת עולם של בחורים עד גיל ה-40 שלא עברה שינוי ולא התפתחה.

תפיסת מציאות צרה, צר אופקים ותודעה שרב בה האין על היש. אמונה בנסים, במגיה, דעה ורגש מוקדמים שקודמים לבירור עובדות. תפיסת עולם ילדותית, חסרת מעוף וכשרים לשקול טוב ורע, נכון או לא נכון גם כדאי ולא משתלם. אסטרטגיה שתואמת לחכמה של צעירים. היא נשענת על כוח פיזי ומבחן תוצאה, כביכול החיים הם מסלול אולימפי. ההישג נתפס בה כעיקר וככל שההישג גדול, כך מתפרש המהלך כגאוני. אם תגיע התרסקות בהמשך, ובדרך כלל היא מתרחשת ימצא אשם או שעיר לעזאזל אחר. לעולם לא תמצא סיבה להפסד שנקשרת באסטרטגיה הצעירה. אין להפסד או להישג מאכזב קשר עם הדרך שהביא לרע שהושג. החלק הגרוע שאין יכולת לבחון טעות אסטרטגית במקום שיש רווח ואין פתוח של כישורי חיים.

קורוציונה – הקורוציונה (איטלקית) – מונח שמתאר חיץ החוצץ בן מרחבי הנפש ומשתקף כדמימה בכאב, דלקת שמקורם כיווץ שרירים כרוני באמות הידיים – עוד על כך – כאן.

חשדנות ואי אמון בשותף – הישענות על דוקטרינה זכרית וסירוב לשיתוף פעולה עם הזולת: לקיחת החלטה ואחריות פזיזים, שאיפה לחופש פעולה בכל הקשור להחלטות, ריצת סולו בשטח הפתוח כביטוי לחופש ושחרור ממחויבות ארוכת זמן – ראיה באטיות ובמחשבה שנייה טמטום.

שיגעון גדלות – ממנטו מורי – אני מזמין אותך לצפות בוידאו שערכתי על הממנטו מורי – כאן וכאן

סוליסט – אגוצנטרי – פועל לבד. ראש קטן – מתבודד. חושש מאחריות, פוחד מעבודת צוות. פטרוני,ידעני ושתלטן – פחד מהעברת אחריות לזולת כולל לצאצאיו

דמימת אורפאוס – עוד על כך במאמרי שנמצא –כאן.

חומריות תחילההצורה היא התוכן – תאוות הכבוד – רדיפת כבוד וגינוני כבוד.

שופוני יא נאס – תראו אותי, הגעתי – הדוניסט, מתרפק על דברי יוקרה, נשען על נציגי עושר ולא על עמוד שדרה נפשי גם ראוותן. בזבזן זבזנות של משאבי חיים, זמן ורכוש.

זריקת אחריות – בכישלון, בהפסד ובהחמצה אשמים רבים פרט לו.

לא יוצלח – חיים בתחושה מתמדת של אי הצלחה.

אי שייכות – תחושה קשה של אי שייכות. אובדן בית, קלושר. חרד לאבד הכל.

מכור לעבודה.

מסירות יתר.

מלחמה באבאל הרעם – סכסוך מתמשך עם האב, רשויות, דמויות סמכות גם עם החוק. מסרב לקבל טיפול רפואי הולם או לקחת כדורים – בגילאי ה-50 גברים רבים מסרבים לקחת כדורים להורדת לחץ הדם – דמימה זו, לא פילוסופיה גבוה עומדת מאחרי סיבה זו.

פורש לקראת גיל 50 מעיסוקיו וחובר לעבוד עם אביו, בעסק משפחתי.

רגשי אשמה

חנפנות לבעל עמדה בכירה.

פרפקציוניזם.

תקיעות והעדר כישורי חיים. מכור למרחב נוחות. פוחד משינויים ולא מתחדש. שמרני. כולל תקיעות במקום העבודה, ובאזור נוחות.

מחשבות טורדניות – קשים בהירדמות.

חרדת ביצוע.

חרדת פיטורים בעבודה או חרדת נטישה וגירושין.

חרדות – האבדנות נוכחת בתודעתו.

אנשים אשר חווים "משבר אמצע החיים" מעידים שחשו בעייפות של סוף יום עבודה ותודעתם העלתה את המחשבות הבאים:
חרטה על מטרות אשר לא הושגו עד כה.
רצון להרגיש שוב צעירים.
צורך להיות יותר זמן לבד או עם חברים מסוימים ותשוקה להתנסויות בספורט אתגרי, אפילו מסוכן.

השתקפות הדמימות בגוף

בית השחי –

אמות הידיים –

כתף שמאל קרה –

שריר בית החזה הקטן – לוידאו שבו אני משוחח עם עופר ירושלמי על דמימה זו – כאן

שריר הבטן הרחב – השמאלי – (אני מזמין אותך ללמוד עוד על שרירי הבטן ועל מה משתקף בשרירי הבטן – בוידאו שמצורף כאןכאן וכאן)

שיעול בלתי פוסק

צרידות – תחושה שמשהו נתקע בגרון – עודף לחה בגרון. ריור.

מעי רגיז

צרבות

שומן בטני.

סכרת. סכרת בגיל המבוגר נקשרת לפעמים עם משבר גיל ה-40 לא פתור. יש לבחון את הלבלב ולעבור למזון מאזן אינסולין.

חשוב לדעת בכל גיל, בכל מצב אפשר לחנך את הנפש שלנו לפעול נכון, לפתח הרגלים מתאימים ולממש שאיפות.

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – כאן

מעניין אותך לשמוע עוד על משבר גיל ה-40 ועל דרכי הטיפול האפשריות בהם – אשמח לשמוע ממך –
– מבטיח להשיב לכל שאלה.

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.
חזרה לעמוד -13

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COMׂ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה בלבד  – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך).
מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן. באחריותך הדבר.

 

;

נשלח ב כללי, תורת הדמימות

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*