ימי הסנאל שלי – להתגבר על אוטיזם – פרק א

ימי הסנאל שלי – קיס סטאדי (חקר מקרה) על השקט והאוטיזם ששלטו בנער שפיתח יכולות לערער עליהם –

סיכום עבודתי עם סנאל, תקציר ה Case Study מעבודתי כפסיכותרפיסט בשיטת "לחיצות ההחלמה" עם ילד שאובחן על הספקטרום האוטיסטי. (קישור לאתר  "לחיצות ההחלמה" – כאן). אחרי 12 שנים של סבל החל הילד שהיה לנער הוא הסנאל שלי להיחלץ ממנו.

לפרק ב' 

סנאל שם בדוי שבוסס על "סנא" צמח מדברי נדיר שפורח בצהוב בוהק. הסנא יפה, שורדני, ובעל סגולות ריפוי כמסלק רעלים מגוף האדם.

סנאל חי בדממה מגודר על אי משלו. ספן בודד, מתבונן עלינו, מעבר למחסום. תחילה דיבר אלי קצת שהביא אותי להרבה. והבנתי:
בכל יום הביט בעולם שלנו. למד: שנמצאים בו אנשים רגילים. גם האוקיאנוס בעולם. תוסס, מלא חיים להפריד אותו מהם – כיצד יעבור אותו, איך ילך מהאי האוחז אותו על גבו ויחבור אליהם?

ככבלים על אסיר – מגודר   חלם להיות אחד מהרגילים. יעד סודי. נוכח בשתיקתו. מחסור בידע וכישורים לחבור אליהם – הותירו בלעדם  – משותק. ממלא אחר הצו המחמיר של הדממה. במאמץ סנאל שתק, כיאה לאוטיסט הגון שהרי הגון הוא השבוי בגדרו.

כל אחד צועד בדרך היחיד שמכיר. מעטים מעזים לחשוב על דרך טוב ויעיל ממנו – גם הוא האמין בדרכו. אוטיסט שכמותו, בדרך ההקרבה. ומי אם לא השקט, עולמו היחידי של אוטיסט אחד, תקווה דוממת אחת שחוברת להקרבה עצמית אחת שבהרגל, ושייכותו היחידה והלא בדויה, הובילה אותו, באותו יום אל מחוץ לגדר. כך פגשתי בו.

מלאו לו אז כבר 14 שנים. סנאל – אמר לי, קורט של דברים. הגם שבעיקר שתק. דמם עצמו למטבעות קטנות, אך יקרות מאוד.
אמו משענתו דיווחה. היא אמרה.
הוא הנהן בראש או אישר, במילה נחטפת.
לפעמים הביט בי ארוכות.
יש והוריד מבט, נפנף בידיים גם נאם בעברית גבוהה –
מה שסנאל לא ידע אז, זה שאני מתבונן בשינויים שחולפים בטונוס שרירי גופו לא רק קולט את המילים. ראיתי את הניעות הקטנות של השרירים. מומחיותי, יוצאת הדופן בדמימות, כיווצי שרירים כרוניים שמשפיעים ומושפעים ממרחב הרגשות והשכל עמדה לטובתי. זו שהביאה את רקדני ירושלים לגמישות יוצאת דופן היא שעמדה והובילה את תודעתי להקשיב נכון, למה שהוא מדבר אלי קצת ולהבין הרבה. לאט נחשפה דמותו דרך חומת השקט שלו.

דוד – צייר אלמוני

מילדותו סנאל נזקק לטיפול תרופתי, אך התרופות גרמו לתופעות לוואי רבות והסימפטום העיקרי נשאר – השתיקה התמידית, והלא יעילה. אולי גם הרסה את שביקש לצמוח בקרבו. לא לבד היה, כי חבר אל סבלו והוריו נזעקו וכאבם השתלב בשלו.

Francisco de Goya, The Third of May 1808

– שלב האידאולוגיה הוא החשוב שבשלבי מחיקת האישיות, שלב זה מעצב את הפרחח, המגלומן, הסדיסט העצמאי ואת האדם הרע בהתגלמותו. "הרע בהתגלמותו" צייר גויה. 
Francisco de Goya, The Third of May 1808

על הסבל, הייאוש והעדר התקווה סנאל דיווח לי, לא – הוא לא דיווח, הוא צרח – זאת הייתה זעקה – שהשמיים נקרעו והשמש השחירה נוכחותה. סנאל השאג את מעמקי נפשו והכול דמע. 

ביום חמישי הוא יום השאגה הגדולה שלו, בשעה 18:20 – נשמעה זעקתו הראשונה: אתה לא יודע איך חיי אדם ללא תקווה – אבל, רק בשלב מאוד מתקדם של הטיפול, הוא שאג, כשלמד לדבר את עצמו. משהחל לפרוץ את דמימת השקט. אבל על כך הרי מאמרי זה –  אולי מוטב שאקרא לו דרכי הסנאל אל הצווחה שהרעידה את כל הרקיעים והשחירה מבושה את השמש –

אם גם הילד שלך אובחן על הספקטרום?
אם גם בך פועם רצון לסייע לו להתמודד טוב יותר עם הקשיים בתקשורת ובהתנהגות?
מאמר זה נועד לך ויכול להביא לך שיעור אם לא מעל לכך: תקוה גדולה.

כאן מונחים ימי הסֶנֶאל שלי. מדובר גם על האוטיזם שבעט בתוכו –  אבל העיקר כאן צעידת המצוק, שביל העקרב נוכח העיט, בתוך האבק שם צעדתי בבקשי את הדמעות, את הכוחות שיסייעו לסנאל שלי לצאת מבין הגדרות – הוא שנקרא כאן: קיס סטאדי על השקט והאוטיזם ששלטו בנער שפיתח יכולות לערער עליהם.

Luca Giordano חלום יעקב – לוקס ג'יאורדנו -אוסף פרטי, נפולי.
(Naples 1634–1705)
Jacob’s Dream.
Private collection, Naple

מראש ידעתי שאמצא אותך סנאל, הסקרנות הייתה לדרך פעולה – כוח הקדמה. אבל ללא תחושת הוודאות שאמצא אותו, אני מניח שלא הייתי מסכים להיכנס לאוקיאנוס הזה. לשוט לבד בסירה קטנה אל האי שלו דרך אחת החוויות הנועזות והמרגשות בחייו של פסיכוטרפיסט הוליסטי. חקר הנפש של האדם המשתקפת בכיווצי השרירים הבלתי רצוניים, בקולות הדיבור ובמחוות לצד אפני חשיבה.

על הדרך בה צעדתי שעון על תחושת הוודעות נוכח סנאל שלי הנשען על השתיקה, שגזלתי ממנו באמצעות הבנת דמימות גופו שהתבטאו בפרכוסים – נרשם כאן.

קולה נשמע בשיחה המוזמנת אלי, מיואשות. נעדרות תקווה. המודאג של האמא הזו צמרר אותי – אמו של סנאל כאבה ואחזה במצוקה שהטריפה את דעתי. "היא (חווה) גם אמרה לי שאתה מוכן להפגש עם סנאל". – "אני כל כך מודה לך".
בתום רצף תודות – היא ניסתה להבין עד כמה אני מחויב לדרך, כמה זמן נדרש לראות איזה שינוי – ואיך אפשר להשיב ב 10 דקות ההפסקה שעמדו לרשותי בין פגישות עבודה, על דאגות אם חרדה שניסתה הכול ולא פגשה עדיין בשינוי.

סֶנֶאל – שם בדוי הגיע אלי לאחר תחילת לימודיו בכיתת תקשורת ט'3. נער יפה תואר, שהוגדר מילדותו המוקדמת כנמצא על הספקטרום – משפחת המחלות האוטיסטיות שנמצאת תחת השם PDD: הפרעות התפתחות מפושטות. ספקטרום רחב של מוגבלויות שחודרות אל המישורים החשיבתיים והרגשיים (PDD).
הוא סבל מהפרעות בדיבור כגון אוצר מילים רחב  ביותר, ושימוש בשפה גבוהה לצד חוסר דיבור במקרים אחרים וגמגום מלווה בעוויתות כשנדרש להביע את רגשותיו באופן מילולי. הוא לא היה מסוגל לבטא ביטוי שנתפס, בעיניו, שלילי נגד אמו והיה מתכווץ בעוויתות מוזרות כשחשד שהוא מאכזב אותה. גופו נתפס לפרכוסים או ביטויי ריחוק כגון הורדת עיניים, שתיקה והסתלקות אל תוך עצמו, בחלל השרותים וגם בחדרו.
התכנסויותיו בתוך עצמו נחשדו כהסתרת התקפי זעם ועלבון. 
הוא עצמו אמר שהוא מפגר, אוטיסט שסובל מתסמונת אספרגר, אבל עיקר סבלו נחשף מהר – נוכחותו בכיתת התקשורת.

לביה אמו ויעקב אביו. כולם שמות בדויים נכחו בכל המפגשים שלי עם סנאל. פעמים אחדות יעקב ופעמים רבות לביה. האב רצה לבוא יותר אך הגבלתי אותו כי חשבתי שטובת סנאל שלביה תנכח בכל הפגישות.
זה היה, יום רביעי אחה"צ. מזג האוויר היה רגיל למדי – בדיוק גמרו לכסח את הדשא – זה עתה בדקתי בעמוד שיחותנו בווטסאפ – יום רביעי לפני שנה.

הוד רוממוטו הנסיך לבית שאול מר סנאל הושיט לי את ידו ואמר ברשמיות של אדון חצר המלוכה מבית מלכי ירושלים הקדומה כי הוא שמח על שהזדמן לנו להיפגש…
עצרתי את עצמי מלשאול אותו אם הוא יהונתן או דוד: יורש העצר או המלך שגונב את הכיסא- בעזרת שמואל או הנסיך שהוקרב בגלבוע?

לביה הובילה את הפגישה בחדר הטיפולים. אמו דיווחה. הוא הנהן בראשו. לפעמים רק הביט בי, כשהבחין שאני מסתכל אל תוכו התרחק והוריד מבט, קרוב אל כפות רגלי. רשמתי לעצמי – זמן עתיד
כשנפנף בידיים ונאם בעברית גבוהה – רשמתי לעצמי – מעמקי האני מנסים להגיע – חיפוש מוצא, דרך מילוט מבין הגדרים –
לפתע דיברה על הכיתה בה הוא לומד – ט'3. הוא לא ידע שבעזרת עיני הנץ שלי אני מתבונן בשינויים שבמבטיו – וכשהוריד את עיניו, אבל הפוקוס שלהן הונח ליד כפות רגלי –
שוב רשמתי לעצמי זמן עתיד, ובקשת סיוע, בגלל המבט אל כפות רגלי – רגע, על מה לביה דיברה. שם העתיד ולשם מכוונת בקשתו לעזרה.
קפצתי כצייד על המלכודת שהניח – הפסקתי להאזין ללביה ועוד היא מדברת על הכיתה, הוא מתכווץ ועישוניו… שאלתי אותו:
– מה לא בסדר עם כיתה ט'-3?
שריריו זזו בניעות קטנות נוכח עיני מבקר המחול שלי. עקבתי אחרי כל הניעות של השרירים. מומחיותי יוצאת הדופן בדמימות, התרוצצה ובחנה את כל כיווצי השרירים שהתחוללו לפני – עד שעמדה לנגד עיני כמעט כל התמונה:
ייסורי מצפון, חרדה שיפגע באם, מצוקה חברתית, בדידות, זעקה לעזרה – סביב נושא הכיתה ההיא – תבונת מעמקים, ראיית מעמקים – העדר כישורי חיים, פחד מהעתיד- טוב לב שופע, חווית התעללות חברתית או ביזוי, לעג בפומבי – בלימת הרצון וחיים על בלם ורגשי אשמה. (חומר עבודה ל-3 שנים לפחות וחלקו נחשד כנקשר בכיתה ההיא).
-סנאל, מה לא בסדר עם כיתה ט'-3?
קצב הפרכוסים גברו – סנאל, זה משהו שאסור לך לדבר עליו?
הגמגום תקף אותו אבל הוא השיב לשאלתי:

  • ל ל ל ל א א.
  • איך קוראים למורה שלך?
  • אלונה
  • אלונה צועקת בכיתה –
  • ל ל א.
  • קוראים לה נופר.
  • נופר היא שהעליבה אותך?
  • ל ל א. היא עוזרת לי. נופר טובה.
  • סנאל מה לא בסדר עם כיתה ט' – 3?
  • ה ה ם   כו כו ל ם  מפג גגרי רים.

הכל התכווץ לפני – רשמתי גמגום וכיווץ כללי – אין התחת אשמה במורה – לא ניתן לפענח כיווץ שרירים שתוקף הכול – אפשר רק להסיק שהחוויה מושפעת ממרחב הרגשות והשכל שהביאו אותו לתזזית גדולה. גם לא מובן עדיין אם המקור של ההתרגשות כאן ברגשות או במחשבות.
כדי להרגיע את המצב התזזיתי שנוצר, שיניתי נושא – כמות החומרים שנחשפו לפני הולידה תכנית עבודה שלמה וארוכה.

תרגיל הראיסנאל, פניתי אליו בתקיפות, בבקשי לנפץ את היותו מכווץ כאגרוף:

  • אתה מכווץ כאגרוף – אמרתי נחרצות. הוא הביט בי כמי שהניחו לפניו מראה והוא מתעורר משנתו ומביט בה בהסכמה, ואי רצון משרואות עיניו. ברגע הזה תפסתי את העמוק שבנשמתו, אם לא את הזרוע של סנאל האמיתי, או הראש אחזתי בזנב ולא הרפיתי – ולא הנחתי לו לשוב ולהיעלם מעבר לגדרות, לשקוע או להירדם בשנית:
  • האם אתה יודע שהגוף שלך מתכווץ כשאתה מדבר איתי?
  • כן.
  • אתה יודע היכן הוא מתכווץ?
  • כן
  • היכן?
  • בכתפיים.
  • היכן עוד?
  • בכתפיים.
  • האם הוא מתכווץ בשתי הכתפיים באותה עוצמה?
  • כן
  • לא, סנאל, הכתף השמאלית שלך מתכווצת יותר חזק –
  • מה  … ב א מ ת?

הוא לא גמגם אבל היה מופתע.

    • גם השריר שמסובב את הראש שלך מתכווץ – הצבעתי עליו והראתי לו אותו.
    • מה באמת?
    • דיברת עכשיו יפה.
    • מה באמת?
    • כן, גם עכשיו דיברת יפה. לא הסברתי מה זה היפה הזה, כדי שיישאר מופשט, אבל הוא הבין בדרכו וזו הרי הייתה הכוונה שנשמתו הבינה – ובה היה עומק בלתי נדלה – עד מהרה הבחנתי שאני משוחח עם בן אדם מאוד נבון
    •  אתה יכול לשאול את אמא.
    • כן, דיברת יפה. לביה חיזקה את דברי.
    • האם אתה מסכים שאסמן לך מתי הגוף שלך מתעוות? שאלתי – כמתכונן לעבור לשלב 2 של תרגיל הראי
    • כן.
    • בוא ננסה את זה, הצעתי לו. אני אשאל אותך שאלה. אתה תענה ואם הגוף שלך יתכווץ מעצמו אצביע אל האזור שמתכווץ.
    • אני מסכים.
  • אני יכול לשאול?
  • כן.
  • שאתחיל?
  • כן.
  • באיזו כיתה אתה לומד?

הכתף השמאלית עלתה, הצוואר התכווץ והפנה מעט את הראש לצד ימין – עם כפיפה הצידה של הצוואר. sternocleidomastoid) בצד ימין רשמתי לפני – הצפה רגשית שמקורה בהמשגות והעלתי אפשרות שסיבת הרכנת הראש בכיווץ שני שרירי ה-sternocleidomastoid – בו זמנית משני הצדדים והגמגום החל – נשוב לעיקר שהרי תרגיל הראי לפנינו:
הצבעתי על הכתף השמאלית, הגם שטרם דיבר. ורשמתי לעצמי כיווץ מקדים גמגום. מיד שבה למקומה והתרככה – הוא שולט בכיווץ באמצעות המחשבה – רשמתי לעצמי.
שאלתי שוב וה-sternocleidomastoid התכווץ פעם נוספת – ויצר כפיפה הצידה של הצווארהוא מחפש את המילה הנכונה – לא הוא מוצף – לא יכולתי להכריע.

הצבעתי על השריר – ומיד שב למקומו – רפה.

3 פעמים שבתי ובחנתי את הכיווץ, עוצמתו ומקומו – גם את הטריגר שלו מה שאפשר לי לדייק את האבחון ובכל פעם הצבעתי והוא הרפה את השריר המכווץ.  – הכיווץ באחז, פסקתי, קרוב לבסיס הגולגולת -במסטואיד אין ספק הוא מוצף רגשית, נער שחיי בסטרסאין בעיות המשגה – הרהרתי לעצמי והחלתי לחפש את הסיבה לכך, אבל למה הוא מוצף כל כך. אין בעיות המשגה. למה הוא מוגדר מפגר, כדבריו – אוטיסט? היכן מוקד ה"פיגור" המדובר, אם אין בעיות המשגה, והשכל שלו פועל היטב? השחרור רצוני – הכרה וכוח השכל משחרר את הכיווץ!

באותו רגע רק השאלות באיזו כיתה הוא לומד הן שהיוו טריגר, הוא סבל מהן, ההצפה לא נעמה לו אבל הן שסייעו לי במתן התשובות – בהגעה לאבחון ובראייה ברורה, מרחבית וצלולה של דרך העבודה שממתינה לנו. לא יכלתי להקל עליו, אבל ידעתי שפיצוי עוד יגיע –

ואז, בעודי שוקל, לאן ללכת, היכן לאחז כדי להכריע. מה לשאול? הוא השיב-

  • ט'3 – ללא תנועות בלתי רצוניות.

ופתאום שוב השריר חזר להתקצר – למרות שלא שאלתי על הכיתה הזו – שוב עלו עליו פרכוסים – הרהרתי לעצמי שהוא נמצא עכשיו במחשבות על ט'-3 ומשהצבעתי על העווית שנוצרה, הוא נרגע ודומה היה גם שעזב את המחשבה שהטרידה אותו.

כוח הרצון – אני זוכר שביקשתי ממנו בפעם הראשונה לחשוף בפני את רצונו.

 סנאל שתק. הוא הוריד ראש ונתפס לפרכוסים. רשמתי לעצמי התקרבות לרצון וסביבתו מהווים טריגר להצפה רגשית. הופיעו גם עוויתות חדשות ונראו כשייכות להתעניינות הזו ברצונו – העוויתות האלו השתקפו כליקויים במוטוריקה עדינה של כפות ידיו ושרירי הלסתות. עיוותו את פניו. ממנטו מורי – רשמתי לעצמי.

עוויתות בכפות ידיו – עוויתות בכף יד ימין תמיד מרמזות על דמימת האני החושב. הרצון, הוא כוח שינוי בעל אנרגיה חשיבתית, זכרית, יצוגו האנטימי ביותר של האני החושב.

איזון נפשי – נושא רחב בתחום הטיפול בילדים. הוא נקשר ב'איזון נפשי' עצמאי. החל מהשנה השנייה הפעוטות לומדים לאזן את נפשם ופחות להישען על האם המערסלת. מאחריו עומד נושא רחב שמשפיע על מרחב הקרירה, מימוש עצמי וחיים בעלי משמעות – הממנטו מורי. הממנטו מורי ניכר באמות הידיים ומלמד במצב תקין על – איזון נפשי נוכח התרגשות גדולה, הצלחה אדירה ומימוש מיטבי של כוח הרצון. ממנטו מורי מצביע על שליטה עצמית, איפוק ושמירה על מידה נכונה – virtue כלשון הקדמונים – (גם היכולת להבחין בין תכונות נפש חיוביות ושליליות, וכשמתגלה שיש ביניהן קווי דמיון משותפים, כדברי הרב קוק ב'אורות' , לאמץ את החיוביות ולדחות את השליליות שבהן – הוא הידע מתי ואיך לעשות את מה שנכון ולהימנע ממה שנוגד את הסדר. ההפך של סגולה זו הוא viceפריצות.) אבל, למה הוא נאבק כאן ויוצא נגד. למה הוא חוסם את האני מלגעת בשאיפת הטבעיות של הרצון לצאת, להתגלות כדי להשיג כלים לממשו והצליח. למה ההצלחה מאיימת, ומסרבת לבוא לידי ביטוי, להתממש? אולי המקור של הבעיה והדמימה בחסימת הרצון מהתגלות. ככל שמחשבותי חדרו אל מחשבותיו, כדי להבין נותרה רק שאלה פתוחה – האם זו – חסימת ביטוי טבעי לרצון להתגלות, חסימתו של צורך, היא הסיבה למכונה אוטיזם? אוטיזם, הרי מזה זמן שוויתרתי על ההגדרה הזו בהקשר לנער הזה – שהרי – לא היה בה כלום שבא לעזרתי!

מה הוא חוסם רציתי לדעת. בלי תשובה, אפילו חלקית לא יכלתי להתקדם – והכיווצים הבלתי נשלטים בטמפורליס (The temporal muscle – מעל לאוזן, ברקה, שריר שמפעיל את הלסת התחתונה ומעוות אותה – כהערת אגב אוסיף שדמימה בצד ימין – בשריר זה – טמפורליס – משקפת גם מצבי אדישות אל, ניקור והעדר תשומת לב. אבל לא בהקשר שניכר כאן) במקרה שלפנינו – האוטיזם של סנאל, מובן שהדמימה משקפת השתקפות של הממנטו מוריהוירטו בדמימה גם נטייה לפריצות, אך כאן לא נרמז דבר לקיומה להפך ניכרה נזירות, שמירה יתרה על איפוק. נראה מאמץ אדיר למען סתימת גולל על פתח הרצון וכפיית הרצון תחת שתיקה עמוק בתוך מערת הנפש.

למה דרוש מאמץ כל כך גדול להשתקה של הרצון  – הבחור הזה, הרהרתי לעצמי, כנראה בנוי להצלחות גדולות – שאם לא זאת, הרי לשם מה ללחום כל כך חזק נגד הופעתו של כוח הרצון?

שאלות הכפירה שבו והדהדו מחדש: כיצד הגענו להגדרתו כאוטיסט – שוב עלתה שאלת כיתת התקשורת שלו להכות בי ודילמת הדיאגנוזה הישנה לא הרפו – בכל פעם מצאתי בה פרצות, אולי הם לא בחנו את מרחב פוטנציאל היכולות שלו היטב, כשהיה תינוק? ובנוסף עולה שאלת הנזיר וייסורי הנפש שמצביעה על כשל התפתחות בגיל 9 שנים. נושא שבחרתי לעזוב בשלב הזה. (עוד על כך אפשר לקרא כאן, וכאן – מעגל המוזר). שאלתי את עצמי אם הטראומה שאני מחפש לפרק נקשרת בגיל 9 שנים. ואבל מה שעמד כאן כעיקר לדעתי, היה הפחתת ההצפה הרגשית ומתן כלים לסנאל להתמודד מול ההצפה הזו בכוחות עצמו.

העלבות – צמצום מרחב האני הפנימי – כל יום נמצאה סיבה חדשה לסנאל לצמצם את מרחבו הפנימי. הוא נעלב. הרבה להיעלב מאחיו הקטן ממנו – אחיו זה היה לועג לו, בז לו ממש מתעלל בו נפשית. אך לא שם הייתה, לדעתי, הבעיה. ט'-3 הייתה המוקד והאתגר שעמד בפני תבונותי -הייתי בטוח שהוא (מריבות עם האח) משמשים רק הטריגר שיאפשר לו לפצח את הדמימה שהשתקפה בטמפורליס שלו – חשבתי שישנה אפשרות שונה ואחרת. הסכסוך עם אחיו היה לדעתי דרכו לחוות את הטראומה, לצמצם את ההצפה הרגשית, והחלטתי לא לגעת בנושא ולהשאיר בשלב זה את המריבה ביניהם. והטראומה עצמה – מה הייתה הטראומה שלו – לא ידעתי, אבל הייתי משוכנע  בכך שגם לא ט'-3 מקור הבעיה, רק טריגר חזק ורב עוצמה. 

סקרנות היא כוח נפשי רב כוח שנקשר בפסיכולוגיה של איש המערב. נושא הסקרנות שונה במערב ובמזרח ויש לו השלכות אדירות על נפש האדם מהמזרח ומהמערב. אפשר לומר שאיש המזרח לוחם בסקרנותו ושנושא הגורל, האל והמכתוב בא למנוע או ו מלפתח כוח זה. איש המערב מעודד אותה. הסקרנות היא מנוע הקדמה שמאפיינת את המערב ואת הטכנולוגיה החדשה ומאז יוון העתיקה גם את יכולת החשיבה. היא שהניעה את האדם קדימה במה שמכונה רנסנס, הומניזם ולקיחת אחריות על חיי האדם מהאל לאדם עצמו. אפשר לומר שהרנסנס זו תחייתו המחודשת של כוח הסקרנות בנפש האדם המערבי. 

סקרנותי הביאה אותי להתחיל לעבוד איתו על המזרן בלחיצות ההחלמה, לא כדי לשחרר דמימות בגופו, אלא כדי לחקור אותן. רציתי ללמוד מה בדיוק מכווץ בגופו. שאפתי להתבונן ולבחון מקרוב את שראיתי ממרחק. לגעת במקומות המכווצים, בדמימות ולהגיע על-ידי כך לאבחון מדויק של מידת העוצמה בה השריר שלו מכווץ, וחשוב מכך, הייתי חייב כבר לדעת מה הוא קצב השחרור של הכיווץ בשרירי גופו של סנאל, גם להכיר את עוצמת ההתנגדות שלו לשחרור – סקרנותי דרשה לדעת.

יש לדעת: ככל שקצב השחרור איתי, הווה אומר – הדמימה משענתו של האדם. עד שלא יבנה משען אמין ואמתי אחר מהדמימה, לא ירפה מהכיווץ. כל נושא עמד למבחן – מה ישמש תחליף למשענת הדמימה. כל זה עמד כאן למבחן והיה הנושא המרכזי. לסיכום: סנאל לא ירפה מהדמימה – כל עוד אין הבטחה טובה ממנה לדעתו.

לא הגעתי לבחון את כל הנושא הזה (הדמימה) על המזרן. השאלות של הסקרנות נותרו ללא מענה – וזה לא הקל. קצב העבודה לא אפשר לי ללכת על-פי סקרנותי, לחקור את הדמימה. ההתקדמות שלו הייתה מדהימה והובילה אותנו קדימה. הצורך שלו קדם, כמובן, לצורך שלי במלוי הסקרנות – המהירות בה הפרכוסים והגמגום נעלמו הריצו אותנו אל השיחות שהועילו לחייו וכשהגעתי ללחיצות – יאמר בכל המהלך הזה, היו רק 2 מהלכי טיפול בהם השתמשתי בטכניקת הלחיצות על המזרן (לחיצות ההחלמה) – אבל אז, כבר לא היה הרבה מה לחקור, כי סנאל כבר נהג ברובו כנער רגיל וחיי חיי חברה מלאים בחיק נערים רגילים ואם אני זוכר נכון כבר נבחר לייצג את הכיתה (שאליה עבר, כיתת הרגילים) במועצת התלמידים של בית-הספר שלו.

אפלטון – כפי שתואר על גבי שער הספר המדינה

עולם המספרים – אפלטון מקדיש מקום רחב למספרים – המספרים מזקקים ומתמצתים הכל-

סנאל זכר מספרים. למעשה הוא זכר כל מספר, כל תאריך, כל פגישה שהתקיימה בנינו ואפילו את אורכה. מדובר בזיכרון טוב מהרגיל, לכאורה, לקויות התפתחותיות המשולבות עם זכרון חזק שפעל בו בצורה בלתי רגילה והוביל אותו להצטיינות יוצאת דופן בתחומים ספציפיים, במקרה שלו שירה, ציור ותאטרון. ומרגע שעליתי על כך שיש בו תבונה מתמטית השתמשתי ביתרון זה בעבודתי אתו עד שהגענו לתוצאות שידובר בהן בהמשך. אבל, בשלב ההוא עמדתי בתוקף, לאורכן של שלוש פגישות רצופות מולו, כדי להוכיח לו ולשכנע אותו שישנה בו תודעה מתמטית גבוהה. סיפרתי לו על מפגשי עם ארז לויטנר מחבר ספר הלימוד ומי שעמד בראש בית הספר הנודע להכנת תלמידים ללימודי הפסיכוטכני. גייסתי את ארז לויטנר, בהתנדבות לסייע לי לקדם מקרה אחר – ארז לימד אותי אז לאבחן תודעה מתמטית ולאבחן את הפחד ממנה – לאחר שסנאל הודה שיש הגיון בטענותיי על תפיסת המספרים שלו – נמצאה משענת תחליפית לדמימה!

תקפתי שוב עם כוחה של האמת, באומרי: 

– ארז אמר לי שאובדן הביטחון המתמטי תמיד תלוי באיזה פרק שחסר ולא מאפשר לפתור נכון שאלות מתמטיות ברמה גבוהה יותר, בהמשך.

סנאל הקשיב לי בעניין רב.

– אז תגיד לי מה הפרק שחסר לך?

לביה קפצה –

אבל אי אפשר היה לעצור עכשיו, לא אותי ולא אותו – משענת אמיתית הונחה לנפשו. 

זירזתי אותו לענות לפני שאמא שלו תקום להגן עליו מהתקפותי.
סנאל ענה – ההעלאה בחזקה והוצאת שורש.
לביה השתנקה והחלה להשתעל, ואני מזגתי לה מים וביקשתי ממנו שיסביר את שאמר: 
סנאל: לחיבור יש פעולה הפוכה כן, והיא חיסור.
הפעולה ההפוכה לכפל היא חילוק. אז גם לפעולת ההעלאה בחזקה קיימת פעולה הפוכה. כן, אז היא נקראת הוצאת שורש. הפרק הזה חסר לי.  

ארז כבר לא היה בחיים באותם זמנים – חייו של הגאון לויטנר הסתיימו מוקדם – על כך בפעם אחרת אבל, סנאל חי והסכים לקחת שיעורי עזר במתמטיקה שהובילו אותו, כפי שאתם מתארים לעצמכם, לשינוי תודעתי. הוא נדהם לגלות שהמתמטיקה קלה לו והיא פותחת עבורו דלתות שעד אז לא שאף להגיע אליהן לא באקדמיה ולא בשוק העבודה, לכשיגדל או במקביל לכיתות בית הספר הגבוהות. הוא חש שהמתמטיקה מביאה להישגים גבוהים יותר ולהחלטה שלו לעבור לכיתה י' וללמוד בה ברמה של 5 יחידות לימוד נדרש רק עוד צעד קטן. והוא הגיע!

הכשל החברתי הכריע אותו. לא היה ספק שהגדרתו כסובל מתסמונת אספרגר, שמאופיינת בעיקר בליקויים חברתיים, התאימה למצבו. אבל נלחמנו בה ככל שיכלנו.

ימי הסנאל שלי – להתגבר על אוטיזם – פרק ב'

המשך 

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – כאן – ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח להשיב על כל שאלה-

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספקחובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COMׂ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה בלבד  – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך). מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן. באחריותך הדבר.
    נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *