Screenshot_20190530_202252

Liberation of the Peon, 1923 by Diego Rivera דייגו ריווירה או ריברה מתאר את הזוועה שבענישה העצמית ב'שחרור הפיאון', נרטיב מחריד של ענישה גופנית שיש הרואים דוגמא לה בניצול תמימות האדם ואמונתו העיוורת בפקידי האל והם היום נוכחים ופועלים שוב ומשפיעים בעוצמה כפקידים של האל במרחב של הרפואה הממסדית ותרופותיה. ריווירה מצייר פועל חוטף מכות ונשאר למות בשטח – אדם מופקר לכוחות הגדולים ממנו, אינו דבר חדש.
מרחוק עולה עשן מתוך אסיינדה, המייצגת מערכת מנצלת, מנובלת שנשענה על שריפות מהפכניות – כן, זו מכסיקו.
Peonage – הוא מערכת של מורכבות ונשענות על שביעות רצון, סיפוק עצמי, אורגזמה ממעמד נרכש ותאבת כוח מודרכת שלובה באמונה של איכר תמים, מאמין שטוב לו להישען על כוחו של הנצלן, ושניהם הושרשו במכסיקו על ידי האמונה העתיקה באל השמש, ונוצלו עד תום על-ידי מתיישבים זרים, פולשים ספרדים, שהיו השמש. הילידים נאלצו במסגרת האמונה החדשה לעבוד את האדמה שלהם עד אבדן כל. התופעה האיומה נמשכה במקסיקו במאה ה-20-21 ויש לה פנים רבות גם במדינות אחרות ובהן הניצול וההקרבה העצמית מקבלים פנים של חסידות והנימשל לחולה הכליות כיום הכרחי וניכר לעין, רק שהכאב ופחד המוות שלו נטולי אצילות ושגב.
הציור מציג את העוול שבתנאים החברתיים, תרבותיים, אמוניים והכלכליים שאפשרו לתפיסה הנצלנית הזו להשתרש ולהכריע את גם את ההיגיון הישר, ולעוור את השכל ולדרוש ממנו – בכוח להשתלב עם עולם הפנטזיה והנוהג, וההיגיון שהתקיימו עד למהפכה המקסיקנית.
הדמיון הנוצרי חוזר ובועט בציור הזה של ריברה. שהרי אי אפשר במכסיקו ללא שילוב המדונה גודלופה הקדושה ורמז לירידה מהצלב, בכלל זה, ההליכה הסגפנית של המאמין על הברכיים עדה. ריברה המשורר, החכם וצייר רגיש משתמש בציור הזה, בכל האמצעים על מנת להשוות את רעיונות החופש הטרגי של המהפכה והחופש שעל הצלב נוכח הכאב המטהר – והרי לך שירת הלל לסיגוף הנעלה. עיקר המזנסצנה מתייחסת לסצנה נוצרית/מכסיקנית של קינה, וכך ריברה מפגיש את החופש הטרגי כרגע המוות, כאשר האיכר משתחרר סוף סוף מחיים של עבודה שחורה והשתלטות על חרות נפשו כשהדם פורש ומתרוקן מגופו והכל, פרט לאמונה אובד.