עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה – קמח קליפת רימונים (PPF) .9

פורסם ב 18 בספטמבר 2020 ע"י

**הקליפה של הרימון**, בנטילה פומית (בליעה, נטילה דרך הפה) נחשפת כתרופה יעילה בתהליכי החלמה מלחץ דם גבוה, מאי ספיקת כליות, סוכרת וסרטן הערמונית. היא מביאה באמצעות שיפור רמת הגלוקוז בדם, אינדקס היפרטרופיה בכליות, חיזוק צינורות גלומרולי, הגדלת עובי קרום המרתף עליו ידובר בהמשך והפחתת סמני מחלות **הכליה** [**מקור1**, **מקור2**, **מקור3**]. **קמח קליפת הרימון** (**PPF**) מציע יתרונות רבים ל**מערכת הלב וכלי הדם** על ידי **מניעת פגיעה בדפנות העורקים**, קידום רמות לחץ דם בריאות, שיפור זרימת הדם ללב ומניעה או היפוך של **טרשת עורקים** ו**העדר גמישות שרירי העורקים**. – כמו כן **קמח קליפת הרימון** מביא ליצירה של **חומצה אלגית** בגוף, בכוחה של קליפת הרימונים לתקן ולהביא להחלמה של **מערכת העיכול**. אבקת קליפת הרימונים תומכת בחלבון הנעורים הנודע – **Nrf-2**, מתקן פצעים ומשמש גם לתיקון נזקי עור הפנים. רוצה לדעת עוד – נא להמשיך ולקרא. ירון מרגולין

תקציר

רימון, (Punica granatum L בלטינית), שייך למשפחה Punicaceae הכוללת רק סוג אחד ושני מינים. העץ יליד פרס (איראן) גדל בישראל (בעיקר בבקעת תירען, כיום ליד צומת בית רימון הוא עמק הרימונים של התקופה הקדומה. [מקור]), ועובד בה עוד מימי קדם כמו בכל רחבי אזור הים התיכון, ביוון, תורכיה, באסיה הקטנה והגדולה, ובספרד גם ביבשת אפריקה בתוניסיה, במרוקו, ואירופה. הוא גדל בתנאי בצורת, בהרי ההימלאיה, בצפון הודו ובסין מקור.

**זאב רבן (1970־1890)** שיר השירים, הודפס לראשונה בהוצאת "הספר" בברלין, 1923. בתוך מסגרת מעוטרת משלב רבן את הטקסט המקראי כתוב בכתב ידו ואיור לטקסט. המסגרת יפיפייה, היא חלק מהציור רואים בה אשכולות ענבים ו**ענפי רימונים** הלקוחים יותר מהדמיון של הצייר, משמהתבוננות בטבע ומתוארים בקווים מפותלים וקישוטיים על־פי סגנון "אר־נובו" שרווח בראשית המאה ה־20 בציור. מבנה העבודה: מסגרת מאוירת שבמרכזה תמונה – מזכיר את כתבי־היד העבריים המאוירים שלא לוֹמַר המיניאטורות הפרסיות, אבל תמיד מעלה משהו ייחודי כהד לגאונות האמן.

הרימון מסווג כגרגרי יער, אך הוא שייך למשפחה הבוטנית שלו: Punicaceae. הסוג היחיד הוא Punica, עם מין דומיננטי אחד הנקרא P. granatum. [מקור]. הרימון נזכר בתורה, בתנ"ך בשיר השירים ובאלקוראאן אלכַּרים כפרי קדוש וכמי שמביא מזל טוב, מעניק עושר ופריון [מקור]. שבתאי דונולו, רופא ומקובל יהודי מאיטליה שחי במאה הראשונה לספירה, ממליץ על מיץ רימונים לטיפול בדלקת גרון. טוביה הרופא שחי במאה ה-17 מייחס לפרי יכולת לעצור שלשול והרמב"ם כותב כי קליפות הרימון, הן כאבקה וכן כתה, משמשת להעלמת קמטים וטיפול בדלקת שקדים.

**הרימון** מכיל ויטמין C חלבון, מעט ברזל, אשלגן, סידן וויטמיני B, ביניהם **חומצה פולית**. הוא נחשב כמנקה עורקים, מאחה פצעים (בזכות הפעילות המכווצת של הטנינים שברימון), מגן על הלב, מ**נמיך לחץ דם סיסטולי** (הערך הגבוה), שומר על בריאות הערמונית, ו**מפחית כולסטרול,** אבל **המיץ** עצמו **אסור לחולי כליה**. הוא תומך במערכת המעיים, מגן מפני רעלים שנוצרים בקיבה, מפעיל את חלבון הנעורים ומונע הזדקנות העורקים וממליצים עליו למקרים של אנמיה, ואי-ספיקת כליות

הקליפה של הרימון מכילה את החומרים הפעילים טנינים-פוליפנולים (הנקראים פוניקלאגיניות). אלו עוברים תהליך בגוף שהופך אותם לחומצה אלג'ית שמהווה נוגד חימצון חזק ביותר.

קבוצת המחקר האנגלית, שהונהגה ע"י ד"ר אולומיוקון אולג'יד (Dr. Olumayokun Olajide), חקרה את כוחו של הפוניקלגין שנמצא בקליפת הרימון לדכא את הדלקת בתאי המוח ובתאים אחרים בגוף. פוניקלגין (תרכובת כימית טבעית) תרכובת זו הינה פוליפנול שהוא נוגד חמצון, המונע את התפשטות התאים ופלישתם וגם גורם למוות תאי בכמה סוגים של סרטן. במהלך הניסוי שלהם, הצוות בודד תאי מוח (הניסוי נעשה בבעלי חיים) ובחן את ההשפעה שיש לכימיקל הטבעי שמכיל ה-רימון, על תאי המוח. הם הגיעו למסקנה שהפוליפנול שמכילה קליפת הרימון, מאט את הדלקת בתאי מוח מיוחדים הנקראים מיקרוגלייה. תאי מיקרוגלייה הינם סוג של תאי גלייה, הנמצאים במערכת העצבים המרכזית של הגוף. הם אלה היוצרים את קו ההגנה הראשון להגנה על המוח מפני פגיעות.

למעשה בני אדם הצורכים קליפת רימון נהנים מכמות גדולה של פוליפנולים (Polyphenol), שנמצאים בה. תוספת של פוליפנולים מעוררת הפעלה של מנגנון הגנה טבעי של הגוף, וזאת מבלי להינזק כלל וכלל. [מקור].

נטילת כפית קמח קליפת רימונים ליום מקנה מנה איכותית של פוליפנולים לגוף דרך המזון.

נמצא כי מתן פוליפנוליים במזון או לתוך הווריד מגנה מפני שתפי דם פנימיים, מחזקת ושומרת על תפקודו של הלב ומאפשרת זרימת דם תקינה לכליות והכליות אוהבות דם, הרבה דם ודם נקי, כמו כן היא יעילה במצבי אנמיה ואי ספיגת ברזל ובכלל זה גם נגד אלרגיות. מתן פוליפנולים (בקליפת רימון כמותם גבוהה במיוחד 50-70 אחוז), לפני איסכמיה ממושכת (הפחתת אספקת הדם לשריר למשל לשריר הלב) נמצא כמגן מפני רה-פורפוזיה (נזק שניכר במעבר דם דרך כלי הדם בריאות, בלב ובמוח) באופן דומה: הפוליפנולים מבצעים pharmacological pre-conditioning. כלומר, הפוליפנולים מחקים מצב של סטרס והרקמה מגיבה במנגנוני הגנה, וכך היא מוכנה יותר לנזק של ניקוב (פרפורציה) של המעי [Baur JA, Sinclair DA. Therapeutic potential of resveratrol: the in vivo evidence. Nat Rev Drug Discov; 5(6): 493-506, 2006].

הקטצ'ינים – במיץ וקליפת הרימונים נמצאים מרכיבים בשם קטצ'ינים (catechins)- אנטי אוקסידנטים הינם חומרי מרפא מסוג פלבונים עם פעילות נוגדת חמצון גבוהה. הקצ'ינים הם תרכובות חיוניות לייצור אנתוציאנין (Anthocyanin) עם תפקיד נוגד חמצון ודלקתי. אנתוציאנינים שהם פוליפנולים הנמצאים בפרי הרימון ובקליפתו האדומה ואחראים על צבעיו. הקטצ'ינים מגנים על העלים הצעירים אשר אינם מפותחים דיים, ומספקים להם הגנה מוגברת מפני קרינה בטבע. הם אלו שגורמים לצבע האדום של התפוח, תות השדה וגם של המיץ שנוצר מפרי הרימון, הכלנית הכחולה – כחולה הודות לאנתוציאנין שבה וכך גם הכרוב הסגול – כאשר חותכים אותו אפשר לראות בו צבע כחול מאותה סיבה – האנתוציאנינים הם נוגדי חמצון חזקים במיוחד והם ידועים כמגנים מפני תהליכי הזדקנות. ככלל כל הפלבנואידים של הרימונים מראים במציאות ובמעבדה פעילות נוגדת חמצון עם עיכוב עקיף של סמנים דלקתיים כגון גורם נמק הגידול-אלפא (TNF-α – חלבון איתות תאים (ציטוקין) המעורב בדלקת מערכתית והוא אחד הציטוקינים המרכיבים את התגובה בשלב החריף) בו ידובר להלן,. [מקור]. אם טרם שכנעתי אותך בחשיבותה של קליפת הרימון לבריאותך – נא להמשיך לקרוא.

עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה. 1

לחלק הראשון הבצל והפלפלים

לחלק השני – החסה

לחלק השלישי – תפוח אדמה והבוטיראט

לחלק הרביעי – הכוסמת המופלאה

לחלק החמישי – נבטי הברוקולי וחלבון הנעורים – Nrf2

לחלק השישי – שיבולת השועל והבטא קלגן

לחלק השביעי – על האצות והפוקוקסנטין

alkaloids אלקלואידים התרופה מימי הקדמונים.

במקורות מדברים על הרימון כתרופה נגד תולעים – אלו מכוונים אל האלקלואידים שנמצאים בקליפת עץ הרימון ושורשיה לא בפרי ולא בקליפתו. האלקלואידים הם כימיקלים, חומרים על בסיס פחמן; הם ששימשו לטיפול בתולעים במערכת העיכול האנושית ביוון העתיקה ונוכחים בשל כך בכתבי הרפואה העתיקים [מקור].

קרבונילים פעילים הם חומרים רעילים (ALEs) הנספגים בחלקם לגוף ומשפיעים לרעה בצורה מאד משמעותית על בריאותינו – נחסמים על-ידי קליפת הרימון

בסוף שנות ה-90 חל מהפך בחקר המזון כתרופה, דומה היה כי הקיבה משמשת כביו-ראקטור (מונח שמשמש בתעשיית התרופות למכשיר שנועד לגידול תאים וחלבונים מהונדסים ולפיתוח חלבונים וחיידקים) להמשך תהליכי חמצון של מזון, תוך יצירת חומרים רעילים הנספגים בחלקם לגוף ומשפיעים בצורה מאד משמעותית על בריאותינו [מקור1, מקור2]. באותה תקופה נחשף שמיצי העיכול שבקיבה, מהווים מצע להמשך תהליכי חמצון של שומנים מהחי. פעילות זו לא טובה לבריאות – ומולידה רדיקלים חופשיים ומוצרי פירוק הנקראים ALEs (advanced lipid oxidation end-products) ובעיקר קרבונילים פעילים. חומרים כאלו מוכרים לנו בעיקר ממקורות הזיהום הרעלניים שפולטים לאוויר מנועי בעירה פנימית וכבשנים תעשייתיים, פחמן חד-חמצני (CO), גז חסר-צבע וחסר-ריח, דליק ביותר ורעיל ביותר, הנוצר בבעירה לא-מושלמת של פחמן או של תרכובות פחמן, כלומר בעירה בנוכחות כמות לא-מספקת של חמצן. כמו כן נוצרים בקיבה ציטו-טוקסיים, כלומר "תאים רעילים", המועברים ממערכת העיכול למערכת הדם [מקור1, מקור2]. מבין כל המזונות שהחוקרים בחנו בשר-אדום נמצא כמאכל הרע ביותר וזה שמעודד תהליכי חמצון של שומנים בקיבה יותר מכל שאר המזונות. הבשורה המעודדת נקשרת בפרדוקס הצרפתי ובקליפת הרימון – היין האדום מכיל כרימון פוליפנולים ביין הם מכונים רסברטרול (Resveratrol) ומקורם ביין בקליפות וזרעי הענבים, המסולקים בתסיסת היין הלבן, ולכן ריכוזם ביין האדום, מן הסתם, גבוה יותר (עד פי 10) אבל בתנאי שמדברים על יין ללא תוספת ביסולפיט – גופרית. כאשר מדברים על כמויות פוליפנולים הרי שהכמות של הפוליפנולים שבקליפת הרימון גדולה בהרבה. רימון אחד מכיל פי 3 יותר נוגדי חמצון, ופוליפנולים בהשוואה ליין אדום. ואין חשש לרעלים כפי שנמצאים ביין (חומרי שימור יין ללא תוספת ביסולפיט – גופרית שאסורים לחולי כליה המבקשים החלמה – נתן לרכוש יין כזה למשל כאן). המחקרים החדשים ניסו להבין את הסתירה, לכאורה, בין התזונה רבת החלבון מהחי ושומנים שמקורם בבעלי חיים, הנקשרת בהרגלי החיים בצרפת וגם נחשבת כגורמת להיווצרותם של הציטו-טוקסיים בקיבה ושל הקרבונילים הפעילים הם מקור למחלות לב, אי ספיקת כליות, אלצהיימר, כיווצרי שרירים כרוניים, אבדן הראיה ואלרגיות קשות גם לדלקות פרקים לבין מיעוט התמותה ממחלות לב בקרב הצרפתים לעומת ארצות אחרות. יותר מכך המחקר (של שנות ה-90) הראה שרמת התמותה ממחלות כלי-דם ולב בצרפת הייתה הנמוכה ביותר מבין כל הארצות, ולתופעה זו קראו "הפרדוקס-הצרפתי", ושייכו אותה להשפעת האלכוהול הנמצא ביין-אדום. כיום ברור: זה לא האלכוהול – מסתבר שהפוליפנולים שביין האדום הם שפועלים לטובת האדם והם פועלים בן השאר כנוגדי-חמצון ומקטינים את הסיכון להיווצרות קרישי דם, מפחיתים את רמות הכולסטרול הרע (LDL) ומונעים כיווץ של כלי הדם וכך מתאפשרת זרימת דם טובה יותר. רסברטרול שנמצא גם בשוקולד התגלה כמי שעשוי למנוע התפשטות של תאים סרטניים, כמו גם למנוע זיהומים ויראליים שונים ודלקות. במאמר שהתפרסם בספטמבר 2006 בכתב העת Brain Research Reviews הועלתה האפשרות שרסברטרול אף יכול למלא תפקיד במניעת מחלת אלצהיימר ולהגן מפני התנוונות תאי עצב, כיום מסתבר שניתן לשלוט בתהליך החמצון בקיבה ולמנוע אותו ע"י תוספת פוליפנולים ממקור של יין-אדום ועדיף מקמח קליפת רימונים (PPF) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]

למיץ רימונים עשויות להיות השפעות סרטן-כימותרפיות כנגד סרטן הערמונית בבני אדם מקור.

לאחר סרטן הריאות, הגורם השני המוביל למוות מסרטן בקרב אוכלוסיית הגברים הוא סרטן הערמונית. קליפת הרימון חשובה לגבר טרם הופעת הסימפטומים של המחלה; לכן התערבויות של מזון כתרופה ותזונה נכונה היו בימנו לבעלי ההשפעה המכריעה על איכות חיי הגבר בכלל והמטופל בפרט. מתן קליפת רימון, על ידי עיכוב התפתחות המחלה בעזרת קמח קליפת הרימון הוכח ביעילותו. [מקור] הוכח כי סרטן הערמונית באדם נבלם מכיוון שהחומר שנמצא בקליפת הרימון ובפרי יכולים לעכב את צמיחת התאים ולגרום לאפופטוזיס (להתאבדות תאי הסרטן ולהחלמת החולה). [מקור] מכיוון שהיא חוסמת NFκB. [מקור].

המינון של PPF שנדרש כדי לעכב את התפשטות התאים של קו תאי סרטן הערמונית LNCaP הוא ב 50% (ED (50) ובמחקר שמובא כאן היה 70 מיקרוגרם / מ"ל, בעוד שבדרך כלל תאי אפיתל הערמונית הרגילים (hPrEC) מושפעים באופן משמעותי כבר במינון של (ED (50) = 250 g / mL). השפעות אלה תיווכו על ידי שינויים הן בהתפלגות מחזור התא והן בזירוז של אפופטוזיס [מקור].

בשנים האחרונות הסתבר שפוליפנולים שנמצאים בשפע בקליפת הרימון ובקמח מקליפת הרימון מפעילים את גורם השעתוק Nrf-2, וכך משרים ביטוי אנזימים המסנתזים גלוטתיון, GST, GPx, ו- HO-1 [ מקור1 מקור2, מקור3, מקור4]. הווה אומר מעורבות גדולה בתהליכי החלמה, תיקון פצעים פנימיים וניקוי מערכת נוזלי הדם והמטריקס – מערכת הנוזל הבן-תאי.

גלוטתיון (GSH) – כשמדברים על ריפוי ודרכים חדשות ברפואה המתקדמת מצביעים על יצור גלוטתיון על-ידי הגוף (סינטזה עצמית – חיבור והרכבה של- 3 חומצות אמינו בלבד – מכונה פפטיד, כלומר חלבון קצר [מקור]). גלוטתיון הוא מהעוצמתיים שבנוגדי החמצון. הוא מכיל מולקולת גפרית ולכן אני מבקש מהמחלימים להוסיף צרור עלי רוקט או חרדל לסלט (שמכילים גפרית), והוא מיוצר בגוף, במעיים על-ידי מערכת החיידקים ה"טובים" וזאת הסיבה לדרישתי ליטול כף פסיליום בבקר ובערב – כמזון לחיידקים אלו. הגלוטתיון (GSH) שמפעיל את מגן הנעורים – הNrf-2 בו ידובר בהמשך בהרחבה – הוא הדבר הכי חדש בתהליכי רפואת ההחלמה. מכל מקום הגלוטתיון לצג ה- Nrf-2 זוכים לתשומת לב מחקרית הולכת וגוברת בעשור האחרון. וכאשר מדברים על ריפוי, בהבדל מתחזוקת מחלה, מדברים על מזון כתרופה כתחליף לתרופות. ההתנגדות של המרפאים החדשים לתרופות מתבססת בן השאר על נזקי התרופות לגלוטתיון. ללא גלוטתיון אין פעילות של שומר הנעורים (ה-Nrf-2 מכונה מגן או שומר הנעורים), לא יכול להיווצר איזון בין רדיקלים חופשיים לנוגדי חמצון, אין תיקון לפצעי הממברנה, אין החלמה מדלקת כרונית, אין שיבה לגמישות העורקים, אין החלמה מאי-ספיקת כליות. למאמרי על הגלוטתיון ועל התרופות הטובות שמחסלות אותו בגוף – כאן.

בני אדם הצורכים **גרדת קליפת רימון** נהנים מכמות גדולה של **פוליפנולים**, שנמצאים בה. תוספת של **פוליפנולים** מעוררת **הפעלה של מנגנון הגנה טבעי של הגוף**, וזאת מבלי להינזק כלל וכלל. כמו כן נמצא ש**קליפת הרימון** יעילה לתהליכי החלמה של חולי כליה, סוכרת וסרטן הערמונית והגנה פני חימצון שומנים מהחי. היא מביאה באמצעות שיפור רמת הגלוקוז בדם, אינדקס היפרטרופיה בכליות, **חיזוק צינורות גלומרולי** (Glomerulus) פקעית הכליה מה שמסייע לי להרים את מדד הסינון הפקעתי שמכונה בבדיקות הדם שלך ה-**GFR**, הגדלת עובי קרום המרתף והפחתת סמני מחלות הכליה ואבדן גמישות העורקים. היא חשובה לחיזוק מערכת הלב ויעילה במצבי אנמיה – טלו כפית גרדת רימון ליום והחלימו.

הכנה ביתית של קמח קליפת רימונים (PPF) לאחר שלב הוצאת הגרעינים (כמנה נפרדת – האסורה לחולי כליה) נשארת קליפה. את הקליפה אני חותך, ומרסק ומניח על מגש לייבוש בשמש. לאחר שזו התיבשה, אני מניח אותה על קרש חיתוך ומרסק אותה עם סכין לפרורים שאותם אני מכניס למטחנת סוכר וטוחן לקמח קליפת רימונים – הוא התרופה הנדירה והחשובה כל כך. ניתן לרכוש PPF ברשת למשל **כאן**.

מבוא

הצמחים מייצרים מגוון עצום של מטבוליטים מאבני הבניין של התא, חומצות אמינו ושומן, פחמימות ונוקליאוטידים. המטבוליטים המשניים secondary plant metabolites)) אינם חיוניים באופן מיידי לקיום התא הצמחי והם מצויים בריכוז נמוך יותר מאשר המטבוליטים הראשיים. בתחילה, הדעה הייתה שמדובר בחומרי פסולת שהצמח אינו מסוגל להפריש. כיום ידוע שלחומרים אלו תפקיד חשוב באינטראקציה בין הצמח וסביבתו, והם גם מגנים עליו מעקות שונות כמו תנאי קרקע ואקלים קשים. במלחמת ההישרדות במערכת אקולוגית ובאורגניזמים רבים (ecosystem), אחד מכללי המשחק החשובים הוא: "תאכל ואל תיאכל". צמחים שאינם ניידים ונמצאים בדרגה נמוכה בשרשרת המזון, למדו להכיר עיקרון זה היטב. אמנם צמחים מסוימים "מעוניינים" שפירותיהם ייאכלו ע"י יצורים שיפזרו את זרעיהם, אך הם גם מייצרים חומרים שמונעים מבעלי חיים אחרים מלאכול אותם. חלק מחומרים אלו הם רעילים, וחלקם הם אנטי-נוטריאנטים, כלומר פוגעים בספיגה של נוטריאנטים אחרים ממערכת העיכול. נוטריאנטים – חֹמֶר מָזוֹן (נוּטְרִיֵּינְט או נוטריאנט) הם תרכובות כימיות המצויות בתזונה, החיוניות לבניית הגוף ולאספקת אנרגיה. ויטמיני A, C, E, D, B12, סידן, אשלגן ומגנזיום הם גודמאות לנוטרינטים. פוליפנולים שנמצאים ברימון באחוזים גבוהים (50% -70%) מהווים מהפך בהבנת המזון כתרופה – למעשה, הפוליפנולים (polyphenols), נחשבו בתחילה לאנטי- נוטריאנטים כיוון שחלקם מונעים ספיגה של ברזל, ובנוסף הם משרים עקה חמצונית כשהם נאכלים במינונים גבוהים. בשנים האחרונות הסתבר שפוליפנולים כמו אלו שנמצאים באחוזים גבוהים (50% -70%) בקליפת הרימון מפעילים את גורם השעתוק nrf-2, וכך משרים ביטוי אנזימים המסנתזים גלוטתיון, GST, GPx, ו- HO-1[4-6].

Nrf2 – בין הפיזיולוגיה האנושית לבין הטכנולוגיה

Nrf2 הוא כמו ראש מערכת ההגנה הפנימית שלנו; הוא חלבון שמגן עלינו ככל שאנו מתבגרים ומאפשר תהליכי החלמה עמוקים וחידוש גמישות העורקים וצנרת הגוף. הנושא החם ומי שנמצא בין הפיזיולוגיה האנושית לבין הטכנולוגיה

בעיקר, Nrf2 מגן על גופנו מפני לחץ חמצוני והנזק שהוא גורם. בגוף שלנו מתרוצצים רדיקלים חופשיים חלקם נוצרים בגוף, עמוק בתוך התאים כתוצר לוואי של תהליכים רגילים לייצור אנרגיה ובחלקם הם משמשים להגנתו, אך רובם מתפתחים מתזונה לקויה ואורח חיים אפנתי אך שגוי רפואית. הם בדומה לילדים שצריכים שיהיה להם חבר או חברה זקוקים להיות בקשר, הרדיקלים החופשיים הם יצורים נואשים בהם אלקטרונים בודדים המחפשים אחר אלקטרון אחר להתחבר אליו. בהעדר זה הם מתרוצצים כילדי פרא האוחזים סכין ביד וחותכים כל מה שנקרה בדרכם. אלקטרונים (בגלל תכונותיהם האלקטרומגנטיות) "אוהבים" להיות בזוגות. וכאשר אין להם אחד, הם מחפשים אחד כזה. ובאופן נואש, ועל ידי קריעה, תלישה ו"גניבת" אלקטרונים ממולקולות אחרות הם יוצרים הרס וחורבן של ממש בגופנו. רדיקלים חופשיים מסוגלים לקרוע חורים ב- DNA מה שמתפתח לסרטן, או לקלקל את החלבונים והליפידים [טריגליצרידים, פוספוליפידים וסטרואידים (כולסטרול נמנה על קבוצה זו)] המרכיבים את הרקמות ולהרוס את גמישות העורקים מה שמתפתח ללחץ דם עודף, כולסטרול גבוה, אי-ספיקת כליות, שבץ מוח, למחלת לב וכלי דם (CVD)לדלקת פרקים ואלרגיות וכמובן לטרשת העורקים ומחלה דלקתית כרונית של דרכי הנשימה [אסטמה (גנחת הסמפונות, קצרת) סרטן ריאות]. כתוצאה מכך, מולקולות מכריעות נפגעות, נחלשות, לא מתפקדות או אינן מסוגלות למלא את תפקידיהן. והאדם נופל ומתדרדר למחלה כרונית קשה. כאן נכנס אחד הנושאים הכי חמים של הרפואה החדשה והמתקדמת – גורם גרעיני Erythroid Factor 2 – בקיצור Nrf2 (כלי להעתק מכני של המקור – כלומר, מכפיל כתעשיין את היסודות שהגוף זקוק להם במלחמתו ברדיקלים החופשיים) כל מי שמבקש את המרפא למחלות הכרוניות לצד הדרך להבריא ואת החדשנות מבין שהכל – כולל הרפואה המחלימה נשאב גם ברפואת הממסד והמחקר העכשיו אל בין הפיזיולוגיה האנושית לטכנולוגיה שנמצאת סביב ה- Nrf2, החדשות מציפה את הרשת בפוסטים בבלוגים על ה- Nrf2 והנושא מגיע עכשיו עד לסרטוני יוטיוב, לאן שנסתכל שומעים את המונח Nrf2 – חלבון מגן הנעורים, המגן הגדול – גורם גרעיני-אריתריד 2 erythroid-2-גורם-2 גם אם זה רק עובר לידך הוא מזמזם לך באוזן: חלבון מגן הנעורים, "גורם גרעיני-אריתריד 2" הפעלת ה Nrf2 מביאה אותך אל ההחלמה – לבריאות זה הנושא החשוב ביותר כיום והוא שב עתה בכותבי על קמח קליפת הרימון, אבל העליתי את הנושא במאמרי ה- 6 על עשר המזונות הבריאים ביותר לחולי כליה – כאשר דנתי על המטריקס (הנוזל הבן תאי) ועל נבטי הברוקולי, אם כן לא רק האצות שהוזכרו במאמר השמיני, מפעילות את ה – Nrf2 תזכורת: החומר הפעיל בברוקולי הוא הסולפורפאן (sulforaphane) והוא נמצא בכמויות גדולות במיוחד בנבטי הברוקולי ה Nrf2 אוהב את הברוקולי, את הסולפורפאן כי הוא מפעיל אותו כך גם לגבי האצות האדומות והוא הדין לגבי קליפת הרימון שלושתם אהובים על ה- Nrf2 כי הוא רדום, ישן ולא יכול לפעול בהעדרם. הוא שנחשב לסוכן העיקרי המעניק הגנה [מקור] לתאי הגוף מפציעות, זקוק ל PPF, כדי לתפקד – כיפיפייה הנרדמת הנזקקת לנשיקתו של הנסיך על הסוס הלבן – מצווה עליך להעניק את קמח קלית הרימונים את ה PPF לחלבון הזה. יודגש שללא Nrf2 , הרדיקלים החופשיים משוטטים בגוף כחמומי מוח נטולי פיקוח, ומעוררים הרס ל- DNA ולרקמות שלנו כולל פגיעות, קרעים ופציעות לצנרת הניקוז שבכליה – ופגיעה זו מובילה למוות ואין לרפואת הממסד תרופה לה כי כמה כבר עולה קליפת רימונים – הנחשבת בתרבותנו המוזרה: אשפה. ווסת תאים זה מוביל את מערכות ההגנה הפנימיות שלנו כנגד לחץ חמצוני והזדקנות להצילך בעת חולי. הוא שידובר בו להלן,.

**ערכת קו ההגנה הראשון של ירון מרגולין** – קו ההגנה הראשון נחלש ומייצר מחלות ניווניות קשות שקשיות העורקים בבסיסן – תהליך ההחלמה מתחיל בהגמשת הצנרת מחדש – תהליך זה מתעצם בעזרת תמצית זרעי ענבים – (תוסף מזון רב עוצמה שעובר דרך מחסום הדם-מוח ומחזק את מערכת העצבים 200 מ"ג) במינון של 500 מ"ג לחולים שמדד גמישות עורקיהם דורש זאת ובמיוחד במצבי אנמיה מסיבה של אבדן גמישות צנרת העיכול – יש לקחת כל יום למשך 3 חדשים. יין אדום נטול סולפיד הוא תשובה מתאימה למקרה זה. תמצית זרעי ענבים יכולה לשנות את כל משק הברזל בגופם, ביחד עם תוסף קואנזים קיו- 10 (400 מ"ג) יכול להפחית כולסטרול, להוריד לחץ דם ולשפר את תפקוד הכליות והריאות. תוסף קואנזים קיו-10 מסיס בשומן ופעיל בתוך התאים, נטילה של 400 מ"ג ליום למשך 4 חודשים (שימוש בכמוסות שמכילות ג'ל, מאפשרות לקחת מינון מופחת) – ויטמין C הוא ויטמין מסיס במים, מינון של 500 מ"ג יעיל לעבודתו בזרם הדם- ויטמין C פועל גם להעשרת ייצור הגלוטתיון בגוף (בו ידובר במאמר שנושאו התרופות הטובות והרע). מינון מומלץ של ויטמין סי 3000 מ" ג – לחלק לאורך היום), חומצה אלפא ליפואית הוא התוסף מזון הכי יעיל בתוך התאים, מעטים יודעים שמדובר ביסוד לאומגה 3 שבעזרתו הגוף משלים את חסרי האומגה 3 הנדרשים לו. מומלץ ליטול ALA – חומצה אלפא ליפואית במינון של 600 מ"ג שפעילה הן בזרם הדם והן בקרומי התאים – כי חומצה אלפא ליפואית מיוחדת בכך שהיא מסיסה גם במים וגם בשומן. וויטמין E מסיס בשומן, בטוח מאוד לשימוש, בעל השפעה גדולה על מערכת החיסון ונטילתו חשובה במיוחד בגיל המבוגר, אני ממליץ על מינון של 400 יב"ל ליום, ויטמין E יעיל בקרומי התאים – (מומלץ ליטול אותו רק כתוסף טבעי ומסוג די-אלפא-טורופרול), ויטמין E מסייע לתהליכי גמישות העורקים אבל יש לשקול אפילו יותר ממינון כמו למשל 500 – 800 יב"ל ליום (של ויטמין E). במקרי האנמיה היא אחת הצרות הגדולות בתהליכי החלמת הכליה (מופיעה בדרך-כלל יחד עם שלב היציאה מסכנת חיים בטיפולי ההחלמה אך עלולה לדרדר את המצב, אם לא תטופל נכון) טיפול בהחלמת הכליות הסוררות כולל התמודדות עם מצבי אנמיה ויש לשקול גם נטילה במינון של 3,200 יב"ל ליום. יש לדעת שויטמין C וחומצה אלפא ליפואית יכולים למחזר ולהשיב לוויטמין E ולגלוטתיון את צורתם הפעילה ובכך להגביר את האפקט של ההחלמה והגמשת העורקים. בנוסף לכך אין הוכחה לטענה שויטמין C משפיע לרעה על אבנים בכליות! יש להקפיד על נוכחות מאוזנת של מינרל אבץ (נבט חיטה, עדשים), מגנזיום (400-500 מ"ג ליום) ושל הקרואטנואידים (מגוון פרות וירקות) וסיבים תזונתיים – ההמלצה שלי ליטול כפית פסיליום 100% ליום כשמדובר ב95% הנפוץ בארץ יש ליטול כף בבקר וכף בערב. חומצה אלג'ית היא חלק מערכת קמח קליפת רימונים, (Ellagic acid). משמשת לתיקון מערכת החיסון של דופן המעי, סילוק דלקות, ולניקוי אבר הכליות מכספית שהיא אחד המזיקים הגדולים ביותר לכליה. מינון 500 מ"ג. השימוש המוצע הוא ליטול 2 טבליות פעמיים ביום. בנוסף לאגוז ברזיל אחד, שמכיל סלניום גם הוא ומטהר את הכליות מחומרים כימיים הרסניים. פיטוסטרולים הם מגן רב עוצמה הפועל על ולמען שלמות דופן העורקים, הכוסמת מכילה אותו, אבל יש להוסיפו 2 מ"ג ליום עד שאפשר להשתחרר מעט ממנו. אזהרה – הגם שאלו בטוחים לשימוש וניתן ליטול אותם כל החיים לא כן התוספים הבאים: ברזל – הברזל מחמצן יש ליטול אותו רק כשהוא קשור לתרכובת אורגנית הכי טוב ליטול אותו מהתזונה, כ-20 – 30 מ"ג ביום, במשך לא יותר מ 3 חודשים ורק תוסף ברזל ביסגליצינאט. אין לקחת תוסף ברזל לחולי כליה ללא בדיקה חוזרת אצל הרופא יתר ברזל יכול להביא לאסון חימצוני! ויטמין A (אסור ליטול כתוסף ויטמין A), ניאצין B3, B2, יוד, סלניום (מותר רק עד מינון 400-500 מק"ג ליום, וויטמין D3 -2000 יב"ל פעמים ביום 2000 יב"ל בבקר ו 2000 יב"ל בערב. ישנה טענה שלויטמין D3 השפעה שלילית על אבנים בכליות ועל ספיגת ברזל משום שהוא מעלה את רמת הסידן בדם – מינון של 500-800 יב"ל של ויטמין D3 נחשב בטוח לחלוטין באסכולה זאת. השתמשו בעת הצורך בויטמינים והוסיפו מינרלים לתזונתכם הם מיטיבים עם העורקים מחזקים את קו ההגנה הראשון של הגוף גם אינם יקרים יש לצרוך כל אלו או אחד מהם אך ורק אם רופא שמכיר היטב את מצבכם הרפואי מאשר זאת!!! בצילום בצילום ירון מרגולין, פרוזדור רווי קריסטלים – עמק הלואר, צרפת. Yaron Margolin at the amazing LE CHÂTEAU DE BEAUVOIS.

המפתחות להבנת תהליכי העומק של ההחלמה

הדלקת והקרעים של דופן התא גם אם הם מתרחשים באופן טבעי ויום יומי בגוף. הם אחת הבעיות המרכזיות בבואנו לטפל באי ספיקת כליות כמו גם בסוכרת ושאר מחלות כרוניות שהוזכרו לעיל כדלקת פרקים, שבץ מוח, אלצהיימר ויתר לחץ דם – לכולן בסיס משותף דלקת שעומדת בבסיסן וחלבון גורם שעתוק – גורם 2 גרעיני-אריתרואיד 2 (כלי להעתק מכני של המקור) אשר בעזרת הגלוטתיון שהוזכר לעיל, והפעלת ה Nrf2 הדלקת נעלמת והאדם נכנס למסלול של החלמה. מאמרי על הדלקת – על קרום התא שנקרע – בו העליתי בו את השאלה מה היא דלקת, כיצד היא נוצרת ואיך להחלים ממנה ללא תרופות, למשל בעזרת PPF, אצה אדומה נמצא כאן– רוצה לעיון במאמר על הדלקת נא להקליק כאן.

ביולוגיה סלולרית חוקרת את התכונות הפיזיולוגיות של תאים, כולל את המבנה שלהם, צרכיהם התזונתיים, מחזור חיים, איתותים וחלוקה.

מערכות ההגנה הסלולריות – היא פעילות הגנתית נוכחת בתהליכים תוך תאיים שונים במגמה לשמור על המבנה שלהם תקין ושלם, בעיקר נוכח פעילותם התוקפנית של הרדיקלים החופשיים רבי העוצמה ופולשים זרים, פתוגנים שמבקשים להכנס לנישה התוך תאית.

להסבר המעמיק ראו בנספחים למאמר זה.

החסינות האוטונומית של התאים והאותות

התא מהווה מקור תזונתי אטרקטיבי להפליא לטפילים ופתוגנים פוטנציאליים. לכן כל האורגניזמים פיתחו את היכולת להתגונן מפני איומים כאלה [מקור]. ואכן רוב המינים כולל האדם מסתמכים לחלוטין על הגנה עצמית פנימית להגנה. מערכת זו תורמת למה שנקרא: חסינות אוטונומית של התאים [מקור]. הגנה עצמית תאית זו פועלת ובכל זאת כמות החולי נפוצה וגם חוסר יכולתן של התרופות למגר אותה הובילו לשאלות וחקר בנושא זה. מסתבר שמערכת החיסון (המסורתית) שמעניקה עמידות גופנית נוכח פתוגן פולש והרצה של תאים לבנים לתקוף אותו הם תאי חיסון מקצועיים שמסיירים בגוף בחיפוש אחר פתוגנים לתקוף ולנטרל אותם לא פועלת במחלות כרוניות קשות כגון אי-ספיקת כליות. הדלקת מכריעה חולים רבים והאנטיביוטיקה לא מסייעת. כאן נכנסת החסינות תאים אוטונומית (הנקשרת במערכת הגנה סלולרית, יורחב עליה בנספח א', למטה.) לתמונה. החסינות האוטונומית של התאים שונה ממנה ושומרת על תאי חיסון בודדים וגם על תאים שאינם ניתנים להגנת התאים חיסוניים מפני האיום המיידי של זיהום ונזק חמצוני [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]). לכן, בבואנו להחלים מחלה, שתהליכי הריפוי בה כשלו והתרופות שנקשרות בה לא עוזרות אלא לעתים אף מדרדרות את המצב, יש לזכור כי מדובר במערכת שמירה והגנה על הגוף שהיא אחרת ושונה מהמוכרת. מכאן שאין עוד להסתמך על מערכת החיסון, והתרופות שלכאורה מאזנות אותה כי החיזוק מביא לסערת ציטוקינים ותקיפה שלה את הגוף כפי שקרה לאחרונה עם העצמתה בקרב חולי קורונה למשל,. את הדלקת הכרונית הזו יש להחלים בחיזוק היסודות שהתערערו בנסותם הם ללחום ולהגן על בריאותנו ללא אמצעים. מכאן ואילך אנחנו מדברים על מערכת ההגנה הסלולרית, זו שהולכת ונחשפת כיום על מחמצנים חזקים דוגמת ROS, על מיני חנקן תגובתי (RNS) ועל התגובה הדלקתית בכלי הדם והיא כוללת אינטראקציה מורכבת בין תאים דלקתיים (נויטרופילים, לימפוציטים, מונוציטים, מקרופאגים), תאי אנדותל (EC), תאי שריר חלק בכלי הדם (VSMC), אבדן גמישות השרירים האלו ועל הנוזל הבן תאי – מכונה מטריקס (ECM) ועל מערכת ההגנה הנוגדת חמצון והפלבנואידים, שנמצאים בשפע בקמח קליפת הרימונים PPF.

דלקת מקורה בפגיעה בקרום התא – הבעיה מתחילה משמגלים שתאים הקשורים לקרום יכולים לספק מקלט מצוין לפתוגנים [מקור1, מקור2]. כאן נכנסת ביתר עוצמה המערכת ההגנתית – סלולרית. הגנה סלולרית נקשר בפעולת המנגנון של החלקיקים הפנימיים, הזערוריים, שבונים את התא למען עצמו. חיישני החיסון שמרכיבים את מערכות ההגנה הסלולריות חלק מהם. חלקיקים שחייבים לגלות רגישות גבוהה; להיות ממוקדים למיקום המדויק; או להיות חלק ממערכת מעקב נרחבת ורב-שכבתית לאיתור זיהום ומזהמים נסתרים. פתוגנים הנכנסים לנישה התוך תאית היא ש"מועדפת עליהם", אבל לשם כך הם חייבים לחצות לפחות מחסום פיזי אחד (ולעיתים קרובות שניים או שלושה) [מקור]. מעבר בכל מחסום דורש התאמות ספציפיות, ובכל שלב, קולטני זיהוי תבניות (PRR) ומכונות חושיות אחרות ממוקמות, כדי להתריע בפני התא המארח על קיומו של זיהום מתקרב, בעוד שגורמי הגבלה עומדים לעכב שכפול והפצה [מקור1, מקור2, מקור3], דפוסים כאלה נקלטים על ידי קולטנים רגישים, מפוענחים ומניעים או מעכבים תגובה חיסונית, בהתאם למשמעות האותות הללו, אך בניגוד לקולטנים אחרים לזיהוי תבניות המעכבות זיהום נגיפי חוסמות שכפול נגיפי באופן מיידי וישיר [מקור]. נחשף יותר ויותר מנגנון בו מניעת חלוקה חשובה בהגנת התא על עצמו, שהרי החלוקה מונעת ואפילו מפריעה להתפתחות של קולטנים חושיים ספציפיים לתאים ומצמצמת את האיתות למערכת ההגנה המוכרת. מדובר במהלך עדין ומאוד מורכב ומפעים, כבר מרגע זה נראה, שעומד כאן לפנינו משהו חדש וכמעט שאינו מוכר [מקור1, מקור2, מקור3]. יסודות גנומיים ותת-גנומיים נראים כמי שמקנים מאפיינים פונקציונליים לחלבוני אפקטור אינטרפרון ( IFN–inducible effector proteins) המגבילים חיידקים, פרוטוזואים ווירוסים בתאים תת תאיים שונים ובשלבים שונים של מחזור החיים של הפתוגן [מקור].

האינטרפרונים

האינטרפרונים [Interferons (IFNs] הם חלק ממערכת הבקרה של מערכת החיסון, והתגובה האנטי-ויראלית [מקור] ומה שמכונה אפקט החיסון החזק [מקור], ובשל השפעתם עליה הם משמשים לטיפול במחלות כגון מחלות כבד, טרשת נפוצה וסוגי סרטן שונים גם עקב פגיעה במערכת העצבים המרכזית. במקרים רבים הם משמשים לא רק כטיפול תומך, אלא כתרופה מצילת חיים ממש – לדוגמה, בטיפול בדלקת כבד נגיפית [מקור]. אינטרפרונים (IFN) גורמים לביטוי של מאות גנים כחלק מתוכנית אנטי מיקרוביאלית משוכללת שנועדה להגן נגד זיהומים בכל התאים הגרעיניים – תהליך המכונה חסינות תאים אוטונומית [מקור]. לאחר גילוי האינטרפרונים (IFN), חלה התקדמות ניכרת בתיאור אופי הציטוקינים עצמם (משפחת הציטוקינים IFN מוכרת כיום כמרכיב מרכזי בתגובת החיסון המולדת וקו ההגנה הראשון מפני זיהום נגיפי בגוף.), רכיבי האיתות המכוונים את תגובת התא ופעילותם האנטי-ויראלית. מחקרי מיקוד גנים הבחינו בארבעה מסלולי אפקטור עיקריים של התגובה האנטי-ויראלית ואחד מהם נחקר על-ידי חוקרים ישראליים (כאן) התגובה האנטי-ויראלית בתיווך IFN: מסלול ה- Mx ,חלבונים עמידים למיקסוקס (Mx), חלבוני GTPase הקשורים לחסינות (IRG) וכנראה קשורים בפגיעה בממערכת העצבים המרכזית [מקור], מסלול ה- 2 ', 5'-oligoadenylate-synthetase מכוון לריבונוקלאז L, מסלול ה- R החלבון קינאז והמסלול דמוי ISG15 כמו אוביקוויטין [מקור1, מקור2]. מסלולי אפקטור אלה חוסמים תעתיק נגיפי, משפילים את ה- RNA הנגיפי, מעכבים את התרגום שלהם ומשנים את תפקוד החלבון כדי לשלוט בכל השלבים של שכפול נגיפי. המחקרים האלו מאוד מתקדמים, שוטפים את הרשת, וממשיכים לחשוף פעילויות נוספות של חלבוני אפקטור לצד פונקציות בלתי צפויות של התגובה האנטי-ויראלית. בעלי חוליות, בכלל זה נמצא גם האדם, פיתחו מערך של גנים של IRG בכללותו, מתוכם 21 מזוהים כפונקציונליים להתנגדות לפתוגנים, מזהמים ואנטיאוקסידנטים [מקור]. יודגש בהקשר זה כי עד כה זוהה בבני אדם רק גן IRG פונקציונלי אחד (IRGM) ופסאודוגן אחד. [מקור] מולקולת האפקטור שהוזכרו למעלה מסומנות גם IFNγ זוהו כמי שיכולות להפעיל חלבונים אלה בהתנגדות לפתוגן תוך תאי. [מקור]
בכל אזור תת-תאי מגויסים מנגנוני אפקטורים המושרים על ידי IFN כדי להגן על פנים התא המארח מפני זיהום חיידקי וסלולרי. מנגנונים אלה מסתמכים על כימיקלים חמצוניים, חנקתיים ופרוטונטיביים, כמו גם על פעילויות תזונתיות אשר מגבילות לחומרים מזינים, כמו למשל אבקת קמח הרימונים, וממברנוליטיים – membranolytic activities. [מקור1, מקור2, מקור3].

חסינות תא אוטונומית והאותות

חסינות תא אוטונומית – cell-autonomous immunity. היא הדבר החדש בהבנת תהליכי ההחלמה – מדובר במכלול גורמים שכוללים מאות מוצרי גנים אשר מועתקים כתגובה לאותות שמקורם באינטרפרון (IFN), גורמים נמק בגידול (TNF), אינטרלוקין -1 (IL-1) ומשפחות קולטן דמוי אגרה (TLR)]מקור1, מקור2]. רבים מהחלבונים המושרים הם שמקנים חסינות מיקרובידנית ישירה בכל התאים הגרעיניים [מקור1, מקור2, מקור3]. מדובר בדפוסים מולקולריים שנמצאים בשרות מערכת החסינות האוטונומית – הקשורים לנזק ולתאים פגועים, פצועים (DAMP) הן מולקולות האותות שמשדרות: סכנה – מערכת האזהרה האנדוגניות שמשתחררות מתאים פגועים או גוססים ומפעילות את מערכת החיסון המולדת על ידי אינטראקציה עם קולטני זיהוי תבניות (PRR). למרות ש DAMPs (מערכת של לתאים פגועים) תורמת להגנת המארח, תאים פצועים אלו מקדמים תגובות דלקתיות פתולוגיות.

למרות ש DAMPs (מערכת של לתאים פגועים, פצועים וחבולים) תורמת להגנת התא המארח, היא מקדמת תגובות דלקתיות פתולוגיות !!!

מחקרים אחרונים העלו כי DAMPs שונים, כגון תיבה 1 בקבוצת ניידות גבוהה (HMGB1), חלבוני S100 [הנחשבים גם כמולקולות דפוס מולקולריות הקשורות לנזק (DAMPs)] וחלבוני הלם חום (HSP), מוגברים ונחשבים כבעלי תפקיד פתוגני במחלות דלקתיות כולל דלקת מפרקים שגרונית, זאבת אדמנתית מערכתית, דלקת מפרקים ניוונית, טרשת עורקים, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, אי-ספיקת כליות וסרטן [מקור] DAMPs רבים הם חלבונים גרעיניים או ציטוזוליים עם פונקציה תאית מוגדרת שכאשר הם משתחררים מחוץ לתא לאחר פגיעה ברקמות, הם עוברים מסביבתם המוגנת למתחמצן וכתוצאה מכך משתנה המבנה המרחבי שלהם (דנטורציה) ובהתאם גם היכולת התפקודית שלהם. מעל DAMPs, ישנם DAMPs אחרים שמקורם במקורות שונים, כגון ECM (מטריצה חוץ-תאית), מיטוכונדריה, גרגירים, ER (reticulum endoplasmic) וממברנת פלזמה [מקור]. דפוסים מולקולריים הקשורים לנזקים (DAMP) הם מולקולות המשתחררות בעקבות לחץ תא או פגיעה ברקמות ונחשבות כאותות סכנה אנדוגניים (שמיוצר על ידי האורגניזם עצמו.), מכיוון שהן גורמות לתגובות דלקתיות חזקות על ידי הפעלת מערכת החיסון המולדת. כאן יש להדגיש כי מערכת החיסון המולדת היא השורה הראשונה של הגנת הגוף המשרה תגובות חיסוניות מידיות כנגד פתוגנים [מקור]. הדלקת ברגיל, היא לא רק חלק ממערכת החיסון המולדת היא גם נובעת ממצב בו מערכת החיסון המולדת מזהה פתוגנים או מולקולות הפולשות מפגיעת רקמות דרך קולטני זיהוי תבניות (PRR), כגון קולטנים דמויי אגרה (TLR) ודלקות של מערכת החיסון המולדת [מקור1, מקור2].

לפנינו לא הדלקת המוכרת: תגובה מגוננת על מנת לסלק גירויים מזיקים, ליזום תיקון רקמות ולהחזיר את הבריאות, אלא חלק ממהלך דלקתי שאינו דלקת זיהומית.

[מקור1, מקור2]. לאחרונה, ראיות מתפתחות הראו כי DAMPs ׁׁׁׁ(דפוסים מולקולריים הקשורים לנזק) ממלאים תפקיד מפתח בפתוגנזה של מחלות אנושיות על ידי גרימת דלקת [מקור].

ההגנה העצמית נחשפת לפניך, כאן במורכבויותיה. היא מתחילה עוד לפני שפתוגנים באים לחסל ולהרע במגע עם פני התא. חומרים כימיים משמשים להרתעת חיידקים מלהתקרב לתאי מארח, כגון מי חמצן (H2O2) הנוצרים על ידי האנזימים הנוכחים שם DUOX2 [מקור] מייצר מינים של חמצן תגובתיים מיקרובידיים (ROS) כדי לעכב פתוגנים נכנסים וה-ROS הוא אחד הרדיקלים החופשיים האיומים ביותר לבריאות הגוף.

[מקור].

כל התאים מוקפים בקרומים חיצוניים, ותאים אוקריוטים מחולקים על ידי אנדוממברנות (קרומי תא פנימיים) לתאים פנימיים מרובים. קרומים אלה מהווים חסמים פיזיים לזיהום. אלא שהפתוגנים פיתחו פתרונות שונים לאתגר זה. וירוסים אפופים מסוימים, כמו HIV, נגיף הרפס סימפלקס (HSV), וירוס סרקומה של Rous, למשל מתמזגים עם קרום הפלזמה כדי להעביר את הגנום שלהם לציטוזול – מטריצה ציטופלסמטית (באנגלית: Cytosol) הוא הנוזל הציטופלזמתי הנמצא בתוך התאים. אירוע כזה מוחש על ידי התא באמצעות חלבוני ממברנה פולי-טופיים (polytopic membrane proteins) כמו STING להפעלת הגנות אנטי-ויראליות [מקור]. חלבונים מיקרוביאלים המוטבעים בקרום הפלזמה מגבירים עוד יותר את יעילותו כמחסום.

הרפואה החדישה מבקשת להבין, לחקור ולהעצים מערך הגנה על התא מחמצון, במיוחד על-ידי מחמצנים רבי עוצמה כגון ROS, כאן אני מבקש להסביר את תכונות ההגנה הסלולריות של PPF באמצעותו של ה- PPF יכולתו של הגוף להפעיל ולשם הדגשה בעזרתו של שומר הנעורים האגדי = גורם 2 גרעיני-אריתרואיד 2 (Nrf2 ) עולם אחר, חדש שיכול ורק בעזרת המזון כתרופה וכאן הוא קליפת הרימון (PPF), יכולת מדהימה לנטרל ישירות מיני חמצן תגובתי/מיני חנקן תגובתי (ROS / RNS) הנמנים על האכזריים שברדיקלים החופשיים או בעקיפין לווסת את הביטוי של גנים הגנתיים שנמצאים בתוך התאים.

**הגנה סלולרית** – **הפוליפנולים** שבקליפת הרימון בעלי השפעות **נוגדות חמצון, אנטי דלקתיות ונוגדות סרטן** מכונים בשל תכונות אלו: **סוכן נוגד חמצון ישיר**. ביכולתם לבטל ROS / RNS ולגונן, כמו גם רדיקלים אורגניים משניים עם מנגנונים של העברת אטומי מימן והעברת אלקטרונים רצופתיים, ובכך הם **מגנים על ביומולקולות תאיות מפני נזק חמצוני** – ומונעים או משפרים **מצבים דלקתיים**. פעולה זו מכונה **הגנה סלולרית**.

הפוליפנולים שבקליפת הרימון יודעים, יכולים ורוצים לבטל ROS/RNS ולגונן, כמו גם רדיקלים אורגניים משניים על שלמות המערכת התאית והסלולרית, ובכך הם מגנים על ביומולקולות תאיות מפני נזק חמצוני. פעולה זו מכונה הגנה סלולרית. קמח קליפת הרימון (PPF) הודות לפוליפנולים הייחודיים שבו גם משפר את הביטוי של אנזימים הגנתיים נוגדי חמצון שונים כמו חמצן 1, קטלאז, גלוטתיון פרוקסידאז וסופר-חמצני דיסמוטאז וכן אינדוקציה של רמת הגלוטתיון האחראית לשמירה על איזון החמצון התאי. ניתן להשיג הגנות כאלה על ידי ויסות מסלולי איתות שונים כולל sirtuin 1, גורם 2 גרעיני-אריתרואיד 2 (Nrf2 ) הקשור לגורם גרעיני κB. תהליך זה מכונה הגנה סלולרית.

מסלול Nrf2 / KEAP1 מייצג אחת ממערכות ההגנה הסלולריות העיקריות והכי חשובות נגד לחץ חמצוני, תגובות דלקתיות, חשיפה לתרכובות אלקטרופיליות רעילות [מקור1, מקור2]. כלומר כאן נמצא אחד המפתחות להבנת תהליכי העומק של ההחלמה בעזרת האסטקסנטין שבאצה אדומה כתרופה, או הסולפוראפן שבנבטי ברוקולי והפוליפנולים שבקליפת הרימון.

כאן נמצא אחד המפתחות להבנת תהליכי העומק של ההחלמה בעזרת האסטקסנטין שבאצה אדומה כתרופה, או הסולפוראפן שבנבטי ברוקולי, והפוליפנולים שבקליפת הרימון.

"בסתר בסתר הם עושים את מלאכתם, ולפעמים אין אנו יודעים את חייהם ולפעמים אין אנו יודעים את מותם".

לוחמי הסתר", מאת חיים חפר, 18.4.1968" [מקור]

מדובר בחשיפה לתגובות כימיות שבהן עוברת קבוצה אלקילית ממולקולה אחת לאחרת כדי לגרום לנזק בבסיסי ה-DNA ולהרוס אותו. אנחנו מבקשים להתגבר על כך או למנוע זאת. כהערת אגב ברפואת הממסד מנצלים תהליך זה בהקרנות נגד מחלת הסרטן ומפגיזים את הגוף בתהליכים כאלו.

הקבוצה האלקילית יכולה לעבור כאלקיל שהוא קרבוקטיון, רדיקל חופשי, כקרבואניון או כקרבן [מקור]. Nrf2 הוא גורם שעתוק (כלי להעתק מכני של המקור) המשרה אנזימים נוגדי חמצון, אנטי דלקתיים וניקוי רעלים [מקור1, מקור2]. כלומר "שומר הנעורים" (Nrf2) בתנאים פיזיולוגיים מתאימים מכפיל כתעשיין את היסודות שהגוף זקוק להם במלחמתו ברדיקלים החופשיים ולאחר מכן הוא (Nrf2 שומר הנעורים) נקשר לחלבון KEAP1 ומתפקד כחלבון מתאם לקולין3 (cullin 3) שזה מהלך מצוין ומאוד חכם.

KEAP1 נקשר ל- Nrf2 3 ומתפקד כחלבון מתאם לקולין (cullin 3) :משפחת הקולינים מכילה שמונה חלבונים Cullin 1, Cullin 2, Cullin 3, Cullin 4A, Cullin 4B, Cullin 5, Cullin 7 ו- Cullin 9. קולין 3 מעורב בתהליכים סלולריים רבים האחראים על ויסות מחזור תאים, תגובת לחץ, חילופי חלבונים, הולכת אותות, שכפול DNA, תעתיק, בקרת איכות חלבון, ופיתוח [מקור]. כלומר הוא נקשר לקולין 3 באזור שבו נמצא המידע הגנטי הדרוש ליצירת חלבון (המקודד על ידי Cul3 בבני אדם) E3 ubiquitin ligase, אשר polyubiquitinates Nrf2. כתוצאה מכך, Nrf2 מועבר על ידי פרוביזום proteasome ומושפל על ידי הפרוטאזום. לעיון במעמקי התהליך להקליק כאן.

קרב אנגיארי פיטר פול רובנס בעקבות לאונרדו דה וינצ'י שרשם אותו בשנת 1505, בהשראת קרב אנגיארי שנערך בעיירה אנגיארי הציור של אונרדו אבד.שבאיטליה בשנת 1440. עם זאת, לאונרדו השאיר רק רישום הכנה של הציור ("סקיצה") בעוד הציור עצמו כנראה אבד — קרב אנגיארי מאת פיטר פול רובנס – בעקבות לאונרדו דה וינצ'י שרשם את "הקרב" בשנת 1505, בהשראת קרב אנגיארי שנערך בעיירה שבאיטליה בשנת 1440. בקרב זה ניצחה הרפובליקה של פירנצה את צבא דוכסות מילאנו, והבטיחה את שלטונה על מרכז איטליה. הציור המקורי אבד, אך לאונרדו השאיר רישום הכנה של הציור ("סקיצה אנגיארי".) שנשמרה עד ימנו.

בשפה המקצועית ירשמו זאת כך: E3 ubiquitin ligase, אשר polyubiquitinates Nrf2. כתוצאה מכך, Nrf2 מועבר על ידי פרוביזום (proteasome). ומרגע זה הוא כמלחין הגדול רוברט שומן ודוד המלך קודמו נלחם בפלשתים או מחסל את אויביו. נושא זה מועשר על ידי המיתוס העברי הקדום "משה רבנו במדבר" עת משה הוליך את עם בני ישראל במדבר במשך 40 שנה, כדי שכל מי שיכול להרוס את תהליך תחייתה של ישראל בארץ המובטחת יסולק, ההיסטוריה מלמדת שרבים שרדו והתקבצו סביב כוח משחית (מפלגת הליכוד בימנו להרוס את הטוב), דוד נלחם באויבים בכוח הזרוע, גדעון בחכמה ושומן עם גאונות מוזיקלית – ליצירה המזוהה ביותר של שומן שמוקדשת לנושא זה "מחולות בני ברית דוד" חיברתי ורקדתי את המחול שלי בן 20 הפרקים "מחולות בני ברית דוד" Davidsbundlertanze solo by Yaron Margolin כשאת המוזיקה מבצע הפסנתרן הגדול וולטר גיזקינג – הינה קטע הסיום (מחווה לניז'ינסקי) ממחול זה הלקוח מהופעת הבכורה שלו בפסטיבל ישראל – הצלם הוא נער מתלמידי יצחוק לקולנוע – תיהנו

. – פרוטאזומים הם קומפלקסים של חלבון המשפילים חלבונים (מנטרלים אותם) כשנחשפים כמי שאינם נחוצים או פגומים על ידי פרוטאוליזה. פרוטאז הוא מושג בביוכימיה המתייחס לקבוצה של אנזימים (הנקראים גם "אנזימים פרוטאוליטים", "פרוטאזות", או "פרוטאינאזות") שתפקידם הוא לפרק חלבונים לאבני הבניין הבסיסיות שלהם, חומצות אמינו, באמצעות הידרוליזה (חציה או חלוקה) של הקשרים הפפטידים בחלבון. (פפטיד הוא חלבון קצר). אנזימים המסייעים לתגובות כאלה נקראים פרוטאזות. לעיון במעמקי התהליך להקליק כאן.

מסלול NRF2 / KEAP1 מייצג את אחת ממערכות ההגנה הסלולריות העיקריות מפני מתח חמצוני, תגובות דלקתיות וחשיפה לתרכובות אלקטרופיליות רעילות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. Nrf2 הוא גורם שעתוק המשרה אנזימים נוגדי חמצון, נוגדי דלקת וניקוי רעלים. בתנאים פיזיולוגיים, חלבון KEAP1 נקשר ל- Nrf2 ומתפקד כחלבון מתאם לקולין 3 (מקודד על ידי Cul3 בבני אדם) E3 יוביקוויטין ליגאז, הפולוביקוויטיניזציה של Nrf2 . כתוצאה מכך, Nrf2 נמצא בכל מקום ומושפל על ידי הפרוטאזום (the proteasome – מפרק החלבונים שאינם דרושים או פגומים בתהליך של פרוטאוליזה, תגובה כימית שבה מתפרקים קשרים פפטידים.) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].

KEAP1 הוא גן – מכיל תיאוליות ציסטאין (cysteine thiols) קריטיות המגיבות עם EPs אנדוגניים ואקסוגניים exogenous EPs [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]. תגובה זו מפחיתה את היכולת של KEAP1 לגרום לאוביקוויטציה והשפלת NRF2 [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]. לאחר תגובת EP, Nrf2 מתנתק מהמתחם הציטופלזמטי עם KEAP1 , KEAP1 עובר תהליך של כמה שינויים עד לרגע בו הוא רשאי ויכול להיכנס לגרעין של התא. KEAP1 עובר תהליך של כמה שינויים עד לרגע בו הוא רשאי ויכול להיכנס לגרעין של התא. בגרעין הוא הולך ומצטבר שם הוא מתחיל להעתיק את גני היעד המכונים השלב השני של KEAP1, המקודדים [(CDS‏) coding DNA sequence], מותאמים גנטית למערכת המתואמת של האנזימים נוגדי החמצון והאנטי דלקתיים. [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6].

KEAP1 עובר תהליך של כמה שינויים עד לרגע בו הוא רשאי ויכול להיכנס לגרעין של התא. בגרעין הוא הולך ומצטבר שם הוא מתחיל להעתיק את גני היעד המכונים השלב השני של KEAP1, המקודדים [CDS‏ – coding DNA sequence], מותאמים גנטית למערכת המתואמת של האנזימים נוגדי החמצון והאנטי דלקתיים. חלבונים אלה כוללים את האנזימים המייצרים את נוגד החמצון הסלולרי העיקרי והכי חזק: הגלוטתיון (GSH) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]. לפיכך, הוכחו כי מפעילי Nrf2 המכונים מזון כתרופה: קמח אבקת הרימונים – מקליפות הפרי וכן אצה אדומה או חומה, גם שיבולת שועל וצרור נבטי הברוקולי כולם ברשימת המזונות הטובים ביותר למחלימי כליה והם אנטי-דלקתיים רבי עוצמה ומגנים מעולים נגד דלקות והרס מנגנון של אברי התאים, הדופן והנוזל הבין תאי בשל הפעלתם את ה- Nrf2.

לעיון במעמקי התהליך להקליק כאן.

סובלים מנדודי שינה חוסר שינה – תה עלי רימונים:
שוטפים, מנקים ומועכים צרור של עלי רימון (3 גרם). מוסיפים אותם לקנקן עם מים (200 מ"ל) ומביאים לרתיחה, ממשיכים לבשל על אש קטנה עד שהנפח של המשרה יורד לרבע. משקה זה הוא תרופה לנדודי שינה – שתו ממנו לפני השינה.

קיימת תיאוריה של co-evolution, הטוענת ששינויים אבולציוניים בזן אחד חייבו הסתגלות גנטית בזנים האחרים. כך, בעלי חיים הניזונים מצמחים פיתחו מנגנון לזהות מטבוליטים משניים העשויים להזיק, ולהגיב בייצור אנזימי .PHASE II

הפוליפנולים במזוננו דומים במבנם לחומרים מזיקים, אך אינם רעילים ועדיין מפעילים את מערכת .PHASE II כלומר, בני אדם הצורכים פוליפנולים נהנים מהפעלת מנגון הגנה טבעי של הגוף, מבלי להינזק.

המרכיבים החשובים של קמח קליפת רימונים, כוללים את הפוליפנולים – נוגדי חמצון ונוגדי דלקת תרכובות פוניקלאגיניות (punicalagins) שהם פוליפנולים – טאנינים. הם מולקולות גדולות (ellagitannins) שנמצאות בקליפה ובמיץ רימונים. הפוליפנולים האלו עוברים תהליך בגוף שהופך אותם לחומצה אלג'ית ואורוליתינים (urolithins) ברפואה העממית הידועים כמונעים מכת חום. תרכובות פנוליות (ידועים בתמיכתם ברמות סוכר תקינות בדם), פלבנואידים (הפיגמנטים האדומים שברימון, קרויים אנתוציאנינים) הם נוגדי חמצון שמגנים על כלי הדם, מעכבים נזק חמצוני, מעכבים דלקות, נוגדי חיידקים ונוגדי וירוסים. הפלבנואידים גם מחזקים את מערכת החיסון, ומונעים התפתחות של תאים סרטניים, כמו סרטן הערמונית, סרטן השד וסרטן העור. וחומצה אלג'ית שמהווה נוגד חמצון חזק ביותר החומצה האלג'ית שריכוזה בקליפת הפרי גבוה נוגדות סרטן ונוגדות דלקת כמו כן נוגד החמצון פוניקלגין, חומצה גאלאגית, וחומצה בשם פוניסיק או פוניצית (חומצת שומן) גם חומצת שומן פונינית שהיא בעלת פעילות אנטי סרטנית חזקה, שכן היא מביאה למוות של תאים סרטניים. קליפת הרימון מכילה גם פרואנטוציאנידים נוגדי חמצון שעשויים למנוע הצמדותם של מחיידקים מסוימים לדופן האיברים. לדוגמה, הם עשויים למנוע מחיידקי אי קולי להיצמד לדופן דרכי השתן, או להליקובקטר פילורי להיצמד לקיבה.

קליפת רימון כוללת כ- 50% ממשקל הפירות הכולל ומהווה מקור חשוב למינרלים במיוחד
אשלגן, סידן, זרחן, מגנזיום ונתרן; פוליסכרידים מורכבים וגבוהים
רמות של מגוון מגוון של תרכובות ביו-אקטיביות כגון פנולים, פלבנואידים,
תרכובות פרואנטוציאנידין ואלגיטנין (ETs), כמו פוניקלאגינים והאיזומרים שלו, כמו
כמו גם כמויות פחותות של פוניקלין, חומצה גלגית, חומצה אלגית וחומצה אלגית גליקוזידים [מקור]

מבדיקות שנעשו אבקת פרי הרימון ה-PPF לעתים PPP נחשבת כמקור טוב לסיבים גולמיים, אפר ו
ופחמימות, בעוד שאבקת רימון שהוכנה מזרעי רימון (PSP)שונה ממנה ונחשבת כמקור טוב לחלבון גולמי, שומן גולמי וסיבים גולמיים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]- מאמר זה מתמקד בקליפה.

הפוליפנולים

הפוליפנולים – נוגדי חמצון ונוגדי דלקת תרכובות פוניקלאגיניות (punicalagins) שהם פוליפנולים – טאנינים. הם מולקולות גדולות (ellagitannins) שנמצאות בקליפה ובמיץ רימונים. הפוליפנולים האלו עוברים תהליך בגוף בו ידובר מיד – שהופך אותם לחומצה אלג'ית ואורוליתינים (urolithins) שהם נגזרות של חומצה אלג'ית [מקור], ועוברים בדרכם דרך אחד המרכיבים היותר חשובים לבריאותנו – חומצות שומן קצרות.

הפוליפנולים נאכלים ונבלעים לרוב לצד הסיבים התזונתיים, לעתים כמו במקרה של קליפת הרימון הם נאכלים ביחד, לכן הם נכנסים למעי הגס בזמן דומה. המחקר מידע אותנו כי הסיבים התזונתיים, הנמצאים במזונות מהצומח, מותססים גם הם על ידי החיידקים לחומצות שומן קצרות שרשרת, להן חשיבות אדירה לבריאותנו האם הפוליפנולים נתפסים שם לצד הסיבים התזונתיים המותססים ל- SCFA – חומצות שומן קצרות קשה לדעת אם כי מתבצעים כיום מחקרים בנקודה זאת בדיוק – בקליניקה שלי ההשפעה של קליפת הרימון על תהליכי החלמת הכליות בלתי ניתנת לערעור. מתמיד אני נשען על עובדות – עובדה שזה עובד, אך גם ההסבר ההגיוני חשוב לי ואני מחפש אותו במקרה זה במחקרים הכי עדכניים – איך האבקה מקליפת הרימון עובדת?

בשורות טובות מבדיקת דם שעשיתי הeGFR עלה ל 43 והאוראה ירדה מ51- ל 46.

ובהקשר זה יש לדעת כי השילוב בן הסיבים שבקליפת הרימון לפוליפנולים הרימוניים הם כנראה סוד העניין ולא יסוד אחד שבודד כך למשל השילוב של השניים התגלה כבעלי השפעה על תפקוד הכלייתי בעקבות איסכמיה (הגבלה בזילוח דם לרקמת הכליות) ותוסף דוגמת קמח קליפת רימונים שהותססו ל- SCFAs שיפר את דרגת הפגיעה בכליות בכיוון המחלים [מקור]. חלק מהסיבים האלו מזינים ומגדילים את אוכלוסיות החיידקים הטובים, ולכן גם משמשים כפרה-ביוטיקה [מקור1, מקור2]. פוליפנולים וסיבים הופכים כאן למולקולות ביו-אקטיביות על ידי חיידקי המעיים ויכולים להשפיע גם על הרכב המיקרוביוטה [מקור]. תהליך זה מאוד חשוב לקו ההגנה הראשון על בריאותנו והרחבתי עליו במאמרי: "רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול?" – כאן.

המאמר בעבודה -המשך יבוא – חג שמח ושנה טובה

הסיבים שבקליפת הרימון

המיקרוביוטה האנושית מהווה מקור חדש להתענינות של חוקרים וקרקע פוריה למרפאים המתקדמים באמת. היא אוסף החיידקים החיים בגופנו במגוון רחב ביותר שמאכלס את המעיים [מקור]. החיידקים האלו מספקים לאדם (למארח) מגוון רחב של פונקציות כמו עיכול של חומרים מזינים חלקם מורכבים ונמצאים בתזונה, ייצור חומרים מזינים כמו למשל וויטמינים (B12ׂ), הגנה מפני פתוגנים, ושמירה על המערכת החיסונית.
אחד המנגנונים שבהם מיקרוביוטה משפיעה על בריאות האדם, ובכלל זה נמצאות גם כמה ממחלותיו הקשות ביותר כולל אי ספיקת כליות ואנמיה, הוא יכולתה לייצר מטבוליטים מזיקים הקשורים להתפתחותן של מחלות אלו או מטבוליטים מועילים המגנים עלינו מפני מחלות. בכלל זה יש לדעת שצריכה ארוכת טווח של תפריט נפוץ ולעתים מומלץ על-ידי הממסד של תזונה עתירת שומן (מהחי) כמו במחלת כליה או סוכרת או אם היא עתירת סוכרוז כמו בתפריט רב פרי היא עלולה להוביל להכחדה של אוכלוסייה שלמה של חיידקי המעיים (Sonnenburg et al., 2016). אציין למען התקווה כי תגובת גלוקוז משופרת נצפתה בקרב אנשים עם נטייה למחלת הסוכרת והשמנת יתר לאחר שימוש בסיבים תזונתיים שגרמו להעשרה של חיידקים המייצרים בוטיראט שהוזכר במאמר על תפוח האדמה והבוטיראט הקישור אליו נמצא כאן. יודגש שייצור הבוטיראט נמצא בגוף האדם לאחר צריכת תערובת של אינולין אשר נמצא בקליפת פרי הרימון (PPF) ואוליגופרוקטוז בניסוי שמובא כאן התוצאות החיוביות החלו להופיע לאחר שלושה חודשים (Dewulf et al., 2013). מבנה התזונה קובע ומניעה את הרכב החיידקים ובכלל זה את חילוף החומרים במעיים, מה שהופך את החיידקים לאוכלוסיה שתלויה וקשורה בקשר ישיר עם התזונה ובהמשך למצבים פיזיולוגיים שונים באמצעות יכולתם לייצר מטבוליטים מיקרוביאלים בהתאם לצריכה תזונתית ולדרישות הטיפול כמו במקרה של אי ספיקת כליות וקליפת הרימון. כמה מחקרים המייצגים עדויות לאינטראקציה בין תזונה, הרכב מיקרוביאלי ופיזיולוגיה מצביעים על סוג רב-תכליתי במיוחד של חומצות שומן קצרות שרשרת מטבוליטים (SCFA) שמקורם בתסיסה מיקרוביאלית של סיבים תזונתיים ויש להם השפעה רחבה על היבטים שונים של הפיזיולוגיה של האדם.

בסוף שנות ה-90 העלינו השערה, כי הקיבה משמשת כנראה כביו-ראקטור להמשך תהליכי חמצון של מזון, תוך יצירת חומרים רעילים הנספגים בחלקם לגוף ומשפיעים בצורה מאד משמעותית על בריאותינו [מקור]. מצאנו, כי הקיבה על מיצי העיכול שבה, מהווה מצע מצוין להמשך תהליכי חמצון של שמנים. פעילות זו מולידה רדיקלים חופשיים ומוצרי פירוק הנקראים ALEs (advanced lipid oxidation end-products) ובעיקר קרבונילים פעילים ציטו-טוקסיים, המועברים ממערכת העיכול למערכת הדם (מקור). מבין כל המזונות שבחנו בשר-אדום נמצא כמאכל המעודד ביותר תהליכי חמצון של שומנים בקיבה. במחקרים על חולדות ובבני אדם הוכחנו המשך חמצון ליפידים של בשר-אדום בקיבה (מקור), ומעבר מאד משמעותי של קרבונילים פעילים ממערכת העיכול למערכת הדם n-vivo, באדם. נמצא כי הקרבונילים מגיבים עם חלבונים פונקציונליים ובין היתר עם החלבון B-100 הנמצא על LDL וגורם לו לשינויים ההופכים אותו לאטרוגני, ובכך תורמים לאתחול תהליך האטרוגנסיס, המוליד מחלות כלי-דם ולב באדם (13,12). המחקר שלנו הראה, כי ניתן לשלוט בתהליך החמצון בקיבה ולמנוע אותו ע"י תוספת פוליפנולים ממקור של יין-אדום (13,11,12מקור ) קפה-טורקי (14מקור), או מפירות וירקות (15מקור), בתנאי שהם נצרכים בזמן הארוחה יחד עם בשר-אדום (איור 1). מחקרים קליניים שנערכו על בני אדם הראו, שעה לאחר צריכת בשר-אדום, עליה פי 3 ברמת הקרבוניל הפעיל בדם, ומניעת העליה בכ- 80% בקרבוניל הפעיל ע"י שתית יין-אדום או קפה-טורקי (13,14מקור). לאחרונה הראנו כי צריכה עוקבת של בשר-אדום במשך 4 ימים העלתה את רמת ה-LDL שעבר קישור עם קרבוניל פי ~3 מרמתו ההתחלתית, אך שתית יין-אדום עם הארוחה מנעה לחלוטין את הקישור והשינויים על LDL (13מקור) (איור 2). המחקרים הראו, כי מודל הקיבה הסימולטיבי (in-vitro) מסוגל לחזות את רמת הספיגה של הקרבונילים למערכת הדם באדם ( in-vivo) ברמת התאמה של 0.91 =r2. ממצאים אלו הופכו את המודל לשיטה מאד אמינה לבחינת התנהגות מזונות שונים בקיבה והשפעתם על בריאות האדם (14מקור).

צמיגות ותסיסוּת של סיבים תזונתיים היא שקובעת

בעבר, סיבים תזונתיים סווגו בהתאם לתכונת המסיסות שלהם, בניסיון לייחס השפעות גופניות לסוגים שונים של סיבים לפי הגדרתם הכימית. סיבים מסיסים (פסיליום, שיבולת שועל, אפונה, עדשים, שעועית), נחשבו עד לאחרונה מועילים לשומנים בנסיוב הדם.

מחקרים חדשים מצביעים על תכונות נוספות, כגון צמיגות ותסיסוּת (היכולת לתסוס – פסיליום), הן נחשפים כמאפיינים חשובים יותר מבחינת התועלת הגופנית. סיבים צמיגיים [אספרגוס, בצל (אדום, שאלוט, כרישה)], הם אלה שיוצרים תקריש בדרכי העיכול, וסיבים תסיסים (פסיליום, שיבולת שועל, אפונה, עדשים) הם אלה שחיידקי המעיים יכולים לפרק אותם בתהליכי חילוף חומרים. בדרך כלל, סיבים מסיסים תוססים בצורה מלאה יותר וצמיגותם גבוהה יותר מסיבים בלתי מסיסים. אך לא כל הסיבים המסיסים הם צמיגיים, למשל, 99 (Guar gum) וגומי ערבי (Gum arabic) שעברו פירוק חלקי, וסיבים בלתי מסיסים מסוימים מסוגלים ליצור תסיסה טובה. טבלה 1 מסכמת את סיווג הסיבים על פי מאפיינים אלה [1מקור]. ניכר אפוא כי המונח "סיבים" מכיל מגוון רחב של חומרים בעלי תכונות פיזיוכימיות משתנות ושלל השפעות גופניות.

ייצורן של חומצות שומן קצרות (SCFA) הוא אחד מיעדי הרפואה החדשנית באמצעותו של קמח קליפת רימונים (PPF) הגוף מסנטז חומצות שומן קצרות.

שלוש חומצות השומן קצרות השרשרת הנפוצות ביותר הן אצטט (Acetate), פרופיונאט (Propionate) ובוטיראט (Butyrate),עליה כתבתי במאמר על תפוח האדמה והבוטיראט. כל אחת מהן מייצרת השפעות גופניות ייחודיות וחשובות לבריאות. מתוכן, בוטיראט נחשבת למועילה ביותר מבחינת בריאות המעיים והכליות. חומצת השומן בוטיראט היא מקור אנרגיה מועדף לתאי האפיתל במעיים, והיא מעודדת התמיינות והתרבות תאים בצורה תקינה[8מקור]. חומצות שומן קצרות שרשרת אף מסייעות לוויסות ספיגת הנתרן והמים, ויכולות לשפר את ספיגת הסידן ומינרלים נוספים. בנוסף, חומצות שומן קצרות שרשרת מפחיתות את רמת החומציות (pH) במעיים, וכך הן יכולות לעכב את גדילתם של חיידקים מחוללי מחלות ולעודד את גדילתם של חיידקים מועילים למאכסן דוגמת ביפידובקטריה ולקטובצילוס. סיבים שונים נבדלים זה מזה בכמויות ובשיעורי חומצות שומן קצרות השרשרת שהם מייצרים, כמו גם בקצב הייצור מקור.

מדברי פרופ' הואנג Personal W HUANG, שפועל באוניברסיטת אברדין השוכנת בעיר אברדין שבסקוטלנד:

הוכח כי SCFAs הם חומצות קרבוקסיליות אליפטיות בעלות מספר פחמן נמוך (C2–6) המיוצרים בעקבות תסיסה של סיבים תזונתיים במעיים:, פרופיונאט (propionate) ובוטיראט (butyrate ) אשר ידובר בו במהלך המאמר הזה.יצויין שהם נקשרים לקולטנים צמודי חלבון G למודולציה של חסינות, לחץ דם, דלקת וכן גורמים פיברוטיים ואפיגנטיים באופן מועיל במודלים של מחלת כליות [מקור].

פעילות הפוליפנולים בהמשך מערכת העיכול

הפוליפנולים מכילים הרבה שארים הידוכסיליים, התורמים לא רק לתגובתם נוגדת החמצון, אלא גם לכושר שלהם לייצור קשרים מימניים עם מרכיבים רבים ובעיקר עם חלבונים. החמצן ההידרוכסילי עבר היברידיזציה, ותוך כדי כך סביבו נמצאים שני זוגות של אלקטרונים, "נונ-בונדינג", חופשיים ליצור קשרי מימן עם מולקולות אחרות. תכונה זו הופכת את הפוליפנולים, ובעיקר את אלו בעלי משקל מולקולארי גבוה, כמו "הטנינים" למאוד יעילים בקשירת חלבונים. בגלל תכונה זו אנו טועמים חומרים אלו, על הלשון, בתור חומרים עפיצים, מרירים, היוצרים תחושת יובש בפה. בשל אותה תופעה הפוליפנולים מגיבים עם אנזימי עיכול, ומשבשים את פעילותם, ולכן בתזונת בעלי חיים נחשבים לחומרים המקטינים ניצול חלבונים, ערך מכריע בכלכלת בעלי החיים. באופן פרדוקסלי, בגלל עיכוב פעולת אנזימי עיכול בבני-אדם, והקטנת ספיגת סוכרים ושומנים, נחשבים הפוליפנולים לחומרים היכולים למנוע השמנה (16מקור). חסרונם, או לחילופין, עליה דרסטית בצריכתם, גורמים לכאבי בטן, ולספיגה גבוהה יותר לתוך מערכת הדם ולהצטברותם בכבד, דבר הגורם לנזקי כבד משמעותיים (17מקור). הפוליפנולים בריכוזים גבוהים יכולים להיות ציטו-טוקסיים לתאים (17מקור), ולכן הם יכולים לשנות את המיקרוביוטה במעי הגס

פיקנוגנול (Pycnogenol) למשל, הוא תרכובת של כימיקלים טבעיים. מקורו הידוע בא מקליפת עץ אורן אירופי, עשיר בפרואנתוציאנידינים – proanthocyanidin ("ויטמין P") כימיקל צמחי חשוב, סוג של פלבונול "המרעיב" תאים סרטניים ועוצר את חלוקתם, נודע גם כמסייע למניעת זיהומים בדרכי השתן. פלבונול זה נוצר בתהליכי חילוף החומרים בצמח ותורם להגנת הצמח ולהסתגלותו לסביבה. כיום הוא מוכר כאחד מנוגד החמצון מהיעילים ביותר שמוכרים כיום. הפרואנתוציאנידינים הם סוג טאנינים, וליתר דיוק הטאנינים המרוכזים הם שידועים גם כפרואנטוציאנידינים [מקור]. המבנה הכימי שלהם מאפשר לחומר הפעיל בהם להתמזג עם קרום התא, שבו מתבצע הנזק הראשוני של הרדיקלים החופשיים, ולנטרלו עוד בטרם נגרם נזק לתא.

פרואנתוציאנידינים ודלקות בדרכי השתן החוקרים השתמשו בבקשם להבין כיצד הוא פועל בגוף במיקרוסקופ כוח אטומי – בעל רזולוציה גבוהה במיוחד, ובמכשור מתוחכם נוסף ובעזרתם עקבו אחר הטאנינים, האלו – (הנקראים פרואנתוציאנידינים), הנמצאים בעיקר בקליפת הרימון [מקור], בפירות יער למשל בחמוציות, סמבוק שחור, ודומדמניות שחורות [מקור]. מסתבר שהם מתקשרים עם החיידק האי-קולי ברמה המולקולרית ומסבכים את חייו. החוקרים מהמוסד הפוליטכני בוורצ'סטר (WPI) גילו כי ה פרואנתוציאנידינים פשוט מונעים מהאי-קולי להיצמד לתאים בגוף (צעד ראשוני חיוני בגרימת זיהומים) במספר דרכים. כך למשל, השינויים הכימיים שגורמות תרכובות טאניניות אלה לחיידק יוצרים מחסום אנרגיה המונע מן החיידק להתקרב לדופן מערכת השתן. בנוסף, מדידות ישירות הראו שכוח ההיצמדות של החיידק לתאי דופן מערכת השתן פוחת משמעותית בנוכחותן.

לממצאים אלה חשיבות רבה, שכן חיידק האי-קולי אחראי לא רק לזיהומים בדרכי השתן, אלא למגוון של מחלות, החל מזיהומים בכליות ועד בעיות בדרכי העיכול. ההערכה שלי לגבי המינון המינימלי הדרוש של טאנינים אלו והתדירות האופטימלית הנחוצה על מנת למנוע זיהומים מגיעה מהתוצאות בקליניקה לעתים די בכפית אחת בבקר, אך לעתים אני מוסיף כפית נוספת בערב כמו בדוגמא שנמצאת למעלה: "שימשיכו לגעת בך המלאכים".

פיקנוגנול הוא שם הסימן המסחרי הרשום לנוסחה צרפתית. ניתן לחלץ את החומרים הפעילים בפיקנוגנול ממקורות אחרים, כולל קליפת בוטנים, זרעי ענבים, קשיו, קליפת לוז המכשפה. (witch hazel bark) וקליפת פרי הרימון.

המאמר בעבודה -המשך יבוא – חג שמח ושנה טובה

הוערכה ההשפעה של עיכול במערכת העיכול במבחנה (GID) על התאוששות, נגישות ביולוגית ויציבות של תרכובות פוליפנוליות, השינויים בפעילות נוגדת החמצון וייצור חומצות שומן קצרות (SCFA) של קמח קליפת רימונים (PPF). התמציות שהתקבלו בכל שלב של GID שימשו לקביעת יציבות הפרופיל הפוליפנולי באמצעות HPLC ואילו תכונות נוגדות החמצון נקבעו באמצעות חמש מתודולוגיות. נקבעה גם ייצור ה- SCFA מתסיסת PPF. בסוף תהליך ה- GID, הנגישות הביולוגית של תרכובות פנוליות ופלבנואידים הייתה 35.90 ו- 64.02% בהתאמה. התרכובות הפוליפנוליות פחתו לאחר GID למעט חומצה אלגית שהגדילה. GID הגדיל את פעילות הצלחת והפחתת הכוח. עם זאת, מאפייני הגילוי צומצמו. תסיסה של PPF על ידי חיידקים במעי הגס נוצרה חומצות אצטיות, פרופיוניות ובוטיריות. PPF יכול לשמש בתעשיית המזון כמרכיב פוטנציאלי לפיתוח מזון פונקציונלי המקדם יתרונות בריאותיים.[מקור]

סיבים תזונתיים ופוליפנולים עוברים חילוף חומרים לחומצות שומן קצרות שרשרת (SCFA) וחומצות פנוליות (PA) על ידי המיקרוביוטה של המעי הגס [מקור]. פוליפנולים הם פיטוכימיקלים, כלומר, תרכובות שמעניקות את הצבע, והטעם שנמצאות בשפע במקורות מזון צמחיים טבעיים [מקור], ככלל, מזונות מכילים תערובות מורכבות של פוליפנולים ברמות גבוהות יותר שתורמות יותר לבריאות האדם הן אלו שנמצאות דווקא בשכבות החיצוניות של הצמחים כמו בקליפת הרימון ולא בחלקים הפנימיים למשל בגרגירי הרימון או במיץ הרימונים. מקורם במזון נפוץ והם כוללים רוטין וקוורצטין, שנמצאים בחלקים החיצוניים של פירות וירקות כמו עגבניות, בצל, כרוב, תה ירוק, וכמובן קליפפת הרימון [מקור1, מקור2]. יצויין שקבוצת הפוליפנולים הנחקרת והמובנת ביותר כיום היא הפלבנואידים – תרכובות הנמצאות ביין אדום ושוקולד כהה.

**קליפת רימונים** משמשת **לטיפוח השיער ומניעת קשקשים**: מערבבים אבקת קליפות רימונים עם חינה ומורחים על השיער. גם **מסיכת פנים נפלאה מקליפת רימונים** שהרי הרימון עשיר בנוגדי חמצון עוצמתיים שידועים ביכולתם לשפר את מראה הקמטים ולעכב את הזדקנות העור כולל תיקון פצעים. בזכות היכולת שלהן לשקם את **רקמת הקולגן** של העור קמח קליפת הרימון מאט את הופעת הקמטים ומשפר מאוד את מצב הקמטים שכבר הופיעו עליו. **המשחה מקמח הרימון גם מסוגלת, במריחה על העור, להשיב לעור את הברק הטבעי שלו ולהעניק לו מראה בריא וחיוני**: מכניסים לבלנדר קמח אבקת רימונים מקליפה שלמה של רימון בתוספת שתי כפיות דבש ושתי כפיות שמן זית. לאחר שהתקבלה משחה חלקה, מרחו על פנים וצוואר נקיים, השאירו למשך 30 דקות ושטפו במים פושרים. עשו זאת פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע ותוך מספר ימים תבחינו בזוהר. עור בהיר יותר- אם מתחשק לכם מסיכה מרעננת שתחליק ו**תבהיר את העור שלכם** ועל הדרך תקנה לכם גם ריח נחמד –החליפו את הדבש ושמן הזית שבמתכון למעלה עם 1 כף חימר בנטוניט ומעט מים או כף מיץ רימונים – משתמשים בו להבהרת העור ולטיפול בעור שיש בו כתמים כתוצאה מאקנה, עור אדמומי, ובעלי עור שמנוני.
מעניק לעור ברק וחיוניות מיוחדים במיוחד לקרמים לעור שמן. ניתן להשיג בחנויות הטבע. לפילינג מוסיפים לקמח קליפת הרימון מוסיפים שמן זית או אבוקודו . בציור ונוס לטיציאן

טאנינים הניתנים להידרוליזציה היו הפוליפנולים הם השולטים בקרב הפוליפנולים של קליפות הרימונים

חומצה אלגית – Ellagic acid

1) חומצה אלגית יכולה לעכב ביעילות את פעילות חילוף החומרים של גורמים פתוגניים;

2) חומצה אלגית יכולה להגיב עם חומרים מסרטנים ליצירת שילוב לא רעיל ולא מזיק, ולהשיג את התפקיד של ניקוי חומרים מסרטנים;

3) חומצה אלגית יכולה לבטל את הרעילות של חומרים מסרטנים על ידי השפעה על פעילותם של אנזימים מסוימים;

4) מנגנון פעולת החומצה האלג'ית הוא תפיסת עמדות ספציפיות מסוימות ב- DNA כדי למנוע מה- DNA להגיב כימית עם חומרים מסרטנים או מטבוליטים שלו, ובכך להשיג השפעות אנטי סרטניות. מקור

5) מציעה יתרונות רבים למערכת הלב וכלי הדם על ידי מניעת פגיעה בדפנות העורקים, קידום רמות לחץ דם בריאות, שיפור זרימת הדם ללב ומניעה או היפוך של טרשת עורקים.

6) עוזרת בהורדת רמות הסוכר בדם לאחר הארוחה ומגנת על מערכת הלב וכלי הדם מפני נזק הנגרם מסוכרת.

ניתן להשיג כמה תוספי תזונה שמכונים חומצה אלג'ית

רימון הוא אחד הפירות הנחקרים והמוערכים ביותר בשל תכונותיו המבטיחות לקידום הבריאות ולמניעת מחלות [מקור]. פרי הרימון ומרכיביו העיקריים כולל קליפה, זרע ורשת קרומית דווחו כמובילים במרחב הטיפולי החדש. הפרי וחלקיו – גרעינים וקליפה כולל פרחים ועלים מגלים השפעה משפרת בטיפול בנפרופתיה סוכרתית (שהפכה לסיבה מובילה לאי ספיקת כליות בשלב הסופי של המחלה [מקור].) הקליפה של הרימון, בנטילה פומית מביאה באמצעות שיפור רמת הגלוקוז בדם, אינדקס היפרטרופיה בכליות, חיזוק צינורות גלומרולי, הגדלת עובי קרום המרתף והפחתת סמני מחלות הכליה [מקור1, מקור2, מקור3].

קמח קליפת רימונים (PPF) עקב פעילותו האנטי-סוכרתית, האנטי-דלקתית ונוגדת החמצון החזקה נחשף במחקרים כבעל יכולת מופלאה לעכב את התקדמות הנפרופתיה הסוכרתית ולעצור את ההתדרדרות הנוראה של בריאות הגוף אל מחלת הכליות שאין לממסד שום תרופה לה. נפרופתיה סוכרתית כמחלה מיקרו-וסקולרית מייצגת סיבוך גדול לאורך זמן של סוכרת [מקור] היא הגורם המוביל למחלת כליות בשלב הסופי ומהווה כ30-35% אירועים של טיפול חלופי בכליות ברחבי העולם (Kuhad et al., 2009). נפרופתיה סוכרתית מסבכת כ- 30% מהמקרים מסוג I וכ- 15-20% מהמקרים של סוכרת מסוג II (Lehmann et al., 2000) מכאן שהשימוש בקמח קליפת הרימונים כבר בהתחלה יכול למנוע ממך צרה צרורה [מקור].

קרום המרתף, וקמח קליפת רימונים

במחקר להערכת תפקוד נוגדי חמצון פוליפנוליים הגיעו למסקנה שהם מחלישים את התגובות הדלקתיות של קרטינוציטים שנחשפו ל- PM10 (חומר חלקיקי מוטס בקוטר <10 מיקרומטר (PM10) גורם לנזק חמצוני, לדלקת ולהזדקנות מוקדמת של העור.). הקטינו את ייצור ה- ROS ואת הביטוי של NOX-1, NOX-2, TNF-α, IL-1β, IL-6, IL-8 ו- MMP-1 מגורה על ידי PM10 [מקור].

הערה: מערכת ה-DRUG METABOLISM התפתחה אבולוציונית כדי להתמודד עם XENOBIOTICS (חומרים שמקורם מהחי/ צומח הנספגים בגוף) ועם מזהמים סביבתיים. האנזימים מבצעים דה-טוקסיפקציה ואלימנציה של חומרים שחדרו לגוף דרך דרכי העיכול, הנשימה או העור, ושעלולים להזיק. למעשה, מן הראוי לקרוא לאנזימי המערכת בשם xenobiotic metabolizing enzymes. חשיבות מערכת זו במניעת נזק מחומרים הנספגים מבחוץ מומחשת ע"י הסיכון המוגבר לחלות בסרטן, המושרה ע"י קרצינוגנים באנשים בעלי פולימורפיזמים של אנזימים אלו. יש לציין שלאנזימים אלו תפקיד גם במטבוליזם של ליפידים אנדוגניים כגון הורמונים, סטרואידים, מלחי מרה ואיקוסנואידים (eicosanoids). [מקור].

**עץ הרימון** הגדל מול חומות ירושלים – חומצת שומן ייחודית מסוג אומגה 5 הנקראת חומצה פוניצית (Punicic *acid*), חומצת שומן זו רב בלתי רוויה, אשר שייכת לקבוצת חומצות השומן הלינולניות המוצמדות (conjugated linolenic acids = CLnA). ולקבוצת תוספי המזון היוקרתיים. החומצה הפוניצית נמצאת בקליפת הרימון ובגרעיניו בכמות גבוה במיוחד, מתוך כלל החומצות המצויות בגרעין (60% -80%). החומצה הפוניצית נחשבת לנוגד חמצון מהחזקים בטבע. לחומצה זו מיוחסות בין היתר גם תכונות אנטי סרטניות, והיא הוכיחה את כוחה בהורדת לחץ הדם, רמות הטריגליצרידים והכולסטרול הודות ליכולתה לחזק את קרומי התאים ולמנוע בכך דלקות. צילם ירון מרגולין.

מגלגלים את הרימון השלם עם מעט לחץ על משטח העבודה. חוצים אותו לרוחבו בעזרת סכין, מעל לקערה ו בעזרת כף עץ על נותנים מכות קלות על גבי אחד החצאים וזוכים לראות כיצד הגרגרים נושרים בקלילות לקערה.

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

מאמרים אחרונים

Kidney Failure

Taming the Rogue Kidneys

Vital Information

נספחים

נספח א' – ביולוגיה סלולרית חוקרת את התכונות הפיזיולוגיות של תאים, כולל את המבנה שלהם, צרכיהם התזונתיים, מחזור חיים, איתותים וחלוקה.

מערכות ההגנה הסלולריות – היא פעילות הגנתית נוכחת בתהליכים תוך תאיים שונים במגמה לשמור על המבנה שלהם תקין ושלם, בעיקר נוכח פעילותם התוקפנית של הרדיקלים החופשיים רבי העוצמה ופולשים זרים, פתוגנים שמבקשים להיכנס לנישה התוך תאית.

התא מהווה מקור תזונתי אטרקטיבי להפליא לטפילים ופתוגנים פוטנציאליים. לכן כל האורגניזמים פיתחו את היכולת להתגונן מפני איומים כאלה [מקור]. מסתבר שרוב המינים כולל האדם מסתמכים לחלוטין על הגנה עצמית פנימית להגנה, ובמקרים מסוימים היא הגיעה לרמת מורכבות מדהימות. מערכת אשר תורמת לחסינות אוטונומית של התאים [מקור]. הגנה עצמית תאית זו אינה עוד דבר מובן מאליו, הראיה כמות החולי שקיימת היום ובכל זאת מנגנון ההגנה נוכח בבסיסו וכולל הגנה על כל הגוף וזאת נתמכת על ידי חסינות מסורתית (מערכת החיסון) שמעניקה עמידות גופנית נוכח פתוגן שפלש. כאן, תאי חיסון מקצועיים מסיירים בסביבתם בחיפוש אחר פתוגנים, ואילו חסינות תאים אוטונומית (הנקשרת במערכת הגנה סלולרית) שונה ממנה ושומרת על תאי חיסון בודדים וגם על תאים שאינם ניתנים להגנת התאים חיסוניים מפני האיום המיידי של זיהום ונזק חמצוני [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]). לכן, בבואנו להחלים מחלה, שתהליכי הריפוי בה כשלו והתרופות שנקשרות בה לא עוזרות אלא לעתים אף מדרדרות את המצב, יש לזכור כי מדובר במערכת שמירה והגנה על הגוף שהיא אחרת ושונה מהמוכרת. מכאן שאין עוד להסתמך על מערכת החיסון, והתרופות שלכאורה מאזנות אותה כי החיזוק מביא לסערת ציטוקינים ותקיפה שלה את הגוף כפי שקרה לאחרונה עם העצמתה בקרב חולי קורונה למשל,. את הדלקת הכרונית הזו יש להחלים בחיזוק היסודות שהתערערו בנסותם הם ללחום ולהגן על בריאותנו ללא אמצעים. מכאן ואילך אנחנו מדברים על מערכת ההגנה הסלולרית, זו שהולכת ונחשפת כיום על מחמצנים חזקים דוגמת ROS, על מיני חנקן תגובתי (RNS) ועל התגובה הדלקתית בכלי הדם והיא כוללת אינטראקציה מורכבת בין תאים דלקתיים (נויטרופילים, לימפוציטים, מונוציטים, מקרופאגים), תאי אנדותל (EC), תאי שריר חלק בכלי הדם (VSMC), אבדן גמישות השרירים האלו ועל הנוזל הבן תאי – מכונה מטריקס (ECM) ועל מערכת ההגנה הנוגדת חמצון והפלבנואידים, שנמצאים בשפע בקמח קליפת הרימונים PPF.

התגובה הדלקתית בכלי הדם כוללת אינטראקציה מורכבת בין תאים דלקתיים (נויטרופילים, לימפוציטים, מונוציטים, מקרופאגים), תאי אנדותל (EC), תאי שריר חלק בכלי הדם (VSMC) ומטריקס מרחב הנוזל החוץ-תאי (ECM). פגיעה בכלי הדם קשורה לביטוי מוגבר של מולקולות הידבקות על ידי ECs כלומר תאים מודלקים ברקמת האנדותל וגיוס תאים דלקתיים, גורמי גדילה (שנמצאים למשל, בחלבון מהחי) וציטוקינים, (הציטוקינים מסמנים לתאים לבנים כמו תאי T ומקרופאגים לנדוד לעבר מקום הזיהום.) וחוזר להשפעות שליליות (דלקתיות) כתוצאה מכך על ECS, VSMCs ו- ECM. ציטוקינים כוללים גורמי נמק בגידול, אינטרלוקינים, לימפוקינים, מונוקינים, אינטרפרונים, [הערה: ROS החמצן הפעיל, בכמויות גבוהות, ROS יכול לגרום הן לאופטופטוזיס והן לנמק, סוג של מוות תאים בלתי מבוקר, למשל בתאים סרטניים ובמצבי דלקת כרונית. [מקור] הלא יאמן מתעורר כשמגלים כי בשלושת העשורים האחרונים, מספר רב של מחקרים מצביעים על כך שמיני חמצן תגובתי (ROS) נוצרים על ידי קסנוביוטיקה שונים, כולל תרופות בהן נוגדי דלקות וכמובן נגד סרטן, ואלו משמשים גם כשליחים משניים באיתות תאים ומפיקים דלקות ותהליכים ביולוגיים שונים לרעה בתאים נורמליים [מקור].
גורמים מעוררי מושבה וגורמי גדילה משנים. ציטוקינים מיוצרים על ידי מקרופאגים, תאי T ומונוציטים, כמו גם טסיות דם, EC ו- VSMC. ציטוקינים במחזור מקיימים אינטראקציה עם קולטנים ספציפיים על סוגי תאים שונים ומפעילים מסלולי איתות JAK-STAT, NF-κB ו- Smad המובילים לתגובה דלקתית הכוללת הידבקות בתאים, חדירות ואפופטוזיס. ציטוקינים אינטראקציה מוסיפים נזק בפועלם גם עם המיטוכונדריה שנושאת מטען גנטי – בכל תא נמצאות אלפי מיטוכונדריות אתה הציטוקונים פועלים כדי להגביר את הייצור של מיני חמצן תגובתי – יש להזכיר ככלל המזיקים העיקריים הם הרדיקלים החופשיים שיש במרכזם אטום חמצן, למשל ה-ROS. הפעלה המושרה על ידי ציטוקינים של מסלולים אלה ב- ECs משנה את ייצור / פעילותם של מתווכים vasodilatory כגון תחמוצת חנקן, prostacyclin, גורם hyperpolarizing נגזר האנדותל, ו bradykinin, כמו גם מתווכים vasoconstrictive כגון אנדותלין ואנגיוטנסין II. ציטוקינים מקיימים אינטראקציה עם VSMCs להפעלת מסלולי Ca2 +, חלבון קינאז C, Rho-Kinase ו- MAPK, המקדמים צמיחת תאים ונדידתם, ותגובתיות VSM. ציטוקינים מקיימים אינטראקציה גם עם אינטגרינים ומטריאל-פרוטאינזות מטריצות (MMP) ומשנים את הרכב ה- ECM עלייה מתמשכת בציטוקינים קשורה בהכרח לתפקוד לקוי של כלי הדם ולמחלות כלי דם כגון טרשת עורקים, מפרצת אבי העורקים בבטן, דליות, יתר לחץ דם ואי-ספיקת כליות [מקור]. כלים כגון המזון כתרופה יכולים להפחתת ייצור ציטוקינים או להפחתת השפעותיהם באמצעות אנטגוניסטים ציטוקינים יכולים לספק גישות חדשות בניהול מחלות כלי דם דלקתיות [מקור].

דלקת מקורה בפגיעה בקרום התא – הבעיה מתחילה משמגלים שתאים הקשורים לקרום יכולים לספק מקלט מצוין לפתוגנים [מקור1, מקור2]. כאן נכנסת ביתר עוצמה המערכת ההגנתית – סלולרית. חיישני החיסון שמרכיבים את מערכות ההגנה הסלולריות חייבים לגלות רגישות גבוהה; להיות ממוקדים למיקום המדויק; או להיות חלק ממערכת מעקב נרחבת ורב-שכבתית לאיתור זיהום ומזהמים נסתרים. פתוגנים הנכנסים לנישה התוך תאית היא ש"מועדפת עליהם", אבל לשם כך הם חייבים לחצות לפחות מחסום פיזי אחד (ולעיתים קרובות שניים או שלושה) [מקור]. מעבר בכל מחסום דורש התאמות ספציפיות, ובכל שלב, קולטני זיהוי תבניות (PRR) ומכונות חושיות אחרות ממוקמות, כדי להתריע בפני התא המארח על קיומו של זיהום מתקרב, בעוד שגורמי הגבלה עומדים לעכב שכפול והפצה [מקור1, מקור2, מקור3], דפוסים כאלה נקלטים על ידי קולטנים רגישים, מפוענחים ומניעים או מעכבים תגובה חיסונית, בהתאם למשמעות האותות הללו, אך בניגוד לקולטנים אחרים לזיהוי תבניות המעכבות זיהום נגיפי בעקיפין על ידי גרימת אינטרפרונים ומולקולות אנטי-ויראליות אחרות, גורמים אנטי-ויראליים פנימיים חוסמים שכפול נגיפי באופן מיידי וישיר [מקור]. נחשף יותר ויותר מנגנון בו מניעת חלוקה חשובה בהגנת התא על עצמו, שהרי החלוקה מונעת ואפילו מפריעה להתפתחות של קולטנים חושיים ספציפיים לתאים ומצמצמת את האיתות למערכת ההגנה המוכרת. מדובר במהלך עדין ומאוד מורכב ומפעים, שהרי הם המסוגלים לשלוח אותות סכנה נרחבים, כדי לזהות תבניות מולקולריות הקשורות לפתוגן (PAMPs) יוזמות ומנציחות בכך דווקא את התגובה הדלקתית הנגרמת על ידי הפתוגן, נראה מרגע זה כבר, שכאן יש לנו משהו חדש וכמעט שאינו מוכר [מקור1, מקור2, מקור3]. יסודות גנומיים ותת-גנומיים נראים לחוקרים כמי שמקנים מאפיינים פונקציונליים לחלבוני אפקטור אינטרפרון ( IFN-inducible effector proteins) המגבילים חיידקים, פרוטוזואים ווירוסים בתאים תת תאיים שונים ובשלבים שונים של מחזור החיים של הפתוגן [מקור]. בכל אזור תת-תאי מגויסים מנגנוני אפקטורים המושרים על ידי IFN כדי להגן על פנים התא המארח מפני זיהום חיידקי וסלולרי. מנגנונים אלה מסתמכים על כימיקלים חמצוניים, חנקתיים ופרוטונטיביים, כמו גם על פעילויות תזונתיות (מגבילות לחומרים מזינים, למשל אבקת קמח הרימונים) וממברנוליטיים – membranolytic activities. [מקור1, מקור2, מקור3]

הגנה על חמצון וחנקן המושרה על ידי IFN. גזים ציטוטוקסיים הם אחת הצורות היסודיות ביותר והחשובות ביותר להבנה של תהליך הריפוי וההגנה על תאים אוטונומיים. גזים אלה – המכונים מינים של חמצן תגובתי באופן קולקטיבי (ROS) ומיני חנקן תגובתי (RNS) – נוצרים על ידי oxidoreductases– אוקסידורדוקטאז [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. בביוכימיה, אוקסידורדוקטאז הוא אנזים המזרז את העברת האלקטרונים ממולקולה אחת, מכונה גם המפחית, ותורם האלקטרונים, וכן מקבל האלקטרונים. כדי להעניק פעילות מיקרובידואלית ולהסדיר איתות תוך-תאי. ולהקנות לתא חסינות אוטונומית.

חסינות תא אוטונומית – cell-autonomous immunity. אלה מכלול גורמים שכוללים מאות מוצרי גנים אשר מועתקים כתגובה לאותות שמקורם באינטרפרון (IFN), גורמים נמק בגידול (TNF), אינטרלוקין -1 (IL-1) ומשפחות קולטן דמוי אגרה (TLR)]מקור1, מקור2]. רבים מהחלבונים המושרים הם שמקנים חסינות מיקרובידנית ישירה בכל התאים הגרעיניים [מקור1, מקור2, מקור3]. מדובר בדפוסים מולקולריים שנמצאים בשרות מערכת החסינות האוטונומית – הקשורים לנזק (DAMP) הן מולקולות הסכנה האנדוגניות שמשתחררות מתאים פגועים או גוססים ומפעילות את מערכת החיסון המולדת על ידי אינטראקציה עם קולטני זיהוי תבניות (PRR). למרות ש DAMPs תורמים להגנת המארח, הם מקדמים תגובות דלקתיות פתולוגיות. מחקרים אחרונים העלו כי DAMPs שונים, כגון תיבה 1 בקבוצת ניידות גבוהה (HMGB1), חלבוני S100 [הנחשבים גם כמולקולות דפוס מולקולריות הקשורות לנזק (DAMPs)] וחלבוני הלם חום (HSP), מוגברים ונחשבים כבעלי תפקיד פתוגני במחלות דלקתיות כולל דלקת מפרקים שגרונית, זאבת אדמנתית מערכתית, דלקת מפרקים ניוונית, טרשת עורקים, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, אי-ספיקת כליות וסרטן [מקור] DAMPs רבים הם חלבונים גרעיניים או ציטוזוליים עם פונקציה תאית מוגדרת שכאשר הם משתחררים מחוץ לתא לאחר פגיעה ברקמות, הם עוברים מסביבתם המוגנת למתחמצן וכתוצאה מכך משתנה המבנה המרחבי שלהם (דנטורציה) ובהתאם גם היכולת התפקודית שלהם. מעל DAMPs, ישנם DAMPs אחרים שמקורם במקורות שונים, כגון ECM (מטריצה חוץ-תאית), מיטוכונדריה, גרגירים, ER (reticulum endoplasmic) וממברנת פלזמה [מקור]. דפוסים מולקולריים הקשורים לנזקים (DAMP) הם מולקולות המשתחררות בעקבות לחץ תא או פגיעה ברקמות ונחשבות כאותות סכנה אנדוגניים (שמיוצר על ידי האורגניזם עצמו.), מכיוון שהן גורמות לתגובות דלקתיות חזקות על ידי הפעלת מערכת החיסון המולדת. כאן יש להדגיש כי מערכת החיסון המולדת היא השורה הראשונה של הגנת הגוף המשרה תגובות חיסוניות מידיות כנגד פתוגנים [מקור]. הדלקת ברגיל, היא לא רק חלק ממערכת החיסון המולדת היא גם נובעת ממצב בו מערכת החיסון המולדת מזהה פתוגנים או מולקולות הפולשות מפגיעת רקמות דרך קולטני זיהוי תבניות (PRR), כגון קולטנים דמויי אגרה (TLR) ודלקות של מערכת החיסון המולדת [מקור1, מקור2].

לפנינו לא הדלקת המוכרת: תגובה מגוננת על מנת לסלק גירויים מזיקים, ליזום תיקון רקמות ולהחזיר את הבריאות, אלא חלק ממהלך דלקתי שאינו דלקת זיהומית.

[מקור].

הרפואה החדישה מבקשת להבין, לחקור ולהעצים מערך הגנה על התא מחמצון, במיוחד על-ידי מחמצנים רבי עוצמה כגון ROS, כאן אני מבקש להסביר את תכונות ההגנה הסלולריות של PPF באמצעותו של ה- PPF יכולתו של הגוף להפעיל ולשם הדגשה בעזרתו של שומר הנעורים האגדי = גורם 2 גרעיני-אריתרואיד 2 (Nrf2 ) עולם אחר, חדש שיכול ורק בעזרת המזון כתרופה וכאן הוא קליפת הרימון (PPF), יכולת מדהימה לנטרל ישירות מיני חמצן תגובתי/מיני חנקן תגובתי (ROS / RNS) הנמנים על האכזריים שברדיקלים החופשיים או בעקיפין לווסת את הביטוי של גנים הגנתיים שנמצאים בתוך התאים.

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

If you have any questions left –