מאמר קצר על זיקנה שמחה והדרך להאריך חיים בריאים ולהפחית את הנטל של מחלות ונכות בגיל המבוגר. 

ירון מרגולין 

העבודה החדשה שלך, מרגע שיצאת לגמלאות -מוטל עליך (אם תרצה בכך) לשמור על איכות חייך ולדאוג לאריכותם – ללא מחלות.  אותה נחישות, אותה אמביציה, אותם ימים כלילות – זה בידך – שנצא לדרך?

"המוות אינו רע, שהרי הוא שמשחרר אותנו מכל רע, ובעוד שהוא מוריד דברים טובים, הוא מוריד גם את הרצון אליהם. הזקנה היא הרוע העליון, מכיוון שהיא מונעת מאיתנו את כל ההנאות, ומשאירה לנו רק את התיאבון אליהם, והתיאבון מביא עמו את כל הסבל. אף על פי כן, אנו חוששים מהמוות ואנחנו חפצים בזקנה."

(Giacomo Leopardi,ג'אקומו לֵיאופרדי היה משורר איטלקי רומנטי, הנחשב אחד מהוגי הדעות ומשורריה החשובים ביותר של איטליה. 1905) [מקור].

תאוותיו של אדם צעיר הן בחלקן רצון להגשים עצמו ובחלקן כוח מוביל ויצר עז ובלתי נשלט שמפיל אותו, והן לא פורשות בזקנתנו אלא מתהפכות ומשנות כיוון ומפילות אותו שוב. אירוע השינוי המכונה "זקנה" מתרחש בגיל המבוגר ועובר משטף של זימה, רצון עז להרוויח, להתעשר, ולזכות בכבוד או בכוח לתַּאֲוָה לָעֵינַיִם, געגועים וגרוע מכל לתַּאֲוָוה לָחֵךְ.

והתַּאֲוָוה לָחֵךְ היא שמיסרת את הזקנים ומעוררת בקרבם תחלואה גדולה לצד תחושה של משמעות.

גם אם עת הזקנה כוללת בתוכה שינויים שאינם בהכרח מזיקים, ובמרחב התאוות למשל תוכלו למצוא את המתפתח: הסקרנות – כי הסקרנות נשארת והשאיפה להבנה מעמיקה, הולכת ומתעצמת גם אם יש בה הרבה תסכול. והוא יגדל בקרב אלו שמתעקשים לממש את היעדים בדרכם של הצעירים. ובכל זאת הסקרנות היא זו שתציל אותך בזקנתך, אם תתעקשו להתמיד ולהעביר את כוח ההתמדה שאחז בגופך הצעיר עת שאיפותיך התמלאו, אליה עתה, ותקום עליה ותנצח את התאווה לחך ותתן לבינתך להתפתח ולהוביל את חייך החדשים, חיים בריאים וארוכים מצפים לך.

בחיפוש אחר ידע בסיסי אודות הטבע וההתנהגות של מערכות החיים הפנימיות והיישום של ידע זה: הידע כיצד להאריך חיים בריאים ולהפחית את הנטל של מחלות ונכות בגיל המבוגר, המדע פורץ כיום אופקים חדשים

  [מקור].

במובן הרחב יותר, הזדקנות יכולה להתייחס לתאים בודדים בתוך אורגניזם שהפסיקו להתחלק (ואז יש לדבר על הזדקנות תאית). [מקור].

ככל שרבים המחקרים עולה יותר ויותר המסקנה כי הזדקנות היא תוצאה של מספר משמעותי של גורמים בהחלט לא מחלה, אבל שינוי שנמצא בה, אם כי לאו דווקא לרעה ובכל זאת מי הוא השינוי הזה.

במקום בו חקר ההזדקנות נמצא (גֵּרוֹנְטוֹלוֹגְיָה) והגרונטולוגים עומלים נוצרה תיאוריה די מקיפה שיכולה להסביר לדעתה הזדקנות, (בהבדל מההגריאטריה. שחוקרת את מחלות הזקנה) כמו גן בודד או דעיכת מערכת החיסון, רק שבים החוקרים ומגלים שתהליכי השינוי כאן מרובים [מקור] תהליכים כאלה מתרחשים בגיל המבוגר לא רק ברמה התאית והמולקולרית, אלא גם ברקמות ובמערכות איברים. מדע ההזדקנות בהחלט צעיר אבל נעשה מודע למנגנונים הביוכימיים הגורמים או מגיבים להזדקנות [מקור]. מחקר הגרונטולוגיה עומד כיום יותר על כימיה וביוכימיה, אלו הם הליבה של תהליכי ההזדקנות. 

ובכל זאת הולך ומתבהר שכנגד הוגה אחד או כמה מהם לא אמור להתחולל אותו שינוי משמעותי שמסביר את התהליך כמו ההרגל שקם ונקשר למשל, ברדיקלים חופשיים ומיני חמצן תגובתי שמפוצצים את הגוף ומזרזים זקנה וגם מחלות – הגם שמעוררי חרדה ותאווה לחך הם מקורותיו. האם, אם כך אפשר להתעלם מהחרדה ומהתאווה של החך כשהם ממלאים תפקיד משמעותי בהזדקנות ואולי אפילו מכריעים למעשה בפועל את המצב  [מקור]? 

מחלות הזיקנה אינן הזיקנה עצמה, הזיקנה היא חלק מתהליך בו האדם משתנה.

הזיקנה מובילה לשלב השינוי האחרון בו הבינה מתפתחת ומובילה אותנו לצבור איכויות חיים חדשות ומענגות בהן דרכים להרחיב את איכות החיים ולמגר את התחלואה בהם וזה גם נושא מרכזי של מאמר זה. מרחב המחלה, נקשר אל הזקנה כצל אל אור השמש, אבל מעטים, בהחלט לא רבים ובקרבם רבים שמוגדרים מומחי הזיקנה לא עצרו לשאול אם מדובר בזיקנה עצמה או בצל, בתגובה של הנפש והגוף לקבלת טיפול תרופתי, ארוך שנים וספיגת תופעות לוואי, הן, שמשתלטות על המערך הסלולרי, חומרים זרים, רעים שמביאים לשינוי מאזן של יחסי הגומלין בין מפגעים סביבתיים גופניים ופסיכו-סוציאליים לבין הגורמים המולקולריים והגנטיים שנמצאים בסיכון בהקשר הסביבתי החדש שנוצר, ומרעיל את המרחב הגופני משנה את החלבונים, את השומנים ומכה בDNA עם ובמה שהם מכנים תופעות לוואי. בריאות / תוחלת החיים עשויה להאריך באופן משמעותי אם נמנע או אפילו נחליש את העלייה של כמה מ"תופעות הלוואי" האלו, או אפילו את אחד הגורמים האמיתיים להזדקנות. יודגש לא הזקנה הרסנית. הגוף המתבגר, לכשעצמו, מאפשר להאט את קצב ההזדקנות וזו גם המגמה, אבל לשם כך עלינו לספק לו אמצעים. לא הוא – בחכמתו יצר אותן מחלות שמכונות זקנה. להפך, לגוף כוחות יצירה, בנייה והתחדשות. מניעה מכוחות אלו עלינו לפעול בעזרת קריירה חדשה – ושינויים חברתיים-פסיכולוגיים [מקור] גם מזון כתרופה אם נדרש. גם אם מעטים שואלים אם לא הן אלו – התרופות הן שלא מאפשרת לו להחלים מפגעים שמתרחשים בו, באופן טבעי שהרי ההרס הוא חלק מההולדה, אין כאן או בדברים במאמר זה ובבלוג כולו כדי להמליץ לחדול מנטילת תרופות – רק רופא רשאי להמליץ על כך. המשימה שלנו להאט את קצב ההזדקנות למשל בעזרת איזון פלורת המעיים עם מגוון סיבים תזונתיים: ובסופו של דבר כל העסק הזה עם הכדורים באמת גרוע ובימנו הוא רק נראה הולך ופושט את הרגל. ובכל זאת לא בעיני כולם, למשל פרופ' ניר ברזילי הוא משל ודוגמא למי שלא משחרר את התפיסה הזאת ומצביע על תרופת קסם כדבריו: מטפורמין, תרופה שניתנת היום לחולים בסוכרת מבוגרים. מבחינת פרופ' ניר ברזילי, התרופה הזאת היא רק הוכחת לשיטת הכדורים ולרעיון שכל מיני תרופות יכולות להתערב במנגנון המחלה ולעכב אותו. לא נמצאה עד היום תרופה שהביאה חולה סוכרת להחלמה. מי שהחלים אנשים מסוכרת, כמוני (בעשרה עד שלושה חודשים בלבד), לא השתמש כלל בתרופות. 

המהפכות עד כה בעולם הרפואה שהובילו לאריכות ימים היו מהפכות החיסונים, האנטיביוטיקה ורפואת הלב, אבל אף אחת מהן לא באמת האטה את הידרדרות הגוף באופן משמעותי. האם מהפכת הסיבים התזונתיים תהיה המהפכה הבאה?

אם נתבונן בזיקנה עצמה, לא במחלות גילאי ה-40 שהתרופות אז (כדורים לאיזון יתר לחץ דם, יתר קורטיזול, יתר כולסטרול, יתר אלכוהול, יתר סטרס, יתר חרדה, חוסר בחלבון  SHBG וסוכרת וחוסר און ועודף משקל…) יצרו עכשיו, אם תמצא הדרך להימנע מהתרופות האלו כמו שקורה בקליניקה שלי, בהחלט יתכן שלא נראה כמעט מחלות זיקנה וכל מחקר הגֵּרוֹנְטוֹלוֹגְיָה ישתנה מהותית. רוצה לומר כי מה שהתאים נגד וירוסים, אינו מתאים נגד מפגעים, פצעים שמתרחשים בתוך הגוף ויוצרים דלקתיות, ומתח חימצוני – על אלו להחלים בעזרת המנגנון הטבעי שהגוף יצר. בעזרת מזון כתרופה שמותאמת לצרכים המיוחדים שנוצרו אצל כל אחד ואחד.

אם טיפלת בהתקף לב בגיל 50, עם תרופות, תקבל בסופו של דבר סוכרת ואם טיפלת בסוכרת עם תרופות, תקבל סרטן או אי ספיקת כליות ואם טיפלת ביתר לחץ דם בגיל 30 עם כדורים תקבל בסופו של דבר דיאליזה,

שהרי רוב הכדורים להפחתת לחץ דם מעלים את הקריאטינין וקריאטינין גבוה = דיאליזה ודיאליזה אומר סוף חרויות הפרט. לא אלו מחלות הזקנה ולא נטילת הכדורים מביאה לזיקנה אלא החרדה מלא לטפל במחלות בדרך מזון כתרופה שאין לו תופעות לוואי כל כך חמורות. אני רואה את זה שוב ושוב בקליניקה שלי בבואי להחלים אנשים ממצבים קשים של אי-ספיקת כליות. מחלה שרפואת הכדורים מובסת בה ולא מודה שזה עוד יותר גרוע. הרי הכנת תפריט יחודי והוספת סיבים תזונתיים תואמים מרפה – אז היכן הבעיה? חרדה מלא להשתמש בשיטה שמובילה את המחלה שוב, ושוב אל הדיאליזה. אלו הן תגובות רגשיות חרדתיות הן על הכדורים, והן של הגוף הקורס עקב תהליכים "טבעיים" נורמטיביים שתורת התרופות וחסידיה יצרו. ראו במרשם "תופעות הלוואי" שנמצא בקופסת הכדורים שלכם זה רשום שם. תופעות שליליות של הזיקנה נקשרות בתהליכים נפשיים. ואלו הן בעיות אחרות כמו חרדה גדולה, בדידות וגורמים חברתיים כגון אובדן מרחב חברתי, קריירה, כבוד ומשמעות חיים, ומוקדי כוח וזהות עצמית עמם [מקור],

תשוקה למזון של צעירים (המבורגר, גלידה, בירה, צ'יפס… גבינות קשות, נקניקים) שהגוף המבוגר לא יכול להכיל, מפצה על חלק מהמכאובים האלו, אבל נזקיה גדולים ועולים על פני השטח כ"מחלות זקנה" כשהן תאווה למזון רע וביסוס של מערכת רדיקלים חופשיים בגוף.

במסגרת התאוות החדשות נמצא גם את הישיבה בכסא –

רבים מהמבוגרים, אם לא כמעט כולם, בוודאי ויתרו על פעילות גופנית והחלו להסתכל עליה כאל סיבה אבודה, הגם שקל לשכנע בחשיבותה מלעזוב את הכורסה למענה.

כיום, אם טיפלת ברעיון היציאה לצעדה או, העזת להציג המלצה לכושר גופני של 20 עד 60 דקות 3 פעמים בשבוע, העמקתה את החרדה ואת הבדידות ואם בבדידותו של הזקן טיפלת קיבלת השמנה, יתר טריגליצרידים, ירידה בהורמוני המין, סוכרת ואי ספיקת כליות, או רעב ותת-תזונה וצמא או התייבשות.

אנשים מבוגרים מפסיקים לשתות כי הם חרדים שלא ימצא להם בית שימוש בדרכם – הם שוקעים בכורסא כי הם לא מבינים שגם ריקוד, באולינג, ניקוי עצמי של הדירה או גינון נופלים על ההגדרה המלצה לכושר גופני של 20 עד 60 דקות 3 פעמים בשבוע.

הזדקנות בריאה קשורה לאובדן של מסת השריר ומכאן לירידה בכוח השריר: עד גיל 80 טוענים החוקרים שכמחצית ממסת השריר יורדת, אבל הזקן חווה זאת בגיל 55 או 60 ובגיל 67 הוא חש שמדובר באבדן של 90% ממסת השריר, כמי שמצפה שיבקשו ממנו להשתתף באולימפיאדה. החוויה הזאת קשה מאוד, זאת תמונת מצב נוספת של החרדה. עם זאת, כמה שינויים הקשורים לגיל שנחשבו בעבר שהם לכאורה נובעים אך ורק מהזדקנות, ידועים כיום כתוצאה מהזנחה והעדר שימוש בשריר ולכן הם הפיכים [מקור]. בבואי להחלים את הכליות גם במצבים שבהם אדם עומד ימים לפני המוות, אם אכשל בתהליך בלימת המחלה מה שטרם ארע לי, תודה ליקום, אני מבקש מהמחלימים לצעוד – תחילה בסלון, בין הכיסאות וליד הקיר כדי שהחרדה תסתלק, אחר כך אני מבקש מהם לרדת לגן הקרוב וללכת מהספסל במשך חמש דקות באזור בו ימצא להם בדרך מספר ספסלים אם יידרש להם ולשוב לספסל ההתחלה – שהרי הם בתפיסה שיש לערער עליה: ציפיות התרבותיות המודרנית לפיה גמלאים "צריכים לשבת על ספסל ולהרים את הרגליים". כך אנחנו נמצאים בשבירת מעמדות ותפיסות עקומות שנובעות מן החרדה ובשיבה לכושר, בניית נימים זעירים, הליכה אטית, מיגור החרדה ובניית התבונה [מקור].

מניסיוני הדרישה להיחשף לשמש למשך 15 דקות – 20 בבקר הופכת לחווית הליכה בבגדים קצרים עד מהרה – החשיבות המעשית של זה היא שאדם מבוגר הוא לעתים קרובות קרוב יותר לסף שבו עליה קטנה ביכולת הגופנית הופכת את הפעולות היומיומיות הבסיסיות, כמו לקום מכורסא, שהייתה משימה בלתי אפשריות למובנת מאליה.

החזרת הכושר הקטן הזה היא תוספת חירויות גדולה שמשנה את איכות חייו. כל יום אני רואה שניתן לחזור לכושר באמצעות פעילות גופנית סדירה, אפילו בגיל מבוגר ביותר ואפילו בקרב אדם שרואה את המוות. אתם יודעים מה אומר מדד GFR 6.5 כשבמדד GFR 5 מתים מאי ספיקת כליות ומחובתי לדרוש מהמחלים לצעוד והוא צועד! ואז מגיעות תוצאות המעבדה וה-GFR עומד על 10 והמוות מתרחק!

אימוני כוח אינם עוצרים את האובדן הבסיסי של סיבי השריר, אך השיפורים בכוח עצמו כפי שעולה במחקרים על אימון גופני בקרב אנשים מבוגרים עשויים להיות שווים ל 10 עד 20 שנים של "התחדשות" ועשויים למנוע מאדם לרדת מתחת לספים החשובים מבחינה תפקודית [מקור1, מקור2, מקור3].

עד שהחברה תשתנה, עד שתהפוך את סביבתנו למקום אטרקטיבי יותר לפעילות גופנית, של מבוגרים, תוך הקפדה על בטיחות אישית, הכנת מקומות ישיבה, מעקות, בתי שימוש, ברזיות מים לשתיה, מקומות לספיגת השמש והעשרת ויטמין D, תאורת רחוב טובה, וכל מה שקוראים תכנון ערים ועיצוב נוף –

נמצא שחשיפה לשמש מיטבית וגורמת בגוף ליצירת ויטמין 3D קשור גופרית, שהוא מסיס מים. כך, ויטמין זה מגיע ביתר קלות לכל חלקי הגוף ואין הוא זקוק לאמצעי הסעה שם, כמו למשל כולסטרול LDL. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון שגם הגופרית פוחתת בשל הרגלי אכילה גרועים – דאגו לצריכת גופרית. די בתוספת של 3 שיני שום ליום או סלט צנון, לצד חשיפה של 15 דקות לשמש.

עלינו להמציא תוכניות הזנה מתואמות גיל לצד מסלולי צעידה כאלו לבדנו ולהשפיע בכך ועל-ידי כך על עתיד ילדנו ונכדנו לכשיגיעו הם לגמלאות.

התייבשות – מהווה גורם שכיח לאשפוז בקרב אנשים מעל גיל 65 [מקור]. מחקר של UCLA מצא כי 40% מהקשישים עשויים להיות חסרי לחות כרונית. למבוגרים באופן טבעי יש נפח מים נמוך יותר בגופם, ועלולים להיות להם מצבים או בחיק הלוקחים עדין תרופות שמגבירות את הסיכון להתייבשות [מקור].

בדרך כלל ניתן להפוך התייבשות קלה עד בינונית על ידי שתיית יותר מים, ובמקרים רבים מי ברז הם מקור טוב מכולם, אך התייבשות קשה דורשת טיפול רפואי מיידי.

הסימנים והתסמינים של התייבשות עשויים להשתנות בהתאם לגיל. בקרב המְבוּגָרים נמצא בהתייבשות

 מתן פחות שתן,  שתן בצבע כהה, עייפות, סְחַרחוֹרֶת, בִּלבּוּל, צמאון לעתים קיצוני,  ויובש בגרון שמקשה על בליעה. 

קשיי בליעה (דיספגיה), שכיחים בקרב מבוגרים, ועשויים פשוט לסמן לכך שלא הספקת לשתות מספיק מים,

או שהרופא שלך ממליץ לך לכאורה להתייבש. וההתייבשות יכולה לגרום למגוון בעיות בריאותיות חמורות, כולל דלקות בדרכי השתן (UTI), נפילות, ואבנים בכליות. כאשר  אתה מיובש, הגוף שלך אינו מייצר כמות גדולה מהרוק שבדרך כלל מרטיב את הפה והגרון והחנק מגיח בעת בליעה.

ההמלצות לגבי כמות השתייה משתנות, אך ממוצע טוב הוא 15.5 כוסות נוזלים לגברים ו -11.5 כוסות נוזל לנשים.

בכלל זה נוזלים משתיה חמה,. אפשר לכלול ב15.5 הכוסות ליום או ב 11.5 נוזלים מפירות, ירקות ומזונות אחרים. אנשים מבוגרים נקראים להימנע ממשקאות מוגזים וקפה המכילים קפאין, מה שעלול לגרום לגוף לאבד יותר מים [מקור]. 

מעט מחלות או מצבים נגרמים אך ורק על ידי גורמים גנטיים; לרוב אלו הן תוצאה של אינטראקציות בין גורמים גנטיים וסביבתיים כגון: מזון, אורח חיים בישיבה, ושימוש באלכוהול או אפילו עישון [מקור] ובדידות.

כאשר כול הגורמים האלו מעוררים מתח חימצוני גבוה [מקור]. לחץ חמצוני לטווח קצר עלול להתרחש ברקמות שנפגעו מטראומה, זיהום, פגיעת חום, יתר לחץ דם, רעלים ופעילות גופנית מוגזמת. רקמות פגועות אלה מייצרות אנזימים מוגברים של רדיקלים (למשל קסאנטין אוקסידאז – xanthine oxidase, ליפוגנאז – lipogenase, ציקלואוקסינאז – cyclooxygenase) הפעלת פגוציטים, שחרור ברזל חופשי, יוני נחושת, או הפרעה בשרשראות הובלת האלקטרונים של זרחון חמצוני, גם ייצור עודף של ROS. לחץ חמצוני לטווח קצר מזיק אף הוא ומהווה בסיס להתחלה, קידום והתקדמות של מחלת הסרטן, כמו גם תופעות הלוואי של הקרנות וכימותרפיה, שגם הם נקשרו לחוסר האיזון בין ROS למערכת ההגנה האנטי-אוקסידנטית. ROS היה מעורב בזירוז ובסיבוכים של סוכרת, מחלות עיניים הקשורות לגיל ומחלות ניווניות כגון מחלת פרקינסון. [מקור1, מקור2]. 

מחקרים הראו כי ניתן לייחס עד 50% ממקרי המוות הניתנים למניעה בארה"ב להתנהגויות בריאותיות שליליות כמו עישון ותאווה לתזונה לא בריאה שגורמת להשמנת יתר [מקור1, מקור2]. דרושה הבנה מקיפה יותר של המסלולים הסיבתיים שדרכם התנהגות, אישיות, יחסים חברתיים ונסיבות סוציו-אקונומיות לצד צער וחרדה עקב אבדן משענות חיים ששאבו את כוחן מהזדהות עם תפקיד, מעמד, קריירה, ומראה גופני, כמי שקשור לתוצאות המכונות מחלות זיקנה, בריאות כושלת, ורווחה העשויות להצביע על יעדים חדשים באמת להתערבות יעילה להארכת חיים ומיגור "מחלות זקנה". יתר על כן,

אנו יודעים כעת כי גורמים התנהגותיים וחברתיים מתקשרים עם מנגנונים גנטיים, מולקולריים ותאיים להשפעת הבריאות בגילאים מבוגרים יותר

[מקור]. למשל במחקר שנתמך ונערך על ידי מחקרים נוספים, מסייע בזיהוי גורמי אורח חיים והתנהגויות בריאותיות המשפיעים ישירות על בריאות גופנית, קוגניטיבית, חושית ורגשית ועל הסיכון למחלות ככל שאנשים מזדקנים, כך למשל עולה ממחקר הקושר בין עבודה ומעורבות חברתית לקוגניציה [מקור]. התהליכים המכניסטיים שבאמצעותם תורמים יחסים חברתיים לתוצאות בריאות נחקרים. שם מדברים על גנטיקת ההזדקנות (התנהגותית ומולקולרית) מונח דגש מפורש על הסביבה החברתית כהשפעה בולטת על דרכי הבריאות והמחלה [מקור]; מדובר ב"גישה הביו -סוציאלית" (“biosocial approach”) ככזו שממשגה את הביולוגי והחברתי כמכוננים הדדיים. גישה שמתמקדת במפורש באינטראקציות בין גנים לסביבה;  אני מבקש להדגיש את ההשפעה המגוננת הפוטנציאלית והמוכחת של סביבות חברתיות חיוביות במניעה, או בעיכוב, של הופעת המחלה, אפילו בנוכחות סיכון גנטי.

מסתבר שאנשים רבים הנושאים גנים (או ליתר דיוק גרסה אחת של הגן הזה, הנקרא אלל) למחלות מסוימות, אינם בהכרח מראים סימפטומטולוגיה של המחלה זאת אפילו לנוכח הסיכון הגנטי הידוע, ומוכח הם לא מפתחים מחלה

[מקור]. כאן נכנס למרחב התפקיד האפשרי של גורמים חברתיים על פני תוצאות בריאות מגוונות ואותן עלינו לבקש. אפילו למחלות כמו סרטן השד ומחלת האלצהיימר, תמיד קיימת קבוצת משנה של בעלי גנים רגישים שאינם מתקדמים למצב המחלה האולטימטיבית.  בדוגמה לסוכרת מסוג 1 נמצא שאפילו לאותם אנשים שיש להם שני גנים של רגישות גבוהה לחלות (כלומר, גנוטיפ DQ3.2 ו- DQ2 של אנטיגן לויקוציטים אנושיים) והיסטוריה משפחתית של סוכרת תלוית אינסולין, ההסתברות להופעת המחלה בסופו של דבר היתה רק 25.  לפיכך, 75% מהאנשים בעלי פרופיל הסיכון הגנטי הזה אינם מתקדמים למצב מחלה [מקור]. הנקודה שאני מצביע עליה כאן הוא ההיבטים של סביבות ומרחבי חיים, ובראשן גורמים חברתיים, ניכר שהם משמשים הגנה מפני הסיכון שלהם לחלות בשל משא הגנטי שבגופם [מקור]. באופן כללי יותר, יש שונות גדולה בגיל ביחס לרגישות הגנים. תפקיד ההשפעות הסביבתיות בהבנת השתנות כזו זכה לתשומת לב מועטה הגם שכולנו מכירים בפועל את השפעות המזון, השתייה, החברה, הפעלתנות והמצב הנפשי הן על ההחלמה והן על העדר מחלה. אולם הבנה אינטגרטיבית של המסלולים הביו-סוציאליים הרב-רמתיים המקשרים בין חברה, ביולוגיה, בריאות והישגים חברתיים-כלכליים נותרה חמקמקה [מקור].

במחקר שהציגו Gosche, Mortimer, Smith, Markesbery, & Snowden, 2002; Snowden, Greiner, & Markesbery, 2000 עולה שפעילות נפשית ופעילות גופנית אתגרית, בין אם בעבודה ובין אם במסגרות בילוי, עשויה לעכב את הופעת הדמנציה במחלת האלצהיימר.

Gosche, K. M., Mortimer, J. A., Smith, J. D., Markesbery, W. R., Snowden, D. A. (2002). Hippocampal volume as an index of Alzheimer neuropathology: Findings from the Nun Study. Neurology, 58,1476-1482.

פעילות גופנית נמצאה כמווסתת את הגורם הנוירוטרופי שמקורו במוח ואת גורם הצמיחה העצבי בהיפוקמפוס [מקור]. נמצאה שונות בקרב אוכלוסיות שונות בתדרים של אללים רגישים (למשל, אללים ב- BRCA1 ו- BRCA2 הם בעלי תדירות גבוהה יותר בקרב נשים יהודיות פיניות ואשכנזיות מאשר בכלל אוכלוסיית הנשים בארה"ב). שונות בתדירות האלל הרגיש מיוחסת להיסטוריה החברתית והדמוגרפית יוצאת הדופן של אוכלוסיות כמו הפינים והיהודים האשכנזים. משארים שמוטציות הקיימות בתדרים נמוכים עלולות לעלות בגלל סחף תדר גנטי אקראי בחברה זו. 

מדענים מפתחים כיום המלצות לאנשים בכל הגילאים בנוגע לתזונה אופטימלית, שימוש בתוספי תזונה, גירוי נפשי, פעילות גופנית, שינה איכותית, מעורבות חברתית, הפחתת מתח ושיטות אחרות למשל קורס בישול של מזון כתרופה או מזון מאריך חיים וידע שיכול לעודד ולסייע להם לשמור על איכותם של חייהם כדי להגביר את הסבירות שלהם ליהנות מזקנה בריאה. 

על-מנת לא לגרום לממסדים הגדולים אבדון של תקציבים בריאותיים וחברתיים המיועדים לטיפול באנשים זקנים שמספרם רק הולך וגדל, אפשר להפנות חלק מהמשאבים הנדרשים – אפילו חלק זעום, לעידוד השיטות הפשוטות והמתקדמות שמאמר זה ודומיו מציע להם: יש לחזק את ההבחנה שמכריעה בשוגג בין ההשפעות של הגיל לכאורה, הגיל בלבד, לבין ההשפעות של המחלות על מוחם של אנשי הציבור ואנשי הבריאות כאחד.

ולהניח לתפיסה השגויה המתפשטת שכל תחלואי הזקנה הוא "רק נושא הגיל" אם נשיג זאת יהווה הדבר פריצת דרך משמעותית בתחום הבריאות של אנשים מבוגרים [מקור]. עד כה השיפורים בתוחלת החיים, לרוב, לא נבעו מבריאות כללית טובה יותר, או מזיקנה בריאה, אלא מהישרדות ממושכת של חולים כרוניים ומוגבלים, במחיר של סבל, בדידות וחרדה קיומית [מקור]. בתרחיש שהחברים כיום מזמנים להוריהם רק מתמודדים עם הסיכוי הלא מושך של תקופת תלות ממושכת באחרים ואבדן חירויות בשנים שלפני המוות – מה שאני מבקש להבהיר כי מה שאנחנו מבקשים כיום איננו עוד רק עלייה בתוחלת החיים, אלא גם עלייה בתוחלת הבריאות (an increase in healthspan.).[מקור].

האם ידעת שאוכל יכול לעורר תשוקה אצל אנשים?

"אגסים נפוחים ברוטב צליפים"… "מיצי בשר דביקים שנשרטו ממחבת לוהטת מערבבים עם יין"… בשורה מרעידה לסגפנים שהגדירו עצמם מתנזרים מאוכל ארוטי ומין. מבחר מאכלים קיימים והם באמת מעוררים רגשות של תשוקה ומעוררים אנשים להיות אינטימיים יותר ונזיריים פחות [מקור] ומה באשר לנזירות באי רצון, מסיבות גיל, ירידה בטסטוסטרון או בחלבון ה-SHBG או התייבשות מרצון עקב חשש ללגום מים כי לא ימצא לך בית שימוש בדרך?

"כשחוקרים אוכלוסייה של בני 100 ויותר, כדי לנסות להבין מהו הדבר הייחודי שמאפשר להם לחיות בגיל מופלג, לא מגלים אנשים שסוחבים על גופם מחלות של זיקנה במשך 50 שנה, אלא אנשים שכל תהליך הזיקנה שלהם התעכב".

אומר פרופ' ברזילי, מהמכון לחקר הזיקנה בבית הספר לרפואה איינשטיין בישיבה יוניברסיטי, הוא "מדען כוכב" בארה"ב, מהחוקרים המובילים והמוערכים בתחום הזיקנה, וכשהוא אומר שניתן להילחם בה, אנשים נוטים להקשיב. חקר הזיקנה והאנטי-אייג'ינג כבר אינו מתרחש רק בשולי הרפואה [מקור].

מאז החל לורד ביירון (Lord Byron) המשורר הגדול לקידם את אידיאל היופי החדש והסגפני כגוף דקיק, חיוור ומיוסר, שמוקף בהילה מלנכולית – הרעב הוא חלק מתרבותם של עשירי הארצות [מקור]. הקיסרית האהובה אליזבת מאוסטריה, הידועה גם בשם סיסי, שעקבה אחר דיאטות קפדניות ותרגלה פעילות גופנית מאומצת, קידמה את המודל הזה. דמותה הגבוהה והרזה מאוד, העניקה השראה במהלך המחצית השנייה של המאה ה -19, וגילמה את אידיאל היופי המודרני, המבוסס על רזון, והוא כידוע זכה לפופולריות בהדרגה עד המאה ה -20 והגיע עדנו במאה ה- 21 [מקור].

ריח וטעם ממלאים תפקיד חשוב בהפיכת האכילה והשתייה למהנים

בשנת 1988 הגדיר חוקר בשם ג'ון מורלי – John Morley  (Morley and Silver, 1988) את המושג "האנורקסיה של הזיקנה". מורלי מצא כי ככל שבני האדם מתבגרים, כך פוחת בהדרגה ובאופן טבעי הצורך שלהם למזון (בכ- 30% בממוצע מגיל 20 ועד 80). הפיחות בצריכת המזון נובע מירידה בפעילות ובהוצאת אנרגיה בגיל הזיקנה [מקור], ובעקבות התנזרות מכוונת משומנים בהנחיות רפואת הממסד שהרי הם, לדעתם, לכאורה, מי שנתפסים כעלולים להחמיר מחלות נפוצות, בשל יתר כולסטרול ואבדן גמישות העורקים [Morley JE, Morley PMK. Psychological and social factors in the pathogenesis of weight loss. Ann Rev Gerotol Geriatr. 1995;15:83-109.]. שוב הם נתפסים כמעודדי מחלות לא טבעיות בגיל הזיקנה והרדיקלים החופשיים עומדים מאחריהן [מקור]. "רבים חושבים שזה חלק מהזקנה ולכן לא מטפלים בעניין, עד שהמצב כבר נהיה חמור ובלתי הפיך" אומרת ד"ר נחמה מונסטרסקי, מנהלת המרכז הרפואי "בית בלב" בבת ים [מקור]. ויסות התיאבון, במיוחד כאשר הוא יורד, או חסר, הוא המפתח להבנת הפתוגנזה של אנורקסיה של הזדקנות [מקור]. ריח וטעם ממלאים תפקיד חשוב בהפיכת האכילה והשתייה למהנים. יש לקחת בחשבון כי חוש הריח והטעם יורדים עם הגיל – וכתוצאה מכך אנשים מבוגרים עשויים לבחור תזונה יותר טעימה, שרעה לבריאותם כמו חטיפים מלאכותיים אף להשתמש בהמלחה יתרה או המתקה מופרזת ואלו לא מתאימים כאן בכלל. לבסוף, מחסור בנוזלים, התייבשות וצימאון שכיחים כאן מה שמביא לירידה בהפרשת הרוק. זו עשויה להפחית את היכולת להמיס מזון ולהגביל את האינטראקציה שלו עם תאי קולטן הטעם בלשון [מקור1, מקור2] במצבים בהם תנגודת לאינסולין גבוה אנחנו מול אתגר נוסף שהרי האינסולין הוא הרגולטור הראשי של חילוף החומרים של הגלוקוז, ומי שפועל גם כהורמון שובע [מקור1, מקור2 מקור3, מקור4]. כאשר עולה מדד האינסולין בדם – בעקבות סוכרת ממושכת נושא זה נמצא כמי שעשוי להימצא בקורלציה עם רגישות נמוכה יותר לגרלין אצל מבוגרים. גרלין, או "הורמון הרעב", הוא ההורמון ההיקפי היחיד שזוהה כממריץ רעב. הוא משתחרר על ידי תאי גרלין ברירית מערכת העיכול הממוקמת בקיבה [מקור1, מקור2 מקור3, מקור4]. הטיפול באיזון תנגודת אינסולין הוכיח את עצמו בקליניקה שלי. אני ממליץ על באי הקליניקה שלי לתבל את המזון כתרופה כדי לעודד הזנה והנאה ממנה. בעזרתם ויחד עם זאת יש להילחם כאן בחוסר מוטיבציה – גורם עיקרי לתת תזונה הוא מצבו הסוציו-אקונומי של הקשיש [מקור], שיעדיף, מתוך ודאות מוחלטת שאין לה בסיס ותיקוף מדעי לעתים קרובות מתוך מחסור, לרכוש תרופות או דברים אחרים על חשבון מזון מתאים. גם אם תעמיד לפניו נתונים מדעיים כי מרגע שהחל ליטול תרופה מסוימת, למשל להפחתת לחץ דם, החל הקריאטינין שלו לעלות וה-GFR להתרסק – ימשיך להניח את יהבו על התרופות – רוצה לומר כי האמון והאמונה ברופאים אינה נופלת במקרה זה מהאמונה בצלב, בצומות ובסיגופים בימי המגפה השחורה שהייתה מגפה שהכתה באסיה ובאירופה בכמה גלים במשך כארבע שנים (1347–1351) וקטלה, לפי הערכות שונות, בין 75 ל-200 מיליון בני אדם שכל תקוותם הונחה באל, בכהני הדת עד שמיעוט של אנשים באיטליה התפכח ויצר תודעה חדשה וחופשית שעד מהרה נרמסה. לנגישות המזון יש חלק חשוב בתופעה. 

על פי מורלי (John Morley), דיכאון הוא הגורם הנפוץ ביותר בזיקנה המשפיע על ירידה במשקל. מחלות כגון מאניה, פרנויה ותחושת היעדר שליטה על הגוף הפרטי, גורמים לקשישים רבים לאכול פחות, לחוסר יכולת ורצון לתקשר עם העולם שסביבם.

מבוגרים רבים נתקלים  במכשול פיזי בבליעת האוכל, או שנמנעים במכוון מאכילת חלק מצורכי המזון השונים משום שהתרופות הקבועות שהם נוטלים אוסרות על כך. שבים לתזונה גם אם מביטים בצלליה.

מחסור בהמוגלובין או בויטמינים ומינרלים, כדוגמת סידן אבץ או ברזל הם אינדיקציה לרעב ותת-תזונה בקרב הקשישים. [מקור] 

"בישול יכול להיות מלהיב, יצירתי, משפר חיים, מרומם, מספק ומרגש כמו כל דבר אחר שאפשר לעשות בחיים שלך",

כותב נייג'ל סלייטר, בהקדמה לתיאבון,

הקשר בין מין למזון אינו נוגע רק לחושים.  אכילה ועשיית אהבה כרוכות באופן דומה בפריצת מחסומי העצמי.  אתה משתנה לאחר ארוחה, בדיוק כמו שאתה מרגיש שונה לאחר קיום יחסי מין.  יש הרבה מאוד מחקרים שמצביעים על כך שאנורקסים דוחים אוכל כמו אמצעי לטעון את האנוכיות שלהם, לשמור על עצמם לעצמם. סקס ואוכל – לא קשה להבין מדוע אוכל ומין משתלבים ביחד.  כפי שאומר המאסטר שף הטייוואני בסרטו של אנג לי משנת 1994, Eat Drink Man Woman, 'אוכל ומין. רצונות בסיסיים.  לא יכול להימנע מהם! '  

לאפרודיזיאקים – על שם אפרודיטה – יש היסטוריה של 5,000 שנה; במשך אלפי שנים, בני אדם ביקשו סיוע כימי לחיי המין שלהם באמצעות מיני מאכלים. כך הגיעו אל הצלחת איברי המין של יצורים שהוערכו לעיתים קרובות כמי שטבועה באבר מינם עוצמה גדולה.  איזבל אלנדה מציעה מתכון לאשכים של שוורים ממה שהיא מתארת ​​כספר בישול אירוטי מהמאה השמונה עשרה: 'אתה מרתיח את האשכים במים מומלחים, נותן להם להתקרר, מקלף את העור, קובץ אותם כל כך דק שלא ניתן לזהות  מה שהם, מערבבים אותם עם בצל, כבד עגל טחון מטוגן ובייקון, מתבלים בנדיבות ברוזמרין, ציפורן, קינמון, מלח ופלפל, מכסים ברוטב יין סמיך, ומשמשים כמילוי לפשטידת בשר.  זה נורא.' [מקור].

מולם ניצב סנקה הרושם ברומא העתיקה בתקופת נירון על סיפוק התיאבון ו"עבדי הבטן":

"השור מסתפק במרעה של דונם או שניים; כשעץ אחד מספק מזון למספר פילים. רק האדם דורש לעצמו את כל כדור הארץ והים".

כותב סנקה [מקור] ושואל" אם הטבע נתן לנו בטן בלתי שובעת, נוכח גופים כל כך חסרי משמעות? ומשיב על כך: "לא,

זה לא הרעב של הבטן שלנו, אלא החמדנות הבלתי -שובעת שעולה כל כך הרבה"

לוציוס אננאוס סנקה (כ -5 לפנה"ס – 65 לספירה) The Ethics of Diet, Howard Williams, 1st published 1883, text from the 2nd edition, 1896. – Epistola, 1x … חזירי בר במשקל אלף פאונד, או לשונות של ציפורים נדירות ושאר סימני מותרות שעכשיו באופנה, כשאתה דוחה בשאט נפש פגרים שלמים, ובוחר רק בחלקים מסוימים (כמו לשונות של ציפורים נדירות) מכל קורבן שהביאו אליך. ומוסיף על כך "אני מעריץ אותך רק כשאתה … מבין שעשבי תיבול קיימים לא רק לבעלי חיים אחרים, אלא גם לאדם" [מקור] וסוגר ב

"אם המין האנושי היה מקשיב לקול התבונה, הוא היה מזהה כי טבחים (אופנתיים) מיותרים כמו חיילים … בזמנים הפשוטים יותר לא היה צורך בכוח כל כך גדול של אנשי רפואה, ולא של כל כך הרבה מכשירים כירורגיים, או כל כך הרבה קופסאות של תרופות. הבריאות הייתה נוכחת ומסיבה פשוטה.

מנות רבות כיום בן שגרמו למחלות רבות לא נדחו. שימו לב איזו כמות עצומה קיבה אחת סופגת אל קרבה ומקנה לכם התאווים לחך הרס של יבשה וים. [מקור1, מקור2].

ומוסיף במקום אחר כי "מגוון מזונות פוגעים בבריאות, והם כלל לא טבעיים לגופנו" סנקה אחד הבולטים בסטואיקים הרומיים, מורה לנירון הצעיר ויועצו הראשי, היה צמחוני נלהב, והוביל לפולחן הצמחונות בחצר הקיסר ועוד בתקופה החושנית ביותר בהיסטוריה. אך מכיוון שהנוצרים הראשונים היו צמחוניים, התעוררו חשדותיו של הקיסר, תלמידו שהיה די מטורף, שגם סנקה הוא נוצרי, ולכן סנקה חזר לאכול בשר. וזה לא עזר, הגם שהגיע לבריאות בגיל מופלג בן 68 בערך היה כשנירון קיסר דן אותו למוות בגלל התקף זעם ויש האומרים קנאה באחת מהופעות הבאלט שלו בהן נירון, כלואי ה- 14 רצה רצה להצטיין לבדו, יש הטוענים שסיבת הזעם הצדקני קשורה כי היה שותף לכאורה בקשר פיסו שמטרתו הייתה להרוג את נירון,  למרות שלא סביר להניח שסנקה היה חלק מהקנוניה, נירון הורה לו לשחוט את עצמו מה שנחשב אז הטבה, הוא גם שתה כוס רעל אבל כנראה הרעל היה חלש – וסבלו לא הומעם עוד על כך כאן (לגלול עד למטה – שם "סנקה".

הרדיקלים החופשיים החשובים ביותר, אלו שמכילים חמצן ונוכחים במצבי מחלה רבים, הם רדיקלים של הידרוקסיל, רדיקל אניון סופר-חמצני, מי חמצן, סינגל חמצן, היפוכלוריט, רדיקל תחמוצת החנקן, ורדיקל פרוקסניניטריט (hydroxyl radical, superoxide anion radical, hydrogen peroxide, oxygen singlet, hypochlorite, nitric oxide radical, and peroxynitrite radical). אלו מינים בעלי תגובתיות גבוהה, המסוגלים בגרעין ובקרומים של תאים ליפוגע במולקולות רלוונטיות מבחינה ביולוגית כגון DNA, חלבונים, פחמימות ושומנים [מקור]. יעדי הרדיקלים החופשיים כוללים כל מיני מולקולות בגוף. ביניהן,

השומנים, חומצות הגרעין והחלבונים הם היעדים העיקריים. מינים של חמצן תגובתי גורמים לחמצון ליפידים, לשינוי לרעה של השומנים, החלבונים וה- DNA כולל שבירת גדילי DNA ושינוי בסיסים,

גם לאפנון ביטוי גנים (שינוי ה- ביטוי של גן באחד משלביו השונים, במטרה להקל או למנוע מחלה, כמו למשל שמתרחש בנטילת PPF – קמח קליפת רימונים עליו פרסמתי – כאן – כדי למנוע ולבלום התפתחות של מחלה, שמקורה גנטי) [מקור]. בשנים האחרונות חלה התקדמות חסרת תקדים בהכרה והבנת תפקידם של מיני חמצן תגובתי, ומיני חנקן תגובתי (RNS) גם מולקולות איתות חשובות אחרות כגון גופרית וקרבוניל (sulfur, and carbonyl species [מקור]) יבגוף פועלים  מינים תגובתיים של ברזל, נחושת וגופרית [מקור1, מקור2, מקור3] במחלות רבות [מקור].

מרבית ההשפעות שעלולות להזיק ולעודד תחלואה נובעות מהיווצרותן ופעילותן של מספר תרכובות כימיות, המכונות ROS

[מקור]. מדובר בתרכובות כימיות בעלות נטייה לתרום חמצן לחומרים אחרים. [מקור1, מקור2, מקור3] כאשר נוצר מצב בו רדיקלים חופשיים מציפים את הגוף ועולים בכוחם על יכולתו של הגוף לווסת אותם, נוצר מצב המכונה מתח חמצוני [מקור].

יצוין שמדובר במקור למחלות כגון: טרשת עורקים, כלי דם, סרטן, סוכרת, מחלות ניווניות, קטרקט, טראומה, שבץ מוחי, אסטמה, סרטן, היפרוקסיה, דלקת פרקים, התקף לב, הופעת פיגמנטים בעור, דרמטיטיס, קטרקטוגנזה, נזק לרשתית, הפטיטיס, פגיעה בכבד ופריודונטיס, אבדן גמישות העורקים, אי ספיקת כליות ועוד כ-90 מחלות, כולן מחלות שאינן קשורות לגיל אלא לרדיקלים חופשיים.

מקורם של הרדיקלים החופשיים בתרופות, חשיפה לצילומי רנטגן, לכימיקלים תעשייתיים, לחומרי הדברה [מקור]. חשיפה לאוזון, לזיהום אוויר, סטרס, ותזונה שגויה [מקור] גם נגזרים ממקורות אנדוגניים (מיטוכונדריה, פרוקסיזומים, רשתית אנדופלזמית, ותאים פגוציטיים [מקור1, מקור2]). כל אלו אינם קשורים לגיל או לזיקנה אלא למקורות חיצוניים שאפשר להימנע מהם ולמקורות פנימיים למשל המיטוכונדריה. 

כל אלו אינם קשורים לגיל או לזיקנה אלא למקורות חיצוניים שאפשר להימנע מהם ולמקורות פנימיים למשל המיטוכונדריה. 

זכרו שתוסף מזון Q10 שומר על המיטוכונדריה

הקו אנזים Q10 פועל בתוך המיטוכונדריה היא אברון תא בעל חשיבות קריטית לתפקוד תקין של ייצור האנרגיה של כל רקמה בגופנו. פרופ’ פרנקלין רוזנפלדט (מנתח לב אוסטרלי בעל שם עולמי, החוקר זה שנים את יעילותו של ה־Q10,) הראה ממצאים שהצביעו על שיפור הדרגתי ומשמעותי בתפקוד הלב ובתסמינים, בהם עייפות, כאבים בחזה ודופק בלתי סדיר. נמצא גם שנטילת תוסף Q10 יכולה לסייע בוויסות לחץ הדם ובהפחתתו בקרב אנשים הסובלים מיתר לחץ דם, ובפרט בחולים סוכרתיים הסובלים מלחץ חמצוני שלו תפקיד קריטי בהתפתחות המחלה וסיבוכיה. במחקר שעך פרופ’ פרנקלין רוזנפלדט ביחידה לחקר ניתוחי לב, בשנת 2005, מצא שמתן של 300 מ”ג קו־אנזים Q10 ליום, שבועיים לפני ניתוח מעקפים או החלפת מסתם, הביא לעלייה ניכרת ברמות ה־Q10 במיטוכונדריות, לשיפור במדדים של התכווצות תאי שריר הלב ובהחלמת החולים לאחר הניתוח. ברוקולי – בכל רשימת מזונות על ברוקולי נחשב למזון-עליון (סופרפוד), כך שזה לא פלא שהוא אחד ממקורות המזון של ה – Q10.

יחסי הגומלין בין המיטוכונדריה לבין מקורות סלולריים אחרים של ROS, נחקרים וחושפים שהפעלתו של האחד יכולה להוביל להפעלתם של מקורות הרסניים אחרים. בהם פגיעה בתאים שעלולה להסתיים במוות של תאים – מה שמכונה זקנה [מקור]. לפיכך מקובל כיום כי התנאים השונים וכל המקורות הסלולריים של ROS הם שמספקים את התהוותם של התהליכים הפוגעים ברקמות באופן חמצוני ובנוסף לכך באמצעות מנגנונים כגון אוטופגיה ואפופטוזיס הם גם מבטיחים את הישרדותם [מקור], אוסיף כי

האתרים העיקריים של ייצור ROS סלולרי הם בנוסף למיטוכונדריה, כלורופלסטים (בצמחים), פרוקסיזומים, אפופלסט, וקרומי פלזמה

[מקור1, מקור2].

 לתאים יש רשתות נוגדות חמצון כדי לסלק ROS שמיוצר שם יתר על המידה [מקור] בצמחים נמצא ויטמין C (חומצה אסקורבית) וגלוטתיון כמי שנלחם ברדיקלים החופשיים [מקור] והוא כידוע מיוצר בגוף האדם, בעזרת סיבים תזונתיים מסוג פסיליום, שיבולת שועל, עמילן עמיד ונבטי ברוקולי. שימוש בויטמין סי במינונים גדולים ידוע מאז שד"ר פאולינג, זוכה פרס נובל פרסם שהוא נוטל בעצמו בין 10 ל-18 גרם ויטמין C ליום במשך כמה עשורים. יצוין שויטמין סי הוא נוגד חימצון חזק בפני עצמו וחשוב למיחזור נוגד החמצון העיקרי של הגוף – הגלוטטיון, שהוזכר. עלינו לחזק מנגנונים אלו כדי להילחם ולמנוע מהמכונה מחלות זקנה גם אם הן מחלות שנובעות מתזונה שגויה ומצבי חרדה ועקה. ולשם כך גם הוצע לשימוש בנוגדי חמצון אקסוגניים (שמגיעים מחוץ לגוף) כטיפול בבעיה [מקור1, מקור2, מקור3]. זה המקום שחייבים לציין כי אין ספק שלויטמינים מקום חשוב במלחמה זו, אלא שיש צורך בקביעה מדויקת של רמות הלחץ החמצוני כלומר זיהוי מדויק של ההיווצרות המופרזת של מינון החמצן התגובתי (ROS) מול הצורך בויטמינים וסוגם לפני שקובעים את תוספי נוגדי החמצון. האיזון בין ייצור והפחתת ה ROS מוביל להומאוסטזיס באופן כללי; עם זאת, האיזון הזה מועבר איכשהו לעבר היווצרותם של רדיקלים חופשיים, מה שגורם נזק מצטבר לתאים, בדומה למתרחש עם התרופות, לאורך הזמן. הורדת רמות המתח החמצוני (ה-ROS) על ידי תוספי נוגדי חמצון אינה מועילה בקיצוניותה [מקור] לכן סילוק ה- ROS כשלעצמו ובמיוחד כשמדובר במקרים של לחץ חימצוני גבוה הוא משימה מורכבת. האיזון בין ROS לנוגדי חמצון הוא אופטימלי, מכיוון ששני הקיצוניות, מתח חמצוני ונוגדי חמצון, מזיקים [מקור] התיקון כאן מחייב רגישות וידע שלא נמצא בקרב הרבים עדין. החוקרים מוצאים מתאם המשמעותי בין צריכת שומנים ושמנים לבין שיעורי התמותה מסרטן הדם ומניאופלזיה ממאירה של השד, השחלות ופי הטבעת בקרב אנשים מעל גיל 55 עשוי להיות השתקפות של חמצון יתר בשומנים. [מקור]. מחקרים על מחלות לב וכלי דם (טרשת עורקים ויתר לחץ דם מחלה שגורמת בהדרגה להיצרות ולסתימה של כלי הדם ומובילה לבעיות בתפקוד המיני אצל גברים, ליתר לחץ דם, שיתוק בגפיים ובפנים, קשיי הליכה, קושי בדיבור והפרעות בראייה, עלולה לגרום לתעוקת חזה ולאוטם שריר הלב, יתר לחץ דם, אי ספיקת כליות. שלושת סוגי התאים החשובים ביותר בדופן כלי הדם שנפגעת בטרשת העורקים הם תאי האנדותל; תאי שריר חלק ומקרופאג כולם יכולים לשחרר רדיקלים חופשיים, שתוקפים על-ידי חמצון השומנים. זכרו שהכולסטרול הוא אחד מהשומנים בזרם הדם. עם רמה גבוהה ומתמשכת של שומנים מחומצנים, הנזק בכלי הדם לתהליך השלילי של אבדן גמישותם נמשך ויכול להוביל ליצירת תאי קצף ולפלאק אשר נמנים על הסימפטומים של טרשת עורקים. [מקור1, מקור2]) חושפים הסתברות סבירה לכך שהמחלה עשויה להתפתח כתוצאה של תגובות של רדיקלים חופשיים הכרוכים בשומנים הנגזרים מתזונה ופוגעים בדופן העורק ובסרום. תרכובות אלו גורמות לפגיעה בתאי האנדותל ומייצרות שינויים בדפנות העורקים, שמביאים לאבדן גמישותם [מקור1, מקור2]. המנגנונים הביולוגיים והתאיים המדויקים (הסלולריים) האחראיים להזדקנות אינם ידועים [מקור], החוקרים לא מצאו אותם. כך הסברים על מנגנוני ההזדקנות הפכו מסובכים באופן בלתי צפוי. ובכל זאת ואולי ברובם אינם אלא צורת מחשבה לא מדעית וממנה נמצא רבות בתחום הרפואה והפסיכולוגיה וככל שנעמיק ונתבונן לא נמצא את יסוד הזקנה אלא את יסוד התזונה הרעה ואת התאווה הנוראה אליה גם חרדה, סטרס, בדידות וגורמים סביבתיים שהוזכרו למעלה כמחמצנים. 

אחד השיעורים הראשונים שילדים לומדים הוא על הקשר בין אוכל להנאה חושנית. הגיע הזמן לטפח מחשבה זו גם בגיל המבוגר תוך התאמה של תזונה מגוננת על בריאות טובה ואריכות ימים.

ירון מרגולן

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –