Screenshot_20201009_134553

טרשת עורקים נחשבה במקור לחלודה העוטפת את נהור העורק. עם זאת, כעת ידוע כי דופן העורק הרגילה מורכבת מתאי שרירים חלקים עורקים ותאי אנדותל, וכאשר מתחיל להתפתח לוח "טרשת עורקים", דופן העורק מתקשה ומתחילה לארח לימפוציטים T ומקרופאגים. להלן, המנגנונים המולקולריים של קרע הדופן של העורק, יצירת הרובד, כמו גם המנגנונים האחראיים על השפעות וטיפול בהתחמצנות שומנים, הכרחי ומונע את המחלה הוזכר במאמרי על הכוסמת שהכוסמת אחד ממזונות ההחלמה לנושא זה כמו גם שיבולת שועל וכאן דגן השעורה.
מקרופאגים הם מונוציטים שעברו התמיינות. הם משתייכים למערכת החיסון המולדת, מכונים "אוספי פסולת", מכיוון שהם בולעים פתוגנים ללא הבחנה. המקרופאגים מוכרים כמי שמסלקים מנוזלי הגוף חלקיקים זרים ופתוגנים על ידי בליעתם ופירוקם [מקור]. המקרופגים תוארו לראשונה בפירוט על ידי איליה מטצ'ניקוף (Ilya Metchnikoff), שגילה את יכולתם לבלוע, לעכל ולהשמיד רכיבי תאים מתאי חיידקים חיים ומתים מארחים (Immunity in Infective Diseases (1905); גורדון, 2008). ככל הידוע לנו יש מיעוט מידע על מקורם של המקרופאגים באדם [מקור].
התאים המאקרופאג'ים מתחלקים לשני סוגים: תאי M1 שהם תאים אפקטורים המפרישים ציטוקינים דלקתיים (דוגמת IL-12,IL-6, IFNɤ) הגורמים לסטימולציה של מערכת החיסון; ותאי M2, אלו תאים רגולטורים, המפרישים ציטוקינים אנטי-דלקתיים (לדוגמה IL-10 TGF β) ומעכבים את תגובת מערכת החיסון.[1] סוג התאים הראשון שכיח בעיקר בשלב המלחמה בזיהום והסוג השני שכיח בעיקר בשלבי ריפוי הפצע וההחלמה [מקור].
במחלת כליות המקרופאגים תוקפים את הגוף, פוצעים את דופן העורק, מאפשרים נזקים לחלל התת אנדותלי כנראה ברישום למעלה, מכונים אז מקרופאגים דלקתיים עודפים (או שופעים) והם משמידים גם רקמות גוף, מה שמוביל לטרשת עורקים, אוטם לבבי ואי ספיקת לב שמביאה למוות – הוא סיבת המוות העיקרית בקרב חולי הכליה. מקרופאגים דלקתיים עודפים שנמצאים בדופן העורקים או בשריר הלב -וגורמים בנוכחותם בו לירידה בהספקת הדם לשריר בגלל היצרויות בעורקיו הכליליים שמספקים לו את הדם בדרכם הם מקדמים כאמור לעיל הרס רקמות, תחלואה ומוות [מקור].
מכלול עובדות אלו כפי שנחשפות עומדות בפני רפואת הממסד ומאתגרות אותה בכל יום מחדש, במיוחד נוכח כשליה הלא יאמנו – התאים הדלקתיים כגון מקרופאגים שמקורם במונוציטים, ופעולותיהם בכלל זה גם מוצריהם שבים ונחשבים יותר ויותר כמטרות פוטנציאליות לטיפול תרופתי בטרשת עורקים, אוטם שריר הלב, אי ספיקת לב, יתר לחץ דם ואי ספיקת כליות [מקור] במחקר שבוצע עם β-glucan כתרופה, נמצא שהסיב מסוג זה הנמצא בגרגר השעורה ונטילתו לא מהווה סכנה ולא מעוררת תגובות מחמצנות כפי שתרופות רבות עושות, עיכב את התקדמות המחלה הדלקתית, β-glucan נרשם בהערת החוקרים למחקר כמי שיכול לשמש כמאפיין חיסוני יעיל [מקור]. תמוהה אם כן התעלמותה המתמדת של רפואת הממסד ממחקרי עומק של טובי בניה.