מעגל המוזר הגדול – יוצא לדרך, נרגש, הרגש מציף אותו והוא אובד בתוכו ומתבייש, בכל זאת הוא צועד,

מעגל המוזר הגדול – בגיל 9 שנים האני יוצא לדרך, נרגש, הרגש מציף אותו והוא אובד בתוכו ומתבייש, בכל זאת הוא צועד, מתבונן קדימה ומזהה יש נשגב אשר אליו הוא רוצה להגיע – מתקשה להמשיגו (בגיל 9 אין לו הכלים לכך) וחש כמי שאין לו סיכוי שיובן וזה מעציב אותו מאוד. חש מוזר, טמא, מחפש מוצא, איזה "יש" להישען עליו, מדמיין שמצא אחד כזה – מעקה מושלם, אבל הוא טועה, הדמות המושלמת אולי ענקית (בודלר) בעיניו, ונוס, אך עד מהרה מסתבר שאיננה כזאת. הוא מזהה בה פגמים וזה כבר משנה הכול. השבר גדול, האכזבה.  אין סופית והוא מתערער כמי שאין לו על מי להישען. לפתע סקרנותו שבה ומובילה אליו, הוא רואה איזה פרט יפה כנסיך קטן שמושך אותו, הרצון לגעת משתלט עליו, אולי להריח, להתקרב אליו – זה הרגע בו היופי נקשר באם (מאוחר יותר בייחוד שבו) והוא מתרגש ושב הביתה, אל המקום אשר ממנו יצא לדרך.