חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.
התפתחות ושינויים נורמטיביים בחיי ״האני״
השנה העשירית התפתחות ושינויים נורמטיביים – גיל 9 – 10
התפתחות – סגירת ה"אני הרגשי" מהעולם החיצוני. הילדים סגורים רגשית ומאופקים אבל זקוקים בשנה העשירית לחיבת ההורים והמשפחה. האהבה של המשפחה הקרובה מקבלת מקום חשוב להתפתחות האני.
צמיחת כוחו של ארוס במרחב הרגשי, הוא כוח בעל אנרגיה נקבית. כוח זה נשי וצמיחתו מסתייעת באהבת דמויות הסמכות (הנשיות) אל הילד. כוחו של ארוס נקשר בתהליכי ההולדה, יוזמה, המשך תנעה קדימה (בהבדל מתנועה סביב עצמו, דריכה במקום והתקעות סביב נושא שולי) גם היצירתיות קשורה בארוס והמשיכה אל היפה. יכולת האדם להתגמש ארוטית גם גמישות האני בכללה, סובלנות וקבלת האחר.
המבדיל – היום הראשון בבריאת העולם נקשר בשנה העשירית. ביום זה נבראו השמים והארץ כשהאור הופרד מהחושך (בראשית).
האני מבדיל בין מרחב פנימי וחיצוני, הגם שאין חייץ מוחשי בניהם. ההבדלה בין העולמות, חוברת לכוח ההולדה, מתפתחת ייחודיות ויוזמה שיפוטית. הילד מבחין בין עולם חיצוני מיטיב ומקשרו באם/סבתא טובות (הן המלכה והמלכה האם) גם חבריו הקרובים – החברה (המלאכים), בית-ספר, והמדינה נתפסים כחיוביים (מרחב הארמון, גן העדן, הארץ המובטחת).
[הערה: בסוגרים הנ״ל מופיע הנושא בצורתו הפיוטית/רגשית וכפי שמוצג במיתוסים או בחלומות (ובפנטזיות)]. הערותיו וזיהויו חריגות, עוולות, מוזרויות ורוע ממוינים כאחרות ונתפסים כזרות נסבלת.
דוגמא לדמות כזו הוא צדה הדורשני של האם היא נתפסת כאם חורגת (מכשפה רעה, עשן חונק ואוכל רעיל) – חברה זדונית, ומדינה רעה מזוהים עם האיום הקיים אבל בתחושה חדשה של תקווה – ישנה יציאה מצרה זו.
האהבה – ויהי אור – עצמאות האהבה. האהבה נחשפת בשנה העשירית (גיל 9-10) ככוח בפני עצמו. כוח האהבה מחייה ומובדל מדמויות אהובות – האהבה נשארת תעלומה בשנה העשירית, עדיין לא מומשגת בבהירות אבל התחושה עולה ובה היא ברורה כישות עצמאית.
האני לומד לבחור את מי לאהוב בהבדל מלאהוב את שאוהב אותו (ראשיתו של ה"שומר" האפלטוני שילך ויתפתח עד גילאי העשרים).
הייחודיות – השאיפה להיות יוצא-דופן ותחושת רצונו להיות ולעשות מעשים שיש בהם משהו מהיחיד ומיוחד רצון לשפר וגם ביכולתו להתעלות בעשייתו. הילדים בשנה העשירית מוצאים סיפוק וחויה של משמעות משיפור ביצוע. אלו חוברים ויוצרים בתודעה הרגשית את דמות החסיד, איש של חווית ההווה גם אדם נאצל (נסיך המבדיל עצמו מהרע) בהדרגה הוא גם משלים/לומד להתעלם עם/מ רגשותיו הנוקשים. החוסן הרגשי מתפתח גם היכולת לספוג (לשרוד) עלבון/ביקורת/התנהגות רעה שמבססים את כוחו של היחיד ואת יכולתו, בהמשך הדרך, משתכללת היכולת לגבור על מכשולים חברתיים. (ניצחון הפרט על איתני הטבע, המדינה ועל עוולות וכאב שחברה מייצרת).
ההבדלה שבייחודיות
אל הרעם מיצג את המיוחדות השורשית. כשמדברים על אל הרעם מבדילים מהנזכר לעיל כיחודה של העשייה – אל הרעם בשנה העשירית הוא אנרגיה פנימית שמאחדת חלקים שונים שבאני סביב מוקד חדש: רעיון, מוקד עניין או סקרנות שנעשה/ת למטרה חדשה ומביא/ה את ה״אני״, באמצעות תהליך זה, לדלות מתוכו, ולפתח בתוכו כוחות שבונים כשרי חיים חדשים – ועיקרם יכולת להתגבר על השבלוני והנדוש ולשפרו. והם מאפשרים לו לשלב בין המותר לאסור, בין האיטי למהיר ובין העתיק לעתיד לבוא, גם בין האישי, הידוע והמקובל עם הלא ידוע והנדיר: בכוחו לפתח את היכולת להשיג שיח משלב ממבט אישי ואחר עם שפה קונבנצינאלית ומוכרת שמביאה את האחרות אל הקולקטיביות ואת הנדיר והמוזר אל האוניברסאליות השכיחה. עוד על כך ראה מאמרי ״אל הרעם״.
זרי דפנה – זכויות – הילד מתחיל לפרגן לעצמו בערכים שקשורים בזמן חדש – בעתיד. הילד מסתפק בהבטחות שיתממשו בבוא הזמן (זמן קרוב, אבל עתידי) בחופשה הגדולה, צורות שונות של שכר מתקבלות ובהן גם כסף, מחמאות על עמלו נתפסות כפרס גם אם עולות מפיסת פלסטיק שמעוצבת כמדליה או/וגביע.
גילוי משמעות השעון, לו"ז והתקציב. מתפתח שלב התכנון – העתיד נתפס כדבר ממשי, הבטחה שבודאי תבוא ותהתהווה בחייו.
עפר – משחקים בבטן האדמה, במקומות אפלים (תמוז אל הפריון וצמחי טחב, אוזיריס, אדוניס ואיסיס – נולדו על-ידי העלמות באדמה ונקשרים בהתפתחות נפש האדם בשנה העשירית) חקר קברים, מרתפים גם משגל באדמה.
סודות – שינויי שמות על-מנת להסתיר את ה״יש״ האמיתי.
שם הדמימה
טיפשות
פאסיביות
העדר יוזמה
קונפורמיזם
שחיתות
רכרוכיות
חנפנות
שיעבוד – לרצון הילדים, או הנכדים.
תסביך אמפיטריטה.
בריחה מאחריות.
התנתקות.
סובב סביב עצמו.
קשיי מעבר.
שיעמום.
פרא אדם.
ונדליזם
תחושה ש״ל מי שאינו עומד לציידי הוא אויבי".
העדר חוש מידה
גס רוח
מרעיש את הארץ ואינו מותאם רגשית למרחב בו הוא נע או נעדר חוש מידה.
אובססיביות.
יוצר דרמות.
הומוארוטיקה.
אובססיה מינית.
אוננות מופרזת.
כאבי ראש איומים עקב אוננות
אלרגיה לאבק.
אזור השתקפות הדמימה בגוף
צידי הצוואר
כאבי ראש איומים-מגרנות.
כתף ימין סמוך לצוואר.
צרבת – מיצי קבה עולים בגרון.
כאבי בטן.
השלכות הדמימה על חיי האדם
טיפש – לא מבחין בין ה״יש״ים והישויות. חוכמה וכשרון מיוחד לזוטות.
העדר יוזמה.
העדר יצירתיות.
יוזמה אדירה ויצירתיות שלובה בה.
קונפורמיזם וחשש מפני המיוחד.
מושחת – לא מבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור מתערבבים בתפיסתו. יש והדמימה מובילה למושחתות ויש ולהפך להוגנות מוקפדת או לרדיפתם של המושחתים.
הפכפך – לרגע ההגינות מכוונת את דרכיו ואחריו תאוות הבצע והרוע.
רכרוכיות – התנהלות רכרוכית, תנועות גוף עדינות וחלשות אצל נערות, נשיותם של בנים. הרפיסות הגופנית יוצאת בכל פעם שחש איום על מרחב מחייתו הפנימי יש וניכרת בגבריות מופרזת וחשש מרכות באישה הגברית – (נסיכים מושפלים).
ג'יזו – מגן הילדים – אל פופולרי ביפן.
בושה – מפחד שיראו אותו (חרד מ״ראה הכול״).
איסור לראות דברים ואף פחד מוות אם ראה את האסור.
התפרצות לדברי האחר.
תרבות ההשתקה – לא מצליח לחמול על עמדות זרות או חריגות.
קיטוע – העדר רצף בעשייה – עובר מדבר לדבר. קולאז׳.
התאהבות בנסתר, במוזר, בטרוף מתפרץ ובאדם בלתי יציב רגשית, לעיתים בדמות מפלצתית או אלימה. (שלגיה ושבעת הגמדים).
אהבת האם הגדולה – אדם או ילד שמחפש אימא אחרת, ארץ אחרת, עבודה אחרת.
חנופה וחיי נוחות – בוחר לאהוב את מי שכדאי לו.
העדר סוף אורגני למהות המהלך, גירושין טרם עת, ״בגידה״ בבן הזוג/בדמות אמון, יוצר "סוף טראגי".
"המיתוס של השטן, איוב גם הזקן המצרי המקלל (ראה גיל 13).
מאבקי כוח, דרמות, ויכוחים רבי זעם כתחליף לתכן חיים ומשמעותם.
העדר משמעות לשעון, לו"ז ותקציב. היפוכה נוקשות והעדר גמישות זמנית או תקציבית.
גלות – פתרון לאתגר בבריחה ובשאיפה לתחושת חופש מתמדת, רוצה לברוח מהבית, מהמדינה.
מכור לעבודה שולית – רוצה ולא מממש את רצונו. פונה אל עבודה קשה סביב נושא זניח, מצומצם ומשני ומתיש עצמו בעזרתה.
מוכר עצמו בזול – המיתוס של מרק העדשים של עשו תמורת הבכורה.
אוננות אובססיבית ובתנאים פיזיים קשים – בעיקר לקראת או אחרי מעבר – על חשבון חברים ועבודה אפילו על חשבון יציאה לחופשה.
הומוארוטיקה, גילוי כוחות חדשים, עזים אך מנוגדים בקרבו "תסביך אמפיטריטה" שהוזכר לעיל ונקשר עם השולי, משיכה אל מקומות שוליים, שנאת האחר, גזענות וקינאה אובססיבית.
תסביך אמפיטריטה משקף מצב בו האדם – נמשך הצידה בתאווה לשולי, (מרק העדשים של עשו) מושא שנאתו הוא מי שמממש את שאיפותיו, מהן הסתלק לשולי – שנאה יוקדת, קיצונית שמשמשת אותו כתוכן לחייו הריקים.
אלרגיה לאבק.
https://www.youtube.com/watch?v=3xcCpOGsuWA&feature=youtu.be
פריצת הדמימה- שיטת הלחיצות שפתחתי – מבט אל חדר עבודתי
אם נותרו לך שאלות
אשמח להשיב לכל שאלה.
חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.
נשארו לך שאלות
אשמח להשיב על כל שאלה
לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –
למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
[…] חזרה לעמוד 5 […]