פתחתי בדמותו של שאול 👑 (למעלה) לא כאלגוריה דתית, אלא כטרגדיה קיומית. שאול 👑 צמח מתוך משבר מוסרי עמוק — שחיתות בניו של שמואל הנביא — והיה למלך הראשון שנדרש לשאת באחריות לחיים ממשיים: לאחד עם, להנהיג מוסר, ולפעול בעולם שאינו טהור. הוא נכשל לא משום שחטא, אלא משום שנקרע בין טקסט לחיים, בין מוסר מוחלט לבין מחיר הקיום. במובן זה, שאול 👑 הוא דמות מודרנית באופן מפתיע — סמל למנהיג ולאדם הנשפטים לא על פי יכולת ההישרדות, אלא על פי נאמנות למוסר מופשט.
כיצד ביקורת רדיקלית איבדה את יכולת ההבחנה בין תיקון לפירוק
מוסר שמנותק מהישרדות, זהות וגבול – מפסיק להיות מוסר
.(ע"פ מחקרים באבולוציה של מוסר, כמו אצל ג'ונתן היידט ב-The Righteous Mind).
"אנחנושולטים" –
(we're in charge) ענה טראמפ והוסיף כי ארצות הברית היא זו ש"אחראית" כעת על ונצואלה (ינואר 2026): [מקור1, מקור2].
שאולהמלך👑 אינו דמות דתית, ואף לא סמל למשל תיאולוגי. הוא הטרגדיה הראשונה של ריבונותאנושיתהנדרשתלחיותבעולםממשי.
שאול 👑 היה המלך הראשון שנשא באחריות לחיי עם מתגבש תחת איום קיומי, בעוד שמערכת מוסרית מוחלטת — נבואית, טקסטואלית, חסרת סבלנות למציאות — סירבה להכיר במחיר החיים עצמם.
משה רבנו ולוחות הברית – מעמד הר סיני. צייר ירון מרגולין בעזרת תוכנת הציור של ChatGPT
שאולהמלך👑 לא נפל משום שהיה נאמן, אלא משום שנקרע בין שני צווים סותרים: נאמנותמוחלטתלחוק, ומחויבות עמוקה להישרדות, ללכידות ולחיים. במובן זה, שאול👑 הוא דמות מודרנית להפליא — סמל לאדם ולחברה הנשפטיםלאעל–פייכולתםלהגןעלקיומם, אלא על פי נאמנותםלמוסרמופשט.
לשמואל הנביא בציור למעלה היו שני בנים, יואל ואביה, שמונו לשופטים אחריו (ספר שמואל א’, פרק ח’, פסוקים א–ג). אך עם בגרותם נחשפה שחיתותם (וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד, וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט), והעם הבין שמערכת שיפוט שאיבדה את יושרתה אינה רק כשל מוסרי — אלא סכנה קיומית. הבקשה למלך התעוררה (שמואל א’, ח’, ד–ה), ולא נבעה מתשוקה לכוח או לחיקוי העמים, אלא מצורך עמוק בסדר, אחריות והמשכיות. להדגשה – הדרישה נובעתישירותמשחיתותשיפוטית, לא מאידיאולוגיה. כך, מתוך כישלון מוסרי של הנהגה משפטית, קם המהלך המכונן ביותר בתולדות ישראל: מעברמהפשטהמוסריתלשלטוןנושאאחריות. שמואל עצמו, על אף התנגדותו הראשונית, משח את שאול — איש צעיר משבט בנימין, יפה תואר וזקוף קומה, אך בעיקר בעל מוסר טבעי, ענווה ויכולת לשאת בעול (שמואל א’, פרק י’, פסוק א’). שאול אינו סמל של שלמות, אלא של התחלה: ניסיון ראשון לחבר בין חוק לחיים, בין מוסר למציאות, בין זהות להישרדות. הבחירה בו מבטאת אמת עמוקה: חברה שאינה מוכנה להפקיד את גורלה בידי אדם בשר ודם הנושא אחריות — תיפול לבסוף לשלטון טקסטים, מוסדות ריקים או מוסר מנותק, שאינם מסוגלים להגן עליה כשהמציאות מכה.
שאול 👑 מנסה להיות גם מוסרי־מוחלט וגם מלךאחראי —והמערכת המוסרית אינה סולחת לו על כך.
מתוך הטרגדיה הזו נפתחת השאלה המרכזית של המאמר:
מה ערכו של מוסר שאינו מוכן לשאול כיצד החיים שורדים?
חברה שמעמידה מוסרמופשט מעל אחריות לחיים —תקריב לבסוף את נושאי האחריות עצמם.
השמאלהישראלי חייב להתגמש ולהתחיל להכיר בכמה עובדות בסיסיות שקשורות בשייכות והישרדות. בדיוק כמו ההכרה שכדור הארץ עגול ושהוא זה שמסתובב סביב השמש שלא כמקובל בקרב תלמידי הישיבות – אלא להפך: הוא שטוח.לדעת הרבנים "רקיע ככיפה" מעל האדמה ו"השמש יוצאת במזרח ושוקעת במערב" (פסחים צד ע״ב).
זו תפיסה גאוצנטרית, שהייתה הקונצנזוס המדעי בעולם כולו עד קופרניקוס (המאה ה־16) הרמב״ם העז וכתב במפורש:
חכמים דיברו לפי חכמת זמנם…
השמאל בישראל, ארה"ב ובאירופה עבר תהליך של התקשחות אידאולוגית והפך, בפועל, לדת קיצונית עם תפיסת חיים לא מעודכנת. דת שאינה שונה בהרבה מדתות אחרות: כשהיא נשענת על ספר חוקים נוקשה, מקודש, שאסור לערער עליו – ולעיתים הוא עתיק ומנותק מהמציאות לא פחות מהגמרא של תלמידי הישיבות.
ההבדל היחיד הוא שבמקום להיכתב בבבל, הוא נכתב בגרמניה “הירוקה” (מרקוזה), בצרפת המהפכנית (ז׳אן־ז׳אק רוסו), ברוסיה (מרקס) בישראל המיוסרת, הנוקמת ובעלת תחושת הרדיפה המתמדת (ארנדט).
כשאין אמת – רק כוח, גם החיים מאבדים לגיטימציה
כבר במחצית המאה ה־20 הזהירו הוגים ביקורתיים כי החוק, המסורת והלאום אינם אלא מסכות של כוח. כוונתם הייתה באמת לשחרר את האדם, אך בפועל נוצרה תרבות שמתקשה להבחין בין ביקורת בונה לבין פירוק עצמי. כשהכול חשוד ככוח ושליטה, גם החיים עצמם מאבדים לגיטימציה.כך, כאשר אדורנו, הורקהיימר ומרקוזה פיתחו ביקורת רדיקלית על כל המבנה המערבי: לאום, משפחה, סמכות, חוק, ותרבות. הם פעלו למעשה למען אובדן היכולת לבחון רעיונות במבחן החיים, נגד ההישרדות הטבעית של ה"יש".
תיאודוראדורנו (Theodor W. Adorno, 1903–1969), הנאורות נכשלה והפכה לכלי של דיכוי.שותף לכתיבת “דיאלקטיקה של הנאורות” – טקסט מכונן של השמאל הביקורתי.
אדורנו טען שהרציונליות המערבית, המדע, הקפיטליזם והלאומיות אינם מביאים חירות מיוחלת לאדם אלא שליטה, ניכור ודיכוי.
אדורנו ראה בתרבות הפופולרית (“תעשיית התרבות”, בישראל – השפעה שלו עקיפה גם בעולם התרבותי דרך האקדמיה, לימודי תרבות, סוציולוגיה ומשפט. בתי הספר לציור כמו בצלאל, סמינר הקיבוצים, האקדמיות לריקוד ומוסדות כמו סוזן דלאל, הפלייס בלונדון, -Joyce Theater בניו יורק והשטלה בפריז) מנגנון של מחיקה, שטיפת מוח שמייצר צייתנות.
מקסהורקהיימר (Max Horkheimer, 1895–1973) מייסד “אסכולתפרנקפורט”, ערעור על מושג האמת האובייקטיבית, הציע להחליף “תיאוריה מסבירה” בתיאוריה ביקורתית – כזו שמערערת את עצם הסדר הקיים. הורקהיימר היה מהראשונים להבין שהמשפט בבית הדין אינו צדק אלא כוח ← הביקורת שלו ערערה בפועל גם על מנגנונים של לכידות, סמכות וערבות הדדית – גם אם לא זו הייתה כוונתו המוצהרת. ההשפעה שלו בסופו של יום הייתה תרומה מכרעת ליצירת האקלים הרעיוני שאִפשר תפיסה אקטיביסטית של המשפט.
הוא ביקש לפרק את מושגי הסמכות, המסורת, עזרה הדדית, והלכידות החברתית. תפיסה שלפיה:החוק אינו ניטרליהדמוקרטיה עלולה לדכא את הפרט,לכן תפקיד המשפט הוא “לתקן” את החברה ולתת יד לחלשים המורחקים מעמדת הכוח שמשתקפת בחוק.ומכאן נולד הרעיון ששופטים אינם רק מפרשים חוק — אלא סוכני המוסר.
בישראל הוא העניק בעקיפין את התשתית הרעיונית לעמדה שבג״ץ צריך “לתקן” את הדמוקרטיה ומתוך התעלמות שיטתית משאלת הישרדותם של החיים, הציונות, הריבונות והזהות הקולקטיבית כשהנזק לתחושת השייכות אדיר [מקור1, מקור2, מקור3].
ביקורת "פוסט-ציונית" שרואה בציונות "דיכוי" בלבד, מתקשה להתמודד עם איומים קיומיים כמו טבח נתניהו ב 7 באוקטובר או איראן.
מקסהורקהיימר לא עיצב את האקטיביזם השיפוטי בישראל, אך תרם תרומה מכרעת ליצירת האקלים הרעיוני שאִפשר אותו: תפיסה שלפיה איןחוקניטרלי ואין אמת משפטית אובייקטיבית, אלא רק יחסי כוח המחייבים “ביקורת מתמדת”, גישה זו חלחלה מן הפילוסופיה אל האקדמיה, ומשם אל עולם המשפט. בתוך אקלים כזה חדל בית המשפט מלהיות מפרש זהיר של חוקי הריבון, והחל לתפוס את עצמו כסוכן מוסרי המבקש “לתקן” את החברה — גם במחיר עקיפת רצון הרוב. בישראל בא הדבר לידי ביטוי בהרחבת זכות העמידה, בהכרזה ש“הכול שפיט”, ובהעדפת ערכים אוניברסליים מופשטים על פני ריבונות, ציונות, מוסר יהודי, ערבות הדדית וזהות קולקטיבית. אין זו עוד הכרעה משפטית טכנית, אלא תפיסת עולם שלמה. כך הפך בית המשפט משומר סף של החוק לשחקן מוסרי עליון, שבו מוסר גלובלי מופשט קודם לצרכים, לערכים ולחוקי ההישרדות של העם היהודי במדינתו.הרברטמרקוזה (Herbert Marcuse, 1898–1979) מחבר “האדם החד-ממדי”. הכיר בכך שהחברה המערבית חופשית לכאורה – אך למעשה מדכאת דרך שפע, נוחות ו”נורמליות”. מרקוזה תמך במאבקי מיעוטים, סטודנטים ובמהפכה התרבותית.הוא קידם את רעיון “הסובלנות המדכאת”:
יש לדכא רעיונות “מסוכנים” (לאומיים, שמרניים, דתיים). פעל להצדקה אינטלקטואלית להשתקת ימין, דת, לאומיות והציונות.
שלושת ההוגים הללו בעלי השפעה מכרעת על השמאל בעולם – הם לא ביקשו לתקן את המערב, לא באו לתמוך בקיים ולשכלל אותו, אלא לפרק את יסודותיו: אמת, לאום, מסורת, סמכות, יסודות הפילוסופיה, ורוב דמוקרטי.
מתוך טראומת המאה ה־20 הם חשו את הכאב האסון הגדול, בגרמניה היטלר עלה באופן חוקי לשלטון… הם לא חקרו את עליית היטלר לשלטון. הם כמעט ולא עסקו במנגנוני האליטה, הכסף, והבריתות המוסדיות שהובילו לעליית היטלר, אלא יצרו מוסר חשדני כלפי הרוב עצמו.ההיסטוריה מלמדת שגם החלטות אישיות של מנהיגים יכולות להשפיע עמוקות על מסלולם של עמים. בשנת 1933, הנשיא פאול פון הינדנבורג קיבל את היטלר לתפקיד הקאנצלר – החלטה שנעשתה לא רק על סמך רצון ציבורי אלא גם בעקבות לחצים פוליטיים ואישיים מצד פרנץ פון פאפן וגורמים אחרים. על נושא זה ועל ה- 5 אנשים מושחתים אחד מהם יוגניו פאצ'לי.לימים האפיפיור פיוס ה 12 פרסמתי מאמר – כאן. אלא יצרו מוסר חשדני, שבו לכאורה הרוב העלה את היטלר, ולא הוא. כך ומחוסר הבנה היסטורית הזהות העצמית, תפיסת השיכות הבסיסית וההכרחית להתפתחותו של אדם נתפסת כאלימות, גבולית לעוול, והגנה עצמית הייתה כמעט פשע. רעיונות אלו, שעברו דרך האקדמיה והמשפט, הפכו מתיאוריה ביקורתית לכת אידאולוגית – כזו שמקדשת טקסטים, משתיקה מחלוקת, ומחליפה שיקול דעת חי בחוק מוסרי קפוא.כוונתם המקורית הייתה ביקורתית-שחרורית, לא הרסנית. הם הזהירו מפני "נאורות" שנהפכת לדיכוי (כמו בקפיטליזם מאוחר), אבל בפועל, יורשיהם (בשמאל הרדיקלי) לקחו את זה לקיצוניות – "סובלנות מדכאת" שמשתיקה דעות "מסוכנות" (מרקוזה) הם התמקדו בחשדנות כלפי הרוב הדמוקרטי, אבל התעלמו מגורמים כמו משבר כלכלי, בריתות אליטיסטיות והשפעה חיצונית. מה שמחזק את הטענה על ראיה חלקית ו"חוסר הבנה היסטורית".
בהמשך כל זהות מערבית הוגדרה כמדכאת, נושא שבחלקו, ובהוצאה מהמכלול נראה נכון, זאת, בעוד שתרבויות אחרות קיבלו פטור מביקורת. כך נוצרה אסימטריה מוסרית: לחברות מארחות אסור היה להציב גבולות, ולאחרים מותר להפר אותם.
הנושא הזה חייב להשתנות.
"אנחנושולטים" משמש כדוגמה חיה ל"כוח" גלוי לעומת "מוסרמופשט": טראמפ לא מתנצל על אינטרסים לאומיים (נפט, ביטחון, שליטה בהמיספרה), בניגוד לשמאל "נאור" שמתקשה להצדיק הגנה עצמית או גבולות. בפועל זו אסימטריה מוסרית.מציאות של כוח, הישרדות וזהות, מעניקה ביטחון במקום שמוסר מופשט שמפרק את עצמו רומס אותו. כשאירועים כמו התערבות ארה"ב בונצואלה או המלחמה בישראל (מלחמת טבח נתניהו, הפצצת אירן את הישובים בישראל) מדגימים שישנה מציאות גלובלית בה צריך גם לשרוד. מוסר "מחובר" (כמו בציונות הקלאסית או בלאומיות אמריקאית טראמפיסטית) מצליח בנתיים להתמודד טוב יותר עם אתגרים קיומיים.לא נולדנו כדי לשרת ספר חוקים – לא כזה שנכתב לפני אלפי שנים ולא כזה שנכתב באירופה המודרנית ומתיימר להיות מוסרי ונאור יותר מהחיים עצמם.נולדנו כדי לחיות, להתפתח, ליצור, לזכות להכרה על יכולותינו, לחיות חיי משמעות ושוויון אמיתיים, להגן על עצמנו, ולכבד את חברינו ואת שכנינו – לא מתוך כפייה אידאולוגית, אלא מתוך אחריות אנושית וחירות מחשבתית עם תשוקה לפתח כישורי חיים בתוך תחושת השיכות ולהתפתח.מוסר שאינו מוכן לשאול כיצד חיים שורדים – אינו מוסר, אלא טקסט. וחברות שחיות לפי טקסטים בלבד, חדלות בסופו של דבר להתקיים.
נשארו לך שאלות?
אשמח להשיב על כל שאלה.
לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק –כאן
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –
למעןהסרספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such
מערכת האוביקוויטין היא מערכת חיונית האחראית לפירוקם של חלבונים משובשים ומסוכנים. חלבון האוביקוויטין מסייע לגוף להיפטר מחלבונים כאלה. הבעיה היא שהמוטציה שלו, אותו UBB+1, פוגע בתאים במקום להציל אותם מאותם חלבונים משובשים ומסוכנים, ויוצר גושים של חלבון המקושרים להתפתחות אלצהיימר. במקרה של תאי מוח ההשלכות מרחיקות לכת במיוחד, שכן מרבית תאי העצב אינם מתחלקים ואינם מתחדשים – אין להם תחליף לאחר מותם. אחד מ”שומרי הסף” החשובים המגנים על תאי המוח מפני הצטברות חלבונים פגומים הוא החלבון p62 (SQSTM1), חלבון מפתח במנגנון האוטופאגיה – מערכת הניקוי העצמי של התא. p62משמשכקולטןחכם במערכת הניקוי: הוא מזהה חלבונים פגומים המסומנים ביוביקוויטין, ובהם החלבון UBB⁺¹, קושר אותם ומכוון אותם אל האוטופגוזום – שלפוחית ייעודית המעבירה את המטען הפגום לפירוק בליזוזום (מגרסת החלבונים הנדרשים לסילוק) [מקור]. כך נמנעת הצטברותם של חלבונים משובשים העלולים לשבש את פעילות התא ולפגוע בהישרדותו. כאשר תפקודו של p62 נפגע (הגילוי הישראלי שפורסם בימים אלו) – עקב עומס, הזנה שגויה לאורך זמן, הזדקנות או שינוי גנטי (מוטציה) – מנגנון הפינוי משתבש. UBB⁺¹ אינו מפונה כראוי, מצטבר בתא, חוסםמערכותפירוקחיוניות ויוצר עומס רעיל ההולך ומצטבר כפי שיוסבר בגוף המאמר ומערער את תפקוד תא המוח עד לקריסתו [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
מבוא
כשהמוח מפסיק לנקות את עצמו – ומה מגלה המחקר החדש מהטכניון על אלצהיימר [מקור1, מקור2].
אלצהיימר נתפסת שנים רבות כמחלה גנטית, בלתי נמנעת, כזו שמתחילה “בשקט” ומסתיימת באובדן זיכרון, זהות ועצמאות. אך בעשור האחרון הולכת ומתבהרת תמונה מורכבת יותר:
לא כל מי שבמוחו נמצאים חלבונים פגומים חולה באלצהיימר, ולא כל מי שחולה נושא בהכרח “גֵּן גורלי” [מקור].
מחקר חדש וחשוב שפורסם לאחרונה על־ידי חוקרים מהטכניון מוסיף נדבך משמעותי להבנה הזו [מקור1, מקור2]. החוקרים הראו בעזרת ממצאים שפורסמו בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS, והם שופכים אור על תהליך בסיסי וקריטי בהתמודדות של תאי המוח עם "פסולת" חלבונית. אנו למדים כי אחד המפתחות לבריאות תאי המוח אינו רק מה מצטבר בו — אלא האם יש לתאיו יכולת להתמודד עם ההצטברות.
במרכז המחקר עומד חלבון (גן) בשם p62 (SQSTM1) — חלבון שתפקידו לזהות חלבונים פגומים ולכוון אותם למערכת הניקוי התאית, תהליך המכונה אוטופאגיה [מקור1, מקור2, מקור3]. החוקרים מצאו כי כאשר p62 אינו מתפקד כראוי, תאי מוח מאבדים את יכולתם להתמודד עם חלבון פגום בשם UBB⁺¹, חלבון שנמצא ברמות גבוהות במוחות של חוליאלצהיימר [מקור].
במילים פשוטות:
לא רק הצטברות החלבון הפגום במוח היא הבעיה של האלצהיימר — אלא קריסת מנגנון ההגנה שאמור לפנות אותו [מקור].
למאמרי להחלים מפרקינסון ומאלצהיימר – Alzheimer's disease מחלה קשה, שאפשר להשתקם ממנה – כאן
המשמעות של ממצא זה עמוקה [מקור]. היא מסיטה את הדיון מאלצהיימר כ”מחלת גורל” אל אלצהיימר ככשל מתמשך במערכות תחזוקה תאיות, כשל שמושפע משנות הזנה שגויה (תרופות, מזון תעשייתי, יתר חלבונים, יתר פחמימות, יתר שומנים …) גיל, דלקת מוזנחת, סטרס חמצוני, עומס מטבולי ואורח חיים שגוי.
המחקר החדש של פרופ'מיכאלגליקמן, דיקן הפקולטה לביולוגיה בטכניון, והפוסט-דוקטורנט ד"ראג'איואג מעורר תקוה, ופותח דלת זהירה אך אמיתית למחשבה אחרת, דרך חדשה על החלמה: אם קיימים מנגנוני הגנה ביולוגיים במוח — ואם ניתן, לפחות תיאורטית, לתמוך בהם — הרי שהשאלה מעתה אינה רק “איך נלחמים במחלה”, אלא גם:
איך מחזקים את יכולת ההישרדות של תאי המוח לאורך שנים.
במאמר זה אציג (ירון מרגולין) את עיקרי המחקר החדש, ואסביר ככל האפשר בשפה פשוטה ונגישה מה המחקר מלמד, מהי אוטופאגיה, שנקשרת במהלך המרכזי שלפנינו ומה תפקידו של p62, שנחשף בימים אלו, אבחן את הספרות המדעית העדכנית בנושא מתוך רצון לכוון ולהסביר לך את ועל החומרים הטבעיים שנחקרו בהקשר של ויסותמנגנוניניקוי, דלקת והגנה תאית במוח. כך שגם אם מאמרים מסוימים שבים ומכוונים אל תעשיית התרופות (מערכת התרופות פועלת בתוך מודל מטרה-תגובה, ולעיתים אינה מצליחה להתמודד עם מורכבות ביולוגית רב-מערכתית. אף על פי כן, היא מספקת ערך טיפולי אמיתי במצבים מסוימים, בעיקר מצילי חיים — והדיון כאן אינו בא להחליף את הרפואה הקונבנציונלית), אפשר להבין את הדברים ,מחשבתית ולא כהבטחה, אלא כידע, לפיו ישנן דרכים אחרות (לא הכל תעשיה כימית). לא כתחליף לרפואה הקונבנציונלית שנאבקת על החלמה בעזרת תרופות ולמעשה נכשלת, ולכן מחליפה אותן כל כמה שנים, ללא תוצאות משביעות רצון, בשל הגישה המטפלת בעיקר ולפעמים רק בסמפטומים — אלא בדגש ומתוך רצוןלהעניק לך הבנהעמוקה יותר של הביולוגיההאנושית – דרכי פעולתה לשמירה על הבריאות עיקר מאמר זה – לכן ואם נדרש לך חומר קריאה להעמקה – במאמרי
התרשים מציג את ההשפעות של תזונה על תהליכים קוגניטיביים ואת הקשר בין מערכת העצבים המרכזית למערכת העיכול [מקור]. ההיפותלמוס והלימבית מקבלים קלט חושי ומשפיעים על קוגניציה ורגש. ציר HPA ומערכת החיסון מתקשרים עם ההיפותלמוס [מקור]. צריכת מזון מושפעת מהגזע המוח המרוחק (caudal brainstem) ומההיפותלמוס [מקור]. המעי מתקשר עם המוח באמצעות עצב הוואגוס והורמונים כמו לפטין, IGF1, אינסולין, גרלין ו-GLP1 [מקור].
למאמרי –
מזון למוח – המזוןהבריא למוח תומך בגמישות מערכת העצבים שלו וביכולת הלמידה, שומר על הזכרון, ומונע מחלות כגון אלצהיימר"
✳️ פרק נוסף על החומרים הטבעיים בהקשר מנגנוני בלבד, לא המלצה לטיפול, חומר למחשבה.
קריאהנעימה.
המנגנון שנחשף עשוי להסביר כיצד מחלת האלצהיימר מתפתחת באופן אקראי בתאי עצב בודדים ויכולה להתפשט לאזורים נרחבים במוח ויותר מכך כיצד למנוע זאת באמצעות מזון כתרופה🥦🫐🥑🥬.
פרק 2 מהי אוטופאגיה – ולמה היא קריטית במיוחד למוח האנושי
כל תא בגוף האדם הוא מערכת חיה, פעילה, שמייצרת ללא הרף חלבונים, אנזימים ואברונים. אך לא פחות חשוב מייצור – הוא הפינוי. אוטופאגיה (Autophagy, מילולית: “אכילה עצמית”) היא מנגנוןניקויובקרה בסיסי, שבו התא מזהה רכיבים פגומים או מיותרים, מפרק אותם, ומשתמש בחלקיהם מחדש [מקור1, מקור2]. בגוף צעיר ובריא, האוטופאגיה פועלת באופן יעיל. עם העלייה בהשפעת מזון תעשייתי ותרופות על המרחב הביולוגי, תחת עומס דלקתי, סטרס חמצוני, עודף סוכר, עודף רעלים אורמיים, שיבוש במערך חיידקי המעי והכליות, חוסר שינה או מחלות כרוניות – המערכת הזו נחלשת. במוח, החשיבות של אוטופאגיה גדולה במיוחד: 🔹תאי עצב כמעט ואינם מתחדשים (מרבית הנוירונים הבוגרים אינם מתחלקים; החלפתם לאחר מותם מוגבלת ביותר). הם חיים עשרות שנים🔹
✔ אבל הם כן יכולים לעבור נוירוגנזה מוגבלת באזורים ספציפיים.
🔹רגישים במיוחד להצטברות חלבוניםפגומים. כאשר מנגנון הניקוי נפגע, מתחילים להצטבר במוח חלבונים בלתי תקינים [מקור]. 💡הצטברות זו אינה בהכרח קטלנית מיד, אך לאורך שנים היא פוגעת בתפקוד התא, בקשרים הסינפטיים וביכולת ההסתגלות של הרשת העצבית. כאן חשוב להדגיש נקודה מרכזית שעולה מהמחקר החדש: 💡הצטברותחלבונים אינה בהכרח הגורם הראשוני למחלה – אלא לעיתים התוצאהשלכשלבמנגנוןהניקוי – כשל בפינוי החלבוניםהפגומים – כשל בעבודתו של –p62 [מקור1, מקור2, מקור3].
פרק 3 p62 – “קצין הניקיון” של התא: תפקידו, חשיבותו ומה קורה כשהוא נעלם
החלבון p62 (נקרא גם SQSTM1) הוא אחדהחלבוניםהמרכזייםבמערכת האוטופאגיה. תפקידו בהנחית המערכת ולהוביל אותה להחלמה [מקור]. הוא אינו בא לפרק חלבונים בעצמו, אלא לזהות, לקשור ולכוון חלבונים פגומים אל מערכת הפירוק. אפשר לדמות את p62 ל: פקח תנועה🔹 קצין לוגיסטיקה🔹 או “מתאם ניקוי”🔹
p62 מזהה חלבונים שסומנו כבעייתיים (באמצעות יוביקוויטין), קושר אותם, ומוביל אותם אל ה”מגרסה” התאית – הליזוזום.
💡המחקר החדש מהטכניון הראה כי כאשר p62 חסר או מתפקד בצורה לקויה: תאי מוח מתקשים להתמודד עם החלבון הפגום UBB⁺¹ החלבון מצטבר🔹 🔹מערכת האוטופאגיה (מערכת הניקוי העצמי של התא) כולה יוצאת מאיזון. התא נכנס למצב של סטרס מתמשך🔹
חשובלציין: UBB⁺¹ אינו “רעל זר”, אלא תוצר של שיבושפנימי במערכת פירוק החלבונים. כאשר p62פעיל – התאמצליחלהתמודד🌞.
לכן תפקודו התקין של p62 משמש יעד לתהליכי החלמה ושמירה טבעית על הבריאות.
כאשר p62 חסר – התא קורס בהדרגה. ממצא זה מציע פרספקטיבה חדשה על חשיבות מנגנוני ניקוי תאיים, אך דרושה הרחבה הכוללת ניסיון החלמתי, גם הרחבה מחקרית נוספת בכלי שיעמוד בקריטריונים קליניים ויחזק את הטענה והמבט האומר ומלמד אותנו שלא רק “מה יש במוח” קובע, אלא גם 💡האם למוח יש כליםלהתמודדעם מה שיש בו. כאן נכנס לתמונה גורם חדש – המזון כתרופה 🥦🫐. עם זאת, חובה על כותב הדברים להבהיר ביושר: 💡אף שנושא המזוןכתרופה🥗 עשוי להוביל תהליכי החלמה משמעותיים ואף גורליים, הוא אינו מהווה כיום חלק מלימודי החובה בבתי הספר לרפואה🩺. לפיכך, תחום זה מצוי עדיין ברובו מחוץלמסגרותההכשרההקליניתהפורמליות, ונשען על מחקר בין־תחומי🔬, ניסיון קליני מצטבר וגישה ביולוגית רחבה🧪, שאינה מבקשת להחליף את הרפואה הקונבנציונלית 💉אלא להעמיק ולהשלים אותה🧫.
אוטופגיה – האיור למעלה משווה בין תהליכי אוטופגיה (מערכת הניקוי העצמי של התא) בתוך תא עצב (נוירון) תקין לבין תא עצב במחלת אלצהיימר (B). נוירון תקין (A): מציג תהליך אוטופגיה יעיל שבו אברונים פגומים, כמו מיטוכונדריה פגומה, נארזים בתוך אוטופגוזומים ומועברים לאורך האקסון לפירוק בליזוזומים (מגרסת החלבונים המקולקלים בגוף) [מקור]. נוירון במחלת אלצהיימר: מראה פגמים בביוגנזה (יצירת מיטוכונדריות חדשות או הגדלת מספרן וגודלן בתא [מקור].) של אוטופגוזומים, פגמים בטרנספורט (הובלה) אחורני שלהם, וכשל ליזוזומלי בפינוי המטען האוטופגי. הצטברות חלבונים: כתוצאה מהכשלים הללו, מתפתחת הצטברות הרסנית של חלבונים פתולוגיים (כמו טאו ועמילואיד-בטא) בתוך התא שעבר פגיעה או שיבוש והמחקר החדש מצביע על הדרך והכשל שמביא לכך [מקור] בו מתמקדים הדברים ואותו מבקשים למנוע או לתקן בעזרת: אוכמניות🫐, סולפורפאן🥦, ברברין, רסברטרול, כולין, וקו-אנזים Q10 – להובלת תיקון המסלול שמתחיל ממזון כתרופה מדוייקת וצמחי מרפא במינון נכון ← מערכת העיכול ← זרם הדם ← דלקת מערכתית / כלי דם / מערכת חיסון ← מחסום דם–מוח ← תאי מוח.
פרק 4 חומרים טבעיים בהקשר מנגנוני – מה המחקר כן אומר (ומה לא)
כאן נדרשת זהירות מיוחדת. אין כיום חומר טבעי, תרופה או תוסף שהוכח כמונע או מרפא אלצהיימר. אך קיימים חומרים שנחקרו בהקשר של ויסות מנגנונים תאיים הקשורים לאוטופאגיה, סטרס חמצוני ודלקת. הדגש כאן הוא מנגנוני – לא טיפולי.
רסברטרול פוליפנול המצוי בענבים וקליפותיהם. במחקרי מעבדה ובעלי חיים נמצא כי: מפעיל את SIRT1 משפיע על מסלולים הקשורים לאוטופאגיה מפחית דלקת וסטרס חמצוני רסברטרול אינו “מפעיל p62”, אך עשוי לתמוך בסביבה תאית שבה מנגנוני ניקוי מתפקדים טוב יותר.
אוכמניות🫐 אוכמניות עשירות ב־אנתוציאנינים (Anthocyanins) הוא פיגמנט (צבען) בצבע סגול [מקור]:
🔹חוצים מחסום דם-מוח (Blood–Brain Barrier, BBB) שתפקידו להגן על המוח. (בניגוד להרבה פוליפנולים).
🔹 מגנים על ממברנות נוירונליות
🔹👉 ↓כאשר העומס החמצוני יורד: p62 אינו נצרך בקצב מואץ 💡ומערכת האוטופגיה נשמרת והיא מתפקדת כראוי. כלומר:
האוכמניות🫐 כלומר האנתוציאנינים שבהן לא מפעילים p62, אלא שומרים עליו כמו על נער מתבגר בשכונת עוני, שלא יישחק ויפעל בניגוד לטבעו.
אנתוציאנינים: של אוכמניות מפעילים את מסלול Nrf2, ומחזקים את ההגנה התאית מפני נוגדי חמצון, ולולאת Nrf2–p62 זו חיונית לבריאות המוח, כאשר p62 מקשר אוטופגיה (מערכת הניקוי העצמי של התא) ל-Nrf2 בתגובת לחץ; כשהאוכמניות "מגיעות למוח" ואנתוציאנינים מפעילים Nrf2 מעלים ביטוי גנים נוגדי חמצון [מקור]. מסלול Nrf2–p62 מופעל וזה כבר מבט לעומקי החיבור העדין והחשוב: p62 ו-Nrf2 מקיימים לולאת משוב. נושא המבקש מאמר בפני עצמו ובכל זאת, כפי שפרסמתי במאמר על נבטי הברוקולי 🥦 וסולפורפאן הפעלת Nrf2 משפרת סביבה תאית שבה p62 מתפקד טוב יותר ומסולק פחות. מנגנון זה מסייע בהגנה על נוירונים, בהפחתת דלקות ובמאבק בלחץ חמצוני, וכאמור משפר את התפקוד הבריא של p62 [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]
🔹מגבירות ייצור מטבוליטים אנטי-דלקתיים (SCFAs)
🔹השפעה אנטי-דלקתית מוחית (Microglia). מחקרים קלאסיים מאוניברסיטת Tufts, תחת ניהולם של פרופ’ James A. Joseph וצוותו, הראו כי תזונה מועשרת באוכמניות יכולה להפחית חלק מהירידה הקוגניטיבית והמוטורית בעכברים מבוגרים — כולל שיפור בזיכרון ולמידה — שהיו מאירי אופטימיות לגבי השפעות דומות במודלים אנושיים והוכחו בעקבות מחקריהם פורצי הדרך [,מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].) שהאוכמניות בעלות יכולת דיכוי ↓הפעלה יתר של מיקרוגליה ירידה↓ ב-IL-1β, ↓TNF-α [מקור]. וזה כבר נושא קריטי, כי: דלקת מוחית כרונית משמעה ← שיבוש אוטופגיה (מערכת הניקוי העצמי של התא) ← הצטברות חלבונים רעילים← אלצהיימר ←.
המרכיב החשוב בכורכום הוא הכורכומינואידים, אלה הם הפיגמנטים שמעניקים לו את צבעו הצהוב הייחודי. מדובר על חומרים בעלי יכולת להקשר לחומרים רעילים בכבד ולשכך כאבים (בעיקר כאבי פרקים). בנוסף, השורש מכיל שמן נדיף, אשלגן, פיגמנטים ממשפחת הקרוטן, ויטמין C וחומרים אחרים הגורמים לחיזוק מערכת החיסון.
כורכומין החומר הפעיל בכורכום. נחקר בהקשר של: עיכוב NF-κB (מסלול דלקתי מרכזי) הפחתת הצטברות חלבונים פגומים השפעה על מסלולי אוטופאגיה בתאי עצב בעיה מרכזית: זמינות ביולוגית נמוכה, ולכן מחקרי אדם מוגבלים.
ברברין: בעל השפעה עקיפה על אוטופגיה (כולל p62) מפחית הפעלה כרונית של NF-κB מפחית ציטוקינים פרו-דלקתיים באלצהיימר כלומר ב: דלקת כרונית = האצה של שקיעת חלבונים פגומים + כשל אוטופגי. מפחית עומס על מערכת הפינוי שתלויה ב-p62, הנזכר במחקר החדש [מקור]. ברבריןבכליה: מפחית עומס גליקמי ואינסוליני מפחית חמצון בכליה. לשם הבהרה – ברברין לא נמצא בשימוש שלי בתהליכי החלמת הכליה בדרך כלל, הוא כלי מחקרי ותזונתי מעניין, אך אינו מתאים לכל אדם, אינו תוסף בסיסי, ודורש שיקול קליני — במיוחד בחולי כליה, או במצבי תת־תזונה.
ברברין Berberine אלקלואיד צמחי (Berberis vulgaris ברברית מצויה לא ויטמין) שנחקר רבות במטבוליזם וסוכרת, אך גם במוח: משפיע על🔹 AMPK – אנזים מרכזי בגוף שפועל כ"חיישן אנרגיה". 🔹חשוב באוטופגיה: מעודד פירוק של רכיבים תאיים פגומים לשימוש חוזר, מה שמסייע לניקוי תאי ולתפקוד תקין. 🔹משפיע בעקיפין על אוטופאגיה מפחית דלקת נוירונלית במודלים ניסיוניים.
💡ייחודו של הברברין בתמונה למעלה [מקור]: השפעה מערכתית – כולל דרך ציר מעי–מוח. 🔹משנה את הרכב המיקרוביום מפחית חיידקים מייצרי LPS ו-TMAO תרכובת רבת נזק, רעלית שנוצרת בגוף מפירוק חומרים מהמזון (כמו חלבונים מהחי) על ידי חיידקי המעיים, ונחקרת כגורם סיכון למחלות כליה, לב, מחלות כלי דם, פרקינסון ואלצהיימר [מקור]. 🔹מפחית חדירת רעלנים לדם.
סולפורפאן🥦 (מנבטי ברוקולי) חומר שמעורר עניין גובר: מפעיל Nrf2 משפר מערכות הגנה תאיות תומך בבקרת חלבונים ובתגובה לעקה לא תרופה, אך ייתכן כתומך במנגנוני חוסן תאיים.
לציטין (חסה, מיץ ירוק שהחסה מרכיב מרכזי בו) הוא תערובת של פוספוליפידים הכוללת את מולקולת הכולין, אשר חיונית לתפקוד מערכת העצבים. כוליןחודר את מחסוםהדם–מוח באמצעות נשאי מתח ייעודיים (transporters) [מקור] ומשמש בסיס לסינתזה של אצטילכולין – נוירוטרנסמיטור מרכזי בזיכרון ותקשורת סינפטית. בנוסף, הוא משתתף בתהליכי מתילציה מטבוליים ותמיכה במבנה ממברנות תאיות [מקור]. למרות שלציטין עצמו אינו חוצה את מחסום הדם–מוח בשלמותו, המולקולות הפעילות ממנו (כולין) עוברות ותורמות לשמירה על בריאות נוירונלית. חשוב להדגיש כי מדובר בתמיכה ביולוגית – לא בחומר מרפא לאלצהיימר או למחלות ניווניות אחרות [מקור1, מקור2, מקור3].
הערה – אלגלוטמין -L-גלוטמין מופיע במאמרים על הזנת המוח, אבל הוא לא שייך לאותה קטגוריה ביולוגית כמו רסברטרול🍇, אוכמניות🫐, ברברין, או סולפורפאן🥦 אבל הוא בהחלט ✔ ראוי לאזכור אם כי ❌ לא באותה “רשימת ליבה” של חומרים אפיגנטיים־מווסתים. הוא כמו נאטו – נאטוקינאז – אנזים טבעי, שמן זרעי חרדל (אומגה 3 מיטבית), ויטמיני B (כולל B9/B6/B12 מעורבים ב-מטבוליזם של הומוציסטאין — רמות גבוהות שלו קשורות לסיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית) –מתאימים למעגל תומך, לא למעגל המכוון שמאמר זה מתמקד בו.
גלוטמין הוא:
דלק עיקרי לתאי מעי, תאי חיסון ותאי אפיתל. חומר מוצא חשוב ל-גלוטמט ← GABA קודמן (precursor)- ל-גלוטתיון – מנוע התיקון המרכזי של הגוף כלומר: גלוטמין הוא חומר תשתית, לא “חומר מתכנת”.
החומרים הללו: ❌ אינם מרפאים ❌ אינם מונעים אלצהיימר ✔️ כן נחקרים בהקשר של מנגנוני הגנה תאיים וארחיב עליהם במאמר על תהליכי החלמת הכליות בעזרתם. ✔️ כן מלמדים אותנו שהביולוגיה של המוח גמישה יותר משחשבנו המסר שאני מבקש להעביר לציבור: אבל אין קיצור דרך, תמידצריך – ע"פ החוק, להיוועץעםהרופא שמכיר היטב את התיק הרפואי שלך, אך ישנה גם חשיבות להבנה עמוקה, אולי יותר מכך, הקריאת והעיון במאמרי מחקרים שאין לו זמן לעיין בהם, מלמדת ופותחת דרכים חדשות, וגם לניסיון החלמה שברוב המקרים מענין בודדים על פני כדור הארץ יש מקום.
יחד עם זאת ע"פ חוק, חובהלהתייץ איתו ולברר אם הוא מכיר מחקר זה, אחר וכמובן לברר אם למד על תזונת ההחלמה, ואפילו רוקחות. בדרך כלל הוא לא! והמפתח שבידנו אינו קסם – אלא תחזוקהביולוגיתארוכתטווח.
פרק 5 כיצד חומרים מן המזון משפיעים על המוח 🧠– למרות מחסום דם–מוח
שאלה מתבקשת היא כיצד חומרים שמקורם במזון ובצמחי מרפא – אשר נחקרו בהקשרים מטבוליים, כלייתיים ודלקתיים – יכולים להשפיע גם על תאי המוח, כאשר ידוע שקיים מחסום דם-מוח (Blood–Brain Barrier, BBB) שתפקידו להגן על המוח. 🧠מחסוםהדם–מוחאינוקיראטום, אלא מסנןביולוגיחכםומבוקר [מקור]. הוא מונע חדירה חופשית של רעלים ופתוגנים, אך מאפשרמעברסלקטיבי של חומריםחיוניים, וכן מושפע ממצב דלקתי, מטבולי וחיסוני של הגוף כולו [מקור1, מקור2, מקור3].
ההשפעה של תזונה וצמחי מרפא על המוח מתרחשת בשלושה מסלולים עיקריים:
השפעה ישירה מוגבלת – רק לחלק קטן מהחומרים
💡חלק מהחומרים הפעילים הם קטנים, ליפופיליים (נמסים בשומן) או בעלי נשאים ייעודיים, ולכן הם יכולים לחדור את מחסום הדם–מוח בכמויות מוגבלות. דוגמאות: רסברטרול סולפורפאן (מנבטי ברוקולי) במידה מועטה: כורכומין גם לציטין / כולין – מולקולה שומנית בעלת רלוונטיות מוחית [מקור]. עם זאת, תהליכי החלמה מתבססים על שיפור מסלולים כגון Nrf2 ו-PGC-1α עשוי לתמוך בתיקון DNA ותיקון שדרים גם בהפחתת סטרס חמצוני. חשוב להדגיש: החדירה הישירה היא לא מטרת העל היא מוגבלת, וברוב המקרים אינה מסבירה לבדה השפעה ביולוגית רחבת היקף על המוח והובלת מהלכי החלמה.
2️⃣ השפעה עקיפה – המסלול החשוב באמת (והמוכח ביותר)
רוב ההשפעה של תזונה וצמחים על המוח אינהדרךחדירהישירה, אלא דרך
שינוי הסביבה הביולוגית של המוח.
המסלול הכללי הוא: מזון וצמחי מרפא ← מערכת העיכול ← זרם הדם ← דלקת מערכתית / כלי דם / מערכת חיסון ← מחסום דם–מוח ← תאי מוח.
מנגנונים מרכזיים:
🔹 הפחתת דלקת מערכתית דלקת בדם (←) פגיעה ב-BBB (←) עומס מוחי הפחתת דלקת מגינה על🔹 BBB ועל תאי מוח 🔹 שיפור תפקוד כלי דם אנדותלבריא = אספקת חמצן ומזון כתרופה 🥦 למוח🧠.
🔹פחות נזק איסכמי מיקרוסקופי 🔹 ויסות מערכת החיסון 🔹פחות ציטוקינים פרו-דלקתיים חודרים למוח🧠.
🔹פחות הפעלת מיקרוגליה (Microglia) כרונית [מקור]. 🔹 שיפור מיטוכונדריאלי מערכתי 🔹פחות סטרס חמצוני ← פחות עומס על נוירונים 🫵כלומר: החומר לא “מטפל במוח” – הוא מוריד ↓עומס מהמוח🧠.
האיור מתאר את תפקידם של תאי מיקרוגליה ואסטרוציטים מופעלים בפתולוגיה של מחלת אלצהיימר (AD)[מקור1, מקור2].
3️⃣ צירמעי–מוח: נתיב מרכזי להשפעה ביולוגית זו כנראה הדרך המרכזית.
בשנים האחרונות מתברר כי צירמעי–מוח הוא אחד המתווכים החשובים ביותר בין תזונה לתפקוד מוחי.
מזונותהחלמהוצמחימרפא: 🔹משנים מיקרוביום במערכת העיכול ובאבר הכליות (המיקרוביום הכלייתי (האורוביום Urobiome) נחשף). משפיעים על יצירת SCFA (כמו בוטיראט – תפוח אדמה חי) [מקור] 🔹משנים רמות רעלים אורמיים ↓ ומפחיתים↓ יצירת רעלים מטבוליים (TMAO, p-cresol). 🔹חומצותשומןקצרותשרשרת (SCFA): כן חודרות BBB ↓מעכבות Histone deacetylases HDACs ומשפיעות על ביטוי הגנים במוח. הן משפיעות על אוטופאגיה ומיקרוגליה דוגמה אחרת קלאסית: ברברין – כמעט ואינו חודר BBB אך הוא בהחלט משפיע חזק על המוח ← דרך המעי 🧠 ומה לגבי p62 ואוטופאגיה במוח? אין הוכחה שמזון “מפעיל p62 במוח”. אבל כן יש: השפעהעלמסלוליםרגולטוריים (AMPK, mTOR, SIRT1) ↓הפחתת עומס דלקתי ↓וחמצוני יצירת תנאים שבהם מערכות ניקוי תאיות פחות קורסות.
הערה – היסטוןדיאצטילאזות (HDACs) הן סוג של מווסתיםאפיגנטיים הממלאים תפקידים מרכזיים בתהליכים ביולוגיים מרכזיים כגון התפשטות תאים, התמיינות, מטבוליזם וויסות חיסוני. בהתבסס על כך, מעכביHDAC (HDACis), כמו נבטי ברוקולי 🥦, ברברין או כורכומין שנזכרים במאמרי כטיפולים חדשים המכוונים אפיגנטית, והוכיחו פוטנציאל משמעותי נגד גידולים על ידי גרימת עצירת מחזור התא❌, הפעלת אפופטוזיס וויסות המיקרו-סביבה החיסונית [מקור].
💡מחסוםהדם–מוח אינו חוסם הרמטית את השפעת התזונה על המוח [מקור]. רוב החומרים מן המזון 🥑 אינםחודריםאליו ישירות בכמות משמעותית, אך הם כן משפיעים עליו בעקיפין באמצעות הפחתת דלקת מערכתית ↓, שיפור תפקוד כלי הדם↑, ויסות מערכת החיסון 🌞והשפעה על צירמעי–מוח💪. כך נוצרים תנאים ביולוגיים המפחיתים עומס מתמשך מתאי המוח ↓ותומכים במנגנוני ההגנה שלהם🌞.
🔑 מה שחשוב להבין במסגרת תהליכי החלמה שמנצלים את המהלכים הפיזיולוגיים שבאופן טבעי פועלים בגוף האדם למניעת מחלות והחלמה מהן ללא תרופות הוא
לא “מה נכנס למוח” היא הקובעת, מחשבה העומדת בבסיס חלק גדול מתעשיית התרופות, אלא עם מה המוח 🧠 נדרש להתמודד יום־יום כדי להימנע ממחלה או כדי להחלים ממנה.
מכאן נובע ההבדל המהותי בין מזוןכתרופה — 💡כאשר הוא מדויק, מבוקר ומותאם עד רמת המיליגרם— לבין תרופה קלאסית. התרופה פועלת לרוב באופן נקודתי🩼: חוסמת מסלול מסוים, קולטן או אנזים מוגדר. לעומתה, 💡תזונהמחלימה פועלת על המרחבהביולוגיכולו — על הדלקת, החמצון, המיקרוביום, ניקיון הדם, האיזון המטבולי ומנגנוני ההגנה התוך־תאיים — ומאפשרת לגוף לתקן את עצמו🛠️ בהתאם לצרכיו. במובן זה, הריפוי אינו “כופה פתרון”,אלא יוצר תנאים שבהם ההגנה הטבעית של המוח 🧠יכולה לפעול🌞.
במילים פשוטות:
החומרים שמגיעים ממנת מזון כתרופה 🥗 אינם “מטפלים במוח” – הם מורידים ממנו עומס מתמשך.
והמסלול הוא: ← מיקרוביום המעי ← SCFA מזון ← זרם נהר הדם ← מחסום דם–מוח ← ויסות גנים, דלקת ואוטופאגיה במוח.
כן חודרות את מחסום הדם–מוח🔹 משפיעות על ביטוי גנים🔹 (באמצעות עיכוב HDACs) משפיעות על פעילות מיקרוגליה🔹 תומכות באיזון מנגנוני ניקוי תאיים🔹 דוגמהבולטת: ברברין – חומר שכמעט ואינו חודר ישירות למוח, אך משפיע עליו בעוצמה דרך שינוי המיקרוביום והעומס הדלקתי.
השליטה הזו מלמדת אותנו דווקא כי היא אינה “חדירה ישירה של ברברין” אלא השפעה דרך המסלול הבין-מערכתי של ציר המעי–מוח, שמוכח במחקרים שנעשו עד כה.
מחקר בבעלי חיים הראה באופן ברור שברברין משנה את הרכב המיקרוביום, כולל עלייה בחיידקים שיוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, ומוביל לשינויים ברמות הורמונים והתגובות הנוירולוגיות תחת דיאטה עתירת שומן — סממן של השפעה דרך ציר המעי–מוח [מקור1, מקור2, מקור3].
קשר למנגנוני הגנה כגון p62 ואוטופאגיה
אין כיום הוכחה וגם אין לנו צורך במחשבה זו שחומרים תזונתיים “מפעילים” ישירות את החלבון p62 בתאי מוח. עם זאת, חשוב לדעת שקיימות עדויות לכך שהם: משפיעים על מסלולים רגולטוריים כמו🔹 AMPK, mTOR ו-SIRT1 מפחיתים דלקת ועקה חמצונית🔹 🔹יוצרים תנאים ביולוגיים שבהם מנגנוני ניקוי תאיים, ובהם אוטופאגיה, פחות נוטים לקריסה אנחנו מתבוננים ונפתחים למחשבה אחרת בה ההחלמה היא יעד, וזה כבר הבדל מהותי בין הבטחה טיפולית ותחזוקת המחלה, שלדעתי כשלה, לבין הבנה ביולוגית אחראית.
ירון מרגולין מאסטר בהחלמת הכליות
ציר כליה–מוח: כיצד השפעה כלייתית מתורגמת להגנה מוחית
במשך שנים נתפסו הכליות כאיבר “טכני” של סינון בלבד, והמוח כאיבר מבודד ומוגן. כיום מתברר שזו אשליה.
קיים ציר ביולוגי פעיל בין הכליות למוח, הפועל דרך הדם, מערכת החיסון, איזון רעלים, דלקת ואנרגיה תאית.
ציר כליה–מעי–מוח והשפעת חומ טבעיים על מנגנוני הגנה תאיים – האיור מתאר את הקשר הבין־מערכתי בין המעי, הכליות והמוח. ומציג שלושה תפקידי־מפתח של הכליה בציר כליה–מוח: 🔹סילוק רעלים מהגוף🔹הפחתת דלקת כרונית🔹שיפור איזון מטבולי
🔹חומרים טבעיים מן המזון ומצמחי מרפא (כגון ברברין, רסברטרול, לציטין (כולין) וקוורצטין או סולפורפאן וכורכום) פועלים תחילה במעי, ← שם הם משנים את הרכב המיקרוביום ומפחיתים↓ ייצור רעלים ודלקת↓. השפעה זו מקלה על עומס הסינון הכלייתי, תורמת לשיפור האיזון המטבולי ולהפחתת דלקת מערכתית↓. כתוצאה מכך משתפר ניקיון הדם, מופחת העומס הדלקתי החודר למוח↓, ונוצרים תנאים מיטביים לפעילות מנגנוני ההגנה התוך־תאיים במוח, ובהם אוטופאגיה וחלבון p62, האחראים לסילוק חלבונים פגומים כגון UBB+1. החיצים באיור הפוכים, נוצרו בעזרת תוכנת AI להדגשת כיוון ההשפעה הפיזיולוגי (מימין לשמאל), וממחישים כיצד שיפור תפקוד מערכתי מחוץלמוח ← עשוי לתמוך בהגנה עצבית ובהאטת תהליכים ניווניים.
1. הכליה כשומרת על ניקיון הדם – והמוח תלוי בכך
המוח אינו מבודד מהגוף. הוא תלוי בניקיון הדם, בשקט הדלקתי ובבריאות הכליות. כאשר הכליות והמעי נתמכים על-ידי צרכיהם הבסיסיים ← המוח מקבל הזדמנות להגן על עצמו.
תאי מוח אינם מתחלקים. הם רגישים במיוחד: לרעלים אורמיים🔹 לתוצרי חמצון🔹 🔹לחלבונים פגומים שאינם מפורקים כראוי (כגון UBB+1).
כאשר תפקוד הכליות נפגע — אפילו במידה קלה: ← רמות רעלים סיסטמיים עולות↑ → העומס על מנגנוני הניקוי התוך-תאיים במוח (אוטופאגיה, p62)↑ גדל ← והמוח משלם את המחיר במילים פשוטות: ↓כליה עייפה↓ = מוח מותש.
2. דלקת סיסטמית: הגשר בין כליה, מעי ומוח
פגיעה כלייתית↓, תזונה לקויה ↓או חוסר איזון במיקרוביום של המעי ↓או הכלייתי (Urobiome)↓:
← מוח🧠 (בעקיפין) פחות רעלים בדם🔹 פחות דלקת [מקור]🔹
🔹שיפור ← מבנה הנוירונים ושלמות מחסום הדם–מוח [מקור]. פחות עומס על מערכות ניקוי תאיות🔹 ← תנאים טובים יותר לפעילות🔹 p62 ואוטופאגיה↑.
והאתגר של מציאת טיפול יעיל לאלצהיימר הוא רב-מערכתי — תרופות חד-מטריות רבות הראו תוצאות מוגבלות בשיכוך ובתוצאות לטווח הארוך. עם זאת, הן תורמות להכנסות, ולעיתים מבוססות על הבנת מסלולים פתולוגיים ומאפשרות או נותנות תשתית למחקרים יזומים על-ידי התעשיה שגם מקדמים חדשנות מדעית, לא שהן חסרות ערך, אלא שהרבה טיפולים תרופתיים עדיין לא סיפקו פתרון מלא למצב מורכב כמו אלצהיימר. שונה מאמרנו, שבא לעורר מחשבה על דרך ששבה ומוכיחה עצמה בתהליכי החלמה מיתר כולסטרול , יתר טריגליצרידים, כבד שומני, סוכרת ואי ספיקת כליות. תמיד מתעדכנת, מבוססת מדעית ומחקר.
דברי סיום
המחקר המודרני מלמד אותנו בהדרגה אמת עמוקה אך פשוטה: מחלות ניווניות אינן נוצרות ביום אחד, והן גם אינן תוצאה של מנגנון בודד שהתקלקל. הן מתפתחות בתוך מרחב ביולוגי שלם — דלקתי, מטבולי, חמצוני ואפיגנטי — שבתוכו פועלים תאי המוח יום אחר יום כדי לשרוד. כאשר מנגנוני ההגנה והניקוי העצמי של התא, ובראשם האוטופגיה (מערכת הניקוי העצמי של התא), נשחקים↓ או משתבשים↓, מצטברים חלבונים פגומים והנזק הולך ומעמיק.
הגישה המוצגת במאמר זה אינה מבטיחה ריפוי ואינה מחליפה טיפול רפואי, אך היא מציעה לחשוב ומעבירה מסר של תקווה מבוססת מדע:
ניתן להשפיע על התנאים שבהם פועל 🔹המוח.
🔹חומרים טבעיים מן התזונה ומצמחי המרפא — כאשר הם נבחרים בקפידה, ניתנים במינון מדויק ומובנים בהקשר הביולוגי הנכון — עשויים לתמוך במנגנוני ההגנה התוך־תאיים, להפחית עומס דלקתי וחמצוני, ולסייע לגוף להפעיל מחדש תהליכי תיקון וויסות שנשחקו עם הזמן. נושא ששב ומוכיח עצמו בתהליכי החלמת הכליות – כאן, כאן, כאן, וכאן במקום לשאול רק “איזו מולקולה חוסמת איזה מסלול”, ראוי לשאול כיצד ניתן לצמצם את העומס הביולוגי שמוטל על תאי המוח, ולאפשר להם לבצע את תפקידם הטבעי. זו אינה רפואה של קיצורי דרך, אלא דרכי החלמה, מסלול אחר של הבנה עמוקה, סבלנות ואחריות. במרחב הזה — שבין תזונה, אפיגנטיקה ומנגנוני ניקוי תאיים — נפתח אופק חדש של מניעה, האטה, ואולי בעתיד נראה לזכותו גם החלמה בקליניקה של רפואת הממסד, נושא שרואים כל יום בקליניקות שמובילות דרכים של ההחלמה.
ירון מרגולין
לפני שנכנס לשאלות ומקורות מדעיים מרכזיים שהנחו כתיבת מאמר זה – מספר מאמרים שתומכים וקשורים בנושא לבקשת הקוראים:
🟢להחלים מפרקינסון ומאלצהיימר Alzheimer's disease מחלה קשה, שאפשר להשתקם ממנה – כאן
🟢מזוןלמוח – המזון הבריא למוח תומך בגמישות מערכת העצבים שלו וביכולת הלמידה, שומר על הזכרון, ומונע מחלות כגון אלצהיימר – כאן.
🟢 מיסוך השדר הגנטי למחלה אפשרי בעזרת מזון כתרופה 🫐 – מתילציה גם אפיגנטיקה – באיזה אופן תהליך המתילציה משפיע על ההחלמה ממחלות כרוניות כמו מחלת הכליות – כאן
🟢אפיגנטיקה ומזון כתרופה ביולוגית להחלמה ממחלות גנטיות – כאן
🟢שמונה עקרונותהיסודשלהריפוי – נגיעה תומכת במסלוליההחלמה הטבעיים של הגוף – כאן
🟢 שינה חשובה להחלמה – 🌜זמן הריפוי החשוב מתרחש בלילה – כאן
🟢 למה חלבון מהחי מקדם תחלואה ומקשה על פעילותם המבורכת של מסלולי ההחלמה הפיזיולוגיים – על בשר והמטבוליט האחרון שלו ה- TMAO כאן
🔹Molecular mechanisms underlying p62-dependent secretion of the Alzheimer-associated ubiquitin variant UBB⁺¹ – מחקר חדש המדגים את תפקידו המרכזי של p62 בזיהוי מטענים של חלבון UBB⁺¹ והכוונתם למערכות פירוק תוך-תאיות ואף מסלול של secretory autophagy – כאן.
🔹Alzheimer’s disease-associated mutant ubiquitin (UBB⁺¹) is secreted through an autophagosome-like vesicle-mediated unconventional pathway – מאמר מחקר המתאר כיצד UBB⁺¹ נכנס למסלול האוטופאגיה וחלבוני LC3B מעורבים בתהליך זה, והקשר שלו להפרעות בפרוטאוזום ובאוטופאגיה בהקשר של מחלות ניווניות – כאן.
🔹p62/SQSTM1 – steering the cell through health and disease – סקירה מקיפה על p62, תפקידיו במנגנוני אוטופאגיה, וויסות תגובה חמצונית (Keap1–Nrf2), ובקשר למחלות ניווניות ומחלות גיל שונות – כאן
🔹Selective Autophagy Receptor p62/SQSTM1, a Pivotal Player in Stress and Aging – סקירה על תפקידו הרב-תחומי של p62 באוטופאגיה, ב־UPS (המערכת לפרוק חלבונים) ובנוירודגנרציה קשורה לגיל – כאן
🔹MFSD7c functions as a transporter of choline at the blood–brain barrier – מחקר 2024 שזיהה חלבון נשא חדש (MFSD7c) שיודע להתמודד עם תנועת כולין דרך מחסום הדם–מוח, מה שמבהיר מנגנונים מולקולריים של כניסת כולין/ליפידים למוח. Nature – כאן.
🔹Choline Uptake by Mouse Brain Capillary Endothelial Cells – ניסויים בתאי אנדותל מוח של עכברים מראים ספיגה פעילה של כולין, מה שתומך ברעיון שגם פרק של כניסת כולין ל-CNS הוא נשען על תהליך נשאי ייעודי. OUP Academic – כאן
נשארו לך שאלות
🔬אשמח להשיב על כל שאלה
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם
למעןהסרספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
Any questions left?I’m happy to assist and answer any question you may have.Please use the contact methods below — this is the best way to reach me.
physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such
