פיטר דה הוך – גאון ומוביל דרך

פיטר דה הוך (Pieter de Hooch [ˈpitər də ɦoːx], מאוית גם "Hoogh" או "Hooghe";  1629 – 1684)[מקור] היה צייר הולנדי מתקופת הזהב ומי שפעל בבירת הציור של המאה ה- 17 דלפט שבהולנד. תמונותיו ניכנות בעיצוב הפנים והסצנות החיצוניות שלו אשר נבנו בצורה מושלמת. בדרך כלל הן יונקות השראה מחיי הבית של משפחות בורגניות בכלל זה של נשים וילדים, כמו 'החצר של בית בדלפט' ('The Courtyard of a House in Delft') שבציור למטה ומה שמוגדר כיום כנושא פורץ דרך וחדשנות.

החצר של בית בדלפט (באנגלית: The Courtyard of a House in Delft) הוא ציור משנת 1658. העבודה של פיטר דה הוך נמצאת בגלריה הלאומית, בלונדון [מקור]. הצייר שהיה בנו של בנאי (מומחה לבנייה בלבנים) מתאר בנייה כמו זו שאביו בנה בה ומי שהייתה אופיינית בדלפט של אותם זמנים. בניה ששררה שם גם בתקופת הביניים של דה הוך עצמו; אי אפשר להתעלם מהבלטת הלבנים בציור למעלה – משל היו הן זהות למטאטא או דלי המים ולעתים נדמה שהאדריכלות עולה בחשיבותה, בכל אופן כאן, על הדמויות עצמן או על הפורטרטים. הציור חתום ומתוארך על הקשת משמאל  "P.D.H. / A 1658". מקור הציור בויקיפדיה.

דה הוך הוא צייר גדול, חדשן אמתי, אשר מציג בעבודותיו הנשגבות נושא ששום אדם לא צייר אותו קודם לכן: החיים היומיומיים (של האנשים החיים בעירו דלפטס), לעתים קרובות אלו נשים שעסוקות בעבודות הבית. בשנת 1658 הגיע פיטר דה הוך, ומי שהשפיע רבות על יאן (יוהנס) ורמיר (שפעל במקביל לו בדלפט שבהולנד) לשיאי היצירה שלו, בציירו סצינות אינטימיות ואנשים פשוטים. נושא זה חדר לתודעת ורמיר שהתרשם עמוקות מהסצנות הביתיות, שקטות בעלות פתח לחלל החיצוני והוסיף עליהן והביא אותן לדרגת עבודת מופת. פיטר דה הוך היה חבר בגילדת דלפט של סנט לוק, יחד עם יאן ורמיר, שאיתו כאמור לעיל הוא חולק בעבודתו נושאים משותפים וסגנון ציור.
ראויה להערצה ותשומת לב מיוחד יכולתו לרשום, בנאמנות מרבית, את החזרי האור על סירי הקרמיקה, על עץ מלוטשים וזכוכית או מרצפות הבית. אין אח ורע לעיבודיו של חללי פנים מוארים, עמומים שקרני אור חודרות אליהם מבעד לחלון או מדלת פתוחה – דוגמא לכך אפשר לראות גם בציור – כאן.

פיטר דה הוך – קטע מתוך "אם עם ראש ילד בחיקה (חובה אמהית)" רגיש מתוך ציור ( A Mother Delousing Her Child’s Hair (c. 1660-1661). Rijksmuseum Amsterdam. Exhibition Museum Prinsenhof Delft – כאן ), בו מתוארת אם מנחמת בליטוף את בנה – מאפיין את המבט בו רואה הצייר את העולם הסגור בקירות הבית. קרן האור פוגעת כאן בכרית שבחדר הסמוך ובכדור הזכוכית התלוי מעל האם, במצחה ובכך ידה … מקצב האור שנוצר מעלה את מוטיב הידיים של לאונרדו דה וינצ'י במדונה של הסלעים (לונדון, פריז).


במשך 70 השנים הראשונות של המאה ה-17 היתה דלפט המרכז האמנותי החשוב בארצות השפלה. היא ניזונה מהשפעות איטלקיות וצפוניות ונהנתה מפטרוני אמנות מקומיים וגם מפטרונים מקרב אנשי הממשל שסביב חצר המלוכה, שישבה בהאג הסמוכה [מקור]. מספר הציורים שצוירו בהולנד (הרפובליקה) לאורך המאה ה-17 מוערך בכמה מיליונים ויש המצביעים על – 10 מיליון ציורים. מספר עצום וחסר תקדים היסטורי, ששיקף את חיי הרווחה של המעמד הבינוני באותה תקופה.

Two soldiers playing cards and a girl filling a pipe – באדיבות ויקיפדיה

הציור בדלפט היה למעשה תעשייה לכל דבר, והעיר עצמה ביקשה להגן על האמנים ועל המוניטין שלה על ידי מניעת יבוא של ציורים מבחוץ. בנוסף לכך רק חברי גילדת האמנים המקומית הורשו למכור את ציוריהם בעיר, למעט ביריד שנתי שנועד לציירים מן החוץ. ואולם הניסיון הזה צלח באופן חלקי בלבד, משום שאספנים נהגו לרכוש יצירות במסעותיהם (בהמשך ייצור יתר של אמנות ובשל המלחמות שפרצו נגד צרפת ואנגליה, ירדו המחירים וגרמו קשיים לצעירים כמו במשק ההולנדי כולו).

במאה ה-16 דלפט היתה עיר מובילה בארצות השפלה, עיר שהתהדרה בחומה בצורה והיתה מקום מושבו של וילם מאורנז' או ווילם ואן אוֺרַנְיֶה, William of Orange שבאותה תקופה הנהיג את המרד ההולנדי כנגד הכיבוש הספרדי ומי שנחשב למייסדה של הרפובליקה ההולנדית. בנוסף, לגילדת הקדרים של סנט לוק היה סניף נוסף גם בדלפט ולכן כאשר קדרים מאנטוורפן ברחו מהאינקוויזיציה הספרדית, באופן טבעי הם התיישבו בעיר דלפט. הקדרים האלו הביאו איתם סגנון ציור מעודן  והשימוש בחימר שלהם היה דומה לחרסינה הסינית שהייתה באותם ימים להיט, כך החל סגנון כלי חרסינה דלפט בלאוּ Delft Blauw באנגלית דלפט-בלו או Delftware ובעברית דלפט כחול בעל רקע לבן וציורים בכחול. לימים אחד הסמלים המוכרים ביותר של הולנד הם האריחים, הכלים והמיניאטורות עם עיטורים (בעיקר) בצבע כחול על רקע לבן. ולכן ניתן כמובן לראות אריחי דלפט-בלו בציורים אלו, לדוגמה בציורו המפורסם של יאן ורמיר, מוזגת החלב. שימו לב לפאנלים בשולי הרצפה שבצילום למטה.

מוזגת החלב – יוהאנס (יאן) ורמיר, האריחים אריחי דלפט-בלו – למטה מימין.

דה הוך נולד ברוטרדם להנדריק הנדריקס דה הוך, ולאנטג' פיטרס, שהייתה מיילדת, מקצוע שהשפיע על ציוריו. הוא היה הבן הבכור מבין חמישה ילדים. אמנם רק מעט ידוע על חייו המוקדמים של הצייר הגדול הזה, אך מחקרים שבים ומעלים עדויות מהארכיוניים והן מצביעות על כך שדה הוך עבד ברוטרדם, דלפט ובאמסטרדם. הביוגרף הראשון שלו, ארנולד הוברקן, מלמד על כך שהוא למד אמנות ב-Harlem אצל צייר הנוף ניקולאס ברחם (Nicolaes Berchem), במקביל ל-Jacob Ochtervelt ג׳ייקוב אוכטרוולט, והיה ידוע כבר אז כצייר של חדרים "קאמרזיזטן" או צייר של "נופי חדרים" בהם בולטות דמויות של נשים – נושא זה בכללותו היה חדשני ונועז ביותר [מקור]. הנדריק סורג, צייר נוסף, מבוגר שפעל ברוטרדם, היה בעל זיקה מיוחדת לדמויות שפועלות בחלל סגור כחדר יש הטוענים שהוא ההשראה הגדולה ושדה הוך הושפע בתחום זה ממנו, אבל אין ספק בכך שורמיר הושפע מדה הוך.  החל משנת 1650, הוא עבד כצייר ומשרת אצל סוחר פשתן ואספן אמנות בשם יוסטוס דה לה גראנג' שחי ופעל ברוטרדם. הסוחר הרבה בנסיעות ודה הוך התלווה אליו בנסיעותיו להאג, ליידן ודלפט, אליהן עבר בשנת -1652.[מקור –  "Transcendence in Ordinary Domestic Life", Wall Street Journal, August 19, 2017]  סביר להניח כי דה הוך מסר את רוב יצירותיו ללה גראנג' בתקופה זו בתמורה להטבות שזכה להן ממעבידו, נושא שהיה להסדר מסחרי נפוץ בקרב הציירים באותה תקופה. מכל מקום זה ההסבר שנהוג לתת למלאי עבודות של  דה הוך שנמצא אצלו. לה גראנג' החזיק בק  11 ציורים שלו שנמצאו אצלו מאוחר יותר.

דלפטדה הוך חי בדלפט עם רעייתו (1654) ג'נטה ואן דר בורך. לזוג נולדו שבעה ילדים. החוקרים מצביעים על כך ש דה הוך (בהיותו בדלפט) ניצל את השהות להשתלם גם אצל הציירים קרל פבריטיוס וניקולה מאס, שהיו בעברם תלמידים לציור בבית הספר של דלפט. הוא הפך לחבר בגילדת הציירים של לוק הקדוש ב-1655 (שנתיים אחרי ורמיר).  בתו אנה נולדה בדלפט ב-14 בנובמבר 1656.[מקור]  (בהתבסס על העובדה שאשתו השתתפה בטבילה באמסטרדם בשנת 1660), ככל הנראה  דה הוך עבר לאמסטרדם עד אז.

שני חיילים ואשה משרתת עם חצוצרן 1650–1655 מאת פיטר דה הוך

עבודתו המוקדמת של דה הוך תיארה בעיקר סצנות של חיילים ואיכרים באורוות ובמסבאות בדומה לעבודותיו של אדריאן ואן אוסטד, אם כי נראה שדה הוך השתמש בנושאים האלה כדי לפתח יכולת את השליטה הנודעת שלו בתיאור האור, והצבע כשתמיד הוא שב ומתעמק בפרספקטיבה.

סצנות ביתיות החלו להופיע אצל  דה הוך לאחר שהקים את משפחתו באמצע שנות ה-50. עיקר המודלים לציורים האלה היו ככל הנראה בני המשפחה שלו עצמו, אם כי נשים אמידות שמניקות ומטפלות בילדים המופיעות בעבודותיו מוכיחות שהוא התרשם מאוד או אפילו הצטרף ממש אל אמו בביקוריה בבתים אלה כמיילדת.

אי אפשר להתעלם מהשפעתו על ורמיר, שחי בדלפט במקביל לדה הוך, גם כשמתבוננים בחפצים, בפרטים המופיעים בציוריו בהשראת חיי היומיום, גם בנושא הפרספקטיבה, האור ובמקביל אותה גישה, הד לתפיסה המוסרית המקובלת באותם ימים.

יחד עם זאת רק ב-1657 הוא צייר את החלל הפני מבית מדרשו של דה הוך הוא הז'אנר הידוע הראשון שלו, אבל מאת ורמייר "משרתת ישנה" (A Maid Asleep), שבה ערך "עיבוד שטחי" למוטיבים החדשניים שפותחו בדלפט על-ידי הגאון דה הוך. יש לציין כי מדובר בניסיון ראשוני ועדיין ורמייר לא מצליח להכניס את החוץ פנימה, אבל הוא מנסה ומכניס לציור חלל חיצוני לו – החדר הסמוך – לצפייה בציור של גאון זה נא להקליק כאן.

פיטר דה הוך

הציור בדלפט היה למעשה תעשייה לכל דבר, והעיר עצמה ביקשה להגן על האמנים ועל המוניטין שלה על ידי מניעת יבוא של ציורים מבחוץ. בנוסף לכך רק חברי גילדת האמנים המקומית הורשו למכור את ציוריהם בעיר, למעט ביריד שנתי שנועד לציירים מן החוץ. ואולם הניסיון הזה צלח באופן חלקי בלבד, משום שאספנים נהגו לרכוש יצירות במסעותיהם (בהמשך ייצור יתר של אמנות ובשל המלחמות שפרצו נגד צרפת ואנגליה, ירדו המחירים וגרמו קשיים לצעירים כמו במשק ההולנדי כולו).

משנת 1657 ואילך נושאי העל – חלל פנים ותוכן היצירות דומים מאוד בין דה הוך לוורמיר.  היסטוריונים של האמנות של המאה ה-19 הניחו שוורמיר הושפע מעבודתו של דה הוך ואכן PDH הפגין תחילה עניין מיוחד בשילוב הדמות עם גיאומטריה פנימית (ראה פנים עם אם וילד ומשרת בסביבות 1656 ואחרים).  צילום רנטגן של הפנים עם אישה שוקלת מטבע זהב מראה שדה הוך ניסה תחילה לתאר דמות אחרת בכיסא הריק, נושא זה הוא הוכחה היסטורית לכך כך שהבד שלו הוא המקור או דגם מוקדם יותר ומקורי שוורמיר התרשם ממנו וציטט אותו. למטה הציטוט המדהים של ורמיר מעבודתו של דה הוך.

יאן ורמיר

בציורים של דלפט מושקע מאמץ עצום בתפישת כל גוון ובן גוון של המציאות מה שמוגדר 'לתפוס את האור'. הציורים של פיטר דה הוך, משקפים זאת היטב [מקור]. בציור משנת -1654, למשל: "חייל מציע כוס יין לאשה" – אפשר לצפות בציור זה – כאן. מצויר גבר צעיר ומגונדר במכנסים רקומות בזהב, אופנתי שמציע למשרתת כוס יין בתנועה אבירית או שחצנית. הכוס נוצצת, החלל הארכיטקטוני מתואר באופן פרטני, והנער מתבונן בו מהדלת בפליאה שמלמדת למעשה על עמדת הצייר עצמו. התחושה היא שהצופים מציצים בעזרתו כמו הנער העומד נדהם מחוצפתו – כשכובעו בידו.

טיפול שונה בחווית האור שבמציאות מתרחש ב"דיוקן משפחה בחצר בדלפט". זהו ציור של משפחה אמידה בחצר ביתה, ודה הוך משלב בו כמה מסורות של דיוקנאות משפחתיים. כתוצאה מכך הוא יוצר מזנסצנה – רגע מבוים שמנסה להיראות מעט א-פורמלי. בציור הוא משתמש בסמלים כמו ורדים – לאהבה – וגפן משתרגת, המייצגת את נאמנות נשות הבית. הציור כמו Portrait of a family making music מנכיח עושר ועד כמה היו הבורגנים העשירים של דלפט שבעי רצון, מנופחים מעצמם או מודעים לכספם ולעוצמתם החומרית. לא יצאה עדיין צוואתו של הסופר, עיתונאי ותסריטאי קולומביאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982 – "למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת, רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם" אותה רשם גבריאל גרסייה מרקס ב"מכתב פרידה".

ציור נוגע ללב של דה הוך הוצג בתערוכה הנודעת במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק באביב של שנת 2000. הוא "אם עם ראש ילד בחיקה (חובה אמהית)" מ-1660-1658, ובו תיאור פנים של בית באור רך – קטע ממנו העלתי למעלה. למטה אפשר לראות את הציור שהוזמנתי לראות בבית פרטי בניו יורק. הציור הזה השתתף באותה תערוכה רטרוספקטיבית של פיטר דה הוך במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק , ומהווה השראה למאמר זה. העבודה הזו נרכשה מהמוזיאון על ידי אספן פרטי לאחר שהוצגה בתערוכה הזו.

פיטר דה הוך – ירון מרגולין עם עבודת מופת של פיטר דה הוך באוסף פרטי בניו – יורק (פברואר 2023) צילם האספן.
ציור מרשים של צייר גאון פיטר דה הוך – אמן בעל יכולת פנומנלית לתאר 'פנים' ועומק כה חזקים,  עם קרני אור מרצדות כמקצבי חיים מוזיקליים. ציור מופת שמתמודד עם הרעיון של 'חלון' וכניסה פנימה אל כאילו מציאות אחרת, אור לנשמה החבויה בתוך חלל אפל מעורר אותה לתחייה. הצייר כאילו ממש פותח חלון בקיר אל עבר עולם אחר. צילם ירון מרגולין – אוסף פרטי.

קומפוזיציה דומה עם אותו פתח ניתן לראות בחצר עם ארבור, משנת 1658, שנמכר בכריסטיס בלונדון בדצמבר 1992 תמורת 4.4 מיליון ליש"ט.[מקור]

Courtyard with an Arbour, בחצר עם ארבור, משנת 1658, אישה שותה עם שני גברים [A Woman Drinking with Two Men (1658)]', שמן על בד,ע"פ הצייר ההולנדי פיטר דה הוך, פגם, מידות: 31X25 ס"מ. דה הוך, מתאר כאן חצר של בית הולנדי -1658 אבל ואולי גם הפעם מככב הנושא 'העדר מוסר'. האישה שותה אלכוהול עם שני בחורים שמפתים אותה נוכח כנסיה – שמציצה מעבר לגדר ושופטת אותם כנראה גם הצייר.

"משחק קלפים" יצירת מופת – aartspelers in een zonovergoten ruimte uit 1658 מאת פיטר דה הוך מאוסף מוזיאון ישראל באדיבות ויקיפדיה  [מקור]. נוכח קיר פתוח ומרחב חוץ פולש ומואר בפינה הימנית סמוך לצללי הקיר של חדר עם תקרת עץ ורצפת אריחים, גברת צעירה וג'נטלמן משחקים בקלפים ליד שולחן, בעוד שני ג'נטלמנים אחרים מסתכלים. הגברת, היושבת מימין, עומדת לזרוק קלף מידה. משמאלה עומד פרש, אוחז צינור בידו הימנית; הוא חובש כובע נוצות וכפילה בצבע אפור בהיר וסרטים ורודים; גלימה אפורה תלויה על יתד מימין, ללמדך שמשחק קלפים אינו הדבר המוסרי ביותר. מימין לגברת יושב פרש נוסף גם לו קלפים בידו. פרש זה מביט למעלה אל אלוהיו – כלומר אל האדון הניצב מולו. צעיר שלישי, חשוף ראש גם הוא מואר כאותה גברת באור מלא. הוא יושב, כשגבו מופנה למחצה אל הצופה, פניו אינם מוצגים, רוצה לומר רגשות אין כאן. בפינה השמאלית הקדמית של השולחן, מולה הוא יושב נמצאת לו כוס יין ממנה הוא שותה כנראה כדי לוודא שלא ישארו בו רגשות גם בהמשך; הוא לובש ז'קט קטיפה שחור, גרביים צהובות ונעלי עקב. הדמות המרכזית כאן היא אישה שמשחקת קלפים – ללא ספק דה הוך הצליח להתמודד עם נושא טעון בפרספקטיבה מבריקה, כל כך לא שגרתית.

 Two women and a child in a courtyard – Pieter de Hooch

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    מבוא לפסיכותרפיה מכלולית והוליסטית

    עקרונות המזון כתרופה

    נשלח ב על הציור

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *