גירוד (Pruritus) מתחבר עם הפעלת תאי פיטום FcεRI כדי להניע דלקת עור אלרגית.קישור צולב של FcεRI או IgE על תאי פיטום על ידי אלרגנים או S. aureus מפעיל שחרור תאי פיטום של פרוריטגנים (גורמים מעוררי גירוד) המורגשים על ידי נוירונים המבטאים MrgprA3 מסביר פרופ' ANDREW W. LIU במאמר שהתפרסם בסוף ינואר 25 ב- Science [מקור].לתאי פיטום תפקיד קריטי בהגנה של הגוף מפני טפילים ובתגובות אלרגיות והם מופעלים גם עקב גרוד. כאשר הם מופעלים על ידי טריגרים שונים, כגון אלרגנים, פתוגנים או פגיעה פיזית וגרוד, תאי פיטום משחררים מגוון של מתווכים חזקים לרקמות שמסביב, כולל היסטמין, פרוטאזות, ציטוקינים וכימוקינים. היסטמין הוא מרחיב כלי דם חזק המגביר את זרימת הדם ואת החדירות ברקמות שמסביב. מה שמאפשר לתאי חיסון ולמולקולות אחרות לגשת לאתר של זיהום או דלקת. היסטמין יכול גם לגרום לתסמינים האופייניים לתגובה אלרגית, כגון גירוד, נפיחות והתכווצות סימפונות. יחד עם זאת הגם שגירוד היא תגובה התנהגותית שאי אפשר לעמוד בפניה, במחלות עור כגון דרמטיטיס (אקזמה), גירוד ממושך – או גרד – לא מומלץ משום שהוא מהווה מקור משמעותי לתחלואה ויכול אף להחמיר דרמטיטיס. עם זאת, גירוד הוא לעתים קרובות תחושה מענגת ומפחיתת דלקת כפי שמלמד אותנו מחקר זה.
מחקר ששפורסם לאחרונה בכתב העת Science חושף שגירוד מווסת את התגובה החיסונית ואת הרכב המיקרוביום של העור, כלומר גרוד יכול לפעמים להתפתח כהגנה מפני זיהומי עור [מקור].
גירוד מוגדר כתחושה לא נעימה שמובילה לעתים שריטות או לרפציעות. גם דגים מתגרדים [מקור] ההתגרדות בפועל נועדה להסיר חומרים כימיים או מכניים. באופן דומה, ניתן לתאר גרוד ככאב, ותחושה לא נעימה, כשההבדל הוא שהוא מוביל לנסיגה או להתנהגות מקלה ולא לשריטות. גירוד ו-nociception חולקים מסלולים אנטומיים [מקור1, מקור2] ומשפיעים זה על זה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
Nociception הוא התהליך הנוירולוגי שמקודד מידע על גירויים מזיקים, ובעלי פוטנציאל להוביל לתפיסת כאב [מקור]. הגרוד כרוך באירועים מרכזיים והיקפיים כאחד ויכול להשפיע על תגובות והתנהגויות פיזיולוגיות, למשל, רתיעה ממקור חום. עם זאת, הקשר הקרוב הזה, בניגוד לתוצאות התנהגותיות מובהקות, מסקרנת: כיצד המערכת הסומטו-סנסורית מבדילה בין גירוד לכאב על-מנת לעורר את התגובה המתאימה ביותר, כלומר להילחם (הסרה) או ברח (נסיגה)?
קולטןכלורוקיןMrgprA3 מעורב בתגובת הגירוד, בתגובה הדלקתית, ומופעלים על ידי נוגדןמסוגE (immunoglobulin E אימונוגלובולין E) [מקור], ומעוררים תחושת גירוד. עכברים ללא MrgprA3 שנחקרו לא הראו תחושת גירוד ולא הצליחו לפתח תגובה דלקתית, כולל חדירת נויטרופילים והפעלת תאי פיטום, כאשר נחשפו לאלרגנים ועמדו בפני סכנה [מקור].
הגירוד גם מפעיל מסלול נוירואימוני שמתחיל מנוירונים המבטאים TRPV1 ומשחררים את החומר P, נוירופפטיד שמשוחרר על ידי נוירונים שחשים כאב במהלך הגירוד. הפעלת ה- TRPV1 מעוררת תגובה חיסונית שנצפתה במחקר לאחר גירוד.
הגירוד גם משנה את הרכב המיקרוביום במקום שבו הוא מתרחש. מספר סוגים של חיידקים, במיוחד חיידקים בעלי פוטנציאל פתוגני כגון Staphylococcus aureus, מתמעטים בתגובה לגירוד ולשריטות בעור שהוא מייצר [מקור]. יוצא מכך שגירוד משמש כמנגנון הגנה כפול: מצד אחד, הגרוד מפחית חיידקים פתוגניים, ומוריד את הסיכון לזיהום, ודלקת ומצד שני, הגרוד מפעיל תאי פיטום, ומאפשרת לעור לעורר תגובה חיסונית חזקה נגד זיהומים חיידקיים.
מסלולנוירואימוניה מערכת הנוירואימונית (neuroimmune pathway) איור למעלה באדיבות ויקיפדיה (המנגנונים הנוירואימוניים המתווכים ניוון נוירו-נוירוני המושרה על ידי מתאמפטמיןבמוח האנושי [מקור]) היא מערכת של מבנים ותהליכים הכוללים אינטראקציות ביוכימיות ואלקטרופיזיולוגיות (שינויים במתח חשמלי [מקור]) בין מערכת העצבים והמערכת החיסונית. תפקידה להגן על נוירונים מפני פתוגנים. מסלולנוירואימוני (neuroimmune pathway) משמש להגנה על נוירונים מפני מחלות על ידי שמירה על מחסומים חדירים למחצה כמו למשל, מחסום דם-מוח ומחסום דם-נוזל מוחי, בנוסף מסלולנוירואימוני מתווך במצבים של דלקת עצבית ומסייע בריפוי פצעים בנוירונים פגומים, וכן בגיוס הגנות מארח מפני פתוגנים [מקור1, מקור2, מקור3].
ניסויים נוספים גילו שגירוד מפעיל מסלול נוירואימוני (neuroimmune pathway) שהוזכר למעלה, הוא מתחיל מנוירונים המבטאים TRPV1 המשחררים את החומר P, נוירופפטיד המשוחרר על ידי נוירונים שחשים כאב במהלך הגירוד. החומר P, בתורו, פועל על תאי מאסט [תאי מאסט מגייסים ומפעילים תאי חיסון אחרים, כגון אאוזינופיליםותאי T, לאתר של דלקת. בנוסף, הם מעורבים בוויסות אנגיוגנזה (היווצרות של כלי דם חדשים), תיקון רקמות, ואפילו תחזוקת הומאוסטזיס], וכתוצאה מכך הדלקת דועכת.דלקת הוא נושא רחב ורגיש מצבים רפואיים הגורמים לדלקת לרוב בעלי שם המסתיים ב-"-itis". למשל: דלקת שלפוחית השתן (cystitis), או נפריטיס (nephritis) היא דלקת של הכליה (nephro פירושו "של הכליה"). גם דלקת מפרקים (Arthritis), דלקות בעור (Dermatitis), בכבד (Hepatitis), ובקיבה (Gastritis) כולן דלקות. מושג ה"איטיס" משותף למגוון דלקות. כשה-itis פירושו פשוט "דלקת" המאפיינים העיקריים של דלקת כוללים שחרור של חומרים שנקראים "מתווכי דלקת": ההורמונים ברדיקינין והיסטמין, שגורמים לכלי הדם הקטנים שברקמה להתרחב ולאפשר ליותר דם להגיע אם הרקמה נפגעה [מקור]. אדמומית מופיעה, או חום מקומי באזור המודלק, מקורם בהורמונים הנזכרים: ברדיקינין והיסטמין. מזהים גם עלייה בחום הגוף, כאב ונפיחות. במצבי דלקת מתחילים נוירונים האחראים לגירוד (MrgprA3) פעול ומפתה לגרד את העור. נוירונים אלה של MrgprA3, מופעלים על ידי אימונוגלובולין
ומעוררים תחושת גירוד [מקור]. עכברים ללא MrgprA3 למשל, נבחנו על-מנת לתקף מסקנה זו ואכן הם לא הראו תחושת גירוד ולא הצליחו לפתח תגובה דלקתית, כולל חדירת נויטרופילים והפעלת תאי פיטום, או מאסט, כאשר נחשפו לאלרגנים.
נשארו לך שאלות
אשמח להשיב על כל שאלה
לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –
למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such.
Paul Gavarni (French, 1804-1866) פול גווארני (צרפתית, 1804-1866
מאמר עומק מאת ירון מרגולין מאסטר בהחלמת הכליות והפחתת כאב.
כאב ראש מסוג מתח בעבודה, וגם כאב ראש מסוג מיגרנה קשורים לכיווץ שרירים כרוניים באזור הכתפיים, הצוואר והראש [מקור]. כאבי שרירים ושלד בגב התחתון ובגפיים העליונות שבו ונקשרו ללחץ נפשי. כשמדובר בחווית לחץ (סטרס) מכוונים בעיקר ללחץ בעבודה בה האדם פועל לבדו להשיג מטרה נדרשת או נחשקת [מקור1, מקור2]. יש והלחץ נמצא בחיק המשפחה, במרחב החברותי. אי התאמה מתמשכת בין היכולות, הצרכים האישיים, הציפיות, הדרישות הסביבתיות של האדם בעל השאיפות, קריירה, תפקיד חברתי לבין ההזדמנויות, התוצאות הפוטנציאליות, המבנים החברתיים ו/או האירועים, או כאשר עסקאות נתפסות בתודעה כאיומים, מובילים ללחץ. מדובר בחוויה מורכבת רגשית, נפעלות קוגניטיבית, והתנהגותית שמכונה באופן כללי מתח, סטרס.
נוכח מצוקה רגשית כזו מתעוררת תגובה פיזיולוגית שתחילתה כיווץ השרירים
[מקור]. כאבי שרירים עקב כיווץ כרוני שכיח, ומוכר, אנשים שבים ונוכחים בקשר בין טראומה, הצפה רגשית וכאב שמקורו כיווץ שרירים כרוני ובכל זאת ההבנה והסיבות שלו עדיין נחקרות [מקור1, מקור2], מעטים החוקרים ופחות הרופא שמבינים בנושא זה [מקור1, מקור2], בשל דיאלוג שבור וכשל מתמשך בין הידע המחקרי ומה שמגיע אל הקליניקה הממסדית. רק כ1/3 מהכאב נקשר בנקודות כיווץ שרירים רחוקות ובהקרנה (trigger points) [מקור] גורמים פסיכו-סוציאליים כמעט נעדרים באופן מוחלט מהמחקר גם ככל שהדבר תמוהה כשמדובר ב trigger points [מקור1, מקור2].
אבדןמסתשריר – סרקופניה הוא מצב של איבוד מואץ של מסת וכוח השריר בין אם כתוצאה מהרגלי תזונה שגויים רבי שנים, והצטברות רעלים אורמיים, בדידות, וחוסר פעילות גופנית, מצב שמתבטא בירידה ביכולת התפקוד של הגוף.
מאמר זה מתייחס למנגנונים של כמה סוגים מרכזיים וחשובים של כאבי שרירים וכיווץ שרירים כרוני, או אובדן של שרירים וכאב
שרירי השלד מהווים 40% ממשקל הגוף הכולל [מקור]. הם נמצאים בכל הגוף. כולם ממלאים תפקיד חיוני בחיי היומיום ואבדן כוחם מוביל לכאב, העדר תפקוד וחולי [מקור1, מקור2].
שריר השלד (Skeletal muscles) הם למעשה האיבר הגדול ביותר בגוף האדם, ומי שמהווה למעלה מ-40% ממסת הגוף אצל נערי טווינק ואנשים שאינם שמנים. לכן אין זה מפתיע שלשינויים ביחידת ההתכווצות של שרירי השלד יש השפעות עמוקות על בריאות האורגניזם הכללי [מקור]. הפחתת העוצמה השרירית הקשורה בגודל של סיבי השריר, המכונה אוטופגיה או סרקופניה מוכרת ומוגדרת כגורם מסכן [מקור]. היחלשות השרירים והניוון שמגיע בהמשך קשורים למחלה בשם סרקופניה. אלו מובילים עד מהרה לצערנו לסיכון מוגבר של נפילות, בעיקר בגיל המבוגר [מקור] וויסות שגוי של אוטופגיה ומערכות פירוק חלבון – [Myopathies היא שם כולל למגוון של מחלות מיופתיות הפוגעות בשרירים כולל ניוון מיופיבר) חולשת שרירים. (מיו=שריר).] וניוון שרירים.
למאמרי "גלוטמין (Gln) המגןהגדול על בריאות האדם – כל מה שחשוב לדעת" – כאן
ברמת המאקרו אנחנו מדברים, לפחות חלקית, על אבדן שריר כתוצאה של שינויים מולקולריים ותאיים הקשורים לתזונה שגויה שמקדמת פגיעה במכלול רקמות שבונות את האיברים הגופניים החשובים ביותר מה שמכונה מחלות של גיל וזיקנה [מקור]. יחד עם זאת מיופתיות מולדות קיימת: עיכובים התפתחותיים במיומנויות מוטוריות עם הפרעות אפשריות בשלד ובפנים מלידה. למחפשים פתרונות החלמה לנושא זה, כדאי לעבור למאמרי על האפיגנטיקה – כאן.
במחלתשרירים – מיופתיתהשומן בתאי השריר (שומן תוך שרירי) עובר חמצון במהלך אימון וגדל באופן דרמטי לאחר האימון,
נושא זה הוא בעל השפעה נוספת על העלייה בעוצמתו, ויכולת הנשימה (להלן,) ובגודלו של השריר ובהמשך חולשתו של השריר [מקור1, מקור2]. לעצימות הפעילות הגופנית (אימוני אירובי או אימון סיבולת היכולת להתמיד במאמץ מסוים לאורך זמן, לעומת אימון אנאירובי או התנגדות [מקור]). השפעה מכרעת. (הפעילות האנאירובית היא סוג של פעילות גופנית המפרקת את הגלוקוז בגוף מבלי להשתמש בחמצן, פירוש אנאירובי "ללא חמצן". בדומה למנוע במכונית, שמנצל דלק כדי להפיק ממנו אנרגיה לנסיעה, כך גם גופנו נוטל חומרי מזון, כמו סוכרים, שומנים וחלבונים ומפיק מהם אנרגיה. אחד המסלולים בהם הגוף לוקח סוכר ומפיק ממנו אנרגיה נקרא גליקוליזה (glycolysis). הגליקוליזה מוכרת גם בשם “המסלול האנאירובי-לקטי”. מבחינה מעשית, פירוש הדבר שפעילות גופנית אנאירובית היא אינטנסיבית יותר, קצרה יותר וזו שמפרקת את הגלוקוז בגוף, למשל רכיבה מהירה של שתי דקות באופניים, עליה במדרגות לקומה 5) הבחירה בסוג האימון קובעת את הבחירה בין פרופיל גליקוליטי או מטבולי חמצוני [מקור1, מקור2מקור3]. אשר בתורם משפיעים על זמינותם של מספר גורמים חשובים כגון ATP, רמות של הורמונים במחזור הדם, אינסולין.
PGC-1α הוא מווסת מאסטר של מחזור חיים מיטוכונדריאלי ותגובת מתח ROS
PGC-1α מוכר כיום לחוקרים כמווסת ליבה של ביוגנזה של המיטוכונדריה. כלומר ה-PGC-1α הופך את המיטוכונדריה ליעילותיותר בייצור אנרגיה [מקור1, מקור2]. נושא זה חדש. מסתבר שדי במכת אימון נמרצת, התקף בודד של אימון סיבולת כדי לגרום לעלייה מהירה ומתמשכת של PGC-1α. נדרשת גם כאן הקפדה ושיפור תזונה בכלל זה צום פחמימות. [מקור1, מקור2] מחקרי ביטוי יתר של PGC-1α שבו והראו שהעליות הללו בייצור האנרגיה ושיפור תוכניות הייצור המיטוכונדרי של האנרגיה התבטאו גם במרחב הגנטי ובתפקודיות האופייניות לסיבים איטיים ששבו והראו עמידות לעייפות נוכח התכווצויות, ועבודת שריר נמרצת [מקור]. מפעיל התעתיק PGC-1α הוא שחקן מפתח בהומאוסטזיס של חילוף החומרים האנרגטי שקשור לתפקוד המיטוכונדריאלי. PGC-1α מגיב לתנאים סביבתיים ותוך תאיים ומוסדר על ידי SIRT1/3, TFAM ו-AMPK, שהם גם מווסתים חשובים של ביוגנזה ותפקוד המיטוכונדריה. בנוסף בולט גם התפקיד של PGC-1α בניקוי המחמצן הגדול ROS בתנאים דלקתיים. החוקרים מגלים ש-PGC-1α וגורם תגובת הלחץ NF-κB, המווסת את התגובה החיסונית, מוסדרים באופן הדדי. במהלך דלקת, NF-κB מפחית את הביטוי והפעילות של PGC-1α. פעילות נמוכה של PGC-1α מובילה להורדת הוויסות של גנים מטרה נוגדי חמצון וכתוצאה מכך לעקה חמצונית. בנוסף, רמות נמוכות של PGC-1α ולחץ חמצוני נלווה מקדמים פעילות NF-κB, אשר מחמירה את התגובה הדלקתית [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
ביטו השרירים, מיצוי היכולת המשימתית של השרירים נקשרת תמיד בתכולת המיטוכונדריה. אבר הפקת האנרגיה לפעולת השרירים. האימון מביא לעלייה בתכולת המיטוכונדריה, וזו מגבירה בהמשך את יכולת הנשימה של השרירים ומקדמת ניצול של השומן כמקור אנרגיה על פני זה של פחמימות [מקור]. כל עוד השומן הנזכר מאוזן, ככל הידוע, הצטברות עודפת של שומנים (שומן תוך שרירי) מזיקה בבירור לבריאות ותפקוד השרירים, אבל, שמירה על כמות נאותה של שומנים קריטית. שמירה על מאזן השומנים היא שמירה על אנרגיה פיזיולוגי מועדפת [מקור]. יש לציין שהתפקיד של קלוטוKlotho במטבוליזם של שומנים ולחמצון שומן תוך-שרירי מוגבר כמנגנון משוב לשמירה על אספקת שומנים לרקמות בתנאים של ניצול מוגבר נקשר להומולוג β–Klotho (כפי שמציינים פרופ' ב-Kurosu and Kuro, 2009) [מקור] שינוייםבחילוףהחומרים של השומנים עשויים להיות בעלי השפעה משמעותית על כוח השרירים, וזאת בשל השפעה משנית של שינוי בהומאוסטזיס סידן וביוגנזהמיטוכונדרית לאחר פעילות גופנית [מקור1, מקור2, מקור3].
הערה – ביוגנזה מיטוכונדריאלית מגבירה אנזימים מטבוליים לצורך גליקוליזה, זרחון חמצוני ובסופו של דבר את היכולת מטבולית של המיטוכונדריה שגדלה. נושא זה תלוי הזנה. בהתאם למצעי האנרגיה המגיעים ומספקים את צרכי התהליך, ומצב החיזור של התא, התא בו נמצא המיטוכונדיון עשוי להגדיל או להקטין את המספר והגודל של המיטוכונדריה [מקור1, מקור2]. מס' המיטוכונדריה משתנות בהתאם לסוג התא והביקוש הספציפי לאנרגיה, לפיו האיזון בין היתוך/ביקוע מיטוכונדריאלי מסדיר את התפלגות המיטוכונדריה, המורפולוגיה והתפקוד של המיטוכונדריה. [מקור1, מקור2]
רוב חילוף החומרים וייצורה של האנרגיה האנושית ההכרחית לתפקוד השרירים מתרחש במיטוכונדריהשל שרירי השלד. המיטוכונדריה, ביחיד מיטוכונדריון הם גם אברונים חשובים בייצור ובפירוק של רדיקליםחופשיים [מקור]. לענייננו החשיבות של וויסות התפקוד המיטוכונדריאלי המיוצלולרי, בהקשר ייצור האנרגיה עומד במרכז התפקוד התקין ומי שמוביל לדרכי החלמה נדרשות. ובנושא זה הכוכב המרכזי, הוא ה PGC-1α הוא מווסת מאסטר של ביוגנזה של המיטוכונדריה, כלומר הוא הופך את המיטוכונדריה ליעילותיותר בייצור אנרגיה [מקור1, מקור2], וכן PGC-1α מהווה שחקן מרכזי בוויסות ההגנה נוגדת החמצון בה.
השינויים בעוצמת השריר ובמצבו הכללי כוללים מסלולים מטבוליים וכשאלה לקויים (כלומר, אינסולין/IGF, גורם שעתוק של המזלג ואיתות mTOR) ושינוי במערכות תחזוקה של השרירים (כלומר, מערכת יוביקוויטין–פרוטאזום, בה ידובר בהמשך, מערכת אוטופגיה–ליזוזום) השריר אובד [מקור].
בנוסף לפגיעה במסלולים המטבוליים, יורדת יכולת ההתחדשות של תאיגזעשריר (MuSCs), האחראים על ניהול מערכת ההתחדשות של שרירי השלד
[מקור1, מקור2]. בנוסף לסרקופניה שפוגעת בשרירים ומחסור בקלוטו,
העלייה המתמשכת בתזונה גרועה, יתר פחמימות וסוכרים ותזונה נעדרת ערכי הזנה שהגוף זקוק להם, גם היא מביאה בדרך כלל לירידה בהתחדשות כללית של שרירי השלד לאחר שעברו פציעה עקב נפילה, תאונה, קריעה או נזק אחר
[מקור1, מקור2, מקור3]. בקרב צעירים, ואנשים שכמות הרעלים האורמיים בגופם מצומצמת, שריר השלד הפגוע מדגים מעבר מתיקון מיופייבר פונקציונלי, לברירת מחדל של "תיקוןמהיר" [מקור],
מהלך שמשתבש לאורך שנות חשיפה לרעלנים וצום נוּטְרִיֵּינְט הוא מחסור מתמשך ביסודות מזון הכרכיים לצד תרכובות כימיות חיוניות לניהול חיים, תיקון, החלמה ולגדילה של בני אדם וכן של יצורים חיים בכלל. צום נוּטְרִיֵּינְט דוחף לקראת ירידה בתגובות של תהליך של מוות תאיגזעשריר מתוכנן MuSC אפופטוזיס מוגבר
[מקור], [מקור] היווצרות דלקת מקומית כגון דלקת הכסת (Bursitis) או זיהום, במקרה של הצטברות רעלים בגוף וכשלבתפקודהשרירים [מקור1, מקור2, מקור3] וירידהבהפעלה של מסלולים מולקולרייםמיוגניים, כולל מסלול איתות phosphatidylinositol 3-kinase (PI3K/Akt), המכוון אל האפופטוזיס התאית, כמו גם איתות Notch, ההכרחי לשגשוג של תאיגזעשריריים MuSC מיד לאחר פציעה [מקור]. ואם לא די בכך
שרירי השלד מפעילים מגוון מסלולי איתות כדי לעבור החלמה, תיקון שיפוץ ולקיים ביצועי שרירים מיטביים [מקור].
מסלול ה-Wnt נדרש במהלך התפתחות שריר עוברי וכן במהלך חידוש והתמיינות עצמית של תאי גזע שרירים באדם מבוגר [מקור1, מקור2].
איתות Wnt או נתיבי Wnt קנוני שותפים בקביעת גורל התא, התפשטות תאים והגירה. המסלול מופעל כאשר ליגנדים Wnt מופרשים נקשרים לקולטן הטרנסממברני, בעל שבעת המעברים Frizzled ( באיור למעלה בכחול) ולחלבון הקשור לקולטן ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LRP) (teal). לאחר מכן, LRP עובר זרחון, מה שמוביל לגיוס ולפילמור של חלבוני Disheveled (אדום) בממברנת הפלזמה [מקור]. הפולימר Disheveled (פעיל) מסוגל בשלב זה להשבית את קומפלקס ההרס; שמורכב מ-AXIN, adenomatous polyposis coli (APC) ו-GSK3β, מה שמוביל לייצוב והצטברות ציטופלזמה של β-catenin (עיל) אשר עובר לגרעין. ברגע שהוא מגיע לגרעין הוא מיובא, ברגע שהוא נכנס ל-β-catenin יוצר קומפלקס עם גורם T-cell factor (TCF) וגורם משפר לימפה (LEF) (ורוד כהה), הפועל כמתג שעתוק, שמשנה תהליכים תאיים מרובים [מקור].
Wnt signaling pathway נתיבי Wnt
בביולוגיה תאית, נתיבי האיתות של Wnt הם קבוצה של מסלולי העברת אותות שמתחילים בחלבונים שמעבירים אותות מתא לתא דרך קולטנים שנמצאים על משטחים בתא [מקור]. מסלולי העברת אותות אלו נוכחים בצורה דומה בכל תאי בעלי החיים בטבע [מקור]. לאחר שנות מחקר כיום מבינים שרכיבים חוץ-תאיים, ציטופלזמיים וגרעיניים מרובים מעורבים באיתות Wnt. מתמקדים כיום באופן ספציפי בקולטן–ליגנד ולולאותמשוב מרובות. הם ככל הנראה הקובעים המרכזיים של יציאות איתות Wnt. ברור גם ש
הפרעות באיתות Wnt נמצאו כקשורות במדד נמוך של קלוטו
הערה השתלטות על איתות TGF-β1 עשוי למזער את ההפעלה של המסלולים הפיברוגניים בבעלי חיים צעירים שחוו פגיעה בשרירי השלד, אלא שהדיכוי הזה הולך לאיבוד אצל בעלי חיים שמדד הקלוטו בהם נמוך. ככל הנראה בשל האינטראקציות שבין ביטוי Klotho לאיתות TGF-β1 [מקור] בנוסף ובהקשר למחסור קלוטו (חשיפה נכונה לקרני שמש) נמצא שכבר בכליה בה נוצר קלוטו. מחסורו של Klotho מעכב באופן אכזרי ממש את הפעלת TGF-β1 של β-catenin (בטא-קטנין), יעד במורד הזרם של איתות Wnt, בתאי אפיתל צינוריים [מקור].
[מקור]. הן גורמות למחלות ניווניות בבני אדם כמו גם לסרטן (במיוחד להתפתחות סרטן המעי הגס [מקור]), אבדן שריר. כי הירידה באיתות Wnt מובילה להפרעה במיוגנזה (מיוגנזה היא התהליך שבו נוצרת רקמת שריר בגוף האדם [מקור]. מיוגנזה כרוכה בהתמיינות של מיובלסטים לתאי שריר בוגרים באמצעות סדרה של אירועים מולקולריים ותאיים. המיוגנזה חיונית לפיתוח ותיקון של השרירים – שרירי השלד, כמו גם לשמירה על תפקוד השרירים לאורך חיי האדם.). איתות Wnt לא מווסת מעורב לא רק בניוון השרירים, בפגיעה בתאי אפיתל גם בניוון עצבי במערכת העצבים המרכזית. ה-Wnts שולטים בביטוי של גורמי גדילה פרו-הישרדותיים ברקמות של יונקים [מקור] הפרעות באיתות Wnt מלווה בהפעלה מוגברת של מסלולים פיברוגניים (fibrogenic pathways קידום התפתחות סיבים) [מקור1, מקור2], וירידה בהמרה פיברוגנית של MusCs עקב הפעלה מוגברת זו שקשורה לאבדן חומרי הזנה חיוניים לאורך זמן, של מסלול האיתות הקנוניWnt, אשר תורמת להמרה מיוגנית לפיברוגני של תאיגזעשריריים – MuSCs [מקור]. תגובה לקויה זו ואחרת יוזמת מפל הרסני של ניוון שרירים וחולשה [מקור1, מקור2], רגישות מוגברת לפציעה חוזרת של שרירים [מקור], והתאוששות ממושכת [מקור].
מים – תאלס – הפילוסוף היווני הקדום נהג לומר שהכל מים. והארץ נחה עליהם כמו סירה… תאלס הבחין בין התופעות – דברים שכולם יכולים לראות בעין, והמהות, או העיקרון. הם יכולים להיחשף בשלב אחר אליו הסקרנות תוביל. בצילום חופה הצפוני של פטאיה וואנגאמט Wang amat. צילם ירון מרגולין.
מים – תכולת המים וחוזק השרירים.
מים הם המרכיב העיקרי בגוף ומייצגים כ-76% ממסת השריר [מקור]. מים ממיסים מספר רב של חומרים קוטביים (או הידרופיליים) נדרשים לתפקוד התאים (כגון חלבונים, ויטמינים, גלוקוז, אוריאה, יונים וגזים), אך אינם ממיסים חומרים אקוטיים (או הידרופוביים) (למשל שומנים) [מקור]. תגובות הידרופוביות מובילות להיווצרות קרומי תאים הכרחיים לתפקוד תקין, מיצלות וליפוזומים, לקיפול חלבונים במבנים תלת מימדיים שלישוניים ורבעוניים ולמבנה הדו-סליל של ה-DNA [מקור]. כמו כן המים נדרשים לפונקציה מטבולית. מים הם המדיום שבו מתרחשות כל תגובות ניצול חומרי ההזנה לטובת הגוף (המטבוליזם הביוכימי). מים פועלים כממס, כמתווכים בזיהוי מולקולות, כערוץ תקשורת בין החלק הפנימי והחוץ של חלבונים ומגבירים את הניידות או הגמישות של אנזימים, מה שמקל על כל פעולה אנזימטית שנחוצה לשמירה על בריאות תפקודית, הם גם המים מאפשרים העברה עצבית של זרם חשמלי, משמשים אמצעי הובלה וסילוק רעלים דרך הכליות, ובקרת טמפרטורה, [מקור1, מקור2]. מים הקשורים לחלבונים ציטופלסמיים קובעים את נפח התא מה שמאפשר את תפקודו התקין [מקור1, מקור2, מקור3]. מים פועלים כחומר סיכה, מגנים ומעודדים ניקוי ריריות, הם מונעים פציעות ושברים על ידי הוספת גמישות ואלסטיות לרקמות [מקור]. בנוסף המים, של הגוף נמצאים גם בתאים: מזהים ומבדילים בין מכלול המים שבגוף (TBW) מים חוץ-תאיים ותוך-תאיים (ICW) [מקור]. בין הנוזל התוך-תאי לנוזל החוץ-תאי ניצבים קרומי התאים. והם בררנים למעבר רוב האלקטרוליטים בגוף [יונים בתמיסה נתרן (סודיום).. • אשלגן (פוטסיום).. • כלוריד… עליה בנתרן למשל היא אינדיקציה מוכרת להתייבשות]. מתרחש חילופי מים תמידי בין שני צידי הקרומים (ממברנה) שנשלט בעיקר על ידי לחץ אוסמוטי. האוסמולריות של המים החוץ-תאיים נשמרת ותואמת לצרכי החיים. אבל, כאשר אנשים מאבדים את תחושת הצמא עולה ריכוז השתן, אבל גם ריכוז המומסים בנוזל החוץ תאי – האוסמולריות החוץ-תאית עולה (כך, בשל צוםמים נוצר לחץ היפרוסמוטי מכונה גם לחץ אוסמוטי) ומתפתח אובדן ICW [מקור] לחץ אוסמוטי הוא הלחץ שמפעילה תמיסה על דופן תא חדירה למחצה המפרידה בינה לבין התמיסה האחרת, עקב הפרש בריכוז המומס בין שתי התמיסות. מצב זה, בתורו, מוביל להתייבשות הנוזל התוך תאי. התאים עצמם מתייבשים. נושא זה בעל השלכות חמורות על מבנה החלבון התוך תאי ותפקודו ובסופו של דבר, החיסכון במים מוביל לנזק לתאים. תופעה שכיחה בקרב חולי כליות, ואנשים חלשים, ומבוגרים. יתרה מכך, העובדה שהמים קובעים את נפח התא עשויה לפעול כאות מטבולי, כאשר נפיחות התאים פועלת כאות אנבולי שמביע על צמיחת רקמה והגברת התהליכים המטבוליים (מיון מרכיבי ההזנה לצרכי הגוף) הקשורים לסינתזה של חלבונים [מקור]. כיווץ התאים פועלכאותקטבולי (תהליך פירוק). ירידת הכמות מובילה גם לאובדן מתקדם במסת השריר ובכוחו [מקור], ומשום שחוזק השרירים הוא הקובע העיקרי של היכולת התפקודית, ואצל קשישים, תלוי יותר באיכות השריר מאשר בכמות השריר (או במסת השריר), הרי שנושא תכולת המים התוך-תאית הקשורה בכמות לגימת המים 15 כוסות לאישה מעל גיל 65 ו 18 לגבר מעל גיל 68, היא שקובעת [מקור]. שמירה על התפקיד של מתח היפראוסמוטי והתייבשות תאים על תפקוד שרירים ושבריריות ניתנת לשליטה והיא על אחריות האדם – שתו מים מהברז [מקור].
מחסור בויטמינים
חולשת שרירים בהחלט יכולה לנבוע גם ממחסור ביסודות מזון חיוניים ביותר – מחסור באשלגן (נקרא גם היפוקלמיה Hypokalemia) מחליש את השרירים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. חולשת שרירים נחשבת כקשורה באופן ישיר לדרגת דה-פולריזציה של השרירים (נגרמת כתוצאה ממעבר של יוני אשלגן אל חוץ התא.) הנגרמת כתוצאה מהיפוקלמיה, מחסור באשלגן [מקור1, מקור2]. תרופות נגד גַאוּט (Gout) – מרוקנותאשלגן ומובילות לאבדן כוח השרירים. סלניום – מחסור בסלניום (אגוז ברזיל), מקדם את חולשת השרירים [מקור1, מקור2]. מחסור ב ויטמיןE צורת האלפא טוקופרול, – מזונות עתירים ב-אלפא טוקופרול הם: דגנים מלאים: שיפון, שעורה, אורז, נבטי חיטה, תירס, כותנה, חריע, קמח מלא. קטניות: שעועית, סויה. מחסור ב- ויטמיןDמחליש את השרירים. בנוסף לחולשת שרירים מחסור בוויטמיןD מעודד פגיעה בדופן המעי, איבוד שמיעה הדרגתי, ירידה במדדי קלוטו ומניעת החלמה ממחלת הכליות.
ירידה בהיסטמין – מקדמת חולשת שרירים אשר יכולה להתרחש גם בעקבות מחסור בויטמיןB12מחסורב B6, בגאבא. תרופות להורדת כולסטרול כולסטיפול (כולסטיד) כולסטירמין מקדמות חולשה שרירית. בשעה שסטטינים (מעוררי כאב והתכווצויות שרירים כרוניים ברגליים). גם צ'יפס נטול שומן המכיל אולסטרה מוביל לחולשת שריר. תרופות נוספות שמקדמות חולשת שרירים נמנות על מעכביחומצה – נוגדי צרבות וחוסמי H2 גסטרו מוציאים את הכוח מהשריר: זארידקס, זנטק, סמידין, פמו Famo, פמוטידין, רוגסטי. פמוטידין (Famotidine הוא תרופה המונעתהפרשתחומצהבקיבה ומפחיתה את חומציותה) הוא חומר פעיל הנמצא בתרופות גאסטרו ומשככיכאבים – אוקסיקוד או אוקסיקודון נמכר תחת שמות מסחריים רבים: פרקודן, פרקוסט, רוקסיפרין, אנדוסט, ואוקסיקונטין. אוקסיקונטין, אקטיק שנמצא בשימוש בצה"ל – האקטיק משמש לטיפול בכאבים חזקים כתוצאה מטראומה, זלדיאר או זאלדיאר – Zaldiar, טרגין והחומר הפעיל העיקרי בו Oxycodone, טרמאל, טרמדקס, נורופון, פנטה, פרקוסט, קוד-אקמול, קודברול, רוקסט (Roxette) החומר הפעיל בה Codeine הוא הבעיה המרכזית כאן, ריקוד – Eekod רשימת התרופות ארוכה, אוסיף רק עוד את מרחיבי סימפונותנוגדי-דלקת – קורטיקוסטרואידים – לטיפול במחלות נשימה ריאתיות (corticosteroids, adrenal cortical steroid, cortico) דקסמטאזון (Dexamethazone, לודוטרה – Lodotra, טריאמצינולון
לסיום הקורטיזול שעולה בגוף באופן טבעי, בגלל חווית מתח. קורטיזול נמנה על הסטרואידים היותר חשובים בגוף עלית המדד שלו בגוף בתקופות לחץ תורמת להבנת המצב המביך של אבדן היציבות ושינה סדורה, אבל גם התקפות של אלרגיות, הפרשת היסטמינים, גרד, ופגיעות קשות בדופן המעיים לצד כאבי ראש לא מוסברים, וסחרחורות, גם לחולשת שרירים.
הציור למעלה גוברט פלינק (1615-60), מתלמידי רמברנדט, זקן נשען על גגון. הצייר מקרב אותנו אל הבדידות והחולשה. בבואו לתארה בוחר הצייר באדם זקן שחייו הושלמו (voltooid leven) ומביט אלינו מבעד לחלון (1646). מבטו עייף ולא ממוקד. הוא משעין את ראשו על אגרופו השמאלי, מצמיד את לחיו. ידו הימנית מונחת ברפיון על כרית ברוקד, ולבושו מונע חשד להזנחה. יש לו הכל פרט לכוח וזמן שאזל. העבודה הזו ציור של תלמיד רמברנדט נמכרה בלמעלה מעשרה מיליון דולר Govert Flinck (1615-60), Old man leaning in a casement, 1646
Oil on panel
לבסוף –
גורמים פסיכו-סוציאליים והתאמה לכאב כרוני אצל אנשים שסובלים כאב
הזנחת ההשפעות של מחשבות ורגשות על מצב השרירים והכיווץ הכרוני.
בדרך כלל הגורמים הפסיכו–סוציאליים הקשורים הכי קרוב לכאב שרירים שנחקרים הם חוסר תפקוד הקשור לעבודה, קרייר, חוסר צדק נתפס, והפסד כספי [מקור1, מקור2, מקור3] אלו כללו:
(2) תמיכה חברתית נתפסת כמכריעה כאב וגורמים חברתיים שמגיבים בדאגה, לצד השפעה שלילית בתקופת הילדות והנעורים, טראומה בילדות ותמיכה חברתית, כולם נחקרו [מקור1, מקור2, מקור3]. הצפה רגשית, זיכרונות נעימים, חרדה, מחשבות משתקות כולם מציפים כשהם מגיחים בכמות שמקנה תחושה של חוסר אונים ואי יכולת לווסת או לעצור אותה גם אם מקורותיהם בשמחה גדולה. בנוסף הרגשות שכן נחקרו נקשרים במזונות מוכרים ומעורבים בגעגועים למשענת יציבה, הביתה מכונים אוכל מנחם, מסתבר שאלו גם אלו נקשרים למסלולי מוח הקשורים לתגמול [מקור]. הגורמים התזונתיים שנחקרו בתקופתנו ונמצאו משפיעים על מערכות מולקולריות ספציפיות ומנגנונים השומרים על התפקוד המנטלי נקשרים בשמן, תזונה עשירה בחומצות שומן אומגה -3 הוכחה כתומכת בתהליכים קוגניטיביים בבני אדם [מקור] כמו גם לסדרת גנים שחשובים לשמירה על התפקוד והפלסטיות הסינפטית (synaptic plasticity) [מקור]. סשימי טורו הוא גם אומגה 3. מקורו בבטן של הדג הפראי – טונה, והחלק הרך, המובחר ביותר וגם החמאתי והמאוד יקר. מדובר במעדן ומזון על. מזון מנחם. .מהעבר הרחוק שבים ומזכירים את החסה. שהחסה תומכת ביכולת שלנו לזכור [מקור]. מי שטעם סלט חסה איטלקי בדרום איטליה כולל בנאפולי יודע שגם סלט חסה יכול להיות מזון מנחם.
(3) אמונות, אמונות תפלות ופחד ממבט האל [מקור1, מקור2].
קולטני הכאב
Nociceptors המכונים לעתים קרובות כ"קולטני הכאב" שבגוף האדם, הם קצות עצבים חופשיים הממוקמים בכל הגוף, כולל העור, השרירים, המפרקים, העצמות והאיברים הפנימיים. הנוציפטורים ממלאים תפקיד מרכזי בדרך הכאב – איך שהכאב נחווה, וגם באופן בו אדם מגיב לכאב [מקור1, מקור2].
נוציפטורים – שונים במעמקי הגוף ובאזורים החיצוניים (עור). מחולקים לארבע קטגוריות על סמך תפקודם. הסוג הראשון נקרא mechanonociceptorsמכנונוציפטורים או נוציצפטוריםספציפיים. נוציצפטורים אלה מגיבים רק לגירוי מכניאינטנסיבי כגון צביטה, חיתוך או מתיחה. סוג שני הוא הנוציצפטוריםהתרמיים, שמגיבים לגירויים הנ"ל וכן לגירויים תרמיים [מקור]. סוג נוסף הוא נוציצפטוריםכימיים, הם מגיבים רק לחומרים כימיים [מקור]. והסוג הרביעי ידוע בשם נוסיצפטורים פולימודאליים (polymodal), המגיבים לגירויים בעוצמה גבוהה כגון נוכח גירויים מכניים, תרמיים וחומרים כימיים כמו שלושת הסוגים שהוזקרו קודם [מקור]. כאבשרירים נקשר אף הוא בקולטניהכאב. מזוהים כיום ומופרדים כאבי גוף למשל מכאב בעור, או במעמקים, כאב שרירים מיוצר על ידי הפעלה של קולטנים – נוירונים תחושתיים היקפיים.
התכווצות שרירים וחומצת חלב – לקטט
לא רק שכאבי ראש מסוימים יכולים לנבוע מהתכווצויות שרירים של שריר חלק, מתיחה של רצועה יכולה גם לעורר כאב ראש ומיגרנה ושרירי צוואר מכווצים. כאשר השרירים היפראקטיביים או כאשר זרימת הדם מוגבלת או אף חסומה אל השריר, עולה ריכוז חומצת החלב ונגרם כאב. אנרגיה משמשת את השריר, למעלה נזכר “המסלול האנאירובי-לקטי”. הוא אחד המסלולים בהם הגוף משתמש בסוכר ומפיק ממנו אנרגיה – גליקוליזה (glycolysis). בתהליך הגליקוליזה נוצרת אנרגיה אבל גם חומר שנקרא לקטט (lectate) או כפי שרקדנים וספורטאים מכנים אותו – חומצתחלב (lactic acid). חומצת החלב זו המשגה לא נכונה לקטט היא ההמשגה הנכונה (התנאים הפיזיולוגיים בגוף האדם לא מאפשרים לייצר חומצת חלב.) – מכל מקום הלקטט מיוצר בגליקוליזהבתוךתאי שרירי השלד שלנו, הלקטט יוצא משם לזרם הדם, ומתפנה לכבד, ושם הוא הופך בחזרה לסוכר בו הגוף יוכל לשוב ולהשתמש בו להפקת אנרגיה. בעקבות כל עלייה ברמות הלקטט, יהיה ניסיון של הגוף לפנותו לכבד ולחזור לערכי מנוחה. לכן, בתפקוד היומיומי, ריכוז הלקטט בדם עולה ויורד בצורה דינמית, אך בסופו של דבר נשאר מאוזן ובפועל גם נמוך. ככל שקצב חילוף החומרים ברקמות גדל, כשאנו מתאמנים, ויותר מכך במצבי מאמץ עצימים, בהם נוצרת כבר כמות גדולה של לקטט. במקרה כזה יכולים לקרות שני דברים: (1) קצב הפינוי יעלה על ו/או ישתווה לקצב הייצור. והגוף מאוזן אבל, (2) אם קצב הפינוי איטי, ולא מספק ביחס לכמות היצור של הלקטט, הוא יתחיל להצטבר בשרירים ובדם. במקרה של הצטברות גדולה, האדם חווה כאב ומרגיש שהשרירים “שורפים” ומותשים. בנוסף לא הלקטט גורם לכאבי השרירים- בזמן שהוא מצטבר, מצטברים מימנים שגורמים לחומציות בשריר והם שגורמים לכאב. הלקטט שמצטבר יתפנה רק לאחר הפסקת הפעילות או הורדה משמעותית של דרגת המאמץ, כאשר הספורטאי או הרקדן ממשיך להתאמן הלקטט מצטבר. הכאב מופיע והפעם כי המימנים המצטברים מעוררות את הנוציפטורים [מקור] שנקראים נוציפטורים (nociceptors): קולטנים אלו מזהים גירויים שמסוגלים באמת להזיק לרקמה ואשר נתפסים באופן סובייקטיבי ככואב [מקור1, מקור2]. הם מעבירים את המידע שאספו לאותות חשמליים ארוכי טווח ואלו מועברים למרכזי מוח גבוהים יותר – לחוט השדרה ולמוח [מקור]. וזאת בשל היותם מורכבים מקצות עצבים חופשיים והם מחוברים למערכת העצבים המרכזית (CNS) באמצעות סיבים לאמיאלינים (קבוצה IV) או מיאליןדק (קבוצה III). הם יכולים להיות רגישים מאט, ומופעלים על ידי גירויים מכניים חזקים, כגון מכה, טראומה או עומס מכני, כמו גם על ידי מתווכיםדלקתייםאנדוגניים כולל ברדיקינין (bradykinin – BK), סרוטוניןופרוסטאגלנדין E2 (PGE2) [מקור1, מקור2, מקור3]. ברדיקינין, הוא פפטיד פלזמה פרו-דלקתי, פיברין שנקשר באלצהיימר הוא מולקולה פרו-דלקתית והמשקעים שלו במוח AD [מקור1, מקור2]. הברדיקינין נמצא גם הוא מקושר לפתולוגיה של AD היא מחלת האלצהיימר. [מקור]. המחקר מצביע על כך שוריאנטים בגנים למבשר ברדיקינין (KNG1) ולקולטניברדיקינין (BDKRB1 ו-BDKRB2) נמצאו קשורים לתחושת אובדן והפרעות חרדה (p < 0.05) [מקור].
איש צעיר נשען על מקל, בערך 1629, Rembrandt Harmensz. ואן ריין. עט ודיו חום על נייר מונח. מוזיאון גטי,
כהערת אגב מצב חברתי ופגיעה במערכת העצבים נקשר בפרץ ברדיקינין – הנתונים שעולים ממחקרים מצביעים על כך שתחושת החיברות, מצב חברתי, ומחוברות חברתית נתפסים כעוגן ושער או פיגום לעצמי ומשענת רבת חשיבות – פגיעה בפיגום כזה, ניתוק מהעוגן מקשים מאוד ופותחים אפשרויות לשער אל העצמי עצמו להוביל אותו להתפוררות [מקור]. תוצאה הרסנית במיוחד של התפוררות ה"אני" או העצמי ממקורות של בדידות, הזנחה חברתית ותחושת אי שייכות היא הירידה הקוגניטיבית ודמנציה, נושא שהוזכר למעלה כקשור בפפטיד פלזמה פרו-דלקתי, הברדיקינין שגם החרדה מקדמת את מדדיו. מחקרים רבים בדקו קורלציה התנהגותית, פיזית ומבנית של המוח בקרב אנשים שחווים בדידות ביחס להפרעות נפשיות ספציפיות כמו חרדה, דיכאון [מקור– Tian, Y. et al. Causal interactions in resting-state networks predict perceived loneliness. PLoS One 18 (2017).], ובכול זאת עדיין רק מעט מאוד ידוע לנו כיום על המבנים והתהליכים העצביים הקשורים לתחושות של חרדה, בדידות ואובדן תחושת השייכות בקרב אנשים בריאים כולל אנשים מבוגרים בריאים [מקור1, מקור2].
אוכל את עצמו -אוטופגיה
בעוד שהאוכל את עצמו מצטער, מתחרט על דבר שעשה או לא עשה, הגוף שעה שמתחיל לאכול את עצמו מתנקה, ואפילו חוגג. אוטופגיה (או אוטופאגוציטוזיס ("אכילהעצמית") היא המנגנון הטבעי שגורם להרס ופירוק של מרכיבים תאיים לא מתפקדים או לא נחוצים, בתהליך מבוקר שמכונה אכילה עצמית [מקור1, מקור2]. בדרך כלל אוטופגיהמנקה את התא מפסולת, כחלבונים שלא התקפלו בצורה נכונה או אברונים שאינם מתפקדים וחיידקיםפולשים שמנסים להסתתר בתוך התאים עצמם. האוטופגיה חשובה אבל לא רק משום שהיא אוכלת את העצמי הפסול, ומנקה את הגוף היא גם מייצרת חומרי בניין לבניית הגוף ומשחררת אנרגיה לתפקוד התאים. רעב וספורט (פעילות גופנית אינטנסיבית וממושכת) מחדשים את האוטופגיה בתאים ולמעשה מונעים תחלואה, מפנים פסולת, מעבירים חומרים נדרשים לתיקון ומסייעים להחלמה במובן זה.
סרמידים – ליפידים ביו-אקטיביים
מחקר חדש מאוניברסיטת EPFL שבשוויץ מוסיף ומסביר שישנה עוד סיבה להתרחשותה של חולשת שרירים. נוכחות של שומנים מסוג סרמידים בתאי השריר [מקור]. הסרמידים (Ceramides) הם שומנים דמויי שעווה, שנמצאים בריכוז גבוה בקרומי התאים. הם מוכרים מאוד בעולם טיפוח העור, הסרמידים הם מרכיב עיקרי של ה-stratum corneum בשכבת האפידרמיס של עור האדם. בו הם חלק מהשומנים המשמשים לחיזוק שכבת ההגנה של העור [מקור1, מקור2]. ניתן למצוא סרמידים בריכוז גבוה בשכבה הליפידית של ממברנותתאים, שם הם מהווים את המרכיב הליפידי של sphingomyelin אחד הליפידים המרכזיים ב-lipid bilayer [מקור].
חוסר איזון בסוגי הסרמידים מתרחש ועלול להוביל למחלות שונות, לרבות סרטן, מחלות מטבוליות כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם ואף מחלות מוח.
מגוון של איתותים תאיים בהם וויסות של התמיינות תאים, התרבותם של תאים ואף מותם המתוכנת של תאים (אפופטוזיס). הביטוי ceramide מקורו במילה cera (או שעווה בלטינית) ו-amide נקשר בסרמידים.
במחקר הנוכחי החוקרים גילו שריכוז הסרמידים בתאי שריר עולה עם הגיל. לאחר שהם עיכבו את ייצור הסרמידים בעכברים מבוגרים בשתי מחקריות כמו חומרים מעכבים שניתנו לעכברים ובאמצעות טכניקה גנטית הממוקדת בתאי השריר. מסתהשריר עלתה בכל המקרים בהם נחסמו דרכי הייצור של הסרמידים בתאי שריר [מקור1, מקור2]. הסרמידים הולכים ונחשפים כיום כליפיד מרתק שפעיל ביולוגית. לסרמידים תפקידים פיזיולוגיים כולל קידום חולשת שרירים, ומסת שרירים שמצטמצמת וכוחם פוחת, מצב שמכונה דלדול שרירים (סרקופניה), אפופטוזסיס, בלימת שגשוג תאים, הזדקנות תאים, תנועת תאים ויכולת הספיחה שלהם, הידבקות תוך-תאי, הידבקות בתא, והידבקות בתאים. כמו כן הסרמידים והמטבוליטים שלהם, מקדמים מצבים פתולוגיים כולל סרטן, ניוון נוירולוגי, סוכרת, פּתוגניות מיקרוביאלית, השמנת-יתר ודלקת [מקור].
ראיית האוטופגיה כסוג של ניקוי רעלים שהגוף מבצע היה לאופנה. רבים ממליצים על צום, וספורט אתגרי אלא שמחקרים בנושא הצום מראים תמונה מורכבת ואפילו מצביעים על כך שהוא אינו מומלץ כטיפול לאורך זמן – משום שהצום הזה נמצא דווקא מזיק לגוף [מקור]. מספר מחקרים עדכניים הדגישו את חשיבות האוטופגיה וה-ubiquitin-proteasome בפתוגנזה של דילדולשרירים או סרקופניה בסוגים שונים של הפרעותשרירים. בעוד ש
האוטופאגיה חיונית להסרה של אברונים לא מתפקדים ואגרגטים חלבונים, ה-Ubiquitin – Proteasome חשוב לבקרת האיכות של החלבונים
[מקור1, מקור2]. יש לדעת שכשהכל נשמר במידה אנו רואים בריאות ותהליכי החלמה, אבל פעילות מופרזת או פגומה של ליזוזוםהאוטופגיה ( הוא אברון העיכול התאי, ותפקידו העיקרי הוא פירוק התרכובות הנכנסות לתא ועיכול של גופים זרים ואברונים ישנים) או של היוביקוויטין–פרוטאזום מובילה להשפעות מזיקות על הומאוסטזיס השרירים, ומקדמות חולשה ודילדול שרירים [מקור]. בדיקה מכניסטית של תפקיד הפעילות הגופנית נוכח מאזן חלבון קלוטוKlotho עליו פרסמתי בהרחבה כאן – משנה את הבנתנו לגבי מצב שרירי השלד [מקור]. קיימים בגופנו מסלולי איתות חופפים המווסתים הן על ידי Klotho והן על ידי שרירי השלד ומציעים מנגנונים פוטנציאליים לדיבור צולב בין השניים.
קלוטו – מצב קלוטו בזרם הדם מצד אחד ומצב השרירים, למשל לאחר אימון משפיעים הדדית זה על זה.
ממצאים שנחקרו הן במודלים של עכברים והן במגוון אנושיים מצביעים על כך שפעילות גופנית מעודדת או מעוררת ויוצרת גירוי רב עוצמה להרמרת הרמות של Klotho בפלזמה (בדם), אך התגובה עשויה להיות תלויה ברמת הכושר הגופני, במשך זמן האימון, כלומר לא אורך האימון אלא יכולת האדם להתמיד בו לאורך החודש או השנה וכן בתפריט ההזנה אשר מספק את צרכי הגוף. נושא שמעלה את כל נושא הקשר בין פעילות שרירי השלד לביטוי Klotho, למרחב חדש שמאפשר תובנות חשובות לגבי ההשפעות האנטי-אייג'ינג המערכתיות המתועדות היטב של פעילות גופנית [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6, מקור7, מקור8, מקור9]. אימון משפיע על הורמונים אנבוליים כגון טסטוסטרון ומשפחת העל של הורמוני הגדילה (GH). המחקר הוכיח שהורמונים אלה עולים במהלך 15-30 דקות של פעילות גופנית במאמץ או נוכח אימון כוח (אימון משקולות) הוא תרגול של פעילויות גופניות שמטרתן היא לשפר את הכוח והסיבולת של מערכת התנועה [מקור1, מקור2]. הורמונים אנבוליים אחרים כגון אינסולין וגורםגדילהדמויאינסולין-1 (IGF-1) הם קריטיים לצמיחת שרירי השלד גם נוכחותם עולה נוכח Resistance exercise [מקור].
השרירים
ישנם שלושה סוגים שונים של תאי שריר בבעלי חוליות: שריר השלד, האחראי על כל התנועות הרצוניות; שריר הלב, השואב דם מהלב; ושריר חלק, שאחראי על תנועות לא רצוניות של איברים כמו הקיבה, המעי, הרחם וכלי הדם [מקור]. כל שריר שלד הוא למעשה איבר שמורכב מרקמות משולבות שונות. רקמות אלו כוללות את סיבי שריר השלד, כלי דם, סיבי עצב ורקמת חיבור [מקור]. האלמנטים המתכווצים נמצאים במערכים מאורגנים מאוד שמובילים לדפוסים אופייניים של פסים צולבים הן בשריר השלד והן בשריר הלב [מקור]. ההתכווצות, היא למעשה ההתמחות של השרירים האלו. ההתכווצות הפכה את השריר לאב-טיפוס ומקור לחקר תנועה ברמה התאית והמולקולרית. המחקר, הסקרנות, הידע והאפיון של המבנים הללו בשריר הם שהובילו להבנה שלנו לגבי התכווצות השרירים, ותנועות תאים נוספות ואחרות המבוססות על אקטין בו ידובר להלן. מבנה תאי שריר – סיבי שריר. השרירים מורכבים מצרורות של תאים גדולים בודדים (הנקראים סיבי שריר) סיבי השריר נוצרים על ידי היתוך תאים ום מכילים גרעינים מרובים ומספר מיטוכונדריה רב. כל סיב שריר מכיל מיופיברילים רבים, שהם צרורות של חוטי אקטין ומיוזין (רכיבים מתכווצים (מיופילמנטים ”קורים”) שמאורגנים בשרשרת של יחידות חוזרות מיופיברילות שמורכבות מיחידות בסיס הנקראות סרקומרים. הסרקומרים הם היחידה התפקודית הקטנה ביותר במנגנון ההתכווצות. הם בנויים מסוגי חלבון שונים. חוטי אקטין ומיוזין אלה הם החלבונים שמנהלים את תנועת ההתכווצות, בכלל זה את כיווץ השרירי הכרוני. חלבונים נוספים מרכיבם את הסרקומרים. הם שומרים על מבנה הסרקומר ושייכים למרכיבים האלסטיים.
הסרקומרים שמרכיבים את המבנה המתכווץ – מיופיברילה מחוברים זה לזה במבנה טורי באופן מכני על ידי מבנים הנקראים פסיZ. כאשר הסרקומר מתכווץ, המרחק בין שני פסי Z התוחמים אותו, מתקצר. כאשר הסרקומריםמתקצרים כל המיופיברילות מתקצרות, ותא השריר מתכווץ (מתקצר) [מקור].
שרירי השלד
כיווץ שרירי כרוני מיוחס בדרך כלל לשרירי השלד. שרירי השלד מורכבים מיחידת בסיס שהוזכרה בשם סַרקוֹמֵר (Sarcomere). סרקומרים (שאורכם כ-2.3 מיקרומטר) אלה מורכבים ממספר אזורים נפרדים ובהם רצועות שונות למשל הרצועות הבהירות שמכונות – I הן שמכילות את האקטין רק חוטים דקים, ואילו רצועות A מכילות חוטים עבים (מיוזין). חוטיהמיוזין והאקטין חופפים באזורים היקפיים של רצועת A, בעוד שאזור אחר – האסור האמצעי (הנקרא אזור H) מכיל רק מיוזין [מקור]. הסרקומר הוא שפועל בשריר, הוא שמתאמץ –
מנגנוןעירור (אקסיטציה) ההתכווצותשל סיב השריר – בין העצבים שגורמים לשריר להתכווץ (עצבים מוטוריים) לא קיים מגע ישיר עם סיבי שריר השלד. בשעת דפולריזציה (מעבר של אות עצבי הינו גל לאורך קרום של סיב עצב.) של עצב מוטורי, זרם חשמלי עובר לאורך תא העצב (מגוף התא לכיוון קצה האקסון – הוא שלוחה של תא העָצָב שהתמחתה בהעברת פוטנציאל הפעולה ממקום היווצרותו עד לתאי המטרה איתם נוצר המגע הסינפטי. אזור המפגש בין תא עצב לתא מטרה). כאשר הזרם החשמלי מגיע לקצה שלוחת האקסון של תא העצב, הוא גורם לשחרור של הנירוטרנסמיטור אצטילכולין לחלל שבין קצה שלוחת האקסון לבין קרום סיב השריר (החלל הסינפטי). האצטילכולין נקשר לקולטנים (חיישנים) המצויים על קרום סיב השריר שליד קצה שלוחת האקסון (motor end plate). ההתקשרות של האצטילכולין לקרום סיב השריר מאפשרת התחלה של תהליך ההפעלה [מקור]. אנזים בשם אצטילכולין-אסטרז, מפרק את האצטילכולין העודף כך נמנעת ממנו האפשרות להמשיך להקשר לקרום סיב השריר. והעצב זוכה לבקרה על פעולת השריר, וסיב השריר יכול ליצור זרם חשמלי רק לאחר שתא העצב יצר זרם חשמלי וגרם לעירור (אקסיטציה) בסיב השריר. ברגע שקרום סיב השריר גורה (עבר אקסיטציה) על ידי הזרם החשמלי, אותו זרם חשמלי גורם לשחרור יוני סידן (Ca2+) ממאגרי הסידן שבסיב השריר (הממוקמים בסרקופלסמיק רטיקולם). יוני הסידן באים במגע עם מנגנון ההתכווצות של סיב השריר והתכווצות השריר יכולה להתחיל.
נוירונים מוטוריים עליונים וגם תחתונים מוטונאורונים – motoneurons
נוירונים הם תאי מוח. הם מדברים זה עם זה באמצעות שליחת מסרים או אותות כימיקלים. השיח שמתקיים ביניהם נע הלוך ושוב. הכימיקלים האלה, הם שנקראים נוירוטרנסמיטורים [מקור] הם עוברים בין תאי המוח (שנקראים הנוירונים) במעבר או רווח או חללים שנקראים סינפסות. הנוירונים מתחדשים ויוצרים קשרים חדשים זה כל הזמן. המוח לומד או מגיב לסביבה בה הוא פועל ואותה הוא קולט. כל החוויות, הידעות, השמועות והחלומות, גם הזיכרונות, העמידה באתגרים על היכולות, וההרגלים שלנו בעיקר הרגלי התזונה שלנו כולם כתובים ברשת נוירונים זו. מזהים בין הנוירונים גם נוירוניםמוטוריים. ככלל המערכת העצבית-שרירית מורכבת ממעגלים. הם מורכבים, מבוקרים ונמצאים בכל הגוף, נוירוניםמוטוריים הם אלו שמאפשרים תנועות רצוניות ובלתי רצוניות. והתנועה עצמה מתרחשת בהמשך הודות לעצבוב של שרירי אפקטור ובלוטות. מזהים ביניהם את הנוירונים המוטורייםהעליונים והתחתונים והם יוצרים מעגל של שני נוירונים [מקור]. הנוירונים המוטורייםהעליונים מקורם בקליפת המוח המוטורית הראשונית [מקור], הם משתמשים בגלוטמט. וממשיכים עד לגזע המוח או לחוט השדרה [מקור], בעוד שהנוירונים המוטורייםהתחתונים מתחילים בחוט השדרה, משתמשים באצטילכולין, וממשיכים לעצבב את השרירים והבלוטות בכל הגוף.
בשרירים נחלשים החוקרים מזהים שהמערכת העצבית-שרירית עוברת ארגון מחדש מתמשך של יחידות מוטוריות עקב אובדן של מוטונאורונים (נוירוניםמוטוריים תחתוניםmotoneurons) ועצבובמחדש של סיבי שריר [מקור1, מקור2]. מהלך זה, מאפיין ניוון שרירים איטי שמתמשך, ונחקר עדיין. האובדן הזה מתרחש בנוירונים בעלי מיאלין בעצבים תחושתיים והיקפיים. חושדים שגם כאן השפעה מתמשכת של תזונה שגויה, אם כי מחקר בספורטאי צמרת שהראה שהמהלך יכול להתחיל בגיל 30 לערך, משרה את המחשבה של הזדקנות המערכת. מחקר זה לא בחן את תזונת הצעירים שנחקרו [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].
ניוון של נוירוניםמוטוריים נקשר באובדן תפקוד שרירים הקשור יותר להצטברותם של רעלים בגוף ממקור תזוני, ואורך חיים. נוירוניםמוטוריים מתנוונים בהזדמנויות רבות הם מפעילים לעיתים גורמי שעתוק שמגיבים לגנוטוקסיים p53 או ATF3, ובנוסף, נמצאו מגוון חריגות במנגנון Golgi. יתר על כן, נוירוניםמוטוריים של Ercc1(Delta/-) פיתחו הפרעות בחוט הביניים הפריקאריאלי והאקסונלי במעבדה שחקרה בעלי חיים, שמזכירים את הפתולוגיה הציטו-שלדית שנצפתה בחוט שדרה מזדקן. הממצאים האלו עדיין נחקרים ובעיקר לא מובנים, אבל הם תומכים בודאות ברעיון של נזק ל-DNA ולחץ גנוטוקסי (genotoxicity) חומרים כימיים המשבשים את המידע הגנטי אשר בגרעין התא ומביאים לכדי יצירת מוטציות גנטיות אשר עלולות להתבטא כאן כהזדקנות בשעה שמדובר בהצטברות רעלים, ירידה בתפקוד עצבי ופגיעות של נוירוןמוטורי בהפרעות נוירו–שריר אנושיות. יודגש כי נמצאו גורמים גנטיים שתורמים לפגיעות של נוירונים מוטוריים ולפנוטיפים ניווניים in vivo [מקור1, מקור2, מקור3]. ככלל פגיעה בחומר הגנטי ה- DNA, משבשת את כל מערך ההנחיות המועברות מדור לדור כנכסי הגנה ובניה של מערכות לצמיחה ושמירה על הבריאות. השיבושים רבים ובהם מחלות. המונח זיקנה סוגר חשיבה, ומונע ממחקר רציני להמשיך אל מרחבי ההחלמה. בקליניקה שהקמתי להחלמת הכליות רואים דרכי החלמה בנושא פגיעה בחומר הגנטי ה-DNA, נושא שמאפשר לקרוא עליו בהרחבה – כאן, כאן, וכאן. פורבס, ליכטמן, ועמיתיו Purves, Lichtman, and colleagues הצליחו לסמן את האזורים הנחקרים בשריר המזדקן לכאורה, בקרב בעלי חיים (צפרדים וארנבות בעיקר) בטבע. התוצאות המדהימות לא היו מפתיעות למי שמנוסה בתהליכי החלמה היו מדי פעם מחיקות קטנות או תוספות מזעריות למגעי העצבים בשריר, לעיתים סיבי השריר עצמם התרחבו בקוטר ככל שהחיה עצמה גדלה. אבל, ועם זאת, המסר הכללי היה של יציבות. הגידול בגודל של NMJs תואר כנובע מתזונה ויתר קלוריות [מקור1, מקור2].
אובדן של נוירונים מוטוריים עליונים.
מעגל נוירון מוטורי הוא אחד המעגלים המשוכללים ביותר בגוף האדם. מקורן של תנועות רצוניות, מיומנת ואיכותיות שדורשות קלט קוגניטיבי. בתנועות אלו שאדם מייצר, בהכרח גם הקורטקס וגם חוט השדרה מעורבים [מקור]. ירידה בתפקוד קליפת המוח משפיעה לכן באופן מיוחד על מחלות של נוירוניםמוטוריים, שבהן מושפעת הן ההתחלה והן האפנון של התנועהרצונית.
השפעות המוח הקדמי – המסלול הקורטיקו-ספינלי
טרשת צדדית אמיוטרופית (Amyotrophic lateral sclerosis – ALS ידועה גם בכינוי מחלתלו גריג) היא תופעה של ניוון שרירים חשוך מרפא בה מזהים ניוון פרוגרסיבי של הנוירונים המוטוריים העליונים והתחתונים כאחד, ואילו מחלה אחרת פרפלגיה ספסטית תורשתית (HSP – Paraplegia היא שיתוק החלק התחתון של הגוף המערב את שתי הרגליים ונגרם בעקבות נזק למערכת העצבים) וכן טרשת צדדית ראשונית (PLS) שמאופיינת בעיקר באובדן של נוירונים מוטוריים עליונים [מקור]. בכולן בדרך כלל מזהים תחילה חולשתשרירים שמתפשטת ומחמירה עם הזמן, כשמקורהבעיה נמצאבמוח. המעורבות של הנוירונים הקורטיקו–ספינליים (Cortico-Spinal) (תאי העצב שמגיעים מקליפת המוח לחוט השדרה) נפגעים כבר בשלבים המוקדמים בהתפשטות המחלה [מקור1, מקור2].
נוירונים קורטיקוספינליים הממוקמים באזורים מוטוריים של הניאוקורטקסהמוחי הם חלק מהמסלול הקורטיקו-ספינלי או המסלול הפירמידלי (Pyramidal tracts) הוא קבוצת אקסונים היורדת מקליפת המוח אל חוט השדרה. אנו מתבוננים עתה במסלול העצבי המרכזי של המערכת המוטורית, והוא משמש לשליטה רצונית ופעילות איכותית כריקוד ונגינה על כינור ופיסול או אפילו בישול שקשורה בשליטה ברמה גבוהה על רבים משרירי השלד. המסלולים נקראים פירמידליים כיוון שהם עוברים דרך הפירמידות של גזע המוח, במוח המאורך. אקסונים קורטיקוספינליים אשר מסתנפים ומתחברים עם רשת עמוד השדרה מתחילים מכאן בעיקר מהאזורים המוטוריים שנמצאים באונה המצחית. [מקור].
מערכת CM זו הוכחה כמעורבת בשליטה על תנועותמיומנות, המתבצעת עם שבריר של הגפיים הדיסטליות וברמות כוח נמוכות. במהלך תנועה, נוירוניםקורטיקוספינליים מופעלים בצורה שונה למדי ממוטונאורונים "תחתונים", ואין קשר תפקודי פשוט או קבוע בין מה שנקרא "עליון" (upper motoneuron) "תחתונים"וה [מקור]. במחלת אובדן שרירים, חולשת שרירים וניוון שרירי שמקורן למעשה במחלתמוחנוירודגנרטיבית (neurodegenerative brain disease) מזהים אובדן סלקטיבי של אקסונים קורטיקוספינליים, והקשרים הסינפטיים שלהם, מה שבא לידי ביטוי בתגובות לגירויים לא פולשניים בקליפת המוח ובמדדים של קוהרנטיות קורטיקו-שרירית. אובדן קשרי CM המשפיעים על שרירי גפיים דיסטליים מביא לאובדן דיפרנציאלי של כוח השריר או פנוטיפ 'יד מפוצלת' (split-hand) [מקור].
הסתיידות שריר – הסתיידות (Calcification) היא תופעה שבה מלחיסידן שוקעים ומתגבשים בדפנות העורקים בגידים מסביב למפרק גם בעצם [מקור1, מקור2]. התחלת תהליך הביומינרליזציה דורשת נוכחות של מה שנקרא גרעיניהתגבשות, המעוררים היווצרות של גרעין גביש ראשוני והסרה של מעכבי מינרליזציה כגון טרנספורטרחלבון טרנסממברנלי רב-מעבר (ANK), נוקלאוטידפירופוספטאז (NPPS), חלבון מטריצה Gla (MGP) [מקור]. הצטברות המלחים מקשה לעתים על טווח תנועה תקין [מקור]. ככלל ההסתידות היא אינטראקציה של תהליכים המעוררים ומעכבים ביומינרליזציה שמתרחשת ברמות רבות, הן תוך תאיות והן מחוץ לתא, וכוללת מבני תאים שונים כגון מיטוכונדריה ושלפוחיות מטריקס [מקור]. נוסיף בנושא זה עוד כי שלפוחיותמטריקס ממוקמות מחוץ לתא ומכילות משקעים של סידן וכמויות גדולות של פוספטאזאלקליין (ALP), pyrophosphatase, ATPase, 5′-AMPase, גלוקוז-6-phosphatase ו-phospholipase A2. פוספטאז אלקליין מגביר את רמת הפוספטים האנאורגניים בשלפוחיות; זה גם מפרק פירופוספטים [מקור]. האחרונים מתפקדים כמעכבים של משקעיסידן, פוספט וצמיחת גבישיהידרוקסיאפטיט וכן כממריצים לייצור של אוסטאופונטין – מעכב גרעין נוסף [מקור1, מקור2]. שלפוחיתהמטריצה מכילה כמויות גדולות של כולסטרול חופשי, פוספוליפידים, גליקוליפידים, כמויות נכבדות של פוספאטידילסרין והחלבונים קושרי הסידן annexin II ו-V. אנקסין V, בנוכחות יוני סידן ופוספטים, נקשר עם פוספטידילסרין של קומפלקס קלציום-ליפופלה-ל-א ויוצר את הקומפלקס של קלציום-lipphote membrane a. הקומפלקסים הופכים עוד יותר לגרעינים הגורמים למרכזים ראשוניים של הידרוקסיאפטיט שמקורם בתמיסות לא יציבות המכילות יוני סידן ופוספט. בחלל החוץ-תאי ממשיכים להיתפס ולהצטבר יוני הסידן והפוספט, ולכן כמות המינרל עולה בהדרגה [מקור]. במהלך ההסתיידות של כלי הדם מתרחשים תהליכים דומים לאלה שבביומינרליזציה שהוזכרה לעיל ומתרחשת ברקמת העצם. בתצהירים הממוקמים הן ב-tunica interna והן במדיה של דופן כלי הדם, זוהו שלפוחיות מטריקס [מקור]. לאחר ביטול גורמי הפעלת ההסתיידות, משקעי סידן עשויים להיות מופחתים [מקור1, מקור2]. הסתיידות היא פעמים רבות גם תגובה דלקתית מוכרת לטראומה, ופציעה הווה אומר שכמות גדולה של סידן חודרת לריקמה. הוכח כי משקעים קטנים של סידן מגבירים את ההסתברות לקרע של רובד טרשת עורקים, במיוחד בקצוותיהם, בעוד שעם מוקדי הסתיידות בודדים וגדולים סיכון כזה עשוי אף לרדת [מקור1, מקור2]. הסתיידותשרירים נקשרת בנושא רחב של הסתיידויות של רקמות רכות – הגם שמדובר בנושא שכיח, מעטים המחקרים שדנים בו משום שקשה לחוקרים לזהות הצטברות של סידן בשרירים, באמצעים שעומדים לרשותם [מקור1, מקור2, מקור3]. שיטת "לחיצות ההחלמה" התפתחה בקרב הרקדנים, ונותנת מענה בדיוק לנקודה זו המבקשת להחזיר לריקמה את גמישותה [מקור1, מקור2].
אוטופגיה – ניקוי גוף
אוטופגיה (מבנים כדוריים שבולעים חלבונים פגומים, חיידקים, וירוסים ושאר פסולת, ומעבירים אותם לליזוזומים, שם אנזימים מפרקים את החומר הזה למולקולות שניתן לעשות בהן שימוש חוזר [מקור].) חיונית להסרה של אברונים לא מתפקדים ואגרגטים חלבונים, בעוד שה-Ubiquitin-Proteasome חשוב לבקרת האיכות של חלבונים [מקור]. רקמות פוסט-מיטוטיות, כגון שרירי השלד, רגישות במיוחד לירידה בתפקוד חלבוני התאפים, אברונים מבוגרים מדי או שכבר אינם מתפקדים ולחלבונים המועדים לצבירה. תאי השרירים לכן מווסתים בקפידה ומהווים יעד לפעילות מושקעת גם פגומה של ליזוזוםהאוטופגיה (נמצא בציטופלזמה של התא, ותפקידו העיקרי הוא פירוק התרכובות הנכנסות לתא ועיכול של גופים זרים ואברונים ישנים) או של היוביקוויטין-פרוטאזום מה שמובילה פעמים רבות להשפעות מזיקות על ההומאוסטזיס של השרירים. לאחרונה פורסם שבנוסף לצרותיו, כולל סערת ברנדקינין עקב טיפול שגוי, נגיףהקורונה SARS-CoV-2 מפריעלתהליךהאוטופגיה [מקור1, מקור2, מקור3]. שני המסלולים הללו מעוררים סקרנות רבה ובהחלט מספר הולך וגדל של חוקרים מנסים להבינם. המחקרים כיום קושרים חריגות בשני המסלולים הללו עם מיופתיה (Myopathies או ניוון מיופיבר) וחולשתשרירים. (מיו=שריר). חלק מהמחקר מתעניין כיום בכל הפרעת שריר תורשתית (למשל, Muscular dystrophies) ובגן המקדם אותה [מקור]. כמו כן
מיופתיה יכולה להיגרם על ידי שימוש בתרופות היפו-ליפמיות, בסטרואידים, כלורוקווין, אמיודרון, חוסמי בתא מסוימים, קולכיצין, סטטינים ותרופות אחרות כמו גלוקוקורטיקוסטרואידים, זידובודין ומעכבי מחסום, קבוצת תרופות המשמשות יותר ויותר בטיפול מחלות ממאירות
מזון מעולם לא נתפס רק כאמצעי לספק אנרגיה וחומר בנייה לגוף, היכולת שלו למנוע ולהגן מפני מחלות מתחילה להיות מוכרת עוד במצרים העתיקה וקודם לכן בפרס וכמובן ביוון העתיקה. קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוס המליץ למטופליו הקדמונים, לאכול חסה בידיעה שהחסה תומכת ביכולת שלנו לזכור [מקור]. הגורמים התזונתיים המיוחדים לתקופתנו משפיעים על מערכות מולקולריות ספציפיות ומנגנונים השומרים על התפקוד המנטלי ומבנה המוח. השמן שב ועולה במאמר זה. תזונה עשירה בחומצות שומן אומגה -3 הוכחה כתומכת בתהליכים קוגניטיביים בבני אדם [מקור1, מקור2, מקור3] ולסדרת גנים החשובים לשמירה על התפקוד והפלסטיות הסינפטית (synaptic plasticity) בחיות מעבדה (במכרסמים) [מקור].
גמישות סינפטית: צורות מרובות
גמישות סינפטית -הנקראת גם גמישות מוחית, הגמישות של מערכת העצבים, או פלסטיות של המוח (Neuroplasticity) היא יכולתה של מערכת העצבים להשתנות בהתאם להתנסותו של הפרט עם הסביבה.
אזורים שונים במוח יכולים להשתנות לאורך כל חיי האדם. חוויות, בין אם הן אירוע מרגש, מלחיץ, קריאה או למידה בכיתה, או באופן עצמאי כולל הכרות עם עולם האמנות הנשגבת, ובליעה של חומר פסיכואקטיבי, או רעלני כולל מתפריט הזנה מיטבי או שגוי משפיעים על הפעילות והארגון של מעגלים עצביים ספציפיים במוח שלנו [מקור]. הפעילות העצבית הנוצרת מחוויות כאלה משנות את תפקוד המוח באמצעות מנגנון מרכזי שבאמצעותו עוברים שינויים בהעברה סינפטית; הוא שמכונה גמישות סינפטית [מקור] בהמשך יש לגמישות המוח השפעה מכרעת על תפקוד השרירים וגמישותם.
גירוי רגשי מורכב ובעל השפעה על המערך הגופני. האינסולין, למשל, שנחשב באופן קלאסי כהורמון מעיים שמיוצר בלבלב, בעל השפעה על המוח – נמצא שהאינסולין גם משנה את הפעילותהסינפטית במוח וגם את העיבוד הקוגניטיבי שלו [מקור]. הפרשת אינסולין בדרך כלל מגורה על ידי מצב פסיכולוגי: הציפייה לארוחה למשל, ממשיכה במהלך העיכול וספיגת המזון אל מחזור הדם. אינסולין יכול להיכנס למוח ולקיים אינטראקציה עם קולטני התמרת אותות ספציפיים הממוקמים באזורי מוח נפרדים, כגון ההיפוקמפוס [מקור]. כך הרגש מפעיל את המערך הביולוגי [מקור]. יש והוא מגיע ממקור מיטבי למשל רגשות קרבה והכרה בפועלו, במעמדו, הכרה בעוול שנעשה לו, בערכיו או הרחקה שמעוררת כאב והתכווצות נפשית (סטרס, כעס, חרדה). יש וכיווץ גופני מתרחש בבת אחת עקב תדהמה, פוביה (מכה, מתיחה, מאמץ יתר) מצב זה הופך לדחף עצבי. הדחף העצבי מגיע דרך המוח (מקליפת המוח המוטורית הראשונית [מקור],) לשריר באמצעות עצב תנועתי, וממשיך כזרם חשמלי שעובר אל צומת עצב-שריר. מהלך זה גורם לשחרור של חומר כימי בשם אצטילכולין (מוליך עצבי) [מקור]. תעלות יונים שנמצאות בקרום תא השריר נפתחות. הוא הדלת שנזכרה למעלה, מדובר בתעלות נפתחות שמופעלות על ידי המוליך העצבי (אצטילכולין), ופתיחתן היא שמתאפשרת כניסה של יוניסידן לתא. כניסה של יוני סידן לתא השריר מעלה את ריכוזם של יוני הסידן פי 100. קורי האקטין והמיוזין חלק ממערך השלד הציטופלמסטי של התא ומצויים בתא השריר. הם לא מגיבים ופועלים לכיווץ בהעדר סידן. המגע ביניהם חסום (על ידי חלבון בשם טרופומיוזין) בלי סידן (טרופונין קושר סידן (TnC)) הם לא מחליקים זה לקראת זה ומתכווצים. הם רפים – נחים הוא מצב מנוחה. תנועת התכווצות השריר מכונה קיצור שרירים ומתרחשת כאשר ראשי מיוזין שנזכר נקשרים לאקטין ומושכים את האקטין פנימה. מיוזין הוא חלבון ואב טיפוס של מנועמולקולרי – וחלבון שממיר אנרגיה כימית בצורה של ATP לאנרגיה מכנית [מקור], פעולה זו – תנועת התכווצות השריר דורשת כאמור לעיל, אנרגיה. מיוזין נקשר לאקטין באתר קישור בחלבון האקטיןהכדורי. למיוזין יש אתר קישור נוסף ל-ATP – הוא מקור האנרגיה שבו מתרחשת פעילות אנזימטית -המבצעת הידרוליזה של ATP ל-ADP, ומשחררת מולקולת פוספט אנאורגנית ואנרגיה [מקור]. אקטין ומיוזיןמופרדים כאשר השרירנח, רפה. כדי לשמור על מנוחת השריר יש למנוע מאקטין להיקשרלאתרהפעילבמיוזין, חלבונים מווסתים חוסמים את אתרי הקישור המולקולריים. לשם כך הטרופומיוזין Tropomyosin חוסם את אתרי הקישור למיוזין (בשריר חלק) על מולקולות אקטין, כך הוא מונעהתכווצותבשריר ללא קלט עצבי. טרופונין נקשר לטרופומיוזין ועוזר למקם אותו על מולקולת האקטין; הוא גם קושר יוני סידן (calcium ions). כאשר פקודת סילוק סידן מהמרחב מתממשת – יוני הסידן מושבתים והשריר רפה. תעלותהסידן נפתחות, וסידן משתחרר לתוך הסרקופלזמה (sarcoplasm), חלק מהסידן נקשר לטרופונין וגורם לשינוי קונפורמציה בחלבון. כדי לאפשר התכווצות שריר, טרופומיוזין חייב לשנות מבנה, לחשוף את אתר הקישור למיוזין על מולקולת אקטין ולאפשר מה שנקרא יצירת גשרצולב (cross-bridge formation). ומהלך זה יכול להתרחש רק בנוכחות סידן. הסידן הנדרש נשמר בריכוזים נמוכים במיוחד בסרקופלזמה. יוניסידן נקראים וקשרים לטרופונין, מה שגורם לשינויים קונפורמטיביים בטרופונין ומאפשר לטרופומיוזין להתרחק מאתרי הקישור למיוזין על האקטין. לאחר הסרת הטרופומיוזין, יכול להיווצר גשר צולב בין אקטין למיוזין, מה שגורם להתכווצות. מצב זה נשמר בכיווץ שרירים כרוניים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
המחשה סכמטית של המתאם המתרחש בין פגמים בקבוצת השרירים באוטופגיה ומערכות פרוטאזומים ומחלות שרירים תורשתיות. הקופסאות המקווקוות בתוך המיופיבר מדגישות את שלבי המפתח של תהליך האוטופגיה שהוכחו כפגועים בהפרעותשרירים שונות; אלה כוללים ביוגנזהאוטופגוזום (אדום), היתוך בין אוטופגוזומיםלליזוזומים (צהוב – אחד האברונים שבציטופלזמה של התא, ותפקידו העיקרי הוא פירוק התרכובות הנכנסות לתא ועיכול של גופים זרים ואברונים ישנים), הסרה אוטופגית סלקטיבית של מיטוכונדריה (כחול), ביוגנזה של ליזוזום, כלומר הוא הופך את המיטוכונדריה ליעילותיותר בייצור אנרגיה [מקור1, מקור2] (ירוק) ואקסוציטוזיס אוטוליזוזום (ורוד). אליפסות אפורות מייצגות את גרעיני המיופיבר.
מחולהמוות. שירו של שארל בודלר מהידועים והמקוריים בנושא המוות, שימש השראה למחול שיצרתי [מקור1, מקור2]. המוות של בודלר רב עוצמה, גרוטסקי וכריזמתי. המות שלו אינו זכר ואינו נקבה אך בעל כוח משיכה אדיר ומי שמפתה את הצעירים לבוא בשעריו באמצעים שאהובים על גברים כמו התלהבות מנסיעה חפוזה, תשוקה לקרבות, טיפוס על מצוקים מסוכנים, ושימוש בסמים. למעלה ציור של פרנס פרנקן הצייר שמתאר את המוות האחר, מוות עלוב, שלד דוחה שלוקח את הקורבנות אליו נטולי כבוד, בצורה סבילה וקורבנית, כשאין בהם אפילו כוח לזחול על ארבע. בגוף האדם צגהמוות הוא דמות מוות אחרת לגמרי ונושא מורכב, מסקרן, בדומה למוות של מכסיקו הוא חלק מהחי. מוות פעיל ונועד דווקא להחיות את המרחב בו הוא פועל. מי שרוקדים את מחול המוות בגוף האדם מכונים ליזוזום והיוביקוויטין, שמכונים צג המוות, רוקדים ומכריזים באנו להחיות. Frans Francken the Younger – Danse Macabre.
ה-Ubiquitin–Proteasome (Lysosome) וליזוזום autophagy הם המערכות הפרוטאוליטיות העיקריות של התא (The proteolytic system) (מערכת לפירוק של חלבונים לפוליפפטידים קטנים יותר או חומצות אמינו [מקור1, מקור2, מקור3].). הליזוזום הוא אחד האברונים שבציטופלזמה של התא, ותפקידו העיקרי הוא פירוק התרכובות הנכנסות לתא ועיכול של גופים זרים ואברונים ישנים. ה-Ubiquitin–Proteasome והליזוזום הם מי שמסירים חלבונים, אגרגטים ואברונים שסיימו ל"דעתם" את תפקידם מקור]. במערכת] Ubiquitin-Proteasome, חלבונים מובלים למוות ובמונחים ביולוגיים לפירוק על ידי פרוטאזום26S באמצעות התקשרות קוולנטית של שרשרת של מולקולות יוביקוויטין [מקור].
יוביקוויטין – צג המוות
ליגזות יוביקוויטין E3 הן משפחה גדולה של חלבונים (עם כמעט 700 מהם נחשפו בגנום האנושי. הם אנזימים המזרזים תגובות איחוי בין שתי מולקולות) [מקור] ליגזות E3 מגוונות וכל אחת ממגוון צורות ה E3, מזהה חלבון אחר בגוף דמיועד לפרוק [מקור1, מקור2].
בשרירים, קיימות שתי ליגזות יוביקוויטין (ubiquitin ligases – והליגאז שמאפשרות תנועה ובמקרה שלפנינו תנועה של יוביקוויטין מנשא יוביקוויטין לחלבון אחר (הסובסטרט).
ubiquitin ligases – צג המוות ubiquitin ligases (נקרא גם E3 ubiquitin ligase) הוא חלבון שמסמן חלבון נידון למוות. יוביקוויטין הוא חלבון קטן שמזהה מצע חלבוני, שזקוק מבחינת הגוף לפרוק. בפועל לפחות 4 מולקולות של יוביקוויטין פועלות יחד – הוא מתחבר (בקצה הקרבוקסיל שלו) לחלבון שמיועד לפרוק, היוביוויטין מוגן בתאים בעלי הגרעין. והוא דומה מאוד במבנה שלו אפילו בכל היצורים החיים כך שיוביקוויטין שנמצא בתאי השמרים והאדם כמעט זהים לגמרי [מקור]. כדי לעמוד במשימת ההוצאה להורג הוא מגייסות אנזיםE1,E2, ו-E3 אשר הוטען ביוביקוויטין. E1 המשפעל. הוא קושר אליו את היוביקוויטין. במצב זה הוא גם נקרא משופעל. לשם כך הוא צריך כוח אותו הוא מקבל מה-atp. ה- E2 שמכונה E2-ubiquitin-conjugating, ומצמד נקשר אליו [מקור]. במצב זה האנזים הראשון (E1) מעביר את היוביקוויטין שלו אליו. המצמד – E2 תמיד פועל ביחד עם E3 [מקור]. בגוף האדם, בכל תא פועלים, בפועל, מגוון סוגים של E2 ומגוון גדול אף יותר של E3 .E3מסוג אחד ו- E3 יכולים להיות שונים זה מזה. כך שהצרופים בין ככלל E3 מזהה את החלבון שמיועד לפרוק. וכל אחד ממגוון צורות ה E3, מזהה חלבון מיועד אחר לפרוק. E3 קושר אליו את החלבון המיועד לפרוק, באיור למטה מצוייר בירוק. בשלב הבא E2 מעביר אל החלבון המיועד לפרוק את היוביקוויטין שבו. עץ או שרשרת של היוביקוויטין מתחילה לצמוח על החלבון המיועד לפרוק (בגין פגיעה כל שהיא או שינוי שחומצות אמיניות או חומצה אמינית שמרכיבה/ות אותו נפגעו או עברו זירחון, או חימצון, או הצטרפות של אוליגוסוכרידים לחלבון גם חלבונים שלא התקפלו נכון בעת ייצורם בעזרת השפרונים, ושלא התקפלו היטב, למען לא יגרם נזק על ידם לתא) – כמתואר באיור למטה.
בנוסף לאמור לעיל E3 ubiquitin-protein ligase TRIM63), נחשבים סמנים עיקריים של ניוון שרירים מכיוון שהם מווסתים בצורה חזקה מדי וגם נמצאו בסוגים שונים של ניוון שרירים. עכברים שחסרים להם אחד מהגנים האלו נמצאו דווקא עמידים בפני ניוון שרירים [מקור1, מקור2
חומרים המפרקים או האחראים לפרוק על ידי העברה של יוביקוויטין מהמצע E2-ubiquitin-conjugating למצע החלבון. במילים פשוטות וכלליות יותר, הליגאז מאפשר תנועה של יוביקוויטין מנשא יוביקוויטין לחלבון אחר (הסובסטרט) במנגנון כלשהו. וברגע שהיוביקוויטין מגיע ליעדו, בסופו של דבר הוא נקשר בקשר איזופפטידי לשארית ליזין, שהיא חלק מחלבון היעד.[מקור] ליגזותE3 מקיימות אינטראקציה הן עם חלבון המטרה והן עם האנזים E2, וכך הן מעניקות סגוליות מצע ל-E2. בדרך כלל, E3s polyubiquitinate את המצע שלהם עם שרשראות Lys48 מקושרות של יוביקוויטין, מכוונים את המצע להרס על ידי הפרוטאזום (proteasome). סוגים רבים אחרים של קישורים גם אפשריים וגם הם משנים את הפעילות, האינטראקציות או הלוקליזציה של חלבון. Ubiquitination על ידי ליגזותE3 מסדיר תחומים מגוונים כגון סחר בתאים, תיקון DNA ואיתות ויש לו חשיבות עמוקה בביולוגיה של התא. ליגזותE3 הן גם שחקני מפתח בבקרת מחזור התא, שמתווך ומקדם פירוק של ציקלינים, כמו גם חלבונים של מעכבי קינאז תלויי ציקלין [מקור]. הגנום האנושי מקודד למעלה מ-600 ליגזות E3 משוערות, מה שמאפשר גיוון עצום במצעים [מקור].
עולם התנועה הביומכני – שרירים
המכשיר הביומכני המשוכלל שאנו קוראים לו שריר השלד בעל מרכיבים שונים והם מקיימים אינטראקציה ביניהם, כולל העצבים האוטונומיים שמעבירים את הדחפים [מקור], כלי דם מספקים את החמצן, ומנגנון רגולטורי ומטבולי מוטבע לשמירה על הומאוסטזיס תאי השריר [מקור].
מערכת השרירים והשלד היא המנגנון ההביומכני. היא מורכבת בעיקר משרירים ועצם, הן רקמות שמחוברות אנטומית ופיזיולוגית, ומשפיעות זו על חילוףהחומרים של זו וכן על הבריאות הכללית של גופנו. מעבר לתפקודיהם הביומכניים, השרירים, העצם ורקמת השומן מפרישים ציטוקינים הפועלים כמולקולת "איתות". ציטוקינים מרקמת השריר מכונים מיוקינים וציטוקנים מרקמת העצם הם אוסטיוקינים. על כולם ידובר בהמשך.
לא רק נושא תקשורת כאן אלא גם השפעה על חילוף החומרים, כלומר דליית חומרי ההזנה הנדרשים למערכת הביומכנית והשפעתה על עצמה ועל הגוף כולו. בנוסף לגליקוליזה וחמצוןβ, בטא (β oxidation), הוא מסלול מטבולי בו מפורקות חומצות שומן בתאי הגוף לשם הפקת אנרגיה. המהלך הזה מתרחש במיטוכונדריון במסגרת מַעְגַּלקְרֵבְּס. חומצות אמינו יכולות לספק מצעים למַעְגַּלקְרֵבְּס שמכונה גם מחזור ה- TCA לייצור ATP מתמשך של המיטוכונדריה; לדוגמה, חומצת האמינו, גלוטמין, יכולה ליצור גלוטמט, אשר לאחר מכן מתדלק את מחזור ה-TCA באמצעות סדרה של תגובות ביוכימיות הנקראות גלוטמינוליזה
תא השריר – סיב או מיוציט הוא תת-היחידה הקטנה ביותר מבין כל הרקמות והאיברים השרירים שבגוף. תא שריר שלד (סיב) כולל בתוכו את האברונים והמרכיבים הבאים: סרקולמה (קרום התא), סרקופלסמה (ציטופלסמה), מספר גרעינים (הממוקמים בהיקף התא), סרקופלסמיק רטיקולם (רשתאנדופלסמתית), מיטוכונדריה, ריבוזומים, אנזימים רבים וחומרי אנרגיה ומזון כמו: ATP, קריאטין פוספט (CrP), גליקוגן ושומנים.
בתא השריר – במיוציט מתרחשת ההתכווצות של השרירים. במיוציט גם מתרחשת המחלה – הפתופיזיולוגיה של השרירים. ישנם שלושה סוגים של תאי שריר בגוף האדם: שריר שלד, שריר חלק ושריר לב. התפקיד המשותף של תא השריר – מיוציט דומה בכולם. כולם דורשים אנרגיה, מזון ומערכת הפקת אנרגיה ותנועה – נושא זה הוא בסיסה של רקמת פעולה, שנועדה לבצע משימה של תנועה: יצירת כיווץ, כוח ומה שמכנים תזוזה ממקום למקום – תנועה. [מקור1, מקור2].
מושג התנועה שהיא ממקום למקום אפלטוני [מקור]. קיימת גם תנועה אחרת היא שינוי מהות. התנועה המשתנה ללא תזוזה [מקור].
המכשיר הביומכני המשוכלל שאנו קוראים לו שרירהשלד בעל מרכיבים שונים, כנזכר מתחת לאיור למעלה, והם מקיימים אינטראקציה ביניהם, כולל העצבים האוטונומיים שמעבירים את הדחפים [מקור], כלי דם משתתפים כאן ומספקים את החמצן, ומנגנון רגולטורי ומטבולי מוטבע לשמירה על הומאוסטזיס תאי השריר [מקור].
מטבוליזם גליקוליטי/גליקוליזה
הגליקוליזה אינה תלויה בחמצן. השריר נועד לפעול ולאפשר לנו את יכולת התנועה, לשם כך השריר זקוק למקור אנרגיה. הגוף מקבל את האנרגיה מהמזון שמורכב משלושה מקרו ניוטריאנטים: פחמימות, שומנים וחלבונים. הם מתפרקים במהלך העיכול לצורות הפשוטות שלהם: סוכרים פשוטים (בעיקר גלוקוז), חומצות שומן וחומצות אמינו. לאחר מכן אלו מועברים בדם (לצורך שימוש במסלולים מטבולים או נאגרים לשימוש מאוחר בד"כ בצורה של גליקוגן וטריגליצרידים. גוף האדם לא אוגר גלוקוז כגלוקוז – אלא כגליקוגן, והמאגר מתקיים בעיקר בשרירי השלד ובכבד.). השרירים לא יכולים להשתמש בצורת המקרו ניוטריאנטים, ואלו חייבים לעבור איבוד. מקור האנרגיה הבלעדי של השרירים הוא מולקולה בשם ATP (אדנוזין טרי פוספט), ולשם כך הגוף ממיר אותם מהמזון ל ATP. תהליך ההמרה מגוון. מאגר ה ATP בגוף קטן. והדרישה לו לפעולת השריר גדולה. יוצא מכך שאחד המווסתים העיקריים של חילוףהחומרים בגוף הם שרירי השלד שמפרקים מרגע שהם חשים שמאגר ה ATP קטן גם פחמימות וגם שומנים [הגלוקוז וחומצתהשומן ] (FA) בגוף [מקור]. [חלבון משמש יותר לבנייה (אם כי הגוף יכול לנצל גם חלבון לאנרגיה אבל נמנע מזאת, כי הדבר הזה מתבצע על חשבון שרירים)], אבל היכולת המטבולית שלהם (יכולת הניצול של החומרים הנדרשים מהפחמימות וחומצות השומן) תלויה בסוג הסיבים (תאי השריר ים) מהם השריר מורכב וברמת הגירוי שהשריר עובר, כמו התכווצות חריפה או כרונית למשל בעת כאב שרירים, או במתינות [מקור].
מקור אחד של גלוקוז מגיע כנזכר לעיל מהמזון. פחמימות מתפרקות, יחידות הסוכר (גלוקוז) מגיעות לדם ומשם לשרירים. גלוקוניאוגנזה – מקור נוסף של גלוקוז פנימי שמגיע מהחלבונים. הגוף יודע לייצר סוכר בעצמו. מהלך שנקרא: גלוקו-ניאו-גנזה (פרוש מילולי: סוכר-חדש-יצירה). במצבי רעב כמו אלו שישראלים נחשפים אליהם במעמד השבים מהגיהנום שבנימין נתניהו ומצביעי הליכוד יצרו. השריד חייב אנרגיה ומשאין ברירה הוא פונה אל השרירים ועל חשבון השרירים, גם הלב שריר, הוא מפיק גלוקוז. דרך שלישית להפקת גלוקוז היא פירוק הגליקוגן שנמצא במאגרים (כבד ושרירים) [מקור].
במסלול מטבולי נוצרים מטבוליטים שונים. כך למשל B, באיור למעלה, הוא מוצר ביניים שנוצר על ידי אנזים שפעל על מולקולה A, במסלול בו היא הופכת להיות F. הB שבמסלול הוא מטבוליט, גם C, D, E מטבוליטים.כך גם הגליקוליזה היא מסלול מטבולי. במסלול הגליקוליזה מולקולת A היא גלוקוז (סוכר). פירובט הוא התוצר הסופי של הגליקוליזה בתרשים למעלה ירשם F = פירובט (Pyruvate). במסלול מטבולי במערכת העיכול מולקולה A, יכולה להיות פחמימות וחומצות אמינו [מקור]. הגליקוליזה מתרחשת בציטופלזמה של התאים הפועלים בשרירים. ומתחילה במולקולת גלוקוז אחת בעלת שישה פחמנים ומסתיימת בשתי מולקולות של סוכר בעל שלושה פחמנים הנקרא פירובט
חילוף חומרים גליקוליטי (גליקו – מתוק ביוונית. ליטי-פירוק) משמש לשריר פעיל כמקור האנרגיה העיקרי, במיוחד, בסיבים מהירים מסוג II במהלך התפרצויות פעילות אינטנסיביות קצרות וזאת במצב של זרימת דם מוגבלת וחמצן (היפוקסיה) [מקור], גליקוליזהאנאירובית מתרחשת במצבים של פעילות איזומטרית בעצימות גבוהה ומתמשכת (כגון הרמת משקולות; [מקור], עם מעבר שרירים לפרופיל גליקוליזהאירובי במהלך פעילות גופנית איזוטונית (כגון הליכה). דרישה דומה לאנרגיה מוגברת ניכרת גם ברוב סוגי הסרטן שמאמצים שיעורים גבוהים של גליקוליזה ללא קשר לשפע החמצן [מקור1, מקור2].
חומצות שומן
עצם – שריר – שומן
פירוק שומנים הכרחי ליצירת אנרגיה ומתרחש בשריר בעיקר באמצעות חמצון β של חומצות שומן
חומצותשומן שמקורן בליפוליזה של רקמת שומן (התהליך בו ליפידים, במיוחד טריגליצרידים, מתפרקים לחומצות שומן בגוף באמצעות האנזים ליפאז), ליפוליזה של טריאצילגליצרול תוך-מיו-תאית או ליפוגנזה דה נובו (שמתרחשת לראשונה, או מוצר חדש) משרתות מגוון פונקציות בשרירי השלד. שני המהלכים העיקריים שמכריעים בגוף של חומצות שומן הם חמצון מיטוכונדריאלי שנועד לספק אנרגיה למיוציט (Myocyte – תא השרירים נקרא מיוציט [מקור].) ואחסון בתוך מגוון שומנים, שם הם מאוחסנים בעיקר בטיפות שומנים נפרדות או משמשים כמרכיבים מבניים חשובים של ממברנות. בפסקה זו, אני מספק מידע קצר על חילוףהחומרים של חומצות שומן בשרירי השלד מתוך מחקרים שמכירים לנו את ההתקדמות הבולטת האחרונה בתחום. המידע על שומנים מאוחסנים ומגוייסים ממקומות תת-תאיים שונים כדי לספק אותות מסתגלים או לא מסתגלים במיוציט לצד מטבוליטים של שומנים או תוצרי לוואי מטבוליים הנגזרים מפעולות של מטבוליזם טריאצילגליצרול או חמצוןβ פועלים כחיוביים ומווסתים שליליים של פעולת אינסולין. ההתפתחויות האחרונות בתחום הביולוגיה של השומנים ביחס להבנת הפיזיולוגיה של שריריהשלד מבקש מאמר עומק נפרד כולל נושא איתות שומנים בשרירי השלד [מקור1, מקור2, מקור3].
המיוקינים
המונח 'מיוקין' נטבע בתחילה כדי לכלול אך ורק חלבונים שהופרשו על ידי תאי שריר השלד. עם זאת, ההגדרה המורחבת של מיוקין הורחבה לאחרונה וכוללת חלבונים המסונתזים על ידי רקמת שריר השלד ומפעילים השפעות פאראקריניות או אוטוקריניות [מקור1מקור2].
המיוקינים (Myokines) הם מולקולות קטנות שמופרשות משרירים בתגובה להתכווצות שלהם, ויכולות להשפיע בכמה צורות על מגוון תאים בגוף ולעודד תהליכי החלמה בעת פציעת שריר [מקור].
אחד המיוקינים נקרא מאסלין (Musclin), ובמחקרים שפורסמו הוכח שהפרשתו מסייעת לשיפור הסיבולת, לתפקוד הלבולוויסות רמות הסוכר בדם. בקליניקה של "לחיצות ההחלמה" שבים ורואים שאימון גופני משפר את יכולת הריפוי של שריר וגיד שנקרעו [מקור1, מקור2]. המאסלין שמופרש מהשריר בתגובה לאימון עדין שאנו מבקשים מהמחלים לבצע מעודד יצירה של סיבי שריר חדשים, ומקטין את כמות התאים הלא-רצויים בשריר – אותם תאי שומן ותאי רקמת חיבור שנוצרים בשריר בהעדר אימון [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]
מיוקינים מוגדרים כפפטיד או חלבון המופרש או משתחרר מתאי שריר השלד. הם גם ציטוקינים ופפטידים אחרים שמיוצרים, מתבטאים ומשתחררים על ידי סיבי שריר. המיוקינים מפעילים השפעות אוטוקריניות, פאראקריניות או אנדוקריניות. [פרקרין הוא מולקולה או הורמון המיוצר על ידי רקמה כדי לווסת את הפעילות באותה רקמה. פרקריניים הם מווסתים והם נבדלים מווסתים אנדוקריניים, בכך שהם מפרישים חומרים ישירות לזרם הדם, ובכך ניגשים גם לרקמות אחרות [מקור1, מקור2]. הם מופעלים על ידי המיוקינים ומקשרים כך בין השרירים ואיברי גוף כולל מוח, רקמת שומן, עצמות השלד, ואברים פנימיים בהם הכבד, הכליות, מעיים, לבלב, מערכת כלי הדם והעור, וכן בתוך השריר עצמו. מיוקינים מפעילים את השפעתם על מערכות מרכזיות ורבות חשיבות לתפקוד הגוף ותהליכי החלמה. מיוקין יכול להיות גורם פעילות גופנית (כגון IL-6), אך מולקולות אלו משתחררות למחזור הדם ואינן בהכרח פפטידים או חלבונים [מקור]. בנוסף לכך הם משפיעים על מערכת החשיבה – על הקוגניציה, מטבוליזם של שומנים וגלוקוז, השחמת שומן לבן, הם מעודדים היווצרות עצם, תפקוד תאי אנדותל, היפרטרופיה, מבנה העור וצמיחת הגידול. מחקרים אחרונים הציגו את המושג 'מיוקינים' כמי שמשתחררים על ידי תאי שריר השלד ומתפקדים בעיקר כדי להתמודד עם הגורמים הפרו-דלקתיים המשתחררים על ידי אדיפוציטים. לחוקרים ידוע מזה זמן רב שרקמת השומן יכולה לתפקד כאיבר אנדוקריני לשחרור גורמים פרו-דלקתיים כדי לקדם מחלות לב וכלי דם הנגרמות מהשמנת יתר, שומן בטני, והפרעות מטבוליות. ה-myokine IL-6 מתווך את ההשפעות האנטי-דלקתיות הקשורות לפעילותהגופנית הן בצורה חריפה עם כל התקף של פעילות גופנית והן כתוצאה מהסתגלות לאימון, כולל הפחתה בשומן הבטני [מקור]. הוכח כי IL-6 משתחרר בכמויות גבוהות מכיווץ שרירי השלד לאחר פעילות גופנית ממושכת, מבלי להפגין נזק בולט לשרירים. החוקרים מצביעים על תפקידו בהפחתת מסת רקמת השומן כחלק מהצלבה בין שריר ושומן [מקור]. מחלת הכליות עד כה לא נעצרה על -ידי הנפרולוגיה והנפגעים בה מתים בדרך כלל אחרי שנכנסו לדיאליזה אלא אם כן התמזל מזלם להגיע קודם לכן לטיפולי החלמה בשיטת "אילוף הכליות הסוררות". פגיעה בכליות, מוזנחת, או מטופלת בתרופות יוזמת תכנות מחדש מטבולי בתאי צינורית התורם להחמרת המחלה, מקדמת התפתחות מחלת כליות כרונית (CKD) ותמותה. זאת נוכח ידיעה ברורה ומוכחת על ידי החוקרים שמראים שהשראת מיוקין, וגם איריצין או איריסין שיוזכר למטה, משפרת את חילוף החומרים של אנרגיה בכליות, ומונעת נזק לכליות [מקור].
מבחינה מערכתית, המיוקינים מעודדים תהליכיםדלקתיים, אך כאשר הם משתחררים מהשרירים במהלך פעילות גופנית, המיוקינים פועלים להחלמה, ומראים השפעות אנטידלקתיות, כולל באבר הכליות [מקור]. עם זאת, יש והמיוקינים IL-6 מקדמים פירוקעצם.
מיוסטטין
מיוסטטין הוא חומר שמופרש מרקמת השריר ומשפיע לרעה על התאים שבוניםעצם ומעודד פעילות של תאים שמפרקים עצם.
מיוקיניםאנבוליים: גורמי גדילה כמו IGF-1, FGF2ואיריסין (irisin) בעלי השפעות חיוביות על העצם, נמצא שהם מעודדיםבנייתעצם. שינוי רמת האיריסין במחזור הדם עשוי לסייע בניהול הפרעות אנדוקריניות ומטבוליות [מקור]. ההמרה של רקמת שומן לבנה (WAT) לרקמת שומן בז' מסתייעת באיריסין [מקור1, מקור2]. פעילות גופנית חשובה לאיזון האיריסין אשר משתחרר מהשרירים ומופץ באופן נרחב בגוף האדם [מקור]. האיריסין מגן על מערכת העצבים. ההגנה שלו לדעת החוקרים מדהימה במיוחד, וזאת לאחר שהוכיחו כי היא יכולה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי, להפחית את הסיכון לשבץ איסכמי ולשפר את הפרוגנוזה שלו. Irisin גם ממלא תפקיד מנחה במניעה וטיפול במחלות ניווניות ומחלות איסכמיות במוח [מקור]. יודגש כי הפעילות הגופנית היא הגורם המניע שמקדם את הפרשת האיריסין, ומצבי פעילות גופנית שונים, עצימות, תדירות וזמן משפיעים כולם על רמת האיריסין בסרום [מקור]
Risin
Risin, מיוקין נוסף שהתגלה לאחרונה. הריזין, מופרש על ידי רקמת שומן, ומראה יכולות לשיפור מסת העצם ורגישות לאינסולין [מקור1, מקור2, מקור3].
אוסטיוקינים (ציטוקנים מרקמת העצם) ובנייה/פירוק של מסת השריר: בעלי יכולת להגדיל את הרגישות וההפרשה לאינסולין. מחקרים מצביעים על כך שציטוקין זה יכול לעודד ספיגת גלוקוז ("סוכר") בשרירים ויכול להיות מעורב בהיפרטרופיה (עליה בנפח) של השרירים. ב. סקלרוסטין: מעכב את יצירת העצם, תפקידו בשריר מורכב ועדיין בבדיקה שכן חלק מהמחקרים מראים שהוא עשוי להביא להגדלת נפח השריר, וישנם מחקרים אחרים שמראים מצב הפוך. אדיפוקינים (ציטוקינים מרקמתהשומן והשפעתם: א. לפטין, רסיסטין, TNFα: כל אלה אלו קשורים לעלייה בשומן ודלקת נמוכת עוצמה. הם משפיעיםלרעה על צפיפות העצם ומסת השריר. כמו כן ל-אדיפונקטיןהשפעותאנטידלקתיות. אדיפונקטין מעודד שימוש בחומצות שומן ומביא לספיגת גלוקוז ("סוכר") בשרירי השלד. נמצא כי פעילותגופנית סדירה מפחיתהדלקתנמוכתעוצמה (כמו גם תהליכים דלקתיים שמעורבים במחלות אוטו-אימוניות שונות).
הבדידות מנבא מחלות לב וכלי דם בקרב אנשים עם סוכרת והשפעתה כנראה גדולה מתזונה, פעילות גופנית, עישון או דיכאון
בדידות נקשרה במחקר להפרשה בשתן של ריכוזים גבוהים משמעותית של קורטיזול [מקור], ובמחקרים עדכניים יותר, עם רמות גבוהות יותר של קורטיזול (ברוק או בפלזמה) [מקור1, מקור2, מקור3] ע"פ פרסמן וחב'. [מקור] אשר מצאו ש
(קורטיזול הוא הורמוןקטבולי הגורם לפירוק של גליקוגן, חלבונים ושומנים בגוף האדם. הורמון זה שייך למשפחת הגלוקוקוריקואידים – הורמונים שמשפיעים על המטבוליזם בגוף ומזרזים עליה של גלוקוז בדם, אשר מוביל לתסמינים של הסינדרום המטבולי כגון יתר לחץ דם, שומנים בדם, תנגודתלאינסולין, והשמנה בטנית, דבר הגורם לעליה בשכיחות למחלות לב ואי ספיקת כליות.) מדד הקורטיזול עולה בשעות הבוקר המוקדמות והלילה המאוחרות במחזור, בקרב סטודנטים צעירים שלומדים באוניברסיטה ע"פ – Steptoe et al. [מקור]. ידוע כי תפיסת המצב החברתי כאיום היא גורם רב עוצמה שמקדם הפרשת קורטיזול [מקור], הפרשת יתר של קורטיזול עולה בקנה אחד עם נושא הבדידות, והקשר שבין בדידות וויסות הציר האדרנוקורטיקלי ההיפותלמוס-יותרת המוח (HPA) ותחושת האיום יכולים להסביר את הכניעה ליסוד ההרסני [מקור]. הסתגלו למחסור החברתי של אנשים רבים בעודם מסתגלים למחסור תזונתי שלהם על ידי הפחתת ההוצאה האנרגטית שלהם וחילוף שומן בגוף הוא
מוטיב שכיח בהסבר למה, שמוביל לירידה במסת השריר ולניצול מאגרי חלבון כמקור אנרגיה גם לבדידות ולעודף קורטיזול בזרם הדם.
ההסתגלות למחסור התזונתי מוכרת. היא בהחלט עומדת בניגוד להבנתנו את ההישרדות. ההסתגלות לא נאבקת בגורם ההרסני, כיווץ השרירים הכרוני שנקשר בכאבי גב תחתון ובבדידות ראוי שייחקר וזאת כאשר הבדידות גם מפחיתה את איכות השינה [מקור].
[מקור]. התמכרות לציפיה [מקור]. כאשר השינה מציעה ומאפשרת שיקום פיזיולוגי [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. בדידות נמצאה קשורה לריכוז גבוה יותר של אדרנלין (אפינפרין epinephrine) בדגימות שתן לילה באדם מבוגר בגיל העמידה ומעלה היא בריכוזים גבוהים, אדרנלין במחזור קושר קולטני α-1, שנמצאים על תאי שריר חלק בכלי הדם פעולה שבאה לעורר התכווצות כלי דם ובכך הוא ולפני כן הבדידות והיתר קורטיזול בשלב השני, בהחלט מקדמים מנגנון להגברת לחץ דם סיסטולי אצל אנשים בודדים [מקור1, מקור2]. פגיעה בגמישות דופןצנרתההזנה שמובילה צרכים הכרחיים של השריר לתפקודו מופיעה בהמשך הדרך. וכשהאדם מתחיל ליטול תרופות ההמשך יכול להוביל למחלת לב או כליות – מחלה שמתים ממנה. ההיפותלמוס–יותרתהמוח–יותרת הכליה גם היפותאלאמוס-היפופיזה-אדרנל ו- ציר ה –HPA [מקור]. לאחרונה נחשף כי יתר קורטיזול גם נקשר בבדידות ואחד הסמנים לנזקיו ניכרים בתאווה למלוח, והסיבה לכך כי הוא מרגיע [מקור].
אדם שיוצא מאירוע חברתי אל בדידותו נתקף בתאווה לאוכל מלוח
[מקור]. הבעיה בטווח הארוך. התצפיתיות ארוכות הטווח שפחות מגיעות לקליניקה הממסדית על הקשר בין צריכת מלח בתזונה כיווץ שרירים כרוניים [מקור1, מקור2, מקור3], וחומצת שתן בסרום (בדם) [מקור]. עליה בחומצת השתן מעלה את לחץ הדם [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] מובילה לכאבי שרירים אדירה, בדרך כלל היא פוגעת בכף הרגל הימנית, בבוהן. מחלה מאוד מתועדת ומכונה גאוט. היא פוגעת בלב [מקור1, מקור2] ובצנרת סינון הדם מרעלים בכליה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. גוף האדם אינו יכול לפרק את החומצה האורית (חומצת שתן גם Uric acid) ולכן היא חייבת להיות מופרשת בתהליך סילוק הרעלים מהגוף בשתן דרך הכליות או דערך הצואה, פגיעה בצנרת מעלה גם את כמות הרעלים בגוף וגם בתפקוד הכליות נושא שעלול להסתיים במוות [מקור].
יש לנסות להפחית את רמות הסטרס בגוף על ידי אימון נינוח כשחיה והליכה, מנוחה ושעות שינה מספקות. אלו גם מקדמות ירידה במדדי הקורטיזול, והיפר-קורטיזולנמיה
גאוט הוא לא רק יתר מחקר חתך רחב היקף, על אוכלוסייה אנושית מגוונת, בדק את הקשר של צריכת מלח עם כוח שריר וביצועים גופניים. 4867 אנשים לקחו חלק במחקר זה וגילם היה בממוצע של 60.4 שנים (סטיית תקן = 7.7) [מקור1, מקור2, מקור3]. מלח נמצא גם במחקרים שבחנו חוזק שריר לפני כן, בעזרת כוח אחיזה כגורם מחליש את עבודת השרירים [מקור1, מקור2].
"מצאנו כי צריכתמלח גבוהה יותר קשורה באופן משמעותי לחוזק גוף עליון ירוד, ביצועי איזון לקויים ומהירות ההליכה התחתונה,
כפי שעולה מכוח אחיזת יד נמוכה יותר וציון טוגט גבוה יותר" מסכמים החוקרים בהנהגת פרופ' Tingyu Lu. ומוסיפים
"מכיוון שכוח שרירים נמוך וביצועים גופניים הם סימנים לשבריריות וביטוי מוקדם של סרקופניה, התוצאות שלנו מספקות ראיות חשובות לתמיכה בשינוי של תפריט ההזנה
הפעלת ציר ה-HPA כרוכה במפל של אותות שגורם לשחרור ACTH [הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH) שמעלה את לחץ הדם. חריגות במטבוליזם של גלוקוקורטיקואידים (glucocorticoid) מעורבות עם נושא זה. יש לציין כי יתר לחץ דם עקב גלוקוקורטיקואידים, אינו נמנע על ידי תרופות החוסמות קולטנים קלאסיים לגלוקוקורטיקואידים או מינרלוקורטיקואידים.] מהיפופיזה וקורטיזול מקליפת יותרת הכליה. שלמות ותפקוד כלי הדם עומדת שוב בסכנה נוכח בדידות כרונית, מזווית זו – כי שלמותם תלוייה בחלקה, בפעילות שנזכרה למעלה, ומווסתת היטב את הציר האדרנוקורטיקלי ההיפותלמוס-יותרת המוח (HPA). היא מכווצת שריר חלק בצנרת ולוחצת ללא צורך על נוזלים שעוברים בו והגוף חייב לקבל אותם לתפקודו.
עיקר הספיגה הפיזיולוגית של הסידן בנפרון שבכליה מתרחשת בצינור המפותל הפרוקסימלי (הצינור הפרוקסימלי הוא הקטע של נפרון בכליות שנמצא קרוב לפקעית. מכונה גם הצינוריתהמקורבת, ומתחיל מקוטב הכליה של הקפסולה של באומן ומסתיים בתחילת לולאה של הנלה. באיור למעלה הוא הצינור שמאויר שמאלי ביותר.) ובנוסף לכך גם בלולאה העולה של הנלה. הורמון הפאראתירואיד מכוון לצינור המפותל המרוחק (הצינורית המרוחקת, הדיסטאלית) ולצינור האיסוף, ומגביר ישירות את ספיגת הסידן מחדש וכתוצאה מכך הוא מביא לעלייה שלו בדם. מקור האיור בצילום מסך מהמאמר:"Kidney Functions – כאן
רוב הספיגה הפיזיולוגית של הסידן בנפרון שבכליה מתרחשת בצינורית המפותלת הפרוקסימלית ובנוסף בלולאה העולה של הנלה.
למאמרי: אומגה 3 צמחית (שמן חרדל, שמן מרווה מרושתת) עולה על צורות אחרות של אומגה 3 ויש והן לבדן תורמות לבריאות בעוד האחרות עלולות להזיק יותר משלהועיל לך – כאן.
גרד בעור הוא סמן נוסף – המזהיר חולי כליה, לב, יתר לחץ דם, סוכרת, טרשת נפוצה ומחלות כרוניות נוספות מפני רמות גבוהות מדי של זרחן בדם. רמות זרחן גבוהות פוגעות בייצור של ויטמין D בכליות.
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –
למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such
מחסור ביוד, חוסר סלניום או עודף פלואור במים גם דמימה בשרירים שנצמדים לעצם הלשון עלולים להוביל לתת פעילות של בלוטת התריס (תירואיד)השפעות של הורמון הגדילה (GH) על תפקוד הכליות בבריאות ובמחלות כליותanti-GAD – הנוגדנים העצמיים כנגד האנזים GAD על פני תאי ביתא בלבלב הם נציגי השטן עצמו בגוף האדם ומקור למספר רב של מחלות קשות בהן סוכרת מסוג (T1D) 1, ירידה בתפקוד בלוטת התריס, הפחתה בגאבא המיוצרת בתאי המוח מגלוטמט, התקפי חרדה ואפילפסיהבלוטת התריס -מחסור ביוד, חוסר סלניום או עודף פלואור במים גם דמימה בשרירים שנצמדים לעצם הלשון עלולים להוביל לתת פעילות של בלוטת התריס (תירואיד)מסלול איתות חדש במוח שמווסת אכילה מופרזתדיכאון וחרדה בקרב חולי כליותגמילה מאלכוהול – תהליך קשה, תסמינים איומיםחילוף חומרים אנרגטי, איזון רקמת השומן ובקרת תיאבוןמחסור ביוד, חוסר סלניום או עודף פלואור במים גם דמימה בשרירים שנצמדים לעצם הלשון עלולים להוביל לתת פעילות של בלוטת התריס (תירואיד) פעם
