הסקרנות הייתה מזון נשמתה – ובאמצעותה ידעה ללדת מן התלמיד את החשיבה. כך נראה החינוך בראשיתו: גופה נע, שערה נישא ברוח, עיניה מביטות בתלמיד כאדם שלם – לא ככלי להקניה, אלא כשותף ליצירה. ירון מרגולין
אישה מלומדת, חכמה, אספסיה, לא-אתונאית, היא שמביאה את התבונה, האירוס (Eros), השיחה ליוון הקדומה – כלומר, את המעבר מהוראת הציות להוראה של השתתפות פעילה וחשיבה עמוקה מובילה אישה. החינוך לגדולה ביוון העתיקה מתחיל מאישה. רעיון זה שובר את ההנחה שהמהפכה בחינוך התבססה על גברים בלבד, ומציע מבט מרענן:
מאמר רב היקף ענק, בכמה פרקים מתחילת החינוך במספוטמיה. הוא יועלה בהדרה היו סבלניים.
הקישור בין המעבר מהחינוך לציות (שהיה מקובל בחברות שבטיות ובחינוך הספרטני ולפני כן במסופוטמיה, מצרים ואפילו בסין) אל חינוך לחשיבה ביקורתית ודיאלוגית, קשור לרפורמה תרבותית שהתפתחה באתונה של המאה ה-5 לפנה"ס — והוגשמה בשיא חריפותה בידי סוקרטס. אולם הטענה שאספסיה, ולא סוקרטס לבדו, מייצגת את שורש השינוי, נתמכת על ידי מספר חוקרים בני זמננו.
אספסיה ממילטוס, בת זוגו של פריקלס, הייתה אישה משכילה, שנחשבת בעיני מקורות מסוימים למורתו של סוקרטס בענייני רטוריקה ופילוסופיה. ישנן עדויות, חלקן עקיפות, שהיא הדריכה גברים ונשים באתונה בדיונים אינטלקטואליים, וייתכן שהיא זו שהביאה את רעיון הדיאלוג לתוך זירת החינוך — וזה מתחבר היטב לדמותה של דיוטימה במשתה של אפלטון. שם, דיוטימה מופיעה כמורתו של סוקרטס בענייני אהבה (Eros), נושא שזוכה לדיון רחב במשתה, ייתכן, כפי שצויין, שמדובר בדמות שמבוססת על אספסיה עצמה.
רעיון זה שובר את ההנחה שהמהפכה בחינוך התבססה על גברים בלבד, ומציע מבט מרענן: אישה מלומדת, חכמה, לא-אתונאית, היא שמביאה את התבונה, האירוס, השיחה – כלומר את המעבר מהוראת הציות להוראה של השתתפות פעילה וחשיבה עמוקה.
כדולי המחנכים ביוון הקדומה לפי סדר כרונולוגי משוער:
1. אספסיה ממילטוס (470–400 לפנה"ס)
פילוסופית, בת-זוגו של פריקלס, נחשבה לדמות מחנכת ונואמת מוכשרת באתונה. ייתכן שלימדה רטוריקה גם את סוקרטס. תרומתה מדגישה את נוכחות הנשים בחינוך, גם אם לא הוכרה רשמית.
2. הרקליטוס (540–480 לפנה"ס)
הוגה מאפֵסוֹס. הדגיש את ההשתנות המתמדת והצורך בחשיבה עצמאית. רעיונותיו השפיעו על דרכי חינוך המדגישות תנועה, שאלה ופרדוקס.
3. פרמנידס (515–450 לפנה"ס)
מאֵלֵאָה. טען שהאמת היא אחת, נצחית ואינה משתנה – בניגוד להופעות החושיות. השפיע על אפלטון.
חינוכית – פרמנידס עודד מחשבה לוגית ועיון במה שמעבר לחושים.
4. סוקרטס (470–399 לפנה"ס)הניח את היסוד לחינוך דרך דיאלוג – שיטה סוקרטית. לא כתב דבר, אך השפעתו על הדרך החינוכית עמוקה: שאלת שאלות, בירור מושגים, עידוד לחשיבה עצמאית ואתית.
5. אפלטון (427–347 לפנה"ס
תלמידו של סוקרטס. ייסד את האקדמיה באתונה – בית הספר הראשון במערב שעסק בפילוסופיה, מתמטיקה ומדעי המדינה. חינוכו כלל מסלול מובנה להתפתחות הנפשית וההכרתית של האדם – "המדינה" הוא טקסט מפתח לתפיסת חינוך אידיאלית.
סיכום:
החינוך המערבי נולד ביוון של המאה ה-5–6 לפנה"ס מתוך המעבר ממיתוס ללוגוס – מחשיבה מיתולוגית לפילוסופית (מסיפורי אגדה להבחנה מה נמצא במציאות – תורת ההכרה). החינוך להכרה בנמצא ובקיים באמת שם דגש על דיון, חשיבה רציונלית וחינוך לאתיקה ולאמת.
אספסיה ממילטוס – מחנכת הדמוקרטיה והאם הרוחנית של החינוך הביקורתי
בעוד רבים מזהים את סוקרטס כאבי החינוך הדיאלוגי והחינוך לחשיבה ביקורתית ביוון, עיון מעמיק מגלה כי מי שעמדה מאחורי המהפכה התרבותית-חינוכית של אתונה הייתה דווקא אשה: אספסיה ממילטוס.
אספסיה לא הייתה רק בת זוגו של פריקלס, מנהיג אתונה בשיאה – אלא מורתו, המאמנת הרוחנית, ומקורות שונים מציינים שהיא זו שהכשירה אותו לרטוריקה, למדינאות ולחשיבה פילוסופית. בלעדיה, פריקלס – לדברי מבקרים בני התקופה – לא היה מגיע לשום הישג משמעותי. היא קיבלה בביתה את גדולי ההוגים, ניהלה שיחות עמוקות עם גברים ונשים, וכפי שמזהים רבים, דמותה שימשה השראה לדיוטימה, מורתו של סוקרטס כפי שמופיעה ב"משתה" של אפלטון.
אספסיה מייצגת את הרגע שבו החינוך עובר מציות ודקלום – להנחיה רגשית, אינטלקטואלית ודיאלוגית. היא סוללת את הדרך לחינוך המבוסס על הקשבה, אירוס, וחוכמה נשית – חינוך שמכבד את המורכבות של הנפש האנושית.
אספסיה – מאם החינוך החופשי ועד קץ מוסדות החינוך
1. לידתו של החינוך לציות
החינוך הראשוני במרחב המסופוטמי ובמצרים העתיקה נועד למען שימור הסדר החברתי נושא שהתבוננו בו בפרקים הקודמים: כתיבה, חישוב, ציות לחוקים, סגידה למורה, ולדמות הסמכות. במקדשי שומר ואשור, בבתי הספר של הסופרים והכוהנים, הונח היסוד למודל חינוכי היררכי, נשלט, מגדרי ומפוחד. החניך לא שואל — הוא רושם ומשנן. במצרים, ילד מלכותי למד להיות פרעה, עבד לאל ולסדרו.
2. אספסיה ממילטוס – רגע ההיפרדות מהציות
באתונה של המאה ה-5 לפנה"ס התרחש רגע נדיר: אספסיה, מהגרת ממילטוס, הופיעה בשולי הסדר הגברי. אך דווקא היא, אשה, זרה, לא אתונאית, הציגה מודל חינוכי חדש — כזה שמבוסס על דיאלוג, שאלת עומק, חופש אינטלקטואלי והבנה של אהבה ככוח מלמד.
פריקלס, גדול המדינאים של אתונה, לא היה בעל כישורים טרם פגישתם, אלמלא הנחייתה לדעת כל בני תקופתו לא היה מגיע לכך. גם סוקרטס, שלמד ממנה דרך דמותה של דיוטימה, חב לה את השקפת עולמו, והכיר לה תודה. בבית אספסיה, לא נאמו ולא ניתנו תשובות — אלא נשאלו שם השאלות. היא החזיקה את המרחב הבטוח שבו יכול גבר לגלות שאינו יודע. והיא — ידעה.
3. אריסטו – תגובת הנגד
המהפכה של אספסיה לא נמשכה זמן רב. בנו של רופא מקומי ממקדוניה, אריסטו, תלמידו של אפלטון, ישב וקטלג, לא יכול היה לסבול את זרימת המחשבה. הוא חילק את בני האדם לפי "מהותם", קיבע את הנשים כנחותות, הצדיק את העבדות, וראה בחינוך אמצעי לעיצוב אזרח על פי "המטרה הטבעית" שלו — לא לחשוף, אלא להכניס לתבנית. החינוך לציות שב לקדמת הבמה, הפעם במסווה של רציונליזם. כמעט בכל העולם מלמדים את תורתו עד היום במוסדות תחת הכותרת "אהבת החוכמה"
4. המאה ה-19 – בית הספר לילדי הכורים
בהתאם לרוח זו, נולדו באירופה בתי ספר לצייתנים – במיוחד לילדי הפועלים והכורים. לא כדי להצמיח חשיבה, אלא כדי להרגיל אותם לשבת בשקט, לציית לפעמון, להתיישר בשורה – הכנה לציית במכרה, בצבא, במפעל.
המורים עמדו על המקפצה שירדה מהמזבח האפלטוני, משוכנעים כי הם "מובילים את הילד להגשמה".נושא שיובא בהרחבה בהמשך.
5. הבינה המלאכותית – האתגר הבא
וכעת, עם פריצת הבינה המלאכותית, נשאלת השאלה: אם ידע נגיש לכל, אם כל ילד יכול לשוחח עם חוכמה אינסופית, לשאול, לחקור, ליצור — מדוע נדרש בית ספר?
האם נעמוד שוב בפני מהפכה חינוכית כמו זו של אספסיה?
או שמא נבחר בגרסת אריסטו — בה נשתמש ב-AI להאיץ סינון, משמעת, ציונים, ולחסום את הרוח?
6. סיכום – לקרוא לאספסיה מחדש
העתיד החינוכי זקוק לא לאלגוריתם, אלא לדמותה של אספסיה. דמות שמובילה לא מתוך סמכות אלא מתוך הקשבה, שיודעת שהשיחה היא עצמה החינוך, ושהתלמיד – כמו פריקלס וכמו סוקרטס – זקוק לאשה חכמה, או לאינטליגנציה רגשית-פילוסופית חדשה, שתלווה אותו אל עבר החופש.
עמדת מקיאוולי לגבי משה (בעיקר ב״הנסיך״ וב״דיונים״):
1. ב״הנסיך״ – פרק ו׳: מקיאוולי מזכיר את משה כאחד מארבעת המייסדים הגדולים של מדינות חדשות, לצד תזאוס, רומולוס וסירוס. הוא מדגיש שכולם עלו לגדולה "בלי כל עזרה", רק בזכות מעלותיהם האישיות, אנחנו מוסיפים לרשימה זו את אספסיה, אך גם בהזדמנות היסטורית:
> “וכפי שיאמר מי שיבחן היטב את התנ"ך, יראה כי משה היה נאלץ שהעם ישראלי יאמין בו – וזה לא היה קורה לולא נסים.”
2. מעלותיו של משה לפי מקיאוולי:
הוא אינו זהיר אלא נועז.
הוא נוקט יוזמה גם כשאין לו גיבוי ברור – לא מישראל ולא מפרעה.
מקיאוולי מכיר בכך שבלי כוח ותמיכה – אי אפשר לשמר שלטון לאורך זמן. אך בהתחלה – צריך אדם עם חזון ונטייה לסיכון.
3. המסקנה ב״הנסיך״ (סיום הספר): מקיאוולי מבקר את זהירות היתר של איטליה וממליץ לשליט עתידי לנהוג בפזיזות חכמה:
> “אני מסיק שעדיף להיות פזיז מאשר זהיר, כי הגורל הוא אישה, ואם אתה רוצה לשלוט בה, אתה צריך להכות בה ולנער אותה.”
פירוש אישי:
משה — בגרסת מקיאוולי — אינו הדמות המוסרית הטהורה בלבד, אלא אדם פועל, נועז, שבוחר להרוס את הסדר הקיים כדי לייסד סדר חדש. הפזיזות שלו היא גם סימן של תקווה: בעולם של אדישות, רק הפועל בלהט יוכל לשנות את ההיסטוריה. לדעתי נושא הענקת הגן הלאומי בצורת מקבץ חוקים לאדם שמסרב להקשיב לעצה הטובה הוא יסוד מכאוביו והמניע של פעילותו. נושא זה גם ההשראה לאיור למעלה.
האם יקום שוב דור של אספסיות – .
החסרון ביכולת להאזין לעצה הטובה גברים, גם נשים – שיבטלו את מוסדות החינוך של הכורים? או שנאבד את הרגע?
החינוך לרפואה ולבריאות – מן היפוקרטס ועד תאגידי התרופות
1. ראשית החינוך לרפואה – אלכסנדריה וסלרנו בתי הספר הראשונים לרפואה נבנו סביב תצפית, הקשבה לגוף, ולימוד מהטבע.
באלכסנדריה, ובמיוחד בסלרנו של ימי הביניים, נלמדו רפואת צמחים, דופק, תזונה, איזון מרות. נשים כמו טרוטולה מסלרנו לימדו והובילו.
המורה לרפואה היה אדם חכם שהבין במכלול גוף ונפש – לא טכנאי.
2. שבועת היפוקרטס – חינוך מוסרי
שבועת היפוקרטס – "לא להזיק", "לא לחתור לרווח אישי", "לכבד את המורה" – הייתה לא רק הצהרה רפואית אלא חינוכית. היא יצרה את דמות המרפא כאיש מוסר. לא רק פותר סימפטומים, אלא מחנך לבריאות.
3. המהפכה המדעית – שיא וגילוי
במאה ה-19 ותחילת ה-20, עם עליית המיקרוביולוגיה, כירורגיה ותרופות מצילות חיים, הרפואה קיבלה תנופה אדירה. בתי ספר לרפואה הפכו לאוניברסיטאות של ידע ומחקר. נוצר האידאל של "רופא-מדען", אך עדיין עמד במרכזו האדם. האיש ששב ומסרב לעצה הנבונה.
4. השתלטות תעשיית התרופות – המעבר מהחלמה לניהול מחלה
מאמצע המאה ה-20 החלה תפנית. תאגידי התרופות חדרו לאוניברסיטאות, למימון מחקרים, לתכניות הלימוד, ולספרי הלימוד. מה שנלמד כיום בבתי הספר לרפואה אינו מבוסס על ריפוי טבעי, מניעה, או בניית בריאות – אלא על פרוטוקולים של "ניהול מחלה", מונחים ברובם על-ידי תרופות, לא תזונה ולא מנגנוני ריפוי פנימיים.
5. ניכור מהחולה – אובדן הדיאלוג המרפא
הרופא המודרני שב לציות. אדם שנאלץ לנהל מערכת של קודים, מינונים, ומערכות מחשוב, תוך דקות ספורות למטופל. אבד המגע, אבד החינוך.
לא עוד ליווי אישי, לא עוד אחריות משותפת – אין המחקר מגיע אליו, אלא "צרכן" מול "נותן שירות".
6. חינוך לבריאות – ההחמצה של מערכת החינוך הכללית
ולא פחות חמור – בבתי הספר הרגילים אין כלל חינוך לבריאות הגוף. הילדים לומדים מתמטיקה ושירה, אך אינם יודעים דבר על בריאותם, השפעת מרכיבי ההזנה על תפקוד הגוף. נושא ההחלמה זנוח, הדיאלוג הסוקרטי נשכח, התלמיד לא יודע כיום כיצד לנשום, כיצד לנוע, כיצד לחזק כליה או כבד, איך להפעיל גלוטתיון או להימנע מחומרי שימור, יתר מלח, שומן ומסוכר מזיק.
7. העתיד – לחנך רופאים מחדש, ולחנך כל אדם להיות מרפא לעצמו
מהפכת הבינה המלאכותית תאפשר ככל הנראה למידה חופשית גם ברפואה. אבל גם כאן — כמו תמיד — נחוצה דמותה של אספסיה חדשה: זו שתלמד מתוך חמלה, ידע פנימי, הקשבה ויושרה. ומה עם האדם שלא רוצה לשמוע לעצה הנבונה?
רופאים לא יהיו רק טכנאים – האם באמת אפשר שמרפאים יטפלו האדם, שלא מוכן לשמוע על תהליכי החלמה. או שהחינוך לבריאות יהפוך שוב למה שהוא היה תמיד: חינוך לחיים.
החינוך ביוון העתיקה בתקופת אפלטון ואחריו היה אחד מאבני היסוד של התרבות היוונית, והשפעתו ניכרת עד היום במחשבה הפילוסופית, בפדגוגיה ובמדע.
מאפייני החינוך בתקופת אפלטון:
1. חינוך כאמצעי לטיפוח הנפש והמדינה
אצל אפלטון, החינוך נתפס כאמצעי לטיפוח האידאלים של הצדק, החוכמה וההרמוניה – הן בנפש האדם והן במדינה. בחיבורו "המדינה" (Politeia), הוא מתאר מערכת חינוכית אידאלית שמטרתה לגדל שליטים פילוסופים – חכמים, מוסריים ובלתי משוחדים.
2. שלבים בחינוך (על פי "המדינה")
שלב ראשון – חינוך מוזיקלי וגופני (עד גיל 20): כולל לימוד מוזיקה, שירה, סיפורי גבורה (כמו הומרוס), לצד חינוך גופני ופיתוח משמעת.
שלב שני – מתמטיקה, גיאומטריה ואסטרונומיה (20–30): לצורך אימון החשיבה ההגיונית והיכולת לראות מעבר למציאות החושית.
שלב שלישי – דיאלקטיקה (30–35): חינוך פילוסופי מעמיק, הכשרת השליטים להבין את האידיאות.
שלב רביעי – שלטון והתנסות (35–50): לפני חזרה אל הפילוסופיה כשיא החיים.
3. מיון חברתי דרך חינוך
אפלטון דגל בהבחנה בין סוגים שונים של נפשות – זהב (שליטים), כסף (שומרים) וברזל/נחושת (יצרנים).
החינוך נועד לגלות לאיזה "סוג נפש" שייך כל תלמיד – וכך לתאם את תפקידו במדינה.
החינוך לאחר אפלטון – התקופה ההלניסטית:
1. החינוך האריסטוטלי (ליקיאון) אריסטו, תלמידו של אפלטון, הדגיש חינוך שונה – עידון מוסרי, הכשרה אינטלקטואלית והתבוננות אמפירית בטבע. הוא פתח את בית הספר "ליקיאון" שבו תלמידים למדו תוך כדי הליכה ושיחה (פריפטטיים). אריסטו הכיר בשינוי ובתנועה כאפלטון מורה, היא היסוד של המציאות, אבל הסביר אותה בצורה מיתולוגית דרך מושגים איכותיים (מלוגוס למיתוס כשההצהרה הפוכה), כמו "פוטנציה" ו"מימוש" (דינמיס ואנרגיה).
הטבע, עבורו, אינו מערכת של חוקים מתמטיים אלא ישות בעלת מטרה פנימית – לכל דבר יש "תכלית" (טֶלוס), והתנועה מובילה למימוש אותה תכלית.
למשל: אבן נופלת כי מקומה הטבעי הוא האדמה, לא בגלל כוח כבידה חיצוני.
> לכן אמנם ראה תנועה, אך לא במונחים של כוח, מסה ומהירות – כמו ניוטון או אינשטיין.
הפער בינו לבין המדע החדש
קופרניקוס, גלילאו וניוטון שברו את התפיסה הגיאוצנטרית האריסטוטלית, שיסודה עיוורון וטעות. איינשטיין ולייבניץ פיתחו מושגים של יחסיות, אינסוף ודינמיקה שאין להם מקום בפיזיקה האריסטוטלית. עבור אריסטו, הזמן והתנועה אינם מוחלטים אלא חלק מהמהות של גוף; עבור איינשטיין – הזמן עצמו גמיש, תלוי במהירות.
השוואה בין אריסטו, ניוטון ואיינשטיין ושפה פשוטה יותר –
כדי להבהיר את גודל הטעות של אריסתו נתמקד בשאלה איך מבינים את המציאות?
אריסטו (יוון העתיקה) ניוטון (המאה ה-17) איינשטיין (המאה ה-20) מה זו תנועה?
ואם נשאל מה מחזיק את הכוכבים? השמים נעים מעצמם יגיד אריסטו כי כל דבר נע לקראת שלמותו (עצירה) – טבע שמיימי מושלם. ע"פ ניוטון מדובר בכוח הכבידה, הוא גורם לשינוי גרביטציה מושכת את הגופים לתנועה ואם היא נחלשת הם מרחפים ומתרחקים זה מזה. אינשטיין ידייק ויוסיף כי תנועה וזמן משתנים לפי תנאים מקומיים. שהרי הטבע טבע מורכב, דינמי, ולעיתים לא לגמרי צפוי.
ואם נשאל מהו זמן?
תנועה של השמים – הזמן קבוע ואחיד שעון אחיד לכל היקום. יהדהד אריסטו.
ניוטון יסכים שעון אחיד לכל היקום – אבל אינשטיין יתקן הזמן יחסי – הזמן משתנה לפי מהירות וכבידה
אספסיה לימדה אותנו להתבונן ולשאול שאלות.
אריסטו לימד אותנו להשיב בהשראת סיפורי אגדה
ניוטון גילה שהעולם פועל לפי חוקים מתמטיים קבועים.
ואיינשטיין לימד שהזמן והמרחב עצמם יכולים להשתנות – המציאות גמישה ומעמיקה.
2. התמקצעות ועליית הרטוריקה
בתקופה ההלניסטית, בעיקר באתונה אך גם באלכסנדריה, החינוך הפך לכלי לעלייה במעמד החברתי והפוליטי. הדגש עבר מהתבוננות פילוסופית כללית אל מיומנויות כמו דיבור בציבור, שכנוע, משפט, וניהול.
3. השפעת הסופיסטים
עוד לפני אפלטון אך גם אחריו, היו מורים פרטיים – סופיסטים – שלימדו תמורת תשלום כיצד להצליח בחיים הציבוריים.
אפלטון מתח עליהם ביקורת קשה בטענה שהם מחנכים לפי דעת הקהל ולא לפי האמת.
מאפיינים כלליים של החינוך היווני:
הפרדה מגדרית: בנות קיבלו חינוך שונה, לרוב ביתי, למעט בספרטה.
תחרות והצטיינות: ערכים של אגתון (טוב) וארטה (מצוינות).
עירוניות: החינוך נוהל בידי הפוליס (העיר-המדינה).
תמורה תרבותית עצומה: דמות האדם המחונך (paideia) הפכה לאידאל – משכיל, מוסרי, בר-שיח.
סיום פרק על החינוך ביוון העתיקה, אני מבקש להביא שני הדגשים – הנפש והאסתטיקה:
סיום:
בין הנפש ליופי – שני יסודות של החינוך היווני
החינוך ביוון העתיקה לא ביקש רק להקנות ידע, אלא לעצב את האדם כולו – את נפשו ואת מבטו על העולם. שני היבטים אלו בולטים במיוחד בתורותיהם של אפלטון ואריסטו: זה
1. הקשר ביוגרפי-פילוסופי: אלקיביאדס היה תלמידו הקרוב של סוקרטס, ודמות מורכבת שהציתה את דמיונו של אפלטון. בדיאלוג משתה, אפלטון שם בפי אלקיביאדס דברי אהבה והערצה עמוקים כלפי סוקרטס, ויוצר הקבלה בין סוקרטס לאהוב מושלם ונשגב. לכן, אלקיביאדס מגלם את הנער היפהפה שמושך את הנשמה כלפי מעלה, אבל גם מאתגר אותה.
2. שניות נפשית – יופי ותשוקה מול תבונה: משל המרכבה עוסק במתח בין שני הסוסים – הלבן שמושך כלפי מעלה (אל האידאות, האמת, התבונה) והשחור שמושך כלפי מטה (אל התשוקות, התאווה, הגוף). אלקיביאדס עצמו מגלם את שניהם – הוא יפה תואר, חכם, אך גם תאוותן, פוליטי, ופרובוקטיבי. כך הוא משקף את עולמה הסוער של הנפש האנושית, שמשתקפת במשל.
3. התנסות בסכנה של נפילה: הנשמה שבמרכבה עלולה לאבד שליטה אם לא תשלוט כראוי בסוסים. אלקיביאדס – שעמד על סף גדולה אך הידרדר – מגלם את הסכנה שבכישלון מוסרי ופילוסופי. הוא האידיאל שנפל – ובכך הוא מדגים את הצורך בריסון, הדרכה פילוסופית ואיזון נפשי. באיור הוא נאבק בסוס השחור שמושך אותו אל כשלונותיו, להתדרדר – צד זה נקשר דווקא בגדולתו.
4. הקהל של הצופים: כאשר אנו מציבים את אפלטון כמתבונן ואת קבוצת הנערים שכוללת בתוכה נערות כנמשכים אחר המחזה, נוצרת דרמה נפשית-חינוכית בין המורה, האידאל והקהל המחפש את דרכו. לכן, אלקיביאדס בתפקיד הנער שעל המרכבה הוא לא רק דימוי חזותי מרהיב – אלא דמות שמרכזת לתוכה את המתח העמוק שבתורת הנפש של אפלטון. מבחינה זו יכלתי לבחור בדויד המלך. אבל אלקיביאדס היה גם אהוב נפשו של סוקרטס וגם בזה יתרונו.
1. תורת הנפש של אפלטון – חינוך כהעלאת הנשמה
שלושת חלקי הנפש (τρία μέρη τῆς ψυχῆς) לפי אפלטון:
1. החשק – ἐπιθυμητικόν (epithymētikón)– מושב התשוקות, הדחפים הגופניים, הרצון להנאה ולסיפוק מיידי.
2. הרגש/העוז – θυμοειδές (thymoeidés)– מושב הרגשות הגבוהים: אומץ, גאווה, זעם צודק, הרצון לכבוד ולצדק.
3. השכל – λογιστικόν (logistikón)– החלק השכלי, המחפש אמת, תבונה, סדר, והכוונה מוסרית.
לפי אפלטון, החינוך האמיתי הוא זה שמכוון את השכל (λογιστικόν) למשול, בעזרת העוז (θυμοειδές), ולרסן את התשוקות (ἐπιθυμητικόν) – בדיוק כמו רכב שמנהיגו הוא הרוכב השכלי, שצריך לרסן את הסוסים הסוערים של הרגש והתשוקה. נושא שמשתקף במשל המפורסם של מרכבת הנפש מה"דיאלוג פיידרוס". למעשה משל המרכבה של הנפש מופיע בשני מקומות מרכזיים בכתבי אפלטון, אך רק באחד מהם הוא מתואר במלואו: ורוב האנשים לא מכירים את הופעתו השניה
- הדיאלוג פיידרוס (Φαῖδρος) – המשל המפורש והמפורט
זהו המקור המרכזי למשל המרכבה. אפלטון (על לשונו של סוקרטס) מתאר את הנפש כמרכבה רבת עוצמה ובה:
רכב – מסמל את השכל (λογιστικόν), שמכוון את הדרך אל האמת.
סוס לבן – מסמל את העוז/הרגש (θυμοειδές) – נלהב, מכוון כלפי מעלה, צייתן ואצילי.
סוס שחור – מסמל את התשוקה (ἐπιθυμητικόν) – עקשן, מושך למטה, לא ממושמע.
הרכב צריך לאחוז במושכות ולשלוט על שני הסוסים, כדי להעלות את הנפש אל מחוזות האמת – אל עולם האידאות.
- המדינה (Πολιτεία) – הצגה של שלושת חלקי הנפש, אך ללא המשל
ב"מדינה", אפלטון מחלק את הנפש לשלושה חלקים, אך כאן הוא אינו משתמש בדימוי המרכבה. במקום זאת, הוא משווה את נפש האדם למבנה המדינה:
השליטים = השכל,
השומרים = העוז,
בעלי המלאכה = התשוקות. נושא שיעלה שוב במשנתו של מקיוואלי על הצורך במעורבות של הצעירים כדי למנוע שחיתות.
מדינה והנפש
– אחריות הצעירים לחברה
מאז אפלטון, שראה את נפש האדם כמראה של המדינה, עלתה השאלה: כיצד יחונך האדם כך שיהיה לא רק טוב לעצמו – אלא גם טוב לחברה?
אפלטון האמין שבמדינה צודקת, כל אחד ממלא את תפקידו בהתאם לחלק בנפשו – והחינוך הוא שמכוון את הנפש להרמוניה פנימית וחברתית.
משל המדינה: איזון הנפש כמועצה של שלושהב"רפובליקה", אפלטון משווה את הנפש לעיר ובה שלוש כיתות:
השכל – המושל
הרוח – השומר
התשוקה – היצרנים,
כאשר השכל שולט והרוח מסייעת לו, והיצר מווסת — הנפש מגיעה להרמוניה. אך מה מחזיר אותה לאיזון הזה?
לא חוק בלבד,
לא מוסר בלבד,
אלא אותה התעוררות פנימית של זיכרון, של השראה, של צמיחת הנוצה.
סינתזה: נשמה שמזדככת, נוצרת ונזכרת
אפלטון לא נותן מודל קוגניטיבי בלבד, אלא דרך חיים:
על האדם להצמיח את נוצות נשמתו מחדש, להאזין להדהוד הפנימי שמהדהד בו כשפוגש באמת, להכשיר את נפשו כהיכל שמוכן לשוב ולראות, להבין שכל יצירה, כל אהבה, כל גילוי — אינם אלא היזכרות באור ששכחנו.
ניקולו מאקיאוולי, ב"רפובליקה" וב"הנסיך", מציע ראייה ריאליסטית ואף נוקבת של החיים הציבוריים. הוא דורש מהאזרחים, ובמיוחד מהצעירים, להיות מעורבים, להכיר את המציאות, לא לפחד מהכוח – אבל גם לא לוותר על אחריות מוסרית.
בגישות מודרניות של תיקון (Correzione) – עולה הרעיון שהצמיחה האישית חייבת להיות קשורה לפעולה חברתית.
החינוך האמיתי איננו נפרד מהחיים – הוא תיקון עצמי ותיקון עולם בעת ובעונה אחת.
דעתנו: אכן, הצעירים חייבים להיות מעורבים, לא רק מתוך מרד נעורים אלא מתוך הבנה שהם נושאים את נפש המדינה על כתפיהם.
רק מי שלומד להנהיג את עצמו – יכול לתקן ולנווט את החברה.
וזה מתחיל בחינוך – כזה שמחנך למחשבה, לרגש, ולאחריות.אם תרצה, נוכל לנסח גרסה קצרה עם מסר ישיר לבני נוער.נודא הקורציונה מהדהד גם במאמרי על בריאות הנפש "על הקורציונה וניתוק רגשי והעדר מעורבות'' – כאן
הנפש מוצגת כמרכבה רתומה לשני סוסים, כשעל המרכבה יושב הרוכב – השכל, באיור למעלה הוא בדמותו של אלקיביאדס. שני הסוסים מייצגים חלקים שונים בנפש: אחד מלא תשוקה ויצרים פראיים, והשני יותר רגוע אך עדיין בלתי יציב.
המשימה של הרוכב היא לא לדכא את הסוסים, אלא להנהיג אותם בהרמוניה, מתוך הבנה והקשבה.
השליטה בנפש היא אומנות עדינה – לא כוחנית אלא מתוחכמת, שמכירה בטבעו של כל חלק פנימי ופועלת לאיזונו.
בנפש מתרחשת גם מועצה פנימית, בה חלקי הנפש מתדיינים ומתווכחים. קונפליקט פנימי הוא טבעי, אך המטרה היא לאחד את הקולות סביב אמת פנימית המאפשרת לחיות בשלום ובשליטה עצמית.
עוד מרכיב מרכזי הוא הדמון הפנימי – קול שקט שמדריך את האדם ומעיר אותו לדרך הנכונה. קול זה הוא סמל להשראה הפנימית, הפותח את הדלת לזיכרון ולהתעוררות של הנשמה. נושא שמוצג בתורת המפש האפלטוני ב"איון". המסר המרכזי הוא שהנפש היא לא זירה של דיכוי בין התשוקות לשכל, אלא יצירה אמנותית של איזון, הקשבה ושליטה חכמה.
דרך אמנותית זו מובילה להתפתחות אמיתית – חיים מתוך השראה, בחירה מודעת וחיבור לאמת הפנימית.
לסיכום:
אפלטון לא היה רק פילוסוף. הוא היה גם מחנך. איש של חזון.
וכשהוא מדבר על הנפש — הוא אינו עוסק רק באנטומיה של הנפש, אלא בעתיד של האנושות.
בפרק זה אני מנסה להראות כיצד התפיסה האפלטונית, המשלבת היזכרות, השראה והרמוניה פנימית, יכולה לשמש כבסיס עמוק ורלוונטי לחינוך אנושי גם בימינו. רוב העוסקים באפלטון עוצרים במשל המרכבה או המדינה, ומתעלמים מה"זרמים התת-קרקעיים" — הנוצה, הגונג, ההשראה, והזיכרון שמוצג באופן עוצר נשימה ב"מנון'.
לכן, אני מציע, שמה שנעשה עכשיו: נציג את תורת הנפש של אפלטון כפי שהיא נשזרת דרך המשלים, הדימויים והדיאלוגים — כסיפור אחד, שלם ונושם.
המשל המפורש של המרכבה – נמצא ב"פיידרוס".
ב"דיאלוג פיידרוס", אפלטון מצייר את הנשמה כמרכבה שמובילים אותה שני סוסים: אחד אצילי ושואף מעלה, והשני סורר, שחור, מושך למטה. אך עוד קודם לכן, הנשמה הייתה יצור שמימי מכונף, והיא עפה עם יתר הנשמות בעקבות האלים.
> "וכשהיא רואה יופי אמיתי, נוצה צומחת לה ונפש האדם רוצה לעוף…" (פיידרוס, 249)
הנוצה כאן היא סמל כפול:
מצד אחד — היא עדות למקורה השמימי של הנשמה, מצד שני — היא האיבר שנושר עם הנפילה, ונדרש להצמיחו מחדש.
הנפש אינה נבראת טהורה — אלא נשכחת. ומכאן מתחיל כל הסיפור של החינוך לגדולה וכל נושא ההתעלות על מושגיה כמו הנשגב.
משל המרכבה פותח את החלק הראשון והידוע בתורת הנפש של אפלטון
החלוקה התיאורטית של הנפש – מופיעה גם ב"המדינה", אך בלי הדימוי של המרכבה.
אפלטון ראה את הנפש כמורכבת משלושה כוחות: החשק (תשוקות הגוף), הרגש (העוז), והשכל (החלק העליון, המחפש אמת). החינוך נועד לאזן את הכוחות הללו ולהעלות את האדם מהעולם הגשמי לעולם הרוח והרעיון של הנוצה משקף את השאיפה למעלה, להתעלות ולקלוט את הרעיונות הצלולים והבהירים ביותר. בפיידרוס, אפלטון ממשיך: הסוס הטוב הוא הרוח (θῦμος), הסוס הרע הוא התשוקה (ἐπιθυμία), והרכב הוא השכל (λογιστικόν). המרכבה מתנדנדת בין שמיים לארץ, בין כמיהה לשגב לבין כובד החומר.
בעיני אפלטון, לחנך משמעו לכוון את הנפש אל האמת, הטוב והיפה – שלישיית הערכים העליונים.
אבל יש משל נוסף, עמוק לא פחות, ופחות מדובר: משל המועצה. בו האדם הוא כמו עיר. כמו פוליס (בה"מדינה"). יש בו בעלי דעות שונות, רצונות שונים –ותפקידנו, כבני אדם, הוא לבנות נפש מאוזנת – מדינה פנימית הרמונית.
שני המשלים מציעים לנו את אותה תובנה:
> האדם הוא ישות מורכבת, ושאלת חייו האמיתית היא – מי שולט בנפש?
הרכב הטוב מנסה לשלוט — אבל מה שגורם לסוס האציל והלבן לקפוץ באמת הוא מראה היופי — כי הוא זוכר משהו. זה רגע של הדהוד פנימי — כמו צליל גונג.
הגונג: ההשראה כהיזכרות
כשהנפש פוגשת ביצירת אמנות נעלה, יופי טהור, כמו פסל של בנבנוטו צ'ליני, שירה של טשרניחובסקי, או פטררקא ולאה גולדברג או אלכסנדר פן, ציור של רמברנדט או שפרנגר, טינטורטו או ליאונרדו דה וינצ'י ואהבה עילאית — משהו בתוכה רוטט.
היא לא "לומדת", אלא נזכרת.
זה הצליל שמהדהד בה כמו גונג עתיק.
זה הרגע שבו האמן אינו "יוצר", אלא נפתח לשיגעון מקודש — μανία — המגיע מהמוזות (פיידרוס, 245).
כך פועל גם הדיון הפילוסופי, וגם החינוך, זו היא האהבה שמאפשרת לך להתפתח.
חלק שני בתורת הנפש
היזכרות – לא לומדים, אלא מתעוררים.
כאן מגיעה אחת ההבחנות העמוקות ביותר של אפלטון.
הוא טוען: אנחנו לא לומדים דברים חדשים.
אנחנו נזכרים במה שהנשמה כבר ידעה.
הנשמה, כך הוא טוען, חיה לפני לידתה בעולם של אידאות — עולם של אמת, צדק, יופי.היא נפלה לגוף – וכעת היא שוכחת.
> החינוך, לכן, הוא לא החדרת ידע — אלא מעשה של היזכרות.
זוהי אמירה מהפכנית.
היא מציבה את התלמיד לא ככלי ריק – אלא כישות עמוקה שכבר ראתה את האור.
המורה האמיתי לא מלמד — הוא מעורר ומאפשר. הוא מיילד. הוא אספסיה, מכאן נגזר תפקידו של החינוך – לכוון את הנפש אל מה שהיא כבר יודעת שהיא אוהבת.אהבה – כך אפלטון אומר – היא זיכרון של שלמות.-
דיאלוג מנון: מעמיד את העבד במרכזו. סוקרטס משוחח איתו – וזיכרון הנשמה מתבהר. סוקרטס מדגים ב"מנון" שגם מי שנראה כ"בור" ולא למד דבר (העבד), יודע את משפט פיתגורס — וזאת מבלי שלמד אותו. נושא שנחשב באותם ימים לאחד האתגרים הגדולים של הלמידה. הוא נזכר, בעזרת שאלות מכוונות.
> "אין הוראה — אלא היזכרות"הלמידה האמיתית, לפי אפלטון, אינה העברת מידע, אלא התעוררות נשמה.
חלק שלישי: השראה – השיגעון האלוהי, אבל איך מתעוררת ההיזכרות?כאן נכנסת ההשראה.
ב"פיידרוס", אפלטון מונה ארבעה סוגים של השראה: של האוהב של הנביא, של המשורר, ושל מי שמתעורר באמנות. הוא קורא להן "שיגעונות מקודשים".
אך למעשה — זהו שיגעון של זיכרון. הנשמה נזכרת ביופי שראתה, והיא נמשכת אליו. וכאן מופיעים הסמלים האפלטונים שתלמידיו, וההולכים בדרכו כל כך אוהבים:
הנוצה שצומחת בנפש כעדות שהיא ראתה אידאות. הגונג הפנימי שמהדהד ברגע של אמת.
. החידה שמעוררת את הסקרנות ולא עוזבת אותך כי היא כבר מוכרת מבפנים
חלק רביעי: משל הזיכרון של מנון – שהוזכר למעלה, הילד והראיה החזקה ביותר לרעיון ההיזכרות מופיעה כאמור לעיל, בדיאלוג "מנון". שם סוקרטס מוכיח לעבד צעיר משפט בגיאומטריה – מבלי ללמד אותו. העבד עונה תשובות, טועה, מתקן – עד שהוא מגיע למסקנה נכונה. אז קם סוקרטס ואומר:
> הילד לא למד – הוא נזכר.
זהו רגע חינוכי עילאי. הוא מראה: שכל אדם נושא אמת פנימית שכל שיחה היא סיכוי להדליק את הזיכרון הנשכח שכל מורה אמיתי הוא שותף למסע פנימי של האחר
חלק חמישי: המורה כמעורר הנשמה ובסופו של דבר, זו קריאתו של אפלטון: הפוך למורה שמעורר נשמות.חנך את עצמך – ואז אחרים – לראיית היופי, האמת, והטוב.
אל תסתפק בהקניית ידע – לך אל הנפש, אל המרכבה, אל המועצה הפנימית.הזן אותה בהרמוניה.כי הנפש — אם תבין אותה נכון —היא כמו עוף שמבקש שוב לפרוש כנפיים.והחינוך — הוא מעשה העידוד לצמיחת נוצות חדשות.—סיום: הקריאה האפלטונית – היזכרו מי אתם זוהי הקריאה שמלווה אותנו מאפלטון ועד היום:> היזכרו.
היזכרו במה שאהבתם באמת במה שראיתם רגע לפני ששכחתם במי שהייתם ובמה שאתם יכולים להיות.
שאלות לדיון
- האם לדעתך הנפש שלך מתפקדת כמו מרכבה? באילו מקרים השכל שלך מצליח להנהיג את הרגשות, ובאילו לא?
- איך אתה מפרש את מושג "המועצה הפנימית"? האם אתה מכיר קולות שונים בתוך עצמך שמתווכחים?
- האם אתה מאמין שידע ואמת יכולים להיות "מזכרים" (היזכרות) ולא המצאות חדשות? למה?
- האם חווית פעם "קול פנימי" כמו הדמון של סוקרטס? איך הוא השפיע על ההחלטות שלך?
- איך אפשר לעורר השראה אמיתית, לדעתך? האם ההשראה היא משהו חיצוני או פנימי?
2. תורת היופי – בין אפלטון לאריסטו
על אף ההבדלים ביניהם, בנושא היופי אין מחלוקת, ככל הנראה משום שאפלטון לא פרסם דיאלוג '-קלאסי'- בנושא, הגם ש"איון" שלו דן בדרכי האמנות הנשגבת באמת. מכל מקום גם אפלטון וגם אריסטו ראו ביופי לא רק עניין של חושים, אלא אמת רוחנית שיש לה סדר, הרמוניה, ומידה נכונה.
אפלטון טען שהיופי הגשמי הוא בבואה של יופי רוחני נצחי.
אריסטו, בהקשר האסתטי, הדגיש את האיזון, ההרמוניה והשלמות – ממש כמו מורהו.
לכן,
החינוך היווני נבנה על שתי עמודים: טיפוח הנפש ורגישות ליופי – כי רק מי שלומד לחשוב נכון ולחוש נכון, ראוי להנהיג, לברוא ולבנות חברה טובה.
פרקי המאמר
- תולדות החינוך בעולם: מסע אל מסופוטמיה – ראשית החינוך
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך במצרים העתיקה, סין,יפן וקוריאה גם הודו, תאילנד, וקמבודיה
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך ביוון הקדומה – אספסיה ממילטוס – המורה הראשונה לחשיבה עצמאית ובלתי תלויה – הכשרון להורות. מאם החינוך החופשי ועד קץ מוסדות החינוך למחשבה חופשית
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור תלמידי האימפריה – החינוך ברומא העתיקה
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור – פרק אחרון
לפרק1
לפרק 2
לפרק 3
לפרק 4
לפרק 5
לפרק 6
לפרק 7
נשארו לך שאלות?
אשמח להשיב על כל שאלה
לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –
למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such
מאמרים אחרונים
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך ביוון הקדומה – אספסיה ממילטוס – המורה הראשונה לחשיבה עצמאית ובלתי תלויה – הכשרון להורות. מאם החינוך החופשי ועד קץ מוסדות החינוך למחשבה חופשית
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור
- תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור – פרק אחרון
- על הקורציונה וניתוק רגשי והעדר מעורבות'
- לעמוד הפייסבוק של לחיצות ההחלמה – כאן
- הרופאים הגדולים בהיסטוריה
- אלקמאון מקרוטון (Alcmaeon of Croton) – חוקר המוח ומערכת העצבים הראשון בהיסטוריה
- ימי הסנאל שלי – שיקומו של נער אוטיסט – מאמר ב3 פרקים מאת ירון מרגולין
- התפתחות הריקוד באיטליה חלק א' – הרנסנס
- תולדות האמנות החילונית ואמנות הריקוד באיטליה – חלק ב' מאת ירון מרגולין.
- התפתחות הריקוד בצרפת – ירון מרגולין
- התפתחות הריקוד בצרפת והמעבר לרוסיה ג'יל פרו – כוריאוגרף גאון – ירון מרגולין
- תולדות הריקוד ברוסיה חלק 2. מאת ירון מרגולין
- חתך הזהב'
- הפאסטיון המאהב של אלכסנדר הגדול Hphaestion
- לסדרת מאמרי – מבוא לתורת הגוף-נפש המודרנית – חלק א
- לאוקון – יצירת מופת
- מי את לה פמיליה?
- אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון
- תולדות האמנות החילונית ואמנות הריקוד באיטליה
- ג'ונטו פיזאנו מייסד הרנסנס האיטלקי בציור מאת ירון
- פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי
- פיטר דה הוך – גאון ומוביל דרך
- השבועה ההיפוקרטית – העדויות על קשרים פיננסיים של רופאים עם תעשיית התרופות, הולכות ורבות, האם השבועה מופרת כיום?
- פייר בושאן – האיש שהציל את חגיגת הנישואין של לואי ה-14 מאת ירון מרגולין
- האסכולה הונציאנית (ציור) חלק א' מאת ירון מרגולין
- ולנטין דה בולון צייר גאון – ירון מרגלין בפתח התערוכה בפריז של ולנטין דה בולון
- אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון
- ברתולומאיוס שפרנגר
- תודעה שלילית – צל על המחשבה
- Negative Consciousness – A Shadow over Thought
- תזונה: צוואת הרפואה הקדומה שהוזנחה
- בדיקות חדשות יכולות להציל חיי חולי כבד שומני 16 שנים טרם זוהתה המחלה
- שיחות ההחלמה ושיחות בין ידידים – על ההבדלים ביניהן
- הפסיכולוגיה הטיפולית וההוליסטית – תולדות הפסיכותרפיה
- תרופות הרגעה שמשאירות אותך רעב וחרד – ציפּרָלֵקס, פּרוֹזַק, פלואוקסטין
- מגילת רות האלמנה שיצאה ממרחב הנוחות
- יש פתרון כולל לבעיות הקשורות לדימוי עצמי, חוסר בטחון וערך עצמי נמוך – דופמין
- חרדה
- והדרך לזכייה בבריאות מחדש
- מסלול איתות חדש במוח שמווסת אכילה מופרזת
- רוצה להחלים בצורה מלאה מסוכרת
- להחלים מאי ספיקת כליות ללא תרופות
- חולשת שרירים וירידה בתפקוד השרירים. כאבי שרירים, אבדן שריר, אבדן מסת שריר ומיופתיה.
- בני-על – האם יש גבול ביולוגי למספר השנים שאדם יכול לחיות?
- ריפוי טבעי: הדרך לריפוי ממחלה כרונית קשה שמונה עקרונות היסוד של ירון מרגולין
- שלושת התוספים החשובים ביותר לאדם מעל גיל 55 — גישה טבעית וזהירה
- מחסור בברזל
- קלוטו – האם קלוטו הוא מעיין הנעורים הזורם במערה מוסתרת וסודית?
- לא עומד לי דיקום הטסטוסטרון והאון – בלי תרופות, עם דרך אמיתית
- כורכום גילוי הכורכומין, מרכיב של תבלין הזהב, ופעילויותיו האנטי דלקתיות וביולוגיות מופלאות
- מיקרו-תזונה – ויטמינים ומינרלים
- להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות
- סגולותיהם של זרעי החרדל
- חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון
- ניתוק רגשי – על הקורוציונה
- די לכאב
- ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.
- התודעה השלילית
- ביקורת מבזה
- מחשבות ואורח חיים כדי להתמודד עם מגיפה של מחלות כליתיות
- קמח קליפות בצל ותה קליפות בצל – מתכון
- אבחון מוקדם למחלת הכליות יכול להציל חיי אדם
- פורינים חוץ תאיים ותחזוקת הכליות
- פחד גבהים – מהו פחד גבהים וטיפול
- חומצת שתן נמוכה, או היפואוריצמיה (Hypouricemia)
- התערבויות בניהול רגשות, מחשבות ואורח חיים כדי להתמודד עם מגיפה של מחלות כליתיות
- הפרעה אנדוקרינית
- סמנים ביולוגיים (Novel Biomarkers) ובדיקת כליות מוקדמת ככל האפשר – מצילה חיים
- Yolu – Yaron Margolin, Böbrek İyileşmesi Ustası’nın Sekiz Temel İlkesi
- หลักการฟื้นฟูไตทั้งแปดประการโดย ยารอน มาร์โกลิน –
- Natürliche Heilung – Der Weg zur Heilung von chronischen ErkrankungenDie acht Grundprinzipien von Yaron Margolin, Meister der Nierenheilung
- Learn the 8 Principles That Revive Kidney Function
- Sanación natural: El camino hacia la recuperación de una enfermedad crónica grave – Ocho principios fundamentales de Yaron Margolin, maestro en la recuperación renal
- Vous pouvez guérir de l’insuffisance rénale – Les huit principes fondamentaux de la guérison naturelle de Yaron Margolin
- Weg zur Heilung von chronischen ErkrankungenDie acht Grundprinzipien von Yaron Margolin, Meister der Nierenheilung
- Learn the 8 Principles That Revive Kidney Function
- Sanación natural: El camino hacia la recuperación de una enfermedad crónica grave – Ocho principios fundamentales de Yaron Margolin, maestro en la recuperación renal
- Vous pouvez guérir de l’insuffisance rénale – Les huit principes fondamentaux de la guérison naturelle de
