פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי

המתאגרף, פסל שיש (1992 Pugile) יצירת מופת לפרנצ'סקו מסינה – Francesco Messina.

פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina הוא אחד הפסלים הבודדים שהצליח כמו אלברטו ג'קומטי Alberto Giacometti (שווייץ, 1901-1966)   להפיח "רוח חיים" בפסליו, מה שהופך אותו לייחודי ונעלה מעל כולם. אלהים באדם קראתי למאמר בשל יכותו הענקית של האדם שחיפש אחר היופי, מצא אושר ומשמעות, כשהלך בעקבות ליסיפוס ועלה בכשרונו כמעט על כל הפסלים הגדולים בהיסטוריה שלנו – עולמו של גאון.

פרנצ'סקו מסינה 1900-1995 – Francesco Messina.

פסל גדול נולד אחת ל-500 שנים, ללא ספק פרנצ'סקו מסינה שזכה להשראה דוגמת ההשראה לה זכה ליסיפס (אחד מגדולי הפסלים של יוון הקדומה) אחריו הלך פרנצ'סקו מסינה באהבה עמוקה, כאדם שמצא אח אבוד  – הפסל האיטלקי הזה, מסינה, הגם שהיה אדם שנוי במחלוקת היה אמן גדול באמת. פרנצ'סקו היה ליוצק ברונזה אגדי כמו ליסיפוס היווני שנולד בסיקיון שביוון העתיקה בסביבות שנת 390 לפנה"ס. אוטודידקט, גאון, היה ליסיפוס, אחד שלמד את מלאכת האמנות אצל בעלי מלאכה עתיקים ויצק ברונזה בעיר מגוריו נודע במיוחד פסלו הראקלס פארנסה, (בידנו רק ההעתק הרומי Hercules Farnese – כאן), שמוצג במוזיאון הלובר. מסינה החל כילד לומד/עובד. את המתאגרף של ליסיפוס (Λύσιππος) מקווירינאלה (ע"ש אחת משבע גבעות רומא. הגבעה נמצאת צפון-מזרחית למרכז רומא ההיסטורית, עליה נמצא הפסל), פרנצ'סקו מסינה פגש אותו ברומא – במוזיאון הלאומי של רומא, מתאגרף מעורר הערצה – פסל אדיר של גאון – ליסיפוס הנציח מתאבק כאדם בשל, מבוגר, גופו פצוע, אפו שבור והוא יושב בעייפות על גבי סלע, וגדולתו עומדת לו כמשענת לגבו, אבל עתידו לוט בערפל. כאן גדולתו של פרנצ'סקו פגשה בגדולת המורה הקדמוני שהגיח אליו בהפתעה מיוון, נפשותיהם חברו והטרנספורמציה שהמפגש יצר הובילה את הצעיר האיטלקי אל נבכי האמת הגדולה – העייפות הנשגבה של ענקי הרוח, אליה עוד ישוב ויעצב אותה ולא ירפה עד שתככב בעבודתו גם כשהיא נושקת לחשכה – למשל, מאסטרפיס של סוס ברגעיו האחרונים – אותו הציב בקטניה, אבל גם ברומא מונח חלקו. מכל מקום הפסל של ליסיפוס השתמר בשני עותקים רומיים מן המאה הראשונה לפנה"ס, שניהם התגלו בגבעה הרומית קווירינאלה בשנת 1885 ועל שמה שם הפסל, הוא הפסל שמציג תשישות והעדר "יופי" על נושא זה פרנצ'סקו שב ועבד, אולי לא רק בגלל התשישות.

Pugile המתאגרף של ליסיפוס פסל ברונזה מופלא מהתקופה ההלנית "המתאגרף מקווירינאלה" שפוסל על ידי ליסיפוס, והתגלה בשנת 1885.

תחילה פרנצ'סקו מסינה יצר מתאגרף בהשראתו של ליסיפוס בשנת 1956 Pugile – מתאבק – דוגמא שפגשתי ביומה האחרון של התערוכה לכבוד פרנצ'סקו מסינה בטאורמינה, ב- Palazzo Ciampoli la mostra (שם הוצגו 58 עבודות בהן הסוס הגוסס והמתאגרף המופלא) ב  15.6.2019 הייתי שם. פעם נוספת בה מסינה ניגש לנושא ה-Pugile הייתה בשנת 1992 -אז הוא היכה את העולם בתדהמה – תצלום של מתאגרף זה (1992) הנחתי בראש המאמר.

השרירים והכוח הרוחני – החדרים: Canone, " -Ballerine" רקדנים" ו "קוואלי" Cavalli, כלומר סוסים הם חגיגה של כוח הרוח ועוצמה של יופי. ניכר שזה הנושא המרכזי של פרנצ'סקו מסינה לצד האהבה והכבוד להישג את שבא במאמץ ולהכנה לקראתו. ההכנה, הבטרם – לא רק הכוח השרירי של מתאגרפים, רקדנים, וביטוי רגשי מורכב של רגעים גדולים בחיי האנשים: העמדה של כוריאוגרף, מתחרה כאן עם מיכאלאנג'לו, גם עם יכולת הארגון בחלל של רודן, לו ושרירים חשופים במתח עם ליסיפוס, מחשבה עמוקה, מבט לעתיד או המתנה דרוכה למתקפה חדשה; תצוגה של ההורמונים (השחיין) גם למות (הסוס הגווע) ודויד. זו שירה לגוף הגמיש, להמתנה – מומחיותם של גדולי הרקדנים (הם קוראים לה הכנה – פרפרישן) והתנוחה (פוזה), יש כאן רוח ותנועה של נפש נעה – לפסל מסיציליה ישנה הערכה וחסד מוכחים אל עוצמת הנפש וטבעה טבועה ושלובה בפסל כאילו היא שפרצה ועיצבה אותו ככוח זורם מבפנים החוצה. מדובר בוירטואוז, בשליטה מושלמת בטכניקת הפיסול ומתוך קרבה נפשית מאוד אינטימית לענקי הפסלים מהמדינה השכנה, וגם מאיטליה עצמה למשל ראש האצולה הפלורנטינית בנבנוטו צ'ליני.

למאמרי


Nuotatore Francesco Messina השחיין פרנצ'סקו מסינה, עוד לא קורה כלום והשחיין אפילו לא קפץ למים ובתוך העמידה הזו וקשירת החבל על מותניו מתרחש עולם שלם של התבגרות והעצמה עצמית, ריכוז טבעי חלקו הורמונלי ומיומנת שעוד רגע תצא להתאמת עם הסביבה הקרובה לה – צילם ירון מרגולין.

המחווה של התערוכה לרקדנים מציגה מחזור מדהים של רקדניות, עם ציטוטים מהקטעים הגדולים שלהן מ"לה סקאלה" במילנו, בה פעל ג'יל פרו האגדי – הכוריאוגרף של ג'יזל.


Danzatrice Francesco Messina הרקדנית פרנצ'סקו מסינה – צילם ירון מרגולין.

פרנצ'סקו מסינה מתמקד כאן בקרלה פראצ'י, ליליאנה קוזי ואידה אקולה, שהיו דוגמניותיו – עבודה יוצאת מן הכלל שמעוררת דחף להשוות עם פסלים של פסלים אחרים (רודן, דגה) שהתמודדו עם נושא זה ולא בטוח שבאותה מידה של הצלחה.

ביאנקה – פרנצ'סקו מסינה – השקט של אשתו ביאנקה פושסטי קליריסי (בשיש ובקרמיקה רב-שכבתית), הם פיסול שמעצב חוכמה, ורגע בו הכוח המתהווה בנפש מבשיל לפרוץ קדימה – זהו דיוקן מעורר השראה, צילם ירון מרגולין – Francesco Messina – Bianca Fochessati Clerici

אני מבקש לדבר גם על התנועה הפנימית, על המוזיקה, למשל, עמדת השקט כפי שעיצב מסינה בדיוקן של אשתו ביאנקה פושסטי קליריסי (בשיש ובקרמיקה רב-שכבתית), הם פיסול שמעצב חוכמה, ורגע בו הכוח המתהווה בנפש מבשיל לפרוץ קדימה – זהו דיוקן מעורר השראה –

נחזור לפסל הגדול פרנצ'סקו מסינה – הסוס הגווע

הסוס הגוסס – 1964 – הסמל האמנותי של הטלויזיה הממלכתית ומימין עומד פרנצ'סקו מסינה, אוחז בשתי ידיו מאחרי גבו. הפסל מנציח בעוצמה את רגעיו האחרונים של סוס אציל מתפרץ, אולי הוא נפצע למוות, בקרבות עם חבריו, ספק רומז מסינה למה שמסתירים – הימים האפלים, רגעי הבושה, אולי של מלחמת העולם השנייה, ההתחברות לנאצים, הפשיזם האיטלקי והמפלגה שעם רעיונותיה הזדה וגם חבר אליה – הוא ובכוחותיו האחרונים, מהתשישות האיומה, מהקרבות נוכח החיים, הזכרונות ורגשי האשמה נראה מרים ראש נוכח הכוכבים – וצורח – טרבלינקה או שארית מיצירת מופת של החרות.

בשנת 1964 קיבל פרנצ'סקו מסינה את ההזמנה המדהימה מהRAI – הטלויזיה הממלכתית – ביקשה את הפסל שכולם קוראים לו Cavallo Morente לרחוב ויאה מסיני – Via Mazzini חברת הרדיו והטלויזיה של איטליה דרשה פסל לחזית בניין משרדיהם וקיבלה יצירת מופת – פסל שמתמודד ומתאר את רגעיו האחרונים של סוס אציל שנפצע למוות, בקרבות עם חבריו, ספק רומז מסינה למה שמסתירים – הימים של מלחמת העולם השנייה, עת מפלגתו התחברה לנאצים, הפשיזם האיטלקי – והיטלר הם הפשיסטים או חברותו  גם נתנו לו את המשרה הנחשקת באקדמיה לפיסול, לא כשרונו – חברותו – אבל על כך בהמשך. הסוס הזה לרוב הדעות גווע, ובכוחותיו האחרונים, מהתשישות האיומה ומכל שאר המאבקים בנפשו כמי שמזנק ממעמקי האדמה עם מטען שאיפות לחרות, מרים ראש נוכח הכוכבים – וצורח – ניצחנו. יצירת מופת מרגשת ומרשימה עד כדי כך שגם הולכי הרגל יעצרו את נשימתם נוכחותה. ניצחנו! מי כאן ניצח; היהודים את האיטלקים ואת הגרמנים. לוחמי החופש של אמריקה הלטינית הצדק ההומני של ראשוני הרנסנס – לאט לאט יחשוף מאמרי את תעלומת הניצחנו הזו!

"כמו ברבור ששר את נשמתו ברגעיו האחרונים" כתב בגאוה הפסל פרנצ'סקו מסינה – על  הסוס הגווע – Francesco Messina 1999 – Cavallo morente – שיצר עבור קטניה. צילם ירון מרגולין

רגעים מחיים מלאים בעשייה והכרה – ימים של פסל ענק

פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina נולד (1900) מצפון להר הגעש אטנה בבלינגאגלוסאין Linguaglossa עירה קטנה, היושבת על לשון לבה החודרת אל הים כעדות לאחת ההתפרצויות של האטנה, מצפון לקטאניה (סיציליה). בהיותו תינוק בשנת 1901 המשפחה שלו הגיעה לגנואה מתוך כוונה לעזוב את איטליה ולחפש את מזלה באמריקה, אבל המשפחה לא מימשה את תקוותה להגר. הם נשארו בעיר הצפון מערבית גנואה. כאן חי הפסל המחונן פרנצ'סקו מסינה והעביר את ילדותו שהייתה ככל הנראה ילדות ממש קשה.

Messina Francesco, Fanciullo – ילד – פרנצ'סקו מסינה

למעשה הוא גדל בביתו של ויקו פוסה דל קולה Vico Fosse del Colle, ממש ליד מקום הולדתו של פגניני, אבל כפועל שיש בסדנה של פועלים בגנואה. את לימודי החניכות שלו החל עוד כשלמד בבית הספר היסודי, שם בסדנאות ריגאסי וקלגארי, (משנת 1907 ובמשך שלוש שנים – עד שמלאו לו 9 שנים.

Francesco Messina הסוס הגווע Lo stallone, 1969 פרנצ'סקו מסינה. צילם ירון מרגולין.

בסדנאות ריגאסי וקלגארי פרנצ'סקו מסינה פגש את הייעוד שלו והפך את העבודה הקשה להזדמנות למעשה היה כאן חמש שנים – במקום הזה מדרגת פועל הוא החל לפתח מיומנות שצמחה והביאה אותו, מאוחר יותר לביטוי האמנותי בדרגות הגבוהות ביותר. ילד שהתחיל מוקדם, ומצא כתובת לחינוך הפורמלי הראשון שלו כפסל.

1949- Eva – חוה – פרנצ'סקו מסינה

בשנת 1909 החל מסינה ללמוד לשנה (1910) בקורסים (חוגים) לציור אצל הפסל המוערך בטיסטה טסארה scultore Battista Tassara. (מסינה זכר אותו לטובה ובשנת 1916 יצר לכבודו מדליית גבס שהוצגה בבתי הספר ללימודי ערב של הפועלים).

Messina Francesco, Davide -דויד של פרנצ'סקו מסינה הוא שירה גדולה על נער שמקרין יופי פנימי עם קורטוב של גבריות כפרית – נער פרברים למוד סבל, בהחלט לא מודל יופי זכרי למיכאלאנג'לו – דוד זה משכנע אותך יותר בדוידיות כשהוא אוחז בסכין מבלופטו אבן בכף יד שמאלו. נוגע בה. לא נשען עליה. כשומר מרחק מהאבן – כמי שחש בחומרת נוכחותה והמעשה, ששימוש בחרב יושיעו ממנו. אחרי הכול חרב היא כלי זין של גבר ואבן מתאיתה לילד שמבקש לשמור לעצמו הרבה פתחים לנסיגה זריזה – אנחנו מכירים את גורלו של דוד אך עבור דויד של מסינה ניכר שעתידו לוט בערפל וכשבהווה הוא אוחז בסכין, ספק בחרב בעמדת ילד משחק ולא כגבר שיוצא לקרב, הוא נותר גברי – המבט לא מותיר ספק. מיד אתה מבין שמדובר באיש חכם שיודע להגן על כבודו, גם על עתידו, שקול. דוד שלנו כוללת את אגדת דוד שהועשרה על-ידי כתבים פוליטיים מתוחכמים ודויד Davide שלו – יושב כילד עם נפש של נחש עוד רגע הוא נער מתבגר, ואז תראו את הנחש בתפארתו – הוא, לא נמצא ברגע הגדול. להפך באקדם שבין הרגעים, בצומת כשמש העולה מהמזרח: כבר לא לילה אך טרם בקר ובכוחה לבשל את הטבע שלנו והינה הוא ביושבו מקורב יותר אל השחיין (Nuotatore – ראו למעלה) שמוצג בטאורמינה קרוב אליו, בצדק, בא ללמדנו שדוד שפגשנו בעבודותיו של דונטלו (ברג'לו – פירנצה, עומד) או מיכאלאנג'לו – מיותר להבנת דמותו הפנימית כי עוצמתו, כפי שמוצגת על-ידי מסינה, היא צורה חדשה של טרם. פוטנציאל לעשייה גדולה. ראינו את ה"טרם הזה" בביאנקה – הפורטקט של הרעיה כאלה נשגבת- הפוטנציאל הוא נושא שאפילו רמברנדט לא העז להתמודד איתו – הוא נמצא גם בפסל הילד שמכונה כאן שחיין ושוב הוא כאן הילד שמחזיק בחרב – זה דויד היושב ומכין מזימה גדולה – דויד בטרם. רק מסינה מסוגל לעצב דויד יושב בטרם והוא עולה כניצב על כל הדוידים העומדים – כי הדויד של מסינה שמורכב לדעתי מהחומר הדוידי הצלול ביותר שנוצר עד כה הוא הדויד שלנו. בראבו פרנצ'סקו מסינה. רשם וצילם ירון מרגולין

בשנת 1913 נכנס פרנצ'סקו מסינה לעבוד במשך שנה (1914) אצל הפסל הגנואי ג'ובאני סנוזי-Giovanni Scanzi, אמן שיותר מכול פיסל בבית הקברות המונומנטלי של Staglieno (מכיל כ 50 מונומנטים שנוצרו על ידי המורה של מסינה, כולל קברים של קרלו די G.B. קאזלה (1877), ג'אקומו קרפנטו (1886), אליסה פאלקונה (Cippo No.1024, 1893) וג'אקומו פאסטורינו (1896). עבודות של Scanzi  נמצאות כיום ברחבי גנואה, כולל שטחים ציבוריים, הבזיליקה של סנטה מריה Immacolata, הכנסייה של הלב הקדוש ואת סן ג'אקומו די Carignano ועוד כנסיות, אצלו למד פרנצ'סקו שהיה למסינה.

פרנצ'סקו מסינה – רקדנית. פסל מרחף.

בגיל 16 (1916) זכה הנער לקמצוץ הכרה, הוא השתתף בפעם הראשונה בתערוכה השנתית של האגודה לקידום האומנות בגנואה, במסגרת זו שב פרנצ'סקו מסינה והציג כמעט ברציפות עד גיל 32 ( 1932 השנה בה עזב את גנואה). מעט עבודות נשארו להעיד על גדולתו כנער פסל משום שהוא הרס אותן בזו אחר זו. וזאת משום שלא היה מרוצה מהתוצאות שהששיג. שנת 1918 מלבישה עליו מדים צבאיים. מסינה היה אז בן שמונה עשרה ומאוחר יותר הקדיש מסינה 7 עבודות לזוועות שצבא יכול לעשות כשלא את צבא איטליה בחר לבקר, לא את הפאשיסטים ולא את בני בריתם אבל על כך בהמשך.

סופו של פשיסט –  ירון מרגולין, בסלפי עם הסוס הגווע (1999) לפרנצ'סקו מסינה – יצירת מופת עבור העיר קטניה שלא כיבדה – אותה בסופו של דבר. אולי היא זרקה אותו הצידה. היצירה העוצמתית לא הוצגה בכיכר המרכזית שעבורה הוא נוצר -Catania – Piazza Federico di Svevia, אבר המין הזכרי לא התאים למוסר האזרחי של אנשי סיציליה המזרחית – מסיבה זאת הוזז הפסל האדיר כנקמה לכיכר ויטוריו עימנואל piazza vittorio emanuele catania, אבל הזין הגדול נשאר חשוף בגלל הגסיסה וההתרסקות האחרונה של הגיבור על הגב. כך שהיצירה הגאונית יותמה, גם שם "זה לא עבד" ובשנת 2014 הוזז שוב הסוס הגווע והאגדה של מסינה מהכיכר – הפעם לכיכר גלטאהpiazza galatea catania כאן  – אולי מונח, ספק זרוק בגובה הדשא, כדי שאזרחיה העדינים (לכאורה) לא יבחינו בו ויזכרו שבנם היה חבר במפלגה הפשיסטית – Stallone Ferito (Francesco Messina) – Yaron Margolin selfie with a masterpiece – Francesco Messina 1999- Cavallo morente.

שנתיים לאחר מכן (1922) פרנצ'סקו מסינה החל להציג את עבודותיו באופן קבוע בביאנלה של ונציה ובין 1926 ל -1929 השתתף בתערוכות שאורגנו על ידי קבוצת האמנות Novecento Italiano במילנו.

Francesco Messina

רודן – בשנת 1923, בפריז, מסינה פגש את רודן, שעזר לו ככל הנראה למקד את ייעודו כפסל קלאסי-נטורליסטי. לאחר תקופה קצרה, הוא חובר ומתמקד בדוגמאות הענק של המסורת האיטלקית ובמיוחד על האדונים של המאה הטוסקנית החמש עשרה, בנבנוטו צ'ליני, דה וינצ'יומיכאלאנג'לו. בשנות השלושים הוא כבר בדרך ייחודית משלו שבשיא פריחתה הראשוני ביצע את סדרת הבוקסרים המצליחה וקיבל עמלה רשמית חשובה, כולל חזה הברונזה של הקרדינל שוסטר והעבודות המונומנטליות של העיר פאביה. שתוזכר בהמשך.

פרנצ'סקו מסינה, דיוקן עצמי. בתערוכה הראשונה של המאה העשרים האיטלקית ושאליה הוזמן מסינה, (מילאנו 1926) הוא הציג את הדיוקן העצמי שלו ופגש את ארטו מרטיני.Self-portrait by the Italian sculptor, Francesco Messina.

ארטורו מרטיני (1889-1947) היה אז פסל איטלקי מוביל. אבל הכוכב היה הנער. ללא ספק פרנצ'סקו מסינה (26) כבר היה גאון ובדרך נס ואולי כי מדובר באיטליה גם זכה להכרה הולכת וגוברת. הוא נע בין קלאסיזם קדום ונשגב לרגעים רומנטי מאוד ויש אפילו שרואים בו את המודרניזם, אך אם האחרון, הנמוך בזרמי האמנות נמצא מבלי לאבד את העומק ואת הרגש.

פרנצ'סקו מסינה – הרקדנית. צילם ירון מרגולין.
Dancer by the Italian sculptor, Francesco Messina.

כן, פרנצ'סקו מסינה היה חבר במפלגה הפשיסטית (הלאומית Partito Nazionale Fascista, PNF) – המפלגה דגלה בערכים פשיסטיים ולאומנות והתנגדה לדמוקרטיהליברליזםסוציאליזם וקומוניזם. ובתקופה מסוימת לקח חלק פעיל במה שכונה הפיסול הציבורי של איטליה, על פרק זה התקשתי להשיג חומר ארכיוני בבואי לכתוב על הפסל הענק של האיטלקים, האם הם מגוננים  על עברו,  עברם בהסתרת מידע?

אחד מ-7 תבליטי הזוועות של המלחמה הבלתי נסלחת – המלחמה, אבל לא זו שבה השתתפה איטליה בהסכמתו המלאה של פרנצ'סקו מסינה הפשיסט
לצד היטלר – פרנצ'סקו מסינה – לכאורה, ההומניסט, מתלונן על מלחמת יום הכיפורים.Francesco Messina

בשנת 1926 החל לצאת את גבולות איטליה תחילה אל המוזיאונים הגדולים של אירופה, במיוחד לפריז בפריז הוא פוגש את חבורת האמנים האיטלקים שהתגוררו אז במרכז התרבות האירופאית. אבל גם את רודן שהוזכר לעיל.

הסוס הגווע – פרנצ'סקו מסינה – יצירת מופת 1999.

שמו הולך לפניו, הוא הרבה להציג גם במילנו ובשנת 1932 כבר עזב את גנואה (בגיל 32) לטובת מילאנו שהציפה אותו באהבה. במילאנו בשלב זה הוא כבר אחרי כמה שנים של פעילות. במילנו פעל מסינה ביוזמות תרבותיות שונות ובתי יציקה. בתקופה זו הוא פגש אמנים ומשוררים חשובים כמו סלוואטורה קואסימודו, אלפונסו גאטו, סרג'יו סולמי, ומרגריטה צרפתי. (Salvatore Quasimodo, Alfonso Gatto, Sergio Solmi, Margherita Sarfatti).

פרנצ'סקו מסינה

באותן שנים נכתב עליו (קרלו קארה): הפסל של פרנצ'סקו מסינה פשוט וגרנדיוזי, מאופיין בהליך אידיאליסטי וקלאסי, המסוגל לתת חיים לצורות שהופכות ל"תמונות מושלמות – אידליות".

Regisole – קרני השמש המרצדות – לפני הנידוי, בשנת 1937 זוכה פרנצ'סקו מסינה בהזמנה יוצאת דופן מהעיר Pavia פאביה עיר הנמצאת בצפון איטליה, ובירת נפת פאביה במחוז לומברדיה. העיר מבקשת ממנו לבצע עבורה את אנדרטת הרכיבה על סוס בשם Regisole הכוונה שתוצב בכיכר המרכזית של העיר בפלאזה דואומו. מדובר ביצירה מדהימה ויוצאת דופן בעוצמתה, חשיבותה ויופיה. Regisole הוא מושג בפאביה – ומסינה, כהרגלו, עמד באתגר.

בתקופה זו (שנות ה -30 של המאה ה -20) הציג פרנצ'סקו מסינה בתערוכות קולקטיביות חשובות של אמנות איטלקית בברצלונה, בברלין, בגטבורג, במינכן, באוסלו, בפאריס, בסאו פאולו, בציריך, תוך כדי כך המשיך לקבל הזמנות ולבצע פסלים שונים בערים רבות באיטליה.


פרנצ'סקו מסינה – Francesco Messina 1992. בשנת -Pugile 1956 – המתאגרף. הוא שב לנושא המתאגרף והיכה את העולם בתדהמה עם המתאגרף שעיצב בשיש – במאמרי הוא צילום הפתיחה – כולם בהשראת המתאגרף של ליסיפוס
כיום הפסלים של פרנצ'סקו מסינה מוצגים במוזיאונים מפורסמים ברחבי העולם: בברן, ציריך, גוטנברג, אוסלו, מינכן, פריז, ברצלונה, ברלין, סאו פאולו, בואנוס איירס, ונציה, מוסקבה, סנט פטרבורג, וינה, וושינגטון, טוקיו – צילם ירון מרגולין.

כיום הפסלים של פרנצ'סקו מסינה מוצגים במוזיאונים מפורסמים ברחבי העולם: כמצוין בכיתוב לצילום למעלה.

פרנצ'סקו מסינה העלמות – Francesco Messina : Le Grazie (una delle tre) (1959)

שנתיים לאחר שעבר למילאנו (ב-1934) הוא קיבל מהפשיסטים את הפרופסורה המיוחלת, והקבועה כביכול באקדמיה לפיסול שבאקדמיה של האמנויות היפות די בל ארטי די בררה. פרנצ'סקו מאוד חשק במשרה של אדולפו וילט זכה בה וגם איבד אותה כשסולקו הפשיסטים והיטלר נוצח והתאבד בבונקר של ברלין.

Claudine Francesco Messina – פרנצ'סקו מסינה – קלאודין. צילם ירון מרגולין

בשנת 1938 נערכו ברומא שתי תערוכות אישיות של עבודותיו. וב -1942 פרנצ'סקו מסינה הציג חמישה עשר פסלים ושבעה עשר רישומים בביאנלה ה23 שבונציה וזכה בפרס הפסלים (ביאנלה ה -23 בוונציה).

קולומבוס של פרנצ'סקו מסינה עבור ציאורי שבנפת גנואה פשוט (Chiavari) מדהים – ואז הוא כספן היהודי שהיה איטלקי בשירות ספרד, הנשלף מן העמוד ומזנק אל האופקים ונחשב לאחד מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות, קיבל את הקרקע הנחשקת – זו המשרה, או הכיסא של אדולפו וילט (1934- di scultura dell’Accademia di Brera succedendo ad Adolfo Wildt. Francesco Messina.

התפקיד הנחשק – משרה באקדמיה שהוזכר לעיל, בשנת 1934 הושג לא רק בזכות היותו פשיסט בדעותיו וכחבר המפלגה – לצורך זה פרנצ'סקו מסינה נאלץ להתמודד בתחרות על האנדרטה לכבוד כריסטופר קולומבוס שנושאה מאסרו של כריסטופר קולומבוס עבור העיר צ'יאווארי – Colombo bandito dalla città di Chiavari שבנפת גנואה על הריווירה האיטלקית – מסינה יצר מונומנט עוצר נשימה שבזכותו ניצח בתחרות וזכה במשרה. יאמר שלזכות התחרות הזו ושאפתנותו ה"פוליטית" זכינו באנדטה מדהימה והוא זכה גם במשרה הנחשקת והיה יו"ר המחלקה לפיסול של האקדמיה די בררה Accademia di belle arti di Brera, תפקיד שהיה עד אז שיך לWildt אדולפו וילט. יצויין שבשנת 1936 הוא מונה למנהל האקדמיה די בררה, שבה הוא יישאר עד 1944. (תקופת נידויו) –

ה "Regisole" האגדי של פרנצ'סקו מסינה. הרגיסולה – שם שמחייב ומאתגר ופרושו נביעה של זהב שכן הברונזה המקורית שיקפה את קרני השמש המנצנצות עליה. אחרים מתרגמים פשוט "מלך השמש" ובאיטלקית מוצאים הקשרים למילה חייל רומי רג'ין ושמש "סול". פסל מדהים שעמד בכל הציפיות והשיב את הסמל לפאביה.

Regisole – קרני השמש המרצדות – לפני הנידוי, בשנת 1937 פאביה מבקשת ממנו לבצע עבורה את אנדרטת הרכיבה על סוס בשם Regisole בכוונה שתוצב בכיכר המרכזית של העיר בפלאזה דואומו. מדובר ביצירה מדהימה ויוצאת דופן בעוצמתה, חשיבותה ויופיה. Regisole הוא מושג בפאביה – סמל ופסל היסטורי מהמאה ה-3 לפנה"ס (471–526) שעמד כאן מאות שנים עד שנהרס. למעשה יצירתו של פרנצ'סקו מסינה אמורה לשחזר ולהתמודד עם המודל העתיק מעין עותק חי של סמל העיר שנהרס על ידי החוליגאנים הקנאים של המהפכה הצרפתית והוא הצליח גם במשימה זו ומעל ומעבר לכך. הפסל הוקם הוא יצר אותו בשנת 1937. – פסל של ​​גיבור רומי אולי אפילו היה זה הקיסר (מרקוס Aurelius?) פסל כל כך חשוב שבשנת 1786 נהרס על ידי ג'ייקובינים פביאן שראו בו סמל למהפכה French Revolution וייצוג המלוכה. הימים היו ימי המהפכה הצרפתית וזו הייתה הזדמנות לחסל יצירת מופת עתיקה. הפסל המקורי היה כה חשוב שאפילו הצללית שלו התנוססה על חותמת העיר הרשמית.

Regisole Francesco Messina

השם "Regisole" מחייב ומאתגר שפרושו נביעה של זהב (או שמש – "סול") שכן הברונזה המקורית שיקפה את קרני השמש המנצנצות עליה. אחרים מתרגמים פשוט "מלך השמש" ובאיטלקית מוצאים הקשרים גם למילה חייל רומי (רגין). הפסל היה מתמיד מאוד מפורסם. ידוע למשל, שהיה נערץ על ידי המשורר הגדול, מבשר ההומניזם והרנבנס פרנצ'סקו פטררקא ומאוחר יותר גם על לאונרדו דה וינצ'י. בשנת 1490 רשם דה וינצ'י ביומנו Leonardo da Vinci, המתעד את ביקורו בפאוביה (יוני 1490) על גליון קודקס אטלנטוס, לאחר שהתבונן ברג'יסולה רשם: "חיקוי של יצירות עתיקות בהחלט ראוי לשבח יותר מאשר העתקים של עבודות מודרניות" – "the imitation of antique works is more praiseworthy than modern ones" הפסל החדש – 6 מטרים של ברונזה יצוקה -נתמך על ידי דוכן עשוי טרוורטין-travertine, הוצב בכיכר של פאביה מחדש – החייל של פרנצ'סקו מסינה – מצדיע לשמש.


Regisole Francesco Messina

יש להניח שגם פסל זה היה עומד בסטנדרטים של פטררקא ודה וינצ'י שילוב של עוצמה ורוחניות מרחפת כרקדן גדול על פני המוזיקה – מסינה הציב את מלך השמש שלו ה-Regisole בכיכר הדואומו piazza Duomo ב1937.

פסל מינרווה כל כך שיך לפיאצה דואומו, מושרש במסורת העיר פאביה, חלק מתפארת פאביה הקיסרית עד שמעטים מבניה יודעים כיום, שגם פסל זה של פרנצ'סקו מסינה הוא – אחד מגדולי האמנים מבני הפסלים, פרנצ'סקו מסינה, אשר תרם לפאוויה או פאביה את כשרונו תחילה פסל מינרווה לפאביה (1938) והפגין גאוה נשית. על פניה של המינרווה, מסינה קבע מצח מרווח, לסת חזקה ואף יווני, כאמן שעוקב אחרי הקנונים של ליסיפוס, בימים בהם האישה היתה סמל של יופי ועוצמה – לכן, בפרויקט המקורי מינרווה עמדה בחזה חשוף, כמנהג הגדולים, בזמנים של הגאונים העתיקים שהעלו על נס את האלות היווניות, או בפירנצה אך מאחר שבשנות השלושים – ימי הפשיזם וכל התייחסות ולו הקטנה ביותר לאבר מין או לעירום נחשבה שערורייתית כי כך זה בפשיזם, מועצת העיר, ביקשה ממסינה לכסות את שדיה וכך נותרו שדי האלה עד עצם היום הזה נעולים, תזכורת לעובדה שמסינה היה חבר במפלגה הפאשיסטית – Statua della Minerva Pavia Francesco Messina – רשם ירון מרגולין.

שנתיים לאחר מכן, שוב עבור העיר Pavia, הוא יצר עוד פסל והפעם את אנדרטה של אלת החוכמה מינרווה Minerva המזוינת.

פרנצ'סקו מסינה

בפרס הגדול לפיסול הוא זכה בביאנלה ה -23 של ונציה בשנת 1942.

1946 – לאחר השנים האפלות של המלחמה, המפלגה הפשיסטית וחברותו בה, הוא חזר למילאנו ויצר את דיוקנו של לוצ'יו פונטנה. שנה לאחר מכן כבש הפסל האגדי, פשיסט, בסערה את ארגנטינה שאיכסנה את הנאצים ברחובותיה. ב1947 מסינה מציג תערוכה גדולה של פיסול וגרפיקה בגלריה מולר בבואנוס איירס, וזוכה להצלחה מדהימה הן מבחינה מסחרית והן כאמן. ההצלחה המהדהדת הביאה אותו לאחר תקופה של בידוד ונידוי, אל כיסא הפיסול באקדמיה של בררה. מזלו מאיר פנים והוא מציג בארה"ב – יחד עם ארפ, ברנקוזי, אפשטיין, ג'אקומטי, לורנס, מרינו מריני, מור ופיקאסו (1949). התערוכה היא תצוגה קבוצתית הקולקטיב הבינלאומי השלישי בפילדלפיה.

1949- Eva – Francesco Messina – חוה – פרנצ'סקו מסינה – צילם ירון מרגולין

עשר השנים בין 1950 ו 1960 הן שנים של פעילות אינטנסיבית לפרנצ'סקו אשר, בנוסף לתערוכות אישיות רבות, יוצר יצירות וקבוצות פיסוליות עבור בית הקברות המונומנטלי של מילאנו, עבור הכנסייה הרומית של סנט אוג'ניו והצ'יטדלה מאסיזי. באותן שנים הוא יצר Pietà עבור קברו של המו"ל Cino del Duca בבית הקברות פר Lachaise המפורסם בפריז. איש לא מעז לכנותו הפסל של בתי הקברות.

את האנדרטה לכבוד האפיפיור של השטן יוג'ניו פאצ'לי שהיה – פיוס ה – 12 הנבל, שסייע לעלייתו הנאצים לשלטון בגרמניה נושא עליו כתבתי כאן (במאמרי על אוסקר – אדם מיותר לחברה האנושית, ועל 5 אנשים שהעלו את היטלר לשילטון בגרמניה, לא רוב בפרלמנט לא העם הגרמני – מזימה של כנופיה ערורה בת 5 אנשים ופאצ'לי לצד אוסקר גם פון פאפן וברונינג לקחו בה חלק. אני מזכיר במאמר על אוסקר (המיותר לחברה הטנושית), בין השאר, את הפגישה המתועדת מיום ה – 8 לאוגוסט 1931 בין פאצ׳לי לברונינג (Heinrich Brüning) שהתקיימה בוותיקן ברומא – ומסמכי הפרוטוקול שלה הודלפו (שלא במתכוון) לאחרונה לציבור, (ברונינג היה באותו זמן ראש הממשלה בגרמניה –קאנצלר – נציגם שלה הקאתולים בפרלמנט הגרמני) בפגישת ה 8.8.31: פצ'אלי הנבל אמר לו שהוא חייב להכניס את היטלר אל ממשלתו. על הסיבות לכך במאמרי – כאן ) פרנצ'סקו מסינה, כאדם שאינו נאמן לעצמו, יוצר פסל מלוקק, שבא לי להקיא בגללו על קברו, לתפארת דמותו של נבל  עבור הבזיליקה של סן פייטרו בשנת 1963. Monument to Pope Pius XII by Francesco Messina 1963 הגם שככל הידוע כפשיסט התנגד מסינה לכנסיה.

פאצ'לי – את האנדרטה לכבוד האפיפיור של השטן – פיוס ה – 12 שסייע לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה נושא עליו כתבתי כאן (במאמרי על אוסקר – אדם מיותר לחברה האנושית) עבור הבזיליקה של סן פייטרו ברומא האיש שבז כפשיסט וחבר מפלגה פשיסטית לערכי הדת  מעצב בשנת 1963 אפיפיור נבל ששרת את השטן.

Del grande Cavallo morente, Francesco Messina 1999 photo- Yaron Margolin Del grande Cavallo morente ראו גם הסוס הגווע בצד הדרך – בשנת 2014 הוזז שוב הסוס הגווע והאגדה של מסינה מהכיכר המרכזית בקטאניה– הפעם לכיכר גלטיאה – piazza galatea catania כאן היום הסוס – אולי מונח, ספק זרוק בגובה הדשא, כדי שאזרחיה העדינים (לכאורה) לא יבחינו בו ויזכרו שבנם היה אמנם אמן גדול אבל חבר במפלגה הפשיסטית – Stallone Ferito (Francesco Messina) – ירון מרגולין

בשנת 1966 יצר מסינה את אחת מעבודת המופת שלו סביב הגסיסה האדירה של סוס – פסל מפורסם שניצב ברומא משנת 1966. אלא שתחילה פגשתי דווקא את הגוסס הגדול באמת שלו. מדובר בסוס אחר, לא זה שעיצב כביכול לרומא (1966) ועומד כיום מול משרדי הטלויזיה הממלכתית, השארית או הסוס הראשון שזועק ניצחנו או טרבלינקה. את הסוס הנשגב משנת 1999 פגשתי תחילה זה שיצר פרנצ'סקו מסינה עבור קטניה  Catania – Piazza Federico di Svevia, מנשמתו, סוס שגורש מהכיכר המרכזית על שם פדריקו. המפגש שלנו התרחש במפתיע. זה קרה בתערוכה בטאורמינה – בארמון צ'יאמפולי (15.6.2019). נכנסתי לחדר ובום – נשמתי נעתקה לפתע, בהתבוננותי בו. כך פגשתי לראשונה את פרנצ'סקו מסינה – בבת אחת, ללא כל הכנה, בלי אקדם או טרם. מיד עמדתי נוכח אחד הדיוקנאות הגדולים ביותר שיצר פסל מאז העמיד צ'ליני את פרסאוס שלו בפיאצה של פירנצה. מבט אחד הספיק והתאהבות שלמה אחזה בי. וזה לא היה דיוקן של אדם ובכל זאת דיוקן – דיוקנו של הסוף בדמות סוס גווע – האהבה למסינה דרך הסוס. התרגשות שקשה לתאר אחזה בי והרעידה הכול נוכח הכוראוגרפיה המושלמת הזו עם הספירלה האינסופית של דה וינצי. וגם אם אחרי הכל רק המקט (הפסל הקטן מ- 1999) עמד לפני. לא הפסל הגדול, הענק, הפסל המקורי, אותו יצר עבור עיר הבירה קטניה (Catania – Piazza Federico di Svevia), עיר המחוז בו נולד מסינה – זו הייתה אהבה גדולה. בשנת 1964 התחיל מסינה ליצור את הסוס הראשון, אם תתבוננו היטב תתעוררנה שאלות כי למעשה הסוס הגווע וזועק צועק ניצחנו – "טוב למות בעד ארצנו" – זעקה של גיבור מנצח חלק ממחול גדול של קבוצת סוסים ולא גווע לשוא, לבדו או מסיבה סתמית, כסמל לחברת תקשורת ממלכתית. כולם יודעים שהפסל יצר אותו עבור בניין המשרדים של RAI Italian Radio and Television ב1964 ומ1966 ניצב ברומא. מתאר את מותו של סוס הנלחם על מקומו בקרב חבריו הסוסים – בהחלט מדובר בפסל שהוא שירה גדולה, ללא ספק מופת. אני מציג את הצילום שלו, כאן למעלה, מהתערוכה בטאורמינה, על רקע כיתוב והסבר, אבל עיקר הסיפור לא הפרופגנדה וכל האמת מופיעים דווקא בסוס עצמו – הסוס לא גווע ועל כך ראו בכיתוב לצילום האחרון של הפרויקט הזה כאן, בהמשך המאמר שלי. הקוראים בכיתוב מתחת לצילום השלישי מכאן למטה, גם יבינו למה אני מדבר על סוס השארית – ולא כמו כולם על הסוס הגווע בהקשר לסוס של הטלויזיה ברומא. כי מי שמבין באמנות לא יכול להקשיב לדברי הפרופגנדה שסותרים את מראה העיניים ומבקשים לנכר את חווית הנשמה.

סוס השארית – "כמו ברבור ששר את נשמתו ברגעיו האחרונים" כתב הפסל פרנצ'סקו מסינה על הסוס שכולם מכנים  – הסוס הגווע – Francesco Messina 1995– אבל יש גם סוס גווע ואת הסוס הגווע יצר מסינה רק בשנת 1999 – Cavallo morente הסבר בצילום למטה- צילם ירון מרגולין.

ליד סוס השארית עמד בתערוכה המדהימה בטאורמינה, בה ביקרתי, סוס אחר, נורא מהראשון, אדיר סבל, אפוף מסתורין ויופי קורס, כשהוא כבר לא עומד על רגליו (כסוס שעוצב לרומא) נשפך על גבו בספירלת רנסנס נשגבת, ואונו מזדקר לכוכבים, זועק כצועדי טרבלינקה – חיים, לא טוב למות למען החרות למען סימון בוליבר! סוס גווע ממש ואפשר לחוש את עוצמת הרוח, את התאווה לחיים, את כוחו של ארוס, ואת התשוקה לאהבה נוכח הסוף כקינה גדולה על יפי הנפש והבלורית שהלכו, על דודו, על מירון גרנות, על יורם איתן, אובדן ענק. זו רוחנו גם רוח סיציליה, ודווקא כאן מכל שהיה עד כה בשוכב הזה, על הגב ניכרת גדולת הפסל הסיציליאני, הילד שבא מכאן, מצפון קטניה, חייל בצבא איטליה והפשיזם– והסוס הקטן הזה הולך וגדל ומתנפח ממוקד פנימי נסתר – מול עיני המתבוננות בתדהמה מקודשת אז חשבתי בליבי, כמה שאני אוהב אותך הפסל פרנצ'סקו מסינה. ניכר בפסל הזה שהוכן מתוך רצון להבקיע זעקה גדולה לשרוד, כשורדים החיים בקרבנו, למשל, אימי חוה מרגולין שלא הצליחו חבריו של מסינה לשחוט בברגן בלזן, שורד השואף להנכיח את הצלחתו בכיכר גדולה כנביא צדק – אך לא, כי נדחק לצל בגלל עברו הרודף – צל ענק וגורלו של פשיסט ערור – fascismo שנשכל כאדם בצד הדרך של האמנות הגדולה.

הסוס הגווע – שאריות מעבודת הענק של פרנצ'סקו מסינה – Cavallo morente

את הסוס מהשאריות השגיבו ואת הנשגב זרקו בצד – המסע לרומא נמשך 3 ימים. היה ברור שלא יצליח פסל כזה לעבור במנהרות של הכביש המהיר – זנב בן 150 ק"ג, מדהים ביופיו הוסר לשם כך. הסוס חסר הזנב עבר. ב12 ביוני 1966 הסוס הגאה נכנס בשערי רומא – תראו אותו ברומא.

סודו של הסוס הגוסס כבר משנת-1966 הוא נמצא בויאה מאצ'יני Mazzini Via או מסיני Mazzini שברומא סוס שהיה לסמל – סוס גוסס. למעשה הוא ניצב שם כגוסס או גווע מנובמבר 1966, מפגין את כוחו ומרצו של מי שיגידו המבקרים – הממסד ועכשיו הוא סמלה של רא"י RAI המרכז לתקשורת ממלכתית, עומד בחזית הבניין הראשי שלה, אבל זו בחלקה, מראית עין, הצגה, לא כל האמת שמאחרי השאריות שמכונות כאן סוס מת. טוב, ה"סוס הגוסס", כך קוראים לו כולם: "סוס גווע", לכל הפחות באיטליה, אבל כשמסתכלים למעמקי הסיפור, אל ההיסטוריה של המעשה, עולות מיד מספר שאלות שהרי זה באמת מוזר לחשוב שסגן המנכ"ל, מרצ'לו ברנרדי, בחר בסמל מבשר רעות – גווע – לחברה שבראשה עמד – אולי, הסוס, במקור, לא נועד לכך כלל וכלל. אולי הוא שאריות מפרויקט אחר שדיבר על כיבוש ארצות וחרויות האדם. ואם מדברים על סמל של חברת תקשורת רדיו וטלוויזיה ממלכתיים ראוי שלאמת ימצא מקום ואפילו מקום קטן: אם כן הסוס אינו סוס הוא נהגה תחילה על ידי הפסל האלהי, פרנצ'סקו מסינה כאלמנט אחד מקבוצה פיסולית בת ארבעה סוסים ומרכבה שעליה היה אמור להופיע סימון בוליבר (1783 – 1830) המשחרר הלאומי של רפובליקות ונצואלה, פרו אקוודור, קולומביה, פנמה, ובוליביה Simon Bolivarr, ספרו של גבריאל גרסיה מרקס, "גנרל במבוך" מסופר עליו. ואם מדובר במרכז של תקשורת ממלכתי, האמת שהפרויקט הוא בוליבר הגדול איש החרות, המשחרר ולא סוס. גיבור ענק ומנצח ולא גווע או מת – משחרר העמים. הסיפור אם כן שונה לגמרי. התנאים הכלכליים של בוליביה השתנו לרעה ומנעו את התממשותה של ההזמנה שנחשפה כעבודה מאוד יקרה, ולכן ומשהתברר לסגן המנהל הכללי של ה – RAI, שהבוליבר האדיר לא יוקם מרצ'לו ברנארדי, הבין שישנה כאן הזדמנות עסקית אדירה, ככל אדם מתוחכם, הוא קלט שעתידו של פרויקט הארבע סוסים והגיבור בוליבר מעורפל ומאחר שגם בו אחזה הערצה צודקת או הבנה ליוקרתיותו של הפסל והערכה לפרנצ'סקו מסינה ויותר מכך ומשנחשף לאחד הרישומים כן, לזה של הסוס הנופל, ובמקור הוא סוסו או אחד הסוסים של סימון בוליבר, הסוס המשתולל כבוקע מן האדמה, פורץ ועולה בכל כוחו, לא עצר את עצמו גם סגן המנהל של המוסד וזינק כצייד על המלכודת והזמין כמוצא שלל רב, אותו ממסינה וביקש מהאמן להעמיד אותו מול הכניסה למשרד הראשי של הרא"י ברומא. הסוס במקור הוא סמל לכוח ולגבורה, סמל החירות שהתאים לחברה והתקשורת החופשית שלה. אלא שכידוע ה"סוס גוסס" ורוב העיתונאים מובילים, כחנפני חצר, את הכלי המרכזי של החרות אל גסיסה. כשמנתקים פרט ממכלול סוס מבקיע מזנק מהאדמה נראה כסוס גוסס, סוס שנטבח על ידי תאוות בצע ותאוות כוח, עכשיו גם החברה שהוא סמלה כבר לא מסוגלת עוד לעמוד זקופה על 4 רגליים ולדהור בחופשיות, אל החרות, כפי שצפו יוצריו. הכל קראו לו סוס גווע. סוס גוסס לא נותרה לפסל ברירה אלא ליצור סוס גוסס כזה – ופנה בעל כורחו ליצירת המופת של חייו. זה הסוס של 1999 עליו רשם "שירת ברבור" כיום נזנח בכיכר בקטניה. רשם ירון מרגולין

יוון תפסה את מסינה כמעין "אמא גדולה", וכך כתב ביומנו באותה שנה 1966 שנת הסוס של רומא: "אני חוזר בפעם השלישית לארץ המבורכת הזאת (יוון). בעיני, הסיציליאניות בנו של הים היוני, נדמה שאני חוזר לבית לא לאם, אלא לסבתא. ואנחנו הרי יודעים כי לסבים ישנה את האהבה יוצאת הדופן לנכדיהם."

יופי קלאסי – פרנצ'סקו מסינה.

שנתיים לאחר הגסיסה המופלאה של שאריות בוליבר ברומא ניגש פרנצ'סקו מסינה (בשנת 1968) אל פרויקט דתי חדש – האנדרטה פיוס XI עבור מילנו – בשנת 1971 הוא סיים את פיוס XI עבור הדואומו של מילאנו. את ויאה קרוצ'י Via Crucis כיבד עם מדונה וילד שעיצב בשיש קררה עבור סן ג 'ובאני רוטונדו San Giovanni Rotondo Sul Gargano. לאור העובדה שהמפלגה בה היה חבר התנגדה לכנסייה, למלוכה, לבעלי האחוזות, לבורגנות הגבוהה ולסוציאליסטים האנטי-פטריוטיים, אותם אנשיה כינו "הבוגדים" קשה לומר שמסינה הוא אדם נאמן לעצמו ולערכיו בבוחננו את הפרויקטים הדתיים הרבים שלו.

סנט פדרה פיו – פרנצ'סקו מסינה. Saint Padre Pio by Francesco Messina.

חדר בורג'ה תפס את פרנצ'סקו מסינה בשנת 1973 מדובר בגלריה Borgia האפיפיור המושחת של הוותיקן, לשם יצר בהזמנתו של האפיפיור פאולוס השישי, מספר עבודות – כיום מוצגות שם 20 עבודות של פרנצ'סקו מסינה.

פרנצ'סקו מסינה – תחייתו של לזרוס – 1953 – אסיזי

באותה שנה, בהשפעת הטרגדיה של הסכסוך הישראלי-ערבי, ביצע שבעה תבליטים דרמטיים, מזעזעים בעצמתם מרשימים בהשראת "זוועות המלחמה" שלנו (הכוונה למלחמת יום הכיפורים) אלו היו לכאורה, ההשראה, אך התבליטים נראים כפורצים ממחנות ההשמדה של הפאשיסטים דווקא. לעולם לא יסלח לו על כך.

– FRANCESCO MESSINAזוועות המלחמה – פרנצ'סקו מסינה.

Francesco Messina sette drammatici bassorilievi su Gli orrori della guerra

באותה שנה (1973) עיריית מילאנו העניקה לו את הכנסייה העתיקה deconsecrated של סן סיסטו אל קרוביו Carrobbio, לסטודיו: היום פרנצ'סקו מסינה סיוויק Museo Studio Francesco Messina‬ משמש כמוזיאון עם למעלה ממאה יצירות של הגאון פרנצ'סקו מסינה. שנה לאחר מכן בשנת 1975 העיר (מילנו) העניקה לו את אזרחות הכבוד (מאי 1975).

פרנצ'סקו מסינה

1977-1979 בלוגאנו המוזיאון העירוני העמיד ארבעה חדרים ליצירותו של פרנצ'סקו מסינה. בקיץ 1978 ההרמיטאג', אחד המוזיאונים החשובים בעולם, מעלה תערוכה של 40 מיצירותיו כשקודמת לה תצוגה במוזיאון מוסקבה. מסך הברזל זוכה במסינה. רוב היצירות האלו נותרו במוזיאון הרמיטאז שבסנט פטרבורג וחולקו בין שני המוזיאונים (מוסקבה וסנקט פטרסבורג). בשנה שבאה אחריה מסינה זוכה לחשיפה גדולה ב Bayaische Staatsgemaldesammlungen במינכן. הפסל של מסינה מנציח את תחייתו של ישוע, השלב האחרון של ויה קרוסיס של סן ג'ובאני רוטונדו.

הדייג – פסל מדהים נוסף של 1929 פרנצ'סקו מסינה – Francesco Messina (1900-1995) Pescatore

1981 תערוכה שמחולקת לשתי ערים: בסצילה, עם למעלה מחמישים פסלים בפאלאצו פלנגיני-ביליה, ובפורדנונה, שם מוצגים הרישומים בכנסיית סן פרנצ'סקו ובמוזיאון סיוויק. שנה לאחר מכן נחנך חדר מסינה (1982) במלון באייריש סטאייטסגמלדמסאמלונגן (Bayerische Staatsgemaldesammlungen).

האסון פוגש אותו בשנת 1983 ב- 10 באוגוסט מתה אשתו ביאנקה, אהבת חייו. ראיתי כמה מהפסלים שיצר לדמותה – הוא מאוד אהב אותה, הדבר ניכר מהפסלים המופלאים האלו. העלה אותה בהם לדרגת סמל ואלה – היא נראת בהם מסתורית, נחושה בדעתה, אצילה מאופקת שלא מאפשרת לזר להתקרב אל רגשותיה – תמיד יפה. מסינה לא עוצר הוא נמרץ, פעיל ומקים עוד תערוכה, יוצר עוד פסל – ב 1984 בחלוף תקופת האבל הוא מקים תערוכה גרפית בווינה, במוזיאון ת'מפוס טאמפל (מוזיאון ת'אמפוס) (Kunsthoystische Museum) וב- Graphische Sammlung Albertina. שנה לאחר מכן שוב הוא מציג הפעם ארה"ב, במוזיאון הירשהורן בוושינגטון (1985), עומדות עשר עבודות שלו. באותה שנה מתקיימת התערוכה האנתולוגית שלו בקזינו העירוני של סן רמו. ושנה לאחר מכן בגיל 86 הוא מציג ביפן. ארבעים הפסלים שלו מוצגים בגלריה היקום בטוקיו, ומאוחר יותר, במוזיאון האקון. בשנת 1987, פאלאצו Ricci של Macerata מארחת תערוכה אנתולוגית בחסות Cassa di Risparmio של Macerata לחגוג את יום השנה ה 150 של מותו של ג'אקומו Leopardi. ברית המועצות שבה להכיר בו ובשנת 1988 מסינה קיבל, במטה הקונסוליה של ברית-המועצות במילאנו, תעודת הוכרה של פרופסור כבוד מהאקדמיה לאמנויות יפות בברית-המועצות. התערוכה האנתולוגית פרנצ'סקו מסינה נחנכה בסנט וינסנט באותה שנה. מסינה מעביר כמה מעבודותיו לאחד המוזיאונים האהובים עלי ביותר ברג'לו בפירנצה, שמציג בתצוגת הקבע שלו את המקטים של בנבנוטו צ'ליני – גדול פסלי איטליה ומשנת 1989 גם את מסינה עצמו.

בהיותו בן 89 נחנכת במוזיאון הלאומי ברג'לו בפירנצה (Nazionale del Bargello) התערוכה של תרומת מסינה למוזיאון: ברונזה, טרקוטה, כלי כסף (כולל כמה דוגמאות ייחודיות) וארבעים ציורים שנבחרו מאלה שנתרמו על ידי האמן לאופיצי.

קטע פייטה. פרנצ'סקו מסינה.

בגיל 90 – תערוכה אנתולוגית נוספת בפאלאצו סן ויטלה בפארמה. עיריית טורינו והאגודה לקידום האמנויות מארגנים את התערוכה החגיגית לרגל -90 שנותיו של האמן, שאצרו ניקולה לוי ופאולה מסינה.

פרנצ'סקו מסינה מוקף פסלים – Brera studio, surrounded by sculptures. Milan, 1959.

בשנת 1994 הוא מקבל את הפרס לפסל על ידי נשיאות מועצת השרים. ושנה לאחר מכן בשנת 1995 ב -13 בספטמבר מת פרנצ'סקו מסינה בביתו במילנו. הנשיאות של הרפובליקה מעניקה לו את פרס התרבות.

ירון מרגולין – טאורמינה 15 ביוני 2019

ירון מרגולין

האסכולה הונציאנית (ציור – School of Venice) מאמר בשלושה פרקים

הקדמה – תקופת הרנסנס, מישנטימנטו – החלה במסע של אנשים בודדים. במערב אירופה בימים האפלה לאחר שהחלה מגפה איומה, שהביאה לסבל בלתי אפשרי. המגפה השחורה שקטלה כמחצית מאוכלוסייתה וריסקה את חיי החברה והאמונה באל.
אנשים תפסו שהאחריות על גורלם רובצת על כתפיהם ועל יכולותיהם להתארגן כקבוצה – חברה ומדינה למטרה זו. הם עברו תהליך חילון והתנערות מתרבות ששמה יהבה על מבטחים באל, בטקסים מוזרים וכישוף – ימי הביניים, קרסו והשינוי הגיע  ובהמשכו קמה מחשבה חדשה שהשפיעה באופן מוחלט על יבשת שלמה. בודדים יודעים שלעיר פיזה שבמערב איטליה תפקיד חשוב בתהליך החילון ובנה למעשה גיאונטה פיזאנו Giunta Pisano – החל ולימים היה מבשר הרנסנס בציור – מדובר במהפכה ועל כך אני כותב במאמר זה שמוקדש למרחב הציור והשפעתו על הרנסנס באיטליה ובעולם כולו. אני עוצר מעט על האירועים שהתרחשו בפירנצה, (כאן תמצאו מידע שמעטים מכירים על הדרך בה הגיעו דברי אפלטון לאקדמיה בפירנצה בסיוע פליתון שידע יוונית, נסע לאיטליה כשליח של הכנסיה של המזרח פגש את מדיצ'י בהרצאה שנתן בפירנצה על כתבי אפלטון ועל תורתו אך המקור של המידע היקר באדרנה שבטורקיה והמורה הגדול לתורת אפלטון שפעל שם ולימד את פליתון הוא כמובן אלישע היהודי (1446 – 1352? Elisaeus) שנשרף בשל כך בשוק של בירת טורקיה דאז – כאן) עיקר התעניינותי באירועי הציור הנשגב של ונציה שהאירה את העולם באור חדש – מוזמנים לקרא. אגב
הצלחתם נובעת מכישורי חבירה והשפעה על האליטה התרבותית של אותה תקופה. באחד ממאמרי טבעתי מונח בשם ראיית המעמקים לכישור חיים זה.
לתהליך קוראים: מישנטימנטו. מישנטימנטו מושג איטלקי – ג'יל משלה היסטורון צרפתי אשר כתב את ההיסטוריה של צרפת, בכרח ה-7  שיצא לאור בשנת – 1885 קרא למישנטימנטו רנסנס וזה המונח שהתקבל. משמעו לידה מחדש אך נושאו: גילוי העולם וגילוי האדם – התנערות מכיסוי הדת ואי ידיעת הגלובוס – ההומניזם. לא האלהות, אלא האדם – במרכז הבמה. לפחות מאז המאה ה-14, וה-15. והרי לכם האסכולה הונציאנית בציור – נא להקליק – כאן.

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – לחיצות ההחלמה

למאמר המרכזי בנושא החלמת הכליות "אילוף הכליות הסוררות" – כל מה שחשוב באמת לדעת על החלמה מאי-ספיקת הכליות – כאן

למאמר: טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר – כאן
אני מזמין אותך להרחיב את ידיעותיך על הפסיכולוגיה הטיפולית וההוליסטית במאמרי כאן.
במידה וסטרס לכשעצמו נושא התעניינותך אני מזמין אותך להקליק – כאן
אל הבלוג של לחיצות ההחלמה ברשת החברתית – כאן

למאמר הראשון בסדרה על התרופות הטובות והרע – לחץ דם – והתרופות המרוקנות – כאן

נשארו לך שאלות

אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח להשיב לכל שאלה.

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה - פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות - אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך).
    מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    – ירון מרגולין

  • אבחון מוקדם של תפקוד הכליות מאפשר אריכות חיים.
  • כולסטרול גבוהה – מדד חדש – יחסי הכולסטרול התקין הוא שקובע – כיצד להחלים ללא תרופות
  • צריך לדעת על מיקרו-תזונה – ויטמינים ומינרלים
  • הפרעה אנדוקרינית
  • נשלח ב על הציור

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *