תככים ומזימות – האמת סביב גירוש יהודי ספרד – 1

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד –1

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 3

הקדמה – היהדות מסכנת את הנצרות הקתולית בספרד – צו גרנדה – האמנם?

מאמר זה מתמקד בשאלה מה עומד באמת מאחרי צו הגירוש של יהדות ספרד – מאמרו של פרופ׳ הליצר על האינקוויזיציה (כלומר המראנוס ששלטו בה) כעומדת מאחרי גירוש ספרד עומד במרכז המחקר שלי – האמת על מגורשי ספרד, "המתנצרים החדשים" – תושבי "אספמיא" בלשון חז"ל – המומרים שמכונים אנוסים יתגלו עד מהרה לקורא כמי שעומדים מאחרי גירוש ספרד – ולא המלכים או הותיקן כפי שהודה גם פרופ' הרסגור שהתנצל על שהאשים את המלכים בגירוש – רוצה לדעת כל מה שהביא לגירוש ספרד מאמר זה יחשוף בפניך הכול – גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון אבן הסתיים בתשעה באב שנת 1492 אתמקד גם באינקוויזיציה הנוראית שהתבטאה באלימות ועינויים כלפי המיעוטים אבל השאלה העיקרית כאן מה עמד מאחרי הצורך של תומאס דה טורקמדה – מצאצאי המומרים של בורגוס ומי שהיה לאינקויזיטור הראשי להביא את המלך פרננדו והמלכה איזבלה להוציא את צו גרנדה הוא המכונה בפינו צו הגירוש

שנאה, הסתה נגד האליטה היהודית, זריקות אבנים על יהודים, רציחות של יהודים, טבילת יהודים במאות לכנסייה הקתולית התרחשו בספרד במשך מאה שנים. לפתע, במאה ה- 15 הפכו כל אלו, ויותר מכך בשנת 1492, ואחרי 100 שנים, בן היהודים הושנאו, ונרדפו בספרד בגין יהדותם והיא, לתדהמתנו בשל היהדות מהווים והיא מהווה משנת 1492, כטענת הספרדים עצמם ויותר מכך כטענת בית-המלוכה הספרדי, סכנה לשלומה של הדת הנוצרית בספרד – הכיצד?
המאמר שלי דן בשאלה כיצד יתכן שהיהודים היו ביום אחד, לפתע לאיום וסכנה קיומית לקתולים בספרד. כיצד לפרש את הטענה שהוצגה אז שחכמתם האדירה ותבונתם הידועה של היהודים החלה לפתע למשוך אחריהם, בדרכי פיתוי עקלקלות בני-אדם שהאמינו בישוע כמשיך ללכת אחריהם וכל זאת כדי להישחט ביחד אתם על-ידי תומאס דה טורקמדה ראש האינקויזיציה האכזרי?
מה ההיגיון שעומד אחר הטענה שהיהדות מסכנת את קיומה של הנצרות הקתולית בספרד; טענה מוזרה לפיה אנשים שמזלם הפוליטי התהפך מנרדפים למצליחנים (לאחר שהתנצרו) או אלו שמעמדם הקתולי מלידה – מוגן ולפתע, אחרי כיבושה מחדש של ספרד מהערבים, בשנת 1492, נושא אדיר ממדים בפני עצמו – חייהם הפכו לפתע לחיים בסכנת התגיירות ויש לעצור בעדם שלא יתגיירו מחדש כי ממתינה להם שחיטה כיהודים או גורל אכזר אחר דוגמת ההיזרקות הפתאומית ממקום עבודתם בשל התגיירותם ופרישתם מהנצרות.ההיגיון הבריא לא מסתדר כאן – ואין ההסבר הרומנטי מניח את הדעת ומקשה לקבל את הטענה ההזויה הזו שעמדה במרכז צו הגירוש ליהודי ספרד (the Edict of Expulsion) ב – 1492 שהיהודים מסכנים את אמונת הקתולים ועוד לאחר כיבושם את כל המרחב האנדלוסי שהיה כבוש במשך שנים על-ידי המוסלמים. עוד יותר מוזר כיצד שאלה זו לא נחקרה ?

היכן שיש אור יש צל ולהפך, אם אתה פוגש צל מקור האור נמצא מעברו השני. הצל משקף את נוכחות האור. הוא אותו אזור בו תהייה הטמפרטורה של מקור האור נמוכה יותר מהסביבה המוארת על ידו וצבעו שונה, הוא כהה ממנה. הצל מוסתר ממקור האור הראשי וקיומו תלוי בזאת אם ייחשף למקור האור יעלם. חייו של הצל תלויים ביש נוסף בחפץ שחוצץ בינו ובין מקור האור.
צל הנפש דומה במהותו – כנמשל לצל הנזכר לעיל, היכן שמופיעים צללי הנפש ישנו חיץ שחוצץ בינה והאור. ומאחר שגורל משפחתי וכן תולדות בני-עמי מושפעים כל כך מקיומו וממופיעיו האכזריים החלתי לפני שנים לחקור את מופעי האור החיץ והצל במרחב האישי והמדיני ומאוחר יותר גם בטריטוריה הכלכלית ועל האחרונה פרסמתי – כאן.

נושא הצל והשפעתו הבאוני לפרסם כבר מספר מאמרים שהמרכזי בהם נמצא בתחום האמנות היה על האסכולה הונציאנית בציור, בה ובהבדל מהאסכולה של פירנצה בה הצל נטול גוונים ועיקרו שחור, הצל בונציה צבעוני.
צל המאה ה-14 היה לאור המאה ה-15. התארגנות החברה במאה ה – 15 מחורבות המאה ה-14 הייתה כמעט בכל התחומים ומרגע שהוסר חיץ האשליה ומשענת האדם בלא קיים הלכה והתחזקה המערכת האזרחית והייתה לה השפעה עצומה – על הכלכלה, ההשכלה, המדע והאמנות אור גדול ששינה את מוקדי הכוח פרץ ויצר אליטות חדשות ופסגות גבוהות: במאה ה-15 המצאת הדפוס על-ידי יוהנס גוטנברג (Johannes Gutenberg) (1390-1468) והפצת הדעה והאמונה בכישרונו וביכולתו של האדם משמשת אחת הפסגות לציונה. במאה ה-16 מהפכת המדע (העת החדשה, המוקדמת שכוללת גם את המאה ה-17) ערכים של שוויון חברתי וחירות האדם. התפתחה תופעה של קידום אנשים על סמך כישרונותיהם ואופיים של היכולות שפתחו, ולא רק על סמך מערכת המעמדות והדם הכחול. בני האדם רכשו בהדרגה ביטחון בכוחם שהביא התארגנות חדשה ששיקפה את הכוח שנוצר בקרב המעמדות, שלא הייתה להם השפעה עד אותם זמנים על דרכי קבלת ההחלטות ועל ההחלטות עצמן, ובהמשך נוצרו גופים נבחרים והתפתחה פוליטיקה פרלמנטרית.
במאה ה-17 המהלך המשיך והשכל הישר ועידן הנאורות או ההשכלה פרץ כשהופעת ספרו של אייזק ניוטון עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע, בבריטניה (בשנת 1688). או שנתיים מאוחר יותר בהולנד הופעת "המאמר התיאולוגי-מדיני" דוגמא לפסגות האור החדש. באחרון הוצגה (בפעם השנייה (1663 – "עקרונות הפילוסופיה של דיקארט") מחשבתו הצלולה של ברוך שפינוזה. הופעת "המאמר״ ב 1670 גרמה לסערה גדולה. הספרים הללו ויותר מכך האתיקה של שפינוזה בכלל זה המאמר הקצרצר על תיקון השכל מציינים יחד עם ספרו המונומנטלי של ניוטון ״על עקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע״ את אחת הפסגות של התקופה: בואו של עידן הנאורות – יש לזכור שבשנת 1670 שפינוזה: במאמר או ב"מסכת תיאולוגית מדינית", יצאה הקריאה הראשונה לכונן חופש מחשבה וחופש דת ובהשפעתו השכל הישר ומושגיו הצלולים היו אמורים להחליף את הדת ואת האמיתות המבוססות על הרגלים, דעות קדומות, סברות, פחדים גם על האיננו והלא קיים על-הדרך השתקף כוחה של האריסטוקרטיה כחיץ שיוצר צל ואין בו צורך, כמו גם כוחם של המבנים החברתיים המיותרים להתפתחות האזרח באותם זמנים.

במאה ה-18 ״המהפכה הצרפתית״ הייתה כמובן האירוע המכריע האור, היסוד שחיסל מחיצות, אבל גם הצל החדש ובמאה ה- 19 הדרישה לשלטון של העם במסגרת של טריטוריה משלו, במולדת משלו. אבל, לאור הגדול שקרוב היה לזמננו היה כמובן גם חיץ וגם צל ובמאה ה19 הצל הזה היה נורא: פשיזם, מרקסיזם וקומוניזם שהתפתח במאה ה-20 לבולשביזם ששיאו היה במהפכת אוקטובר שהובילה לחיסול משפחת המלוכה הרוסית של הצארים יצירת ברית המועצות והקמת מסך הברזל. לא סיימנו עם הצל ומחיצות באור שהרי זה הנושא המרכזי של הדברים ועוד נגיע עדם בהדרגה.
חיסול משטר הצמיתים ברוסיה כמו בכל אירופה גם סילוקם של רוב הגורמים החברתיים השליליים שפעלו בנפש הקולקטיבית בתקופת ימי-הביניים, כמו עוני, העדר כישורי חיים, קינאה, תאווה, מלחמות, רדיפות דתיות, הסתה, שנאה וקנאות לא עמדו נוכח גל השינוי ונשענו על עמוד השדרה הרגשי הישן והם נעמדו, אבל נשברו בזה אחר זה ומנגד הועצמו לדרגות צל שחור שלא ישכח: שנאה, קינאה, גזענות והסתה לקנאות שרק הפכו בעידן הנאורות לגרועים יותר ולנחשקים יותר ונדרשים יותר, משל היו הם הגלגל של ההצלה מפני רצף השינויים הנאורים בתקופת הרנסאנס שהעזה לקרא אותה קריאה נאורה, צודקת, מהפכנית וגם יהירה: להעביר את האחריות מהאל שאכזב, לאדם חסר כישורי-החיים – העני, האנאלפבית, ובעל הנפש המורגלת להיות עבד נרצע.

הדברים האפלים קפצו ואף זוקקו והגיעו לסיכום מופתי ב"נסיך" ספר המדינה החשוב למקיאבלי, ומקיאבלי זה היה נערץ על הספרדי – המלך שעומד במרכז עלילת מאמר זה בעלה של מלכת ספרד איזבלה– פרננדו (מקובל לכנותו גם פרדיננד Fernando de Aragón el Católico). מלחמות הדת האופל השטני פרץ ובמרכזי הכוח הישן קמה שיטה לנצלו והשיטה הזו כיכבה והשחיתות לצד ההדוניזם, אפילו עד כס האפיפיור היא הגיע והייתה למופע בזוי של מושחתת לצד ציד המכשפות (שהגיע לשיא במאה ה-16) וגירוש היהודים מספרד ואחר-כך גם מפורטוגל.
לפני 524 שנים, בשנת 1492 פורסמה בספרד פקודה גורלית ששינתה את פני המדינה "Edicto de Granada" והצלה על התפתחות למשך מאות שנים. הייתה זו הוראה על גירוש אזרחי ספרד ממולדתם שדתם יהודית. הפקודה הזו מכונה עד היום "צו גרנדה" ובהיסטוריה היהודית "גירוש יהודי ספרד".
צו גרנדה נחתם על ידי המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ובעלה פרננדו השני מלך אראגון ב 30 במרץ 1492.
הפקודה להסתלק (לא הייתה חדשה ליהודים. בשנים 1306 וכן ב 1396 גורשו אלפי יהודים מצרפת. למחרת יום החתימה ב-31 במרץ יצא כרוז מטעם בית המלוכה הספרדי והכריז על הפקודה. בתוך שלושה חודשים, אלו שלא הסכימו להתנצר יצאו מבתיהם, חסרי כול ויצאו לחיים חדשים, אלא אם כן נשחטו קודם לכן בדרכם. הסיבה הרשמית לגירושם על-פי הצו הייתה השפעתם הרעה של היהודים על המתנצרים וחוסר ההסכמה של היהודים להכיר באל אחר מלבד האל שלהם.
סיבה תמוהה שמביאה למאמר זה – מה עומד מאחורי תירוץ דל זה, חיץ שבא להסתיר את מי ואת מה?
תככים ומזימות – כאמור לעיל, תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד.
לשאלות  יש לגלול למטה 

קריאה מהנה

מבוא – פרופסור סטפן הליצר

המאמר ״תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – Stephen Haliczer״ מתרכז וסובב את מאמרו המהפכני של פרופסור הליצר על הסיבות שעומדות אחרי סילוקם של היהודים מספרד כשמאמרי מוסיף לו רקע והסברים.

בשנת 1973 פרסם פרפ׳ סטפן הליצר (ארה"ב) מאמר חדשני (ב -American Historical Review at Oxford University Press), ראה אור בספר "The Jews of Spain and the Expulsion of 1492" יהודי ספרד – גירוש 1492. מאמרו זה מתבונן באחד הפרקים האפלים של ההיסטוריה היהודית אבל מנקודת מבט נועזת וחדשנית, בעיני היא מרתקת:
המאמר של הליצר " גירוש היהודים כתהליך חברתי" (The expulsion of the Jews as social process, by Stephen Haliczer;) פורסם לצד הרצאות נוספות שגם הן פורסמו בספר הנ"ל והוא בא כהמשך לקונגרס שהתקיים באפריל 1992 באוניברסיטת דרום קרולינה (-the University of Southern California) גם אז (1992) הדהדה השאלה: ״מדוע נרשם בצו הגירוש "אדיקדו דה גרנדה" ("Edicto de Granada").[1] – ביום ה30 במרץ 1492: ״היהודים מתבקשים להסתלק מספרד משום השפעתם הרעה על המתנצרים, וחוסר הסכמתם לעזוב את אמונתם באל אחד״.
התירוץ הראשון (המניע) ובחלקו גם השני לא מתיישבים עם המציאות של אותם זמנים. אם כן לא תירוץ אלא מחסום לקרני האור שמצלים על איזה סוד ואמת גדולה.
עד לשנת 1973 (מועד פרסום המאמר (The expulsion of the Jews as social process, by Stephen Haliczer;) לא עמדה שאלה זו, בדבר סיבת הגירוש לפני חוקרים נודעים שהלכו בתלם וגם אם בישראל אחד מהם זכה להיות למחלף כניסה לירושלים, מקוריות עדיפה בעיני התבונה: קנאות דתית של המלכים הספרדיים ושנאה קנאית לאויבי האמונה היו תשובה שבלונית והרגל מחשבתי – צל שנשלף, ואין דבר מתועב מצל מחשבתי אצל פרופסור. דובנוב למשל, מתאר את המלכה כקנאית לדתה הקתולית ואת בעלה המלך כרודף – בצע ש"אכזריותו התגלתה רק ברבות הימים". וגרוע מכך ה.א.ל. פישר, בספרו אודות ההיסטוריה של אירופה, מתאר אותה כ"צרת-מוחין". בעוד פרופסור ערן דולב, חולק על החכם האחרון, בספרו "פרקים בתולדות הרפואה הצבאית״ ערן דולב מספר על יכולותיה הנפלאות … ״בעוד המלך, שבעצמו היה אביר נועז ולמוד קרבות, עסק בפיתוח הצבא, היא דאגה לשלום החיילים הפצועים וארגנה מערך של פינוי פצועים מהיר משדה הקרב וטיפול רפואי קרוב ככל האפשר למקום ההיפגעות״ (שם).

בתוך תקופת שגשוג יהודי ספרד "תור הזהב" הוחלט על גירוש כול היהודים. רוב האנשים משוכנעים כי האינקוויזיציה הוקמה ופעלה אז כנגד היהודים. איזבלה ופרננדו תופשים מקום חשוב ב"פנתיאון" צוררי ישראל ומאמרי זה מביא את דברי החוקר שעומד לשנות תפיסה זו מהיסוד החל משנת 1973.

צו גרנדה – Edicto de Granada נרשם ונחתם ב 30 במרץ 1492 אבל למה ולמי היה עניין בו?

רקע היסטורי

1. הרקונקיסטה

כיבושה מחדש של ספרד מידי הערבים והחזרתה לידי הנוצרים הייתה אובססיה לאומית שנמשכה כ- 800 שנים – מכונה בתולדות ספרד: הרקונקיסטה – (RECONQISTA), מלחמת כבוד זו הסתיימה בהחזרת הכבוד לספרד בכיבוש גרנדה שבדרום ב-1492 שנת "צו גרנדה".

כוחות מצרפת (מאזור הקרוי היום צרפת) חדרו לספרד המוסלמית ושחררו תחילה את ממלכת ליאון הצפונית. עד המאה ה-14 נכבשה והוחזרה לנצרות כמעט כול ספרד ע"י כוחותיהם, במאה ה-15 הייתה ספרד כולה תחת שלטון נוצרי למעט ממלכת גרנדה – מובלעת ערבית בדרום ספרד. במשך כאמור לעיל – 800 שנים מאז פלש הכוח המוסלמי דרך גיברלטר (בשנת 711, ראה/י על כך בהמשך מאמרי) נערך המאבק האובססיבי על השחרור של האדמה הזו בחצי-האי האיברי. מלחמת כבוד בין הנוצרים לבין המוסלמים כשבמהלך השנים התחזקה ההכרה אצל הנוצרים שיוכלו לגבור על המוסלמים רק על-ידי גיבוש כוחותיהם – איחוד כוחות.
הגאווה הספרדית הייתה לשם דבר ואחד מיסודות התרבות. הספרות הספרדית מותחת ביקורת על תפיסה זו ועיקר הביקורת מוצאת את ביטוייה ברומן המופת של מיגל דה סרוונטס – דון קישוט איש למאנשה.

2. אסטרטגית הניצחון
   

   המלכים הקתוליים (בספרדית: los Reyes Católicos) הוא תוארם המשותף של בני הזוג פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה. מקור הציור ויקיפדיה

תאוות הכוח של הנסיך פרדיננד מארגון חברה להבנה שלאיחוד הכוחות הספרדים יש יתרון עצום להאדרת שמו. לארגון היה כוח צבאי משמעותי והאופק לשלוט על ספרד עבר רק דרך האיחוד עם קסטיליה (בזמנו בסוף המאה ה-15) הבעיה שבממלכת קסטיליה (שהתאחדה במאה ה-13 עם ממלכת לאון ושלטה על מרכז ספרד) היה הרבה שכל בבית המלוכה.
רעיון האיחוד לא היה חדש – הלך רוח כללי שהתפשט בכול אירופה. הכל בספרד קידמו את הרעיון ש׳מול הכוח הערבי במלחמת הכבוד על ספרד נוצרית ראוי להתאחד׳. והאיחוד אמנם היה, לאסטרטגית הניצחון של הספרדים. בן האמצעים להשגת האיחוד היו נישואים "דיפלומטיים". בעבר שתי הממלכות הספרדיות ליאון (על שם הלגיון הרומי שכבש בזמני האימפריה שרומא ייסדה את צפון ספרד) ואראגון גם היא ממלכה שהתקיימה בצפון בנישואין השתים אוחדו אלו היו נישואים דיפלומטיים. אחריהם באה רוזנות ברצלונה. כך נוצרו שתי ממלכות גדולות ועצמאיות בספרד: קסטיליה ואראגון.

היה ברור שכדי לסלק סופית את הערבים מספרד צריך כוח חזק בהרבה והרעיון לאחד בין הנסיכים פרננדו מאראגון ואיזבלה מקסטיליה ולהשיאם היה תואם לרוח התקופה.
ואכן הנסיכים האלו, לאחר-חתונתם, הפנו את כל מעיניהם ומעשיהם לאיחוד הספרדי ולחיזוק ולביצור שלטונם, הכול היה למען המטרה לגרש מספרד את המוסלמים!

פרננדו

כוחו של פרננדו לאחר נישואיו רק הלך והתעצם תארי כבוד חברו אליו:
פרננדו ה-2 "הקתולי" (1452 – 1516 Fernando II el Católico), מלך ספרד, היה מלך קסטיליה וליאון תחת השם פרננדו ה-5 ( 1474- 1504), מלך ארגון (מ- 1479 Fernando de Aragón el Católico), מלך סיציליה תחת השם פרָנטה ה-2 (מ- 1468) ומלך נפולי תחת השם פרננדו ה-3 (מ-1504). הוא נולד באָרָגוֹן. בנם של חואן ה-2 מארגון וחואנה אנריקס, או הנריקס גם הנריקז – Henriques, (משפחה מכובדת בפורטוגל, שעוד נחזור אליה בהמשך ראה/י סעיף 17, הערה: יש לשים לב וכו׳ שבעמוד 2.) שהיו שניהם בני קסטיליה. אביו שייעד אותו לגדולה עוד בילדותו, הקדיש תשומת לב רבה לחינוכו, במיוחד בכל הנוגע לתורת הממשל והמדינה גם השתלם בפילוסופיה, מגיל צעיר (1466) המליכו אביו על סיציליה וגם הביאו (1468) לחזות בקרב במלחמה בקטלוניה. האב עשה הכול כדי להכשירו לגדולות.

פרננדו מתואר כגבר נאה, חושני, בעל גובה בינוני, רכב מצוין צייד טוב בעל קול צלול וחזק. הוא נודע כאדם קר, בעל אימפולסיביות נשלטת, מאופק, מחושב, ישר, שנון, נועז ורציני דומה שלבש מסכת פנים קפואה הגם שהיה בעל אישיות מרשימה, ההתרשמות שהיה מאוהב בכנות במלכה איזבלה הגם שהיו לו פילגשים לפחות שתיים מהן ילדו לו בנות. ביתו הראשונה נולדה שנה לאחר נישואיהם ב 1470 ויורש העצר חואן נולד 8 שנים אחריה ב- 1478. ובכל זאת קסטיליה אחזה במזל הטוב (פורטונה) או בחכמה היתרה, כך שגם אם פרננדו מלך ארגון הצליח להתחתן עם איזבלה שהייתה למלכת קסטיליה (וגם לאהוב אותה, כנראה, באמת – חתונתם התקיימה ב-1469), המדינות לא אוחדו מבחינה מדינית, למרות הנישואים, הגבולות לא בוטלו. נקודה זו חשובה מאוד. כי כאשר קולומבוס (יהודי לשעבר) שאף לצאת למסע המפורסם מלכת קסטיליה איזבלה לבדה (בעצת אחד מחכמי יועציה שמוצאו היה יהודי) נתנה לו את ברכתה. קולומבוס לא קיבל מינוי ממלך אראגון, פרננדו ה"קתולי" אלא רק ממלכת קסטיליה – האישה שבה והתגלתה כמנהיגה נבונה, היא הוד רוממותה המלכה רעייתו. יצוין שהכסף עצמו לא בא ממנה אלא מהאחים הקדושים (הלו דובר בחכמתה) שהעבירו לקולומבוס 1,157,000 maravedis והתוצאה הייתה רעה לפרננדו – קסטיליה לבדה נהנתה מהעושר הרב שבא מאמריקה בו בזמן שאראגון נשארה פרימיטיבית ועניה אבל נהר אראגון היפיפה שזורם בה המשיך לפאר אותה ואת שמו כשהאוצר של איזבלה רק הלך וגדל.

איזבלה העשירה את אוצר ממלכתה לאחר שקולומבוס (מומר נוסף) גילה את אמריקה. זה היה בשנת – 1492 אבל אחרי צו גרנדה (1492) כהערה זו כנראה הסיבה להסתרת כל פרט ביוגרפי של מגלה אוצרות אמריקה. באותה שנה, קודם לגילוי אמריקה, גירשו השניים את היהודים מספרד. עזיבת היהודים השפיעה לרעה, אבל יותר על הממלכה של פרדיננד מארגון כי בשעה שהאוצרות מאמריקה הגיעו, אולי לא הביאו אלו, כצפוי, מיליארדים הודות להשקעות שהשכל היהודי, יכול היה לבצע עבורם וכן לא היו יוזמה מתוחכמות ובעלות מעוף, אבל היה שם די לבזבוז. והכול בוזבז וכי מה יעשו בזהב?
הבזבוז היה גדול אבל על הנאות החיים וכך גירוש היהודים לא ריסק את כלכלת ספרד כל כך מהר. נדרשו לשם כך עוד כמה שנים עד שהמלא פי לבזבוז נגמר ואז … טוב, מכל מקום עד היום איזבלה נערצת על ידי הספרדים המכנים אותה "איסבלה קתוליקה" – איזבלה הקתולית.
החל מגיל 50 פרננדו ה- 2 – "הקתולי" איבד בהדרגה את שפיותו – התסמינים הראשונים של שיגעון הופיעו כשחואן בנו, יורש העצר ונוסף לכך גם בתו הבכורה חואנה שניהם מתו. המלך נפצע בברצלונה (1493) אבל מות ילדיו השפיע על נפשו מעל לכול ובשנת 1504 ויותר מכך אם עלה בדעתו שכל המיתות הללו באו כעונש על גירוש היהודים (רגשי אשמה בדרגה 6) ואז במות רעייתו המלכה איזבלה דומה הדבר שהיה זה מעל ליכולת סבלו. יכולותיו הדיפלומטיות לא פרשו ממנו ושנה לאחר מותה בשנת 1505 נישא עם Germaine de Foix ז'רמן דה פואה, אחייניתו של מלך צרפת בנישואין פוליטיים, כדי לשמור על מיקומו בממלכת קסטיליה. אבל גם רגשות האשם כיכבו שם ושמרו על מקומם בנפשו, ודעתו נטרפה עליו.

הביזיון היה שמאז 1212: המוסלמים נשארו למשול בממלכת גרנדה הקטנה (העיר גרנדה והאזור "קוסטה דל-סול"- חוף השמש, כולל גיברלטר) זה היה בלתי נסבל וצל כבד ירד על הספרדים – הכבוד הלאומי נפגע. גרנדה הבלתי-כבושה הייתה לסיוט. כל המאמצים שנעשו לכיבושה – עלו בתוהו.
בנוסף לחיילים שלחמו במלחמת הרקונקויסטה (הכיבוש מחדש) היה צורך בכסף גם הכסף וגם החיילים היו לאצילים והמלחמה הזו, על הכבוד ובמשך 800 שנים והיא הביאה כבוד בסופו של דבר אבל גם הוציאה את הנשמה לספרד ואת הכסף לאצילים והם עמדו ניצבים בגאון בזכות דמם הכחול, אבל ללא כספם וזו הייתה צרה צרורה ובלתי נסבלת נוספת וגם קצת פגיעה בכבודם, אבל הכבוד הלאומי הושג.
בנוסף לצורך בכסף, מלחמה זה – כך מסתבר – שעשוע יקר מאוד וגם החיילים עולים בכסף ולפעמים חלקם גם מתים וגרוע מכך חלקם נפצעים וגם הטיפול בהם יקר. בנוסף לכל האמור המלחמה זקוקה לתחכום, ניהול, יזמות… במשך מאות שנים עזרו יהודי ספרד בכל אלו לנוצרים הנלחמים על כבודם. היהודים תרמו למאבק כספים, ייעוץ בארגון השטח, בגביית מסים, בתרגום וניהול האוכלוסייה המוסלמית, היהודים לקחו חלק פעיל – בהחלט חלקם – גם הזדהו עם הליך הכיבוש מחדש: יש כבוד.

3. היהודים משתלבים

יכולתם של היהודים לקחת חלק בתרבות המקום בו הם מתגוררים ידועה גם במלחמת הכבוד הספרדית מצאו עצמם היהודים משתלבים ומביאים למאבק כישורי-חיים, יוזמה, כסף ומנהיגים.

דון יצחק אברבנאל (Don Isaac Abravanel ) ממנהיגי היהדות הבולטים, היה אחד היהודים הראשונים שהיו בני-בית בתרבות הרנסאנס דבר זה הקל עליו לעלות בדרגים הבכירים של התקופה. חכמת הרנסנס (אפלטון) חשפה בפניו את חשיבותם של כישורי החיים ואת הדרכים לפיתוחם. הוא נאלץ לברוח מפורטוגל כתוצאה מתככי חצרה לספרד וגם שם היגיע לדרגים בכירים ביותר. הוא היה בעל השפעה עצומה על הקהילה היהודית והיה נציגה הבכיר בבית המלוכה.
אברבנאל פעל בתקופת גירוש ספרד בכל המרחבים וגם ניסה ללא הועיל למנוע את הגירוש. לפני הגירוש אברבנאל היה שר האוצר של ספרד. הוא סייע לממשלה הספרדית במשך 8 שנים עד גירוש ספרד בו עבר לאיטליה. איטליה לא נח לרגע וגם בה היה אברבנאל דמות מרכזית וכיכב בחצר המלכות של נאפולי. בממלכת נפולי (איטליה) גם נכתב ספרו הנודע "שיחות על האהבה" (Dialoghi di Amore).
אברבנאל היה הוגה דעות והרבה לכתוב. מכתביו עולה שהתנגד למשטר המלוכני המהווה משטר של כפיה שרודה בבני עמו. הוא ששירת 3 מלכים, כתב שהמשטר הטוב מכולם הוא המשטר הרפובליקני שרק ממנו יוכלו בעתיד להתפתח חיי חברה תקינים בכך חובר אברבנאל אל מסקנותיו של של בן זמנו מקיאוולי מחבר ספר ההדרכה הפוליטית שהוזכר לעיל "הנסיך".
פוליטיקאים מעטים הצליחו כמוהו לאורך ההיסטוריה. בשלוש מדינות הגיע אברבנאל להישגים גדולים ביותר. הוא היה גדול בתורת המדינה, ענק בניהול האוצר ונדיר בספרות. למלכים הספרדים היה ברור שיקשה עליהם להתנהל בלעדיו. והם הציעו לאברבנאל להישאר, להתנצר, להישאר כיהודי והוסיפו והציעו לו שישאירו למענו עוד תשעה יהודים כדי שיוכלו להתפלל עימם במניין, אך הוא סרב ועזב את ספרד. אברבנאל נהג כמנהיג יהודי אמתי וצעד מזרחה בראש קהילתו לאיטליה. יהודי בכיר נוסף פעל בחצר המלכות אברהם סניור.
אברהם סניור היה גובה המסים הראשי והרב הראשי של קסטיליה היה יד ימינה של הנסיכה איזבלה ונציגה בדיון על תנאי נישואיה לנסיך פרננדו (מאראגון) בשנת 1492 בחר במשרת שר האוצר, בהעדיפו להישאר ולהתנצר.
סניור פעל בממשלה לצד טורקמדה (Torquemada יהודי מומר נוסף ששימש בן השאר גם כמוודה האישי של המלכה איזבלה (הוא גם היה ראש האינקוויזיציה – מהתומכים הנלהבים לסלק את היהודים מספרד) גם אברבנאל פעל בממשלה לצד טורקמדה אבל רק עד שהגיש האנוס טורקמדה את "צו גרנדה" למלכים לחתימה והביא בחתימתם זו לגירוש היהודים מספרד. אברבנאל ניסה למנוע זאת אך כשל.

(ראה גם בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל – מדינאי והוגה-דעות, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שוקן, 2005).

4. העצמת כוח המלכים – החלשת האצולה – והאחים הקדושים

ב-17 באוקטובר 1469 נישאו פרננדו ואיזבלה ואת כתר קסטיליה קיבלה רק בשנת 1474 כשאחיה אנריקה מת. הרעיון לאחד כוחות ולהעצים את המלוכה היה כלל אירופאי כשבספרד חבר גם לאסטרטגית הניצחון במלחמה נגד הערבים. מהומות קמו נוכח האור החדש: האיחוד של הממלכות. עוצמה מיטיבה (עם המלוכה) העירה את הצללים גם בקסטיליה וגם באראגון. הדברים הגיעו לידי כך שרק ב- 1480, התקבלה במועצת האצילים של טולדו הסכמה בדבר ריכוז שלטונם של המלכים על-פני האצולה.
העצמת כוחם של המלכים – היה צעד נוסף בהחלשת האצולה – והיא שרק הלכה והתרסקה כלכלית עקב מלחמת הכבוד על סילוק הערבים מספרד המשיכה לאבד את כוחה ולהעבירו למלכים הקתוליים.

איזבלה ופרננדו – זכו לכינוי המלכים הקאתולים (2 בדצמבר 1496) מהאפיפיור הספרדי בורג׳ה (אלכסנדר השישי – ידוע כאחד האפיפיורים המושחתים בתולדות הוותיקן) הוא שהעניק להם תואר יקיר זה לאחר מאמציהם להכתירו לראש הכנסייה.
במהלך שלטונם, הפכו פרננדו ואיזבלה את ספרד למדינה החזקה ביותר באירופה. ויש הטוענים כי ההשראה לדמות הנסיך של מקיוואלי לא היה בנו של האפיפיור המושחת צ'זארה בורג'ה אלא דווקא אחד משני אלו.
תחת שלטונו של פיליפ השני הגיעה ספרד לשיא עוצמתה.
ספרד הפכה להיות המעצמה הגדולה ביותר באירופה. פיליפ ה 2 סיפח את פורטוגל לספרד. יחד עם זאת ועל אף התעצמותה של ספרד ניתן היה כבר להבחין שספרד נמצאת מעבר לשיא. מחיר הגירוש של המוחות החל להצל על ההישגים הכלליים בנוסף לכך המלחמות הדתיות נגד תנועות השחרור של הולנד הסתיימו במפלה ספרדית: הצי הספרדי הגדול – האמדה הושמד והולנד זוכה לעצמאות וספרד שוב נפגעה בכבודה. המלחמות הרבות במאה ה-17 החישו את קצב התפוררותה של ספרד שאבדה את פורטוגל בנוסף הכסף שהגיע מאמריקה מצא את דרכו ממשיך לאיטליה ומושקע בגנואה – עוד אחד מהאסונות שגירוש יהודי ספרד הביא על הספרדים.

5. האחים הקדושים

סנטה הרמנדהד (הרמנו אח בספרדית) ה"אחווה הקדושה" Santa Hermandad – מסוף המאה ה- 12 החלו להתארגן בקסטיליה (The Crown of Castile) ששלטה על רובו של חצי האי האיברי מליציות בערים הספרדיות. קבוצות שומרים התאחדו כדי להגן על הדרכים