דף הבית › העצמה אישית › תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור תלמידי האימפריה – החינוך ברומא העתיקה

תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור תלמידי האימפריה – החינוך ברומא העתיקה

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
הפילוסוף הרומי הגדול עומד מול הסערה – סנקה – חוקר הכעס, מביט בכעס המתפרץ מתלמידו נירון לימים הקיסר, ואומר לעצמו בשלווה: אינך שולט בי. הסצנה הזו ממחישה את עוצמתו של החוקר הרוחני שמתבונן באיום לא כקורבן אלא כצופה פעיל. סנקה הוא למעשה חוקר הנפש הרציני הראשון – מעמד זה בא לציין מעין לידה של הפסיכולוגיה — אולי כמקצוע טיפולי לעתיד, אבל עכשיו היא דרך חיים של הבנה עמוקה.

פרקי המאמר

לפרק1

לפרק 2

לפרק 3

לפרק 4

לפרק 5

לפרק 6

לפרק 7

בתי החינוך ברומא העתיקה

החינוך ברומא העתיקה עבר תהליך הדרגתי של קבלה והטמעה של עקרונות החינוך היווני, במיוחד החל מהמאה ה־3 לפנה"ס, בעקבות ההתפשטות הרומית ליוון והקשרים ההדוקים בין שתי התרבויות.

בתקופה הרומית חלה תפנית מהותית בלימוד: בעוד שביוון הקלאסית הדגש היה על פיתוח האדם — החינוך האפלטוני שכלל מוסר, רטוריקה, מוזיקה ותנועה — ברומא הלימוד הפך יותר לכלי שימושי, בעיקר להכשרת משפטנים, אנשי צבא ומנהלה. עליית אריסטו (המניע הראשון) דרך כתבי הערבים והכנסייה הנוצרית בימי הביניים חיזקה את מקומו של כוח חיצוני (המניע הראשון) ומרכז הסמכות (אל) הדגישה את נושא הלוגיקה, סיווג ו"מטרתיות" במקום חקירה חופשית או פיתוח אישי כולל.

ראשית החינוך הרומי – טרום ההשפעה היוונית

בראשית הרפובליקה הרומית (לפני המאה ה־3 לפנה"ס), החינוך היה עניין משפחתי לחלוטין.

אבות המשפחה (הפאטר פאמיליאס) חינכו את ילדיהם לאזרחות טובה, לציות לחוק, לניהול משק הבית ולמסורת הרומית (כולל מוסריות, חריצות ומשמעת). לא היו בתי ספר ציבוריים.

קליטת ההשפעה היוונית – מהמאה ה־3 לפנה"ס ואילך

מתי זה קורה?

לאחר כיבוש יוון והמפגש עם התרבות היוונית, במיוחד אחרי כיבוש סיראקוז (212 לפנה"ס), הרומאים החלו להביא מורים יוונים לרומא, חלקם כשבויי מלחמה.

החלה מגמה ברורה של התעניינות בפילוסופיה, רטוריקה, מתמטיקה ומדעים — בסגנון יווני

המורים היווניים הראשונים שהובאו לרומא הגיעו בעיקר בעקבות הכיבושים הרומיים בדרום איטליה וביוון, במיוחד החל מהמאה ה־3 לפנה"ס.

שבויי מלחמה מלומדים, שהפכו לעבדים או עבדים מלומדים ששוחררו, קיבלו על עצמם לפתח את ילדיהם של בני האצולה הרומית:

בין המורים היוונים הראשונים ששימשו את תהליך העברת החינוך היווני לרומא בלטו ליוויוס אנדרוניקוס, אניאוס (Ennius), וקַרְנאדס (Carneades).

1. ליוויוס אנדרוניקוס (Livius Andronicus) תקופה: אמצע המאה ה־3 לפנה"ס

מוצא: יווני מדרום איטליה (אולי מטרנטום)

תפקיד: נחשב לראשון שהביא את התרבות והחינוך היווניים לרומא.

שוחרר מעבדות והפך למלמד (grammaticus) לילדי אצילים רומיים.

ליוויוס אנדרוניקוס נחשב להמחנך המקצועי הראשון ברומא שהשתמש בשיטה יוונית קלאסית של לימוד שירה ופרשנות טקסטים.

תרומתו: תרגם את האודיסאה ללטינית (במשקל סאטורני), לימד שירה, דקדוק ולשון.

היכן ליוויוס אנדרוניקוס לימד: רוב החוקרים סבורים שהוא לימד תחילה בבית אדוניו לשעבר ולאחר שחרורו מעבדות הוא פתח מקום לימוד עצמאי – מעין בית ספר פרטי (לודוס).

ייתכן שהלימוד התקיים בבית פרטי שהוסב למרחב חינוכי, שכן מוסדות חינוך ציבוריים טרם התקיימו.

לא ידוע מקום פיזי מדויק, אך החינוך אצלו התרחש ככל הנראה בלב רומא, באזורים שבהם התגוררו בני המעמד הגבוה.

לצערנו, אין לנו תיעוד ישיר ומפורט על בית הספר של ליוויוס אנדרוניקוס, אך מתוך מקורות עתיקים ורמזים מהמסורת הרומית, ניתן לשחזר תמונה כללית של פועלו כמורה והקשרו החינוכי: מקורות עתיקים שמזכירים אותו. קיקרו מזכיר את ליוויוס בהקשרים של ספרות מוקדמת. סואטוניוס כתב על חיי דקדקנים ורטוריקנים וייתכן שהתבסס על מסורות שמזכירות את ליוויוס כמורה. אזכורו כמחבר הלטיני הראשון — הופך אותו לדמות מפתח בהיסטוריה של החינוך.

במה התמקד הלימוד?

תרגום ופרשנות של האודיסאה ללטינית – לימוד שירה ומיתולוגיה.

לימוד השפה היוונית והלטינית.

יסודות הדקדוק והרטוריקה.

תרבות יוונית בסיסית – ככל הנראה תוך שילוב תרגומים ודיונים על מוסר ואומץ.

2. אניאוס (Ennius)תקופה: מאה ה־2 לפנה"ס

מוצא: יווני מאפוליה

השפעה: שילב יסודות יווניים ביצירה הלטינית והיה מקור השראה למשוררים ולמורים לרטוריקה.

3. קַרְנאדס (Carneades) פילוסוף יווני אפיקוראי או סקפטי נשלח לרומא ב־155 לפנה"ס כשליח מאתונה יחד עם דיאוגנס מבבל וקריטולאוס.

היכן לימד: לא היה מורה קבוע, אך נשא נאומים פומביים ברומא שזעזעו את הסנאט — זה עורר את חששות השמרנים מהשפעת הפילוסופיה היוונית.

היכן המורים הראשונים לימדו?

בתים פרטיים: בתחילה, המורים לימדו באחוזות של בני האצולה, שם שימשו גם כמחנכים וגם כמורים פרטיים.

מוסדות לימוד מאולתרים: עם הזמן הופיעו חדרי לימוד (בפומבי או בבתים פרטיים), לרוב בלי מבנים קבועים.

הפורום הרומאי: חלק מהמורים (בעיקר רטוריקנים) קיימו שיעורים או דיונים פומביים בשוליים של חיי הציבור.

האם היו תגובות נגד?

בהחלט הייתה התנגדות למורים היווניים. רבים מבני האצולה הרומית השמרנית חששו שהחינוך היווני יפגע בערכי המשמעת והצניעות הרומית.

מהפכת החינוך ברומא העתיקה: מן הבית הרומי אל הפורום הרומאי. עיצוב איור ירון מרגולין. צד ימין: ליוויוס אנדרוניקוס מלמד – ראשית הלימוד ברומא, התחלה תמימה, ביתית. צד שמאל: קרניודס מגורש מהפורום – התנגשות עם הסדר השמרני.

לדוגמה, בשנת 161 לפנה"ס הוצא צו גירוש זמני למורים פילוסופיים ורטוריים יוונים. בהמשך, חינוך זה נעשה מקובל ואפילו נחוץ לצורך קריירה ציבורית.

כיצד היא מתבצעת?

במעמדות הגבוהים החלו לשכור מורים פרטיים יוונים לילדים.

בהמשך נפתחו בתי ספר ציבוריים למחצה (ליבריים), בהם לימדו שלושה שלבים עיקריים של חינוך:

שלבי מערכת החינוך הרומית (בהשפעת יוון)

השלב הראשון Litterator 7–11 קריאה, כתיבה, חשבון בסיסי
השלב השני Grammaticus 12–16 שירה (בעיקר הומרוס, ורגיליוס), דקדוק, היסטוריה, יוונית ולטינית
השלב השלישי Rhetor 16–20+ רטוריקה, פילוסופיה, דיבייט, משפטים – הכנה לקריירה ציבורית

מורים בולטים ומרכזי לימוד ברומא

שמותיהם של רוב המורים (עבדים משכילים) לרוב לא נשמרו, אך הייתה להם השפעה מכרעת.

פילוסופים סטואיים יוונים כמו דיוגנס מבבל, פנאיטיוס מרודוס ואפיקטטוס חינכו רומאים ממשפחות האצולה.

קרניודס – או קרנאדס פילוסוף אפלטוני וראש האקדמיה באתונה שהוזמן לרומא במאה ה־2 לפנה"ס ונאם בפני הסנאט.

קרנאדס (Carneades) היה פילוסוף יווני חשוב מן האסכולה האפלטונית החדשה – הסכולה האקדמית – ולא אפיקוראי. הוא חי במאה ה־2 לפנה"ס ונחשב לדמות מרכזית בפילוסופיה הספקנית של התקופה.

קרנאדס חי בין 214–129 לפנה"ס בקירוב.

הוא היה ראש האקדמיה האפלטונית באתונה.

ייצג את הסקפטיות המתונה של האקדמיה, שהתפתחה לאחר תקופת אפלטון.

קרנאדס נודע ביכולותיו הרטוריות המרשימות ובגישה הביקורתית שלו לאמיתות פילוסופיות נחרצות.

ביקור ברומא:

בשנת 155 לפנה"ס, קרנאדס נשלח לרומא בראש משלחת של שלושה פילוסופים (יחד עם דיוגנס הסטואיקן וקריטולאוס הפריפטטי) כשגריר של אתונה, כדי לבקש הקלה בקנס שהוטל על העיר.

במהלך שהותו ברומא: נאם שני נאומים נודעים בפני הסנאט הרומי, האחד ביום הראשון לשבח את הצדק, ובשני לשלול את ערכו של הצדק – מה שחשף את כוחו הרטורי והספקנות שלו.

הנאומים הללו הדגימו כיצד ניתן לטעון באופן משכנע בעד ונגד אותה טענה – דבר שזעזע את הרומאים, במיוחד את המוסריים שבהם כמו קאטו הזקן.

קאטו נלחם בתקיפות על שמירת הסדר החברתי ברומא ומסורת האבות ברומא, וכנגד חדירת התרבות היוונית.

בעקבות שני נאומיו של קרנאדס, קאטו דרש לגרש את הפילוסופים היוונים מרומא, מחשש להשפעתם על הנוער.

תרומתו הפילוסופית: קרנאדס טען כי אין ודאות מוחלטת באף ידיעה, ושעל האדם להסתמך על הסתברויות ושיפוט סביר (probabilism) .הדגיש את הספק כגישה בסיסית לחקירה פילוסופית. הוא השפיע רבות על הפילוסופיה הרומית המאוחרת ועל זרמים ספקניים מאוחרים יותר, כולל השפעה על קיקרו.

תורת ההסתברות של קרניודס והשפעתו על הפילוסופיה הרומית:

תורת ההסתברות של קרניודס

(Probabilism) קרנאדס דחה את הרעיון שניתן להשיג וודאות אפיסטמולוגית (הכרתית). לדבריו:

אין לאדם גישה ישירה לאמיתות מוחלטות.

כל טענה יכולה להיתקל בטיעון נגדי לא פחות משכנע.לכן, החוכמה והמעשה הנכון אינם נובעים מידיעה ודאית, אלא מהערכה הסתברותית.

שלושה שלבים של הסתברות:

קרנאדס פיתח הבחנה בין רמות של שכנוע:

1. הסתברות פשוטה – אמונה שטענה מסוימת היא סבירה.

2. הסתברות בלתי מנוגדת – הטענה נראית סבירה ואין לה סתירות ברורות.

3. הסתברות נבחנת – הטענה נראית סבירה גם לאחר בדיקה ביקורתית ממספר זוויות.

למשל: אם אדם רואה עשן, ייתכן שיש אש – אבל רק לאחר בירור מעמיק יותר אפשר לקבל את זה כהנחה פעולה סבירה.

משמעות מוסרית ומעשית:

קרנאדס טען כי על האדם לפעול בעולם לא לפי ודאות, אלא לפי הסביר ביותר בהתחשב בנסיבות. בכך איפשר בסיס פילוסופי לתבונה מעשית שאינה תלויה באמת מוחלטת.

השפעת קרנאדס על הפילוסופיה הרומית

קרנאדס השפיע מאוד על קיקרו, שניסה לשלב בין ספקנות מתונה לבין אידאל מוסרי סטואי. קיקרו אימץ את רעיון הפועל לפי ההסתברות הנראית הנכונה ביותר, דבר שבא לידי ביטוי ביצירתו "האקדמיות" (Academica).רעיונותיו של קרנאדס סיפקו לרומאים תשתית לפילוסופיה פרגמטית יותר, שאינה נשענת על אידיאלים נוקשים או אמיתות דוגמטיות.

ברומא, קרנאדס סימל את רוח הוויכוח הפילוסופי – האמנות לטעון לכאן ולכאן – שהפכה יסוד חשוב ברטוריקה הרומית.

מורים רומאים:

מרקוס פביוס קווינטיליאנוס (Quintilian) – המורה הרומי הראשון

קווינטיליאנוס עומד בלב החדר, עטוי טוגה לבנה. סביבו תלמידים צעירים, חלקם כותבים, אחרים מאזינים בעניין. כשעל הקיר האחורי מונחים פסלים ,קלאסיים של אספסיה, סוקרטס, אפלטון ארסמוס, ומונטיין– כסמל למורשת היוונית ולהמשך השפעתו בזכות תלמידי העתיד.

מרקוס פביוס קווינטיליאנוס (Quintilian) – היה המורה הרומי הראשון שזכה למימון המדינה. פעל במאה ה־1 לספירה, בראשית שלטונו של הקיסר נירון. קווינטיליאנוס כתב את ספר ההוראה החשוב Institutio Oratoria – מדריך להכשרת נואמים. הוא לימד רטוריקה והיה ממקימי המסורת החינוכית הרומית המאוחרת.

Quintilianus docet –המורה הגדול שלימד ופיתח את השימוש בכוח הדיבור, אבל גם את דרך החיים ההוגנים

קווינטיליאנוס (Marcus Fabius Quintilianus) הוא אחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביותר בתולדות החינוך והרטוריקה של רומא העתיקה.

קווינטיליאנוס – נולד סביב שנת 35 לספירה בספרד (קלגוריס – כיום קַלָהורה), ונפטר סביב 100 לספירה.

מעמד: היה אזרח רומאי חופשי, ממשפחה היספנית משכילה.

קריירה: רטוריקן, עורך-דין, ומחנך. קווינטיליאנוס לימד רטוריקה ברומא ונהנה מתמיכת הקיסר וספסיאנוס, אשר מינה אותו לראש בית הספר הרשמי הראשון לרטוריקה שמומן ע"י המדינה.

—

עיקרי תרומתו

1. מחבר הספר Institutio Oratoria(בעברית: תורת הנאום, או הכשרת הנואם) ספר בן 12 כרכים, המקיף ביותר שנכתב עד אז על חינוך, רטוריקה, פסיכולוגיה של למידה ואתיקה.

תורת הנאום כולל דיון מגיל הילדות ועד לשלב המקצועי של נואם ציבורי.

הוא מדגיש כי הנואם האידיאלי הוא גם אדם מוסרי, לא רק מיומן בלשון.

2. גישתו החינוכית של קווינטיליאנוס: קווינטיליאנוס תומך בחינוך מגיל צעיר ובהתפתחות טבעית של הילד.

הוא מתנגד לאלימות פיזית בחינוך – עמדה מתקדמת לתקופתו.

קווינטיליאנוס מאמין שצריך לעודד אהבת ידע, לא רק לשנן.

3. מורשתו והשפעתו: קווינטיליאנוס היה לסמל ואגם שהפך לדמות מרכזית ברנסאנס וימי הביניים – ספרו שימש בסיס ללימודי רטוריקה בבתי ספר ובאוניברסיטאות. הוא השפיע על הוגים כמו ארסמוס, מונטיין ואפילו על חינוך מודרני.

—

קווינטיליאנוס היה לא רק רטוריקן מבריק, אלא מחנך הומניסטי מוקדם – שהבין שילד אינו רק כלי ללמוד בו טקסטים, אלא נפש שמתפתחת וזקוקה להכוונה מוסרית ואנושית.

סנקה וגאלן הם דמויות משמעותיות נוספות, רומאים שהשתרשו בתרבות הרומית ויש מקום לכלול אותם ברשימה זו כמצוינים בתחום הפילוסופיה, והנחיית הדורות.

לוּקיוּס אָנָאיוּס סנקה היה אחד מגדולי הפילוסופים של רומא העתיקה וממנהיגי האסכולה הסטואית. כמורו של נירון הצעיר התבונן סנקה בהתפרצויות הזעם וחקר את הכעס לעומקו וגם הבין אותו. בשנת 64, לאחר השרֵפה הגדולה ברומא ומעשי הביזה של נירון קיסר — לשעבר תלמידו — החליט סנקה להתבודד, פרש מחיי הציבור וגלה הרחק מרומא. כשנה לאחר מכן בשנת 65 גזר עליו תלמידו זה להתאבד [מקור]. עיצוב איור ירון מרגולין

סנקה (Seneca) – פילוסוף הסטואה והמורה הרוחני של רומא

חי בשנים: 4 לפנה"ס – 65 לספירה
תחום: פילוסופיה, מוסר, פסיכולוגיה של הרוח

לוקיוס אנאוס סנקה היה אחד מגדולי הפילוסופים של רומא העתיקה וממנהיגי האסכולה הסטואית. הוא חינך את הקיסר נירון בצעירותו ונחשב לדמות מופת בהגות המוסרית. כתביו, כמו מכתבים ללוקיליוס ו"על קוצר החיים", עסקו בשאלות של שליטה עצמית, קבלת הגורל, כיבוש הכעס, והתבוננות פנימית – נושאים שיש להם הד עמוק גם בפסיכולוגיה מודרנית. סנקה חקר את הכעס ולימד את התגלגלות הרגשות הקשורים בו עד להתפרצות זעם רצחני – נושא עליו פרסמתי כאן. הוא לימד את חשיבות ההתבודדות הרוחנית והשלווה הפנימית גם מול סבל גדול. גישתו עזרה לאנשים ברומא להתמודד עם קשיים, מחלות ואובדן, וניתן לראות בו מורה לריפוי הנפש והכוונת הרוח.

מעגל הכעס של לוקיוס אנאוס סנקה. אדם חש כמי שמגיע לו יותר, זכויות יתר מגיעות לו בשל מעמדו, כספו, אומללותו, מחלתו, אובדנו או שם משפחתו ותפקידו… גם כי חנפניו מעודדים רגש זה שמקנן בו. וכשהיה בטוח שיעבור את הצומת בירוק… או לעקוף את הנבל זה כבר מוטרף. עם התחושה הזאת הוא יוצא לדרך ומכיר בתסכול שעולה בתוכו עקב אי מימושה של זכאותו, (בעיני עצמו) – התסכול ממלא אותו ויותר כמתפתחת בו מחשבה על עוול שנעשה לו, באי צדק ורמיסת זכויותיו, שהרי מגיע לו. נוכח המגיע לו הזה, מגיח ומתגלגל בו כעס, שהוסכם שמגיע לו, אך לא ניתן לו – הכעס צומח ומפמפם בתוכו דרך הלא יעלה על הדעת שנלקחה ממזו הזכות שהרי מגיע לו. מרגע זה העוול איננו עוד עוול אלא חוסר צדק שמקפיץ זעם צדקני. בזו לו ורמסו את זכותו, פגעו במעמדו כבעל הזכויות היתרות ועוד נוכח עדים, מרגע שכבודו נרמס הוא דורש נקמה – הזעם הנקמני מתפרץ, הוא נזעק עם אגרוף קדימה ופורץ באלימות גם דוחף את הנבל אל בריכת התנינים שיטרפו אותו חי. כשהוא לא מגיע לזעם צדקני הוא מקלל… מעגל הכעס של סנקה. מתוך המחברת של ירון מרגולין

למאמרי – מעגל הכעס של סנקה

גאלן (Galenus) – גדול רופאי רומא ומניח יסודות הרפואה המערבית. חי בשנים : 129 – 216 לספירה

תחום: רפואה, אנטומיה, פיזיולוגיה

קלאודיוס גאלנוס – או גאלן – נולד בפרגמון (כיום בטורקיה) והפך לרופא הראשי של הקיסרים ברומא. הוא חקר את גוף האדם דרך ניתוחים של בעלי חיים, וביסס תיאוריה רפואית השואפת לאיזון ארבעת הליחות (דם, מרה צהובה, מרה שחורה, וריר). גאלן העמיק בחקר מערכת העצבים, כלי הדם, והמוח, וטען שהנפש שוכנת בעיקר במוח – טענה שמהדהדת את מחקריו של אלקמאון מקרוטון (Alcmaeon of Croton) – חוקר המוח היווני והעבירה את ממצאיו הלאה. במשך למעלה מאלף שנה, הרפואה האירופית התבססה על כתביו. תרומתו לאנטומיה ולתפיסה הוליסטית של גוף-נפש מהווה עד היום בסיס למחקר רפואי היסטורי.

שאלה לדיון כיתתי:

מה דמותו של סנקה יכולה ללמד אותנו על תפקיד הפילוסופיה בריפוי מחלות נפשיות?

כיצד הרעיונות של גאלן יכולים להעשיר את ההבנה שלנו על קשרי גוף-נפש גם ברפואה מודרנית?

  1. היכן התקיימו הלימודים?

בתחילה: בבתים פרטיים של העשירים.

מאוחר יותר: בבתי ספר עירוניים (בפורום או סמוך לו).

ילדים עניים לרוב לא זכו לחינוך פורמלי.

בנות למדו לעיתים בבית, אבל לא נשלחו לבתי ספר כמו הבנים.

סיכום המעבר מיוון לרומא

פילוסופיה עמוד מרכזי בחינוך נחשבה לעיתים מסוכנת מוסרית ברומא, אבל היא אומצה בזהירות על ידי הרומאים.
רטוריקה הוגדרה כלי חשוב לנואמים עד שהפכה ליסוד מרכזי בהכשרה לקריירה ציבורית
שירה ואפוס הומרוס ורגיליוס (כמו "אינאיס") לצד הומרוס
מורים אזרחי פוליס עבדים משוחררים, יוונים, מאסטרים רומיים היו מבוקשים.

בתי הספר ברומא: בין תועלת לפיתוח תרבותי

ברומא העתיקה, בעיקר בתקופת הרפובליקה המאוחרת והאימפריה, בתי הספר היו מוסדות פרטיים, שהוקמו לרוב על ידי מורים עצמאיים (ludimagistri). החינוך הראשוני ניתן בילדות בלודוס (Ludus) – מעין בית ספר יסודי, בו למדו קריאה, כתיבה וחשבון בסיסי. בשלב הבא הופיע, הגראמר (grammaticus) – המורה לספרות, שחשף את הנערים לטקסטים קלאסיים ביוונית ובלטינית, בעיקר שירה מאת ורגיליוס, הורציוס ואובידיוס. ההוראה התבססה על קריאה, שינון וניתוח לשוני ורעיוני של הטקסטים.

המעמד הגבוה המשיך ללימודי רטוריקה אצל הרטור (rhetor) – שם רכשו תלמידים כישורי נאום, טיעון ולוגיקה, כהכנה לקריירה ציבורית, פוליטית או משפטית.

החינוך הרומי היה פרקטי, מוכוון תועלת ושירות המדינה, אך בו בזמן גם עילאי – דרך הספרות והרטוריקה נוצרו דמויות כמו קיקרו, סנקה ומרקוס אורליוס.

הורציוס, או קווינטוס הורטיוס פלקוס, המשורר הרומי הגדול, ומחבר ספר המופת "על אמנות הפיוט'' ידועה בשם "מכתב אל הפיסונים" (epistula ad Pisones) מהווה דוגמה מובהקת לשילוב בין קלאסיקה, מוסר וחינוך. בשיריו של הורציוס (בן זמנו וידידו של ורגיליוס) אפשר לראות ביקורת על ריקנות החיים העירוניים, קריאה לאיזון, מתינות והתבוננות פנימית – מעין חינוך פילוסופי במסווה של שירה.

דרך חלון פתוח בקיר כיתה דחוסת תלמידים צייתניים. הכנסייה הקתולית הרסה את החינוך למחשבה וחיזקה מודלים היררכיים ומקצועיים של ידע, לא של התפתחות רוחנית-אישית. הפילוסופיה נעשתה משנית לתיאולוגיה, וה"חינוך" שב והפך לאמצעי לצייתנות ולשינון. ואז, לרגע רואים את השמש זורחת על גבעות איטליה, מבעד לחלון, וקרניה מאירות את הצללית של הקרוסיפיקשן של ג'ונטה פיזאנו – גרסה של הצלב שצייר (ונחתם בבולוניה) דמות שנעה על הצלב מכאב, והזיזה את כל מה שהחינוך לציות עצר בהשראת אריסטו. עד שקמה האוניברסיטה בבולוניה והעניקה לאדם החושב השראה חדשה. ציור זה של פיזאנו הוא שהחל את המסע האדיר לו אנו קוראים רנסנס [מקור].

מהרפובליקה הרומית לאוניברסיטה באיטליה: המאבק בין סמכות ליצירה

פרופ' הרסגור טען ובצדק מסוים:

הנזירים הראשונים, בעיקר מהמאה הרביעית ואילך, הטיפו לסגפנות, עוני מרצון, התנזרות מהנאות הגוף והתנערות מהשכלה חילונית. בעיני חלקם, חיי השפע, התיאטרון, האמנויות ועושר השכל והלימודים היו ביטויים של שחיתות מוסרית ובסיס להאשמה. לכן, יש מי שרואה כמותו בהם מי שחיבלו בתרבות ההלניסטית-רומית, שביסודה העריצה את ההצלחה, השפע הגוף, יכולת הגוף להעמיק דפע מצידו והנאה, את הפילוסופיה ואת ההנאות הרוחניות והחושיות גם יחד. אבל חשוב לאזן את הדברים ולהוסיף שלא רק החינוך הרס את ההנאה מההצלחה:

1. הנפילה של רומא הייתה כלכלית, פוליטית וצבאית. פלישות של עמים (הוויזיגותים, ההונים וכו'), שחיתות פנימית, ריבוי שליטים וחולשת הצבא – אלו הגורמים הישירים.

2. הנזירים לא רק הרסו את התרבות, אלא גם שימרו אותה. דווקא הם העתיקו כתבים, בנו סקריפטוריומים, ולימים הקימו את האוניברסיטאות הראשונות.

3. המוסר הנוצרי-נזירי היה תגובה למשבר ולא הגורם לו. הם ביקשו להציע אלטרנטיבה מוסרית לעולם שנראה קורס.

לסיכום:

הביקורת של הרסגור מצביעה על תהליך עומק תרבותי – תנועת ההתרחקות מהערכים הרומיים החילוניים, דבר שאולי החליש את לכידותה של התרבות. אך לא ניתן לומר שהנזירים לבדם "הפילו את רומא". הם היו חלק מהתהליך, אך לא גורם ראשי. בעידן הכאוס שאחרי – הם היו גם אלו ששמרו על הגחלת התרבותית.

לאחר קריסת האימפריה הרומית, ההשכלה באירופה עברה לידי הכנסייה, שהמשיכה את הדגם היררכי של הלמידה. כך, ברבות השנים, עם עליית השפעתו של אריסטו וחדירת הנצרות, ההשכלה הפכה מוגדרת, היררכית ומבוססת סמכות. מקום הפיתוח האישי נסוג מפני הדוקטרינה והמשמעת ושקיעה בכתבי עבר.

הכנסייה הקתולית המשיכה מגמה זו וחיזקה מודלים היררכיים ומקצועיים של ידע, לא של התפתחות רוחנית-אישית. הפילוסופיה נעשתה משנית לתיאולוגיה, וה"חינוך" שב והפך לאמצעי לצייתנות ולשינון.

אבל איטליה, כערש הרנסנס, הפכה שוב לחממה של פריחה רוחנית. בעיר בולוניה נוסדה כבר במאה ה-11 האוניברסיטה של בולוניה — מהקדומות באירופה — ובה למדו משפט רומי, פילוסופיה ורפואה. זו הייתה שיבה מודעת לטקסטים הרומיים הקלאסיים מתוך כוונה לבנות עליהם, אך באור חדש.

המהפכה החלה בבולוניה.

מה שמעניין הוא שבתי הספר לאמנות – במיוחד בתקופת הרנסנס באיטליה – יצרו סוג של "מרד" נגד הדיכוי הזה.

הם הדגישו יצירתיות, התבוננות, תנועה, אנטומיה, פרופורציה – ובעצם החזירו את הפוקוס לגוף, לנפש לחושים וליכולת ההתבוננות בטבע.

צירת מופת – האסכולה הוונציאנית. טינטורטו "גניבת גופתו של סן מרקו", בסביבות שנת 1562, גלריה דל'אקדמיה. העיר שהיה לה הכל (ונציה) רק לא קדוש, נזקקה למרכז דתי מאחד – לאיזה עצמות שבפועל נגנבו. הקדוש נמצא והוא מרקוס המבשר, אחד מ 72 השליחים ומי שרשם לכאורה את "הבשורה על פי מרקוס". משהגיעו העצמות , מקברו במצרים אלכסנדריה הם הונח בארמון הדוג'ה ואחר כך נבנתה למענו – מענן הקתדרלה הנודעת של ונציה – שם הוא נמצא כיום [מקור].

חינוך דרך תנועה: מפיזאנו לטינטורטו – פריצת הדרך של האמנות כגוף חי

חינוך דרך תנועה: מג'ונטה פיזאנו ועד טינטורטו – פריצת הדרך של האמנות כגוף חי בהשראת הלמידה בבולוניה עבודתו של ג'ונטה פיזאנו 1180 בערך – 1250 בערך (Giunta Pisano) קמה ובעטה בכל המוכר עד כה [מקור]. בעבודת המופת שלו לקראת סוף ימיו על סצנת הצליבה (1250 Crucifixion) הוא חתם והיה בזאת לאמן הראשון שחתם את שמו אחרי מאות שנות שרות כנסייתי על מלאכה שמשקפת את כישרון היוצר עצמו — תולדות האמנות האירופית מציינת רגע זה כתחילת הרנסנס [מקור]. החתימה לא הייתה רק חידוש צורני, אלא מהפכה תפיסתית, לא עבד אל אלא אמן בעל אמירה אישית [מקור]. דמותו של ישוע הצלוב מופיעה שם לא כסמל מופשט, אלא כגוף סובל באמת: תנועת גבו הקמור, הפיתול הדרמטי, הראש השפוף יוצרת את מה שמכנים כיום ספירלה, הספירלה הנודעת של הרנסנס ששיאה בעבודותיו של ליאונרדו דה וינצ'י [מקור] — כל אלה ביטאו את הסבל המתפרץ מבפנים החוצה דרך שפה גופנית, תנועתית, אנושית. פיזאנו פתח את הפתח למה שנכנה: למידה של אור, צל, ותנועת הנפש כאן של הכאב, בה התנועה מבטאת רגש ונפש. זו הייתה חריגה מוחלטת מהציות לעקרונות הדת והכנסיה.

כמאתיים שנה לאחר מכן, טינטורטו בונציה הרחיב את המהלך. בציוריו מופיעה תנועה יחסית, מהירה, מתמשכת ותורת האור מגיעה לשיאה. הדמויות אינן מקובעות אלא זורמות במרחב, באור וצל, במשחק של קשרים ומבט [מקור]. כך נולדה באיטליה גישה אמנותית שהייתה גם מהפכה חינוכית — חינוך להבנת האדם, הגוף, הזמן, והמבט הפנימי שהעיר מחדש את התשוקה להבנת צרכי האדם, תשוקותיו, אהבותיו ונפשו באופן מעמיק.

"חינוך דרך הבנת ה"תנועה": מג'ונטה פיזאנו ועד טינטורטו –

אנחנו עוברים בכמה תחנות כולן בהשראת הלמידה בבולוניה ואח"כ עם ביסוס האקדמיה בפירנצה בולטת הפרספקטיבה של מאסצ'יו Masaccio (1401-1427-8 היא האמצעי ליצירת אשליית מרחב תלת מימדי ע"פ משטח דו ממדי, כפי שמתבטאת בעבודת המופת שלו "השילוש הקדוש" (Tommasodi Ser Giovanni di Mone Cassaiמשנת 1428, (ציור קיר: פרסקו בגודל 670*320 ס"מ) בסנטה מריה נובלה, פירנצה – משמש נקודת מבט מלאה והראשונה באמנות המערבית [מקור]. הפרסקו הושלם כשמאסצ'יו היה בן 26 או 27 בשנה שבה הלך לעולמו.

גדול פסלי איטליה – בנבנוטו צ'ליני – כאן.

האסכולה של פיזאנו — ג'ובאני פיזאנו ואביו ניקולה פיזאנו — שפעלו במאות ה-13–14 ויצרו מהפכה באמנות הפיסול ששיאה בעבודותיו של בנבנוטו צ'ליני (1500-1571) [מקור]. הם החזירו לתודעה את הדמות האנושית, את ההבעה, את התנועה — מעין “חינוך דרך צורה” נושא שנכנס מאוחר יותר להגדרה "חתך הזהב''. סגנונם שילב בין השראה קלאסית רומית לבין רוח עדינה, נוצרית חדשה. בכך

הם נטלו חלק במאבק נגד הדוגמטיות, והציגו דגם של ידע שאינו רק טכני אלא חי ונושם.

האסכולה הוונציאנית (המאה ה-15–16), שכללה אמנים כמו טיציאן, ג'ורג'ונה וורונזה, וטינטורטו בשיאה ואפילו לאונרדו דה וינצ'י הושפע ממנה, הרחיבה עוד את המאבק דרך צבע, אור, צל וחושניות. זו הייתה "אוניברסיטה אחרת" — לא של שינון אלא של התבוננות בטבע של חוויה, של פיתוח אינטואיציה, וסקרנות, פתיחות לגוף, וזיכרון חושי.

האמנות חינכה את האדם מחדש, לא באמצעות ציות אלא באמצעות חשיפה לשגב היצירה והתפעמות.

והמסר הזה רלוונטי יותר מתמיד: האם החינוך יתחזק כמי שמייצר "צייתנים טכנולוגיים", או גאונים והכרה ביכולתם האם הוא יטפח שקיעה בכתבי העבר או אנשים סקרניים יצירתיים, כמו תלמידי האוניברסיטה בבולוניה, הסדנאות של טיציאן ופיזאנו ששואפים קדימה?

1. פתיחה:

שאלת מפתח

> מה יכולה אמנות ללמד אותנו על גוף, רגש, תנועה ואנושיות — ומה יש לה לומר לתלמידי ימינו?

—

2. רקע היסטורי קצר תפקיד הכנסייה בהנחלת דימויים קבועים וסטטיים.ג'ונטה פיזאנו (המאה ה-13) – פועל בעיקר בפיזה ובולוניה. בבולוניה הוא מניע את גב הצלוב לספירלה שהיתה סמל הרנסנס וחותם.טינטורטו (המאה ה-16) – שיאה של האסכולה הוונציאנית (בליני).

—

3. ניתוח עבודות נבחרותא. "הצליבה" של ג'ונטה פיזאנו

מיקום: כנסיית סן דומניקו בארצו.

מה לראות: גבו הקמור של ישוע, הראש השפוף, הידיים המתוחות.

שאלות לדיון: איך נראית תנועה בעבודה הזו?

אילו רגשות היא מעוררת?

מדוע?

האם היא מזמינה חמלה? הזדהות?

ב. "הסעודה האחרונה" של טינטורטו (1592–94)

מיקום: סן ג’ורג’ו מג’ורה, ונציה.

מה לראות: תנועה סיבובית, אור אלכסוני, מבטים מצטלבים.

שאלות לדיון:

האם אפשר לחוש "זמן" בציור?

איך משתנה התפיסה של גוף ותודעה בין שני האמנים?

—

4. פעילות יצירתית לתלמידים> "תארו תנועה פנימית דרך הגוף"התלמידים מתבקשים לצייר/לפסל/להביע בתנועה חוויה רגשית כלשהי (שמחה, כאב, תסכול).

עבודה בזוגות: אחד בתפקיד “ג'ונטה” – תיאור רגש דרך סבל; השני בתפקיד “טינטורטו” – תיאור רגש דרך תנועה יחסית.

5. לנמצאים בפירנצה צפו בפסל דויד בכיכר הסניוריה [Piazza della Signoria הכיכר נמצאת לפני ארמון וקיו (Plazzo Vacchio)] ובאקדמיה – ההבדל ניכר בעוז.

האם שמים לב שההעתק מדויק?

איך יתכן שאחד חי ונוסק מעלה, מרחף, חסר משקל ושני גוש בטון כבד, חסר נשמה.

האם זה הכוח הרוחני שרק אמן גדול מסוגל להנכיח?

6. קישור להווה:

דיון: האם בינה מלאכותית מסוגלת לבטא תנועה נפשית או חוויה רגשית?

השוואה לאמנות דיגיטלית, ולטכניקות חינוכיות עכשוויות שמדגישות את הגוף והתנועה (ריפוי בתנועה, ביופידבק, תיאטרון טיפולי).

—

6. סיכום ושאלות עומק

האם חינוך טוב יכול להתחיל מהבנה של תנועה?האם ניתן "ללמד אמפתיה" דרך התבוננות?

המשך

לפרק 4

לפרק 5

לפרק 6

נשארו לך שאלות?

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    פרקי המאמר

    לפרק1

    לפרק 2

    לפרק 3

    לפרק 4

    לפרק 5

    לפרק 6

    לפרק 7

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב העצמה אישית, כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *