האסכולה הונציאנית (פרק ב׳) הרקע ההסטורי – ונציה

"מרקוס הקדוש משחרר עבד נוצרי" (1548). יצירת מופת של טינטורטו הצייר מתבונן על נס העבד ממעוף הציפור כוירטואוז השולט בפרספקטיבה, טכניקת ההקצרה, פרופורציות ושליטה יוצאת דופן בתנועה יחסית וצבע.

"מרקוס הקדוש משחרר עבד נוצרי" (1548). יצירת מופת של טינטורטו הצייר מתבונן על נס העבד ממעוף הציפור כוירטואוז השולט בפרספקטיבה, טכניקת ההקצרה, פרופורציות ושליטה יוצאת דופן בתנועה יחסית וצבע.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

המאמר פורסם ב 3 חלקים
חלק א'
חלק ב'
חלק ג'

חזרה לפרק א׳

ונציה, ערש הרנסנס הונציאני, עיר נמל בצפון-מזרח איטליה, נמצאת בלגונה שלשפך הנהר פוֹ, לחוף הים האדריאטי. בימי הביניים ונציה הייתה הבירה של רפובליקת ונציה, אחת המדינות העשירות, הנאורות והבטוחות ביותר באירופה.
נודעה בסחר בתבלינים, ביצור ובסחר בזכוכית מורנו, ותחרות, גם בייצור ספינות ובאמנים גדולים שפעלו בימי הרנסנס האמצעי ויצרו אסכולה חדשה בציור.

תחילה היה בונציה שלטון דמוקרטי, וגם לפשוטי-העם הייתה השפעה על קבלת ההחלטות. כוחן של המשפחות העשירות גבר בהדרגה, ובסופו של דבר רק בני המשפחות האלו הורשו להימנות עם חברי המועצה שניהלה את המדינה.
למן ראשית המאה ה-11 היתה ונציה לעיר-מסחר משגשגת, שעיקר עושרה בא מהים. מדי שנה חגגו בונציה את ה"ספוזליציו" – חגיגת ה"כלולות" של ונציה עם הים.

מהמאה ה- 13 ואילך ונציה הלכה וצברה עוצמה כלכלית וצבאית, העיר בנתה את הצי החזק ביותר באזור וכבשה שטחים ברחבי הים התיכון, ביניהם קפריסין וכריתים, כמו גם מחוזות איטלקיים סמוכים כורונה היפיפיה ופדובה. הכיבושים הפכו את ונציה לעיר קוסמופוליטית. איטלקים, ארמנים, טורקים, יוונים, גרמנים וגם הקהילה היהודית שנרדפה במקומות אחרים באירופה מצאה פה מקלט למגורים ועבודה. לריבוי התרבויות הייתה השפיע גם על חיי האמנות בעיר. העיר התמלאה במוזאיקות מוזהבות, בדי משי שיובאו ממרחקים ותבלינים שהגיעו העשירו את מאכליה.
טור הזהב של ונציה נמשך עד אמצע המאה ה- 15 לערך, תקופת הרנסנס הונציאני ופעילותו האדירה של הצייר המייסד ג׳ובאני בליני [(Giovanni Bellini;‏ 1430 – 1516) הבן המפורסם ביותר של משפחת האמנים לבית בליני. אביו הוא הצייר יאקופו בליני, ואחיו הוא הצייר ג'נטילה בליני (Gentile_Bellini). בליני היה מורהו של טיציאן (נולד בין השנים 1477 ו-1490 – נפטר ב-27 באוגוסט 1576)] גם ג'ורג'ונה נקשר בתקופת זמו זו וכן תחילת פעילותו של טיציאן.
בשיא שגשוגה חלשה עיר-מדינה זו על כל האגן המזרחי של הים התיכון, ואוניותיה הפליגו גם מערבה וצפונה עד לבריטניה ולהולנד.
ג'נובה השוכנת על החוף המערבי התחרתה בה אבל המאבק בין שתי הערים הסתיים בנצחונה של ונציה. טורקיה הייתה למתחרה נוספת שלה.
בשנת 1453 קונסטנטינופול (בירת ביזנטיון) נפלה לידי הטורקים שינוי שהביא לטורקיה נצחונות רבים בהמשך ולדעיכתה של ונציה. לטורקים נפתחה גישה לים האדריאטי ו-ונציה החלה לאבד את פרנסת. בהמשך היא איבדה גם שטחים בים התיכון לטובת הטורקים. גילוי אמריקה (בהמדך) הקשה עליה עוד יותר.
המלחמות בין ונציה וטורקיה נמשכו כמאתיים וחמישים שנה והתישו את כוחה. ונציה שיגשגה כל עוד התנהל המסחר בין אירופה למזרח הרחוק בים התיכון ומשם, דרך היבשה, אל הודו, סין והארצות שבדרום-מזרח אסיה.

ונציה

ונציה

המסחר הביא לה עושר עצום, אבל שרידות פוליטית ותבונה מדינית נעדרה ממנהיגיה. היא לא השכילה לפתח מקורות כלכלה חדשים וקרסה.
בסוף המאה ה-15, כשהרנסנס שלה התפתח, הקופות היו מלאות אבל החלו להתרוקן. כוחה הכלכלי שימש את עשיריה, אבל לא בנה את עתידם. נתיב סחר חדש, נפתח (1492) בפני יריבותיה ספרד ופורטוגל למזרח הרחוק. קשרי המסחר שלה עם המזרח אבדו לטובת הספרדים והפורטוגזים. במזרח הקרוב דרכם של הונציאנים למזרח הרחוק נחסמה על ידי התורכים. תורכיה התעשרה מהסחר בסחורות שהיא נהגה לסחור בן ובשנת 1498 מגלה הארצות הפורטוגזי Vasco da Gama פתח נתיב מסחר להודו (ומשם לסין) סביב אפריקה דרך כף התקווה הטובה, מה שהותיר את ונציה הרחק מאחור ואת עושרה העתידי העביר ליריביה. בהמשך יורדי-ים ספרדים ופורטוגלים גילו את אמריקה וסיורות שלל ממנה כולל זהב ועבדים הגיעו אבל לא לונציה.
מצב האמנים הוונציאנים היה טוב יותר ממצב הסוחרים. הם נהנו מפטרונות המדינה שראתה ביצירותיהם הפגנת עושר, כוח ותבונה מתקדמת שהאדירה את גדולתה של מדינתם. עבודותיהם היו מבוקשות והם התפרסמו ושגשגו. ונציה שקעה והם החל מהמאה – 16 (טינטורטו) הגיעו לשיאים אדירים. הרנסנס הוונציאני פרץ וכבש לבבות [טיציאן המבוקש – כבש את אירופה וזכה לתואר אצולה מהאוסטרים (קארל החמישי) וטינטורטו הגאון צייר את תיקרות בית הספר העתיק סאן רוקו. 61 יצירות שלו מוצגות ב׳גרנדה סקולה דה סן רוקו׳ ומלמדות על יכולתו יוצאת הדופן ועולה בעוצמתה מעל לתקרה המפורסמת שיצר ברומא, בקפלה הסיסטינית, הצייר הפלורנטיני. טינטורטו שלא עזב מעולם את ונציה הוסיף וצייר את הציור הענק של הדור ״גן העדן״ בארמון הדוג׳ים, שנעשה בסיוע בנו דומניקו, הוא יצירה חד־פעמית ונצחית. הענק של ונציה, הצליח לדחוק את רגלי טיציאן שכבש את אירופה. ההערצה לציירים הייתה עצומה והם השיבו לונציה את כבודה האבוד אבל לא את עושרה.
בשנת -1797 ונציה נכבשה בידי נפוליאון, שנתן אותה לאוסטריה תמורת מילאנו. הקיסרים האוסטרים אהבו מאוד את הציור הוונציאני ותאוותם ליופיו רק הלכה וגברה.
בכיכר מריה תרזה, שבוינה, כיום, נמצאים שני מוזיאונים שניבנו בסוף המאה ה-19 על ידי גוטפריד זמפר (Semper), אחד מהם הוא המוזיאון ההיסטורי לאמנות ה- KHM כפי שנהוג לכנותו שם, ובו חמישה חלקים. אגף האמנות המערבית, אחד מהם. באגף האמנות המערבית יצירות מופת רבות מתולדות האמנות למין ימי הביניים ועד המאה ה-18. אוסף התמונות בו מופלא וממקם אותו בשורה הראשונה של המוזיאונים החשובים בעולם. הוא משקף את טעמם של בני הבסבורג, שליטי אוסטריה, שזכו בונציה ואהבו את הציור הוונציאני בשיאו. ואכן, האוסף החשוב ביותר של אמנות ונציאנית מחוץ לוונציה נמצא באגף זה בוינה שבכיכר מריה תרזה.
כל האמנים החשובים בני ונציה מיוצגים במוזיאון, החל בג'ובאני בליני, "אשה צעירה עם מראה". ג'ורג'ונה, מחשובי האמנים של אזור ונטו, עם שתי יצירות מופת שלו: "לאורה" ו"שלושה הפילוסופים".
טיציאן, ורונזה וכמובן טינטורטו, מיוצגים במוזיאון בצורה משמעותית ביותר. עשרות רבות של תמונות מפרי מכחולו של כל אחד מאמנים אלו הופכות את המוזיאון הוינאי למקדש של אמנות ונציאנית. טיציאן, הוא אחד מן הציירים המצליחים של המאה ה-16. התמונות הרבות מפרי מכחולו במוזיאון מאפשרות להתרשם גם מן התקופות השונות ומההתפתחות שחלה ביצירתו במהלך חייו הארוכים והפוריים: "הרוצח השכיר" המצמרר ו"המדונה עם הדובדבנים" מתקופת חייו המוקדמת, "הצגתו של ישו" (Ecce Homo) מתקופת שיא יצירתו ו"נימפה עם רועה" מתקופת יצירתו המאוחרת. בולטים גם הפורטרטים הרבים והנפלאים המוצגים במוזיאון, ביניהם "יאקופו סטראדה" – מן המפורסמות בתמונות הדיוקן של טיציאן. ודוקא תמונת הדיוקאן של "קארל החמישי במילברג" (1548) שבו הוא מפגין את כושר ההבחנה המדהים שלו לפרטי הלבוש והאביזרים של הרוכב וסוסו נעדרת, היא במדריד, במוזיאון הפראדו.
ורונזה היה בין האמנים האהובים במיוחד על בני הבסבורג ותמונות רבות שלו נמצאות במוזיאון שלהם: "יהודית והולופרנס" ו"לוקרציה".
טינטורטו, מייסד התנועה המודרנית בציור, הוירטואוז, גם כמה מיצירותיו החשובות ביותר של הענק בן ונציה, טינטורטו, נמצאות במוזיאון הוינאי. "ההצלפה בישו" שמשקפת את יכולתו של טינטורטו להעביר את הדראמה בתנועה ובמשיחות מכחול מהירות ותזזיתיות. "שושנה והזקנים", לפי הסיפור בספר דניאל, מדהימה בתפיסת החלל ובמשחקי הפרספקטיבה על מבנה התנועה הוירטואוזי ונקודות המגוז המרחפות ומבין תמונות הדיוקן – בולט הפורטרט של הדוג'ה סבאסטיאנו ונייר, המצויר כששריונו בוהק באורח וירטואוזי, כשברקע הקרב הימי בלפאנטו.
בשנת 1866, היתה ונציה לחלק מממלכת איטליה המאוחדת.

ונציה מעל גשר ריאלטו - ירון מרגולין

ונציה מעל גשר ריאלטו – ירון מרגולין

התיירים ובני האצולה החלו לגלות את ונציה והחל מהמאה ה- 17 וה- 18 העיר הפכה למקום הבילוי המועדף על אצולת אירופה, שערכו בה נשפים וקרנבלים והימרו בבתי הקזינו הרבים שמילאו אותה.
מסוף המאה העשרים החלה העליה לרגל אל בית הספר העתיק סאן רוקו (Scuola Grande di San Rocco) על שם הקדוש המגן מפני מחלות ומגפות, שנוסד בשנת 1478 ושוכן מאז באחד המבנים המרשימים ביותר בלב העיר.
המוזיאון נחשב לפנינה חבויה, שתיירי האמנות וחסידיה גילו את יופייה, החל משנות ה 90 של המאה ה 20, ובהחלט בצדק, כיום רבים באים לכאן ולו כדי לראות את הציורים והפיתוחים המרהיבים על תקרתו. באולמות רחבי הידיים מוצגים ציורים, פסלים וכלים, מרביתם מהמאות ה-14 עד ה-18 ואחת התערוכות הגדולות שבמקום מוקדשת לציוריו המרהיבים של האמן הוונציאני הוירטואוז הגדול טינטורטו (Tintoretto).

חזרה לפרק א׳ האסכולה הוונציאנית

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

 

לערך האסכולה הוונציאנית בציור שיצרתי בויקיפדיה

יצירת מופת – האסכולה הוונציאנית. טינטורטו "מרקוס הקדוש משחרר עבד נוצרי" (1548).

יצירת מופת – האסכולה הוונציאנית. טינטורטו "מרקוס הקדוש משחרר עבד נוצרי" (1548).

המאמר פורסם ב 3 חלקים
חלק א'
חלק ב'
חלק ג'

נשלח ב כללי
0 comments on “האסכולה הונציאנית (פרק ב׳) הרקע ההסטורי – ונציה
2 פינגים/מעקבי קישורים עבור "האסכולה הונציאנית (פרק ב׳) הרקע ההסטורי – ונציה"

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*