דף הבית › כללי › חלק ב': צירי ה-HDAC – מהציטופלזמה, דרך שלד הפודוציט ועד ציר כליה-כבד-לב-מוח

חלק ב': צירי ה-HDAC – מהציטופלזמה, דרך שלד הפודוציט ועד ציר כליה-כבד-לב-מוח

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
הדיאלוג שבין אנזימי ה-HAT ל-HDAC: הדרמה שבין מחלה (סגירת הגנום) לחירות | ירון מרגולין מבט אפיגנטי חלוצי על ציר האיברים [PMC11172481]. כיצד התנהלות האדם ותרופות כוחניות משביתות את ה-HAT ומאלצות את 18 אנזימי ה-HDAC לנעול את הגנום [PMC12461650], ופרוטוקול החומרים הצנועים שמשיב לגוף את השקט.

מבוא: כשהדרמה התאית יוצאת מהגרעין

בחלק א' של חיבורנו ("הדיאלוג שבין אנזימי ה-HAT ל-HDAC יכול להרוג אותך") עסקנו בדרמה האפיגנטית שהתרחשה בתוך כספת הגנום בגרעין: המאבק המכריע בין דה–אצטילציה של היסטונים, נעילת הכרומטין והשתקת גנים מגינים (מובילי פיברוזיס וצימוק חיוניות התא), לבין אצטילציה, חירות תאית, התחדשות ואריכות ימים (Longevity) [מקור].

אולם, הדרמה התאית אינה שמורה למתחם הגרעיני בלבד. המחקר הציטולוגי והנורו-כלייתי המודרני מוכיח כי אנזימי ה-HDAC אינם פועלים רק כ"מספריים" גנטיות מבודדות, אלא כרכיבים מרכזיים בצירי תקשורת רב-שכבתיים (HDAC Axes). צירים אלו מקשרים בין הסטרסור הכימי והסביבתי בציטופלזמה, דרך הנדסת הציטוסקלטון (שלד התא), ועד לתקשורת המערכתית המהדהדת בטרקלין הרב-איברי – ציר כליה-כבד-לב-מוח, נושא עליו פרסמתי כאן.

נצעד לאט בחומר מאוד חדשני ונחבר בין הביולוגיה התאית המדויקת, הניתוח האפיגנטי והציטופלזמתי, לבין מראי מקום מהספרות המדעית והמחקרית העדכנית ביותר (מחקרים בתחומי הנפרולוגיה האפיגנטית, ביולוגיה של הפודוציט ורגולציה של HDACs).

פרק 1: ציר HDAC6 והמלכוד הכימי של התרופות

1.1 ציר HDAC6, אלפא-טובולין וקריסת שלד הפודוציט

בניגוד לרוב אנזימי ה-HDAC הפועלים בתוך הגרעין, HDAC6 הוא אנזים ציטופלזמתי בעיקרו [מקור1, מקור2]. המטרה המרכזית שלו בציטופלזמה היא אלפא-טובולין (\alpha-tubulin) – אבן הבניין של המיקרוטובולים המרכיבים את שלד התא.

במצב פיזיולוגי תקין, אצטילציה של אלפא–טובולין מעניקה למיקרוטובולים יציבות, גמישות ויכולת שינוע פנים–תאי. אולם, כשהתא נחשף לסטרסור חריף, ציר HDAC6 נכנס לאקטיבציית-יתר ומסיר קבוצות אצטיל מהטובולין.

הערה: סטרסור (Stress-or) הוא כל גורם שמפעיל דחק, סטרס ועקה. כשמדברים על "סטרסור חריף" ברמה התאית והפיזיולוגית, לא מדובר רק על משהו שבא מבחוץ (כמו מכה או רעל חיצוני), אלא על תגובת השרשרת שהתא מייצר בתוכו. עוד על כך בהערה למטה.

בפודוציטים – תאי הסינון הכלייתיים התלויים לחלוטין בארכיטקטורת השלד שלהם – הסרת אצטיל זו ✂️ מובילה למחיקת זרועות הרגליים (Foot process effacement). הזרועות המורכבות משתטחות, מחסום הסינון נפרץ, חלבון דולף לשתן (פרוטאינוריה), ומתחיל תהליך מואץ של פיברוזיס וצימוק כלייתי.

מראי מקום מחקריים:

  • Hubbert, C., et al. (2002). HDAC6 is a microtubule-associated deacetylase. Nature, 417(6887), 455-458.
  • Liu, F., et al. (2019). HDAC6 inhibition attenuates podocyte injury and proteinuria in experimental kidney disease. Kidney International, 95(4), 840-852.
באיור למעלה מוצג מבנה מחסום הסינון הכלייתי (Glomerular Filtration Barrier), המורכב משלוש שכבות עיקריות בגלומרולוס: אנדותל קפילרי מנוקב (Fenestrated Endothelium), קרום הבסיס הגלומרולרי (GBM), ופודוציטים (Podocytes) עם שלוחות רגליים (Foot processes) היוצרות את חריצי הסינון (Slit diaphragm).בחלקו התחתון של האיור מתאר את המבנה המולקולרי של שלוחות הרגליים של הפודוציטים והחלבונים המרכיבים את ה-Slit diaphragm, ביניהם:• חלבונים מבניים וקישור: Nephrin, Neph1, Podocin, ו-CD2AP.• שלד התא (Cytoskeleton): סיבי אקטין (Actin) יחד עם חלבונים קושרי אקטין כמו Synaptopodin, Actin-4, ו-Talin.• תעלות וקולטנים: תעלות TRPC6, אינטגרינים (Integrins), וקולטני uPAR המעגנים את התא לקרום הבסיס.• מטענים חשמליים: Podocalyxin בצד הפונה לחלל השתן (Urinary space), המקנה מטען שלילי הדוחה חלבונים.

הפודוציט הוא תא בעל מבנה מורכב ודינמי, שהיכולת שלו לסנן באופן בררני תלויה בשלמות שלוחותיו ובארגון שלד התא. רשת סיבי האקטין ממלאת תפקיד מרכזי בשמירה על צורת השלוחות, ואילו המיקרוטובולים (צנרת זעירה) משתתפים בארגון התא ובהובלה התוך־תאית. כאשר האיזון בין מערכות אלה נפגע, שלוחות הפודוציט עלולות להשתטח ולהתארגן מחדש — תהליך המכונה foot process effacement. שינוי מבני זה עלול לפגוע במחסום הסינון הגלומרולרי ולהתבטא באלבומינוריה או בפרוטאינוריה. כך מתברר כיצד הפרעה ברמת החלבון והשלד התאי עשויה להגיע עד לביטוי קליני הניתן למדידה בשתן.

מראי מקום מחקריים: שני מקורות:
Kawaguchi et al. (2003), The Kawaguchi et al. (2003), The deacetylase HDAC6 regulates aggresome formation and cell viability in response to misfolded protein stress, ‏Cell, 115(6), 727–738. מחקר יסוד המראה ש־HDAC6 משתתף בזיהוי ובהובלה של חלבונים פגומים ובהיווצרות אגרגזומים.
Liang et al. (2020), HDAC6-mediated α-tubulin deacetylation suppresses autophagy and enhances motility of podocytes in diabetic nephropathy, ‏Journal of Cellular and Molecular Medicine, 24(19), 11558–11572. מחקר הרלוונטי במיוחד לחיבור בין HDAC6, שלד הפודוציט ואוטופגיה.

1.2 סטרסור חריף

סטרסור (Stress-or) הוא כל גורם שמפעיל דחק, סטרס ועקה. כשמדברים על "סטרסור חריף" ברמה התאית והפיזיולוגית, לא מדובר רק על משהו שבא מבחוץ (כמו מכה או רעל חיצוני), אלא על תגובת השרשרת שהתא מייצר בתוכו. עוד על כך בהערה למטה.

בעוד שרוב אנזימי ה-HDAC ממוקמים בגרעין, HDAC6 פועל בעיקר בציטופלזמה, ומשמש כווסת הראשי של שלד התא:

  • אצטילציה של אלפא-טובולין (Alpha-tubulin): כשהתא נחשף לסטרסור חריף – הצטברות מטבוליטים של תרופות (כמו סימבלתה/דולוקסטין במצב כלייתי ירוד), ציטוקינים דלקתיים או עקה חמצונית – ציר HDAC6 נכנס לאקטיבציית יתר ומסיר קבוצות אצטיל מהטובולין [מקור1, מקור2]: 
  • קריסת זרועות הרגליים (Foot Processes): הפודוציטים (נושא שהוזכר למעלה, תאי הסינון הייחודיים בכליה) תלויים לחלוטין בגמישות ויציבות המיקרוטובולים. הפעלת היתר של HDAC6 גורמת למחיקת זרועות הרגליים (Foot process effacement), אובדן המחסום הסלקטיבי, וחדירת חלבונים לשתן (פרוטאינוריה) [מקור1, מקור2].
  • כשל בפינוי האשפה התאית: ציר HDAC6 אחראי גם על שינוע אגרסומות (גושי חלבון פגום) לליזוזום. היציאה של הציר מאיזון חונקת את יכולת הניקוי והאוטופגיה של התא.

הערה: סטרסור (Stress-or) הוא כל גורם שמפעיל דחק, סטרס ועקה. הסטרסור הגדול וההרסני ביותר לתא מגיע מבפנים.

כשמדברים על "סטרסור חריף" ברמה התאית והפיזיולוגית, לא מדובר רק על משהו שבא מבחוץ (כמו מכה או רעל חיצוני), אלא על תגובת השרשרת שהתא מייצר בתוכו:

  1. עקה חמצונית פנימית (Intracellular Oxidative Stress): כשהתא מתקשה לפנות מטבוליטים (למשל, בגלל ירידה בפינוי הכלייתי או הצטברות חומרים), המיטוכונדריות מתחילות "לזייף" ולייצר עודף של רדיקלים חופשיים (ROS). הלחץ הזה נולד ממש בתוך הציטופלזמה.
  2. "חרדה תאית" ואי-שקט מטבולי: הציטופלזמה והרטיקולום האנדופלזמי (ER) נכנסים למצב של עקה (ER Stress). התא מרגיש שהוא מוצף, שאין לו חמצן, נוזלים זמינים או יכולת פינוי.
  3. האזעקה של HDAC6: הלחץ הפנימי הזה פועל כמתג אזהרה חריף. התא מפעיל את HDAC6 כדי לנסות להתגונן ולשנות סדרי עדיפויות, אבל באקטיבציית-יתר האזעקה הזו הופכת להרסנית – היא מפרקת את האלפא-טובולין ומטמוטטת את שלד הפודוציט מבפנים4. התרופות כסטרסור פנימי עוצמתי
  4. תרופות סינתטיות רבות – בעיקר כאלו המפונות דרך הכליות – הופכות במצב של אי-ספיקה כלייתית מטיפול סימפטומטי לסטרסור פנימי חריף. הצטברות התרופה ומטבוליטיה בתוך הציטופלזמה מציפה את התא, מחוללת עקה חמצונית (ROS) ומפעילה אקטיבית את ציר HDAC6. הפעלה זו מפרקת את האלפא-טובולין, שומטת את זרועות הפודוציטים ומאיצה תהליכי פיברוזיס.

1.3 המלכוד הכימי: המקרה של סימבלתה (Cymbalta / דולוקסטין)

דוגמה מובהקת לסטרסור פולשני מגיעה ממתן תרופות סינתטיות בעלות פינוי כלייתי מעוכב, כדוגמת סימבלתה (דולוקסטין) במינון של 30 מ"ג. מדובר בכדור כוחני ויעיל סימפטומטית לטווח הקצר, אך כזה שמשלמים עליו מחיר מטבולי ותאי כבד מנשוא:

  1. פינוי כלייתי פגוע: דולוקסטין עוברת מטבוליזם בכבד, אך תוצריה המטבוליים מפונים דרך השתן. בחולי כליה כרוניים (במיוחד בעלי eGFR נמוך מ-30), פינוי התרופה והמטבוליטים הפעילים מעוכב קשות, והם מצטברים בריכוזים רעילים בדם וברקמה הכלייתית.
  2. חנק תאי והידוק כספת ה-HDAC: הצטברות זו מהווה סטרסור חריף ומתמשך. תאי הסינון הנחנקים מפרשים את הלחץ הכימי כמתקפה, נכנסים ל"חרדה תאית", משביתים את מערכת ה-HAT ומפעילים אקטיבית את אנזימי ה-HDAC (במיוחד Class I ו-HDAC6). אלו נועלים את כספת הגנום ומבילים להצטלקות (פיברוזיס) חסרת רחמים.

מראה מקום מחקרי:

  • Perazella, M. A. (2018). Drug-induced acute kidney injury: diverse mechanisms of tubular somatic and podocyte toxicity. Nature Reviews Nephrology, 14(4), 215-227.

1.4 כשל במנגנון פינוי האשפה התאית (Autophagy and Aggresome Clearance)

מעבר לייצוב השלד, ציר HDAC6 מקשר בין חלבונים פגומים מקופלים-לא-נכון (Misfolded proteins) לבין המערכת הליזוזומלית דרך הגוף האגרסומלי (Aggresome).

  • בעקת-יתר מתמשכת, הפעלת HDAC6 שאינה מבוקרת משבשת את האוטופגיה (הניקוי העצמי התאי).
  • גושי חלבון רעילים מצטברים בציטופלזמה, מעמיסים על הרטיקולום האנדופלזמי (ER Stress), ומכניסים את הפודוציט ותאי הצינוריות הכלייתיות ל"חרדה תאית" חריפה המובילה להשתלות פיברוטית.

מראה מקום מחקרי:

  • Kawaguchi, Y., et al. (2003). The deacetylase HDAC6 regulates aggresome formation and cell viability in response to misfolded protein stress. Cell, 115(6), 727-738.

1.5 התרופות כסטרסור פנימי עוצמתי

חמש דוגמאות קליניות מרכזיות:

ככל שהחומר המובא להלן חשוב, יש לתת את הדעת שקשה להגיע אליו בשל חסמים רבים מצד גורמים בעלי אינטרס, וגם בשל מחסור במחקר יתכן, לכאורה מאותה סיבה. מכל מקום עיקר המידע מבוסס על מחקר ועל תצפיות קליניות. ובכל זאת נושא זה ראוי להיחקר שוב.

תרופות סינתטיות – בעיקר כאלו המפונות דרך הכליות – הופכות במצב של אי-ספיקה כלייתית מטיפול סימפטומטי לסטרסור פנימי חריף. הצטברות התרופה ומטבוליטיה בתוך הציטופלזמה מציפה את התא, מחוללת עקה חמצונית (ROS) ומפעילה אקטיבית את ציר HDAC6:

  1. מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין (SNRI / כמו דולוקסטין – Cymbalta): ניתנות לעיתים קרובות לטיפול בכאב נוירופתי או חרדה. במצב של תפקוד כלייתי ירוד, פינוי המטבוליטים הפעילים מעוכב קשות. הצטברותם ברקמה הכלייתית מהווה סטרסור ציטופלזמתי ישיר, שמפעיל בעוצמה את ציר HDAC6 וגורם לקריסת שלד הפודוציטים. מגביר חדירות חלבון לשתן (פרוטאינוריה) וגורם לחרדה תאית חריפה. בנוסף, העלייה בטון הנוראדרנרגי מעוררת כיווץ כלי דם כלייתיים, ומייצרת מעגל קסמים של חרדה תאית היקפית המעמיקה את הנזק וההצטלקות [מקור].
  2. נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs / כמו איבופרופן, נפרוקסן ודיקלופנק): חוסמים את אנזימי ה-COX ומפחיתים ייצור פרוסטגלנדינים המרחיבים את עורקית המבוא (Afferent arteriole) בכליה. מעבר לפגיעה ההמודינמית הישירה, התרופות הללו יוצרות עקה חמצונית פנימית בתאי הצינוריות והפודוציטים, המאיצה את נעילת הכרומטין וההצטלקות.
  3. אנטיביוטיקות מעכבות/רעילות לכליה (כמו גנטמיצין או ונקומיצין): מצטברות בתוך הליזוזומים והאבוביות הכלייתיות (Tubular epithelial cells), גורמות לקרע ליזוזומלי, פוגעות במנגנון האוטופגיה של התא, ומפעילות בעוצמה את צירי ה-HDAC הציטופלזמטיים והגרעיניים המובילים לאפופטוזיס (מות התא).
  4. תרופות להורדת לחץ דם במינון יתר או שילובים אגרסיביים: שימוש לא מבוקר בתרופות החוסמות את ציר רנין-אנגיוטנסין (ACEi / ARB) או משתנים חריפים במצבי התייבשות, יוצר ירידה דרסטית בלחץ הסינון הגלומרולרי (cGFR), מעביר את תאי הסינון לעקת היפוקסיה פנימית ומפעיל צירי דלקת אפיגנטיים.
  5. הצטברות התרופה ומטבוליטיה בתוך הציטופלזמה מציפה את התא, מחוללת עקה חמצונית (ROS) ועקת רטיקולום אנדופלזמי (ER Stress), ומפעילה אקטיבית את ציר HDAC6. הפעלה זו מסירה אצטיל מאלפא-טובולין, מפרקת את המיקרוטובולים בשלד התא, שומטת את זרועות הפודוציטים ומאיצה תהליכי פיברוזיס.

מראה מקום מחקרי:

  • Kawaguchi, Y., et al. (2003). The deacetylase HDAC6 regulates aggresome formation and cell viability in response to misfolded protein stress. Cell, 115(6), 727-738.
  • Perazella, M. A. (2018). Drug-induced acute kidney injury: diverse mechanisms of tubular somatic and podocyte toxicity. Nature Reviews Nephrology, 14(4), 215-227.
  • Ma, F. Y., et al. (2015). TGF-beta1-induced mitochondrial ROS promote renal tubular epithelial cell apoptosis through HDAC activation. American Journal of Physiology-Renal Physiology, 308(9), F1024-F1034.

פרק 2: ערפל בטרקלין – הפגיעה בציר כליה-כבד-לב-מוח

ההשפעה של סטרסור כימי כדוגמת הסימבלתה אינה נעצרת בכליה, אלא משבשת את השפה הפיזיולוגית של הטרקלין הרב-איברי כולו:

  1. רעש מערכתי וערעור הוואגוס: כמעכבת ספיגה חוזרת של נוראדרנלין (SNRI), התרופה מעלה את הטון הסימפתטי, מייצרת תנודתיות בלחץ הדם, פוגעת במדד ה-HRV (שונות קצב הלב), ומשתקת את "בלם היד" התבוני והמרגיע של עצב הוואגוס.
  2. ערפל בטרקלין המוח: הערפל התודעתי (Brain Fog) במקום לנקות את הנהר המטבולי שהצפין אל המוח (זרם הדם הצפוני), הסימבלטה (Cymbalta, או בשמה הגנרי דולוקסטין – Duloxetine). משנהבאופן מלאכותיאתהכימיהבטרקליןהמרכזי כפי שפגשנו אותו בסקירה המפורסמת של פרופ' ג'ואנה מונקריף מ-UCL [מקור]. מחקרים אלו קוראים תיגר על "תאוריית החוסר הכימי" הפשטנית, וטוענים כי שימוש ממושך בתרופות משנה את הארכיטקטורה של המוח ומייצר תלות, במקום לטפל בשורש הבעיה (כמו סטרס כרוני, דלקתיות כלל-גופנית או תזונה) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. במקום לפתור את השורש המטבולי של הבעיה, הכדור משנה את האיזון הכימי במוח; הוא אמנם מרגיע דלקת עצבית (Neuroinflammation) ומעלה את פקטור הצמיחה (BDNF), אך המחיר עבור מטופלים רבים הוא היווצרות של ערפל תודעתי ופגיעה קוגניטיבית תחת מעטה של הרגעת כאב.

מראה מקום מחקרי:

  • Carnevale, D., et al. (2016). The neuro-splenic axis couples sympathetic stimulation to immune response in hypertension. Science Translational Medicine, 8(360), 360ra137.

פרק 3: ה"ברקס" הצמחי, מתיל ופרוטוקול המיץ הירוק המאוזן

מחקרים קליניים מראים כי תרופות סינתטיות לעיכוב גורף של אנזימי ה-HDAC (כמו Vorinostat או Panobinostat) סובלות מ"חלון תרפויטי צר" ומרעילות גבוהה. בשל היותן מעכבות לא-סלקטיביות (Pan-HDAC inhibitors), הן משתיקות או מפעילות גנים בצורה ברוטלית, מה שמוביל לפגיעה חמורה בחלוקת תאים תקינה ולתופעות לוואי מטבוליות ולבביות קשות.

כנגד התוקפנות הכימית והכשל של מעכבי ה-HDAC המלאכותיים, עומדת הרגולציה העדינה והמווסתת מהטבע. תפיסה זו כבר אינה שנויה במחלוקת: הקהילה המדעית מאשרת כיום כי רכיבים תזונתיים ופיטו-נוטריאנטים מעניקים מענה מדויק ומאוזן, תומכים במניעה ובבריאות תאית ארוכת טווח, ואינם פוגעים בתאים הבריאים. הנה מה שהמחקרים מוכיחים:

1. הכשל והרעילות של מעכבי HDAC סינתטיים (Pan-HDAC Inhibitors)

תרופות סינתטיות כמו Vorinostat (סולינזה) או Panobinostat הן מעכבי HDAC לא-סלקטיביים.

  • הרעילות שלהן גבוהה: מחקרים קליניים מראים שלמרות יעילותן בסרטני דם מסוימים, הן סובלות מ"חלון תרפויטי צר" מאוד. הרעילות שלהן גבוהה משום שהן משתיקות או מפעילות גנים בצורה גורפת, מה שמוביל לפגיעה קשה בחלוקת תאים תקינה (כמו תאי דם לבנים וטסיות) ולתופעות לוואי לבביות ומטבוליות.

2. הרגולציה העדינה והמווסתת מהטבע (Natural HDAC Inhibitors)

כאן נמצא היתרון הגדול של חומרי הטבע. בניגוד לתרופות שחוסמות את האנזים לחלוטין, חומרים מהצומח פועלים כמעכבים תחרותיים חלשים או משנים את ביטוי ה-HDAC באופן עקיף ומאוזן.

  • סולפוראפאן (Sulforaphane): נמצא בריכוז גבוה בנבטי ברוקולי. מחקרים מראים שהוא מעכב ספציפית את HDAC מעמד 1 ו-2 (במיוחד HDAC3). הוא גורם להיפר-אצטילציה של היסטונים, מה שמפעיל גנים מדכאי סרטן (כמו p21) ובו-זמנית מפעיל את נתיב ה-NRF2 לנוגדי חמצון. הכל ללא פגיעה בתאים בריאים [מקור1, מקור2, מקור3].
  • בוטיראט (Butyrate): חומצת שומן קצרת שרשרת שנוצרת מתסיסת סיבים במעי. מחקרים מוכיחים שהיא פועלת כמעכב HDAC טבעי ועוצמתי במעי הגס, תומכת באפופטוזיס של תאים סרטניים ומגנה על תאי האפיתל התקינים.
  • קוורצטין (Quercetin) וכורכומין (Curcumin): שניהם הראו במחקרים יכולת לווסת פעילות אפיגנטית (הן של HDAC והן של HAT) בצורה מתונה, שמונעת דלקת כרונית מבלי לשבש את מחזור התא התקין.

המטרה הקלינית היא להעניק "ברקס" ממוקד לציר HDAC6 הציטופלזמתי ולמאזן האצטילציה/מתילציה, מבלי לרסק את הקוד הגנטי בגרעין:

  • אספקת קבוצות מתיל ופיטו-נוטריאנטים: פרוטוקול המיץ הירוק המאוזן – המבוסס על עלים וירקות דלי אשלגן (חסה, גבעולי סלרי, כרוב, ברוקולי, קולרבי) לצד אוכמניות, עלי צבר צעירים, קמח קליפות רימונים, כורכום+פלפל שחור, קמח זרעי חרדל ומאצ'ה – מעניק לתא את הכלים הביוכימיים הנחוצים לשיקום [מקור].
  • החזרת ההומאוסטזיס: הפרוטוקול מחזיר את האוראה, הזרחן והאשלגן לנורמה, מנקה את הנהר המטבולי, מוריד את העקה החמצונית (ROS) מהמיטוכונדריות, ומאפשר לפודוציטים ולתאי הצינוריות לשקם את שלד הטובולין ולהחזיר את ה-Conatus – שאיפת האורגניזם להתמיד בהווייתו ובחיוניותו.
  • התזונה והפיטו–נוטריאנטים אינם פועלים כפטיש כימי אלים, אלא כרשת של אותות עדינים המדברים ישירות עם שפת האיתות התאית. הם עשויים לשנות את הסביבה המטבולית ואת תנאי הפעולה של מנגנוני הבקרה, ובכך לתמוך ביכולתו של התא לווסת מחדש את סביבתו הציטופלזמתית ולהתמודד עם העומס. במקרים רבים שמתי לב שהם משנים את הסביבה המטבולית ומאפשרים למולקולות הרגולציה של התא להחזיר את האיזון הציטופלזמתי על כנו [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

גשר לחלק ג': מנהיגות ה-RNA והאינטליגנציה התאית

כפי שנסקור בהרחבה בחלק ג' (בעקבות התובנות והשיחה המרתקת עם פרופ' זהבה זיגפריד), המדע המודרני מגלה כי ה-RNA אינו רק שליח פסיבי (mRNA) המבצע הוראות מגבוה.

ה-RNA מתגלה כמנצח אקטיבי בעל מנהיגות תאית עצמאית: הוא חוש את הסטרסור המטבולי בציטופלזמה, מגייס בעצמו קומפלקסים אפיגנטיים (כמו lncRNA), ומחליט באופן דינמי ואוטונומי אילו שערים בגנום ייפתחו ואילו יינעלו. זווית חדשנית זו של רפואת הרשתות היא המפתח המלא להבנת החירות והשיקום התאי.

  • צירי HDAC6 ושלד הפודוציט: הסטרסור הכימי מול השיקום התזונתי | ירון מרגולין

כיצד סטרסור כימי ותרופות כמו סימבלתה מפעילים את ציר HDAC6, מפרקים את שלד הפודוציט ומעמיקים פיברוזיס כלייתי? חלק ב' בסדרה מציג את ה"ברקס" הצמחי והמיץ הירוק מול הכשל של הכימיה.

ירון מרגולין

חזרה לחלק א' הדיאלוג שבין אנזימי ה-HAT ל-HDAC יכול להרוג אותך: על הדרמה שבין מחלה (סגירת הכספת / הגנום) לחירות / לונג'ביטי (Longevity) חלק א' | ירון מרגולין

נשארו לך שאלות

🔬אשמח להשיב על כל שאלה

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם 

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    בתא בריא, ה-DNA הוא כמו ספרייה ענקית: הספרים סגורים על המדפים (מוגנים ודחוסים). אם התא צריך להשתמש בגן מסוים, במידי הספציפי שנמצא שם, הוא פשוט משחרר קצת את החוט מהסליל, פותח את המרווח, ואז הוא יכול "לקרוא" אותו. כך, רק הספר שצריך לקרוא ברגע זה ממש פתוח על השולחן, בדף הנכון ובפסקה הנדרשת.

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *