דף הבית › כללי › על החלבון ותפקידיו בגוף האדם – ירון מרגולין

על החלבון ותפקידיו בגוף האדם – ירון מרגולין

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
החלבונים הם הפרשים המלכותיים. הם נלחמים מול המחסום המודרני: חלבון מהחי שמייצר TMAO בגוף, סוכר, לחם לבן – והמטריקס החסום כדי להגיע ליעד, לשקם, לנקות, לבנות לסייע לך להחלים.

מבוא

שתי רגליים בטורקיה: האימפריה הסודית שמתחת לעור

החלבונים הם הפרשים המלכותיים

איך נולדים הפרשים הנועזים בגופנו, מה הן היחידות השונות שלהם.

לא כל פרש הוא שליח, חלקם פועלים חרוצים, בנאים, שומרים כל אחד עושה עבודת אמן, ופועל על הרמה הגבוהה ביותר. באימפריה מתוחכמת כמו זו שפועלת בתוכנו, כל יחידה מקבלת תפקיד מדויק. יש בונים, יש שליחים, יש לוחמים, ויש שומרי אוצר. בלי החלוקה הזו – הממלכה קורסת.

קריאה מהנה

המאמר בעבודה

חלבונים – המולקולות המדהימות – פרשי הממלכה או ביולוגיה לכולם

ירון מרגולין

שתי רגליי צעדו על אבני הבזלת של הדרך העתיקה משושן לסרדיס (Sardis אסיה הקטנה). מתחת לנעלי ההליכה שלהן נמצאת אחת ההמצאות ששינו את פני האנושות.

המסלול דרש חצייה של רכסים גבוהים, ובראשם הרי זגרוס (Zagros) במזרח, וכן אזורים הרריים בקפדוקיה ובאזור שבין קיליקיה לארמניה. ההיסטוריון הרודוטוס מתאר מעברים הרריים שנקראו "שערים" (Gates) ובהם הוצבו עמדות משמר פרסיות (כמו השערים שבין קפדוקיה לקיליקיה). [מקור1, מקור2, מקור3].

אנחנו נמצאים בדרום-מזרח טורקיה של ימינו, על קטע מ**"דרך המלך"** העתיקה, הסביר טוראן, מדריך התיירים שלי. הדרך הזו, שחלקים ממנה שורדים עד היום, לא הייתה סתם כביש. היא הייתה מערכת העצבים של האימפריה הפרסית, פרי מוחו של אחד מגדולי המנהיגים, המחנכים והיוצרים בהיסטוריה האנושית – כורש הגדול.

כורש היה גאון מערכתי. הוא הבין שאימפריה אדירה אי אפשר לנהל בדיכוי או בכוח קשיח. כדי שהממלכה תשרוד, תצמח ותדע להחלים ממשברים, היא זקוקה לשני דברים: חוקה חכמה וזרימת מידע מהירה מאין כמוה לכל חלקי האדמה. לשם כך הוא יצר את ה"צ'אפאר" – מערכת הדואר והשליחים המהירה הראשונה בעולם, שדהרה על דרך המלך וקישרה בין קצוות תבל.

מיליארדי "רגליים" קטנות בהרבה צועדות, כמוני, ממש עכשיו, ברגע זה, על דרכים דומות להפליא. הן פוסעות בזריזות, לא בטורקיה היפה גם לא בשושן, אלא בתוך הגוף שלכם. מתברר שהטבע השתמש בגאוניות הניהולית של כורש מיליארדי שנים לפני שהאדם בכלל הופיע על כדור הארץ.

כורש ניהל את האימפריה שלו בכוח השכל, לא בדיכוי (הוא שחרר עמים ונתן להם אוטונומיה), אלא באמצעות המצאה טכנולוגית מטורפת: "דרך המלך" (The Royal Road) ומערכת הדואר המהירה הראשונה בהיסטוריה (הפיראדאזיש) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

גליל כורש – מגילת זכויות האדם הראשונה בהסטוריה. גליל החרס בן 2,600 השנים, כמעט בגודל של כדורגל אמריקאי, נוצר בהזמנתו של מלך פרס כורש לאחר שכבש את בבל בשנת 539 לפני הספירה. גליל כורש זה הוא שהעניק את השראה לאב המייסד של ארה"ב, תומס ג'פרסון.
האימפריה, שנוסדה על ידי כורש ודריוש, השתרעה בשיאה מהבלקן ועד מרכז אסיה.
זה היה מודל המדינה הראשון שהתבסס על גיוון וסובלנות כלפי תרבויות ודתות שונות. מוצג במוזיאון הבריטי.[מקור].

גליל כורש" ורשת הפרשים המהירה

הגנום (DNA) הוא "גליל כורש" (Cyrus Cylinder): האוצר הארכיאולוגי המפורסם ביותר של פרס [מקור1, מקור2]. הוא לא ספר, הוא גליל חימר חקוק בכתב יתדות, מסמך זכויות האדם הראשון בהיסטוריה, מגילת העצמאות, ואפשר לראות בו כמי שרשומים בו חוקי היסוד של האימפריה, ה"חוקה" של הגוף האנושי. גליל כורש דומה לו יושב בארמונה של עיר הבירה המבוצרת (גרעין התא). הוא החזון, המרכז, הארכיטקטורה ומגילת הזכויות של התא, האברים וכל הפעולות.

רגע הולדתם של החלבונים הוא אחד הרגעים הדרמטיים והמפוארים ביותר בטבע. זוהי נקודת המפגש שבה הרוח הופכת לחומר, שבה מחשבה ערטילאית שנשמרה בכספת של התא הופכת ליצור חי, נושם ופועל.

דמיינו את רגעי ההולדה הזה: עד עכשיו, פקודת המלך הייתה רק הגד – ויאמר שורת טקסט מופשטת שדהרה על דרך המלך בצורת מגילת RNA זמנית. אבל אמירה לא יכולה לסגור פצע, ומילים לא יכולות להילחם בווירוסים.

זהו טקסט דתי כמעט. גרסה מיקרוסקופית של 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים… וַיְהִי'.

אבל אל תטעו, אין כאן מיסטיקה גם לא קסם על-טבעי. מדובר בהנדסה ובניהול בשיאם. זוהי הגרסה המולקולרית של הצו המשותף: 'נעשה'.

עד הרגע הזה, פקודת המלך (ה-DNA) הייתה רק מילה כתובה. חזון מופשט השמור בבונקר. המילה הזו משוכפלת לשדר בהול (ה-RNA) ויוצאת אל דרך המלך בדהירה. אבל שדרים ומילים לא יכולים לבנות בתים, ואותיות מודפסות לא יכולות לרפא גוף פצוע. הן זקוקות לגוף ולמעשה.

ואז קורה המעשה הביולוגי שנמשל לנס.

השדר המלכותי מגיע אל מפעל הייצור של התא – הריבוזום. כאן, בשבריר שנייה של קסם אדריכלי, הקול המופשט הופך למציאות פיזית. המפעל קורא את האותיות, ועל פי הקצב שלהן הוא שוזר חוליות מולקולריות (חומצות אמינו) בקצב מסחרר.

השרשרת הזו שנולדה מתחילה להתקפל, להסתלסל וללבוש צורה תלת-ממדית מושלמת – כמו אוריגמי פנטסטי של הטבע. המילה שנאמרה בכספת הפכה כעת ליצור חי. הדיו הפך לפלדה. הרוח הפכה לחומר.

הפרש המלכותי החדש פוקח את עיניו, יורד מפס הייצור, וקופץ מיד אל 'דרך המלך'. הוא כבר לא קובץ הוראות – הוא ישות פועלת. הוא יודע בדיוק לאן לרוץ, עם אילו חלבונים אחרים ברשת הממלכה הוא צריך להסתנכרן, ואיזה קטע פגוע באימפריה הוא נשלח כעת במהירות להציל ולרפא "אין דבר בעולם הנוסע מהר יותר מהשליחים הפרסיים" (הרודוטוס)

ציור של ירון מרגולין – חניבעל ברקה

החלבונים הם הפרשים המלכותיים: בונים, שליחים, לוחמים, מתקנים ומנהלי אוצר.
הציטופלזמה היא דרך המלך.
והחיים עצמם הם התוצאה של מערכת שלא מפסיקה לרוץ, לתקן, לדווח ולהתאושש.

+++

אם נרד יחד אל תוך בית המלאכה הסודי של התא, נמצא את המגילה הגנוזה, נחזה באלכימיה, נראה את מה שמוגדר הסוד הגדול, נתבונן ונחזה שלב אחר שלב רשת מתוחכמת ותוססת.

החלבונים העומדים במרכז חיבורי זה הם "הצ'אפאר" (הפרשים המלכותיים): כורש הקים רשת של תחנות ריענון לאורך אלפי קילומטרים. שליח מלכותי (חלבון/RNA) לוקח העתק קטן של פקודה מהגליל, קופץ על סוס, ורוכב בטירוף. ההיסטוריון היווני הרודוטוס כתב עליהם משפט שהפך למוטו של הדואר המודרני: "לא שלג, לא גשם, לא חום ולא חשכת לילה יעצרו את הרצים האלה מהשלמת המשימה" . זו הביולוגיה שנכיר הפעם. רק אוסיף ואומר כי הציטופלזמה היא "דרך המלך": רשת כבישים ענקית שמחברת את כל חלקי האימפריה. התא הוא לא אוקינוס אינסופי, הוא אוטוסטרדה מרשימה, מדהימה של חלבונים שרצים על מסילות (מיקרוטובולים) כמו אותם פרשים פרסיים.

+++

"בלב כל תא בגופנו שוכנת 'הספרייה המוגנת – גרעין התא. בתוך הספרייה הזו שמור האוצר הגנוז היקר ביותר: ספר סודות עתיק וייחודי הכתוב בצופן של ארבע אותיות בלבד (ה-DNA). הספר הזה מכיל את כל תוכניות הבנייה של היצור החי, והוא שמור כל כך שאסור לו לעזוב את הגרעין לעולם. מי שמפיח חיים בתוכניות הללו הם החלבונים – 'הפועלים המיומנים' של התא, שמגיעים אל הספרייה, עם אישור מיוחד, והם מעתיקים מתכון ספציפי, ויוצאים אל מחוץ לחומות הגרעין כדי לבנות, לתקן ולהניע את הגוף…"

מגילות הרקולנאום (Herculaneum Papyri)

מגילות הרקולנאום

  • במאה ה-18 נחשפו בעיר העתיקה הרקולנאום הסמוכה לפומפיי מגילות נסתרות. זהו אוסף הספרים היחיד ששרד בשלמותו מהעולם העתיק (היווני-רומי). ויש הרואים בו משל ודוגמא למתרחש בגופנו בגרעין התא.
  • רוב המגילות שנבדקו עד כה מכילות טקסטים פילוסופיים, בעיקר של הפילוסוף האפיקוראי פילודמוס [מקור1, מקור2, מקור3].

במציאות ההיסטורית, כשהר הגעש וזוב התפרץ והחריב את פומפי גם את העיר הרומית הרקולנאום, שבמחוז קמפניה. כך נקברה בה ספרייה של מגילות פפירוס. הן פוחמו והפכו לגושי פחם שבירים. אסור לגעת בהן, כי מי מרגע שיפתח אותן – הן יתפוררו לאבק. הן שבריריות מדי. המדענים כיום משתמשים בסורקי רנטגן מתקדמים כדי לקרוא את האותיות מבלי לגעת במגילה עצמה [מקור].

  • הגנום (DNA) הוא "הקודקס המפוחם המקורי": הוא האוצר וההגד הסודי, הוַיֹּאמֶר המקורי והכי יקר על האדמה. הוא שביר, הוא עתיק (בן מיליוני שנות הולדה והורשה), ואסור לגעת בו או להוציא אותו מהכספת (גרעין התא). אם הוא יינזק – התא ימות.
  • הגרעין הוא "בונקר מוגן, חדר הכספות התת-קרקעי": אזור סגור עם שמירה קשוחה (קרום הגרעין), שלא מאפשר לשום גורם זר להיכנס, לראות, להציץ בודאי לא לגעת וללכלך את המגילה.
  • החלבונים הם "צוות הארכיאולוגים והמשחזרים": החלבונים הם לא רק פועלים עיפים, ואנשי מקצוע אמנים ומלח הארץ. הם יחידת העילית של התא. הם נכנסים לכספת בעדינות, משתמשים ב"סורקים" (חלבונים מסוג RNA פולימראז) כדי להעתיק רק שורה אחת או שתיים, בלי לפגוע במקור, בלי לגעת.
  • ה-RNA הוא "צילום המסך" (או העתק הנייר): הדף הזמני שהארכיאולוגים מוציאים החוצה אל השטח כדי לעבוד איתו. אם הדף הזה יירטב או יקרע בגשם (בציטופלזמה) – לא קרה כלום. המקור עדיין בטוח בכספת. בנוסף לכך ה-RNA הוא צילום מסך. הוא לא ייקרע בדרך – וגם אם כן, המקור נשמר.

הביולוגיה יצרה כאן אפשרות מדהימה: לבנות גוף שלם מתוך ספר שאסור לגעת בו.

בריאת החלבון.
מהגרעין, דרך נהר החיים, ועד לקפיצה על הסוס –
כך נולד פרש מלכותי ויוצא למשימתו באימפריה. ירון מרגולין

+++

מעשה בראשית

ארבע המערכות של הולדת חלבון

מערכה ראשונה: פתיחת הכספת

הגרעין של התא, שם שמור ה-DNA – ספר הזיכרונות והחוקים העתיק של הגוף. ה-DNA יקר מכדי לצאת החוצה אל סערת התא; ולכן הגוף מתחייב להשאיר אותו מוגן.

כאשר התא זקוק לחלבון מסוים – נניח, חלבון שיתקן רקמה פצועה – מגיעים חלבוני מפתח מיוחדים ומעוררים את הגן המתאים. אז, מולקולה בשם RNA שליח (mRNA) נכנסת לפעולה. היא משמשת כסופרת המלכותית: היא מעתיקה במדויק את הקוד מתוך ה-DNA, יוצאת דרך חרכי הגרעין, ונושאת את השורה הסודית אל המרחב הפתוח של התא (הציטופלזמה). זוהי ההתעברות של הרעיון.

מערכה שנייה: המזבח האלכימי

ה-RNA השליח מגיע אל המפעל הגדול של החיים: הריבוזום. הוא המזבח האלכימי, או בית האריגה הקדוש.

הריבוזום מורכב משתי יחידות שסוגרות על חוט ה-RNA כמו שתי ידיים אוהבות. הוא מתחיל לקרוא את הקוד. הקוד נקרא בשלשות (שלשות של אותיות כימיות הנקראות קודונים). כל שלשה היא מילה, וכל מילה היא הזמנה לחומצת אמינו ספציפית [מקור].

למאמרי חקר המשמעות של 20 חומצות האמינו בסינתזת חלבון

המערכה השלישית: נושאות האור (ה-tRNA וחומצות האמינו)

כאן נכנסות לתמונה הדמויות המרתקות ביותר: ה-tRNA (RNA מעביר). הן נראות כמו תלתנים קטנים או מפתחות. לכל מפתח כזה יש שני קצוות:

  • בקצה אחד: הקוד המשלים, שמחפש את המילה המדויקת בריבוזום.
  • בקצה השני: היא נושאת על גבה, כמו מנחה יקרה, חומצת אמינו אחת בודדת.

ישנן 20 חומצות אמינו בסיסיות בטבע [מקור]. הן אבני הבניין של החיים. חלקן הידרופיליות (אוהבות מים), חלקן הידרופוביות (מפחדות מים ומבקשות להתכנס פנימה), חלקן טעונות בחשמל חיובי או שלילי. הן המילים של השפה.

ה-tRNA מרחפות בחלל התא, מביאות את חומצות האמינו הנכונות אל הריבוזום לפי הסדר המדויק. הריבוזום לוקח את חומצת האמינו החדשה, ומחבר אותה בקשר חזק (קשר פפטידי) לחומצת האמינו שקדמה לה.

נולד חוט ארוך. שרשרת פוליפפטידית. החלבון מתחיל לצאת אל העולם כמו חוט שנארג מתוך מכונת אריגה, שורה אחר שורה, חומצה אחר חומצה.

המערכה הרביעית והנשגבת: הקיפול הקדוש (Folding)

כאן מתרחשת האלכימיה האמיתית. כל עוד החלבון הוא חוט ישר, הוא חסר חיים. הוא רק רשימה של מילים. כדי להפוך לישות פועלת, עליו להתקפל.

איך החוט יודע לאן לפנות? הוא מובל על ידי האופי הפנימי של חומצות האמינו:

  1. הבריחה מהמים: חומצות האמינו ההידרופוביות (ששונאות מים) מביטות סביבן, רואות את הסביבה המימית של התא, ונבהלות. הן מתכנסות מיד פנימה, אל מרכז המבנה, כדי להסתתר.
  2. החיבוק החשמלי: חומצות טעונות פלוס נמשכות לחומצות טעונות מינוס, ויוצרות גשרים של משיכה. חומצות בעלות מטען זהה דוחפות זו את זו.
  3. המלוות (השפרונים – Chaperones): לעיתים, מרוב סערה וצפיפות בתא, החלבון הצעיר עלול להתקפל לא נכון או להידבק לחלבונים אחרים. בשביל זה קיימים חלבונים מיוחדים הנקראים שפרונים (בדיוק כמו ה"דואניה" או המלווה המבוגרת באופרות של פעם). הן עוטפות את החלבון הצעיר, יוצרות עבורו סביבה מוגנת ושקטה, ומאפשרות לו להתקפל במדויק, ללא הפרעות מבחוץ.

כשהקיפול מסתיים, החוט הפך למבנה תלת-ממדי מפואר – כדור, סיב, שער, סיב או מכונה זעירה. היצירה שלמה. והיא מוכנה לצאת למשימה. המבנה הזה גאוני, הוא מחזיק בתוכו את הזיכרון של כל הדרך שעבר, ומוכן לצאת למשימתו בממלכה.

זוהי האלכימיה של ההולדה. מרצף של אותיות יבשות, דרך כוחות של חשמל, מים ואהבה מולקולרית, נולד פועל חי ואמן נאמן ונאמנותו לחיים.

כעת, כשהבנו את סוד הולדתם, דל

היחידות של הפרשים המלכותיים

הגיע הזמן להכיר את היחידות השונות שלהם. באימפריה מתוחכמת כמו זו שפועלת בתוכנו, כל יחידה מקבלת תפקיד מדויק.

בוני הממלכה

אלה האדריכלים והפועלים של האימפריה.
בזמן שהפרשים האחרים רצים עם פקודות, הבונים מקימים את הגשרים, את החומות ואת הכבישים עצמם. בלעדיהם אין על מה לרוץ.

החלבון הנפוץ ביותר בגוף האדם הוא הקולגן (Collagen). הוא זה שנותן לעור את הגמישות, לעצמות את החוזק ולגידים את היכולת למתוח בלי להיקרע. אפשר לחשוב עליו כעל קורות העץ והאבן שמהן נבנית כל עיר באימפריה. כשהקולגן מתחיל להתפרק או מיוצר בצורה לקויה – העור מתקמט, המפרקים כואבים, והגשרים של הגוף נחלשים.

לידו עובדים שני חלבונים מרכזיים: אקטין (Actin) ומיוזין (Myosin).
הם הצמד שלא מתעייף לעולם. יחד הם מאפשרים לכל תא שריר להתכווץ ולהתרפות. בליהם אין תנועה. בכל פעם שאתם מרימים יד, פוסעים צעד או אפילו ממצמצים – זו עבודתם השקטה והמדויקת. האקטין בונה את המסילות, והמיוזין רץ עליהן ומושך.

ויש גם את חלבוני השלד התאי – בראשם טובולין (Tubulin), שבונה את המיקרוטובולים, וספקטרין (Spectrin), שמחזק את ממברנת התא. אלה הם מהנדסי הכבישים והחומות הפנימיות. הם מחליטים איך תיראה דרך המלך בתוך כל תא, ומוודאים שהעיר לא תקרוס תחת עומס.

הבונים מקבלים תהילה. משוררי העל: פרנצ'סקו פטררקא , הומרוס, לאה גולדברג, אנהדואנה (המאה ה-23 לפנה"ס): נסיכה וכוהנת גדולה שחיה במסופוטמיה, סאפפו, יוהאן וולפגנג פון גתה, ואפילו אלכסנדר פן, שאול טשרניחובסקי ונתן אלתרמן כל אחד מהם כותב עליהם שירים בדרכו. אבל גם אם בלעדיהם אין אימפריה בכלל – רק ערמה של אבנים מפוזרות, רוב האנשים מתעלמים מהם, מרעיבים אותם, ומדירים את צרכי חייהם הבסיסיים ביותר.

לסיכום

בוני הממלכה
אלה האדריכלים והפועלים. החלבון הנפוץ ביותר בגוף הוא הקולגן (Collagen). הוא נותן לעור גמישות, לעצמות חוזק ולגידים עמידות. לידו עובדים אקטין (Actin) ומיוזין (Myosin) – הצמד שמאפשר לכל שריר להתכווץ. חלבוני השלד התאי, ובראשם טובולין (Tubulin) וספקטרין (Spectrin), בונים את המסילות והחומות הפנימיות. בלעדיהם אין אימפריה – רק ערמה של אבנים.

מתוך הגרעין נולד. על נהר הדם הוא מתעצב. וכלוחם הוא מזנק אל דרך המלך, לבנות אימפריה, כמו החלוצים, שבנו את תל-עדשים, ולחמו בארגון השומר. ירון מרגולין

שליחי המלך והמרגלים

אם הבונים מקימים את האימפריה, השליחים והמרגלים הם אלה ששומרים עליה חיה.

הם רצים בלי הפסקה על דרך המלך, מעבירים פקודות, מדווחים על סכנות, ומוודאים שכל פינה בממלכה יודעת מה קורה בפינה אחרת.

חלבוני G, קינאזות (Kinases) ושליחים משניים.

אלה המרגלים והשליחים הפנימיים. הם לא בונים כלום בעצמם – הם רק מעבירים את ההודעה הלאה, במהירות ובדיוק, עד שהיא מגיעה ליעדה. לפעמים שרשרת שליחים שלמה צריכה לרוץ כדי שמסר אחד יגיע מהחומה החיצונית עד לגרעין התא. כל חוליה בשרשרת חייבת לעבוד. אם אחת מהן משתבשת – הפקודה אובדת בדרך.

יש גם שליחים מיוחדים שמביאים בשורות דרמטיות במיוחד.
למשל, החלבונים שמזהים נזק ב-DNA ומפעילים את מערכות התיקון, או אלה שמדווחים על מחסור באנרגיה דרך מסלולים כמו AMPK. אלה לא שליחים רגילים – אלה רצי החירום של האימפריה.

ומה קורה כשהשליחים משתבשים?
האימפריה מתחילה לקבל ידיעות שקריות. תאים מקבלים פקודות לעבוד כשצריך לנוח, או לנוח כשצריך להילחם. דלקת כרונית, עמידות לאינסולין ואפילו סרטן – רבים מהם מתחילים כשיבוש בתקשורת. השליחים ממשיכים לרוץ, אבל הם נושאים מסרים שגויים. חלקם מהווים דואר טרור נושא שמככב במאמרי:

באימפריה של כורש, שליח שהביא ידיעה שגויה היה משלם בחייו.
בגוף שלנו בעל הבית מפנק אותו ומעניק לו חסימה בדרכי המטריצה, האוקינוס בו הוא צריך לעבוד [מקור], כשהעונש שונה, הממלכה קורסת, כשאין צדק וחנפני נתניהו שולטים: הממלכה מתחילה להתפורר מבפנים. הרופאים קוראים לזה מחלה, ומה הם עושים בפועל?

לסיכום

שליחי המלך והמרגלים
בראשם עומדים הקולטנים (Receptors), רבים מהם קולטנים מצומדים לחלבוני G (GPCRs) או קולטני טירוזין-קינאז. הם יושבים על חומות התא ומזהים אותות מבחוץ. מאחוריהם רצים חלבוני G, קינאזות (Kinases) ושליחים משניים – מעבירים את ההודעה פנימה במהירות ובדיוק. כשהם משתבשים, האימפריה מתחילה לקבל ידיעות שקריות.

שומרי החומות ולוחמי העילית

כל אימפריה זקוקה לצבא.
גם זו שפועלת בתוכנו.

היחידה הזו נחלקת לשניים: שומרי החומות, שמגנים על הגבולות יום-יום, ולוחמי העילית, שנשלחים רק כשיש פלישה אמיתית.

בראש שומרי החומות עומדים הנוגדנים (Immunoglobulins).
אלה חלבונים בצורת Y שמזהים פולשים בדיוק מדהים. כל נוגדן מותאם לאויב ספציפי – וירוס, חיידק או רעלן. ברגע שהוא נקשר לפולש, הוא מסמן אותו להשמדה. אפשר לחשוב עליהם כעל מרגלים ששמים חותמת אדומה על גבו של האויב, כדי ששאר הצבא יידע את מי לתקוף.


הנוגדנים (Immunoglobulins) מסמנים פולשים להשמדה. מערכת המשלים (Complement) הורגת אותם ישירות. הציטוקינים (Cytokines), ובראשם אינטרלויקינים ו־TNF-alpha, מפקדים על הגיוס. ולצדן יחידת הנוגדי-חמצון: סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD), קטאלאז (Catalase) וגלוטתיון פראוקסידאז, תחת פיקודו של NRF2. כשהצבא משתבש – הוא עלול לתקוף את האימפריה עצמה או להמשיך להילחם אחרי שהמלחמה נגמרה.

לצידם של הנוגדנים פועלת מערכת המשלים (Complement system) – קבוצה של חלבונים שעובדים בשרשרת. ברגע שאחד מהם מזהה סכנה, הוא מפעיל את הבא אחריו, וכך הלאה, עד שנוצר חור בממברנה של הפולש והוא מתפוצץ מבפנים. זו יחידת חיסול שקטה ומדויקת.

כשהפלישה גדולה יותר, נשלחים לוחמי העילית:
הציטוקינים (Cytokines) – ובראשם האינטרלויקינים (Interleukins) ו־TNF-alpha. אלה לא לוחמים ישירים, אלא מפקדים. הם משדרים קריאות חירום לכל רחבי האימפריה: “התגייסו!”, “הגבירו דלקת כאן!”, “הביאו תגבורת לשם!”. בליהם הצבא לא יודע לאן לרוץ.

ויש גם את יחידת ההגנה מפני רעלים פנימיים – הנוגדי-חמצון.
הגוף מייצר כל הזמן רעלים קטנים שנקראים רדיקלים חופשיים. אם לא מטפלים בהם, הם פוגעים ב-DNA, בחלבונים ובממברנות. כאן נכנסים לתמונה שלושה לוחמים מרכזיים:

  • סופראוקסיד דיסמוטאז (Superoxide Dismutase – SOD)
  • קטאלאז (Catalase)
  • גלוטתיון פראוקסידאז (Glutathione Peroxidase)

הם מנטרלים את הרעלים לפני שהם מספיקים לגרום לנזק. מעליהם מפקד חלבון חשוב במיוחד בשם NRF2 – מעין שר הביטחון הפנימי. כשיש יותר מדי רעלים, NRF2 נכנס לגרעין התא ומפעיל עשרות גנים של הגנה בבת אחת.

ומה קורה כשהיחידה הזו משתבשת?
לפעמים הצבא תוקף את האימפריה עצמה (מחלות אוטואימוניות). לפעמים הוא נרדם בשמירה (כשל חיסוני). ולפעמים הוא ממשיך להילחם הרבה אחרי שהמלחמה נגמרה – ואז נוצרת דלקת כרונית, אחת האויבות השקטות והמסוכנות ביותר של הגוף המודרני.

באימפריה של כורש, צבא חזק מדי בלי משמעת היה מסוכן כמעט כמו צבא חלש.
גם כאן אותו כלל תקף.

לסיכום

שומרי החומות ולוחמי העילית
הנוגדנים (Immunoglobulins) מסמנים פולשים להשמדה. מערכת המשלים (Complement) הורגת אותם ישירות. הציטוקינים (Cytokines), ובראשם אינטרלויקינים ו־TNF-alpha, מפקדים על הגיוס. ולצדן יחידת הנוגדי-חמצון: סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD), קטאלאז (Catalase) וגלוטתיון פראוקסידאז, תחת פיקודו של NRF2. כשהצבא משתבש – הוא עלול לתקוף את האימפריה עצמה או להמשיך להילחם אחרי שהמלחמה נגמרה.

צוותי החירום והתיקון

גם האימפריה המשוכללת ביותר לא חסינה מפני אסונות.
רעידות אדמה, שריפות, פלישות, וקריסת גשרים – כל אלה קורים גם בתוך הגוף. ברגעים האלה נשלחים צוותי החירום והתיקון. אלה לא הפרשים הרגילים שרצים עם פקודות שגרתיות. אלה יחידות מיוחדות שמופעלות רק כשיש נזק אמיתי.

בראש הצוותים האלה עומדים השפרונים (Molecular Chaperones), ובראשם משפחת חלבוני הלם–חום (Heat Shock Proteins – HSPs).
כשחלבון צעיר מתקפל לא נכון, או כשחלבון ותיק נפגע ומתחיל להיפתח, השפרונים מגיעים מיד. הם עוטפים את החלבון הפגוע, מגינים עליו מפני התאגדות מסוכנת, ומנסים לעזור לו להתקפל מחדש כמו שצריך. אם התיקון לא מצליח – הם מסמנים אותו להשמדה. בלי השפרונים, התא היה מתמלא במהירות בחלבונים פגומים שהיו הופכים לרעל.

כשהנזק מגיע עד לספר החיים עצמו – ה-DNA – נכנסות לפעולה יחידות תיקון מתוחכמות עוד יותר.
חלבונים כמו p53 (שמכונה לעיתים “שומר הגנום”), BRCA1 ו־BRCA2, וצוותים שלמים של אנזימי תיקון DNA, מזהים שברים, טעויות העתקה ונזקי חמצון. הם עוצרים את חלוקת התא, מתקנים את השבר, ורק אז מרשים לחיים להמשיך. כשהמערכות האלה נכשלות לאורך זמן – הדרך לסרטן מתחילה להיפתח.

ויש גם את צוותי הניקוי הכבדים: מערכת האוטופאגיה (Autophagy).
כאן פועלים חלבונים רבים, ובראשם משפחת חלבוני ATG ו־LC3. הם בונים מעין “שקיות אשפה” סביב אברונים פגומים, חלבונים הרוסים או פולשים, ומובילים אותם אל הליזוזום – מפעל המיחזור של התא. שם הכול מפורק לחומרי גלם שניתן להשתמש בהם מחדש. זו לא רק ניקיון. זו אסטרטגיית הישרדות. כשהגוף צם או נתון בסטרס, האוטופאגיה מופעלת בעוצמה ומאפשרת לתאים לשרוד על ידי מיחזור עצמי חכם.

לצידם פועלת גם מערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום (Ubiquitin-Proteasome System).
חלבונים פגומים מסומנים בתג מיוחד (יוביקוויטין) ונשלחים אל הפרוטאוזום – מכונת גריסה מולקולרית שמפרקת אותם לחומצות אמינו. זו יחידת החיסול השקטה של חלבונים שכבר אין להם תקנה.

מה קורה כשצוותי החירום משתבשים?
חלבונים פגומים מצטברים, נזקי DNA לא מתוקנים, ואברונים זקנים ממשיכים להרעיל את התא. זו אחת הסיבות המרכזיות להזדקנות מואצת, למחלות ניווניות ולכשלים כרוניים.

באימפריה של כורש ידעו לבנות כבישים שיעמדו בזעזועים.
בגוף שלנו, היכולת לתקן את הכבישים אחרי שהם נפגעים – היא מה שמפריד בין ממלכה ששורדת לבין ממלכה שמתפוררת.

לסיכום

צוותי החירום והתיקון
השפרונים (Molecular Chaperones) וחלבוני הלם-חום (HSPs) מצילים חלבונים פגומים או מסמנים אותם להשמדה. p53, BRCA1 ו־BRCA2 מתקנים נזקי DNA. מערכת האוטופאגיה (עם חלבוני ATG ו־LC3) ממחזרת אברונים הרוסים, ומערכת היוביקוויטין-פרוטאוזום מפרקת חלבונים שאין להם תקנה. בלי הצוותים האלה הנזק מצטבר וההזדקנות מואצת.

מנהלי האוצר והאנרגיה

כל אימפריה חיה או מתה לפי יכולתה לנהל את האוצר.
בגוף שלנו האוצר הוא משולש: אנרגיה, מידע ומלחים חיוניים. מי שמנהל את המשולש הזה הם מנהלי האוצר – חלבונים שקטים, מדויקים ובלתי מתפשרים.

בראש מערכת האנרגיה עומדת ATP סינתאז (ATP Synthase), המכונה לעיתים “המנוע המולקולרי”.
היא יושבת על קרום המיטוכונדריה ומייצרת את מטבע האנרגיה של החיים – מולקולת ATP. בלי החלבון הזה, כל שאר הפרשים היו נעצרים במקום. אפשר לחשוב עליה כעל בית המטבע המרכזי של האימפריה. כל תנועה, כל תיקון, כל מחשבה – ממנה מתחילים.

לצידה פועלים חלבוני שרשרת העברת האלקטרונים במיטוכונדריה. הם מפיקים את האנרגיה הגולמית שממנה ATP סינתאז יוצר את המטבע. כשהמערכת הזו משתבשת, התא מתחיל “להרעיב” גם אם יש מספיק מזון בחוץ.

מעל כולם מפקד חלבון-על בשם AMPK (AMP-Activated Protein Kinase).
הוא חיישן האנרגיה הראשי של התא. כשרמות ה-ATP יורדות, AMPK מתעורר מיד ומכריז על מצב חירום: “חסכו באנרגיה, הפסיקו בנייה מיותרת, הפעילו מיחזור, חפשו מקורות דלק חדשים”. הוא אחד המפקדים החשובים ביותר באימפריה כולה.

לידו עובדים הסירטואינים (Sirtuins), ובראשם SIRT1 ו־SIRT6.
אלה חלבונים שקשורים לוויסות אריכות ימים, לתיקון DNA ולניהול משאבים בתנאי מחסור. SIRT6, במיוחד, נחשב לאחד מ“שומרי ספר החיים” – הוא עוזר לשמור על יציבות הגנום לאורך זמן.

ומה עם המלחים?
כאן נכנס לתמונה אחד החלבונים החשובים ביותר בגוף: משאבת הנתרן-אשלגן (Na⁺/K⁺-ATPase).
היא עובדת בלי הפסקה, מוציאה נתרן מהתא ומכניסה אשלגן, וכך שומרת על המאזן החשמלי ועל נפח התא. בלי המשאבה הזו, התאים היו מתנפחים או קורסים תוך דקות. היא צורכת כמות עצומה של ATP – עדות לחשיבותה הקיומית.

לצידה פועלים חלבונים שמווסתים ברזל, סידן, מגנזיום וסלניום. כל אחד מהם שומר על “מטבע” אחר של האימפריה. כפי שכבר ראינו קודם: הנתרן שומר על הנפח, האשלגן על החשמל, הברזל על החמצן, והסלניום על הטוהר.

כשמנהלי האוצר משתבשים, האימפריה לא נופלת בבת אחת. היא פשוט מתחילה להידלדל. פחות אנרגיה, יותר בלגן, תיקונים איטיים יותר, והזדקנות מואצת. זו אחת הסיבות לכך שצום לסירוגין, פעילות גופנית ומזון אמיתי משפיעים כל כך חזק על הבריאות – הם מדברים ישירות אל מנהלי האוצר.

באימפריה של כורש ידעו שכביש מהיר בלי אספקת מזון ומים לפרשים – הוא כביש מת.
בגוף שלנו אותו כלל בדיוק.

לסיכום

מנהלי האוצר והאנרגיה
ATP סינתאז (ATP Synthase) מייצרת את מטבע האנרגיה של החיים. AMPK הוא חיישן האנרגיה הראשי שמכריז על מצב חירום כשהמלאי אוזל. הסירטואינים (Sirtuins), ובראשם SIRT1 ו־SIRT6, מסייעים בניהול משאבים ובשמירה על הגנום. ומשאבת הנתרן-אשלגן (Na⁺/K⁺-ATPase) שומרת על המאזן החשמלי והנפח של כל תא. בלי מנהלי האוצר האימפריה לא נופלת בבת אחת – היא פשוט מתחילה להידלדל.

להעביר לסוף

סוף דבר

בחזרה אל אבני הבזלת

וכך, בסופו של דבר, אנחנו חוזרים אל אותן אבני בזלת בדרום-מזרח טורקיה.

שתי רגליים שצעדו שם על שרידי דרך המלך, בלי לדעת שהן דורכות על רעיון ישן בהרבה מכל אימפריה אנושית. כורש הגדול בנה מערכת עצבים לאימפריה שלו: גליל חוקים מוגן, רשת כבישים מהירה, ופרשים שלא עוצרים בשלג, בגשם או בחושך.

הטבע עשה בדיוק את אותו הדבר – רק שהוא התחיל מיליארדי שנים קודם.

בתוך כל אחד מאיתנו פועלת אימפריה שלמה.
ה-DNA הוא גליל כורש.
החלבונים הם הפרשים המלכותיים.
הציטופלזמה היא דרך המלך.
והחיים עצמם הם התוצאה של מערכת שלא מפסיקה לרוץ, לתקן, לדווח ולהתאושש.

אנחנו רגילים לחשוב על הגוף כעל מכונה.
אבל הוא לא מכונה. הוא ממלכה.
ממלכה עתיקה, מתוחכמת ועיקשת, שמנהלת את עצמה בכל רגע – גם כשאנחנו ישנים, גם כשאנחנו שוכחים שהיא קיימת.

האימפריה הזו לא מבקשת מאיתנו הרבה.
היא מבקשת בעיקר שלא נפריע לה יותר מדי: מים נקיים, מזון אמיתי, תנועה, מנוחה, וקצת שקט.

כי בסופו של דבר, אנחנו לא רק הולכים על דרך המלך.
אנחנו הדרך עצמה.
ואנחנו גם הפרשים.
ואנחנו גם הגליל.

ירון מרגולין

חלק 2

מלאכתם של הפרשים המלכותיים: החלבונים בפעולה

בתוך התאים של גוף האדם נמתחת אוטוסטרדה אדירה – מסילות מיקרוסקופיות – "דרך המלך" של הממלכה. ועליהן דוהרים הגיבורים של הסיפור הביולוגי, אלו שכולם מתעקשים לכנות בשם שקשה להמשיג במרחב הרגשי: "חלבונים".

והחלבונים הם הפרשים המלכותיים של הגוף שלנו. הם יחידת העילית הדינמית והאינטליגנטית של הממלכה:

  1. קבלת הפקודה: כשהגוף זקוק לפעולה, פרשים מיוחדים נכנסים אל כספת הגרעין. הם לא נוגעים בגליל המקורי, אלא "מצלמים" בעדינות פסקה אחת ספציפית ומדויקת – צו מלכותי זמני (בצורה של RNA).
  2. הדהירה הגדולה: עם הצו הזה ביד, השליחים קופצים על מסילות דרך המלך וטס במהירות על אל מחוץ לגרעין, אל השטח הפתוח של התא. שום דבר לא יעצור אותו.
  3. העבודה ברשת: כאן מתרחש מה שכל מנהיג מכיר בבקשו הצלחה. שום חייל, אף פרש לא פועל לבד. כדי לפתור בעיות, לבנות, או להגן על ממלכה, הנציגים, החיילים, הפרשים, בוני המסילות חייבים לדבר זה עם זה, להעביר מסרים ולייצר רשתות תקשורת מסועפות ומסונכרנות.
כורש הגדול פורץ את המחסום. רק מי שנלחם על דרך המלך מאפשר לפרשים לדהור מהגרעין עד קצה האימפריה שבתוכו. כורש לא עוצר בשלג, לא בגשם, ולא בערמת סוכר. ירון מרגולין

המשבר: כשהדרך נחסמת ומתחילה ההחלמה

הסיבה שהתשתית של כורש שרדה אלפי שנים היא אדריכלות גאונית. מסלול שנבנתה לעמוד בזעזועים. כך גם הגוף שלנו.

גם האימפריה המושלמת ביותר יודעת משברים.
כאשר אנחנו נפצעים, כשווירוס פולש, או כשאנחנו מזינים את הגוף במזון מעובד עמוס במלח, סוכר וחומרים זרים – הכבישים המולקולריים נחסמים בגופנו. גשרים קורסים. פקודות שגרתיות לא עוברות. הגוף מרגיש כאילו הר געש התפרץ בתוכו.

וכאן נמדדת הגאונות האמיתית של הרשת:

החלבונים מבינים, באופן מבוזר ועצמאי, שמשהו השתבש. הם מפעילים תוכניות חירום עתיקות החקוקות בגליל, עוקפים את החסימות, בונים נתיבים חלופיים, ומניעים את תהליך ההחלמה.

כשהדרך נחסמת. כאשר הדואר הביולוי לא מגיע ליעדיו. דמיינו שיירת אספקה עצומה במדבר, הנושאת את כל המים שבעולם כדי להציל גדוד חיילים צמא. שיירת האספקה הזו דוהרת קדימה, אך בדרכה היא מגיעה אל נקיק סלעים צר להחריד. אם המעבר צר וחסום מדי – האספקה פשוט לא תגיע ליעדה. הגמלים והסוסים ייתקעו אלו באלו, והציוד יתחיל להערם בערמות ענק. כך בדיוק קורה גם בתוך הגוף שלנו. כאשר אתם פותחים את דף בדיקות המעבדה שלכם ומגלים שני מושגים מורכבים ומוזרים – קפפא (κ) ו-למבדה (λ) – כשהם צבועים באדום עם ערכים גבוהים, הלב מחסיר פעימה. גוגל ממהר להפחיד אתכם עם מילים כמו "מחלה ממארת", אך האמת היא לרוב שונה לחלוטין. המספרים הגבוהים הללו אינם מעידים על אויב חדש, אלא על צוואר בקבוק במערכת הפינוי של הגוף. החלבונים הללו (קפפא ולמבדה) מיוצרים בשגרה על ידי מערכת החיסון, והכליות הן אלו שאמורות לסנן ולפנות אותם מהדם. כאשר תפקוד הכליות יורד, ה"מעבר הצר" נסתם. החלבונים אינם מצליחים להתפנות, והם פשוט נערמים בדם כמו אותה שיירת אספקה התקועה בנקיק המדבר. במאמר זה נפרק את הדרמה המולקולרית הזו צעד אחר צעד. נבין מדוע יחס תקין בין המדדים הללו הוא סימן מרגיע, וכיצד בקליניקה שלי, כאשר אנחנו רואים את היחס הזה הולך וקטן לאורך מספר בדיקות, זוהי עדות מולקולרית מרגשת לכך שחסימת ה"בוץ" משתחררת ומדד סינון הכליות שלכם (ה-GFR) הולך ומשתפר [מקור].

ובכל זאת

כאשר אנשים יוצאים לקרב, לנהיגה בלתי אחראית, נפצעים או כאשר וירוסים פולשים אליהם, יש ומדובר באבק ולפעמים זה אוכל מעובד, תעשייתי שמכיל חומרי שימור, טעם והמון מלח וסוכר, הגוף מתאכזב. הביולוגיה הגאונית לא בנויה לזה ומתחילים להיות שיבושים, בהתחלה סדקים, אבל ללא נטילת אחריות, ויצירת הזנחה מתמשכת האנשים "חולים". הגוף מרגיש כאילו הר הגעש וזוב התפרץ עליו, לפעמים זה צונאמי, או רעידת אדמה גם פלישת אויב – חומות האימפריה רועדות.

גשרים מולקולריים קורסים, וכבישים מהירים בתוך התא נחסמים, גם זיהום כובש את הנהרות. גם במצב כזה, הגוף שולח את נציגיו, את החלבונים הנועזים שלו, אבל פקודות שגרתיות פשוט לא יכולות לעבור. נושא זה קשור גם במה שהסברתי במאמרי:

שיבוש מסרים ולפעמים העברת מסרים שיקריים ממש.

כאן נמדדת הגאוניות של הרשת: כיצד הפרשים (החלבונים) מבינים באופן עצמאי ומבוזר שמשהו השתבש, איך הם מצליחים להעביר את המים לחיילים התקועים במדבר הגדול. הם מפעילים "תוכנית חירום" החקוקה בגליל כורש כבר מאות שנים, החלבונים עוקפים את החסימות, בונים נתיבים חלופיים, ומניעים את תהליך ההחלמה המופלא של הגוף,אבל אם התרופות שוב ושוב קמות נגדם וחוסמות את דרכם. רק אם המכה הסינטטית המתקיפה אותם, תופעות הלוואי… מוחלפת בחומרי הזנה טבעיים, מוכרים נגישים. חומרים שנמצאים במנות של מזון כתרופה ורק כשהאדם שומר על האוצר הזעיר לוחמי עצמאות נפלאים אלו יכולים להציל את החיילים הזועקים למי השתיה

על המים, ועל האנרגיה, על המידע הגנטי וההתחדשות. ובמיוחד על נאמנו האוצרות שלנו:

  • הנתרן שומר על נפח החיים
  • האשלגן שומר על החשמל
  • הברזל שומר על החמצן
  • המים שומרים על התנועה
  • הסלניום שומר על טוהר התא
  • ה-ATP שומר על האנרגיה
  • ה-AMPK שומר על שיווי המשקל
  • ה-NRF2 שומר מפני הנזק
  • ה-SIRT6 שומר על ספר החיים

כל אחד מהם קיבל אחריות אחת, קטנה לכאורה, אך בלעדיה המערכת כולה פשוט קורסת.

זו האלכימיה של ההולדה.
מרצף של אותיות רשומות בקוד סודי, דרך כוחות של חשמל, מים ואהבה מולקולרית – נולד פועל חי.

ועכשיו, כשהבנו את סוד הולדתם של החלבונים, אפשר סוף-סוף להבין למה הגוף שלנו הוא לא רק אוסף של תאים.
הוא אימפריה.
והאימפריה הזו רצה בתוכנו בכל רגע ורגע.

סוף דבר

בחזרה אל אבני הבזלת

וכך, בסופו של דבר, אנחנו חוזרים אל אותן אבני בזלת שבדרך העתיקה, דרכו של כורש הגדול.

שתי רגליים שצעדו שם והעידו על גדולתו, מבלי לדעת שהן דורכות על רעיון נשגב, קדום, ישן בהרבה מכל אימפריה אנושית. כורש הגדול בנה מערכת עצבים לאימפריה שלו: גליל חוקים מוגן, רשת כבישים מהירה, ופרשים שלא עוצרים בשלג, בגשם או בחושך.

הטבע הקדים אותו ויצר בדיוק את אותו הדבר – מיליארדי שנים קודם לכן.

בתוך כל אחד מאיתנו פועלת אימפריה שלמה.
ה-DNA הוא גליל כורש.
החלבונים הם הפרשים המלכותיים.
הציטופלזמה היא דרך המלך.
והחיים עצמם הם התוצאה של מערכת שלא מפסיקה לרוץ, לתקן, לדווח ולהתאושש.

אנחנו רגילים לחשוב על הגוף כעל מכונה.
אבל הוא לא מכונה. הוא ממלכה.
ממלכה עתיקה, מתוחכמת ועיקשת, שמנהלת את עצמה בכל רגע – גם כשאנחנו ישנים, גם כשאנחנו שוכחים שהיא קיימת.

האימפריה הזו לא מבקשת מאיתנו הרבה.
היא מבקשת בעיקר שלא נפריע לה יותר מדי: מים נקיים, מזון אמיתי, תנועה, מנוחה, להפעיך נתיבי החלמה, לאפשר לחלבונים לפעול על פי אופיים, וקצת שקט.

כי בסופו של דבר, אנחנו לא רק הולכים על דרך המלך.
אנחנו הדרך עצמה.
אנחנו הפרשים.
ואנחנו גם הגליל.

ירון מרגולין

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    איך החלבונים נוצרים ומנהלים את הגוף כמו אימפריה נעלה

    שתי רגליים על הדרך העתיקה גילו לי משהו מדהים על הגוף שלנו. מי הם החלבונים, מה תפקידם, איך נוצרו…
    מתחת לעור שלנו רצה אימפריה שלמה –
    עם גליל חוקים (DNA), דרך מלך, ופרשים מלכותיים שנקראים חלבונים.
    המאמר הזה הופך את הביולוגיה לסיפור שאי אפשר לשכוח.

    החלבונים הם הפרשים המלכותיים: בונים, שליחים, לוחמים, מתקנים ומנהלי אוצר.
    הציטופלזמה היא דרך המלך.
    והחיים עצמם הם התוצאה של מערכת שלא מפסיקה לרוץ, לתקן, לדווח ולהתאושש.

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *