דף הבית › כללי › אינטרלוקין-6: כשמערכת התקשורת של הגוף לא יודעת מתי לעצור

אינטרלוקין-6: כשמערכת התקשורת של הגוף לא יודעת מתי לעצור

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
קִינְקִינָטוּס
לא כל אות שמזיק כשהוא נמשך — היה אות רע מלכתחילה
הציור הוא משל לאינטרלוקין-6 (IL-6) — שליח ביולוגי החיוני לתקשורת בין תאי הגוף.
כאשר האות מופעל בזמן הנכון ולפרק הזמן הנכון, הוא יכול להשתתף בתהליכי הגנה, תגובה חיסונית ותיקון. אבל כאשר האות נעשה ממושך, עוצמתי או מנותק מההקשר שבו נוצר, אותו מנגנון תקשורת עלול להשתלב במעגל של דלקת, פגיעה ברקמה ופיברוזיס.
כאן מופיעה הטרגדיה:
ביד אחת הגוף מנסה לתקן — וביד האחרת הוא כובל את עצמו.
הכבד והכליה אינם מערכות נפרדות. הם חלק מרשת אחת של אותות, חומרים, מטבוליזם, דלקת ותיקון.
לכן חסימת IL-6 עשויה להפחית אות מזיק בהקשר מסוים — אך השאלה העמוקה יותר של רפואת הרשתות היא:
האם עלינו לחסום את השליח,
או להחזיר למערכת את היכולת לשלוח את האות הנכון, בזמן הנכון, במקום הנכון?
אולי רפואת העתיד לא תהיה רק אמנות של כיבוי אותות — אלא אמנות של השבת התקשורת הביולוגית למסלולה.
הציור של קִינְקִינָטוּס, למעלה, לא מציג "טוב מול רע". הוא מציג אדם אחד שמחזיק בעת ובעונה אחת מחרשה ושלשלאות — אותה מערכת שמנסה להצמיח, ובנסיבות אחרות כובלת את מה שהיא אמורה להגן עליו.
המפגש עם IL-6 שנמשל לגיבור הרומאי קִינְקִינָטוּס משקף את הנושא הזה בצורה כמעט דרמטית:
השליח אינו בהכרח האויב. לפעמים הבעיה היא שהמערכת אינה מצליחה לסיים את השיחה. הגוף אינו מכונה שבה איבר אחד מתקלקל ולכן מתקנים אותו; הוא מערכת תקשורת חיה, שבה שינוי באות אחד יכול לשנות את הסביבה, ואת הסביבה שבתורה משנה את האותות.
ירון מרגולין

איך לתחזק מחלה או איך לסייע לגוף להחלים? פרדוקס ה-IL-6 והקריסה המערכתית של הטיפול הביולוגי המודרני מקדם שאלות על החלמה שמובילות אותנו עוד צעד קדימה אל רפואת העתיד.

ירון מרגולין חושף את האופי הדו-פרצופי של הציטוקין המרכזי בגוף, ומסביר מדוע גרעין התא אינו מחסן שקט, אלא מערכת תקשורת חיה שנולדה למעשים טובים. צילם יורי מרגולין, תאילנד (באנג סאאן) ספטמבר 2026.

איך מערכת ביולוגית מאבדת את היכולת לסיים שיחה

יש בגוף שליחים שאינם טובים או רעים.

הם פשוט שליחים [מקור1, מקור2].

אחד מהם נקרא אינטרלוקין-6 (Interleukin-6, או IL-6). זו מולקולה שהגוף משתמש בה כדי להעביר הודעות בין מערכת החיסון, כלי הדם והרקמות. במצבים מסוימים היא חיונית: היא עוזרת להתמודד עם זיהום, לתקן פציעה ולהגן על הגוף. [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. אינטרלוקין-6  אינו "רעל", ואינו תקלה ביולוגית. הגוף זקוק לו. אינטרלוקין–6  התגלמות האיתות האקוטי. הגוף קורא לו רק בזמן חירום (מלחמה/זיהום), ובתנאים מסוימים הוא משתתף בתגובה חיסונית תקינה, בהגנה ובתהליכי תיקון למשל של אבר הכבד [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

אבל שליח יכול גם להפוך לבעיה – כשהוא ממשיך לרוץ בלי הפסקה [מקור1, מקור2].

המאמר יתפתח בהדרגה ב 8 פרקים ויתמודד עם נושא מורכב מסלול ביולוגי דו פרצופי ויבהיר אותו צעד צעד עד שהבנתך תאפשר לך לקחת חלק בהחלטות שיכולות לקבוע את גורל חייך.

1. מהו מתג האזעקה של הגוף? (מבוסס על מאמר מחקר חדש)

  • התוכן: הגדרת אינטרלוקין-6 (IL-6) כציטוקין – שליח של מערכת החיסון. הצגת הדימוי של "מערכת אזעקת אש": במצב אקוטי ותקין הוא מגן ומעורר תגובת הגנה, אך במצב כרוני האזעקה משתגעת ותוקפת את הגוף.
  • התרופות: סקירת החוסמים הביולוגיים (כמו אקטמרה/טוציליזומאב) שמנתקים את זרם החשמל של האזעקה הזו ועלולים לקדם פגיעה קשה באברי הגוף: בכבד, במוח העצם או בכליות, בלב, ובדופן המעי.

2. האויב הסמוי של הפיגום התאי (מבוסס על שאלת המטריצה והפיברוזיס)

  • התוכן: מה קורה כשהאבר החלים לכאורה אך ה-IL-6 ממשיך לזרום.
  • המנגנון: הפגיעה במטריצה החוץ-תאית (ECM), הפעלת הפיברובלסטים האגרסיביים (דרך מסלול JAK/STAT3), והיווצרות הפיברוזיס – הצטלקות קשיחה שהופכת את הרקמה הגמישה לגוש בטון אטום.

הערה: פיברוזיס היא מעין יציקת בטון על האבר. תוצאה מזיקה של רוב הפרעות הדלקת הכרוניות ומוגדרת על ידי הצטברות של עודף רכיבים במטריצה החוץ-תאית (ECM), מה שמוביל בסופו של דבר לאי ספיקת איברים ומוות [מקור1, מקור2, מקור3].

השאלה פונה כמובן למטריצה: מה גרם להצטברות של עודף רכיבים במטריצה החוץ-תאית – למה הנוזל עכור, באופן טבעי הוא צריך להיות צלול ונכון להעביר את המסר בבהירות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. אינטרלוקין-6 (IL-6) מיוצר באופן טבעי במהירות על ידי תאי חיסון בתגובה לפגיעה ברקמות ויש לו מגוון רחב של השפעות חיוביות על תהליכים תאיים (דופן המעי, מוח העצמות, התחדשות כבדית) [מקור1, מקור2] בכלל זה גם על המטריצה החוץ-תאית. המשך זרימתו של אינטרלוקין-6 (IL-6) לאחר שהאיבר עצמו כביכול החלים מהזיהום או הפגיעה המקורית, מהווה גורם ישיר לשינוי לרעה במטריצה החוץ-תאית (ECM) ובסופו של דבר להיווצרות פיברוזיס (הצטלקות רקמתית) [מקור1, מקור2].

מהירות על ידי תאי חיסון בתגובה לפגיעה ברקמות ויש לו מגוון רחב של השפעות חיוביות על תהליכים תאיים (דופן המעי, מוח העצמות, התחדשות כבדית) [מקור1, מקור2] בכלל זה גם על המטריצה החוץ-תאית. המשך זרימתו של אינטרלוקין-6 (IL-6) לאחר שהאיבר עצמו כביכול החלים מהזיהום או הפגיעה המקורית, מהווה גורם ישיר לשינוי לרעה במטריצה החוץ-תאית (ECM) ובסופו של דבר להיווצרות פיברוזיס (הצטלקות רקמתית) [מקור1, מקור2]. בהמשך המאמר נשאל האם הכליה עצמה יכולה לייצר את הציטורין הזה (הדוור הזה), ומי הוא זה שלא נוטל אחריות

3. האופי הדו-פרצופי של אינטרלוקין-6: מציל הכבד שהופך לאויב הכליות

  • התוכן: הפנים החיוביות של הציטוקין (תמיכה בדופן המעי, ייצור דם במוח העצם, ובעיקר חידוש הכבד לאחר פגיעה חריפה).
  • המלכוד: חסימתו המוחלטת על ידי תרופות פוגעת ביכולת המעי והכבד לתקן את עצמם.

4. כשהמחשב מנצח את הרקדן: מחול המוות של האיברים (החלק שרשמתי בעקבות מקרה שהתרחש בקליניקה, התערבות תרופתית שחיסלה עבודה ארוכה שהניבה תוצאות טובות.)

  • התוכן: המענה הרפואי האגרסיבי ללחץ דם 220, שמפיל את ה-eGFR ל-22.3.
  • הדרמה: תיאור "מחול המוות" – המעי הפגוע מהתרופה מרעיב את מוח העצם (מחסור ב-B12 וברזל), מוח העצם חונק את הכליה באנמיה, והכליה קורסת מחוסר חמצן. הצגת הפתרון של הרגעת הגוף (הליכה, עלי זית, Q10).

5. שבירת הליניאריות: רפואת רשתות מול הרטוריקה של הטרור (התחלת הסיכום שלך)

  • התוכן: המעבר ממולקולה בודדת לרפואת רשתות (הקליניקה של ירון מרגולין). נתוני מחקר ה-JACC (59,000 נבדקים) המקשרים את האינטרלוקין-6 (IL-6) לתמותה ומחלות לב וכליות משולבות.

6. מטפורת הדוור: האם האזעקה אשמה בשריפה?

  • התוכן: ה-IL-6 כסימן ולא כסיבה. מטפורת הדוור וערימת המכתבים מתוך מאמרך "הרטוריקה של הטרור הביולוגי".

7. רפואת העתיד: להעיר את מנגנוני התיקון הרדומים

  • התוכן: החזרת הכוח למטופל. תקשורת הגרעין (DNA, RNA, ריבוזומים) והשפעת הסביבה התאית. השאלה אינה מה התקלקל, אלא איזה מסר חסר לתא.

8. אפילוג: הגוף ככוריאוגרפיה בתנועה

  • התוכן: עשרים שנות הפילוסופיה עם ניקו הורודניציאנו, חיים של 60 שנה בעולם המחול, הציור והאופרה והראייה של הגוף כיצירה חיה שבה האיברים מקשיבים למוזיקה משותפת ונוחלים מעשים טובים כמצוות היהדות.
כשהדואר המטריד, או השקרי נחלש, התא יכול להתחיל מחדש םהקשיב להנחיות הטובות שהדואר הבריא מעביר אליו — אלו מסרים של החיים. ההחלמה אינה מתחילה בסתןמת הפה של השיח השקרי ובהבטחות השווא של ההוא שימגר את האויבים של ישראל. היא מתחילה בשינוי המסרים שהתא מקבל — ועל כך דנה רפואת העתיד. ירון מרגולין

חלק 1.

השליח שלא יודע מתי לעצור


תארו לעצמכם שנחתכתם באצבע.
תאי מערכת החיסון שנמצאים שם מגלים את הבעיה, אבל הם לא יכולים לטפל בה לבד. הם שולחים מכתב בהול לתוך זרם הדם.
המכתב הזה הוא IL-6 (אינטרלוקין-6 ). בזרם הדם עולה באותו זמן אינטרלוקין-6. הבדיקות המעבדה הוא יוצא מטווח הנורמה העליון, כך גם אם הפגיעה בברך, בדופן המעי, בלב או בכליות ואפילו בכבד.

מחקרים תומכים בזאת ומצביעים על קשר חזק ועקבי בין עליה במדדיו של IL-6 (Interleukin-6) לבין תוצאות קליניות שליליות, ובכלל זה מחלות לב וכלי דם וכן בקרב אנשים עם מחלת כליה כרונית [מקור1, מקור2, מקור3].

המכתב הבהול (אינטרלוקין-6) מגיע לכבד ואומר: "ייצר חומרי הגנה".
הוא מגיע למח העצם ואומר: "שלח עוד תאי דם לבנים".
הוא מגיע למוח ואומר: "העלה את חום הגוף".

אינטרלוקין-6 שולח הודעות דחופות לגוף כדי לקדם גיוס חירום של מערכת החיסון.

זהו תהליך חיוני שנועד להילחם בפולשים (כמו וירוסים) ולתקן רקמות פגועות


במצב תקין, ברגע שהבעיה נפתרה, הגוף אומר לשליח: "תודה, אפשר לנוח".

בשלב זה אנחנו מצפים לראות בדפי המעבדה שאינטרלוקין-6 חזר לטווח הנורמה, או לכל הפחות ירד.

אבל כשמתבוננים בדפי המעבדה התוצאה הפוכה↑:

וכאן מתחילה השאלה המעניינת באמת והיא למה מדדי האינטרלוקין-6 עולים ↑ ?

למה המדדים לא יורדים.

למה הדואר הבהול ממשיך להגיע:

כאן נכנס לתמונה המחקר והמעבדה. החוקרים מגלים שלפעמים משהו משתבש.
השליח ממשיך לרוץ בדם ↑ ולחלק מכתבי בהלה ↑ – גם כשהסכנה כבר חלפה מזמן.

למה זה קורה?

למה הגוף נשאר במצב חירום מתמשך.
זה מה שרופאים קוראים לו דלקת כרונית.

זה צומת מרכזי ואתגר שנפתח בפני מבקשי ההחלמה.

זה צומת מרכזי ואתגר שנפתח בפני מבקשי ההחלמה.

האם הבעיה היא השליח — ההוראה שהוא נושא, או המפקד העליון ש"לא העירו אותו"?

דואר בהול מאוד חשוב, גם טלפון אבל גם אם הדואר בריא, הוא יכול להפוך לבעיה כאשר הוא נשלח שוב ושוב, בעוצמה גבוהה מדי, במשך זמן ארוך מדי, או כאשר הוא מגיע לסביבה ביולוגית שכבר השתנתה.

לכן השאלה של זמננו כבר אינה רק:

כיצד משתיקים את IL-6?

(איזה כדור הכי מתאים למצב שנוצר?)

אלא:

מה מפעיל אותו?

למה הדואר הבהול ממשיך להישלח אם האבר החלים?

ואולי השאלה החשובה מכל:

אם המטרד (שליחת המכתבים כשהכל בסדר) מזיק לגוף, מה הם הנזקים שנגרמים בגללו?

אינטרלוקין-6 הוא חלבון שמופרש בעיקר מתוך תאי מערכת החיסון (כמו מקרופאג'ים) ותאי רקמה בתגובה לזיהומים, פציעות או סטרס.
החלבון עובר לדם כשהוא נושא אותות ומסרים חיוניים לאיברי מטרה שונים בגוף [מקור]. ברגע שהוא מגיע למחזור הדם, הוא מתפקד כהורמון מקומי ומערכתי. שם הוא מוריד פקודה לייצור חלבונים, גיוס תאים או שינוי פיזיולוגי, ממש כמו מכתב רשמי מהחזית שמעביר פקודת גיוס כוחות מלחמה שנמסר ליעדו.

כשהרופא אומר "יש לך מדד גבוה ↑", זה נכון. אבל מדד כזה קודם כל אומר שמערכת התקשורת של הגוף נמצאת בעומס.

אם נמשיך את דימוי הדואר (או השליח הרשמי) שנושא את האות, המצב הזה אומר:

מישהו לוחץ על 'העבר' (Forward) שוב ושוב, והקבוצה מוצפת בהודעות בהלה היסטריות. והגעתו אל "תיבת הדואר" (הקולטן שעל גבי תאי המטרה) האות שהוא מביא מפעיל הנחיות ברורות ומיידיות:

  • הנחיה לכבד: "ייצר ושחרר מיד חלבוני הגנה" (כמו CRP ופיברינוגן) [מקור].
  • הנחיה למח העצם: "הגבר את קצב ייצור ושחרור תאי הדם הלבנים" (הלוחמים).
  • הנחיה למוח (היפותלמוס): "העלה את טמפרטורת הגוף" (יצירת חום להאטת פולשים).
  • הנחיה לתאי החיסון בשטח: "נועו מיד אל עבר אזור הזיהום או הפציעה".

אבל מה קורה כשהדוור הביולוגי (אינטרלוקין-6) מטריד

כמו אזעקה של רכב שממשיכה לצרוח באמצע הלילה, לא בגלל שיש גנב, אלא כי החיישן שלה התקלקל. כשהדוור שולח דואר שוב ושוב ללא הפסקה, הגוף נמצא ב"מצב חירום" תמידי: דלקת כרונית, והוא המקור לבעיות חדשות: כמו כאבי מפרקים, עייפות קבועה ואפילו שחיקה של כלי הדם, יתר לחץ דם ועוד צרות.

סביבה פגועה שהחלימה ← אות דלקתי ← תגובת התא ← שינוי כלי הדם והמטריצה ← פגיעה ברקמה ← עוד אות דלקתי← הצפה של דואר ביולוגי ← בדיקות מעבדה עם נתונים מזעזעים של אינטרלוקין-6 ↑ ← תרופות לחסימת האות.

כשמרימים את העין מעט מעבר למדד ↑ בדף הבדיקות – יכולת שלא תמיד מתפתחת, רואים שזו כבר אינה שאלה על מולקולה אחת [מקור1, מקור2]. נוכח שאלת הבסיס למה הדואר הבהול ממשיך להישלח?

מתחילים לראות שיש לנו כאן מערכת תקשורת.

הגוף הוא מרחב ביולוגי, לא אוסף של איברים מנותקים, קיימת בו רשת תקשורת, חלבונים שבאים והולכים.

כשמבינים שיתכן והגוף החלים אבל הרעש נמשך, התפיסה הרפואית משתנה לחלוטין. הבעיה היא לא שיש "שריפה" (דלקת) שצריך לכבות עם מטף (תרופות), או גנב שפורץ לרכב, אלא שיש רעש בקו. אם המערכת מוצפת ב"ספאם", במידע כוזב או באותות שנלכדו בלולאה חוזרת. לא יתכן שהתרופה תהיה סגירת תיבת הדואר ביעד.

לכן,

לפעמים, כשהרופא אומר "יש לך מדד גבוה ↑ ", זה לא אומר שבעית היסוד ממשיכה להיות בשליח וגם לא שחייבים לקחת תרופה כדי "להרוס" את ההודעה את חלבון הדואר אינטרלוקין-6:

חוסמי קולטן ה-IL-6 (IL-6 Receptor Antagonists)

תרופות אלו נקשרות לקולטן של הציטוקין (IL-6) ומונעות ממנו להעביר את האות הדלקתי לתאים:

  • טוציליזומאב (Tocilizumab – שם מסחרי: אקטמרה / Actemra).
  • סרילומאב (Sarilumab – שם מסחרי: קבזרה / Kevzara).
  • סאטראליזומאב (Satralizumab – שם מסחרי: אנספרינג / Enspryng):

חוסמי הציטוקין עצמו:

ציטוקין (Cytokine) הוא שם כללי לקבוצה גדולה של חלבונים קטנים בגוף שמשמשים כ"שליחים" של מערכת החיסון. אינטרלוקין-6 אחד מהם, ומי שאחראי בעיקר על דואר האזעקה שמפעיל וממריץ את מערכת החיסון לייצר תהליך ריפוי שהרופאים קוראים לו תגובה דלקתית בגוף. עירור תהליכי דלקת בגוף (כמו חום או כאב)? וזה לא המקום היחיד בתחום הרפואה שהמושגים מאוד מרחיקים, מסבכים ומקשים להבין את המתרחש. אבל כשרושמים בפשטות החלבון הוא דוור שמזעיק ומבקש מהגוף לקדם תהליכי ריפוי, או אפילו מתניע תהליך גיוס של הגוף לעורר תיקון. כל מטופל מבין מה קורה.

  • סילטוקסימאב (Siltuximab – שם מסחרי: סילבנט / Sylvant).

חלופות עקיפות: מעכבי JAK (JAK Inhibitors)

  • תרופות סינתטיות ממוקדות הניתנות בכדורים (כגון Baricitinib או Tofacitinib), אשר אינן חוסמות את ה-IL-6 ישירות, אך חוסמות את האנזימים התוך-תאיים (Janus Kinases) המעבירים את האותות שלו ושל ציטוקינים נוספים, ובכך מפחיתות את השפעתו.

מחקרים מראים כי אינטרלוקין-6– (IL-6) אינו רק שליח דלקתי. במצבים מסוימים, במיוחד בשלבים מאוחרים יותר לאחר פגיעה, ה אינטרלוקין-6 משתתף בתהליכי הפינוי, התיקון והבנייה מחדש של רקמות [מקור1, מקור2].

חלק 2

האופי הדו פרצופי של אינטרלוקין-6

נקודה קריטית שחובה לתת עליה את הדין נובעת מהאופי הדו-פרצופי (Pleiotropic) של הציטוקין הזה אינטרלוקין-6 [מקור]. מדענים מכנים אותו "חרב פיפיות" בדיוק בגלל התפקידים החיוניים של אינטרלוקין-6 בשגרה.[מקור1, מקור2]

כאשר מנתחים את הפעילות החיובית שלו לעומת הנזק שנוצר למשל, במטריצה החוץ-תאית (ECM), במוח העצם, בכבד, ובפיברוזיס, המפתח הוא משך הזמן (אקוטי מול כרוני) וסוג האיתות התאי (Classical Trans-signaling) [מקור1, מקור].

שני התפקידים החיוביים המרכזיים של הציטוקן בולטים, אבל, הדרך שבה הם משתבשים, כמובן גם בהשפעותיה המזיקה לאורך זמן של התרופות חייבת לעמוד לדיון, כדי להבין את גודל הטעות של התהליך הישן נוכח האופק שרפואת העתיד מנצנצת אלינו ממנו:

1. דופן המעי: מתחזוקה תקינה לחירור המעי

  • התפקיד הטוב (הומאוסטזיס וריפוי): במצב תקין, IL-6 חיוני לשמירה על שלמות מחסום המעי (Intestinal Mucosal Barrier). הוא מאותת לתאי האפיתל במעי להתרבות ולתקן נזקים חריפים, ומעודד ייצור של חלבוני חיבור (כמו קלאודין-1) ומיוצין (הריר המגן על המעי) [מקור1, מקור1, מקור2, מקור3]. קלאודין-1 -מונע דליפה לא מבוקרת של תוכן המעי (מים, אלקטרוליטים, חיידקים, רעלנים וחלקיקי מזון שלא עוכלו) מהחלל הפנימי של המעי (Lumen) אל זרם הדם והרקמות. מוצין במעי הוא גליקופרוטאין (חלבון המחובר לסוכרים) המהווה את המרכיב העיקרי והחשוב ביותר של הריר (Mucus) המגן על דפנות מערכת העיכול: הגנה מכנית וכימית: הוא יוצר שכבת ג'ל צמיגית המגנה על תאי המעי מפני חומציות, אנזימי עיכול חזקים ושחיקה פיזית של מזון.
  • נקודת המפנה הכרונית (הנזק ל-ECM): כשהזרימה של אינטרלוקי-6 לא מפסיקה, אותו מנגנון שאמור לעודד צמיחה משתבש. ייצור היתר של קולגן במטריצה (ECM) מעבה ומקשיח את דופן המעי [מקור], מה שמוביל לפיברוזיס של המעי (תופעה נפוצה בחולי קרוהן, שמשמעה: יציקת בטון על הדלת). פיברוזיס תמיד פוגע בכושר הספיגה והתנועתיות של המעי [מקור1, מקור2].
  • הסיכון התרופתי: זו הסיבה שחסימת IL-6 מוחלטת באמצעות תרופות (כמו אקטמרה) נושאת אזהרה חמורה מפני סיכון לחירור המעי (Bowel Perforation) – כי הגוף מאבד את יכולת התיקון הבסיסית של דופן המעי בעזרת האינטרלוקין-6. [מקור]
  • הפגיעה המבנית במעי מקדמת בהמשך מחלה מאוד קשה לריפוי: אנמיה, אבל גם תת–תזונה.

חסימת האינטרלוקין-6 -IL-6 מדגישה את ה"מלכוד" הטיפולי ואת עוצמתה של המיושנות בשיטה הזו. (הטרייד-אוף). כשחוסמים את ה-IL-6 בצורה מוחלטת כדי להגן על איבר מסוים (כמו הכליה או הלב), משלמים מחיר כבד במערכות אחרות כמו מערכת העיכול ומשק הדם, נושא שאני מיד כותב עליו, ובהמשך על הנזק האסטרונומי לכבד, קשה להבין את עמדת המוביל בצומת אליה, אבל בימנו כשראש ממשלה מאשים את המזכיר שלו, שלא העיר אותו, ולא שואל איך הגענו לכך, אין לדעת את כל הסיבות האמיתיות שמנהלות את העומדים בצומת.

1. הפגיעה המבנית במעי והפיכתה לתת-תזונה (Malnutrition)

כאשר חוסמים את

האינטרלוקין-6 (IL-6), נפגעת היכולת של תאי האפיתל במעי להתחדש ולתקן נזקים קטנים ביום-יום. מעבר לסיכון הקיצוני של חירור המעי (Bowel Perforation), נוצר נזק מתמשך לרירית המעי:

  • שחיקה של הסיסים (Villi): סיסי המעי הם ה"אצבעות" הקטנות שאחראיות על ספיגת המזון. פגיעה בהתחדשות התאים מובילה לשחיקה שלהם [מקור].
  • תת-ספיגה: כתוצאה מכך, המעי מאבד את שטח הפנים שלו ואת היכולת לספוג חומרי הזנה חיוניים (חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים), מה שמוביל ישירות לתת-תזונה משנית, גם אם המטופל אוכל כרגיל [מקור].

2. התפתחות האנמיה (הכובע המכפול)

הקשר לאנמיה במצב זה הוא מרתק במיוחד, מכיוון שהוא מגיע משני כיוונים מנוגדים:

  • מצד אחד – אנמיה מחוסר ספיגה (עקב חסימת ה-IL-6): בעקבות הפגיעה ברירית המעי ותת-התזונה שתיארתי, הגוף מפסיק לספוג בצורה יעילה ברזל, ויטמין B12 וחומצה פולית – אבני הבניין הקריטיות ביותר לייצור כדורי דם אדומים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. מחסור בשני הוויטמינים הללו משבית את מסלול המיחזור של חומצות האמינו בתא, מה שמוביל לזינוק דרמטי ברמות ההומוציסטאין בדם (Hyperhomocysteinemia), נושא שארחיב עליו למטה.
  • מהצד השני – אנמיה של מחלה כרונית (לפני החסימה, בגלל ה-IL-6 הגבוה): כפי שהזכרנו קודם, כשה-IL-6 גבוה מדי, הוא מפעיל את ההפסידין בכבד ומונע שימוש בברזל [מקור1, מקור2].

קטארגייט

המחסור בוויטמין B12 ובחומצה פולית אינו מייצר רק מוח עצם עקר ואנמיה חיוורת. הוא מוליד בדם אויב סמוי ואכזרי – ההומוציסטאין.

1. השבתת המיחזור והצטברות הרעל (הומוציסטאין)

במצב תקין, הגוף זקוק ל-B12 וחומצה פולית כדי להפוך את ההומוציסטאין (תוצר לוואי רעיל) חזרה לחומצת אמינו חיונית בשם מתיונין.
כשהמעי מורעב בעקבות חסימת ה-IL-6 ואינו סופג את הוויטמינים הללו, פס הייצור נעצר. ההומוציסטאין אינו ממוחזר, והוא נשפך במינונים גבוהים אל זרם הדם.

2. הפיגוע באנדותל

ברגע שההומוציסטאין משתולל בדם, הוא תוקף ישירות את האנדותל:

  • עקה חמצונית חריפה: הוא מייצר רדיקלים חופשיים שפוגעים בדפנות כלי הדם.
  • חסימת ה-NO (חנקן חמצני): הוא משבית את ייצור ה-Nitric Oxide, החומר הטבעי שאחראי על הרחבת כלי הדם ושמירה על גמישותם [תחמוצת החנקן]. ללא NO, כלי הדם מתכווצים, הופכים נוקשים, וזה בדיוק המנגנון שמקפיץ את לחץ הדם לערכים מטורפים (כמו ה-280 שראינו השבוע בקליניקה, בזכות התרופות שנתנו בחדר מיון, כי הבנות לחצו, והפרוטוקול הרפואי אפשר.

3. מכת המוות הסופית לכליה: הצרת כלי הדם הכלייתיים (Renal Microvasculature)

כלי הדם בתוך פקעיות הכליה (הגלומרולי) הם עדינים ורגישים במיוחד.
כשההומוציסטאין פוגע באנדותל שלהם, הם עוברים תהליך של התקשחות והצרה (Arteriolosclerosis). הדם פשוט מפסיק לזרום ביעילות לנפרונים, ה-eGFR צונח חופשית אל ה-22.3, ותאי הכליה החנוקים מאיצים את הפרשת הקולגן – מה שמביא בדיוק לאותו פיברוזיס הרסני עליו כתבתי למעלה. ופתרון סגירת האזניים פועל גם כאן: לא מודדים את ההומוציסטאין!!!

לסיכום

ללא הוויטמינים שימחזרו את ההומוציסטאין, מדד ההומוציסטאין מזנק והופך למתקפת טרור נגד האנדותל, שכבת התאים העדינה המרפדת את כלי הדם. הוא מחסל את ה-Nitric Oxide, נועל את גמישות העורקים [מקור], ומזניק את לחץ הדם לערכים מבהילים של 280. כלי הדם המיקרוסקופיים של הכליה נאטמים, זרימת הדם נחנקת, ותפקודי הכליה (ה-eGFR) קורסים באחת אל תהום של 22.3. זהו מחול מוות שבו כל רקדן מושך את האחר אל האבדון. הכוריאוגראף הגדול אז מוזמן לעשות סדר, אבל בקטרגייט קם בעל הכוח ומאיים עליו שלא יפגע לו בנוהל הרפואי, לפיו הוא פועל על פי חוק. והכוריאוגרף הגדול מסתלק כי הוא עמוס בעבודה מול אלו שהבינו את גודלה של הפרשה.

אם נשווה את התופעה האומללה הזו לריקוד בזוגות למשל לטאנגו :
במצב תקין, ה-IL-6, תאי המעי ומוח העצם רוקדים בסינכרון מושלם – אחד זז, השני מפנה מקום. כשה-IL-6 "משתולל" (רמות גבוהות), הוא נעשה אלים ורומס את הרקדנים האחרים שמנסים להשתלב בשטח, גם אם אחד מהם כוכב באלט, אבל השני חסר קשב, ודורך לו על הרגליים, הכיעור משתלט, גם אם הגברת שדורכת לו על הרגליים, מדהימה, עשירה, ומאופרת היטב וגם אם המחול מתרחש בפנטהאוז שלה בטרייבקה שבניו יורק. אך כשהתרופה "מוציאה אותו מהבמה" לחלוטין, הלהקה הופכת מלהקה של רקדני על כפי שלהקת בת-שבע הייתה או הבלה רוס של דיאגילב ובאלט שטוטגרט של קרנקו, לחבורה נחותה של אנשים שקופים, צייתנים והריקוד כולו נעלם, אבל הקצב המהפנט של התחדשות המעי לא מתרשם מהרעש המודרני והוא פשוט קופא, וכל קבוצת הרקדנים (חומרי ההזנה והברזל) קורסת על הרצפה לקול תשואות הקהל המכור לשיעבוד.

ועכשיו נעבור אל מוח העצם, שהוזכר לעיל – מוח העצמות הוא למעשה תחנת הכוח של הדם, אבל הוא גם הרקדן המוכשר ביותר שנפגע מקינאת הכוחות הפועלים בלהט, אבל גם הפחות מוכשרים. מוח העצם נפגע כאן פעמיים (פעם מהמחלה ופעם מהתרופה).

אנסה לפתח את ה"סיבוך" (הפלוט) הכפול שקורה במוח העצמות:

המכה הראשונה: ה-IL-6 משתולל (לפני הטיפול התרופתי)

כפי שראינו במחקר הענק ב-JACC, כשרמות ה-IL-6 בשמיים, מוח העצם הופך לזירת קרב:

  • חסימת הברזל (פקודת הַפְסִידִין): ה-IL-6 הגבוה מאותת לכבד להפריש את החלבון הפסידין. חלבון זה נועל את מחסני הברזל בגוף (אנמיה, ברזל לא מגיע, אבל מדד הפריטין מראה שמאגרי הברזל מלאים). מוח העצם רוצה לייצר כדורי דם אדומים, אבל הוא עומד שומם כי אין לו חומר גלם (ברזל). זוהי האנמיה הדלקתית שהרופאים נותנים לה בדרך כלל ברזל, מחמצן חזק שמציף את הדם, כשיש שפע של ברזל בגוף, אבל השומר הפסידין, לא נותן לו לצאת. אנחנו עדים עכשיו לאחד הפרדוקסים הכי גדולים ברפואה המודרנית –

חסימת הברזל ופקודת הַפְסִידִין: כשהרופא נלחם בשומר האוצר

זהו הרגע שבו הטרגדיה הרפואית הופכת לפארסה של ממש. כאשר מדד ה-IL-6 נוסק, הוא מאותת לכבד להפריש את חלבון ההפסידין. הפסידין הוא שומר אימפריאלי מעולה, נאמן ותקיף; תפקידו הרשתִי הוא לנעול את מחסני הברזל של הגוף כדי למנוע מהדלקת להשתמש בהם. בדף בדיקות המעבדה, המחסנים הנעולים הללו מכונים פריטין. המטופל מפתח אנמיה קשה, חיוור וחלש, אך מדד הפריטין שלו צועק שמאגרי הברזל מלאים עד אפס מקום.

מה עושה הרפואה הזקנה מול הפרדוקס הזה? היא פשוט עוצמת עיניים ומתעלמת.

מוח העצם עומד שומם, מתחנן לחומר גלם כדי לייצר כדוריות דם אדומות, אך הפסידין נועל את הדלתות ולא מאפשר לברזל לצאת מהפריטין אל זרם הדם. לפי הפרוטוקול העיוור, הרופאים מביטים באנמיה ומחליטים להציף את הגוף בתוספי ברזל – עירויים או כדורים. הברזל המלאכותי הזה הוא מחמצן חזק ואגרסיבי. מאחר שהשומר (הפסידין) מסרב להתרשם מהנוהל הרפואי וממשיך להגן על האוצר, הברזל העודף שמציף את הדם אינו מגיע ליעדו; הוא שוקע בתוך הרקמות והאיברים הפנימיים, יוצר עקה חמצונית חריפה, פוגע באנדותל ושורף ומצטלק (מפרברז) את האיברים מבפנים.

ובזמן שהאיברים נשרפים מחלודה תאית, המערכת ממשיכה לרשום עוד ועוד תוספי ברזל, רק משום שאין לה את האומץ או היכולת לצאת מהבוץ הליניארי של הרפואה הזקנה אל האופק החדש והמציל של רפואת הרשתות.

המכה הראשונה ממשיכה: ה-IL-6 משתולל (לפני הטיפול התרופתי)

  • גיוס חירום משובש: במקום לייצר כדורי דם אדומים נושאי חמצן, מוח העצם נאלץ "לרקוד לפי החליל" של ה-IL-6 ומייצר רק תאי דם לבנים וטסיות לצורך המלחמה בדלקת.

המכה השנייה: נצחונו של הפרוטוקול הרפואי – החסימה המוחלטת (לאחר מתן התרופה)

כאן מגיע הטוויסט העלילתי. תרופה כמו אקטמרה נתנת כדי לחסום את ה-IL–6 ולשחרר את הברזל הנעול. אבל אז מוח העצם חוטף מכה מהכיוון ההפוך – הרעבה תזונתית:

  • אין חומרי בניין מהמעי: בגלל הפגיעה בדופן המעי ותת-הספיגה שתיארתי, המעי מפסיק לספק לדם ויטמין B12 וחומצה פולית. זה בסיס קלאסי ליתר הומוציסטאין, שהוזכר לעיל, ופגיעה באנדותל [מקור].
  • השבתת פס הייצור: מוח העצם מקבל עכשיו ברזל (כי ההפסידין ירד), אבל הוא לא יכול לעשות איתו כלום! בלי B12 וחומצה פולית, תאי האב במוח העצם לא יכולים לשכפל את ה-DNA שלהם. פס הייצור של כדוריות הדם האדומות פשוט קופא.

התוצאה: מוח עצם "עקר" (Hypocellular Marrow)

במצב זה, אם ניקח ביופסיה ממוח העצם, נראה שהוא מורעב. הוא איבד את הכוריאוגרפיה הטבעית שלו: הוא לא מייצר דם בגלל הדלקת, והוא לא מייצר דם בגלל התרופה שפגעה במעי.

כעת, כשהשלמנו את הלולאה ההרסנית הזו:

  1. ה-IL-6 משתולל -> פוגע במטריצה (ECM) ובכליות.
  2. התרופה חוסמת אותו -> מחוררת את המעי ומובילה לתת-תזונה.
  3. מוח העצם מורעב -> אין B12 וברזל, נוצרת אנמיה קשה.

הבמה מוכנה, בנימין נתניהו יכול להיכנס עם החמאס והוא נכס וגם יכול למכור ארונות קבורה ומצביעיו מחייכים וקוראים קולולו בתקווה שיקבלו ג'ובים, ובאגף השני המלומד, המשכיל המצב גרוע בהרבה כי איזו אם יהודייה לא רוצה בן רופא ופרופסור כבוד הפרופסור הגיע עם הפרוטוקול הרפואי שמגן עליו. אנשים עשירים, שמגיעים אל הקליניקה שלי גאים לספר על הזרקת הברזל שנתן להם, לאחר שהגיעו אליו באופן פרטי.

ירון מרגולין מאסטר בהחלמת הכליות

הרעב

הרעבת הכליות והפגיעה בתפקוד שלהן

כאשר מוח העצם מורעב והאנמיה מחמירה, הדרמה הגדולה ביותר מתרחשת בתוך הכליות. הגענו לנקודת השיא של הרפואה הישנה והמוסד הכי מוגן והכי נחשב במאה ה 21: המצב שבו הכליה – האיבר שאמור היה להרוויח מהפחתת הדלקת – הופך לקורבן הראשי של "הרעבה" כפולת מימדים: הרעבת חמצן (היפוקסיה) והרעבת חומרי הזנה [מקור1, מקור2].

הכליה אינה רק איבר שנפגע מן המחלה; היא משתתפת בעצמה בסביבה הביולוגית שבה המחלה מתפתחת [מקור1, מקור2, מקור3].

מחול המוות – לברנט נוטקה. מחול המוות" (Danse Macabre), נוצר עבור כנסיית סנט ניקולס בטאלין (אסטוניה) בסביבות שנות ה-80 של המאה ה-14 (ככל הנראה סביב 1482–1495). ברנט נוטקה (Bernt Notke), צייר ופסל גרמני בן המאה ה-15.

מחול המוות

הנה מחול המוות, הכוריאוגרפיה ההרסנית שמחריבה את רקמת הכליה, שלב אחר שלב ממש לפי הדאנס מקברה של שארל בודלר (פרחי הרע) אל דמותו משתוקקת האנושות בכל האזורים, בעיקר גברים צעירים על פי בודלר:

1. מלכוד החמצן: היפוקסיה של פקעיות הכליה (Glomeruli)

הכליות הן איברים "זללני חמצן" מהדרגה הראשונה; הן זקוקות לאספקת דם עשירה וקבועה כדי לסנן את רעלי הגוף.

  • בשל האנמיה הקשה (שנוצרה כתוצאה מהשבתת מוח העצם ותת-הספיגה במעי), הדם שמגיע לכליות דליל וחיוור. הוא אינו נושא מספיק חמצן.
  • תאי הכליה העדינים, ובעיקר תאי האבוביות (Tubules), מתחילים פשוט להיחנק.

2. תגובת הפאניקה: הפעלת ה-ECM והפיברוזיס

במצב של חוסר חמצן (היפוקסיה), תאי הכליה נכנסים למצב מצוקה ומפעילים פקטורי שרידות, ובראשם החלבון HIF-1α (Hypoxia-Inducible Factor). תפקידו המקורי הוא להציל את התא, אך בכליה הוא מתניע תגובת שרשרת הרסנית:

  • שינוי המטריצה החוץ-תאית (ECM): אותות המצוקה גורמים לתאים להפריש כמויות אדירות של קולגן קשיח לתוך הפיגום התאי של הכליה, בניסיון נואש "לייצב" את המבנה [מקור].
  • גיוס מיופיברובלסטים: בדיוק כפי שקורה בנוכחות IL-6, גם חנק תאי מפעיל את אותם תאים אגרסיביים שמייצרים צלקות. הרקמה הגמישה והמסננת של הכליה מוחלפת בהדרגה בפיברוזיס בלתי הפיך (Tubulointerstitial Fibrosis) לכל הפחות במרחב הנפרולוגי, היכן שהמנצח פרופסור לא בקליניקה שמפעילה מסלולי החלמה.

3. הרעבת חומרי ההזנה (The Energy Crisis)

סינון הדם בכליות דורש אנרגיה מטורפת (ATP), המיוצרת בתוך המיטוכונדריה של התאים. כדי לייצר אנרגיה זו, המיטוכונדריה זקוקה למיקרו-נוטריאנטים (חומרי הזנה) שהיו אמורים להיספג במעי:

  • ללא ויטמינים מקבוצת B, ברזל וחומצות אמינו חיוניות (שנעלמו בגלל חסימת ה-IL-6 במעי), "תחנות הכוח" של תאי הכליה שובתות.
  • התאים לא מסוגלים לבצע את פעולת הסינון האקטיבית. הרעלים מתחילים להצטבר בדם (רעלים אורמיים מקדמים דיאליזה), ומדדי התפקוד הכלייתי (כמו הקראטינין וה-Urea) מתחילים לזנק.

4. הלולאה נסגרת: קריסת ה-Epo

בתוך הכליות נמצאים התאים שתפקידם להפריש אריטרופויאטין (Epo) – ההורמון שמגיע למוח העצם ומפקד עליו לייצר כדוריות דם אדומות.
כאשר הכליה עוברת פיברוזיס ונחנקת, התאים מייצרי ה-Epo מתים או הופכים לפיברובלסטים.
התוצאה הרסנית: הכליה המורעבת כבר לא מסוגלת לשלוח אותות למוח העצם המורעב. מעגל הקסמים נסגר, והאנמיה הופכת לחקוקה בסלע.

הכבד

חלק 3

3. האופי הדו-פרצופי של אינטרלוקין-6: מציל הכבד שהופך לאויב הכליות

"הפנים האחרות" של הציטוקין הזה. אינטרלוקין-6 מפעים [מקור]. הוא נולד למעשים טובים, ואינו מולקולה רעה; בשגרה הוא מתפקד ככוריאוגרף הראשי של הישרדות הגוף וחידוש איברים, כאשר הדוגמה המדהימה ביותר לכך מתרחשת בכבד [מקור].

  • מחדש הכבד (הפנים הטובות): הכבד הוא האיבר היחיד בגוף שמסוגל לשחזר את עצמו באופן מלא לאחר פגיעה חריפה. מי שנותן את יריית הזינוק לתהליך הזה הוא האינטרלוקין – 6 (IL-6) [מקור]. ברגע של פציעה או רעילות, הוא מפריש גל אקוטי מבוקר שמפעיל את מסלול ה-JAK/STAT3, מעיר את תאי הכבד מתרדמתם, ומגן עליהם מפני מוות תאי. הוא פועל כ"קבלן שיפוצים" גאון – מרכך זמנית את המטריצה החוץ-תאית (ECM) כדי לפנות מקום לתאים החדשים לצמוח ולנדוד במבנה מושלם [מקור].
  • המלכוד התרופתי: הטרגדיה של האנושות מתרחשת כאשר חוסמים את האינטרלוקין –6 (IL-6) באופן מוחלט וסיסטמי (בכל הגוף) באמצעות תרופות. הרופא בהחלט מנסה להציל את הכליות או את הלב והכבד מפיברוזיס, אך כוונות טובות עם חוסר ידע בסיסי ואולי כשהן מעורבות בתפילות ודעות קדומות מבטיחות מרשם בטוח לשערי הגיהנום והמחיר שהמטופל משלם בכבד הוא מחיר יקר: אם המטופל יחטוף פגיעה כבדית חריפה בזמן הטיפול, הכבד שלו יאבד את "אזעקת הריפוי" שלו, יישאר קפוא, ולא יוכל לחדש את עצמו [מקור1, מקור2, מקור3], לרופא אל תדאגו; הוא מוגן אם הוא פעל לפי התקנון הרפואי.

הערה: מסלול ה-JAK/STAT3 הוא אחד ממסלולי העברת האותות החיוניים ביותר בתא. מסלול ה-JAK/STAT3 מקשר בין קשירת ציטוקינים וגורמי גדילה בקרום התא לבין שעתוק גנים בגרעין התא [מקור]. מסלול זה ממלא תפקיד מכריע בבקרת תהליכים ביולוגיים רבים, כולל התמיינות תאים, חלוקת תאים, תגובה חיסונית והישרדות תאים [מקור1, מקור2 , מקור3].

בדומה לריקוד שבו אי אפשר להוציא רקדן מרכזי מהבמה בלי למוטט את המבנה כולו, חסימת האינטרלוקין-6-IL-6 מציגה פרדוקס אכזרי: הגנה על איבר אחד (הכליה) במחיר של הרעבת מוח העצם, פגיעה במעי, ושיתוק יכולת התיקון הטבעית של הכבד [מקור].

+++

האינטרלוקין-6 הוא בהחלט אחת הדוגמאות המדעיות המרתקות ביותר ל"גאוניות" של המולקולה הזו בשגרה, כל עוד מאפשרים לה לחיות את חייה [מקור].

קִינְקִינָטוּס (Cincinnatus)

קִינְקִינָטוּס (Cincinnatus) מנהיג שהיה לסמל לאהבת מולדת, ומי שהמצב הפך אותו ללוחם, לוקיוס קווינקטיוס קִינְקִינָטוּס הוא המודל המושלם לשתי הפנים: אדם צנוע, מלח הארץ ומי שוויתור מרצון על הכוח שניתן לו. בשנת 439 לפנה"ס, כבן שמונים, הוענקו לו שוב סמכויות של שליט אבסולוטי. הוא כיהן בתפקיד זה 21 יום, והרג את הפְּלֵבֶּאִי ספוריוס מאליוס שרצה להמליך עצמו כמלך רומא. לאחר שדיכא את ניסיון ההפיכה של ספוריוס מאליוס, קִינְקִינָטוּס פיזר את המהומות והבטיח את יציבות הרפובליקה, הוא סירב להמשיך להחזיק בסמכויות השלטון הבלתי מוגבלות גם הפעם ושב כרפול אל כפרו [מקור1, מקור2, מקור3]

  • הפנים הטובות של קִינְקִינָטוּס (החקלאי): הוא היה מדינאי רומי שפרש לחיי שלווה ועבד במו ידיו את אדמתו כחקלאי פשוט.
  • הפנים של הלוחם (גיוס החירום): כאשר רומא עמדה בפני סכנת השמדה, נציגי הסנאט הגיעו אל השדה שלו, מצאו אותו חורש, והעניקו לו סמכויות של דיקטטור. הוא עזב את המחרשה, גייס את הצבא, ניצח במלחמה והציל את המדינה בתוך 15 ימים בלבד – ואז חזר מיד אל השדה שלו.
  • קינקינטוס/אינטרלוקין-6: קינקינטוס הנמשל לאינטרלוקין-6 במאמרי הוא התגלמות האיתות האקוטי. הגוף קורא לו רק בזמן חירום (מלחמה/זיהום), הוא עושה את עבודתו (הגנה) נאמנה, וחוזר כרפאל איתן, בן תל-עדשים מיד לשדה (הומאוסטזיס) [מקור1, מקור2]. 💥האסון של ה-IL-6 הכרוני מתרחש וזה קורה אם הקינקינטוס (נעשה ליכודניק בדמות נתניהו תאב הכוח והתענוגות) אז הוא מסרב להניח את החרב ולחזור למחרשה, ויוצר מצב שמאפשר לטבוח באזרחיו.

1. יריית הזינוק: שלב ה"הכנה" (Priming Phase)

תאי כבד בוגרים (Hepatocytes) נמצאים בחיי הגוף הרגילים, ביומיום במצב של "תרדמת" מבחינת חלוקת תאים (שלב G0). הם אינם מתרבים [מקור].

  • ברגע שמתרחשת בכבד פגיעה (מרעלים, תרופות, אלכוהול ותזונה שגויה, או ניתוח), תאי המערכת החיסונית בכבד (תאי קופפר) מפרישים מיד גל חריף של אינטרלוקין-6.
  • האינטרלוקין-6 נקשר לקולטנים בכבד, מפעיל את מסלול ה-JAK/STAT3 המשפיע על הגנום, ונותן לתאי הכבד את פקודת המפתח: "תתעוררו ועברו לשלב המוכנות לחלוקה (G1)".💡ללא הגל החריף הזה של האינטרלוקין-6, הכבד פשוט לא יתחיל להתחדש [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

2. התיקון המושלם של הפיגום (ECM Remodeling החיובי)

בכליה, כנזכר למעלה, האינטרלוקין-6 (IL-6) הכרוני (הצפת דואר מיותר) גורם לפיברוזיס וה (יציקות בטון סביב האבר) והרס של המטריצה החוץ-תאית( ECM). בכבד, לעומת זאת, בשלב האקוטי קורה דבר אחר – מתרחש לעיננו קסם – קסם הפוך: [מקור1, מקור2]

  • ה-IL-6 מעודד ייצור זמני ומבוקר של אנזימים מפרקי מטריצה בשם מטריקס מטאלו–פרוטאינאזות – MMPs (Matrix Metalloproteinases) [מקור].
  • אנזימים אלו "מרככים" ומפרקים את הפיגום הישן והנוקשה של הכבד, כדי לאפשר לתאי הכבד החדשים מקום פיזי לצמוח, לנדוד ולהתארגן מחדש במבנה ארכיטקטוני מושלם [מקור1, מקור2, מקור3].

הערה: מטריקס מטאלו-פרוטאינאזות (MMPs) הן משפחה של אנזימים תלויי אבץ וסידן התפקיד העיקרי שלהם הוא פירוק ועיצוב מחדש של המטריצה החוץ-תאית (ECM) בגוף:

  • ריפוי פצעים: פירוק רקמה פגועה ובניית רקמה חדשה.
  • התפתחות עוברית: עיצוב איברים ורקמות במהלך הגדילה ברחם.
  • אנגיוגנזה: יצירת כלי דם חדשים לצורך אספקת חמצן ורקמות.
  • מחזור החודשי: נשירה וחידוש של רירית הרחם [מקור].

כאשר יש עודף פעילות או חוסר איזון הם גורמי נזק קשה:

  • סרטן וגרורות: גידולים ממאירים משתמשים ב-MMPs כדי לפרוץ את המטריצה החוץ-תאית, לחדור לכלי הדם ולהתפשט לאיברים אחרים (גרורות).
  • מחלות מפרקים (ארתריטיס): פירוק מוגבר של הסחוס במפרקים.
  • מחלות לב וכלי דם: החלשת דפנות כלי הדם, מה שעלול להוביל למפרצת (אנאוריזמה) או לקרע של רובד טרשתי.
  • הזדקנות העור: פירוק מואץ של קולגן ואלסטין (למשל כתוצאה מחשיפה לשמש), המוביל לקמטים [מקור].

3. הגנה מפני מוות תאי (Anti-Apoptosis)

בזמן שהכבד מנסה לשקם את עצמו, האינטרלוקין-6 (IL-6) פועל כמגן מפני קריסה: הוא מפעיל חלבונים נוגדי מוות תאי (כמו Bcl-2 ו-Bcl-xL) השומרים על התאים הקיימים מפני השפעות הרסניות של רעלים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

הטרגדיה התרופתית מופיעה: כשהכבד משלם את המחיר

"כוח היתר" של התרופות:
כאשר רופא נותן חוסמי אינטרלוקין-6 (IL-6) (כמו אקטמרה) כדי להילחם בדלקת מפרקים או להוריד מדד מעבדה גבוה, או חום גבוה הוא עושה זאת באמצעות חסימה סיסטמית (בכל הגוף).

במצב כזה, אם חולה נוטל חוסמי IL-6 הוא נחשף לסכנה ועלול לחטוף פגיעה כבדית חריפה (למשל מנטילת אקמול במינון גבוה, או זיהום), הכבד שלו מאבד את היכולת להתגונן ולחדש את עצמו. הבלמים לאינטרלוקין-6 שהתרופה שמה (IL-6) קמים על החלמה אפשרית ומונעים מהכבד את "אזעקת הריפוי" החיונית לו [מקור1, מקור2, מקור3].

הריקוד הפנימי ו"רקדן הגיבוי" שיצא מאחורי הקלעים והפך לסולן

אם נחזור לשפת הריקוד שלנו: האינטרלוקין-6 בכבד הוא כמו כוריאוגרף גאון של מחול מודרני אקרובטי או וירטואוזי – הוא יודע מתי לתת לרקדנים (התאים) המחיה ליפול, מתי לנסוק בקו הניצב, מתי להתקדם בקו האופקי, לשנות את מהירות התנועה ואם הוא אוהב בידור קל וזה נהוג גם לשנות את מבנה הבמה, להיכנס לשורות ולדהור יחד קדימה (אוניסונו) וכן מתי להרים יחד ידיים, על הבמה זה משעמם. הקהל אוהב את זה אבל זה כבר כמעט (ה-ECM), אשר יודע מתי להרים את כולם חזרה, אבל כל אחד במסלול שונה כדי לייצר הרמוניה.
הבעיה היא לא כשרון הכוריאוגרף, אלא המוזיקה שלא מפסיקה להרעיש (הזרימה הכרונית), הקצב הרצחני שהורס את הריקוד, אבל הקהל הרחב מאוהב בו ולכן סטרווינסקי היה למלך וגם מופעי הבידור. כשהרופא "מגרש" את הכוריאוגרף לחלוטין מהאולם באמצעות תרופה ביולוגית, גם אם הכוריאוגראף באמת גאון, הבמה נשארת קפואה, ואף רקדן בכבד לא יודע איך להתחיל את הריקוד מחדש [מקור1, מקור2, מקור3]. ההרמוניה קורסת, אבל הקהל דורש הדרן. כך משתרש מחול המוות ביחד עם התקנון הרפואי בחברה המלומדת והאברים מתים בזה אחר זה.

הרופא לא נואש מהסמפטומים הקשים, הוא מנסה להבין את המצב כדי לעניק לגוף את הדרוש לו באמת כדי לשרוד.

"ריקוד המוות" של האיברים

4. כשהמחשב מנצח את הרקדן: מחול המוות של האיברים

הדוגמה המוחשית והכואבת ביותר לכישלון הגישה המערכתית מתרחשת בחדרי המיון. הרפואה הישנה אמנם זקנה מאוד – יסודותיה הליניאריים פרצו במאה ה-19. היה זה ממש באותו עידן שבו נוסדה התנועה האורתודוקסיה השמרנית (החרדים) על ידי החת"ם סופר, רבי משה סופר, מי שטבע את האיסור ההיסטורי "חדש אסור מן התורה", קידש את הישן, אסר על התחדשות ואימץ את היעדר ההתפתחות כערך עליון.

הטרגדיה היא שהמטפחים הנוכחיים של הרפואה הזו הם צעירים, ומתקדמים להפליא בהפעלת תוכנות ומחשבי-על מדהימים. אלא שדווקא העליונות הטכנולוגית הזו מייצרת אסטרטגיה עיוורת וקפואה באופן דומה להפליא; היא רוקדת לקצב תופי מלחמה ומתחזקת מחלה במקום לרפא אותה.

הרופא המודרני מביט במסך: הוא רואה לחץ דם "קיצוני" המעפיל ל-220, ונבהל כילד שראה מקק. או מדד IL-6 גבוה (כפי שהוכיח מחקר ה-JACC), ומגיב מיד בפקודה דיגיטלית חריפה – הזרקת חומרים אגרסיביים המיועדים "לכבות את השריפה". אולם במציאות, לחץ דם, אפילו כזה שאינו מגיע לערכים קיצוניים של 280, אינו מהווה בהכרח איום מיידי ומסכן חיים, אם יודעים להרגיע את הגוף בצורה טבעית ומתונה – באמצעות הליכה משחררת, שתיית תה מרוכז מאבקת עלי זית, ונטילת רסברטרול וקו–אנזים Q10.

הזרקת החומרים החריפה הזו מחוללת שמות בכוריאוגרפיה העדינה של האיברים ומתניעה את "מחול המוות" המערכתי: בתוך רגעים, קצב הסינון הכלייתי (ה-eGFR) צונח ביותר מעשר דרגות, ומשליך את המטופל המבוהל אל תהום של 22.3. המעי הפגוע מרעיב את מוח העצם, מוח העצם המורעב חונק את הכליה, והכליה החנוקה מצטלקת ואז המדד המכריע ה GFR יורד לכיוון 10, ופחות, כשהאחות רצה ודורשת הכנה לדיאליזה.

כאשר הפרוטוקול הממוחשב מנצח את הרקדן החי, הגוף אמנם נזרק אל "מחול מוות" מערכתי, אבל הקהל מריע כי ערוץ הבינה המלאכותית תומך בחת"ם סופר, (משה סופר), כי ה" נפרופגנדה" מצביעה על האיסור ההיסטורי "חדש אסור מן התורה", ומציגה אותו כמהפכה מודרנית, אבל בעזרת שימוש במחשב על.

ואת המחיר הכבד מכול משלם הכבד; האיבר שאמור היה לחדש ולשקם את הגוף מושתק לחלוטין [מקור1, מקור2, מקור3], תחת אותה תפיסה של "חדש אסור מן התורה". חסימת ה-IL-6 וזריקת החומרים האגרסיבית נועלות את אזעקת הריפוי הטבעית שלו, מונעות מתאיו להתחלק, ומשאירות את הבמה קפואה ומשותקת.

זו אינה שותפות בין רופא למטופל – זו קריסה מבנית של התמונה השלמה. זהו חיסול מוחלט של כל המוסר שהעניקו לנו הרופאים הגדולים בהיסטוריה: אלקמאון מקרוטון (סביבות 500 לפנה"ס), שחיפש את איזון הניגודים בגוף; היפוקרטס (Hippocrates) – יוון, המאה ה-5 לפנה"ס, נחשב ל"אבי הרפואה", שלימד לא להזיק; גאלנוס (Galen) – רומא, המאה ה-2 רופא יווני שפעל ברומא, חקר את זרימת הכוחות; חואהטו (Hua Tuo) בן המאה ה-2 לספירה (שושלת האן המאוחרת) פעל בסין וידוע כאבי הכירורגיה ומי שהשתמש בהרדמה מוקדמת (עם משקה). חואה טו הראשון שחיפש להקל על הכאב ברוך; פיליפוס (פיליפ) מאקארנאניה.(Philippus of Acarnania) הרופא של אלכסנדר הגדול, אבן סינא (Avicenna) – פרס, המאות ה -10–11 איש אשכולות מוסלמי – רופא, פילוסוף, אסטרונום ומדען. הוא שחיבר את "קאנון הרפואה", ואיחד כאן פילוסופיה ורפואה. רבי משה בן מימון (הרמב"ם); שראה בבריאות הנפש והגוף יצירה אחת; חיבר ספרים רפואיים שנלמדו במשך מאות שנים. אבן א–נפיס שהבין לראשונה את הדינמיקה הסירקולטורית של מחזור הדם הריאתי (הקטן). – תיאר כיצד הדם עובר מחדר ימין של הלב דרך הריאות, שם הוא מקבל חמצן, ואז חוזר ללב.

כולם ראו תנועה, זרימה וחיים. המחשב המודרני רואה רק פרוטוקול מת. מגן כמו מייסד התנועה החרדית: משה סופר על חָדָשׁ אָסוּר מן התּוֹרָה" , אבל עם הרבה בלונים [מקור].

חלק 4: רפואת העתיד ורפואת הרשתות.

המאמר שלפניך כבר לא מנסה לענות רק על השאלה "איזו תרופה מתאימה לך, אלא על שאלה רחבה יותר: כיצד הגוף עובר מציר של אגירה, דלקת ופגיעה מתמשכת, לציר של בנייה ושיקום?
,

חלק 4

רפואת העתיד

כאן מתחילה רפואת העתיד. אנו מתבוננים אל ליבת הביולוגיה כפי שהמחקר המודרני מציג לנו אותה.

קלוטו – חלבון אריכות הימים, נולד ממגע קרני השמש בעור.
במרכז הבמה עומד גליל חומר ענק ועתיק, חרוט בכתב יתדות (המייצג את גליל כורש ואת גרעין התא). הגליל סדוק מעט, ומתוך הסדק פוסעת אל האור דמות אלוהית קורנת, יפהפייה ומלאת חיים – זהו האל הצעיר קלוטו (Klotho), חלבון אריכות הימים.
אלומות אור שמש דרמטיות, חזקות ומוזהבות בוקעות מבעד לענני סערה כהים ומאירות את קלוטו ברגע הולדתו.
מסביב, בתוך הנוף, שזורים אלמנטים בוטניים מסוגננים: קליפות עץ אורן מוזהבות, שברי גרעיני ענבים בגוון ארגמן עמוק, ונבטי ברוקולי ירוקים ורעננים המתפרצים יחד עם גרגרי חרדל צהובים קטנים.
קרני האור שמגיעות אל קלוטו ומהשמש פוגעות בארמון שיש חרב למחצה (המייצג את הכליה המצולקת). בכל מקום שבו האור נוגע, אבני הבטון האפורות והנוקשות נמסות ונעלמות, ובמקומן נחשפת רקמה גמישה, חיה, ומעיינות של מים זכים וצלולים מתחילים לזרום מחדש. ירון מרגולין

5. רשת הקשר של הגוף: כשקווי הטלפון עמוסים בספאם

כדי להבין את רפואת הרשתות, תחשבו על הגוף שלנו כמו על רשת תקשורת או קבוצת וואטסאפ ענקית. החלבונים, כמו אינטרלוקין-6, הם לא מחלה – הם פשוט הודעות.

כשהרופא המודרני מביט במסך ואומר לך "יש לך מדד גבוה", המדד עצמו אכן אמיתי, אך הפרשנות שלו מיושנת, קפואה ומסוכנת. לא כל תקיעה בחצוצרה מבשרת על פלישת אויב. המציאות הרחבה מלמדת שמערכת התקשורת של הגוף נמצאת בעומס, והעומס הזה מחייב שיקול דעת עמוק: למה קו התקשורת הזה השתבש? מה גורם למערכת לשלוח את האותות האלה בלי הפסקה?

כאן הרשת הרפואית שואלת שאלות קריטיות:

  • איך זרימת הדם המקומית (המיקרו-סירקולציה) משתנה כשהרשת מוצפת בהודעות ספאם כאלו? חנק כלי הדם המיקרוסקופיים משבש את חילוף החומרים.
  • האם הכליה עצמה יכולה לייצר את הדוור הזה, או שהוא תמיד מגיע מבחוץ? התשובה המחקרית המרעישה היא שתאי הכליה הפגועים בעצמם הופכים למפעל שמייצר עוד ועוד IL-6. כך נוצרת לולאה סגורה שמזינה את עצמה. אבל מי שהתחיל אותה הוא זה שלא נוטל אחריות

ואז, במקום לרוץ לבית המרקחת לחסום את הדוור באגרסיביות ולחולל את מחול המוות של האיברים, רפואת הרשתות מפנה את המבט אליך: לך אין כבר ברירה, עליך ליטול אחריות: אולי שוב מדובר בתפריט התזונה שלך שהוא שגוי? הנושא הזה נמצא באחריותך המלאה. פינוי יציקות הבטון של הפיברוזיס מהמטריצה החוץ–תאית (ECM) והחזרת הגמישות לדופן המעי ולכליות,

מתחילים בשינוי הסביבה התאית על ידי אותם חומרי החלמה טבעיים – קליפות האורן, האננס, נבטי הברוקולי המרוסקים וקרני השמש.

6. סוף דבר: הכוח חוזר לאזרח

מאמר זה אינו בא לתחזק מחלה; הוא מאפשר לך לשאול את השאלות הנכונות לבריאותך, שאלות הלקוחות ישירות מחזית המחקר העדכני.

בהבנת הדברים המובאים כאן, הכוח והריבונות התאית חוזרים לידי האזרח – גם אם הוא סבא או היא סבתא [מקור1, מקור2]. כולם מבינים בהדרגה שלייצב את הבריאות זו עבודה קבועה ומודעת. זה בדיוק כמו לנהל קריירה כאן את איכות החיים והסביבה שבה אנו חיים. מתחילים במשימה פשוטה, צניעות והפחתת "הרעש" והספאם במערכת, ולא רק לרוץ ולחכות לפרוטוקול העיוור של המחשב.

המאמר מציג את אינטרלוקין-6 כחלבון איתות חיוני במערכת החיסון. אינטרלוקין-6 משמש כמתג אזעקה ומחדש כבדי (מחדש את הכבד). המאמר מציע לראות רמות גבוהות של אינטרלוקין-6 כמי שמשקפות תגובת רשת מערכתית ולא בהכרח הוא שגורם בלעדי לתחלואה [מקור1, מקור2, מקור3].

אינטרלוקין-6 (IL-6) הוא מתג אזעקה ומחדש כבדי חיוני, וכאשר אנו לומדים להקשיב לרשת כולה, אנו מאפשרים לתא לחזור ולשלוח את הוראות התיקון המקוריות שלו מגליל כורש המולקולרי. הגוף אינו אוסף של בדיקות מנותקות. הגוף הוא יצירה חיה, כוריאוגרפיה מורכבת שבה כל רקדן מקשיב למוזיקה של האחרים – ונע במרחב כדי להיוולד, בכל יום מחדש, למעשים טובים [מקור1, מקור2, מקור3].

אפילוג

העובדה שאני מגיע מעולם הבמה, הריקוד, חיברתי ליברטו אופרה לבית האופרה באולם (עם המלחין איליה חפץ), ועמדתי במשך שנים בראש בית מחול מקצועי שהכשיר רקדנים וכוריאוגרפים, לצד 20 שנות לימודי פילוסופיה וכתיבה עם ניקו הורודניציאנו, אפשרה לראייה שלי על הגוף להתפתח כתפיסה דינמית הרואה את המרחב בתנועה.

הגוף בשבילי אינו אוסף של בדיקות מעבדה מנותקות או מדדי eGFR קפואים שצונחים על מסך בגלל פרוטוקול שגוי. הגוף הוא יצירה חיה, כוריאוגרפיה מורכבת שבה כל רקדן (איבר) חייב להקשיב למוזיקה של האחרים. יש סולן, יש לו כוריאוגרף, מנחה, נשמה שמכתיבה לו את הקצב, להקת רקדנים שמגיבים ומשפיעים עליו – והוא מרכז אליו מבטי הערצה, קנאה ושנאה. בתוך מכלול מורכב זה האיבר נע, שורד, מתפתח, אבל בעיקר – נולד למעשים טובים.

ירון מרגולין
ניתן לקרוא את הניתוח המלא והמחקרים העדכניים בבלוג הפתוח בחינם לכולם: yaronmargolin.com

נספח

מפת רשת התקשורת: מה קורה ב הכלייתי בזמן משבר?
1. הסטרס הראשוני וזעקת הדוור (IL-6):
כאשר תאי הצינוריות בכליה חווים מחסור בחמצן או באנרגיה (עקה היפוקסית ומטבולית), שמקורותיה הם בראש ובראשונה באיכות וכמות הנוזלים הזורמים בדם (המיקרו-סירקולציה), ברמת הדלק הנוזלי המציפה את התאים (עודפי סוכר), או במידת ההפעלה של מנגנוני הגנה ואריכות ימים טבעיים (כמו חלבון הקלוטו).
תחשבו על המרחב הכלייתי כמו על נחל: כשמפסיקים לזרום בו מים נקיים בכמות מספקת, או כשהוא מוצף בדלק סמיך מדי (סוכרים), הזרימה מאטה והתאים חווים "חנק" אנרגטי. תחת הלחץ הזה, המפעלים הפנימיים שלהם קורסים ומייצרים חלבונים פגומים (עקה ברשתית האנדופלזמית). במקום להרים ידיים, התאים החנוקים משגרים זעקת מצוקה בהולה ומציפים את המרחב בדוורים – הם מפרישים כמויות גדולות של IL-6. והבעיה שלא נראית בבדיקות המעבדה יכולה םהיות פשוטה: מחסור במים. אנשים מבוגרים רבים מאבדים את תחושת הצמא הטבעית שלהם (מנגנון מוחי שנשחק עם הגיל), והם פשוט לא מודעים לכך שהם מייבשים את המרחב הביולוגי שלהם ומאלצים את תאי הכליה לצעוק לעזרה באמצעות ה-IL-6.
כאשר תאי הצינוריות בכליה חווים מחסור בחמצן או באנרגיה (עקה היפוקסית ומטבולית), שמקורותיה באיכות הזרימה ואספקת הדם במיקרו-סירקולציה (נושא "הנחל המיובש" – נחלבלי מים מתייבש, נהיה בוצי והדגים/התאים, שבו נחנקים.) ברמות הדלק הנוזלי שמגיע לתאים, או במידת ההגנה האנטי-אייג'ינג הטבעית (כמו חלבון הקלוטו) שהגוף מצליח לגייס מול פגעי הסביבה. תחת עומס זה, המפעלים הפנימיים של התאים קורסים ומייצרים חלבונים פגומים (עקה ברשתית האנדופלזמית). במקום להרים ידיים, התאים הפגועים משגרים זעקת מצוקה ומציפים את המרחב בדוורים רבים – הם מפרישים כמויות גדולות של IL-6.
2. קריסה, אפופטוזיס וחלקי חילוף חשופים (DAMPs): אם חנק האנרגיה בנחל לא נפתר (מחסור מתמשך במים או עודף סוכר שחוסם את המערכת), מנגנוני ההגנה הפנימיים של התאים באבוביות הכליה מוכרעים. התאים המותשים הללו עוברים מוות מתוכנן (אפופטוזיס). [הערה מתוך מאמרי על המטריצה החוץ תאית – יתר סוכר (דרך תהליכי גליקציה ושינוי המבנה של הקולגן) הופך את הרקמה ואת המטריצה החוץ-תאית לנוקשה, צמיגית וחוסמת – ממש כמו בוץ סמיך בנחל שמקשה על כל תנועה ותקשורת.]
בזמן הקריסה, התאים הפגועים נפרצים ומשחררים אל המרחב שברי מולקולות פנימיות שהיו אמורות להישאר מוגנות בתוכם (DAMPs). תחשבו על זה כמו על מפעל שנשבר, וחלקיו נשפכים לרחוב – המולקולות החשופות הללו משמשות כחלקי חילוף זרוקים שמאותתים לסביבה על חורבן פיזי בשטח, ומשנים מיד את חוקי המשחק עבור מערכת החיסון.
אם המשבר לא נפתר, מנגנוני ההגנה של התאים קורסים והם עוברים מוות תאי מתוכנן (אפופטוזיס). בזמן הקריסה, התאים הפגועים משחררים למרחב שברי מולקולות שהיו אמורות להישאר בפנים (DAMPs) – מעין "חלקי חילוף" זרוקים שמאותתים לסביבה על חורבן מקומי ומקפיצים את מערכת החיסון.
3. שינוי פנוטיפ: הלוחמים משנים את עורם (M1 ו-Th17):
השילוב של צעקות הדוור (IL-6) ושברי התאים הזרוקים בנחל (DAMPs) פועל כמו קריאת גיוס בהולה בחמ"ל המרכזי. תאי מערכת החיסון (תאי T ומונוציטים) פולשים בהמוניהם מהדם אל תוך רקמת הכליה כדי לעשות סדר.
אך במקום למצוא מרחב נקי וזורם, הם נתקלים בבוץ הצמיגי וברעש התקשורתי המתוח. תחת ההשפעה של האקלים הלחוץ הזה, התאים האלה משנים את זהותם (שינוי פנוטיפ): המונוציטים הופכים למקרופאג'ים תוקפניים מסוג M1, ותאי ה-T הופכים ללוחמים סוערים מסוג Th17. במקום להיות כוח שיקום עדין שיודע מתי לעצור, הם הופכים לצבא קשוח שמלבה את האש. םהזכירך שכל זה החל כנראה בגלל יתר פחמימות וסוכר בתפריט שלך וחוסר מים.
4. הלולאה האינסופית של הדלקת הסטרילית:
תאי החיסון החדשים שהגיעו מתחילים לייצר בעצמם עוד ועוד IL–6 וציטוקינים נוספים. נוצרת לולאת תקשורת סגורה שבה כולם צועקים על כולם: הדלקת משתוללת "על ריק" (דלקת סטרילית), גם בלי שיש חיידק או וירוס אמיתי בשטח.
5. המעבר מהמקומי אל המערכתי (הצפת הדם והנוגדנים):
המשבר השכונתי הופך לארצי בשני ערוצים:
תאים מציגי אנטיגן אוספים את שברי התאים הפגועים (DAMPs), נודדים לבלוטות הלימפה, ומפעילים שם תאי B שעלולים להתבלבל ולייצר נוגדנים עצמיים נגד הגוף.
הכליה הפגועה והסוערת מתחילה "לשפוך" כמויות אדירות של הדוור המשוגע (IL-6) ישירות אל מחזור הדם הכללי – ובכך מדביקה את הגוף כולו בדלקת מערכתית. ירון מרגולין
סילוק גורמים למחלת הכליות הוא יסוד החלמתן
הכליה אינה רק איבר שנפגע מן המחלה; היא גם משתתפת בה ומקדמת את הסביבה הביולוגית שבה המחלה מתפתחת.

שבירת הליניאריות: רפואת רשתות מול הרטוריקה של הטרור

כאן משתנה הסיפור. שליח אינו מופיע מעצמו, ואינטרלוקין-6 אינו בהכרח תחילתה של השרשרת – הוא חוליה בתוכה. הדואר אינו רק פתק שמגיע לתא; הוא תחילתו של משלוח נוסף. הודעה אחת מפעילה תא אחר, התא משנה את התנהגותו, השינוי יוצר אותות נוספים, והאותות האלה מפעילים תאים נוספים.

כך מתחילה להיווצר רשת. וזה בדיוק ההבדל בין הסתכלות על מולקולה בודדת לבין רפואת הרשתות, שבלוג זה מקדם בהשראת התוצאות המרשימות שמתרחשות יום-יום בקליניקה של ירון מרגולין. במבט הראשון אנו שואלים: מה עושה IL-6? במבט השני והעמוק יותר אנו שואלים: מה נוכחות היתר שלו בזרם הדם מבשרת לנו?

המחקר החדש ב-JACC מצא שרמות IL-6 גבוהות קשורות באופן חריף לתמותה ולמחלות קרדיווסקולריות, במיוחד בחולי כליה מתקדמים ובמטופלי דיאליזה (מטה-אנליזה של 28 מחקרים ו-8,370 מטופלים קשרו אותו ישירות לתמותה מכל הסיבות). ניסיון קליני זה, יחד עם המדע העדכני, פותח אפשרות מרתקת: אולי אין כאן שתי מחלות נפרדות – מחלת לב ומחלת כליה – אלא מערכת תקשורת משותפת. מערכת יחסים דו-כיוונית.

ירון מרגולין

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    אינטרלוקין-6 בזרם הדם עלה מה זה אומר? ירון מרגולין

    המאמר לא מדבר על IL-6 כ"אויב" שצריך להשתיק, אלא על מערכת תקשורת ביולוגית שהשתבשה.
    IL-6 הוא שליח (דוור). הוא לא רע ולא טוב מעצמו. במצב תקין אינטרלוקין-6 היא מולקולה שעוזרת להילחם בזיהום או לתקן פציעה. במצב כרוני היא הופכת ל"דואר ספאם" שמציף את המערכת.

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *