מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 14

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels .אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה .
Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקימדיה.

תקופת גיל – שנות הארבעים המאוחרות 38 – 55

התפתחות ושינויים נורמטיביים בחיי ״האני״

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

מאמר נוסף מאת ירון מרגולין מייסד "לחיצות ההחלמה", מסדרת מאמרים על התפתחות האני – שנות ה- 40 המאוחרות בואך שנות ה- 60. החיים השניים.

הקריירה השנייה

לקראת שנות ה – 60 גם ה"אני" שלא החל לשנות כיוון בגילאי ה – 50 רוצה לעשות משהו אחר ושונה מהרגיל. הוא עדיין נשען על האמונה בעולם הישן נושא שבולט בהישענות על מרשמי תרופות של רפואת הממסד כגון נגד כולסטרול ולחץ דם מיותרים, הוא נעזר בתוספי מזון בדרך כלל קוקטלים שיסייעו לו כביכול בתחזוקת הרכוש החשוב להמשך קיומו – הגוף כשהוא שועט קדימה על אופניים, על נעלי ספורט יוקרתיות בהליכה על חוף הים, על הטיילת בירושלים או במסלולים מאתגרים יותר. אם צעד בקריירה מפוארת, דומה לשעבוד לתאוות יותר ממסע אל החרות הנחשקת, ובה פעל במשך עשרות שעות, ויצר עניין ומשמעות לחייו גם בעת דרמות שהשפיעו על נפשו והולידו בו אתגרים מרעישים, עתה, בגיל 60, הוא בוודאי חדל להתרשם מן האטרקציה הזו, הגם שהלהיבה אותו עד עכשיו: כיבוש פסגות ומצוקים, סגירת חשבונות ואחיזה ברכוש כספי בבנק, מאפשרים לו להתמקד בגופו כרכושו העיקרי, מעתה ולא בצבירת הון כלכלי וכוח חברתי. ככל שמתרחב העיסוק בחוסן הגופני, שימור יכולותיו הפיזיות, מצב בריאותו (למען יאריך ימים) גדלה תדהמתו מהתוכן שנמצא כקשור בו: כוחה של התבונה ובהמשך תנועתם השלווה של הרגשות שנקשרים בחרות האדם. ההערכה לחווית הווה מתחילה לסקרן יותר ויותר ובהמשך ישתהה נוכח יכלתם של אחדים שנמנים על גדולי האנושות לצאת לדרכי מחשבה חדשות, שבכוחן, כפי שלמדנו היה לשנות את העולם. עולם חדש בו לרכות, שלוות הנפש ואפילו לשקט ולרוגע מוענק מקום נכבד. מוטיבים אלו שונים ויובילו את ה"אני" (זכר, או נקבה) אל הקריירה השנייה שערכיה אחרים ושונים מאוד. היא אף עשויה להביא אותו לפסגות גבוהות בהרבה משהובילה אותו הקריירה הראשונה. אלו נושאים שכובשים אותו (את ה"אני" בגיל 60). פעמים רבות נמצא את הצועד אל גיל ה- 70, שם יתרחשו ויצמחו הפירות המיוחדים, והמשובחים ביותר במיוחד בבואו בשערי גיל 72, אבל עתה בטרם הגיע לפסגה הוא יכול לשבת לרגע, כמי שמתבגר ומתחיל את החיים השלווים אל מול פרח או שקיעה ומתענג, אמנם לא על תחושת האיחוד עם ה"עולם האחר", של נערה מושכת, או גברבר שתקן הוא חולם, לא על מכונית מרוץ ותחושת התאחדות עם עולם זר של נער הלוחם בגלי הים הגבוהים כי מעתה ה"אני" כבר לא חולם, שלוות חייו צומחת בדיאלוג עם מעשיו. לא על מה שניתן להשיג באמצעות מניפולציות פוליטיות, חברתיות, כסף ובריתות. משהו חדש מתחיל כאן אצל הגבר בגיל 60, אצל האישה הוא כבר נוכח בגיל זה והחל להתפתח בסוף שנות ה- 40 עם מה שנקרא שם האנרגיה נשית, פרץ של חכמה חדשה, דומה שזנב נפשה של אספסיה – הפילוסופית הגדולה ננעץ למרחב ה"אני" שבה – עוד על כך כאן. ה"יש" החדש הוא כוח שטרם הוגר ואינו מוכר ל"אני" בקרב הנשים הוא עדיין מעורב עם האיחוד עם ה"עולם האחר", מה שניתן להשיג באמצעות דברי חוכמה, נאום דיפלומטי או כשל עורך דין בבית משפט, מניפולציות פוליטיות, חברתיות, כסף ובריתות. בגיל 60 הכוח הזה רק הולך ומתגמש והוא שמוביל את תקופות חייו הבאות של האני בן אם הוא גברי או נקבי. העונג החדש נקשר בהסתלקות הלהט והסערה שהיכו עם גליהם רבי העוצמה ויצרו את האתגר לצד הדרמה בקרב מי שמתבונן בסערה ממפרץ מבטחים שוב ושוב הסערה אז אחזה בנפשו. מה מצא בה אז ה"אני" כבר לא כל כך מובן לו עתה. ה"אני" חווה את שאחרי הסערה, את שול הסערה את השקט ואת השלווה. כבשירו החביב של אילן וירצברג ״מלחים מפליגים …רק עם שוך הסערה״ אלו הדברים שיקנו ל"אני" שלנו משמעות מעתה

- Giovanni Battista Tiepolo
הולדתו של ילד, ציור מאת הגאון האיטלקי, בן האסכולה הונציאנית בציור ג'ובאני בטיסטה טייפולו (Giovanni Domenico Tiepolo 1727–1804) אותו ונוס מעבירה לשבתאי (סטורן, אל הזמן ומקבילו של כרונוס) בתפקידו כאבא. כזכור המיתולוגה מציגה את סטורן כמי שנהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. חוקרים מניחים כיום כי מדובר כאן על אניאס בנה של ונוס. מקור הצילום בצילום מסך מויקיפדיה.

מספר תקופות התפתחות – שלבים בחיים או תקופות חיי האדם.

בתקופת ההתפתחות הראשונה פוגשים את האדם בדמות חסרת ישע ומדברים בה על התינוק של האדם. התינוק מופיע באגדות, במשלים ובמיתוסים העתיקים. הוא סמל לרגש. והתקופה הראשונה נקשרת בלידת הרגשות. נאמר שה"אני הרגשי" נפתח ויוצא לעולם. 

בתקופת ההתפתחות השנייה מדברים על סמל חדש גם על הנערה. הנערה מופיעה באגדות, בחלומות, באמנות ובמיתוסים העתיקים – היא סמל ליוזמה, נקשרת ברגש ההתלהבות (בדמימה: ריגושים) ההתלהבות (תקופת העלמה) מובילה קדימה, היא דחף, מעבר לחיים פעילים. העלמה שימשה גם סמל הרנסנס נערה נצבת על חרתום הספינה. בתקופה זו היא התקופה השנייה של חיי האדם תקופת הנערה, נקשרת בקרבה לאם (גיל 2.5/3-12) נכיר התפתחות של רגשות, את הדחפים הגדולים לפעילות נמרצת. להט החיים, חיוניות הולכת ומתעצמת בתקופת החיים השנייה. תקופת הביניים – המעבר מקרבה לאם לקרבה לאב (12-14).

בתקופת החיים השלישית נכיר את עול הימים (14-26) הנער היוצא לדרך (יאסון, אברהם) או את מגלה הארצות (סמל לתעוזה, ולסקרנות), ברוב המקרים התפתחות הנערה מקוממת כשהנערה מתפתחת על פי טבעה נחשף ליכולת החקירה לנערה המתבוננת פנימה ומחפשת את המשגת הרגשות והפרטים הקטנים שמתעוררים במחשבה – תקופה זו במרחב הנשי מיוצגת על ידי שירה נעלה והמשגה צלולה. המשוררים פטררקא ודנטה מייצגים אותה גם מארי קירי זוכת פרס נובל פעמיים. ההבדלים בין המינים בתקופה השלישית משמעותיים ועיקרם בהתבוננות פנימה (נערה) החוצה (נער). התקופה הרביעית שונה בה האדם נכבש על ידי העולם. העולם נכנס לחיי האדם כדמות מרכזית שמעוררת עניין ואתגר הישרדותי בחיי האדם. נכיר את נושא הקריירה והמשיכה אחר הישגים וסמלי כיבוש עולמות, כבסיס להישרדותו של האני גם יצירת המעמד החברתי ובדמימה ביקורת וביקורת מבזה. העולם כובש, ומוחץ אותו לאן שיביט הוא רואה את הפגמים שמבקש לדחוף מחייו. ה"יודמוניה" (מימוש עצמי) נקשרת גם בנושא היחודיות שבשלבי ההתפתחות הראשונים – עוד על כך כאן. ה"יודמוניה" שמסמלת תקופה זו משתקפת בסמל העל של תקופה זו השראה בצד החיובי וכסף (הכסף מתחיל להיות סמל לעצמאות, לתחושת ביטחון והצלחה בקרירה).

הערה: "יודמוניה" (Eudaimonia ביוונית) מימוש עצמי. – גיוס כוחות מתוך מעמקי ה"אני" לממש את ייעודו. שני יסודות חיי האני השניים (אחרי גיל 50 הם רווחה נפשית (שלוות הנפש) ומשמעות בחיים. כדי לילד כוחות אלו הוא מחולל סערה פנימית (התלהבות) שמעוררת את יציאתם על פני השטח בשלב השני ה"אני" מלכד את הכוחות או ממקד אותם סביב המטרה אותה הוא רוצה להשיג כך הכוחות יכולים להניע, לדחוף אותו כרוחות שמניעות מפרס שפרוס על תורן ספינה. תחילה הוא מכיר ב"יש" המביא אותו למימוש עצמי. "יש זה הוא חלום, חזון, רעיון נשגב, כל אלו מציטים בו את אש ההתלהבות. בהמשך הוא מגייס משאבים, מייצר יכולות, משיג אמצעים וזוכה בעוד כוחות במרחביו. הציאה לדרך איטית. היא מתרחשת צעד אחר צעד, בדרך להגשמת ייעודו, הוא משיג יעדים חדשים, שלא חשב עליהם קודם. בשיטה זו הוא מגיע לשיא ראשון ונח, רגע זה מאפשר לו לחוות, להתבונן ולסכם לעצמו את ההתרחשות או להסיק מסקנות, בהמשך מגיע שלב ההנאה, תחושה של שלמות, הרמוניה ונושא חדש נכנס לתמונה הוא "היופי". ה"אני" חווה בעשייתו שעה שמתבונן בה "יופי" ומתענג עליו. היופי מעצים אותו ממלא בו תקווה ומאפשר לו להמשיך הלאה. מאמץ – על-מנת להמשיך הלאה עליו להוליד כוח תנועה נוסף, חדש, ההתלהבות כבר לא נוכחת. בעזרת הפעלת מאמץ וכושר ההתמדה הוא קם וממשיך הלאה. שלב זה בדמימה מונע את השגת המטרה.

דמימת היודמוניה – הגישה היודמונית נשענת על נאמנות לאידיאולוגיה. ברוך שפינוזה, גדול הפילוסופים היהודים ומי שפרסם את תורת הנפש הראשונה הקשורה בחיי הגוף, ב'אטיקה' שלו השכיל להבין כי לא כל מרדף אחר ערך אידיאלי יניב הנאה ועונג, ולעתים תהליך זה עלול להביא לאסון, כפי שפקד את גלילאו גליליי. שפינוזה נמנע לכן מפרסום ב'אטיקה' שלו בחייו. לו לקה בדמימת המימוש העצמי היה מגיע כצלוב מנצרת לכאב גדול. דמימת היודמוניה – הינה הגשמה עצמית שמביאה את האדם לרגעים של סבל, כאב גדול, אי-נחת, סערת נפש גם נידוי ואסונות גדולים.

המאמץ וכושר ההתמדה הם שניים מכוחות הזכר שב"אני". כוחות אלו מתחילים להתפתח בתקופות היפתחות הרכב. כוח אותו חשף אפלטון בתורת הנפש שלו: בגיל 4 חודשים נולד הרצון, וסימלו בפסיכולוגיה היוונית ובמשנתו של אפלטון דמות הרכב (הרוכב בכרכרה ובה סוס לבן וסוס שחור). הופעתו נקשרת עם התפתחות כושר הראיה וחוש הראיה שניהם מתחילים להתפתח ב"אני" בגיל 4 חודשים. בגיל 15-18 חוד' בגיל חמש שנים, בגיל 7 – 8 שנים ובגיל 11 שנים, במעבר ה"אני" ממלכת האם (תקופת גיל 0 – 11 שנה) אל ממלכת האב –  כוחות האני הזכריים הם: מאמץ והתמדה שניהם הכרחיים לקיומה של ה"יודמוניה" (ביוונית) מימוש עצמי. הם שמאפשרים ל"אני" לעבור משלב ההתלהבות שבתהליך מימוש הייעוד והשגת המטרה לשלב המאמץ בו האני מתקדם אחרי שלב האתנחתא הראשונה. בגיל 50 ושוב בגיל 60 נושא זה יכריע אם ישיג בריאות ותהליכי החלמה, למשל אם יביא להחלמת הכליות שלו נושא מרכזי בעבודתי. עוד על החלמת הכליות במאמרי: "אילוף הכליות הסוררות" – כאן. ראו גם "התכנית לשיקום הכליות".

הצגתה של האם (מרים) הקדושה בבית המקדש בירושלים (טינטורטו, גדול ציירי ונציה). הוריה של האם מרים, יואכים ואן, היו חשוכי ילדים, לפתע זכו לקבלו הודעה שמימית שיהיה להם ילד. בהודיה על מתנת הילד בתם מרים, הביאו ההורים אותה, כשהייתה עוד ילדה, לבית המקדש בירושלים כדי לקדש אותה לאלוהים.
The Presentation of the Virgin Mary at the Temple by Jacopo Tintoretto. מקור הציור ויקיפדיה.

תקופת ההתפתחות החמישית בחיי אדם נקשרת במשפחה היא תקופת ההתמסרות והדאגה לאחר (26-60) רואים בה מספר התפתחויות והראשונה הקמת המשפחה. מעמד הזוג מרכזי הגבר או האישה נפגשים ומתענינים זה בעולמו של זו. שילובם, יכולת הישרדות המיוחד שבכל אחד ממרכיבי ה"ביחד" והתפתחותו על פי טבעו ובאם יצלח גם להתאחד, מהווה סמל ליכולת, להולדה ולבשלות רעיונית אשר כוללת בתוכה סמלי אהבה, שותפויות, בריתות בכל תחומי החיים בתחום הלימודים, העבודה, הצבא, בפוליטיקה וביכולת לסחור. בדמימה דרישת האחד משתיים לוויתור על עצמו למען התפתחותו של שתיים בלבד, מעמד של פילגש, עבד, הם דמימה לתקופה זו. גירוש הגר למדבר מסמל את הדמימה של הזוגיות. התקופה שבאה אחריה בין בדמימה ובין בהתפתחותם של כל אחד ממרכיבי הזוג מכונה תקופת גיל העמידה וההתבססות הכלכלית. 

הָגָר אשת אברהם ואם בנו בכורו, היא דמות מקראית, שפחתה של שרה. היא הפכה לפילגשו של אברהם וילדה את ישמעאל. הגר נזרקה למדבר כדי שישמעאל לא יזכה לחלק בירושה. בראשית, בפרקים ט"ז וכ"א. מציורי התנ"ך של גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה 19. : "ויקח חמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה (בראשית כ"א י"ד).

התקופה השישית נקשרת ביכולת לטפח, לראות, להעצים ולגדל את המיוחד, הרצון שבאחר, שלב הזוגיות אמור להכשיר זאת. בדמימה כרונוס טורף את בניו או מדיאה רוצחת את ילדיה ואגממנון מקריב את איפיגניה למען הצלחת הקריירה שלו – אנוכיות וראיית העצמי תחילה (החלק המוצלח של החיפוש אחר עונג והסתלקות מכאב – הדוניזם). אבהות ואמהות על פי רוח הטבע קיימת מרגע בו האב רואה (כאב) בקיומו של רצון אחר שנמצא בנפשם של מי מילדיו משימה להגשמה והרצון שלו באמת מאפשר זאת, והאישה כאם מערסלת, מרגיעה את סערת הנפש ומאפשרת להתלהבות לפרוץ בכיוון הרצוי. האם מאפשרת התפתחות האחר, תומכת בליגת הייחודי לו. אלו הן תכונות שרק במאה האחרונה החלו לקבל אפשרות להתפתח כדבר רגיל בנפש האדם. כמו כן התקופה השישית היא זמן התפתחות התבונה השנייה שמאופיינת ביכולת חשיבה חדשה וגמישה, צורה של ראייה רחבת ורכה – מכונה גם השיח האי-אלים ועזרה הדדית או גמילה הדדית.

הערה: בהבדל מהתבונה ראשונה שמוגדרת זכרית ואפילו פטריארכאלית בהיבטיה השליליים בה מוטיבים של היגיון, רציונאל, התקדמות בקו ישר ואל מטרה, הישגיות כמשמעות לחיים עצמם. עשייה, עוז רוח, מאמץ, פריצת דרך והתמדה כולל זריזות, חדות מחשבה ועמידה באתגר כל אלו לצד יכולת להפעיל כוח ואפילו לשנות כיוון כדי להגיע ליעד הנחשק ולהרגיע לרווח על פי תפיסתו. אלו הם מרכיבים בתבונה הראשונה. שפת הדיבור שלה מותאמת לשאיפה האסטרטגית להגיע ליעד, לאמת, לידיעה, להיות הגיוני, לזכות בפרס, במדליה מזהב, בגביע, ויש והיא מניפולטיבית, ישירה, בוטה, ואפילו שקרנית. בצורתה המוארת נאחזת בעקרונות ונאמנה לערכים גבוהים

החל מגיל 40 מתפנה ה"אני" לתכנים הרגשיים שבדיאלוג עם ה"אתה" ומשלב באורג ברגשותיו רגעים של תבונה. הוא ממעט להשתמש במושגים אלימים כ"כעס" ו"אשמה", חיפוש האשם אינו עוד אסטרטגיה ולקיחת אחריות מעניינת אותו יותר. הוא קשוב למעמקיו של הכאב ולא חש עוד כמי שטובע בו בשעת ההקשבה.

"מה היה הדבר הקשה ביותר עבורך"

הוא המשפט ששב ועולה בשעת השיחה בגיל השלישי. המחשבות מתרכזות במרכז הבעיה ומאפשרות לדלות את כוחות הנפש הנחוצים לפתרונה.

"מה הדבר שיסייע לך יותר מכול לפתור את הבעיה"

שאלה שלקיחת האחריות עומדת מאחריה – היא שעולה ומחליפה את האשמה או את הביקורת. המריבה כבר לא משמשת קרקע למשמעות חיים שממלאת ריק ותחושת שעמום. דיאלוג מסביר ולא מאשים כגון "כשאני מסתכל על איך שאתה נוהג בי בשעה כזו וכזו אני מאוכזב, משום שאני מצפה ש… " הנפש נוגעת בשיח ממשיג זה, ברכות ומגיעה בפועל ישר אל הלב. הבעיה במעמקיה פסיכולוגית. כל דרכי ההשפעה עליה על-ידי כניעה, השפלה והפעלת כוחות כיבוש לא הועילו עד עתה. משאבי הנפש שכבר קיימים ל"אני" החל מגיל 40 יכולים לסייע לו לצאת מהבעיה ולהתאושש מהכאב שמלווה אותה. כוחות הרכות מוציאים את ה"אני" גם את הזוג ממצבים שנראים תחילה כבלתי אפשריים. אין צורך לתת פתרונות. ה"אני" הזוכה בקשב יחשוב לעצמו, בעצמו עוד רגע וגלגל ההצלה ימצא לו על-ידו במחשבתו. הוסר הרעש מהמוח הרגשי, תאוצת הלב פוסקת כך והמוח הקוגניטיבי שב לתפקד כהלכה.

דבורה הנביאה צייר אנריקה לופז טמאיו בן זמננו Enrique López-Tamayo. מקור הציור ויקיפדיה.

התבונה השנייה – רכה ומאופיינת בסובלנות וביכולת להאזין לדברי הזולת, להתעניין בתהליכי מחשבתו והסקת מסקנותיו. גישה זו משמשת להתפתחות של מערכת יחסים הגומלת הדדית נוכח הישגים, כשלים, תובנות, שמחות, תסכולים ואכזבות – מאופיינת בשיח ישיר (וידוי רגשי בו האני נוכח ומנכיח את רגשותיו) ויצירת אמון כמרכיב לקרבה אמתית להשגה של תחושת ביטחון והענקת שלווה נפשית (תחושה טובה של הנאה ככל האפשר לזמן ממושך ואקום ככל הניתן) גם נוכח השג אדיר של בן הברית. נושא ההישג מאוד חשוב כאן. דבורה הנביאה, לפי המתואר בספר שופטים, ישבה תחת עץ תומר בין הרמה ובין בית אל ובני ישראל עלו אליה למשפט. דבורה הייתה אם ומשוררת שדרשה מברק (שותפה) גיבור המלחמה בעת ההיא שיעניק לה חלק בניצחונו. נושא חלוקת השלל – חלוקה הוגנת היא אחד הנושאים היותר מורכבים ורק מעטים עומדים בו או דורשים להכיר בה גם כיום נושא זה הורס בריתות ופחות מכך פוגשים באנשים שמכירים בצורך להעניק, לתת ולהעביר לשותף לדרך ההצלחה את חלקו ובמיוחד לאחר שהמטרה הושגה. דמותה של דבורה היושבת תחת העץ בהנהיגה את העם מסמלת את התבונה השנייה.

ה"אני" החכם בעל העצה הנבונה נקשר בתקופת החיים השביעית. נושא האידיאל, נאמנות לערכים טבוע בנפשו ואין הוא עומד עוד בחזית החיים. סגירת האני האידיאלי משמעותית ומאפשרת לכוח חדש לנבוע מים האני הבוגר. מטיס אחד מיסודות הנפש שצומחים בגיל זה – בתקופת החיים השביעית "מטיס". להבנת המטיס נפגוש את הכוח הגנוסטי, התבונה הגדולה או השכינה של האר"י. לבסוף תקופת החיים השמינית – בה מככבים הזקן והזקנה. שניהם משקפים תבונה וחוכמה. באגדה הזקן והזקנה מסמלים גם כוחות על טבעיים.  

Mattei Athena Louvre Ma530 n2.jpg
מאטי אתנה ( Mattei Athena ) – אלת החוכמה – שומרת הגיבורים (יאסון, פרסאוס) כפי שמוצגת בלובר. עותק רומי מהמאה ה-1 לפנה"ס/לספירה המקור היווני מהמאה ה-4 לפנה"ס, אבד ומיוחס לקפיסודוטוס או לאופרנור. הלבטים בתיאור אלת החוכמה בערכים שאינם כוח, אסטרטגיה וניצחון חשפו קשיים בכל הדורות לתאר את סופיה כהווית ה"אני" בגיל 60-80. מקור הצילום ויקיפדיה

מתקרבים אל גיל 60

בגיל 12 ה"אני" לובש את ה"טונאל" שלו (איך רואים אותי?) – נפש סמלית, דימוי עצמי שמוביל את חייו במרחב בו הוא מברר, על-פי התנהגות החברה כלפיו והדמות שמקרין סביבו, אם הצליח להלבישה כראוי על אישיותו בפני חבריו.        ה"טונאל" הוא עולם רעיוני, מגן ללוחם, מעין ירח "אני חושב ירחי" המרחף במקביל ל"אני החושב" המקורי ושומר עליו [מקור]. בגיל 7 – 8 נבנה הבסיס ל"עולם החושב" עצמו (על כך הרחבתי בפרק הדן בכך – כאן). בתקופת ימי הביניים – ביציאת ה"אני" אל החברה, במעבר אל החיים בקרבת האב (המעבר אל ממלכת האב) נולד "אני חושב נוסף הוא ה"טונאל" שהוזכר לעיל, גיל 10-11, והוא מגן על האני הנכנס אל ממלכת האב. הטונאל מרחף סביב דמותו ומנהל אותה מבחוץ. בתקופת החיים השלישית הטונאל שומר על ואת עול הימים (14-26) הנער (גם הנערה) היוצאים לדרך ופוסעים בעולם. על-פי האמונה העתיקה של בני מכסיקו למשל, הטונאל נקשר במוות רוחני, כאשר ה"טונאל" חזק במיוחד הוא מאפשר מוות רוחני בגניבת האני אל ממלכת האב. יש לזכור כי עול הימים נכבש על-ידי העולם ללא מאמץ כשאין הגנה ששומרת עליו מאפשרות זו. הטונאל מוביל עול ימים החושש משינויים, אבל בימים ששינוי מוצדק והכרחי כמו לקראת שנות ה-60 ויותר מכך עם כניסת ה"אני" בשערי שנות ה- 70, אז כמו בעת ההתבגרות המינית אפשר להגיע אליו רק נוכח מוות רוחני ממנו הוא יוצא אדם חדש המובל על ידי הטונאל אל חיים חדשים.

הטונאל נפתח בראשית השנה האחת עשרה לחיי ה"אני" ונסגר מיד לאחר תקופת הביניים והמעבר אל " ממלכת האב" בסביבות גיל 14. בגיל 50 נושא דיוננו הטונאל שב מחדש ונפתח פעם נוספת. בגיל 50 הוא מוביל ללידת הסאושיאנט. – המושיע הגדול דרך סדרה של רגשות מקדימים (בדומה לדעה קדומה, שאין לה בסיס עובדתי, כך רגשות מקדימים מנהלים משברי חיים, פחדים וחרדות בהעדר בסיס עובדתי, או נוכח במציאות) עליהם ארחיב למטה.

הערה: – סאושיאנט Saoshyan – מושג מהשפה האווסטנית שפירושו המילולי "מי שמביא תועלת", ואשר משמש במספר דרכים שונות בכתבים ובמסורת הזורואסטרית. במיתולוגיה הפרסית העתיקה הוא "המושיע". סאושאינט הוא כוח שמחדש את החיים באחרית הימים. בכוחו של סאושיאנט לסלק את הרוע שהובא על-ידי הארימן – אישיות האופל – הסאושינט יכול להוביל אדם אל החיים השניים ששיאם בגיל 72 (להלן) או אל הקיום השני. בקיום השני תגיע האיכות שכולה אמורה להכיל ערכי הטוב הוא האהורהמאזדה ותחולל בעזרת מופעיו סדר חדש, הסדר נמצא לימינו של אהורה – מאזדה (ע"פ הפרסים). "ווההו מאנה" שמשמעו "הנשמה הטובה" או ה"מחשבה הטובה" גם  ה"סדר המעולה" צורה זו מכונה "אישה" ומשמעהגם "האמת" גם "העוצמה הנחשקת" "וח'שת'רא" – ביטוי נוסף לה "השלטון" אף הוא נמצאת לימינו של אהורה – מאזדה לשמאלו: "ארמאיטי" – "מסירות",  "האורואטאט" – "שלמות" שמשמעה גם "בריאות" ו"אמרטאט" – "אלמוות" או "נצחיות". בכוחו של סאושיאנט לאחד את הנפש מחדש  עם הגוף. פעילותו שם מזכירה את השימוש הרפואי בפחם פעיל מקליפת קוקוס שמשמש אותי (ירון מרגולין) בשיקום הכליות כשהרופאים קובעים שאיו מה לעשות וצריך להתחיל בדיאליזה – מעט על נושא זה תוכלו לקרוא במאמרי – כאן. סאושיאנט הוא אנרגיה של טיהור בעזרתו הרוע מטוהר על-ידי אש. אש על-פי הפרסים מטהרת והטוב הבא בדמותו של אהורה – מאזדה אז גם שולט. הסאושיאנט מחזיר לאדם את אור חייו ומובילו מחדש לטוב הנעלה [מקור1, מקור2, מקור3].

אבדן קסם הצד החומרי של החיים

משבר גיל ה-40 וליתר דיוק משבר גיל 38 מתרחש במרחב הרגשות הנפשיים וניכר בעיקר אצל הנשים משבר גיל ה-38 נקשר בעיקר בתפיסת האני. האישה חווה תחושה שהגוף שלה השתנה לרעה וכבר לא מהווה אטרקציה. לכאורה היא לא מושכות אותו או שהוא מאבד את קסם הגוף, ומסיבה זו לכאורה כבר לא מעניין אותו או שגופו לכאורה לא מעניין אותן בשל כך. החלק הקשה במשבר נמצא בקרב הנשים לפתע הן מגלות שהן אדישות למצב כן מושכות אותו, לא מושכות אותו למעשה הן בזות לו. השבר החזק שלהן יגיע בהמשך הדרך, בעוד כעשור כשהן תתקרבנה לגיל ה- 50, מהכוחות האלו הנשים עוברות תהליך של הרחבת ביטחונן העצמי ומפתחות כוחות עצמאות חדשים, בולט בהן כוח הרכות, היכולת להבליג ולשחרר זעם מצטבר הוא חלק ממנו. תודעה גברית נסדקת כך והכוח הנשי שהרכות חלק ממנו הולך ומתגבר אצלן והראיה המרחבית גדלה. הגברים מעצימים את תחושת ההשפלה שמקורה באובדן קסם הגוף והם מנסים לגבור עליה דרך בנית גוף חזק, בחדרי כושר ועל גלישת גלים ורכיבה על אופני שטח… תופעות של שעמום צער וגעגועים חודרות וכולל בריחה מהן למרחב הפנאי, התסכול והזעם מה שיאפשר בהמשך להינצל מהתלות בהתחייבות למען הצלחת הקריירה. 

משבר ההזדקנות הראשון מגיעדקירות בגפיים, בפנים וכאבי גב גם דלקת פרקים באצבעות הידיים

ה"אני" בגיל 38 – 44. בגיל השלישי מתחילה דעיכת הגוף וירידה בעוצמת "כוח החיים" אך לא בעוצמת כוחות ההחלמה. ערמות של דמימות שהצטברו עד כה מקשות ואינן מקלות. כוחות הרכות שמתחילים להתפתח מתנגשים בדמימות האלו. התבונה נותרת מאחורי מסך הרגש ואיננה משפיעה עדיין לא על הדיאלוג התבוני ולא על התנהלות חיי הרגש החברתי. יש והאני מבקש סיוע, דרכי מילוט להרחבת גמישותו וכוחות הרכות.

אישה בגיל 36 – 40. מרגישה פעמים רבות "לא טוב" ואין לדבר הסבר רפואי, תסמינים מבדיקות מעבדה גם לא הסבר של שבר נפשי סביר. התזזית במרחב הנשי לא מוצאת לה הסבר הגיוני, מדעי או רפואי. יש ומרחב רגשות האני סוער למדי. היא עצבנות ברמה שקשה להרגיע אותה. דומה כמי שאינה מרוצה מחייה ובהחלט יש לה סיבות סבירות לחוש ככה. הסיבות לאי שקט זה נמצאות בשלב חיים זה רק במסגרת הקשר הזוגי עם בן זוגה כבר הגיע לשנתו ה – 40. תופעה נוספת נקשרת בתחושות מוזרות בפנים. היא חווה דקירות בגפיים, הגב תפוס, מוכבד מעבר לרגיל, כאבי ראש שלא הורגלה בהם מכים בה. התחושה הכללית שהיא לכאורה מוצפת רעלים שמובילים לגאוט, או לדלקת פרקים באצבעות הידיים. הדיון במצב הנפשי/גופני נוכח העדר תסמינים רפואיים מוסיף כובד והפרעה לחיי הזוגיות. האני הנשי נשבר, האישה חשה שהיא לא מעניינת אותו, מכבידה עליו ולא מושכת אותו. סימפטומים גופנים אמיתיים מצטרפים. כולם נובעים מהשינוי ההורמונאלי. תפקוד השחלות נחלש, מחזור האישה נחלש ונעשה בלתי סדיר. הסימפטומים הנלווים מועצמים לטוב ולרע. בלוטת יתרת המוח מתגרה בשל הקטנת היכולת לייצר אסטרוגן. בנוסף לכך בלוטת התריס מכונה גם בלוטת המגן ובלוטת יתרת הכליה (אדרנל) יוצאות משיווי משקל. ה"אני" עדיין צעיר, כוחות החיים בו חזקים גם כוחות ההחלמה והוא חש כאלת הצייד ומי שהולך דרוך יער גדול בו הוא מבקש לגייס את כוחותיו אל התקפה שעומדת להתרחש נגדו בכול רגע.

בגיל 45 – 55 מתחילים סימני הבלות של מרחב הגוף הגברי.

תזזית אוחזת ב"אני" ממין זכר, חוסר מנוחה ועצבנות שהכרנו בתסמיני ה"אני" הנשי עולים גם במרחב הגופני הגברי: דפיקות לב מואצות, עצבנות, מתח בפלג הגוף העליון בעיקר בגב, עייפות ותחושת אי נחת כללית מהגוף שמסעירה את שלוותו והוא נחרד במחשבה שהתקף לב קרב ובא.

דפיקות לב מואצות תופענה אצל הגבר מעט מאוחר יותר, מתופעות הבלות בקרב האני הנקבי, בשנות ה- 50 הראשונות לחייו

דפיקות הלב האלו חזקות ומדירות שינה מחייו. אלו ואלו מערערות את הביטחון. נושא מעורבות ממסד הרפואה שב, ובהבדל היא מתענינת במצבו, בניגוד למה שחוותה כעשר שנים קודם לכן.

נוקטוריה (Nocturia) מהווה תופעה נפוצה באוכלוסייה זו, ומוגדרת על ידי החברה הבינלאומית לאיפוק במתן שתן (ICS) כקימה לפחות פעם אחת במשך הלילה (או יותר) לצורך הטלת שתן.

בולט חוסר איזון רגשי ההולך וגדל ככול שהגבר מגיע לגיל 55. בלות הערמונית והתעוררות בלילה נוכח נוקטוריה וצורך להטיל שתן בשירותים רק מוסיפה על כך. ה"אני"מחפש דרך להנמיך את סערות הרגש, יעשן מקטרת, סיגר, יגלוש אל האלכוהול ואף סמים יחדרו אל חייו או יפנה אל מכוני כושר ופעילות גופנית מואצת ואל ריגושי מועדונים וברים.

הסדר הרגיל מעייף את האני ממין זכר. הוא דורש ריגושים הבנאליות של חיי היומיום מעניקה לו תחושה של זיקנה מוקדמת, דעיכת כוח החיים לכאורה שמעוררת בו לפעולת נגד, לתאוצה מלאכותית. הרבה רעש על כלום. ה"אני" הזכרי מוצא עצמו מתרוצץ ומגן על כול הישגיו, המשאלה להמשיך במרץ קדימה, לממש את הייעוד, לכבוש פסגות גבוהות יותר, להתגבר על כוח הגוף מנחה את סדר היום החדש. יציאה אל מכון כושר, שיפור מראה הגוף באמצעים מלאכותיים, בעזרת לבוש צעיר, אופנתי גם לבוש ספורטיבי ותזונה מאוזנת מתחילה להעסיק את חייו. הוא לומד על מזון בריא אבל נכשל וממשיך לטרוף יתר חלבונים שיכשילו בהמשך את בריאותו. בעבודה הוא נלהט בעקשנות וברדיפה אחר תפקידי מפתח,

הוכחת יכולותיו עומדת במרכז סדר יומו. הוא רץ, הוא נועז, הוא דורשני ועולה בקצב פעילותו על זה שנכח בחייו בשנות השלושים ויותר מכך מתחרה עם הצעירים בחבורה ומקבל תחושת ביטחון כשנוכח שגבר עליהם.

ה"אני" התחרותי, זכרי שומר, באמצעות השוואות בינו ובין הצעירים ממנו, כביכול פלשו אל מקום עבודתו ובוחן את כשריו המלחמתיים שלו נגדו נוכחותם. הוא לוחם בהם, אבל הם לא ערים לכך. עולמם ומחשבתם נמצאים בהתפתחות גיל אחרת לגמרי. ה"אני" מגויס לתחרות ולהוכחת נחיצותו בסביבתו עד כדי גיחוך, אבל ממנה הוא חווה תחושת ביטחון. היא הרי העיקר. הוא חש כמי שחייב להוכיח את כישוריו ולעלות על היכולת של הצעירים ממנו בני בשלב השני של התפתחות ה"אני" (26 – 40) שלב יישום תכליתי של יכולות ה"אני", אישיותו וייעודו.

ה"אני" המגיע למסקנה שמיצה עצמו בתחום העבודה והקרירה וכי קרירה הינה מרחב השייך לצעירים יפנה למוקד חדש בדרך כלל התגייסות למען החברה שתעצים את כושר הנתינה שלו. כאן מזמן לו הטבע דרך חיים שניה.

Venus de Milo on display at the Louvre
ונוס ממילו – יצירת מופת. אלת האהבה הוצגה במוזיאון הלובר בפריז מאז זמן קצר לאחר שהתגלתה באי היווני מילוס, בשנת 1820.

ה"אני" בן הגיל השלישי (42 55) מוצא נחמה בדרך חדשה ושמה ונוס. אכן, ונוס הגיעה. ראשיתה בהד קלוש של האלה היפה אבל המשכה מבטיח ורב עוצמה. אם ה"אני" איננו מרוצה מהקרירה החדשה ונתון כלפיה כמלכה המאוהבת בחלום ב"חלום ליל קיץ" של שקספיר ב"אהבה גדולה" הוא מתאהב בבן זוג, בפרטנר חדש וחש עצמו אוטנטי, גברי ומחוזק. ה"אני" המדומם נשבר, ונוס משחררת אותו מכבליו (כבלים שזיהה ז'אן ז'אק רוסו). הוא חש כמי שמצא את האמת הפנימית ורק לאורה הוא מוכן מעתה להמשיך את חייו. בנוסף לכך קריסת התודעה השלילית  מככבת כאן ומובילה אותו לבחירה בבן זוג אחר, בדרך כלל בת זוג, והיא ששונה במראה אולי צעירה יותר. יש ומדובר בצעיר יותר, אך בדרך כלל תכונות בן הזוג הראשון השליליות מועצמות בו או בה. רומן כזה שונה ואחר גם לא מבוסס על רגשות, או על תחושה של כנות פנימית ואוטנטיות אלא על תפיסת הגוף בלבד ועל משיכה מינית.

במצב בו ה"אני" נשלט על-ידי התודעה השלילית הוא נשאר קשור ומיודד רגשית עם קשריו הקודמים לא עם החבר\ה לרומן החדש. תשוקת הקהילה החדשה והדיאלוג הלא-אלים והמזין אינם מתפתחתים במצב זה. עיקר תשוקתו מופת בלהט, בתאוצה גוברת אל הקשר החדש\ה, כאילו חייו תלויים בקיומו של הרומן. קשר זה נשען על ניסיונות פתטיים להחזיר את תשוקת הנעורים של גיל ההתבגרות אל מרכז הזירה. בפועל הקשר מסתמך על אוזן קשבת למכאוביו, לכישלונותיו, גם סבל איחוריו של המחזור הנשי החודשי, ובעיקר נשמעים בו קיטורים: בהקשר עם העבודה, ילדים, בריאות ובן הזוג המשעמם שמחכה בבית. הד קולה של התודעה השלילית הבלתי מודעת עולה בטקסטים הנשמעים בין המשגלים. ובמקביל בביתו הרחק מהרומן המיני יאמר ה"אני" לבן הזוג שממשיך את הזוגיות אל מעבר לכוח קיומה הטבעי:

"את\ה החבר\ה הטוב\ה והיחיד/ה שיש לי…" 

מילים שמרכיבות משפט אל בן הזוג, בעיקר אל האישה הבודדה שנשמטה מן הזוגיות הותיקה על-ידי הגבר שנטש אותה רגשית. והיא בתוך תוכה כמהה לפתע ואולי דווקא ממנו לתינוק נוסף. אחרת, סמוקה ומבוישת מגיעה אל הגניקולוג כדי לברר מה מתרחש מאחר ש

דווקא בגיל 45 – 48 יש לה מאהב חדש וצעיר. היא מבקשת למסד את יחסיה עם מאהבה הצעיר ולברר עקב כך מה אומר האיחור של המחזור.

היא מתעקשת לקבל בדיקת הריון שעה שהגניקולוג מסביר את נושא הסימנים של קדם מנופוזה (סיום תקופת הפוריות של האישה). מעבר לגיל 43 כיום ממש לא רואים הריונות אומר ד"ר אדוארד מארוט המנהל מרפאת הפריה בשיקאגו. יחד עם זאת דווקא בגיל זה יותר ויותר נשים פונות אל תעשיית ה"זכות לפוריות" לאחר המנופוזה. המומחה האיטלקי ד"ר סברינו אנטינורי הצליח להביא את רוזאנה דלה קורטה בגיל 63 (בשנת 1994) ללידה כפי שמתאר קטע מתוכניתו של אד ברדלי "שישים דקות" ב 8 במאי 1994, נושא ששב ומלמד על הדחף האדיר לשיבת הנעורים.

הדוכסית הגדולה יקטרינה אלכסייבנה, קיסרית רוסיה. צייר יוהאן כריסטוף גרוט
Georg Christoph Grooth (1716-49). Equestrian portrait of Grand Duchess Ekaterina Alekseyevna

קתרינה הגדולה קיסרית רוסיה (1729- 1796) ב-34 שנות שלטונה קידמה את רוסיה והפכה אותה לאימפריה מודרנית ורבת עוצמה. מנהיגה ענקית ואישה מאוד חכמה ומוצלחת. קתרינה העדיפה את המאהבים שלה אנשי צבא והיא אהבה אותם צעירים ויפים, ובשנות העשרים המוקדמות שלהם, גם כשהיא עצמה כבר הייתה בשנות החמישים והשישים שלה.

דומה שבשעה שהגבר משתוקק לרומן חדש וסוער במיניותו האישה בגיל השלישי (42 – 55) כמהה ללדת תינוק חדש.

הרמס והתינוק דיוניסוס, ידוע גם בשם הרמס מפרקסיטלס או הרמס מאולימפיה הוא פסל יווני עתיק של הרמס ודיוניסוס התינוק שהתגלה בשנת 1877 בהריסות מקדש הרה, אולימפיה, ביוון. הוא מוצג במוזיאון הארכיאולוגי של אולימפיה, ומיוחס לפרקסיטלס. הפסל מתוארך למאה הרביעית לפני הספירה, בהתבסס על הערה של הנוסע היווני פאוזניאס מהמאה ה-2, ותרם תרומה מרכזית להגדרת הסגנון הפרקסיטלי. דיוניסוס (Διόνυσος, מבוטא Dionysos.[1] במיתולוגיה הרומית: בכחוס, שמשמעותו גם "יין" כשם עצם; השם בכחוס אומץ על ידי בני רומא שבה היה קרוי "ליבר" בקרב הפלבאים), הוא אל כתוני שגילם את המחזור הטבע והפריון בטבע. בתוקף תפקיד זה נוצרה זהות חזקה בינו לבין גפן ויין.
תחילה לא היה דיוניסוס אחד מאלי האולימפוס. האלה הסטיה, אלת האש והמשפחה, שנחשבה עדינה ורחומה, ויתרה על כסאה באולימפוס לטובתו. במסורות מאוחרות יותר נעשה דיוניסוס  אל אולימפי הקשור בדברים המשחררים את הנפש מן הגוף וקשורים בחיי הוללות: בשתיית יין, בהאזנה למוזיקה, בפריון, חיי מין סוערים, בתיאטרון ושינה.

סינדרום דיוניסוס – התשה עצמית בעבודה, בהוללות ובכל דרך אפשרית

תופעה נוספת של שבר גיל ה 40 נקשרת ב"סינדרום דיוניסוס" (דיוניסוס או בכחוס בפי הרומאים הוא אל היין וסמליו: עוטה פרוות נמר, זר עלי גפן על ראשו וכוס יין בידו – מופיעים בלבוש בני גילאי  ה 40 ובחלומותיהם.). ה"אני" שכוחות נשיים של האלה הגדולה ונוס מתעוררים בקרקעיתו

חש בעינויים אנרגטיים וחווה רגשי אבלות על האובדנים האישיים הרבים

– שאיבת כוחות עד אובדן שליטה: האני מוצא עצמו נלחם בשפיעת כוחות החיים שהומים בתוכו. עיסוקים תוך-ועד כדי עייפות, התחברות לדמויות נצלניות גם צפייה ממושכת עד לכדי התשה נפשית בטלוויזיה, גלישה אובססיבית באינטרנט, יציאה למועדונים של צעירים, פאבים, אתרי נופש שמאפשרים לו תוכנית בריאות ותזונה נכונה… הוא מרבה לרוץ, לגלוש על הגלים, משתתף בשיעורי מחול, קראטה, עובר סדנאות איזון ותזונה נכונה, בולע אומגה 3 פעמים ביום, בעיקר מחומצנת שהורסת אותו, או נוטל תוספי ויטמין D, גם הם הורסים את בריותו. יש והוא מלקק כף שמן פשתן שמכילה 2.8 גרם אומגה 3. חבל שטרם למד על יכולותיו של שמן החרדל.  בנוסף לכך הוא מקבל טיפול להשבת הנעורים, בולע כול בוקר כוס מלאה בצימוקים אורגאניים או כמוסת פיקנוגינול, ניזהר משמן צימחי ובולע שמן מהחי, כי כך ממליצים לו מומחי העכשיו, הוא מחפש עוד וככול האפשר עוד ועוד חומרים אנטי-מחמצנים, אבל כמעט שלא תראו אצלו סלט. ה"אני" יוצא ללמוד טיס וחובר לספורט אתגרי שמשלב אותו מחדש בקהילה "צעירה" בין בני ה – 40 נמצא גם אותו גבר שמתאהב נואשות, לפתע בבחור צעיר ועובר לגור אתו – הכול על-מנת להיראות צעיר, לחוש צעיר כי "החיים נועדו לצעירים". שאיפתו אחת לשפר את מראה הגוף, ללחום במרחב הביולוגי הקורס. וכשגבר כזה נפגע בדמימת דיוניסוס שהובילה את מאוויו לקהילה ולתשוקה מינית דווקא לזרועות בלתי צפויות של אותו נער צעיר הוא אבוד כמעט עד גיל 70.

פסל פאלאס אתנה מול בניין הפרלמנט האוסטרי. אתנה היא אלת החוכמה, מלאכת היד והמלחמה, שומרת הגיבורים היוצאים לקרב על צדקת הדרך. פסאודו-אפולודורוס ( Pseudo-Apollodorus) מתעד בקובץ המרוכז של מיתוסים יווניים ואגדות גבורה יווניות – שמכונה: הביבליותקה את אתנה. ומגלה כי אתנה היא זו שהדריכה את הגיבור פרסאוס במסעו נגד מדוזה, בו הוא ערוף את ראשה של מדוזה. אתנה והרמס, אל הנוסעים, הופיעו בפני פרסאוס לאחר שיצא למסעו והעניקו לו כלים שאיפשרו לו להרוג את המדוזה שתקפה את יפו. אתנה שימשה לאורך ההיסטוריה המערבית כסמל לחופש ודמוקרטיה. מקור הצילום ויקיפדיה.

דמימת אתנהאבדן הדרך.

דמימת אתנה – אבדן הדרך הטובה, פרישה מדרך המלך, אבדן הערכים והאסטרטגיה הנבונה מחזירים את דמימת אתנה לתמונה בשנות ה- 50 – 40, אצל הנשים היא מקדימה מעט.

דמימת שנות הארבעים המאוחרות, בואך חמישים היא דמימת אתנה

דמימת אתנה משתקפת בתופעות היפוכונדריות. גם ברצון לנקום נקמת דם על בסיס חילול כבוד המשפחה שכידוע נשען על גוף האישה. נאמנות לעקרון שיקרי והתעקשות כפייתית לשמור ולגונן עליו מופיע בעיקר כשידוע שרפואת הממסד כשלה ורק דרדרה את המצב, וחולה מתעקש להמשיך בו עד סופו המר. רעיון עליונות הגבר על האישה – הוא צורה נוספת של דמימת אתנה. גם רצון לצאת נגד הגוף ובהקשר זה ניתוחים פלסטיים. אפליה על בסיס מינו של ה"אני" – סקסיזם, שנאת הגוף, שנאת ילדים, סרוב ללדת, שנאת נשים, גזענות ואפליה. מחסור במשמעות, אמונה והישענות על דעות קדומות, העדר רעיון קיומי ואכזבה מרה ממנהיג ומדמות נערצת. הדמימה מופיעה במרחבי חיים שונים בתא המשפחתי, בזוגיות, בקריירה, בלימודים, בהתנהלות דיפלומטית, במשא ומתן, בבריתות.

דמימות השנה הארבעים המאוחרות 45- 55

דקירות בגפיים, בפנים וכאבי גב גם דלקת פרקים באצבעות הידיים – לא מוצאים תימוכין רפואים לבעיה.

נוקטוריה (Nocturia) מהווה תופעה נפוצה באוכלוסייה זו, ומוגדרת על ידי החברה הבינלאומית לאיפוק במתן שתן (ICS) כקימה לפחות פעם אחת במשך הלילה (או יותר) לצורך הטלת שתן.

בעיות שינה

Illu endocrine system heb.PNG
הבלוטות שמייצרות ומפרישות הורמונים אל מחזור הדם – ויקיפדיה.

הורמונים – המערכת האנדוקרינית –  בלוטות שמייצרות ומפרישות הורמונים אל מחזור הדם. ירידה בתפקוד בלוטת יתרת המוח (בשל הקטנת היכולת לייצר אסטרוגן). ירידה בתפקוד בלוטת התריס (מכונה גם בלוטת המגן) ויציאה מאיזון של בלוטת יוֹתֶרֶת הַכִּלְיָה (אדרנל)

הקורטיזול עולה – וכאבים בבית החזה וביד שמאל

לחץ נפשי הולך וגובר, אובדן סבלנות ופתיל קצר – תופעות של יתר קורטיזול

ירידה בתפקוד הכבד

מוות רוחניייאוש גדול ותחושת ריקנות גם בחילה נוכח העדר מימוש עצמי

היפוכונדריה, אבדן תיקווה לחיים טובים יותר. חש זקן, מוחלש, חולה. ומטפח סדרה של רגשות מקדימים (בדומה לדעה קדומה, שאין לה בסיס עובדתי, כך רגשות מקדימים מנהלים משברי חיים, פחדים וחרדות בהעדר בסיס עובדתי, או נוכח במציאות).

רכושני – מבסס את עתידו על מוצקי חומר, דירה, מכונית וחשבון בנק.

היתקעות בקריירה – עייפות, אבדן כושר המאמץ וכושר ההתמדה (הם שניים מכוחות הזכר שב"אני"). דרך חייו המדוממת גולשת במדרון חיי ההרגל שיצר, במקביל להתדרדרותם של התפקודים הביולוגים.

Longissimus - Wikipedia
השריר הארוך ביותר החזי – מקור האיור ויקיפדיה.

השריר הארוך ביותר החזי – longissimus thoracis פוגש בכול אשר ילך את חוסר היכולת – האימפוטנציה מככבת בחייו. מדד הטריגליצרידים עולה וגם השומן הבטני. השומן לופת את בטנו או את ישבנה וממלא את הגוף שדומם גם את הנפש שנבלמה בתסכול. חיי הנישואין נמאסו עליו, אין עם מי לדבר גם אין על מה לדבר והזמן הפנוי שמעבר לשעות העבודה מוצא אותו יושב בכורסא הגדולה והוא לא עושה כלום, בוהה בתוכניות המחזוריות של הטלוויזיה המסחרית, חסר מעש, נימנע מעשיה על-פי צרכיו הפנימיים – מכור לשעמום, למרירות הנולדת כל בקר מחדש. הוא מוטרד מגופו וממתין בחוסר מעש להתקף לב, למדידת לחץ הדם שיורה על לחץ דם – גבוהה, הוא לוקח תרופות להורדת לחץ הדם והמדדים מתחילים להצביע על נזקי התרופות. אלוהי השעמום משעבד אותו להרגל, הגב כואב לו והשריר הארוך מתכווץ לכאב. בין לבין הוא גם חרד שלא יתקוף את מוחו עם אירוע מוחי, במיוחד אם הוא שמע כי זה פגע כבר בחבר לעבודה המבוגר ממנו בשלוש שנים בלבד.

סינדרום דיוניסוס – התשה עצמית בעבודה, בהוללות ובכל דרך אפשרית

התפרצות של הומוסקסואליות

דמימת אתנהאבדן דרך, השכל הישר, התבונה, הגנה על הנבל, המלטות מעצה טובה ואבדן הדרך. דמימת אתנה תכריע אם ישיג בריאות ותהליכי החלמה, בהמשך הדרך, למשל אם יביא להחלמת הכליות שלו נושא מרכזי בעבודתי או יעדיף תרופות משתנות שמקדמות את הדיאליזה שתביא לאבדן איכות חייו. עוד על החלמת הכליות  במאמרי: "אילוף הכליות הסוררות" – כאן. ראו גם "התכנית לשיקום הכליות".

חשוב לדעת בכל גיל, בכל מצב אפשר לחנך את הנפש שלנו לפעול נכון, לפתח הרגלים מתאימים ולממש שאיפות.

המשך יבוא

מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 15

סופייה, מטיס והתבונה השלישית – או התפתחות האני גילאי 55-אצל הגברים ובגיל 58 אצל הנשים

שאיפתו לעצמאות כלכלית חוברת עד גיל 65 בערך לתאבה לעוצמה, לכוח. משעלה בידי האני להטמיע את ערכי הקריירה (כוח, מעמד, כסף והכרה בכישוריו) ולהפכם למודל חיקוי והערצה, שוב אין הוא צריך להיאבק בתוך עצמו למענם, ולכפות את שלטון כוחות הקריירה וקסמו של החומר: זהב, יהלומים ומבנים גדולים או גופו הוא עליו בכוח הפלצור או האלכוהול, סמים, ריגושים, יחסי מין, תזונה חולנית ורבת סוכר או מלח גם חלבון מהחי ושכנוע עצמי כדי שימשיך להיות משועבד לה מרצון.

האדם חזק מהשטן אם רצונו בכך – 

הוא מוטיב מוביל עד גילאי ה-60 בואך לגיל 70 ומי שמבחין בו בהכרה ברורה ובין בפועל ללא הכרה מובל על ידו בתוך סערות הקריירה שחלקן מלוות בוויתור חריף, עלבון והשפלת עצמו שלא לומר סילוק רצונותיו ורמיסת זמנו הפרטי וחירותו. נושא שנעשה ברור למדי עתה וכבר עלה והוזכר במאמרי "תקופת גיל – השנה החמש עשרה, השש עשרה והשבע עשרה 15-17"כאן.
בדיון על דון אלוארו מרוילאס (1772) אחת היצירות הגדולות בספרות הצרפתית.  ועל השטן שהוא האאוטסיידר הנצחי לחברת השווים (כאן). הנורמה השלטת הופנמה והחשש שדחף אותו במרחב הקרירה לתחרויות מול עצמו ורעיו לפתע פשוט הולך ונעלם, המשאלה ליוקרה מסתלקת – האני מחפש, בניגוד לרצונו, מעט מתחושות החרדה הישנה, שהרי חלק מרכזי מעולמו חרב והוא עוד רגע ימגר את השטן עד שהוא הולך ונכנס לתקופת החיים השנייה והמרתקת ביותר של חיי האדם (67 70 ואילך) בו הוא בוגר, גמיש וסובלני. כשהוא מתעורר בבוקר המחרת ליום הולדו ה – 50 האני נדהם תחילה לגלות שמרחב החשיבה הבשיל גם קיבולת החשש מה"אתה" משתנה. לפתע הוא נדהם שהוא בכלל חיי. ולאחר שהכיר בנוכחות חייו מתחיל לצמוח הכוח שנקשר באי-אלימה. גישה זו מנמיכה את תחושת החרדה וזוטי דברים, יכולת הקשבה תודעתית לדקויות, שלא הבחין בהן קודם לכן, יוצרות בנפשו נחשול חדש של אור חשיבתי – צבעו האופטימיות ותוכנו גמישות נפשית שעיקרה פתיחות ומוכנות לבאות. הסאושינט נולד במרחבו.    

הסאושינט, מיתראס, התודעה האפלטונית, דרך חיים חדשה

החשש מה"אתה" נעשית ללא-אלימה.  השנים חמישים עד חמישים ושש מיועדות להתפתחותה של תחושת ביטחון חדשה ובכוחה להעניק לאני יכולת לקבל יסוד חריג, מסתורי או להכיר בכך שלכוח הלא מוסרי מקום מאוד מרכזי בחיי האנושות. היכולת לשרוד משתנה ולא מובלת עוד, ויותר מכך לקראת שנות ה- 70, על ידי תחושת החרדה. הסאושינט הוא הכוח החדש. מערך רגשי ותפיסה חשיבתית שונה מכל מה שהאני הכיר עד כה במכלול חייו, ספריו, לימודיו או ניסיון חייו. חיי האני הם גלים שעולים ויורדים נוכח דיאלוג שבחלקו מאבק בין כוחות הישרדותו וכוחות ה"אתה" שמבקש ע"פ תפיסת החרה לגזול ממנו את מקומו.

בגיל 50 הוא בא אל פתחן של תובנות, ומסקנות חיים חדשות. האני נחשף ל"סדר חיים שניים". סדר חדש לגמרי בו השינויים מתרחשים ומתקבלים בסובלנות שטרם הכיר. זוטי דברים, הקשבה תודעתית לדקויות שלא הבחין בהן קודם לכן יוצרות בנפשו נחשול חדש של אור חשיבתי – צבעיו אופטימיית, פחד המוות נעלם בהדרגה ותוכנו הוא מתגמש בגמישות נפשית שעיקרה פתיחות ומוכנות לבאות כולל המוזרות ביותר. הסאושינט נולד במרחבו.  

המשך יבוא

סופייה, מטיס והתבונה השלישית נקשרת ומתחילה להתפתח בגיל 55 אצל הגברים ובגיל 58 אצל הנשים

בספרות הסוד העתיקה כוחות נפש אלו כבר מוזכרים ורומזים על כך שדובר בכוחות וידע הנחוץ לנפש כדי להגיע למחוזות הההבנה הגבוהים ביותר.

המשך יבוא

אם נשארו לך שאלות פתוחות אשמח לעזור,
להשיב לכל שאלה.

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


שמי Name:

טלפון phone:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:

איך אני יכול לעזור לך How can I help you:

אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

yaron@yaronmargolin.com
ירון מרגולין

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

מבוא לפסיכותרפיה מכלולית והוליסטית

הפסיכולוגיה הטיפולית וההוליסטית – תולדות הפסיכותרפיה

מגילת רות האלמנה שיצאה ממרחב הנוחות

יש פתרון כולל לבעיות הקשורות לדימוי עצמי, חוסר בטחון וערך עצמי נמוך – דופמין

חרדה

מעגל המוזר – התפתחות ה"אני" בשנה התשיעית לחייו

איך מורידים לחץ וחרדות באופן טבעי? התמודדות עם סטרס ולחץ נפשי

טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר

למה אני לא מצליח להתמיד – והסוכר

גמישות היא מצב נפשי – אתגר בזרימה ושינוי –  אני מבקש להתגמש

חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

על ההזנחה –

ניתוק רגשי – על הקורוציונה

די לכאב

ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.

התודעה השלילית

ביקורת מבזה

איך לצאת ממצבי תקיעות בחיים – שיטת שלוש השאלות בגובה העיניים

נמאס לי מהחיים מה עושים

על היכולת להשתקם, לקום מאבק הדרך ומכאב הפרידה

ריגוש רעיוני או התקווה והדופמין – יחשפו בפניך כל הסודות שבהתמכרות שבהמתנה – ריגוש, המתנה, תקוה ודופמין – המאמר כאן.

נשלח ב כללי

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*