תולדות המחול## נכתבו ברובן בידי מי שהתבוננו בגוף הרוקד מן הצד. לעיתים קרובות הם זיהו תנועה, צורה או סיפור – אך החמיצו את העיקר: החוקיות הגופנית והרגשית שמולידה את התנועה [מקור]. המבוא הזה מבקש לתקן עיוות היסטורי זה, ולהציע מבט אחר על המחול – לא כאמנות בימתית התלויה בתיאטרון או בעלילה, אלא כתחום ידע עצמאי, הנשען על חוקי התנועה, על התפתחות רגשית ועל מבנה פנימי, בדומה למוזיקה.

שורשי המחול כתחום ידע נעוצים עמוק בעת העתיקה [מקור]. כבר ב‑508 לפנה"ס, ביוון העתיקה, סביב חגיגות דיוניסוס, התרחש צעד מכריע: ריקודי פולחן חופשיים, קהילתיים ושיכורים, החלו להתארגן במסגרת מוסדרת. הופעתו של ה‑כוריגוס (choregos) – מי שתיאם, ארגן והוביל את קבוצות הרקדנים – מסמנת את ראשית המחשבה הכוריאוגרפית [מקור].

המחול עדיין היה פולחני, רווי רגש והתפרצות, אך לראשונה נוצר מבנה: במה עגולה, סדר, תחרות, ותחילתה של וירטואוזיות אישית. זהו רגע היסטורי שבו הגוף, הרגש והארגון נפגשים – יסוד שילווה את המחול לכל אורך דרכו [מקור1, מקור2, מקור3].

מן התיאטרון אל העצמאות האמנותית – המהפכה הרוסית

קפיצה היסטורית נוספת מתרחשת בראשית המאה ה‑20, בזרם הרוסי. מכתבו של מיכאיל פוקין מהווה הצהרה מכוננת: המחול איננו קישוט, איננו שירות לעלילה או לתיאטרון – אלא אמנות עצמאית [מקור]. מהלך זה דומה לתפקידו של סליירי באופרה, כאסתטיקן שחתר לעצמאות המדיום, גם אם לא היה המלחין הדגול בדורו.

הרוסים חוללו שינוי כפול: הם העבירו את מרכז המחול הסולני אל הגבר, בניגוד למסורת הצרפתית שהעמידה במרכזה את האישה, ובו בזמן חיפשו הגדרה חדשה למחול כתחום ביטוי רגשי עצמאי. לא סיפור, לא עלילה, לא תלבושלת… – אלא התפתחות רגשית, כפי שהיא מתקיימת בסימפוניה או בקונצ'רטו, נושא שעולה ומשתקף במכתב חמש העקרונות' 'The Five Principles' של מיכאל פוקין כיסוד האסתטיקה המחולית [מקור], והוכחה להבדלי המבט של אדם שבא מבפנים מול המתבונן מבחוץ [מקור].

המחול כידע גופני – בין מראית עין להבנה

ריקודים רבים כונו בשמות שנולדו מהתרשמות חיצונית ולא מהבנה פנימית. כך למשל ריקודי בטן, בדומה לסמבה הברזילאית, נתפסים כריקודי אגן ובטן, בעוד שבפועל התנועה נולדת מניעות הברכיים, והאגן והבטן הם תוצאה – לא מקור התנועה. זוהי דוגמה מובהקת לפער בין ראייה חיצונית של תנועה לבין הבנת המנגנון הגופני שמייצר אותה ומכונה "שימי" בקרב מורי הריקוד.

הבחנה זו איננה טכנית בלבד. היא מצביעה על צורך מהותי: להבין את המחול מבפנים – מתוך הגוף הרוקד, ולא מתוך שיח חיצוני, תיאטרוני או סיפורי.

⭐ 1. איטליה – בירת הרנסנס והשפעה אירופאית כוללת

איטליה של הרנסנס לא הייתה רק מקור הבלט והמחול שהעניק את הבסיס לאמנות הריקוד המודרנית — היא גם מרכז תרבותי שחילק את רעיונותיו לכל רחבי אירופה [מקור1, מקור2, מקור3]. בתקופה זו החלה ההתענינות ברגשות, בדמות האישה שמעוררת אהבה בגבר (פטררקא) התפתחות המחול ממחול למען האל לריקוד למען ההנאה, חיזור והתרגשות – התנועה הריקודית החלה להתפתח ועברה מצורות עממיות וריקודי חצר לאמנות בימתית יותר, שמאוחר יותר הולידו את הבלט ואת הסגנונות האירופאים המפורסים [מקור1, מקור2].

הרנסנס האיטלקי ## הוליד מרכז תרבותי תוסס, חושב וסקרן לנפש האדם וליכולותי. זה היה פולחן לחילוניות, שיחרור משיעבוד לכהונה הדתית, והבלט בצורותיו החצרניות (הנקראות באלי או באלטי) היו חלק מהתנועה הכללית. מחול , שהשפיע על אירופה דרך דמויות כמו קתרין דה מדיצ'י, ובמקביל טיפח אמנות, מדע והומניזם שהגדירו את התקופה והתפשטו ברחבי העולם [מקור]. ממופעי החצר האיטלקיים הללו, התפתח המחול בחצרות החילוניות לצורת האמנות המקצועית שאנו מכירים כיום, כאשר חצרות צרפת ליטשו אותו לפני שהפך לאמנות פרפורמנס עולמית או לבידור מרשים של קבוצות גדולות של רקדנים הפועלים יחד כבמצעד צבאי ומחפשים לשוב אל החיים תחת שליט חזק ושיעבוד לכוחו [מקור1, מקור2].

⭐מעבר לצרפת 🇫🇷– גלגול הבלט כדיסציפלינה מקצועית

הציר החשוב ביותר במעבר מאיטליה לשאר אירופה הוא צרפת:

הבלט עצמו אמנם צמח בחצרות האיטלקיות של הרנסנס אבל הודבק לצרפת, בעיקר תחת השפעתה של קטרין דה מדיצ’י, שביקשה להביא את המחול המפותח מאיטליה לחצר המלכותית בפריז [מקור].

הבאלט התפתח בצרפת בעזרת פעילותם של בוז'וייה וקתרין דה מדיצ'י שהיתה מאוחר יותר למלכת צרפת. הריקודים היו מוכרים לה מבית משפחתה – מדיצ'י שבאיטליה. בפריז הוא התפתח ל'באלט דה קור' (ריקוד החצר -דה קור, אבל העיקר בו היה ה"לב". החצר בצרפת הייתה ריכוזית ולב ליבם של האירועים החשובים יתכן שבשל כך קמה לבאלט כאן – "ליבה" כלומר  – בלט שסבב סביב רעיון אחד מרכזי). בהמשך ריקוד החצר שהכיל רעיון מרכזי (ליבה) התפתח ל'באלט האופי' ובהמשך ה'באלט הרומנטי', בורנונביל (שפעל בדנמרק) ובסופו של דבר מריוס פטיפה העביר את המשך התפתחותו של הריקוד הזה לרוסיה. והניח את התשתית למחול הבלת תלוי והעצמאי [מקור1, מקור2, מקור3]

היצירה הסמלית Ballet Comique de la Reine (1581) בפאריס נחשבת לאחד האירועים המכוננים שיצרו את סגנון הבלט כחוויה אמנותית שלמה.

בצרפת, תחת לואי ה-14, שבתמונה למעלה, התגבשה מערכת מקצועית של בית ספר למחול, כללים כרונולוגיים, ומסגרות ביצוע תקניות — דבר שלא היה נפוץ באותה צורה קודם [מקור1, מקור2, מקור3].

הכוריאוגרף בוז'וייה דה באלצר## – ?155 Beaujoyeulx Balthasar de במקור בלגיוז'וסו Baldassare di Belgiojoso היה כוריאוגרף הבית של חצר המלוכה הצרפתית ומייסד מחול החצר – לימים 'באלט דה קור (מחול החצר או מחול הליבה ).

בוז'ויה נולד באטליה והתחיל את הקרירה שלו ככנר וכמלחין. לפריז הוא הגיע ב – 1555 עם קבוצת כנרים. עד מהרה הוא גילה כישורים יוצאי דופן בתחום הריקוד ופיתח קרירה מטאורית של כוריאוגרף (באלט מאסטר) [מקור]. בוז'וייה היה מי שפיתח בעזרת כישרי חצר וכישרון למחול את הריקוד לממדיו המרשימים שמוכרים כיום. תחילה הוא השתתף בריקוד paradis du Defense 'מגיני גן העדן' (1572) ואחר כך יצר את 'באלט השגרירים הפולנים' Polonais Ballet aux ambassadeurs" (אוגוסט 1573) הפקה רבת רושם בארמון טיולרי המפואר – בפריז. באלט זה הועלה בפני דיפלומטים פולנים רבים ומכאן שמו. הוא הוצג לכבוד בחירתו של הנרי ה – 3 (בנה של קתרין דה מדיצ'י) למלך פולין, כחלק מטקס נינשואיו למרגרט דה לה ריין.

פרסומו העיקרי של בוז'וייה נבע מהפקת הבאלט שיצר ב – 15 לאוקטובר 1581, 'באלט קומיק דה לה ריין' "Reine la de Comique Ballet" שהיה באלט מהפכני וראשון המחולות מסוג 'באלט דה קור' (בצרפתית חצר הוא שהיה למחול הליבה, מחול שמרכז את אירועיו סביב נושא מרכזי – לימים – רעיון ועיצוב רעיון למחול).

העתיק המחולי לא מוצג כרקע אקזוטי אלא כיסוד מבני
יוון, דיוניסוס והכוריגוס אינם “פרה-היסטוריה של המחול”, אלא רגע שבו לראשונה רגש, גוף וארגון נפגשים ואף מגיעים לאקסטזה. המהפכה המודרנית ממשיכה אותו עד לנתק בהשפעות פוליטיות ודתיות ↓, אבל הרוח האנושית קשורה בריקוד ← שבה וחוזרת לידיעה עתיקה, עם תודעה.
הקו הרגשי רציף – אך משתנה באיכותו: פולחן וחיבור לאל← מחול עממי ← חיבור לקבוצה, חיזור ← מחולות חצר, חיזור, הנאה, חיזור ← מחול כחלק מתיאטרון – שיעבוד לליברט ← עצמאות אמנותית (ג'יזל – 4 מחולות היחיד לאישה מאת ז'יל-ז'וזף פרו, הברבור הגווע של פוקין, אחה"צ של ניז'ינסקי) ← תחביר מחולי.
הרגש תמיד היה שם, אבל רק לקראת סוף המאה העשרים הוא מקבל גם כללים, גם שפה, והגדרה של אמנות עצמאית הנשענת על תנועה- תנועה של שינוי רגשי ותנועה של מעבר ממקום למקום ותנועה יחסית – כלומר חיפוש אחר "אנרגיה קינטית, בשיא העוצמה שמתפתחת בקופסא, למשל על הבמה, "התופת'' "מחולות בני-ברית 'דוד' '' של עירוני-מרגולין. אבל תחילה לקחו הרקדנים גם אחריות אמנותית מלאה: קרלוטה גריזי  (Carlotta Grisi (נולדה בשם Caronne Adele Josephine Marie Grisi);‏ עבורה חיבר פרו את 4 תפקידי היחיד של ג'זל.

אנא פבלובה – עבורה חיבר פוקין את הברבור הגווע.

ואסלב ניז'ינסקי – "פטרושקה" של איגור סטרווינסקי, רוח הורד של קרל מריה פון ובר ושחרזאדה של רימסקי קורסקוב

מבט על ראשית הכוריאוגרפיה

במאמר “כוריגוס (choregos) – הכוריאוגרף הראשון מלך השיכורים [מקור]” מתואר אירוע חשוב מאוד משנת 508 לפני הספירה ביוון העתיקה:
כשהמחול היה עדיין הילולה פולחנית, חלק ממחזורי חגיגות לדיוניסוס, קבוצות רקדנים—שכונו תחילה רקדנים של תהלוכות שיכורים—החלו לארגן ריקוד מסודר על במה עגולה [מקור].
העובדה שאדם מוכר בשם כוריגוס (choregos) נבחר לארגן ולהוביל את התנועה הזו, וקבוצות רקדנים הופיעו בתחרויות מסודרות, מסמנת את רגע המפנה שבו המחול החל לצאת מתוך פולחן אורגני אל מסגרת מוסדרת, אמנותית ובעלת חוקים.
israeldance.org
במקור זה ניתן לראות כמה נקודות מפתח שמתכתבות יפה עם ההבחנות העכשוויות שלנו:
🟡 מחול כפולחן אנושי
המחול של דיוניסוס לא היה תיאטרון במובן מאוחר של עלילה ודמות — אלא אירוע קהילתי, ריגושי ופולחני שבו הגוף והאדם היו בשיא הפעולה שלהם מול קהילתם.
israeldance.org
🟡 סוליות ורקדן יחיד
לאט־לאט, הרקדנים החלו להופיע כנציגי קבוצות, וזו כבר התחלה של וירטואוזיות אישית — מעין “אסכולת נפש היחיד בגוף נע ע"פ תחתיביו” ראשונית של מחול.
israeldance.org
🟡 הופעת “כוריאוגרף#” — כמי שמארגן ולא רק מבצע
המילה chorēgos קשורה לשורש יווני שמשמעותו הקשור לכתיבה, ארגון ותיאום — למעשה ליצירת סדר מתוך פוטנציאל תנועתי שהיה קודם מפולחני, חופשי ופראי [מקור]. נושא ארגון הרגש והובלתו ליעדים "תרבותיים" מושפע ככל הנראה ממה שצמח והיה "תורת הנפש'' של אפלטון אשר שורשיה ככל הנראה עמוקים בתרבות יוון העתיקה.

המחול הגרמני

המחול הגרמני לא עבר דרך “קו ההמשכיות” האיטלקי–צרפתי–רוסי, שנקשר במחול הבלתי-תלוי ובאמנות הריקוד כאמנות עצמאית, חילונית וחופשית בה הרקדן אמן מרכזי ואחראי לריקוד, אלא נולד כמעט כהתפרצות מקבילה, ממקורות אחרים לגמרי. לכן גם קשה “למצוא לו אבא”.

1. למה גרמניה שונה מלכתחילה

בניגוד ל:

איטליה וצרפת – חצרות חילוניות, אסתטיקה של ייצוג, שליטה, צורה ואדם במרכזה.

ספרד – היא עולם של מחול שנשאר קשור לדת, לקהילה, לקצב ולמסורת סגורה של פולחן וציות.

גרמניה היא:

לא מדינה מאוחדת (עד המאה ה־19) ללא חצר מרכזית דומיננטית אחת עם מתח עמוק בין גוף ↔ רוח, חטא ↔ גאולה לכן המחול לא מתפתח שם כטכניקה, אלא כעמדה נפשית, ביטוי של היחיד דומה יותר למתרחש בספרד.

2. הרפורמציה: הגוף כבעיה, לא כקישוט

המהלך המכריע הראשון הוא הרפורמציה הפרוטסטנטית (לותר, מאה 16).

בגרמניה מתרחש דבר פרדוקסלי:

מצד אחד:

👈חשד עמוק כלפי הגוף, הריקוד, התיאטרון.

מצד שני:

הפנמה רגשית עצומה – האדם לבד מול👈 אלוהיו.

הגוף לא נעלם —הוא נכלא בפנים.

זה יסוד דרמטי שמשתקף גם במחול הספרדי:

הרגש לא יוצא בפולחן קהילתי (כמו ביוון העתיקה), ולא מתעצב כאסתטיקה חצרונית (כמו בצרפת), אלא נאגר, נלחץ, מתעוות.

3. מסורת עממית שלא נכנסה לארמון

בגרמניה התקיימו: ריקודי עם תוססים

מחולות מעגל – כלומר אין נובלה של יחיד. מנגנון גופני-חברתי לוויסות רגשי וקיומי.

ריקודים עונתיים, כפריים, בכולם האגן והגו “נגררים” אחרי הברכיים, ההנעה באה מהריצפה, כיפוף ברכיים שלא מנענע את האגן. אין הבעה אישית – יש הדהוד גופני קולקטיבי.

אבל בניגוד לאיטליה ובניגוד לספרד: ❌ הם לא עברו סובלימציה חצרונית❌ לא נכתבו כשפה גבוהה❌ לא הפכו לבלט, הם נשארו “נמוכים”, גופניים, לא־ממוסדים.

וכאן נוצר הפער:

אין רצף בין מחול העם לבין מחול האמנות.

4. המאה ה־19: הרומנטיקה הגרמנית – מולידה תנועה חדשה והיא הזרע האמיתי להתרחשות המחולית.

כאן, לדעתי, מתחיל באמת המחול הגרמני — לא כריקוד, אלא כתפיסה.

הרומנטיקה הגרמנית (שילר, גתה, נובאליס) מעלה רעיון חדש:

האמנות אינה ייצוג. היא ביטוי של פנימיות.

ה־Ausdruckstanz הגוף הופך: לכלי של אמת. מחול ההבעה.

למקום שבו הנפש נחשפת והמחשבה מתגלה, לא מתחפשת והרגשות לא ננעלים בתוך הגוף – אין איפוק. אבל עדיין – אין התפרצות של יחיד הרעיון פילוסופי, מרגש, אבל עדיין לא מוליד פעולה. הגוף עצמו עוד לא יודע מה לעשות עם ההתרגשות שהרעיון יוצר.

5. תחילת המאה ה־20: התפרצות מאוחרת אך מלאת התלהבות, לא ניתנת לריסון לפעמים היא אפילו קיצונית

המחול הגרמני נולד, כהתפרצות הר געש הוא לא הגיע לגרמניה בהדרגה.

הוא התפרץ.

גורמים מצטברים מובילים את התרגדותו של האדם:

תיעוש אגרסיבי ניכור עירוני,

קריסת אמון בדת, ובקיסרות.

השפעת הפסיכואנליזה,

מלחמת עולם מתקרבת…

ואז מופיע ה־Ausdruckstanz (מחול ההבעה, ויש שכינו אותו בהמשך – ריקוד אקספרסיוניסטי לכאורה בהשפעת הציור הצרפתי, הוא ריקוד שבו הביטוי האישי ולפעמים העיבוד של רגשות באמצעות תנועת גוף, הרמת יד, הוא מרכיב חיוני). משהצליחו לדייק בתנועת הגוף ולצרוב בה את הרגש היה לריקוד אמנותי. גיבורי תנועת המחול האמנותית הזו והמחול החדשה דאז, היו הנס ברנדנבורג ופריץ בוהמה (Hans Brandenburg ו- Fritz Böhme ), הם לא השתמשו בכינוי "אימפרסיוניסטי" בעצמם. לדברי ברנדנבורג [מקור] אשר מהדדים עם הפתיח על נושא המחול, הלא רקדנים המשיכו ע"פ ראות עיניהם, השגויה, אזכורים למונחים סגנוניים היסטוריים של אמנות עכשווית כמו "אימפרסיוניסטי" ו"ריקוד אקספרסיוניסטי" היו "מילות מפתח חסרות תועלת" להבחנה בין בלט לריקוד אמנותי מודרני. המונח "ריקוד אקספרסיוניסטי##" מקורו לא כהמשך למחול הצרפתי – אלא כביטוי פילוסופי עמוק של ההתרשמות האישית מהדרישה ל"חופש" – שם.

עוד אציין כי בספרו של רודולף בודה *התעמלות אקספרסיוניסטית* (Rudolf Bodes Buch Ausdrucksgymnastik 1922 מינכן, גרמניה [מקור]). בודה ציטט את לודוויג קלאגס (Ludwig Klages), שיצירתו *תנועה אקספרסיוניסטית וכוח יצירתי: יסודות מדע ההבעה* פורסמה במהדורה מורחבת בשנת 1921. למרות שלא השתמש זה במונח "התעמלות הבעה", ג'נביב סטבינס כבר לימדה אותו בארה"ב מאז 1885, בהתבסס על "מערכת ההבעה" של המורה הצרפתי, יליד פריז פרנסואה דלסארט (François Delsarte. ). השפעת תורתו של דלסארטה על רקדנים בולטים כמו איזדורה דאנקן, רודולף פון לאבאן, וטד שון מייסד המחול בארה"ב, תוארה על ידם בפרסומים שלהם (1935) והולידה את החיבור לכאורה עם צרפת (בשל מחבר ספר שנולד בצרפת), והוא נכון מבחינה גיאורפית, ומתאים לכותבי ההיסטוריה של המחול מבחוץ, אבל הוא לחלוטין שגוי – הברבור הגווע מאת פוקין, למשל, הוא ראשית המחול הבלתי תלוי, צוטט שם כדוגמה למחול אקספרסיוניסטי [מקור1- ]. קשה להבין על מה חוקרי מחול מבחוץ מסתכלים כשהם רואים את העבודה של פוקין והראלד קרויצברג, או לואי פולר מנענעת הצעיפים זהות רעיונית. מכל מקום היוצרים החדשים שהוזכרו כולל טד שון, איזודורה דונקאן, לואי פולר (Loïe Fuller), אפילו מארי סאל ( Marie Sallé) שרקדה במאה ה- 18, בוודאי Mary Wigman, ומורותיה מוינה של ירדנה כהן כלת פרס ישראל למחול – גרטרוד בודנויזר והאחיות ויזנטל כולם שייכים לאותה אסקולה Anordnung Nr. 48 des Präsidenten der Reichstheaterkammer betreffend Prüfungsordnung für Tänzer und Lehrer des künstlerischen Tanzes. In: Singchor und Tanz, H. 7/8, 1935, Amtl. Beilage; auch in: Der Tanz, September 1935, S. 8 f. מקור2 שהתפתחה בגרמניה תחת החיפוש אחר דרכי ההבעה.

יחד עם זאת, לא כל האנשים והיצירות של המחול המודרני בגרמניה של אותם זמנים שייכים באופן עקרוני למחול האקספרסיוניסטי. בפרט לא כמו האלו של לסקה גרט או הבלט הטריאדי (Valeska Gert, Triadische Ballett), אלו בהחלט אינם נחשבים למחול אקספרסיוניסטי.

6. למה הביטוי האישי, ולמה עד קרויצברג בגרמניה:

אין “גוף אידיאלי”

אין היררכיה חצרונית

אין חובה לחנופה לקהל

יש:

אדם בודד

גוף סובל רגש דוחק החוצה

לכן אצל:

מרי ויגמן, לאבן, וקרויצברג המחול הוא:

לא סיפור,

לא ייצוג

לא טקס

אלא:

וידוי גופני

קרויצברג שכבש את ארה"ב במסע הופעותיו מביא את התהליך הזה לשיא: הגוף כזירה של קונפליקט נפשי [מקור -Harald Kreutzberg". Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica Online. Encyclopædia Britannica Inc., 2012. Web. ].

אבל – כשהמחול הזה סחף את ארה"ב ועם חזרתה של ירדנה כהן, ועלייתה לארץ של גרטרוד קראוס הוא כבש גם בצדק את ישראל החלוצית, הנועזת הסוגדת ליכולת הפרט – ❗ אבל המחול הזה, הגם שהיה רב עוצמה נשאר לעיתים חסר תחביר❗ עוצמתי, אך לא תמיד בנוי ועוד פחות היה בו מ"התעמלות המחול"

https://www.facebook.com/share/v/1AZUH9LZQP/

שייל וגמן Shale Wagman:

7. החוליה החסרה שחיבחרה באמצעות מיכאיל פוקין הובילה אל הנקודה הקריטית:

המחול הגרמני ידע רגש,

ידע התפרצות,

אבל לא ידע לכתוב אותה כשפה מלאה. נושא החלפת הרגשות היה מסובך עד בלתי אפשרי, אלא אם נשען על סיפור.

החיבור שנעשה בישראל אצל: נפתלי עירוני וניסיונותיו של לבן לרשום את החוויה היו חשובים להבנת הבעיה, אבל לא פתרו אותה.

עירוני בהשראת תורת היחסות ו"משל הרכבות" של אלברט איינשטיין שמככב בה, לאחר הופעת המחול של ירון מרגולין בתל-אביב עם "זמן נשכח-תל-עדשים" הבין שיש לו עם מי לשוחח בעניין.

:לקיחת העוצמה הרגשית הגרמנית שהגיעה אל מרגולין, כאל גראהם מבית היוצר של המחול הגרמני חיבורה למבנה, כך נולד התחביר המחולי. חוקיות שמבוססת על חוקי התנועה של הטבע מתוך מבט עמוק על האמנות הרגשית הראשונה – המוזיקה. אופן חשיבה מבני, שבו הרגש מתפתח כמו מוטיב מוזיקלי, שיאים, התפרצויות, רצטטיב, דימינואנדו והאצות, הגדלה, הקטנה, והאטה…

כלומר: לא חזרה לבלט

ולא הישארות בפולחן

אלא יצירת אמנות תנועה עצמאית בה הרגש פורץ ודועך, ומשתנה. מרחב של תנועה שנולד ומשתנה שוב, וזורם לרגש חדש.

המחול בסין## – מן הטקס הקיסרי אל האמנות הגבוהה

תולדות הריקוד בסין / Dance History of China## התפרסם לראשונה באתר המחול IsraelDance [מקור]. כאן הכותב חסר ניסיון והכתיבה נוצרת כנהוג מהתבוננות מהצד, ותהיה חסרה ולא תוכל להיכנס לתהליך התהוות אמיתי של המחול בסין.

המחול בסין מאוד קדום ואחד העתיקים בעולם. מיוחד הרצף בו. כבר בתקופת שושלת האן, נוכח בסין מופע מקיף המשלב אקרובטיקה, ריקוד ומוזיקה [מקור]. כלומר יכולת הביטוי הגופני, הרקדן הוירטואז הופיע בסין מאות שנים לפני גדולי הרקדנים במערב.

סין הקדימה פעמים רבות את אירופה, וכן אירן – פרס, היא תרבות עתיקה בה הריקוד היה חלק מהחיים היומיומיים כבר אלפי שנים והמחול הסיני המקצועי (ה"אקדמיה " – מתחיל בתקופת שושלת ג’ואו (Zhou) בערך במאה ה-11 לפני הספירה – סביב , .1046 לפנה״ס

המחקר ההיסטורי מציין כי כבר בתקופת שושלת ז’ואו (1046–256 לפנה״ס) הופיעו אמני שירה וריקוד בחצר הקיסרית כחלק ממערכת מוסיקלית-טקסית רחבה [מקור].
הדבר מופיע גם במקורות כלליים על האמנויות בביצועי חצר, שבהם שירה וריקוד משולבים בתוך פעילויות טקסיות של שלטון וטקס [מקור].

תחילה הריקוד האמנותי בסין התפתח מפעילויות הקרבה וטקסים דתיים עתיקים, במיוחד טקסי כישוף לעבודת אלים ולגירוש רוחות רעות ושדים איומים [מקור]. מאוחר יותר, מוזיקה וריקוד חברו והפכו לצורת מופע בעלת פונקציות בידוריות וחינוכיות כאחד. הדרמה הסינית ראתה את הופעתם של "מאה המחזות" (百戏) בתקופת שושלת האן, מופע מקיף המשלב אקרובטיקה, ריקוד ומוזיקה. בשושלת טאנג, הקמת גן האפרסים (梨園, לביסוס אמנות הבמה כביטוי מקצועי ממנו צמחה להקת התיאטרון הקיסרי. שושלת סונג הייתה עדה לתרבות תיאטרלית דו-מסלולית, עם פריחת הופעות פופולריות ששחפו קהל רחב ומחולות חצר כאחד. שושלת יואן הייתה תור הזהב של הדרמה הסינית, עם הופעתה של יואן זאג'ו (元杂剧, ז'אנר תיאטרלי עתיק), שייצגה את בגרותה של אמנות התיאטרון הסינית [מקור1, מקור2]. דרמות אלו היו ברובן ריאליסטיות, זהו מחול תיאטרון שסבב סביב נושאים של אהבה, נאמנות וצדק, והעביר מחשבות ורגשות דרך התנועות הפיזיות והשירה של הדמויות.

לא מתוך במה ציבורית קם המחול בסין, אלא מתוך טקס, שלטון, וסדר קוסמי. בניגוד לאירופה, שבה המחול עבר בהדרגה מן הכפר אל החצר ומשם לבמה, בסין המחול האמנותי נולד בראש ובראשונה בלב הממסד הקיסרי אבל בשונה משהתרחש בצרפת, הקיסר לא היה בו הרקדן הראשי [מקור].

לתרבות הריקוד של האומה הסינית היסטוריה ארוכה ועשירה המשתרעת על פני חמשת אלפים שנה [מקור]. הממצאים, הציורים, והטקסטים המתעדים את התפתחות הריקוד הסיני מצביעים על רציפות, דבר נדיר בהיסטוריה התרבותית העולמית בכלל ובמחול בפרט. גילוי אגן חרס ניאוליתי עם דוגמאות ריקוד המתוארכות לחמשת אלפים עד ששת אלפים שנה חושף לעולם את התצורות המסודרות של ריקודים בראשיתיים ואת מאפייני הבידור הקבוצתי ורומז על מחול בקרב אנשי העם הפשוט [מקור].

שושלת שאנג (1600-1046 לפנה"ס) הייתה עידן של עבדים תיאוקרטיים,  שיטת ממשל שבה לאל, חוקיו ונציגיו תפקיד מרכזי. מספר רב של כתובות על שריונות צבים ועצמות בעלי חיים, שנחשפו בחורבות יין באניאנג, הנאן, הן ארכיונים המתעדים פעילויות דתיות. בין הכתובות הללו נמצאים תיעודים של ריקוד. אלו התיעודים המתועדים המוקדמים ביותר בהיסטוריה של הריקוד הסיני. בתקופה זו, הריקוד עבר מצורת בידור עצמי ופעילות ארצית לאמנות הבמה, והרקדנים המקצועיים הראשונים – עבדים מוזיקליים וריקודיים – הופיעו לראשונה בציבור [מקור].

המאמר בעבודה

המשך יבוא

ירון מרגולין

נשארו לך שאלות?

אשמח להשיב על כל שאלה 

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד, השתמשו באמצעים שלפניכם.

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

מאמרים אחרונים

• האסכולה הונציאנית (ציור) חלק א' מאת ירון מרגולין
• תורת הנפש של אפלטון – גיבור הרוח האנושית חלק2.
• תורת הנפש של אפלטון – הידיעה חלק3
• שפינוזה כממשיך דרכו של אפלטון – תורת הנפש חלק4
• האני הגמיש-לנפתלי עירוני
• לחלק ראשון של –ימי הסנאל שלי –ימי הסנאל שלי – להתגבר על אוטיזם.
• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 1
• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2
• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 3
• הרופאים הגדולים בהיסטוריה
• אלקמאון מקרוטון (Alcmaeon of Croton) – חוקר המוח ומערכת העצבים הראשון בהיסטוריה
• פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי
• פיטר דה הוך – גאון ומוביל דרך
• השבועה ההיפוקרטית – העדויות על קשרים פיננסיים של רופאים עם תעשיית התרופות, הולכות ורבות, האם השבועה מופרת כיום?
• פייר בושאן – האיש שהציל את חגיגת הנישואין של לואי ה-14 מאת ירון מרגולין
• ולנטין דה בולון צייר גאון – ירון מרגלין בפתח התערוכה בפריז של ולנטין דה בולון
• אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון
• ברתולומאיוס שפרנגר
• תודעה שלילית – צל על המחשבה
• Negative Consciousness – A Shadow over Thought
• תזונה: צוואת הרפואה הקדומה שהוזנחה
• על ההחלמה – למה הגוף לא מחלים — וכיצד להחזיר לו את היכולת הטבעית לעשות זאת
• ד"ר בינה מלאכותית – AI קובע. מה קורה באמת כשדוקטור AI – כשמכונה נותנת מרשם❓
• 8 חסרים תזונתיים שכיחים
• השבועה ההיפוקרטית – העדויות על קשרים פיננסיים של רופאים עם תעשיית התרופות, הולכות ורבות, האם השבועה מופרת כיום?
• בדיקת CrCl – מדד הפינוי האמיתי של הכליות
• חקר המשמעות של 20 חומצות האמינו בסינתזת חלבון
• אילוף הכליות הסוררות
• מכתב תודה ממחלימת כליות בתוך ארבעה חודשים
• ירידה בתפקוד הכליות – מה לעשות?
•  מוכרחים להתחיל בדיאליזה טרם נבחנה רמתו של גורם צמיחה פיברובלסט 23
• איך לא להגיע לדיאליזה
• בשר, כליות וזרימת דם מואצת: כיצד תזונה מהחי פוגעת במערכת הסינון של הגוף
• הגוף כמעבדה: ריפוי תאי באמצעות ידע, תודעה מדויקת וממוקדת בצרכים הפיזיים שהגוף דורש להחלמתו