סיפורם המרתק של בני שבט הינאומאמי והסוד הפיזיולוגי המדהים של כליות הגמל, שמסביר כיצד מערכת הישרדות פראית הופכת לקטלנית בעולם המודרני נוכח הארוע האבולוציוני של אי-ספיקת לב ותפקוד הכליות/ ירון מרגולין


שומר המלח שהפך לאויב: הפרדוקס האבולוציוני של אי-ספיקת לב ותפקוד הכליות

הסוד הפיזיולוגי המדהים של כליות הגמל, שמסביר בדיוק כיצד מערכת הישרדות פראית הופכת לקטלנית בעולם המודרני

מאת: ירון מרגולין

גתה, שהיה לא רק משורר אלא גם חוקר טבע ואנטומיה דגול, החזיק בתפיסה הוליסטית לפיה אי אפשר להבין את החלקים מבלי להבין את השלם – מה שמסתנכרן בצורה מושלמת עם רפואת רשתות, המבשרת של רפואת העתיד.

גם לאחר עשרות שנים של עיסוק מעמיק בגוף האדם ובמורכבותו, קל לחוש לעיתים קרובות לאור קביעתו האלמותית של יוהאן וולפגנג פון גתה:
"הדבר הקשה ביותר, שנראה לנו הקל ביותר, הוא לראות בעינינו את מה שנמצא ממש לנגד עינינו."

ברפואת הרשתות, האמת הפיזיולוגית הזו מקבלת משנה תוקף. ככל שאנו מעמיקים בקשרים הבין-מערכתיים, מתברר לנו עד כמה התפיסות הרפואיות המקובלות מפספסות את מה שנמצא ממש מול העיניים, ומסתפקות רק בקצה הקרחון. אחת הדוגמאות המרתקות – והטרגיות – ביותר לכך היא המפגש שבין הלב, הכליות, וההורמון שנועד להיות שומר הראש הקדום שלנו: האלדוסטרון.

(הציטוט לקוח מתוך חיבורו המדעי של גתה ומבטא את ה"שטח המת" זה שגורם לרופאים להסתכל על בדיקת המעבדה, ולפספס את התמונה הכוללת).

כדי להבין באמת מחלות מורכבות כמו אי-ספיקת לב (Heart Failure), עלינו לצאת מהתפיסה המכניסטית הצרה ולצלול אל "האוקיינוס הבלתי נודע" של האבולוציה והפיזיולוגיה המשולבת [מקור1, מקור2].


הגוף כמערכת ויסות עתיקה בעולם של שפע

הגוף אינו "יודע" מהי תזונה מערבית, והוא אינו מכיר את המושג "מלחייה". הוא מגיב אך ורק לאותות הישרדותיים עתיקים. במשך מיליוני שנים, אבותינו חיו על מזון צמחי טבעי – עשיר באשלגן ודל מאוד בנתרן (מלח). נתרן היה משאב נדיר ויקר מפז, חיוני לשמירה על נפח הדם ולחץ הדם.

כדי שלא לאבד אף גרגר מהאוצר הזה, פיתח הגוף את מערכת ה-RAAS (רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון). בראש המערכת הזו עומד האלדוסטרון – הורמון שהגדרתו הרפואית השטחית היא "הורמון המעלה לחץ דם", אך תפקידו העמוק והפילוסופי הוא להיות "שומר האוצר הזעיר".

האלדוסטרון מורה לכליות בפקודה חד-משמעית: 'שמרו על הנתרן – החזירו אותו לדם, והפרישו אשלגן במקומו' [מקור].

במדבר הגדול של החיים, כמו שמתרחש בגופו של הגמל ויותר נכון, בכליותיו, נושא שידובר בו בהמשך, ההישרדות שייכת דווקא למי שיודע לשמור על הזעיר ביותר כאוצר.
האלדוסטרון, במובן זה, אינו רק הורמון – הוא שומר נאמן. ומי שמזכיר לנו שוב ושוב כי:

החיים אינם מתקיימים בכמות, אלא במרחב הנאמנות.

לא בשפע, אלא במה שאנו בוחרים לשמור עליו.


המלכודת: כששומר הראש הופך לתליין (מעשה יוספוס פלביוס)

הטרגדיה המודרנית מתחילה כאשר המנגנון ההישרדותי הזה פועל בסביבה הפוכה לחלוטין – עולם רווי נתרן ומזון מעובד. אך השיא של הפרדוקס הפיזיולוגי מתפרץ במצב של אי-ספיקת לב (HF), דרך תופעה רפואית המכונה "התסמונת הקרדיו-כלייתית" (Cardiorenal Syndrome).

כאשר הלב נחלש ↓ ואינו מסוגל להזרים דם ביעילות, האיבר הראשון ש"מרגיש" זאת הוא הכליה.

👈 בשל הירידה בזרימת הדם (Decreased Perfusion), הכליות מפרשות את המצב בצורה מוטעית לחלוטין 🫣: הן בטוחות שהגוף נמצא במצב של סכנת חיים – התייבשות קיצונית או דימום מסיבי, כלומר מחסור חמור בנוזלים ובנתרן. [מקור]

בתגובה, ה"שומר הנאמן" – אלדוסטרון – נכנס לפעולת חירום מוגברת ↑ [מקור].

הוא פוקד על הכליות לספוח בחזרה נתרן ומים בכל מחיר [מקור].

כאן מתרחש מקרה המזכיר את החלבון הדו-קוטבי המרתק CIRBP, המתפקד בשגרה כמגן "בתוך החומות" של גרעין התא, אך תחת חנק ומצור מטבולי עושה מעשה יוספוס פלביוס ביודפת – בורח החוצה אל זרם הדם, מחליף צד והופך לחומר חבלה דלקתי ומאיץ פיברוזיס חונק [מקור].

זהו מעגל קסמים (Vicious Cycle) הרסני:

  1. הלב נחלש ומוריד את תפוקת הדם.
  2. הכליות מפרשות זאת כמחסור בנוזלים ומפעילות את מערכת ה-RAAS.
  3. האלדוסטרון אוגר נתרן ומים ↑ באופן אגרסיבי ומחליף צד, למרות שהגוף כבר רווי במלח ↑ מהתזונה המודרנית.
  4. נפח הדם גדל (Hypervolemia), יוצר עומס יתר מטורף על הלב העייף 🫀, קם כבוגד הנודע ומחמיר את אי-הספיקה ואת תפקוד הכליות עצמן ↓. [מקור1, מקור2].

🍔 המנועים מאחורי הקריסה: מה באמת מפעיל את מלכודת הדבש?

הפרדוקס האבולוציוני אינו מתעורר מעצמו. הוא מונע ישירות מסגנון החיים המערבי 🌭, שדוחף את הלב 🫀והכליות לקצה באמצעות שלושה רעלנים מרכזיים:

  1. עומס פחמימות מפותחות וסוכרים: צריכה מוגברת של פחמימות פשוטות מובילה לתנגודת לאינסולין ולרמות סוכר גבוהות בדם🎂. עודף הסוכר פוגע ישירות בדפנות כלי הדם העדינים של הכליה (הנפרונים), משבש את יכולת הסינון שלה ומאיץ את הפעלת מערכת ה-RAAS.
  2. עליית מדדי ה-TMAO (מטבוליזם של בשר 🍗וביצים 🍳).
  3. כאשר אנו צורכים כמויות גדולות של בשר אדום🍗🍖🍔🌭, מוצרי מעובדים וביצים🍳, חיידקי המעי מייצרים תרכובת בשם כולין וקרניטין, שהכבד הופך ל-TMAO (Trimethylamine N-oxide). מטבוליט סופי זה הוא הרסני: מחקרים מראים כי TMAO גבוה גורם ישירות להצטברות פלאק בעורקים, מאיץ פיברוזיס (הצטלקות) ברקמת הלב והכליות, ומהווה קטליזטור ישיר להתפתחות אי-ספיקת לב [מקור].
  4. הנתרן הסמוי של תעשיית המזון: המלחייה הביתית היא רק קצה הקרחון. האויב האמיתי הוא הנתרן התעשייתי החבוי בהמבורגרים קנויים🍔, פיצות קפואות🍕, רטבים ומזון אולטרה-מעובד🥩. מזונות אלו מציפים את הגוף בנתרן בכמויות שהכליה מעולם לא תוכננה להתמודד איתן, וממלאים את "המחסנים הסמויים" בעור עד לנקודת הפיצוץ.

שתי דוגמאות חיות מן הטבע: כשהאבולוציה פוגשת את השפע

כדי להבין עד כמה המנגנון הזה מושרש עמוק בביולוגיה, וכמה הוא קטלני כשההקשר משתנה, עלינו להתבונן בשתי דוגמאות חיות ומטלטלות – אחת מאנתרופולוגיה אנושית והשנייה מעולם החי:

1. המקרה הקליני של שבט הינאומאמי (Yanomami) באמזונס

בני שבט הינאומאמי חיים מבודדים ביערות הגשם של ונצואלה וברזיל. בסביבתם הטבעית, הם אינם צורכים מלח כלל; תזונתם מבוססת על צמחים וציד, עשירה באשלגן ודלה בנתרן. לחץ הדם שלהם קבוע ונמוך ($95/60$) לאורך כל חייהם, והם אינם מכירים מחלות לב או כליות [מקור].

אצל בני השבט ביער, האלדוסטרון הוא "מפקד הגליל" הנאמן. רמות האלדוסטרון בדמם גבוהות פי כמה מאשר אצל אדם מערבי, ותפקידו להחזיק בציפורניים כל גרגר נתרן זעיר כדי להציל את חייהם. אולם, כאשר חלק מבני השבט עברו לאזורים עירוניים ואימצו תזונה מערבית עשירה במלח, התרחש האסון: ה"שומר העתיק" לא ידע לעצור. הוא המשיך לאגור מלח בסביבה של שפע, ותוך זמן קצר פיתחו בני השבט מקרי קיצון קטלניים של יתר לחץ דם חריף, בצקות וקריסת לב מהירה. המגן הפך לתליין.

2. הארכיטקטורה הקיצונית של כליות הגמל

הגמל הדרומדרי, המוכר לנו כגמל חד שכבתי הוא יצירה הנדסית של הישרדות בתנאי יובש קיצוניים. כדי לשרוד שבועות ללא טיפת מים במדבר, הכליות של הגמל פיתחו אנטומיה ייחודית: "לולאות הנלה" (הצינוריות המרכזיות שמסננות ומחזירות נוזלים לדם) אצל הגמל הן ארוכות בצורה יוצאת דופן בהשוואה לכל יונק אחר. מבנה זה יוצר מפל ריכוזים עצום שמנוהל באופן אגרסיבי על ידי הורמון האלדוסטרון, ומאפשר לכליות שלו לספוח בחזרה כמעט 100% מהמים והנתרן, עד שהשתן של הגמל הופך לסירופ סמיך ומרוכז [מקור1, מקור2].

המנגנון הפראי הזה פועל באופן מושלם במדבר, שבו הנתרן נדיר (Morphometric observations on the kidney of the camel [מקור]). אך כאשר מגדלים גמלים בשבי ומספקים להם גישה חופשית לגושי מלח (כפי שמקובל במרעים מודרניים), מתרחש הפרדוקס הפיזיולוגי: הכליה המשוכללת והאלדוסטרון העוצמתי ממשיכים לאגור את הררי המלח מתוך דחף הישרדותי עתיק שאינו מסוגל להשתנות. הגוף מוצף במהירות בנוזלים, נפח הדם מזנק, והגמל מפתח בצקות קשות ברגליים, גודש ריאתי חריף וטובע – פשוטו כמשמעו – בנוזלים של עצמו עקב עומס יתר על שריר הלב [מקור].


התובנות הנסתרות: מה שרבים מהרופאים מפספסים

בקליניקה היומיומית, רופאים רבים נופלים לשתי מלכודות קוגניטיביות באבחון ובטיפול במעגל הקסמים הזה:

1. אשליית הנתרן התקין בבדיקות הדם (תופעת המיהול)

חולים רבים (ולעיתים גם מטפליהם) תוהים: "אם הגוף שלי נמצא באגירת נתרן מסיבית, מדוע בדיקת הדם מראה שרמת הנתרן שלי תקינה או אפילו נמוכה (היפונתרמיה)?".
התשובה טמונה בכך שהאלדוסטרון אוגר גם מלח וגם מים [מקור1מקור2]. 

באיספיקת לב, אגירת המים היא כה מאסיבית שהיא פשוט מוהלת (מדללת) את הנתרן בדם. בדיקת המעבדה מציגה ריכוז, לא כמות מוחלטת. החולה סובל מעודף נתרן מוחלט בגוף שגורם לבצקות וגודש ריאתי, בעוד שבדיקת הדם משקרת ומציגה תמונה תקינה או חסרה.

2. המחסן השקט בעור: תגליותיו של פרופ' ינס טיצה (Jens Titze)

עד לא מזמן, עולם הרפואה האמין שכל עודף נתרן מתבטא מיד בעליית נפח הדם ולחץ הדם. מחקריו פורצי הדרך של פרופ' ינס טיצה (Jens Titzeמשנת 2005 ואילך) ניפצו את הקונספציה הזו. טיצה הראה שהגוף מסוגל לאגור כמויות עצומות של נתרן "במחסנים סמויים" – ברקמות החיבור של העור ובשרירים, מבלי שהדבר ישפיע מיד על נפח הדם הכללי [מקור1, מקור2, מקור3].

במצב של אי-ספיקת לב, המחסנים הסמויים הללו מתמלאים עד אפס מקום מבלי שהרופא יבחין בכך בבדיקות שגרתיות.

ברגע שהקיבולת של העור נגמרת, הנתרן העודף פורץ החוצה, מושך אליו מים בצורה אגרסיבית לתוך כלי הדם, ומציף את המערכת במהירות (גודש חריף שמוביל לאשפוז פתאומי).


לקח קליני ופילוסופי: לשנות את ההקשר

האלדוסטרון אינו האויב, והנתרן אינו הרעל. השאלה היא תמיד: באיזו סביבה פועל אותו שומר נאמן? יתר לחץ דם ואי-ספיקת לב אינם מחלות של איבר בודד, אלא מחלות של אי-התאמה (Mismatch) בין המנגנונים הביולוגיים העתיקים שלנו לבין סביבת השפע והחולי המודרנית. [מקור1, מקור2 , מקור3, מקור4 מקור5]

האלדוסטרון אינו האויב, והנתרן אינו הרעל. השאלה היא תמיד: באיזו סביבה פועל אותו שומר נאמן? יתר לחץ דם ואי-ספיקת לב אינם מחלות של איבר בודד, אלא מחלות של אי-התאמה (Mismatch) בין המנגנונים הביולוגיים העתיקים שלנו לבין סביבת השפע והחולי המודרנית.

כדי לשבור את "מעגל הקסמים הרסני" זה, הרפואה המודרנית נאלצת לפעול בצורה פרדוקסלית: להשתמש בתרופות שהן למעשה "משתיקות שומרים" וחוסמת מנגנונן שיקום טבעיים – כמו חוסמי קולטני אלדוסטרון (למשל, ספירונולקטון היא תרופת מרשם המשתייכת למשפחת המשתנים המשמרים אשלגן.). תרופות אלו מורות לכליה להתעלם מהקריאה הנואשת של הגוף לאגור מלח, ובכך הן בהחלט מאפשרות לו לפנות את הנוזלים, ולהקל על הלב ובהמשך להציל חיים, כמובן עם מחיר של העדר החלמה, והפעלת מנגנוני שיקום טבעיים [מקור].

רק כאשר נבין את ההקשר הרחב של התפקוד הביולוגי, נכיר את רשת הפעולה המשקמת, אולי גם את מהלכה של הדרך שהמסלול האבולוציוני יצר וסיבותיו, על "שיקוליו" נוכל להפסיק לרדוף אחרי סימפטומים (כמו רמת נתרן בדם) ולהתחיל לטפל בשורש הבעיה: שחרור הגוף ממלכודת הבורות וחוסר הידע של המטפלים בכלל זה המלכודת האבולוציונית שבה התפקוד הטבעי כלוא ותפריט התזונה שאין לו קשר במקרה זה עם צרכי הגוף.

במדבר החיים, כמו המתרחש בגמל ובכליותינו, ההישרדות שייכת למי שיודע לשמור על הזעיר.


מידע רפואי כללי: המאמר מובא כמידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי פרטני. יש להיוועץ ברופא או בנפרולוג מומחה לפני כל שינוי בטיפול התרופתי או התזונתי.


נשארו לך שאלות

🔬אשמח להשיב על כל שאלה

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

Any questions left?I’m happy to assist and answer any question you may have.Please use the contact methods below — this is the best way to reach me.

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

מאמרים אחרונים

נשלח ב כללי

הכליות הן הרופא הפנימי שאיבד את המפתחות בעת חולי: מסע מולקולרי אל סודה של רשת חלבוני החלמת הכליות ומסלול האיתות TGF–β אשר משנה את עורו שוכח את תפקידו כרופא וחוצה את הקווים.

הרופא הפנימי הבוגד: איך להחזיר לכליות את הכוח לרפא את עצמן

במשך שנים התרגלנו לחשוב על הכליות שלנו כעל מערכת אינסטלציה פשוטה – זוג "מסננות שתן" ותו לא. זוהי טעות תפיסתית קריטית. בפועל, הכליות הן הרופא הפנימי, האנדוקריני והמטבולי המתוחכם ביותר של הגוף.

הן אלו שמודדות ומאזנות את לחץ הדם בכל רגע נתון; הן השומרות הבלעדיות על מאזן המים והנוזלים באמצעות ההורמון ADH; הן המפקחות על רמות החשמל, הסידן והזרחן בשיתוף פעולה עם הורמון יותרת התריס (PTH); והן אלו שמייצרות את הורמון האריתרופואטין (EPO) – המציל אותנו יום-יום מחנק תאי על ידי פקודה ישירה למוח העצם לייצר כדורי דם אדומים נושאות חמצן [מקור].

כשהרופא הפנימי הזה קורס, המערכת כולה מאבדת איזון והגוף גולש לאנמיה, בצקות ורעלת. אך כשאנו מבינים את שפת התאים ומחזירים לרופא הפנימי את הכלים המדויקים להחלמה – הוא מסוגל לרפא את הגוף כולו [מקור].

כדי להבין איך עושים זאת, עלינו לצלול אל מאחורי הקלעים של שלוש דמויות מולקולריות דרמטיות המנהלות את חיינו.

הגיבורים המולקולריים: יוסף הצדיק ועוף החול

בתוך הממלכה התאית, המדדים והחלבונים פועלים כמו גיבורי על שמהדהדים סיפור עתיק ומוכר בולט בהם החבר הטוב, חוקר חדשני אורבנוס השמיני (ברבריני) שבגד בשותפו כשהיה לראש ממלכת הענקים, יוסף הצדיק שונה ממנו גם שומר הגנום שמתכתב עם דמותו של עוף החול ונלחם על שלומן של המגילות הגנוזות בגרעין התא.

הראשון הוא מסלול ה-AMPK, אותו אני מכנה "יוסף הצדיק". כמו יוסף בשנות הרעב במצרים, AMPK הוא המשביר הלאומי של התא. ברגע שהגוף חווה מחסור באנרגיה או סטרס, יוסף הצדיק מתעורר, מכבה תהליכים בזבזניים, ומנהל בחכמה ובצנע את מאגרי האנרגיה והשובע כדי להבטיח את הישרדותנו [מקור1, מקור2].

לצידו פועל חלבון ה-p53, "עוף החול" (הפניקס) של הגנום. תפקידו של p53 הוא לשמור על יושר ה-DNA שלנו. כאשר תא נפגע באופן בלתי הפיך, עוף החול אינו מהסס: הוא שורף את התא הפגוע בתהליך של מוות תאי מבוקר (אפופטוזיס), כדי שמתוך האפר תצמח רקמה חדשה, בריאה ונקייה מגידולים.

השניים הללו פועלים תמיד לטובתנו. אך הטרגדיה האמיתית של מחלות הכליה הכרוניות מתחילה עם הדמות השלישית – נושא הבגידה, האורלי לוי אבקסיס – מסלול איתות מולקולרי מורכב בשם TGF-β.

הבגידה הגדולה: אורבנוס השמיני שהיה לאפיפיור אורבנוס השמיני של התא

מסלול ה-TGF-β (Transforming Growth Factor beta) אינו אורבנוס השמיני מלידה. במצב תקין, הוא נפלא, חבר נאמן, הרופא התורן שמגיע לסגור פצעים, לכבות דלקות ולשמור על השקט. הוא פועל בשרשרת פיקוד מתוחכמת: הוא נקשר לקולטן בקרום התא, מזרחן ומפעיל את חלבוני האיתות Smad2 ו-Smad3, אשר מתחברים לחלבון Smad4. יחד, כקומפלקס מגובש, הם נכנסים לגרעין התא ומפעילים גנים של ריפוי זמני.

הוא אינו אורבנוס השמיני – הוא האפיפיור אורבנוס השמיני.

לפני שנבחר לאפיפיור, מפאו ברבריני היה איש מדע ורוח, ידיד נפש קרוב ומעריץ של גלילאו גליליי. הוא תמך בו, חיבק אותו, נתן לו חסות וסייע לו לקדם את מחקריו. הם היו שותפים מלאים למחשבות על תנועת כוכבי הלכת.

אך אז הגיע הלחץ הכרוני. תחת לחצים פוליטיים כבדים, עמדתו של האפיפיור, כבני גנץ, אצלנו, השתנתה קטסטרופלית. הידיד הגדול הפך לרודף האכזרי ביותר והבלתי נלאה. הוא שלח את גלילאו לידי האינקוויזיציה, חנק את קולו וכפה עליו מאסר בית לכל החיים.

זה בדיוק מה שקורה בכליה תחת סטרס מתמשך (מסוכרת, לחץ דם או רעלים, חלקם מקורם בבשר כמו TMAO. ה-TGF-β ההרסני משנה את עורו. הוא שוכח את תפקידו כרופא וחוצה את הקווים. הוא משבית את חלבון ההגנה הטבעי שלו (Smad7) ומתחיל להפעיל משטר אינקוויזיציה תאי: הוא מאלץ תאים בריאים לשנות את צורתם לתאים מייצרי צלקת (תהליך ה-EMT), ומציף את הכליה בעודפי קולגן ופיברונקטין.

בדמיוננו אנו יכולים לראות את הטרגדיה: האפיפיור, עוד טרם נמשך לכהונה, מחבק בחמימות את גלילאו, ובו-בזמן שולף סכין גדולה ונועץ אותה עמוק בגבו. במגע האינקוויזיטורי הזה, ה-TGF-β הופך את הכליה מאבר חי, נושם ומסנן – לגוש אבן אטום ומצולק.

פרדוקס הזרחן והדרך להחלמה

כדי לעצור את ה"אורבנוס השמיני" הזה, את כהן הדת הראשי, אנו זקוקים לאסטרטגיות תזונתיות מולקולריות רבות עוצמה, כמו שילוב מדויק של נבטי ברוקולי קפואים (המשחררים סולפורפאן ומפעילים את נתיב ה-Nrf2 נוגד הצלקות) יחד עם מעט אבקת חרדל (המספקת את האנזים המפעיל אותו) בתוך מיץ ירוק עשיר בעלי חסה בסיסיים [מקור].

כאן אנו נתקלים בפרדוקס הגדול ביותר של שיקום הכליה: סוגיית הזרחן.

מצד אחד, זרחן הוא מתג ההפעלה של החיים. תהליכי ריפוי תאיים ובנייה מחדש דורשים כמויות אדירות של אנרגיה המגיעה ממולקולת ה-ATP (העשירה בזרחן). יתרה מכך, כל אותם נתיבי ריפוי מולקולריים שהזכרנו (מסלולי ההחלמה הטבעיים – 3 הצירים המרכזייםכאן) מופעלים באמצעות תהליך שנקרא זרחון (Phosphorylation) – הדבקה פיזית של מולקולת זרחן לחלבון כדי להעביר אותו למצב "פעיל". ללא זרחן, התא משותק אנרגטית ואינו יכול לתקן דבר.

מצד שני, כשהרופא הפנימי (הכליה) פגוע, הוא אינו מסוגל להפריש עודפי זרחן. הזרחן העודף שמצטבר בדם נקשר לסידן ויוצר גבישים חדים ושורטים (Calcium Phosphate). הגבישים הללו שוקעים בצינוריות הכליה העדינות, פוצעים אותן מכנית, ומעוררים את ה-TGF-β לפעילות הרסנית נוספת. בנוסף, עודף הזרחן↑ מציף את הדם בהורמון הרעיל FGF23 שמחמיר את הפגיעה בכליות ובלב.

שביל הזהב: סוגיית האגוזים מול העלים הירוקים

הפתרון לפרדוקס טמון בניהול קפדני של מקור הבאת הזרחן לגוף. מניסיוני המעשי, שראה הישגים מרשימים ביותר בשיקום כליות פגועות, ישנו כלל ברזל אחד שרבים טועים בו: בשלבי השיקום, אסור בהחלט להשתמש באגוזים (כמו אגוזי מלך, שקדים או קשיו).

אמנם הזרחן באגוזים הוא מהצומח, אך הם דחוסים מדי. הם מעמיסים על הכליה הפגועה כמות אדירה של אשלגן (המסכן את פעילות הלב), חלבון מרוכז המייצר עומס סינון כבד (Hyperfiltration), וחומציות מטבולית שמאלצת את הכליה לעבוד קשה יותר.

שביל הזהב האמיתי הוא להתנזר מזרחן תעשייתי (חומרים משמרים הנספגים ב-100% לדם), ולהתבסס רק על זרחן אורגני המצוי בעלים ירוקים כמו חסה. הזרחן בעלים אלו קשור לחומצה פיטית, ולכן הגוף סופג ממנו רק כ-30%-40%. כמות זו מדויקת: היא מספקת לתאים בדיוק את הזרחן הדרוש להם לייצור ATP ולהפעלת נתיבי התיקון, וזאת מבלי להציף את זרם הדם ומבלי לייצר את הגבישים השורטים. העלים הירוקים גם מספקים סביבה בסיסית (אלקליין) המורידה את עומס העבודה מהכליה [מקור].

אם TGF-β מייצג את מנגנון ההצטלקות, הרי שלתא יש גם כוחות המנסים לבלום אותו. אחד החשובים שבהם הוא קלוטו.

Klotho – שומר הנעורים מסנן הרעלים ומאריך את החיים

קלוטו (הקרוי על שם אלת הגורל הטווה את חוט החיים, וקובעת את אורכם) הוא המסנן המולקולרי שמונע מעובדי המרפאה ומפעל התאים שבונים את הגוף להתעייף, להתיישן ולהחליד. הוא מיוצר בעיקר בכליות ומשם נשלח לכל הגוף [מקור].

קלוטו הוא פועל חרוץ וחייל נאמן, במאמרי: "שומרי האוצר הזעיר – חלק ב' רפואת העתיד" הוא מככב בקרב פועלי השכבה השנייה – נאמני בתי המלאכה והמפעלים (ההפייסטוסים של התא, מהמונח אל הנפח) בפועל קלוטו הוא האויב המושבע של הפיברוזיס, של שיא הנזק שנגרם לרקמה, לתא, לגוף האדם. הוא חוסם באופן אקטיבי את מסלול ה-TGF-β ההרסני ומרסן את ה-Wnt המשובש. הוא לוחם בבגידה המנובלת של אורבנוס השמיני, אבל רק כאשר רמות הקלוטו גבוהות, כלי הדם אז נשארים גמישים והכליות מוגנות [מקור]. כשהכליות נפגעות והקלוטו צונח – המפעל מחליד במהירות ומזדקן טרם זמנו [מקור1מקור2מקור3].

מה דרוש לקלוטו כדי להעניק שירותי הגנה מלאים – במאמרי: קלוטו – האם קלוטו הוא מעיין הנעורים הזורם במערה מוסתרת וסודית?

מחלת כליה כרונית אינה רק סיפור של תאים שמתים. היא גם סיפור של מנגנוני ריפוי שנשבו בידי סטרס כרוני. p53, קלוטו ויתר מסלולי ההחלמה אינם נעלמים – הם נחלשים, בעוד TGF-β משתלט על הזירה ומוביל לפיברוזיס. משום כך, השאלה החשובה אינה רק כיצד לעכב את ההידרדרות, אלא כיצד להשיב את תנאי הסביבה שיאפשרו למסלולי ההחלמה לשוב ולפעול.

ככל שנצליח להפחית את העומס המטבולי, לשפר את התזונה ולאפשר לגוף לחדש את מאגרי האנרגיה וההגנה שלו, כך נגדיל את הסיכוי שהכליה תבחר שוב במסלול הריפוי ולא במסלול ההצטלקות.

ירון מרגולין

נשארו לך שאלות

🔬אשמח להשיב על כל שאלה

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

מאמרים אחרונים


נשלח ב כללי