בבדידות ובכאב —הלוחם מנצח בקרב החשוב של חייו — בהשהייה, הרחק מהמסע הפעלתני פילוקטטס, בעזרת צמחי החלמה, ורגיעה מאפשר לגופו לחזור ולשחזר את כוחות ההחלמה שבגופו ולהתחיל בחיים חדשים. צייר ירון מרגולין
חלק ג’
בכתבים העתיקים של האיליאדה מסופר על פילוקטטס — לוחם שנפצע פצע קשה שלא החלים.
הפצע שלו כאב —והפך לרעיל, מדמם, ומדיף ריח רע [מקור].
הלוחמים סביבו לא הצליחו “לרפא” אותו.
ובסופו של דבר — הם עשו דבר קיצוני 👈 הם הרחיקו אותו מהמחנה.
הם התרחקו ממנו, סילקו אותו אותו מהמחנה שלהם, אבל השאירו לו את הקשת [מקור].
הפצע עבר שלב חדש, הוא לא נרפא. אבל הגוף של פילוקטטס התחיל להתחזק, להתמודד מול הפצע [מקור].
הקשת, שלו הייתה שייכת להרקולס. קשת בלתי מנוצחת [מקור].
הנבואה קבעה שטרויה תיפול רק מקשת, מה שהכריח את היוונים להשיב את פילוקטטס (שאותו הפקירו) מהאי למנוס עם קשתו [מקור].
כאשר חזרו אליו הלוחמים, חבריו, לאחר כמה שנים הופתעו לגלות שהחלים. פילוקטטס כבר לא היה אותו אדם.
👈 לא כי מישהו בא ו“ריפא אותו” לא כי נטל שיקוי החלמה, ולמד להתפלל, לא כי זבח לאל, אלא רק כי התנאים השתנו — הוא פרש מסביבת קרב מזוהמת, תזונתו השתנתה, היא היתה תזונה דלה שהתבססה על מה שגדל באי, לא בשר, אולי דגים והגוף חזר לפעול.
השינוי החד בתנאי החיים שלו: מרגע שפילוקטטס הושאר לבדו בלמנוס, הרחק מהמחנה, וסבל פחות מהעומס, מהתנועה ומהזיהום שסבבו אותו קודם, מהאלכוהול. במסורת שנשארה, אחרי שנים של בדידות ותנאים פשוטים, גופו התחזק במידה שאפשרה לו להמשיך לחיות ולהצטרף מחדש למסע לטרויה. שם השתמש שוב פילוקטטס בקשת שלו והרג עמה את פאריס, ובכך סלל הפצוע, המנודה את הדרך לנפילתה של טרויה [מקור1,מקור2].
כיום כשאנו עדים למוות במהלך "טיפולים" לדיאליזה שמוגדרת טיפול, עולה המחשבה כי
👈 לפעמים ההחלמה מתחילה לא כשמוסיפים — אלא דווקא כשמסירים.
מסירים עומס
מסירים סביבה פוגעת
מסירים בשר, אלכוהול, רעש
מסירים תנאים שמונעים תיקון
הפחתת קורטיזול↓
Philoctetes "פילוקטטס באי למנוס" (Philoctetes on theJames Barry Island of Lemnos) מאת האמן האירי ג'יימס בארי, .1777
🔻 פילוקטטס נפצע, — והחלים בהדרגה מה באמת השתנה❓
כאשר פילוקטטס הושאר לבדו על אי מבודד, הוא לא עבר “טיפול” שאנחנו מכירים. אבל בפועל — כמעט כל התנאים סביבו השתנו.
במובן המודרני, במיוחד כשתרופות מודרניות עלולות לפגוע, החלמה עשויה להתבטא בקבלת החלטה נועזת להתרחק, לצאת מהרגלי החיים, תוך מציאת משמעות, ולא בהכרח בהעלמתו המוחלטת, מהכאב אבל, במטרה לא למצוא דווקא תחבושת, קביים, כיסא גלגלים שמנציחים את הפגיעה ומסמנים אותה בפומבי אלא החלמה.
🔻 ממה ← למה
1. מסטרס קיצוני ← לשקט פיזיולוגי
מחנה לוחמים = איום מתמיד, רעש, דריכות
אי מבודד = ירידה בקורטיזול, פחות הפעלת יתר
👉 ירידה בקורטיזול מאפשרת הפעלה של מנגנוני תיקון (Autophagy, חידוש רקמות)
2. עומס פציעות וזיהומים ← חשיפה נמוכה יותר
קרבות = פציעות חוזרות, זיהומים, עומס חיידקי
בידוד = פחות טראומה מתמשכת
👉 מאפשר לגוף “להדביק את הפער”
3. תזונה עשירה בשומן, בחלבון, אלכוהול, לעתים גם לא יציבה ← תזונה פשוטה ועקבית
מחנה = חוסר סדירות, עומס חלבון מהחי, מחסור
אי = מזון בסיסי, לרוב צמחי, מחזורי
👈 פחות עומס מטבולי, יותר יציבות אנרגטית
4. חוסר שינה ←שינה עמוקה יותר
מלחמה = שינה מקוטעת
בידוד = מחזור אור-חושך טבעי
👈 שיקום הורמונלי, תיקון תאי
5. חוסר תנועה טבעית ← תנועה מותאמת
קרב = עומס קיצוני, טראומה
אי = תנועה פונקציונלית (הליכה, הישרדות)
👉 הפעלה עדינה של שריר ← איתות (Irisin הפעלת)
6. עודף שמש ← חשיפה טבעית מדודה, אולי רק חשיפה בבקר
מחנה / פציעה = לעיתים הגבלה לצאת לשמש
אי = חשיפה ישירה
👈ויטמין D, שעון ביולוגי, ויסות חיסוני
🔻 הפצוע אמנם לא קיבל טיפול —👈 אבל הוא עבר מסביבה שמונעת החלמה, לסביבה שמאפשרת אותה🐦🔥 ומעודדת שיקום P53, גלוטתיון ויטמין D, קלוטו, הארכת טלומרים.
וגם היום — רוב האנשים אינם חסרים “טיפול”.
👉 הם נמצאים פעמים רבות בתוך הצפה כימית ובתנאים שלא מאפשרים לגוף שלהם להחלים.
🎯 ההבדל בין מחלה מתמשכת להחלמ👈 אינו תמיד בטיפול —אלא במעבר בין סביבות ביולוגיות שונות.
על ההחלמה — איך מזהים שהגוף מתחיל להחלים
🔻 הקדמה
צירי ההחלמה אינם נמדדים בבדיקה אחת.
הגוף לא עובד לפי בדיקה אחת. הוא לא מתקלקל ברגע — והוא גם לא נרפא ברגע.
כאשר מנגנוני ההחלמה מתעוררים, זה לא נראה כמו “קפיצה” — אלא כמו שינוי כיוון.
בהתחלה כמעט לא רואים את זה. ואז, לאט — משהו נעצר.
👉 ההידרדרות נבלמת.
זה הרגע שרוב האנשים — וגם לא מעט רופאים — מפספסים. כי התרגלנו לחפש “שיפור חד”, ולא למדוד את הדבר החשוב באמת:
👉 חזרה לפעולה.
🔻 שינוי התפיסה
מאז סוף המאה ה־19, הרפואה למדה למדוד בעיקר כישלון:
עלייה במדדים
ירידה בתפקוד
החמרה
אבל הגוף לא בנוי סביב כישלון. הוא בנוי סביב תנועה, תיקון והתאוששות.
הבעיה אינה שהגוף לא יודע להחלים. הבעיה היא שהתנאים לכך — לעיתים אינם קיימים, ולעיתים כלל אינם נמדדים.
וכשהתנאים חוזרים — לא “מתרחש נס”.
👉 הגוף פשוט חוזר לעבוד.
🔻 מה באמת מפעיל החלמה
החלמה אינה הפעלת כוח. היא לא “מלחמה במחלה”.
לעיתים קרובות — זה ההפך.
👉 הסרת מה שמפריע למנגנוני התיקון לפעול.
לדוגמה:
הפחתת עומס סוכר
הימנעות משומנים מחומצנים
איזון צריכת חלבון
הפחתת סטרס פיזי קיצוני
אלו לא פרטים טכניים. אלו התנאים שבהם הגוף מקבל רשות לחזור לעצמו.
🔻 איך מזהים שזה קורה
אין בדיקת דם ל־AMPK. אין ערך ישיר ל־SIRT1, ל־PGC-1α או ל־Autophagy בשגרה הקלינית.
אבל הגוף לא שותק.
👉 הוא משאיר עקבות.
וכאשר צירי ההחלמה מתחילים לפעול, העקבות האלו מופיעות כדפוסים:
לא מספר אחד
לא בדיקה אחת
לא רגע אחד
אלא:
👉 מגמה.
🔻 הרגע הקריטי שאנשים מפספסים
לפעמים הסימן הראשון להחלמה אינו שיפור.
הוא אפילו נראה כמו “שום דבר”.
אבל אם מסתכלים נכון — רואים:
👉 המחלה הפסיקה להחמיר.
זהו רגע קריטי.
כי כאן קורה המעבר האמיתי:
מהידרדרות → ליציבות
מכאוס → לארגון מחדש
ומי שלא מזהה את הרגע הזה — עלול לעצור את התהליך בדיוק כשהוא התחיל.
🔻 איך לקרוא את הגוף דרך בדיקות
כאן נכנסת מיומנות שלא מלמדים כמעט:
לא לקרוא בדיקות — אלא לקרוא תנועה בתוך בדיקות.
🔷 טבלה — צירי ההחלמה והביטוי שלהם בבדיקות המעבדה
ציר
סימנים בבדיקות
משמעות
טעות נפוצה
ציר האנרגיה
↓ טריגליצרידים, ↓ HbA1c
שיפור שימוש באנרגיה
“סתם תזונה טובה”
הציר המטבולי
שיפור TG/HDL
מעבר לשריפת שומן
מתעלמים מהשילוב בין המדדים
ציר הניקוי
↓ CRP (לעיתים)
ירידה בדלקת
מצפים לירידה חדה ומהירה
ציר השריר
שיפור עקיף במדדים
הפעלת תקשורת בין רקמות
לא מקשרים לפעילות גופנית
ציר הכליה
עצירת ירידה ב־eGFR
מעבר ליציבות
חושבים שאין שינוי כי “לא השתפר”
🔻 דוגמה להבנה עמוקה (ציר האנרגיה)
כאשר רואים יחד:
ירידה בטריגליצרידים
ושיפור ב־HbA1c
זה לא “עוד נתון”.
👉 זה סימן שהגוף חוזר להשתמש נכון בדלק שלו.
כלומר:
פחות עומס
יותר ייצור אנרגיה
יותר יכולת תיקון
ובמילים פשוטות:
👉 המזון מפסיק להזיק — ומתחיל לרפא.
🔻 איך זה מרגיש בגוף (ולא רק בבדיקות)
לפני שהמספרים משתנים — הגוף כבר יודע.
לפעמים זה מתבטא ב:
פחות עייפות
יציבות אנרגטית
שינה עמוקה יותר
תחושת “שקט פנימי” בגוף
אלו לא סימנים מקריים. אלו ביטויים מוקדמים של שינוי ביולוגי.
🔚 סיכום
מחלה כרונית אינה רק נזק. היא גם מצב שבו מנגנוני התיקון נחלשו או כובו.
וכאשר הם חוזרים לפעול — השינוי לא מתחיל במספרים.
👉 הוא מתחיל בכיוון.
🌱 מחשבה לסיום
הגוף לא מוגדר רק לפי מה שנשבר.
אלא לפי מה שעדיין פועל, ומה שמוכן לחזור לפעול — אם רק יתנו לו את התנאים.
🔻 רגע לפני שממשיכים
אם קראת עד כאן — כבר ברור לך משהו חדש, ושאינו מובן מאליו:
👈 הגוף משאיר סימנים כשהוא מתחיל להחלים.
אבל הסימנים האלו הם חלק של תהליך מסע שמתחיל וממשיך בתנועה.
וכאן מגיעה השאלה החשובה באמת:
👈 איך יודעים שהכיוון נכון — ולא מדד חולף, לא משהו מקרי?
איך מבדילים בין:
תנודה רגעית בבדיקה
לבין תחילתו של שינוי ביולוגי עמוק?
איך יודעים אם:
ירידה בטריגליצרידים היא סימן אמיתי להתאוששות
עליה בטריגליצרידים לפעמים, דווקא היא המדד המבשר – נושא עליו פרסמתי מאמר – כאן
או רק תוצאה זמנית של שינוי תזונתי?
ואיך מזהים את הרגע שבו: 👈 הגוף כבר לא מתפרק — אלא מתחיל להיבנות מחדש?
🔻 כאן רוב האנשים טועים
הטעות הנפוצה ביותר היא להסתכל על בדיקה אחת ולנסות להסיק ממנה מסקנה.
אבל הגוף לא עובד כך.
👈 הוא מדבר דרך דפוסים. 👈 והוא מתקדם דרך מגמות.
ומי שלא יודע לקרוא את הדפוסים — מפספס את תחילת ההחלמה, או גרוע מכך — עוצר אותה באמצע. דווקא הדבר הזה קורה הרבה יותר משאפשר להאמין …
🔻 בפרק הבא חלק ד' נעבור שלב אחד קדימה:
נראה כיצד להתבונן, לא רק לראות נתונים, לזהות שיש שינוי — אלא גם להבין אותו. נתבונן ונלמד איך לקרוא את השינוי לטובה נכון.
איך לזהות מגמה אמיתית
איך לחבר בין מדדים
ואיך להבחין בין שיפור מדומה לבין התחלה של תיקון עמוק
👈 זהו המעבר מהתבוננות — להבנה קלינית.
🔻 כי בסופו של דבר
ההבדל בין מי שממשיך להידרדר לבין מי שמתחיל להחלים — לעיתים נמצא דווקא ביכולת לזהות בזמן שהגוף כבר התחיל להשתנות.
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם
למעןהסרספק, חובתהתייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such
כשנשאל פעם הרקדן הירושלמי (באחת הסדנאות שהעביר לתלמידיו) שאלה מורכבת על חיי אדם, הוא לא מיהר לפתוח את ספרי הלימוד, גם לא את כתבי החכמים.
במקום זאת הלך ברגל לביתו, צעד לאורך החומות של העיר העתיקה, התבונן במדבר יהודה, ובדק את עצמו: "האם השאלה הזו נוגעת גם אליי? האם גם אני צריך לתקן כאן משהו?"
רק אחרי שבדק את עצמו ותיקן את מה שנדרש לתקן — חזר וענה.
🔷 ההִשְׁתָּהוּת
יש רגע שבו החיים אינם מתקדמים — הם משתהים. עבור הפילוסופים היוונים, "פנאי"
סקולה (Schole) – ה"פנאי" (ביוונית: Schole, המקור למילה School) לא היה מנוחה פסיבית, אלא זמן שמוקדש ללמידה, התבוננות וצמיחה רוחנית ללא לחץ של עבודה או צרכים הישרדותיים. ההִשְׁתָּהוּת התקבלה כמצב האידיאלי שמעניק לאדם הזדמנות להתבוננות מעמיקה (Contemplation) בעולם, (Contemplation) וחיפוש אחר אמת, יופי וטוב, ללא רדיפה אחר תוצאות מיידיות.
לא "עיכוב" (Delay) מעיק שמפריע לזרימה, ובטח שלא "חרדה" (Anxiety) של חוסר ודאות. לא הידרדרות — גם לא עצירה או דמימה. לפי ג'וןדיואי, מחלוצי הפילוסופיה של החינוך, היא רפלקציה: "שקילה פעילה, עקבית וזהירה של הידוע. עצירה מכוונת כדי לבדוק את היסודות עליהם המצב אליו הגענו נשען.
בתרבויות רבות תיארו את הרגע הזה דרך דימוי חזק אחד: עוףהחול כזהו גם חלבון הפועל בגופנו בשם p53, נושא חלקד' של רצף המאמרים על כוחות ההחלמה וצירי ההחלמה הביולוגיים שפועלים בגופנו [מקור].
חלבוןp53 מכונה "שומר הגנום" (Guardian of the Genome), והדמיון בינו לבין מושג הסקולה וההִשְׁתָּהוּת ניכר בשלושה היבטים מרכזיים: [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
1. ההשתהות כ"נקודת ביקורת" (Checkpoint)
כמו שהסקולה משהה את הלחץ להיות יצרני כדי לאפשר למידה, p53 משהה את מחזור התא. [מקור1]
הפעולה: כשמזוהה נזק ב-DNA, חלבון p53 עוצר את חלוקת התא בנקודת ביקורת (G1/S).
"ההִשְׁתָּהוּת" הביולוגית שנוצרת אינה עיכוב מעיק, דמימה, או תגובת חרדה, אלא הִשְׁתָּהוּת, התבוננות חיונית. התא שוקל מה עליו לעשות, כדי להתגבר על מאמצי האדם להרוס את מערכת צירי ההחלמה בעזרת תזונה הרפתקאנית, אופנתית וטעימה כדבריו, איך להעביר טעויות ביולוגיות שנוצרות ומקדמות מחלה הלאה. [מקור1, מקור2, מקור3]
הפעולה: במהלך העצירה, p53 מגייס חלבונים שמתקנים את ה-DNA הפגום.
ההקבלה: זוהי הרפלקציה הלכה למעשה. p53 לא רק אומר "יש טעות", הוא מאפשר את המרחב (הזמן) והכלים לבחון את המצב מחדש ולתקן אותו לפני שממשיכים בחיים (בחלוקת התא). [מקור1, מקור2, מקור3].
3. הבנת ה"נכון" והכרעה (Cell Fate)
p53 הוא ה"פילוסוף" של התא – הוא השומר האפלטוני ומי שצריך להכריע מהו הנתיב הנכון. [מקור1, מקור2].
הפעולה: אם הנזק ניתן לתיקון, p53 מאפשר לתא להמשיך ולגוף לתקן. אם הנזק חמור מדי והתיקון יוליד שיבוש (סרטן), הוא מוביל את התא לאפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן) – הקרבת הפרט למען תקינות המערכת כולה.
זוהי השמירת המעלה, החתירה לאמת (הבנת הנכון). ההשהייה בסקולה שמופיעה ומככבת כאן. היא נועדה לברר מה נכון ומה טעות. p53 מוודא שרק מה ש"נכון" (DNA תקין) ימשיך הלאה. [מקור1, מקור2, מקור3]
אחת השאלות המרתקות שעולות נוכח השינוי (המוטציה) ש"שומר הגנום" (the" “guardian of the genome) p53 🐦🔥 עובר, ומשתתק, לא משתהה, אלא קורס, נעדר והופך פסיבי ולא פעיל ברוב הגידולים הממאירים, כיצד השומר שהטבע העניק לנו נהרס דווקא כשאנחנו הכי נדרשים לעזרתו❓[מקור].
כאשר p53 פגום (לאחר שעבר שינוי – מוטציה), התא מאבד את היכולת להשתהות, מתעלם מחוכמת הביולוגיה, לא מבחין ב"טעויות" והוא מתנהל כאילו P53 🐦🔥 מעולם לא היה קיים וממשיך להשתכפל בפראות ⚡– וזהו בדיוק התהליך הסרטני [מקור]. זהו הנושא גם משל מרתק שמוגש לאדם הנהנתן, לחברה או לאנשים שמאבדים את ה"סקולה" שלהם: הם ממשיכים לרוץ קדימה כאוהדיו של בנימין נתניהו עם הטעויות שלהם, מבלי לעצור לתקן, עד לקריסת המערכת בתוך המרחב ההדוניסטי המושחת שיצרו וקראו לו גן-עדן שעה שהיה לגיהנום שלהם [מקור1, מקור2].
איך "חלבון ה-p53 התודעתי" שלנו יכול לפעול טוב יותר ביומיום?
עוף החול 🐦🔥 המיתולוגי שב ונולד הוא אינו נלחם במצב הקשה. הוא מאפשר לאש לפעול. חושף את מרכיביו החיוניים ביותר — ומתוך האפר הוא נבנה מחדש.
לא כהמשך ישיר ליש הישן — אלא כהתחלה מדויקת יותר. רנסנס, שיבת ציון.
כזהו גם אחד המנגנונים העמוקים ביותר בגוף:
p53 — שומר הגנום.
כאשר התא מזהה עומס, נזק או סטייה מהאיזון, הוא אינו ממשיך לפעול כרגיל [מקור].
👉 הוא עוצר.
מאפשר למנגנוני הבדיקה והתיקון לפעול, ורק לאחר מכן — ממשיך.
העצירה הזו היא תנאי להישרדותו. ביטוי לעוצמה.
היא הבחירה שלא להמשיך לבנות כאשר היסודות אינם יציבים.
🔶 אבל כאן מתגלה הקושי
הגוף אינו פועל רק בכיוון אחד.
במקביל למנגנון הבלימה, פועל בו גם מנגנון אחר — מנגנון של שפע, בנייה וגדילה [מקור].
כאשר ה"שפע" (סטיקים, צ'יפס, על האש, עוגות, משקאות ממותקים… אלכוהול, סטרס, שיעבוד לעבודה) מתמשך ללא עצירה —
עודף מזון
עומס סוכר
אותות גדילה רציפים
כדורים נגד כאב
כדורים נגד כולסטרול
כדורים נגד יתר לחץ דם
כדורים נגד סוכרת
התמכרות לעבודה
סטרס
יתר קורטיזול
המערכת ממשיכה לבנות — גם כאשר התנאים אינם מתאימים [מקור]. התא בונה, ובונה, ומה הוא בונה❓
וכאן נכנס שוב אותו מנגנון שקט של ההתבוננות🐦🔥, עוף החול הביולוגי ה – :
p53 🐦🔥
👉 לא כדי לעצור את התפקוד, לא כדי לחנך — אלא כדי להגן על הקיים [מקור].
הוא מאותת:
עצור. בדוק. תקן.
ואין שומע
🔻 הבעיה האמיתית
👉 הבעיה היא בכך שאין לו השפעה על האמונה, על הלא קיים, על ערוצי הטלויזיה, על הסוכר, על המלח… ולכן הוא נאלץ לעצור שוב ושוב.
כאשר זה קורה — זהו סימן שהעומס, שהאדם המאמין בתזונה האופנתית, הטעימה, ההרסנית גדול מדי, אבל האדם בשלו… הרופא לא בדיוק קולט מה קורה באמת…
נתיבי הריפוי (Healing Pathways): הגוף שלנו בנוי מתאים. כשהתאים עייפים או פגומים, הם יכולים לעבור למצב תיקון והחלמה. הנה 7 "מתגים" חשובים שמפעילים את מצב התיקון: AMPK — חיישןהאנרגיה נדלק כשיש פחות אנרגיה (למשל בין ארוחות). הוא אומר לתא: "עצור בנייה, התחללתקן!" SIRT1 — חיישן הזמינות עובד יחד עם AMPK. כשיש פחות קלוריות זמינות – הוא מפעיל תיקון והגנה. PGC-1α — יוצר "מפעלי אנרגיה" מפעיל יצירת מיטוכונדריות חדשות (המפעלים שמייצרים אנרגיה בתא). FOXO — מגן על התא משפר עמידות לסטרס ומסייע בתיקון נזקים. PPARα — שורףשומן עוזר לתא להשתמש בשומן כדלק במקום לאגור אותו. TFEB — מנהלהניקיון מפעיל את "האשפה" של התא – מנקה חלבונים פגומים ופסולת. Nrf2 — מגן מפני רעלנים מעלה את ההגנה נגד סטרס חמצוני ודלקת. בתהליכי החלמה הכל מתחבר (בפשטות) ציר האנרגיה וההתחדשות AMPK ←→ SIRT1 → PGC-1α → יוצר מיטוכונדריות חדשות + PPARα (שריפת שומן) ציר ההגנה והניקוי AMPK + SIRT1 → FOXO + TFEB + Nrf2 → ניקוי התא + הגנה מפני דלקת ורעלים. כששני הצירים האלה עובדים יחד – התא מנצל את משאבי ההחלמה שבו ועובר ממצב "עייף ודלקתי" למצב "מתקן ומתחדש" [מקור].
🔷🥗 המזון כתרופה
כדי להבין מה יוצר את העומס הזה, יש להעמיק בחייהאדם, לא די בהתבוננות במסלול השפע עצמו — על-מנת להאריך חיים, להציל חיי אדם, לא די בכדורים, בזריקות, בניתוחים, צריך להבין מה מפעיל את המחלה ומה מפעיל את התחזוקה השקטה, ומה מאפשר, מוביל ומקיים את ההחלמה [מקור1,מקור2, מקור3].
הp53 גן מקודד לחלבון שתפקידו העיקרי הוא פקטור שעתוק, כלומר מעלה ביטוים של גנים אחרים. במצב נורמלי, רמתו בתאים נמוכה מאד, ורק לאחר שנגרם נזק כלשהו לדנ"א התאי (קרינה, מחסור בחמצן, מחסור בנוּקְלֵאוֹטִידִים – קבוצה של תרכובות אורגניות, ונזקי יתר של תזונה שגויה: שמנים מזוככים ועודף שומן טראנס, בשר אדום, יתר חלבון, סוכר ומלח, חומרי צבע, שימור, וטעם, מזון מתועש, סיגריות) רמות הביטוי שלו עולות. במצב תקין, החלבון נמצא ברמות נמוכות ומעוכב על ידי חלבון בשם Mdm2, שמסמן אותו לפירוק, ומופעל רק בעת צורך [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
Mdm2 (אונקוגן) הוא גן וחלבון המהווים רגולטור שלילי (מעכב) מרכזי של החלבון P53 🐦🔥, הידוע כמגן משמעותי מפני גידולים סרטניים. מנגנוןפעולה: ה-MDM2 נצמד לחלבון ה- (הנקרא "שומר הגנום" P53) ושולח אותו לפירוק מהיר, מדדיו יורדים [מקור1, מקור2].
בתאים תקינים (לא סרטניים), הקישור בין MDM2 ל-p53 אינו נשבר בדרך כלל; להיפך, MDM2 נקשר ל-p53 ומעכב אותו באופן פעיל, ובכך שומר על רמות p53נמוכות ומונע הפעלה מיותרת של מוות תאי. הקשר נשבר ו-p53 הופך לפעיל רק כאשר התא חווה עקה (Stress), כגון נזק ל-DNA [מקור].
בעקבות נזק ל-DNA: אנזימים (כמו ATM) מזרחנים (phosphorylate) את p53 ו-MDM2. התוצאה מכך שהזרחון מונע את היכולת של MDM2 להיקשר ל-p53. בתאים סרטניים, מנגנון זה משובש, לעיתים קרובות בשל עודף MDM2 המונע מ-p53 לפעול, מה שהופך את השבירה המלאכותית של קשר זה למוטיב תחלואה [מקור1, מקור2, מקור3].
במקביל פועלים בגוף האדם מסלולים משלימים של החלמה:- **AMPK** – חיישן האנרגיה, שמעודד תיקון והפחתת צריכה.- **SIRT1**, **PGC-1α**, **FOXO**, **Nrf2** ו-**TFEB** – שתומכים בניקוי תאי, שריפת שומנים, יצירת מיטוכונדריות חדשות והגנה מפני מתח חמצוני.- לעומתם, ציר **PI3K–Akt–mTOR** מקדם בנייה רציפה, אך כשהוא פעיל מדי (בגלל תזונה שגויה) הוא מפריע ל-p53 ומקשה על ההשתהות והתיקון.
כמו **עוף החול 🐦🔥** שבמיתוס – התא נותן ל"אש" (המתח) לעשות את שלה, נשרף באופן מבוקר, ומתחדש ומתקבל מצב חזק יותר. ההשתהות הביולוגית מרתקת, היא יצירה של הטבע, ואינה חולשה, אול היא רמז ל **חוכמה ביולוגית** לחוכמת היקום, ליכולת ששומרת על יציבות הגנום ועל בריאות ארוכת טווח [מקור1, מקור2].
כדי למנוע מהתא לשכפל DNA פגום ולהעבירו הלאה, p53 עוצר את "מחזור התא": [מקור1, מקור2]
הפעלת p21: חלבון p53 פועל כגורם שעתוק ומפעיל את הגן המייצר את החלבון p21.
עצירת המנוע התאי: חלבון p21 נקשר לאנזימים (CDKs) שאחראים על התקדמות מחזור התא ומנטרל אותם.
התוצאה: התא נעצר בנקודת ביקורת (בדרך כלל בשלב G1), מה שמעניק לו את "הזמן" הדרוש לבדיקה ותיקון לפני החלוקה. [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].
האדם נדרש אז לפעול באותו אופן, אבל אין לשומר הגנום שום השפעה על המחשבה האנושית, על ההחלטות ועל התאבות.
2. הפעלת מנגנוני תיקון (DNA Repair)
בזמן שהתא נמצא ב"השהיה", p53 דואג לתיקון הנזק באופן אקטיבי: [מקור1, מקור2, מקור3]
גיוס צוותי תיקון:p53 מעורר שעתוק של גנים המקודדים לחלבונים המתמחים בתיקון DNA, כמו חלבונים ממשפחת GADD45.
סוגי תיקון: הוא מפעיל מערכות שונות בהתאם לסוג הנזק, כולל תיקון שברים ב-DNA ותיקון טעויות בבסיסי ה-DNA (כמו מנגנוני NER ו-BER) [מקור].
ההכרעה: אם המנגנונים מצליחים לתקן את הנזק, p53 "משחרר" את העצירה והתא ממשיך בחלוקה. אם הנזק חמור מדי ואינו ניתן לתיקון, p53 יפעיל מסלול של מוות תאי מתוכנן (אפופטוזיס) כדי להשמיד את התא הפגום. [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6, מקור7].
מהלכים אלו לא מתקיימים במוטציה כאשר המנגנון של הP53 נפגע.
מה קורה כאשר מנגנון ה-p53 נפגם ואינו מצליח לבצע את העצירה הזו
כאשר מנגנון ה-p53 נפגם (בדרך כלל עקב מוטציה גנטית), התא מאבד את ה"בלמים" שלו ואת יכולת הביקורת. התוצאה היא שרשרת אירועים הרסנית:
אובדן ה"סקולה" (ההשתהות): התא אינו עוצר בנקודות הביקורת. גם אם ה-DNA פגום, התא ממשיך להשתכפל ללא הפסקה. זהו מצב של "ריצה עיוורת".
הצטברות מוטציות: מכיוון שמנגנוני התיקון לא הופעלו, טעויות ההעתקה הופכות לקבועות. כל דור חדש של תאים נושא יותר "שגיאות כתיב" גנטיות מקודמו.
התחמקות ממוות תאי: במצב תקין, תא פגום מאוד אמור להתאבד (אפופטוזיס). כש-p53 פגום, הפקודה הזו לא ניתנת, והתא הופך ל"אלמותי" במובן השלילי – הוא ממשיך לחיות ולשגשג למרות היותו פגום ומסוכן.
התפתחות סרטן: השילוב של חלוקה מהירה, חוסר תיקון ואי-יכולת למות מוביל ליצירת גידול ממאיר. למעשה, מוטציות בחלבון p53 נמצאות בכ-50% מכלל סוגי הסרטן בבני אדם [מקור].
בנמשל התודעתי שלנו: אדם שמאבד את יכולת ה-p53 שלו הוא אדם שרץ בחיים מבלי לעצור ולבחון טעויות. הוא לא משתהה, אין תודעה עצמית, הוא לא מקשיב לאמת, וחוזר על אותן שגיאות, צובר "נזקים" נפשיים או מקצועיים, ואינו מסוגל לבצע תיקון (Refinement), מה שמוביל בסופו של דבר לקריסת המערכת האישית שלו.
כאן שבה ומהדהדת אחת השאלות המרתקות נוכח מחלה הורגת שמקורותיה פעמים רבות השינוי (המוטציה) ש"שומר הגנום" (the" “guardian of the genome) p53 🐦🔥 עובר, ומשתתק בגללה, לא משתהה, אלא קורס, נעדר והופך פסיבי ולא פעיל כפי שקורה ברוב הגידולים הממאירים [מקור]. כיצד השומר שהטבע העניק לנו נהרס דווקא כשאנחנו הכי נדרשים לעזרתו❓[מקור]. אבל הקריסה הזו אינה מתרחשת בחלל ריק. היא תלויה בסביבה — ברמות האנרגיה, בעומס החמצוני, במה שנכנס לגוף יום אחרי יום. ויש רגעים שבהם שינוי מדויק — במזון, בעומס, בקצב — לא “מתקן” אולי את המוטציה, אבל כן משנה את שדה הקרב שבו היא פועלת [מקור]. והשאלה כבר אינה רק כיצד מערכת ההגנה קרסה — אלא האם ניתן להחזיר לתאים את התנאים שבהם שומר הגנום שוב יפעל.
כשאנו מדייקים את התזונה המחלימה, אנו מאפשרים ל-p53 ולמסלולי ההחלמה לעקוף את הנזק שמתרחש להוביל, לעבוד ביעילות – ולחדש את כוחות ההחלמה [מקור], כולל את ההתבוננות הפנימית, לבקש את העצה הטובה, אולי דווקא עכשיו ההשהיה תסייע ל"אוהבי הבדויות, סיסמאות הכזב, סוגדי הלא קיים" , ואוהבי הבטחות השווא להפוך עצירה שהיתה מחלום נהנתנות לגיהנום, לאתנחתא ובהמשך גם אולי להתחדשות אמיתית מבוססת ידיעה נכונה שתוביל לבניה [מקור1, מקור2].
p53 הוא חלבון מפתח שמונע הצטברות נזקי DNA, מעודד תיקון DNA, עצירת מחזור תא או אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת) בתאים פגומים. קיפול לא תקין (Unfolded p53): של ה-p53 משנה את צורתו המרחבית (קונפורמציה) והופך אותו לבלתיתקין. שינוי זה (מוטציה) גורם לו לאבד את יכולתו להגן על החומר הגנטי במחלות כרוניות קשות, גם על תאי העצב. הוא למשל העומד מאחורי הקלעים של מחלת האלצהיימר. מרגע ששומר הגנום הופך לשטן שלו הוא מתחיל לעודד תהליכים דלקתיים ומוות תאי (אפופטוזיס) במוח.
מוטציות ב-p53 נפוצות מאוד בסרטן (~50% מהגידולים), והגרסה המוטנטית מאבדת את תפקידה המגן ולעיתים, כאמור לעיל, גם כאן היא מקבלת Gain-of-Function (GOF) – פעילויות "רעות" שמקדמות גידול, גרורות, יצירת כלי דם (אנגיוגנזה) ועמידות לכימותרפיה [מקור].
השפעות של תזונה עשירה בשומן מהחי, (שומן רווי ושומן טרנס) גם כולסטרול על p53
עודף ליפידים (שומנים) וכולסטרול יכול לייצב גרסאות מוטנטיות של p53 דרך נתיב המוולונט (mevalonate pathway). מוטנטי p53 משתפים פעולה עם גורמי שיעתוק כמו SREBP, מה שמגביר ייצור כולסטרול וליפידים – ויוצר לולאת משוב חיובית שמקדמת צמיחת גידול [מקור]. מחקרים מראים שתזונה עשירה בשומן רווי (חמאה, גבינות, בשר אדום, בייקון, מזון מעובד) קשורה להצטברות טיפות שומן (Lipid Droplets) בתאי גידול. טיפות אלו יכולות לארגן פירוק מהיר יותר של p53 התקין דרך MDM2, מה שמחליש את ההגנה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
סוכר וגלוקוז גבוהים — עומס גליקמי גבוה עלול להחמיר נזק חמצוני ולתרום למוטציות. הגבלת פחמימות/סוכרים עשויה לשפר יציבות p53 ולעודד פירוק של הגרסה המוטנטית [מקור1, מקור2].
באלצהיימר מתרחש שינוי קונפורמציוני (Unfolded p53 או U-p53) – החלבון "מתפרק" צורנית, מאבד תפקוד מגן ומקדם דלקת ומוות תאי במוח. שינוי זה ניתן לזיהוי בדם ובתאים היקפיים כבר בשלבים מוקדמים (לפני תסמיני זיכרון).
עדויות חדשות מלמדות על כך שחלבונים מזיקים (כמו -β וגורמים-עמילואיד) עשויים להיווצר במעיים ולנדוד אל המוח דרך עצב הוואגוס.
בהקשר זה האם הרופא המטפל כבר המליץ לך על סטטינים ❓
סטטינים (להורדת כולסטרול) — במפתיע, הם יכולים לקדם פירוק של p53 מוטנטי (במיוחד conformational mutants).
בסרטן, מוטציות בגן TP53 (שמקודד ל-p53) מתרחשות בכ-50% מהגידולים האנושיים (ולעיתים קרובות יותר בסוגים מסוימים כמו סרטן שד, מעי גס, ריאות, שחלות ועוד). רוב המוטציות הן missense mutations באזור ה-DNA-binding domain (DBD), בעיקר ב"נקודות חמות" (hotspots) כמו R175, R248, R273 וכו'.
החוקרים מדווחים על שני סוגים עיקריים של מוטציות כאלה:
Contact mutations — (כמו R273H, R248Q): החלבון שומר על מבנה כללי יחסית, אבל מאבד יכולת לקשור DNA בצורה ספציפית.
Conformational / structural mutations — (כמו R175H, Y220C, R249S): המוטציה גורמת לשינוי קונפורמציוני משמעותי – החלבון הופך ל"לא יציב" יותר, "מתפרק" חלקית (misfolded/unfolded), ומאבד את המבנה התקין שלו. זה דומה במובן מסוים ל"Unfolded p53" שתיארת באלצהיימר, אבל עם הבדל חשוב: בסרטן זה קשור בדרך כלל למוטציה גנטית ישירה.
ההשפעות העיקריות בסרטן:
Loss of Function (LOF) — ה-p53 התקין ("שומר הגנום") מאבד את יכולתו:
לזהות נזקי DNA.
לעצור מחזור תא.
לתקן DNA.
להפעיל אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת) בתאים פגומים. → תאים עם נזק גנטי ממשיכים להתחלק ללא בקרה.
Dominant-Negative Effect — החלבון המוטנטי יכול "להרעיל" את העותק התקין שנותר (אם יש כזה) על ידי יצירת טטראמרים לא תקינים.
Gain-of-Function (GOF) – "הפיכה לשטן" — זה החלק הדרמטי ביותר:
החלבון המוטנטי p53 (במיוחד כשהוא מצטבר ברמות גבוהות בתא) מקבל תפקידים חדשים ומזיקים שאין לו ב-wild-type.
הוא משתף פעולה עם גורמי שיעתוק אחרים (כמו p63, p73, NF-Y, SREBP, STAT3, ETS2, Sp1 ועוד) ומשנה את הביטוי של גנים רבים.
התוצאות:
הגברת התרבות תאים — הפעלת גנים כמו cyclin A, B, CDK1 → מחזור תא מואץ.
קידום גרורות (metastasis) — עידוד EMT (epithelial-mesenchymal transition), שינוי בתנועת התאים, שיפור נדידה וחדירה לרקמות.
יצירת כלי דם חדשים (angiogenesis) — כדי "להזין" את הגידול.
בשני המקרים, שינוי הקיפול (misfolding) משחק תפקיד, אבל ההקשר התאי קובע אם "שומר הגנום" הופך ל"שטן" שמקדם מוות תאי (אלצהיימר) או שמקדם התרבות תאי (סרטן).
מזונות ורכיבים שתומכים בפעילות p53 התקינה
מחקרים תומכים במזון כתרופה:
ירקות ממשפחת המצליבים (ברוקולי 🥦 , כרוב, כרובית, קייל) — עשירים בסולפוראפן (Sulforaphane). זה מפעיל Nrf2 (נוגד חמצון), מעודד אפופטוזיס, עוצר מחזור תא ומגן על תאים מפני נזק. יש עדויות להשפעה neuroprotective באלצהיימר (הפחתת אמילואיד וטאו במודלים).
תה ירוק (EGCG) — EGCG נקשר ישירות לאזור N-terminal של p53, מתחרה עם MDM2 (החלבון שמפרק p53), מגן עליו מפני פירוק ומגביר רמות ופעילות p53. זה מקדם אפקט אנטי-סרטני.
כורכום (כורכומין) — מייצב p53, מעודד אפופטוזיס, מדכא דלקת ומפעיל מסלולים כמו miR-34 (תומך בפעילות נוגדת גידול, גם באופן עצמאי מ-p53 בחלק מהמקרים).
תזונה דלת סוכר/פחמימות מעובדות — עוזרת לשמור על יציבות p53 ומפחיתה ליפידים מזיקים [מקור].
פולאט – הצורה הפעילה בלבד נחשף כויטמין חיוני לתהליכים תאיים קריטיים. ניסויים בחיות ובבני אדם הראו שמתן תוספי פולאט יכול לשקם את תקינות הגן p53 ולצמצם את כמות השברים ב-DNA, בתנאי שהטיפול ניתן לפני הופעת נגעים טרום-סרטניים [מקור1, מקור2,מקור3]. צריכה נאותה של פולאט (וויטמין B6) הפחיתה את הסיכון לסרטן מעי גס הכולל מוטציית p53 בשיעור של כ-40% עד 50% בהשוואה לאלו עם צריכה נמוכה. להשתמש רק בצורה הפעילה שבה L-methylfolate. צורה זו חיונית במיוחד להגנה על גן ה-p53 ומניעת שברים ב-DNA [מקור].
ויטמין D3 (מחשיפה לשמש לעולם לא מתוסף, הגם שה Ai ימליץ לך עליו, הוא פוגע בגלוטתיון, ובלי גלוטתיון אין החלמה) — תומך במערכת החיסון ובוויסות תאי, ועשוי לתמוך בעקיפין ב-p53 דרך הפחתת דלקת [מקור].
קאמינו סאנטיאגו דהקומפוסטלה. מסלול הליכה, נגיש בן 840 ק"מ בצפון ספרד. ירון מרגולין צועד לליאון 24.3.2017.
ריקוד🤼♀️, שחיה🏊⛹️, והליכה 🚶כתרופה
פעילות גופנית מחקרים מתקדמים שבים ומצביעים על כך שרמות גבוהות של פעילות גופנית, בכלל זה טיפול בגינה, ניקיון הבית, והליכה לקניות עשויות להפחית ספציפית את הסיכון למוטציות p53 בגידולים הרסניים (למשל ברקטום), נושא שמחזק את הטענה שאורח חיים משפיע על המסלול המולקולרי של המחלה מעצים גורם PGC-1α,ומקדם מסלולי ניקוי והחלמה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. צאולמסעותהליכה, אני באופן אישי ממליץ על מסלול הנליכה בצפון ספרד "קאמינו סנטיאגו דה קומפוסטלה" – כאן, רמות גבוהות של פעילות גופנית עשויות להפחית ספציפית את הסיכון למוטציות של חלבון – p53 בגידולי סרטן [מקור1, מקור2].
פעילות גופנית, מקדמת סינטזה עצמאית של PGC-1α. במיוחד אימוני סבולת, מגבירה את הביטוי של PGC-1α – (קו-אקטיבטור-1 אלפא של קולטן גמא המופעל על ידי פרוליסראטור פרוקסיסום) בשרירי השלד. PGC-1α פועל כגורם מפתח בביוגנזה מיטוכונדריאלית (יצירת מיטוכונדריה חדשה, מה שמשפר את מנוע ההחלמה של התא) וחילוף חומרים, תוך שיתוף פעולה עם החלבון P53 🐦🔥 לשיפור התפקוד המיטוכונדריאלי, מניעת סטרס חמצוני ושיפור היכולת האירובית הכללית [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].
גורמים מזיקים נוספים שיש להיזהר מהם כולל המלצות מומחים שאינם מתעדכנים במחקר חדש
עישון, זיהוםאוויר— חומרים מסרטנים (דיאוקסין, TMAO, שמקורו בבשר) גורמים למוטציות ישירות בגן TP53 [מקור].
קרינה (UV, רנטגן) — מפעילה p53 אבל עלולה "לשחוק" אותו זו גם הסיבה למינון מדויק של זמן החשיפה לשמש🌞.
רעלים (מתכות כבדות, חומרי הדברה) — משבשים p53, לכן ההמלצה על ירקות אורגניים, לבדוק את מקור האצות והדגים.
טיפולים ותרופות
סטטינים (להורדת כולסטרול) — במפתיע, הם יכולים לקדם פירוק של p53 מוטנטי (במיוחד conformational mutants) דרך עיכוב נתיב המוולונט, ולהפחית GOF. זה נחקר כטיפול משלים בסרטן עם מוטציות p53. זאת בשעה ש 4 כפות שיבולת שועל בכל בקר יכולות להביא לתוצאה מופלאה – עוד על כך כאן
כימותרפיה/קרינה — מפעילים p53 בתאים סרטניים, אבל פוגעים גם בתאים בריאים.
מעכבי פרוטאזום — משפיעים על פירוק חלבונים, כולל p53.
MDM2 — חלבון שמפרק p53 באופן מבוקר בתאים בריאים. שיבושים בו משנים רמות p53.
לסיכום – גישה תזונתית תומכת
תזונה עשירה בירקות מצליבים, תה ירוק, כורכום, פירות יער/תפוחים, בצל סגול, דגים, אגוזים (סלניום), עם הגבלה של שומן רווי, שומן טראנס, בשר אדום מעובד, סוכרים ומזון מעובד – יכולה לתמוך ב-p53 התקין, להפחית עקה חמצונית, לייצב את החלבון ולדכא תהליכים דלקתיים/מסרטנים [מקור]. הרופא שלך יגיד זה לא "תרופה" [מקור], אבל עדויות חזקות מצביעות על אפקט מגן ומשפר (במיוחד במניעה ובתמיכה בטיפולים).
המלצה חשובה: זה לא תחליף לייעוץ רפואי. אם יש חשד לסרטן, אלצהיימר או בעיות מטבוליות – פנה לרופא/אונקולוג/נוירולוג. תוספים (כמו כורכומין, EGCG) עלולים להשפיע על תרופות, וסטטינים דורשים מעקב.
לבסוף
בסביבה מכבדת חלבון ה-p53 "שומר הגנום" בתפקידו כנוגד סרטן מונע מתאים פגומים להשתכפל. עם זאת, במחלת אלצהיימר למשל נמצא שמתרחשים בו שינויים קריטיים שהופכים אותו לרשעות נטו.
ירון מרגולין
נשארו לך שאלות
🔬אשמח להשיב על כל שאלה
בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם
למעןהסרספק, חובתהתייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.
physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such
