כתף ימין וסופו הטראגי של מבצע גאוני – פייר-פול ריקה

פייר פול ריקה המהנדס האגדי -Statue de Riquet Béziers. מקור הצילום ויקיפדיה.

למה כואבת לי הכתף הימנית – רוצה לדעת מה עומד מאחרי כתף קרה – סיפור של החמצה.

שריר המעלות התיכון Scalenus medius נמצא בקדמת הצוואר בצידו העמוק ונקשר בכאבים בכתף ימנית. הבעיה של הכתף הימנית שלך נקשרת בכיווץ שרירי כרוני של  שריר המעלות. השריר הזה נמצא בקדמת הצוואר ובדמימה (כיווץ כרוני) הוא מקרין תופעה נרחבת שמאגדת בתוכה חוויות סוף לא נעימות וטרגיות. בהמשך הדרך חוויות אלו מביאות, בן השאר, קרירה מזהירה לסוף שיש בו השפלה ואבדן כבוד. סיפורו של פייר-פול ריקה שיובא בהמשך כדוגמא לסיום כזה משקף כתף קרה. מדובר במפעל חיים ענק שהסיפוק נעדר מסופו ברגע האחרון ובאורח פלא ממש – מקורו, כך נראה, במקרה של פייר-פול ריקה בדמימת הכתף הימנית – כפי שניתן לראות מתצלומים שלו  – כמו קללה שמופיעה באגדות הישנות עולה אנרגיה מורכבת של הכשלת המאמצים שלו ממעמקי הנפש והיא שמנהלת את חייו ומכריעה את דרכו לכישלון על-פני הצלחה. הדמימה של הכישלון הפורץ בבת אחת ובאופן מפתיע תמשיך לנהל את חייו של כל אחד מאיתנו, עד לרגע בו יוחלט לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

התנפחות האצבעות של כף  היד – כיווץ כרוני בשריר המעלות – גורר מגוון רחב של כאבים וכשלי תנועה גם התנפחות האצבעות  – הכתף מכונה קפואה משום שהיא גבוהה יותר משכנתה, מכונה גם דמימה. יש והדמימה מפתחת כאבים בצוואר – בחלקו האחורי של הצוואר, גם בראש האחורי או אפילו כאבים שמופיעים בראש האמצעי – סימפטומים שמלמדים על הסתיידות שרירית ועל כך שהדמימה עתיקה והחלה ליצר בעיות גופניות שונות כולל סתימת מערכת הניקוז. אנשים אחרים מרגישים את השפעות הדמימה בחלקי גוף מורחקים יותר למשל, בכף היד. כף יד במקרה של דמימת סקלני (שריר המעלות, בעברית) מנפחת גם את האצבעות של כף היד הימנית שלך. בית השחי מטריד בדמימה זו. אחדים מתלוננים על העדר תחושה באזור שרירי החזה, יש שמדברים על כאב בגב, בכתף, בזרוע, באמה וכאמור לעיל, בכף היד – כמות הכאב שאירוע החמצה יכול לעולל לך מפתיע.

כתף ימין מכווצת בכיווץ כרוני מספרת על הסוף. בכל תהליך ישנה התחלה, אמצע ושלב הסוף. הכתף מוקרנת מחווית הסוף הרע. כלומר, כשכתף ימין מדוממת – שריר המעלות במקרה שלפנינו מקרין תופעה של תדהמה עקב החמצה בלתי נתפסת, לא צפויה – חוויות סוף לא נעימות וטרגיות נוכח העדר סיפוק לאחר השקעה רבה, מאמץ ואפילו פתוח של כישורי חיים – והחמצה. מאחרי הדמימה רמז לשתיקה. האדם ככל הנראה נמנע מלשוחח על מכאוב ההחמצה. שתיקת חוויתו עברה אולי אל האשמת הזולת, אל כעס אבל לא אל הכרה ולכן נגררה אל גופו.

ישנה דרך לפרק את הכאב בכתף הימנית שלך – "לחיצות ההחלמה" יודעת לעשות זאת בצורה טבעית, מדויקת ודי מהירה בכדי שהבעיה תעלם רצוי לחדור ולפרוץ גם את הדמימה – וזאת מטרת המאמר שלפניך.

ככלל שריר המעלות (סקלניס) מחבר בין חוליות הצוואר והצלעות העליונות. תפקיד שריר המעלות (מונים שלושה: שריר המעלות הקדמי, האמצעי – נושא דיוננו והאחורי) להרים את הצלעות העליונות בזמן שאיפת האוויר. חוקרים רבים קושרים מתח בעבודה, במשפחה עם נשימה כבדה, קשיים לקחת אויר – כאב במהלך שאיפת אויר יש לבחון אם לא הדמימה הזו מקורם.

מזרקת "האריה ושמשון הגיבור" שבגן המזרקות הנודע שבמתחם הארמונות והגנים בפטרהוף שמחות לפטרסבורג – רוסיה.

הסיום מענג – אדם שנחשף להרגלי חיים בהם אין חווית סוף מענגת מסתכן בדמימת הכתף הימניתההמתנה לסוף, נקשרת בתקווה, באופטימיות ובהיגיון בריא – הסיום המוצלח לאחר דרך מושקעת בהחלט אמור להיות מהנה. משנעדר התענוג בסוף נחבל מערך הרגשות ונחרד. למה הסוף הטוב איננו שאול המאגר החרד ואת מקומה של חווית הסוף הטוב מחליפים מעתה ייסורים, כעס וזעם רצחני ובהמשך גם חרדה שמופיעה תחילה בחלומות שמתארים אובדן. ככל שהבעיה מוזנחת העונג הולך ונהייה לחוויה בלתי ודאית ומייסרת שמענה את המצליחן. חווית הסבל מגיעה עד כדי סבל בלתי אפשרי, וכשהוא מתפרץ באופן לא צפוי ולא סביר, הוא הרגע בו שריר המעלות התיכון מתכווץ והכיווץ כה חזק עד כדי כך שנשאר שם כדמימה. שטח הכיווץ שמתבצע בשריר נמצא ביחס ישר לגודל הסבל. הבעיה שהוא הולך וגובר עם הזמן ומתרחב ומשפיע לרעה על תפקוד הגוף. שריר בכיווץ כרוני לא שב ומשתחרר בכוחות עצמו – הוא שמכונה דמימה. והדמימה מתחילה, בנוסף לשיבוש תפקודו של השריר עצמו, לנהל את התפקוד המערכתי סביבה: היא לוחצת על הנימים, משבשת את מערכת הניקוז וההזנה גם לוחצת על העצבים ומקלקלת את הובלת הזרם העצבי, הדברים משפיעים בהמשך גם על תפקוד אברים פנימיים ובדמימת הסקלני תחילה על מערכת הנשימה, כף היד. החלק הקשה של הדמימה בא עד פתחם של חיי הנפש. הניסיון מלמד שההשפעה על הנפש נקשרת כאן בכוח הפראי – עליו אני משוחח בוידאו כאן.

הדמימה עובדת במערכת הנפש וגומלת בה הדדית על המרחב החושב ומקלקלת את תהליכי המשגותיו (עוד על כך בוידאו למעלה).

דמימת הסקלני האמצעי מכונה בשיטת "לחיצות ההחלמה" "סוף טרגי"  בשל ההרגל להרוס את מרחב הסוף שמגיע עם סיפוק והנאה לקראת תום התהליך. סודו של הסוף הטראגי נחשף בפני בהיותי נער מתבגר. הבחנתי שבזמן ארוחות משפחתיות במושב תל-עדשים בו נולדתי כשאימי הייתה מביאה את הקומפוט או פודינג כמנת סיום מתחילים הוויכוחים הפוליטיים שמסתיימים בזעם צדקני והורסים את עונג ההתכנסות.

הארוחה המשפחתית עוברת ברגיל בשלום עד שהמנה האחרונה מגיעה – ה "פודינג" או ה"קומפוט" מזניקים אל הסוף הטראגי. נודעת הארוחה "סעודה אחרונה" שגם מסופה נעדר הסיפוק, לקראת המנה האחרונה, המארח הגיע לידי כך שסיים את הקרירה המזהירה שלו על עמוד הצליבה, לאחר שלא התאפק ובישר לתלמידיו הסועדים אתו, כי אחד מהם עומד להסגיר אותו ולהביא למותו. מאוחר יותר הבחנתי ש"הסיום הטוב" נעדר מיצירות האמנות, ממלאכת היד ואפילו מתהליכי השיפוץ, הבנייה וצביעת הבית וגם מהרוטב לסלט בחברתנו נעדר אותו ״גימור״ אציל  – סוף טראגי היה לתופעה שכיחה בחברה הישראלית.

ברבות השנים נחשפנו לסיומים מזעזעים כמו בקרירה של גולדה מאיר ואהוד אולמרט, אריק שרון ומספר בעלי הון שהניאו-ליברליזציה (בגין) יצרה כגון: נוחי דנקנר, אילן בן דב, ומוטי זיסר גם יצחק מרדכי והזמרת מרגלית צנעני אבל לא כל השחתת תהליך נובעת מהשקפה ימנית. אחת הקרירות המזהירות ביותר הייתה של בחור צעיר מקורסיקה שזינק כברק וכבש את מקומו בראש הפירמידה של צרפת וארגן לעצמו שני סופים טרגיים שזו תופעה נדירה בהשחתת תהליך גדול ויותר כשמדובר בתהליך גדול ביותר.

שני סופים טרגיים וכתף ימין גבוהה - נפוליון בונפרטה

שני סופים טרגיים וכתף ימין גבוהה – נפוליון בונפרטה

שני סופים טרגיים וכתף ימין גבוהה

נפוליון בונפרטה (Napoléon Bonaparte‏; 1769 – 1821 – המתבונן בתמונה רואה שכתף ימינו מאוד גבוהה ביחס לשמאלו – נפוליון מביט ימינה אבל לא אל דמימת כתפו. בונפרטה היה מחשובי האישים שעיצבו את המאה ה-1. לו הבחין בבעית הכתף והסוף הטרגי שדמימתה מתכננת לו היה בודאי מתגבר עליה. אביו  קרלו בונפרטה נעדר מחייו בתקופת ההתבגרות (נפטר ב- 1785) האב מונה לנציג קורסיקה בחצרו של לואי השישה עשר, אך רושש את הון משפחתו בשל כשלונות עסקיים. בגיל 46 ובמשך כ-100 ימים בשנת 1815, הוביל נפוליון את צרפת לכיבוש רוב מערב ומרכז אירופה. נפוליון משל באותם ימים על צרפת, פולין, איטליה וכל הארצות שביניהן, כולל אוסטריה והמדינות הגרמניות שהיו שייכות לאימפריה הרומית הקדושה. לאחר שאיבד את צבאו בעת הנסיגה בחורף הרוסי הקשה, נפל נפוליון בשבי. ב-11 באפריל, 1814, וויתר נפוליון על כס המלכות ונאלץ לצאת לגלות באי אלבה. האדם ששלט כמעט על אירופה כולה, הפך עתה לדייר של אי קטן ומבודד. בהחלט סיום בזוי וטרגי למהלך מכובד אך לא די בכך לאדם בסדר גודל כזה. נפוליון הצליח לברוח מהאי, לשלוט שוב בצרפת (למשך תקופה קצרה שמכונה "מאה הימים" שהחלו ב-10 במרץ 1815, עד שהובס בקרב ווטרלו (היה זה גם סוף טרגי לצרפת. צרפת לא זכתה לעולם שוב בכוח ובהשפעה שהיו מנת חלקה תחת שלטון נפוליון.) הקרב בווטרלו היה ציון דרך לתחילת עידן של יותר ממאה שנים, בו הפכה בריטניה למעצמה העולמית המובילה. ההשפלה הייתה אדירה. נפוליון שב לפריס ואחרי ארבעה ימים בלבד נאלץ, בפעם השנייה בחייו, לוותר על כיסאו. הוא נכנע לבריטים, שכלאו אותו באי סנט הלנה, שבדרום האוקיינוס האטלנטי, שם חי עד יום מותו כאדם מושפל ובודד וכשהוא עוד לא בן 52 נכנע למחלת הסרטן ב-8 במאי, 1821.

memento mori – חגיגת החיים והדרישה לזכירת המת

כשאדם מגיע בבקשה לסיוע בניהול קרירה ודרישה להזניק (סטרט אפ) את חייו קדימה, אני בוחן גם את נושא תסמיני הסוף הטרגי בגופו וכשאלו מפעפעים ומשתקפים אלי מגופו אני מוודא שימוגרו מתהליך צמיחתו ומתעקש לפתוח את דמימותיו על מזרן הלחיצות גם לשוחח אתו על דרכי זהירות ואיפוק שמאזנים את חמדנות הלהט שיוצר את תאוות הסוף הטרגי מה שכינו הרומאים העתיקים memento mori שנקשר גם בקורוציונה מאמר שכדאי למחפשי הצלחה לעיין בו שוב – על הקורוציונה רשמתי כאן.

מומנטו מוריי משמעו שבעת חגיגת החיים חובה על המנצח האציל להתאפק – המנצח חוגג ויותר מכך זה העומד במרכבת הניצחון במצעד ברומא דווקא אז הוא נקרא לזכור את המתים – "בסוף גם אתה תמות" memento mori נהג ללחוש לו עבד שהוצב לשם כך על המרכבה – באוזן במהלך צעדת הניצחון לכבודו זאת כדי להציל ולאזן את נשמתו לבל ישתגע בשגעון הגדלות וישכח כי גם הוא בן אדם מהישוב שסופו יגיע כמו סופם של כל בני-האדם. מומנטו מוריי "זכור שתמות" (מילולית "זכור למות").

פייר פול ריקה – האיש והאגדה Pierre-Paul Riquet. מקור הציור ויקיפדיה.

אגדת פייר-פול ריקה – והעדר שלב הסיפוק ממפעל חיים מופלא

אחד מספורי דמימת הסוף הטראגי הנודעים קשורים בתעלת המים חוצת-צרפת ובתולדות חייו של איש גדול בשם פייר-פול ריקה (Pierre-Paul Riquet).

תעלת מידיCanal du Midi;  חלומה של צרפת למעבר מהים התיכון לאוקינוס האטלנטי, לשלוט בימים, בתקופתו של לואי ה-14 חבר לחלומו של  אדם בשם פייר-פול ריקה.

מעבר מיים, תעלה שאיש לא האמין שאפשר באמת לבנות אי פעם ולממשו מהחזון למציאות קרם עור וגידים אצל פייר-פול ריקה שכמעט הביאו למימוש ולהנאה גדולה בחייו.

https://www.youtube.com/watch?v=P4ShLMApNK0

לואי ה-14 אילף את גופו כרקדן והיה לרקדן גדול באמת (תלמידו של פייר בושאמפ 1631-1719) את הטבע הוא אילף בורסאי ארמון אדיר ורב יופי שבנה מתוך ביצה מחוץ לפריז. המלך שכונה מלך השמש בשל תפקידו בבאלט "מחול של הלילה" בו התפקיד הראשי היה "שמש" – (תמונה משמאל למטה ווידאו בקישור – כאן) לא חסך בהוצאות על מבצרים וכבש ערי שדה רבות, אבל למען ורסאי זו הוא הסיט גם את הנהרות שסביבה בכדי למלא את 1.400 המזרקות בגינתו רבת הרושם במים זורמים.

גובה מס המלח של לואי ה-14 היה אדם בשם פייר פול ריקה (1609-1680 Riquet). לריקה זה היה חלום – חלום עם הרבה מים. ריקה חלם לחבר את צפון האוקינוס האטלנטי בעזרת מעבר מים שיחתוך את צרפת לרוחב ויחבר בה את הים התיכון.

פייר פול ריקט חושף את הפרויקט שלו בפני נציבי המלך והמדינות. Pierre-Paul Riquet expose son projet aux commissaires du Roi et des États. מקור הרישום ויקיפדיה.

הרעיון לחבר את האוקיינוס האטלנטי לים התיכון עלה עוד בימי הרומאים והמשיך לעניין מלכים צרפתיים לאורך ההיסטוריה. בשנת 1516 זימן המלך פרנסואה הראשון את לאונרדו דה וינצ'י לצרפת וביקש ממנו לבחון אפשרות חיבור נהר הגארון מהעיר טולוז לנהר האוד בעיר קרקסון. הבעיה המרכזית בה נתקלו דה וינצ'י וממשיכיו הייתה כיצד לספק ולשמר את המים בחלקה העליון של התעלה אשר עוברת בתוואי בעל שיפוע משמעותי.

בשנת 1662 ביקש פייר-פול ריקה לפתור את הבעיה ולהקים את התעלה. מטרתה המקורית של התעלה הייתה ליצור קיצור דרך בין האוקיינוס האטלנטי לבין הים התיכון ובכך להימנע ממסע דרך מצר גיברלטר והשתעבדות לגחמות הספרדים. מסע כזה ארך במאה ה-17 כחודש, והיה כרוך באיומים מצד פירטים ברברים מאפריקה וכאמור לעיל, גם מצד ספרד שהייתה עוינת.

לואי ה -14 היה המלך החזק של התקופה, את ספרד הוא תיעב בגלל התלות בה במעבר הגישה מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי.

הרעיון של גובה המס שלו, פייר פול ריקה , יכול היה לפתור את הבעיה הזו למלך במיזם קאנאל דה מידי, שסללה את הדרך למהפכה התעשייתית של המאה ה -19, שבה תעלה למעבר סירות וסחורות היה הכרח אם המדינה חשקה להרוויח הרבה כסף.

פייר פול היה ילד שהתעניין במתמטיקה ובמדעים וכבר אז חזון התעלה 'דה מידי' עלה באזניו. תעלה שתחצה את צרפת ותאפשר לספינות לוותר על המסע שערך אז חודש ימים סביב ספרד. הוא חלם על חזון תעלת מידי כל חייו.

דיוויד אדוארדס-מיי מההוצאה לאור ״יורומפינג״ (David Edwards-May) אומר שהרעיון אחז בנפשו לרמה של אובססיה. נראה שמשהו בתוכו דחף אותו ולא הניח לו לבנות, להשיג את המעבר הימי, להותיר חותם שייזכר לנצח.

בגיל 52, בשנת 1662, אחרי שצבר הון אישי מרווחי גביית מסים בשליחות המלך, ריקה החל את מפעל ההנדסה שהיה למערכת שלמה שנחשבה ליצירת מופת הן בתחום הנדסת המים והן בתחום הנדסת מבנים. אבל הדרך הייתה כרוחה בעמידה באתגרים על אנושיים.

ריקה נאבק להגשמת חלום התעלה בדרכו עבר מאבקי כוח, ביקורת קינאה ואתגרים הנדסיים לא מוכרים עד אז שיצרו בו כישורי חיים נדירים שעשו אותו לאדם אגדה – היה עליו לשלם בעבור שליש מהמיזם מכיסו לפני שלואי ה-14 העניק לו את אישורו.

בשנת 1666, ללא כל רקע הנדסי, ריקה הטיל את עצמו למשימה השאפתנית של בניית התעלה המסיבית בת 240 הקילומטרים. תחילה הוא בנה את מאגר סן פריאול, מלאכה שארכה 4 שנים. תוך כדי בניית המאגר שנועד לוודא שגובה המיים ישמר בתעלה גם בעונת היובש.

ריקה גילה סדרה של נהרות שאפשר היה להסיט אותם כדי למלא את התעלה בנקודת שיא הגובה שלה, כך תיווצר האפשרות למעבר ספינות תמידי. כדי לשלוט בזרימת מים בגובה הרצוי לאורך כל השנה, גם בקיץ, נדרש מאגר מים גדול. סכר סן פריאול הייתה התשובה לכך. "הסכר היה המפתח לכל המיזם" מסביר דיוויד אדוארדס-מיי (מההוצאה לאור ״יורומפינג״) מאגר המים הוקם. ריקה פתר בעיה שאיש לפניו גם לא דה וינצ׳י הצליח לפתור. "כדי לספק די מים היה עליו להקים את הסכר הגדול ביותר בעולם. והוא בנה אותו, 30 מטרים גובהו ועוביו כ 140 מ׳. סכר שעצר 8 מיליארד ליטר מים, בסין דה סן פריאול שאגר מים מכמה מקורות".

תוך כדי בניית האגם הונחו בטולוז (ב17 בנובמבר 1667) האבנים הראשונות של התעלה עצמה. עד לינואר 1668 ריקה הפעיל כ 2.000 פועלים. בשיא בניית התעלה היו לריקה 12 אלף פועלים מתוכם כאלף פועלות. רבות מן הפועלות באו מאזור הפירנאים. אזור ששימש בתקופת הרומאים כאזור של מרחצאות. ידע מהתקופה הקלסית השתמר בקרב פועלות אלו ובתרבות המקומית בפירנאים כשהפועלות הללו הן שהביאו אותו לצרפת. ידע זה היה חסר למהנדסים הצבאיים שסייעו לריקה. הידע ההנדסי של התקופה כלל עד אז בעיקר בניית ביצורים, ידע הנוגע להנדסת מים היה בעיקר אודות ניקוז מים במכרות ולא הספיק עבור בניית התעלה הזו.  פועלות מהפירנאים הן שתרמו אותה תרומה נכבדת לפעולות הבנייה של התעלה.

ריקה שילם שכר גבוה לפועליו, הרבה מעבר לשכר הממוצע אז, כדי לוודא פעולה מתמידה ומאומצת של פועליו וכדי לטפח בהם מעורבות, אכפתיות  ואמון במיזם, בנוסף היה לראשון בהיסטוריה שנתן תנאים סוציאליים לפועליו. ריקה סיפק להם מגורים זולים ויותר מכך הוא שילם בעבור ימי חופשה ומחלה, דבר שלא נשמע עד אז כמותו (מסביר דיוויד אדוארדס-מיי מההוצאה לאור ״יורומפינג״).

פייר פול ריקה שב ואותגר, המכשול הקשה הגיע בתוך זמן קצר. מדיניות ההעסקה הנדיבה שלו התפרסמה ועוררה חצי ביקורת בורסאי. המתנגדים האשימו את ריקה בבזבוז כספי ציבור למען תהילתו האישית, וכל זאת בפעולה אובססיבית על מיזם שנידון מראש לכישלון – אמרו המבקרים. קולבר נסחף אל המבקרים הללו וגרוע מכך  ז'אן-בטיסט קולבר, שר האוצר של לואי הארבעה עשר, שהתלהבותו מהפרויקט בתחילת הדרך היא שאפשרה לפייר פול ריקה להגיע אל המלך ולהכניסו לתמונת התעלה שלו, החל לפקפק ב'תעלת מידי'.

בשנת 1677, עשר שנים לאחר תחילת הבנייה, נקלע המיזם למשבר נוסף, כשהתעלה הגיעה למדרון הדרומי של רכס אנסרון.

פייר פול ריקה הציע רעיון נועז עד כדי כך שכמעט וחיסל את כל המיזם. הוא יכנס אל תוך הרכס בעזרת חומרי נפץ ותעלת השיוט שלו תעבור בתוך ההר.

השמועה הגיעה לפריז, וכשנודע על כוונתו לעבור דרך רכס הרי אנסרון, הורה שר האוצר ז'אן-בטיסט קולבר, להפסיק את העבודות. בנוסף דרש קולבר חקירה של מה שלדעתו היה רעיון בלתי אפשרי לביצוע, מעולם לא הועברו סירות במנהרה דרך הר. האתגר נראה מאוד מסוכן והסוף הטרגי נעמד על הפתח.

הונו של פייר פול ריקה, מפעל חייו עמדו על הכף.

דיוויד אדוארדס-מיי מההוצאה לאור ״יורומפינג״ נזכר שקולבר אמר: ״אנחנו לא מאמינים שתצליח בזה״. ריקה הגדיל את מספר העובדים כתגובה לדברים, ועד שהמפקח של ורסאי הגיע עם צו ההפסקה, כשבועיים לאחר מכן, פייר פול ריקה, המהנדסים הצבאיים, הפועלים, חומרי הנפץ הגיעו לפרוץ את ההר, כך שההוכחה סופקה לפקח והיא שאפשר לחפור את המנהרה הנדרשת – הסוף הטרגי הוזז.

במשך 15 שנים פייר פול ריקה התמודד עם כל מכשול אפשרי, טבעי, הנדסי, פוליטי כדי לחפור את תעלת מידי שלו. אבל בגיל 76, הוא היה מותש.

ב 1 באוקטובר 1680, פייר פול ריקה, חלה אנושות וקרא לבנו, שאלתו לבנו נחקקה בדפי ההיסטוריה: ״או סה לה קאנאל״? איפה התעלה?

בנו השיב שהיא במרחק 5 ק״מ בלבד מהים. פייר פול ריקה נפטר, התעלה נפתחה 8 חודשים מאוחר יותר, מעט מאוחר מדי – כדי שיוצרה יראה זאת.

ב 15 במאי 1681 נפתחה 'תעלת מידי' לעסקים. 'תעלת מידי' הוגדרה יצירת מופת. פתרון התעבורה הימית שאפשרה בתוך צרפת הוא הפתרון הטוב ביותר עד היום (ניקולס פושר, אונ׳ ננטס Nicolas Faucherre). התעלה נבנתה בין השנים 1667 ל-1681 ונפתחה לשיט שישה חודשים אחרי מותו של פייר פול ריקה.

PIERRE-PAUL RIQUET (1609-1680)

לשאלתו של עידו ברעם – מטפל בלחיצות (שיטת מרגולין) לגבי אותו שריר שמדומם בכתף שמאל.

כתף שמאלשריר המעלות התיכון (שמאלי) ככלל נושא הדמימה כאן שונה לגמרי: כתף שמאל מורכבת מאוד וקשורה בהתלהבות, ריגושים ובבריחה גם בשאלה העתיקה: האם אוהבים אותי.
ילד/ה בגיל 10-2.5 מעלה בדעתו רצון לברוח (מהבית, מבית-הספר, מהמולדת) להסתלק ותוך כדי שאלת הגלות – אוהבים אותי ? נוכח אפשרות שהתשובה "לא" מופיעים ככיווץ שרירי כרוני – כדמימת השריר השמאלי. מדובר ברצון לברוח ולאו דווקא במימושו – הסתלקות ממרחב חייו – הדמימה מצינת זמן – מועד משמעותי בחיים כאן גיל 10-2.5.
ילד שהועבר מסביבתו בגיל זה (בגלל עבודתו של אחד ההורים) הארוע יחרט בכתף שמאל בשריר הסקלני התיכון…
בנוסף לשיקוף גיל 10-2.5 שריר המעלות התיכוןשמאלי, מדבר על התחלה: רצון לא מתממש להתחיל משהו חדש. מחשבות על שינוי וכמובן כל דאגות ההתחלה.
ריגושים – מקובל היום להתמכר להתלהבות – אדם צעיר מתחיל לרוץ מהתחלה מרגשת להתחלה חדשה שמלהיבה אותו. ההתמכרות להתחלות מקבלת תמיכה אדירה מממסד המפרסמים בטלוויזיה – לאחר התחלה מרשימה – עצור, פרסומת והתחלה חדשה – ריגושים ויותר מכך ההתמכרות לריגושים מופיעה בסקאלני השמאלי.
זה מה שנשלף מזיכרוני כרגע עידו.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

נשארו לך שאלות –

אשמח לשמוע ממך-

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למאמר הראשון בסדרה על התרופות הטובות והרע – לחץ דם – והתרופות המרוקנות – כאן
    למאמר השני  בסדרה זו – B12 – והסיבוכים שאפשר למנוע – כאן
    למאמר השלישי בסדרה זו- על שיקום הגוף שלך והגלוטתיון – כאן
    למאמר הרביעי בסדרה זו – תיאמין – B1 – כאן
    למאמר החמישי בסדרה – על ביוטין B7 – כאן
    למאמר השישי בסדרה – פרוזק וקפה – כאן
    למאמר השביעי בסדרה – אבץ – כאן
    למאמר השמיני בסדרה – האשלגן – חיסול האוצר – כאן.
    למאמר התשיעי בסדרה – הברזל – כאן

    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COMׂ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך).
    מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    נשלח ב העצמה אישית, כללי, תורת הדמימות

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *