מגיע לי – העדר הכרה במאמץ של השועט קדימה, יכולה להרוס אותך

הגשמת שאיפותיך יכולה להיות מסלול מכשולים מפרך ועד להשגת חלק ממשאלתך הנכספת יש לקחת בחשבון שהדבר כרוך במחיר אישי אדיר.

מגיע לי – היא תחושה פנימית חזקה של שאפתנים. כוח ה"מגיע לי (תשורות)" פועל על החוץ פנימה במטרה למלא חלל ריק בתוך נפש האדם על ידי מתנות שנמצאות בעולם הרחב.
ההכרה במאמץ הנה חובה וזכות יסוד. גם היא כוח שפועל על הנפש מבחוץ פנימה, אבל יכולתה של ההכרה למלא חלל ריק בנפש הרבה יותר גדולה מתשורות וזבחים. העדרה של הכרה מאוד שכיח מאז נפילת יוון הקדומה.יוון העתיקה הייתה ארץ של חכמה ותבונה שהקדישה לנושא ההכרה מקום נכבד בחינוך, בטקסים ובפולחנים שלה. להכרה הזו יש כוח ממלא, מרפא, היא הכוח הממלא נפש מאומצת.

המאמץ שונה ממנה הוא כוח פיזי. לא כוח רוחני. כוח שמזיז דברים, אך מרוקן את כוחות הנפש.  כוח זה מעייף ומתיש את הגוף. העדר ההכרה במאמץ, בהשקעה, ביכולתך להזיז דברים מניב ומנציח מצב של "ריק" וכוח שואב פנימה מתחיל לפעול באדם. הכוח הזה לא טוב, כי אין בו סבלנות ותכנית לטווח ארוך. הכוח פועל מיד, מעורר רעב בנפש שמתאווה למלא את עצמה מידית, לכן בדרך כלל כוח "המגיע לי (תשורות, זבחים ושלמונים)" אינו אסטרטגי ואינו משביע. בגלל הרעב המתמיד, והעדר שובע, הוא קם ומנהל אותך גם בטווח הקצר בו הוא מענג אותך ומרגיע את תחושת הצורך, וממלא את הריק שנוצר בנפש.  וגם בטווח הארוך הוא פועל, אבל בצורה חלקית ומשובשת. גנבים, אנסים ולוקחי שוחד ותאווי פרסי כבוז מזויפים, בהחלט שוקלים רווח והפסד גם בטווח הרחוק, אלא שהריק מסתיר מהם בכוח דרישותיו למילוי מיידי, חלק ממה שממתין להם (כלא, הכפשת שמם, ונידוי צאצאיהם מחברת הכבוד). אין בכוחותיה של התפיסה האסטרטגית, בעידן המודרני, לצפות ולחשוף את עוצמת הריק ואת המחיר הנפשי שתדרש לשלם באופק השגיך. החינוך המודרני אשם בכך. מסתבר שככל שההכרה במאמץ מתעכבת, והתוצאות של המאמץ עצמו הולכות ומתרבות ואפילו מענגות רבים – החלל הריק בנפשך רק הולך וגדל.

ההכרה במאמץ מתמיד, היא צורך נפשי לא Entitlement – כולנו זקוקים לפידבקים מהסביבה על השקעת עבודה מרובה. כל אדם השגי ששואף להגשים את חלומותיו מכיר בצורך להשקיע מאמץ מתמיד. כוח הריק ששואב הכל פנימה, לא מתמלא מהבנתו את הצורך הזה במאמץ. הוא רק מעייף וגורר מרירות נפש. וההתגברות על העייפות הזו מוזרה. ראשית כל אדם שמתגבר על מאמץ לבד, בודד והבדידות הזו מובילה לפתרונות שאדון בהם בהמשך. אבל, כשרק הוא שותף לכאורה להבנת הצורך במאמץ, על ההכרה בו, בשעה שרבים שותפים לתוצאות המענגות של הישגיו – זה שלב שהפצע של המאמץ בנפש נפתח. מרירותו הולכת וגדלה בגלל ההקרבה שהעלה למען הישגיו.

הצורך הוא מצב ריק. ריק תמיד יתמלא. בצורך נפשי, גופני, חברתי – החובה הראשונה במלוי צרכים לאם ולאב. חובת המילוי השנייה מותלת על החברה הקרובה – עליה למלא צרכים. מילוי צורך תמיד מקנה תחושת קרבה ויחסים אינטימיים.

אלימות כהתרסת נגד רעב הצורך
צורך מעורר רעב וצימאון שדורשים יחס חם. ריק עקב צורך שאינו מתממש, הופך לכוח שאיבה שהופך את האדם, בדרך כלל, בעל כרחו לאלים. האדם יכול להיות אלים כלפי עצמו ולהתנזר. צורה אחרת של הריק הזה היא אדם אלים כלפי הסביבה הקרובה שלו. בדרך כלל הוא ירחיק אותה מחייו וימלא אותם בתאוות הדוניסיות. כאן נושא "המגיע לי"  שעומד במרכז מאמרי מתעורר וקם. הוא רק מבצבץ במשפט פנימי: "מגיע לי" כדי להצדיק אות ה"מגיע לי" מוסרית ולמלא את ריק הצורך שנוצר מיידית.

בהעדר הכרה במאמץ מאגר הכוחות שמזין את השועט קדימה מתערער ולא מאפשר את קיומו של המאמץ המתמיד הזה. תחושת הבדידות בפסגה גוברת וגם המרמור. המצליחן שב ומשחזר אירועים שהובילו אל התחושה הנוקשה הזו, בתהליך המדרבן את הכעס. הצורך במילוי השאיפות והכרה במאמץ קמים ונאבקים בנפש האדם המצליח ויוצרים דרמה. ככל שעובר זמן מאבק כוחות פנימי זה רק הולך ומתעצם.

מאבק כוחות פנימי תמיד סוער, מפעיל את הנפש ולא מניח לה לרגע. האדם אולי משתוקק למנוחה, אבל בפועל המצב הפוך, וככל שהמאמץ מתארך והנהנים מההישגים רק הולכים ורבים, גדלה התובענות להכרה במאמץ. במקביל גדלה הבדידות, גם הצורך לנוח – להיות ביחד הם ששואבים את ה"מגיע לי"… ובמיוחד מופנה תגובת המרמור אל הנהנים האחרים. בהעדר ההכרה במאמץ גובר הריק ומתרחבת תביעת המגיע לי שעד מהרה נחשפת כנקמה סמויה ומורכבת, שמענגת תחילה ומביישת בסופה.

אם אתם נחושים, שאפתנים ומסתובבים בבית בהרגשה שאתם מתאמצים יותר מרוב האנשים שאתם מסתובבים סביבם, ולא מבינים את השינויים שמתרחשים בהתנהגותכם, מאמר זה נועד לכם.

סירוב לסלוח לאדם שפגע בנו מעיד על מרירות  – ההצלחה, ככל שתגדל ותראה למרחוק, אינה הבטחה למרוצות, להנאה ולסיפוק. אם ההצלחה שלך אדירה, אבל התסכול שבך הולך וגדל גם תחושת היותך לבד והמרמור – סביר להניח שגם ייסורי המצפון שלך גואים ומאפשרים לך לחוות אותה חוויה של תחושת ביטחון ורווח אישי – מה"מגיע לי". יש לשים לב שתחושת המרמור לא תגלוש אל נקודת האל חזור – בה המרמור מתגלם בסירוב לסלוח. יתכן שאדם קרוב לך פגע בך – לא הכין לך קפה כשביקשת, לא בא לאסוף אותך משדה התעופה – הדבר הזה לא רק מעיד על מרירותך. הוא מלמד שישנם צרכים בסביבתך שאין בך כבר שום קליטה אליהם – אתה מבודד עצמך מיקיריך.
אם ההצלחה שלך אדירה, והנאתך, סיפוקך אינם מהשגיך עצמם, סביבתך הקרובה לא מבינה אותך – הרי שמאמר זה נכתב בשבילך.

אם אתם שומעים את עמדת הצד השני ומגחכים בינם לבין עצמכם בידיעה שאתם מבינים את המצב יותר טוב מבעל העמדה שלפניכם וחושבים כמה חבל שהזוגי שלי, בעל החברה שמעלי והעולם כולו לא מלא בעוד אנשים שמתאמצים, משקיעים ומבינים מצבים מורכבים כמוני. פצע המאמץ החל לדמם ומאמר זה נועד לשמור עליך מפניו –

מצעד הניצחון של בכחוס ארמון פארנזה אניבלה קראצ'י

אז מה עושים

עמוס טלשיר, בעבר מנכ"ל ושותף בחברת הפרסום אריאלי, מבלה היום חלק ניכר מזמנו בנגרייה, בכתיבה, לאחר שפרש בגלל מחלה (התקף לב) ומצפון או תבונה שזה "מקצוע של אנשי חרב" . עמית אשל מביא את ספורו במדור חינוך וחברה של עתון הארץ תחת הכותרת "שנהיה לזנב ולא לראש: אנשים שעזבו קריירה מצליחה כדי לחיות אחרת"
טלשיר היה הפרסומאי הישראלי הראשון שהנפיק חברה בבורסה האמריקאית, ולאחר מכן מכר 80% מהשליטה בה לחברת הפרסום הבינלאומית "פובליסיס" והקים את חברת הפרסום האינטרנטית "אידאולוג'יק". לפני כעשור, הרבה לפני גיל הפרישה, הוא החליט שהחיים האלה לא מתאימים לו. "זו היתה תובנה פנימית בעייתית", הוא אומר "הרגשתי שאני כבר לא הכי טוב כמו שאני רוצה להיות. זה חלק מהתבגרות, זה מקצוע של אנשי חרב, פרילאנסרים, במובן המילולי של זה. היינו שכירי החרב של עולם הפרסום".
שנה לפני שעזב, בגיל 56, הוא לקה בהתקף לב. "זה הבהיר לי שאני לא במקום שבו אני צריך להיות. הגוף מאותת לסימני הנפש", הוא מוסיף. "שיתפתי את אשתי, ולפני שסיימתי את המשפט, היא אמרה: 'תפרוש כנפיים, אחרת לא תשרוד'". (09.09.2018, הארץ – מקור).

אנשים רבי יכולת במרחב אחד: קרירה, שומעים את עמדת הצד השני ומגחכים בינם לבין עצמכם בידיעה שהם מבינים את המצב יותר טוב מבלי להבין שהעולם כולו מלא בעוד אנשים שמתאמצים, משקיעים ומבינים מצבים מורכבים כמותם. לרובם מכנה משותף: פצע ההשקעה שיש לטפל בו.
בהשגת היעדים הפצע לא כואב ולא מדמם, ולכן הוא גם לא מורגש בשלבי המאמץ של השנים הראשונות. אבל, המאמץ נמצא ומתיש – תמיד. הוא דורש הכרה ואחד מסממני פצע ההשקעה המתמדת העייפות שבדרך כלל לא מטופלת ביסודיות. מסעי כיבוש, ספורט אתגרי, מסיבות חשק, סמים ואלכוהול גם שיחות ארוכות אינם מנוחה הגם שמגיעה לך להתפרק קצת, לרוקן את המוח הרגשי שלך.

שורש הבעיה ברגשנות – זהירות ניכור
העדר הכרה בפצע ההשקעה חושף תמונה רחבה של הלא לחוות את העצמי המלא שלך!  אחד מכללי היכולת להתאמץ כל הזמן להתמלא בנחת והכרה במאמץ – הוא ניכור. לא להרגיש. שורש הבעיה בתהליך ההכרה ידוע לשורדנים ממולחים – רגשות פרטיים תמיד מקלקלים את כשריההישרדות שמאמץ נפשי, שכלי ורגשי דורשים ממך בכדי להצליח. להזיז את האמפתיה לעצמי, הייתה להרגל חייך, זו כמעט אחת מהגדרות הניכור. אבל, בהמשך הרגל זה גורר אל תחושת הריק והשעמום שנוצרים במרחב הרגשות שלך. חוסר ההכרה בעצמי מרחיק, מנכר (ניכור) ומונע ממך לקשור את הריק בצורך שלך לנוח, מגיע לך לנוח, אלא שאינך רוצה לפספס הזדמנות להשיג עוד, לגבור על אחרים מה שמחייב אותך, אולי, לנוח בפעם אחרת – להיות בעל סובלנות גבוהה להתנהגות גרועה מצדך כלפי צרכי המנוחה שלך, אבל גם האחרים, שסובבים אותך סובלים. בסוף יום עבודה כזה, אתה ריק – המוח שלך עייף וגם לך מגיע. זה עוד אחד מהרגעים בהם פצע הקריירה נפתח ומתחיל לנהל את חייך. תחילה מדובר בבעיית המוח הרגשי המוצף ומוח רגשי עייף – תופעה ביולוגית שכתבתי עליה במאמר על תאוריית ההתרוקנות של הגבר בהבדל מההתרוקנות של מוח האישה במאמרי "איך שומרים על זוגיות טובה" – כאן, כאן וכדאי לך גם לבחון אותה מזווית הווידאו שנמצא במאמר על הדיאטה שמצליחה תמיד–  כאן. המוח המוצף, עייף חייב להתרוקן ולחזור לאיזון, כדי לזכות מחדש באנרגיה שנדרשת לו – עוד על כך גם במאמרי "למה אני לא מצליח להתמיד – והסוכר" – כאן.

גבר מהיר מאוד כשמדובר בזעם ואטי להחריד כשמדובר בהנאה. תופעה זו חדרה ברבות הזמן לניהול קריירה ועומדת מאחרי פצע ההשקעה.

מפגש בין ניהול קרירה וחיי מנוחה מביא מהר מאוד אל השפה הנשית שדורשת תקשורת מילולית ובעזרתה אפשר למלא את חלל הריק במשמעות. אבל השפה הזכרית שמככבת עדין ברוב הקרירות שונה ממנה ודורשת תקשורת גופנית: מכה אלימה במצבי התלהבות – אלימות ממש במצבי לחץ והישרדות, או ברגעי תחרותיות ואפילו נסיגה ובריחה – במצבי הישגיות מורכבים אבל היא גם מאוד מינית במצבי מתח ותשוקה שמאפשרים למוח המוצף להגיע בעזרתה לרגיעה במכה אחת. לכן, רעיון המנוחה נתפס אצלך כבזבוז זמן שנועד להשקעה – רגע. מי קבע שמנוחה לנפש דורשת זמן. נחזור אולי להכרה. לסיבת העייפות שלך, לריק שזועק להתמלא!

ז'אן אונורה פרגונאר – Jean-Honoré Fragonard, Jeroboam Sacrificing to the Idols, 1752. With this painting Fragonard won the Grand Prix de l'Académie Royale in 1752.

האסטרטגיה להגשמת השאיפות היא אסטרטגיה מופלאה, פרקטית, שאפשר ללמדה בבתי-ספר לכלכלה ולניהול עסקים ולהשוותה עם חיי פוליטיקאים וספרים כגון הנסיך מאת ניקולו מקיאוולי חייבים לכלול בה פרק ממנטו מורי – נגד חסרי אחריות אסטרטגית לשעות הפנאי. על הממנטו מורי – כאן,כאן, וכאן על הקורציונה – והפתרון לבעיה שמצא ניקולו מקיאוולי – כאן "על הקורוציונה – ניתוק רגשי והעדר מעורבות".

אכפת לי
המעורבות הרגשית על ה"אכפת לי" שעומד מאחריה נמצאים במרחב שמחייה מחדש את המעורבות הרגשית, שהמאמץ המתמיד דחק. זו למעשה המשימה החדשה שלך – לפתח כישורי אכפתיות. בהבדל מהמגיע לי "אכפת לי. היא נקודת המוצא שלך.

1. מה הצורך. יש לך ווטסאפ – בבקשה לרשום לי מה הצורך שלך (כן, מה אתה צריך – מה את צריכה). יש לרשום את הדבר הקרוב ביותר ללבך, הנסתר ביותר – אפשר למחוק גם אחרי שנשלח אלי – תנו לי לנחש הצורך שלך להרגיש שייך? להרגיש שרואים אותך? לדעת שמוכירים את מאמציך? – מה, כל כך פשוט?
2. מגיע לי – האנשים שלא מזהים את צורך הבסיסי ונשארים בשאפתנות ובמרחב ההישג נכנסים למעמד ראשוני של – אימא תראי עשיתי – עשיתי לך – (כמובן) הרעיה, הבעל, הבעלים, השותף נדרשים למלא כאן, למעשה צורך סמוי, ילדותי, אינפנטילי, את צורך ההכרה במאמץ ההשתדלות שלך. זה הרגע שאפשר לבחור בין מגיע לי וזעם מתפרץ. אחרי הכל הבוס שלך הוא רק הבוס אין בו כלום מאבא שלך והזוגי – ממתי הזוגי שותף למאמצים שבחרת להשקיע למען הגשמת שאיפותיך?
   רגע! האם באמת מגיע לך? האם היה איזה הסכם בינך ובין אבא או אימא מדומים, או אמתיים שאם תתרוצץ מבקר עד ערב למימוש שאיפותיך – תקבל גלידה, רומן צדדי, ארוחות גורמה במסעדות, צימר עם מסאג' ב 7 ידיים, בית עם אלף חדרים או מטוס פרטי?
3. מה דרוש לך כדי למלא את הצורך שלך, להתקרב אל ההכרה שלך (כמו שנאמר לעיל, בסעיף 1) בחרת לשעוט קדימה בדרכך למלא צורך ענק שלך – עכשיו כשצורך משני, נוסף, נחשף ומתגלה כבור ריק בדרך שלך – למה שלא יתמלא בעזרת כישורים חדשים והיה מצורך להכרה במאמץ להכרה בך כבעל צורך, קרבה מחודשת אל מי שמתעוררת בו תשוקה כנה לחשוף אותו – כן, אולי אימא, אולי אבא, אבל אולי גם הילד הגדול שלך הבת הבכורה, או הבן והזוגי שלך – ממתי הוא לא נראה כפרטנר באופק שלך? 
4. נשארו לך שאלות? אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח להשיב לכל שאלה.

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – לחיצות ההחלמה

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך).
מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.