יתר לחץ דם – שינוי פרדיגמה וגישות חדשות – לחץ דם גבוה וטיפול טבעי ללא תרופות לאחר שטיפול תרופתי נערץ כשל

The Drunkenness of Noah מקור התמונה ויקיפדיה

למאמרי – רוצה להחלים מיתר לחץ דם?

להבריא מיתר לחץ דם – להכות במנגנון, לנצח את התרופות שמסכנות את חיינו – להבריא ולא להחזיק את הראש מעל למים – זו משימה שמעטים מעזים לחשוב עליה שהרי מי הוא המומחה הגדול ללחץ דם – זה שלא החלים ממנו אדם אחד ומי המומחה הגדול לכליות אם לא זה שלא החלים כליה אחת נפרולוג – אז תרופות ליתר לחץ דם – כמו לבטאלול (טרנדייט), מתילדופה (אלדומין) – מחסלות את הקואנזים Q10, לא מרפאות אף אחד מיתר לחץ דם – הוא תמיד נשאר ולעתים גם מחריף. גם בתחום המדללים (אספירין) מוצאים ממכר תרופות שנזקיהן לא מדווחים בדרך כלל אך כולנו מכירים אותם והן עלולות לגרום בשמוש מתמשך נזקים ותופעות הרסניות, בשעה שויטמין E – קליפת עץ אורן טחונה דק = פיקנוגנול, שמן זית, תמצית זרעי ענבים, קוורציטין, אומגה-3, וברומליין (Bromelain) האנזים שמפיקים מקליפתו של פרי האננס גם תערובת שמן נוגד כרישת דם הם נוגדי קרישה בטוחים בשימוש המשפרים את בריאות כלי הדם ועשויים להחליף את תרופות המרשם. נחוץ שינוי פרדיגמה. ברוח זאת נפתח מאמרי "רוצה להחלים מיתר לחץ דם". למאמר זה – כאן על שינוי הפרדיגמה והגישות החדשות של המדע ללחץ דם גבוה, מאמר זה – בו למשל ידובר על מאכל עלי דלעת Muboora כמי שמוריד יתר לחץ דם או על עלי חרדל וגם יוסבר כיצד זה קורה – להלן,

ג'יימס אנסור, השיכורים (1883) James Ensor, The Drunkards (1883)צילום מסך [מקור].

יתר לחץ דם – כאשר הדם העובר בכלי הדם זורם בכוח רב יותר ממה שנחשב לבריא: 120/80  מכנים זאת יל"ד, יתר לחץ דם או לחץ דם גבוה. וכאשר טיפול תרופתי מוכיח מדדים מאוזנים במכשיר אבל מחלות שמקורן בדלקת בדופן העורקים: סוכרת, טרשת העורקים (אימונופתוגנזה של מחלות עורקים), שבץ מוחי, התקף איסכמי חולף (  "התקף מוח" חולף) או מחלת עורקים היקפית הנחשבת ממקור טרשתי ואי ספיקת כליות נחשפות בהמשך הדרך, מחלות כרוניות שנוצרות עקב הזנחה והעדר טיפול בדפנות העורקים/אבדן גמישות השרירים שבדפנות העורקים לצד פגיעה בשכבת האנדותל שמכסה עליהם שם הם שיצרו לחץ דם גבוה – איך שלא נציג זאת מחיקת הנתונים על מד השעון לא מתקנת את הנזק לצנרת הדם פשוט מדובר בכישלון אם לא גְּנֵבַת הַדַּעַת. לא שמעתם על מי שעצר לחשוב ולתקן את הבסיס של המחלה. לא, אחדש: טרשת עורקים היא מחלה של הדופן בהחלט יותר ממחלת אחסון של כולסטרול בדופן העורקים. פגיעה בדופן מעלה לחץ דם ומי שפוגע בדופן העורקים איננו הכולסטרול אלא הם הרדיקלים החופשיים והתרופות לא נלחמות בהם כלל וכלל [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. למספר הגבוה במדידת יל"ד קוראים סיסטולי (שמבטא את הלחץ על דפנות כלי הדם בעת התכווצות שריר הלב). ומתייחסים ללחץ הדם כאשר הלב פועם, ודיאסטולי (הנמוך) משקף ללחץ כאשר הלב נח בין פעימותיו. קריאת לחץ דם נחשבת לנורמלית או בריאה אם היא נמוכה מ -120/80 מ"מ כספית.

Measuring the ankle-brachial index
מדידת יתר לחץ דם – מקור הצילום ויקיפדיה

טיפול תרופתי [קפטופריל, אנלפריל, רמיפריל, ליזינופריל להרפיית השרירים החלקים – מנטרלות את האנגיוטנסין 2, הדיהידרופירידינים מרככי השרירים: ניפדיפין, פלודיפין, אדלאט, פרזולאט, אמלודיפין, לרקנידיפין  – חוסמי תעלת הסידן ומונעות את כניסת הסידן שנמצא מחוץ לתא – פנימה מכיוון שהתכווצות התא תלויה בנוכחותו של הסידן, כשנמנעת כניסתו והוא נעדר התכווצות תאי השריר נמנעת. המשתנות מסייעות בהוצאת מים ומלחים מן הגוף, אבל עלולות לגרום לירידה ניכרת מדי של נתרן ואשלגן להם הגוף נזקק במיוחד על מנת להגמיש את שרירי העורקים בכלל זה הקוקטיילים Ocscaar Plus, Atacand Plus גם Ramipril-Tritace Com עם דיורטיקה-משתנות, כמו גם Codiovan = Valsartan מטעות כל אחת בדרכה, שכן מדובר בגישה סימפטומאטית בלבד, כלומר השעון מדידה מראה תוצאה מעולה אבל מדד ה- GFR מגלה שהמחלה מתקדמת בכיוון המוות דווקא, ושהתרופה בכלל לא נוגע בשורש הבעיה- אפשר לומר שלכן רבים מוצאים שגישה זאת מכניסה לתהליך מסוכן וחושדים בדף ממצאי הבדיקות שמסתיר מידע חשוב אם וכאשר מדד זה ה- GFR, נעדר ממנו.

למחשבון GFR פשוט – כאן

למחשבון GFR– ביתי כאן

תוצאת תמונה עבור לב אנטומיה
לב האדם הוא איבר פשוט עם הרבה הקשרים רבי עוצמה מבחינה רגשית. בפועל הוא שריר הפועל כמשאבה. הוא מזרים את הדם דרך כלי הדם, והוא עשה זאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. בצורה זאת הדם המוזרם לאיברי הגוף, מספק להם חמצן וחומרי מזון הנחוצים לאברים, ומפנה מהם פסולת מטבולית. מקור האיור למעלה – ויקיפדיה.

תפוקת הלב (CO) חשובה להבנת נושא לחץ הדם כמו גם מצבם של קירות העורקים במיוחד ציפוי שמכונה אנדותל, מצב הכולסטרול השט בזרם הדם ובמיוחד הכולסטרול המחומצן מאוד חשוב. הכולסטרול המחומצן הוא שפוגע בגמישות דופן העורקים. מאמר זה יתמקד ביסודות שקשורים ביתר לחץ דם, כמו למשל קולטני אצטילכולין α7- ניקוטיניים (α7-nAChR), קראטין ותאי מסנגיאל, יעמוד על בלוטת התימוס המשמשת ליצירת תאים של המערכת החיסונית,  ואפילו רקמת השומן הפריווסקולרית (perivascular adipose tissue -(PVAT הנמצאת סביב רוב כלי הדם, הריקמה הזאת היא שמפרישה סוגים רבים של ציטוקינים, המכונים אדיפוציטוקינים, והם מצידם מווסתים לחץ דם ודלקת גם על ייצור מוגבר של ציטוקינים אשר גורם לשינויים מיוגניים ומבניים בכלי ההתנגדות וגורם ללחץ דם מוגבר.

המאמר יפגיש אותך עם ה oxide nitric שזה מכבר נתגלתה חשיבותו ומסומן (NO תחמוצות חנקן ובשמו הקודם endothelium־relaxation derived factor  EDRF) שאין חכם ממנו בתהליכי הפחתת יתר לחץ דם והגיע הזמן להיעזר דווקא בו בבואנו לטפל גם בתחלואי האנדותל שמרפדים את כלי הדם.

כמו כן נתבונן ב – 20 –HETE (20-Hydroxyeicosatetraenoic acid). שינויים בייצור עצמי של ה-20HETE בגופנו, אינם דבר טוב למשל שינויים לרעה בעקבות בעקבות אכילת טחינה.

מעטים יודעים כי הטחינה נקשרת בשינויים שמעלים את לחץ הדם…

אני מבטיח לך שמאמר זה יעורר בך שאלות רבות ועשוי לשנות את נקודת המבט שלך ואת גישתך לטיפול הממסדי ביתר לחץ דם מקצה לקצה.

קריאה נעימה. 

מבנה של דופן עורק גמיש. שלוש שכבות המכונות גלימות: הגלימה הפנימית, הגלימה האמצעית והגלימה החיצונית מרכיבות, אנטומית את דופן הצנרת. הגלימה הפנימית tunica interna מכילה שכבת תאי אנדותל. היא שמצפה את נהור העורק. מתחתיה רקמת חיבור רפה עדינה – החלל התת אנדותלי. הגלימה האמצעית כוללת שריר חלק ורקמה אלסטית, העשויה בין היתר מסיבי אלסטין ומשתנה בהתאם לגודל העורק. ככל שהעורק גדול יותר כך הגלימה האמצעית (השרירית, בעיור למעלה tunica Media) עבה יותר והרכיב האלסטי בה גדל. הגלימה החיצונית מכונה שלישית (tunica Externa) ומורכבת מרקמת חיבור הכוללת בעיקר סיבי קולגן ואלסטין. הגלימה החיצונית המשכית ומחוברת אל רקמת המשתית של האיבר הסמוך. התהליך המתרחש בדרכם של העורקים העוברים בגופנו ממצב של גמישיות לאבדנה שמייצר את ההתקשחות ההרסנית שלהם, גורלי וחשוב להבנה, הכרה ובמיוחד בבואנו לבקש להשתמש במזון כתרופה למשל בכוסמת ירוקה כבסיס וחומר יסוד (חלבון) לתיקון המצב, ועוד אם הוא נמצא בהתדרדרות רפואית. למתכון ללחם כוסמת. שהוא גם מאוד טעים בסוף מאמרי על הכוסמת – כאן. ירון מרגולין

מעטים יודעים שמחיקת קראטין או העדרו מעלים לחץ דם מבלי שישנה פגיעה באנדותל.

האנדותל (ED) מהווה חלק חשוב בכלי הדם והוא מעורב בעיצובה של סביבת טרשת-מגן באמצעות פעולות משלימות של גורמים vasoactive הנגזרים מתאי האנדותל [מקור]. נושא זה נחקר רבות ואפשר לומר שאין אדם שלקה ביתר לחץ דם שלא שמע שבגינו עולה לו לחץ הדם ובכל זאת קיים לחץ דם מסיבות אחרות. בהחלט ההפרעה בהומאוסטזיס של כלי הדם עלולה להוביל להתפתחות תפקוד לקוי של האנדותל אשר בתורו תורם לשלבים המוקדמים והמאוחרים של טרשת עורקים [מקור] ובהמשך גם ללחץ דם גבוה.

בשנים האחרונות התפתחה התבוננות מעמיקה על השיטות המשמשות לפגיעה בתפקוד כלי הדם ובמבנה, כמו גם קישורם למחלות הכרוניות שמוות עומד בסופן המאמר הזה יזכיר אותן אבל עיקרו בחידושים.

עץ העורקים – המערכת העורקית בגוף האדם מקור האיור ויקיפדיה.

הבנה של אופן הפעולה של כלי הדם היא גם מפתח להבנת מה יכול להשתבש בה.

[מקור]

תפקידם העיקרי של העורקים הוא לספק דם לאיברים. בהתחשב בלחץ הדופק הגבוה בעורקים דפנותיהם עבות יותר מכלי הדם האחרים. מבדילים בין עורקים מוליכים, לעורקי צינור ועורקי התנגדות על סמך מיקומם בעץ העורקים שנראה באיור למעלה. עורקים מוליכים הם העורקים הגדולים ביותר בגוף ויש להם כמות גדולה של רקמה אלסטית המאפשרת לדופן להתרחב ולרתוע כדי לדכא את השינויים התנודתיים בשל לחץ הדם כתוצאה מכיווצי חדרים חד פעמיים. בדוגמאות לעורקים מוליכים כוללים את אבי העורקים, איור למטה עורק הריאה ועורק הצוואר [מקור].

Aorta branches.svg
אֲבִי הָעוֹרְקִים (TA: aorta), אבי העורקים הינו כלי הדם הגדול ביותר בגוף. ממנו מסתעפים כל העורקים האחרים. מצבים של יתר לחץ דם עלולים להוביל לנזק לדופן שלו. אבי העורקים המסווג כעורק אלסטי גדול, מתחיל בחלק העליון של החדר השמאלי, תא השאיבה השרירי של הלב. ממנו הלב מזרים את הדם אל אבי העורקים דרך מסתם (מסתם אבי העורקים) ששומר על זרימת דם חד כיוונית.
הוא צינור שאורכו כגודלה של רגל וקוטרו כצינור השקיה – קצת יותר מסנטימטר. מבחינים בו בארבעה חלקים:
• .אבי העורקים העולה עולה מהלב ואורכו כ -2 סנטימטרים. העורקים הכליליים מסתעפים מכאן
• קשת אבי העורקים מתעקמת מעל הלב ומממנה יוצאים ה"ענפים" שמביאים את הדם לראש, לצוואר ולזרועות.
• אבי העורקים החזי יורד מטה דרך החזה. ענפיו הקטנים מספקים דם לצלעות ולחלק ממבני החזה.
• אבי העורקים הבטני מתחיל בסרעפת ומסתיים באזור חוליית הגב L4 בהתפצלות שהמשכה עורקי השתן השמאלי והימני בבטן התחתונה.
רוב האיברים העיקריים מקבלים דם מענפי אבי העורקים הבטני [מקור]. מקור האיור ויקיפדיה

עורקי הולכה מסתעפים לעורקי צינור כמו עורקי הַזְּרוֹעַ ה- brachial (ענף של עורק הזרוע, שמתחיל במרפק ויורד לאורך הזרוע הקדמית עד לשורש כף היד) – או העורק הירכי (femoral arteries), תפקידם של עורקים אלה הוא להפנות דם לאזורים סְגֻלִּיים בגוף [מקור]. עורקי הצינור מתחלקים עוד יותר לעורקי ההתנגדותresistance artery עורקי התנגדות הם בדרך כלל עורקים או נקודות קצה של העורקים [מקור]. הם בעלי קירות שרירים חלקים עבים ונהור (לומן) צר (החלל שבעורק) כך שהם תורמים הכי הרבה להתנגדות לזרימת הדם. דרגת התכווצות השרירים בדופן עורק ההתנגדות קשורה ישירות לגודל הנהור. הם גם האחראים על הספקה נאותה של דם לרקמת האיברים ומהווים חלק ממיקרו-סירקולציה [מקור]. על העורקים של ההתנגדות מוטלת המשימה לווסת את זרימת הדם המקומית בכל חלקי הגוף. הם עושים זאת על ידי התאמת קוטרם למשימה. שינויים מהירים בתפקוד מושגים על ידי כיווץ והרפיה של תאי שריר חלק שבדופן העורקים האלו ובעזרת רשת מעוצבבת על ידי מערכת העצבים הסימפתטית [מקור]. גירוי נוסף העלול לגרום להתרחבות העורקים הוא מאמץ גזירה (כוח החיכוך שמופעל על דופן כלי-הדם בזרימת הדם עליו) [מקור]. אתר הזילוח (הוא מעבר נוזל דרך המערכת הדם או המערכת הלימפתית לאיבר או רקמה) לרקמות מתרחש בנימים (the capillaries),- בדומה לעורקים גם הנימים הם חלק ממחזור הדם כאן כלי הדם הקטנים ביותר, ושנמצאים ברקמות האיברים (microcirculation). [, מקור1, מקור2. תפקידם העיקרי של הנימים לשפר את התפשטות הגזים, המטבוליטים וחומרים המזינים בין הדם לרקמות. נושא זה מושג הודות לדפנות הנימים. הן מורכבות משכבה אחת של תאי אנדותל, השכבה היחידה של תאי האנדותל משטיחה את דופן הנימים ומאפשרת חילופי חומרים בינם לרקמות. גזים, כמו O2 ו- CO2, או NO פסולת מטבולית, לקטט, גלוקוז וחומרים מזינים אחרים מועברים על פני דפנות הנימים דרך חריצים קטנים בתאי האנדותל. חריצים אלו מכונים נקבוביות או פנסטרציות (fenestrations). כדי למנוע נימים לאבד חומרים חיוניים כגון חלבוני פלזמה, החריצים בתאי האנדותל קטנים יותר מחלבונים אלה. הדופן הדקיקה בנימים גם מקצרת את תהליך המעבר הדיפוזי של החומרים המזינים את הגוף במעברם מהדם אל נוזל הרקמות. יעילות הדיפוזיה משופרת עוד יותר הודות לזרימתו האיטית של הדם. זרימה איטית מסייעת להגדלת הזמן והזמין לדיפוזיה [מקור]. יצויין כי בגלומרולוס (הפקעית שבנפרונים שם מבנה דופן הנימים מעט שונה והם מספקים ומנקזים את יחידות הכליה הבודדות), הנימים בפקעית נקבוביים ולכן חדירותם מאוד גבוהה. מרגע בו חילופי הגז מתרחשים, הדם המכיל מטבוליטים זורם לורידים [מקור]- שם עשויים להתרחש חילופי גז חשובים נוספים. הוורידים מתוארים ככלי 'מתכנס' או 'מצטרף', שכן ורידים וורידים מצטרפים להחזרת הדם ללב דרך הוורידים הגדולים ביותר (כגון ורידי הווריד העליונים והנחותים) ( Marieb EN, Hoehn KN (2015) Human Anatomy and Physiology (10th edn). London: Pearson ).. הוורידים מעבירים דם בלחץ נמוך בחזרה ללב. יש להם לומן גדול (החלל של הצינור), כמו גם שסתומים המבטיחים זרימת דם חד כיוונית ללב [מקור].

תחמוצת החנקן (NO) מרחיבה את כלי הדם היא קשורה באנדותל והשריר החלק הבסיסי שנמצא בעורקים מתחתיו.

[מקור]

"תרגיל אנטומי על תנועת הלב והדם ביצורים חיים" מכונה בדרך כלל De Motu Cordis, הוא עבודתו הידועה ביותר של הרופא ויליאם הארווי William Harvey. הספר פורסם לראשונה בשנת 1628 וביסס את מחזור הדם. הוא היה לנקודת ציון בהיסטוריה של הפיזיולוגיה. הארווי שילב תצפיות, ניסויים, מדידות והשערות באופן יוצא דופן שנחשבו אז חדשניות, כדי להגיע למשנתו. עבודתו הייתה פריצת דרך בזמנה. הייתה לה השפעה מיידית ומרחיקת לכת על בני דורו של הארווי; תומאס הובס אמר כי הארווי היה הסופר המודרני היחיד שתורתו נלמדה בחייו. בין חידושיו של ה- De motu cordisההבנה כי דם נשאב וזורם סביב הגוף ב"מחזור כפול ", כאשר לאחר החזרתו ללב הוא מוחזר במערכת סגורה לריאות וחוזר ללב, שם הוא מוחזר למחזור הראשי. כלומר תורה שמכניסה לביולוגיה את תורת מחזור הדם כבר במאה השבע עשרה. במאה השלוש עשרה, הוצע על ידי אבן אל-נפיס רעיון מהפכני של זרימת הריאה והחלפת הגז. שתי התיאוריות שהוכחו זה מכבר אינן שלמות כאשר נלמדות בנפרד, אך הן יוצרות ידע בסיסי בקרדיולוגיה של ימינו.
"תרגיל אנטומי על תנועת הלב והדם ביצורים חיים" מכונה בדרך כלל De Motu Cordis, הוא עבודתו הידועה ביותר של הרופא ויליאם הארווי William Harvey. הספר פורסם לראשונה בשנת 1628 וביסס את מחזור הדם. הוא היה לנקודת ציון בהיסטוריה של הפיזיולוגיה. הארווי שילב תצפיות, ניסויים, מדידות והשערות באופן יוצא דופן שנחשבו אז חדשניות, כדי להגיע למשנתו. עבודתו הייתה פריצת דרך בזמנה. הייתה לה השפעה מיידית ומרחיקת לכת על בני דורו של הארווי; תומאס הובס אמר כי הארווי היה הסופר המודרני היחיד שתורתו נלמדה בחייו. בין חידושיו של ה- De motu cordisההבנה כי דם נשאב וזורם סביב הגוף ב"מחזור כפול ", כאשר לאחר החזרתו ללב הוא מוחזר במערכת סגורה לריאות וחוזר ללב, שם הוא מוחזר למחזור הראשי. כלומר תורה שמכניסה לביולוגיה את תורת מחזור הדם כבר במאה השבע עשרה. במאה השלוש עשרה, הוצע על ידי אבן אל-נפיס רעיון מהפכני של זרימת הריאה והחלפת הגז. שתי התיאוריות שהוכחו זה מכבר אינן שלמות כאשר נלמדות בנפרד, אך הן יוצרות ידע בסיסי בקרדיולוגיה של ימינו. [מקור הצילום ויקיפדיה]

כאשר לחץ הדם גבוה, הווה אומר זהירות דלקת או פגיעה בעורק ובדפנות כלי הדם אשר עומדים לפתח מחלה כרונית קשה עם הזמן. נושא הדלקת מוביל לסיבוכים מסוכנים ואף למוות זאת, אם לא מטפלים בדלקת בדחיפות. יש לזכור דלקת משמע פצע, פגע, קרע בדופן התא – כלומר חייבים למתקן את מפגעי דפנות העורקים כשמזהים יתר לחץ דם. הנזק לדפנות העורקים מתחיל כטיפות קטנות. כאשר אלו מנקבות את דופן העורק מתחילות להיווצר מערכות יחסים מורכבות עם הכולסטרול ומחמצנים – נושא זה מוכר לכל מי שמדבר על לחץ דם גבוה – הוא לא נושא מאמר זה ובכל זאת רדיקלים חופשיים וכולסטרול נזכרים כאן שניהם זורמים בדם. הכולסטרול הוא דבר נהדר, הוא וגם האומגה – 3 בונים את דופן התא ומונעים דלקות, לא המחומצן. הכולסטרול המחומצן הוא מפגע שמתחיל להיצמד לנקבים הזעירים. בהמשך יותר ויותר כולסטרול מתחמצן. כשמדברים על כולסטרול מתחמצן מצביעים על הכולסטרול הרע LDL , לא כי הוא רע הוא טוב, למשל הוא משמש אבן בניין להורמונים שונים. אלא שהוא שנוטה להתחמצן ולהצטבר על הדפנות הפנימיים של העורקים. אז מה עשה אותו רע? – ההרגלים התזונתיים שלנו. אין בו שום אשמה כשלעצמו.
החמצון – ממחקרים שונים מראים שאם מספקים די נוגדי חמצון דרך התזונה ההולמת אותו, למשל נטילת ויטמין סי או ויטמין E, (לעצלנים החוששים מתזונה מחלימה או בריאה). ה-LDL לא נהרס, נוכחות הויטמינים האלו. בנוכחותם הוא לא מתחמצן ולא משנה את המבנה שלו לרע שנדבק על דפנות העורקים – הוורידים לא נתקפים על-ידו – על כך ראו כאן. השכבה העדינה והפגיעה שמצפה את דפנותיהם הפנימיות של העורקים נפגעת מכולסטרול מחומצן ומתחילה מכאן הדלקת שהמשכה אובדן הגמישות ויל"ד. הדלקת מתרחבת בהדרגה לכיוון השרירים שנמצאים עמוק יותר בדופן העורק ומעוררת אותם להתקשות ולאבד את גמישותם. צרכו שמן שומשום, הוא מכיל כמויות יפות של ויטמין E, גם חסה סינית, ערבית, פלפלים קיווי, תרד ואוכמניות. רוצה לומר שתזונה רבת אנטי אוקסידנטים תמנע התפתחותה של מחלה זאת שמשתקפת ביתר לחץ דם [מקור]. תזונה אנטי אוקסידנטית, נקשרת תמיד במזון מן הצומח  – בלעדיה מצטבר כולסטרול מחומצן אשר מרחיב את הפצעים ומיצר דלקות גם מצטבר על דפנות העורקים – נדבק בקירות, מה שהופך את העורק לבלתי גמיש ואינו מגיב לשינויי עוצמת זרם הדם החולף בו. במאמר שלפנינו עד מהרה נבחין שכאשר מדברים על יתר לחץ דם הנושא מורכב מ"פגיעות באנדותל" ולא כל הנקשר בתהליך הנודע כטרשת העורקים (Atherosclerosis) אשר במצבי תזונה לא תואמים לצרכי כל גוף וגוף מתהווה, פעמים רבות, כבר בגיל צעיר תהליך שפוגע באנדותל והוזכר לעיל.

מבנה של דופן עורק גמיש. שלוש שכבות המכונות גלימות: הגלימה הפנימית, הגלימה האמצעית והגלימה החיצונית מרכיבות, אנטומית את דופן הצנרת. הגלימה הפנימית tunica interna מכילה שכבת תאי אנדותל. היא שמצפה את נהור העורק. מתחתיה רקמת חיבור רפה עדינה – החלל התת אנדותלי. הגלימה האמצעית כוללת שריר חלק ורקמה אלסטית, העשויה בין היתר מסיבי אלסטין ומשתנה בהתאם לגודל העורק. ככל שהעורק גדול יותר כך הגלימה האמצעית (השרירית, בעיור למעלה tunica Media) עבה יותר והרכיב האלסטי בה גדל. הגלימה החיצונית מכונה שלישית (tunica Externa) ומורכבת מרקמת חיבור הכוללת בעיקר סיבי קולגן ואלסטין. הגלימה החיצונית המשכית ומחוברת אל רקמת המשתית של האיבר הסמוך. התהליך המתרחש בדרכם של העורקים העוברים בגופנו ממצב של גמישיות לאבדנה שמייצר את ההתקשחות ההרסנית שלהם, גורלי וחשוב להבנה, והכרה ובמיוחד בבואנו לבקש להשתמש בכוסמת ירוקה לתיקון המצב, ועוד בהתקלקלותו כשכל כולך "רגיל" למזון הטעים, שהרס אותה. עליך ליטול מעכשיו כוסמת ירוקה ובנוסף לכך גם לא מבושלת – ובעדיפות לכוסמת ירוקה שהושרתה למשך כל הלילה במים. בסוף המאמר אציג בפניך מתכון ללחם כוסמת. מאוד טעים ממנו תוכל לקחת שתי פרוסות ליום (בלבד). ירון מרגולין

האנדותל הוא איבר המורכב מתאי אפיתל שטוח חד־גרעיניים שמצפים את דפנות כלי־הדם והלימפה מצדן הפנימי. ירידה בתפקוד האנדותל מוגדרת במחקר כ"תפקוד אנדותל משובש" (endothelial dysfunction). היא מסייעת להתפתחות הטרשת ומקדימה את התפתחותה ואת השינויים האנטומיים הנלווים לה בכלי הדם. רבים רואים בליקוי בתפקוד האנדותל אחד מהסמנים הראשונים, אם אפילו לא את הראשון שבהם, המעידים על התפתחות מחלת כלי דם טרשתית. מצב אשר משתקף ביתר לחץ דם. המצב שמכונה לחץ דם גבוה עלול לשקף פגיעה בכלי הדם הגדולים המובילים לכליות המצב שלהם הולך ומתדרדר ללא טיפול מחלים ובהמשך מתרחשת לעתים גם פגיעה בכלי הדם הקטנים יותר שנמצאים כבר בתוך הכליות – מצב שמשתקף כדלקת בכליות. לאורך זמן, דלקת בכליות מורידה את רמת תפקודן – נזק כזה מונע מהכליות לבצע את עבודתן כראוי. פגיעה בצנרת הכליה נקראת גם מחלת כליות ועלולה להוביל לאי ספיקת כליות וסופה פעמים רבות מוות. למחלה זאת אין לרפואת הממסד כל תרופה זאת אחת הסיבות שנושא לחץ הדם הפך היסטרי כמעט במרחב הרפואי ממסדי. באופן אכזרי ממש בכדאי למנוע התדרדרות לאי-ספיקת כליות ממסד הרפואה מזנק על יתר לחץ דם עם ארטילריה כבדה של תרופות בשעה שהבעיה, כפי שמאמר זה יכול להראות לך במקום אחר. יודגש כי לחץ דם גבוה הוא אחד הגורמים העיקריים לאי ספיקת כליות. ואנשים עם אי ספיקת כליות מאבדים את היכולת להוציא פסולת מגופם ויזדקקו לדיאליזה או להשתלה שירחיקו מהם בהעדר טיפול את מותם. כאמור טיפולים לכשל בתפקוד הכליות נמצאים ל אך הם נקשרים בשינוי באורח חיים וברפואה שנמצאת מחוץ לממסד כשאנשים רבים מעדיפים את העדרו ואת מורשת רפואת הממסד. טוב היה אם העדפתם זו לא הייתה מסתיימת במוות.

תפקוד לקוי של האנדותל (endothelial dysfunction) מאופיין בהפחתת הזמינות הביולוגית של מרחיבי כלי הדם, במיוחד תחמוצת החנקן (NO), ו/או עלייה בגורמי ההתכווצות הנגזרים מאנדותל (Lerman and Burnett 1992 [מקור]). בנוסף להרחבת כלי הדם התלויים באנדותל, תפקוד לקוי של האנדותל כולל גם מצב ספציפי של הפעלת אנדותל, המאופיין במצבים דלקתיים [מקור1], מקור2], כולל כל דרגותיה ושלבי התפתחותה של מחלת הטרשת של העורקים [מקור1, מקור2, מקור3].

אבץ אצטט – ב – 13 ביוני התפרסם מחקר מרתק ב- Medical News Today על דרכי חשיבה חדשות בטיפול ביתר לחץ דם גבוה – המחקר חשף כי אבץ יכול להתערב בתהליכי הפחתת יתר לחץ דם. Could zinc help control blood pressure? זעקה הכותרת – ומאותו רגע החלו לצטט את דבריו ברחבי העולם – בכלל זה בלוג זה של ירון מרגולין רוצה לדעת עוד על מחקר זה ואיך ליטול נכון אבץ להפחתת יתר לחץ דם נא להקליק. אבץ אצטט – אבץ אצטט מתקבל על ידי פעולה של חומצה אצטית על אבץ קרבונט או על מתכת אבץ. הוא משמש כתוסף מזון, ומסומן במספר E650. מקור הצילום בצילום מסמך מויקיפדיה. –

מתכת, אבץ, עשויה גם היא למלא תפקיד בשמירה על הטונוס בכלי הדם וזה החידוש – מאמר נוסף של ירון מרגולין – להקליק כאן

קראטין 

מסת שריר – מיוסטטיןאנגלית: Myostatin) הוא חלבון המשתיך לקבוצת פקטורים מעוררי גדילה. נוכחותו של המיוסטטין מגבילה את גדילת תאי השריר ברקמות בהם הוא נמצא בריכוזים גדולים והעדרו מטפחת מסת שריר נאה ומפחיתה את לחץ הדם  .

A large marble statue of Hercules resting on his club.
הרקולס של פרנזה (באיטלקית: Ercole Farnese) הוא פסל קדום של הרקולס, ככל הנראה עותק מוגדל שנעשה בראשית המאה השלישית לספירה וחתום על ידי גליקון, שאינו ידוע; המקור הנשגב שרד למעלה מ 1500 שנה עד שנהרס על ידי הצלבנים בשנת 1205 בקונסטנטינופול, איסטנבול כיום. The Farnese Hercules מקור הצילום ויקיפדיה

עודף בקראטין  (Creatine) מטפח יופי גברי ומסת שריר נאה אבל גם מפחית את לחץ הדם לצד הפחתת פגיעה בכליות במצבים מסוימים [מקור].

מיוסטטין הוא חלבון המשתיך לקבוצת פקטורים מעוררי גדילה. המיוסטטין מגביל את גדילת תאי השריר ברקמות שבהן הוא נמצא בריכוזים גדולים. או במלים אחרות (אקדמאיות) מווסת שלילי רב עוצמה של מסת שריר השלד. המחקר החדש (ראו מקור) בדק את ההשערה כי מחיקת מיוסטטין (יצירת מחסור) שתגדיל את מסת השריר גם תפחית את לחץ הדם לצד הפחתת פגיעה בכליות בהשמנת יתר [מקור].

רמות המיוסטטין מופחתות בנוכחות קראטין (Creatine).

רמות המיוסטטין מופחתות בנוכחות קראטין (Creatine). תפקידו העיקרי הוא לסייע למִחזור של ATP, המולקולה עתירת האנרגיה של התא, בעיקר ברקמת השריר ובמוח. סינתזת קראטין נעשית בעיקר בכבד ובכליות, ובמידה פחותה יותר בבלוטת הלבלב [מקור]. מספר מחקרים גילו כי קריאטין יכול לסייע בהורדת רמות טריגלצרידים (שומנים) בדם לצד הפחתת לחץ דם גבוה. עוד עולה כי קריאטין יכול לשפר את רמת כושר השרירים בקרב חולי פרקינסון. אימוני סיבולת כדוגמת ריצה ובאימונים בהם אין חזרה על אותה פעולה משתפרים בנוכחותו. ניתן לשפר זיכרון לטווח קצר ואינטליגנציה באמצעות קריאטין ואפילו להפחית עייפות נפשית, ולשפר מרכיבים של הפרעות נוירולוגיות כגון דיכאון והפרעה דו קוטבית. רוב האנשים מקבלים כגרם אחד של קראטין ביום מן המזון שהם צורכים, תוספת של גרם אחד נוספת לזאת הפעם מדובר בתוספת שנוצרה כתוצאה של תהליכים עצמאיים בגוף. כך מושגים בסך הכל כשני גרם קראטין ביום [מקור]. ספורטאים רבים טועים בצריכת בשר יתרה – בתקוה להשיג יתר קראטין שיפחית את המיוסטטין דעו שבכך נוצר עודף חלבונים בגוף שהורס את הכליות ולא נותן דבר בנושא הקראטין – כי לא ניתן בעזרת יתר בשר להשיג תוספת משמעותית של קראטין -200 גרם של בשר אדום מבקר נמצאים כשני גרם וקצת יותר מזה נמצא בדגים בלבד). כ-95% מה-קראטין נאגרים בסופו של דבר בשרירי השלד ו-5% הנותרים מתפלגים בעיקר בין המוח, הלב, האשכים, האוזן הפנימית ותאי זקיק השערה. גלולות של מעכבי מיוסטטין שימשו בעבר ספורטאים לפיתוח שרירים. שוב מגלים שגלולות הורסות יותר משמועילות – לקיחתו בכמויות גדולות עשויה לגרום לנזק לכליות ואף לפגוע ביכולת הגוף לייצר קריאטין לבדו. לשתייה ישנה חשיבות גבוהה בצריכה של תוסף זה. רוצה לומר שמחיקת קראטין או העדרו מעלה לחץ דם מבלי שישנה פגיעה באנדותל.

כרוב – מזון כתרופה – מקור הצילום ויקיפדיה

צריכת קראטין בתזונה (תורמוס, גרגר הנחלים, עלי דלעת, כרוב ואצות) מורידה לחץ דם מבלי לייצר נזקים או פגיעה באנדותל, עליה במדד הקירטינין או שהכליות תפגענה.

הכבד שלנו יודע לייצר קריאטין. הוא מסונתז בכבד מחומצות האמינו (אבני בניין חלבון): ארגינין, גליצין ומתיונין אותן יש לספקן לגוף כדי לקבלו. ארגינין (אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע, מוגדרת חומצת אמינו חצי חיונית, הגם שהמעי הדק והכליות, שהם האתרים העיקריים שיודעים לייצר אותה. יחד עם זאת אם לא מספקים מספיק ארגינין ממקורות מזון, הכליות הן האחראיות העיקריות והכמעט בלעדיות לייצורו [מקור]) הארגינין ממלא תפקיד חיוני בסינתזה של תחמוצת החנקן (NO). שמרחיבה את כלי הדם ומפחיתה את יתר לחץ הדם: נמצא במוצרי חלב (חלב, גבינה) בזרעים (דלעת, שומשום גם באגוזים, שקדים, בוטנים, גרעיני חמניות, וצנוברים), כולם נמצאים ברשימת האסורים לחולי כליה, שומשום גם אסור למפתחי גוף וספורטאים (בגלל הפיטואסטרוגן הגבוה בהם), אבל גם הקטניות (שעועית, אפונה, סויה, תורמוס וחומוס), זרעי חריע, עלי חרדל, עלי תרד, גרגר הנחלים, עלי דלעת, ספירולינה, ואצות ים מכילים אותו והם נמצאים ברשימת מזונות ההחלמה הן לחולי כליה והן לחולי לחץ הדם. מעטים יודעים שהוא מצוי בצורה יפה בקמח כותנה [מקור1, מקור2, מקור3]. כן, עלי הדלעת אכילים. הם קשוחים עשירים בסיבים, ולכן אידוי או חליטה הם דרך טובה להכנתם. העלים מכילים 2,284 מ"ג ארגינין. תכינו Muboora – מעדן מסורתי מעלי דלעתכאן. גם הגליצין (חומצת האמינו הפשוטה והקטנה ביותר, מעטים יודעים שהוא גליצין רגיש ביותר לאנטיביוטיקה, ורמות הגליצין בדם יורדות מאוד תוך דקה של זריקות אנטיביוטיות ובמקרים אחדים מתחסלות כמעט לגמרי [מקור] אז אם אתם סובלים מלחץ דם גבוה, וקיבלתם זריקת אנטיביוטיקה ולחץ הדם שלכם הרקיע שחקים – אתם יודעים עכשיו למה. מעטים יודעים שגליצין, יכול להפחית את רמות ההומוציסטאין בדם (האויב הגדול של האנדותל) ולהרגיע בכך כיווצי שרירים כרוניים שמיצרים כאבים בגוף – יש להשתמש רק במזון מהצומח כי גבינות מכילות הומוציאסטין לרוב [מקור1, מקור2], מקור3.) נמצא במוצרי חלב (חלב, גבינה) ובזרעים (שומשום, דלעת, פיסטוק) האסורים לחולי כליה אבל גם באבקת ג'לטין, מרק עצמות, בתורמוס, שעועית מונגו, אזוקי ובעדשים. הוא נמצא בגזר, זרעי חרדל, ספירולינה, אצות ים, גרגיר הנחלים, אספרגוס בתרד ובכרוב [מקור1, מקור2, מקור3]. מתיונין (אחת מחומצות האמינו הנדירות): ביצים, חלב, גבינת ריקוטה (האסורים). וכן: בעדשים, בתופו בפולי תורמוס, פולי סויהעדשה תרבותיתשעועיתחומוספול ואפונה, גם באגוזי ברזיל, שעועית לבנה, וקינואה כולם מורשים [מקור1, מקור2, מקור3]

The Creation of Adam (1510) מקור הצילום ויקיפדיה

תאי מסנגיאלMesangial cells – כיווץ כלי דם בכליה

מאחרי הקלעים של חלק ניכר מחולי יתר לחץ דם נמצאת הפרעה כליתית ראשונית ונסתרת המתבטאת בספיגת מלח מוגברת (sodium retention), או בכיווץ כלי דם בכליה וירידה בסינון הגלומרולרי, אשר לא נמדד ברוב קופות החולים. בהמשך, עם התפתחות יתר לחץ דם כרוני, מנגנוני פיצוי מורכבים מביאים את הליקויים הכליתיים חזרה לנורמה. מרגע שהכליות מתפקדות לכאורה באופן תקין ב"נורמה", הם למעשה מסתירים, וממסכים את ועל הפתולוגיה הכליתית הראשונית, אשר הביאה ליתר לחץ הדם [מקור1, מקור2, מקור3].

תאי המסנגיאל מהיסודות החשובים להבנת מקורותיו של יתר לחץ דם ללא קשר לאנדותל

תאי מסנג'יל הם תאים מיוחדים בכליה המרכיבים את המזנגיום של הגלומרולוס. הוא אשר מהווה את האזור המרכזי של גלומרולוס הכליה [מקור]

תאי מסנגיאל, mesangium בשל תפקידם לשחרר ציטוקינים דלקתיים הם גורמים נזק לכליות ובעקיפין הם מביאים להרמת לחץ דם לצד חיסולו של ה-GFR, הם אף אחד הוא הגורמים העיקריים לאי ספיקת כליות בשלב הסופי ואחד היסודות החשובים להבנת מקורותיו של יתר לחץ דם ללא קשר לאנדותל, אובדן גמישות העורקים ולהסתיידות העורקים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. אני מדבר כאן על המקום בו לחץ דם גבוה כרוני גורם לנזקים ברקמת הכליה; נזק זה כולל כלי דם קטנים, גלומרולי, צינורות כליה ורקמות אינטרסטיציאליות. הרקמה למעשה מתקשה וגמישותה של רקמת הכליה אובדת. היא מתעבה מה שמכנים נפרוסלרוזיס nephrosclerosis [מקור]. היצרות כלי הדם ופירושה שפחות דם הולך לרקמה ולכן פחות חמצן מגיע אליה וכתוצאה מכך מתפתח מוות ברקמות (איסכמיה ischemia). [מקור] יצויין כי לחץ הזלוף הגלומרולרי עולה בנפרונים המתפקדים, או הבריאים שנותרו על מנת לתקן ולסייע או ליצר סינון יתר מפצה על הנעדר ומה שמעלה כאן, בעקיפין את יתר לחץ הדם הכללי [מקור1, מקור2, מקור3 ].

השימוש במונח נפרקלרוזיס לסיווג חולה עם אי ספיקת כליות מוביל לאפשרות של הטעייה ובסיבוך שנוצר על ידי יתר לחץ דם כך מתווספת אמונה מוטעית כי בקרת לחץ דם דרסטית עשויה לסייע אלא שהיא מעכב את הפתרון ומקדמת דווקא את מחלת כליות בשלב הסופי (ESRD). יצויין כי לחץ הזלוף הגלומרולרי עולה בנפרונים המתפקדים, או הבריאים שנותרו על מנת לתקן ולסייע או ליצר סינון יתר המפצה על הנעדר ומה שמעלה כאן, בעקיפין את יתר לחץ הדם הכללי [מקור1מקור2מקור3 ]. הטיפול חייב להתייחס לשחרר ציטוקינים דלקתיים באופן לא תרופתי. בהקשר זה הרוטין  יודע לחזק את הדפנות כלי הדם הדקיקים – הרוטין הוא ביו-פלבנואיד, או פיגמנט צמחי, שנמצא בכוסמת, אבל גם תפוחי עץ מלאים ברוטין, ואפילו תה ירוק למה לא להיעזר באלו בבואנו להחלים את הנזקים שנוצרו ברקמת הכליה עוד על כך כאן

תאי מסנגיאל (Mesangial cells) מהווים את הגבעול המרכזי של הגלומרולוס והם נמצאים ברצף עם המסנגיום החוץ-גלומולרי  ( extraglomerular mesangium) והמנגנון הצמוד-לגלומולרים (the juxtaglomerular apparatus). רוצה לומר קיימים שני סוגי תאים אלו שבפנים ואלו שבחוץ. הם נושא דיוננו בהקשר ללחץ דם עודף. יש להם תכונות כיווץ שנוצרו על ידי עיגון חוטים בקרום המרתף הגלומרולרי (the glomerular basement membrane – הוא החלל שנמצא מתחת לאנדותל ומעל לשרירים החלקים בדופן הגלומרולוס) נוכח תהליכי יסוד שקשרים בהפעלת הפודוציטים (תאי רירית האפיתל של קופסית באומן – ראו בשרטוט למטה) ובזוויות הפרמזנגיות (the paramesangial angles), ובכך בכוחם לסייע בשמירה על ארגון נימי ומניעה של התמוטטותם בצד לומן הנימים (the capillary החלל בתוך איבר צינורי lumen) ,נושא מאוד חשוב ברפואת הכליות. על דרכים חדשות לטיפול הנוצרת כאן (בקרום המרתף) פרסמתי כאן.

חדירות קרום המרתף משתנה מאוד בגוף. בכליה היא מתפתחת, בשני ממברנות המרתף – האחת הקשורה לאנדותל כלי הדם ואחרת עם אפיתל הפודוציטים – (הקופסית מורכבת משתי שכבות תאי אפיתל. השכבה הפנימית היא התאים הפודוציטים והחיצונית היא השכבה המרכיבה את השק.) מתמזגות ליצירת קרום המרתף הגלומרולרי (איור למעלה). קרום המרתף הגלומרולרי משמש כמחסום הסינון של הכליה עם חדירות מולקולרית סלקטיבית. [מקור] עם נקבוביותו המבוקרת על בסיס גודל ומטען, קרום המרתף הגלומרולרי אטום לחלבוני פלזמה תוך מתן אפשרות לחומרים בעלי משקל מולקולרי לעבור בקלות. התפתחות alveolar ריאה כוללת גם מיזוג של ממברנות מרתף alveolar ונימי, אשר מייצרת משטח חילופי גז.

תאי המסנגיאל נמצאים במגע ישיר עם תאי האנדותל ללא קרום מרתף שמתערב ביניהם. חשוב לציין שהעיסוק העמוק והיסודי בלימוד המסנגיאל, הפודוציטים כשלעצמם או תאי האנדותל תוך התמקדות נפרדת בכל אחד כשלעצמו לא יועיל כאן הגם שללא ספק יש בזאת לספק מידע רב ערך על הביולוגיה האישית של כל אחד ואחד הם, אך במקרה שלפנינו רק השילוב וההבנה של תפקודם של שלושת סוגי התאים הללו כיחידה אחת פונקציונלית רק היא ורק הבנתה תאפשר לנו להעריך את התרומה של מערכת ייחודית זאת לפתופיזיולוגיה של הגלומרולוס. יודגש כי בבואנו לתקן את הנפרונים המודלקים ולהרים את מדד ה-GFR [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5] ולאזן את לחץ הדם עלינו להתחשב בתאי המזנגיה ובמטריצה ​​בהקשר לבני זוגם האינטימיים, במיוחד תאי אנדותל הגלומרולריים וערכת יחסי הגומלין שלהם עם הפודוציטים. מדובר ביחידה פונקציונלית שלמה אחת, והיא נמשלת למערכת תנועתית סגורה אחת בה שינוי באבר אחד משפיע נחרצות על שאר אברי המערכת. מכל מקום ההבנה הבסיסית של המזנגיום [מקור] או של תאי מסנגיאל (האיור השני מכאן למעלה) מובאת ביסודיות ובתמציות בכל ספרי הלימוד הרציניים על הכליות.

חדירות קרום המרתף, שכבה מרכזית שאינה תאית, של מחסום הסינון הגלומרולי [מקור] משתנה מאוד בגוף. בכליה מזהים שתי ממברנות מרתף – האחת הקשורה לאנדותל כלי הדם ואחרת עם אפיתל הפודוציטים (בקופסית באומן – Bowman's capsule – מורכבת משתי שכבות תאי אפיתל. השכבה הפנימית היא התאים הפודוציטים שנזכרים גם למעלה, והחיצונית היא השכבה המרכיבה את השק) הן מתמזגות ליצירת מרחב משותף הוא קרום המרתף הגלומרולרי (איור למעלה). קרום המרתף הגלומרולרי משמש ככל הנראה כמכשול סינון בפני האלבומין – חלבון חשוב לשמירה על לחץ אוסמוטי תקין של הפלזמה ואיזון מערכתי של נוזלי הגוף  [מקור] באיור למעלה האלבומין מופיע במרחב הצהבהב כנקודות ירוקות. מחסום הסינון של הכליה בעל חדירות מולקולרית סלקטיבית. [מקור]  הוא מכיל נקבוביות שמבקרות על בסיס גודל ומטען. הקרום אטום לחלבוני פלזמה (דם) תוך מתן אפשרות לחומרים בעלי משקל מולקולרי לעבור בקלות. מחקרים חדשים בתחום זה, הגם שהם בודדים, מלמדים כי הוא זה שנפגע.

באיור השני מכאן למעלה איתות תא-תא בין תאים גלומרולריים פנימיים.  מתוארת כאן שיחה בין סוגים שונים של תאים גלומרולריים פנימיים לתאי מסנגיאל, בין תאי מסנגיאל וה –podocytes (פודוציטים שמהווים את רירית האפיתל של קופסית באומן, כנזכר לעיל, הם תאי אפיתל מיוחדים השוכנים בשכבה השלישית של הקופסית דרכה מתרחש סינון של דם. הקפסולה של באומן מסננת את הדם, תוך שמירה על מולקולות גדולות כגון חלבונים ואילו מולקולות קטנות יותר כמו מים, מלחים וסוכרים מסוננות כצעד הראשון להיווצרות שתן. [מקור]) (2), ב (3) שיחה בין תאי mesangial ותאי אנדותל (3), ו- podocytes ותאי אנדותל (4). מקור האיור צילום מסך מהמאמר "The Mesangial Cell Revisited: No Cell Is an Island" [מקור]. 

מחקרים הראו קשר עקבי בין יתר לחץ דם, ציטוקינים דלקתיים ותאים של מערכת החיסון המולדת וההסתגלות.

מחקרים הראו קשר עקבי בין יתר לחץ דם, ציטוקינים דלקתיים ותאים של מערכת החיסון המולדת וההסתגלות. ציטוקינים הם חלבונים קטנים שמהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון ובין תאים השייכים לרקמות הגוף (לימפוציטים הם תאי דם לבנים שמפרישים את הציטוקינים), מערכת העצבים הסימפתטית, מזיקה כאן. היא שמעלה את הדלקת ואת לחץ הדם.

מערכת העצבים הסימפתטית היא תת-מערכת במערכת העצבים האוטונומית. היא פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה בהתאם לתגובת הילחם או ברח. במהלך הפעלת מעגל ההישרדות "הילחם או ברח" מתרחש גם כיווץ כלי הדם ולחץ הדם עולה. המערכת הסימפתטית מעצבבת איברים שונים לרבות הלב וכלי הדם, בלוטות הרוק, בלוטות הזיעה, הריאות ואברי המין. פעילותה מוגברת במצבי לחץ, מאמץ או פציעה.  מקור האיור ויקיפדיה.

קולטני אצטילכולין α7 – מערכת ההרגעה (α7 nAChR) שמורידה את התגובה הדלקתית והמפעיל של הפחתת יתר לחץ דם

מערכת העצבים הסימפתטית היא הקובעת העיקרית של יתר לחץ הדם (hypertension). מערכת העצבים הסימפתטית היא שמעלה את לחץ הדם בעת מצוקה, הצפה של מחשבות חרדתיות ונוכח סכנה אמתית. היא קמה ומערערת את שלוותם של מוח העצם, הטחול ושל מערכת הלימפה ההיקפית. ולכשזו רגועה היא מונעת דלקת, ואילו הפעילות של המערכת העצבית הפאראסימפתטית.

המערכת העצבית הפאראסימפתטית מורידה את התגובה הדלקתית (היא תת-מערכת של מערכת העצבים האוטונומית. והאחראית לפעולות הרגעה ושימור כשהגוף נמצא במנוחה). הפעולה הזאת של המערכת העצבית הפאראסימפתטית מתבצעת באמצעות אגוניסטים סלקטיביים של אלפא 7 selective alpha-7 nicotinic acetylcholine receptor (α7 nAChR) agonists  – 7 או ניקוטיני אצטילכולין (α7 nAChR) או קולטני אצטילכולין α7- ניקוטיניים 0α7-nicotinic acetylcholine receptorsקולטני אצטילכולין) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6].

התרכובות האגוניסטיות

אגוניסטים סלקטיביים של אלפא -7 ניקוטיני אצטילכולין (α7 nAChR) ותפקיד של α7 nAChR בקוגניציה ובתפקודים מוחיים

אצטילכולין הוא מוליך עצבי הקשור לזיכרון ולמידה [מקור].

הקולטן ניקוטיני אצטילכולין אלפא 7 (α7 nAChR) הוא חלק חשוב ממערכת העצבים הכולינרגית (ANS) שבמוח. הקולטן מכונה גם קולטן α7, הוא סוג של קולטן ניקוטיני אצטילכולין המעורב בזיכרון לטווח הארוך, הוא מורכב כולו מתת-יחידות α7. [מקור]. ממוקם במוח, בטחול ובלימפוציטים של בלוטות הלימפה. הוא מעביר מסרים מהמוח מהטחול ומהלימפוציטים לגופך דרך תאי העצב. ההוא מיוצר בגוף שלנו מאצטיל קואנזים A, שמקורו במולקולת הסוכר ומכולין, בעזרת אנזים הנקרא כולין אצטיל-טרנספרז אצטילכולין. רמות נמוכות של אצטילכולין נקשרו לליקויי למידה וזיכרון, כמו גם להפרעות במוח, כגון דמנציה ומחלת אלצהיימר. אי אפשר לקבל אותו כתוסף תזונה ועלינו לדאוג לכך שהגוף ייצר אותו באופן סדיר ובמקביל למנוע את פרוקו – חומרי מזון שמעכבים את פירוק האצטילכולין בהחלט עשויים להעלות את רמת האצטילכולין בגוף [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. נקשר לשתי קבוצות עיקריות של קולטנים. זיהו אותם על ידי קישור לשני חומרים ספציפיים: ניקוטין ומוסקרין. הם נקראים לכן קולטנים ניקוטיניים ומוסקריניים. כל אחד מהם נקשר לפי מנגנון מיוחד [מקור]. רוב הלימפוציטים – תאי B ותאי T – מהווים את מערכת החיסון הנרכשת או הלומדת. הלימפוציטים הם תאי דם לבנים המפרישים ציטוקינים. יתר על כן, α7 קשור למסלול אנטי דלקתי כולינרגי שיכול להתפרץ אל סיום מערכת העצבים הפאראסימפתטית [מקור]. לכן גם האגוניסטים של α7 nAChR משמשים כיום לטיפול בתפקודים קוגניטיביים ושיפור המערכות העצביות במחלת אלצהיימר או סכיזופרניה. יצוין כי אגוניסטים של הקולטן ניקוטיני אצטילכולין אלפא-7 α7 nAChR מסוגלים לחדור דרך מחסום מוח הדם. הם שעומדים במרכז ההתענינות המבקשת להחלים מכיוון שהם מתאימים לשיפור התפקוד הקוגניטיבי בחולים הסובלים מירידה בתפקוד החשיבתי (כמו במחלת אלצהיימר וסכיזופרניה [מקור1, מקור2]. דלקת או אפילו אלח דם יכולים להשתפר על ידי התרכובות האגוניסטיות. המטרה להעשיר את האגוניסטים מכיוון שרמת האצטילכולין חסרה או מוגבלת במחלת דוגמת אלצהיימר היא שנפגעת במוח כך שאם נגביר את הכמות של הקולטן α7 nAChR נצא לדרך חדשה ומבטיחה בבואנו לשפר ולהעצים את התפקודים הקוגניטיביים [מקור1, מקור2]. נוירומודולציה פרמקולוגית (Pharmacological neuromodulation) הפכה לאחד הכלים המשמשים כיום להשפעה רפואית על כל מערכת גוף האדם. הנוירומודולציה היא "שינוי הפעילות העצבית באמצעות מסירה ממוקדת של גירוי, כגון גירוי חשמלי או חומרים כימיים, לאתרים נוירולוגיים ספציפיים בגוף" [מקור] כאשר ההפעלה של התרכובות האגוניסטיות מניבה עירור של המערכת הסינפטית, שבנוירון (תָּא עָצָב) קדם סינפטי וכך אותות חשמליים עשויים להיות מעוררים או מעכבים מידע. עירור זה יעביר או ימנע את העברתו של המידע לתא אחר. המעבר יכול להתרחש באמצעות מגע ישיר בין התאים, כמו בסינפסה חשמלית, אך לרוב הוא מתרחש באמצעות שחרורה של שלפוחית של נוירוטרנסמיטרים ממסוף האקסון הקדם סינפטי אל השסע הסינפטי, כמו בסינפסה כימית. [מקור] עצבים כולינרגיים (cholinergic nerves) כלומר מערכת העצבים האוטונומית יכולים לווסת בעזרת הקולטן α7, שחרור של דופמין חומצה גלוטמית או גלוטמט (glutamate)בעזרת כולין בו ידובר למטה, הראשון מרגיע ומענג ומוריד סטרס ויתר לחץ דם והשני הוא המונוסודיום גלוטמט [מקור]. בנוסף לכך חומצת האמינו גלוטמין היא נגזרת של החומצה הגלוטמית.  החומצה הגלוטמית אינה יכולה לעבור בקלות מהמוח אל זרם הדם, ולכן תאי המוח הופכים אותה לגלוטמין ומנצלים אותה בן השאר ליצירת אנרגיה.

דלקת נוצרת בגוף בעזרת המקרופאג (פגוציט, בלען, שמשתייך למערכת החיסון) אך נבלמת לאחר גירוי הקולטן ניקוטיני אצטילכולין אלפא7. במהלך הפחתת הדלקת פעולת α7 nAChR קשורה לזרם סידן ולהפסקת גירוי הגורם הגרעיני κB (NF κB)

[מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]

תוצאת תמונה עבור "הטבח על צ'יוס",
"הטבח על צ'יוס", Le massacre de Chios ציור של דלקרואה שמשקף את חוסר האנושיות ואחד הפרקים הטרגיים בתולדות יוון. בספטמבר 1821 פלשו כוחות טורקיים לאי צ'יוס, שבים האגאי. הם ביקשו לנקום על שמחתם של התושבים נוכח אירועי מאבק השחרור של אחיהם היווניים נגד העול הטורקי, קמו ושחטו הטורקים עשרות אלפי תושבים והעבירו אלפים לעבדות.
הציור "הטבח על צ'יוס" זכה לאהדתו הניכרת של אחד מגדולי השירה העולמית שארל בודלר שכינה את הציור הזה "פזמון מוזר לגורל ולסבל." מבקרים רבים הצביעו על כך בטון ביקורתי שהציור טבעי מדי. תושבי הצ'יוס מוצגים כמי שמודע לגורלו וההכרח הבלתי נמנע להרס חייהם וכל מה שנותר להם הוא להעניק משענת לילדים הבוכים. חלקו הימני של הציור מתכתב עם ה- Massacre of the Innocents של טינטורטו מגדולי ציירי הרנסנס שם משתקפת בשורת מתי (2: 16–18) בעת שורדוס, מלך יהודה, מורה , על הוצאתם להורג של כל הילדים הזכרים בני שנתיים ומטה בסביבות בית לחם, כדי למנוע את בואו של המשיח.
דלקרואה מתאר כאן את הדם הזורם מגופו של אדם פצוע שמשקה בנדיבות את אדמתה היבשה של יוון. הטבח של צ'יוס או כיוס סלל את דרכו של דלקרואה אל ההצלחה הוא למעשה עבודתו השנייה (לאחר הסירה של דנטה) יצירה שהוצגה לראשונה בפני הקהל בשנת 1824 אחריה הופיעה יצירת המופת הראשונה שלו, שהוצגה בסלון, "מותו של סרדנאפאלוס", 

דלקת חריפה מתבטאת בדרך כלל בסימנים המוכרים של חום, נפיחות, כאב, אדמומיות/אודם ואובדן התפקוד התקין. מדובר במחלה שיכולה להתפתח למחלה מאוד קשה. המחלה קורת ומתחילה בקרום התא – בממברנת התא – שבאיור למעלה ולכן קל למנוע אותה – למאמרי על הדלקת ודרכי הטיפול הטבעיות בה – כאן

דלקת היא התגובה הפיזיולוגית לפלישת פתוגן ולנזק לרקמות המתבטאת קלינית בנפיחות, כאב, אדמומיות וחום. הופעת הדלקת מאופיינת בשחרור מתווכים פרו דלקתיים הכוללים גורם נמק בגידול (TNF), אינטרלוקין (IL) -1, מולקולות הידבקות, מתווכים vasoactive ומיני חמצן תגובתי [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. במהלך התהליך הדלקתי, תאי מערכת החיסון משחררים ציטוקינים כולל TNF. נמק הגידול אלפא – נמק גידול אלפא (TNF אלפא) TNFα או גורם נמק בגידול (TNF, cachexin או cachectin; נקרא פעם גורם נמק הגידול אלפא או TNFα) הוא חלבון איתות תאים (ציטוקין) המעורב בדלקת מערכתית והוא אחד הציטוקינים המרכיבים את התגובה הדלקתית בשלב החריף.  הוא מיוצר בעיקר על ידי מקרופאגים מופעלים (תא בלען (פגוציט) ). התפקיד העיקרי של TNF הוא בוויסות התאים החיסונייםTNF, מסוגל לגרום לחום, למוות של תאים אפופטוטיים, cachexia (בעקבות זיהום או פציעה), ולבלום גידול, או שכפול נגיפי ואפילו להגיב לאלח דם – מצב מסכן חיים שנגרם בעקבות תגובת יתר של מערכת החיסון של הגוף לזיהום באמצעות תאים המייצרים IL-1 ו- IL-6  ויסות של ייצור [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

מנגנוני ויסות של דלקת כוללים מתווכים ממקור הומורלי או עצבי השומרים על התהליך הדלקתי בטווח הפיזיולוגי. מתווכים נוגדי דלקת הומוריים כמו IL-10 וגלוקוקורטיקואידים (glucocorticoids) מעכבים את שחרורם או את השפעתם של ציטוקינים דלקתיים; אחרים מקלים על ריפוי רקמות, כגון ליפוקסינים ורזוויבים [מקור1, מקור2]. מתווכים כאלו מגיעים לתאי מטרה, ופועלים על התאים שנמצאים בתוך הרקמה אבל גם על איברים אחרים [מקור]. המצב הפתולוגי המשתקף בייצור לא מוסדר של ציטוקינים נושא שהוא התגובה הדלקתית המערכתית לזיהום. מצב זה גורם לפגיעה ברקמות, ולמה שמוביל לתפקוד לקוי של איברים ואף עלול להסתיים במוות. בשלבים המוקדמים, ייצור בלתי מרוסן של ציטוקינים פרו-דלקתיים, כגון TNF ו- IL-1β, מביא למפל דלקתי מערכתי (a systemic inflammatory cascade) המתווך בין היתר על ידי כימוקינים, אמינים vasoactive, מערכות חלבון מגיב עם C‏ (C-reactive protein, להלן CRP) ,ומערכת קרישה לצד מיני חמצן תגובתי – הרסניים. נושא זה יכול לקבל מענה מצוין מתזונה מחלימה: מנה של גרגרי שעורה המכילים Barleyßglucans המשמשת כתרופה. ההשפעה המשולבת של המתווכים דוגמת ה-TNFα עלולה לגרום לחדירות מוגברת של כלי הדם, לחץ דם נמוך והלם ספיגה [מקור1, מקור2]. מתווכים מאוחרים במצבים של אלח דם (מצב מסכן חיים שנגרם בעקבות תגובת יתר של מערכת החיסון של הגוף לזיהום) מעוררים סדרה של תגובות חיסוניות קשות שעלולות לגרום לדלקת נרחבת, לנפיחות ולהיווצרות קרישים בזרם הדם. [מקור])כמו MIF ו- HMGB1, משתחררים באופן פעיל או פסיבי בגלל נזק לתאים, ומנציחים את התגובה הדלקתית ובסופו של דבר מובילים לכשל מרובה של איברים ולמוות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6].

שעורה – מזון על: 73.48% מההרכב הכימי של השעורה הן פחמימות. הרכב הפחמימות בשעורה מעולה לבריאות האדם, ושונה לטובה בהשוואה לדגנים אחרים. השעורה מכילה ריכוזים גבוהים (מעל 50%) של עמילנים עמידים (Amyloses) וריכוזים נמוכים של עמילנים מסיסים (Aylopectins). מה שעושה אותה לפרה ביוטיקה מהמעלה הראשונה ובסיס ליצור ויטמין K, B12 וגלוטתיון. חצי כוס של גרעיני שעורה מכילה 3 גרם בטא-גלוקן BßGlucans הם אחד המרכיבים היותר בריאים שיש בשימוש רפואת הכליות, הסוכרת, מחלות לב ותהליכי גמישות העורקים. בטא גלוקן הוא סיב תזונתי מסיס המצוי בשעורה במינונים גבוהים. ככלל הבטא גלוקן נמצא נמצא יעיל למניעת מחלות לב וכלי דם. ומחלות של דופן המעי. מאמר זה: "שעורה ופעולות נוגדות דלקת" יצביע על יכולות נוספות וגם יתעמק באופן בו הטיפול המחלים נעשה. השעורה מכילה ריכוז גבוה של חומצת האמינו ח' גלוטמית (מכונה גם גלוטמט) והיא חשובה בתהליך איזון החנקן אצל חולי כליה. כשגלוטמט מתרכב עם יון נתרן מתקבל מונוסודיום גלוטמט (הוא ה- "אוּמאמי") הוא משמש לתיבול במקרים בהם נדרשת הפחתת מלח. הח' הגלוטמית חשובה לבריאות כל תאי הציפוי בגופנו כולל מסייעת בתהליכי ניקוי הגוף מרעלים. שעורה היא הרכיב העיקרי בדגני בוקר, השעורה משמשת בתעשיית הבירה והיא אחת משבע המינים, שנשתבחה בהם ארץ ישראל. גרעיני חיטה הם שמנים ועגולים ואילו גרעיני שעורה הם ארוכים יותר וצרים, שעורה אתיופית גרעיניה קצרים מהשעורה הישראלית. הבדל נוסף בין השתיים ניכר בשיבולת בשעורה השיבולת ארוכה יותר בהשוואה לשיבולת החיטה ובנוסף יש לשעורה הרבה יותר זקיקים דמויי שיער מאשר לחיטה (מכאן גם שמה = שעורה). שעורה היא עשב רך וקל לבישול, היא מתבשלת בקלות כמו אורז. בשעורה קיימת תכולת סיבים גבוהה יותר מאשר בחיטה והיא אף בריאה יותר משיבולת השועל. כדי לייצר בירה הופכים תחילה את השעורה ללתת בפעולה שנקראת לִתוּת. הלתת (מאלט) משמש גם להכנת דגנים בוקר. שעורה ידועה גם בשמותיה מוצריה – גריסים או גריסי פנינה. ככלל יש לצרוך שעורה במינונים נמוכים לא מעל ל 4 כפות ליום ועדיף יום כן, יום לא – כשהשעורה משמשת מזון כתרופה להפחתת כולסטרול, מדדי אוראה ותיקון נזק לכליות נושא זה משתנה. מקור הצילום – צילום מסך ויקיפדיה.

Bβglucans – דגן השעורה (Barley) משמש כתרופה ביולוגית אשר בולמת דלקת וציטוקין TNF-α וחוסכת התדרדרות איומה של המחלה.

 3 גרם ליום של  Bβglucans, שהם 3 פרוסות לחם מקמח שעורה מלא המכיל סיבי על אלו, הם המומלצים על ידי ה- FDA להורדת כולסטרול בסרום [מקור1, מקור2, מקור3]. הסיבים הללו Bβglucans שנמצאים בגרגרי שעורה שלמים עלולים לדכא את פעילותו של ה- TNFα ולהפחית במהירות ובאופן נוח שערת ציטוקינים. יצויין כי הגלוקנים האלו יכולים להפחית ביעילות דלקת מערכתית שה- TNFα מייצר בגוף. עוד על נושא זה במאמרי על השעורה – כאן [מקור1, מקור2].

תרשים של תא עצב – מקור ויקיפדיה

מערכת העצבים קשורה כידוע, לתהליכים רבים, כולל פרץ של ציטוקינים דלקתיים – נושא זה מאפשר להשתמש במודולציה עצבית לשינויה של מערכת החיסון, למשל, או להאטת תהליכים מנווונים ויצירת תהליכים אנטי דלקתיים. פסקה זאת מתמקדת בקולטן ניקוטיני אצטילכולין α7 כיעד רפואי להפחתת ציטוקינים דלקתיים ויתר לחץ דם [מקור]. הקולטן ידוע בתפקידו במערכת העצבים המרכזית אך רק לאחרונה זוהה קשר של מערכת החיסון ומערכת העצבים הפאראסימפתטית (parasympathetic nervous system) איור למטה. אם כן רפואת העתיד או הפחתת יתר לחץ דם בתפיסת עולם אחרת לגמרי.

1503 Connections of the Parasympathetic Nervous System.jpg
The parasympathetic nervous system (PSNS)

מערכת העצבים האוטונומית מווסתת דלקות דרך 'המסלול האנטי-דלקתי הכולינרגי (של מערכת העצבים האוטונומית' – the ‘cholinergic anti-inflammatory pathway’), מנגנון המורכב מהעצב התועה או ואגוּס, המוליך העצבי העיקרי שלו, אצטילכולין, ותלוי בתת-יחידת קולטן האצטילכולין ניקוטינית אלפא 7 (α7).

[מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]

בתהליך פיתוח אסטרטגיות חדשות לווסת את התגובה הדלקתית הנגרמת כתוצאה מתגובה חיסונית לזיהום חמור (אלח דם או ספסיס – Sepsis), נחשפו אותות העולים במוח ומועברים על ידי עצב הואגוס – התועה אשר מחלישים את ייצור הציטוקינים הדלקתיים ומשפרים את הישרדותו של החולה. עצב הואגוס – התועה הוא העצב העיקרי של החלוקה הפאראסימפתטית של מערכת העצבים האוטונומית, מווסת את תפקוד האיברים כולל דופק, תנועתיות מעיים וכיווץ הסימפונות באמצעות סיבים מוטוריים עזים. יש לציין שהאותות הנזכרים בו עוררו עניין עצום בקרב החוקרים. מדובר באותות שהביאו לוויסותה של דלקת מאוד קשה באמצעות מערכת העצבים האוטונומית – היא שמווסתת למעשה את הדלקת והיא פועלת לשם כך דרך 'המסלול האנטי-דלקתי הכולינרגי', מנגנון המורכב מעצב התועה, המוליך העצבי העיקרי שלו, נושא דיוננו האחרון: אצטילכולין, ויותר מכך נושא זה נמצא כתלוי בתת-יחידת קולטן האצטילכולין ניקוטינית אלפא 7 (α7) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4].

אגוניסטים סלקטיביים של אלפא -7 ניקוטיני אצטילכולין (α7 nAChR) הוא שנמצא המשענת של הטיפול וקיומו של המסלול האנטי-דלקתי. כלומר הקולטן הזה שמאזן את תפקודה של מערכת העצבים האוטונומית (כולינרגית) הוכח כיעיל בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית [מקור], בפגיעה בשריר הלב – באיסכמיה [מקור] ובתגובת יתר של מערכת החיסון של הגוף לזיהום [מקור]. האותות שזוהו טרם הובנו אבל הקשר המולקולרי בין המוח למערכת החיסון במסלול האנטי-דלקתי הכולינרגי הובהר, חד משמעית, כנקשר ונשען או תלוי ביחידת המשנה של קולטן אצטילכולין ניקוטיני α7. הניקוטין, אגוניסט הקולטן הניקוטיני של אצטיל-כולין, הוא אשר מחליש את שחרור ה- TNF במקרופאגים שלנו – מייצרי הדלקת ויתר לחץ הדם. ניסיונות להפיג את הדלקת בהפעלת מניפולציות על המערכת העצבית האוטונומית (כולל בהזרקת חומרים, מניפולציות חשמליות) לא צלחו – רק נוכחותו של הקולטן שלפנינו (α7 nAChR) עשתה זאת.[מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]

אצטילכולין מושפל על ידי האנזים אצטילכולין אסטראז AChE

עיכוב של האנזים AChE אצטילכולין אסטראז ( – המשתחרר בכל סינפסה של תא עצב המסתיים ברקמת שריר שלד. AChE) גורם לעליה בריכוז של אצטילכולין. כאשר האצטילכולין פוחת מאוד במוחם של אנשים הסובלים ממחלת אלצהיימר.

האנזים AChE הוא גליקופרוטאין (סוכר הקשור בחלבון) המופיע בצורת 6 איזואנזימים מבחינת מבנהו: כך הוא יכול להופיע בצורה מסיסה, או כקשור לממברנה (קרום תא) על ידי גליקו-פוספוליפיד. בנוסף צורת הטטרהמר של האנזים AChE בעלת "זנב" משולש (A12). בהופעתו זו (A12 הוא יכול להופיע מומס בשל תכונת המסיסות, או כקשורות לממברנה (בעזרת ליפיד או קשור לקולאגן) [מקור], אבל בהופעת המונומר גלובולארי (G1) בדרך כלל הוא חודר לתוך הסינפסות של מערכת העצבים המרכזית.

החומר הפעיל בברוקולי הוא הסולפורפאן (sulforaphane) והוא נמצא בכמויות גדולות בנבטי הברוקולי ה Nrf2 נחשב לסוכן העיקרי המעניק הגנה לתאי הגוף מפציעות [מקור]. אני מרחיב על כך במאמר על נבטי הברוקולי – כאן רק כתזכורת ה – Nrf2 הוא חלבון בסיסי עם רוכסן לאוצין (bZIP) המסדיר את הביטוי של חלבונים נוגדי חמצון המגנים עלינו מפני נזק חמצוני שנגרם כתוצאה מפציעה ודלקת. הכולין נמצא בברוקולי.

המרכיב הראשון האציל שבאצטילכולין מורכב כנזכר למעלה מאצטיל קואנזים-A (CoA) חיוני לשיווי המשקל בין מטבוליזם של פחמימות (קרבוהידרט) ושומן. האצטילכולין מסונתז (מיוצר בגופנו) במסופי עצבים וכאמור לעיל, מאצטיל קואנזים A (אצטיל CoA, המסונתז מגלוקוז) ומכולין, בו ידובר להלן, בתהליך זה מתרחשת תגובה מזרזת כולין אצטיל טרנספרז (CAT) [מקור]. אצטיל CoA המשמש לסינתזת ACh במוח שלנו ומקורו בפירובט הנוצר מגלוקוז.

מסלול האצטיל קואנזים A (CoA) מכונה גם מסלול העץ – ליונגדאהל (the Wood–Ljungdahl pathway WL) הוא אחד הנושאים המרתקים ביותר בחקר היווצרותם של החיים או על מטבוליזם הפחמן המוקדם ביותר ועל מקור החיים בכלל ותהליך ייצור הביומסה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. בתנאים רגילים, אצטיל CoA מתפקד בעיקר כטיואסטר בין קואנזים A לחומצה אצטית או חומצת חומץ הממלא תפקיד מפתח במחזור חומצת לימון ומעביר את אטומי הפחמן לצורה גזית.

קואנזים אצטיל רדוקטיבי מסלול שהוא אחד המסלולים המטבוליים העיקריים המשמשים לייצור אצטיל CoA ממימן (כתורם אלקטרונים) ופחמן דו חמצני (כמקבל אלקטרונים) המופעל בעיקר בחיידקים השייכים למתנוגנים, נחשב פעם לסוג מיוחד של תסיסה [מקור1, מקור2], ואצטוגנים (acetogens) ומייצרי מתאן ואצטט כתוצר לוואי מטבולי, בהתאמה, תוך שימוש בפחמן דו חמצני כמקור פחמן ובמימן כמקור אנרגיה [מקור]. בחיידקים אצטוגניים, אצטט מיוצר על ידי שתי מולקולות של פחמן דו חמצני (CO2) דרך מסלול אצטיל CoA. באצטוגנזה הטרוטרופית, הגלוקוז מתחמצן לשתי מולקולות של אצטט במהלך הגליקוליזה ולשתי מולקולות של CO2 באמצעות פירובט: פרדוקסין אוקסידורדוקטאז, פוספוטרנסאצטילאז, אצטט קינאז, ואילו באצטוגנזה אוטוטרופית, אצטט נוצר מ- 4H2 ו- 2CO2, כאשר מולקולה אחת של CO2 מצטמצם ל- CO באמצעות פחמן חד-חמצני (CO) דהידרוגנאז / אצטיל-CoA סינתזה (CODH / ACS). האנזים המרכזי השני, אצטיל CoA סינתזה מפחית את CO2 ל- CO בענף הקרבוניל וממזג אותו עם קבוצת המתיל מענף המתיל ועם CoA ליצירת אצטיל CoA, המשמש אז על ידי פוספוטרנס-אצטילאז לייצר אצטיל פוספט ואצטט על ידי אצטט קינאז.

כולין הוא יסוד נוסף שמרכיב את הקולטן – אצטילכולין כלומר, יצירתו בגוף, סינתזה של אצטילכולין מושפעת מנוכחותו; זהו נוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) חשוב השולט בתפקודים עצביים מגוונים כמו זיכרון שהוזכר לעיל, ושליטה בתפקוד השרירים. הכולין מגיע לגוף מהתזונה, מדובר על תרכובת אורגנית משויכת לקבוצה של ויטמין B,  ומי שזכה להיחשב כרכיב חיוני לגופנו, והמשמעות פשוטה: גופנו זקוק לכולין על מנת לתפקד בצורה תקינה. הוא נמצא בברוקולי, בכרובית, בכבד עוף, בדג סלמון ובביצים. A הוא מרכיב נוסף ב – α7 nAChR כלומר באצטילכולין. האצטיל מצוי בכל תאי הגוף, כחלק ממעגל ייצור האנרגיה. הכולין נספג (reuptake) על ידי תאי העצב, ומשמש לייצור אצטילכולין.

ייצור מוגבר של ציטוקינים גורם ללחץ דם מוגבר, להיפרטרופיה לבבית (גדילת השריר בגלל הגדלתם גודל התאים עצמם ולא בגלל התרבותם המספרית), וליתר לחץ דם שעלול לנבוע מהעומס המכני והתגובה הדלקתית לתאי חיסון נייחים או נודדים.

הפסל המקורי של שליח האלים מעופף, מרקורי ניצוק מארד במאה השש עשרה. פסל פלמי בשם ז'אן בולון Jean Boulogne, ומכונה ג'ובאני דה בולוניה, או ג'יאמבולונה מכיוון שעבד באיטליה, יצר את הפסל הנשגב הזה. ג'יאמבולונה יצר אותו כחלק ממזרקה עבור הווילה המדהימה של מדיצ'י ברומא.
:צילום מסך מתוך " Flying Mercury: God of the Scabby Back"[מקור] האל המתווך בין האלים ליצורים הנעים, האל של התנועה והמיומנות גם המתווך בין העליונים לתחתונים בין החיים למתים. מוצג בלובר –  Louvre Museum .

קוואולי -1 – Caveolin-1 הוא חלבון שבאדם. הוא מקודד על ידי הגן CAV1, אשר נקשר בנוקשות העורקים, ומשמש חייל מגן, שמגמיש צנרת בגוף, ומסייע בתהליכי החלמת הכליות במצבים קטסטרופליים. בנוסף לכך הוא מאזן יתר לחץ דם ומתווך, כמעט מרקורי – חלבונים מתקשרים שעושים לבריאותנו.

חלבון פיגומים שמקודד על ידי גן CAV1, ומרכיב עיקרי בקרומי הפלזמה (קרומי התא, ממברנות) של התאים בגופנו. בשנות החמישים ה- קוואולי נחשב לשלפוחיות פלסמלמליות שנמצאות באנדותל של הלב [מקור]. חלבוני הקוואולה caveolae בברור נמצאים ברוב סוגי התאים לא רק בשריר הלב. הם בורות קרום פלזמה תת מיקרוסקופיים (הם 50-80 ננומטר שצורתם בקבוק או כוס, חלקם נראים כמערה וכאמור הם נמצאים בקרומי תאים רבים בגופנו [מקור1, מקור2]. הקוואליאות יכולות להגדיל את שטח הפנים של קרום הפלזמה למשל באדיפוציטים (רקמת שומן) עד 50% [מקור],. הם נמצאים כאמור באדיפוציטים, בתאי שריר השלד, באנדותליה ובפיברובלסטים [מקור]. בשנים האחרונות חלה קפיצה קוונטית בהבנתנו את ההיווצרות, הדינמיקה והתפקודים של מבנים חידתיים אלה. Caveolae התגלו כחיישני קרום פלזמה (ממברנות) חיוניים שיכולים להגיב ללחצים של קרום הפתא ולשפר את הסביבה החוץ תאית [מקור]. בביולוגיה, חלבוני הקוואולה הם חלבוני מתקשרים ו / או נקשרים עם מספר שותפים במסלול איתות, וקושרים אותם למתחמים. במסלולים כאלה הם מווסתים את התמרת האות ועוזרים למקם רכיבי מסלול (מאורגנים במתחמים) לאזורים ספציפיים בתא כמו קרום התא, נוזל התא – הציטופלסמה, הגרעין, הגולגי, האנדוזומים והמיטוכונדריה [מקור, מקור2]. חלק מהתהליכים הקשורים לקוואליאות כוללים אנדוציטוזיס (בליעה תאית), אקסוציטוזיס (תהליך בו יוצאות בועיות מהתא ), הומאוסטזיס של כולסטרול והעברת אותות [מקור1, מקור2, מקור3]. אי ספיקת כליות כרונית משבשת את עבודתו. היא גורמת לשינויים ב- caveolin-1 (Cav-1), להלן,

אי ספיקת כליות כרונית (CRF) תועדה כגורמת למתח חמצוני ולשינוי חילוף החומרים של תחמוצת החנקן (NO) מגמישה את העורקים ומפחיתה יתר לחץ דם. עם זאת, ההשפעה של אי ספיקת כליות כרונית -CRF על חלבונים הקשורים ל- NO ביו-פעילות נחקרה לאחרונה. ואשרה את ההשערה כי CRF אי ספיקת כליות כרונית גורמת לשינויים ב- caveolin-1 (Cav-1), ציקלאז גואנילט מסיס (sGC) וב- Akt, שלושה חלבונים החשובים בוויסות הפונקציונליות של NO synthase (NOS) ומזרזת בכך את קצב התרסקותו של מדד ה- GFR.

ג'וליו קלוביו, הערצת היכולות של שלמה המלך שנאהב על ידי מלכת שבא, 1546 – The Farnese Hours שעות הפרנזה. הוא כתב יד מואר שנוצר על ידי ג'וליו קלוביו עבור הקרדינל אלסנדרו פרנזה בשנת 1546.

Cav-1, sGC ו- Akt

מחלת כליות כרונית (CRF) גורמת לשינויים בקוואולי -1 caveoli-1 (CAV1) חלבון קרום שבתאי האדם. חלבון שמקודד על ידי הגן אשר נקשר בנוקשות העורקים, ובעל השפעה על תחמוצת החנקן (NO) והוזכר למעלה, רוצה להגיד שנוצרת כאן הפרעה קשה לעורקים, לתפקידים מיטביים שלהם, להעברת מסרים חשובים וגם ללחץ הדם. השיבוש בקוואליאות משבש את עבודתן כגורם מפחית יתר לחץ דם. תפקידים שלא זוכים לשיפור נוכח תרופות מקובלות להפחתת לחץ הדם. הנזק מסתתר אבל הבעיה נמשכת ומשום שדבר לא נעמד על מקומו ביקום גם הנזק מתפתך – יעידו על כך כל "מטופלי" יתר לחץ הדם. נוטלים תרופה והמצב מתדרדר.

 גואנילט ציקלאז מסיס SOLUBLE GUANYLATE CYCLASE ACTIVATORS

גואנילט ציקלאז מסיס (sGC) הוא אנזים במערכת הלב-ריאה ובקולטן לתחמוצת החנקן (NO). יתר לחץ דם ריאתי של העורקים (PAH) קשור לתפקוד לקוי של האנדותל, לסינתזה לקויה של NO ולגירוי לא מספיק של מסלול NO-sGC-cGMP [מקור1, מקור2, מקור3]. מחלת הכליות הכרונית גורמת לשינויים בגואנילט ציקלאז מסיס (sGC) וב- Akt (פעילות לקויה של Akt מקושרת גם לסוכרת מסוג 2, למחלות קרדיו-וסקולריות ונוירודגנרטיביות וכן להיפוטרופיה שרירית, היא גדילת יתר של סיבי השריר Akt נחשב לאטרקטיבי מאוד בתחום מחלות וחקר הסרטן). מחלת הכליות בהתדרדרותה (GFR מתחת ל 20) כאמור לעיל, משבשת מערכת שלמה של הגנה, וכך היא פוגעת גם בשלושה חלבונים חשובים בוויסות הפונקציונליות של Nitric Oxide Synthase (NOS) התומך הגדול בגמישות העורקים, שהוזכר לעיל. הזנחה נפוצה זאת מוסיפה ומשבשת את הגמשת העורקים את המפחתת יתר לחץ דם, אבל מסבירה גודש נוזלים בריאות בקרב חולי כליה את הפגיעה הריאתית ואת הצפותיה בקרב חולי כליה עם יתר לחץ דם שנוטלים טיפול תרופתי (מקובל) לאזן לחץ דם, ומתים מטביעה בשל הצפת ריאותיהם בנוזלים. פעולת הרס זו מזהירה אמנם בפני מחלות כלי דם [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4], אבל מי שומע להזהרה זאת. בנוסף לכך הנזק הנזכר, גורם למתח חמצוני ללא תלות בלחץ הדם הגבוה, כך שנוצרת כאן בעיית חימצון נוראה.) שלושת החלבונים הנ"ל במצבם התקין תורמים לזמינות הביולוגית של תחמוצת החנקן וזו ברכה עצומה לתפקודם התקין של העורקים.

עוד מזיק – דימתיל-ארגנין אסימטרי ADMA – אכלו פולי סויה, שעועית, עלי חרדל, ועלי דלעת.

ה-  ADMA עומד באחרונה במרכזם של המחקרים המצביעים על המנגנונים של התפתחות יתר לחץ דם עורקים בחולים עם אי ספיקת כליות כרונית. 

דימתיל-ארגנין אסימטרי (Asymmetric dimethylarginine – חומר כימי טבעי המופיע בפלסמת הדם מסומן  ADMA – הוא תוצר לוואי מטבולי של תהליכי שינוי מתמשכים של חלבונים בציטופלזמה של כל התאים שבגופנו. הוא קשור קשר הדוק ל- L-arginine – היא חומצת אמינו המסייעת לגוף לבנות חלבון [מקור], וגם חומצת אמינו חיונית, כלומר הגוף לא מסנטז אותה בכוחות עצמו יש ליטול אותו מהמזון והוא נמצא בפולי סויה, דגנים מלאים, שעועית, עלי חרדל ובעלי הדלעת, גם בקמח זרעי שומשום (האסור על חולי כלייה) ובמוצרי חלב. מקור המזון הגבוה ביותר בארגינין הוא כבד אריות הים שבאלסקה, המכיל 4,963 מ"ג לכל 200 קלוריות מהכבד. [מקור]. מכיוון ש- L- ארגינין יוצר תחמוצת החנקן, אשר מרחיב ומרפה עורקים וכלי דם, ומשפר את זרימת הדם, עוזר בריפוי פציעות, מסייע לכליות בפינוי פסולת, ואפילו מגאזן את תפקוד מערכת החיסון. מעטים יודעים ש- L ארגינין בעל תפקיד חשוב בהסרת אמוניה, שהיא רעילה ביותר למערכת העצבים המרכזית, ואחד הגורמים לירידת מדד הסינון והחרפתה של מחלת הכליות. אנשים מחפשים את הארגינין במזון כתרופה. מדובר בתזונה מחלימת כליות, מחלות לב, תעוקת חזה ותפקוד לקוי של זיקפה, אולם בחלקה משמשת גם לצורך פיתוח גוף, ריפוי פצעים ותיקון רקמות {מקור1, מקור2, מקור3].

ה- ADMA מפריע ל- L- ארגינין בסילוק האמוניה, והאמוניה הורסת את מערכת העצבים.

Peter Paul RubensMassacre of the Innocents, 1611–12 (Art Gallery of Ontario), פיטר פול רובנס. טבח התמימים, 1611–12 (גלריה לאמנות של אונטריו), הציור אבד והתגלה מחדש מאוחר יותר. צילום מסך – מקור ויקיפדיה

הטוב הנזכר לעיל (סילוק אמוניה מהגוף, הגמשת העורקים, הפחתת יל"ד) מסולק וממוגר ללא מפריע כי – ה-  ADMA מפריע ל- L- ארגינין בייצור תחמוצת החנקן Nitric Oxide NO – [מקור]. אכלו עלי דלעת.

ה- NO הוא רדיקל חופשי ליפופילי הנמצא במצב צבירה של גז בטמפרטורת החדר, מוליך עצבי חשוב בגוף האדם, שהוזכר למעלה מספר פעמים, ומולקולת האיתות היחידה שהיא כאמור לעיל גז. אין לבלבל בין מולקולה זו לחמצן דו-חנקני שהוא חומר הרדמה וגז חממה או לחנקן דו-חמצני שהוא גז רעיל מאוד בצבע חום ואחד ממזהמי האוויר העיקריים (נפלט ממנוע בעירה פנימית).

גם בדידות עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם

האנדותל (הציפוי הפנימי) של כלי הדם מייצר תחמוצת חנקן, השומרת על בריאות כלי הדם.

ייצור חסר (לא מספיק) של תחמוצת החנקן גורם לתפקוד לקוי של אנדותל, שתרום לטרשת עורקים, לחץ דם גבוה, גודש נוזלים בריאות, וגורמי סיכון אחרים כמחלות לב, דלקת פרקים ואי-ספיקת כליות

[מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].

עלי החרדל הם תוספת נהדרת ליצור תחמוצת החנקן, שמגמישה עורקים וגלוטתיון או עלי הרוקט וגרגר הנחלים. (כולם עשירים בתרכובות המכילות גופרית.) ללא תוספת זו בסלט, במיץ הירוק לא תסופק התרכובת הנדרשת לייצירה עצמית של גלוטתיון. תרכובת יקרה שנדרשת להחלמה ממחלות כגון דלקת, יתר לחץ דם, שבץ מוח, ואי ספיקת כליות. [מקור] בישראל גדל חרדל הבר, בצילום למעלה, ברוב אזורי הארץ. באביב החרדל צובע את ישראל בצהוב. מקור הצילום בויקיפדיה.

בטיפולי המזון כתרופה משתמשים בייצור עצמי של תחמוצת החנקן כדי לאותת לשריר החלק שמסביב לעורק להירגע, וכך נוצרת הרחבה של כלי הדם והגברת זרימת הדם בהם, ללא נטילת תרופות (ותופאות הלוואי שנלוות אליהן). לחץ הדם מתאזןבצורה פשוטה מאוד וטבעית, ואין פגיעה בכליות, בלב או במוח.

סילדנאפיל Sildenafil המוכרת בשמה המסחרי ויאגרה (Viagra), – משמש גם לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי במבוגרים) והיא דוגמה נפוצה לתרופה המשתמשת במסלול תחמוצת החנקן אותו שיטת המזון כתרופה מבקשת להפעיל מבלי להשאיר נזקים גדולים כמו עיוורון. כדי להגיע לזיקפה (ועוד בסוף השבוע) יש צורך בגירוי כלשהו, חזותי או גופני, הגורם לתגובה ביוכימית בפין שמובילה להרפיה של כלי הדם והשרירים המקיפים אותו ומאפשרת זרימת דם טובה יותר. הויאגרה יוצרת תגובה ביוכימית שקשורה למסלול של חנקן חמצני (NO – Nitric Oxide). ככל שייצור החנקן החמצני עולה, מתגברת זרימת הדם לאזור ונוצרת זקפה. נטילת התרופה מסכנת את הנוטל אותה רק בגרימת עיוורון –הוא לא מייצר תחמוצת החנקן. [מקור]. נמצא שהתרופה עצמה גרמה לתעוקת חזה, חסימה פרוזדורית-חדרית, טכיקרדיה, פלפיטציות, איסכמיה מיוקרדיאלית, טרומבוזיס צרבראלי, דום לב, אי ספיקת לב וקרדיומיופתיה. [מקור] עדיף מיץ חסה עם צור חרדלים. כשמבקשים את עבודתו של החנקן החמצוני עוברים דרך ה-ADMA.ה-  ADMA עומד באחרונה במרכזם של המחקרים המצביעים על המנגנונים של התפתחות יתר לחץ דם עורקים בחולים. המחקר מלמד כי בגופנו נמצא באופן קבוע עד 10 מ"ג של דימתילארגנין אסימטרי (ADMA) אשר מופרש למזלנו, בשתן מדי יום, ולהזכירך תרכובת זו מעכבת סינתזה של -NO  . ממצא זה רומז על כך שיתכן והוא העומד נגד פעולתו המבורכת של ה- L-arginine: [מקור], צרפו עלי חרדל לסלט.

דימתיל-ארגנין אסימטרי (ADMA)מזיק לעורקים ומהווה חלק מתפקוד לקוי של האנדותל בחולים עם יתר לחץ דם, נזק זה נמצא ללא תלות כלשהי בתנגודת לאינסולין. 

הוא רדיקל חופשי ליפופילי הנמצא במצב צבירה של גז בטמפרטורת החדר והנוצר בגוף באחת משתי דרכים: דרך לא אנזימטית, ודרך אנזימטית. הרפואה המחלימה מחפשת דכים פשוטות לייצורו באופן טבעי, קבוע וללא תרופות –

5 דרכים להגברת תחמוצת החנקן באופן טבעי

מיץ ירוק – מעדן – ירקות עליים ירוקים: עלי חרדל, עלי ארוגולה (רוקולה) עלי קולרד, עלי לפת, עולש, כרובית וחסה ערבית (שמרכיבים בתהליכי המזון כתרופה את המיץ הירוק, שאני ממליץ להכין כל בקר), אספרגוס, ברוקולי, כרוב ניצנים, אבוקדו, עלי חרדל ורוקט – השתמשו במיץ ירוק כתרופה נגד נזקי האנדותל ה-ADMA, וההומוציסטאין – ירון מרגולין

תחמוצת החנקן היא מולקולה המיוצרת באופן טבעי על ידי גופך, והיא חשובה להיבטים רבים בבריאותך. כאשר תפקידה החשוב ביותר הוא הרחבת כלי הדם, כלומר מרפה את השרירים הפנימיים של כלי הדם, גורם להם להתרחב ולהגדיל את זרימת הדם. ייצור תחמוצת החנקן חיוני לבריאות הכללית מכיוון שהוא מאפשר לדם, חומרים מזינים וחמצן לעבור לכל חלק בגופך ביעילות וביעילות. למעשה, יכולת מוגבלת לייצר תחמוצת החנקן קשורה למחלות לב, סוכרת, יל"ד, אי-ספיקת כליות והפרעות בזיקפה.

האל המצרי- מין בזקפה מלאה – מקור הצילום ויקיפדיה.

למרבה המזל, ישנן דרכים רבות לשמור על רמות אופטימליות של תחמוצת החנקן בגופך, ללא תרופות. להלן חמש הדרכים המובילות להגדיל את תחמוצת החנקן באופן טבעי.

1. אכלו ירקות עתירי ניטריטים כחסה, חרדל, או חנקות – כסלרי, גַרגִיר

תמכה למביני דבר – מכונה צ'רוויל הוא אחד מעשבי התיבול המשמשים לצד טרגון ועירית, במטבח הצרפתי. צילום מסך [מקור]

תמכה – צ'רוויל Chervil, היא צמח תבלין חד-שנתי בסוג סְיָגִית שבמשפחת הסוככיים, שמקורה בקווקז, אך הופצה על ידי הרומאים לכל רחבי אירופה. הטעם של צ'רוויל עושה אותו לירק סלט מושלם ונדרש על ידי גדולי השפים: הצלבה בין טרגון לפטרוזיליה עם רמז זעיר של אניס או נענע, מבלי שאף אחד מאותם הטעמים יכריע.

חסה, סלק, תרד, רוקט, גבעולי חרדל, או ארוגולה.

כאשר אוכלים מזונות אלו, חנקות הופכות לתחמצן חנקן, מה שמעניק מגוון רחב של יתרונות בריאותיים הקשורים לבריאות הלב, הכליות, הריאות, מערכת העצבים גם לזקפה, וביצועי הפעילות הגופנית.

2. איכלו חומץ קליפת אננס או כשהיא טחונה ומיובשת – כאבקה

കൈതച്ചക്ക.jpg
קליפת אננס טחונה – הקליפות והגבעולים במצב הטרי נטחנו
בנפרד, לשני שברים לכל אחד מתוצר הלוואי הלא נאכלים ברגיל מפרי האננס – החלק הנוקשה יותר נטחנן לקמח אבקה דק. קמח קליפת אננס.[מקור] חלק אחר המיץ שיצרו המשקעים עובדו במתודולוגיה עם פוליסכרידים, שאפשרה את הפרדת הברומלין (מהמיץ הפירותי של העלה, הקליפה והגבעולים). התמצית האנזימטית התייבשה בהקפאה, והמיץ
יובש בהתזה, ופיתח שתי אבקות עדינות. כך הופקו מרכיבים חדשים. בסך הכל, השברים האנזימטיים היו לקמח קליפת אננס היא תרופה טבעית ופשוטה גם זולה שיכולה להפחית לחץ דם במקרים ששום תרופה לא מסייעת לך. הצילום לקוח מויקיפדיה.

ברדיקינין (Bradykinin) הוא מרחיב כלי דם חזק מאוד המפעיל את פעולותיו המרחיבות את כלי הדם על-ידי גרימת שחרור של תחמוצת החנקן, פרוסטציקלין ו/או גורם היפר-מקוטב מהאנדותל (hyperpolarizing) אלא שייצור מופרז שלו בעיקר בשל טראומה, מגביר את ייצורו ומעורר חדירות גדולה מדי בכלי הדם, מה שמביא להרחבתם וגורם להתכווצות תאי השריר החלק שם. הוא שמעלה את לחץ הדם וגם עלול לפרוץ את דפנות הכלים וליצר בצקות כולל בריאות. ברומליין (אננס) התגלה כמי שמוריד את רמות הסרום והרקמות של הברדיקינין ויש לו השפעה על סינתזת פרוסטגלנדין, ובכך הוא פועל נגד דלקת [מקור]

icatibant היא תרופה חדשה מאוד יקרה שנמכרת בשם המותג Firazyr, החל משנת 2014 מחירה החל מ -8,000 והגיע בהמשך עד 9,000 דולר למנה 2014. מוצר זה נועד לבלום עליה בלחץ דם מסיבת יתר ברנדיקינין בגופך. ובחלקה תרופה זאת גם ידועה זה מכבר כמי ששימשה בניסויים בחיות, ושהברומלייןbromelain שמפיקים מהגזע ומהעלים של צמח האננס, ונמצא בה מדכא בעזרתה את הנפיחות הטראומטית הנגרמת על ידי הפרשת יתר של הברדיקינין BK לתוך זרם הדם ולרקמות. במצב תקין הברדיקינין [ברדי יווני-, איטי; -קינין, כין (eîn) לזוז ובקיצור BK] הוא פפטיד וגורם שמשפיע על הגוף בהתרחבות העורקים (הגדלה) באמצעות שחרור פרוסטציקלין (Prostacyclin – מעכב הפעלת טסיות דם וגם מרחיב כלי דם יעיל, ותחמוצת החנקן [מקור]. התרופה (9 אלפים דולר למנה) Icatibant פועלת כמעכבת ברדיקינין על ידי חסימת הקישור של ברדיקינין מקומי לקולטן הברדיקינין B2. הברומליין כתוסף מזון זול בהרבה (ברומלין 500 מ"ג הישגיו די דומים למרות שלא נרשמו עדין תופעות לוואי חמורות – התוסף מוגדר בדרך כלל כמדלל דם, ומונע בצקות) – ליטול כתוסף תזונה רק באישור ירון מכל מקום הוא האנזים שמפיקים מפרי האננס

ברומלין 500 מ"ג – דוגמא, אין לנו כל רווח לרכישתך מוצר זה כאן או במקום אחר.

אלוורה aloe  פועלת אף היא לדיכוי או לעיכוב פעילות היתר של הברדיקינין BK.

[מקור]

3. שינוי תודעה אי אפשר להמשיך ולהישען על תרופות ולהצליח להוריד יתר לחץ דם עם חסה או צ'רוויל.

4. לחיצות ההחלמה ושחרור כולל שחרור כיווץ שרירים כרוניים עוד על כל כאן.

רוצה לדעת כיצד להכין תרופה ביתית מקליפת האננס? – כאן

מספר מחקרים הראו כי אכילת ירקות עשירים בחנקות, כחסה, חרדל וצ'רוויל יכולה להוריד את לחץ הדם באותה מידה כמו תרופות מסוימות ללחץ דם.

[מקור1מקור2, מקור3, מקור4 מקור5, מקור6, מקור7].

לחוששים מהחנקות יש לדעת כי ירקות, המהווים יותר מ – 80 אחוזים מצריכת החנקות, מכילים נוגדי חמצון כמו ויטמין C, המסייעים במניעת היווצרות תרכובות N-nitroso (מקור1, מקור2, מקור3). יודגש כי חנקות אחרות, כמו מצריכת בשר – כן מאיימות על בריאותך – [מקור]. לחנקות אכן יש ההשפעות על ייצור תחמוצת החנקן בגופנו, ולכן גם אנשים, מביני דבר, נמנעים מהן. הנושא כמובן חנקות נתרן אשר משמשות בדרך כלל כחומר משמר וצבע לבייקון, נקניקים ונקניקיות. אכילת מזונות אלה קשורה לסרטן המעי, שהרי חנקות יכולות ליצור תרכובות N-nitroso, כגון nitrosamine, אלו החנקות המאיימות – אך לא כשמקורן בירקות כגון: חסה, חרדל, רוקט וצ'רוויל, שהוזכרו. נוגדי חמצון טבעיים פשוט עוזרים להפחית את ההתרסקות המאיימת ולהאריך את חיי התחמוצת החנקן בגופנו [מקור1, מקור2]. 4. הדרך הרביעית לייצור תחמוצת החנקן עוברת דרך הערה לא סמפטית – להפחית שטיפות פה – סליחה: חיידקים מיוחדים חיים במרחב הפה שלנו וחלקם ממירים חנקן לתחמוצת החנקן הנחשקת על-ידי מי ששנתו לא עמוקה או מי שיתר לחץ הדם שלו דורש טיפול או בעל סוכרת, כי תחמוצת החנקן מווסתת גם אינסולין, המסייע לתאים לנצל את האנרגיה המתקבלת מהמזון לאחר עיכולו.

בלי תחמוצת החנקן, האינסולין לא יכול לעבוד כראוי.

[מקור].

4. הפחיתו פחמימות –

אינסולין הוא כוכב בתסמונת המתוקה, סוכרת אבל גם הגלוקוז. אינסולין הוא אפסנאי – מתפקידו של האינסולין לאחסן גלוקוז תוצר של סוכר בתאים. האפסנאי (אינסולין) לוקח גלוקוז מיותר מזרם הדם ומכניס למרתף. כניסת הסוכר (גלוקוז) מהדם לתאים, דורשת תהליך בו הסוכר מאוחסן כשומן – הדלק שישמש לצרכים אנרגטיים של המכונה הביולוגית בשלב מאוחר יותר במאמרי על השמן של לורנצו אני מסביר את התהליך הזה שנקשר בחימצון בטא – למאמר זה להקליק – כאן. השמנה – כאשר מתמלאת רקמת השומן, עודף השומנים עובר לזרם הדם ומצטבר ברקמות הרכות (שריר, כבד ועורקים – כאן מתחילה מלאכת הקשחת העורקים ותחלואה שניכרת תחילה כיתר לחץ דם). במצב זה מופעלים תהליכים אנזימטיים תוך תאיים, שגורמים להתפתחות צרה גדולה שמכונה התנגודת לאינסולין. לכן, עודף משקל מוגדר על ידי אנשי הממסד כתורם להתפתחות התנגודת לאינסולין והוא אחד הקריטריונים לאבחנה.

svetlana zakharova, סטלנה זקרובה. מקור הצילום בצילום מסך [מקור]

5. הוכח כי עיסוק בפעילות גופנית סדירה יכול לשפר את תפקוד האנדותל ובכך לייצר את תחמוצת החנקן בשיטה הטבעית [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6].

לייצור אופטימלי של תחמוצת החנקן, כדאי להגדיל את צריכת הירקות העשירים בחנקות, להתמיד בפעילות גופנית לפחות 30 דקות ביום, ולהמנע ממי פה.

20-HETE, שינויים בייצור 20-HETE בגופנו מעלים את לחץ הדם, מווסתים דלקת כולל דלקת בכלי הדם בסוכרת, איסכמיה / רפרפוזיה חוזרת ופגיעה במתח חמצוני במוח.

תרשים של האינטראקציה בין מערכת הרניןאנגיוטנסין לבין 20HETE. אינטראקציה אינטגרלית עם מערכת הרנין-אנגיוטנסין מובילה למנגנון, שמנציח תפקוד לקוי של כלי הדם ויצירה של יתר לחץ דם. אנגיוטנסינוגן מומר לאנגיוטנסין I (Ang I) על ידי האנזים, רנין. 20HETE מיוצר באמצעות חילוף חומרים של חומצה ארכידונית (AA) על ידי אנזימים של תת-משפחות CYP4A ו- CYP4F. אנג II יכול גם לגרום לסינתזה ולשחרור של 20-HETE. הוכח כי 20-HETE מפעיל תעתיק של ACE בתאי אנדותל (להלן,). אינטראקציה זו של 20 HETE / RAS קובעת מנגנון שמנציח את ייצור Ang II ו- 20-HETE. צילום מסך מתוך מאמר סקירה מדעית בשם Vascular actions of 20-HETE. [מקור]

מחסור בייצור 20-HETE מעלה את לחץ הדם. CYP4F2 הוא האנזים המרכזי שפועל בכליה האנושית. הוא גם האנזים העיקרי המייצר 20 HETE שיש לו מגוון רחב של השפעות חיוביות על מערכת כלי הדם כולל ויסות כלי הדם. גורם לשיפוץ ותיקון כלי דם באמצעות מנגנונים שאינם תלויים בשינויים בלחץ הדם, מפחית ומונע דלקת ועוד מספר עצום של השפעות ביולוגיות במערכת כלי הדם.

Biological cell.svg
– תרשים של תא איקריוטי המתאר את האברונים והמבנים השונים מקור האיור ויקיפדיה.
1. גרעינון
2. גרעין התא
3. ריבוזום
4. בועית
5. רשתית תוך-פלזמית גסה
6. גולג'י
7. שלד התא
8. רשתית תוך-פלזמית חלקה
9. מיטוכונדריון
10. חלולית
11. ציטופלזמה
12. ליזוזום
13. צנטריול

ציטוכרום P450s (CYP)שייך למשפחת על של אנזימים הממוקמים בקרום הפנימי של המיטוכונדריה (תחנת הכוח שבתא) או ב הרשתית התוך-פלזמית (8 באיור למעלה) של תאים אֵיקַרְיוֹטִים (ׂׂeukaryotic cells – בעלי גרעין). נמצאו 57 חלבוני CYP המקודדים בגנום האנושי, הם אחראים על חילוף החומרים של מספר רב של תרכובות אנדוגניות ואקסוגניות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. CYPs מחמצנים בעיקר תרכובות אלה כדי ליצור מטבוליטים הידרופיליים יותר, תהליך חימצון זה טבעי ומבורך. הוא מה שמשפר את הפרשתם מחוץ לגוף ובכך ממלא תפקיד מרכזי בניקוי רעלים של כימיקלים רעילים [מקור]. באופן כללי, משפחות ה- CYP 1, 2 ו- 3 כוללות אנזימים של חילוף החומרים הסנוביוטיים הניתן להגדיר מטבוליזם קסנוביוטי כטרנספורמציה כימית על ידי מערכת ביולוגית, אשר בדרך כלל ממירה תרכובות ליפופיליות (תרכובות אשר מסיסות בשומנים, שמנים וליפידים) למטבוליטים (אלו שנוצרים במהלך חילוף חומרים) הידרופיליים (שבאים במגע עם הסביבה המימית) ומופרשים יותר בקלות., ואילו אנזימי CYP4 מעורבים בחילוף החומרים של חומצות שומן. מטבוליזם של חומצות שומן על ידי אנזימי CYP4 אחראים על פינויים של חומצות שומן חופשיות עודפות מהגוף, כמו גם על סינתזה של רמות תקינות של חומצות שומן ביו-אקטיביות [מקור].

למרות שיש יותר מ -11 תת-משפחות של CYP4 במינים שונים, דווחו עד כה רק על 6 תת-משפחות של גנים CYP4 בבני אדם. תת-המשפחות CYP4 האנושיות הן CYP4A, B, F, V, X ו- Z [מקור]שבעה . האתרים העיקריים לביטוי CYP4A11 הם הכבד והכליה [מקור]. לאחרונה נמצא שחלבון CYP4A11 התבטא באופן משמעותי גם בטסיות הדם וברמה דומה לזו שבכבד [מקור]. דווח על ביטויאנזימטי של CYP4A22 בכבד אבל ברמות נמוכות מאוד, עם פעילות אנזימית ירודה בהשוואה לזו של CYP4A11 [מקור]. יצויין כי כל שבעת הגנים CYP4F, CYP4F2, CYP4F3B, CYP4F11 ו- CYP4F12 באים לידי ביטוי בעיקר בכבד ובכליה {מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]. הכמות הכוללת של חלבון CYP4F בכבד נאמדה בכ- 18–128 pmol / mg חלבון מיקרוזומאלי בכבד [מקור]. כשאחד מה- P450 הנפוצים ביותר, CYP3A4, נאמד בכ- 64 pmol / mg חלבון מיקרוסקומלי בכבד [מקור], דבר המצביע על כך שתרומת ה- CYP4F לרמת ה- P450 הכוללת גדולה. CYP4F3A מתבטא בנויטרופילים ומשחק תפקיד מרכזי בדלקת [מקור]. CYP4F8 הוא פועל בערמונית ובשלפוחית ​​הזרע [מקור]. CYP4F22 פועל בעור ומשחק תפקיד מרכזי בהיווצרות מחסום השומנים בעור [מקור]. CYP4V2 בא לידי ביטוי נרחב בכבד וברקמות העיניים וכאשר ה CYP4V2 פגום הוא נקשר למחלות עיניים [מקור]. CYP4B1 בא לידי ביטוי בעיקר ברקמות הריאה ובשלפוחית ​​השתן, ובכמויות קטנות יותר בכבד [מקור]. CYP4X1 מתבטא במוח ובדרכי הנשימה – בסימפונות [מקור], ואילו CYP4Z1 מתבטא ברקמת החלב; נמצא כי מכלול החלבונים הנ"ל באים לידי ביטוי יתר במחלות סרטן ופחות בתאים רגילים [מקור].

מחקרים מגלים שגם בדידות עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם –

לפי מחקר שפורסם ב-2010 ונערך בקרב אנשים בגילים 50-68, גם בדידות עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם, כשההשפעה הזו היא לא מידית, אלא מופיעה כעבור כ-4 שנים. עורכי המחקר סוברים כי הסיבה לכך היא החשש המתמשך שיש לאנשים בודדים מפני אובדן תחושת ההשתיכות שלהם והצורך בתחושה זו כבביטחון – שמשנה את האופן שבו גופם עובד. לכן אם אתם סובלים מבדידות או מכל אחד מהגורמים שציינו מעלה – טפלו בהם במהרה כדי להוריד ולאזן את לחץ הדם שלכם.  

מחקרים גנטיים ופרה-קליניים מצביעים
על כך שמחסור ב- 20-HETE עשוי לתרום להתפתחות שבץ, אי-ספיקת כליות והתקפי לב. מדובר למעשה בחומצה מנבאת במחסורה, או אם היא נמצאת בעודף בזרם הדם באופן עצמאי. הופעתה בזרם הדם מנבאת על יתר לחץ דם [מקור].  הימנעו מתוספי שומשום וטחיה גם משומן כמו זה שנמצא בסטייק אנטרקוט [מקור1, מקור2].

20-Hydroxyeicosatetraenoic -, הידוע גם בשם 20-HETE או 20hydroxy-5Z, 8Z, 11Z, 14Z-eicosatetraenoic acid, 20-HETE הוא איקוזנואיד ביו-אקטיבי שמקורו ב- ω-הידרוקסילציה של חומצה ארכידונית על ידי אנזימים ממשפחת הגן CYP4. משפחת הגן CYP4 כוללת 30 חלבונים המחולקים לשלושה משפחות משנה (CYP4A, CYP4B ו- CYP4F), שכולם מזרזים את ההידרוקסילציה של הפחמן הסופי ואת הפחמן (ω-1) של חומצות שומן רוויות ולא רוויות. כלומר 20-HETE הוא המטבוליט (תרכובת המיוצרת בתהליך של חילוף חומרים) אומגה (ω) – נגזרת של או מסונטז על-יד אומגה הידרוקסילציה של חומצה ארכידונית (מטבוליזם של חומצה ארכידונית על ידי אנזימים ממשפחת הגן CYP4Aו- CYP4F כאשר CYP4F2 הוא האנזים המרכזי שפועל בכליה האנושית ושאר האנזימים הנזכרים, פועלים במספר איברים: כבד, כליה, לב, ריאה, מוח, כלי הדם [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6, מקור7]). ויש לו מגוון רחב של השפעות חיוביות על מערכת כלי הדם כולל ויסות כלי הדם. הוכח כי 20-HETE ממלא תפקיד מורכב בוויסות לחץ הדם [מקור]. נוכחותו משפיעה על טונוס מאוזן בכלי הדם ועל איזון המים והמלח לכן הוא נדרש לנוכחות במידה הנכונה בגוף [מקור]. שינויים בייצור 20HETE מווסתים גם דלקת בכלי הדם בסוכרת, איסכמיה / רפרפוזיה חוזרת ופגיעה במתח חמצוני במוח [מקור]. מחקרים גנטיים ופרה-קליניים מצביעים על כך שמחסור ב- 20-HETE עשוי לתרום להתפתחות שבץ, אי-ספיקת כליות והתקפי לב. מדובר למעשה בחומצה מנבאת במחסורה, או אם היא נמצאת בעודף בזרם הדם באופן עצמאי, על הופעתיה אלו, היא מנבאת על יתר לחץ דם [מקור]. כאשר המחסור בחומצה זאת נמדד כירידה בהפרשתה בשתן כתגובה להעמסת מלח ונקשרה כאמור לעיל, ביתר לחץ דם [מקור1, מקור2]. מכאן נובעת ההמלצה לצרוך מלח במידה. לא להעמיס מלח. הסינתזה בכלי הדם ושחרורם של 20-HETE מתרחשים בעיקר בתאי שרירים חלקים שבדופן כלי הדם [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6, מקור7, מקור8]. ייצורו בתאים אלו חשוב, אך תאים אלה אינם המקור היחיד לסינטזה של ה- 20-HETE; מקור נוסף לייצורו החשוב כל כך לבריאותנו מגיע מתאי מיאלואידים (משפחה של תאי דם המיוצרים במח העצם, ומקורם מתאי גזע) בדם ההיקפי ובמח העצם [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. 20HETE מיוצר גם בנויטרופילים (Neutrophils), הם תאים השייכים למערכת החיסון. תפקידם העיקרי בליעה וחיסול חיידקים או פטריות ומניעת הזיהום שנגרם מהם וגם בטסיות דם הוא מסונתז [מקור1, מקור2]. ייצור מוגבר של נויטרופילים וטסיות דם 20HETE חשוב ומתבצע על ידי אנגיוטנסין II Ang II ואנדותלין 1- (כימים 4 סוגי אנדותלין) הוא פפטיד מכווץ כלי-דם והפרשתו של האנדותלין מעוכבת על ידי NO.[מקור1, מקור2, מקור3]

הוכח כי 20-HETE ממלא תפקיד מורכב בוויסות לחץ הדם. בצינוריות הכליות, 20-HETE מעכב ספיגה חוזרת של נתרן ומעודד טבעיות, ובכך תורם למנגנונים נגד יתר לחץ דם.

[מקור1, מקור2]

אנגיוטנסין II פועל בגוף במספר ערוצים וגורם להצרה של עורקיקים

Robert Tigerstedt B08899.jpg
רוברט אדולף ארמנדר טיגרשטדט (28 בפברואר 1853 – 12 בפברואר 1923) היה מדען ופיזיולוג יליד פינלנד, אשר, עם תלמידו פר ברגמן, גילה את הרנין (הוא מיוצר רק בכליה). במכון קרולינסקה בשטוקהולם בשנת 1898. רנין הוא מרכיב בציר הנודע רנין-אנגיוטנסין. מערכת המווסתת את לחץ הדם על-ידי תרופות כשהיא כושלת בגלל תזונה לא מתאימה או אלרגנית, המלח ומים הומאוסטזיס ומהווה יעד טיפולי ממסדי שלכאורה כשל והביא לתחלואה כרונית שסופה מוות. טייגרסטדט מוכר גם כמחנך, סופר וקמפיין חברתי. Robert Tigerstedt at his library table, Helsinki, Finland. מקור ויקיפדיה
טיגרשטדט למד רפואה בין השנים 1876-1880, מתוך סקרנות ושלא על מנת לשמש רופא. התעניינותו נסבה על מחקר במדעי הטבע. בשנת 1878 התחתן עם בת דודתו האוקראינית, ליובא לודמילה מרטינאו (1850 –1935 Ljuba Ludmila Martinau) וילדתם הראשונה, מריה (ליובוב מארי נטלי אוולין (1879–1975) נולדה בזמן שטייגרשטט עדיין היה סטודנט לרפואה. שני ילדים נוספים, קרל כריסטיאן אוסקר רוברט (1882–1930) ומרגרטה וילהלמינה מריה (1891–1980) נולדו לאחר מכן. עבודת הדוקטורט שלו הייתה "על הגירוי המכני של מערכת העצבים" ('über Mechanische Nervenreizung' ) הוגשה בהלסינקי לאחר סיום לימודי הרפואה שלו, בשנת 1881; אולם עקב התנגדותו של קונרד הלשטן, הפרופסור לפיזיולוגיה בהלסינקי, הוא לא הצליח להשיג שם עבודה [מקור] באותו זמן התפנתה עמדה במחלקה הפיזיולוגית החדשה בשטוקהולם – שבראשה עמד כריסטיאן לובן Christian Lóven הידוע בעיקר בזכות מחקריו על בלוטות הטעם . מדובר במכון קרולינסקה (the Karolinska Institute). חברו רציוס (Retzius) התערב למענו אצל הפיזיולוג השוודי, כריסטיאן לובן, בשנת 1881, טייגרסטדט מתחיל לעבוד שם (בקרולינסקה). ונשאר במשך 20 השנים הבאות, בהן כתב טיגרשטדט את ספר הלימוד שלו לפיזיולוגיה של האדם שהתפרסם בחמש ופורסם בכמה מהדורות. את ההקדמה לספר זה רשם חברו הפיזיולוג הרוסי הנודע פבלוב. פבלוג כינה את '.הספר 'הספר הגדול ביותר שנכתב אי פעם ללימוד הפיזיולוגיה [מקור1, מקור2]. Tigerstedt, R. and Bergman, P. Niere und Kreislauf. Arch. Physiol. 8: 223–271, 1898 בספר זה בן השאר נמצא סיכום עבודתו של קלוד ברנרד נחשב לאבי השיטה המדעית במחקר הרפואי והאנדוקרינולוגיה. ברנרד הטביע את המושג ביולוגי היסודי "סביבה פנימית"  ,
גם את עבודתם של בראון-סקארד (Brown-Sequard) בעלי " תסמונת בראון-סקאר" [מקור] ואחרים שמראים כי אובדן של תחושה סנסורית ותפקוד מוטורי (שיתוק ואטקסיה) יכולים להיגרם כתוצאה מגידול הלוחץ על חוט השדרה, טראומה כגון פצע ירי, פצע חתך [חלקי של צד לטרלי (ימני או שמאלי) של חוט השדרה] וכדומה בצוואר או בגב, חוסר אספקת דם לאזור זה או תהליכים דלקתיים וזיהומיים שונים לצד גירוי מורחב או מכווץ בצורה רפלקסיבית של עורקים קטנים יותר. טייגרסטדט היה אמור להיות נשיא
קונגרס של רפואה במוסקבה בשנת 1897.
גילוי הרנין בשנת 1898 פרסמו טיגרסטדט וברגמן (Bergman) את דבר תצפיתם כי במיצוי מן הכליה קיים "חומר כלשהו" שהזרקתו גורמת לכיווץ כלי דם. הם אפיינו את האנזים הזה וכינו אותו "רנין" [מקור1, מקור2, מקור3]. הם גילו כי תמציות של הכליה, במיוחד מקליפת המוח של הכליה, ייצרו אפקט לחץ עקבי כאשר הוזרקו לוורידים של חיות מעבדה (ארנבי). הם כינו את כאמור לעיל את החומר "רנין". גילוי זה הוא הבסיס למספר עצום של פרסומים על מערכת הרנין-אנגיוטנסין (RAS), שהיא מפל אנזימטי מרכזי המעורב באיזון נוזלים, יתר לחץ דם ומחלות לב, כלי דם, מחלת כליה וסוכרת. אף שהמאמר המקורי שלהם, "Niere und Kreislauf", מצוטט לעיתים קרובות על-ידי המלומדים האקדמאיים רק בודדים מהם יודעים למעשה מה באמת רשום בו. לחגיגות לכבוד 100 שנות המאמר והשפעתו הדומיננטית המאמר תורגם לאחרונה.
עבודתו של טיגרשטט על הרנין קיבלה ככל הנראה השראה מעבודתו של בראון-סקארד שבדקה את השפעתם של תמציות איברים על התפקוד הפיזיולוגי. [מקור1, מקור2] בשנת 1898 טיגרשטדט וברגמן הכינו תמציות של כליה ארנבת והזריקו אותם לארנבות. הם הבחינו כי אפילו כמות קטנה מאוד של התמצית העלתה את לחץ הדם (ככל הנראה נמדד על ידי הקימוגרף של לודוויג). הם הראו כי החומר, אותו כינו 'רנין', נמצא בתמצית של קליפת המוח הכלייתית או בדם הוורידי שיוצא מהכליה, אך לא מהשתן, בתמצית של ליבה פנימית (medulla) של הכליה, או בדם העורקי המגיע אל הכליה. עוד הראו החוקרים כי השפעת הלחץ של הרנין אינה מושפעת ממערכת העצבים וכי גם לא לוותה בשינוי דופק. הם הגיעו למסקנה שרניןהוא הגורם להתכווצות כלי דם, אך את המנגנון חשפו מאוחר יותר הארי גולדבלט, אירווין פייג ', אדוארדו בראון-מננז ואחרים בשנות השלושים [ [מקור1, מקור2, מקור3]. טיגרסטדט היה חברו של אלפרד נובל. לאחר מותו של נובל, צוואתו נפתחה. "כל הרכוש שנותר ברשותי יחולק באופן הבא: ההון יושקע על ידי המוציאים לפועל של צוואתי, ויניב קרן שבכל שנה תעניק חמישה פרסים למי שבמהלך אותה השנה הגיעו להישגים הגדולים ביותר לטובת האנושות". על החתום: אלפרד ברנרד נובל, 27 בנובמבר 1895 [מקור] [מקור] טיגארשטט וקרל מורנר התבקשו על ידי מכון קרולינסקה להביא את הצוואה לידי ביטוי בפועל ולקבוע את תנאי צוואת נובל – המשמשת עד היום את פרס נובל [מקור].

20-HET ומערכת הרנין-אנגיוטנסין (RAS)

מערכת הרנין-אנגיוטנסין (RAS) משמשת תפקיד קריטי בוויסות לחץ הדם. המערכת מוכרת לכל. המטרה להפחית את הפעילות של הציר הזה: האנגיוטנסין רנין (RAS) גם ידועה. הפחתת פעילותה בעלת חשיבות עליונה לטיפול הישן בלחץ דם גבוה, אשר לא עוצר לשאול למה היא בכלל מופעלת. השלב אליו מופנות העיניים המלומדות, שמכריע להרע בציר הזה הוא שלב ההכרעה ומכונה: ההמרה של אנגיוטנסינוגן לאנגיוטנסין 1 (Ang I), השלב הזה קובע ומיוצר על ידי רנין. יצויין כי מצבי רנין גבוהים נקשרים במחלות כגון סוכרת, אבל נניח לזאת בשלב בו מרכז דיוננו בצורת המחשבה של הנכשלים בהחלמת האנושות מצרותיה. בשנת 1934 פרסם הפתולוג הארי גולדבלט עבודה שהיוותה תמיכה לעבודות קודמות שהדגימו כי במיצוי מן הכליה קיים "חומר כלשהו" שהזרקתו גורמת לכיווץ כלי דם [מקור1, מקור2]. חומר זה היה האנזים רנין. גילוי הרנין התברר כנקודת ציון בהיסטוריה של הרפואה, נושא מדהים שסיפור הגילוי כמעט שאיננו ידוע ומופיע למעלה בכיתוב לצילום של רוברט אדולף ארמנדר טיגרשטדט (1853 – 1923). למעשה הרנין התגלה במכון קרולינסקה בשנת 1898 על ידי רוברט טיגרסטדט, (Robert Tigerstedt) [מקור]

בשלושים השנים האחרונות פותחו מספר תרופות שתפקידן עיכוב הציר רנין-אנגיוטנסין ובהן חוסמי האנזים המהפך (ACEi) וחוסמי הרצפטור לאנגיוטנסין-II (ARB). במשך שנים אלה נעשו גם ניסיונות לפתח מעכב לאנזים רנין שהוא האנזים הראשון ומי שקובע את הקצב ההרסני של המערכת, מאות תרופות נמכרו, זה היה עסק משגשג שרבים תוהים על הדרכים לאישורו – אולם בפועל מבחינה רפואית ניסיונות אלה נתקלו בקשיים, בעיקר עקב חוסר היכולת להגיע לתכשיר עם זמינות ביולוגית מספיקה.

RAS מורכב ממספר רכיבים הכוללים רנין, אנזים הממיר אנגיוטנסין (ACE), וקולטן אנגיוטנסין II מסוג 1 (AT1R). מערכת הרניןאנגיוטנסיןאלדוסטרון היא מערכת הורמונלית המהווה חלק חשוב בבקרה ארוכת הטווח על לחץ הדם ועל נפח הנוזל החוץ תאי. אחד ממרכיבי ההומאוסטזיס בגוף הוא כמות הנוזלים בכלי הדם, האמורה למנוע מצב של התייבשות, אך גם להקפיד שלא יצטבר עודף נוזלים, למניעת יתר לחץ דם, פגיעה בקצב הסינון הכלייתי, או אף פריצה של כלי דם קטנים. האיזון הרצוי נשמר בין היתר על ידי תחושת צמא, ריכוז המומסים בשתן וגורמים וסקולאריים שונים. [מקור]. אנגיוטנסין II פועל בגוף האדם במספר ערוצים: הוא גורם להצרה של עורקיקים בכל הגוף כולל   הצרת עורקיקים בפקעיות שבכליות. בעיקר נקשר בהצרתם של האֶפֶרנטיים (מתייחס לכלי דם המזינים רשת נימים באיבר – כאן עורקיקים המביאים דם אל רקמת הכלייה).

Renal corpuscle-en.svg
תאי המקולה דנזהthe macula densa בצבע בצבע ורוד מקסיקאי בצד שמאל של התאים הירוקים – granular cells תאי הג'וקסטה-גלומרולאריים שבכליה או התאים הגרגירים. (מקור האיור – ויקיפדיה

הצרת עורקיקים אֲפרנטיים, מרחיבה את התנגודת העורקית, ומגבירה בכך את לחץ הדם העורקי הסיסטמי מכונה גם: "מחזור כל כלי הדם בגוף" – בה בעת היא מקטינה את זרימת הדם [מקור]. ירידה בזרימת הדם לא אפשרית, היא גוררת להחלשת הזרם אל הכליות והן מצידן מחוייבות להמשיך ולסנן את כמות הדם לה הן מחוייבת ומשום כך ומתוך תחושת אחריותן הכליות מתעוררות ופועלת נגד הירידה בזרימת הדם, ובשלב הזה הכליה קוראת לעזרתו של  זה. כך שכאשר זרימת הדם בכליות מופחתת (מה שמצביע על לחץ דם נמוך) או שינה ירידה בריכוז יונים של נתרן או כלוריד, בצינור הדיסטלי שבאחד מחלקי הנפרון, באזור שמורכב מזרוע יורדת דקה ומזרוע עולה (לולאת הנלה). שם הזרוע העולה מורכבת מחלק תחתון דק ומחלק עליון עבה, המהוות כמחצית מהזרוע.  בנקודה בה האיבר העבה עולה (בלולאת הנלה –ansa nephroni) פוגש את הצינור המפותל הדיסטלי נמצא עיבוי שבו הצינור הדיסטלי נוגע בגלומרולוס (בפקעית) אזור זה מכונה המקולה דנזה (the macula densa) – prostaglandins. תאי המקולה דנזה רגישים לריכוז נתרן כלורי. כאשר מתרחשת ירידה בריכוז הנתרן כלוריד בצינור המפותל הדיסטלי התאים האלה מזהים שינויים בהרכבם של הנוזלים שבצינור באמצעות קומפלקס של אירועי איתות תוך תאיים המתווכים על ידי מסלולי הובלה בקרום. איתות נשלח מהמקולה דנזה והיא משחררת פרוסטגלנדינים (בעיקר PGI2 ו- PGE2) וכן תחמוצת החנקן, הגורמים לשחרור רנין, עדויות עדכניות מצביעות על כך שהפרוסטגלנדין שנוצר הוא PGE2, ממריץ חזק לשחרור רנין [מקור] אם כי בהחלט קיימת עדיין מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לאיזה מה PG [מקור]של הכליה הוא החזק ביותר בגירוי שחרור רנין. במקביל הוכח כי עיכוב סינתזת פרוסטגלנדין מעכב גם את שחרורו של הרנין. [מקור1, מקור2, מקור3], אשר מבטל בזאת עליה בלחץ הדם. הפעלת מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון, פועלת להגברת לחץ הדם ולהגברת ספיגתם מחדש של יוני הנתרן לזרם הדם באמצעות אלדוסטרון. [מקור1, מקור2, מקור3] בנוסף לכך עם עלייה מתונה בריכוז נתרן כלורי לומינלי, תאי מקולה דנזה משחררים כמויות גדלות של ATP וכמויות הולכות ופוחתות של פרוסטגלנדין E(2), ובכך הם מקטינים את הטונוס העורקי המפנים ומקטינים את שחרורו של הרנין מתאי JG, תאי הג'וקסטה-גלומרולאריים שבכליה או התאים הגרגיריםThe juxtaglomerular cells granular cells) [מקור1, מקור2] הם תאי שריר חלקים מיוחדים שנמצאים בכליה בעיקר בדפנות העורקים (וחלקם בעורקים המפליגים) המספקים דם לגלומרולוס. תאי כליה אלו מסנתזים, מאחסנים ומפרישים את האנזים רנין (כאשר מתרחשת ירידה בריכוז הנתרן כלוריד). מצד שני, עליות נוספות בריכוז בריכוז נתרן כלורי לומינלי, מעוררות את שחרורו של תחמוצת החנקן, שמרחיבה את כלי הדם, מונעת התכווצות כלי דם מוגזמת של tubuloglomerular.[מקור1, מקור2, מקור3 , מקור4] ופועלת כך לוויסות שחרור הרנין, כך מסתבר ששחרור הרנין והשליטה על יתר לחץ הדם תלויה בתאי המקולה דנזה.

מערכת הרנין-אנגיוטנסין (RAS) משמשת תפקיד קריטי בוויסות לחץ הדם. ה- RAS מורכב ממספר רכיבים הכוללים רנין, אנזים הממיר אנגיוטנסין (ACE) וקולטן אנגיוטנסין II מסוג 1 (AT1R). לכל אחד מהם תפקיד מהרמת לחץ.

וכך הגענו לזה שהכליות מגייסות לעזרתן את האוקטופפטיד הווזאואקטיבי אנגיוטנסין II. והאוקטופפטיד שהצר מתחילה את  העורקיקים. הווזאואקטיבי אנגיוטנסין II נזעק ומכווץ שהרי את זה הוא יודע לעשות את העורקיקים האֶפֶרנטיים, מה שמעלה את כמות הדם בפקעיות הכליה, אבל מגביר בהן את לחץ הדם. הכליות מרוצות קצב הסינון הפקעתי (GFR) נשמר קבוע, ומתאפשר להן לעמוד בתפקידן סינון הדם למרות הירידה בסך כול זרימת הדם לכליה [מקור1, מקור2]. במקביל אנגיוטנסין זה מפחית את זרימת הדם בכלי הדם המזינים את ליבת הכליה (vasa recta), מה שמקטין את הרחקת NaCl ושתנן (Urea) ומגביר את ריכוזי שני חומרים אלה בנוזל הטובולארי… הגדלת ריכוז המלחים משנה הכול, והמצב משלב זה פשוט הולך ונהרס. הגיע הזמן לדבר על הגדלת לחץ הדם העורקיהיווצרות האוקטופפטיד הווזאואקטיבי אנגיוטנסין II (אנג II) מתרחשת באמצעות פירוק שמתבצע בשני שלבים של אנגיוטנסינוגן. תחילה אנגיוטנסינוגן, המיוצר בעיקר על ידי הכבד, מומר לדקפפטיד אנגיוטנסין I (Ang I) באמצעות האנזים רנין. אנג 1 נבקע על ידי ACE לצורתו ה- Ang II. פעילויותיו העיקריות של אנג II מתאפשרות בעיקר באמצעות הפעלת ה- AT1R בתוך כלי הדם וכתוצאה מכך מתרחשת התכווצות כלי הדם ומגוון השפעות אחרות של כלי דם, גם הכליות והנוזלים [מקור]. מספר מחקרים מתעדים את האינטראקציות המורכבות בין RAS ל- 20HETE יתר לחץ דם. השחרור והסינתזה של 20-HETE נגרמים על ידי כמה אוטואקואידים כולל אנדותלין -1 [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4], ואנג II [מקור1, מקור2]. אנג II ממריץ את הסינתזה והשחרור של 20HETE מכלי מיקרו פרגלומרולריים מבודדים של כדי להעצים את השפעות הלחץ של Ang II [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. 20-HETE מתווך את ההשפעות המיטוגניות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5], ואת כלי הדם בכלי הדם של Ang II על ידי תיווך יתר לחץ דם ויתר לחץ דם באמצעות הפעלת מסלול קינאז Ras / MAP [מקור]. לפיכך, עיכוב של סינתזת 20-HETE מחלישה את תגובת לחץ הכליה ל- Ang II וגם מעכבת את התפתחותו של יתר לחץ דם תלוי ב- Ang II [מקור1, מקור2, מקור3]. מעניין שפעולותיו של אנג II על תאי כלי דם מקבילות לפעולות הביולוגיות של 20-HETE: גירוי של סופר-חמצני / ROS, הפעלת NF-kB ואינדוקציה של מולקולות הידבקות דלקתיות (ICAM / VCAM) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6, מקור7, מקור8, מקור9]. לעומת זאת, מחקרים עדכניים זיהו את 20-HETE כמפעיל חזק ומפעיל תעתיק של ביטוי ACE אנדותל בתאי אנדותל מיקרו-וסקולריים [מקור], [מקור].

אחד השינויים הרעיוניים הרלוונטיים ביותר בהבנתנו כיום את ה- RAS היה גילוי ה- RAS המקומי או ברקמות (Miyazaki ו- Takai 2006; Paul et al 2006). [מקור1, מקור2, מקור3]. מערכת מקומית מאופיינת בנוכחות רכיבי RAS, כגון סינוגן אנגיוטן, אנזימי עיבוד, אנגיוטנסינים וקולטנים ספציפיים בתוך רקמה. בשנות ה -70, גנטן ועמיתיו (Ganten – 1971) הוכיחו לראשונה כי ניתן לייצר את כל מרכיבי ה- RAS באופן מקומי בכמה איברים ורקמות. ה- RAS המקומי נמצא בלב, בכלי הדם, בכליות, בבלוטת יותרת הכליה, בלבלב, במערכת העצבים המרכזית, במערכת הרבייה, ברקמת הלימפה וברקמת השומן [מקור1, מקור2, מקור3 מקור4].

אי ספיקת כליות כרונית (CRF) נחשפה לאחרונה כמחלה אשר נקשרת גם ברמות האנגיוטנסין (אנג) (Ang I, Ang II) [מקור]. שינויים ניכרים ב- Ang– שזוהה בפלזמה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6, מקור7] נקשרו לנוכחות יתר לחץ דם ולהתקדמותה של מחלת הכליות.

 20-Hydroxyeicosatetraenoic acid (20-HET) משמש כמוזכר למעלה, למעשה יסוד נוסף להפקת יתר לחץ דם (בהעדרו) והוא בנוסף לאמור תוצר ציטוכרום P450 {האחראי לפירוק תרופות ולסילוקן מהגוף.) 20hydroxyeicosatetraenoic acid (20-HETE) הוא מטבוליט (תוצר של תהליכי בניה ופירוק – כאשר האנזימים השולטים על ייצור ה-  20-HETE-Synthizing הם CYP4F2, שהוא האנזים העיקרי המייצר 20 HETE בכליה האנושית [מקור], בעיקר בסגמנטים S1, S2 ו- S3 של הצינוריות הפרוקסימליות [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]) ציטוכרום P450 (אומגה-הידרוקסילאז – omega-hydroxylase) – ומי שאחראי לפירוק תרופות ולסילוקן מהגוף [מקור]. יצויין כי מדובר כאן במסלול חלופי לחמצון בטא β (מקור חשוב לאנרגיה בגוף) שבמקום לערב את הפחמן, הוא כולל חמצון של הפחמן (הפחמן המרוחק ביותר מקבוצת הקרבוקסיל של חומצת השומן). התהליך הוא בדרך כלל מסלול קטבולי מינורי עבור חומצות שומן בינוניות (10-12 אטומי פחמן), אך הוא נהיה חשוב יותר כאשר חמצון β לקוי [מקור]) וחילוף חומרים של חומצה ארכידונית [מקור]}, עם פעילות מכווצת כלי דם שעשויה להיות מעורבת בפתוגנזה של יתר לחץ דם, כשהוא נמצא בחוסר [מקור].

מחסור בייצור 20-HETE  (או במילים אקדמאיות ביוסינתזה חסרה של 20- HETE) צינורי או 20-HETE מוגבר בכלי הדם, תורם ליתר לחץ דם

[מקור1, מקור2, מקור3].

ביוסינתזה של 20-HETE מתרחשת בסוגים רבים וברקמות תאים שונות. הוא נוצר על ידי אנזימי CYP4A ו- 4Fהסינתזה שלו מווסתת על ידי הורמונים, נוגדי אוטו-אקטיביים וזואקטיביים ועל פי תזונה נכונה אשר כוללת עלים ירוקים ושעועית לאחר היווצרותו, ה20-HETE  נתון לחילוף חומרים על ידי אנזימים אחרים המייצרים איקוזנואידים, וכדי אסטריציה, צמידת גלוקורונאט וחמצון ω; בנוסף לכך קל לחשוף את רמותיו משום שה20-HETE מתגלה בקלות בנוזלים ביולוגיים: דם ושתן. כאמור לעיל ה20-HETE נחשב כמעורב בוויסות לחץ הדם (BP). 

20-HETE פועל בכליות בהן הוא מעכב, בצינוריות הכליות, ספיגה חוזרת של נתרן ובכך מסייע לסלק אותו משם החוצה, באמצעות פעולת הכליות. תפקידו של הנתרן מרכזי בוויסות מאזן המלחים, ומאזן החומצה-בסיס.

הנתרן הוא שמגן על הגוף מפני איבוד מוגזם של נוזלים, כמו גם משמר את שרירי הגוף, ומסייע בתפקוד מערכת העצבים. יחד עם זאת איבוד ניכר של נתרן מביא להפחתה בנפח הדם, לירידה בלחץ הדם אבל גם להאצת קצב הלב ואפילו, במצבי קיצון עד כדי מצב של הלם. כדי למנוע זאת נכנס לתמונה הורמון הגורם לכליות לשמור נתרן ומים בגוף בשם אלדוסטרון. עצירתו מעלה את נפח הנוזלים בגוף, ועקב כך שב ועולה גם לחץ הדם

מצב הפוך של

עודף נתרן בגוף, יגרום לעלייה בנפח הדם, לבצקת בגפיים התחתונות, עם תחושת צמא הגוררת שתיית מים המפחיתה את ריכוז הנתרן בדם.

חוסר נתרן רע שמעורר הפרשה של האלדוסטרון

במצב של חוסר נתרן יש ומופעלת בלוטת האדרנל על ידי השפעת משוב, והפרשת ההורמון אלדוסטרון פורצת ואפילו מוגברת, כדי לבלום את העברתו לשתן. האלדוסטרון מפחית את הפרשת הנתרן בשתן, או הפעלה של בלוטת יותרת המוח (הֶרֶת או היפופיזה) המפרישה את ההורמון נוגד-ההשתנה ADH המפחית את הפרשת המים בשתן. ראיות חדשות הולכות וגדלות מעידות על כך שאלדוסטרון ממלא תפקיד עצמאי בהתפתחותו של נזק לאיברים חשובים: לב וכלי דם. חוסר איזון באלדוסטרון / מלח מזיק כידוע לחולים עם יתר לחץ דם [מקור1, מקור2], טרשת עורקים [מקור], ואי ספיקת לב [מקור1, מקור2]. נושא זה יכול להוביל ומוביל לפגיעה רקמתית מתקדמת בלב, בכלי הדם ובכליות [מקור1, מקור2].

האפקט הפרו-דלקתי והפרו-פיברוטי של אלדוסטרון גורם לתאי יעד ואברי מטרה להיפגע מבנית, פונקציונלית ומכנית, במיוחד בשל מתח חמצוני המושרה על ידי אלדוסטרון באמצעות אפנון של
NAD (P) H אוקסידאז

[מקור1, מקור2].

הפעלת אוקסידאז NAD (P) H של כלי הדם היא מקור עיקרי של מינים של חמצן תגובת כלי דם (ROS) [מקור]. ידוע של אלדוסטרון ישנה השפעה ישירה על מתח חמצוני בשל יכולתו להגביר את רמות ה- p22phox, במיוחד של יחידת משנה של NAD (P) H אוקסידאז, שחיונית לאניון סופר-חמצני [מקור1, מקור2]. יתר על כן, gp91phox ו- 3-nitrotyrosine בלב [מקור1, מקור2], p22phox, Nox-4 ו- gp91phox בכליה [מקור], ו p22phox באבי העורקים [מקור] נמצאו בחולדות מעבדה כמי שהועלו בניסוי אלדוסטרון / מלח והעלו שם מתח חמצוני. מתוך מכלול ניסויים עולה כי, נתונים אלה מצביעים על האפשרות שלפחות בחלקו של ייצור ה- ROS המושרה נוצר ממש על ידי מלח-אלדוסטרון באיברי היעד בסיועם של מתווכים דרך מסלול ה- NAD (P) H אוקסידאז שהוזכר. מרבית המחקרים אמנם בוצעו בתנאי מעבדה. אבל, מחקר נוסף שראוי להתייחס אליו, בו שאלת המחקר הייתה האם הביטוי והפעילות של תת היחידה של ה- NAD (P) H אוקסידאז מווסתים על ידי אלדוסטרון in vivo כלומר גם בגוף (לא רק במבחנה) ולהפתעת חוקרי המדע הקישור לנזקי לאיבר המטרה ביתר לחץ דם תלוי באלדוסטרון והתוצאות של הניסוי הזה היו חד משמעיות כאן. נמצא כי לחץ דם סיסטולי, וכן בדיקתו בלב וכליות של לחץ הדם – BP הסיסטולי של חיות המעבדה המושרות על ידי אלדוסטרון היה גבוה משמעותית מזה של קבוצת הבקרות. בסיכום מציגים המומחים את התוצאות וכותבים "התוצאות הנוכחיות שלנו מדגימות תפקיד קריטי של NAD (P) H אוקסידאז ויחידות המשנה שלו, p47phox, gp91phox ו- p22phox למתח .החמצון בכלי הדם בתגובה לאלדוסטרון" [מקור]

התעבות של דופן העורק של הכליה על הקורטיזול ראו מאמרי – כאן, אבל השפעתו על – renal artery stenosis – אבדן גמישותו חשובה כי היא מתבטאת ביתר לחץ דם בקרב צעירים – והסיבה לכך לדעת החוקרים יתר חלבונים, שומנים, טחינה בכמות מופרזת, חטיפי שושמום, ותזונה שגויה כולל העדר נתרן (מלח) ושמן זית גם יתר הורמונים בזרם הדם. מתח שמקורו בצורת חיים וגורם להפרה מופרזת של קורטיזול, והקורטיזול עולה בזרם הדם לאורך זמן (נושא שעליו פרסמתי כאמור מאמר שנמצא בקישור הזה –כאן) ובמדדים גבוהים שנמשכים לאורך זמן. הוא מייצר בין שאר הנזקים כגון סחרחרות – ודלדול שרירים. עישן ואפילו עישון קל של כשלוש סיגריות ביום או מגורים בעיר סואנת בה האוויר מלא בעשן ושתייה חברתית של אלכוהול – מסתבר שצורת חיים זו, הגם שהיא שחיכה יוצרת הקשחה של דופן עורק הכליה. אחת הדרכים לטפל בבעיה זאת בקרב צעירים נטילת תוספי תזונה כגון: ויטמין E -400, (מסוג -די אלפא  טורפרול), פיקנוגינול 400 מ"ג – כאן אנדרוגרפיס, 400 מ"ג – Andrographis, 400 mg ולהוסיף עלי דלעת ונבטי ברוקולי לסלט. (הקישורים לתוספי המזון הם דוגמא ולא המלצה לקנייה – אין לנו שום רווח אם תקנו כאן או במקום אחר – הבלוג של ירון מרגולין yaronmargolin.com כולו עומד לרשות הציבור בחינם.

אלדוסטרון הופך את האנדותל האנושי לנוקשה ופגיע

[מקור]

הכליות מופעלות לוויסות נפח הדם על ידי פעולת חיישנים בכליות ובכלי הדם, החיישנים האלו מגלים שינוי בלחץ הדם, וכן על ידי חיישנים בפרוזדורי הלב הם חשים בעלייה בנפח הדם, איסוף הנתונים מחיישנים אלו מביא להפחתת לחץ הדם על-ידי הפרשת ההורמון (שהוא פפטיד קטן) ANP) atrial natriuretic peptide) המיוצר בדפנות פרוזדורי הלב ומגביר את הפרשת הנתרן בשתן [מקור].

ה-ANP בעל השפעה חזקה, מידית, כשהוא מופרש על ידי הלב במתיחת פרוזדורים ולחץ דם סיסטמי גבוה וכוחות הזרזיר – ה Starling forces

ההשפעות ש ה-ANP חריפות חזקות וקצרות טווח והן כוללות סינון גלומרולרי מוגבר והפרשת כליות מוגברת של נתרן ומים. שינויים אלה יכולים להביא להפחתת נפח הדם ובהמשך להורדת לחץ הדם [מקור1, מקור2, מקור3]. מהלך זה מורכב ולא פשוט וזאת משום שעם תגובות כליה אלה היו נהפכות לתכופות או מרכזיות במסגרת פעולת ה-ANP, אובדן הנוזל הצינורי שמקורו בסינון גלומרולרי של פלזמה היה קבוע וגורם לריכוזם של חלבוני הפלזמה במרחב כלי הדם. מצב זה לא אפשרי בפעילות תקינה בשל העלייה האפשרית כתוצאה מכך בלחץ האוסמוטי של ריכוז חלבוני הפלזמה שייצור ספיגה מחודשת של נוזלים על פני מחסום האנדותל מהחלל הבין תאי (מה-interstitial). לפיכך, הנטייה של מנגנוני הכליה תלויים ב- ANP להפחתת נפח הפלזמה, קמים נגד השינוי האפשרי הזה בכוחות שמכונים Starling forces הזרזיר, אשר יטה להגדיל את נפח הפלזמה. [מקור1, מקור2, מקור3]. כאשר האחרון שולט בהתפלגות נפח הנוזל החוץ-תאי שבין חלל כלי הדם לחלל הבין-תאי. בנוסף להשפעות הכליות הללו, גורם הפפטיד הקטן ANP גורם להרחבת כלי דם, על ידי הרפיית שריר חלק בכלי הדם והן לעלייה חריפה בחדירות כלי הדם באמצעות קולטנים באנדותל המיקרו-וסקולרי [מקור1, מקור2].  ה- 20-HETE תורם להשפעות שפועלות נגד יתר לחץ דם [מקור]. ה- 20-HETE מוריד את ריכוז הנתרן בדם [מקור] ונוטה גם להוריד את נפח הדם מכיוון שכוחות אוסמוטיים גוררים מים מחוץ למחזור הדם של הגוף ולשתן יחד עם הנתרן. תרופות משתנות רבות מנצלות מנגנונים אלו. מכנים זאת טיפול ביתר לחץ דם, טיפולים אלו כרוכים בעודף נפח דם. והם מאוד מקובלים בקרב נשים לאחר גיל המעבר. הפרעה בתפקוד האנדותל קודמת להם ומנבאת התפתחות יתר לחץ דם. שלמות האנדותל תלויה בגורמים רבים, וחשובה בוויסות הטונוס של כלי הדם, קוטר כלי הדם וזרימת הדם. היא גם שכבת ההגנה הראשונה מפני גירויים מזיקים [מקור]. גם ה- NO, שנוצר מ- L-ארגינין על ידי סינתזה של תחמוצת החנקן האנדותלית (eNOS) נקשר בשלמות האנדותל [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. לאחורנה הוכח כי סינתזה של 20-HET בעורקי הכליה והמוח מעוכבת על ידי רדיקלים של תחמוצת החנקן (NO), פחמן חד חמצני וסופר-חמצני [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. המחסור בבני אדם בסינתזה ו / או בפעולה של 20-HETE בצינורות הכליה נמדדו כירידה בהפרשתו בשתן כתגובה להעמסת מלח ונקשרה ליתר לחץ דם [מקור1, מקור2]. יצוין שהגם שתזונה רבת שומן אופיינית כיום, תזונה שעשירה בשומן מפחיתה את פעילות הCYP4A ומקטינה את ייצור ה- 20-HETE כפי שמציין מחקר זה [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. כזכור בתחילת הפרק על ה- 20-HETE הוזכר הגן – CYP4A. מדובר בתת-המשפחה CYP4A שמעורבת גם בחילוף החומרים של חומצה ארכידונית המובילה להיווצרות מטבוליטים חשובים מבחינה פיזיולוגית בהם ה- 20-HETE המעורבים בתהליכים כמו ההידרוקסילציה של הפחמן הסופי ואת הפחמן (ω-1) של חומצות שומן רוויות ולא רוויות וכן בזרימת דם בכליות, בזרימתו אל הקרנית ובמוח [מקור]. יוזכר ש CYP4F2 למשל הוא האנזים העיקרי המייצר 20 HETE בכליה האנושית [מקור].

תוספי שומשום וטחיה מביאים לרמות נמוכות יותר של 20-HETE בכלל ובפרט בשתן. יתר על כן, השומשום שנמצא לכן ברשימת האסורים לחולי כליה מעכב את הפעילות המבורכת של CYP4A11 ו- CYP4F2 במיקרוזומים של הכליות והכבד. [מקור1, מקור2]. כמו כן גם תזונה שעשירה בשומן מפחיתה את פעילות הCYP4A ומקטינה את ייצור ה- 20-HETE כפי שמציין מחקר זה [מקור1, מקור2].

וכפי שצוין למעלה

20-HETE, שינויים בייצור 20-HETE בגופנו מעלים את לחץ הדם, מווסתים דלקת כולל דלקת בכלי הדם בסוכרת, איסכמיה / רפרפוזיה חוזרת ופגיעה במתח חמצוני במוח.

הימנעו מטחינה ומ תזונה שעשירה בשומן כמו סטיק אנטריקות כי הם פוגעים בייצורו של ה 20-HETE מחסור בייצור 20-HETE מעלה את לחץ הדם. CYP4F2 הוא האנזים המרכזי שפועל בכליה האנושית והטחינה גם השומן פוגעים בעבודתו. יש לזכור כי הוא גם האנזים העיקרי המייצר 20 HETE שיש לו מגוון רחב של השפעות חיוביות על מערכת כלי הדם כולל ויסות כלי הדם ויתר לחץ דם.

אפשר לסכם ולומר כי בסך הכל, המחקרים המצוטטים כאן מספקים ראיות חזקות לכך שסינתזת צינורות הכלייה ופעולות של 20-HETE פשוט מגוננים על הכליות ויתר לחץ דם. הימנעו מטחינה וסטיק אנטריקוט.

הביוסינתזה של 20HETE מתקיימת בעיקר בתאי השריר החלק אשר בתוך דופן כלי הדם [מקור]. השפעות 20-HETE על תפקוד כלי הדם רבות וכוללות גירוי לכיווץ השריר החלק [מקור], נדידה, והתפשטות, והפעלה של תפקוד לקוי של תאי האנדותל, אנגיוגנזה (היווצרות כלי דם חדשים – הינו תהליך חשוב בהתפתחות וקיום התהליך הסרטני אשר הולך וגדל) ודלקת. השפעות כאלה עשויות להיות בעלות השלכות משמעותיות לגבי התפתחות יתר לחץ דם וסיבוכיו הלב וכלי הדם [מקור]. 

20-HETE, הפעלת אנדותל ודלקת בכלי הדם – שינויים דלקתיים בפנוטיפ האנדותל, מכונים הפעלת אנדותל. נמצא כי הם גם מובילים לעלייה באברוני הסלולר. מולקולות הידבקות, אינטראקציה בין אנדותל-לויקוציטים, כולל גירוי שבא לידי ביטוי בהתפתחות מולקולת הידבקות ושחרור ציטוקינים והתפרצותה של דלקת קשה [מקור1, מקור2, מקור3]. עלייה ברמת 20HETE של כלי הדם קשורה לביטוי מוגבר של מערכת ה- NADPH אוקסידאז ולעלייה בייצור אניון סופר-חמצני בכלי הדם [מקור1, מקור2, מקור3].- 20HETE שב ונחשף ממלא תפקיד בהפעלה ובדלקת האנדותל, ובכך הוא תורם ליתר לחץ דם [מקור] ממצא זה נמצא באשר היה בקורלציה הדוקה עם עלייה בהפרשת 20-HETE בשתן [מקור]. הפרשת 20-HETE הייתה קשורה באופן חיובי למדד מסת הגוף ולהפרשת נתרן  [מקור].

אנגיוטנסין II הוא התוצר הסופי של המערכת. הוא פועל כהורמון בעל תפקידים רבים ואחד מהם עלייתו של לחץ הדם. מערכת זו מוכרת לכל נוטל תרופות.

אנגיוטנסין  – אנג II, Ang II, הוא תוצר של השפלה רציפה של אנגיוטנסינוגן על ידי רנין ו- ACE, והמחולל הסופי של מערכת RAS. מערכת הRAS מגבירה את לחץ הדם על ידי כיווץ כלי דם באמצעות הפעלת AT1R, עלייה בגוון הסימפטטי ושחרורו של ארזינין, זופרסין; סודיום (נתרן) כליה וספיגת מים מחדש על ידי גירוי AT1R של הכליות [מקור1, מקור2]).

יעל מורידה לסיסרא את הראש- By Jan de Bray, 1659 – וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, [מקור הצילום ויקיפדיה] וַיָּמֹת. — ספר שופטיםפרק ד'פסוק כ"א

האינטראקציות בין 20-HETE ו- RAS (מערכת הרנין-אנגיוטנסין) מתרחשת בכמה רמות – מה שיוצר מורכבות מדהימה.

כפי שהוזכר למעלה עיכוב של סינתזת 20-HETE מחלישה את תגובת לחץ הכליה ל-  בשל פעילותו של ה- Ang II  (מכווץ העורקיקים) וגם מעכבת את התפתחותו של יתר לחץ דם תלוי ב- Ang II שיודע כאמור לעיל, לכווץ כלי דם באמצעות הפעלת AT1R [מקור1מקור2מקור3].

מצד שני, הוכח כי Ang II ממריץ את שחרורו של 20-HETE ואת סינטזית ה 20-HETE על-ידי הכליה [מקור1, מקור2, מקור3], מה שתורם לתגובת כלי הדם החריפה לAng II [מקור], ואילו עיכוב של סינתזת 20-HETE מחלישה את תגובת לחץ הכליה ל- Ang II ואת התפתחות יתר לחץ דם התלוי ב- Ang II [מקור1, מקור2, מקור3].

תאי שריר חלקים של כלי הדם באבי העורקים בתרבית, 20-HETE מתווך על השפעות מיטוגניות הנגרמות על ידי אנג II. דבר זה עשוי לתרום לפגיעה בכלי הדם, היפרטרופיה ויתר לחץ דם הנגרמים על ידי אנג II בחולדות. [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] כאשר הושגו מודלים ניסיוניים של יתר לחץ דם שבו אלו והראו כי ייצור מוגבר של 20-HETE בכלי הדם בהחלט משנה את פני הדברים. מצד שני, מחקרים אחרונים הראו כי 20-HETE מפעיל את ה- RAS (מערכת הרנין-אנגיוטנסין) באמצעות אינדוקציה של ACE בכלי הדם. בתאי אנדותל, 20-HETE הוא הגורם החזק שבא לידי ביטוי נוכח ה-ACE. טיפול בתאי אנדותל מיקרו-וסקולריים בגוף האדם עם 20-HETE אקסוגני גורם ל- mene ACE להגביר את רמותיו של החלבון הזהACE ופעילות ה- ACE גוברת (אנג 1 כנזכר לעיל, נבקע על ידי ה-ACE לצורתו ה- Ang II- הוא שיוצר אותו), אלא שמסתבר כי את כל אלה ניתן היה לבטל בנוכחות 20-HETE. [מקור]. המנגנונים שבאמצעות 20-HETE גורמים ל- ACE ליצר את האנג' II כוללים הפעלה של קולטן שגורם לגדילת האנדותל, זרחון של MAPK והפעלת מתחם IKK עם טרנסלוקציה גרעינית שלאחר מכן של NF-kB. [מקור]. ביטוי מוגבר וסינתזה של 20 -HETE, כמו בחולדות המועברות על ידי CYP4A2 [מקור] או בחולדות מעבדה שטופלו באנדרוגן (נתונים שלא פורסמו, ראו איור למטה), נקשרו לביטוי מוגבר של ACE כלייתי וכלי דם, אשר נעלם או נמצא כמבוטל על ידי טיפול במעכבי סינתזת 20-HETE. במודל של יתר לחץ דם תלוי 20HETE (חולדות המבטאות יתר על המידה את ה- CYP4A2 באנדותל כלי הדם), לחץ הדם מנורמל על ידי עיכוב ACE או חסימת AT1R שהוזכר לעיל כמי שפועל בתוך כלי הדם וכתוצאה מכך מתרחשת התכווצות כלי הדם ומגוון השפעות אחרות עליהם [מקור]. נושא זה מצביע על נוכחותה של ההגברה שנוצרת בכלי הדם ומושרה על ידי  20-HETE. תפקוד לקוי על ידי ה- RAS. לפיכך, אינדוקציה של ACE על ידי 20-HETE מביאה לעלייה ברמות ה- Ang II ופעולותיה דרך ה- AT1R בתאי השריר החלק בכלי הדם ובתאי האנדותל. אינטראקציות כאלה עשויות ללמד, לפחות חלקית, על המנגנון שבו 20-HETE גורם משפיע על יתר לחץ דם (איור למטה).

איור אנדרוגן (נתונים שלא פורסמו), הקשור לביטוי מוגבר של ACE כלייתי וכלי דם, אשר נעלם או נמצא כמבוטל על ידי טיפול במעכבי סינתזת 20-HETE, על ידי עיכוב ACE או חסימת AT1R במודל של יתר לחץ דם בהשפעת ה- 20HETE [מקור].

 מנגנונים משוערים העומדים בבסיס פעולות הפרו-לחץ דם של 20-hydroxy- [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5 ] -eicosatetraenoic acid (20-HETE).  ACE מציין אנזים הממיר אנגיוטנסין;  AGT, אנגיוטנסינוגן;  אנג II, אנגיוטנסין II;  AT1R, קולטן אנגיוטנסין סוג 1;  CYP,[מקור], כגון SHR32,[מקור] ויתר לחץ דם המושרה על ידי אנדרוגן בחולדות. ועכברים, [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] הם גם בתיווך RAS. חולים עם יתר לחץ דם הוכחו כבעלי מתח חמצוני גבוה (נמדד באמצעות רמות F2-isoprostane.), אשר היה בקורלציה הדוקה עם עלייה בהפרשת 20-HETE בשתן [מקור]. 20HETE ומתח חמצוני. הוכח כי 20-HETE מגביר את הלחץ החמצוני על ידי גירוי הייצור של סופר-חמצני ו- ROS אחר [מקור1, מקור2, מקור3]. עורקי הכליה הבין-לוברית מחולדות שטופלו באנדרוגן המבטאות יתר על המידה את ה- CYP4A ומייצרות כמויות מוגברות של 20-HETE בעלות פי שניים עד שלוש בחלבון. ביטוי של יחידות משנה NADPH אוקסידאז, p47phox ו- gp91phox.  מלווה בעלייה ברמות הסופר-חמצון בכלי הדם [מקור1, מקור2, מקור3] ממצאים דומים נראו בעורקים של חולדות שהועברו עם אדנו-וירוס CYP4A2. [מקור1, מקור2] [מקור1, מקור2]

תוצאות אלו הן בעלות משמעות קלינית שכן חולים עם יתר לחץ דם הוכחו כמפגינים מתח חמצוני (נמדד באמצעות רמות F2isoprostane.), אשר היה בקורלציה הדוקה עם עלייה בהפרשת 20HETE בשתן .[מקור] מחקרים שנעשו באמצעות תאי אנדותל הראו כי 20HETE מגרה ייצור סופר-חמצני על ידי מנגנונים הכוללים ניתוק eNOS והפעלת מסלולים תלויי NADPH אוקסידאז ותלויים [מקור1, מקור2, מקור3].

אנדרוגן אקסוגני הגדיל את ייצור ה- 20HETE ואת לחץ הדם בניסוי בחולדות [מקור].

עד כה זוהו פולימורפיזמים רבים ושונים במשפחת CYP4.  תרומתם של פולימורפיזמים אלה לביטוי יתר לחץ דם טרם הוגדרה בבירור [מקור1. מקור].

מחלות כרוניות כיתר לחץ דם, סוכרת, השמנת יתר, ואי-ספיקת כליות, הן סימפטומטיות לזמינות ביולוגית של NO [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].

גברים מתחת לגיל 60 סובלים מלחץ דם סיסטולי גבוה יותר מאשר נשים לפני גיל המעבר באותו גיל [מקור1, מקור2]. –הבדלים ספציפיים למין בלחץ הדם נראים גם במודלים של בעלי חיים שבהם גברים הראו לחץ דם גבוה יותר מאשר נשים [מקור1, מקור2, מקור3].

יחד עם העובדה שאנדרוגן ( טיפול הורמונלי הנועד לנטרל את הטסטוסטרון בגברים) גורם לביטוי וסינתזה של 20-HETE יחד עם פעילויות ביולוגיות לייצורו של  20-HETE אלו יחסי גומלין שתורמים לעלייה בלחץ הדם הספציפי לגבר.

מסקנות – המיקום קובע

 התפקיד של 20-HET בוויסות לחץ הדם מורכב למדי. ה- 20-HETE בהחלט תורם להשפעות נגד יתר לחץ דם אבל כפי שראינו במאמר זה מצד אחד, הוא מקדם היצרות כלי דם ותפקוד לקוי של כלי הדם, ומצד שני, הוא מעכב ספיגה חוזרת של מלח בכליה. לפיכך, הלוקליזציה הסלולרית הספציפית (מיקום הדברים) של ייצור יתר או של וויסות ה- 20-HETE (למשל, מבני כלי דם לעומת צינורותיהן של הכליות) משפיעה באופן משמעותי על התוצאה הסופית ביחס ליתר לחץ דם.  גורמים אחרים שעשויים להשפיע על התרומה של 20-HETE לוויסות לחץ הדם כוללים שינויים תזונתיים, משך הזמן בו האדם נתון לתזונה הרסנית, והשפעתם הנקודתית של אנזימי CYP המייצרים 20-HETE.  ההתקדמות האחרונה ברצף הגנים זיהתה SNPs מרובים במשפחות CYP4A ו- CYP4F הקשורות לוויסות לחץ דם. [מקור

לחץ דם נקבע על ידי הורמונים המשתחררים על ידי מספר איברים בגוף. לחץ דם לא נקבע ישירות על ידי התזונה בשום צורה ובהקשר למלח הדבר לא הוכח שתזונת המלח משפיעה עליו הגם שההמלצה שלי לא לעבור על רבע כפית מלח ביום למטופלי הכליות שלחץ הדם ביסוד מחלתם.

האיבר העיקרי הקובע את לחץ הדם במצב רגיל הן הכליות והן דואגות שזרימת הדם תהיה מספקת כדי לסנן ולנקות את הדם. כאשר תפקוד הכליות יורד (נתון הנקרא egfr) הכליות מפרישות הורמון הנקרא אנגיוטנסין המעלה את לחץ הדם כדי לוודא סינון ומניעה של הצטברות רעלים בדם.  [מקור].

לחץ הדם עולה גם בזמן של לחץ נפשי הנובע ממצב הישרדות האדם נמצא בתחושה של "מלחמה" ואז תפקיד לחץ הדם הגבוה הוא לוודא אספקת חמצן למוח על ידי חסימה חלקית של זרימת הדם הפריפריאלית.

הורמון נוסף המשפיע על לחץ הדם בכיוון ההפוך (הורדת לחץ דם) הינו ניטריק אוקסיד nitric oxide המיוצר מאמוניה בגוף או בעור. גז רעיל, שמייטיב עימנו [מקור]. רמת ה-NO הגבוהה אצל מתאמני מחול כמו בשיטה ש"לחיצות ההחלמה" התפתחה ממנה, טאי-צ'י, פלדנקרייז, ובקרב מתרגלי רלקסציה ומטופלי "לחיצות ההחלמה". מחקרים חדשים [מקור] הראו שהתעמלות כזו שומרת על הלב מפני התקפי לב בעזרת ה- NO כן, המולקולות הנחקרות ביותר בעולם. בפלסמה שלנו קשורה עם כושר ההתעמלות שלנו, רמת ה-NO גם קובעת את מידת התמיכה של מערכות גיבוי כלי הדם הנפגעים בזמן התקף. היא גם קשורה במחלת האלצהיימר. וגם קשורה עם שינה טובה בלילה (הפעלה של נוירוני nNOS+).

הוא הגז המרתק NO  (ניטריק אוקסיד) שמכוון הרבה הליכים בחיינו שאת הידוע מכולם – הרחבת כלי דם

ה- NO ידוע כסיגנל באינספור תהליכים, זוהי מולקולה כל כך חיונית שלגופנו 3 אנזימים (חלקם חילופיים) לייצר אותה. חשוב לשים לב שה- NO רדיקלי ורגיש לכל שינוי סביבתי ולכן גם יעלם בקלות ולא יגיע ליעדו הרחוק, זאת גם אחת הסיבות להמלצתי להוסיף 4 פעמים בשבוע צרור נבטי ברוקולי לסלט וכל יום צרור גבעולי חרדל או רוקט. כך ניתן להבין איך עודף מידע תהליכי, זיהום, חסימה או אפילו רוח פרצים (זוכרים? זה גז) יפריעו לתקשורת הזאת וישרו עלינו תחושת סטרס מעיקה. זה כמו לנסות לשמוע ברעש כבד או לשמוע את המסר שמנסה להעביר קול חלוש שאינו מגיע ליעדו. הפרעות כאלה בתקשורת יובילו בהכרח גם לביצוע לקוי של מטלות הגוף ויכולות להסביר את הקשר ההדוק בין מצבי סטרס ובין מצבי חולי בחברתנו. מחקר שפורסם לקראת סוף 2008 הראה כי NO יכול להגביר העברת מידע לנוירונים במח גם שלא דרך הסינפסות. דהיינו קיימת העברות מידע לא עיצביות [מקור]. 

הפרשת הניטריק אוקסיד nitric oxide נעשית בתאים במוח, בכדוריות הדם ובריאות. [מקור]. המולקולהה ניטריק אוקסיד מאפשרת הרפיה של קירות כלי הדם וזרימת דם רציפה ומהירה [מקור].

היא משתחררת רק במשך דקות ספורות אולם מפעילה ומשפעלת רצף תגובות של הרגשה טובה ותיקונים בגוף. מפעילה ומשפעלת את הצחוק המתגלגל, את האורגזמה, את הנאת הריצה למרחקים ארוכים, את הנוכחות בגוף בעת המדיטציה, את ההנאה מיופי מושלם, מסרט מענג, מאירוע נצרב וחוויתי במיוחד. הפרשת המולקולה בקלות יחסית מתאפשרת גם עם אכילת פירות וירקות עמוסי אנטיאוקסידנטים וניקוי רעלים.

מרגישים רמות גבוהות של אנרגיה, תחושת שחרור, איזון הפרשת נוירוטרנסמיטורים אחרים, הורדת תהליך הדלקת בגוף,

והשבת הסדר על כנו. גירוי עצבי עובר בין תאי עצב באמצעות מרכיבים כימיים הנקראים נוירוטרנסמיטורים.

ניתן לווסת את תחמוצת החנקן הגזית NO על ידי תזונה מחלימה ללא תלות בסינתזה האנזימטית שלה מ- l-arginine, L- ארגינין  – חומצת אמינו שנמצאת שעועית, סויה ומוצרי חלב, מסייעת לגוף לבנות חלבון., ומשמשת כמרחיבת כלי דם, ויסוד אשר פותח (מרחיב) כלי דם [מקור], למשל, על-ידי צריכת מזונות עשירים בניטריטים וחנקות כגון פירות, ירקות עליים ובשר. בעזרתם נרפא לאורך נזקים חמורים עם נוגדי חמצון [מקור].

טיפול דרך הפה ב- L-arginine משפר את תפקוד האנדותל במערכת יתר לחץ דם ומוריד את לחץ הדם [מקור1, מקור2].

תוסף המזון היוקרתי פיקנוגינול – כדאי להזכיר ש- Pycnogenol שמיוצר מקליפת עץ האורן מיטיב עם בריאותנו על ידי הגברת יצירת ה- NO הטבעי [מקור]. 

קוורצטין – 500 מ"ג קוורצטין הוא  פיטוכימיקל טבעי המצוי בירקות ופירות שונים גם נמצא בבצל – עשוי להיות יעיל בהפחתת התגובה האלרגית של הגוף לאלרגנים שונים ובהפחתת יתר לחץ דם.

קוורצטין הוא נוגד חמצון בעל השפעה אנטי-דלקתית חזקה, המסייע גם בשיכוך כאבים. אנטי אוקסידנט שנמצא בצלפים (שאסורים לחולי כליה) בבצל לבן, אדום, ירוק, ובצלצלים, כולם מומלצים למי שמבקש להוריד יתר לחץ דם ולהגמיש את העורקים בשפע ובכל הצורות פרט למבושלות, מטוגנות וכו'. גם בתפוח אדום, ענבים, פירות יער, קייל, עגבנייה, ובברוקולי, נמצאת כמות יפה של קוורצטין ובכרוב ניצנים, אספרגוס, כוסמת, גם תה שחור וירוק. פירות הדר, פלפל ירוק וצהוב מכילים את נוגד החמצון הנפלא הזה, שנמצא גם באגוזים, שקדים, פיסטוקים, האסורים על חולי כליה. קוורצין שמגיע מבצל על סוגיו השונים נספג הכי טוב – תוסיפו ממנו כמה שאפשר יותר, אני אוהב אותו כבוש במלח וגם כבוש בחומץ. לצרוך בין 500 ל-3,000 מ"ג של קוורצטין בכל יום זאת משימת הבריאות שלך, באחד המחקרים שקראתי (כאן) נמצא שהוספת קוורצטין מורידה באופן מובהק את לחץ הדם. ממטופלי אני מבקש ליטול רק באישורי (ירון מרגולין) בלבד, כדי שאוכל לעקוב אחר השלכות כמויות היתר בגוף בעזרת מבחני לחיצות ההחלמה שחושפות הכול. כאן. כשהוא מגיע מהמזון אין כל בעיה בנתילתו בכמויות גדולות.

קוורצטין וברומלין הינם רכיבים עוצמתיים לטיפול במחלות המתפתחות על רקע אלרגי, דלקתי ואובדן גמישות העורקים שלחץ הדם ראשונה ברצף מחלות אלה.

קוורצטין תורם לייצוב תגובת תאי מאסט שנמצאים בדופן המעי הדק העליון – האחראיים על הפרשת היסטמינים בעת פגיעה בדופן המעי ואף מפחית משחרור את החומרים הדלקתיים לדם. נמצאה ירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי של 3.04 ושל לחץ הדם הדיאסטולי ב – 2.63 ממ"כ באלו שטופלו בתוספת של קוורצטין.  בחלוקה לפי מינון נמצא שרק במינון שווה או מעל 500 מ"ג ליום ולא פחות ממנו ובמחקרים שנמשכו לפחות 8 שבועות נמצאה ירידה מובהקת של לחץ הדם הסיסטולי ב – 4.45 והדיאסטולי ב – 2.98 ממ"כ. [מקור]. ברומליין או קמח קליפת אננס – 500 מ"ג (מדלל דם) מוריד יתר לחץ דם – רק באישור ירון (לאחר פגישה 3) מתכון להכנתו במאמר – כאן. עולם המחקר טרם הצליח להבין כיצד הקוורצטין פועל, אבל התוצאות מלמדות שהוא פועל היטב ומסייע לרבים להחלים.

מיץ סמיך מאבטיח, תורם כמויות גדולות של ארגינין שממנו מגיע ה- NO שכן הוא מכיל כמויות גדולות של ציטרולין שהוא הפרקורסור של הארגינין…או לדבש כמו גם לשום וגם לרימונים שהם, אבל כמובן לא רק הם, מגבירים את זמינות ה- NO בגופנו. רימונים נחשבים בהקשר זה למייטיבים יותר מתפוחי עץ…

מעניין לציין שהארגינין שהוזכר לעיל, לא משפיע או מסייע לאתלטים בריאים וצעירים, הסברה אומרת שהסיבה לכך נובעת מזה שהם יכולים לייצר את כל ה- NO הדרוש להם. הנה עוד מחקר המראה שתוסף ארגינין לא מגביר את זמינות ה- NO.

על ספרו החדש (2017) של ד"ר נתן בריאן – Nitrate and Nitrite in Human Health and Disease

ירקות העלה הירוק (תרד, חסה) לצד צנון או סלק עתירי ניטרטים (שהופכים בגוף לניטריטים – נוכחותם בירקות ובצמחים ול- NO) מגינים על הקיבה מאולקוס. רוב הניטרטים (~ 75%) בתזונה שלנו מקורם בירקות ובפירות [מקור1, מקור2, מקור3] ועוד מחקר המראה כי העלים הירוקים עתירי הניטרטים תורמים לעליה ברמות ה- NO בגוף.

ירקות ירוקי עלים לרוב טובים לבריאותנו, לפעמים הם לא – רוצה לדעת מתי כדאי לצרוך עלים ירוקים?

חומץ אננס – רוצה לדעת כיצד להכין תרופה ביתית, אנטי-דלקתי תומכת בדופן העורקים – מקליפות האננס?

תרופות ללחץ דם גבוהה נמצאו כקשורות לסיכון מוגבר לסכיזופרניה

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  


שמי Name:

טלפון phone:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:

איך אני יכול לעזור לך How can I help you:

אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

מאמרים אחרונים

If you have any questions left –

I'd be happy to answer any questions.

For a direct application form to Yaron Margolin – please click here

Recent Articles

Kidney Failure Taming the Rogue Kidneys Vital Information

מבוא לפסיכותרפיה מכלולית והוליסטית

טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר

למה אני לא מצליח להתמיד – והסוכר

גמישות היא מצב נפשי – אתגר בזרימה ושינוי –  אני מבקש להתגמש

חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

על ההזנחה –

ניתוק רגשי – על הקורוציונה

די לכאב

ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.

התודעה השלילית

ביקורת מבזה

איך לצאת ממצבי תקיעות בחיים – שיטת שלוש השאלות בגובה העיניים

נמאס לי מהחיים מה עושים
על היכולת להשתקם, לקום מאבק הדרך ומכאב הפרידה

ריגוש רעיוני או התקווה והדופמין – יחשפו בפניך כל הסודות שבהתמכרות שבהמתנה – ריגוש, המתנה, תקוה ודופמין – המאמר כאן.

מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה – סדרת מאמרים.

שלושת המיצים
לחלק הראשון הבצל והפלפלים

לחלק השני – החסה

לחלק השלישי – תפוח אדמה והבוטיראט

לחלק הרביעי – הכוסמת המופלאה

לחלק החמישי – נבטי הברוקולי וחלבון הנעורים

לחלק השישי – שיבולת השועל והבטא קלגן

 לחלק השביעי – על האצות והפוקוקסנטין

עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה. 1 

טיפול טבעי ופשוט בכאבי ברכיים

הערכות שונות במדידת אשלגן בפלזמה שוללות לפעמים שלא בצדק יתר אשלגן בה – היפרקלמיה פסאודו היפרקלמיה – Hyperkalemia

מדד חדש לבריאותך – ביטול האסרוסקלרוזים

אי ספיקת כליות – טיפול ללא תרופות

אוראה – למה האוראה מוגברת ומופחת בדם Urea

הקורטיזול וכאבים בבית החזה וביד שמאל

להוריד קריאטינין, אוריאה ולהחלים ללא תרופות מאי ספיקת כליות

וירוס הקורונה וגרון יבש

-אי ספיקת כליות להחלים ללא תרופות – על הGFR ונזקי התרופות

ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים

אי ספיקת כליות – אילוף הכליות הסוררות – כל מה שחשוב לדעת – חלק ג

אריתרופויטין (EPO) Erythropoietin

התרופות והרע – ויטמין D3

על בדיקות הדם

אנמיה למה חסר לי ברזל?

רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

להחלים בפשטות ממחלת ריאות חסימתית כרונית

רוצה להחלים בצורה מלאה מסוכרת

שחיקת סחוס, למה לסבול? – ללא ניתוח ללא תרופות – טיפול להחלמה

עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש

ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים

פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי

ויטמין השמש ויטמין D-

התרופות והרע – ביוטין B7 ויטמין H

רוצה להחלים מיתר לחץ דם?

מזונות גבריים ובטן שטוחה

שלושת המיצים

על לחם חוקם של עסקים – מה באמת חשוב לדעת בכדי להצליח (פרק א')

טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר

חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

על ההזנחה –

ניתוק רגשי – על הקורוציונה

די לכאב

ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.

התודעה השלילית

ביקורת מבזה

על לחם חוקם של העסקים

למה אני לא מצליח להתמודד

מגיע לי – העדר הכרה במאמץ של השועט קדימה, בהחלט יכול להוביל לכישלונה של קריירה מזהירה.

סוכרת כלייתית (נפרופתיה סוכרתית) כן, אפשר להחלים".

כאבי גב – פתרון טבעי, עדין ופשוט לבעיה שלך

כאבי גב לא דורשים ניתוח – רק מגע יד עדינה

טיפול טבעי ופשוט בכאבי ברכיים

אי ספיקת כליות – צום חלבונים

צום חי – הוא תרופה טבעית. אזהרה לקטונים (Lactones) –

אי ספיקת כליות מתוקה: (נפרופתיה סוכרתית) אפשר לצאת בשלום מהצרה המסוכנת לסוכרתיים – צום חי

אי ספיקת כליות – מתכונים לדיאטה מאוזנת – טעימה להשתגע.

אילוף הכליות הסוררות – איך להחלים מאי ספיקת כליות להקליק כאן

"אילוף הכליות הסוררות" תחילת פרק א

ההמשך לפרק א' של "אילוף הכליות הסוררות"- כאן.

פרק ב'

פרק ג'

נשלח ב כללי

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*