מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 16

פורסם ב 17 במרץ 2022 ע"י

ירון מרגולין — אין תגובות ↓

אברהם ושלוש המלאכים מאת ג'ובאני בטיסה טייפולו — Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקימדיה.

התפתחות ה"אני" בגיל 60 – 70

החופש הגדול – פסגת החיים והמטמורפוזה הגדולה גם פריחת האהבה והקרירה השנייה

‏חזרה לעמוד 6

חזרה לעמוד – 12.

תקופת המעבר אל פסגת החיים, המרחב האנדרוגיני מציף את ה"אני" וקובע את גורלו, פריחת האהבה והקרירה השנייה

תקופת גיל 60 היא תקופה של שחרור כללי מכוחות הבלימה ואחת התקופות היותר מיוחדות בהתפתחותו של ה"אני". בגיל 60 ה"אני" עובר שינויים מהותיים מרחיקי לכת שמשנים את חייו שינוי מהותי. רוב הצעירים רואים את השינויים שעובר הגוף, אבל השינויים המעניינים מתרחשים במהות עצמה במרחבי המהות: מחשבה ורגשות. הקריירה השנייה מתחילה (50- 55 – 60 שנה) וגוררת אחריה חסדי תבל ומלואה, התנסות חדשה ושונה מהמוכר נכנסים לחיים ומנמיכים את צער ה"אני" מימי הילדות והנעורים גם מתקופת הקרירה הראשונה (26-40). החסד מגיע דרך מרחב הלימודים שמנחם ודוחף אותו אל כיוון חיים חדשים. שני העוגנים: עוגן האם ומפרש האב עליהם הרחבתי בפרקים הקודמים (כאן, כאן וכאן) מתבססים וחוברים לחסד העולם כלפיו ומעניקים תחושת ביטחון גדולה בחייו. יש על מי לסמוך והמשען הוא כוחותיו הוא וההכרה ביכולותיו. תחושות אלו באות לידי ביטוי בחיים עצמם שבות ומוכחות לו, בעיני עצמו ומגיעות להכרתו ומרחיבות את רגעי השלווה שהולכים ורבים בחייו הוא.

התשוקה המינית מפסיקה לנהל את חייו ולקבוע סדרי עדיפות.

הוא חווה שקט שלא פגש בו קודם לכן. ה"אני" הוא העוגן, מפרץ העגינה, הבית והמגן עליו, גם המפרש שכוחות העולם – הרוחות נושבות בו ומסייעות לתנועותיו במרחביו. תם עידן ההסתמכות על העולם החיצוני. ההוצאות הגדולות, בזבוז הזמן, האמונה בחופשה ארוכה שתושיע אותו. ה"אני" מכיר בכך שלא ההוצאות הכספיות הגדולות, ולא תשלומים גדולים יביאו לשלווה שמתנפצת בפועל מיד אחרי השיבה מהחופשה ומרכישה גדולה. מגיל 60 תם "כיבוש העולם" ודומה כי הכל מופנה פנימה אל צרכי ה"אני" הוא וככל שמביט פנימה כך שב ה"אני" ומגלה שאיננו זקוק לעבודה פנימית גדולה כדי להרגיע את מכאוביו ואת סערות נפשו. אבל עתה בגיל 60 הוא עובר מטמורפוזה.

ההשתנות והמעבר אל פסגת החיים

בעשור השישי לחייו הגבר משתנה עד בלי היכר שינוי בו החלה האישה כבר בעשור החמישי לחייה. שניהם חיים בתקופת מעבר והשתנות. מעבר מוגדר כתקופה מורכבת וקשה בשל היות האני לא כאן ולא שם נתון לכוחות דואליים אנדרוגניים. בעשור השישי נושא המעברים שונה מזה שהכרנו בגילאים המוקדמים הוא מעבר יוצא דופן.

ה"אני" מחליק בו מתקופת הלילה האפל אל עולם חדש. תמו כוחות הבלימה. ייסורי המצפון שמעלים הידוק שיניים בשנתו, חריקת שיניים, או נעילת לסתות ללא מגע בין השיניים. נגמרו השיקולים הלא ענייניים, הסתימו גם התשוקות הגדולות: מין, תזונה רעועה, סערות נפש שמחפשות משענת קנה רצוץ, הוצאות כספיות גדולות על כל מה שנחשף כאסון בריאותי ושלוות נפש: מסיבות מין, פונדקי הפקרות, מסעדות, מזון קלוקל, העדר שינה… הקרירה החדשה, הרומן החדש, המפגש עם הנכד מרגשים את ה"אני" יותר ומקנים לחייו משמעות. השפעתן הרגשית של טראומות הילדות הולכת ודועכת וההווה המתמשך כובש אותו. ככול שה"אני" מתקרב אל שנת ה – 60 לחייו הוא משתנה ומוצא קרקע פוריה לרוגע שכובש אותו לקראת גיל 66. ה"אני" עובר טיהור נפשי, טבילה במי-חיים אחרים. החלק הטמא נשתף ונעשה טהור יותר, נטול אשמה או מצפון הוא כאמור לעיל, עובר מטמורפוזה ושינוי בלתי צפויה ונעגן.

השינוי בעשור השישי במהות ה"אני" מאוד מפתיע, וההפתעה למחפשי סדר הגיוני בתהליך התפתחות ה"אני" כאן כה גדולה עד שחוקרים רבים פשוט מתעלמים מהנתונים. הסיבה לכל זה נובעת מכך שזה עתה הסתיים שינוי דרמאתי שהחל בהופעת החוכמה הנשית, הסאושינט מדובר על תהליכי גיל 50 – 55 ותחילת קרירה חדשה, תחביב בלתי צפוי מופיע וכובש את רגשותיו ואת עיקר זמנו. ה"אני"מתענג, נהנה מדברים שעושים לו טוב. התחושה שאם תשמר לו בריאותו הכל פתוח, כל האפשרויות נתנות ומזדמנות לו. הכל אפשרי ומזמן מימוש. בנוסף לכך הוא מתחזק וחש כמי שיכול לסמוך על עצמו, ולהשתמש בניסיונו כמורה דרך. כוחות ה"אני" מאוד חזקים בגיל 50–55. ובתוך כל זה הוא מתרכך כמאמר הטורקים של בודרום שמהדהד בשירת אובידיוס. ה"אני" יודע שזה קורה לו הוא ער למהלך הדרמאתי של השתנות הזו גם באישיותה של רעייתו רק שבקרבה ההתרחשות הפוכה. היא הולכת ומתעצמת וזוכה בפן הגברי דווקא. במהלך זה ה"אני" נטבל במרחב אנדרוגיני שנקשר במעברים באופן כללי ועוצמתו האנדרוגינית בגיל 60 הולכת ומתעצמת. נשים רבות מאוד מרוצות מהמהפך ודורשות עצמאות, כובשות מאהב צעיר וגם שמחות לסלק את הזכר המזדקן מקרבתן. ההורמונים נכנסים לגוף ה"אני" הזכרי והנקבי ועורכים בו שינויים מפליגים. אסטרוגן טוסטסטרון תוקפים זורמים ושינויי הביולוגיה גוררים אחריה שינויים בהלכי חשיבה והרגשה שמי סלמיקס מכריעים אותו.

**הרמפרודיטוס** או **הרמפרודיטוס** – סמל לאדם דו-מגדרי – פסל יווני קדום שמוצג בלובר, לאחר שנרכש מאוסף בורגזה. ליד **בודרום**, ששמה הקדום היה **הליקרנסוס** Halikarnassos, בימים העתיקים נבע מעיין ויש אומרים עמדה שם מזרקה. גברים נעשו **רכים** ועדינים בהדרגה מלגימת המים הצלולים שזרמו שם. הסיבה לכך נטען במקור מים מתוקים, מעין בשם Salmakis ואגם **סלמקיס** הקטן שנוצר על ידו, במקום שנקרא היום Bardakçı. התושבים היו מובילים את המים ממקור מים זה על חמורים ואפילו בסירות אל בתיהם. כולם אמרו אז שיש למעין ההוא **סלמקיס** (שליד יער **קאריה**) תכונות מרגיעות ומרככות. טוב מאוד וכדאי ללגום ממי השתייה המרעננים האלו, הבעיה שלא היה ספק בכך שמי **סלמקיס** גורמים לגברים להיות יותר פתוחים, רכים ו**נשיים** ובמקרים מסוימים אף החלישו אותם. כך נולד מיתוס מיתוס אנטולי יפהפה על הרמפרודיטה שמיוחס לאוביד או אובידיוס בו מספר המשורר הגדול (בספר הרביעי של שירו Metamorphoses, בספר) על בנם של **הרמס** וא**פרודיטה** ושמו הוא שילוב של השמות של שניהם: **הרמפרודיטוס**. הפך הילד בהדרגה לגבר צעיר ונאה מאוד וכשהיה בן חמש עשרה, נסע **הרמפרודיטוס** להכיר את העולם והגיע, במהלך נסיעתו מהר אידה, לאזור **קאריה**. שם בדרכו ל**הליקרנסוס**, אחת הערים היפות ב**קאריה**, ראה אגם קטן עם מים צלולים מאוד. מי **סלמקיס**, בהם גרה נימפה יפה עם שיער שחור ארוך, עיניים בצבע סגול כאגוזי לוז, עורה היה לבן וריסי עיניה ארוכים. סלמקיס הייתה נימפה רכה מאוד ועדינה דמוית פרח. כמו פסלון שנהב, שיצא מהמים. רבים חשבו שזו אפרודיטה אימו, אבל זו הייתה הנימפה **סלמקיס** של קאריה. שם בבקשו ללגם ממי האגם ולקרר את גופו ראה אותה עולה על פני האדוות. **סלמקיס** שחתה במי האגם במרחק קצר ממנו והתבוננה בנער המרשים שלגם מימי סלמקיס…. היא ראתה אותו, ונדהמה משלוות רוחו לוגם מימי האגם, ניכר שהיה אדיש ליופיה והמשיך ללגום מים צוננים, נושא שהעצים את עוצמת יופיו בעיניה. **סלמקיס** נגעה בגבותיה, סימנה לעברו והוא נותר אדיש, ואחר כך הניפה אליו את ידה וקראה לו לבוא אליה, אבל הצעיר ביותר יפה שראתה מאז ומעולם לא נע אליה רק בהה בה כמו מאחרי מסך אטום. **הרמפרודיטוס** להט מחום היום וההליכה והשתוקק לקרר את גופו. היא הפריע לשאיפתו זו. הוא לא יכול היה לרחוץ ליד הילדה היפה הזו, שנדמה לרגע שאינה זומאלא אמו אפרודיטה בצעירותה. נערת הנימפות הופתעה, היא לא ידעה שפגש נשים יפות כמותה, שאינו היא אפרודיטה הגדולה והנערצת, והתחילה לכעוס על אדישוו לתשוקותיה. היא שמה לב שהוא לאזז לקראתה ובוודאי שאיננו מגיע אליה. **סלמקיס** לא ויתרה ושחתה אל החוף ונעמדה מולו בגופה העירום. מאבק להשגת יעדים התפתח שם. העוצמה הגברית נוכח הלהט הנשי.
[**מקור**]."ונוס ואדוניס". לשקספיר קיבל את השראתו מהמתרחש באגם סלמקיס.
**דיודורוס סיקולוס** Diodorus Siculus היסטוריון יווני קדום מזכיר בכתביו, כי יש האומרים כי **הרמפרודיטוס** הוא אל שמופיע בתקופות מסוימות בקרב גברים, נושא דיוננו. בצילום למעלה **הרמפרודיטוס** **הנרדם** הוא פסל שיש עתיק אחד מכמה עותקים שנמצאו מוצגים בלובר (והראשון שנמצא), בהרמיטאז, פאלאצו מאסימו, ובאופיצי [**מקור1** **מקור2** **מקו ר3**].

המעבר ככלל וכול מעבר שהוא המתרחש מ"יש" אחד ל"יש" שתיים הוא תופעה דו-מינית, לא זכר ולא נקבה. כול מעבר הוא לא בעל אנרגיה של יין ולא של יאנג הוא לא זה ולא זה הוא הרמפרודיטוס או אנדרוגיני, תופעה הרמוניה שמורכבת משני המינים גם יחד ובאופן שווה באותו זמן ומרחב. כזהו גם אופיו של המעבר מתקופת חיי ה"אני" הראשון לתקופת חיי ה"אני" השני. המעבר ככללו ממושך, תחילתו בגיל 36- 40 אבל שיאו מגיע בגיל 60 (ראו הערה למטה) דין מעבר זה של ה"אני" אל תקופת חייו השנייה זהה אבל קשה בהרבה, מפתיע, ויש בו פן נוסף הוא מקנה ראיה רחבה, מובטחת, ורודה מעט של העתיד לצד אובדנה והתקפי חרדה מאוד קשים.

**סלמקיס** ו**הרמפרודיטוס** צייר **שפרנגר**, אחד מגדולי הציירים בכל הזמנים – **כאן** הערך על שפרנגר שיצרתי בויקיפדיה **ברתולומאיוס** **שפרנגר**. מקור הציור בצילום מסך מ**ויקיפדיה**. המים של אגם **סלמקיס** היו באותו זמן "צלולים כבדולח, צמחים ירוקים עם פרחים אדומים הקיפו את שוליהם שהעניקו להם שקיקת חיים (**אובידיוס מֶטַמוֹרפוֹזוֹת** 4.285-388 [**מקור**]) והסתירו לכל הדעות התפרצות של תשוקה אלימה והרסנית שעמדה לפרוץ שם כל רגע.
**אובידיוס** היה הראשון, ככל הידוע, לחשוף את הנרטיב הזה – את מערכת היחסים בין סלמאסיס, הנימפה ששמה ניתן למעיין הידוע לשמצה בה היא שוכנת בטורקיה היפה, לבין **הרמפרודיטוס**, בנם הצעיר של הרמס ואפרודיטה. כתובת יוונית ב**הליקרנסוס**, המכונה "**כתובת סלמקיס**" (נחשפה ב-1995, על-ידי הטורקים בדרום מערב לנמל בודרום. הכתובת נמצאת כיום במוזיאון לארכיאולוגיה תת-ימית בטירת בודרום.), היא שיר בעל שישים שורות, חלקה פגום אך עיקרה השתמר היטב, ונכרתה לתוך חומה עתיקה במהלך התקופה ההלניסטית. שירה זו מהללת את **הרמפרודיטוס** כממציא האיחוד בין המינים בצורה של נישואים [**מקור**], אם כי אין אזכור מפורש לאופי הדו/בין-מיני שלו. הוא נקרא שם נער, κου̑ρος, ו**סלמאסיס** מכונה המיינקת (האם שמניקה), κουροτρόφος. רוברט גרובס מציין כי "ההיגיון שהופך את [הרמפרודיטוס] לאל נישואים בשירה זו מבוסס על יכולתו המיוחדת שהתפרסמה לאחד זכר ונקבה" (2016, 323). **אובידיוס** מוסיף על מהמסורת שקדמה לו בתארו את המרחב הנוצר בזיווג השניים לא בנישואין אלא באחד עצמו כתשוקה אלימה והרסנית מצד האישה לגבר. אם נזכור כי כך היה מצבו של המין האנושי על-פי אפלטון בתחילת הדרך וטרם נחצו בשניים – כמו אלסיטו (Alcithoe’s story), המספר שואף להקסים את מוחו של הקורא ולכבוש אותו באהבה, לשזור בנפשו את דמותו הידועה של הרמפרודיטוס וליצר בה הבנה מוחשית באמצעות המיתולוגית שמייצר שירו אשר מנכיח לפנינו ומביא להבנתנו את הנפש המתעוררת לחיים חדשים בגילאי השישים ונמשלת כאן לנער מתבגר.

הערה: ככול שמתקדמים בסולם הביוגראפי מבחינת הגיל הדיוק מקשה על רישום התופעות החדשות, כשליהן והדמימות שנקשרות בתהליך ההתפתחות. כשמדובר בגילאים הצעירים הדיוק רב יותר בשל מאות ואלפי עדויות שנרשמו על-ידי החוקרים. יחד עם זאת גם שם יש לצפות לטעויות של שנה – שנתיים לכאן או לכאן, אולם ככל שעולים בסולם, למשל לגיל 60 יכול שנכיר את שנרשם לגביו דווקא או גם בגיל 65 או להפך בגיל 58. קצב התפתחות כוחות ה"אני" מואץ או מועט באופן שונה וייחודי לכול "אני" ו"אני".

ה"אני" הזכרי מבקש לשרוד. השינוי בו אך גם "הרצון" להיוותר, להישאר כמו שהוא, בשעה שהשינוי דוחף קדימה כוחות ההישרדות מוחצים אותו אחורה. הוא נאחז בעבר. מקצין הרגלים, מתעקש לא לשנות דבר בתפריט התזונה. כך אם נולד למשפחת פועלים, עובדי אדמה או אנשי ביטחון מצ'ואיסטים הוא מתגמש, אבל בעודו מתרכך הוא נלחם על להיות כפי שהיה ולהתקיים בחלל הזכרי מאוד שבתרבותו צמח. במיוחד חריף הדבר על ה"אני" ממין זכר. המשפטים הלקוניים, בני מילה אחת עד שלוש, מתארכים, והוא בעצמו, לא מבין כיצד זה קורה לו. אם הוא בן משפחת תעשיינים, בוגר אוניברסיטה יוקרתית סביר להניח שישתוקק להביא ילד חדש לעולם בעת זקנה כאברהם אבינו. ה"אני" הנשי כובש אותו כסלמקיס. אובידיוס מספר על הנימפה שיצאה לקראת הנער העובר ליד מי האגם בקאריה באזור בודרום, כיום בטורקיה, שבמקור הייתה שייכת לארטמיס, כחלק משבט של ציידות, אבל סלמקיס נטשה אותה לטובת השתקעות בעצמה ופיתוח הגוף שלה. אין היא מניחה לו. כסלמקיס האלימה וההרסנית שעמדה לחלל אותו כמדוזה את יפו. בהרס תמימות נעוריו. היא לא מניחה לו, הנפש הנשית מסרבת לשחרר את הגבר העובר שכל מבוקשו לקרר את גופו מהחום וללגום בשקט מים. ה"אני" הנשי פורץ מתוכו ומשפריץ הורמונים נקביים כציידת הזו ומתגלה לו ולסובבים אותו בגוונים שונים, במיוחד בקרב גברים במעבר, ולהפך פריצת ה"אני" הגברי בקרב הנשים מייצבת אצלן את דמותה של סלמקיס כציידת רבת יכולות, נועזת, החלטית ומאוד מעניינת שמשקפת את דמות המפקדת שלה ארטמיס. בשני המקרים גם הוא וגם היא מקבלים בהדרגה את השינוי ופתיחותם לחולשותיהם מקלות על המשך התפתחותם. בשני המקרים הדיון על הרגשות מתרחב ואם אשוב והמשיג את האירועים לשפתנו הוא מתרכך ונעשה בעל אפיונים נשיים יותר מענינים או גבריים בהתאם למין המנוגד – שנאמר הרמפרודיטוס או הרמפרודיטוס.

ה"אני הנשי" משתחרר מקסמי גופו של האני הזכרי עליו ונעשה זכרי יותר [עוד על כך במחקריו של ד"ר פנטי סיטרי ((Siiteri P. K. פרופ' חבר באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו שמתקפיפ ראיה זו. היחס בין הטסטורון (ההורמון ה"גברי" לאסטרוגן ההורמון ה"נשי" לאחר המנופוזה אצל האישה עשוי להיות גבוהה יותר עד פי עשרים משל אישה שעדיין מבייצת ושחלותיה מייצרות עדיין אסטרוגן. סיטרי מוסיף ואומר שאצל גבר היחס נע בכיוון הפוך, כך שאצלו שיעור ההורמון "הגברי" ביחס ל"נשי" נמוך בהרבה בגלאים אלו, משהיה בצעירותו. (גייל שיהי, 1999 "מעברים חדשים, מיפוי חייך על ציר הזמן", מאנגלית טלי נתיב, בהוצאת זמורה-ביתן, עמ' 251.]. בהבדל מן הגברים המתרככים ומחפשים זוגיות שנייה הנשים מתקשחות ומתבודדות, הן יוצאות אל החופש. הצד הגברי מתחזק בהן, מצבן הכלכלי מאדיר את כוחן והן מסרבות לשוב ולהיות אי פעם כנועות לצד בן זוג. הן משתחררות כלכלית ומינית ויוצאות אל חיים עצמאיים שמאזכרים את חיי הגבר בגילאי ה – 40 הראשונות אלא שבמקרה שלהן הן נבונות יותר, ושומרת, בהבדל מהנער בן ה – 40, בקנאות על חרותן ויוצאות אל מסע מרתק בו ה"אני" הנשי מגלה ומפתחת את אישיותו. כך האישה הבשלה יכולה לייצר זוגיות אך תסרב למסד אותה ולהינשא. חרדתה עולה נוכח האפשרות לאבד את החרות תשמור עליה.

**איך להתבגר יפה, טוב ובריא** –
הזדקנות בריאה – חיי אדם כרוכים באתגרים רבים וחדשים, אבל ההזדקנות או הגיל השלישי מפנה מקום לגדול והמעניין שבהם – שמירה על הבריאות נוכח שלוות הנפש והתפרצות התבונה הגדולה. זאת העבודה החדשה של ה"אני" המבין ומרגע שיצא לחיים השניים שלו גם אם הם כוללים גמלאות – איכות חייו והדאגה לאריכותם – ללא מחלות – היא שמזדמנת לו והיא שזכתה לתשומת לב של כל הרופאים הקדמונים כולל הרמב"ם. האני גמיש ברוחו ושואף לצאת למסע הישרדות נוסף בחייו – מסע בו הנפש החכמה מתפתחת ומובילה אל הניצחון. כך ה"אני" בגיל השלישי פותח דרכים חדשות לנכדיו וניניו – מסע זה דומה למסעות הצעירים כפי שנזכרים באודיסאה. הוא רצוף שינוים, ואפשרויות לצמיחה ולהתפתחות בגיל בו גיזת הזהב בריאות גופך. הרי לך מקצוע וקרירה חדשים: – הארכת חיים איכותיים וניצול צמיחתה של התבונה. אפשר להמשיך לגלוש למאמר נוסף של ירון מרגולין מאסטר בהחלמת הכליות והפחתת כאב. מייסד לחיצות ההחלמה. מוזמנים לקרא. A Happy old age מקור הצילום בצילום מסך מהמאמר New campaign, online resources, aimed at seniors who want to be active – **כאן** מתוך מאמרי – **הגיל השלישי, תאוותיה של הזקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא**

החרדה הגדולה

אנשים מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לסבול מחרדה. הם עלולים לחוות חרדה בעייתית יותר בהשוואה לקבוצות גיל אחרות, בשל אובדן חלקים מרכזיים באישיותם עקב השינוי ההורמונלי. כשמבוגר מתחיל להתלונן שחייזרים פלשו לבית, אורות ורעשים מוזרים מפריעים לו לישון וגם הצורך להשתין משגע אותו, יש לדעת שהוא חוה תחושות אימה. זו החרדה שהשינוי ההורמונלי המדובר מייצג בו. אנשים עלולים לחוש במצבים כאלו כמיהה עמוקה יותר מהרגיל, כזו שלא ניתן לספק אותה על ידי העלה בשכר, יציאה לנופש יקר, קידום או מערכת יחסים חדשה אל הישן, אל הרגעים שקדמו למצב ההתפתחותי בו ה"אני" נמצא כרגע.

רגש מקדים מציף אותו. הוא חווה לכאורה אסון ומעצב בתוכו קונפליקט בין הישן לבין האישיות החדשה שמתעוררת ומובילה אותו למקום בו התבונה מתפתחת וחוסנו הבריאותי שנשען עליה.

אנשים מבוגרים חווים יותר מקרי אבדן, פרדות, נכדים מתבגרים ומתרחקים, יש שילדיהם עוברים לעיר אחרת לארץ אחרת ויותר מקרי מוות נכנסים אל חייהם. בולט אצל רבים מהמבוגרים, המעבר אל חיים ללא סדר עבודה עמוס או קבוע – והיציאה לגמלאות מתפרשת כאובדן. כל שינוי קטן מהווה טריגר שמאפשר להעניק ביטוי לחרדה גדולה. הסבל שמעורר חרדה הוא לא אפשרי. היא נקברת במעמקי ה"אני" וממתינה לטריגר שיילד מעט ממנה. כאבים נובעים מתהליך זה, התכווצויות של שרירים. שרירים נמצאים לא רק ברגליים ובגב או בכתפיים גם בדפנות העורקים, כך אובדת גם גמישות האברים הפנימיים – על נושא זה תוכלו לקרוא עוד – כאן. ובהמשך מתפתחים מצבים כרוניים, ובדרך כלל הם מומשגים כמצב טבעי והכרח גילי הגם שזה פשוט לא נכון וחלק מפרופגנדה של תעשיית התרופות. יש ומבוגרים משתכנעים כי התרופות יושיעו אותם ולא למשל מעבר לאורח חיים בריא – נושא עליו פרסמתי כאן, כאן וכאן. חושבים שמה שהם זקוקים לו הן התרופות אלו רק הולכות ונעשות מרובות וכידוע נוכח תרופות המצב עלולות להחמיר את שהיה בתחילת הדרך וכמעגל חוזר גם את החרדה. המשענת על עזרת הרופא, האל, נציג האל עלי אדמות מקשה עוד יותר לצאת ממעגל זה. הלחץ גובר בתוך השקט, אין אפשרות להפחית קורטיזול על-ידי ריצה והתזונה המלוחה עלולה לגבור ולהחריף את המצב גם לדרדר את כל נושא הקנה הרצוץ ומשענתם על מוכרי התרופות. לחץ נפשי מאיים יש ויוצר דיכאון אובדן זיכרון ואפילו אלצהיימר. כל אלו אינם נחלת התפתחות האני על-פי טבעו אלא גורמים שמופיעים בגין דמימת החרדה עקב אבדן צדדים זכריים באישיותו. אורה של החוכמה הנשית, הסאושינט שהחלה להתפתח (תהליכי גיל 50 – 55) ותחילת קרירה חדשה, נועדו לסייע לכוחות האני להמשיך בדרכו ולהתפתח נוכח תחושות האבדן המורכבות שהוא חווה עם כניסתו לתקופת החיים השניים.

מאמרי על ציר המעיים מוח

תזונה תאית

כל מה שצריך לדעת על מיקרו תזונה

המגן הגדול על בריאות האדם

התרופות הטובות והרע

בגל 60, השניים: ה"אני הזכרי" וה"אני הנשי", הולכים ומשתווים זה לזה. מתפתח ביניהם מעמד חדש, הרמוני ואינטימי. דיאלוג רגיש ושוויוני מתפתח ומהווה קרקע לאושר גדול ל"אני" הנשי הגם שמבחינתו כבר אין לו בו ענין רב כפי שהיה בצעירותו (של האני הנשי). התחושה שאפשר ללדת בעזרת שיח רגיש נעימות מתמשכת כובש את הצל מאיר על החיים ומחזק את כוחותיו המתעוררים של ה"אני" הבן זוגי. היא מובילה. היא רצה קדימה, טורפת את חרותה. שלב החיזור שה"אני" הכיר בגילאי העשרים והמאמץ למצוא חן בעיני ה"אני" המחוזר (בעיני ה"אתה") חוזר אבל במהדורה חדשה ובמהות אחרת. הפעם מטרתו השתנתה, לא עוד חיזור על מנת להקסים ולמצוא חן בעיני ה"אתה" במגמה לכבוש אותה, אלא דיאלוג מפרה ומוליד כוחות נעימים ב"אתה" שמטרתם להועיל לרווחתה ולפתח מערכת יחסים של סיוע הדדי וגומל עם ה"אתה" במיוחד איתה. הבדל נוסף נקשר בזמן. משך זמן הדיאלוג המחזר קצר, מפרגן על בסיס אמת והכרה ביכולותיה, והדיאלוג השוויוני של גיל 60 תבוני, מסייע ומשכו ארוך ומחבק.

ערעור הקיים, וניסיון לחזור למציאות הקודמת.

האור בקצה המנהרה של "הלילה האפל" שהשתלט על חיי ה"אני" (ערעור הקיים, וניסיון לחזור למציאות הקודמת.) חולף. "הלילה האפל" הולך מעתה ומתבהר בנפש. הוא לא נעלם לגמרי ופה ושם מבצבץ ומעלה התקף חרדה או תחושת חוסר סיפוק, משבר של ערכים, מתח, שיפוטיות והתקפי הזעת לילה. היא (האני הנשי) עצמאית וחופשית בדרכה והוא רגיש וככול הנראה נמצא כבר בזוגיות עם נערה שנרגשת מרכותו החדשה ונהנית להסתחרר ולהסתייע באהבתו של אבא חדש ומאהב לשם התפתחותה. בגיל 65 האהבה פורחת. אם השניים ממשיכים בזוגיותם הראשונה ואם היא יצאה לחיי העצמאות לצד מאהבים שונים או הוא בחיקה של נערה הצעירה ממחצית חייו הם מאוהבים ויש והם מתאהבים בבני מינם. מקור ההנאה של חיי ה"אני" החל מגיל 65 באהבה. ה"אני" נהנה להתעלס, להתגפף, להימצא ביחד הוא מתגרה מהיכולת האינטלקטואלית של בן\ת זוגו ומהמערך השוויוני שנוצר ומאפשר התפתחות של המרחב הארוטי ללא תנאי.

דמימות העשור השישי לחייו – השנים 60 – 70

ערעור הקיים, וניסיון לחזור למציאות הקודמת.

דמימת סלמקיס – הוא נאנס על ידי כוחות שכנוע שקריים. הישענות על קנה רצוץ והבטחות שווא: רפואת תרופות, ספרי תפילות, רופאי אליל, תוכניות ביטוח, וכהני דת.

האמונה גואלת – אפשר להגאל על ידי אמונה. גאולת הנפש נשענת על אמונה בכוח עליון, הנסים וגאולת הגוף בכימיה, תרופות, מים קדושים, נסים וכוח עליון או נציגיו: כל מני חפצים שאפשר לטלטל או לגעת בהם. הנס הווה אומר כוח חיצוני, מחוץ לקיים שיכול להגיח כסלמקיס ולשנות או לשאוף לשינוי בכל כוחות, הטבעיים.

שוכח וחרדה שנאבד את הזיכרון הגם ששכח כך גם לפני עשר שנים.

דמימת ההווה המתמשך – חש מושפל עקב פרשנות שגויה של האירועים. בדרך כלל ישכנע עצמו בהבלי עולם: הזדקנתי, שמתי את המפתח כאן הגם שלא, הנחתי שתי פרוסות לחם בטוסט אולי לא, בשעה שאחת קפצה ממנו רחוק מהרגיל והחנה את המכונית ברחוב אחר, אבל נחרד שנגנבה.

חושד בידיעה הנכונה

חרדות , הזיות, טרטרת במוח שאינו מצליח להתגבר עליה ומחשבות טורדניות

הדוניזם – שורף את חסכונותיו

דמימה חברתית – נשען על תכניות חברתיות ומצטרף להרצאות משעממות או להפך התבודדות ונזירות גם משתעבד לטלוויזיה, לרשת חברתית, ואין אומלל גדול ממנו אם ישנה, מסיבה כלשהיא הפרעה בקליטה, או שלא נדע חסימה לכמה שעות ברשת החברתית.

טריגר – נחרד ומתפוצץ מזעם עקב דברים חסרי ערך

שיעבוד לתרופות

הזעת לילה

פגיעה במערכות ההפרשה – מחלות במערכת העיכול. דיסביוזיס ודלקת במערכת השתן, הנשימה והעור.

למאמרי – רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

למאמרי – סיבו Sibo צמיחת יתר של חיידקי המעי הדק

תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

טיפולים מבוססי רירית לזיהומים נגיפיים וחיידקיים

ציר המעיים-מוח פסיכוביוטיקה psychobiotics

בצקות בעיקר ברגליים

המשך

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.