מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 17

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels .אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה .
Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מ צילום מסך מויקימדיה. .

התפתחות ה"אני" בגיל 70 – 80

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

חזרה לעמוד 16

חזרה לעמוד 17

חזרה לעמוד 18
שיבולת שועל, שעורה טחונה, פקנוגנול ביתי, חמוציות ללא סוכר וקינמון במנת הבקר שלי עם חלב תפוחי אדמה – צילם ירון מרגולין

ביעותים ארוטיים (pavor noctumus) – המעבר למזון רבי סיבי

שעות השינה מתארכות, הן נעימות ומפנקות מאוד בעשור ה-7 לחיי האדם, ובתנאי שעבר בזמן לתזונה רבת סיבים.

ביעות לילה מתרחש בדרך כלל בעשור השביעי לחיי ה"אני" שנשען על תזונה שמתאימה לשנות העשור החמישי לחייו וכוללת מזון מבושל ודל סיבים. בשעת השינה האחרונה הוא חווה ביעות לילי. לחץ הדם עולה בשעה הזאת ויתכן שמסיבתם.

למאמר: יתר לחץ דם – שינוי פרדיגמה וגישות חדשות – לחץ דם גבוה וטיפול טבעי ללא תרופות לאחר שטיפול תרופתי נערץ כשל – כאן

האדם שחווה טרור בשנתו בדרך כלל נשאר ישן, זיעה מציפה את גופו ובבקר כנראה שיצטרך להחליף את הסדינים. יש והוא מזנק משנתו מזיע בכל גופו עומד לפתוח כתינוק בפרקים של צרחות, התקף עז של חרדה ותחושה של התנפלות בזמן שעדיין הוא ישן משתלט עליו. ידוע גם בשם סיוטי לילה, חרדות שינה לעתים קרובות עוברים להליכה סהרורית, יש ומדובר בנשימה כבדה ואטית, עם דופק עז, פנים סמוקות ואישונים מורחבים. יש ולהפך האדם מחוויר ונראה אנמי. במקרים אחרים בועטים בשינה ונותנים מכות ובמצבים אחדים מתעוררים עם סימנים כחולים לא מובנים, שמקורם בתגובה על ביעותי הלילה. בהחלט מדובר באירוע לא רצוי במהלך השינה, מאחוריו עומדת הצפה של רעלים שנובעת ממערכת העיכול שלו דיסביוזיס – שינוי לרעה באיזון מערך החיידקים (פרו ביוטיקה) במעי הגס שלו. שעת הבקר מ-5:00- 7:00 נקשרת בשעון הביולוגי עם המעי הגס. בעשור השביעי נושא זה מקבל יתר תוקף ומשתלט על חיי האדם. אדם שלא יפרוש מתזונה דלת סיבים יותקף שוב ושוב בביעותי לילה. מכת טרור שפורצת לשינה ערבה ועמוקה ובפועל היא נמשכת בדרך כלל בין שניות אחדות ולעתים נדירות מגיעה לכמה דקות, בדמימה היא עשויים להימשך זמן רב יותר.

הערה: פרוביוטיקה מוגדרת כמיקרואורגניזמים חיים שכאשר הם נבלעים בכמויות נאותות, הם מעניקים תועלת בריאותית למארח ורווחה נפשית [מקור1מקור2מקור3].

דיסביוזיס – על הדיסביוזיס ודרכים לאיזון מושבות החיידקים אפשר לקרא במאמרי – כאן.

למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

למאמרי – הגיל השלישי, תאוותיה של הזיקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא – כאן

למאמרי – חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים – כאן.

למאמרי להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות.

הסיוט The Nightmare הוא ציור שמן מ 1790–91 של האמן השוויצרי הנרי פוסלי. פוסלי מציג אישה בשינה עמוקה כשזרועותיה מושלכות מעבר למיטתה, ויצור דמוני וקופי יושב על בטנה.
The Nightmare Painting By Henry Fuseli – מקור הציור בויקיפדיה

חרדות שינה משפיעים על כמעט 40 אחוז מהילדים מתחת לגיל שבע, והם תוקפים אותם בשעות השינה הראשונות דווקא, אחוז קטן בהרבה מהמבוגרים לוקה בתסמונת, אבל בגיל 70 – 80 התופעה שכיחה. בעוד שילד שחווה ביעותי לילה לא יזכור את האירוע בבוקר שלמחרת. האדם המבוגר לא ישכח אותם לאורך כל היום אם יתעורר ויתכן גם שלא יוכל לשוב לישון אחרי ההתקף וגרוע מכך יותקף בפחדים ויתקשה מאוד להירדם. בדרך כלל האדם בן ה-70 לא מתעורר מהם, אבל הם יכולים להשפיע על אובדן זיכרון, חומציות הקיבה, תחושת צריבה בגרון וכאב פנימי שמתבטאי לרוב בצורה של אין ספור בדיקות שמעניקות למוכרי התרופות הזדמנות למכור ולמכור כל מה שנשאר לכאורה במלאי ואין לו דורש – לכאורה. הטריגר שמופעל בעשור הקודם לחייו מוביל כאן את נושא החרדה. יש והוא עובר להתנהגות תוקפנית שאין לה הסבר. עם זאת בדרך כלל אין סיבה לדאגה, אבל

יש לעבור למזון רב סיבי, לפרֶה-ביוטיקה היא כל מה שהחיידקים הפרוביוטיים אוכלים.

במקרים אחדים מומלץ ליטול פיטוסטרולים, שמן זרעי דלעת ולאכול מנת שיבולת שועל עם סיבי שעורה כפי שאפשר לראות בצילום למעלה. רוב המבוגרים מתעלמים מאימת השינה בשנות השבעים שלהם והעוצמה שלה חולפת עם שינויי התזונה.

ככול שמתקרבים חייו לגיל 70 שנה ה"אני" קופץ במיטתו, כשתזונתו מאוזנת ופרֶה-ביוטית, סמוך לשעת היקיצה ובועט במזרן בשל חזיונות ארוטיים, הזיות מיניות שלופתות את נפשו ברגעי האתנחתא העמוקים ביותר (“pavor noctumus”). שוב סלמקיס, שהוזכרה בדיון על ה"אני" בעשור השישי (כאן), מופיעה ואונסת אותו. חזיונות ארוטיים מגיעים בחלקם עד לידי הטרדה בעיקר כשמדובר ב"אני" בעל תפיסת מוסר נוקשה.

יעקב נאבק עם המלאך – Alexandre-Louis Leloir (14 במרץ 1843 – 28 בינואר 1884) צייר צרפתי שמתמחה בציורי היסטוריה. Leloir – Jacob Wrestling with the Angel ממקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה.

הקריירה המענגת, התחביב שהופך לקריירה שנייה, גם הזוגיות החדשה נשכחים לרגע בדמימה והוא חש מבוכה רבה עקב האירועים המיניים במחשבתו ובדרך כלל ימנע לחשוף אותם אפילו בפני רופאו האישי הגם שנוכח הזכרו בהם הוא מלטף שיער או מגרד בצווארו הד לדיבור בשינה. ה"אני" הבשל ייתן לנפגעות ביטוי חופשי וישוחח על המיניות החולפת בשנתו בחופשיות וישתמש בה להעמקת הקשר עם ה"אתה" האינטימי. בגיל 70 ה"אני" פוגש את ה"אני הבריא" בגדולתו. ה"אני" נחשף אל מפגעיו, לאהבת הזולת, לאהבת החוכמה, אל האמת והחיפוש אחר הטוב והנבון ביותר שבו. ה"אני" הביולוגי שהפך והיה במהלך חייו ל"אני" מטריאליסטי ו"אני" רציונאלי – שהשכלתנות השתלטה עליו היה ל"אני" תכליתי שכבודו בהישגיו החיצוניים ובכיבוש פסגות מתרכך בגילאי השבעים. טרם הושגה המטרה אך הוא נרגע, מתפנה לחוויה ההווה והאהבה. עתה בשנות העשור השביעי לחייו הוא מחכים ומרחיב את תבונתו ובגיל 70 ואילך נכיר את ה"אני הרגיש", ה"אני הגמיש" ויש האומרים שגם האני המיסטיקן בעל ההכרה הישירה מדובר ביכולת לתפוס את הקשרים הפנימיים של המערכת ולדלות מבלי להסתמך על החושים את המושגים הצלולים על הקשרים שהם יוצרים בינם לבין עצמם במערכת שבה הם נמצאים. הזכרתי ב"מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד – 7" כי הדרך בה הגיעו גלילאו גליליי וניוטון אל תובנות התנועה שבטבע היא דרכה של ההכרה ברמה הגבוהה ביותר – הכרה של מהויות. הכרה זו מכונה אינטואיציה (ראה scientia intuitiveשפינוזה, "אתיקה", חלק שני, משפט מ', הערה ב') וכאן תבונתו של המיסטיקן, של ה"אני" הבריא בבואו בשערי גיל 70 שנה [מקור1, מקור2].

הערה: המיסטיקן הוא איש הישירות – למעשה הוא הפילוסוף הגדול בעל התבונה הנשגבת, אדם שמנסה לגעת ישירות ב"יש", באינטואיציה, לעקוף את ההיגיון המסתמך על דברים שנתפסים בחמשת החושים. בדיון "ה"אני" הנקבי בגיל 12 – 13 מקדים את התפתחות ה"אני" הזכרי בהתפתחות המרחב החושב" הוזכר נושא זה (כאן): ההכרה ברמה הגבוהה ביותר – הכרה ישירה. יכולת לתפוס את הקשרים הפנימיים של המערכת ולדלות מבלי להסתמך על החושים את המושגים הצלולים על הקשרים שהם יוצרים בינם לבין עצמם במערכת שבה הם נמצאים.

בהחלט ה"אני" נעשה לאדם חכם אולי לפילוסוף. גם אם הוא לא מאמין שיוליד דבר מה חדש הוא מסתפק בחוויית ההווה ונהנה מן האפשרות שעמדה בפני איש הרנסנס להחיות מחדש באמצעים רגשיים ותבוניים רעיון קיים באהבה. הכרח הוא שמזוית זו יתרום לעולם משהו חדש ומקורי. ה"אני" עומד בפסגת חייו. הוא בן 70 שנה, גמיש, סובלני, משתף פעולה ומשתתף עם חוויות ה"אתה". הוא "אני" נינוח וחי באור. שם הוא מסכם לעצמו את רגעי המעבר, אז בגיל 60 בתקופת הלא זה ולא זה הרמפרודיטוס או הרמפרודיטוס – סמל לאדם דו-מגדרי, בדקה האחרונה, השתנה ובהחלט גם הצליח להוביל את מסלול חייו מבזבוז משאבים אדיר לתמצית שהובילה אותו בסופו של דבר למצות את יכולתו בהנאה.

גופו חלש, ודורש תחזוקה נכונה ומושקעת, אבל כול כולו תוכן רב אונים. מכאן והלאה הוא נח לו על זרי הדפנה.

דרכו לא רצה, הוא נינוח וצעדיו שקטים. בגיל 80 הוא חש כמי שזכאי לנוח ממרוץ החיים יש והוא גם עייף, ותשוקתו אז כבר אחרת ומאוד שונה. הוא משקים קום, מאמן את גופו, שומר על מזון מאוזן, לוקח תוספי מזון, אוכל מעט, ישן מעט, או הרבה מאוד, הולך לאט, מעורב בנושאים חברתיים, מתעניין בנכדיו המתבגרים, קשוב לצעירים, מפתח קשרים קהילתיים רגישים, מפגין נגד נבלים, יש בו רגשות אכפתיים עמוקים. הוא מלא כרימון בניסיון חיים ומתעניין ברעיונות גדולים – מיסטיקן שממתין לחוויה גדולה נוספת ובהחלט לא האחרונה.   

דמימות העשור השביעי לחיי האדם

הצמדות לכאב והזנחת האור הגדול והחומל, הצמדות לדרמות הקטנות, לויכוחים ולביקורת והתעלמות מחסדי העולם כלפיו.

חרטה הגדולה אוחזת ב"אני" עם כניסתו לגיל 70 שנה. התחושה שנותרה לו רק בדידות כי הכול זנחו אותו והוא פוחד וממתין למוות. רוב מחשבותיו נסובים סביב המרירות, בדידות ודרכים בהם יסתיימו חייו. חיי מרה שחורה ומוות רק הם ממתינים ל"אני" המדומם. בכול פינה רואה שחורות. המרירות מערפלת את גופו הוא נעשה ביקורתי, מניפולטיבי – מוצל ודורש תשומת לב משל היה ילד קטן אבל ללא החיוך הערמומי של הפעוטות השובים את לבך. מניפולציה, מצפון לא מחממת את לב קורבנותיו. אלו קושרים במחויבות מייסרת. ערכו העצמי של ה"אני" המדומם אובד, דמימת הצל שבה אל חייו.

דמימת הצל תחילת הדמימה בגיל 4 חודשים. תחנה נוספת שמאפשרת לצל להתבסס במרחב ה"אני" נפתחת לקראת הצל בגיל שנתיים (עד שנתיים וחצי וכן בגיל 10 – 10.5) בתקופה זו ה"אני" גם מגלה את הראי. כשל הראיה נקשר בדמימת הצל – ראו שם וכן אבדן גמישות העורקים – נושא שהרחבתי עליו כאן. בגיל הגבורות הראיה נשחקת וכשל הגוף מחזיר את דמימת הצל אל מרכז הזירה. ה"אני" הקורס בדמימת הצל נכנס לתת מרחב או אל מרחב שלילי והתופעה מתגלית כפגיעה ביכולת ראיה בחושך, באור חזק, כשהערפל יורד הוא מתקשה להתבונן דרך הערפל, או גשם חזק וחייב לעצור את רכבו. קשיי ראיה ניכרים בדמימת הצל גם נוכח אור מסנוור, ה"אני" רואה מטושטש, יכולת ראיה מטושטשת משפיעה גם על הראיה הגופנית גם על המנטאלית והוא מריר, ביקורתי, חרד, רואה פגמים בכל ו"לא זורם" במרחבי המסתורין הדרוש לקיומו של ה"אני" בגיל זה. (ב"איליאדה", נרמז כי מקום המסתורין נמצא בהר האולימפוס שפסגתו נמצאת מעל לכל ההרים שבעולם. אדם שאינו זורם במסתורין, שמחשבותיו ביקורתיות או בעלות ביקורת מבזה – נושא עליו פרסמתי – כאן, צועד חשיבתית במקום, או נסוג לאחור. אדם מוצל דמימתית בגיל 70 – 80 לא נוסק חשיבתית אל פסגת האולימפוס. אדם זה הוא אדם שמתרחק מאור הזרקורים, מהצלחה, נזיר בודד. הגורל המככב במיתולוגיה היוונית נחשב לכוח המסתורי – כוח זה חזק ואדיר ויכול לגבור גם על מלך האלים זאוס. דמימת הצל מכתיבה סיטואציות בהן ה"אני" פוגש את הגורל כמתעתע בו ונכנע בפניו. חלבון יקר ערך בשם קלוטו נקשר בצל

קלוטו אוהב קרני שמש – החיבור בין קלוטו וקרני שמש יכולים להשפיע על אורך ועל איכות חייו של כל אדם ובמיוחד של אדם שהגיע לגבורות. החוקרים מהמעבדה האנדוקרינית-אונקולוגית במרכז לחקר הסרטן שבמרכז הרפואי שיבא בחנו את פעילותו של חלבון בשם קלוטו, המתפקד כהורמון טבעי בגוף המופרש מהמוח והכליות ומוכר כהורמון פעיל בתהליכי עיכוב הזדקנות. שמו של החלבון ניתן על שמה של קלוטו, בתו של זאוס, האחראית לפי המיתולוגיה היוונית לקביעת גורלם של בני האדם. בצילום קלוטו – אלת הגורל. כשהאני נשלט על ידי דמימת הצל קלוטו אצלו קורס, מינונו יורד וחייו מתקצרים ורבי חולי וכאב פיזי. מקור הציור ויקיפדיה – כאן

למאמרי תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho- כאן

שבר האגן – במאמציו ה"אני" המדומם בעשור השביעי לחייו נופל ושובר את האגן, את עצם הבריך ונזקק לסיוע מגביל כגון כסא גלגלים, הליכון. שבר באגן מעורר מחשבות טבעיות וצודקות שהכול נגמר. אין למה לצפות. הוא הביא את החולי הסוגר את גלגל החיים עליו, אבל אין מי שיקח על כך אחריות ולכן גם לא ימצא מי שיוציא אותו מצרה זו.

לב האדם – הלב הוא שריר פשוט אבל בגיל 75 כשהוא חש בליבו, חולשת גופו בולטת, הנשימה כבדה, הוא ממעט לפעול ומשוכנע שהמוות יגיע בבוקר. תוסף Q10 במינון גבוהה של 200-800מ"ג ליום יכול להגן עליו. אני מדומם לא מעונין באור, הוא מחפש את הצל: לפני יום הלך, היום הוא בקושי עומד, מחר יזחל ומחרתיים ישוב אל חיתוליו. הוא נרדם על הכורסא שלו מול הטלוויזיה ומתעורר בבהלה "המוות הגיע"! ולא כך. הוא נרדף על-ידי מחשבות טורדניות. עסוק בשינויי הקמילה של גופו, לא מרפה מתחלואיו… "הרופא אמר לי… הרופא נתן לי תרופה חדשה… מחר אני הולך לעוד בדיקה". סבביו מכירים את כול הרצפטים של תרופותיו ומאזינים שוב לאירועי תחלואיו. "הכול חלף ולא עשיתי כלום", "הכול בוזבז לריק", "שקדתי כול חיי על פרטים שוליים שהשד יודע למה התמכרתי אז כול כך אליהם"… הוא לא מצליח למצוא את הדלת לצאת מהמקום והיא ניצבת לפניו האור דועך ומחשבות רעות שולטות במרחבן. הוא לא מצליח להשתלט על מחשבותיו, געגועים עזים לאהבה הגדולה שחיי גם אם לא הייתה היא מתעוררת כאידיאל שאי אפשר לשוב אליו ועיקרו ייסורי חיי ההווה שמקבלים נוכח הזיכרון החדש והגעגוע האדיר פרופורציה עלובה ככול האפשר. דרכים חדשות לא נראות במרחב מחשבתו ואין מה לשוחח אתו על שינוי בתפריט התזונה שלו. ה"אני" מצטמק בתוך עצמו, ננעל בתוך מאגר תלונותיו, זיכרונות העבר מכים בו "הנה כאן היה נפוליון, שם אלכסנדר הגדול" וכאן הכול חלף, כינה זועפת, העולם אשם בכול והוא מתרפק על מרירות חייו ושוכח את רגעיו הגדולים או לעתים מתרפק עליהם ונאנח " הכול אבל הכול חלף".

בהרהוריו רוצה לנקום אולי בכול זאת יכתוב צוואה וייתן הכול למדינה, לבית-החולים – לאחות שנותנת לו תשומת לב. הרי כול ילדיו נטשו אותו. הצוואה היא עוגן אחרון לשליטה להביא את סובביו אליו…

File:Vittore Ghislandi - Portret van een oude dame.jpg
Vittore Ghislandi – Portret van een oude dame – מקור ויקיפדיה.

אבדן הזכויות

אדם מבוגר יכול להתעורר עם מועקה נרחבת שנושאה אובדן הזכויות. התנהלות כוחנית שמשקפת חיפזון וחוסר סבירות או רגישות שחיכה בחיי האדם המבוגר. יש ונרמסת זכות מזכויותיו, פגיעה בפרטיות מאוד נפוצה, אבל כשמדובר בדמימה שמעוררת תחושות קשות מחיים מוקדמים, ובהם, אז בהחלט נרמסו זכויותיו בבית, במרחב הלמידה, בצבא, בעבודה, במשרדי ממשלה, נוכח חברת האשראי, הביטוח או העירייה והבנק שלו הכאב יכול לשתק אותו. מדובר בסבל נוראי כבמקרי דמימות רבות שאיננו קשור בהכרח במציאות, או באנשים הסובבים אותו. אלא שככל שעוצמת הסבל גדולה כך קשה לשחרר אותו.

האני הנשי בגיל 70-80 – כשה"אני" אישה סביר להניח שלבדידות צבע שחור והיא אלמנה. הבעל כבר לא נמצא לצידה ברוב המקרים עקב אורך חיים קצר של הזכרים בשל תזונה גרועה. החיים לא הכשירו אותה לעצמאות ויש להניח שהיא מותשת, חשה כבדות בחזה, מתלוננת על חור שחור שלופת את חלק בטנה העליון, היא רוצה להמשיך לחיות, חולמת על האביר עם הסוס הלבן שיושיע אותה מבדידותה, מעצמה, אולי יתחדשו חיי המין, אבל הכול פרח וחלף עם הרוח. אם יש לה ממון קטן בדמימה, היא הופכת נדבנית ומחזיקה סביב ארנקה את בני משפחתה, את ידידיה הקרובים ואת הקרן שנתמכת על-ידה. יש ותזזית החיים תוביל את ה"אני" אל חווית תיקון, והיא תצא מהדמימה, בדרך כלל נחוץ לשם כך זעזוע רציני בסדר גודל של טראומה. ההלם ישלב את מחשבתו עם החוכמה הנשית, יתחבר עם איש רוח, ילפות את ידה ספר חוכמה ויאפשר לעצה הטובה בכול זאת לצמוח והיא תמשיך לחיות חיים נהדרים.

התבונה מתרחבת וה"אני" הנשי צומח אל חווית הווה שונה משהדמימה מתכננת לו.

בֶּנְבֶנִידָה אַבְּרַבַנְאֵל (בפורטוגזית: Benvenida Abravanel (1473-1560) חייתה בנאפולי בתקופת הרנסנס, חיה את חייה על במת הפוליטיקה הבינלאומית, מגולי ספרד ופורטוגל, בת דורה של גרציה נאסי (רוכשת הזכויות לחדש את הישיבה בטבריה מהסולטאן הטורקי) ומי שמנעה את גירושם של יהודי נאפולי. הייתה מורתה ומדריכתה של אלאונורה דה טולדו, שלימים נישאה לקוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה (בתו של פדרו אלוורז דה טולדו המשנה למלך נאפולי.).[מקור] בהיותה בת 68 לערך בשנת 1540, אולצו היהודים לענוד טלאי על בגדיהם. כתוצאה מכך, עזבה אברבנאל את נאפולי עם משפחתה בשנת 1541, ונענתה להזמנתו של ארקולה השני ד'אסטה, דוכס פרארה, להתיישב בעירו, שהייתה אז מרכז ההגירה הספרדית באיטליה. אברבנאל לא נחה על זרי דפנה, לאחר שהתאלמנה ביחד עם בניה יעקב ויהודה פעלה להגדלת כוחה העסקי והקימה חמישה בנקים בדוכסות הגדולה של טוסקנה באישורה של ממשלת פירנצה [מקור]. בספטמבר 1550, כשמלאו ןהנכבר 77 שנים, הצליחה בנבנידה, באמצעות כוחה, לשדל את קרל החמישי להעניק למאה משפחות יהודיות – שנבחרו על ידה – להתיישב בנאפולי.[מקור]

"אני" פורץ דמימות וכבלים מנער הכול, מאזכר את שנרשם על היוצאים ממצרים. "אני" נשי משתחרר יכול לפסע בדרכם של רקדנים גדולים שפרשו בזמן אל קרירה חדשה ומזהירה או אל סופרים, משוררים וצירים גדולים. אני נקבי משתחרר בגיל 75 ואילך יכול להנהיג את אחרית חייו אל מרחב רב משמעות ועניין. יפעל כמנהיג דגול – דוגמא לכך זה שפגשה ישראל בראשית שנות ה2000. פוליטיקאים בני 80 עם רוח חדשה מלאת אופטימיות שמנהלת תהליכי שינוי מפתיעים שמקורם במחשבה נשית. "אני" משתקם הוא "אני" שפורץ את הדמימה האחרונה –  דומה ומאזכרת את דמותו של חוני המעגל [משנה מסכת תענית (ג,ח) ] – חוני ראה אדם נוטע בערוב ימיו, עץ חרוב למען ייתן פרי בעוד שבעים  שנה לכבוד נכדיו.

יום אחד חוני היה מהלך בדרך וראה איש אחד הנוטע עץ חרובין, שאל אותו חוני: החרוב הזה, כמה זמן יעבור עד שינתן פרותיו? אמר לו (הנוטע) רק אחרי שבעים שנה העץ ייתן פרות. אמר לו חוני "פשיטא לך דחיית שבעין שנין?" כלומר פשוט לך שתחיה שבעים שנה? שכוונתו מי אמר לך שתהנה מפרותיו של העץ שאותו אתה נוטע? אמר לו אותו האיש (הנוטע): את העולם מצאתי כשהיו בו חרובין וכשם ששתלו לי אבותיי חרובין אותו דבר אשתול אף אני לבניי.

המשך

התפתחות האני – רשימת מאמרים

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

חזרה לעמוד 16

חזרה לעמוד 17

חזרה לעמוד 18

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    חזרה לעמוד 17

    חזרה לעמוד 18

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *