ביקורת מבזה

ביקורתיות ושיפוטיות נתפסת כראיה חלקית של המציאות. כוח מרחיק, מבזה ואלים. הביקורת שלך הורסת את יחסי העבודה, את הלמידה, הזוגיות גם מונעת ממך לנוע קדימה. אפשר לפעול אחרת – הורים שמדברים על ביקורתיות כנורמה פסולה, מחנכים את ילדיהם לפתיחות שכלית וגמישות רגשית – הם מפתחים בהם דרכים אחרות ולא להיות תוקפניים כלפי הזולת.
במאמר זה נגלה  את כל הפרטים – את כל הסודות של הביקורת המבזה –

ביקורת מבזה היא אלימות

״אתה רמאי״! צועק ילד שנחשף לביקורת מבזה בבית הוריו ומשחק שח עם ילד אחר, שמזיז חייל שלא בתורו.
ילד שחווה אלימות והשפלה בבית הוריו, מפרש את הצעד המתסכל מתוך ראיה פרספקטיבית צרה, כנוכלות, פעולה תוקפנית שנועדה להכשילו, ומאשים ברמאות את חברו. הוא לא עוצר לשקול אם הייתה כאן טעות.
ילד שנחשף לביקורת מבזה בילדותו מניח שאין טעות לפניו רק איום. הוא פוגש ברוע לב, כוונת זדון ותגובתו עוינות אוטומטית. ילד כזה נעשה תוקפן.
הרחבת הראיה הפרספקטיבית הכרחית להתפתחות הילד הזה.
אם הילד הזה הוא אתה, אם בית גידולך היה ׳בית הביקורת׳, סביר להניח שתחושות הנוכלות הזו נראית גם לך בכל מקום.
הרמזור האדום – התחלף בזדון, נגדך, כדי שתאחר.
ביקורת מבזה שכיחה בימנו. ילדים רבים נחשפים לביקורת: מה אתה עושה? תגיד לי אתה אידיוט? מי שואג כך על ילד שהניח מזוודה (במלון), במקום הלא נכון. עצור תגיד לו – במלון מקובל להניח את המזוודה כאן …
ביקורת מבזה היא אלימות. ביקורת מבזה מכה בילד שלך. הביקורת לא רק משפילה אותך היא מוחקת אותו. הוא מתאייד בגללה. כשילד מקבל מכות גופו כואב יש לו על מה להישען והוא נשען על הכאב הפיזי, אבל ביקורת מבזה? חוויה שילד קטן לא יכול להכיל אותה. אין לו כלים להבין אותה ואפילו לא לחוות אותה אז הוא מתאייד לך.
הרחבת שדה הראיה מאפשרת לאדם שחווה אלימות מילולית להתמודד עם התחושה המבזה שהמעשה שארע לו, אולי בכל זאת כן נקשר בטעות. אין זאת אלא יד המקרה שפגעה בו. הרמזור מתחלף מירוק לאדום – הרי זה תפקידו ואין בתחלופת הצבע לאדום דבר נגדו, ואם בתחושותיו האדום כוון נגדו ראוי לו לזכור שאין כל כוונת מכוון להרע לו אישית אלא לסייע בהזרמת התנועה והוא נקרא לעבוד על מרחב פרשנויותיו.
הרחבת "שדה הראיה" המחשבתית מחלישה את העמדה הצרה של הביקורת
אלימות ובכלל זה הביקורת המבזה מפעילות אותך. בכולנו מתקיים מעגל מחזורי שהמרחב הביולוגי, הגוף אחראית על הפעלתו. מעגל ההישרדות פועל מיידית ובמחזוריות קבועה. ואחת התופעות המדהימות בו, מרגע שהופעל נסגרת דרכו של אדם להגיון או אל מרחבה של מחשבה צלולה. ה"שכל הישר" נודם ואת ההיגיון תופסת פעולה אוטומתית (ביולוגית) שמומשגת לרוב פייט אור פליי flee: התקפה או הסגרות בתוך עצמו. יש המכנים בריחה או הכפשה, בריחה או האשמת הזולת והעברה עליו ביקורת מבזה.
מרגע שמופעל מנגנון ההתקף או ברח שבא לידי ביטוי בביקורת ובמיוחד בביקורת המבזה מרחב האמפטיה כלפי ה"אתה" ננעל. ההיגיון ננעל והאדם לבדו מול עוצמת אנוכיות.
דמימת הביקורת המבזה היא מצב של תקיעות – הדמימה מוחקת שיקול דעת נבון ומפעילה מנגנון אנוכי. הדמימה מפעילה את מעגל ההשרדות נוכח המשגה שגויה וגם אם אין במציאות איום. מעגל ההשרדות מופעל בעזרת כוח המחשבה והאדם תוקף ומאשים את הזולת בזדון, ברמאות.
ככול שהראיה הפרספקטיבית של אדם ביקורתי מתרחבת פוחתת המשגתו השקרית, יורדים פחדיו ותוקפנותו מתגמשת.
גמישות חשיבתית וסובלנות רגשית מפתחות בילדים שעברו תחת מכבש הביקורת.
מניסיוני הטיפול והאימון להרחבה של הראייה המרחבית מאפשרים ומקנים כלים להתמודד עם הבעיה. ילדים שטופלו נכון מצליחים לברר היבטים חריגים במציאות הסובבת אותם. רבים מצטרפים ומתגייסים למשימה ומלמדים ילדים להתמקד, בעת מצוקה, באינטרסים שלהם ולחמוק מאנוכיות חסרת היגיון ותוקפנות אוטומטית כלפי הזולת לפעולה מיטבית.
במקום לתקוף ילד ששגה במשחק, או להטיח בו אשמות שווא, ילד (שעבר טיפול ׳פורץ דמימה׳) או בוגר אלים שלומד להתאזן בהרחבת הראיה הפרספקטיבית מרוויח.
בפגישותי עם מתבגרים אני מלמד אותם לחפש מידע נוסף במהלך המשחק ולשאל את החבר שאיתו הם משחקים אם הוא שם לב שטרם הגיע תורו לשחק.
תשאל אותו אני מעודד את הנער: תגיד לי אתה חושב שזה התור שלך עכשיו?
או את הנערה: את חושבת שסיימתי לספר לך עליו?
ההומור יעיל גם הוא – יש ואמליץ להתבדח על חוסר תשומת לב אותם חברים. או על הזריזות של תגובתם. ׳היי את כל כך זריזה שאת עונה לי על פרשת עופר לפני שסיפרתי לך בכלל עליו׳.
ראה בנושא זה גם מחקר של טרמבלי וצוות מרעיו. [2].

אילוף האני

ילד שעבר חוויות של ביקורת מבזה הוא ילד שמרחב הרגשות שלו סוער, הוא ילד פראי ומתפרץ. יש בו מהירות תגובה, כשרי מהירות ויכולת זיהוי מצוינת – תכונות שכשהן מכוונות לתועלתו השגיו גדלים ומרשימים את סביבתו.

הורות שמפתחת ראיה פרספקטיבית היא הורות שמאפשרת לילד להגיע להשגים מרשימים. המרחב הרגשי הפכפך, מתפרץ וסוער מכנים אותו מרחב ה"אני" כשהוא בהרמוניה עם המרחב החושב.
המרחב החושב מתפתח בצורה מסודרת, על-פי רוב. לא המרחב הרגשי אותו יש לארגן אולי מתאים יותר לומר לאלף.
כשהורים מתחמקים מאחריותם על פיתוח כישורי חיים בילדיהם ובין השאר מזניחים את האילוף והעיצוב המאוזן של מרחב הרגשות עם כוח המאמץ עלינו המטפלים להשלים את המשימה לאלף את מרחב הרגשות של הילד או לתת לו כלים להתאמץ כדי לאלף בעצמו את פרא רגשותיו.

סדר עדיפויות

ילדים חסרי תפיסת זמן עתיד רחוק.  כדי לסייע להם להבין את העתיד ואת המחיר הגבוה שישלמו אם לא יעצרו לשקול את צעדיהם, אני מברר אתם את סדר העדיפויות המיטיב עם חייהם.
: אם תגיד למורה שהוא שקרן – לאחר שבדקת ב"גוגל" וראית שהוא טועה – מה יצא לך מזה?
ילד יכול ללמוד להתאפק והאיפוק מסייע לו לשלוט בפרץ רגשות, כשהדבר כדאי לו והוא מבין את המחיר שנמנע ממנו בזכותו. מבחינה אסטרטגית תפיסתו מעורפלת אך בפועל הוא פועל נכון מבחינת טובתו. תמיד שיטת סדר העדיפויות מסייעת לו אם תלמד אותו לחשוב נכון על המחיר שישלם אם יפעל ללא שיקול דעת.


Morgan Weistling The Promise ההבטחה מוגרן וויסטלינג

הילד: אני יגיד לו שהוא שקרן שידע, שאני יודע שהוא שקרן.
: ואם תגיד למורה שהוא שקרן?
: שידע.
: אבל לך, מה יצא מזה?
: גם הילדים בכיתה ידעו.
: ואחר כך?
: המורה יתעצבן עלי.
: ואחר כך…
: הוא יוריד לי ציון.
אני: נניח שהמורה לא יוריד ציון, כי הוא מפחד מאבא שלך, מה יקרה אז?
: הוא יחפש סיבה להוציא אותי מהכיתה.
: והיציאה מהכיתה תקדם אותך בלימודים?
הילד: תקדם אותי עם החברים שלי.
: ובלימודים?
הילד: אכשל.
בהמשך פגישתנו שבנו ובררנו  מה הרווח ומה ההפסד שלו. וערכנו בקרת איכות: כלומר מדרגים במספרים את כמות הרווח וההפסד מ 0 – 10 ומדרגים שוב וחושפים את סדר העדיפויות שלו מול סדר הכדאיות שלו.
מסכמים והפעם ראינו שההפסד גדול מה שאפשר לנו לשוב ולשקול כיצד להביא לו רווח יותר גדול.

לשאלות

ראיה מרחבית וחינוך לאיפוק

הורות מחנכת לראיה פרספקטיבת. היא הורות מאפשרת. יש לך הזדמנות לבחור בדרך מכובדת את חוקי ההתנהגות שלך ואת החינוך שהענקת לילד שלך. כשמציבים בפני הילד שלך סדר עדיפויות עקיבהוא נהנה ללמוד ולהבין שהוא כל הזמן מרוויח מזה. הילד שלך פשוט שב ורואה את טובתו ובוחר באופן טבעי ומדויק באפשרות שמיטיבה אתו גם ואפילו כשמדובר בעתיד הרחוק – לכאורה הוא זוכה בתבונה חדשה – ראייה למרחקים ארוכים יותר.
החינוך לאיפוק מפתח בילד ערנות והכרה במצבים רגשיים תוקפניים ויצירת חלופות להתנהגות עקיבה שמביאה לו רווחים. חינוך כזה מפתח בטיפול דיאלוג לא-אלים בילד שגדל תחת ביקורת מבזה.
אתה משתפר, אומר האב לבנו, אתמול בנית מגדל של ארבע קומות יציבות והיום בנית את המגדל שלך חזק יותר. הבניין שלך יותר יציב.
השתפרת.

אכילס הגיבור וסוסיו

יותרת הכליה והאיפוק שבדמות הרכב

הורות מעודדת יכולות של פתוח כשורי חיים, מאמץ והתמד  על-ידי מתן משוב חיובי לנושאים שההורים בוחרים כחשובים – מפתחת ראיה אסתרטגית.
הורה תחרותי שיבחר לעודד את כשרי הזריזות של בנו בהשגת יעדים במהירות רבה יצליח. הורה שמעודד את המהירות שעה שהילד משחק לפניו ואם מדובר בקוביות ובהרכבת מגדל ימשיג את המצב כך: ׳השתפרת, אתמול בנית מגדל של 4 קומות והיום בנית אותו הרבה יותר מהר. בהחלט השתפרת׳.
מחקרים מגלים כי ילדים שנחשפו להורות מאפשרת, ועקיבה נמצאו, שברגעים בהם נדרש מהם איפוק, בלוטת יותרת הכליה (מול חוליית בית החזה מס׳ 12) מקבלת הוראה להפריש קטכולאמינים, המפעילים את מנגנון ההישרדות: "הילחם או ברח", אבל ובאופן מפתיע ההתנהלות התוקפנית מושהה. חלק בהם (מכונה בפסיכולוגיה של אפלטון "רכב" – ראה למשל במשל המרכבה שלו (אפלטון, "משל המרכבה" (plato allegory of the chariot ), פידרוס, [542-642], ובתרגומו של יוסף ג. ליבס, הוצאת שוקן, תשל"ה עמ' 773 עוד על כך ראה פוליטיאה עמ' , [634c] וכן [044b].). שם הפילוסוף ממשיל את נפש-האדם לרכב. הרכב נוהג מרכבה רתומה לשני סוסים שונים באופיים והוא עושה זאת בהצלחה הודות ליכולתו לפעול בתבונה- הגיון – גיבוש של החלטות רציונאליות על יסוד שיקול דעת כללי בנוגע לטוב ולרע ) –הוא קברניט הנפש שמשתלט על הפראיות בעזרת יכולתו לראות ולשקול את טובתו. קברניט הנפש פועל בכול נפש גם בנפשם של ילדנו. הוא מאפשר לנערים למיין נכון ולטובתם ומתוך בחירה בין אפשרויות טובות ורעות לאינטרסים שלהם בטווח הקרוב והרחוק.
כאשר הילד שלך מקבל ממך אמצעים לפתח כשורי חיים על-ידי עידוד יכולותיו ולא על-ידי ביקורת מבזה הוא מתפתח! ילד שמקבל הכרה ביכולותיו בוחר גם במצבים הישרדותיים הזדמנויות שהן טובות יותר לו גם לאינטרסים שלו לטווח הרחוק.
הילד שלך מסתייע בתהליכי השליטה במצב בעזרתך, החינוך שלך ובסיוע הקטכולאמינים שמופרשים מבלוטת יותרת הכליה, והורמון הדופמין שמופק ממנה ורואה את המתרחש מולו בראיה פרספקטיבית רחבה. הדופמין מענג ומשהה פעילות ומסייע לנו בהרחבה של שדה הראייה של הילדים שלנו ולהם הוא מאפשר לגדול ולהיות מאופקים ובמקום לצרוח, להתנפל ולהכות, ׳לתקוע סכין׳ או לבקר בביקורת מבזה את האחר (או להיסגר בתוך עצמם, ולהתעופף כאסטרונאוטים מעל לחווית המציאות) הם בוחרים לפעול על-פי האינטרסים שלהם.
על תהליכי ההתאפקות כתבתי במאמר נפרד שהוזכר לעיל, הוא החומר שיוצר אצלנו תחושות של הנאה ומפחית חרדות אבל גם ממכר והופך אנשים תקועים למתמכרים לציפייה ואי עשייה. ראו ״יאני מתרגש אבל כלום לא יוצא מזה – מה עושים? – מאמרי על התקווה והדופמין״ – אני מזמין אותך להרחיב את הידיעות בנושא זה בהקלקה כאן.
ג'ון גוטמן, פרופ׳ מאוניברסיטת וושינגטון עסק במחקריו בנושא השפעות והערכתן על גידול ילדים. גוטמן חקר את המעגל המרכזי שנקשר בהפרשת קטכולאמינים. מעגל זה הולך ומתעצב לאורך הילדות המוקדמת וה"עצב התועה" (vagus nerve) במרכזו. לעצב התועה תפקיד ב"אילוף האני" – במערך האיפוק. הוא שמווסת את הלב וחלקים אחרים של הגוף מצד אחד ומצד שני הוא שולח מהקצה האחר אותות מבלוטת יותרת הכליה לבלוטת השקד (הממונה על הרגשות במוח הרגשי על-פי מחקריו של פרופ׳ לה-דו). העצב התועה דוחק ביותרת הכליה להפריש קטכולאמינים, המפעילים את מנגנון ההישרדות: "הילחם או ברח" על-פי דרישת המציאות או בכשל תפקודי על-פי המשגה שגויה וסברת שווא.
הצוות של גוטמן גילה כי הורות נבונה, במישור הרגשי, מולידה יכולת התמקדות טובה, כושר איפוק, סובלנות ו"אילוף" תקין של ה"אני הרגשי". גוטמן טוען שהורות מעודדת פיתוח סובלנות וגמישות רגשית הראתה, במקביל, גם הטבה בתפקודו של העצב התועה.

דיוניסוס וסילנוס  – העתק רומאי של ליסיפוס – פסל יווני גדול – הילד המהולל דיוניסוס – מוזאון גליפטוטק – מינכן. Silenus & the child Dionysus by Lysippos at the Glyptothek Museum Munich.

דברו על רגשות וסדר עדיפות

הורים שמדברים אל ילדיהם על הרגשות שלהם ועל הדרכים להבין את הרגשות האלו. הורים שמדברים על ביקורתיות כנורמה פסולה, מחנכים לא להיות תוקפניים כלפי הזולת, ומקשרים ביקורת עם אמצעים אלימים, מסייעים לילדיהם בתחומי ריכוז, התמקדות, ראייה מרחבית ויכולת אסטרטגית. הורים מעודדים תבונה רחבה הם שמעודדים פתוח כשורי חיים ובחירה אסטרטגית על-פי סדרי עדיפות מיטיבים – ילדיהם מפתחים שיח ענייני ורחב ויכולת לפרק דיון אלים גם לפתח דיאלוג-לא אלים נוכח דיון תוקפני ומבזה. (אכתוב על כך להלן,). הילדים האלו מתגלים בבגרותם כמי שפועלים היטב ובוחרים בהזדמנויות מיטיבות עם האינטרסים שלהם. הם מתאפקים כשהמורה משקר, מספרים לחבריהם על שקריו בהפסקה, מתקדמים בלימודים וכשתעודת ההצטיינות בידם מתלוננים, מתוך עמדת כוח על המורה השקרן ומשיגים את יעדם.
כנגד אלו חורצי הדין הם נוהגים להפך וכן יוצאים בביקורת עניינית ובתביעות ברורות ומגובשות – הגם שמציגים את תביעותיהם הצודקות אלו מכילות פחות מוטיבים מבזים ואין בהן איכות מבזה.

נעים לבלום בעזרת אמירת: ׳לא׳

הורה שאוסר על ילד קטן כבן 4 שנים לרדת מהמדרכה אל הכביש, באמירת לא – פועל נכון. הילד בולם עצמו. ילד שמצליח לבלום את תאוותו לעבור על החוק מתענג על יכולתו לשלוט ברגשותיו. תענוג הלא אינו מנה עקרית בחינוך ילדים קטנים הוא פינוק – לכן לא די בהגבלת ה"אני" במתן הזדמנות לציית לאמירת ה'לא'. נחוץ לפתח חלופות למצבי לחץ בעזרת ה"שכל הישר" והרחבת הראיה הפרספקטיבית.
ה׳לא׳ משיג את המטרה המידית. בלימה ועונג הבלימה, אבל הראיה של הלא צרת אופק ולא מפתחת כישורי חיים. ראיית המרחב הרווחים בעתיד הם מנה מזינה וטעימה הרבה יותר לנפש.

ה"לא" כשיטת אימון

ג'ון לוכמן, פרופ׳ מאוניברסיטת דיוק (Lochman, John professor – מתמחה ב Highly aggressive behavior in childhood) מצא דרך תרגול ב"שליטה בכעס". הוא יצר בקרב נערים "עושי צרות" מינון נכון של הגבלות ועל-פי תוצאות מחקריו נראה כי סייע בגיל ההתבגרות לנערים כאלו להשלים את התפתחותו התקינה של ה"אני" ולהשתלט על "סוס הפרא" שבנפשם.
ה״לא״ מענג. הימנעות וציות לפקודת: ״לא״ מכבדת וגם מענגת את נפש של הילד. מתגלה כיום שיכולת האדם לפתח מאמץ ולהשתלת על פורענות שאוחזת בו מכבדת אותו בעיני עצמו. העונג מרגיע אותו ומאזן את נפשו ממש כמו לחיצות ההחלמה והתוצאה איזון רגשי במצבי לחץ.
על-פי אפלטון (Plato 348 – 428 לפני הספירה), פילוסוף יווני גדול, פעל לפני כאלפיים וארבע-מאות שנים, בנפש האדם (פידרוס, [542-642]) סוס אציל ומאופק הנהנה משמירה על החוקים – צבעו לבן ומקביל לו בנפש סוס פרא, סוער וחסר רסן. סוס פרא זה מתענג על אובדן רסן והשתוללות, ניבול פה וחלוקת מכות, צבעו שחור. שני הסוסים קשורים לכרכרה ובה רכב שאוחז במושכות ומוביל את הכרכרה הזו בשליטתו על שני הסוסים גם יחד – הרכב מפעיל את השכל ואת כוחות המאמץ.
לוכמן מצא שהנערים המשתוללים לא רק מתענגים כפי שמלמד מחקרי את הבעיה אלא בסופו של יום הם מאוכזבים מהמהירות שבה הם מאבדים את עשתונותיהם ולכן היו נוחים ללמוד לשלוט ב"אני" הפרוע שלהם.

להקת המחול הרב-תרבותית. ירון מרגולין ייסד אותה בשנות ה90 בירושלים. בתמונה בהפקת המחול השניה 'משחקים אסורים'. להקת המחול הרב תרבותית הוזמנה לפסטיבל הקיץ של בריסל 2001 והופיע  ברחבי מרכז אירופה כולל בתיאטרון השרקוטרי בפריז, במרסי, ליאון, ובשכונות מצוקה ברחבי פריז בה לבנים מעטים מעיזים להכנס.

בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה2000 הפעלתי את ״להקת המחול הרב תרבותית״ בירושלים. פרויקט רחב בו קרוב ל200 נערים ״עושי צרות״ למדו באלט מודרני, סדר, עמידה בזמנים, ציות לכללי בית המחול, להתגמש בעזרת לחיצות (לחיצות ההחלמה) לרסן עצמם ולהופיע.
ראיתי והתמחתי באילוף הפרא שבנפש של עושה צרות מדופלם – היכולת שלו לפתח מאמץ וכושר התמדה בכל נושא השליטה העצמית לא רק שהייתה מכובדת ומכבדת אותו בעיני עצמו. היא גם סייעה לו לשוב לבית הספר וללמוד, להשקיע ולסיים עם ציונים שרק בחלום הגיע אליהם טרם הצטרף לפרויקט שלי.
הנערים שלא פתחו את עונג ה׳לא׳ בילדותם, למדו להסתלק מהאירוע המסעיר, לספור עד עשר בטרם ירימו ידם.
לוכמן יצר סדנה בה הנערים תרגלו חלופות עליה לאוטובוס וחבריהם שישבו באוטובוס היו מגדפים אותם. לאחר מכן הם החליפו תפקידים. במקום להכות את המגדפים הם העדיפו במהלך הסדנה לספור עד עשר.
לוכמן עקב שלוש שנים אחרי תום הסדנה שלו אחר הנערים ואכן, בוגרי התוכנית הפעילו את ה"רכב" (איפוק ושכל ישר, שיקול דעת הלוקח בחשבון מרחב גדול של פרמטרים וכדאיות) שבנפשם יותר בגיל ההתבגרות משאר הנערים.
אכן, אפשר לתקן את ה"אני" בעזרת תרגול מתמשך ולפרוץ את דמימותיו בכול שלב משלבי החיים. כיום השיטות לכך מגוונות ופחות אלימות.

Paja Jovanović ( Vršac 1859 – Vienna 1957

סיפורם של מתן ודוד

מתן סבל מביקורת מבזה – אביו היה מבקר אותו ואת  דרך הכנת שיעורי הבית שלו. את הביקורת הוא ספג מימי כיתה א׳ עד ליום בו נפגשנו, מעט לפני שמלאו לו 13 שנים. לא תתפלאו אם אספר לכם שמתן הוגדר ילד אלים. זיהיתי אצלו יכולת מחשבתית עמוקה, אבל מרחב של חוסר אונים פעל נגדו בתחומי חיים רבים. מתן מחק חלק גדול מאישיותו כתלמיד של בית-ספר. מתן חדל להכין שיעורי בית, התדרדר בלימודיו, היה לילד חסר ריכוז ובבית ספרו הוגדר כאלים. תחילה מתן חדל מהכנת שיעורי הבית והעתיק את החומר הנדרש בהפסקה שלפני השיעור, אבל, בהמשך החל דורש מתלמידים אחרים לעשות למענו את שיעורי הבית ולהביאם מוכנים עבורו לבית-הספר במחברתו. אלי הוא הגיע כשפרץ לחדר המחשבים של בית-ספרו והשתין עליהם.
דוד המתבודד. התנהגותו של דוד הלכה ונעשתה יותר ויותר מוזרה. הייתה לו נטייה להיעלם במהלך ההפסקה מחבריו לכיתה, יום אחד צלצלה אלי אימו כשגילתה במקרה שברח במהלך ההפסקה הביתה ושיקר לה שהוא נכנס לשיעור מתמטיקה. לרוע מזלו היא הייתה בחדר המדרגות כשהשניים ניהלו את שיחת הטלפון, משום שהיה עליה להביא חומר מבייתה לישיבה במשרדה.
אלי דוד הגיע לאחר שבנסיעה עם הוריו לאירופה נעלם לבני המשפחה למשך חצי יום וסירב לספר היכן הוא היה. במהלך עבודתנו נפגשנו עד מהרה עם מוטיב הביקורת המבזה. תגובותיו של דוד נאחזו בקוטב השני של תגובות מתן. בעוד מתן הלך אחר תגובת ההתקף של מנגנון ההישרדות: "התקף או ברח". דוד בחר בסופו של המשפט "התקף או ברח", ב"ברח" ונעלם.
חוסר היכולת לעמוד באתגר מורכב. בחלקו נקשר במוח העייף והתפרצות פיתויים בהתעייפות המוח הרגשי ועל כך ראה מאמרי: על הסוכר, משפטי ההחלשה וארגון כוחות ההתמד .
העדר כשורי חיים שמקורם בביקורת מבזה בגילאי הילדות משתלבים החל מגילאי ההתבגרות המינית בהיעדר מוטיבציה גם אובדן כושר ההתמדה והיכולת להתאמץ
היבלעות ה"אני" על-ידי ביקורת מבזה הוגדרה בספרות העתיקה ובעיקר במיתוס על האל כרונוס כמערכת פטריארכלית שעליה שולט אב כוחני שפוחד שבניו יגברו עליו. כדי למנוע מהם לעלות בכשוריהם על כישוריו כרונוס בולע אותם. ההיבלעות מקושרת כיום לביקורת ולשיח האלים.

שרטוט מעגל דמימת הביקורת המבזה

שרטוט 1. מעגל דמימת הביקורת המבזה

ביקורת מבזה חוסר אונים – תרדמת וויתור על מאוויים

מעגל דמימת הביקורת המבזה

הדמימה פועלת על האדם במחזוריות ומשתקפת בשרטוט מעגל ועליו מספר תחנות.
בשרטוט של מעגל הדמימה החושף התנהלות מחזורית שמתחילה בביקורת המבזה מספר תחנות. התחנה הראשונה מסמלת את הביקורת המבזה עצמה. מסמנים וקטור חיצוני שמפעיל מעגל. מקור הדמימה בחוץ ובטיפול כדאי לזכור זאת, כי ללא פיתוח משאבים לסילוק הביקורת המבזה יכשל הטיפול בסימפטומים.
1. תחנה ראשונה ביקורת מבזה, ממנה מתפתח מסלול אותו מכנים הישרדות בו ה"אני" נכנס לתגובת ההילחם או ברח. רוב התצפיות על אנשים שחוו בילדותם ביקורת מבזה מזהה התנהרות ׳ברח׳ רוב הבוגרים, החל מגיל ההתבגרות המינית מגיבים על ביקורת מבזה בהיסגרות.
בשרטוט מעגל הדמימה בתחנה השנייה נרשום אותה ׳ברח׳.
2. האדם המבוזה בביקורת בדרך כלל ניסגר בתוך עצמו, בהמשך 3. הוא מאבד את המוטיבציה שלו, וחדל להתאמץ. תחנה 3. מקושרת בחוסר האונים.

שרטוט 2. מעגל דמימה של הביקורת המבזה: ביקורת, ברח, חוסר אונים, פעילות נמרצת-מחשבות טורדניות/דיאלוג אלים והסלמה/ מביא תבן לעפריים/ מוח עייף.

מעגל דמימה של הביקורת המבזה: ביקורת, ברח, חוסר אונים, פעילות נמרצת-מחשבות טורדניות/דיאלוג אלים והסלמה/ מביא תבן לעפריים/ מוח עייף.

חוסר אונים

חוסר אונים הוא סוג של תרדמת. תחושה פסיכולוגית של אדם שאינו יודע לפעול באירועים המתרחשים בסביבתו או שאין באפשרותו להתערב בהם ביעילות. בטיפול מזהים תרדמות מסוגים שונים והמשותף להן קשור במרחב היישום. האדם יודע מה הוא רוצה. הוא יודע מה נחות כדי לעשות אותו, וגם איך עושים זאת, אבל הוא בתרדמת – הוא נכנס למרחב של ריחוף. יש המכנים אותו חיבוק דב או מרחב נוחות. העשייה נעדרת בתרדמת כזו – חוסר אונים.
על חוסר האונים תחת המושג מרחב הנוחות כתבתי במאמר ׳שיטת שלוש השאלות ורות המואביה׳
ראה במאמרי:
אנשים תקועים באים עם נושא העדר ביצוע פעמים רבות ולו פנים רבות. הפתרון בזיהוי מקור חוסר האונים: האם בביקורת המבזה כבנושא מאמרי זה, האם ברגשי האשם – ראה מאמרי בנושא כבלים על הרצון והעדר מימוש מאמר שמפרט שש דרגות של כבלים הם ואשמה, ׳שש דרגות של רגשות האשם׳
האם חוסר האונים קשור בציפייה הממכרת ובהורמון הדופמין – על כל ראה ״יבוא היום ועוד נשב אל מול האח״…

Pieter Coecke van Aelst אדם מאשים את חווה: זו היא שרצתה בחוכמה - לא אני ...

Pieter Coecke van Aelst אדם מאשים את חווה: זו היא שרצתה בחוכמה – לא אני …

העדר ביצוע

כשמזהים חוסר אונים אצל נערים ובוגרים יש לסייע להם להרחיב את האופק כדי לשוב להיות פעילים. כשמזהים חוסר אונים אצל נערים או בבוגרים יש לחפש את רקע הביקורת המבזה לחוסר האונים. הטיפול עובר דרך נושא רחב של פיתוח כישורי חיים – קשרים שטחיים – של אדם ששב ונכשל בשיחה על דברים משמעותיים, על תכניות לעתיד ועל רגשות. אדם שחווה ביקורת מבזה שב ומאבד את חבריו האמתיים. הוא מתקשר עם אנשים בוגדניים שהורסים אותו ומאוד רעים לו אסטרטגית. אבל הוא רק חושד בנאמנים לו. האשמות שווא מציפות אותו. הטיפול בו מורכב שיטת "לחיצות ההחלמה" שנושאן ׳פריצת הדמימה׳ יכולה לסייע לך אם תעסוק בביקורת המבזה (אם נחשפה כיסוד מיסודות הבעיה) ובהרחבת האופק שלך.
יש לבדוך היכן מיקומך על מעגל דמימת הביקורת המבזה שבסרטוט למעלה – יתכן שתחנה 4 מציינת את מיקומך. יש לשים לב לכך שהיא מציינת שני מוקדים שונים – 1. מרחב תרדמת וויתור על מאוויים או 4 – 2. פעילות נמרצת.
4. פעילות נמרצת. ברוב המקרים הפעילות שלך חסרת תכלית ו"מביא תבן לעפריים" כמאמר הפתגם מהמדרש על פרעה שבז ומזלזל במשה המביא מקסמיו לארץ מצריים, בה הקסמים נמצאים בשפע: ״תבן אתה מכניס לעפריים״? תמיהה על אדם המנסה להכניס דבר למקום בו הוא נמצא בשפע. בעיר השומרונית עפריים היה שפע של קמח ותבואה שהתבן מקורם. באנגלית משתמשים בביטוי:
Bringing Coals to Newcastle
אדם השב ומנקה בית נקי, ואחר ששב ועורך מאמר ערוך, או המארח שמתעקש להכין מנה נוספת לאורחים שהארוחה למענם הוכנה על-ידו מזמן, נמשלים למביא תבן לעפריים.
בין הפעילויות הללו גם פעילות מוחית שנקשרת במוח הרגשי ובאה לעייף אותו: מחשבות טורדניות שמתרוצצות בראש תוך התלת ביקורת מבזה באדם תקוע בתחושת חוסר אונים. יש ומחשבותיו נסובות אל כשלונות שהעתיד חופן לו, ואז גם עולה החשש שאם יפעל בכיוון הגשמת משאלותיו תגיע תחנה 5. שתציין פחדים שקשורים בעתיד שחורשל חייו. ואם יורשה לי הערה למחשבה – במקרים של משבר פסיכוטי יש לבדוק, לדעתי, גם אם האדם לא הגיע לתחנה 5. טרם החלנו באישפוז ושימוש בכדורים פסיכוטיים.
תחנה 5. (אם תחנה 4. מציינת מחשבות טורדניות) פחדים מהעתיד והעדר עשייה.
במקרה של שרטוט דמימת הביקורת המבזה נתקלים בשרטוט אחר ושני בו המעגל מציין בתחנה 2. את פעולת ההתקף האפשרית כתוצאה מהפעלת מנגנון ההשרדות.
תחנה 2. – ה׳התקף׳ מציינת את ההתנהגות השכיחה של אדם לאחר שחווה ׳ביקורת מבזה׳. הוא עובר די מהר להתקפה, ברגיל זו התפרצות זעם שבאה לידי ביטוי במגוון רחב של תופעות: ביקורת מבזה כפעולת נגד, הרמת קול וקללות, זריקת חפצים, טריקת דלת וחלוקת מכות.
בשרטוט השני של דמימת הביקורת-המבזה נחשף למטה תהליך הסלמה ופעילות נמרצת של ספינים, אי לקיחת אחריות, אלימות על צורותיה השונות והעדר פתרון לבעיה. מעגל של הסלמה שאותו מזהים בתחום הדיפלומטי, בסכסוכים לא פתורים הנמשכים זמן רב דוגמת הסכסוך במזרח התיכון, כורדיסטאן, וגרוזיה. תהליך של הסלמה מילולית מתחיל בהעדר הכרה בעוולות: תחנה 1. העדר הכרה בעוול (נקשרת בדרגת אשמה חמישית ראה במאמר: 5. העדר הכרה בכישוריו). 2. ביקורת מבזה. 3. התקף או ברח: התפרצות זעם המשך הסכסוך האלים.
בחירה ב׳ברח׳ תוביל לחוסר אונים (4.) והעדר פתרון לתחנה 5. הסלמה ודיאלוג אלים, בשרטוט מופיע בתחנה 4. משום שאין בו תחנה הפותחת בחוסר הכרה ולקיחת אחריות על גרימת עוול.

יונה הנביא

יונה הנביא

יונה הנביא

יונה הנביא מקבל פקודה מאלוהיו, ללכת לעיר בשם "נינוה". הוא מתבקש להעביר מסר זועם לתושביה. המסר חריף ונוקשה: מסר ביקורתי שמוטח נגד אנשי העיר הגדולה ומאשים את מעשים ומגדירם ׳חטאים׳. הזעם על החטאים גדול וכן העונש שהאל מזמן להם בגינם – חורבן.
האל ביקורתי להחריד. הוא מתכנן להרוס את העיר ולחסל את כל תושביה. למרות שהסופר משתמש בתיאור של האל את אנשי נינוה החוטאים באופן שמזכיר ודומה לתיאור במקרא של חטאי אנשי סדום ועמורה (שם, פרק ג'), יונה לא מאמין שהוא אכן יעמוד בזעמו ומתחמק מהמשחק הזה בבריחה. יונה לא רוצה למלא את התפקיד של נשא הביקורת הזועפת ובורח בסירה ל"תרשיש".
האל הביקורתי שב וזועף ותוקף את הבורח דרך נמל יפו בסירה שלו: ״וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר״.
אל מעשה הבריחה חוברת עוד ביקורת, המלחים חווים את הסערה כנקמה של האל נגד אחד מהם ומחפשים את האשם – יונה בורח בתגובה לכך אל בטן הסירה ונרדם שם. ״מַה-לְּךָ נִרְדָּם״? גוער בו רַב הַחֹבֵל (שם, פרק א׳)
משמתגלה שהאשם בסערה הוא יונה, הם קמים עליו וטרם זורקים אותו לים. מתפרצים נגדו בזעם ומתוך פחד ומבקרים אותו: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ (שם פרק א׳ פסוק 10) ? משפטים כאלו חודרים עמוק אל הנפש ומדגישים את התנהגותו הלא-ראויה של יונה כאילו גם הוא עצמו מבקר את עצמו כשותף לביקורתם ונמחק בחוסר אונים. בסופו של דבר הם זורקים אותו אל הים הסוער והסערה שוכחת מיד אחר-כך: ״וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ״. (שם, פסוק ט״ו).
וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה" (שם ב, א)
יונה הבורח ניצל מטביעה בעזרת דג ענק שבולע אותו. כך מופיע במיתוס עברי עתיק זה, מוטיב הבליעה בהקשר הביקורתי. ואכן בספר יונה שבתנ״ך, מציג המיתוס העברי מהלך של ביקורת, ביקורת מבזה, התקף זעם (מצד האל) ותגובה השרדותית של בריחה ובליעה באמצעות דמויות בשם יונה הנביא, אל, סירה מלחים ורב-חובל גם הלוויתן. הלוויתן בולע את יונה שנמצא בבטנו במצב של חוסר אונים.
סיפור המסגרת עולה כדי לחשוף לטעמי את סודות המהלך הנפשי, שנובע מפרץ אנוכי של ביקורת מבזה. המיתוס מתאר ביקורת מבזה כמוטיב חוזר, הפעלת מעגל ההישרדות בעקבותיה גם תגובת הבריחה ותחושת היבלעות. מצוקת הגיבור (יונה בן אמתי) שבה ועולה ברוב פסוקי פרק ב׳ שהוא פרק קצר בן 11 פסוקים בלבד ועשרה מהם סובבים את מצב נפשו הקשה של הגיבור:
א׳ … ״וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.
ב׳ וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה.
ג׳ וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-יְהוָה–וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.
ד׳ …״כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.
ו׳ אֲפָפוּנִי מַיִם עַד-נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. ז׳ לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, …
ח׳ בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.
ט׳ מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא–חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ.
י׳ וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה.״ ריבוי המשפטים מייצג לדעתי בהכרח את המצוקה הגדולה וכן המושג גדול שב וחוזר בטקסט לכל אורכו של ספר יונה:
שם, בפרק א׳ בפסוק ד' נפגשים לראשונה בשורש ג׳ד׳ל׳ .
״וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם״. השימוש במונח גדל בולט וכמעט כל דבר המוזכר במיתוס בין אם הוא חי, דומם, צומח, או אדם, מתואר כ"גדול" או "גדולה".
נינוה היא "העיר הגדולה".
הפחד הוא "יראה גדולה".
וכן "דג גדול", רעה גדולה", "שמחה גדולה" ושריו של מלך נינוה נרשמים: "המלך וגדוליו".
המצוקה הנפשית של אדם העומד מול ביקורת מבזה גדולה. היא חלק ממעגל דמימת הביקורת המבזה ובספר יונה היא מוצגת בסצנה דראמטית וציורית, תצוגה רבת השראה ומאירת עיניים של ההיבלעות המיתולוגית במעי הלויתן אבל ראשיתה בביקורת המבזה. ב׳יונה׳
"יונה והלוויתן" מתארים תחנה נוספת במעגל הדמימה: 4 – 2. ׳פעילות נמרצת׳, ראה שרטוט למעלה (וכן עיין שוב ב׳העדר ביצוע׳ למעלה). הפעילות הנמרצת בולטת כמובן בסערה של הים. הים הוא סמל מיתולוגי לאהבת האם, אבל כשהוא סוער הוא מסמל את העדרה והעדר אם נקשר בסערות הנפש. הים סוער, אבל קודמת לו פעילות נמרצת של יונה הבורח בסירה.
כשמתבוננים בכתוב החל מבפסוק ג׳ (שם, פרק א׳) בולטת המילה ירד החוזרת על עצמה בצורות שונות כנאמר (על יונה): "וירד יפו… וימצא אניה… וירד בה…" ולאחר מכן בשיא הדראמה: "וישכב וירדם". ירידה זו אינה מקרית, היא חוזרת על עצמה שוב ושוב בפרק זה ומציינת את ההמחקות של הנפש. הנפש היא היורדת, היא שנמצאת בנפילה והשקיעה בה שוקע יונה אולי אף מורה לנו על הרגשתו ומצב רוחו של האדם המבוקר תמידית ושל אלהיו שמתעורר נוכחותה ברחמיו ומושיעו. אל השיא של הירידה ותחושת חוסר האונים הטקסט מגיע כאן בבקשת יונה מן המלחים: " שאוני והטילוני אל הים" (י"ב) פעולה שמשמעותה מוות וטביעה בים הסוער, ואי אפשר שלא לשוב ולהזכיר כאן את נפש האל, אולי גם היא ירדה ורחמי האל הם שהעלו אותה ממצולות והביאוהו להושיע גם את יונה ממעי הדג הגדול וגם את תושביה של נינוה משואה גדולה.
״וַיֹּאמֶר יְהוָה, לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה, אֶל-הַיַּבָּשָׁה.״ (ספר יונה, פרק ב׳ פסוק אחרון: י״א).

פינוקיו

פינוקיו, הוא גיבור מהאגדה פינוקיו: הרפתקאותיה של בובת-עץ, מאת הסופר האיטלקי קרלו קולודי (שם העט של קרלו לורנציני). הגיבור פינוקיו, הוא בובת עץ המופעלת על-ידי חוטים ואביו ג׳פטו נבלע כיונה הנביא במעיו של הדג הגדול.
פינוקיו מגיע באחד ממסעותיו אל המקום בו עמד בית ידידתו הקרובה הפיה בעלת השער הכחול ומגלה שם קבר שעליו כתוב שמה וכן שמתה מצער על היעלמו של אחיה הקטן פינוקיו.
פינוקיו מתחיל לבכות עד אשר יונה ידידותית מופיעה ומציעה לפינוקיו לקחת אותו על גבה לשפת הים, שם בונה אביו ג'פטו סירה אשר בעזרתה הוא מתכנן לצאת ולחפש את פינוקיו בלב ים. השניים עפים אל חוף הים ופינוקיו מבחין בג'יפטו אשר הנישא בסירה בלב הים. פינוקיו קופץ למים ומנסה לשחות אל ג'פטו, אבל הגלים חזקים מדי ולכן פינוקיו מתחיל לשקוע אל תוך הים בעוד שג'פטו נבלע על ידי לוויתן מפלצתי.

פרדיגמה מעכבת

צורה נוספת לתחושת היבלעות נקשרת בפרדיגמה מעכבת [4] – מושג משיטות אימון הממשיג דעות קדומות והמשגות שקריות. דעות קדומות ומושגים שקריים הוזכרו למעלה כמפעילים של מעגל הישרדות ללא צורך. הפעלת שווא שמכבידה על גמישות רגשית, עוצרת התפתחות של תבונה מרחבית ומעודדת אלימות וביקורתיות מבזה.
פרדיגמה מעכבת – דעות קדומות מפגישה ילדים בילדותם ומשרישה בהם ערכים שיקריים וחלקם פטריארכאליים, מגדריים וגזעניים באופן שכמעט ולא ניתנים למחיקה באדם הבוגר. מושגים שקריים כאלו לא מבוססים על מחקר רק על ראיה צרה של עיין הביקורת, פחדים ואנוכיות. דעות קדומות כאלו הופכות לקיבעון מחשבתי ואקט אלים כנגד כל מי שינסה להפר אותן. סיפורם של חמשת הקופים בכלוב ממחיש את נושא הדעות הקדומות ועוצמת הפרדיגמה המעכבת.

חמשה קופים בכלוב

במרכז כלוב אחד חיו חמישה קופים. מדענים הציבו בו סולם ובראשו הניחו אשכול בננות. בכל פעם שפכו המדענים מים קרים כאשר קוף מסוים עלה על הסולם ולקחת לו בננה. המדענים הקפידו לשפוך את המים הקרים על כול ארבעת הקופים שנשארו בתחתית הסולם – על הקרקע. לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו נסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו כל שאר הקופים או מונעים את עלייתו לסולם באלימות.
במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי שבבננות המונחות בראשו.
בשלב שני של המחקר החליפו המדענים בהדרגה את הקופים. תחילה הוחלף קוף אחד. הדבר הראשון שהוא נסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע ממנו בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר הכו אותו. לאחר מספר ניסיונות כואבים הפסיק הקוף המצטרף לחבורה לנסות לעלות על הסולם.
הוחלף קוף שני גם הוא נסה לעלות על הסולם כקודמו. דבר שנמנע ממנו באלימות, אלא שהפעם השתתף בהכאות גם הקוף הראשון שהוחלף בשלב הראשון ולא הכיר כלל את חווית המים הקרים. בהדרגה הוחלפו שני הקופים הנוספים עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית.
בכלוב היו עתה חמישה קופים שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים, כולם המשיכו להכות בכל קוף חדש שנסה להגיע אל הבננות.
אם היה ניתן לשאול אותם למה הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית הייתה:
´לא יודע – ככה זה היה מעולם …´[5].
אנשים זוכרים ללא קושי מקרים שפוגשים בחייהם, או שהם נתקלים בהם בתקשורת שתומכת בדעות הקדומות שלהם. חלק מהם גם נוטים לבטל מקרים שמטילים בהם ספק.

Giovanni Battista Langetti 1660-1680 – Cato – מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס – קאטו העקשן והבלתי-ניתן להשחתה.

סיפורה של פרדיגמה מעכבת

בתחילת האינתיפאדה השנייה ב 8 ליולי שנת 2000 נסעתי עם מכוניתי ומחשב בו העותק הראשון של ספרי ״מיתוסים ודמימות״ שמאמר זה לקוח ממנו. המחשב היה בתא המטען והמכונית נכנסה לרמאללה. הימים היו ימי טרם מלחמה והכניסה לרמאללה הייתה חופשית באותם ימים. המלחמה שהתפתחה אחר כך כללה אירועים אלימים בין ישראל והפלסטינאים והם כונו: "האינתיפאדה השנייה".
שלושה ימים לפני תחילת האלימות הייתי כאמור ברמאללה.
נכנסתי לעיר השכנה לירושלים בדרכי הביתה לירושלים. האמת ששגיתי בדרך, מאוחר יותר הבהיר לי שוטר שחקר את האירוע שתמרור המסמן בחת את הדרך לירושלים שעמד בצומת תפות סובב כך שהחת לירושלים הופנה אל תוך רמאללה.
כשהבנתי שאני בתוך העיר, באזור הצפוני של רמאללה ואותו לא הכרתי, עצרתי לבקש הדרכה מאנשים שעמדו בתחנת אוטובוס. שלוש פעמים בדרכי הבייתה שבתי ועצרתי וביקשתי הכוונה. בפעם השלישית מצאתי את עצמי בתוך חוויה אלימה ביותר.
האנשים שעצרתי לידם פתחו במהירות את כל דלתות מכוניתי. שני אנשים נכנסו לכסא מאחור, אחד התיישב לצידי, והאדם הרביעי משך אותי החוצה מתא הנהג אל הכביש. היה גם אדם חמישי שבו הבחנתי אחר כך. הוא לפט אותי מאחור. האדם ששאב אותי מהמכונית הכה בי במכות נמרצות ששברו לי את הלסת ופני החלו להתנפח. עוד זה לופט אותי מאחור המכונית שלי החלה נוסעת. הם גנבו את מכוניתי. אני נותרתי מאחור והאיש האוחז בי דחף אותי לכביש ונימלט בין הבתים.
כעבור כמה שניות, בשעה 20:30 לערך ניגשו אלי בריצה שלושה בחורים צעירים שעמדו גם הם באותה תחנת אוטובוס וסייעו לי לקום. אחד מהם הציע לקחת אותי עד למחסום שבין ירושלים ובית-חנינה שמוביל לרמאללה. ואחר הסביר שהזמין עבורי אמבולנס האמור לחכות לי ליד אותו מחסום והם התעקשו שאתפנה בעזרתם מיד לשם.
האמנתי להם ועליתי על רכב חולף שעצרו וביקשו ממנו להסיע אותי אל המחסום.
כחצי שעה לאחר מכן, הגעתי אלבית החולים הדסה שבהר הצופים. שם דיווחתי על המקרה לכוחות הביטחון, לרופאים ולאריאלה שנהב זאבי ידידתי שהגיעה במהירות אדירה לחדר המיון בהר הצופים מביתה.
פרט לשיחתי עם אריאלה שהגיבה על הפרטים באמפטיה, כול האנשים הוסיפו הערות גזעניות וביקורת מבזה בגנות הערבים וקיללו את התוקפים. נזכרתי באימרתו של אלברט אינשטיין "קל הרבה יותר לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה". לא היה גם אדם אחד מהם, שהיה נכון לותר על דעותיו הגזעניות ולפרוץ את הפרדיגמה המעכבת שלו כדי שיוכל לשמוע את הערותיי החיוביות לגבי שלושת האנשים שהצילו את חיי באותו לילה. גם הם היו ערבים.
"בשלב מאוחר יותר בחיים, אתה עשוי לרצות לשנות את דעותיך הקדומות, אבל הרבה יותר קל לשנות את האמונות האינטלקטואליות שלך מאשר את רגשותיך העמוקים. כך, למשל, רבים מתושבי דרום ארצות-הברית הודו בפני כי למרות שבתודעתם שוב אין דעות קדומות כלפי שחורים, עדיין הם חשים בחילה כשהם לוחצים יד של אדם שחור. התחושות הללו הן שרידים ממה שלמדו במשפחותיהם, בילדותם.״ (תומאס פתטיגרו, Thomas F. Pettigrew , פסיכולוג חברתי באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, שחקר דעות קדומות באוסטרליה, צפון אמריקה, דרום אפריקה ואירופה במשך עשרות שנים. הציטוט מתוך ראיון לניו-יורק טימס מה- 12 במאי 1987). [6].
את תורת האימון למדתי מהמאמנת האישית שלי אריאלה שנהב זאבי. זאבי אומרת שישנן דעות קדומות או פרדיגמות מעכבות, שמטרתן להחליש את אדם, אבל גם כאלו שנועדות להעצים אותו ואנשים מצליחים אוחזים בהן: ״בבואנו לפרק דעות קדומות,יש לשקול, אם האחיזה בהן יוצרת רווחים מסוימים, כגון בקרירות משגשגות או מרחב נוחות, שהוזכר לעיל, בהעדר קרירה״. יש ומטרת הפרדיגמה המעכבת להסיר אחריות או לסלק הפסדים שהמשך האחיזה בהן מביא לאי עשייה שמרחב הנוחות מאפשר ויש וסילוק ההפסד מסייע לשיקום מרחב עיסקי.
בין הדעות הקדומות שאנשים אוחזים בהן, שכיחות האמירות: "אין לי זמן", "אין לי כוח" ו"אין לי כסף".
זאבי, העומדת כיום בראש בית ספר לאימון ״השחף״ טוענת ששאלות כגון: ׳האם הפרדיגמה עדין מועילה לי׳ ? ׳האם כל מה שעזר לי בעבר, יעזור לי גם בעתיד׳ ? או ׳מהם הפרדיגמות שאנשים מצליחים אוחזים בהן׳? ו׳במה שונות האמונות שלהם – מהדעות הקדומות שלי׳ ? יועילו למתאמן בתחילת דרכו.
זאבי מבדילה בין דעות קדומות מועילות ומחבלות. היא אומרת שבבואנו לפרק דעות קדומות עלינו לשאול
מתי פרדיגמה/הנחת יסוד/דעה קדומה מסייעת לנו ואל לנו לשנותה, ומתי היא מחבלת באינטרסים שלנו או בהתקדמות שלנו לקראת היעד שהצבנו לפנינו ואז כדאי להגמישה ולהרחיב את הראיה המרחבית שלנו.
סטיבן קובי[7] מסביר שמקור המילה ׳פרדיגמה׳ ביוונית. פרדיגמה – מודל, תיאוריה, תפיסה, הנחה או מסגרת התייחסות. במשמעות הרחבה יותר, משמעה הדרך שבה אנו "רואים" את העולם – לא באמצעות חוש הראייה, אלא במובן של תפיסה, הבנה ופירוש.
ניתן לראות דעות קדומות – פרדיגמות כתיאוריה, הסבר או מודל של משהו אחר.
בעל הפרדיגמה מפרש את חוויותיו האלימות על הנחת יסוד שהזולת מנסה תמיד לרמות אותו. המסקנה שהפרדיגמה יוצרת חד משמעית ושגויה כי היא לא עוברת דרך החושים אל המשגות נכונות אלא דרך המודל, התיאוריה שמהווה מסגרת התייחסות תמידית.
אדם האוחז בדעה שתמיד ימצאו בו כוחות להתגבר על קשיים, הוא אדם שאוחז בתיאוריה המלמדת שהאתגרים בחיים באים לפתח בנו כישורי חיים. זו פרדיגמה של אדם מצליח. הביטוי ׳כשנגיע לגשר נעבור אותו׳ מסמל מצליחן כזה.
ניתן להתגמש ולפרק דעות קדומות בתהליך אימוני כדי להתפתח ולפרוץ את המרחב הצר שהביקורת המבזה מיצרת בנו.
שיחה על דמימה כוח הפרא ודרך עבודתי – בסרטון למטה

למה לא צוחקים מהבדיחות של מיגב

מיגב התלונן על שה"חברה" בעבודה לא צוחקים מהבדיחות שלו. תוך דיווח על התרופות הפסיכיאטריות שהוא לוקח. תלונתו מפגישתנו הראשונה נרשמה בזיכרוני, אבל לא ייחסתי לה כול חשיבות. הבעיות שנתקלנו בהן היו כה גדולות שהערה זו נזנחה כמעט לגמרי. ארבעה חודשים לאחר מכן מיגב החליט לעזוב את הכדורים הפסיכיאטריים ולעבור לתמציות האבנגורי. שבוע לאחר שמיגב החל להיחשף לתמציות האבנגורי (פורמולת דמטר: אלה, חמניה, שרף האורן) ולהפסיק לקחת כדורים פסיכיאטריים, חלה תפנית מרשימה בעבודתנו. מיגב הגיע באיחור, מתייפח וביקש ממני כסף למונית שהסיעה אותו. "אחזיר לך בצ'ק עם התשלום עבור הפגישה", העיר מיגב תוך כדי צעידתנו אל חדר העבודה. התיישבנו ומיגב סיפר שהפורמולה נשברה לו. "כול כך חזק היא עובדת עליך" הערתי ומיגב ביקש הבהרה. סיפרתי לו שמורתי תמי נתנזון נהגה לומר שפורמולה שמתקלקלת או נשברת היא פורמולה שמעוררת התנגדות והיא אותה פורמולה ש"עובדת" חזק על נפשו של הנחשף אליה.
האחראי על המשמרת באותו ערב התלונן שהוא מזלזל בו. מיגב התייפח ולא הצליח להוציא דבר מפיו בפגישה, עבר זמן ארוך, בו גם אני שתקתי, לבסוף שאלתי בחצי פה: "מיגב, על מה אתה בוכה"? ניסיתי לדובבו.
: "על החברה״, הוא פרץ בבכי שובר לב. ״אני נאלץ להיפרד מכמה חברה טובים לעבודה." הוסיף, לאחר כרבע שעה, הבנתי, שמיגב פוטר, אבל לא הצלחתי להבין אם אמרו לו מדוע. לבסוף, כמו שמתרחש באותן פגישות רבות עוצמה, התעלומה הלכה והתבהרה.
מיגב פוטר בשל כמה ליקויים בעבודה. הוא נהג שלא ללבוש את הבגד הנכון, הוא לא זכר ללבוש אותו כראוי, בנוסף הסתבר שנהג להעדר, להיעלם אל תוך איזו משימה ומבלי לידע את האחראי על קיומה. בדרך כלל זו הייתה משימה שולית ואליה נשאב רק על-פי שיקול דעתו שלו. מיגב הצטייר כנער מתבגר שמעורר בעיות ומפגין עצמאות מתריסה ולעיתים גם בלתי נסבלת.
מיגב לא הצליח להסביר לי למה הוא נוהג ככה. לפתע, מיגב החל לזוז בכסא, חסר מנוח ורמז שהיה חש כמי שעומד בפני ביקורת מבזה, במהלך העבודה: "אני חש כמי שעומד מול קיר". פלט.
מול קיר?
מיגב: כן
ש: מה הקיר אומר לך?
מיגב: הוא לא אומר. הוא שותק … הוא מזלזל בי.
ש: זה גם מה שמנהל המשמרת טען כלפיך. הוא טען שאתה מזלזל בו.
ש: אתה שומע את הקיר?
מיגב: כן.
ש: מה אתה שומע שהקיר אומר לך?
מיגב השתתק, החויר ואמר בלחש: שאני לא גבר.
ש: ואתה מאמין שזה נכון?
מיגב: זה לא מדויק.
שיטת שלושת הסיפורים קידמה את הפגישה. על שיטת שלושת הסיפורים שהמצאתי להרחבת התמונה הפרספקטיבית אפשר לקרא בלחיצה כאן.
הרעיון בחזרה על סיפור ארוע שלוש פעמים כשבין כל סיפור המטופל נכנס לסט של לחיצות.
יצאנו לסט של טיפול בלחיצות וחזרנו אל הסיפור בפעם השנייה. התמונה התבהרה.
אם בסיפור הראשון נכח האני בלבד וחויתו עמדה במרכז הרי שבסשן השני החל להיכנס לסיפור גם מרחב של דמות ה"אתה". השותף לארוע החל להצטייר כדמות קיימת והוא חדר אל מרחב הסיפור השני. נהוג בטכניקת שלושת הסיפורים שהדמויות הולכות ומקבלות גוף רגשי נפרד משל המספר בסיפור השני. אלא שבמקרה של מיגב מיקומו של ה"אתה" היה בשלב זה עדין מצומצם מאוד.

הסיפור השני של מיגב

ש: מיגב, רמזתה בסיפור הראשון שישנה ביקורת. האם תוכל לחזור על דברי הביקורת שאתה חושב שהאנשים משתמשים בה כלפיך?
מיגב: אותו דבר.
ש: תוכל לרשום לי כשעורי בית, את דברי הביקורת האלו?
מיגב: לא, כי אין לי כרגע הזדמנות לעשות זאת.
ש: תוכל להעלות דברים מהזיכרון. השתהתי והוספתי: מיגב, אתה חש שאני מזלזל בך.
מיגב הביט בי לראשונה, סובב את ראשו ממני ואמר: אני הוא זה שמזלזל בעצמי. אני לא חושב שמנהל המשמרת זלזל בי, אני זלזלתי בו. הוא אדם בן 35 שעדין מתגורר עם סבתא שלו, זה מבזה בעיני, אני מזלזל בעצמי ומדמיין שזה אתה, שמזלזל בי, אבל אני לא יודע אם אני מדמיין, אולי אתה באמת מזלזל בי, אבל אתה לא מגלה לי, איך אדע.
ש: ואשר לשאלתי …
מיגב: אני חש שהם צוחקים על המוזיקה שאני מאזין לה.
ש: הם שמעו פעם את המוזיקה שלך?
מיגב: לא.
ש: אז איך אתה מסביר את זה, הם לא שמעו את המוזיקה, אבל מבקרים אותה?
מיגב: אני מספר להם עליה, ואחר-כך מדמיין שיש להם משהו נגדה, אבל זה לא אומר שהם באמת חושבים ככה.
ש: האם אפשר לומר שאתה נעלם, נבלע בתוך מרחב העבודה בגלל הדברים שאתה חש שנאמרים עליך?
מיגב: גם כשהם לא צוחקים מהבדיחות שלי, אני חש כמי שנעלם, כן אני נבלע, יותר נכון לומר נשען, אני צריך להישען.
ש: אני לא מבין למה אתה מתכוון ב"נישען".
מיגב: אני מחפש דמות חזקה, כדי להישען עליה.
ש: ואם היא חזקה מאוד אתה שומע ממנה ביקורת?
מיגב: לפעמים.
ש: וכדי שהביקורת לא תבלע אותך, אתה מגזים בצורך שלך להפגין מיוחדות?
מיגב: זה קרה לי גם בעבודה הקודמת, אז אם אתה זוכר לא יכולתי לסבול שדורשים ממני לפעול על-פי הנחיות מדויקות.

מיגב סבל מאוד, רגשותיו היו חבולים ונרדפים, אבל תבונה רבה אחזה בו והוא התגלה כאדם חכם ונבון. אמנם מיגב התגלה כמי ש"בועט" במערכת שאליה הוא רוצה להשתייך. והתנגדותו נראית במבט ראשון כהתרסת נגד, כהפגנת עצמאות מוגזמת, בהחלט התנהגות שאפשר לראות בה מזלזלת, אבל באותה פגישה ששנתה את פני עבודתנו מקצה לקצה, התגלתה תמונה אחרת לגמרי. מיגב נהג כמי ששומע ביקורת מבזה כלפיו. הביקורת בחלקה נבעה מדמיונו. הביקורת הייתה קשה ומבזה: אתה לא גבר… ביקורת שהייתה מוחקת כל בחור צעיר ובודאי שאותו. ביקורת מבזה קמה על מיגב ושתקה אותו לגמרי, הביקורת הזו בין אם הייתה במציאות או פרי דמיונו בלעה אותו אל קרביה בדומה ללוויתן מספר יונה שבלע אל קרביו את הנביא הסובל. מיגל סבל ביסורים גדולים. הוא לחם על חרותו ובכדי להימנע מהיעלמות בקרביו של המרחב המבקר מיגב מצא דרך מקורית לשמור על נפרדות ממנו. דווקא דרכו זו של מיגב היא שהביאה לכישלונותיו בהשתלבותו בחברה. המיוחדות, שהתקבלה כזרות אם לא כמוזרות והכשילה אותו.
המגעל ששירטתתי למיגב. בסוף פגישתנו היה מעגל הדמימה של הביקורת המבזה. הוא שנחשף לטעמי לראשונה על-ידי הסופר הקדום בהביאו על הכתב את המיתוס של יונה והדג.
מעגל דמימת הביקורת המבזה של מיגב, נרשם ושורטט במספר תחנות שסיכמו את פגישתנו.

1. מיגב:. רוצה להשתלב בחברה

2. מיגב מזהה דמות חזקה, מנהיג.

3. מיגב מתקרב אל המנהיג, מעצימו לדרגת אל ורוצה להישען עליו.

4. מיגב חש שהמנהיג המועצם לא מעוניין בקרבתו –וחש שהקרבה הזו נכפת עליו על-ידי מיגב.

5. מיגב שומע ביקורת מבזה נוכח התקרבותו אל אלהיו, המנהיג הזה בעבודה וחש כמי שבלעה אותו האדמה, מיגב רוצה להיעלם, ונעלם כיונה במעי הדג.

6. מיגב עושה כול שביכולתו כדי להוכיח לעצמו שהוא קיים, הוא לא נעלם הוא מיוחד.

7. מיגב מעצים את נוכחותו, מבליט את קיומו, מחזק את עצמו במעשים שנראים כלפי חוץ מוזרים, כמו לבישת החולצה כשכפתוריה על הגב והכל בגלל מיוחדותם שמתפרשת כהתנהגות חריגה.

שרטטתי למיגל על נייר את מעגל הדמימה שהשתלטה עליו וביקשתי ממנו לשמור את השרטוט בכיסו ומדי פעם להתבונן בו ולנסות לזהות עד לפגישתנו הבאה באיזו תחנה הוא נמצא.
(לסיפור השלישי לא נותר זמן, אבל הוא הגיע והפתיע מאוד בפגישה הבאה).

שרטוט 3. מעגל הדמימה של הביקורת המבזה את מיגב

שרטוט 3. מעגל הדמימה של הביקורת המבזה את מיגב

רישום הדמימה של מיגב

אי-אלימות

תבונה של הגיל השלישי (38 -– 55) מולידה תורה חדשה של אי-אלימות. שיח וקשב שבאים להציע דרך חדשה, דרך שנייה בוגרת ואלטרנטיבית לדין וחשבון: דרך המאפשרת מצב של אי-אלימות ומערכת יחסי גומלין הדדית.
האדם צומח ומתפתח לאורך כל חייו. במהלך החיים הוא נפגש בהזדמנויות שונות לפתח כישורי חיים ותהליך צמיחתו מסייעים להתפחות כלים שונים שמתאימים למסלול חייו של כל אחד ואחד מאיתנו. בגיל השלישי (תקופה בת 13 שנים שנמשכת אצל הנשים בין גילאי ה 38 לגיל 50 ואצל הגברים בין השנים 42 – 55) בולטת תבונה חדשה, שנקשרת בשמירה על הזוגיות וההתנגדות להתפתחותה, מעדיר אותה, ומביא למשבר חמור בזוגיות. התבונה, המכונה שנייה (וישנה גם שלישית – מכונה סופיה) היא התבונה של הגיל השלישי. התבונה השנייה מפתחת יכולת להאזין לדברי הזולת ולהתעניין בתהליכי מחשבתו והסקת מסקנותיו. התבונה החדשה נקשרת בשיח הלא-אלים, נושא מאמרי זה, ובהתפתחות של מערכת יחסים הגומלת הדדית למשתמשים בשיח בלתי אלים.
תבונה של הגיל השלישי (38-51 / 42-55) מולידה תורה חדשה של אי-אלימות ומערכת יחסי גומלין הדדית שנחשפה והומשגה כהילכתה בחוגי האמנות ועל כך ראה/י בהמשך
ראה/י גם ספריו של ג'ין שארפ, מייסד המכון שעוסק במחקר של מאבקים לא אלימים, תורגמו לעשרות שפות, ומהווים מעין "מדריך למהפכה". הידוע ביותר מבין ספריו הוא "הפוליטיקה של פעולה בלתי אלימה", שיצא לאור בשנת 1973, ובו הוא מציג 198 דרכים מעשיות לניהול מאבק לא אלים.

יאן ורמיר – "נערה עם עגיל פנינה" או ילדה חובשת מצנפת הוא ציור שמן. הציור, נחשב לאחת מיצירות המופת ומהבולטות של האמן, מוצג כיום בגלריה המלכותית מאוריצויס (Mauritshuis) בעיר האג שבהולנד. הציור צויר במאה ה -17, בערך בשנת 1665. הוא הוכן בטכניקה של צבעי שמן על בד קנבס. השימוש בצבע כחול לצללים הנופלים על הגוף מלמד שורמיר משייך עצמו לאסקולה הוונציאנית. ממדיו של הציור הם: 45 על 40 ס"מ.

הסקרנות ל״אתה״

הדיון הבלתי-אלים מאפשר כניסה לשלב חדש של סקרנות: הסקרנות לזולת. באמצעות יכולות חדשות אלו מתחיל שיח שמחליף שיח של תקופת הנעורים בו אמנם מתחילה פרשת הסקרנות הראשונה ל״אתה״ והיא פורצת בלהט בעידודו של דמון האהבה, כדברי קונסטין ברונר, אלא שהסקרנות משתלבת במיניות אדירה ובדרישתו של צד אחד חזק וכובש גם מבקר, או מחליט החלטות גורפות, לא לשקול את דרכי מחשבתו של זולתו ולא לשלבן במהלך הגעתו למסקנותיו. לאדם האחר יש תפקיד רגשי עוצמתי, אבל מבחינה אסתרטגית פעמים רבות הוא משני, משל היה צל ומתבונן מהצד בלבד בדיון ובמסלול קבלת ההחלטות.
השיח החדש מכבד, כפרדיגמה, את הקיום האנושי שב"אתה". הוא רואה את תרומת מחשבתו כדבר חשוב לראייתו הרחבה, שמסייעת לו להפקת לקחים, למיין הזדמנויות שהמציאות מאפשרת ובבחירה הולמת ומיטבית בניהן.
החל מתקופת גיל 40 ה״אתה״ נעשה שווה ערך ל״אני״ באופן טבעי (אם האדם גמיש ומאפשר לטבע להתפתח בקרבו). תקופת הגיל השלישי מסתכמת במשפט הנשגב: ״ואהבתה לרעך כמוך״ של התנא רבי עקיבא, שדווקא הוא, עקיבא, באופן אירוני נחשף כאדם נוקשה, בלתי גמיש, אלים ואטום לזולתו. ודווקא האומר "ואהבתה לרעך כמוך", עקיבא זה, יצר את אחד האסונות הגדולים בהסטוריה של עם ישראל – והביא באמצעות מרד בר-כוכבא (שהתעלם מכוחה האמיתי של האימפריה הרומית ומתרבות שלטונה) לחורבן ירושלים ולגלות אירופה שנמשכה 2000 שנים והסתיימה בשואת היהודים.
דמות נוספת שנקשרת בתודעה ההולכת ומתרחבת בציבור, לקיומו של השיח הבוגר והלא-אלים, באה ממכסיקו. ד"ר הארוויל הנדריקס (Hendrix Harville ), המתגורר במכסיקו, יצר טכניקה של שיחה שמשמשת אותו בשיטה טיפולית בשם: "אימגו" – "Imago Relationship Therapy.
הפסיכולוג המכסיקאי נכשל במערכת נישואיו והחל לחקור את הסיבות שהובילו אל כישלונו הצורב, כבעל ובן זוג. המחקר של הנדריקס הוליד ערנות להדרת התבונה של הגיל השלישי מחייו, והחל בהתבוננות בשיח הלא מפותח שנותר בו מתקופת הנעורים. שיח אלים, לא מתחשב, שמשלב בתוכו מאבקי כוח, מניפולציות, תחרותיות, ביקורת וביקורת מבזה, שכללה השפלות ההדדיות.
כתיבתו של הספר "לבסוף מוצאים אהבה" (1992) בהוצאת אחיאסף ובמקור Getting the Love You Want: A Guide for Couples [8] מתייחסת לנושא האלימות, השיח האלים ובהשוואה לשיח הלא-אלים. "לבסוף מוצאים אהבה" היה למדריך לזוגות נישואין והשפיע רבות על הטיפול הזוגי והשימוש בשיטת ה"אימגו" שהארוויל הנדריקס ייסד. בספרו השלישי: "לשמור על האהבה הזאת" – המיועד לרווקים מטפל הארוויל הנדריקס בתבונה זו.
סובלנות כוללת, התנהלות שמתקדמים בה שלב שלב, בעזרת תהליך הדרגתי, תרגיל אחרי תרגיל, הוא שהנדריקס מדגיש ובעזרתה הוא אפשר לקורא בספריו, להקדים ולהיכנס אל המחשבה הבוגרת של הגיל השלישי: להחליף עימות מילולי שמשתמש בביקורת עם מערכת יחסי גומלין הדדית.
הספרים מציגים את שיטתו בסדרת תרגילים לשיפור המערכת שמערערת יותר מכול את הקשר הזוגי ואת מערכת היחסים בעבודה, בבית הספר ובין חברים קרובים.
שיטת ה"Imago Relationship Therapy" פשוטה. המטופלים יושבים זה מול זה ויוצרים "תמונת ראי". זוגות שפניהם לגירושין מתמקדים בפרטי הסוגיה השנויה במחלוקת.
הזוגות התקועים לא מצליחים להרחיב את השיח בניהם מעבר לנקודת הקונפליקט. ותמונת הראי של הארוויל הנדריקס מסייעת לי בפגישות בטיפול בזוגיות שקרסה.
שיטתת האימגו מצויה כיום בשימוש נרחב בתראפיה של נישואין. תרגיל ההקשבה שלה חכם ומסייע לתבונה השנייה להתפתח בהתמקדו בהקשבה.

הראי

התרגיל ״ראי״ מבקשת מהמטופל המאזין לנאמר לחזור במילותיו, אחר הדברים שמושמעים על-ידי בן שיחו גם אם הם דברים קשים שבן שיחו משמיע, לדוגמא:
גדי: "את חושבת רק על עצמך".
רות: "אתה אומר שאני אמא מנוולת, כשלון אנושי, שאני מקדמת רק את הקרירה שלי ואני פועלת כך על חשבון הילדים".
אני: "לא אלו הדברים שנאמרו.
רות: "אתה אומר שאני אנוכית".
אני: זה קרוב יותר לנאמר[9]. גדי אתה מוכן לשוב על המשפט שאמרת?
גדי: : "את חושבת רק על עצמך".
רות: : "את חושבת רק על עצמך".
אני: זה המשפט שהוא אמר.
רות: "אני רוצה לענות על זה".
אני: לא זה התרגיל. עכשיו תורך.
רות: : "אתה רק מבקר את התנהגות הילדים. אתה לא מפסיק לצעוק. מרגע שאתה נכנס לבית הכל מתפרק ומתפתח אימות".
אני: משפט אחד קצר בבקשה.
רות: "מרגע שאתה נכנס לבית, הכל מתפרק ומתפתח אימות".
גדי: את אומרת שאני אנוכי, אגואיסט, כוחני ותחרותי להחריד ושרק התקדמות הקרירה שלי מענינת אותי"
אני: "לא אלו הדברים שנאמרו.
וכך הלאה…

מתי

הפילוסופיה של התבונה השנייה מוכרת ועתיקה. אחד הראשונים לדון בשיח השני וה"לא אלים" היה השליח והתלמיד הגדול מתיה בן חלפי.
מתי היה למתי הקדוש והוא שהביא את דבריו המפורסמים של יהושע מנצרת ב"דרשת ההר" (הבשורה ע"פ מתי פרק ה' 39-45) ודן בעזרתה בדרך של התבונה השנייה:
" 39 ואני אמר לכם אל-תתקוממו לרשע והמכה אותך על-הלחי הימנית הטה-לו גם את-האחרת: 40 ואשר יחפץ לריב עמך ולקחת את-כותונתך תן-לו גם את-המעיל: 41 והאנס אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים: 42 השאל מאתך תן-לו והבא ללות ממך אל-תשב פניו: 43 שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את-איבך: 44 ואני אמר לכם אהבו את-איביכם (ברכו את-מקלליכם היטיבו לשנאיכם) והתפללו בעד (מכאיביכם ו) רדפיכם: 45 למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על-הצדיקים וגם על-הרשעים"[10].

לב טולסטוי

לב ניקולייביץ טולסטוי, מחנך, פילוסוף וסופר רוסי, נמנה על ראשוני המחדשים ויוצרי תורת השיח והתרבות הבלתי-אלימים בעידן המודרני. הסופר שהוגדר פציפיסט הושפע רעיונית מהסופר האמריקאי הנרי דיוויד תורו, מחבר המסה "מרי אזרחי", שותף מרכזי ב"רכבת המחתרת", בה הוברחו, בניגוד לחוק שאסר על הסתרת עבדים נמלטים, אלפי עבדים שחורים לקנדה מארצות הדרום של ארצות-הברית הרודנית. שני הסופרים טולסטוי ותורו בקריאתם ההסטורית להתנגדות לא אלימה השפיעו רעיונית הן על מהטה גנדי והן על מרתין לותר קינג.
תרבות אי-האלימות הובילה את שני המנהיגים הדגולים: קינג וגנדי בהתמודדותם התקיפה והתנגדותם הנחרצת לשיח האלים שהנהיגו השליטים הכוחניים של תקופתם דרך הימנעות מכוונת משיתוף פעולה עם שיח אלים או עם התנהגות כוחנית ואלימה.

וו ווי ותורת אי האלימות במקורות העבריים

השיח הבלתי-אלים מקבל אל תוכו את הגישה הטאואיסטית לאי אלימות מכונה : "Wu We" וו ווי – שהוזכר גם במבוא ל"היופי מיתוסים ודמימות" שפורסם (כש"המיתוסים ודמימות" לא פורסם עדיין – ספרי הדן בשלבי התפתחות האדם מלידתו ועד הפיכתו לאפר). והמונח "וו וויי" בסינית – Wu Wei – אל תפעל, אל תעשה כלום, הווה אומר: רוקן את הגוף והראש מכל הרוחות והמחשבות ובכך התכונן למפגש של האיחוד עם הטאו המוחלט. בפרקי אבות ה', כב', נמצא ביסוס לאי-אלימות, ווכן במשנה במסכת סנהדרין ד', ה': "לפיכך נברא אדם יחידי; ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא." הטקסט מדגיש את ערכו של האדם האחד, אשר קיומו לפי אבות דר' נתן לא', ב', "שקול כנגד מעשה בראשית כולו". רבים רואים במקורות אלו את היסוד היהודי לשיח השני, לדיאלוג הישיר והלא-אלים. ישיר כלומר, בלתי מניפולטיבי מיישר מבט אל הרצון האמיתי לומר את הדבר הקרוב באמת ללב האומר.
נוסיף על כך כי בתלמוד, במסכת סנהדרין עד', ע"א שב הדיון ומחזיר את דברי מתי באמצעות דברי רבא אל הבמה, רבא מסתמך על העיקרון לפיו האדם לא רשאי להציל עצמו בהריגת חבירו, ואומר למספר, על אחד שהמושל הציב בפניו אולטימאטום לפיו עליו לצאת ולהרוג את פלוני, "ואם לא – אהרוג אותך": "שיהרגוך ואל תהרוג". את קביעתו זו מסביר רבא כדלהלן: "מי אומר שדמך סמוק יותר? שמא דמו של אותו אדם סמוק יותר. (מסכת סנהדרין עד', ע"א.). שיאה של התפיסה היהודית בנושא אי-האלימות נקשר בערך החיים כשלעצמם ולא באינטרסים לטווח ארוך או קצר.
התלמוד (מסכת ברכות) מכיר בזכותו של אדם לחיים. זכות שאיננה תלויה כלל במעשיו גם אם הם רעים. סיפור על ר' מאיר וברוריה אשתו מובאים שם ומאשרים את ההבחנה היהודית בין המעשה האלים – הרע והאדם העושה אותו. בריונים שפעלו בשכונתו של ר' מאיר, היו "מצערים אותו הרבה". לכן התפלל ר' מאיר למותם. ברוריה, שהסתמכה על הכתוב בתהלים קד', לה' "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", טענה כנגדו: "האם כתוב חוטאים? חטאים כתוב! …כיון שיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם. אלא, בקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה!" (מסכת ברכות י' ע"א). ר' מאיר קיבל את ההבחנה בין המעשה הרע לבין האדם העושה אותו, וביקש עליהם רחמים, ואכן הם חזרו בתשובה.
דברי מתי מבצבצים בין שורות רעיונותיו של תורו, שהוזכרו לעיל, למשל, בהפניית הלחי השנייה גם בדרישה להימנעותו של אדם מלקיחת חלק במעשה לא צודק. "על האדם להימנע מפעולות כאלו" לדעת תורו והימנעותו זו הינה בראש ובראשונה הימנעות פסיבית ולא זו ששואפת להביא לשינוי המצב.
הדיאלוג הלא אלים, כפי שפגשנו בתלמוד שונה ומבקש לפנות אל תוכו של האדם ולשפר את כוחותיו הטובים, כך שהרעים ייעלמו משם. בעוד תפיסתו של תורו משיבה את מסורת אי האלימות שמקורה במתי, הדיאלוג האקטיבי, תבוני זה השואף לשנות את המצב הפנימי מחזיר את הדברים שבמסכת ברכות למרכז הבמה.

השיח הישן

השיח הישן, פטרוני, כוחני ומוגדר דיאלוג אלים משום שהוא דולה עוצמות רגש מתוך נבכי ה"אתה" ברגעים ספורים כדי לנתקו מיכולות חשיבתיים.
טקסטים כגון: "מה את\ה חושבת לעצמך, את\ה מעצבן\נת אותי או אני כועס\ת עליך נכללים בדיאלוג האלים. הם מפעילים במשפטי הדובר, מפעילים מנגנון הישרדות פשוט בו אתה בוחר בין שתי אופציות בודדות שמסתכמות בתגובת ה"הילחם או ברח", כפי שכינה אותה הפיזיולוג האמריקני שהוזכר במבוא, וולטר ברדפורד קנון (Walter Bradford Cannon )
בשנות ה – 30.
יש לשים לב במיוחד לשימוש במילים כגון: כעס ואשמה או במניפולציות כגון: הפסקה, קטיעה של שיח בו הרגש עולה. השימוש בכעס ואשמה מקפיץ את הרגש הלוחמני מתוך ה"אני" וגם במצב של רגיעה הוא עושה זאת. המניפולציה בשיח האלים יוצרת תחושת אשמה במאזין בכך שהיא נותנת לו תחושה שהמדבר איתו שב ומחמיץ את התוכן הרגשי שהגיש לו ובשל כך הוא שב וקטע את דבריו.

Nicu Horodniceanu and Yaron Margolin at Margolin's Dance in Jerusalem

דיאלוג ישיר

דיאלוג ישיר הוא שיח מכיל רגשות, אבל ביסודו תבונה שנייה ומיקוד בנושא המרכזי.
השיח הרגשי קיים גם בדיאלוג הישן, אלא ששם הרגש מאיים ומטרתו לסגור פתחים מחשבתיים בפני ההיגיון. לעצור את התבונה ולנטרל את המאזין מכשריו החשיבתיים וכאן הרגש בא לסייע להתעוררות המחשבה ומעודד השראה ופתיחות רעיונית.
הדיאלוג התבוני אומר ומדבר מלב ללב את הנושא המרכזי. גבר יאמר: ״אני רוצה לצאת לחופש לבדי״.
האם: ״אני סובלת מהאופן שאתה מדבר עם הבן שלנו״.
״אני רוצה למצוא דרך לחדש את האהבה שהייתה בנינו כשהכרנו״.
הרעייה: ״אני מבקשת שתענה לטלפון שלי, כשאני צריכה אותך״.
הבעל: "אני מבקש שתתחשבי בעייפות המציפה אותי החודש בגלל העומס בעבודה".
דיאלוג ישיר מאזין לנאמר והנאמר ברור ותמציתי. הוא קרוב לרצון, לרגש הטהור, הוא ענייני. ומבדיל בין אם המשפט שהושמע לו עונה לרעיון המרכזי שהוצג בפניו, או שהוא מזיזו לנושא צדדי, שאינו שנוי במחלוקת או להפך מאוד שנוי במחלוקת וממנו אי-אפשר עוד להתקדם.
דיאלוג תבוני וישיר מנסה להרגיע, להתמקד בנושא המרכזי, בתלונה העיקרית, כדי לשנות את המצב. לשמוע, להבין, כדי להתקרב לכאב ולהבין את יסודותיו. .
הדיאלוג הישיר, מזיז הצידה דווקא את המוטיב האלים שבקרב בני-האדם, זוגות ובין העמים. הוא מבקש להגיע למצב טוב יותר ונראה שעקרונותיו הנוצרים והיהודים מתקיימים בו בהרמוניה.
שיח ישיר עומד במרכז שיטתם של מריאן סטיוארט וג'וזף ליברמן. שיטה לטיפוח דיאלוג תבוני וקשוב, שיטה להשגת שליטה בתקשורת רגשית [11]. שיח ישיר עומד במרכז עבודתי ואני משתדל ללמד אותו זוגות שכשלו בהגיעם לגילאי הארבעים.
החל מגיל 40 מתפנה ה"אני" לתכנים הרגשיים שבדיאלוג ומלשלב בהם תבונה ואמצעים שיוצרים במאזין לו הקשבה. הוא ממעט להשתמש במושגים אלימים כ"כעס" ו"אשמה". ומרבה לחשוף את תחושותיו שלו ומתמקד ברצונו. הוא קשוב למעמקיו של הכאב ולא חש עוד כמי שטובע בו בשעת הקשב.
"מה היה הדבר הקשה ביותר עבורך" משפט ששב ועולה בשעת השיחה בגיל השלישי.
״איך הייתה רוצה שהדברים יתנהלו״?
״מה לדעתך היה הגורם המרכזי לכשלון הדרך״?
״האם כל האמצעים היו שגויים או שאתה מזהה נקודת תורפה אחת שהוזנחה וכדאי להתמקד בה ולשכלל אותה״?
המחשבות מתרכזות במרכז הבעיה ומאפשרות לדלות את כוחות הנפש הנחוצים לפתרונה.
"מה הדבר שיסייע לך יותר מכול לפתור את הבעיה", שאלה שעולה ומחליפה את האשמה או הביקורת. דיאלוג מסביר ולא מאשים כגון "כשאני מסתכל על איך שאתה נוהג בי בשעה כזו וכזו אני מאוכזב, משום שאני מצפה שתתייחס אל דברי בכבוד … ״ – זהו משפט אשמה, שמשלב בין התפיסה המסורתית ולא יעלה על דעת השיח החדש להשתמש בו. יחליפו ב״תענוג לפתוח בפניך את סגור ליבי, אני חש שדברי מעניינם אותך ואני מכבד אותך מאוד על יכולת הקשב שלך״.
הנפש ניזונה מיופי אבל נפתחת נוכח שיח הגון, בדיאלוג המישיר אליה מבט ובמיוחד אם הוא תבוני – ישר בלב הבעיה במעמקיה ומעצים את משאבי הנפש שכבר קיימים ויכולים לסייע לאדם להבין את הקושי, ולצאת מהבעיה שנוצרה וכדרך אגב גם להתאושש ממכאוביה.
כיום מוציאים את העדר הקשב במשפחה גם אם בני הזוג תקועים במצבים שנראים תחילה כבלתי אפשריים. אין צורך לתת פתרונות. ה"אני" הזוכה בקשב יחשוב לבד וימצא, אולי לא מיד, אבל כן, עוד רגע וגלגל ההצלה ימצא לו במחשבתו.
מרגע שמוסר הרעש מהמוח הרגשי, תאוצת הלב פוסקת והמוח הקוגניטיבי חוזר לתפקד כהלכה.
ברדי רעדה בגופה, היא הזיעה, בסופו של דבר היא רצה חסרת מנוח ישר לתוך הקליניקה שלי. מרגע שהדלת נפתחה היא פרצה אל מרכז החדר, כרוח סערה היא נכנסה אלי והחלה מדברת במהירות.
ברדי הגיעה לפגישה נסערת – בידה אחזה הזמנה רשמית לדיון ראשון בבית המשפט לענייני משפחה. היא נופפה בנייר ודיברה במהירות. האמת, לא הבנתי מה היא אומרת.
ברדי פחדה, חששה התמקד במה שעומד להתרחש. זו פעם ראשונה שרצונה שלה עמד במרכז חייה. ברדי רצתה להיפרד מהגבר האלים, העומד בראש חטיבה מיליטאנטית, שמתעלל בה נפשית זה שלוש שנים.
ווינשטיין – העו"ד שאליו ברדי פנתה ביקש סכום עצום וכך הגיעה ברדי לבחירה באופציית הראשונה שהצעתי לה: הגישור.
פתיחת התיק בבית הדין לענייני משפחה עלתה לה רק 500 ₪, ושאר השירות ניתן לה ללא תשלום נוסף. היא קיבלה סיוע מלא לעניניה מהמדינה. כהקדמה למהלכה התייעצה ברדי עם שרה – אחת ממטופלי שעברה תהליך דומה והגיעה באותם ימים לסופו. שרה סיפרה לברדי, שתוך שלושה חודשים בלבד היא הגיעה לתנאים שלא חלמה עליהם בתחילת המהלך.
זועי החל מתקיף את ברדי בדיאלוג אלים לפני שלוש שנים. נושאי ההתקפה סבבו שלושה יסודות, זמנים, סדר וניקיון וכסף. זועי בן זוגה של ברדי היה נכנס לטראנס של אלימות מילולית בכול פעם שהשניים עמדו לצאת מהבית, לאירוע חברתי.
בנושא הניקיון הייתה לזועי אובססיה.
: "גם לנקות את לא יודעת, מטומטמת…", "את לא רואה שהחולצות לא מונחות אחת על השנייה בארון, אפוא גידלו אותך, מטמטמת !!!"…
נושא הכסף כלל התנפלות על כול הוצאה והוצאות כספית שברדי עשתה מחשבונם המשותף בבנק.
: "איך את מעזה לבזבז כול כך הרבה כספים ועוד על סיגריות?"
: "את יודעת כמה כסף את מוציאה על הטיפול הזה, מה את מפגרת, מה זה בכלל נותן לך ?!"
זועי הבחור של ברדי הוא גבר צעיר בראשית שנות ה 30 לחייו, מצ'ואיסט בעל תרבות פטריארכאלית שבא ממשפחת תעשיינים משגשגת ועשירה. את מעמדו החברתי חייב זועי לעבודת אביו. לא לזכותו המעמד שלו. זועי נולד אליו גם את עמדותיו הסקסיסטיות לא הוא פיתח גם את התת-תרבות הזו ירש מאביו. טיפוס תחרותי, חסר לב, ביקורתי ומכור לעבודתו.
זועי דרש שליטה והשיג אותה בכול הקשור להתנהלות התא המשפחתי. הוא חש כי בטחונו העצמי תלוי בכושרי שליטתו במתרחש בינו ובין ברדי.
בתום התקופה הרומנטית שערכה 8 חדשים החלה ברדי מצטערת על שהתאהבה בזועי, לאחר שלוש שנים ברדי נשברה מהקשר איתו ופנתה אלי לסיוע ולטיפול.
לאחר 3.5 שנים של טרור, 6 חודשים של מפגשים איתי, ומשלא עמדו כוחותיה נוכח האלימות המילולית שהתרחשה בבית יום יום, הפנתה ברדי את כול מאווייה אל בית-הדין לענייני משפחה.
אינני חסיד של גירושין להפך אני מאמין שהפתרון בשיקום הזוגיות הראשונה חוסך מפגש קשה יותר עם זוגיות שנייה.
לדעתי דמימה שאינה נפתרת מחריפה את המצב ומביאה אדם לקשיים שהולכים וגדלים ולהפך אם היא נפרצת.
הצעתי לברדי להפריד את תהליך הגירושין למספר ערוצים: בערוץ הראשון לפרק רק את השותפות הכלכלית ביניה ובין זועי. במקרה אחר שבו טיפלתי באותה תקופה – לאחר הסכם חלוקת הרכוש חזרה האהבה אל בני הזוג. מקרה זה עודד אותי לחשוב שיתכן ויועיל גם לזועי ולברדי. מכול מקום תהליך פרוק השותפות הכלכלית החל וראשיתו כאמור המכתב שמזמן אותה ואת זועי לתחילת תהליך גישור שמטרתו פרוק השותפות הכלכלית בינה ובין זועי.
במקביל לערוץ זה הצעתי ערוץ התדברות ובו יקח חלק טיפול בדיאלוג האלים ומעבר לשיח תבוני וישיר.
ברדי רעדה, זועי לא פסק להשתולל מרגע שפתח את המכתב שבית- הדין לענייני משפחה שלח אליו: "מטומטמת, אידיוטית, מה את חושבת שאת עושה"?
ברדי השיבה: "אני לא חוזרת בי״. וזועי שאחז בשליטה על זועי כמשענת לחייו הרגשיים וכול סדרי עולמו עמדו להחרב לפניו במכה אחת, צרח בקולי קולות: "אני לא בא לדיון המזוין שלך". במצב דברים זה יצאה ברדי מהבית כשפניה אל הפגישה איתי, פגישה שנקבעה קודם לכן.
נושא הפגישה היה דיאלוג-אלים ופירוק היסוד התוקפני והאלים שבו. לכן, הפניתי את התעניינותי לנושאים שמסעירים את נפשו ומציתים בה לבה רותחת, חומר הכרחי לטיפול בפירוק האנרגיה האלימה של הדיאלוג האלים איתו. השימוש בכללי הפירוק הקלאסיים: למשל, ההמלצה להימנע ממילים מסורתיות שמעוררות תגובת הישרדות של פגע או ברח, כגון כעס וכישלון במשפטים מסוג "אתה מכעיס אותי" או "למה אתה תמיד נכשל"? אינם רלוונטיים, מניסיוני במצבים של התעללות נפשית מתמשכת.
: "מה מסעיר את רוחו של זועי״?. שאלתי את ברדי והיא לא ידעה להשיב. ברדי הרהרה זמן מה והחלה להשיב בהדרגה ובסופו של דבר העלתה שני נושאים שמפעילים את מנגנון ה"פגע" באישיות השברירית של זועי המעורער: כסף והזכרת שם אביו. "אני לא יכולה להזכיר את שם אביו ובמיוחד לא כהשוואה לזועי".
כוונתך שאם תגידי ״אתה דומה לאבא שלך״… ברדי עצרה אותי. שלא תעז זה יכול להביא אותו להרוג אותך.
על-מנת לפרק את הדיאלוג האלים הוטל על ברדי להימנע מאזכור שני הנושאים הללו: כסף, ושם אביו של זועי. מצאנו בהדרגה את הדרך להימנע מאזכור מושג בשם "כסף". בחרנו שגם אם נושא הדיון העומד על הפרק ביניהם פרוק השותפות הכלכלית לא נשתמש בשום צורה שהיא במושגים: כסף, בנק, רכוש, כרטיס אשראי, צ'קים ואפילו לא כלכלה.
אז מה נגיד לו, הרי זועי משתולל וטוען שלא יבוא לדיון.
בחרנו להמתין 10 ימים, לאפשר לזועי להתפרק מהעוצמה הגברית הדי מזוייפת לטעמי, שאוחזת בו ולהמתין עד שתירגע ובמקומה תעלה הפאניקה. הצעתי לברדי שאת הדיון נעביר בהדרגה מדיון אלים לדיון לא-אלים ובכול מקרה לא נאפשר לו לפתח את האלימות מעבר לשבוע ימים כדי שהפחד, האימה והפאניקה יתחילו לצוף ולשגע אותו. בחרנו לדבר רק על הביטחון העצמי של ברדי שהתערער בתקופה האחרונה. הצעתי להתמקד במשפטים כגון:
״זועי אתה הרי אדם בשל, מבין ובעל אכפתי ומלא אהבה מובן שאתה יכול לעזור לרעיה שלך להשיב לעצמה את ביטחונה העצמי״.
ברדי: עמדה מול זועי במבט שקט, תמים ואמרה כשחקנית שקספירית מקצועית: "זועי, מה כבר אני מבקשת ממך, לסייע לי להשיב את ביטחוני העצמי. זועי, הרי אתה בעצמך ער להתדרדרות שלי בתקופה האחרונה. זועי, אם תאפשר לי התבוננות מחודשת על המשאבים הפיננסים של התא המשפחתי ביטחוני העצמי יחזור אלי״.
ברדי הקפידה להשתמש בכל משפט עד 3 פעמים בשמו.
זועי עמד פעור פה. נדהם:
"מה את אומרת?! צרח. אחרי הכול הדיון הוא דיון שאמור להביא לחלוקת הרכוש ובהמשך, ורק לאחר סיום פעולת הגישור בפרוק התא הכלכלי והבהרה מה שיך לברדי ומה יישאר ברשותו של זועי אמור הדיון לעבור מבית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני שיכול בשלב זה רק לאשר את הגרושין״.
ברדי שעברה סדנא אצלי ובנוסף לה תבונה נשית חזקה שהייתה לה תמיד היא לא ויתרה ולא העלתה על דעתה לסגת. היא התאמנה במהלך הפגישה לכול האפשרויות שזועי יצור והתעלמה מהיסוד שמצית את אש האלימות. ברדי המשיכה בדרכה ואמרה בעדינות, בשקט, שיחקה עצמה תמימה: "זועי אני מבקשת שתעזור לי לחדש את ביטחוני העצמי שקרס, אני מצפה ממך שתסייע בעזרת כוחותיך, בעזרת השכל שלך זועי גם בעזרתם של האנשים הסובבים אותך (רמז לאב) זועי. אני מבקשת ממך התבוננות מחודשת על המשאבים שלנו". זועי השתתק וברדי המשיכה בהוצאת הכוח המרכך: "מה אני כבר מבקשת ממך זועי, התבוננות מחודשת? אחרי הכול אתה בא ממקום שבו כול פעם עושים הערכות מחודשות, בונים תרחישים משתנים. תראה זועי, אני מבקשת ממך הערכה מחודשת, התבוננות חדשה שתשפר את ביטחוני העצמי". ברדי המשיכה בקו ההתקפה, בפנים תמימות קידמה את המתקפה המיילדת רכות ב"אני" של זועי. היא שבה והקפידה לשרבב את שמו של זועי בכול משפט, בכול הזדמנות שנמצאה לה, כדי ליצר בזועי הקשבה לדבריה. השם מעורר הקשבה ממקום אינטימי וקרוב: "אני מצפה ממך זועי שתסכים להתבונן מחדש, ביחד זועי נביט ביחד על המשאבים הפיננסיים של התא המשפחתי שלנו". ברדי לא חייכה אבל חשה כמחייכת, היא כבשה וחשה את המהפך ואת העוצמה מתקדמת הלאה. ברדי המשיכה בטכניקה החדשה שלמדה ומתוך נחישות, בשקט היא פרקה לבנה אחר לבנה את המוטיב האלים מהדיאלוג "אחרי הכול זועי אתה גבר זועי, גבר שרגיל להתבוננות מחודשת במקום העבודה, אסטרטגיה מתחדשת זועי פשוט מתאימה לך, מה גם זועי שהיא תוליד בי ביטחון עצמי וכך אוכל להיעזר בך זועי ובתושייה שלך כדי להגיע לחיים שיש בהם ביטחון אישי".
בהתחלה כל זה נראה לברדי מלאכותי, אחר-כך ברדי גילתה שהיא מתפתחת מזה, מתחזקת ומלמדת את עצמה התנהלות חדשה, תפקיד שלא הכירה אותו קודם לכן. היא אהבה את מה שקורה לה עם המהלך הזה ואפילו נהנתה ממנו. היא הלכה והתחזקה ככל שהתמקדה באותו משפט, באותו רעיון שבה וגלגלה בו את שמו: הקניית בטחון והתבוננות משותפת על ארגון המשאבים … ברדי צמחה והשתנתה ללא הכר תוך כדי המשחק. היא ידעה שמה שהחל כמשחק ושעשוע, והיה התנסות בתרגיל – אינו אלא החיים במערומם. היא חשה שחייה שבים אליה. ברדי החלה מרגע זה ממש לנהל את חייה ועל-פי רצונה. השינוי שעברה ניכר תוך זמן קצר גם במקום עבודתה והיא קודמה באופן משמעותי שם. פרוק הדיאלוג האלים בבית הצליח. מבחינה פורמלית היא השיגה את מבוקשה, זה פשוט עבד, אבל מעבר לכך ברדי התנסתה בחוויה שהביאה אותה אל פתחם של חיים חדשים.
לעזרתה של ברדי עמדו שלושה דברים: הנחישות להחיות את רצונה, המפגשים השבועיים שכללו שיחות, אימון ולחיצות על הגוף ופורמולת תמציות שהרכבתי למענה שסייעה לה בפירוק הדיאלוג-האלים שכללה 6 תמציות: ציפורן חתול, זקרנדה, ROCK ROSE, עלי דפנה, אלה וחמנייה.
כעבור חודש: השניים ברדי וזועי הגיעו להסכם חלוקת רכוש שנחתם בנוכחות שופט וזאת רק כחודש לאחר הפגישה המתוארת למעלה.
כעבור שנה: השניים החליטו לרכוש דירה חדשה ולעבור אל ביתם החדש, זה היה בית מפואר למדי והחיים ביניהם החלו מתנהלים על מי מנוחות.

התמציות מהפורמולה לפירוק הדיאלוג-האלים

שש התמציות: ציפורן חתול, זקרנדה, ROCK ROSE, עלי דפנה, אלה וחמנייה.
1. ציפורן החתול – תמצית נגד טרוף גברי והתעללות מילולית. התמצית נגד ביקורת מבזה – צפרני החתול משפרים קשב וכושרי שיחה. ציפורן החתול מעדנת אדם פולמוסי, בעל שיח ישן, מעליב בדיבוריו שנוטה לריב ומדון, לווכחנות עם חבריו. התמצית מלמדת הקשבה, סובלנות לנאמר, מאיטה את צורך התגובה המידית ומעדנת את שפת הדיבור. תמצית נגד דיאלוג-אלים. מתאימה להרגעה ולאנשים שנצתים מהר בעת כעס.
2. זקרנדה (סיגלון) – תמצית נגד ציפיית יתר והתמכרות לדומפין (ראה מאמרי ״יבוא היום) מתאימה לאנשים הססנים שמתקשים לסיים דברים, מפני שהם משנים אותם כל העת. להבדיל מהקלמנטיס שהוא תמצית בעלת אנרגיה הדו-מינית שנקשרת בטיפוס שלא מסיים דברים בגין הזיות ומתהלך כאסטרונאוט (בגלל ביקורת מבזה, או התקעות במרחב הנוחות), הזקרנדה בעלת אנרגיה נשית ומקור ההיסוס שפוגשים באנשים שלהם היא מתאימה בא מהפרעות שבאות מבפנים (ראה מאמרי על כוחה של לילית וכאן הלילית פנימית והתמכרות לציפייה). תמצית הצלה פועלת מידית ומתאימה למצב בו האדם מתעלף.
3. ROCK ROSE תמצית מצב לפאניקה והיסטריה. טובה נגד סיוטים. הרוק רוז – פועלת מידית – ומתאימה ככדור להרגעה מידית. מסייעת להתפתחות התודעה הדיפוזית. – מסיעת לתמציות ההרגעה ומתאימה לפורמולת העזרה ראשונה בעת משבר נפשי.
4. עלי דפנה – LAURUS NOBILIS – ער אציל – תמצית משיח הדפנה משמשת לחיזוק הקו האסטרטגי, להבהרה חשיבתית, מחזקת את התפיסה ההגיונית, ולכן מסייעת בהפעלת יתר של מעגל הישרדות ונגד פחדים.
הער אציל בעל אנרגיה זכרית ומשמש בגיוס כוחות לקראת משימה קשה, לקראת בחינה, הרצאה ונגד היחלשות המח הרגשי עקב פעילות מחשבתית מאומצת – על עייפות המח ראה מאמרי ״על הסוכר״…
תמצית מעלי הדפנה מתאימה לגיוס ולחיזוק כושר הריכוז, לאסרטיביות, היא ממקדת את האדם לנקודה אחת שבחר בה ומסייעת לו לגייס את הכוחות מקרקעית הנפש כדי להגיע אל אותה נקודה בלבד.
עלי הער אציל בעלי אנרגיה גברית וכן התמצית מהם.
התמצית מעלי הער אציל פועלת מיד ולכן משמשת לפני תחרות, מתאימה לספורטאים, לרקדנים, למתעמלים, לפני מסע בחירות – לפוליטיקאים, לקראת מבחן. ונגד התודעה השלילית. התמצית מורידה פאניקה. ומתאימה לפורמולת עזרה ראשונה בעת משבר נפשי. פועלת מידית.
5. אלה הארצישראלית – – PALAESTINA PISTACIA תמצית מפרחי האלה היא תמצית לאהבה, מחזקת תחושת אהבת האם.
באלה משתמשים להרחבת עוצמת כוחות הזכר שב"אני". להרחבת כושר ההישרדות ב"אני".
התמצית בעלת אנרגיה נשית תומכת ומפתחת רגישות למתרחש בחוץ וסקרנות לפרטים חיוניים הדרושים להצלחה בהמשך התהליך שנבחר ללכת בו.
התמצית משיח האלה הארצישראלית משמשת זרז במצבים של תקיעות ומניעה את האדם לעשות משהוא מנקודה מסקרנת. בכך היא נחשבת גם תמצית שמתאימה לאנשים שאיבדו משמעות בחייהם.
האלה הארצישראלית מאפשרת זיהוי תחכים, לגבור על כוחות נסתרים, בוגדים ועל מזימות אפלות שמקורבים וידידים ליום פועלים בעזרתם מאחורי הקלעים נגד ה"אני" – התמצית משמשת לקרירה מצליחה ומאפשרת לקלוט בזמן את המושחתים. פועלת גם נגד התחכים שפועלים בתוך האדם במרחבו הוא אבל מבחוץ. בכך משמשת לטיפול בתודעה שלילית, בעיות שינה ומחשבות טורדניות.
האלה הארצישראלית היא תמצית חובה לפוליטיקאים ולאנשי קרירה. התמצית משמשת גם כתמצית חיזוק בפורמולה הרגילה – האנרגיה שלה נקבית.
6. חמנייה Sunflower: תמצית לאהבה, התמצית מחזקת את תחושת אהבת האב הבסיסית, נותנת תחושה של המצאות אב תומך בסביבה. מסייעת במקרים של אב נעדר, נגד השפלה ורגשי עליונות (נגד דמימת ה"נפוליון או כינה" ראה מאמרי בנושא), התמצית מאזנת תחושת עליונות וגאוות יתר נגד "מגלומניה או אגו-טריפ" שנועל את כושר ההתבוננות במציאות, ומצר את התבונה המרחבית בדומה לנער שמבוקר בביקורת מבזה. התמצית מפרח חמניה צעיר מאפשרת ומסייעת להתפתחות החושית, מחזקת את תחושת הגוף, את הקשר בין הגוף לרגש, ומסייעת בשיפור מערכת יחסים שוויונית בין אדם וחברו.
החמנייה מסייעת בסילוק והרחקת חנפנים ממרחב חיי האני. ובכך מסייעת לתודעת פתוח הכישורים.
החנפנות מצרה את תודעת המרחב ומגדילה על חשבונה תחושת עוצמה פנימית מזוייפת שנשענת על מחמאות שווא ולא על כשורי חיים שפיתח.
התמצית מפרח החמניה ממוססת ומגמדת רגשי נקם ומאפשרת לעבור לשיח ישיר, תבוני ולא אלים. בכך החמניה מסייעת לתקן מערכת יחסים קוטבית בין אב ובנו, בין חברים שקשריהם נותקו והפכו מידידות ליחסי שנאה. בכוחה של האנרגיה שבפרח החמנייה לגשר בין בני זוג העוברים תהליך גירושין קשה, במשברים ובהתפוצצות ברית מסחרית, במרחב הקרירה ומגשרת בין מעסיק ועובדיו.
תמצית מפרח חמנייה צעיר היא תמצית בעלת אנרגיה גברית –שמסיעת במערכת יחסים שוויונית. מעבירה מתחושת נקמנות לראיה תבונית ואסתרטגית ומפתחת תודעה לשיח ישיר ותבוני, תמצית לאהבה ולהצלחה. התמצית משפרת את כושר הראיה. לפיתוח תודעה ממוקדת ותודעה ממשגת.
בפורמולה התמצית פועלת מידית ומתאימה למצבים של זעם ותחושת נקם מתפרצים. להרגעת סערות נפש, להעצמה במשברים פסיכוטיים כמו כן התמצית משמשת גם כתמצית חיזוק והגנה בפורמולה הרגילה. האנרגיה שלה זכרית.

אשמח לשמוע ממך – ירון מרגולין

מעניין אותך לשמוע עוד על תסמיני הביקורת המבזה – על השיטות לצאת ממנה ומשיפוטיות אלימה – רוצה להבין את הסיבות להיווצרות תסמיני הפחד. אולי נשארו לך שאלות לגבי דרכי הטיפול. אשמח לשמוע ממך –

שם:

טלפון:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם):

איך אני יכול לעזור לך:


במאמר "טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר" – נגלה שבעיה נפשית היא לפעמים סימן לבריאות ועוצמה –  הבעיה מתחילה כשהנפש שלך מתכווצת למען הגנתה – כדי להגן ולשמור על חייך. הזמנה לקריאה – להקליק כאן – 
במאמר "נמאס לי מהחיים מה עושים" – במאמר הזה תמצאו תשובות לכל השאלות המטרידות, הזמנה לקריאה – להקליק כאן– 

הערה – המאמר וכן כל המאמרים בבלוג של ירון מרגולין הם חומר למחשבה בלבד ואין בהם המלצה לעשייה או לפעולה ובוודאי שהם לא המלצה לקחת או להימנע מתרופות.

——————————————————————————–

[1] אפלטון, פלבוס, מיוונית יוסף ג. ליבס, בהוצאת שוקן משנת תשל"ה, עמ' 459.

[2] ראה מחקר על תוקפנות בקרב בני הנעורים Dodge A. Keneth, "Emotion and Social Information Processing"in Dodge A. Keneth and J.Garber "The Development of Emotion Regulation and Dysregulation, New York: Cambridge University Press, 1991.

"אילוף האני" והעדרו ניכר במחקרים שעקבו אחרי ילדים. במחקר שנערך במונטריאול הסתבר כי בהעדר אילוף מבצבץ אלימות ועוינות בקרב ילדים בני חמש בגן הילדים. לאחר מעקב שנמשך עד לגיל ההתבגרות אחר הילדים האלימים שנחשפו התגלה כי היותר אלימים בין ילדי הגן היו אלו שפיתחו נטייה לעברינות בגיל 14. ראה מחקר של טרמבלי וצוות מרעיו. Tremblay Richard et al., "Predicting Early Onest of Male Antisocial Behavior from Preschool Behavior", rchive of General Psychiatry, sept. 1994.

איבוד עשונות בנקל נובע מהעדר "אילוף" בילדות שמתבטא לא רק באלימות (בעיקר בשתי שנות הלימודים הראשונות) הוא מתבטא גם ברמת הריכוז הנמוכה וכן בהשגי התלמיד בתחום הנלמד.
הילד ה"בלתי מאולף" ממשיג את עצמו "סתום". ובשנת הלימודים השלישית דומה כי גורלו נחרץ להיות אידיוט. ילד "סתום״ כזה מופנה בדרך כלל למסגרות של חינוך מיוחד. בשנת הלימודים הרביעית או החמישית הילדים הללו כבר נחשבים "בריונים" והילדים ה"מאולפים" דוחים אותם ומתקשים לקשור עמם קשרי ידידות בנוסף לבידודם החברתי כשלונם בלימודים זועק עד לשמיים.
בין השנה הרביעית לתשיעית נערים אלו מוצאים עצמם בחבורת עושי צרות צעירה, הם מרבים להעדר בדחיפות מבית הספר, צריכת סיגריות, אלכוהול וסמים בקרבם גדולה פי חמישה מצריכתם בקרב הנערים ה"מאולפים". בין שנת הלימודים השביעית לתשיעית ה"אני" שהומשג ״סתום״ בראשית דרכו היה לאני שמזוהה עם חלקו הפראי ומתחבר אל נערי רחוב. הוא מצטרף אליהם ומשוטט אתם ברחובות, מוגדר כאבריין, ומנודה מחברת ילדי בית הספר. זה השלב בו הוא מוצא עצמו נושר מהלימודים.
הסחף אל עולם העברינות מתחיל בפשעים קטנים, כמו גניבה בחנויות וסחר בסמים. במחקר שנערך על בנות נמצא שיש הבדל בין נערים ונערות, הנערות נשארות מקושרות עם חבורת הנערים המאולפת, הן שומרות על פופולריות. עובדה מענינת נוספת נקשרת בלידות. כ 40% מבין הנערות במחקר שעקב אחריהן ילדו עד לסיום הלימודים בבית-הספר התיכון.

בבליוגרפיה:

Block J. "on the Relation Between IQ, Impulsity'and Delinquency", Jurnal of Abnormal Psychology 104, 1995., Undrwood M. and Albert M. "Fourth-Grade Peer Status as A Predictor of Adolescent Pregnacy"April 1989.,

Patterson R. Gerald, "Ordery Cange in a Stable World: The Antisocial Trait as Chimera", Jurnal of Clinical and Consulting Psychology 62, 1993.

[3] מרחב סוטה – תזוזת ה"אני" מהנורמה לטוב ולרע – הקטע לקוח מדיון על הסטייה החברתית וסטיית ה"אני" בשנה השנייה לחייו. ביקורת מבזה של המרחב הסוטה מקשה על יזמות ופיתוח הייחודיות ב"אני" המתבגר.

[4] פרדיגמה – ביוונית, מודל, תיאוריה, תפיסה, הנחה או מסגרת התייחסות. במשמעותה הרחבה פרדיגמה משמעה הדרך שבה אדם "מתבונן" בעולם – שלא באמצעות חמשת חושיו, אלא באמצעות הרשת הלוגית שיצר במרחב החשיבה. ה"אני" החושב קולט את העולם בחמשת חושיו אבל איבוד הנתונים במרחבו הוא שיוצר את התפיסה, הבנת הדברים הנקלטים או את הפירוש שניתן להם. הפרדיגמה היא רעש רקע של תחושה שמציינת כי לאדם האוחז בה ישנה נטייה או העדפה לתחום מסוים.

[5] ללא שם המחבר, "כיצד נולדת פרדיגמה?", ללא תאריך, תמורות, המרכז לקידום רפואה משולבת, אתר ברשת האינטרנט:www.tmurot.org.il/article.asp?id=355.

[6] תומאס פתטיגרו, Thomas F. Pettigrew , פסיכולוג חברתי באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, שחקר דעות קדומות באוסטרליה, צפון אמריקה, דרום אפריקה ואירופה במשך עשרות שנים. הציטוט מתוך ראיון לניו-יורק טימס מה- 12 במאי 1987. עוד בנושא זה ראה:

Pettigrew, T. (2000). Systematizing the predictors of prejudice. In D. Sears, J. Sidanius, & L. Bobo (Eds.), Racialized politics: The Debate about racism in America. Chicago, IL: The University of Chicago Press.

Pettigrew, T. (Ed.). (1975). Racial discrimination in the United States. New York: Harper & Row.

Pettigrew, T., & Tropp, L. (2000). Does intergroup contact reduce prejudice? Recent meta-analytic findings. In S. Oskamp. (Ed.), Reducing prejudice and discrimination (pp. 93-114). Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum Associates.

[7] סטיבן קובי, 1996, "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", תרגום אסתר וכטל, אור עם.

[8] Harville Hendrix, 1988, "Getting the Love You Want", New York: Henry Holt.

[9] שיטת האימגו נמצאת בישראל בשימוש נרחב בסדנאות ומפגשים שנערכים בחסות "האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואים". אורית אדמון-שיפר וליאורה גרינהאוס נמנות על ראשוני המשתמשים בשיטת האימגו בישראל. השתיים הן תמלמידותיו של מייסד השיטה ד"ר הארוויל הנדריקס.

[10] הבשורה הקדושה על-פי מתי פרק ה', בתרגומו של פרופ' פראנץ דליטש.

[11] עוד על כך ראה: Stuart MR, Lieberman JA III (1993), The Fifteen Minute Hour: Applied PsychotherapyApplied Psychotherapy for the Primary Care Physician. 2nd ed. Westport, Conn.: Praeger.

הנרי דויד תורו, 1962, "מרי אזרחי, וולדן", הוצאת מוסד ביאליק,

ג'ין שארפ, 1973' "הפוליטיקה של פעולה לא-אלימה", Sharp, Gene, 1973, "The Politics of Nonviolent Action", Boston:Porter Sargent Publisher., Sharp, Gene 2005, "Waging Nonviolent Struggle: 20th Century Practice and 21st Century Potential", Extending Horizons Books

נשלח ב העצמה אישית, זוגיות, כללי, תורת הדמימות
One comment on “ביקורת מבזה
  1. שרון כהן הגיב:

    אם היו יותר אנשים כמוך האינטרנט היה נראה נקום טוב יותר ירון.

    תודה על המידע והערך הגדול שאתה נותן.

    בתודה,
    שרון

    טיול לדרום אמריקה

1 פינגים/מעקבי קישורים עבור "ביקורת מבזה"
  1. […] חודרניים וביקורתיים כולל את ההתעללות הנפשית שמכונה ביקורת מבזה מתמדת. בחברות מסוימות מפלצות אדם שגוזלות את בתי הזקנים […]

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*