אנמיה – מחסור בברזל, כשל טיפול והיבטים ביולוגיים חשובים של מחסור בברזל ודרכי החלמה חדשות – מחקר חדש

פורסם ב 15 בדצמבר 2023 ע"י

**הרקמות העיקריות שמעורבות בוויסות חילוף החומרים של ברזל** **בגוף** **האדם** הם תאי המעי, השרירים, הדם, הכבד והפריטין [**מקור**] גם צינוריות הכליה הרחוקות מהפקעית: **הנלה** ו**צינורות האיסוף**, בהן מתבצעת **ספיגה חוזרת של ברזל** [**מקור**].
מקובל עד היום היה לחשוב שספיגה לקויה של ברזל (שמגיע מהמזון ופגיעה בדופן המעי הדק העליון) היא שמובילה לחוסר יכולת לנצל את מאגרי הברזל בגוף ומובילה ל**אנמיה** [**מקור**]. מחקרים עדכניים וגם ניסיוני בקליניקה – מראים מה שניכר בדיקת המעבדה, שניהול **האנמיה** בחולי כליה CKD סביב **שימוש בחומרים** **ממריצי** **אריתרופואזיס** (כדור לדירבון ייצור תאי הדם **אריתרופואזיס** (כדור לדירבון ייצור תאי הדם erythropoiesis-stimulating agents – ESA) והכנסת **ברזל** לגוף (**עירוי ברזל לוריד – פרינג'קט**, מלחי ברזל וכדורי ברזל [**מקור**]) [**מקור**], ו**תוצאות** **חיוביות** **אין**.

ניסויים קליניים אחרונים מצביעים על כך שהתמקדות הרופאים בטיפול באנמיה, בעידוד ההובלה של רמות המוגלובין גדולות יותר (אחרי הכל ברזל נדרש לסינתזה של המוגלובין בייצור תאי דם אדומים.) מתוך מגמה עקשנית להעלות את מדדי ההמוגלובין בעזרת אותם טיפולים קונבנציונליים איכזב ויותר מכך, הוא שהוביל לכאורה לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית מוגברת,

במיוחד כאשר הרופאים השתמשו במינונים גבוהים של ESAs. תרופה ידועה לעידוד ייצור כדוריות דם אדומות. "ניכר שמטופלים מגיבים בצורה גרועה לטיפול הזה" רושמים החוקרים [מקור].

תוספת ברזל, נמשכת גם הנפקת כדורים ותרופות- אנשים לא מחלימים, להיפך – אז למה התוצאות מאכזבות?

ברזל (Fe, מספר אטומי 26, מסה אטומית 55.8) הוא יסוד חיוני כמעט לכל האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ. יותר ממחצית מהברזל בגוף נמצא בתאי הדם האדומים. הברזל משולב בחלבונים כמרכיב של heme (למשל המוגלובין – חלבון הנושא חמצן לרקמות הגוף, מיוגלובין – החלבון העיקרי שנושא חמצן בשרירים, חלבוני ציטוכרום (חלבונים חיוניים שמשתתפים בתהליכי חמצון-חיזור ליצירת אנרגיה, וממלאים תפקיד מפתח בשרשרת הובלת האלקטרונים שבייצור האנרגיה ובנשימה התאית שבמיטוכונדריה [מקור1, מקור2, מקור3]), שכפול חומצות גרעין, ניקוי רעלים – מיאלופרוקסידאז (תאים שמשמידים מיקרואורגניזמים, בעזרת רעלים שנמצאים בקרבם.), סינתזות תחמוצת חנקן [מקור]. ללא ספק הברזל הכרחי.

הברזל משתתף במגוון רחב של תהליכים מטבוליים [מקור], כולל הובלת חמצן, סינתזה של חומצת גרעין – מכונה חומצה דאוקסיריבונוקלאית או בראשי תיבות – DNA, ותיקון DNA, נשימה תאית, והובלת אלקטרונים [מקור].

הפרעות בחילוף החומרים של הברזל מתרחשות לרוב בגוף האדם. הן בין התופעות השליליות (מחלות) השכיחות ביותר והן מקיפות קשת רחבה של מחלות החל מאנמיה ועד עומס ברזל, וכן מחלות של ניוון עצבים [מקור].

המדע שב אל הברזל במחקרים על מטבוליזם וזמינות ביולוגית של ברזל, והתוצאות בהחלט מרשימות. המחקר מנסה להביא להבנה גוברת לגבי הצורך שלנו בברזל, ההשלכות והגורמים לחוסר ברזל ודרכי החלמה חדשות, מה שהוביל חוקרים לבחון השפעה של מזונות וקליפות וקמחים או אבקות גם תמציות עד שנמצאו כמה מזונות כתרופה מעוררי התפעלות.

חלק מהמסקנות מגיעות לתודעת הקליניקה הרפואית, אבל רבות מהן לא משפיעות כלל על דרכי פעולת הממסד. [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5].

נדרשת כמות יומית של 1-2 מ"ג של ספיגת ברזל במעי להומאוסטזיס (שמירה על המרכיב בגוף במידה הנכונה) של ברזל. וזאת משום ש

כ-1-2 מ"ג ברזל אובדים, באופן טבעי, מדי יום מהגוף

מהאנטרוציטים שבמעי הדק העליון ומהתריסריון, מהעור גם בשל שטפי דם זעירים, ונגיסות טפיליות בברזל [מקור1, מקור2] וכן מצנרת הכליה [מקור]. צורך בברזל גדל בזמן צמיחה של ילדים ובני נוער או בהריון. כ-25 מ"ג של ברזל ממוחזרים בגוף מדי יום ביומו על ידי מערכת ה-RES [המערכת הרטיקולואנדותל (RES)]. כאשר רק חלק קטן מהברזל נספג מהכמות הנבלעת מהתפריט. [מדובר בכמות ברזל שעשויה לנוע בין 5% ל-35% בלבד, מהברזל הנבלע, וזאת בהתאם לנסיבות ולסוג הברזל הנבלע (מהצומח או מהחי)] [מקור1, מקור2].

המשמעות של אבדן ברזל טבעי, פשוטה – הגוף חייב להחזיר לעצמו את האבדה. על המערכת לדאוג לאיזון הברזל, נוכח אבדנו ומשום שמדובר בכמויות זעירות רוב ההומאוסטזיס (Homeostasis) של הברזל שלנו אמור להיות קל, פשוט ותלוי במחזור הכללי של הברזל

[מקור]. כאשר ברזל מבחוץ מגיע מהמזון ומבפנים ממחזור כדוריות הדם האדומות. ברזל שהגיע ביסודותיו מהמזון. רוב הברזל הדרוש לאריתרופואזיס (יצירת הכדוריות האדומות), כ-20 עד 25 מ"ג ליום, מסופק על ידי מיחזור ברזל מכדוריות מבוגרות, שסיימו למעשה את תפקידן [מקור1, מקור2]. ברזל זה מנוצל מהמאגרים – מדובר בברזל שנמצא בגוף למשל ברזל שקשור לפריטין ונמצא בפאטוציטים – מהפטוציטים (כ-200-1000 מ"ג מאוחסנים בהפטוציטים בכבד [מקור], בצורה של פריטין [מקור1, מקור2, מקור3]). במיוגלובין נמצא מחסן ברזל נוסף. כעשירית מסך הברזל (350 מ"ג) נשמר במיוגלובין של שרירים ואנזימים וציטוכרומים של רקמות אחרות. עוד כ-500 מ"ג ברזל נמצאים במקרופאגים של המערכת הרטיקולואנדותל (RES) בטחול. ככלל יש ברזל בגוף. הברזל ממתין במאגרים והוא קשור לפריטין כמות הפריטין בדם משקפת לכן גם את כמות הברזל האגור בגוף. והפריטין (ferritin) נמצא בעיקר בכבד אבל גם במוח העצמות, בטחול ובשרירי השלד, ומעט פריטין זורם בנוזל הדם (פלסמה). אז למה הברזל לא מגיע וההמוגלובין רק יורד?

נושא זה הוא שעומד במרכז מחלות שהברזל חסר בהן [מקור].

ירון, תראה מה זה [2.7.24:, 14:16]: הוא בדק
את בדיקות הדם 3 חודשים אחורה ואמר שהאנמיה נעלמה פתאום. ירון מרגולין: אלה תוצאות של העבודה שלך. השקעת, האמנת הצלחת. כל הכבוד לך. אפשר **להחלים מאנמיה** גם במחלת כליות כרונית.

מצד אחד אין ברזל ע"פ המדדים והמצב שמתחזק מחלה (אנמיה) ומצד שני קיים שפע של ברזל בגוף ואפילו קיים עודף ואפילו המוכרומטוזיס (עודף ברזל בגוף מכל סיבה שהיא) וברזל לא מאוזן כשהאנמיה בולטת בהן. הפרדוקס הזה עומד במרכז המאמר הזה

הערה במחלות בהן יש איבוד כרוני של ברזל כמו באנמיה חרמשית ותלסמיה. ההמוסידרין (הוא חלבון המשמש לאגירת ברזל [מקור].) מכיל אותו. יש סבורים שהמוסידרין אינו אלא נגזרת של פירוק ליזוזומאלי של פריטין. מכל מקום יש ברזל במאגרים גם במחלה זו אלא שהברזל הנמצא כאן הוא בתאחיזה עם המוסידרין ואינו זמין בדרך כלל לתפקוד פיזיולוגי. החלבון האוחז בברזל עלול לשקוע ברקמות גוף שונות (המוסידרוזיס). שקיעת יתר של המוסידרין נמצאת אז בעיקר בכבד ובמערכת הרטיקולו-אנדותליאלית, אך אין בשקיעת יתר זו של המוסידרין כשלעצמה כדי לגרום לנזק רקמתי.

ככל שנעמיק בהבנת האנמיה נמצא ברזל במאגרים אבל הוא לא מצליח להגיע מהם לאברים שמתחננים לעזרתו.

למאמרי – למה חסר לי ברזל – כאן

על התרופות שמרוקנות את מאגרי הברזל, ולא מאפשרות למעשה לחולי אנמיה להבריא – כאן

למאמרי

מחסור בברזל

**הפיסטוס** בנם של זאוס והרה, היה אל האש והמטלורגיה (חקר והנדסת המתכות) מככב בגוף תחת השם **הפאסטין** (hephaestin) או ה**אפסטין**. מלידתו **הפיסטוס** היה כל כך מכוער ומעוות עד שאמו, שלא יכלה לשאת את הבושה נוכח היצור המכוער שיצא ממנה, זרקה אותו בלי לחשוב פעמיים מהאולימפוס. **הפיסטוס** הגיע למעמקי האוקיינוס. למזלו, אימו של אכילס הגיבור לא נשאה רגשי נחיתות – **תטיס** ויחד עם אורינום (בתו של הטיטאן **אוקינוס**) אספה את הילד והשתיים גידלו אותו במשך תשע שנים. הן אפשרו לו לפתח כישורים מיוחדים שהפכו אותו לנערץ ומפורסם. בגיל תשע הקים **הפיסטוס** בית מלאכה בקרקעית הים האגאי, שם הכיר את סוד הברזל, שם הכין ממתכות יקרות תכשיטים נפלאים, מתנות אהבה לאלות שגידלו אותו. להרה שדחתה אותו, לאמו הוא שלח כסא זהב מרהיב ביופיו. כשהתיישבה עליו, הרה נלכדה בקשרים בלתי נראים ונאלצה לקרוא להפיסטוס לשחרר אותה. כך הגיע הנוקם באם לאולימפוס וגם נשאר באולימפוס מעט זמן עד שהוגלה שנית. זמן מה לאחר שהתיישב באולימפוס, זאוס והרה ניהלו ריב ביניהם. הרה שלחה סערה בניסיון להיפטר מהבן הבלתי חוקי של בעלה זאוס, הרקלס הגיבור. זאוס לא נשאר חייב ותלה אותה מהרקיע. **הפיסטוס** כבן נאמן מיהר לשחרר אותה, מה שעורר את זעמו של זאוס כלפיו. כך הגיע הפייסטוס לבלמנוס (אי בצפון הים האגאי) לאחר שהושלך בפעם השנייה מהאולימפוס, אבל הפעם נדחה ונזרק משם על-ידי אביו. הוא לא נשבע בכאב הדחייה, בנה בית מלאכה, נפחיה, בהר מושכלון. בנפחיה זו הפיק את יצירותיו המפורסמות ביותר: הקסדה המכונפת והסנדלים של הרמס, חגורתה של אפרודיטה, המרכבה של הליוס, השריון של אכילס ושרביט אגממנון, גם את הקשת והחצים של ארוס. מימי הפייסטוס אנו למדים על נוכחותה של המתכת, גם כשהאמן הגדול שמטפל בה נדחה אפשר לשוב לעבוד… **הפיסטוס** נקרא Polyphron, Chalkeus, Polytechnis, Klytomytis ו-Agaklytos. הסיפוק הגדול וההנאה שלו מגיעים תמיד ממעשי ידיו. הוא מתואר מחזיק פטיש נפחים או גרזן מאז ימי קדם. "**הפיסטוס** יראה לך את הדרך להתגבר על כל קושי." שרים היוונים [**מקור**]. בציור Pietro da cortona – **פייטרו דה קורטונה**, ניצחון ההשגחה האלוהית, 1632-39, **הפייסטוס** על כס המלאכה, מחשל את הר הגעש והמקדש. בגוף האדם הקשר של הברזל ל**פאסטין** שנושא את שם אל הנפחים –
מתרחש דרך הפסידין כאשר הפצידין או **הפסידין** מופרש על ידי **הכבד** הוא יכול לעכב את **הפאסטין** וכך אין שחלוף יוני ברזל ונמנעת ספיגתם – **הפאסטין** אחראי על **חימצון הברזל בצנרת הכליה**. **לאחר** **ייצוא** של **ברזל** מתאי המאגר הראשונים בדופן המעי דרך **פרופורטין** (**ferroportin**) FPN, **הפאסטין** כפי שיוסבר במהלך החיבור הזה, משנה את מבנה הברזל ומחמצן אותו לצורת הברזל **Fe3+** על ידי ו-ceruloplasmin (Cp) הברזל המחומצן נגיש ויכול לזרום בדם. לאחר טיפול הנפח האלהי בו (**הפאסטין**) הוא מוטען על גב ספינת המשא **טרנספרין** (Tf) ומוזרם בדם להיכן שהוא נדרש בגוף האדם [**מקור**]. כאמור לעיל נחשף כי גם בכליות **הפאסטין** פועל – מה שהיה לגילוי רב עוצמה ושינה את אסטרטגית הטיפול במחלת **האנמיה**. לא עוד כדורים, רק "מזון כתרופה", על נושא זה סובב המאמר ועל המזון כתרופה לנושא המרכזי בסוף המאמר.

אפשר למצוא ברזל בשפע על פני כדור הארץ [מקור1, מקור2]. כל אורגניזם חי נדרש לברזל [מקור1, מקור2] עם זאת, ברזל קשה לחיזור. הוא נמצא לרוב בטבע בצורה של התחמוצות שלו [מקור1, מקור2]. תחמוצות הברזל הן מאוד לא מסיסות, ולכן צמחים ובעלי חיים לא יכולים להשתמש בהן. הן פשוט לא זמינות לספיגה על ידי אורגניזמים ובנוסף הברזל גם מגביל פעמים רבות צמיחה בסביבה [מקור] האדמה בנוכחות ברזל גם הים – עקרים [מקור]. צורה נוספת נמצאת בשמרים. הם למדו להפחית את הברזל מברזל בצורה הבלתי מסיסה (Fe+3) לצורת הברזל המסיסה (Fe+2) [מקור]. פרדוקס זה, לכאורה, נובע מהעובדה שברזל הבא במגע עם חמצן יוצר תחמוצות, שהן מאוד לא מסיסות, ולכן אינן זמינות בקלות לספיגה על ידי אורגניזמים [מקור]. בתגובה לכך, התפתחו מנגנונים תאיים שונים כדי ללכוד את הברזל מהסביבה לשימושים הביולוגיים. דוגמאות לכך הן סידרופורים (siderophores) המופרשים על ידי חיידקים כדי ללכוד ברזל. יש להם יכולת ליצור קומפלקסים ברזליים מסיסים שיכולים להיקלט על ידי האורגניזמים [מקור]. מנגנונים כאלה התפתחו גם בגוף האדם. הברזל קיים בגופנו בעיקר בצורות מורכבות וקשורות לחלבון (המופרוטאינים Hemeprotein) כתרכובות heme [הם (Heme) הוא השם הכולל של מספר תרכובות בעלות תפקידים חשובים בתאים שלנו. במרכז התרכובת מצוי יון ברזל, מוקף במולקולה טבעתית המכונה פורפירין. גם המוגלובין או המיוגלובין ואפילו בילירובין, ציטוכרומים וקטלאזה אלה חלבונים המכילים קבוצת הם כרכיב פעיל ולכן הם נקראים "המו-פרוטאינים" [מקור]]. כל מולקולה של המוגלובין מכילה ארבע מולקולות "הם" וארבע מולקולות חלבון "גלובין" ומכאן שמו "המוגלובין". ארבע מולקולות ה"הם" קושרות את החמצן דרך יון הברזל שבמרכזן בקשר חלש והפיך. כלומר קשר שמאפשר חיבור או שחרור מבוקר של חמצן בגוף ע"פ האזורים שאליהם הוא מגיע והצורך בכך. למעשה, הקישור והשחרור של החמצן על ידי ההמוגלובין תלויים בתנאי הסביבה בגוף ובפרט בריכוז (או לחץ) החמצן והחומציות (pH) [מקור]. באזורים העשירים בחמצן, בהם לחץ החמצן גבוה והסביבה בסיסית (pH גבוה), כמו בריאות או בזימי דגים החחבון (המוגלובין) קולט חמצן. החמצן נישא עמו דרך תאי הדם האדומים אל שאר רקמות הגוף (למשל אל השרירים). כאשר ההמוגלובין עשיר בחמצן מגיע לאזורים עניים בחמצן, למשל שרירי הגוף ההמוגלובין משחרר הודות לקשר החלש והפיך את החמצן שבו. הפעם בשל ריכוז החמצן הנמוך יחסית והסביבה היחסית חומצית (pH נמוך). כך מועבר החמצן שנקלט בנשימה בריאות אל שאר תאי הגוף. במקביל לנשיאת החמצן, ההמוגלובין נושא ומוביל פחמן דו-חמצני אל מחוץ לגוף, מהרקמות אל הריאות [מקור]. מנגנון זה מתפקד כל עוד הברזל נוכח בו. במחלה האנמית הוא כמובן חסר.

הברזל מגיע מתפריט התזונה שלנו: קטניות: חומוס, נאטו, טופו, עדשים, כוסמת ירוקה, ברוקולי, ירקות ירוקים (תרד, חסה, מנגולד), שיבולת שועל, גרעיני דלעת, קשיו גם שוקולד, כבד עוף, צדפות מסוג מולים וביצי שלו.

אנטרוציטים בתריסריון אחראים על ספיגת ברזל מהתזונה. עם ספיגתו, הברזל נע ברחבי הגוף כשהוא קשור לחלבון בשם טרנספרין (Tf). ובהמשך הברזל נקלט ברקמות שונות בגוף לצורך תפקוד תקין של הגוף: תפקידי המעי, מח העצם, הטחול והכבד כולם מעורבים במטבוליזם (חילוף החומרים) של הברזל.

למאמרי

אנמיה – רוצה להחלים ממחלה כרונית קשה. זרקור אל הטרנספרין הנמוך

Ferric ברזל בעל ערכיות של Fe+3

כדי לחבור לנשא הברזל (טרנספרין) ולנוע בזרם הדם הברזל מתחמצן. תהליך זה מתרחש ברירית המעי שלנו. הברזל עובר מערכיות של Fe+2 (או ferrous) לערכיות של Fe+3 (או ferric), ובצורתו האחרונה (Ferric) הטרנספרין (Tf) לוכד את הברזל ומעביר אותו לפלסמה (זרם הדם). הברזל נלכד כאן בעיקר מהאנטרוציטים של המעי והתריסריון או ממקרופאגים רשתיים (שמאחסנים ברזל מכדוריות דם אדומות שפורקו) (לאחר שעבר חימצון – Fe+3). בהמשך טרנספרין עמוס בברזל מגיע לאבר המטרה ונקשר עם הקולטן טרנספרין שנמצא בשטח התא (TfR) 1 ומביא לקליטה שלו – מכנים תהליך זה בליעה תאית (אנדוציטוזיס או אנדוציטוזה) היא הקליטה של המטען – במקרה זה של מתכת הברזל על ידי התאים בגופנו. הברזל שחדר לתוך התא, נמצא בציטופלזמה, וממשיך אל המיטוכונדריה בה הוא מועבר לסינתזה של צבירי heme או ברזל-גופרית, שהם חלקים בלתי נפרדים ממספר מטלופרוטאינים, ועודפי ברזל מאוחסנים ומנקים רעלים בפריטין ציטוזולי (שנמצא בנוזל התוך תאי – ציטופלזמה) [מקור1, מקור2].

באיור למעלה ברזל נקשר ומועבר בגוף באמצעות טרנספרין (Tf) עד לאחסון במולקולות פריטין שבנוזל התא. כאשר מדדי הפריטין מלאים מהלך זה שמתרחש בדופן המעי תקין וכן ההיקשרות לטרנספרין, נשיאת הברזל בזרם הדם על גב הטרנספרין, גם שלב הגעת הברזל לתאים, והמפגש של הטרנספרין עם הקולטן של הטרנספרין שנמצא בשטח התא (TfR) 1 ומביא לקליטה שלו – ובליעתו על ידי התאים – כולם תקינים!

בתוך הציטופלזמה נמצאות בועיות (vacuoles), וכאשר ה-pH בבועיות נעשה חומצי, משתחרר הברזל ונקשר לפריטין [מקור], גם מהלך זה תקין כולל חומציות הנוזל כשמאגרי הפריטין מלאים ואין צורך להוסיף ברזל ממקור חיצוני.

כאשר מאגרי הפריטין ריקים, או הם לא מלאים או שהפריטין נמצא בטווח הנורמה, אבל בחלק הנמוך יש לבחון כל אחד מהשלבים האלו ולטפל בו.

מנגנון הוויסות של ספיגת ברזל במערכת העיכול נזכר לעיל. **הברזל** עובר מהמזון לתאים בשם ה**אנטרוציטים**. הם נמצאים בחלק העליון של התריסריון. מנגנון זה פוענח רק לאחרונה [**מקור**].

במחקר חדש, שדווח ב-Cell, המדענים של מכון ויצמן הראו שהאנטרוציטים נודדים לאורך משטחי ה-villi, הרירית, דופן המעי מורכבת מזיזים מרובים (VILLI) אשר מגדילים את שטח הפנים של המעי ומעלים את כושר הספיגה שלו, לאורך זיזים אלה האנטרוציטים זזים ממקומם וממשיכים להתמיין, כלומר הם משתנים, וכך הם יכולים פתאום למלא פונקציות שונות, במקומות שונים – כמו עובדים הנעים לאורך פס ייצור כדי לבצע משימות אחרות ושונות בכל עמדת עבודה [מקור]. בבואנו לטפל בספיגת ברזל וכשליה מחובתנו לקחת גם נושא זה בחשבון. אחרי הכל מדובר בתאים שמעבירים ברזל לזרם הדם. נמצא כי האנטוציטים לא נייחים. הם נעים כשהם מוגדרים שומרי הסף, הם נמצאים בחלק העמוק, התחתון של הווילי (villi – מתוארים בצילום למעלה) בתחתית הם מתמחים בספיגת חומצות אמינו. רוצה לומר שטווח ספיגת הברזל על ידם מאוד קטן. נושא זה בהחלט פותח פתח לבעיות ספיגה, אשר מטופלות, אם יש צורך בכך (מה שמשתקף בפריטין נמוך) במספר דרכים בהן מתן של סיבי תזונה למשל מסוג קמח שורש אגבה, פסיליום וקונג'אק גם תוספי תזונה למשל Lecithin לציטין

למאמרי – סיבי תזונה

**מזון כתרופה – **אטריות שיראטקי**, הנקראות גם **אטריות קונג'אק** או אטריות שהן נס** (Miracle Noodles), shirataki noodles (konjac noodles).הן עשויות משורש צמח ה**קונג'אק**, ש**סיבי** **המזון** שלו הם מהבריאים ביותר עלי אדמות [**מקור**]. **סיבי תזונה** אלה יכולים לשנו את מערך חיידקי המעיים למערך חיידקים טובים ולשפר באופן משמעותי את תפקוד תאי דופן המעי הדק העליון, הג'חנון והתריסריון. צילום ירון מרגולין.

לאחר ספיגת הברזל מהמזון, או גם עקב עירוי ברזל, אסור שיווצר עודף ברזל בגוף האדם!

עודף ברזל בגוף – מהווה סכנה ואין לגוף שלנו מענה לבעיה זו!

ברזל רעיל בעודף, ככל שאנו מבינים ומכירים את מחזור הברזל בגוף ואת ספיגת הברזל המיזערית במערכת העיכול, אנו מבינים את השמירה הטבעית של הגוף על מעט ברזל. הגוף דורש קמצוץ של ברזל, מכיוון שברזל בעודף יכול ליצור רדיקלים חופשיים ועלול לפתח נזקים קשים לרקמות בהמשך.

עודף ברזל יכול ליצור רדיקלים חופשיים הפוגעים בממברנות שומנים, חלבונים וחומצות הגרעין, מה שמוביל למוות של תאים [מקור]. עודף ברזל יכול ליצור רדיקלים חופשיים הפוגעים בממברנות שומנים, חלבונים וחומצות הגרעין, מה שמוביל למוות של תאים [מקור]. יתר ברזל הוא נושא קריטי ששב ועולה נוכח עירוי ברזל במיוחד במחלה הכלייתית. בבדיקת הדם רואים יתר פריטין. מאגרי הברזל מלאים והאדם סובל ממחסורו (אנמיה). מצב זה שכיח בקרב חולי כליה ולכן אני שב ומדגיש זאת, כי נטילת ברזל במחלת כליות יכולה להוביל להמוכרומטוזיס (עודף ברזל בגוף מכל סיבה שהיא) ולהרוס תהליך החלמה של שנה ויותר. נושא זה בולט לרעה במיוחד בקרב נשים. יש לשקול מאה פעמים לפני פרינג'קט. לפני שמכניסים ברזל לגוף דרך הורידים (פרינג'קט), על-מנת למנוע חיסול רקמות חיוניות בעת מחלת כליות ופגיעה בצנרת הכליה הרגישה כמו הלולאה של הנלה וצינורות האיסוף.

יתר ברזל עלול לפגוע בכליות,

לפרינג'קט (עירוי ברזל) השלכות חמורות בקרב חולי כליות, לכאורה הוא עלול לעודד ירידה ברמת הזרחן בדם, כאב ראש, סחרחורת, פריחה, בחילה וסומק. תופעות פחות שכיחות הן עלייה בלחץ הדם אשר מתרחשת לרוב מיד לאחר הטיפול וחולפת בתוך כ- 30 דקות, שלשול, עצירות, בעיה בתפקודי כבד, התכווצויות שרירים ותגובה אלרגית במקום ההזרקה.

גם אם נוצר עודף בברזל בכלל זה בשל יתר ברזל לכאורה במזון, מצב שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו, אין מנגנון פיזיולוגי להפרשת עודף ברזל מהגוף מלבד איבוד דם, או דימום טבעי. הדרך היחידה להפחתת יתר ברזל בהמתנה. כי עקב פירוק תאי אפיתל רוב בני האדם (המבוגרים) מאבדים בין 1 ל-2 מ"ג ברזל ליום Fe/d, גם בשל דימום קל, בעודף ברזל, כמו לאחר עירוי דם, תוסף מזון נדרש אם כן, זמן רב לאיזונו. במהלך הזמן הזה עודף הברזל מרעיל את הגוף. באיור למעלה מימין אובדן טבעי של 1-2 מ"ג ברזל ליום בגוף האדם (מקור האיור בצילום מסך מהמאמר: Review on iron and its importance for human health – כאן).

הברזל משתתף במגוון רחב של תהליכים מטבוליים [מקור], בולט בהם הובלת חמצן, הברזל נדרש לנשימה, לבניית כדוריות דם אדומות, אבל גם לתהליכים ביולוגיים נוספים כמו הובלת אלקטרונים. ללא ספק מחסור כרוני בברזל מביא גם לירידה בייצור המוגלובין [מקור] ולאנמיה (פגיעה בנשימה) [מקור]. גם סינתזה של חומצת גרעין צריכה ברזל – מכונה חומצה דאוקסיריבונוקלאית או בראשי תיבות – DNA, ותיקון DNA, נשימה תאית [מקור]. המערכת הרטיקולואנדותל, (תאי מערכת הרטיקולואנדותל נמצאים בריאות, כליות, בכבד ובטחול.) כוללת את המקרופאגים שבטחול. היא ש

ממחזרת ברזל מאריתרוציטים מזדקנים. זה הבסיס של מערך הברזל כפי שמכירים אותו, אבל המבנה הזה לא מסביר את כשל אנשי הממסד עם החלוקים הלבנים לטפל בבעיית הברזל. נושא זה הוא אחד הגילויים החדשים והחשובים ביותר.

מערך הברזל מורכב, מרתק, ויובהר בהמשך המאמר.

הערה: חילוף חומרים בסיסי (מטבוליזם), המושג "מטבוליזם" מתייחס לקליטת חומרים מהסביבה, במקרה זה ברזל, עיבוד הברזל, וניצולו לצרכים של הגוף, כולל מעבר הברזל אל תוך התאים וחלבוני ההסעה שלו.

תנודות בצריכת ברזל מתזונה קיימות [ירידה מתמדת בצריכה של **עדשים**, **ברוקולי**, **חומוס**, **נאטו**, טופו, שיבולת שועל, **כוסמת ירוקה,** נבטי ברוקולי, ירקות ירוקים (תרד, חסה, מנגולד בתפריט אשר כולם מכילים ברזל) בקרב אנשים מבוגרים] וכן **איבוד ברזל** לסירוגין באמצעות דימום, לא משפיעים בדרך כלל לרעה על ריכוזי הברזל בפלזמה בבני אדם בריאים וריכוזי ברזל נשארים יציבים ב-10-30 מיקרומטר. נושא זה מאוד חשוב ל**הבנת האנמיה** ושולל למעשה מתן **ברזל** פומי כתרופה. **כמות הברזל הנדרשת לתפקוד התקין של הגוף שלנו היא מאוד קטנה**, כך שרוב הברזל הנכנס לפלסמה (לדם) מגיע ממחזור הברזל שבגוף, אבל כמות הכרחית, אם כי **זעירה** של **ברזל** נספגת לדם מהתזונה. הכמות הזו זעירה, לכן השיטה של דחיפת כמויות ברזל לגוף בכוח לא הגיונית בכלל. המזעריות הזו הכרחית על-מנת להשלים הפסדים של ברזל שנוצרים, אבל יתר ברזל הוא כנזכר רעל. לכן, על הגוף בהחלט לשמור על כמויות נכונות, ולא **רעילות** של ברזל. ריכוז **ברזל** בפלזמה ופיזור הברזל בגוף מוסדרים באופן קבוע וכל הזמן, כדי למנוע **המוכרומטוזיס** ו**הרעלת ברזל**. ה**פפטיד** שהכבד מייצר – **הפצידין** שמתואר באיור למעלה, הוא הבוס הגדול ומי שזוהה כ**הורמון הוויסות של הברזל** **המערכתי** בגוף האדם [**מקור**]. הוא נושא מרכזי בבעיית הברזל. על **הפצידין** [**מקור**] ארחיב בהדרגה –

הברזל עובר לכבד – לניקוי למסע בתוך הגוף לאיחסון – למחסן – נחשפים להפסידין [מקור1, מקור2].

הכבד

הכבד המשמש מעין תחנת מעבר וטיהור חומרים בין מערכת העיכול לבין מחזור הדם. הוא מקבל אליו את הברזל שמגיע אל הגוף מהתזונה דרך וריד שער הכבד. כ-75% מהדם הנכנס אל הכבד מקורו מווריד זה. הברזל ביחד עם כל חומרי התזונה מגיעים אליו ישירות מהמעי דרך הוריד הפורטלי (Portal vein) וריד השער של הכבד. המערכות של ורידי שער הכבד שונות מיתר סוגי הוורידים, בהבדל משאר הורידים, הן לא מובילות דם ישירות אל הלב, אלא אל איבר אחר, אל אבר הניקוי – אל הכבד. וריד השער קולט ומנקז אליו ורידים קטנים (פלגים) רבים מהבטן, מהטחול, מכיס המרה, ממערכת העיכול – יוצא מכך שהברזל מגיע בראש ובראשונה אל הכבד.

מחסור בברזל לא יכול אם כן להיות מטופל על-ידי בליעת ברזל מכיוון שטיפול פומי (בליעת ברזל) לא יהיה יעיל אם הפצידין חוסם את הספיגה האנטרלית של הברזל, ובמקרה זה יהיה מתאים לפנות ולטפל בבעית הפסידין/פרופורטין [מקור]. הוא נושא העל של מאמר זה והמשך המאמר עוסק בו.

הפצידין

גילוי של חלבון קטן עם תפקיד מרכזי במאזן הברזל בגוף שינה את כל התמונה והטיפול באנמיה

הפצידין הוא הרגולטור הראשי של הברזל. מבחינה מבנית, פפטיד ההפצידין דומה לסיכת ראש כפופה המוחזקת יחד על ידי ארבעה קשרי דיסולפיד [מקור]. הוא פועל על-ידי התקשרות לחלבון הטרנס-ממברני Ferroportin, שתפקידו להפריש ברזל הקשור במאגרי Ferritin אל מחוץ לתאים, כגון הפאטוציטים בכבד, אנטרוציטים בתריסריון ומקרופאגים. המידע העדכני ביותר מצביע על כך שקישור ההפצידין לקולטן שלו (פרופורטין) מצריך מעורבות של אחד מקשרי הדיסולפיד שהוזכרו לעיל [מקור]. קישור Hepcidin ל-Ferroportin גורם לפרוטרופין מפרק אותו בתהליך שגורם לפרופורטין להיות מופנם אל תוך ליזוזומים בציטופלסמה, שם הוא עובר פירוק [מקור1, מקור2].

הפרופורטין (Ferroportin) הוא גם הקולטן להפצידין וגם יצואן הברזל הסלולרי הנזכר.

קישור ההפצידין לקולטן שלו (פרופורטין) מצריך מעורבות של אחד מקשרי הדיסולפיד שהוזכרו לעיל והיא זו שגורמת לבעיית הברזל, לאנמיה, לאגירת-יתר של ברזל בתאים ולרמה גבוהה של ברזל במאגרים, לפריטין גבוהה מול רמה נמוכה של ברזל בדם [מקור]. מחקרי מבנה-תפקוד עדכניים גילו גם שקצה ה-N של הפצידין חשוב לפעילות מווסתת הברזל שלו [מקור].

יתר פצידין מקשה על חולי האנמיה. הדרך העיקרית שמוכרת לנו כיום לפינוי הפצידין (והגברת ברזל במחזור הדם כתוצאה מכך) היא הפרשת כליות.

בעיה זו עומדת במרכז ההכרח להביא להחלמת הכליות – נושא עליו פרסמתי ב"אילוף הכליות הסוררות'' מאמר שסייע לעשרות אנשים להחלים לבד ולמאות בעזרת טיפול בשיטת "לחיצות ההחלמה" וייצירת תפריט החלמה ייחודי אישי, בקליניקה שלי.

כאשר תפקוד הכליות תקין, ריכוזי ההפצידין בשתן מתואמים היטב עם רמות ההפצידין במחזור,

ללא ויסות ברור של תהליך ההפרשה. עם זאת, ובהתבסס על מחקר וההשוואה בין ריכוזי הפצידין בסרום ובשתן, נראה שרק 5% מהפצידין שנמצא בדם (בפלסמה המסוננת בכליות) שעובר טיהור בכליות מסולק בסופו של דבר דרך השתן- ככל הנראה דרך האבובית המקורבת (בצינוריות הפרוקסימליות) [מקור1, מקור2]. נמצאו עדויות, שעדיין נחקרות לגבי פינוי הפצידין (סילוקו) גם על ידי אנדוציטוזיס בתיווך קולטן ברקמות המבטאות את הקולטן הידוע שלו – הפרופורטין [מקור1, מקור2]. יצויין כי יכולה להתפתח מחלת ברזל גם בשל כשל גנטי ואחר בתפקוד הפרופורטין עצמו, וללא קשר לתפקוד הפצידין. נושא זה נדיר ולא מככב במאמר זה מעבר להערה זו.

המבנה האמפיפתי של הפצידין והקשר הדיסולפיד הנרחב שלו כפי שנראים באיור למעלה, הם מאפיינים מוכרים של פפטידים אנטי-מיקרוביאליים ואנטי-פטרייתיים, טרם הוכחה במציאות in vivo, פעילות אנטי-מיקרוביאליות של ההפצידין (מקור האיור- כאן.)

הכבד, בנוסף לפעילות הכרחית רבה שנקשרת בפינוי רעלים, מייצר את הורמון הפצידין [מקור].

הכבד בנוי מאוניות כבד (Lobules) [מקור] – אלו יחידות משושות זעירות (“אוניות”), שכל אחת מהן מכילה שכבות כמעין בצל. בתאים שמרכיבים את האוניות נמצאים גנים שונים לכן התאים של אוניות הכבד שבשכבות השונות יכולים לבצע פעולות שונות. ד”ר איצקוביץ ממכון ויצמן מסביר ש“אפשר לחלק את תאי הכבד לתשע שכבות לפחות, וכל אחת מהן מתמחה בתפקידים משלה” [מקור]. כך למשל ייצור של גלוקוז, של חומרים לקרישת הדם, ושל חומרים רבים נוספים מתבצע בשכבות החיצוניות של אוניית הכבד. “שכבות אלה עשירות בחמצן, ולכן הן מאפשרות את בניית מולקולות ה-ATP, חומר הדלק הבסיסי הנחוץ לייצור חומרים אלה”. לעומת זאת, בשכבות הפנימיות של האוניות מפרקים את הרעלים ואת החומרים האחרים המיועדים לפירוק, ובשכבות הביניים (איור למעלה) [מקור] נוצר ההורמון שעומד במרכז מאמרי על האנמיה ודרכי הטיפול החדשות בה – הפצידין [מקור]. באיור למעלה השכבה האמצעית של הכבד מכילה מולקולות רבות של אר-אן-אי שליח (נקודות לבנות) המקודדות את החלבון הפצידין [מקור].

הכבד משמש גם מחסן אגירה שמשחרר חומרים למחזור הדם כשמתעורר הצורך בהם [מקור]. בין השאר הכבד מאחסן בקרבו מתכות כמו נחושת או ברזל. הכבד מבצע הרבה פעולות חומרי העיכול שמגיעים אליו (דרך הוריד הפורטלי) מאפשרים לו לייצר את המטבוליטים שעליהם הוא אחראי כגון: חלבוני קרישת דם, פורנים, חלבונים נשאים, וליפופרוטאינים.

הכבד גם מנטרל תרכובות רבות שנבלעות, כמו למשל מהתרופות, יש והן מיוצרות בגוף כמו אתנול, אמונה ובילירובין והוא מעביר אותן להפרשה בשתן או במרה. הכבד מאחסן גליקוגן (גלוקוז נאגר בתאי הכבד כגליקוגן.), גם את הברזל וחלק מסוגי הוויטמינים, כגון ויטמין A, ויטמין D או B12. בנוסף, הכבד אחראי על ייצור המרה היא סוג של מיץ הַמְּתַפְקֵד כתכשיר ניקוי אשר מְפָרֵק שומנים ומרחיק פסולת מהגוף (אלכוהול, תרופות או סמים), ייצור כולסטרול, המרת עודפי סוכר לשומנים, אמוניה לאוריאה וכמובן פירוק שלל מולקולות אורגניות, ביניהן רעלים ותרופות, נושא שהוזכר גם חומצות אמינו (עודף חלבונים) אשר נמצאות בעודף, ייצור תרכובות חנקניות כגון קריאטין… על שלל התפקודים האלה ממונה סוג תאים אחד ויחיד – תאי הכבד, שנקראים הפטוציטים (Hepatocytes). הם התאים שאוגרים נחושת אבל גם את רוב רובו של הברזל והוא קשור בפטוציטים לפריטין, בנוסף לכך תאי קופפר (Kupffer cells) הם התאים ה”שומרים“ של הכבד והם מכילים ברזל. תאי קופפר Kupffer הם תאים פגוציטים המרפדים את הכבד תאי קופפר בולעים חיידקים זרים ומכילים ברזל שקשור להֶמוסידֶרין [מקור].

אינטראקציה של **Hepcidin**–**ferroportin** (Fpn) מנהלת את קצב זרימת הברזל לפלסמה. ריכוז ההפצידין משתנה בדם או מווסת בתורו על ידי ברזל, פעילות אריתרופואטית ודלקת (מקור האיור בצילום מסך מהמאמר"The Role of Hepcidin in Iron Metabolism" – **כאן** ))

הפצידין (הורמון הברזל, הבוס הגדול של הברזל ומי שקובע את קצב מחלת האנמיה, הוא "יצור" קפדן מאוד, נזירי וצנוע. הפצידין לא אוהב נוכחות יתר של מתכת הברזל. הפצידין מסתפק במעט ברזל ושולט בשחרור ברזל מאנטרוציטים (תאים מאוד חשובים לנושא הברזל) ונמצאים במערכת העיכול (במעי הדק העליון ובתריסריון אשר הברזל מגיע אליהם מהתזונה.) ומכיוון שדרישתו לנוכחות ברזל צנועה. הפצידין מבקר בקפדנות את כל נושא השיחרור של הברזל בין זה שמקורו באנטרוציטים שבמעי הדק העליון והתריסריון או זה שבמחסני הגוף ומקורו מכדוריות הדם המבוגרות ומאוחסן במקרופאגים (אשר נמצאים בטחול, בכבד ובמח העצם) כשהוא קשור בהם לפריטין. אל מחזור הדם הברזל מגיע אמנם רק על אחריותו של הפצידין, אבל דרך עיין מאוד קפדנית ונוקשה. לכן, הפצידין נחשב למווסת הראשי של חילוף החומרים של הברזל בגוף האדם [מקור], ויותר מכך

הפצידין הוא שאחראי לכך שיהיה תמיד ברזל לרשות הגוף במידה הנכונה

[מקור]. אבל את הפעילות הזו הוא לא מבצע בעצמו אלא על-ידי שליטה בפועל מסור אשר מוציא את הברזל מהמאגרים ומעלה אותו על סירות המשא בזרם הדם – הוא הפרופורטין (מכונה: ייצואן הברזל) כאשר אדם מבחין בבדיקת הדם שמאגרי הפריטין שלו תקינים – אומר שיש ברזל, אבל אם למשל מראות הבדיקות שחסר המוגלובין משמעות הדבר היא שהברזל, נספג מהמזון בעיקר בתוך התריסריון וכמויות פחותות של ברזל נספגות בג'חנון ובמעי הדק העליון [מקור]. אלה אברים של מערכת העיכול העליונה. בנוסף משמעות הדבר שהפצידין כמי שאחראי לכך שיהיה תמיד ברזל בגוף, במידה הראויה, שהיא צנועה למדי, עושה את עבודתו נאמנה במערכת העיכול וכן הפרופורטין – ייצואן הברזל מהמאגרים שבדופן המעי, אבל הברזל, שבאמת לא מגיע אל תעשיית ההמוגלובין – נמנעת דרכו, אבל במקום אחר! לא בשל בעיה במערכת העיכול ולא בשל בעיית ספיגה וגם לא בשל איזו צרה בוריד ההפורטלי (וריד השער לכבד) שמוביל את הברזל לכבד וגם לא בגלל שהאדם לא אוכל מספיק חסה, ברוקולי, ת"א, טופו ונאטו, גם עדשים, נבטי ברוקולי, ושימרי בירה, כולם מכילים כמות יפה של ברזל. ולא יעזור כמה ברזל הרופא שלך יתן לך וגם את ילגם מיץ ירוק בכמויות של ליטרים לאורך כל היום… והרופאים יבקשו עוד ועוד ברזל תעשייתי (כי מה זה חסה, ונבטי ברוקולי בשבילם?) ועירוי ברזל… אז מה? ברזל זה לא יגיע לתעשיית ההמוגלובין כי דרכו חסומה, ואם נעקוף את הפצידין הצנוע ונציף את הדם בברזל כפי שנוהגים לכאורה לעשות רופאים רבים, וחולי אנמיה, וידידים של חולי אנמיה, ובני זוגם… הרי שברזל זה, שעקף את הפצידין גם עלול ובהחלט הוא גם יכול לקדם את המחלה ואף להוסיף עליה עוד מחלות וגרוע מכך לעודד את הפצידין, שחש ברגשי אשמה על שלא מנע הצפת זרם הדם בברזל המסוכן כל כך לבריאות האדם, עליה הוא ממונה, עוד יותר למנוע מברזל לצאת מהמאגרים.

**הרופא** הוא ציור באסכולה ונציאנית משנת 1891 של סר **לוק פילדס** המתאר רופא נואש, שכל שנותר לו לעשות הוא להסתכל איך ילד קורס אל מותו במחלה, בזמן שההורים מביטים בו בחוסר אונים ועוד חושבים לעצמם שהרופא יציל אותו. **לוק פילדס** משתמש בסגנון הציור הגבוהה ביותר (ונציה- טינטורטו, טיציאן) כדי לתאר את ערכיו של הרופא האידיאלי ואת חוסר ההתאמה של מקצוע הרפואה אליהם. ככל הנראה ציור עז רוח זה, מבוסס על ניסיונו של **פילדס** עצמו כאב המייבב על מות בנו בכורו (1877) נוכח מעט מאוד ידע בהחלמה של הרופא המטפל. הציור הוזמן על ידי הנרי טייט ב-1890 כיצירה של "ריאליזם חברתי" על-מנת להיות מוצג בגלריה הלאומית לאמנות בריטית, הידועה כיום בשם גלריית טייט בלונדון. בשנת 1949 ציור זה שימש את איגוד הרופאים האמריקאי בקמפיין שלו נגד הצעה שהעלה אז הנשיא האמריקני, הארי טרומן, להלאים את שירותי הבריאות. מלבד ציוריו בסגנון ונציאני, הצייר הגדול השלים מספר דיוקנאות כולל אלה של המלך אדוארד השביעי והמלכה אלכסנדרה. **פילדס** נבחר כחבר של האקדמיה המלכותית ב-1879 ושמונה שנים מאוחר יותר לאקדמיה. **פילדס** קיבל תואר אבירות בשנת -1906. The Doctor by Sir Samuel Luke Fildes באדיבות **ויקיפדיה**.

מאמר זה מציג ומסכם את ההבנה הנוכחית שלנו בנושא האנמיה, הפצידין–פרופורטין, ועומד על ההבנה המדויקת ביותר שישנה לנו כיום על מחסור בברזל ועל הסיבות למחסור בברזל תוך שהוא מתמקד בגילויים החדשים ואף מאפשר לך למצוא את דרכי ההחלמה האפשריות.

(חשוב להדגיש כי מדובר בגילויים החדשים ולא בנושא מוכר וידוע כגון ירידה בהורמון האריתרופויטין (אריתרופויטין (EPO) Erythropoietin), או בהצטברות רעלנים אורמיים (קריאטינין, אלבומין, אוריאה, חומצת שתן, זרחן, אשלגן, נתרן… שחלקם תולדה של למשל כדורים נגד יתר לחץ דם) שתורמים גם הם לאנמיה של חולי CKD [מקור1, מקור2]. נושאים אלה טופלו לעומק במאמרים שנמצאים בבלוג) אם כן, מה באמת…

למאמרי-

למה חולים שנוטלים כדורים להפחתת לחץ דם בוודאות יגיעו לדיאליזה?

מה באמת עומד מאחורי מחסור בברזל, אנמיה ומה אפשר לעשות כדי למנוע תמותה בשל מחסור בברזל.

למאמרי אריתרופויטין (EPO) Erythropoietin.

רעלים אורמיים מקדמים דיאליזה – הוכח לאחרונה שרעלנים אורמיים קשורים למיקרוביוטה של המעי הגס – איך להחלים ללא תרופות ולהימנע מדיאליזה.

זרחן – Phosphorous, והאם מוכרחים להתחיל בדיאליזה טרם נבחנה רמתו של גורם

אנמיה למה חסר לי ברזל?

למה חולי כליה, שנוטלים כדורים להפחתת לחץ דם גבוה, יגיעו בוודאות לדיאליזה.

על ההשפעה האיומה של חלבון מן החי על הכליות

תרופות ללחץ דם גבוהה נמצאו כקשורות לסיכון מוגבר לסכיזופרניה

**מסלול הברזל** בגוף מרתק ומורכב. מדובר במערכת חילוף החומרים של הברזל בגוף אשר תלויה במספר גורמים בהם מספר חלבונים ייחודיים שנחשפו לאחרונה, וכן במשחק הגומלין בין ספיגת ברזל מהתזונה, מיחזור ואיבוד ברזל באופן טבעי. גורם בולט נוסף למחזור הברזל הוא **העדר יכולת לסלק עודף ברזל** (ברזל עודף רעלני לגוף) בשל העדר מנגנונים פיזיולוגיים לסילוק עודפי ברזל מהגוף.

באופן כללי **קורט ברזל** מגיע מהמזון לכבד לטיהור דרך וריד שער הכבד. **הברזל** מאוחסן במאגרים שברקמות שונות בגוף בעיקר בכבד ובטחול (ב**מקרופאגים** כשהוא קשור ל**פריטין**) ומשמש בעת הצורך להפקת **אנרגיה**, נשימה גם לתעשיית כדוריות הדם האדומות. הברזל נשלף על-ידי שר הברזל (**הפצידין**), כשישנה דרישה ל**ברזל** או ירידה בברזל בגלל אובדן טבעי של ברזל, מהמחסנים (**מקרופאגים** וכדוריות דם זקנות), הממונה על שליפת הברזל בשטח והעמסת הברזל על סירות המשא מכונה **פרופורטין**. **פרופורטין** כפוף לפצידין (שר הברזל) ואם הוא מנסה להוציא מהמאגרים יותר **ברזל** ממה ששר הברזל מאשר הוא מחסל אותו והברזל נשאר מאוחסן במחסנים. **ברזל** שנישא בזרם הדם מגיע אל מרכזי מטרה בהם הוא נדרש כמו למשל במוח העצם לייצור כדוריות דם אדומות. החמצן הנקלט בריאות נקשר באופן ישיר אל אטום הברזל, שנמצא בהמוגלובין, שבכדוריות הדם האדומות, ומועבר באמצעות הדם אל כל תאי הגוף. מקור האיור – **כאן**.

מהלך הברזל בגוף האדם

ברזל תזונתי נכנס לגוף. ועובר מהמזון (חסה, ברוקולי, ת"א, טופו ונאטו, גם עדשים, פטרוזיליה, ושימרי בירה) דרך תאים סופגים בתריסריון, ג'חנון והמעי הדק (האנטרוציטים – תאי מעיים שקולטים את הברזל מהמזון). תחילה המטפלים במחסור בברזל בוחנים אם יש די ברזל במזון. הכמות הנדרשת לשמירה על איזון ברזל נוכח אובדן ברזל (בדרכי העיכול, העור, שטפי דם זעירים והשתן) קטנה מאוד – רק 1 עד 2 מ"ג ברזל ליום (כלומר עשירית מתכולת הברזל של בולוס המזון הרגיל). לאחר מכן בוחנים את ספיגת הברזל עצמו – אם הברזל נספג מהמזון (בעיקר בתוך התריסריון וכמויות פחותות של ברזל נספגות בג'חנון ובמעי הדק) [מקור]. אלה הם אברים של מערכת העיכול העליונה.

איור של **ספיגת ברזל במעי**. **Fe3**+ בלומן המעי (בחלל מערכת העיכול) הופך ל-**Fe2**+ על ידי החלבון ציטוכרום b (DcytB) שפועל בתריסריון **DcytB**.

ספיגת הברזל משתנה בהתאם לצורת הברזל בתזונה.

ברזל תזונתי נכנס לגוף דרך תאים סופגים בתריסריון. ברזל תזונתי (Fe+3) מופחת על ידי החלבון ציטוכרום b (DcytB) בתריסריון. האנזים האפיקי לברזל מופחת Fe2+ Ferric Reductas הוא שאחראי להפחתת יוני Fe3+ ל- Fe2+ [מקור]. ברזל (Fe+2) נוצר גם במעורבותה של חומצה אסקורבית [מקור]. אלקטרונים תוך-תאיים משתחררים מחמצון של חומצה אסקורבית (ויטמין C) לחומצה דה-הידרו-אסקורבית והאנזים Ferric Reductas שמפחית יונים מה +Fe3 משתמש בהם כדי לזרז את הפחתת הברזל לברזל הזמין לגוף Fe2+ (איור למטה) [מקור].

pH **נמוך** בקיבה (חומצי) מאפשר טיפול בברזל. **הברזל** הוא מתכת שמחליפה בין מצבי חמצון שונים. מה שמאפשר לה להשתתף בהעברת אלקטרונים וגם להיקשר למספר ליגנדים ביולוגיים.
ברזל קיים בשני **מצבי חמצון**: **קטיון ברזל** ( קט-ברזל **Fe2+**) וק**טיון** **ברזל** (**Fe3+** רב-ברזל). **ברזל לא-האם** במזון מהחי נמצא בעיקר במצב **פריק** (המילה **ferric** נגזרת מהמילה הלטינית ferrum, שפירושה "**ברזל**".), שהוא **הצורה** **הבלתי מסיסה** של **ברזל**, ויש להפחית אותו לקטיון הברזל **לצורך ספיגה**. ציטראט ברזל (טריציטראט טטראפרי. [**מקור**]
שני מצבי הברזל הנפוצים ביותר הם הברזל הדו-ערכי (**Fe2+**) והתלת-ברזל (מכונה ברזל **לא האם** Non-haem – **Fe3+** ברזל מהצומח). **ברזל** **מהחי** הוא ברזל האם אלו המי (heme). ספיגתו טובה יותר מברזל מהצומח. הסיבה לכך היא שחלק ניכר ממנו (40%) הוא ברזל מסוג heme שמקורו המוגלובין אשר גם מעניק לו את הצבע האדום וגם את הטעם המיוחד. בבשר כשר (המומלח) יורדת כמות הברזל שמגיעה מהדם אותו המלח מסלק. הגוף זקוק לכמות מזערית של ברזל ולכן צריכת יתר של ברזל בקרב אוכלי בשר רב דם לא מהווה יתרון ועלולה להוביל להצטברות של עודפי ברזל בגוף (שעלולים לעודד איבוד גמישות של כלי הדם, יתר לחץ דם, תהליכים סרטניים, ואי ספיקת כליות סוכרת, מחלות לב. גורמים תזונתיים גם מעכבים את ספיגת הברזל ההמי (בשר) בולטים בהם מזונות עשירים בסידן, תה וקפה, ויתכן שזו אחת הסיבות לשתיית קפה לאחר ארוחה בשרט.
מזון מהצומח עשיר אף הוא בברזל. ברזל זה הוא שמכונה **לא-האם**, אין בצמחים דם ואגב גם אין כולסטרול. ברזל זה מכונה – **Fe3+** והוא נספג אחרת. גורמים תזונתיים המעכבים את ספיגת הברזל הלא המי נקשרים בסיבי תזונה בודדים (פיטטים ואוקסלטים). סיבים אלה נמצאים בבתרד, קייל, אגוזים ושקדים ומשום כך הם נמצאים ברשימת המזונות האסורים לחולי אנמיה.
**ויטמין C** המכונה גם חומצה **אסקורבית** שמגיע מהתזונה **מפחיתים** את הברזל **הלא**–**האם** מצורת **Fe3+** הבלתי מסיס מאוד ל-Fe2+, אשר נספג בקלות רבה יותר. ציטוכרום, (חלבון מרכזי בתהליך הנשימה התאית) שבתריסריון b מקבל אלקטרונים תוך-תאי מחמצון חומצה אסקורבית לחומצה דה-הידרואסקורבית ומשתמש בהם כדי לזרז את הפחתת Fe3+ ל-Fe2+. מקור האיור מהמאמר: "A Short Review of Iron Metabolism and Pathophysiology of Iron Disorders" – **כאן**

בתרד, קייל, אגוזים ושקדים נמצאים סיבי תזונה שעשויים לעכב את ספיגת הברזל הלא-האמי (הצמחי).

יוני Fe2+ נהפכים לדו ערכיים והם מועברים לתוך האנטוציטים שבתריסריון באמצעות החלבון טרנספורטר מתכת דו ערכי 1 (DMT1). divalent metal transporter 1, חלבון DMT1 מחדיר את הברזל דרך ממברנת תאי רירית המעי לתוך האנטוציטים [טרנספורטר טרנספורטר מתכת דו ערכי-1 (DMT1, ידוע גם כ Nramp2, SLC11a2 ו-DCT1)] [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. מרגע שהברזל נכנס לציטופלזמה דרך DMT1, הברזל מאוחסן בתא או שהוא מיוצא על ידי ferroportin שמכונה גם יצואן הברזל ferroportin (FPN, פרופורטין SLC40A1) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4], אשר ממוקם בצד הבזולטרלי של האנטוציטים.

ברזל נספג בגוף בתאי רירית המעי באנטוציטים באמצעות החלבון טרנספורטר מתכת דו ערכי 1 (DMT1) כפי שהוסבל למעלה. הברזל הזה מאוחסן בתוך האנטרוציט בצורה של פריטין. הברזל מתאחסן בפריטין בצורה של גבישים מיקרוסקופיים (קוטר של 3 עד 8 ננומטר) ובצורת ה Fe3+ שלו [ברזל(Fe+3) מקור] אוקסיד הידרוקסיד, בתוך מעטפת של החלבון פריטין, וממנו ניתן לשלוף אותו לפי הצורך [מקור]. הפריטין הוא חלבון אגירת ברזל תוך תאי. פריטין מורכב מתת-יחידות שרשרת כבדות וקלות, היוצרות חלל חלול כדורי שיכול להכיל עד 4500 יוני ברזל [מקור]. לאנטרוציטים תוחלת חיים קצרה, מכיוון שהם מוחלפים כל כמה ימים. כתוצאה מכך, ברזל המאוחסן בפריטין הולך לאיבוד עם פירוק אנטרוציטים [מקור1, מקור2].

הפרעה בתאי רירית המעי, לפעולה החלבון DMT1 או לטרנספורטר של הברזל פרופורטין FPN מובילה לעיכוב של ספיגת ברזל

ריר מערכת העיכול, המורכב ברובו מגליקופרוטאין מוצין, שמכסה את האפיתל וממלא תפקיד חיוני בתפקודי העיכול והמחסומים [מקור].

הערה מחלות המעי הדלקתיות הכרוניות כוללות שתי ישויות נפרדות, קוליטיס כיבית (UC) ומחלת קרוהן (CD), אם כי יש קבוצה קטנה של חולים עם צורת ביניים. IBD הוא אם כן, מונח כללי שמשקף בדרך כלל דלקת במעי הגס, כיום מאובחנת גם במעי הדק – סיבו – נושא עליו פרסמתי – כאן [מקור]. בעיקר בקרב מעשנים ואנשים שמאובחנים כמי שסובלים מאובדן גמישות העורקים (למאמרי – עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש) [מקור] בעיות קרישה (PLT טרומבוציטים מעל טווח הנורמה) [מקור] ויתר הומוציאסטין (מחסור בחומצה פולית, ויטמיןB12, סיבי תזונה מסיסיים). IBD מקיף קוליטיס כיבית (UC) ומחלת קרוהן (CD). UC מוגבל למעי הגס ומציג דלקת רירית שטחית שעלולה להוביל לכיבים ודימומים. CD יכול להשפיע על כל חלק של מערכת העיכול ומציג דלקת טרנס-מורלית וסיבוכים כגון פיסטולות או אבצסים [מקור1, מקור2, מקור3]

בין ההיבטים הנוגעים לתפקיד של ריר המעי ובריאות המעיים ומכלול השינויים שלו ב-IBD. דלקת המעי הגס היא בדרך כלל מחלה שטחית, שנמשכת בצורה מפוזרת ולא עקיבה. היא מתחילה לרוב בפי הטבעת. שינויים מיקרוסקופיים מראים בצקת וגודש של הרירית, מזהים גם חדירת לימפוציטים, תאי פלזמה וגרנולוציטים פולימורפו-גרעיניים, אבססרס קריפטה, עיוות ארכיטקטורת קריפטה וכיב [מקור]. נושא זה מטופל בהצלחה בדרך כלל בעזרת סיבי תזונה ושינוי תפריט תזונה.

הדלקת שמפעילה את ההיפצדין נמצאת בשכבת הריר שמעל האפיתל. בשלב בו היא מזוהמת על-ידי חיידקים (אותם מאזנים בעזרת הסיבים התזונתיים: קונג'אק, פסיליום, קמח קליפת חרובים, וקמח שורש האגבה גם חילבה).

כששכבת – ריר מערכת העיכול מזוהמת על-ידי חיידקים שמכנים רעים – המערכת נמצאת במצב שמכונה-IBD.

התגובה החיסונית במצב זה נשלטת על ידי התגובה האנטיבקטריאלית. הגנטיקה האנושית מעידה על כך שרבים מהחסרים הבסיסיים בתגובה הרירית, עקב פגמים בתאי פאנט Paneth (הם תאים שמהווים חלק מהתאים באפיתל של המעי הדק), דפנסין וריר, הם ראשוניים. גם תזונה בעיקר התאמה של סיבי התזונה למצב שנוצר, עשויה להיות תשובה ושינוי לטובה, אך עד כה אין טיפול ברפואת הממסד שמכוון למחסום הרירי [מקור] ולא ידוע על שנות לימודי תזונה כתרופה בבתי הספר לרפואה. לכל הדעות ירידה באוכלוסייה של חיידקים ידידותיים היא סיבה מרכזית לפגיעה ברירית [מקור1, מקור2, מקור3].

כאשר הדלקת מוגבלת לרקטום, המצב נקרא פרוקטיטיס. כאשר הדלקת אינה משתרעת מעבר למעי הגס היורד, היא נקראת קוליטיס צד שמאל. אם הדלקת משתרעת פרוקסימלית מהרקטום לפחות לכיפוף הכבד (לפעמים מוגדר מעבר לכיפוף הטחול), היא מכונה פנקוליטיס או קוליטיס מוחלט. זה נקרא reverse ileitis או backwash ileitis, כאשר דלקת של המעי הגס כולו מתפשטת גם לאילאום הטרמינל. יש לזכור שעל המעיים, פועלת ללא הפסקה המיקרוביוטה שחיה במעיים ותרכובות תזונתיות כגורמים סביבתיים המווסתים את שכבת הריר. עד כה, מחקרים הראו את ההשפעה של משחק הגומלין התלת-כיווני בין המיקרוביום, התזונה (בין אם היא מזינה ומחלימה, או מקדמת תחלואה כמו תזונה רבת פחמימות וחלבון מהחי במקרה זה) ושכבת הריר על מחסום המעי, מערכת החיסון המארחת ו-IBD. במקרים מסוימים ישנה גם השפעה גנטית שדורשת טיפול אפיגנטי – שינוי המבנה הכימי של הנוזל הבן תאי כדי להתגבר על תשדירי הגן למחלה. במקרה זה משתמשים בנבטי ברוקולי ובקליפות מפרי הרימון.

למאמרי –

לאחרונה החוקר הגרמני פרופ' וולפגנג סטרמל קישר מחסור בשומן ופגיעה בדופן המעי ובשכבת הריר שלו. סטרמל שחקר ביסודיות את המחסום הרירי ותפקידו של פוספטידילכולין (תוסף לציטין, מולקולה שומנית) בשמירה על דופן המעי, נושא עניינינו – ספיגת הברזל. פרסם את ממצעיו במאמרים ובספרו: "Darm Alarm“ "אזעקת המעיים" חיבור שחושף טעויות נפוצות בטיפול, עומס נחושת או/ו עומס ברזל. סטרמל לצד שגיאות תזונתיותו נוספות וסיפורי הצלחה תזונתיים מעורר פליאה [מקור].

מחסור בשומן עלול להביא לפגיעה בדופן המעי ובשכבת הריר ולהוות סיבה לאנמיה בשל בעיות ספיגה

במרכז עבודתו של סטרמל מניעה ואיסור על תזונה מזיקה, עידוד שימוש ב"מזון כתרופה", סיבי תזונה מסיסיים (אינולין, שיש לו ערך ככסיב פרה-ביוטי מתסיס [מקור]. אינולינים שמוגדרים כימית כאוליגוסכרידים.

פקטין, שנמצא בגרעיני תפוח עץ, בבצל, עולש, שום, אספרגוס, בננה, וארטישוק [מקור]. סיבים אלה מורכבים משרשרות) וליציטין כתוסף תזונה.

נושא זה מכל מקום, מטופל ע"פ השיטה המבקשת החלמה של מערכת העיכול ללא תרופות – עוד על כך אפשר לקרוא במאמרי רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות – כאן.

(הברזל הזמין לאברי הגוף לא עובר לדם ולא מגיע אליהם) הגוף לא יכול לשמור על מאזן הברזל הנדרש וחוסר ויסות של הומאוסטזיס סיסטמי משתלט (מערכתי, שנמצא באברים שונים במכלל הגדול: כלל גוף האדם) – אנו נחשפים למחסור בברזל בגוף גם אם התפריט עצמו עשיר בברזל (מיץ ירוק, כוסמת ירוקה, נאטו, עדשים, חומוס…) [מקור1, מקור2]. מחסור בברזל שמקורו בעיות ספיגה. כשל בתפקוד דופן המעי הדק העליון, התריסריון או הג'חנון.

בהמשך מסלול הברזל בגוף, הברזל יוצא מהמאגרים אל הדם.

נדרש חמצון נוסף של ברזל לצורך מהלך זה. הברזל בו קיים חוסר בשני אלקטרונים קט–ברזל ( Fe2+), הברזל שכיניתי למעלה הצמחי ברזל (ferrous) הנמצא בדופן המעי בפריטין שבמאגרים – בתאי האנטרוציטים, ברזל זה נספג בחזרה לשם העברתו לאברי הגוף שנזקקים לברזל. לשם כך הוא עובר חימצון נוסף ומשתנה בעקבותיו לברזל ferric Fe+3 (תלת ערכי רב ברזל). רק במצב של "רב ברזל" (Fe+3 = רב ברזל) הובלת הברזל על ידי חלבון הפלזמה טרנספרין (אניית המשא בזרם הדם) מתאפשרת.

אזהרת קופסה שחורה של ה-FDA על סימון המוצר של ESAs ולמחלוקת משמעותית על ניהול אנמיה בקרב חולי כליה הסובלים מ-CKD [מקור].

האם הרופאים יחדלו לדחוס לורידים ברזל בשל כך במחלת כליות כרונית במצבי אנמיה?

חלבון הפלזמה טרנספרין (נוזל שקוף המהווה כ-55% מנפח הדם), הוא משאית הובלה ונשא בזרם הדם שמעביר את הברזל (מהכבד, ממאקרופאגים הממחזרים אריתרוציטים מזדקנים, שהוזכרו לעיל ומהתזונה באמצעות האנטרוציטים – שבונים אתצדופן המעי.

90% מהדופן הפנימית של המעי הדק מורכבת מתאים סופגי מזון אלה המכונים אנטרוציטים [מקור].

שינוי הברזל למצב בו הוא יכול להיספג ולזרום בדם, בשלב זה, מושג בעזרת ההפאסטין hephaestin (HEPH),

(אנזים פרוקסידאז מרובה נחושת המעוגן לממברנת האנטוציטים הבסיסית ומקושר ל-FPN1), הוא שמזרז את החמצון של Fe2+ ליוני Fe3+ [מקור].

לאחר ייצוא של ברזל דרך FPN, והשלמת חימצונו בחזרה לצורת הברזל Fe3+ על ידי הפאסטין ו-ceruloplasmin (Cp) הברזל המחומצן מוטען על גב ספינת המשא טרנספרין (Tf) ומוזרם בגוף להיכן שהוא נדרש [מקור].

הפאסטין שממיר ברזל (II), Fe, למצב ברזל (III), Fe, ומתווך, נחקר כיום, ככל הנראה זרם של ברזל, בשיתוף פעולה עם טרנספורטר הברזל הבסיסי, פרופרטין. הפסטין שנזכר למעלה זוהה במערכת העיכול העליונה ומניע את הברזל-ספיגת הברזל בדם אל המערכת.

החוקרים זיהו לאחרונה את הפסטין גם במעי הגס, הטחול, ובכליה וכן בתאים טרבקולריים שבשד, בשליה ובעצמות אך

נוכחותם של הפצידין והפסטין בכליה ותפקידו בכליה של הפצידין והפסטין בחימצון הברזל בצנרת הכליה הם הגילויים המדהימים, האחרונים, ומה ששינה למעשה את כל הטיפול באנמיה.

הטיפול באנמיה היחיד שמראה תוצאות חיוביות לאורך זמן הוא הטיפול ללא תרופות, נושא אליו נגיע בהמשך המאמר.

כניסתו של הברזל לגוף ולתאים השונים נעשית בעזרת מערכות טרנספורט אחדות, כאשר הברזל מגיע מהמזון כנזכר לעיל ב-2 צורות: או במבנה תלת-ערכי, שהוזכר כברזל מהחי או כדו ערכי (צמחי) הצורה בה הוא יכול להיספג במעי הדק רק לאחר חיזורו לברזל דו-ערכי על ידי אנזימים כגון מערכת ציטוכרום B בתריסריון הוא נספג במעי כנזכר לעיל באנטרוציטים. החלבון ציטוכרום b (Dcytb) שבתריסריון ממוקם על גבי הממברנה בגבול המברשת של האנטוציטים. Dcytb הוא אנזים ferrireductase שאחראי להפחתת יוני Fe3+ ל- Fe2+ [מקור]), החלבון DMT1 או divalent metal transporter 1, המעביר/מחדיר את הברזל דרך ממברנת תאי רירית המעי. לעומת זאת, ברזל כחלק מ-heme נספג בעזרת החלבון HCP1 או heme carrier protein 1, שהתגלה בתאי האנטרוציטים שבתריסריון על ידי Shayghi וחב' התפרסם ב-Cell רק בשנת 2005 [מקור].

אנו רואים במדדי הפריטין – התקינים, ואם הם נמצאים בטווח הנורמה – הם תקינים, שבעיה הברזל לא נמצאת בספיגת ברזל מהמזון (טרנספרין) או באחד משלבי ספיגת הברזל שהוזכרו עד כה או בחוסר איזון של צורת הברזל המתאימה במזון שמגיע אל מערכת העיכול.

לא בשלב זה של ספיגת הברזל נמצאת הבעיה שמכונה מחסור בברזל ואנמיה.

גם אם הרופא ואלף כתבות של מרכזי רפואה באתרים, מגאזינים ופרסומי לחץ של עסקני תוספי ברזל ומרפאות ירשמו אחרת או יגידו לך אלף פעם שהאנמיה היא בעיה של ספיגת ברזל, יש

לבחון את מדד הפריטין.

סביר להניח שלא ימצא לך. כאן עליך להתעקש לקבל אתצמדד הפריטין. אסור לרופא לסרב לבדוק את הפריטין. מדובר במחלה שמתים ממנה. ואסור לרופא למנוע ממך מידע לגבי הפריטין שלך.

כאשר הפריטין נמצא בטווח הנורמה של בדיקות המעבדה שלך וגבוהה ממנו – אין בעיה של ספיגת ברזל. ואין מחסור בברזל בגוף!

**סוזן** **ריידר** (Susan Ryder 1944) החלה לצייר באופן מקצועי בגיל צעיר, בעידוד אביה, רוברט ריידר VC, צייר חובב. בהמשך (1960 – 64) נכנסה לבית הספר היוקרתי לאמנות Byam Shaw. שם סוזן ריידר פגשה את ברנרד דנסטאן (Bernard Dunstan) המורה שלה, שהכיר לה את עבודתו של הפוסט-אימפרסיוניסט אדואר ויאר (Edouard Vuillard), שסצנותיו העדינות של חללי פנים אינטימיים, חללים ביתיים וגנים בצבעים מטושטשים רכים השפיעו באופן משמעותי על סגנון הציור שלה. סוזן מודה שחשיפתה לורמיר השפיעה עליה עמוקות. בהמשך (1981) סוזן ציירה את דיאנה בשמלת כלולותיה בהזמנת בעלה דאז (צ'רלס מלך בריטניה כיום) והמשיכה לקבל עשרות הזמנות לציורי דיוקאן, אבל ללא ספק החלק החזק שלה ציור חדרים ללא אנשים. תמונותיה נמכרות היטב והסכומים נעים בין 4.000-£10,000 לירות שטרלינג תלוי בגודל.
the Byam Shaw School of Painting in London
Edouard Vuillard

אנמיה הנגרמת כתוצאה מחוסר בברזל גורמת לכדוריות קטנות יותר, אם מדד הכדורים האדומים שלך לא תקין – אין הדבר מצביע בהכרח על מחסור בברזל בגוף שלך.

[מקור1, מקור2, מקור3].

יתכן שהברזל נמצא אבל הוא לא מגיע למרכז הייצור של הכדוריות האדומות. המחסור בברזל יכול להיות קשור למחלות נוספות, כמו טרומבוציטופניה, מה שיכול לרמז על הפרעה חמורה או ממאירה של מח העצם, הדורשת טיפול נוסף לנזכר במאמר זה. מספר חריגות פיזיולוגיות של המעיים נושא שנזכר לעיל, מפריעות לחילוף החומרים של ברזל. דימום מוגבר במערכת העיכול הוא גורם נוסף שיוצר מחסור בברזל באמצעות איבוד דם. דימום כזה במעיים יכול להיות תוצאה של שחיקת כיבי קיבה או תריסריון לתוך כלי דם או עקב נוכחות של סרטן קיבה, נושא שהטיפול בו לא נזכר במאמר זה. מחלות מעי דלקתיות מככבות כנזכר למעלה באיבוד ברזל חלקן בשל דימום. במקטע המרוחק של מערכת העיכול יכולים להיווצר שטפי דם עקב סרטן המעי הגס או טחורים. באופן פרוקסימלי, דליות הוושט, דלקת הוושט וסרטן הוושט הם גורמים נוספים לאובדן דם. יתרה מכך, זיהום בתולעי קרס, המשפיע על מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם, גם הוא עלול להוביל לאנמיה מחוסר ברזל. תולעים כאלו במעי עשויות לינוק מדי יום 0.3-0.5 מ"ל של דם מרירית המעי [מקור].

ושתי המלכה, כברזל, מסרבת לצאת מחדרה. כאן מובלת בכוח אל אחשורוש -Queen Vashti before Ahasuerus. North Italian School, circa 1600.אוסף פרטי וינה – אוסף יוסף פרגפרידר (1787–1863), שלוס ווצדורף; צייר אלמוני . Nicolaas Roosendael (1635-1686), צייר קומפוזיציה דומה בשנת 1673 תחת הכותרת "סוזנה (ספר דניאל): עומדת למשפט בפני הזקנים" סוזנה הייתה צעירה בבבל שנשפטה למוות על ידי שני שופטים זקנים, זועמים, ביביסטיים חשוכים, אכזריים ומרשעים. היא נראתה מתרחצת בגינה הפרטית שלה. לאחר שהמציצים לא הואשמו, האשימו השופטים את סוזנה בניאוף והיא נידונה למוות. דניאל (כ"מזון הוא תרופה") התערב למענה, והוכיח כי סוזנה חפה מפשע. בציור של ניקולאס רוזנדאל הנשען על אותה קומפוזיציה – **כאן**, התמונה מייצג את תחילת הנבזות הביביסטית בבבל, ומראה את שני הזקנים יושבים כשופטים מול סוזנה הצדקת, היפה.

אם נחזור לנושא המרכזי שלנו מאגרי ברזל בגוף – כשהם מלאים בברזל – שלא מגיע כמלכה ושתי העומדת מאחרי "מגילת אסתר" לנשף של המלך. ומשמעו של נושא זה אחד – הפצידין לא משחרר ברזל שקשור לפריטין ולא יעזור כמה ברזל הרופא שלך יתן לך אם כתוסף מזון אם ככדור או ברזל בהזרקה – רק תורעל ממנו.

כשאנמיה הנגרמת מחוסר ב- B12 – גורמת לכדוריות גדולות יותר. בשביל ייצור תקין של כדוריות דם אדומות, יש צורך בכמה חומרי גלם, הורמונים (EPO), ברזל או ויטמינים, כגון: B12 או חומצה פולית (אבוקדו, עדשים, אספרגוס, תרד, ברוקולי, סלק, חסה). חסר באחד ממרכיבים אלה יכול לגרום לאנמיה.

הערה: חומצה פולית נמצאת בבוטנים ללא קליפה, 6-5 בוטנים ליום היא צריכה נבונה.

ובכל זאת ע"פ רוב הבעיה נמצאת ב

מנגנון מיזעור כמות הברזל בגוף למען מניעת הרעלה מברזל כלומר בתפקוד הבוס הגדול של הברזל הפצידין שלך.

**עודף הפצידין** נחשב למנגנון העומד בבסיס **רמות הברזל הנמוכות** במחזור, ומוביל לאנמיה, ולסגירת **הברזל** בתאי **רטיקולואנדותל** (מחסן הברזל שנמצא בטחול) כסימן היכר של **אנמיה שמקורה דלקת**. **הפצידין** שמיוצר בכבד מופרש על-ידי הטחול וגורם לפתיחתן של תעלות אשר **סופגות ברזל במעי**. בנוסף הפרשת **הפצידין** (ע"י הטחול) גורמת לשפעול **פרופרוטין** (**FPN1** מסמנים בקיצור **ferroportin**) אשר בתורו כייצואן הברזל מביא לספיגת ה**ברזל** במערכת העיכול (תריסריון, ג'חנון, מעי דק עליון). **הפצידין** מופרש גם ע"י **הכבד**. **הפצידין** זה מונע **את יציאת הברזל מהמחסנים**. **הפצידין** שמופרש מהכבד הוא שגורם לעיכוב **פרופרוטין** בתאי המעי ובמקרופאגים וכך מונע **הפצידין** ש**מופרש מהכבד** שינוע יוני ברזל ע"פ דרישה אריתרופואטית (תעשיית הכדוריות האדומות) וליצור כדוריות דם אדומות. [כהערת אגב זו הסיבה לנטילת **לציטין** Lecithin, במצבי אנמיה וירידה של מדדי הה**מוגלובין** וכן שינוי תזונה שכולל סיבי תזונה (**שיראטאקי** Shirataki, **פסיליום** וקמח שורש האגבה)].
**הפסטין** (**HEPH**) – בשנת 1999 זוהה לראשונה וקיבל את שמו של האל הנפח **הפייסטוס**.
**הפצידין** מופרש ע"י **הכבד** ומעכב את **הפסטין** (השמות דומים, והמהלך כולו מאוד מאוד מורכב לא להתבלבל אלו דברים שונים ואחרים.) **הפסטין**, הוא חלבון 86>שנמצא בגוף האדם מקודד על ידי **גן HEPH** – **הפסטין** פועל או בא לידי ביטוי בעיקר במערכת העיכול שלנו. כאשר **הפצידין** המופרש **מהכבד** מגיע אליו **נמנעת ספיגתו של הברזל**. ברזל תזוני לא מגיע לשימוש צרכי הגוף, אבל כן מגיע אל תאי מערכת העיכול – מהם אינו ממשיך אל מחזור הדם (כושתי, נסגר בחדריו ומסרב לצאת אל החגיגה). מצב זה ניכר ב**ירידה** של **הפריטין** וברזל תזוני במאגרים שברחבי הגוף כמו בכבד ובטחול המשמשים את הגוף למשל בתעשיית הכדוריות האדומות **חסר**. ויוצר מצב אנמי. המצב האנמי הזה ייחודי ואפילו נדיר ולא נוכח במחלת האנמיה הנפוצה בדרך כלל וכמעטמשלא מופיע במחלת הכליות, לכן יש לשוב ולדרוש לבחון נטילת ברזל פומית ובוודאי ורידית.

הפצידין מופרש מהטחול. ומהכבד. זה שמופרש מהכבד הוא הפצידין, שגורם לעיכוב פרופרוטין בתאי המעי ובמקרופאגים וכך, הפצידין שמופרש מהכבד הוא זה שמונע שינוע של יוני ברזל לשימוש בנייה וייצירת וליצור כדוריות הדם האדומות.

הפצידין מופק כאמור מהכבד אבל גם ממקורות נוספים (חוץ-כבדיים). השפעותיו על הברזל שונות ובחלק מהן הוא עשוי להפעיל שליטה על שטפי ברזל מקומיים בתוך רקמות שבהן מיוצר הפצידין. לדוגמה, פצידין שמיוצר במערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים המרכזית מופרדת מהפלזמה (הדם בו נמצא הפצידין) על ידי מחסום הדם-מוח, וייתכן שההפצידין במחזור לא יועבר על פני מחסום זה. עם זאת, דווח כי רקמת המוח עצמה מבטאת hepcidin, מה שמעלה את האפשרות של ויסות ברזל ללא תלות בבקרה המערכתית או ב-הפצידין שנוצר בכבד [מקור].

מצבי יתר ועומס או ריוויון של ברזל וגם מצבי דלקת מעוררים ייצור והפרשה של תאי כבד – של הפטוציטים hepcidin למחזור הדם [מקור], שם נקשר ההפצידין ל-ferroportin כדי לגרום שמופרש מהכבד ל-Ubiquitination שלו (U), אנדוציטוזיס ופירוק בתאי המעי (באיור למעלה מימין). הקישור להפצידין (הכבדי) כפי שאפשר לראות באיור משמאל, מונע מעבר ברזל מהמקרופאגים לתעשיית הכדוריות האדומות שבמוח העצם.

הכינו שיבולת שועל מותססת – **מנת פרוביוטיקה עם פרה-ביוטיקה**. נוהגים גם לכנות את **החיידקים הפרוביוטיים** חיידקים “טובים” אלא שמעטים יודעים שהם זקוקים ל**פרה-ביוטיקה** הם סיבים המורכבים למשל מ**שיבולת השועל** המשמשים להם מזון ומשפיעים על הרכב החיידקים הטובים בכול מערכת העיכול של האדם. המתכוןצפשואט. יש **לערבב את שיבולת השועל עם מים** ולהניח לתסיסה בטמפרטורת החדר, חשופה במשך כמה ימים (3) לתסיסה. מומלץ לערבב שיבולת שועל גסה עם כמות גדולה יותר של מים. בסביבות 1 + 1/4 כוסות מים לכוס שיבולת שועל. צילום ירון מרגולין

שיבולת שועל מותססת ושמן זית, להזכירך אנטי דלקתיים ובמצב זה יש להיעזר בכוח ההחלמה שלהם.

רשימת המזונות העשירים בברזל ואלה שמחבלים בספיגת הברזל ומוגדרים אסורים לחולי אנמיה נמצאת בסוף מאמרי "מחסור בברזל"- כאן.

במאמרי – **למה חסר לי ברזל** המלצות ל"מזון כתרופה" ואזהרות מפני תרופות שמקדמות אנמיה. נ**קפה**, ולשוקולד אסורים לחולי אנמיה, נרשם שם, בהיותם **חסמים** בפני קליטת **הברזל** בדם. לא לשתות גם תה (גם לא תה ירוק), או שוקו מאותה סיבה. לחכות עם שוקולד, גלידת שוקולד ועוגות שוקולד חצי שעה עד שעה לפני ואחרי הארוחה, שהרי כל אלו מפריעים משמעותית לספיגת הברזל במערכת העיכול. (חליטות של צמחים כמו לואיזה או מרווה, מותרת). – **כאן** עוד במאמר רשימת התרופות שמרוקנות את מאגרי הברזל מהגוף: **אספירין**, **אנטיביוטיקה**, **תרופות להורדת כולסטרול** מסוג – אזטימיב (איזיטרול) תרופות ממשפחת הפיבראטים. דופלקס DUPLEX שמכילה אמולדיפין.
**תרופות לטיפול בלחץ דם** – משתנות, סולפונמידים – אינפאמיד (פמיד).תרופות לטיפול בלחץ דם – מסוג מתילדרופה (אלדומין) מרוקנות את מאגרי ה B12, אין הוכחה חותכת שהפמיד מרוקן גם את הברזל.
תרופות לטיפול ב**לחץ דם** –מתילדופה (אלדומין).
תרופות **משתנות**, משתני לולאה – פרוסמיד (פופסיד, פורווניר, מיפאר)
**תרופות משתנות משמרות אשלגן** – אלדקטון, קלוריל. עוגד על כך – **כאן** למעלה **רפאל אמן הרנסאנס האיטלקי הגבוה** -קטע מתוך עבודת המאסטר שלו ויצירת מופת בעלת כוח רוחני ענק, "**ההשתנות** masterpiece, the Transfiguration.

המחקר מלמד שהפצידין גם מפריע לפעילות ייצוא פרופורטין ללא תלות בקליטת הברזל אל תוך התא על ידי כליאתו – אנדוציטוזיס. הפצידין במצב התקין מונע ומגביל את יציאת הברזל לזרם הדם ובכך הוא מונע חימצון או את עומס ברזל וריווי ברזל. בנוסף הפצידין תופס ברזל מפתוגנים פולשים ומסלק גם אותו מזרם הדם. בדרכים אלה משתמש הפצידין כדי לשלוט על כניסת הברזל לזרם הדם ממקורות תזונתיים, ממקרופאגים, וממחזור הברזל בגוף גם ממאגרי הברזל בגוף ומגוף של פולשים זרים [מקור]. נושא זה קושר אותנו גם לספיגת הברזל בה ידובר בהמשך, בכליות.

פרופרוטין (ferroportin) החלבון שמוביל את הברזל מחוץ לתאים שאוגרים ברזל (FPN1, ידוע גם בשם Ireg 1 או MTP1) זוהה רק לאחרונה. פרופרוטין הוא גם התוצר של הגן SLC40A1 [מקור1, מקור2, מקור3]. החוקרים מדווחים כי FPN1 מתבטא וממלא תפקיד קריטי במספר רקמות שונות אשר מעורבות בהומאוסטזיס של הברזל בגופנו, וכן ביונקים באופן כללי, כולל באנטרוציטים של התריסריון (מרכז ספיגת הברזל התזוני וייצוא הברזל למחזור הדם, אל הכבד וכו'), בפטוציטים (תאי אחסון של ברזל), וכן בסינציוטרופובלסטים (תאי ההעברה לעובר) ובמקרופאגים רטיקולואנדותליאליים (התאים שאחראים על מיחזור הברזל מתאי דם אדומים מזדקנים) [מקור]. כיום למדע אין ספק בכך שהפרופורטין FPN1 פועל כיצואן ברזל [מקור1, מקור2]. באופן ספציפי בהתאם לדרישות הברזל בגוף ברקמות אלו [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6, מקור7].

פעילות היתר של ההפצידין כמי שמובילה גם לחסר ברזל בדם אופיינית במחלות מעי דלקתיות ב-IBD נושא שנלקח בחשבון. ככלל

המנגנון המאופיין של הפעלה וייצור "דלקת" הוא הפעלה ישירה של תעתוק של ביטוי הפצידין בכבד על ידי קישור אינטרלוקין 6 (IL-6)

לקומפלקס הקולטנים שלו המכיל gp130 להפעלת יאנוס קינאז (JAK) ומפעיל של שעתוק 3 (STAT3), הנקשר לאלמנט DNA שמור ב מקדם ההפצידין הפרוקסימלי (היותר קרוב) [מקור1, מקור2, מקור3]. נושא זה מטופל בדרך כלל בתפריט הבסיס בעזרת "מזון כתרופה": קמח קליפות אננס, מיץ ירוק, ויטמין B12 חומצה פולית (800 מ"ג עד 5 גרם ליום), פסיליום, ויטמין סי, E וויטמין D טבעי גם שיראטאקי מפקעת הקונג'אק

צימצום ההומוציאסטין מייצר הדלקות). ככל שיוגבל בהצלחה ייצור ההפצידין, כלומר השריית ייצור-היתר של הפצידין בכבד כך אפשר שנירכוש בסיס רציני להחלמה.

איך מכינים תרופה מקליפות אננס – כאן.

פעילות היתר של ההפצידין גם אם באופן חלקי מובילה גם לחסר ברזל בדם שאופיני במחלות מעי דלקתיות שנסקרו למעלה, ב-IBD, בכשל כרוני של הלב (קמח קליפות אננס), בקרצינומות (גידול של תאים שמקורם ברקמת אפיתל – קמח קליפות אננס), בדלקת שגרונתית של המפרקים (מיץ ירוק, ויטמין B12 חומצה פולית, פסיליום, וצימצום ההומוציאסטין), ובכשל של הכליות (צום חלבונים).

ככל שמתרחב המחקר עולה ההבנה שהמשימה הנדרשת היא הפחתה של ייצור ההפצידין בכבד

מומלץ להשתמש במצב זה במנת שיבולת שועל מותססת כתרופה כל בקר וילטול ליציטין (450- 500 מ"ג ליום) וגם להיכנס לתוכנית "קל לנקות את הכבד" – כאן.

אפיגנטיקה ופגם בגן SLC40A1 – וריווי ברזל

פגם בגן SLC40A1 המקודד ל-ferroportin פרופרוטין, יכול לעודד ייצוא ברזלל מהמאגרים. פגם גנטי כזה עלול לעורר העצמה של יכולת חלבון ממברנאלי זה (פרופורטין) "לייצא" ברזל מהתאים ולהביא להצפתו של הברזל את הגוף ולריווי בתאי המטרה [מקור1, מקור2, מקור3]. נושא הפגם הגנטי מחזירר אותנו לסולפוראפן תוסף מזון, או נבטי ברוקולי ודורש שינוי אפיגנטי – נושא עליו פרסמתי במאמרי "אפיגנטיקה ומזון כתרופה ביולוגית להחלמה ממחלות גנטיות"

– כאן

יש לקחת בחשבון גם יתר ברזל במאגרים (ייצור מוגזם ועודף של היפסידין) מה שמביא למחסורו של הברזל בזרם הדם – אנמיה (תרחיש המוכרומטוזיס), שמקורו IDN מה שמכונה כיום בפי הרופאים חסר ברזל אידיופאטי [מקור]. נושא שמטופל כמובן בתרופות. יש לציין כי IDN אלה ראשי תיבות של I do not know ואידיופאטי היא מחלה שלא נמצאו לה סיבות או גורמים ידועים ולא ידוע מה מנגנון הפעלתה. אז על סמך מה נתנות התרופות?

בכל אופן גם נושא זה לא הוזנח מחקרית –

נחשפו מוטציות בגן המקודד להפצידין (HAMP), גם מוטציות בגנים המקודדים לחלבון ההמוכרומטוזיס HFE [מקור], קולטן טרנספרין-2 (TFR2) [מקור]. והמוג'ובלין (HJV; סמל גן רשמי, HFE2) [מקור]. עלולים לגרום להמוכרומטוזיס תורשתית [מקור1, מקור2, מקור3].

מחסור בברזל, אשלגן או מגנזיום גורר אחריו השפעות בריאותיות ומחלות כרוניות קשות. קצבאות יומיות מומלצות של יסודות כימיים כאלה recommended daily allowances (RDA) נוצרו על-מנת לאפשר לנו להגן על גופנו מפני מחסור במרכיבים חיוניים שונים: נוּטְרִיֵּינְטים (פחמימות, חלבונים, שומנים) או מיקרו-נוטריאנטים (ויטמינים ומינרלים בודדים כגון סידן, אבץ, מגנזיום, ברזל, או סלניום, יוד וויטמין B-6, B12, E, חומצה פולית, אבץ, ליציטין.). חוסר סידן בטווח הארוך למשל יכול כשלעצמו להוביל לירידה בצפיפות המינרלים של העצם ולהביא לאוסטאופניה – אפשר לקרוא על כך בהרחבה במאמרי "דלדול עצם – אוסטאופורוזיס (Osteoporosis) מה אפשר לעשות כדי לחזק את העצמות ללא תרופות?" – כאן.

לא תמיד צריכת יתר חיובית. ברזל בולט בנושא זה הגם שמתן ברזל הוא עמוד התווך של טיפול באנמיה בחולים רבים שסובלים מאי-ספיקת כליות, עודף ברזל עלול לגרום לנזק לתאים עקב עקה חמצונית. (ומתן ברזל עלול להאיץ את התדרדרות מחלת הכליות, מחלה שמתים ממנה.).

חומרי ההזנה אשר מזינים ומפעילים או בונים את גופנו בעלי השפעות מרחיקת לכת על בריאות האדם,

[מקור] ורבים בהם כמו ויטמיןB12, B1, חומצה פולית או אפילו קו אנזים Q10 וליציטין יכולים לשמש כתרופה. ההשפעה של יסוד תרכובת כימיות אלה ואפילו של קֹמֶץ או יסודות מזעריים (קורט) החיוניים לתחזוקת החיים ולגדילה של רקמות, מוכרעת לטוב/רע על ידי מספר מאפיינים, כולל ספיגה, חילוף חומרים ומידת האינטראקציה שלהם עם תהליכים פיזיולוגיים [מקור] לפעמים גם עם תרופות.

יש לשים לב שרוב המסקנות שמופיעות במאמר זה, לא בהכרח הן מגיעות לתודעת הקליניקה הרפואית.

[מקור1, מקור2, מקור3].

הפצידין מוגבר בסרום מעכב ספיגה חוזרת של ברזל על ידי חסימת פרופורטין באבובוית הכליות.

**הובלת** **ברזל** **כלייתית**. האיור מציג מודל של **טיפול בברזל על ידי הכליות** הבריאות לאורך **הנפרון** [**מקור**]. המודל מציג תמונה של שלוש קבוצות של מקטעי נפרון. הנתונים מופיעים באחוזים ומתייחסים לכמות **הברזל המסונן** (בפקעית, שמצד שמאל) ונספג לאחר טיהורו בכליות מחדש. הברזל הזה עובר לזרם הדם על מנת לסייע במקומות בהם הוא נדרש. במחלת האנמיה – כאן הבעיה המרכזית.

החוקרים מצאו שרוב הברזל המסונן בכליות נספג מחדש

[מקור]. הלולאה של הנלה וצינורות האיסוף נמצאו כאתרים העיקריים של ספיגה חוזרת של ברזל באבוביות של הכליות [מקור].

נמצא שתזונה **עמוסת ברזל** מגבירה את זמינות הברזל בסרום ואת רמות הברזל בפילטרט (**התסנין**) **הגלומרולרי** ומגבירה את ייצור ושחרור ה**פצידין** (HAMP) בכבד. ה**פצידין** מוגבר בסרום מעכב ספיגה חוזרת של ברזל על ידי חסימת **פרופורטין** באבובוית הכליות (איורים למעלה). **עיכוב ספיגה חוזרת של ברזל גורם לאגירת ברזל כלייתית תוך הפחתת זמינות ברזל מערכתית** וכתוצאה מכך הפחתת עומס ברזל בכבד [**מקור**]. מניעה מברזל מטוהר בכליות לחזור בזרם הדם (ספיגה חוזרת) הוא הנושא המאתגר אותנו בבואנו לבלום את מחלת האנמיה הכלייתית. ומי שדורש מאתנו שימוש ב"מזון כתרופה".

עלייה חריגה בהפסדין מובילה למחסור מערכתי בברזל [מקור].

הכליה היא האתר של ספיגה חוזרת של ברזל.

גם ברזל שאינו קשור לטרנספרין וגם ברזל הקשור לטרנספרין יכולים לחצות לתוך התסנין (הפילטרט filtrate, צינור הטיהור של הדם) הגלומרולרי (הכלייתי)

[מקור1, מקור2 – Wareing M, Ferguson CJ, Green R, et al. אפיון in vivo של הובלת ברזל כלייתית בחולדה המורדמת. J Physiol. 2000;524:581–586.].

הרוב המכריע של הברזל מוחזר מהתסנין (ספיגה חוזרת) לזרם הדם

[מקור1, מקור2]. אבל, בנושא חזרת הברזל אל הדם – ספיגתו המחודשת של הברזל, ע"פ מחקרים חדשים חושפים כי

פרופורטין (FPN) כלייתי משתתף בתהליך ספיגתו מחדש של ברזל.

(מכון ויצמן) הממצא החשוב ביותר של המחקר הנוכחי הוא שההפצידין -HAMP האנדוגני שולט בספיגה מחדש של ברזל בתיווך פרופורטין FPN [מקור] הוא שמקדם אנמיה ומעכב, ו

מונע מהברזל המסונן בכליות לחזור לשימוש הגוף. ברזל זה מסולק מהגוף. הוא בסיס האנמיה שאנחנו מבקשים לתקן

מחקרים קודמים דיווחו על ויסות פרופורטין על ידי HAMP אקסוגני בתאי כליה מתורבתים, ועל קשר הפוך בין רמות HAMP ו-פרופורטין (FPN) בכִּליָה בעקבות חסימה חד צדדית של השופכן [מקור Pan S, Qian ZM, Cui S, et al.

הפצידין מקומי הגביר את עומס הברזל התוך תאי באמצעות הפירוק של פרופרוטין בכליה.

Biochem Biophys Res Commun. 2020;522:322–327.1, מקור2 Moulouel B, Houamel D, Delaby C, et al. הפצידין מסדיר את הטיפול בברזל תוך-כליתי בנפרון הדיסטלי. כליות אינט. 2013;84:756–766.].12,13

נמצא גם שה-HAMP/FPN הכלייתי קובע את גודל עומס הברזל הכלייתי והמערכתי. אנו למדים, שאובדן תגובתיות HAMP באבוביות הכלייתיות הגבירה את את עוצמת העומס של ברזל בכבד, בטחול (רטיקולואנדותליאליים), בלב ובריאות, תוך הפחתת עוצמת העודף של ברזל בכליות בעקבות מתן תזונה עמוסת ברזל, תוסיפי ברזל ובוודאי בעקבות עירוי ברזל.

ציר הפצידין/פרופורטין בכליות שולט גם בספיגה מחדש של ברזל וקובע את גודל עומס יתר הכליות והברזל הסיסטמי (הכלל מערכתי).

רמות ההפצידין בקרב חולי כליה נמצאו בדרך כלל גבוהות [מקור1, מקור2, מקור3]. וישנן עדויות ש

ככל שהGFR עולה יורדת רמת ההפצידין

[מקור1, מקור2]. המחקר מלמד כי מצב זה משתנה במהלך דיאליזה. ההפצידין מופחתות על ידי דיאליזה, אך חוזר לרמות הגבוהות שהיו טרום דיאליזה או לפני פגישת הדיאליזה הבאה של החולה [מקור1, מקור2].

כמות הברזל הכוללת בגבר במשקל 70 ק"ג היא כ-3500-4000 מ"ג, המתאים לריכוז ממוצע של 50-60 מ"ג ברזל לק"ג משקל גוף [מקור].

הרוב המכריע (2300 מ"ג, 65%) של הברזל בגוף נמצא בהמוגלובין של אריתרוציטים (כדוריות הדם האדומות).

כעשירית מסך הברזל (350 מ"ג) קיים במיוגלובין של שרירים ואנזימים וציטוכרומים של רקמות אחרות. מהשאר, כ-500 מ"ג נמצאים במקרופאגים של המערכת הרטיקולואנדותל (RES) הטחול הוא היחידה השנייה בגודלה של מערכת הפגוציטים החד-גרעיניים, מכונה גם המערכת הרטיקולואנדותל. מונוציטים יוצאים ממוח העצם למחזור הדם. לאחר כמה שעות הם חודרים לרקמות בהן הם הופכים למקרופאגים. אלה בכבד מכונים תאי קופפר. אלה שנמצאים בעור ידועים בשם תאי-לנגרהנס, בטחול (רטיקולואנדותליאליים) ובלוטות לימפה אלה הם ההיסטוציטים של סינוס).], כ-200-1000 מ"ג מאוחסנים בהפטוציטים בכבד [מקור], בצורה של פריטין [מקור1, מקור2, מקור3].

הערה: המערכת הרטיקולואנדותל (RES) באנטומיה המונח "מערכת רטיקולואנדותל" ("reticuloendothelial system" בקיצור RES), המקושר בימינו לעתים קרובות למערכת הפגוציטים החד-גרעיניים (MPS). היא אוכלוסייה הטרוגנית של התאים הפגוציטים שנמצאים ברקמות מקובעות מערכתית אשר ממלאות תפקיד חשוב בניקוי הגם, בפינוי חלקיקים וחומרים מסיסים במחזור הדם וברקמות, והם מהווים חלק ממערכת החיסון. חומרים שמפורקים על ידי המערכת הרטיקולואנדותלית כוללים קומפלקסים של מערכת החיסון, חיידקים, רעלים ואנטיגנים אקסוגניים [מקור]. הרכב המערכת הרטיקולואנדותל כולל תאי קופפר של הכבד, תאי מיקרוגליה של המוח, מקרופאגים מכתשי ובלוטות לימפה של מח העצם, ומקרופאגים שנמצאים במעי וברקמות אחרות [מקור].

קמח החלמה למניעת זליגת ברזל לשתן

קוטפים באביב את הצמח הטרי ומייבשים בשמש לטחינה כקמח החלמה ותרופה צמחית טבעית למניעת זליגת ברזל לשתן ו**לתיקון נזקים לצינוריות הכליה שסופגות את ברזל מהתסנין**. הכנת התמצית (תה) מהצמח דורשת מס' שלבים: חלקה מיצוי במים מזוקקים הוא שנקרא **תמצית** או **מיצוי במים מזוקקים**. המינון המומלץ 200 mg/kg). וחלקה ב**אתנול** בו הושרה הצמח שלוש פעמים ב-5 ליטר מים ו**אתנול** ברמה של 75% ולאחר ייבוש בשמש תמצית האתנול, מכונה **מיצוי באתנול**. היא מוכנה לשימוש לאחר שהוקפאה יובשה – היא קמח ההחלמה.

מיצוי במים מזוקקים) שנבחן בניסוי בבעלי חיים הציג השפעה חזקה משמעותית מתמצית האתנול. (מיצוי במים מזוקקים) במינון של 200 מ"ג/ק"ג (P < 0.05) בחלק מהמדדים ולהפך תמצית האתנול הראתה יעילות רבה יותר במינון של 400 מ"ג/ק"ג משקל גוף באחרים.

לחץ חמצוני ממלא תפקיד מכריע ברוקסיות הנפרוטואלית הנגרמת על ידי דלקת חריפה שפורצת בצנרת הכליה במחלה, ושייצרו החוקרים במעבדה על-ידי תרופה אנטיביוטית (Vel., 2017). הוא הסמן של עקה חמצונית והתוצר הסופי של חמצון שומנים [מקור].

במחקר שמובא כאן, ופורסם ב2017 חולדות חולות כליה ואנמיה מתקדמת קיבלו תרופה שהביאה מידית עלייה משמעותית בחמצן שומנים (Vel., 2017). כאשר ניתן טיפול מקדים עם תמצית אתנול או תמצית במים מזוקקים. במינונים של 200 (מיצוי במים מזוקקים) ומיצוי באתנול-400 מ"ג/ק"ג התמציות הפחיתו באופן משמעותי ומרשים את רמת ההשפעה של-האנטיביוטיקה המושרה על ידי החוקרים (Vel., 2017). מיני חמצן תגובתיים הנוצרים במהלך תהליכים תאיים נורמליים עקב הרעלה נוטרלו במחקר זה באופן מיידי על ידי אנזימים נוגדי חמצון אנדוגניים, שהתפתחו בעזרת התמציות מקמח צמח ההחלמה שעבר מיצוי, ייבוש והקפאה עמוקה נחשפו: קטלאז ו-SOD וגלוטתיון נוגד החמצון החזק והלא אנזימטי (Vel., 2017) הם שהובילו להחלמת הכליה ולאיזון מחודש של מצב הברזל הכללי.

במחקר זה נבדק נושא הרס דופן הנפרון באזור ספיגת הברזל: הלולאה של הנלה וצינורות האיסוף. השימוש ב"מזון כתרופה" קידם הפעלת מנגנוני החלמה פנימיים שהביאו להחלמת של הלולאה של הנלה וצינורות האיסוף שבכליה ומנע בהמשך סילוק ברזל מהכליות וספיגתו מחדש. ייצירת תמציות ממזונות כאלה מורכבת, אבל גם מתכון זה נחשף כיום וניתן למחלימים כמו המתכון שפורסם בבלוג זה לפיקנוגנול מקליפת עץ אורן – כאן.

לסיכום הממצאים מהמחקר שהציטוטים ממנו מופיעים לעיל הצביעו על כך שישנה מנה צמחית בצורת אבקה או מיצוי אשר יכולה לשפר את הרעילות הנפרוטית שנגרמה על ידי החוקרים לצורך המחקר במעבדה באמצעות ההשפעה האנטי-דלקתית של התמצית.

גליקוזידים – הם מולקולות המורכבות מחד או דו סוכר המתקשר לשאר כימי אחר. הגליקוזיד המרכזי שנמצא באבקת ההחלמה הזו הוא Glycosidphenlethanoic מפגין השפעות נוירו-פרוקטטיביות, שיפור תפקוד ציר הפצידין/פרופורטין בכליות ונמצא כמי שעלול לשפר את הספיגה מחדש של ברזל בנפרונים. התמצית מהאבקה לאחר שיובשה והוגשה כתוסף מזון נמצאה כאנטי דלקתית ומגנה על הכבד, אחד הנושאים החשובים לאיזון ייצור הפצידין המופרש מהכבד. צמח הבסיס לקמח ההחלמה מוגדר אימונומודולטורי, אנטי-אוקסידטיבי, אנטי-בקטריאלי, אנטי-ויראלי ואנטי-גידולי.

אנו למדים כי אבקות ששימשו במעבדות ומשמשות לתהליכי החלמה בקליניקה יעילות למצבי אנמיה שלא נמצאה להם ככל הידוע תרופה בממסד. אנמיה היא מחלה שמתים ממנה. "מזון כתרופה" הוא שינוי פרדיגמה והכרחי לכאורה במחלות דלקתיות. נמצא כמי שבכוחו לשפר את דופן צנרת הלולאה של הנלה וצינורות האיסוף ולמנוע על ידי כך בריחה של ברזל ואנמיה בקרב חולי כליה, סוכרת ויתר לחץ דם גבוה. יש להוסיף ולציין שהאבקה פועלת באמצעות מעבר לתפריט החלמה שכולל אותה מנת "מזון כתרופה'' ומנה אנטי-דלקתית כשיבולת שועל מותססת ואחרות ע"פ הצורך. ההשפעה בשילוב תפריט וקמח אבקת ההחלמה בטווח הארוך מרשימה.

מחשבון מדידה והערכת קצב הסינון הגלומרולרי (GFR) אשר מבוסס על קריאטינין, נתוני גוף, גיל, גזע ומין

-אי ספיקת כליות להחלים ללא תרופות – על הGFR ונזקי התרופות

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

מאמרים אחרוני

נשלח ב כליות, כללי, מזון מחלים