כל הזכויות שמורות לניקו הורודניציאנו (Nicu Horodniceanu), מורי. הוא שמר עליי עד יומו האחרון.

English

ישנם רגעים נדירים וייחודיים בחיי הרוח, שבהם האדם אינו מחפש את האמת — אלא נזכר בה.
זו חוויית השתייכות עמוקה, לא אל זולת, לא אל קבוצה, לא אל עם או ארץ, אלא אל החוכמה, אל האהבה, אל האמנות ואל הרעיון.

מפגש פנימי, כמעט קדוש, עם הבנה עליונה שמושכת את האדם אל עומק נשמתו, ונושאת אותו כעלה ברוח — כנוצה חסרת משקל — מרחפת ומתרוממת מעל המציאות השגרתית.

ברגע כזה מתמזגים הרגש, התנועה, המחשבה והיופי לצלילות מופלאה.
העשייה — בין אם בכתיבה, בציור או בריקוד — משמשת עוגן, ומשקיעה את האדם במפרץ שקט, נשמרת בו כמו סירה יציבה בלב סערה.

זו יצירה אמתית: הולדת דבר חדש מתוך עוצמה פנימית, מתוך קשר סמוי שהלך ונרקם בלב לאורך זמן, וכעת קם לתחייה ומוצא את לשונו המדויקת.

המשגה זו כה מהותית, עד כי חוסר ההכרה בה עלול להביא כאב גדול —
כפי שקרה לרמברנדט, שסבל כפליים מן הפער בין עומק יצירתו לבין גבולות ההבנה הציבורית.
הוא איבד את חירותו, את רכושו ואת ידידיו — אך המשיך לצייר, באומץ מיוחד במינו.
זו איננה רק אמונה באמת, אלא אהבה לאמת — והאחריות למסור אותה, גם אם גורלה דחייה.

כמו משה, העומד עם לוחות הברית בידו ויודע שדברו יידחה.
ובכל זאת הוא נותן — לא את האבן, אלא את העצה.
למסור אמת בידיים רועדות — זו ההולדה.

אבל כמה רמברנדטים יש בעולם?

---

הפחד מההולדה

אין הכרח בהולדה — יש פחד.
פחד עמוק, מהול בעונג, שמוכר לאמנים הגדולים.
המשגה חדשה, שאינה נשענת על הישן, מאיימת לשבור קווי שייכות —
היא עלולה לדחות, לבודד, לגרום לבוז.

כמו משה בשוברו את הלוחות — רגע של כעס ושל ייאוש, רגע שבו החזון מתנגש עם מציאות עיוורת.
האמן, כמו הנביא, נאבק בין האחריות להביא את ההבנה שצמחה בו, לבין הפחד שזו תידחה ותושלך.

באקדמיה, הפחד הזה מתועל לריצוי.
השייכות נבנית דרך סטנדרטים, מקורות, שיטות —
והמשגה חדשה נדרשת להוכיח את עצמה לא מתוך עוצמתה, אלא מתוך קיומה הקודם.
ואם כתוב “עלה נידף ברוח”, איש לא יכתוב “נוצה”.

ניוטון ידע זאת.
הוא בחר לשתוק ולנסח מחדש את ההבנה שצצה בו — כדי שתהיה “קבילה”.
הוא המציא שפה שלמה, החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי, כדי לדבר את ההבזק שחווה.
הוא היה מוכן לדחות את ההולדה כדי להציל אותה.
כמה ניוטונים יש?

---

הבינה המלאכותית, האקדמיה והאמן

הבינה המלאכותית, כמו האקדמיה, פועלת מתוך מה שכבר נאמר.
היא אינה מטומטמת — אך אין לה זיכרון של נשמה.
היא מערבבת, מסננת, מצליבה — אך אינה חווה התרגשות מהולדה.

האקדמיה נועדה לשמר ידע, למיין אותו.
אך המשגה חדשה — הבנה שנולדת מתוך עצמה — איננה נובעת מהצטברות אלא מהתעוררות.
היא אינה תוצאה של שיטה, אלא רגע של אהבה.

אספסיה ידעה זאת. הפילוסוף יודע זאת. האמן חי את זה.
הם אינם מביאים ידע — הם מביאים התלקחות.

במקום שבו אחרים רואים “עוד עובדה”, הם מרגישים הר געש.
הם מבקשים לתת שמות לרגעים שאין להם שם — ולעיתים, אין להם זמן.
ולעיתים, זה הרגע שבו הרוח מרימה את הנוצה —
ונושאת את הנשמה מעלה – כדברי אפלטון.

---

ירון מרגולין

נשארו לך שאלות?

אשמח להשיב לכל שאלה

מאמרים נוספים

• השתייכות וההנאה העליונה
• Belonging and the Highest Pleasure
• השתייכות וההנאה העליונה
• ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.
• התודעה השלילית
• ביקורת מבזה
• על ההזנחה –
• ניתוק רגשי – על הקורוציונה
• "אילוף הכליות הסוררות" תחילת פרק א
• תגובה למאמר ב-Medscape: “What’s Driving Europe’s Renal Replacement Therapy Surge?”
• על לחם חוקם של העסקים
• למה אני לא מצליח להתמודד
• מגיע לי – העדר הכרה במאמץ של השועט קדימה, בהחלט יכול להוביל לכישלונה של קרירה מזהירה.
• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 1
• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2
• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 3
• הפאסטיון המאהב של אלכסנדר הגדול Hphaestion
• כוחו של הנבל
• מי את לה פמיליה?
• גמישות היא מצב נפשי – אתגר בזרימה ושינוי –  אני מבקש להתגמש
• אוסקר (פון הינדנבורג) – תרנגול פצוע ומיותר לחברה האנושית – האיש שהעלה את היטלר לשילטון
•  ג'ונטו פיזאנו מייסד הרנסנס האיטלקי בציור מאת ירון מרגולין
• האסכולה הונציאנית (ציור) חלק א' מאת ירון מרגולין
• כתף ימין וסופו הטראגי של מבצע גאוני – פייר-פול ריקה
• הקורטיזול וכאבים בבית החזה וביד שמאל
• לסדרת מאמרי – מבוא לתורת הגוף-נפש המודרנית – חלק א
• מגילת רות האלמנה שיצאה ממרחב הנוחות
• יש פתרון כולל לבעיות הקשורות לדימוי עצמי, חוסר בטחון וערך עצמי נמוך – דופמין
•  ימי הסנאל שלי – להתגבר על אוטיזם – פרק א
• שיחות ההחלמה ושיחות בין ידידים – על ההבדלים ביניהן
• חרדה
• מעגל המוזר – התפתחות ה"אני" בשנה התשיעית לחייו
• על הנקמה ודמימותיה
• על פנטזית הנקמה לאחר טראומה
• איך מורידים לחץ וחרדות באופן טבעי? התמודדות עם סטרס ולחץ נפשי
• טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר
• למה אני לא מצליח להתמיד – והסוכר
• האסכולה הונציאנית (ציור) חלק א' מאת ירון מרגולין
• לאוקון – יצירת מופת
• פייר בושאן – האיש שהציל את חגיגת הנישואין של לואי ה-14 מאת ירון מרגולין
• סימון וואה מייסד הברוק הצרפתי – הנסיך
• ברתולומאיוס שפרנגר
• ולנטין דה בולון צייר גאון – ירון מרגלין בפתח התערוכה בפריז של ולנטין דה בולון
• צייר גדול Jan Kupecky 1667-1740 קופצ'קי יאן
• ולנטין דה בולון (Valentin de Boulogne 1591-1632) גאון אמיתי
• תולדות החינוך בעולם: מסע אל מסופוטמיה – ראשית החינוך
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך במצרים העתיקה, סין,יפן וקוריאה גם הודו, תאילנד, וקמבודיה
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך ביוון הקדומה – אספסיה ממילטוס – המורה הראשונה לחשיבה עצמאית ובלתי תלויה – הכשרון להורות. מאם החינוך החופשי ועד קץ מוסדות החינוך למחשבה חופשית
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור תלמידי האימפריה – החינוך ברומא העתיקה
• אלקמאון מקרוטון (Alcmaeon of Croton) – חוקר המוח ומערכת העצבים הראשון בהיסטוריה
• הרופאים הגדולים בהיסטוריה
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור – פרק אחרון
• השתייכות וההנאה העליונה
• Belonging and the Highest Pleasure
• ヤロン・マルゴリンの治癒の基本原則
• תולדות הריקוד
• מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה
• התחלה עמוד 1
• ‏חזרה לעמוד 2
• ‏חזרה לעמוד 3
• ‏חזרה לעמוד 4
• ‏חזרה לעמוד 5
• ‏חזרה לעמוד 6
• ‏חזרה לעמוד 7
• חזרה לעמוד 8
• חזרה לעמוד 9
• חזרה לעמוד – 10
• חזרה לעמוד 11
• חזרה לעמוד – 12.
• חזרה לעמוד -13
• חזרה לעמוד 14
• חזרה לעמוד 15
• חזרה לעמוד 16
• חזרה לעמוד 17
• חזרה לעמוד 18

Hebrew

To Nicu Horodniceanu — my teacher and spiritual father. All rights reserved. He watched over me with love, until his last breath.

Belonging and the Supreme Joy(Translated from Hebrew – Original by Yaron Margolin)

There are rare and unique moments in the life of the spirit when a person is not seeking the truth—but remembering it.

This is a deep sense of belonging—not to another person, a group, a nation or a land—but to wisdom, to love, to art, and to the idea itself. An inner encounter, almost sacred, with a supreme understanding that draws the person into the depths of the soul, lifts them like a feather in the wind, weightless, carried high above the mundane reality.

In such a moment, emotion, movement, thought, and beauty fuse into a marvelous clarity—a brightness that cannot be separated. The act—whether writing, painting, or dancing—serves as an anchor, settling the person in a protected harbor, preserved like a steady boat in the heart of a storm. This is true creation: the birth of something new from inner strength, from a surprising connection with something that has long captivated the heart, and now comes to life—finding its precise language.

---

Such articulation is so essential, so grand, that only the lack of social recognition may cause great suffering—as happened with Rembrandt, who suffered doubly from the gap between the depth of his work and the public’s understanding. Rembrandt lost his freedom, his property, his friends—and yet he continued to paint despite the pain of rejection. It is not merely a question of one who seeks truth or belonging, but of one who remembers it. This is the power of Moses at Sinai: he knows the wise advice will be rejected, and still gives it with the aching heart of a father—for he is responsible. It is a kind of courage: the love of sublime understanding—even when its precise articulation may lead, eventually, to pain. But how many spirits like this exist? How many Rembrandts are there in the world?

The Fear of Birth

There is no necessity for giving birth—only fear. Many great artists have felt the deep fear of the moment when their inner formulation appears revolutionary—and is about to be revealed to the world. Fear of rejection, dismissal, social isolation—of not belonging—these hang like heavy clouds over their heads, like a hailstorm.

Like Moses breaking the Tablets—a moment of rage and despair in the face of rejection and resistance to the new, to wise counsel—the artist too may struggle between the urge to express their inner insight (what some call “truth”) and the fear that it will be dismissed or suppressed.

The excitement of insight, the moment when the spirit lifts the feather.

In the academic world, the desire for public recognition and adherence to accepted standards forms the foundation of belonging. Often, this outweighs the clarity of inner awakening. It becomes decisive: one must cite sources, prove alignment with the existing body of knowledge—sometimes even statistical. You want to write “feather,” but the academic sources say “leaf blown in the wind,” so the student writes “leaf.” There is no feather.

The fear of not belonging is basic, and it can take over—blocking authentic creation. And it does. Newton sat for 20 years thinking how to articulate the insight he likely reached by chance or sudden flash. He invented differential and integral calculus not for its own sake—but so that he would not be rejected by the academy. How many Newtons are there in the world?

Artificial Intelligence, the Academy, and the Artist

---

Today, when people speak of artificial intelligence, they must beware of illusion. AI is not Newton—and it certainly was not created by Aspasia. It is the product of academic demand—born in the constraints of a system rooted in existing knowledge. And if these constraints are ever removed, humanity may destroy it out of fear and dread.

AI functions within a realm of existing knowledge—mixing, filtering, cross-referencing—just like the academy, whose goal is to collect, sort, and present accumulated knowledge. Academics, like machines, are born and raised within this world, trained to think from what has already been said, and not beyond it.

The artist, by contrast—like the philosopher, like Aspasia in ancient times—experiences the profound excitement of awakening—of the precise formulation of a new understanding. It is not born from previous knowledge, but from an internal birth of comprehension and depth. It is a different experience: a surrender to the moment in which knowledge transforms into a new, living, primal truth.

Many academic lecturers do not experience this moment of excitement. For them, truth is merely another data point—while for the artist and the philosopher, it is the magic of birth. This, as Plato writes

Have questions?
Yaron Margolin will be happy to answer — with clarity, care, and no false promises.
Just real knowledge, hope, and a clear path forward.

More articles by Yaron Margolin

• Belonging and the Highest Pleasure
  Of sexual desire and the wish for intimacy and the two different languages in which they materialise:
• Six degrees of guilt – Why do people avoid living their dreams?
• Kidney FailureTaming the Rogue KidneysVital Information
• אילוף הכליות הסוררות
  Learn the 8 Principles That Revive Kidney Function
• Reconstruction of erythropoietin by the kidneys without drugs
  Naturalne uzdrowienie: droga powrotu do zdrowia z ciężkiej choroby przewlekłej — niewydolności nerekUzdrowienie jest możl
• Learn the 8 Principles That Revive Kidney Function
• My Dick Won’t Get Hard — What Can I
• Reconstruction of erythropoietin by the kidneys without drugs
• Of sexual desire and the wish for intimacy and the two different languages in which they materialise:
•  Supplements for People Over 55 — A Natural and Cautious ApproachBy Yaron 
• The day will come when we will sit in front of the fireplace