תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון

פורסם ב 16 במאי 2025 ע"י

כורש הגדול, האדם הראשון שהבין את חשיבות היכולת האנושות, כישורי החיים והכישרון. חכמי ישראל קראו לו המשיח.

מהפכה של חינוך, חירות וניהול כישרונות עולמי

פרקי המאמר

תולדות החינוך בעולם: מסע אל מסופוטמיה – ראשית החינוך
תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך במצרים העתיקה, סין,יפן וקוריאה גם הודו, תאילנד, וקמבודיה
תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך ביוון הקדומה – אספסיה ממילטוס – המורה הראשונה לחשיבה עצמאית ובלתי תלויה – הכשרון להורות. מאם החינוך החופשי ועד קץ מוסדות החינוך למחשבה חופשית
תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון
תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור תלמידי האימפריה – החינוך ברומא העתיקה
תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור
תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור – פרק אחרון

מאמר רחב היקף, ענק, בכמה פרקים מתחילת החינוך במספוטמיה. הוא יועלה בהדרה היו סבלניים.

כורש השני, מייסד האימפריה הפרסית האחמנית (בערך 559–530 לפנה"ס), היא מדינאי גאון ואיש חינוך רב השפעה. כורש לא היה רק מצביא מבריק וכובש אגדתי, כפי שנהוג לכתוב עליו בספרי ההיסטוריה – אלא היה גם איש רוח, ניהול ותרבות. כורש הפגין גדלות נפש וכבוד לעמים שהיו בשליטתו, הוא כיבד את הדת והפולחן של כל עם ועם והוקיר את אלוהיו.

ההיסטוריון היווני הרודוטוס הציג "ארבע גרסאות שונות" על ילדותו של כורש. מה שמצביע על מעט מידע אודותיה כיום והרבה אגדות בזמנים שעברו. ככל הנראה כורש היה "נצר ממשפחת מושלים בנסיכות פרסית לא גדולה שנקראה בשם אַנְשַן," שהייתה חלק מממלכת עֵילָם. [מקור – ספר בראשית (יד 1 – 11)] במקורות הקדומים, בעיקר אלה היווניים, נזכרים שלושה ממלכי אַנְשַן שקדמו לכורש הנזכר בתנ"ך: "תייספֵס (שישפיש), כורש וקַמְביסֶס".

בנו של קמביסס הוא שהיה כורש השני, הוא כורש שלנו, הנקרא גם כורש הגדול (Cyrus the Great) [מקור]. כורש זה היה למלך אנשן בשנת 559 או 558 לפני הספירה, ישב על כס המלוכה במשך 50 שנה ובמהלכן ייסד את האימפריה הענקית שהתפשטה מירכתי הודו, מהקצה המערבי, עד הים התיכון המזרחי.

כורש מת בשנת 529 לפני הספירה.

עלייתו של כורש הגדול – ממעמד של מושל נסיכות קטנה בשם אַנְשַן בעֵילָם למייסד האימפריה הגדולה ביותר שקמה בעולם עד זמנו

– נושא עליית כורש מפעים והיה אחד המאורעות הכי גדולים בהסטוריה ולאחד ההישגים הגדלים ביותר של האדם בתחומים רבים החינוך אחד מהם.

כורש קיבל והוקיר את אמונתו של כל עם, שכבש – "לכל עם יש אלוהיו" – ולפיכך הכריז כי "ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם" [מקור].

פתיחות זו וקבלת הזר והאחר הפך את שלטונו למהפכה עולמית רבת השראה שחדרה אל החינוך הפרסי ובמידה מסויימת הגיע אל החינוך ביוון וחילחל אל הרנסנס ועד ימנו היא הגיעה. כורש לא היה רק מנהיג אדיר של אימפרית ענק, אלא גם אדם שהכיר בחשיבותה של עומק החשיבה המערכתית שלו:

כורש הוא היה הראשון שראה במומחיות שלאדם נכס חיוני לניהול מדינה, והקים מערכת חינוכית-מנהלית ששיאה בהכשרת פקידים, שילוב עמים והפעלה חכמה של ידע אנושי.

כורש הגדול כורש הגדול עלה מתוך ממלכה קטנה, איחד את מדי עם פרס, ולאחר מכן כבש את בבל בצורה כמעט ללא דם, תוך שהוא משתמש בשנאה כלפי נבונאיד כדי להיתפס כמשחרר. מדיניותו כללה סובלנות דתית ושיקום מקדשים – גישה ששירתה אותו פוליטית, אך גם הייתה נדירה לתקופה. היא הפכה אותו לדמות מופת של שליט נאור, ומקור השראה רעיוני לתפיסות מוקדמות של חופש דת.
**כורש הגדול** עלה מתוך ממלכה קטנה, איחד את מדי עם פרס, ולאחר מכן כבש את בבל בצורה כמעט ללא דם, תוך שהוא משתמש בשנאה כלפי **נבונאיד** כדי להיתפס כמשחרר העם. מדיניותו כללה סובלנות דתית ושיקום מקדשים – גישה ששירתה אותו פוליטית, אך גם הייתה נדירה לתקופה. היא הפכה אותו לדמות מופת של שליט נאור, ומקור השראה רעיוני לתפיסות מוקדמות של חופש דת.

-המשך יבוא-

עליית כורש הגדול – תאריכים עיקריים

560–550 לפנה"ס (בקירוב) – כורש השני, המכונה "כורש הגדול", מורד בשליט מדי – אסטיאגס – ומביס אותו.

550 לפנה"ס – כורש (שייך לשושלת האחמנית השלטת באילם ובאנשאן.) כובש את מדי ומאחד את הממלכה המידית עם ממלכתו הפרסית. זהו הצעד הראשון בהקמת האימפריה הפרסית האחמנית.

539 לפנה"ס – כורש כובש את בבל ללא קרב משמעותי, בעקבות שנאת הכוהנים והעם למלך נבונאיד. בבל נכנעת, והממלכה הבבלית נופלת.

538 לפנה"ס – כורש מפרסם את הכתובת הידועה בשם "הצהרת כורש" (גליל כורש), שבה הוא מודיע על שחרור עמים גולים (כולל שיבת ציון של היהודים), ושיקום מקדשים.

612 לפנה"ס – כורש כובש את נינווה (ג' בחשוון) נפילת נינוה, בירת אשור, בידי קואליציה של ממלכת בבל ובני בריתה, במיוחד מדי. האימפריה האשורית עקב כך קורסת, ובבל ומדי מתחלקות בשטחים. [מקור – ד''ר תמר עילם גינדין].

סיכום עיקרי הדברים

כורש הגדול עלה מתוך ממלכה קטנה, איחד את מדי עם פרס, ולאחר מכן https://www.history.com/articles/cyrus-the-great-persian-empire-iranכבש את בבל (נבונאיד) בצורה כמעט ללא דם, תוך שהוא משתמש בשנאה כלפי המלך נבונאיד [מקור]. כורש נתפס כמשחרר. מדיניותו כללה סובלנות דתית ושיקום מקדשים – גישה שנבעה ככל הנראה מהשנאה שראה כלפי נבונאיד ושירתה אותו פוליטית, אך אין להתעלם מגדולתה והיותה חריגה נדירה ומהפכנית לתקופה. קבלת האחר והכרה בזכויותיו הפכה את כורש לכורש הגדול ומשיח (בפי היהודים).

כורש היה לדמות מופת ונחשב שליט נאור, ומקור השראה רעיוני לתפיסות מוקדמות של חופש דת.כשהיסטוריונים כותבים על כורש הגדול, הם מציינים את כיבוש בבל, שחרור העמים, והקמת אימפריה אדירה. אך לעיתים שוכחים את מה שהפך את שלטונו לגדול באמת: הוא היה מדינאי גדול, ומורה. לא במובן הצר של העברת מידע – אלא כמחנך עמים. בניגוד לכובשים גדולים אחרים בעולם העתיק, כורש, המנהיג הגאוני, ידע לכבד את מתנגדיו המנוצחים, ואף הוקיר וכיבד המנהגים והדתות של כל העמים הוא ראה בכל אדם בן־חסות בעל פוטנציאל. לאור זאת כורש יצר את מה שאנו מכנים היום "החינוך הציבורי", "הכשרת שירות המדינה", "זכויות אדם" – מאות שנים לפני שנולדו בשמות אלה [מקורות ישעיהו, דניאל, עזרא, דברי-הימים].

כורש הגדול שילב אנשים מוכשרים מכל רחבי האימפריה:

יועצים, מתמטיקאים, חוקרים, רופאים, אמנים – ונתן להם תפקידים, כבוד ושכר. המהפכה שלו הייתה לא רק פוליטית – אלא ניהולית וחינוכית: גיוס כישרון מכל עם ולשון, הקמת מערכת "דואר" מדויקת להעברת מידע, והכשרת פקידים עם נאמנות לשרת ולא רק לציית.

לשם הדגשה

1. כורש הגדול שילוב ידע עולמי – חינוך כמערכת אימפריאלית

כורש גייס לשירותו כותבים, פקידים, מהנדסים, מתמטיקאים, כוהנים, בנאים, סופרים ומנהלי מערכות מכל קצות האימפריה: אשורים, בבלים, מצרים, פרסים ויוונים. הוא העניק להם חופש פעולה, תנאים משופרים ושכר. הכשרתם לא נעשתה עוד רק במקדשים סגורים או בקרב בני האריסטוקרטיה, אלא כחלק ממערכת תפקודית לאומית – שכללה תרגום שפות, כתיבה בכמה כתבים, ידיעת דינים, תכנון תשתיות, ניהול מידע – ואף הבנה בין-תרבותית. לראשונה, ידע הוגדר ככלי שלטוני מהדרגה הראשונה.

2. הפקיד – אדם חדש בהיסטוריהלפני כורש, מושג ה"פקיד" – כאיש דעת, כתיבה וחישוב בשירות הציבור – היה קיים אך שמרני ומוגבל. בתקופתו, הפקידות הפכה למערכת היררכית מורכבת, מאורגנת, מקצועית וגלובלית. הוא דרש מצוינות – אך לא רק מצאצאי אצילים: כל אדם חכם, דובר שפות ובעל כישורים, יכול היה לזכות בהכרה, לעלות בדרגה ולצמוח. כך נבנתה שכבה חדשה של נושאי תפקידים, שאינם אצילים אלא אנשי דעת. זהו מהלך שהקדים את רעיון meritocracy – שלטון הראויים – אלפי שנים לפני שהמונח נטבע.

כורש לא כפה – הוא עודד.

לא דרש ציות עיוור – אלא הכיר בזכויות ובהתפתחות. הוא היה הראשון להבין ששלטון אמיתי נבנה על חינוך – וחינוך מכיר ביכולות, ובהישגים. חינוך אמיתי מאפשר לאדם לפתח את כישוריו, לחשוב, לבחון את רצונו ואת הנכון והמיטבי גם לממש.

3. חידוש הדואר ותקשורת כמערכת למידהכורש הקים את מערכת הדואר הממלכתית הראשונה בעולם – רשת מסועפת של שליחים, תחנות ודרכים סלולות, שאיפשרה זרימת מידע, הוראות, ידע ומסמכים במהירות שלא הייתה ידועה עד אז. בכך נוצרה מערכת לוגיסטית ותקשורתית שגם שימשה כלי חינוכי – שכן כל פקיד ומושל קיבל עדכונים, נהלים, הנחיות, ספרי חוקים ודוחות. התקשורת הייתה חלק מהחינוך – לא רק הוראה ישירה, אלא תהליך זרימת מידע מבוסס אמון ואחריות.

4. סובלנות דתית ותרבותית – חינוך דרך כבודכורש שחרר את העמים מהכיבוש הבבלי (כולל היהודים), לא רק בשם צדק – אלא כחלק מתפיסה עקרונית: הידע האנושי מתרבותו של האחר היה בתודעתו נכס. הוא כיבד את מקדשיהם, חידש את חופש הפולחן, ושילב את מוסדותיהם בניהול המדינה. הוא לא ניסה למחוק תרבויות – אלא לקשור מהן את החכמים, הכוהנים, בעלי הידע. בכך הפך את האימפריה לאוניברסיטה פתוחה של דורות.

5. השפעה לדורות – יסוד החינוך הממלכתימורשתו של כורש לא נשכחה: רעיונותיו על פקידות, חינוך ושלטון הוגן חלחלו להמשך יוון, רומא ואף אל תרבות האסלאם עמדתו הגיעה. כיום היא מככבת בארצות הברית ובאירופה. יש הזוכרים כי חז"ל כינו אותו "כורש המשיח" – נוסח הכרזתו ליהודי בבל – "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם" (עזרא א 3) תאם את מדיניותו [מקור]. הוא פרסם, חיי וקיים את מגילת כורש שמדברת על שחרור העמים, נלמדת כיסוד זכויות האדם. אך

כורש היה גם משיח.

כורש – המשיח הוא גם המשיח הראשון על פי התנ"ך

התנ"ך – ספר הספרים של תרבות המערב – מסתיים במילים המזכירות את כורש כשליחו של האל. סיום התנ"ך כולו – אינו מציג את דברי הנביאים או את דבר אלהים. הוא מביא מדברי כורש, המלך הגדול והאדם רב ההשראה: "כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ – וְיָעַל [=ויעלה]" [מקור – דברי הימים ב', ל"ו, כ"ג].

כתוצאה מכך חכמי ישראל לא רק שלא התנגדו לו – אלא כינו אותו במפורש "משיח":

"כֹּה אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. (ישעיהו מ"ה, א')

העולם לא זכה רק למלך חדש – אלא למודל של גואל, אדם שנשלח לקדם את האנושות מתוך חכמה, צדק, והכרה ברוח [מקור]. הספר האחרון בתנ"ך – על פי החלוקה המקובלת – הוא ספר דברי הימים, השייך לחלק האחרון, חלק שמכונה הכתובים, שבתנ"ך [מקור] סדר זה מקובל בספרי התנ"ך המודפסים של ימינו, ומקורו במסורת הבבלית [מקור] נועל כאמור בדבריו. דברי הימים ב', ל"ו, כ"ג הוא הפסוק האחרון.

כורש – מורה לאימפריה וכיצד חינוך הופך לאיום על תרבות אחרת

כורש הגדול לא היה רק מצביא או בונה אימפריה. הוא היה מחנך של אומות, מייסד גישה מונרכית חדשנית שבמרכזה עומד הכרה בכישרון היחיד – גם אם אינו משתייך לעם הפרסי.

הוא לא בנה אימפריה של שליטה וכפייה – אלא של קבלה, הבנה ושלטון מתוך הקשבה.

הדרך הפרסית לא נבנתה על שלילת האחר, אלא על הכלתו.

כאן טמון הפרדוקס הגדול – דווקא אותו פגשנו במאמר כשהגענו אל יוון (אחרי הפרק על מצרים העתיקה) תרבות של הכלה הפכה באופן מדהים לאיום קיומי בעיני תרבות אחרת, תרבות יוון.

היוונים – בני הפוליס, נושאי דגל החירות – ראו באימפריה הפרסית איום על זהותם.

לא רק צבאי, אלא תרבותי ונפשי.

היכולת של הפרסים למזג תרבויות, לקבל אמונות מגוונות ולשלוט בגמישות – נתפסה ביוון הקדומה, כ"סכנת התבוללות", כעמעום ההבחנה בין יווני לברברי.

מול כורש שקיבל, העדיפו היוונים לדחות, לשמר על ריחוק והם הציבו לו גבולות. הם נלחמו בפרס. הם נלחמו כמו היהודים ברומאים על ייחוד, על נבדלות ואולי גם על הבחנה, בין מורשת מול התפתחות עזה ותרבות של ויכוח ושאלות מה שהוביל למלחמה מול סמכות עליונה.

בקרבות מרתון, תרמופילאי וסלמיס – לא נלחמה יוון רק בפרסים; היא נלחמה על דמותה העצמית, בעיני עצמה.

אלכסנדר הגדול – פסל – תואר כגבר אתלטי, אמיץ ויפה תואר, כשיש לקחת בחשבון דאלו חלק מדברי הערצה. במצרים זכה אלכסנדר לסגידה רחבה כשבקרב האריסטוקרטיה היוונית מקדונית היה סירוב מתמיד להשתחוות בפניו. אישיותו והישגיו של אלכסנדר שימשו אף מופת לאישים רבים לאורך ההיסטוריה שעיקרן היה יוליוס קיסר. אלכסנדר העריך את תרבות פרס אף שכבש את כולה.

ולכן – ההערצה של הרודוטוס, של קסנופון, ואף של אלכסנדר הגדול לכורש – הייתה הערצה פרטית, שקטה, כמו אהבה אסורה.

אלכסנדר עצמו, אשר גדל על סיפורי הגבורה נגד הפרסים, אימץ בסוף ימיו את תרבותם. הוא לבש את לבושם, נהג על פי מנהגיהם – ואולי גם את חזון כורש לחינוך גלובלי ומאוחד העביר אל יוון.

אלכסנדר הגדול שילם מחיר אישי מאוד כבד הוא איבד את חברו-הנפש הפייסטיון במזרח, כשעוד ניסה לכונן תרבות מאוחדת שתבין את ה"זר".וכך, מעגל היסטורי נסגר – התרבות שנלחמה בכורש וביורשיו, אימצה את ערכיו מבלי משים.

למאמרי הפאסטיון המאהב של אלכסנדר הגדול Hphaestion

ומכאן, הדרך להבנת יסוד המלחמות כולן:כאשר תחושת השייכות מתנגשת בהכלה, וכאשר תרבות חשה כי ייחודה מאוים ועומד להיבלע על ידי שיח אחר, חומל ומכיר באחר ככל שיהיה – פורצת מלחמה. היא גם יסוד המלחמה לדעתי בין ערב וישראל, בין ערב וארה"ב.

כך גם התרחש במרד הגדול נגד רומא – בו נאחזו יהודים באמונתם הייחודית, בסירובם לאבד את תחושת השייכות ולהתמסר לתרבות רומית – תרבות ענקית נאורה אבל כוללת, וגם מי שדרשה ציות ללא עוררין.

כורש, לו היה כורש חי בימיהם דל אלכסנדר הגדול, היה אולי מחפש דרך של הכרה הדדית ואהבת אב את בנו – אך את מקומו ירשו קיסרים, לא מורים שפעלו בהשראתם, נדבר עליהם בהמשך.

כורש עודד. הוא לא כפה – ולא דרש ציות עיוור – אלא הכיר בזכויות ובהתפתחות.

כורש היה הראשון להבין ששלטון אמיתי נבנה על חינוך.

עומק מהפכתו היא אמיתי וביסודה: מערכת חינוך למנהיגות מבוססת ידע, כבוד, שילוב, אחריות ואוניברסליות.

יוון העתיקה – אספסיה, סוקרטס, היפוקרטס, אפלטון

המשך

לפרק 3

לפרק 4

לפרק 5

לפרק 6

נשארו לך שאלות?

אשמח להשיב על כל שאלה

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

מאמרים אחרונים

נשלח ב כללי

תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון

מהפכה של חינוך, חירות וניהול כישרונות עולמי

פרקי המאמר

מאמר רחב היקף, ענק, בכמה פרקים מתחילת החינוך במספוטמיה. הוא יועלה בהדרה היו סבלניים.

עלייתו של כורש הגדול – ממעמד של מושל נסיכות קטנה בשם אַנְשַן בעֵילָם למייסד האימפריה הגדולה ביותר שקמה בעולם עד זמנו

כורש הוא היה הראשון שראה במומחיות שלאדם נכס חיוני לניהול מדינה, והקים מערכת חינוכית-מנהלית ששיאה בהכשרת פקידים, שילוב עמים והפעלה חכמה של ידע אנושי.

-המשך יבוא-

עליית כורש הגדול – תאריכים עיקריים

סיכום עיקרי הדברים

כורש הגדול שילב אנשים מוכשרים מכל רחבי האימפריה:

כורש לא כפה – הוא עודד.

כורש היה גם משיח.

כורש – המשיח הוא גם המשיח הראשון על פי התנ"ך

כורש – מורה לאימפריה וכיצד חינוך הופך לאיום על תרבות אחרת

כאן טמון הפרדוקס הגדול – דווקא אותו פגשנו במאמר כשהגענו אל יוון (אחרי הפרק על מצרים העתיקה) תרבות של הכלה הפכה באופן מדהים לאיום קיומי בעיני תרבות אחרת, תרבות יוון.

היוונים – בני הפוליס, נושאי דגל החירות – ראו באימפריה הפרסית איום על זהותם.

בקרבות מרתון, תרמופילאי וסלמיס – לא נלחמה יוון רק בפרסים; היא נלחמה על דמותה העצמית, בעיני עצמה.

כורש עודד. הוא לא כפה – ולא דרש ציות עיוור – אלא הכיר בזכויות ובהתפתחות.

נשארו לך שאלות?

אשמח להשיב על כל שאלה

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

פרקי המאמר

מאמרים אחרונים

כתיבת תגובה לבטל

ירון מרגולין בפייסבוק

מאמרים אחרונים

קטגוריות