דף הבית › כללי › תולדות החינוך בעולם: מסע אל מסופוטמיה – ראשית החינוך

תולדות החינוך בעולם: מסע אל מסופוטמיה – ראשית החינוך

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓
במסופוטמיה החל האדם ללמד ולהתחמך. כאן התחילה הציוויליזציה. התרבות האנושית, הלמידה, קריאה וכתיבה. מערך הלימודים המוכר לנו התחיל בדרום מערב אסיה בין נהרות החידקל והפרת. בית הספר הראשון והחינוך התחיל בין הנהרות הגדולים.
השם מסופוטמיה מקורו במילים "מסו", אמצע, ו"פוטמוס", שמשמעותו נהר. אזור זה כיסה את מה שכיום עיראק, טורקיה, סוריה וכווית. המטרה המרכזית הייתה לארגן אנשים שישמשו כעבדים בטוחים שישרתו מרכז השלטוני: סופרים, פקידים וכוהני דת.
לבית הספר הראשון בהיסטוריה קראו "בית הלוחות" – האדובָּה .(Edubba) איור באמצעות הבינה המלאכותית.

לפרק1

לפרק 2

לפרק 3

לפרק 4

לפרק 5

לפרק 6

לפרק 7

תולדות החינוך: הכשרת האדם והקניית ידע – מסע בין צללים ואור

> "החינוך אינו מלאכה שמכניסה ראייה לנפש עיוורת, אלא הפניית כל ישותה של הנפש מעולם החושים אל האור האמיתי."—

אפלטון, הרפובליקה, ספר ז'

התפתחות מוסדות החינוך מהעת העתיקה ועד העידן החדש – מבתי הספר עם מורה אוחז במקל במסופוטמיה ועד למהפכת ה-AI, שמאפשרת לאדם לשאול על כל דבר בעולם. לקבל תשובה ולבדוק אם היא בדיה, סברה, שקר, אפשרות לנכונה או נכונה ואמיתית.

בית הלוחות

שורשיו של בית הספר נטועים עמוק בתולדות הציוויליזציה, בערי מסופוטמיה (שומר, אשור ובבל) – כ-3500 לפנה"ס. בשומר (בעיר אור, למשל) הוקם ככל הנראה בית הספר הראשון שנקראו אֶדובָּּא – "בית הלוחות". נלמדו שם כתיבה בכתב יתדות, מתמטיקה, דת, ולשון. המורים היו כוהני דת.), הם שירתו את צורכי הממלכה והכוהנים שהיו המורים.

במצרים העתיקה – כ-3000 לפנה"סבתי הספר היו צמודים למקדשים. החינוך כלל לימודי הירוגליפים, דת, גיאומטריה, מוסיקה, אתיקה, רפואת גוף ונפש – נושא שיובא בהמשך בפרק השלישי. הודו כ-1500–1000 לפנה"ס (תקופת הוודות) גורוקולה – לימוד דתי ופילוסופי תחת מורה פרטי, נושא שיורחב בהמשך, לבתי הספר האלו השפעה עצומה עד ימנו למשל על וולדורף, מונטסורי, והבית ספר הפתוח והם קדמו לבתי הספר הנאורים של פרס, שהכירו בחשיבותם של הכישורים של היחיד (פרק שני).

סין כ-1000–500 לפנה"ס (שושלת ג’ואו, קונפוציוס) מוסר, היררכיה, מסורת; חינוך ממלכתי שהתפתח מכאן בהמשך (פרק שלישי). המהפכה האמיתית (פרק רביעי, בחיבור זה) החלה עם דמויות מפתח כמו כורש הגדול [(האימפריה האחמנית) – בערך 550–330 לפנה"ס] שלטונו במאה ה-6 לפנה"ס של כורש סימן שיא בתולדות התרבות האנושית: תחת שלטונו התפתחו רעיונות נועזים של חופש דת, זכויות למיעוטים ואף מערכת דואר ארצית ששימשה להעברת מידע בין מומחים ומושלים – מעין תקשורת מוקדמת בין "מוסדות ידע". כורש קידם גם שיתוף פעולה רב-תרבותי, שהתבטא בין היתר בהעסקת מומחים מבבל, מצרים ויוון – גישה המהווה בסיס לחינוך רב–תחומי וללמידה בין–תרבותית בימנו.

ביוון של המאה ה-5 לפנה"ס, [אספסיה ממילטוס (470–400 לפנה"ס), הרקליטוס (540–480 לפנה"ס), פרמנידס (515–450 לפנה"ס), סוקרטס (470–399 לפנה"ס), היפוקרטס (460–370 לפנה"ס), אפלטון (427–347 לפנה"ס)] רעיונות אלה קרמו עור וגידים דרך דמויות כמו אספסיה והמורים המפורסמים סוקרטס, אפלטון והיפוקרטס – נושא שיובא בהרחבה בהמשך.

אספסיה – רבת סקרנות, מורה לתבונה ולחירות. היא לא שיננה, היא שאלה. הסקרנות הייתה מזון נשמתה – ובאמצעותה ידעה ללדת מן התלמיד את החשיבה. כך נראה החינוך בראשיתו: גופה נע, שערה נישא ברוח, עיניה מביטות בתלמיד כאדם שלם – לא ככלי להקניה, אלא כשותף ליצירה.

אספסיה – פילוסופית ואשת חברה שהשפעתה על פריקלס ומדיניות החינוך באתונה הייתה אדירה, כיום היינו מכנים אותה "מאמנת" של פריקלס. גם ברומא המאוחרת כבר נראו מוסדות חינוך ציבוריים – אך תמיד החינוך נשאר נחלתם של בני האליטה.המהפכה האמיתית הגיעה במאה ה 8-9 לספירה בתקופה הקרולינגית (מאות 8–9 לספירה). אלו היו בתי הספר הראשונים באירופה, כפי שאנו מכירים אותם. הם הופיעו בעיקר במנזרים ובכנסיות. גם נערים חסרי ייחוס, בנים של איכרים או משרתים, יכלו לקבל בזכותם השכלה, ללמוד קרוא וכתוב, ולבסוף להפוך לראשי קהילה – כוח שעד אז נשמר רק בידי האצולה. בכך, נפתח נתיב ניידות חברתית למעמדות נמוכים, דרך מסלול הכנסייה. החינוך אמנם לא נועד לטפח חשיבה עצמאית או יצירתית – אולי אפילו בדיוק להיפך: לחזק את הציות למערכת, את הפחד מהכוח הקיים והמדומה כמו מהגיהנום, ואת ההפנמה של היררכיה נוקשה. סקרנות והצגת שאלות פילוסופיות או מדעיות שחרגו מהמסגרת המותרת – נאסרו ולעיתים אף נחשבו לחטא. משפחות התלמידים ראו בהן תקווה לשינוי מעמדי, ושגשוג כלכלי לבניהם, כמו תחת מפלגת הליכוד בישראל, לא עלה על דעתן להעביר ביקורת על התכנין, על ההנהגה או על הנלמד. דרך אותם בתי ספר נוצרו דורות של כהנים שהיו נאמנים לכנסייה – והם שלטו על ההמונים באמצעות ידע רדוד ושטחי כמו שליטה בטקסים, וגישה לכתבי הקודש שהיו בלעדיים להם והכילו בדיות רפואיות.

המעבר מאקדמיה דתית לאוניברסיטאות חופשיות

האוניברסיטה הראשונה באירופה

אוניברסיטת בולוניה – נוסדה באיטליה בשנת 1088, ונחשבת לאוניברסיטה העתיקה ביותר בעולם. הייתה מקום מרכזי ללימודים בתחום המשפטים, שהיה מהתחומים החשובים ביותר באותה תקופה.

פומפי – פסיפס שמציג את הלימודים בתקופת האימפריה הרומית.

אוניברסיטת סלמנקה (Universidad de Salamanca) נוסדה אחריה — מילאה תפקיד מכריע בשימור, תרגום והפצת ידע יווני, ערבי, ופילוסופי-מדעי והובילה אותו מן העבר אל תוך התרבות האירופית. אוניברסיטת סלמנקה נוסדה אחריה בשנת 1218 (מעט אחרי לידת הרמב"ם שתרם רבות למדע הרפואה 1204) (או אף מוקדם יותר) על ידי המלך אלפונסו התשיעי. בולוניה, היא (לצד, אוקספורד, פריז) הן היו בין הגשרים המרכזיים בין עולם האסלאם המלומד לבין אירופה הנוצרית המתעוררת אינטלקטואלית ונדחפת על ידי סקרנות קדימה אל הידע, המדע ופרישה מדעות קדומות.ההגדרה של החינוך במסגרת של אוניברסיטאות אלו התחילה להתרחק מהמוסדות הדתיים, שעד אז היו חלק בלתי נפרד מהחינוך.

החיפוש אחרי חידוש רעיוני, כמו גם ההגדרה של האדם כישויות חופשיות שמתפתחות דרך התנסות ודיון, היה אחד הגורמים המרכזיים שנמשכו מתוך הרנסנס אל מוסדות לימוד אלה.ההבדל בין שני המקומות היה שבולוניה הייתה יותר ממוקדת בלימודי מקצועות משפטיים והיבטים של מדינה, בעוד שסלמנקה הדגישה יותר דיונים תיאולוגיים ורוחניים שהיו בעלי השפעה גדולה על התפיסות של הדת והאמונה.ההשפעה של האוניברסיטאות בבולוניה וסלמנקה הייתה קריטית להתפתחות החינוך האירופי, ובמיוחד להיווצרותם של אוניברסיטאות מודרניות יותר בימיו של הרנסנס והמהפכה הצרפתית.המהפכה ההשכלתית של המאה ה־18, הפכה את החינוך לזכות של כל אזרח.

ההוגים של תקופה זו,

כמו וולפגנג פון קמפניץ, ג'ון לוק, דניס דידרו, ורוסו, האמינו כי החינוך צריך להיות נגיש לכולם, ולא רק לשכבות מסוימות של החברה.

דוגמה לכך אפשר למצוא בספרו של רוסו "החינוך" (Emile). רוסו ראה בחינוך את הדרך לפתח ילדים לאזרחים חופשיים ואחראיים, שותפים לחברה, תוך שהכבוד והחירות האישית של כל פרט נשמר ע"פ חוק ובמציאות.

הם גם עודדו את הפיכת החינוך לכלי להקניית חירות אישית וליכולת להשפיע על מציאות החיים, ולא רק דרך המסגרת הדתית שיצרו מוסדות הכנסיה בימי הביניים או השתלבות במרחב הפוליטי.המהפכה התעשייתית, שהחלה בסוף המאה ה-18 ושטפה את אירופה וארצות הברית במהלך המאה ה-19, שינתה את התמונה – בעידן הדפוס, ורק במאה ה-19 החל רעיון של חינוך חובה לצבור תאוצה – מדובר בצורך שנוצר לאחר המהפכה התעשייתית, לא בגילוי נפש האדם, לא צעידה אחר כוחה של הסקרנות אלא פרקטיקה פשוטה. הדרישה הגוברת לעובדים מיומנים, חדשנות טכנולוגית וצרכים כלכליים גרמה לשינוי תפיסתי בחינוך – הוא הפך יותר עממי, פחות מחשבתי יותר מעשי ומקצועי, כזה שמטרתו להכשיר עובדים שיענו על צורכי השוק החדש.

הצורך בעובדים צייתניים, משכילים בסיסית — כלומר יודעים לקרוא, לכתוב ולחשב פרץ ממעמקי מספוטמיה והיה לצו השעה.

> "The object is not to make the working classes wise, but to make them obedient.

"(המטרה אינה להפוך את מעמד הפועלים לחכם – אלא לצייתן). הציטוט שמייצג את אותה תקופה.טרם יצא לאור החוק הראשון לחינוך חובה באנגליה בשנת 1870 (Forster Act). טופלו ילדים שעבדו במכרות ובמפעלים, והחינוך שימש לעיתים כתחליף לעבודה – אך עם מטרה ברורה

להעניק משמעת, להשריש ציות ולמנוע התנגדות עקב חוסר היגיון וניצול מזעזע.

המהלך שמשפיע עד היום, וזוחל במסתרין יכונה בדרך כלל הפריצה החברתית המשמעותית וזו התרחשה באנגליה של המהפכה התעשייתית, כאשר עלה הצורך הנזכר לאלף, כלומר לחנך גם את ילדי מעמד הפועלים – כולל ילדי כורי הפחם.בתי הספר לילדי הפועלים באנגליה התחילו להתפתח במאה ה-18 וה-19, עם דמויות כמו:

רוברט רייקס (Robert Raikes), שהקים בשנות ה-1780 את בתי הספר של יום ראשון (Sunday Schools) – כדי ללמד קרוא וכתוב ילדים עניים.Factory Acts (חוקי המפעלים) שהחל משנות ה-1830 דרשו חינוך בסיסי לילדים שעבדו במפעלים.

בתי ספר אלה נועדו לעיתים ללמד משמעת, ציות, קרוא וכתוב בסיסי, מתוך גישה מעורבת של חמלה (כלפי בעלי המכרות) ושליטה חברתית.

בתי ספר באזורי כורים ופועלים:

המטרה המרכזית: עיצוב אופי "צייתן" – לא ללמד לחשוב, אלא לשנן, לשבת בשקט, להקשיב למורה ולציית לסמכות – חנק הביקורת, הלימת המרד וטיפוח הכניעה לעוול.

התכנים היו בסיסיים מאוד – קריאה, כתיבה, חישוב פשוט.

והדגש היה על משמעת, ניקיון, וסדר.

שיטות ההוראה: נוקשות, חזרתיות, ענישה פיזית במקרים רבים.

פסל החירות" גדול הממדים, שניצב באי החירות שבניו יורק, מהווה סמל לערכים דמוקרטיים בכלל ולערך החירות בפרט

החיבור ימשיך עד למאה ה-21 בה נולדה מהפכת הבינה המלאכותית: לראשונה האדם משוחרר מהממסד לציות, ממרכזי הכוח. לא רק אדם מציית למורה, למנהל אלא אדם, יכול להישען על מערכת מבוססת AI שמסוגלת לנתח את צרכיו של הלומד, להציע לו תוכן מותאם אישית, לזהות את כישוריו, רצונותיו, את קצב ההתקדמות שלו ולשפר את תהליך ההוראה באופן דינאמי.נושא שהודאי תמצא דרך לשלוט גם בו בנערים המבקשים להתפתח. ידרש חינוך ןזיהוי מקורות, לבחינת הדברים שהבינה המלאכותית מציגה, ממש כמו שבימנו נדרש לחקור את מקורותיו הכספיים של מחקר מדעי שמשווק למשל תרופות.

וכך, מהכתבים על לוחות חמר ועד ניתוחים נוירו-סינפטיים, ממסעות כורש ועד מחשבי העל – הסיפור של בתי הספר הוא הסיפור של האנושות עצמה: מרדף מתמיד אחר ידע, שיתוף, חירות מחשבתית – מאבק בין שיעבוד וחרות, בין הכשרת רופא ומוכר כדורים בין מייצר עבד לאל לנאמנות לעצמו שנאמר אם אין אני לי מי לי.

המאמר יקדיש פרק מיוחד לבתי הספר לרפואה ולהתפתחות החינוך להחלמה.

על בתי הספר למחול והתפתחות אמנות המחול תוכלו לקרוא בסדרת מאמרי תולדות הריקוד – כאן.

ברוך אגדתי– פרק א' בתולדות הריקוד בישראל

או תולדות הריקוד ברוסיה.

כאן

תולדות הריקוד בסין. על ריקוד שהחל לפני ששת אלפים – מעטים חוקרי המחול במערב שהצליחו לחקור את התפתחות המחול בסין. להלן אחד המאמרים הראשונים במערב על הריקוד בסין מאת ירון מרגולין – כאן

מכל מקום הריקוד עצמו התחיל באיטליה ובסין – סדרת המאמרים למי שרוצה לדעת מה באמת היה ללא התחשבות בהשפעות כוחניות – כאן

יוקדש פרק לחינוך בסין העתיקה (כ־1000–500 לפנה"ס), שהקדימה את פרס (כ־550 לפנה"ס),

יוקדש פרק לחינוך בסין העתיקה (כ־1000–500 לפנה"ס), שהקדימה את פרס (כ־550 לפנה"ס),

יוון (כ־500–400 לפנה"ס) ורומא (המאה ה־3 לפנה"ס), נושא שיזכה לפרק נרחב, הפרק השלישי, פרק מעמיק בדומה לפרק על כורש הגדול שיבוא אחריו שכן החינוך בסין השפיע עמוקות על כל מזרח אסיה – כולל יפן, קוריאה, תאילנד, בורמה, לאוס ווייטנאם. בתי הספר המוקדמים בסין הם:

בית הספר של קונפוציוס (איור למעלה) פעל בסין (551–479 לפנה"ס). הוא חלק ממה שנקרא:

בתי הספר הפילוסופיים בתקופת האביב והסתיו.

– קונפוציוס, מנציוס, שון דזה. הובילו את ראשית החינוך בסין בהמשך פעלו גם מורים דאואיסטים ובודהיסטים. לצד אוניברסיטאות כמו האקדמיה הלאומית (Guozijian) פעלו בסין מוסדות אמנותיים כמו:אקדמיית לִיוּאָן – לאמנויות במה.ערכים מרכזיים היו: נאמנות, כיבוד סמכות, משמעת, למידה לשם שיפור עצמי ולא רק הכשרה מקצועית.אמצעים בולטים: שינון, עיון בכתבים, העתקת טקסטים, נגינה וקליגרפיה. החינוך בסין כמעט שלא מדובר אבל הוא עולם עשיר בפני עצמו עם גישות ייחודיות לחינוך, מוסר ואמנות. בית הספר הראשון בסין מאוד מסקרן. הוא היה בעל השפעה עצומה על מזרח אסיה כולה: יפן, קוריאה, ווייטנאם עם נגיעות בתאילנד. מורה פרטי אחד, קונפוציוס, שהקים בית ספר עצמאי בתקופה של חוסר יציבות בסין, הצליח להשפיע על תרבויות מאוד חזקות במשך למעלה מאלפיים שנה.כמה נקודות מרכזיות שממחישות את גודל ההשפעתו:בבית ספרו של קונפוציוס לא הייתה אפליה בין עניים לעשירים – נושא שהיה במבט עולמי, מהפכני לזמנו. הוא קידם את הרעיון שכל אדם יכול להשתפר בעזרת למידה ונושק לרעיונות קיומיים של פיתוח כישורים – השפעת קונפוציוס על מזרח אסיה ניכרת לא רק בטקסטים ובמוסדות, אלא באורחות החיים, בצורת החשיבה, וביחסים בין אדם לחברה. היא מבטאת את הכוח של חינוך מוסרי עקבי – לעצב עמים ותרבויות לאורך דורות.עוד הרבה לפני קונפוציוס, בהודו כבר פעלו מרכזי לימוד מפוארים כמו טַקסִילָה ונָלַנדָה – מוסדות שלמדו בהם פילוסופיה, רפואה, מתמטיקה, מוזיקה, אומנויות ולימים גם בודהיזם. טקסילה (לפני המאה ה-5 לפנה"ס): נחשבת לאוניברסיטה הקדומה בעולם.נלנדה (המאה ה-5–12): מרכז לימוד בודהיסטי עצום שמשך אליו תלמידים מתאילנד, קוריאה, סין וטיבט.הדגש היה על חקירה פילוסופית, משמעת פנימית, וקשר בין גוף-נפש, לא על ציות למערכת.בתי הלימוד (Gurukula) בהודו הם מערכת חינוך מאוד עתיקה. שישיה (śiṣya – "תלמידים") גרים ליד הגורו או איתו ביער, או בפריפריה שקטה – בבית הגורו.ה־Gurukulam הם אחת מהמסגרות החינוכיות הרציפות והעמוקות בהיסטוריה של האנושות, והיוו בסיס רעיוני גם לבתי הספר הבודהיסטיים שנוסדו מאוחר יותר. המוסדות העתיקים האלו (ה־Gurukulam) פעלו בהודו כבר ב 1500 לפנה"ס עד 500 לפנה"ס. הם הופיעו עוד לפני שקמה מערכת חינוך מוסדית פורמלית כמו באימפריה המאורית או באוניברסיטת נלנדה. מוקדם יותר – סביב 1200 לפנה"ס – כבר נזכרת מסורת החניכה של תלמידים אצל גורו בטקסטים כמו הריג-ודה והאופנישדות.כאמור השישיה חיים באותו בית עם המורה למשך תקופת הלימודים. הם מתנהלים סביב דמות ה"גורו", שהעביר את הידע בעל פה לתלמידיו תוך חניכה אישית, חיי צניעות ומסורת משפחתית.לימוד דרך שינון (שמע) – וֵדות, מנטרות, לוגיקה, אתיקה, רפואה, מוזיקה ולעיתים גם נלמדו גם דרכי לחימה.נזירים מסין, יפן, קוריאה וטיבט באו ללמוד בהודו וייבאו את הגישה למנזרים שלהם בארצם.לדוגמה: המסורת הטיבטית בנויה על מורה-תלמיד, לימוד פילוסופי שיטתי ומגורים משותפים.בסין, ה"צ'אן" (זן) אימץ את עקרון המורה שמעביר את הידע לא כמידע, אלא כחוויה, בדיוק כפי שהגורו ההודי הדריך את תלמידו להתפתחות אישית.

בתי הספר במנזרים הבודהיסטיים בתאילנד, לאוס וקמבודיה מבוססים על העיקרון של חינוך בחינם, בגישת שירות לקהילה – בדיוק כפי שהתלמיד ב־Gurukulam חי עם המורה ולא שילם בכסף.תנועות כמו התיאוסופיה (המהאהטמה בלווטסקי), תנועות יוגה במערב, רודולף שטיינר ואף מאוחר יותר הפילוסופיה של קרישנמורטי – כולן שאבו מה־Gurukulam:יחס אישי ואנושי בין מורה לתלמיד.

דגש על חינוך כדרך חיים ולא כהכשרה מקצועית בלבד.

העצמת האינדיבידואל דרך התבוננות, עמידה על המוסר ואי־אלימות.גם כאן מודגש תהליך אישי וערכי, לא מערכת ריכוזית.בתי הספר הפתוחים, וולדורף, מונטסורי, Forest Schools – גם גישתו של רונאלד לאינג הפסיכולוג הגדול כל אלה הושפעו מרעיון החניכה האישית והלמידה מתוך התנסות חיה, וקרבה אל המורה, שמקורם במסורת ההודית.

ה־Gurukulam הניחו תשתית למודל חינוכי שחוצה יבשות ודתות – דיאלוג חי בין מורה לתלמיד, חינוך כחיים משותפים, והתפתחות אישית ערכית. זה מודל שונה מהמערכות הממלכתיות, מודל ששרד אלפי שנים בזכות האותנטיות והחיבור לאדם.

קריאה מהנה

פרק א

מסופוטמיה (שומר, אשור ובבל) – כ-3500 לפנה"ס. בתי הספר הראשונים בעולם נוסדו בשומר (בעיר אור) ונקראו אֶדובָּּא – "בית הלוחות". נלמדו שם כתיבה בכתב יתדות, מתמטיקה, דת, ולשון. המורים היו כוהני דת
והתלמידים נדרשו להיות בסדר.
מי שהתחכם קיבל מכות.

שומר ובבל (מסופוטמיה, כ-2000 לפנה"ס) בתי הספר הראשונים בעולם.

מסופוטמיה – מקום הולדתו של החינוך הפורמלי, כלי שליטה וניהול קהילה.

במסופוטמיה החל האדם ללמד ולהתחמך. כאן התחילה הציוויליזציה. התרבות האנושית, הלמידה, קריאה וכתיבה. מערך הלימודים המוכר לנו התחיל בדרום מערב אסיה בין נהרות החידקל והפרת. כאן נוסד בית הספר הראשון והחינוך התחיל. השם מסופוטמיה מקורו במילים "מסו", אמצע, ו"פוטמוס", שמשמעותו נהר. אזור זה כיסה את מה שכיום עיראק, טורקיה, סוריה וכווית.

—

מאין צמח בית הספר?

בית הספר הראשון בהיסטוריה לא נולד מרצון ללמד יצירה או חקירה חופשית, אלא מצורך שלטוני, כלכלי ודתי.

במסופוטמיה הקדומה (שומר, אכד ובבל), לפני כ־5000 שנה, התחילו לנהל ערים גדולות, גביית מסים, חוקים, סחר וכתיבה. כדי לנהל את כל אלה – היה צורך באנשים מיומנים בקריאה, כתיבה וחשבון.

כך נולד מוסד ההכשרה: "אדובה" – בית הסופרים, שהפך לראשון מסוגו בעולם.

המטרה הייתה:

לייצר סופרים (פקידים) שישרתו את המקדש, המלך והמערכת.

לשמר ידע חוקי, אסטרונומי ותרבותי מדור לדור.

לחנך לציות, משמעת והיררכיה – דרישות של חברה ממוסדת.

מכאן אנו למדים:

בית הספר צמח מתוך צרכים של כוח – שליטה וארגון.

החינוך לא נועד תחילה לשחרור האדם, אלא להכפפתו למערכת.

בהמשך, בתרבויות כמו יוון והודו, התחילו לצמוח זרמים אחרים – שראו בחינוך כלי להתפתחות רוחנית, מוסרית ופילוסופית – אבל היסוד השלטוני עדיין נשמר.

"בית הלוחות" – האדובָּה (Edubba) בתי הספר פעלו לרוב במקדשים ונקראו "אדובה" – בתי לוחות. תלמידים למדו כתיבה בכתב יתדות, תוך שימוש בלוחות חרס וקלמוס בצורת טריז. הלימודים נמשכו כ־12 שנים, וכללו נושאים כמו שומרית ואכדית, אסטרונומיה, הנדסה, רפואה, בוטניקה, היסטוריה, חוק ומשפט, פילוסופיה, דקדוק, שימוש בחץ וקשת ואימון גופני.המטרה של החינוך במסופוטמיה הייתה בראש ובראשונה להכשיר סגל נאמן של סופרים וכותבים מקצועיים (scribes), ששירתו את המלך, המקדש והמערכת המנהלית.מטרות מרכזיות של החינוך במסופוטמיה היו:

1. העברת ידע פרקטי למנהל ולדת:קרוא וכתוב בכתב יתדות (שומרית ואכדית).מתמטיקה, חישובי מסים, חלוקת אדמות, ניהול מסמכים.חוק ומשפט – הבנת חוקים כמו חוקי חמורבי.

2. שימור התרבות והמסורת:העתקת טקסטים ספרותיים, מיתולוגיים ודתיים.לימוד פתגמים, תפילות ושירה קדומה.

3. חינוך התאפשר רק למעמדות הגבוהים:רק בני אצולה, כהונה ואנשי מנהל יכלו ללמוד.החינוך שימש כסמל סטטוס.

4. משמעת והתמדה:החינוך כלל שינון ממושך, כתיבה חוזרת ונשנית.לעיתים קרובות, משמעת פיזית חמורה – הצלפה בעונש על טעות.בתי הספר נקראו אֶדובָּה (edubba בית הספר לסופרים) – "בית הלוחות". הם הוקמו על ידי מקדשים והציבו לעצמם כמשימה לחנך בנים להיות סופרים וכהני דת צייתנים.

השיטה הסתייעה באוריינות. מערכת כתיבה מורכבת, שמכונה שיטת כתב היתדות, נלמדה ודרשה מהתלמידים שינון והכרה של אלפי סמלים.

התלמידים היו כותבים על לוח חרס באמצעות כלי בצורת טריז.

רק מעטים זכו להיכנס אליהם.

למעשה רק בני האליטה (בני כוהנים ואצילים) למדו [מקור].

תלמידים נכנסו לבית הספר לפני גיל עשר וסיימו את לימודיהם כעבור שתים עשרה שנים לאחר ששלטו בכתב יתדות, שומרית ואכדית, ובמגוון נושאים, כולל חקלאות, עיצוב אדריכלי, אסטרונומיה, בוטניקה, הנדסה, היסטוריה, ספרות, רפואה, פילוסופיה, זואולוגיה, גם מתמטיקה, דקדוק וחוק.

מורים היו כותבים משפטים על לוחות, תלמידים הם היו מצייתים ומעתיקים אותם כשעוזר למורה היה נע ביניהם ומסייע במלאכתם.

הכתב היה כתב יתדות, לוחות רבים שהגיעו אלינו כיום הם עותקים שנעשו על-ידי תלמידים צייתנים אלה ובהם פרקים מוקדמים (כתבים מאוחרים לא הגיעו אלינו, אולי מכיוון שקיימים מעט פרקים מאוחרים יותר או שלא הייתה יכולת חשיבתית).

החינוך במסופוטמיה – משמעת, ציות וכתיבה בכתב יתדות

במסופוטמיה, לפני כ־5000 שנה, נבנו בתי הספר הראשונים בעולם: .אדובּה (Edubba) – בתי סופרים. הילדים, בעיקר בנים, למדן שם באוירה שהכירו מהבית. ציות לכוח.

למרות שיש בידינו מידע נרחב על מערכת החינוך במסופוטמיה, שמותיהם של מורים בולטים מהתקופה כמעט ואינם מוזכרים בשמם, כנראה משום שהתפקיד נתפס כחלק ממערכת שלטונית ולא כייעוד אישי או פילוסופי כמו ביוון.

:עם זאת, יש כמה רמזים מעניינים

1. המורה הראשי באדובה היה תפקיד רשמי בשם "אֻמִי–שַר" (ummia), שפירושו "החכם המלמד" או "המורה הראשי". מדובר באדם משכיל מאוד, בעל סמכות, שלימד את תלמידי האליטה. הוא לא היה רק מורה אלא גם מעתיק, מתמטיקאי ויועץ לשלטון.

2. לוחות הדרכה

לוחות חרס מסוימים שנמצאו מציגים מדריכים למורים, כולל סדרי שיעור, תיקונים, ואפילו טקסטים לחיקוי – עדות לכך שהייתה מסורת הוראה מסודרת. אך גם שם, המורה נותר אנונימי.

3. כוהנים–מורים

במקדשים, המורים היו פעמים רבות גם כוהנים. הם לימדו לא רק כתיבה, אלא גם חוקים דתיים, לוחות אסטרונומיים ורפואת מקדש.

סיכום:

לא ידוע על מורים ספציפיים בשמם, כמו סוקרטס או קונפוציוס.

ההוראה נחשבה שירות לשלטון ולא שליחות פילוסופית.

תרומתם החשובה היא בהנחת היסוד לבית הספר כמוסד חברתי, מקצועי וממלכתי.

הלימודים היו קשים ודורשו הרבה סבלנות, זיכרון ומשמעת.

המורים הקפידו מאוד על סדר ודיוק. תלמיד ששגה בכתיבה, איחר, דיבר בלי רשות, או לא הכין את הלוח – היה נענש, לפעמים במכות.

אחד התלמידים כתב בטקסט עתיק:

“המורה היכה אותי כי לא הבאתי את הלוח…” — עדות ברורה לשיטה החינוכית שהתבססה על עונשים גופניים לצורכי משמעת ודיוק.

מממצאים כאלו אנו יודעים שהחינוך בממלכת שוּמֶר לא היה קל, אבל היה חשוב מאוד – כי מי שלמד, יכל להתקדם ולהיות סופר, מורה, או פקיד חשוב במקדש ובממשלה.

—

הסיבות להענשת תלמידים כללו בין היתר:

1. כתיבה רשלנית או שגויה – תלמידים התבקשו להעתיק טקסטים בדיוק רב.

2. אי-שמירה על כללים – איחור, דיבור ללא רשות, או חוסר משמעת.

3. אי-מילוי מטלות – אי השלמת שיעורי בית או תרגילים בכיתה.

4. הפגנת עצלות או זלזול בלימוד – החינוך נחשב להכנה לתפקידים חשובים בממשל.

5. שקרים או הפרות מוסריות – המורים חינכו לערכים של נאמנות, כבוד ומשמעת.

חלק מחינוכו של הנער, כלל לימוד ירי חיצים בקשת ותרגלל של תרגילים גופניים [מקור: “Babylonians And Assyrians: Life And Customs”, – "בבלים ואשורים: חיים ומנהגים", הכומר א. ה. סייס, פרופסור לאשורולוגיה באוקספורד, 1900].

חורבות ספריית אשור בניפל (Ashurbanipal 668-627 BCE) בנינווה ואלו של בית הספר לסופרים בניפור (Nippur) מהווים כיום מקור חשוב לחוקרים ולמידע על הספרות השומרית ועל מערכת החינוך המסופוטמית [מקור1, מקור2, מקור3].

מה עוד ידוע לנו כיום:

1. טקסטים ללימוד מוסר והתנהגות:תלמידים שיננו פתגמים וסיפורים עם מסרים מוסריים וחברתיים, כמו "מדריך ההתנהגות הנכונה" (Instructions of Shuruppak).טקסטים אלה הכילו עצות מעשיות על זהירות, יושר, שתיקה מול מעמד גבוה, מול מרכז כוח, כבוד להורים "כבד את אביך ואת אימך" ואחד הנושאים הכי מפורסמים היסודות החשובים למשא ומתן בנושאים דיפלומתיים, עסקים וחברתיים.

2. הכשרת סופרים למשימות ניהוליות:חלק מהסופרים שירתו כשליחים דיפלומטיים, רואי חשבון או מתווכים בין מקדשים, ערים וסוחרים.לימוד כתיבה וניסוח חוזים, מכתבים, הסכמים – כלל אלמנטים של משא ומתן.

3. מכתבים דיפלומטיים ועסקיים כמודל לימודי:נמצאו לוחות חרס שבהם העתיקו תלמידים חוזים, מכתבי תלונה, בקשות לסיוע – כנראה לשם לימוד כיצד לנסח בקשות ולנהל דיאלוג תקין.הדיפלומטיה נלמדה דרך חיקוי.מסקנה:מרכז הכוח היה בידי המורה ועוזריו, לא היה – ככל הידוע לנו – ספר ספציפי ונושא "אמנות המשא ומתן" כפי שאנו מכירים כיום, ורואים בו המצאה של הזמנים האלו לא נמצא. היכולת לנהל משא ומתן הייתה נלמדת כנראה בעקיפין דרך:

לימוד חוזים ומכתבים.שינון פתגמים עם ערכים של חכמה ואיפוק.התבוננות במערכת המשפטית והכלכלית.

לסיכום:

במסופוטמיה, החינוך נועד להכשרת משרתים, פקידים, חילים וסופרים. הוא לא נועד להעצמה אישית או לחשיבה ביקורתית, נושא שהתפתח מאוחר יותר ביוון (אספסיה) אלא היה כלי שליטה וניהול חברתי, שמטרתו ליצור אנשי מקצוע נאמנים למערכת.—אמנות המשא ומתן – לפי חכמי שׁוּמֶרמדריך לתלמיד הסופר החכם

א' – העקרונות הקדומים

1. "דבר מעט – האזן הרבה."(פתגם שומרי – הסופר שותק, הלב שומע, השוק מניב זהב)

2. "אם תרצה לחם – הבא דבש תחילה."הכנה מוקדמת ונדיבות מקדימים תועלת.

3. "החוזה כתוב – אך הפנים מדברות."שפת הגוף, הבעת כבוד, חיוך – מפתחות להסכם טוב.

4. "המילים שוקלות כאבן – מדוד אותן."כל מילה משפיעה. נסח בדייקנות.— ב' – כלים לניהול משא ומתןפתיחה בטון נמוך: פתח בשאלה רכה, לא בדרישה.

אזכור כבודו של הצד השני: "אדוני, איש מקודש, איש העם…"הצגת רווח הדדי: "אם תספק חיטה, אשלם בנחושת – שתי ערים ירוויחו."שימוש בדוגמה מיתולוגית: "כמו שגילגמש נכנע לחברו אנכידו – נוכל גם אנו להתפשר."

ג' – תרגול לתלמיד

סימולציה:

תפקידך: תלמיד בעיר אוּרוּק.

משימה: לשכנע את נציג מקדש נִיפּוּר לשלוח לכם עצי ארז להקמת מחסן תבואה.

:> "לאיש ניפור, אחי בברכת אנליל – שלום.

שמענו כי מחסן התבואה שלכם בריא ומלא.

בעונתנו זו, נפלו גשמים כבדים, והאסם קרס.

נבקש עשרים קורות ארז מן הצפון, ובתמורה – נשלח שלושה כדים של שמן זך ומר.

כבוד לך – וחיים לעירך."

מצרים העתיקה – כ-3000 לפנה"ס

בתי הספר במצרים היו צמודים למקדשים ונועדו בעיקר לבני האליטה. החינוך כלל לימודי הירוגליפים, דת, גיאומטריה, מוסיקה ואתיקה.מצרים העתיקה:גם בארץ הנילוס [מקור] בתי הספר פעלו בתוך המקדשים.

מטרתם הייתה קרובה לזו שבמסופוטמיה לחנך עבדים למרכז השלטוני: סופרים, פקידים וכוהני דת.

נערים למדו כתב הירוגליפים, חשבון, ואתיקה דתית.מוסדות החינוך במצרים העתיקה במצרים העתיקה פעלו שני מוסדות חינוך עיקריים:

1. בית הספר לסופרים: מוסד זה הכשיר את הסופרים, שהיו אחראים על תיעוד הממלכה, כתיבת חוקים, מסמכי מדיניות ומסחר. ההכשרה כללה לימוד קריאה וכתיבה, והודגשה חשיבות הצייתנות והנאמנות למלך.

2. בית הספר לשליטים: ילדי השליטים מהערים והממלכות שתחת שלטון מצרים נלקחו מבתי הוריהם והתחנכו בארמון פרעה. מטרת החינוך הייתה לחזק את נאמנותם למלך ולהכשירם לתפקידי שלטון בעתיד. מרבית הילדים שלא השתייכו למעמדות הגבוהים התחנכו בביתם, לרוב על ידי הוריהם, ולא זכו להשכלה פורמלית. הכשרת רופאים במצרים העתיקה

הרפואה המצרית הקדומה התבססה על שילוב בין ידע מעשי לאמונות דתיות. הרופאים רכשו את הכשרתם דרך תצפית, ניסוי וטעייה, והתמחו בתחומים ספציפיים. הם השתמשו בצמחי מרפא, ביצעו ניתוחים וטיפולים פולשניים, ולעיתים שילבו תפילות וטקסים דתיים כחלק מהטיפול. אחד הרופאים הבולטים היה אמחותפ, שחי במאה ה-27 לפנה"ס. הוא נחשב לאבי הרפואה המצרית, והדגיש את חשיבות האבחנה והתצפית בזיהוי מחלות, בניגוד לגישה הרווחת שייחסה מחלות לכוחות על-טבעיים. הידע הרפואי תועד בכתבי יד על פפירוס, כמו פפירוס אדווין סמית', המתוארך לשנת 1600 לפנה"ס, ונחשב לאחד המסמכים הרפואיים הקדומים ביותר. הרחבה

מצרים העתיקה – החינוך במצרים העתיקה – עיצוב נפש האדם לשירות הסדר האלוהי

מצרים העתיקה – כ-3000 לפנה"ס

בתי הספר במצרים היו צמודים למקדשים ונועדו בעיקר לבני האליטה. החינוך כלל לימודי הירוגליפים, דת, גיאומטריה, מוסיקה ואתיקה.

החינוך במצרים העתיקה לא נועד לפיתוח האינדיבידואל או להבעה יצירתית, אלא לשימור הסדר, האלים והחברתי. זה היה חינוך תכליתי שמטרתו הכשרת משרתים – לעבודה, דת, רפואה, מנהל ומוסר, בהובלת סופרים וכוהנים שהעבירו מסורת שבעל-פה, כלומר שמקורן קדם לכתיבה עצמה.

החינוך לציות – בין עמוד השדרה של התרבות לבין קצה גבול המרד

במצרים העתיקה, הציות לא היה רק ערך – הוא היה יסוד הכרחי בקיום המדינה. התרבות המצרית, שבנתה פירמידות עצומות, ניהלה נהרות, והכשירה רופאים ברמה מרשימה, נשענה על מילוי הוראות. התקימה שם היררכיה ברורה, עמדת כוח של סמכות שאין עליה עוררין. הציות היה חלק ממסגרת של הקשבה להנחיות ומשמעת מדויקת. כבר מילדות חונכו הבנים לציית לזקנים, לכהנים, לשומרים על הסדר והידע, נושא שעדין מככב במסגרות רבות גם בתקופתנו. גם בימנו נזעק האחראי על המפעל, המסעדה, פיצריה ומערכת ההובלה: "אנחנו לא צריכים אנשים יצירתיים; אנחנו צריכים אנשים ממושמעים שיכולים לקרוא ולפעול לפי הוראות בסיסיות"

[מקור].

"אנחנו לא באמת צריכים שכולם יהיו "יצירתיים". רק למדו אותם איך לקרוא, איך לגשת למשאבים, איך לציית לכללים והיצירתיות תבוא אם היא תהיה בתוכם"

[מקור].

קריאות ייאוש אלו יכולות להסביר מדוע החינוך לציות אפשר לאמפריות האלו לשרוד כל כך הרבה שנים.בית הספר – שהיה תחילה מקדש, ולאחר מכן מוסד לצאצאי המעמדות הגבוהים – אימן את התלמיד בראש ובראשונה בציות. בתקופה התלמית ההשכלה הגבוהה הייתה זמינה למספר קטן של תושבי אלכסנדריה, דוגמה לכך בבית הספר לרפואה המפורסם שהתקיים שם [מקור].

הציות בתרבות זו לא נתפס ולא נועד לדכא את נפש האדם. לא היה אדם חופשי, לא היה אדם עצמאי, זה היה האדם. והאדם שחונך לציות סיפק יציבות, איפשר העברה מדויקת של ידע רפואי, חקלאי, בניה, גם ידע בניהול אדמיניסטרטיבי, ואיפשר שימר מתכונים, תפילות, מנהגים, דרכי לחימה ועל התרבות באופן כללי נושא שנמשך כך במשך אלפי שנים והעניק תחושת ביטחון לנתינים [מקור].

לפרק1

לפרק 2

לפרק 3

לפרק 4

לפרק 5

לפרק 6

לפרק 7

נשארו לך שאלות?

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

     physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *