תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור – פרק אחרון

לפרק הקודם

פרקי המאמר

• תולדות החינוך בעולם: מסע אל מסופוטמיה – ראשית החינוך
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך במצרים העתיקה, סין,יפן וקוריאה גם הודו, תאילנד, וקמבודיה
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך ביוון הקדומה – אספסיה ממילטוס – המורה הראשונה לחשיבה עצמאית ובלתי תלויה – הכשרון להורות. מאם החינוך החופשי ועד קץ מוסדות החינוך למחשבה חופשית
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור תלמידי האימפריה – החינוך ברומא העתיקה
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור – פרק אחרון

לפרק1

לפרק 2

לפרק 3

לפרק 4

לפרק 5

לפרק 6

לפרק 7

> "החינוך אינו מלאכה שמכניסה ראייה לנפש עיוורת, אלא הפניית כל ישותה של הנפש מעולם החושים אל האור האמיתי."—

אפלטון, הרפובליקה, ספר ז'.

החינוך אחרי המהפכה הצרפתית – מסורת מול קדמה

.המהפכה כשבר – וחזון חינוכי חדש

המהפכה הצרפתית (1789) לא רק הפילה את המונרכיה, אלא ערערה את מוסדות הדת, המעמד והחינוך.המטרה: ליצור אזרחים חדשים – חופשיים, רציונליים, פטריוטים.

המחליף של החינוך הכנסייתי היה חינוך רפובליקני – חילוני, מדעי, לאומי.

חינוך לחירות ופיתוח כישורי חיים צמח אמנם מאוד בעקבות המהפכה הצרפתית, אך קיבל גוונים שונים לפי תקופות ותרבויות טרם המהפכה עצמה הנה כמה מהבולטים ביותר שעשויים לחשוב עליהם, כאשר נבחנת ההשפעה לאורך זמן:

—

1. ז’אן ז’אק רוסו (אמיל, 1762) – ההשראה הפילוסופיתאמנם לפני המהפכה, אך רעיונותיו היוו תשתית: הילד הוא טוב מטבעו, ויש לאפשר לו חופש להתפתח בהרמוניה עם הטבע.השפיע על מהפכנים, אנשי חינוך ורגשות קולקטיביים של חופש.

—

2. יוהאן היינריך פסטלוצי (1746–1827) – היישום הראשוניאחרי המהפכה, פעל בשווייץ עם ילדים עניים, ויישם חינוך המבוסס על אהבה, חירות, והתנסות מעשית."ראש, לב וידיים" – שילוב בין שכל, רגש ומעשיות – רעיון שחוזר היום בחינוך הוליסטי.

3. מרקיז דה קונדורסה (Condorcet, 1743–1794) – הוא בהחלט אחת הדמויות המרכזיות והעמוקות ביותר בתולדות החינוך לחירות, ולמעשה הוא אבן יסוד נשכחת של רעיון ההשכלה הציבורית. קונדורסה הוא אחד האבות המייסדים של החינוך הליברלי-רפובליקני – ובמובנים רבים חלוץ למה שדיואי ופריירה יפתחו רק מאה–מאתיים שנה אחריו.

—

עיקרי השקפתו של מרקיז דה קונדורסה:

קרא להשכלה אוניברסלית, חינם ולכולם – כולל נשים, עניים, יהודים ומיעוטים.

קונדורסה ראה בחינוך מכשיר לחירות אישית ולחברה נאורה ודמוקרטית. מרקיז דה קונדורסה טען שהידע המדעי והחינוך יובילו את האנושות להתקדמות מוסרית והתפתחות מתמדת – רעיון שהוא קרא לו "התקדמות האנושות".

הוא שחיבר את דו"ח קונדורסה על החינוך הציבורי (1792) – מסמך מכונן בהיסטוריה של מערכת החינוך. בנוסף לכך מרקיז דה קונדורסה חתר להפרדת הדת מהחינוך (לפני שזה היה מובן מאליו).

עיצב מודל של בתי ספר חופשיים מהשפעה פוליטית או דתית, כדי לשמור על אוטונומיה אינטלקטואלית.

—

מדוע מרקיז דה קונדורסה נשכח?

הוא מת במאסר בזמן הטרור הצרפתי. רעיונותיו הקדימו את זמנם, ולא יושמו ברובם בתקופתו.

ההיסטוריה נטתה לזכור את רוסו כסמל למהפכה החינוכית – אך קונדורסה היה המתכנן הרציונלי והמערכתי של מערכת חינוך דמוקרטית.

—

4. פרידריך פרובל (1782–1852) – מייסד גני הילדיםראה בחינוך משחק, יצירתיות, שחרור הפוטנציאל העצמי – רעיונות פורצי דרך עד ימינו.

—

5. ג’ון דיואי (1859–1952) – החשוב במאה ה- 20, אבי החינוך הפרוגרסיבי בארה"ב.

דגל ב"חינוך דרך עשייה" – לא רק ידעהוא תיאורטי אלא פיתוח כישורים מעשיים, חשיבה ביקורתית, והכנה לחיים דמוקרטיים.ראה בבית הספר מעין דגם מוקטן של החברה החופשית.

—

6. פאולו פריירה (1921–1997) – חינוך לחירות בעולם הפוסט-קולוניאליפיתח את רעיון "החינוך המדוכא", שבו התלמיד שותף בתהליך הלמידה ולא אובייקט פאסיבי.קרא לדיאלוג חינוכי, פיתוח תודעה ביקורתית ופעולה לשחרור חברתי.

—

אם מחפשים דמות עכשווית מובילה:

סיר קן רובינסון (1950–2020) – דגל בשחרור החינוך מהתבניות התעשייתיות ופיתוח יצירתיות.

איוון איליץ' – “חברה חסרת בית ספר” – קרא לפירוק מערכת החינוך כמערכת של שליטה.

---

4. חינוך מוסיקלי ותנועתי – המעבר לרוח הרומנטית בעקבות שינוי זה, חלה גם תפנית ברוח הזמן: במקום התמקדות ב"שכל" – מתפתחת התבוננות מחודשת ברגש ויוצאת קריאה לרגש, נשמה, ויצירה אישית.

המוזיקה של בטהובן מבטאת את החופש, הסבל, והגדולה של האדם העצמאי.מאוחר יותר, גם חינוך תנועתי חדש (כמו שיטות דלקרוז ולבאן) מושפע מהרוח הזו.

—

בטהובן, מוצרט ודלקרוז – גאונות, שיטה וחינוך דרך המוזיקה

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1756–1791) חונך מילדות על ידי אביו ליאופולד, כנציג המודל הישן:

. 1 מוצרט – הילד הפלא וגבולות ההדרכה

חינוך מוזיקלי כמסורת משפחתית, צייתנית, ולעיתים תובענית עד אכזרית.

מוצרט היה נס של כישרון, אך גם סמל להקרבה ולשימוש בילד כאובייקט מופע.חינוכו משקף את סוף עידן ההארה, בו הילד נתפס ככלי לקידום, לא כישות חופשית.

.2 בטהובן – לידת האמן החופשי

לודוויג ואן בטהובן (1770–1827) שייך כבר לעולם שאחרי ההשכלה, ואחרי המהפכה: בטהובן מתמודד עם חרשותו, בדידות, ומוראות החברה, אך גם עם חופש היצירה.המוזיקה שלו מחנכת לרגש, מאבק, טרנספורמציה – כמו הסימפוניה החמישית, שהיא שיעור בהתמדה וניצחון.בטהובן מוביל וחנך דרך דוגמה אישית: האמן כישות מוסרית, כאדם שלם איש במלואו – לא רק כמבצע.

3. אמיל ז'אק דלקרוז – תנועה כמפתח לחינוך מוזיקלי שלםדלקרוז (1865–1950) שובר את המוסכמות החינוכיות של המוזיקה:מייסד את שיטת הריתמיקה – שילוב בין קצב, תנועה, גוף ונפש. בישראל שיטתו הושרשה על-ידי אורה גורלי.

דלקרוז טוען שילד לומד מוזיקה דרך הגוף, לא רק דרך שמיעה ועיון. דלקרוז מחנך למה שמוצרט לא זכה לו, ובטהובן ייחל לו: חירות מוזיקלית דרך נוכחות גופנית. תלמידיו הרבים [כולל ואסלב ניז'ינסקי (פולחן האביב) מרי ויגמן, מרי רמברט Dame Marie Rambert] יהיו לימים מייסדי המחול המודרני – כך שהשפעתו למעשה חורגת מהמוזיקה ופותחת דרכים חדשות בריקוד.—דלקרוז וקלרה שומאן – מוזיקה, חינוך ורגש כאורח חיים

1. דלקרוז – חינוך הוליסטי דרך ריתמיקה (תנועה בהתאמה למרחב המוזיקאלי, קצב, גובה הצליל, סולם, עוצמה: קרוסיס, מטאקרוסיס, דימינואנדו, קרשנדו, אתנחתא, שקט, רצ'יטטיב…) דלקרוז, שפעל בז’נבה ובגרמניה, ראה את הבעיה בחינוך המוזיקלי המסורתי:רובו שכלי, מנותק מהגוף ומהחוויה של המאזין.דלקרוז פיתח שלוש רמות חינוך מוזיקלי כדי להתגבר על הבעיה:

1. תנועה ריתמית (Eurhythmics) – לפתח תחושת זמן וקצב בגוף. שיטה שהובאה לישראל, על-ידי גננות בראשית המדינה ונכשלה בשל שטחיות וחוסר הבנה מוזיקאלית בסיסית (אחיות אורנשטיין)

2. סולפז’ מודולרי – שמיעה פנימית מדויקת.

3. אלתור קולי ותנועתי – ביטוי אישי מלא. השיטה שנכנסה למסגרת הלימודים במדרשה לוינסקי המדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה – אורה גורלי [מקור].

בית הספר שייסד בלוזאן שינה את חינוך המוזיקה והמורה – ממדריך לאמן של תודעה ותנועה.

2. קלרה שומאן – מורה, מבצעת ויוצרתקלרה שומאן (1819–1896) – פסנתרנית עילאית, מלחינה, ואשתו של רוברט שומאן, הפכה לדמות מפתח בחינוך המוזיקלי הרומנטי: שומן הדגישה משמעת, רגש, ואתיקה מוזיקלית.היא כתבה ביומניה על החשיבות של חינוך מוסרי ביצירה – לא רק יכולת טכנית.קלרה שומן חינכה את ילדיה ואת תלמידיה (כולל בברלין) לחיות את המוזיקה כשליחות – לא כמקצוע.

—

מפגש בין דלקרוז לקלרה – קווים משיקים

שניהם ראו במוזיקה כוח מחולל נפש, לא רק ידע או הופעה.שניהם נלחמו בחינוך מכני:קלרה בדרישה לרגש ויושרה.דלקרוז בדרישה לנוכחות גופנית ונפשית.דרך שניהם צומח מודל של חינוך מוזיקלי-רוחני, שיתגלגל לתוך הרפורמות של המאה ה־20 (למשל בשיטת אורף, קודאי).

—

מהפכה דרך צליל, צבע ומילה: ברליוז, קורבה ובודלר כהוגי חינוך חדש

1. הקשבה אחרת – הקונצרט של ברליוז אקט החינוך של ברליוז היה כפול:

1. שבירת המבנה הסימפוני הישן (בייחוד בסימפוניה הפנטסטית).

2. דרישתו מהקהל להקשבה חדשה – נפשית, רגשית, לא רק צורנית. ברליוז, שהיה מלחין גאון, חינך את המאזין לראות במוזיקה חלום ותודעה – לא תבנית. תלמידו הרוחני הוא גם מאהלר, אך גם דלקרוז שהוזכר– הפכו את ההאזנה לתנועה חינוכית.

השפעתו של הקומפוזיטור הקלאסי הדחוי במולדתו, הקטור ברליוז (Hector Berlioz) אך רב-ההשפעה על התפתחות המוסיקה בכלל ועל התפתחות האמנות ברוסיה – ובייחוד בתחום המוזיקה – ניכרת, וראויה לציון. יש נטיה לעיתים להתעלם ממנה בהקשרים רחבים יותר של ההיסטוריה התרבותית.

1. ביקורו ברוסיה והשפעתו המיידית ברליוז ביקר ברוסיה פעמיים (1847 ו-1867), וניצח שם על יצירותיו, כולל הסימפוניה "פנטסטית". הביקורים עוררו רושם עז על הקהל והאמנים המקומיים. הייתה זו אחת הפעמים הראשונות שבהן רוסיה נחשפה באופן ישיר לסגנון רומנטי צרפתי נועז, חופשי, עם גוון דרמטי ותזמור חדשני ומעורר השראה.

2. השפעה על קבוצת "חמישיית המלחינים"

קבוצת המלחינים הרוסים הידועה בשם "החמישייה" (בלקירב, קוי, מוסורגסקי, רימסקי–קורסקוב, ובורודין) הושפעה עמוקות מברליוז: תזמור נועז – ברליוז נחשב למחדש בתחום התזמור, והשפעתו ניכרת בתזמורים הססגוניים ובמיוחד אצל רימסקי-קורסקוב. שימוש בדרמה מוזיקלית – מוסורגסקי הגאון שיצר את חובנשצינה הושפע מגישתו האקספרסיבית של ברליוז, במיוחד בהלחנת אופרות בעלות אופי פסיכולוגי וחברתי (למשל בוריס גודונוב, וחובנשצינה).גישה עצמאית לצורה – ברליוז חרג מצורות קלאסיות נוקשות, וגם ברוסיה גברה האומץ ליצירה חופשית יותר.

3. השפעה כללית על תפיסת האמנות

ברליוז חיזק את התחושה שתפקיד האמן הוא לבטא חזון אישי ואינדיבידואלי, ולא רק לשרת מסורת אקדמית. זו עמדה שתואמת את מגמות התחייה הלאומית והחיפוש אחר "קול רוסי" אותנטי.רעיונותיו תרמו גם להתפתחות אמנות התיאטרון הרוסי, שבו מודגשת פסיכולוגיה, מוזיקה ונרטיב חזק [כמו אצל סטניסלבסקי מאוחר יותר וסבולוד מיירהולד (Vsevolod Meyerhold) תלמידו שיצר את שיטת הביומכניקה – גישה לפיה גוף השחקן הוא מכונה אומנותית שצריכה להיות מתוזמנת, מודעת ומדויקת, כמעט כמו ריקוד, ואכטנגוב, טייפונוב…].

לסיכום: ברליוז לא רק הביא רוח מערבית חדשה לרוסיה, אלא הדליק ניצוץ שתרם למהפכה מוזיקלית-אמנותית שהביאה את רוסיה למעמד של מעצמה תרבותית בסוף המאה ה-19.

2. עין החירות – קורבה והחינוך בציור

קורבה בא כפילוסוף להכיר את הנמצא. הוא צייר את המציאות הפשוטה – פועלים, גופות, אדמה – בניגוד לצו האקדמיה."אינני מצייר מלאכים, כי לא ראיתי אחד." – הוא דרש חינוך של אמת:תראה, תבין, ואז תצייר.בית הספר שיצר היה אנטי-בית ספר: אסכולת החירות האינטלקטואלית.

3. בודלר – המורה העוקץ

בודלר מוכר כאחד מגדולי משוררי תבל (פרחי הרע) כמבקר אמנות גאון ומחנך, הוא מוכר פחות. שארל בודלר לא שיבח – הוא דרש:ביקש מהאמנים להבין את הרוח של זמנם, לא לחקות את העבר."מה שחסר באמנות הוא נשמה מודרנית."בודלר חינך למודרניות לא כאופנה אלא כעמדה תודעתית.כמו סוקרטס – הוא לימד דרך שאלות ונשיכות, לא דרך תשובות.

—

4. ממשיכי הדרך: בטהובן היה מהפכן פנימי – המוזיקה שלו שואפת אל חירות האדם – והמאבק הרוחני שלה חינוכי ביסודו. אצל קורבה וברליוז תודעה זו מקבלת חיים חדשיםברליוז, קורבה ובודלר אינם רק יוצרים – הם מחנכים.כל אחד מהם יצר שפה חדשה, אך חשוב מכך – דרש אדם חדש שיהיה מסוגל לקרוא את השפה הזו.

—

מהפכה דרך צליל, צבע ומילה: ברליוז, קורבה ובודלר כהוגי חינוך חדש.

לאחר המהפכה הצרפתית נפרצה הדרך להולדת האדם החופשי – לא רק הפוליטי, אלא הרוחני. ברליוז, קורבה ובודלר, כל אחד בתחומו – מוזיקה, ציור וביקורת – לא הסתפקו בחדשנות צורנית. הם קראו למהפכה בתודעה. הם היו מחנכים.

1. הקשבה אחרת – הקונצרט של ברליוזהקטעים הסימפוניים של הקטור ברליוז (1803–1869), ובראשם "הסימפוניה הפנטסטית", לא ביקשו רק לרגש אלא לשבור את המבנה הקלאסי ולדרוש מהמאזין עיבוד רגשי ותודעתי אחר. הצליל היה כאן לא עיטור, אלא שפה פנימית של תודעה. ברליוז העמיד את המאזין בפני עצמו – כחניך של רגש, של דמיון, ושל עצבונות בלתי פתורים. כך חינך את הקהל – לא כעדר, אלא כבודדים.2. עין החירות – קורבה והחינוך בציורגוסטב קורבה (1819–1877) דחה את ההיסטוריה והמיתוס והפנה את המכחול אל המציאות. הוא תיאר חוטבי עצים, קברי מתים, נשים פשוטות – ודרש ראייה ישרה, לא משוחדת. בציוריו וגם באסכולה שהקים, דרש מהתלמיד ללמוד לא את הטכניקה – אלא את היושרה. זו הייתה תביעה מוסרית. מי שלא ראה באמת – שלא יצייר.

3. בודלר – המורה העוקץ

שארל בודלר, יותר ממשורר – היה מבקר אמנות חריף, שלימד את האמנים לחשוב. הוא חינך את הציבור לדרוש מהאמנות לא אידאלים נשגבים, אלא חיים. "המודרניות" עבורו לא הייתה אופנה – אלא מצב נפשי. דרישתו העיקרית: ראה את הזמן שלך, את הנפילה, את

—

הרפואה והרנסנס הצפוני: בין גוף לנפש, בין מדע לאמונה

בעוד הרנסנס האיטלקי הדגיש את החזרה אל האידיאלים הקלאסיים של יוון ורומא, הרנסנס הצפוני – שהתפשט אל גרמניה, צרפת ופלנדריה – נשא עמו רוח שונה: מחויבות עמוקה לאמת פנימית, דיוק מדעי, ולעיתים גם נימה מוסרית או דתית. במרחב זה החלה הרפואה להתפתח כתחום עצמאי, הנשען לא רק על טקסטים עתיקים אלא גם על תצפית, ניסוי וחשיבה ביקורתית. זהו עידן שבו הופיעו ענקי רוח כפרצלסוס, שקרא להחלפת הרפואה הגלנית ברפואה טבעית ומבוססת-ניסיון, ואנדראס וזאליוס, מייסד האנטומיה המודרנית, שהעז לנתח ולשרטט את גוף האדם תוך סטייה אמיצה מהכתבים המקודשים. בו בזמן, רעיונות מתחום האמנות, החינוך והדת הוסיפו להכתיב את האופן שבו נתפסו מחלה, גוף ונפש.בין סתירה לדיאלוג בין המדעים, האמנויות והאמונה – פרק זה בוחן כיצד תהליכים אלה סללו את הדרך לעידן המודרני של הרפואה, ומזמין לחשוב על תפקידה של נשמה בתוך גוף מדוד ומנותח.

—

נעבור אל הפרק על החינוך הרוסי לאמנות והקריאה לאותנטיות של בלקירב.

—

הקריאה לאותנטיות: החינוך לאמנות ברוסיה ובלקירב כאידאל מוסרי.

ברוסיה של המאה ה-19, החינוך לאמנות לא היה רק עניין של מיומנות טכנית, אלא נתפס כשליחות מוסרית ולאומית. בתוך עולם מתהווה של זהות תרבותית, על רקע הכנסייה, הצנזורה והשלטון הצארי – התגבשה מגמה שדרשה מהאמן להיות לא רק יוצר, אלא גם נביא, מורה דרך, ולוחם על האמת הפנימית.מילי בלקירב (Mily Balakirev), מלחין ומנהיג קבוצת "חמשת הגדולים", לא הסתפק בפיתוח מיומנויות מוזיקליות – הוא דרש אותנטיות. יצירתו קראה ליוצרים הרוסים להשתחרר מההשפעות המערביות (צרפת) ולבטא את נשמת העם, את הקול הפנימי, את הפשטות והאמת. הרובית. בקריאתו לאותנטיות, התגלמה גם תפיסה חינוכית: הידע האמיתי נובע מבפנים, מהקשר העמוק בין אדם למקום, בין יוצר לקול הפנימי שלו, בין נווה לעברו.השפעה זו לא נעצרה במוזיקה. היא חלחלה לריקוד (דיאגילב-פוקין-ניז'ינסקי) ציור, לתיאטרון (קונסטנטין סטניסלבסקי), לשירה (פושקין) – ואף אל הרפואה והפסיכולוגיה של התקופה, שראו ביצירתיות לא רק דרך לביטוי, אלא גם דרך לגאולה אישית ותרבותית.

---

נשמה קרועה, יופי פצוע: גוגול, דוסטויבסקי והאקדמיה לאמנויות של סנקט פטרבורגב

רוסיה של המאה ה-19, העיר סנקט פטרבורג לא הייתה רק בירת השלטון — היא הייתה גם מרכז רוחני-אמנותי סוער, מקום שבו עוצבו נפשות, נשברו אידיאלים, ונתגבשה שפה חדשה של כאב ויופי. בתוך העיר הזו פעלה האקדמיה לאמנויות, מוסד אשר טיפח את דורות האמנים, אך גם דרש מהם עמידה בקודים נוקשים של סדר, קלאסיקה, וציות. ניקולאי וסילייביץ' גוגול, ביצירתו "האדרת", יצירת מופת, הביא אל תוך השיח הרוסי את הדמות הקטנה, הנשחקת, החולמת – זו שאינה עומדת בגובה התקנות, אך נושאת בתוכה נשמה אנושית זועקת, אותה הוא מבין ומעצב את הקרקע לפסיכולוגיה המודרנית. מתוך האבסורד, הלעג וההדרה — עולה שאלה: מהי אמת? מהי משמעותו של אדם בודד אל מול מערכת אדישה?פיודור דוסטויבסקי, לעומתו, צלל אל מעמקי הנפש — חטא, אשמה, כוח הפלצור, גאולה ואיחוי הקרעים. הוא לא ביקש לברוא הרמוניה, אלא לשקף את הקרע. הדמויות שלו נעות בין ייאוש להתעלות, בין תשוקה להשמדה עצמית, לעיתים בעוצמה שנולדה מתוך חוויות של מאסר, חולי, ועוני. הכתיבה שלו הפכה לתהליך טיפולי כמעט – לניסיון להחזיק את הסבל מבלי לאבד את התקווה. בהמשך שימש קרקע להבנת נפש האדם. והיה למורה ומוביל בתורת הנפש. באקלים זה – האקדמיה לאמנויות בסנקט פטרבורג שימשה מצד אחד סמל לאידיאל אסתטי, ומצד שני מוקד לביקורת: האם היא מנותקת מהחיים? האם היופי שהיא מקדשת מייצג אמת או הסחת דעת מן הכאב?

—

התיאטרון כמקדש של אמת:

סטניסלבסקי והמהפכה הפנימית ברוסיה של סף המאה ה-20, התיאטרון לא היה רק בידור. הוא היה שדה קרב של נשמות, מרחב שבו האמת נחשפה במערומיה, והשקר – גם הפנימי – לא יכול היה לשרוד. כאן פעל קונסטנטין סטניסלבסקי, שביקש להפוך את התיאטרון לבית ספר לאותנטיות – לא רק של דמויות, אלא של שחקנים ושל צופים גם יחד.

שיטתו של סטניסלבסקי לא התמקדה בטכניקה חיצונית בלבד. היא דרשה חקירה פנימית עמוקה, איחוד בין רגש לפעולה, זיכרון לחוויה. השחקן – כך טען – חייב להאמין באמת שהוא חי את הסצנה, לא לשחק, אלא להיות. זוהי קריאה מוסרית, כמעט מיסטית, לעבודה עצמית בלתי פוסקת.התיאטרון, לפיו, אינו במה אלא מעבדה של הנשמה. כל תנועה, כל שתיקה, כל מבט – נבחנים באור של כנות רגשית. כך, המהפכה התיאטרונית שסטניסלבסקי הוביל לא הייתה אסתטית בלבד – היא הציבה את הנפש האנושית במרכז, וחיברה בין אמנות, פסיכולוגיה, וחיים.

—

פושקין – קולו הראשון של אני חופשי

אלכסנדר סרגייביץ' פושקין, שנחשב לאבי הספרות הרוסית המודרנית, היה לא רק משורר מבריק – אלא מהפכן של תודעה. הוא העניק לשפה הרוסית קול חדש, חי, גמיש, קרוב ללב האדם. דרכו, החלה הרוסית להיות שפה של אינדיבידואל – לא של שלטון, כנסייה או צבא.פושקין לא כתב רק שירה – הוא כתב חירות. דרך גיבורים כמו אונגין או בוריס גודונוב, הוא העלה שאלות של זהות, בחירה, אשמה וגורל. הוא נגע בתהום ובאור, אך תמיד מתוך חמלה אנושית. סיפור חייו עצמו – בן למשפחת אצולה עם שורשים אפריקאיים, מודח, מורד, נהרג בדו-קרב – נעשה סמל לטלטלה שבין חירות פנימית למציאות חונקת.יצירתו סללה את הדרך לדוסטויבסקי, צ'כוב, גוגול – אבל גם לסטניסלבסקי. היא הניחה את אבן היסוד לשפה ספרותית שבה האדם – על חולשותיו, תשוקותיו ויופיו – נמצא במרכז. במובן הזה, פושקין לא רק יצר אמנות – הוא יצר נפש.

—

צ'ייקובסקי – צלילים של כאב ואמת

פְּיוֹטְר איליץ' צ'ייקובסקי היה לא רק מלחין דגול – הוא היה נפש חשופה. דרך הסימפוניות, הבלטים והאופרות שלו, עלה קול שהעז לבטא פגיעוּת, אהבה בלתי אפשרית, בדידות עמוקה, ועדיין – גם תקווה ויופי מסחררים.

צ'ייקובסקי לא ניסה להסתיר את סערת נפשו. נהפוך הוא – הוא תרגם אותה למוזיקה. כל פרק, כל מנגינה, נושאת את החותם של מישהו שמרגיש יותר מדי – מישהו שחי על הסף. בין אם ב"האגם הברבורים", ב"יפיפייה הנרדמת", או ב"פתיחה 1812", נשמעת הקריאה: הקשיבו למה שלא נאמר. למה שהלב לבדו יודע.חייו היו מלאי סתירות – מצד אחד הכרה ממלכתית, מצד שני תחושת זרות פנימית ואי שייכות. הוא היה הומוסקסואל בחברה שמרנית, אמן עדין במערכת צבאית-בירוקרטית. יצירתו הייתה לפיכך מרחב מחייה לנשמה שלא מצאה לה בית – מלבד בצליל. במובן זה, צ'ייקובסקי מבשר את הרעיון שנמשיך איתו:האמנות ככלי ריפוי, מקום שבו הנפש אינה מתחבאת אלא מתגלת, והאדם לומד – בעזרת יופי – שמעלה את הנישא אל פני השטר להכיל אותו להכיר בו ולשייך אותו לשם תיקון השבר.

—

לקראת המאה ה־21: ריפוי, אותנטיות, ובחירה מודעת בעידן הבינה המלאכותית

בשלב זה של המסע – שעבר מפרס, אספסיה אל יוון וממנה לרומא, נחרב באיטליה והתעורר כנולד מחדש בה מה שנקרא המישנטימנטו – ובשפתנו הרנסנס דרך פיזאנו וצ'ליני או טינטורטו ורמברנדט בהמשך בטהובן וקלרה שומן גם סטניסלבסקי, דוסטויבסקי ופושקין – עולה שאלה חדשה:איך ממשיכים להיות אנושיים בעולם שבו מכונות מציעות פתרונות, רגשות וסימולציות מרתקות? כאן נכנסים עקרונות הריפוי של המחול המחלים:ההקשבה לגוף – שהציע דלקרוז ולא כתגובה לתסמין, אלא כקריאה פנימית. החזרת האחריות לריפוי לידי האדם. מבית מדרשו של היפוקרטס (המאה ה־5 לפנה"ס), "אבי הרפואה". הוא שטען כי הטבע – ולא רק הרופא – מרפא, ושהגוף עצמו שואף לשיווי משקל (הומאוסטזיס). תפקיד הרופא, לפי גישתו, הוא לתמוך בכוחות הריפוי של הגוף, לא להחליפם. הדגש על בנייה – לא על הדחקה, לא על הדמיה, אלא מתן כלים לגוף לתקן עצמו. הפעלת מנגנונים נדרשים לצורך תיקון, שיקום, והענקת חיוּת וחיים.מאוחר יותר, בתקופות שונות, הרעיון הזה שב ועלה: פרצלסוס (המאה ה־16) – דיבר על כך שהריפוי בא מבפנים, מתוך התאמה בין האדם לעולם, ולא רק מתרופות. ברוך שפינוזה (1632-1677) – האמין ביכולת האדם לרפא את עצמו דרך הכרה – לא בהכחשה, אלא בהארה פנימית וקריאת הדברים בשמם.

הדיבור, לפי רוחו, איננו כלי שכנוע – אלא כלי חשיפה, גילוי ודיוק של העצמי – דרך לבחינת הנמצא והכרתו.

נושא שמחבר לקו עמוק ועתיק ששב ועולה: בין שפינוזה לדוסטויבסקי, בין יונג וקונסטנטין ברונר לאמנות, בין ריפוי לתבונה בעזרת הדיבור והדיוק בו. ויקטור פראנקל – טען שהמשמעות והבחירה האישית הן חלק בלתי נפרד מהריפוי. איבן איליץ' (הוגה בן המאה ה־20) – כתב במפורש על ניכור רפואי, וטען שיש להחזיר לאדם את הבעלות על בריאותו.בתחום הריפוי הטבעי, יש לייחס חשיבות רבה גם לדמויות כמו: ברנרד ג'נסן – שהדגיש את כוח הריפוי הטבעי של הגוף. ד"ר מקס גרסון – שיצר פרוטוקול תזונתי לשיקום מחלות כרוניות מתוך ראיית הגוף כישות עצמאית שיכולה להירפא.אבל לקרוא להחזיר האחריות באופן ישיר, פשוט, מוסרי ומעורר השראה – זו חתימה ייחודית שלי ירון מרגולין היא עד רגע זה חלק ברור והכרחי בעבודתי על החלמת הכליות.הבחנה בין תיעוד (שהמכונה עושה היטב) לבין חוויה חיה של מה שיצר את הידיעה, שהיא נחלת האדם בלבד.

הבינה המלאכותית תוכל לתמוך ביחיד, להציע לו, להרחיב את דעתו, לשאול אותו ולהכיר בסקרנותו – היא תוכל להתאים לכל שונה את החומרים שמקדמים את סקרנותו ואת נפשו – אך היא לעולם לא תהיה מַרפֵּא. היא עוד כלי.

המרפא הוא האדם – הסקרן, הרוצה, המבקש, המתמלא ומכיר וסובל מכישלון האדם הכואב לכשהוא נפצע, החי. האדם הבוחר להיות כן, נוכח, יוצר. המכונה לא יכולה לתקן עצמה, לשרוד – זו אחריות האדם להעניק לעצמו את כלי העבודה להתקדם, להכיר, להחלים ולהיות בריא – חי במלואו.

ואם מדברים על הכלים הנדרשים, אפשר לסכמם ב8 עקרונות הריפוי שעיצבתי.

—

שמונת העקרונות כהתגלמות הריפוי האותנטי של האדם בעידן של טכנולוגיה ובינה מלאכותית:

בעידן שבו אפשר להחליף לב, כליות, ריאות, צנרת בגוף, לשכפל קול, לדמות נפש, חשוב יותר מתמיד להיאחז במה שאי אפשר להחליף:את החיים הפנימיים, האותנטיים, של האדם לא ניתן להחליף.מכאן צומחת גישת הריפוי של ירון מרגולין, ממשיך דרכם של היוונים העתיקים נאמן לעקרונות אהבת האדם הייחודי והמוכשר שכורש העניק לנו – לא כריאקציה לטכנולוגיה, אלא כבחירה מודעת להישאר אנושי בתוך מערכת רועשת, מדויקת, קרה.

1. מתילציה – תיקון הגנים וחידוש האותותהפעלת מערכת התיקון הגנטית מבפנים – ברמת התא – מאפשרת התחלה חדשה, שימור הנחיות שהגיעו מראשית הקיום, מההורים, מהשבט והוטמעו בגנים. זוהי פעולה מודעת של שמירת האיכויות הנעלות, הסודיות, המורשת הביולוגית ובנייה עצמית שאינה תלויה בטיפול חיצוני.

2. הארכת טלומרים – שמירה על והשבת העתיד לרקמות הגוףשיקום הזמן האבוד בגוף. הטלומר הוא שעון החיים של התא – הארכתו איננה טכניקה, אלא בחירה בחיים מתמשכים

3. סינתזת גלוטתיון – הפעלת מנגנון הניקוי המרכזי של הגוף

לא עוד "להוציא רעלים" – אלא לבנות מחדש את יכולת הניקוי העצמית, כמו לאמן את הגוף לשוב להיות חכם, הרופא דל עצמו.

4. שיקום המיטוכונדריה – חידוש האנרגיה מבפנים

כל ריפוי דורש כוח, אנרגיה לתפקודו. חידוש תחנות הכוח התאית – המיטוכונדריה, משיב לאדם חיוניות פיזית ונפשית.

5. האור – קרני השמש הוא מקור טבעי

חשיפה טבעית ומבוקרת לשמש היא מקור עוצמתי לויטמין D, המחזק את מערכת החיסון, תומך בבריאות הכליות, מפעיל את חלבון Klotho, ומסייע לשמירה על נעורים דרך הגברת פעילות Nrf2 – שומר הנעורים התאי. תוספים תעשייתיים עלולים להזיק אם ניטלים ללא פיקוח.

6. איזון מאזן האינסולין והשומן – ניקוי תאי ולא רק קלוריה

תייחסות לחילוף החומרים כתוצאה של הקשבה ולא רק של תפריט – הפחתת ריווי השומן בתאי השומן זו מהפכה שמרפאה לא רק את הגוף, אלא גם את היחס שלנו לעצמנו ומשפרת את ההכרה.

7. הפעלת Klotho ו־PGC-1α – תקווה לשיקום עמוק ועתיד בריא

הזיקנה יפה כשהאדם בריא – לא עיכוב הזקנה – אלא הפעלה של מנגנוני תיקון עמוקים שמבשרים תקווה – אפשר להשתקם, לחדש את המערכת מבפנים, לא רק להאט את ההידרדרות המערכות.

8. איזון מערכת החיסון ולקיחת אחריות: גישת הריפוי של מרגולין מדגישה הקשבה עמוקה לגוף ואיזון חכם של מערכת החיסון בעזרת תזונה מדויקת, צמחים אדפטוגניים, ויטמינים נוגדי חמצון: ויטמין סי, קואנזים Q10 (יוביקווינול), קורט סלניום, ומתילקובלמין (B12 פעיל) – לתפקוד עצבי תקין [מקור].

לצד שחרור רגשי הפחתת סטרס וקורטיזול עודף (אשווגנדה) – כך שהמערכת תפעל לא נוכח התנגדות והפעלה מתמדה של גורמים עוינים, אלא מתוך הרמוניה, הבחנה ועדינות.החזרת כוח הבחירה והנחיית הדרך לחיים ללא תרופותזהו עיקרון על. הריפוי מתחיל כשהאדם מחליט שהוא ראוי לחיים אחרים, שהוא לא קורבן – אלא שותף מלא בתהליך.החזרת כוח הבחירה והנחיית הדרך לחיים ללא תרופותRestoring the Power of Choice and the Path to Drug-Free Life> "רגש חדל להיות תשוקה ברגע שאנו יוצרים עליו רעיון בהיר וברור."— ברוך שפינוזה, אתיקה, חלק 5שפינוזה הבין – עוד לפני שנולדו הפסיכואנליזה, הטיפול הדינמי או הרפואה המשלימה ותורת הגרף-נפש – שכאשר האדם מבין את מה שמפעיל אותו, הוא משתחרר. לא בזכות תרופה, אלא בזכות הכוח לחולל שינוי בתוכו. הוא למעשה התרופה, המניע והמאיר של דרך הריפוי.למעשה שפינוזה מדבר כאן על חרות האדם. האדם העצמאי הוא גם אדם שקורא להשיב את האחריות לידיים שלעצמו. האדם החופשי אחראי להחלמתו ולא זורת משימת על זו בידי מלומד זר. לא עוד קורהן של נציג אל, חינוך לציות, או קורהן של תעשיית התרופות היא כדברי טראמפ "בעלת הלובי החזק בעולם" [מקור], להיות קורבן של דיאגנוזה, זה למסור את עתידך בידיים זרות שנאמנותן לשבועת היפוקרטס כיום מוטלת בספק [מקור]. לגנטיקה כוח אדיר טפשר לתקן אותה (מתיל יה) אין צורך להיות קורבן של גנטיקה, או של נרטיב רפואי חסר מוצא (נפרולוגיה, דיאבטיקה) – שפינוזה קורה לך לזהות, להבין, להכיר ולבחור אחרת.הריפוי מתרחש כשאדם אומר לעצמו:"אני רוצה להחלים, ולמען זאת אחייה אחרת."זו אינה סיסמה – זו נקודת המפנה. לכן, גם אם נדרש ליווי, גם אם יש משבר – אתה לא נולד כדי ליטול תרופות. נולדת כדי לחיות מתוך בהירות, אמון וכוח בחירה.הדיבור המרפא, התנועה המרפאה, המגע המרפא – "לחיצות ההחלמה" – כולם מתחילים בבחירה לומר: "אני שותף לריפוי שלי." נושא זה משנה דרכי חינוך לציות. ומעביר אותך מציות לחופש דרך ההכרה.—פרק סיום: החינוך כקריאה להתחדשות האדםבין דפי ההיסטוריה, החינוך לא היה רק אמצעי להעברת ידע – אלא קריאה עמוקה לאדם לזכור מי הוא. דורות של מורים, הוגים, אמנים ומרפאים – מראשית החינוך ועד דיאגילב – זעקו כל אחד בשפתו: האדם נולד חופשי, לא נולד לציית, אלא להתעורר.

המערכת החינוכית, שנים רבות שכחה את ייעודה, הפכה לעיתים אמצעי מתוחכם לשליטה באדם למען שרידותו של כוח פוליטי ואינטרס של משפחה חזקה ומכירת תוצרת שאין בה כל צורך.

המאמר הזה ביקש לפרום את חוטי הפחד שכרכו את מושג החינוך במשך דורות – פחד מהשונה, מהחולשה, מהסקרנות, מהידיעה הנכונה מהחופש, מהעובדה שהיקום נמצא בתנוע ושימוי מתמיד.

המאמר הזה אינו רק דיון בשיטות לימוד, ואיזכורן, אלא זעקה שקטה בשם נפש האדם – הילד, המתבגר, החולה, המחפש תשובה.מצאנו כי חינוך אמיתי איננו מערכת ציות, אלא מערכת שמכירה בכישרון, ברצון, בסקרנות. חינוך איננו רשימת מטלות – אלא מפתח לשער החיים. ממסעות הריפוי של רופאים שראו באדם שלם גם כשכשל, דרך קולות של פילוסופים, משוררים, ציירים רקדנים וגיבורים אוהבים, מכולם – עלתה קריאה אחת:האדם יכול להשתחרר לצעוד פנימה ולהתחדש.אמנם רק אמני העל כרמברנדט, ג'וטו, בנבנוטו צ'ליני והפסל מיכאלאנג'לו או אמנים כחנה רובינה, ולדמיר הורוביץ ומריה קאלאס גם סימון ברר ויהודי מנוחין הצליחו לתפוס גם את התנועה מבפנים החוצה, לא רק את הצורה החיצונית. היא החשובה, התנועה מבפנים, עליה כתב אפלטון בדיאלוג הנודע תאיטיטוס (Theaetetus) – עוסק אפלטון בשאלה "מהי הידיעה?" ובמהות התפיסה החושית וההבנה. שם נבחנות התפיסות הסוקרטיות של שינוי, יחסיות (בעיקר של פרוטאגורס), והקושי בלקבוע אמת אחת בעולם משתנה. "העולם הוא תנועה ותו לא" הוא כותב ומוסיף בפרקים שבהם הוא דן בתורת ההכרה ובהשפעת הרעיונות של הרקליטוס ופרוטגורס על סוגי התנועה והשינוי, נושא זה שעדין מהדהד בקידמת המדע מופיע בדיאלוג "סופיסט" (Sophist), במיוחד בחלק שבו אפלטון מנסה להגדיר מהו "סופיסט" ומהי "מהות" (ousia), תוך כדי התמודדות עם שאלות של שינוי, תנועה, קיום ואי-קיום.הדיון החשוב ביותר בנושא זה מתרחש בסביבות פסקאות 247–249 (בתרגום סטפנוס) של הדיאלוג "סופיסט", שם מופיע הרעיון שיש שני סוגי תנועה עיקריים:1. κίνησις κατὰ τόπον – תנועה ממקום למקום (תנועה חיצונית)2. ἀλλοίωσις – שינוי פנימי, שינוי מהות או שינוי איכות (שינוי מהותי, לעיתים גם שינוי "בצורה", כמו שינוי של תכונה או מצב). אפלטון שם מדבר על כך שאם לא נניח קיום לתנועה ולשינוי, לא נוכל להבין דבר על העולם. זהו חלק ממאבקו כנגד השקפתו של פרמנידס, שטען שהשינוי אינו אפשרי. ומאוחר יותר חזר על השטות הזו אריסטו שמצוטט בכל האוניברסיטאות כיום. חבל. אפלטון מציע כאן הבחנה דקה בין סוגים שונים של שינוי: שינוי פיזי, גיאוגרפי, כמו תנועה של גוף ממקום למקום. שינוי מהותי, פנימי, שהוא תנועה במהות או במצב של הדבר — מה שאנחנו היום מכנים "טרנספורמציה", וניקו הורודניצ'יאנו, מורי, – "התנפחות", שינוי שקורה מבפנים. הוא המחלים והוא המכונה כוח רוחני – ואותו תיארו גדולי האמנים שהוזכרו. בעוד אפלטון מקשר זאת למושגים של נפש ושכל כיסודות נעים, בניגוד למהות סטטית בלבד, אני מקשר זאת לחינוך לעצמאות והחלמה.

העולם לא רק נע ממקום למקום — הוא משתנה בתוך עצמו, והזווית הזו של תנועה פנימית היא שמאפשרת לנו להבין את עקרונות ההתפתחות, הגדילה וההחלמה האישית.

אך גם כשנפלו על האדם מכות מצרים, וגרמניה הנאצית וגם כשאמרו לו שהוא חסר תועלת – בכל דור נמצא מישהו שהאמין בו. כורש ששיחרר. פטררקה שהעיר את הלבבות. שפינוזה שהחזיר את האחריות לידיים שלנו ולימד לחשוב (מאמר על תיקון השכל) . דיאגילב שהכיר בכישרון ונתן לגאונים הזדמנות ששינתה את פני הריקוד והציור – לדעתי את הציור הוא הרס, שנאמר היכן שיש אור גדול הצל נמצא. אני הראתי, שמחלות כרוניות יכולות להתהפך (אי ספיקת כליות)! [מקור]– כשמחזירים לאדם את האמונה בעצמו (פרנקל), את האחריות לגורלו (אפלטון – המדינה או פוליטיאה, באפולוגיה, סרן קירקגור) ומעניקים לגופו את חומרי הגלם הנדרשים לשיקום והחלמה.

הערות

1. אפלטון

אפלטון, במיוחד ב"דיאלוג המדינה" ובחלק מהדיאלוגים מאוחרים יותר, טוען שלמרות שהתנאים החיצוניים משפיעים על האדם, הבחירות שלו מבססות את הגורל האישי שלו. הוא מדבר על הדרך בה כל אחד אחראי להתפתחותו הפנימית, על פי רעיונותיו על צדק, מוסר וידע.

כל אדם – ובמיוחד צעירים – צריכים לבחון את עצמם ואת החיים כדי להגיע להכרה אמיתית. דרך חקירה עצמית זו, סוקרטס טוען, רק כך ניתן לפתח חכמה מוסרית ולמנוע חיים חסרי ערך ובלתי מודעים.

> "החיים הבלתי נבדקים אינם ראויים לחיות, והייתי מעדיף לסבול את כל הדברים הקשים, מאשר לחיות חיים של חוסר חקירה. ואם אמות בלא שגיליתי את האמת על עצמי ועל החיים, אני אמצא את עצמי בורח מהחיים עצמם." סוקרטס, "האפולוגיה" של אפלטון.

הפסקה הזאת מתארת את עקרונות חייו של סוקרטס, את מחויבותו לחיים וקריאתו לצעירים לחיות חיים של חקירה פילוסופית ותשוקה לחיפוש האמת. חשוב להבין שהמילים הללו נאמרו בעת משפטו, כאשר הוא מגן על זכותו לשאול שאלות ולבחון את עקרונות החיים, גם אם הדבר גורם לו להתעמת עם המוסדות החברתיים והפוליטיים של אתונה. דברים אלו הם ביטוי לתנועה מבפנים החוצה.

2. סרן קירקגור

קירקגור, הפילוסוף הדני, נעמד על הרעיון של אחריות האישית במצבים של דיכאון ואי-ודאות. הוא טוען שהתמודדות עם חרדה היא חלק מהחיים האנושיים, וכי האדם נדרש לקחת אחריות על הבחירות שמובילות אותו למסלול חייו, גם כאשר הדברים לא ברורים לו.

3. קונפוציוס

על פי קונפוציוס, האחריות האישית נמדדת לפי היחסים החברתיים של האדם. הוא הדגיש את הצורך לאדם לקחת אחריות על התנהלותו במשפחה, בחברה ובחינוכו, ובכך להוביל לתיקון אישי וקהילתי.ההוגים הללו לא רק טענו שהאדם אחראי לגורלו, אלא גם הציבו את התמודדותו עם שאלת משמעות הקיום, התפתחות האישיות והכוחות הפנימיים כחלק בלתי נפרד מאחריות זו.

עתה, התפקיד עובר אלינו.

ליצור מסגרות שמרפאות ולא כולאות. לגדל ילדים מתוך הקשבה ולא מתוך הפחדה ואמונה בקיומם של דברים שאין הוכחה לקיומם: תת מודע, גיהנום, גן עדן אלהים ושטן. לרפא לא רק בהתבוננות בגוף – אלא בקרני האור. במגע. במילה שמחזירה את התקווה. להכיר, להכיל ולהושיט יד גם כשקשה.

הבינה המלאכותית החינוך הבא לא ישאל את הילד "כמה קיבלת?" אלא "מה התעורר בך היום?"

.וכך, מתוך ההכרה בכוחות החיים, באור הפנימי, ובאפשרות לתקן – נוכל לצעוד יחד לעבר עולם שבו כל אדם זכאי לא רק לשרוד, אלא לפרוח.כי האדם נברא כדי להשתנות. כדי לגדול. כדי לאהוב.

"החיים הבלתי נבדקים אינם ראויים לחיות.

"(אפולוגיה של סוקרטס, אפלטון)

—

לא כבה הנר

המכונה של הכנעת הסקרנות: היא דיכאה את הסקרנות, הכניעה רצון, והעלתה את הפחד על כס המלכות. אך צלם האדם לא כבה. הכוח להתחדש, להבין, ליצור – תמיד המתין, כמו ניצוץ תחת אפר.

כורש הגדול, בחמלתו על שבויים, אספסיה, בנחישותה לטפח מחשבה חופשית, קופרניקוס, שפינוזה, פטררקא – כולם נשאו קריאה ברורה: האדם מסוגל לחשוב, לבחור, להבריא. אפילו מתוך חולי עמוק – נפשי, פיזי או חברתי – טמון בו הכוח לשוב ולצמוח.החינוך האמיתי, אם כן, איננו בית חרושת לציונים. הוא גשר: בין הילד לבין האדם שיכול להיות. בין הטראומה לבין התקווה. הוא מרחב שמכבד חולשה – אך מאמין בכוח הריפוי. הוא תזכורת מתמדת לכך שאור השמש, כמו אהבת אפולו, עודו זורח – וממתין שנפתח לו דלת.

והדלת הזו היא אנחנו.

—

> "החינוך אינו אלא הפניית הנפש — מעין מסע — מתוך עולם של צללים לאור, אל ההוויה." כותב — אפלטון, המדינה, ספר ז' (משל המערה) ומסכם:> "החינוך הוא הפניית הנפש כולה — מתוך עולם של צללים — אל האור, אל ההוויה."— אפלטון, המדינה, ספר ז'

חזרה לפרק הראשון

רשימת מקורות – תולדות החינוך ובתי-הספר בעולם

1. אפלטון – המדינה (The Republic)אפלטון מציג את רעיונותיו בנוגע לחינוך, פוליטיקה וצדק. ספר זה מהווה בסיס לרבים מהרעיונות החינוכיים שפותחו לאחר מכן.

2. קסנופון בן גרילוס – עבודות ודיאלוגים סוקרטיים: זכרונות (Ἀπομνημονεύματα) (אנ')המשתה (Συμπόσιον) (אנ')ההגנה של סוקרטס (אנ') ("אפולוגיה")

3. סוקרטס – הדיאלוגים הסוקרטיים של אפלטון. שיחות סוקרטיות שהתנהלו בהובלת אפלטון, שמציגות את דרך הלמידה של סוקרטס והחשיבה הביקורתית, שכוללת את "שיטת השאלות".

4. "היסטוריה של החינוך" – מרגרט הריסעבודה מקיפה שמתארת את התפתחות החינוך מהתקופות העתיקות ועד המודרניות.

5. פול גימבוטי – המהפכה החינוכיתחוקר את התפשטות החינוך ברחבי העולם ואת האתגרים של חינוך עכשווי בעידן המודרני.

6. היסטוריה של הפדגוגיה והחינוך – תומאס מקסוואלמבט היסטורי מקיף על חינוך, מסביר את המעבר מחינוך אנליטי-פדגוגי לחינוך המודרני.

7. פרנסיסקו גומס – החינוך והמהפכה הטכנולוגיתמאמר המנתח את תהליך ההתפתחות של החינוך בעידן המודרני ומקשר אותו עם השפעת הטכנולוגיה (כמו AI).

8. לוקאס דה בולוניה – החינוך בימי הרנסנס עוסק בהתפתחות האוניברסיטאות והאקדמיות שבולוניה והקשרן לחינוך בימיו של הרנסנס.

9. היסטוריה של בינה מלאכותית – ריי קורצויילספר המסביר את התפתחות הבינה המלאכותית והשפעתה על תחומים שונים, כולל החינוך.

10. רוברט פרנקלין – חינוך וההשלכות החברתיות של בינה מלאכותיתעוסק בהשלכות החברתיות של חינוך המיועד להיות מבוסס על אינטליגנציה מלאכותית.

הרופאים הגדולים בהיסטוריה

נשארו לך שאלות?

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או YARONMARGOLIN.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or YARONMARGOLIN.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

פרקי המאמר

• תולדות החינוך בעולם: מסע אל מסופוטמיה – ראשית החינוך
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך במצרים העתיקה, סין,יפן וקוריאה גם הודו, תאילנד, וקמבודיה
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך ביוון הקדומה – אספסיה ממילטוס – המורה הראשונה לחשיבה עצמאית ובלתי תלויה – הכשרון להורות. מאם החינוך החופשי ועד קץ מוסדות החינוך למחשבה חופשית
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור החינוך בפרס הקדומה – כורש הגדול – המורה הראשון של האנושות – הכרת הכישרון
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור תלמידי האימפריה – החינוך ברומא העתיקה
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור
• תולדות החינוך: מסע מן הצללים אל האור – פרק אחרון

לפרק1

לפרק 2

לפרק 3

לפרק 4

לפרק 5

לפרק 6

לפרק 7

מאמרים אחרונים

• השבועה ההיפוקרטית – העדויות על קשרים פיננסיים של רופאים עם תעשיית התרופות, הולכות ורבות, האם השבועה מופרת כיום?
• הרופאים הגדולים בהיסטוריה
• ריפוי טבעי: הדרך לריפוי ממחלה כרונית קשה שמונה עקרונות היסוד של ירון מרגולין
• Naturalne uzdrowienie: droga powrotu do zdrowia z ciężkiej choroby przewlekłej — niewydolności nerekUzdrowienie jest możliwe. Nadzieja jest prawdziwa.
• התרופות מקבוצת הסטטינים להורדת כולסטרול יכולות להביא אותך למחלת כליות איומה, יתר חומצת שתן, כאבי שרירים
• עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש
• מסלול איתות חדש במוח שמווסת אכילה מופרזת
• רוצה להחלים בצורה מלאה מסוכרת
• להחלים מאי ספיקת כליות ללא תרופות
• להוביל לתת פעילות של בלוטת התריס (תירואיד)
• שכיחות של דיכאון וחרדה בקרב חולי כליות
• סלניום Se התגלה כאנטי- אייג'ינג ומגן מפני מחלות כרוניות
• יש פתרון כולל לבעיות הקשורות לדימוי עצמי, חוסר בטחון וערך עצמי נמוך – דופמין
• שיחות ההחלמה ושיחות בין ידידים – על ההבדלים ביניהן
• משחה צהובה – לכאבי שרירים – משחת הפלא להפחתת כאבים
•  לסדרת מאמרי – מבוא לתורת הגוף-נפש המודרנית – חלק א
• הפסיכולוגיה הטיפולית וההוליסטית – תולדות הפסיכותרפיה
• הגיל השלישי, תאוותיה של הזקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא
• בני-על – האם יש גבול ביולוגי למספר השנים שאדם יכול לחיות?
• כל מה שאתה צריך לדעת על מיקרו-תזונה – ויטמינים ומינרלים
•   הפרעה אנדוקרינית
• חרדה
• מגילת רות האלמנה שיצאה ממרחב הנוחות
• איך מורידים לחץ וחרדות באופן טבעי? התמודדות עם סטרס ולחץ נפשי
• טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר
• חלבון בשלב אקוטי
• למה חולים שנוטלים כדורים להפחתת לחץ דם גבוה, יגיעו בוודאות לדיאליזה
• הומוציסטאין, ויטמינים ומניעת מחלות כלי דם
• חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים.
• תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho
• הפרעה אנדוקרינית
• טיפולים מבוססי רירית לזיהומים נגיפיים וחיידקיים
• בני-על – האם יש גבול ביולוגי למספר השנים שאדם יכול לחיות?
• מחסור בברזל
• Tsamba שתי כוסות גרגרי שעורה דגנים מלאים, רצוי אורגניים – מתכון צ'מפה למבקשים להחלים מאי ספיקת כליות
• תסמונת היד הסוכרתית – רמות גבוהות של A1c קשורות להתפתחות של נפיחות באצבעות היד שגורמת כאב ומכונה תסמונת התעלה הקרפלית (גם תסמונת מנהרת שורש כף היד).
• די לכאב
• כאבי גב לא דורשים ניתוח – רק מגע יד עדינה
• כאבי גב – פתרון טבעי, עדין ופשוט לבעיה שלך
• הקורטיזול וכאבים בבית החזה וביד שמאל
• על הכאב בברך שמקשה לעלות במדרגות ומה שעומד מאחריו
• שחיקת סחוס, למה לסבול? – ללא ניתוח ללא תרופות – טיפול להחלמה
• גאוט הוא לא רק יתר פורין – החיים עם גאוט תלוי גיל ומין – האם אפשר לנצח גאוט בלי לבלוע
• רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?
• כתף ימין וסופו הטראגי של מבצע גאוני – פייר-פול ריקה
• אילוף הכליות הסוררות
•  מוכרחים להתחיל בדיאליזה טרם נבחנה רמתו של גורם צמיחה פיברובלסט 23
• איך לא להגיע לדיאליזה
• "הצלבת איברים – הדרך להחלמה ממחלת כליות קשה מאוד" – כאן..
• פחות מתים – טכניקת דיאליזה חדשה שבולמת את קצב המתים ומגבירה את ההישרדות בכשל כליות.
• הערכות שונות במדידת אשלגן בפלזמה שוללות לפעמים שלא בצדק יתר אשלגן בה – היפרקלמיה פסאודו היפרקלמיה – Hyperkalemia
• מבנה (אנטומיה) של מערכת הסינון של הדם בכליות ויצירת השתן, ודרכים חדשות להחלמת מפגעיה
• התערבויות בניהול רגשות, מחשבות ואורח חיים כדי להתמודד עם מגיפה של מחלות כליתיות
• שכיחות של דיכאון וחרדה בקרב חולי כליות
• גודש נוזלים בריאות – בקרב חולי כליה
•  רעלים אורמיים מקדמים דיאליזה – הוכח לאחרונה שרעלנים אורמיים קשורים
• אבחון מוקדם של תפקוד הכליות מאפשר אריכות חיים.
• מכתב תודה ממחלימת כליות בתוך ארבעה חודשים
• ירידה בתפקוד הכליות – מה לעשות?
• מקצבים בעולם החי – שעון ביולוגי בתאי הגוף
• משחה צהובה – לכאבי שרירים – משחת הפלא להפחתת כאבים
• ירקות ירוקי עלים לרוב טובים לבריאותנו, לפעמים הם לא – רוצה לדעת מתי כדאי לצרוך עלים ירוקים?
• תרופות ללחץ דם גבוהה נמצאו כקשורות לסיכון מוגבר לסכיזופרניה
• Naturalne uzdrowienie: droga powrotu do zdrowia z ciężkiej choroby przewlekłej — niewydolności nerekUzdrowienie jest możliwe. Nadzieja jest prawdziwa.
• Шлях до одужання від тяжкого хронічного захворюванняВісім основних принципів Ярона Марголіна, майстра з відновлення
•  principes fondamentaux de la guérison naturelle de Yaron Margolin
• Естественное исцеление: путь к выздоровлению от тяжелого хронического заболевания Восемь основных принципов Ярона Марголина, мастера по восстановлению функции почек
•  uzdrowienie: droga powrotu do zdrowia z ciężkiej choroby przewlekłej — niewydolności nerekUzdrowienie jest możliwe. Nadzieja jest prawdziwa.
• Шлях до одужання від тяжкого хронічного захворюванняВісім основних принципів Ярона Марголіна, майстра з відновлення функції нирок
• Doğal Şifa: Zorlayıcı Kronik Hastalıklardan İyileşmenin Yolu – Yaron Margolin, Böbrek İyileşmesi Ustası’nın Sekiz Temel İlkesi
• หลักการฟื้นฟูไตทั้งแปดประการโดย ยารอน มาร์โกลิน –
• Natürliche Heilung – Der Weg zur Heilung von chronischen ErkrankungenDie acht Grundprinzipien von Yaron Margolin, Meister der Nierenheilung
• Learn the 8 Principles That Revive Kidney Function
• Sanación natural: El camino hacia la recuperación de una enfermedad crónica grave – Ocho principios fundamentales de Yaron Margolin, maestro en la recuperación renal
• Vous pouvez guérir de l’insuffisance rénale – Les huit principes fondamentaux de la guérison naturelle de Yaron Margolin
•  Weg zur Heilung von chronischen ErkrankungenDie acht Grundprinzipien von Yaron Margolin, Meister der Nierenheilung
• Learn the 8 Principles That Revive Kidney Function
• Sanación natural: El camino hacia la recuperación de una enfermedad crónica grave – Ocho principios fundamentales de Yaron Margolin, maestro en la recuperación renal
• Vous pouvez guérir de l’insuffisance rénale – Les huit principes fondamentaux de la guérison naturelle de Yaron Margolin