אוסקר פון הינדנבורג הבן של האיש המכובד ביותר בגרמניה – עומד מאחרי עלייתו המבחילה של המיעוט הימני ויותר מכך של היטלר לשלטון – זהו מאמר קשה – לכל ישראלי – לקרוא לאט בבקשה.

התעניינותי באוסקר פון הינדנבורג הייתה חלק ממחקר פסיכולוגי שערכתי להבנת אנשים שבגדו כמותו באלו ש״נתנו להם הכול״. שנאה רצחנית ותאבת נחשפת בנפשם – מדוע? והרי זו שעומדת גם במרכז פרשת אוסקר פון הינדנבורג. פרשה של נקמה. נקמת בן, חרא קטן, באביו הענק לכאורה, והיא אחת הפרשות המזעזעת שבפרשיות הנקם של ההיסטוריה האנושית.
בשנת 2014 החלו להיחשף מסמכים משמעותיים מפרשת אוסקר פון הינדנבורג – שאפשרו לי לפרסם בשלמותו את הפרק: "אוסקר (פון הינדנבורג) – תרנגול פצוע ומיותר לחברה האנושית " (הוא רק אחד מהמקרים שחקרתי בנושא העדר כישורי חיים ווזעם נקמני של בן באביו). ילד שקיבל מאביו הכול, פרט לאמצעים להשיג זאת בכוחות עצמו. מיותר לציין שהדרך בה אוסקר נקם באביו הרסה את העולם ורצחה מיליוני אנשים ביניהם סבתי גוטה מהפטרונים של יאנוש קורצ׳ק, על גוטה בלטמן שצ׳פיור אני כותב כאן.
בסופו של יום אוסקר הפנה את גבו לאביו ופנה לאיש השנוא עליו ביותר אל השטן עצמו – אדולף היטלר – והגיש לו את השלטון בגרמניה.

הערה קצרה להבהרת גרעין הנפש של האדם שעומד במרכז מאמר זה: מעגל של שנאה אימתני מתפתח בנפשם של ילדים שגדלו בצל אבות או במשפחות שמנעו מהם לפתח כישורי חיים. הילדים האלו למעשה מתאבים את המיטיבים לכאורה עמם. אלו שנתנו להם כל שיכלו נבגדים על-ידם בהמשך חייהם. את הכול נתנו להם, פרט לכלים להשיג את ה"הכול הזה" בכוחות עצמם. על כך נקמתם. רובם לא חשים בשנאה ולא מבינים בעצמם את נקמתם.

״עשינו את זה, עשינו את זה״ קרא אדולף היטלר כשדמעות בעיניו לקול תשואות קומץ מעריציו, כשיצא ממשרד הנשיא הנערץ של גרמניה פון הינדנבורג.
הם הצליחו להתארגן, לשחד, ואחר כך גם לאיים על נשיא רפובליקת ויימר שוויתר על כל ערכיו ומינה את היטלר שהיה שנוא עליו, לקאנצלר גרמניה הגם שהציבור מעולם לא נתן לו את אמונו. ליאו בק יו״ר הועד של הרבנים בגרמניה הכריז: ״המהפכה הגרמנית (עליית הימין לשלטון) נאבקת בשתי חזיתות נגד הבולשביקים ובעד שיקומה של המולדת הגרמנית (עשינו את זה). הבולשביזם הוא כופר באלוהים והוא האויב המר של היהדות. … שיקומה של גרמניה (כיבוש היטלר את השלטון) הוא אידאל נעלה.
תמונה רחבה יותר של האירועים שהובילו את הדרמה לזעקות השמחה: ״עשינו את זה״. ואת היהודים לתאי הגזים מוצגת במאמר זה ובמרכזו הבן של הנשיא הנערץ – אוסקר.
‏הסבר קצר על התופעה הפסיכולוגית עצמה יופיע מיד.

אוסקר וילהלם רוברט פול לודוויג פון הינדנבורג (31 בינואר 1883 – 12 בפברואר 1960 Oskar Wilhelm Robert Paul Ludwig von Beneckendorff und von Hindenburg) היה אחד הגורמים אם לא הגורם המרכזי במינוי היטלר לקנצלר גרמניה וללא ספק הגורם המרכזי שאפשר להיטלר להימנות לפיהרר. אוסקר הכריע גורלות, כשבפועל לא היה מינוי שזכה להכרה ציבורית למעשה הוא היה בין מחוסרי הכישורים ונעדר יכולות חברתיות, בן צל של אביו המפורסם והנערץ, חרא קטן, ואחד מבני האדם היותר מיותרים לחברה האנושית.
‏אוסקר פון הינדנבורג נולד בקניגסברג, פרוסיה המזרחית (היום קלינינגרד, רוסיה), כבנו היחיד של פאול פון הינדנבורג (1847-1934) ואשתו גרטרוד וילהלמינה (1860-1921 Gertrud Wilhelmine). היו לו שתי אחיות, והוא חי כ"ילד סנדוויץ" בין: פאולין (1880-1948) ואן מארי (1891-1978). בשנת 1921 נשא לאישה את מרגרט (1897-1988), לבני הזוג היו ארבעה ילדים.
‏אוסקר התמחה בלהיות הבן האהוב של אבא ובנסיעה במכוניות יוקרה. הוא היה מושחת, הולל, ימני, וחזיר בלתי נדלה – רווי זכויות ונעדר חובות. אל המעמד החברתי הגבוה הגיע כבנו של גיבור המלחמה הגרמני – הפילדמרשל פאול פון הינדנבורג (Paul Ludwig Hans Anton von Beneckendorff und von Hindenburg) גנרל גיבור מלחמה שאהב אותו עד בלי גבול. ולכשייחשף לקראת סוף המאמר שהבן האפל שלו גם בגד בו תעלה השאלה אם אהבתו לו הייתה מוצדקת.
נטול יכולות היה ‏אוסקר בראשית שנות ה-30 של המאה העשרים ואחד האנשים היותר חזקים באירופה. חרא קטן, אבל עם איזו עוצמה-

‏אבא פאול פון הינדנבורג
הפילדמרשל פאול פון הינדנבורג היה גנרל מוערך ומי שהביא את הקיסר הגרמני להתפטרות ולהכריז על כניעת גרמניה (בסיום מלחמת העולם הראשונה). כתוצאה מכך נאלצה גרמניה להכיר בכישלונה, לותר על המלוכה וגם להקים משטר דמוקרטי ורפובליקה – רפובליקת ויימאר. (חוקת הרפובליקה אושרה בויימאר ומכאן שמה של הרפובליקה). את פרסומו וכבודו קיבל פאול על ניצחונו המרשים במלחמה נגד צבא רוסיה בה לחם לצד הגנרל אריך לודנדורף בקרב טננברג, השניים השמידו כליל את הגייסות הרוסיים שפלשו אז לגרמניה.

‏https://www.youtube.com/watch?v=JxxOKMVbN2w

מאוחר יותר פאול פון הינדנבורג מונה לנשיא הרפובליקה של ויימאר ואוסקר שלנו קודם לשמש יועץ הסתרים של אבא פאול.
‏ אוסקר היה צעיר, אידיוט, חסר כישורים, ויכולת לשלוט בעצמו. ובכל זאת מצא עצמו וללא מאמץ בראש הפירמידה של אליטת הכוח בגרמניה. בהחלט מתכון לצרות וכשכל זאת ערב עלייתו של היטלר – הגזען הימני לשלטון הרי מתכון בטוח לאסון! האסון בא. היטלר היה לראש ממשלה ומבלי שזכה לאמון הציבור.

‏אוסקר האדם המועדף של אבא – באופן טבעי תחילת הקריירה שלו וגם המשכה נשענו על אהבתו של אבא אליו, וגם על הצלחתו של הגנרל בדימוס פאול.
‏אוסקר הינדנבורג – הוא האב ומרגע שהבן הצטרף לצבא, הכל נעשה למענו מבלי שנאלץ לנקוף אצבע. בשרותו התבלט אוסקר כחסר יכולות וככל אדם שמוגדר ״תרנגול פצוע״, המפקדים שלו ראו בו אדם בעל אינטליגנציה נמוכה.
‏התרנגול הפצוע – מושג שטבעתיב, כדי לסייע בהתבוננות בכשל חברתי ולהבנת אופני התנהגותם, התפתחותם ופעלתנותם במרחב החברתי ובקרב נערים פגועים שדומים להם בני קבוצת גילם. תופעה זו נקשר בדמימה, בכשל תפקוד הכליות, בתקיעות ובקשיים להתמודד עם אתגרים והשקעת מאמצים- על כך כאן.
‏

‏תרנגול פצוע – הסבר קצר: לקבוצה תפקיד מכריע בהתפתחות נפש בריאה של אדם בגיל העשרה. הנער מבליט בקבוצה יכולות ואיכויות שונות של אישיותו וגופו – תופעה שמכונה בתורת הדמימות ולחיצות ההחלמה שייסדתי "התרנגול". הקפצת היכולת לחלל הקבוצה תרנגולית, לדעתי. אבל אם התרנגול שבנפש הנערים מקפיץ יכולות שמתקבל בקבוצה באופן שלילי ונדחת – הנער משתיק את התרנגול ונסוג מהתנהגותו כדי להישאר מקובל בחברתו. המקובלות חשובה בגיל זה מיכולת הפרט.
לכל קבוצה תרבות משלה ובה לתרנגול אחד מקום של כבוד ולאחר מקום שיוצר כאב ותחושה של השפלה. תופעה זו היא חלק מהתהוותה של כל חברת בני-נוער.
יכולת אחת והתנהגות מובלטת מקובלת בקבוצה אחת ובאחרת אותם הדברים אסורים ומוגדרים ביזוי עצמי.
מסתבר שילד שזוכה לאהבת יתר מאביו בגילאי העשרה המאוחרים דווקא הוא זה שמסתכן בכך שהתרנגול שבנפשו ידחה בבוז ברוב קבוצות-הנוער הנורמטיביות, אבל ישתלב היטב בקבוצת השוליים.
ילד כזה הוא נער שאפשר להגדירו כמי שלא חווה את שלב הקבוצה כראוי. הוא כושל נפשית בהתפתחותו החברתית. הווה אומר שהוא לא זוכה לפתח רגישויות ותובנות אסטרטגיות חברתיות לקרוא את הנכון והאסור בחברה האנושית (עוד על כך במאמרי "ראיית המעמקים"). כללי המותר/אסור שהתפתחו בקרב קבוצת הנערים שאליה הוא רצה להשתייך, קימים בכל מרחב. העדר יכולת להבחין בהם היא שמובילה ומכוונת אותו בן השאר בכך שמנדה ומכשילה אותו לכשבגר והדבר הזה (תרנגול פצוע) משתקף למעשה בכל אדם בודד, תקוע, חסר אמצעים להתפתח ועצלן.
חברת נערים חיובית, חיונית להתפתחותה של נפש תקינה. הנידוי, חרם וההתבדלות ממנה מסוכנים. נתקלתי בעבודתי שבמקרים רבים היא נובעת ממעבר מגורים, התנכלות נערים שפלים, או בני נורמות שונות שאל שכונתן עבר, או מחלה – נתקלתי גם שהארוע מתפ ח בגלל פיתוח יתר של מיומנויות מחשב. כל אלו מביאים להעדר ניסיון חברתי בפועל שכולל פתוח יכולת לגבש עמדה ולהגן עליה וגם הוא יוצר את תופעת התרנגול הפצוע!
התרנגול הבריא מאפשר ומייצר תכונה מגובשת שנוצרה בתוך חווית הקבוצה והמאמץ של הנערים להשתלב בה. התכונה החיובית יכולה להתבלט ולקדם את החברה אך כאמור לעיל, יש והיא נדחית ונעשית, כבמקרה של אוסקר, לכוח שהורס אותה.

ישנן חברות שבהן האדם ההגון, בעל תכונה מגובשת וחיובית לא יכול להשתייך אליהן והוא נפלט מהן, או מנודה ואפילו נכלא בהן יש ולהפך כמקרה ארנו בקר, הפסל של השטן. דוגמא למקרה הראשון נמצא במקרה של שוקי משעול.
שוקי משעול נכנס לכלא ביום ראשון (23.4.2017). משעל היה בכיר ברשות המיסים, ראש מע״מ. עד שבחר לחשוף שחיתויות של חבריו וטיוח של פרקליטת המחוז רות דוד. בתיק הפלילי נגדו: 2928/06 דנה השופטת דניאלה שיריזלי. בשלב הכרעת הדין שיריזלי התביישה לציין שסכום המרמה שנטען נגד שוקי משעל עומד על 542 ש"ח. החקירה נגד משעול העלתה שני ממצאים: המדינה העבירה אליו 542 שקל מעבר להשתתפותה בביטוח הרכב שלו, סכום שהוחזר לאחר מכן; בין תמלילי האזנות הסתר, כך טענה הפרקליטות, היה מקרה שבו משעל שוחח עם מקור מודיעיני ופגע בסודיות – עוד על כך כאן.תחת שלטון הליכוד השתנו הנורמות בחברה הישראלית והאיש המצוין, במקרה זה שוקי משעל – נרדף, נדחה, מבוזה ומוכנס לכלא באשמת יושרה וחשיפתם של המושחתים. דוגמה זו מציגה חברה חולה מאוד. אין אנו רוצים שילדנו ישולבו בחבורות נוער מסוג זה אלא להפך.
תכונתו השלילית של הרודף אחר נער ומתעלל בנער מוכשר, הגון, שמצליח בלימודים, בספורט וכדומה מוגדרת כדמימה ומשקפת את התרנגול הפצוע. יש ומספר תרנגולים פצועים מתאגדים לקבוצה. אני נוטה לחשוב שבלשכת ראש הממשלה מטעם הליכוד בנימין נתניהו נוצרה לכאורה קבוצה של תרנגולים פצועים שרודפת את האנשים הישרים, ההגונים והמסורים למדינת ישראל. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט היה אחד מחבורה זו ותפקידו להגן על הציבור מפניה מוטל בספק. התרנגול הפצוע בקבוצת האם זוכה בקבוצה החדשה שמורכבת מאסופה של תרנגולים פצועים – אנשים מושחתים, בעלי לב מושחת של אוהבי הנאות פרטיות ושונאי יושרה. פעמים רבות דרוש תרנגול פצוע כדי להוביל ולהנהיג קבוצה כזו ודווקא בה ורק בה הוא נהנה מעמדה של כבוד.
בעבודתי יצא לי לעבוד עם אחד ממנהיגי הכנופיות האלו. הייתי נבוך וחסר אמון כשחשף בפני שהוא ראש קבוצת מאפיה שנודעה אז בציבור. בתפיסתי הוא היה צעיר חלש, מנודה, ששאף להיות חלק ממשהו גדול באמת ובנוסף לכך גם העדיף את האהבה היוונית על אהבת נשים, זאת למרות שהופיע בציבור בחברתה של נערה מאוד יפה. היא האמינה שהוא החבר שלה. באחד הימים הזמין אותי להיות בארוע של הכנופייה כדי שאאמין לו. על ערב זה ועל הדרך בה הוכיח לי את שליטתו המוחלטת בכנופיה אפשר לפרסם ספר בפני עצמו.
ברגיל הקבוצה בה תרנגולים פצועים משתלבים – חדשה ומוגדרת כאסופה של אנשי שוליים, חבורה עברינית, בזויה, לה-פמילייה, ליכוד או חבורה פשיסטית דוגמת החולצות החומות של היטלר. יש והיא מכונה כנופיה, נערי רחוב, פרחחים אבל היא יכולה גם להפוך לקבוצה חזקה כמו מאפיה. קבוצה בזויה של תרנגולים פצועים חייה בשולי מרכזי כוח אמתיים. היא יכולה ושואפת לכבוש מרכזי כוח כאלו. היא בתחילת דרכה צל של חברות ענק, צבא, מפלגה ואפילו מדינה אבל היא יכולה ושואפת להשתלט על מרכז הכוח האמיתי. מאמר זה מתרכז בקבוצה של תרנגולים פצועים, כנופיה של 5 אנשים שכבשה מרכז כוח כזה והרסה גם אותו גם מדינה שלמה שהוגדרה כאור גדול של תרבות ואחר כך היא הרסה את אירופה כולה – הנאצים בגרמניה.

‏כל הנערים בגילאי העשרה מפתחים עמדות, וכישורי חיים גם מגבשים עמדות יסוד בתחומי החברה, מדעים או במרחב האמנותי והפילוסופי. תהליך זה מתרחש בגילאי 13-17.
העמדות המגובשות נמשכות לפחות עד גיל 50 וקשה לשנותן. הן שמאפשרות לתרנגול שבקרבם לקפוץ ולהבליט אותם בחברה ולהובילה סביב עמדתו.
חוסר היכולת לתקף עמדה משקף חלק מדמימת התרנגול הפצוע. בהבדל, גיבוש עמדה בריא שכולל פיתוחם של אופני שכנוע, איסוף מידע שמוביל בהיגיון או במהלך טבעי להסכמה/הכרה/הערכה/הזדהות או התנגדות עניינית משקף צמיחה של עמוד שדרה נפשי ונפש חסונה ובריאה.
היכולות החדשות של הנערים קופצות מהאני לחלל החברתי באופן טבעי – בסיוע התרנגול הבריא. כך זוכה החלק טוב והמוביל קדימה להנהיג את החבורה.

התאבה – כשהתרנגול פצוע התאבה קופצת – לא טובת הקבוצה קודמת, לא טובת המפעל, העסק וטובתו נזנחים או המדינה רק טובתו הפרטית והנאתו הרגעית והאנוכית. התצלום של הפוסט המוצג למטה מובא מרשת הפייסבוק. הוא בא להדגים עמדה ואת הקיצוניות שהיא יכולה להגיע כביטוי להעדפה של טובת עצמו על חשבון טובת הכלל. תאווה אנוכית. עיקרה להנעים לעצמו בלבד. האני האנוכי. רק לעצמו ינעם, ומתוך התעלמות מוחלטת עם "טובת הכלל" והמחיר שישלם למען הנאתו. טובת הכלל הייתה חלק יסוד בערכים ועמדת הקבוצה שייסדה את הארץ. תלכיד קבוצתי שאפיין את מדינת ישראל תחת שלטון מפא"י ותנועת העבודה. בולטת בפוסט זה העמדה ההפוכה לה – כשל האדם להיות חלק מהקבוצה החיובית. אדם כזה בהחלט מתאים להגדרה תרנגול פצוע. אזהרה למעינים בפוסט: מדובר בחומר מחליא וגם מזעזע. אבל הוא כעין ואפס נוכח מה שאוסקר הינדנבורג היה מסוגל לו – הוא נושא הכתבה ולא אורי דהן אחד מפירות הליכוד תחת הנהגתו של בנימין נתניהו.

‏התאבה להישג שטובת הכלל עומדת מאחריו – נקשרת בתרנגול הבריא ובחבורת נערים תקינה. ללא ספק אוסקר הינדנבורג לא היה חלק מחבורה כזאת בנעוריו. אבל כשהמטרה לא מושגת מתחילים לקפוץ אל החלל כמה תרחישים שליליים: כשהראשון בהם ביזוי העצמי. זו העמדה שמייתרת אותו ובגינה הוא מסתלק מקבוצת האם המיטבית ונקשר בכנופיה.
‏חוסן פנימי הולך ומתערער. חוסנו הפנימי מתחיל להתגבש באופן טבעי בתקופה של ראשית שנות העשרה (ראה כאן – גרעין פנימי חזק). התפרצותה של תאווה לעצמי (תרנגול פצוע) –נוכח העדר הישג של ממש יוצרת מצבי תסכול שסנקה נמנה על גדול החוקרים שלהם.
‏תסכול מתפרץ על-פי מחקרי סנקה – באלימות (סנקה היה המורה הגדול של התקופה ומי שהוזמן על ידי האם של נירון קיסר להיות לו מורה בנעוריו). סנקה היה אחד מחוקרי הנפש הראשונים בהיסטוריה והצביע על הקשר בין העדר כישורי חיים, תאבה להישג והתפרצויות זעם אלימות.
ראשית התסכול בביטוי של כעס – משגדל התסכול הוא עלול להתפרץ בזעם צדקני, זעם נקמני כזה מתפרץ באלימות. לרוב היא מופנת כלפי חוץ אך יש והיא פונה אל האדם עצמו. את פרץ הזעם ביקש סנקה להבין. אין ספק שהחנופה שסבבה את הנער נירון קיסר, מרגע שהיה מועמד ודאי לרשת את כס הקיסר, הרסה כל יכולת שלו להשתלב בקבוצת בני גילו, לפתח כישורי חיים, להתאמץ כדי להשיג דבר מה – הכל ניתן לו ויותר מכך ונוצר בו תרנגול פצוע הגם שהיה קיסר ומלך העולם.

‏התפרצויות הזעם מייצרות רגשי אשמה – שהן חוויה נוראית לאדם. רוב האנשים, אפילו שרה נתניהו מנסים להימנע מהתפרצויות זעם. שרה נתניהו מכחישה אותן בכל הזדמנות ונעזרת לשם כך בסוללה של יועצי תקשורת ועורכי דין. יחד עם זאת עולות עדויות קשות ועקשניות שהיא משקרת, חלקן שמעתי בעצמי בקליניקה שלי והן מספרות על התפרצויות זעם בלתי נשלטות שמעמידות את טענותיה של הליכודניקית בספק, הגם שהיא זכאית עד שיוכח אחרת. ביום ראשון ה28.1.2018 פורסם באתר החדשות וואלה דבר הקלטה בלעדית שהגיעה לידי וואלה! NEWS, בה נשמעת אשת ראש הממשלה בשיחה זועמת עם יועץ בכיר של משפחת נתניהו, בתגובה לפרסום ידיעה על פעילותה הציבורית במדור רכילות. הסיבה לזעם: בכתבה לא צוין שהיא פסיכולוגית. היא מרמזת על חוסר סובלנות והעדר יכולת לעמוד בתסכול שמאפיין את פגועי התרנגול. כאן
(ההערה נוספה ב 28.1.18)
כאב הנפש ש"תסמונת התרנגול" מיצר אדיר. התאבה להסתלק מהכאב הזה במהירות ברורה והיא ניכרת צורות אחדות:
התפרצויות זעם, פעילות מופרזת שכולל התמכרות לעבודה, לבילויים, נהנתנות, גם פתוח תלות בחברות בקבוצות שוליות כולל חבורות בעלות אופי דתי במיוחד של קנאות דתית והשתעבדות למנהיג כת או לדמות כוחנית. המסוכנות בכולן נקשרת בקריסת הנפש עד לידי פיצולה (סכיזופרניה) והתאבדות.
התאבה והתפרצות הזעם טובות במיוחד  לסובל מ"תסמונת התרנגול" משום שהתפרצות זעם מבטיחה להשקיט את הכאב מידית בהיענות לפיתוי שקורא מבחוץ. אדם מתוסכל כתרנגול פצוע מבקש לענג את עצמו – בדרך כלל על חשבון טובת הכלל. הכניעה לצרחות היסטריות ולפיתוי מיצרת מצב פסיכולוגי מעניין. האדם משיג, במאמץ קטן הנאות גדולות של החיים – שהרי נעימה כל הסתלקות של כאב – ועל-פי תפיסתו של חדל האישים ומחוסר היכולת להשקיע מאמץ צרחות או זריקת חפצים הם בהחלט פתרון יעיל. האחת נהנית ללבוש שמלת ערב יקרה על-חשבון המדינה, האחרת לשתות שמפניה ורודה על חשבון טיקון אחר נהנה להתרפס בפני דמות כוחנית שהגיע למעמד ללא מאמץ או לעשן סיגרים קובנים על חשבון הזולת ויש מי שמסתפק בכדור רגל בטלוויזיה תוך כדי ישיבה עצלנית בכורסת החדר – אז הוא צורח ומפצח פיסטוקים ושותה בירה אחרי בירה ובן צעקותיו: "ניצחנו". במקרה של אוסקר, נושא דיוננו, הוא העדיף לשבת בתוך מכוניות יוקרה וללחוץ על דבשת הגז.
את אוסקר פיתו עם מכוניות יוקרה, ועל כך בהמשך.
‏https://www.youtube.com/watch?v=TvK0eXblNn8
‏אוסקר הינדנבורג ה׳בן יוחיד׳ לאביו, לא פיתח יכולות להתאמץ – בשנת 1903 הוא נשלח לשרת בגדוד המשמר השלישי (Third Guards Regiment) בו שימש קצין זוטר. במהלך שירותו ביחידה זו פגש את שלייכר (מי שהיה מאוחר יותר אחד מכנופיית – 5 התרנגולים הפצועים שהרכיבו את ההנהגה בגרמניה ערב עלייתו של היטלר לשלטון – היטלר לא השיג רוב דרוש בבחירות לפרלמנט ולא זכה באמון הציבור הגרמני, בלעדי כנופיית ה-5 לא היה מגיע לראשות השלטון בגרמניה.
בשנת 1914 אוסקר הצטרף לצבא החדש של גרמניה (לאחר שהייתה רפובליקה) בו הוא הגיע לדרגת רב-סרן. תפקידו היה בזוי, קצין הקישור של אביו הינדנבורג. מבחינה פסיכולוגית כבודו בגין אביו ולא בשל כישוריו הרחיב, ככל הנראה, את עמדת התרנגול הפצוע בנפשו. רק כניעה והתמכרות לתאוות יכלו להשתיק את מכאובי נפשו. לאחר שאביו פאול נבחר לנשיא של רפובליקת ויימאר (בשנת 1925) זרמו אליו בקבוקים של בירה וגם מעדני בשר. רב הסרן אוסקר פון הינדנבורג שימש את אבא כעוזרו – עוזרו של הנשיא. מעמד רב עוצמה שלא ריכך את התפרצויות התסכול והזעם שאמורות להופיע במקרה שישנו הישג ללא מאמץ. כלפי חוץ אוסקר היה ידידו ויועצו הקרוב של נשיא הרפובליקה – פאול פון הינדנבורג. בפועל היה אוסקר צל של אבא – אדם חלש שאיש פרט לאבא לא נתן בו את אמונו, לעולם אוסקר לא עמד לאמון הציבור וגם על כך לא סלח לאביו. אוסקר נתלש מחברתו הטבעית כפי שנוהגים בתרנגול פצוע. ללא מעורבותו בנושא הקבוצה אוסקר הופל אל לב ליבה של חברה חדשה. זו הייתה אמנם אליטה אבל החברה של אבא לא החברה שלו. אביו הוא שתלש אותו ממקומו החברתי הטבעי ושילם על כך מאוחר יותר. אוסקר כנראה שנא אותו ובמציאות בגד בו.
מתפקידו החדש של אוסקר היה לגשר בין אבא והציבור. אוסקר היה לגשר הזהב שהוליך את הקהל אל הנשיא ובדומה לשרה נתניהו ובנה יאיר נתניהו (בישראל של שנות העשרים), אוסקר הוביל אל הנשיא בשנות ה- 30 של המאה הקודמת אנשי העסקים, תעשיינים, קציני הצבא, שרים, חברי פרלמנט – את כל מי שנזקק לאוסקר כדי להגיע אל היושב בלשכת הנשיא שהיה אבא שלו ככל הנראה שילם דמי מעבר או מכס. מתנות החלו לזרום אל אוסקר והתרנגול הפצוע הלך בשנאתו לציבור מימדיו גדלו והוא היה לטווס. משפחת נתניהו מכחישה ששרה ויאיר נתניהו מגשרים בין ראש הממשלה והציבור או מעורבים במינויים פוליטים ואחרים. עדויות רבות טוענות שהם משקרים. לא הוכח שהם משקרים.
חברו הקרוב מראשית שירותו הצבאי שלייכר היה בן הראשונים לזהות את הפוטנציאל שבשנאה הרוחשת בנפשו של אוסקר והתקרב אליו. שלייכר פעל לאט. בהדרגה, ובאמצעות ידידותו לכאורה לאוסקר היה גם לידידו לכאורה של אבא פאול. מהר מאוד שלייכר, הבין שהמאמץ להיות חבר של אבא היה כדאי. שלייכר נע בין הצל שבתחילת הגשר (הינדנבורג הצעיר) לשמש שניצבה בסוף הגשר (הינדנבורג הזק)ן. שלייכר הוזמן לאירועי החצר בחוה שניתנה כמס מעבר בגשר הזהב אל הנשיא או מתנה לאוסקר ושם הם צחקו והתענגו בזלילה של בשרים מעולים לצד בירה נפלאה. תרנגול פצוע נוסף צורף לחבורה זו פון פאפן ולכאורה גם פאצ׳לי שהיה אחר-כך אפיפיור …ועוד נדבר בהם בהמשך.

‏שלייכר
‏קורט פון שלייכר נולד במשפחה צבאית בברנדנבורג לאב שהיה איש צבא מקצועי. בשנת 1900, אחרי ששלייכר סיים את הכשרתו בבית הספר לקצינים, הוא התגייס לצבא הפרוסי בדרגת לויטנט (סג"מ). בבית הספר לקצינים התחבר עם פרנץ פון פאפן שהיה קנצלר גרמניה ובמהלך שירותו הצבאי התחבר עם אוסקר פון הינדנבורג, בנו של פאול פון הינדנבורג. חברויות אלו השפיעו בהמשך על התפתחות הקריירה של שלייכר ועל מינויו כקנצלר האחרון ברפובליקת ויימאר.
‏ שלייכר האמין שלצבא יש תפקיד חברתי באיחוד העם הגרמני. הוא התנגד לתוכנית הממשלתית (הסיוע למזרח) שדגלה בסייע לאחוזות היונקרים שהתרסקו כלכלית במלחמת העולם ה-1. שלייכר התנגד גם לקרן הממשלתית שהוקמה לשם כך ונבזזה מאוחר יותר על ידי דורשי טובתו לכאורה של אוסקר פון הינדנבורג.
‏פון שלייכר נקרע בין נאמנותו לקאנצלר היינריך ברינינג שמשל באותם זמנים. לשלייכר הייתה השפעה על ממשלת ברינינג בתוקף תפקידו כעוזרו של שר ההגנה של הקאנצלר ברינינג – וילהלם גרנר. בסופו של דבר פון שלייכר, הפנה עורף לברינינג (ברינינג מונה לקאנצלר גרמניה על ידי הנשיא פאול פון הינדנבורג) ובחר בנאמנות לאוסקר. שלייכר שפיתח באמצעות אוסקר יחסי חברות עם הנשיא פאול פון הינדנבורג, הסתכסך עם ברינינג וגרנר ותככיו עם אוסקר הביאו יותר מאוחר לנפילת ברינינג מהשלטון במאי 1932… אל אלו היו פני הדברים בתקופה בה תרנגולים פצועים חברו יחדיו והשתלטו על מרכז הכוח בגרמניה.
בסוף מאי 1934 קיבל ברינינג אזהרה כי הוא עומד להירצח. והוא נמלט מגרמניה כשהוא מחופש.
ארבע השנים הראשונות של האבא כנשיא בין 1925 ו-1929 היו שנים טובות עבור רפובליקת ויימאר. האבטלה הייתה בירידה, התוצר הלאומי הגולמי עלה, ועוצמת הבן הגיעה לשחקים. אוסקר לא הביא שום נזק לגרמניה, וגם לא לעולם. הקנצלר באותם זמנים היה סוציאל-דמוקרטי הרמן מילר. את מילר החליף ברינינג שהיה קתולי. הוא הצטרף למפלגת המרכז הגרמנית (קתולית) ומטעמה נבחר לרייכסטאג.
באוקטובר 1929 נפטר שר החוץ המוצלח של גרמניה שטרזמן, באופן פתאומי, ושלושה שבועות לאחר מכן התמוטטה הבורסה בארצות הברית. האסון התקרב לאירופה והמשבר הכלכלי החל להגיע מוול-סטריט לכל העולם המערבי ועד מהרה נתן את אותותיו גם בגרמניה. הייתה זו שעת הכושר של כל מי שהיתה בנפשו תאבת בצע, מושחתות ודמימה של התרנגולים הפצועים: רצון עז להישג מהיר ובדרך נס. הם רצו להשתלט על מרכז הכוח ולהוביל מדינה רבת עוצמה על-פי עמדותיהם. השאיפה הזו ריחפה באוויר שנשמה הצמרת הגרמנית. עד מהרה רובה הפכה לכנופיה. התככנים קפצו מתוך הנשמות הפועלות וניסו להתבלט ככל האפשר, לטרוף הנאות וגם להשפיע על הלך הרוחות. אנשי הכנופיה דרשו הישגים פוליטיים מידיים, זבנג וגמרנו והיה להם את אוסקר – ולאוסקר היה את אבא פול – הנשיא הנערץ של גרמניה – גיבור מלחמה שמיגר את צבא רוסיה ולא יכל לפסיכולוגיה של עצמו. דע את עצמך – הייתה לסיסמה שהתאימה למנהיגי יוון והוא הרי היה גרמני, כך שאוסקר המושחת שלט בו.
‏אוסקר הורגל בשלב זה לקבל, מכוניות ושיטות הפיתוי פעלו עליו. רגשי האשמה והמצפון הוחלפו בתענוגות בשרים. החנופה שסבבה את נירון קיסר בנעוריו קפצה אל חייו של אוסקר דרך המבקשים להגיע אל הצמרת. בולט בהם היה רב"ט אוסטרי בשם אדולף היטלר.
חמישה אנשים סבבו בשלב זה בכנופיית החמישה. כנופיה שהרימה בגרמניה את הראש, והימין בגרמניה חגג ונוצל על-ידה: שלייכר והבן של הנשיא אוסקר, חברם המשותף פון פאפן, והנשיא עצמו פאול על החמישי אספר מייד – הוא עבר לגור ברומא – צדיק שניצל את האל כדי להשיג את כל תאוותיו. אנשי הכנופיה גילו מה שתמיד ידעו בימין – שהאנדרלמוסיה מעצימה את האספסוף. היא סוג של צל בו פרחחים פורחים ותרנגולים פצועים הופכים לאילי הון. הכסף מקצר בצל תהליכים וגם קובע מדיניות. אי סדר ציבורי טוב לעסקים שהצל מיטיב עמם והאור הורס אותם. מתנות וכספים לא נודעים זרמו אל משפחת הינדנבורג לכאורה רק דרך הבן אוסקר.‏

‏תרמית – משהו לא הגון מתרחש בחבל נוֹידֶק
ב27 בנובמבר 1932, התארגנו היונקרים (Junker) בני מעמד אצולה גרמני זוטר, שהתגוררו ברובם בנוֹידֶק. מדובר בשלוש שנים אחרי נפילת הבורסה בניו-יורק. אריך לודנדורף (שותפו של הנשיא פאול הינדנבורג לניצחון המזהיר על רוסיה) יצא במקביל להתארגנותם זו באזהרה לציבור ואמר 'משהו לא הגון מתרחש במזרח גרמניה בחבל נוֹידֶק' (אזור עני במזרח גרמניה) עוד טען הגנרל שפאול הינדנבורג נקשר בתרמית או בסחיטה.
ב 2 באוקטובר שנת 1927 חודש וחצי קודם לזעקתו של אריך לודנדורף לגבי הסחיטה – או תרמית – לקראת יום הולדתו ה- 80 של פאול הינדנבורג – נשיאה הנערץ של גרמניה זכה בפרס ענק – מתנת יום הולדת לפאול. היונקרים חשבו שטוב לתת לפאול – אבא של אוסקר ארמון עם שטח אדמה עצום (20 דונמים רבועים) כמתנה ליום הולדתו ובכדי שלא יהיה צורך בדמי ירושה (שהרי מדובר ביום הולדתו ה-80 – באותם שנים זה היה גיל בן מוות בטוח) נרשמה האחוזה על שם הבן אוסקר.

‏היונקרים מוגדרים כימין ואויבי השמאל. הם התנגדו לדמוקרטיה הגרמנית. היונקרים היו קתולים והאשימו את הדמוקרטיה בסמל לכניעה למעצמות הד בזוי למעמד חתימת הסכם ורסאי – הסכם הכניעה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. היונקרים תמכו גם באספסוף של היטלר – הם תמכו ומימנו את הפרייקור – מיליציות ימניות שבמקור הוקמו כדי להילחם בשמלאנים – הקומוניסטים סימלו אז את השמאלנים הבזויים (הם היו הד לרוסיה). היונקרים נקשרו גם במליציות שהיו מעורבות בניסיונות להדחת הממשלה בברלין (בפוטש של קאפ). הם היו קרובים בנושאים רבים לנאצים … אוכלוסיית צפון גרמניה הייתה פרוטסטנטית ברובה, ובאזורים אלה סבלה הכנסייה הקתולית מאפליה לרעה. אזור בוואריה (בירתה מינכן) בגרמניה שנמצאת במקום השני מבחינת גודל האוכלוסייה, חבל הריין ווסטפליה, כמו גם חלקים מדרום-מערב גרמניה ברובם גרו הקתולים. הכנסייה הקתולית נהנתה באזורים אלה מחופש פעולה שאפשר לה להפגין את עליונותה על פני הקהילה הפרוטסטנטית. מאזורים אלו שאבו מספר אנשים את כוחם בגרמניה באותם זמנים למשל, פון פאפן. בשלב זה הוא אחד מכנופיית החמישה. הוא בא מקרבם. פון פאפן בהמשך הדרך גם זכה להיות – קאנצלר.
‏הקרדינאל פאצ'ולי
הגיע הזמן להציג בפניך את החבר החמישי בחבורת אוסקר – הוד רוממותו הקרדינאל פאצ'ולי.

‏פאצ'לי – הקתולי היה מקורב ליונקרים – ואל מנהיג מפלגת ׳המרכז׳ הבישוף הקאתולי לודוויג קאס (Ludwig Kaas). ההיסטוריה הרשמית תרשום שלודוויג קאס באותם זמנים – היה לאיש המקורב לפאצ׳לי ודמות נוספת ומסתורית שבחשה בחוטים שאחרי הקלעים. לודוויג קאס מסוף שנת 1928 הועמד בראש מפלגת המרכז הקתולית בגרמניה. כולם ביקשו את חברתו של אוסקר.
‏
‏רקע לתהליך שפאצ'לי הוביל באמצעות היטלר: לקראת סוף המאה ה-19 אוטו פון ביסמרק, פתח ב"מלחמת תרבות" ("קולטורקמפף", Kulturkampf) כדי לבטל באופן רשמי את מעמדה המועדף של הכנסייה הקתולית בגרמניה. לאחר כינון הדמוקרטיה בגרמניה, כולל חתימה על חוקת רפובליקת ויימאר שונו היחסים בין גרמניה לכנסייה ומנהיגי הכנסייה הקתולית שאפו מאז, בכל נימי נפשם לחזק את מעמד הכנסייה בגרמניה. רצון עז שנכרך בביטוי: לחתום על קונקורדט. קונקורדט הוא הסכם למעמד מועדף במדינה של הכנסיה הקתולית מול שאר זרמי הכנסיה. מעמד דומה מאוד קיים בישראל לחרדים מול שאר הזרמים היהודיים. הקרדינל פאצ'לי (לימים, האפיפיור פיוס השנים עשר), שימש באותם זמנים קרדינל מזכיר המדינה (מזכיר המדינה של הוותיקן – הוא שר החוץ שלה).
בקיץ של 1917 פאצ'לי הגיע למינכן כשגריר (נונציו) של הותיקן. קשריו מתפתחים בגרמניה. הוא מתקרב אל היונקרים ומתחבר עם הנאצים. פצאלי מתקרב בעיקר אל תושבי חבל בוואריה שבו הוא פעל. רוב האזרחים בו קתולים, ימניים, גזענים ורבי שנאה לכל מי שאינו כמותם. המשימה שלו הייתה לקדם יוזמה של האפיפיור לסיים את מלחמת העולם הראשונה. היוזמה הזו לא צלחה, הוברט וולף (פרופ׳) מתאר בספרו את הכישלון של פאצ׳לי ואומר שמאז כישלונו זה, פאצ'לי "דחה כתוצאה מכך כל קריאה להתערב בקונפליקטים שכאלו".
‏הוברט וולף, פרופסור להיסטוריה של הכנסייה באוניברסיטת מונסטר, היה מהחוקרים הראשונים שקיבלו גישה למדור פאצ׳לי בארכיון שנפתח ב2003 לראשונה בוותיקן. על המסמכים שאחז שם בידיו מבוסס ספרו "אפיפיור ושטן: ארכיון הוותיקן והרייך השלישי" ("Pope and Devil: The Vatican Archives and the Third Reich").
בין השנים 1930–1933 פאצ'לי קיים מגעים חשובים עם הממשל המרכזי בגרמניה וכשל גם בהם. הכישלון הזה כבר צורב ובלתי נסלח. פאצ׳לי שהורגל לשיטה שאין בה כל צורך להתאמץ כדי להשיג דבר – נכשל. אחרי הכול פצ'אלי היה חלק משיטה לא דמוקרטית שנהוגה בותיקן. אתה פוקד והתוצאה רצה עד אל שולחנך. לפתע צריך לעבוד ואין תוצאות אם לא עובדים נכון. הוא לא עבד נכון ולא היו תוצאות – כלומר השיטה הדמוקרטית אינה טובה (ראש של תרנגול פצוע). כתוצאה מכך הוא פיתח בשלב זה אנטגוניזם לדמוקרטיה ומצא לעמדתו זו חברים רבים בקרב היונקרים. באמצעות היונקרים שאף והצליח להתחבב על אוסקר וגם להגיע לכאורה להשפעה מכרעת על הנשיא. לפאצ׳לי היה ברור שרק בעזרת אוסקר והנאצים יוכל לכסות על בושת כישלונו ולהשיג את ההסכם המיוחל לעליונות הכנסייה הקתולית בגרמניה הפרוטסטנטית, לסלק את הדמוקרטיה הייתה משאלת הלב של היטלר אבל גם של הקרדינאל של השטן ומרגע זה מטרתו הייתה לכאורה – אוסקר כדי להעלות את היטלר לשלטון והדברים מתועדים.

‏ב – 8 לאוגוסט 1931 אמר פאצ׳לי לברונינג (Heinrich Brüning) בפגישה שהתקיימה בוותיקן ברומא – שכאמור לעיל, תועדה ומסמכיה הודלפו שלא במתכוון לאחרונה, שזה סיפור מאוד מעניין בפני עצמו (ברונינג היה אז ראש הממשלה בגרמניה –קאנצלר – נציגם של הקאתולים בפרלמנט) בפגישת ה 8.8.31: פצ'אלי אמר לראש ממשלת גרמניה שהוא חייב להכניס את היטלר אל ממשלתו… הנאצים היו כבר אחת ממפלגות האופוזיציה ולא היה סיכוי שיוכנסו לשום קואליציה בצורה חוקית – הם היו במיעוט וכל איש הגון סלד מגסות רוחם, מעמדותיהם ומשנאתם לשמאל – גרמניה היא לא ישראל – לא סבלו שם את הדמגוגיה של יש אויבים, זהירות קנוניה! המולדת נמצאת תחת סכנה. השמאל הוא אויב. (John Cornwell – ראה/י הערה למטה בסוף המאמר).

‏בינואר 1927 (8 חודשים לפני נזעקותו של אריך לודנדורף: סוחטים את הנשיא) כתב פאצ'לי שהסבירות להגיע להסכם מועיל עם גרמניה לקונקורדאט (ראה/י להלן) תהיה "גבוהה יותר באמצעות ברית עם מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית", כלומר המפלגה הנאצית תקדם את האינטרסים של הותיקן בגרמניה יותר, "מאשר עם הסוציאליסטים". ההעדפה שלו לקשרים עם הנאצים בולטת ממכתב זה בשלב מוקדם מאוד מדובר בינואר 1927.‏

חודשיים לאחר פגישת הקאנצלר הקאתולי (ברונינג) עם הקרדינאל פאצ׳לי ברומא, ב-10 באוקטובר 1931 היטלר הצליח בוודאות לעבור את הגשר (אוסקר) ולהיפגש עם הינדנבורג הזקן (לראשונה)– פאול האבא של אוסקר.
‏הזקן מעולם לא הוגדר כבעל אינטליגנציה נמוכה וכשהפגישה הזו הסתיימה הובהר שפאול – הזקן רואה בהיטלר כלומניק לא יותר מ"קורפורל בוהמי" כלומר אחד זוטר שנולד בחבל בווריה שבאוסטריה, נשיא גרמניה נהג לכנותו מאז: "הרב"ט האוסטרי" . הנשיא הוסיף ואמר: אולי הוא יגיע פעם למשרת שר הדואר״, ביטוי לעגני, מזלזל שמכוון לליקוק הלשון של איש הדואר את אחוריו של הבול כשלפניו מתנוססת כמובן תמונתו של הינדנבורג עצמו. היה ברור שהנשיא חשב שהוא לעולם לא ימנה אותו לכל משרה חשובה יותר מללקק בולים, בוודאי שלא יתן לו את כס הקנצלר. אבל זו כבר הטרגדיה של פאול הינדנבורג.
‏אוסקר הינדנבורג שיתגלה עד מהרה כמי שבגד באביו לא חשף בשלב זה את קשריו עם היטלר בפניו. הוא שתק – במיוחד נוכח העדר רושם שהיטלר הפיל לפני אביו.
תפנוקיו של פאצ׳לי החלשלוש שהיה לראש ממשלת מדינת הותיקן
‏איאוג'ניו מריה ג'וזפה ג'ובני פאצ'לי, Nuncio Pacelli, לימים האפיפיור של השטן פיוס ה-12 שהארכיון שלו סגור בפני הציבור עד רגע זה. הוא נולד ברומא למשפחה הנמנית עם האצולה הקרובה לחצר האפיפיור. קשריו מלידה הספיקו לו כדי להגיע לצמרת הניהול בכנסייה הקתולית. "רזה, חיוור, עם שערות חומות, עיניים שחורות, לא חזק במיוחד, בעל רגליים ארוכות ודקות" כך, תיאר פאצ'לי את עצמו כשהיה נער בן 13. האוויר שנשם פאצ'לי היה ספוג שנאה, גזענות ובעיקר אנטישמיות. הוא למד פילוסופיה באוניברסיטה הגרגורינית ותיאולוגיה בסנט אפולינרה ברומא, וב- 1899 נמשח לכומר. ב- 1901 נכנס לשירות מזכירות המדינה (המקבילה לממשלה) והחל בקריירה דיפלומטית ארוכה ללא כל מאמץ מיוחד. ב- 1911 היה לעוזר מזכיר המדינה, ב- 1912 לממלא מקום מזכיר המדינה, וב- 1914 קודם לדרגת מזכיר לעניינים כנסייתיים מיוחדים, תפקיד המקביל לשר החוץ אותו ניצל להרבות את שנאתו כלפי שאינם דומים לו וכאלו היו רבים.
ב- 13 במאי 1917 נמשח פאצ'לי לארכיהגמון טיטולרי של סרדס (Sardes) – תפקיד כבוד כנסייתי בלי סמכות של ממש. תפקיד זה מיוחד בכך שהוא לא נקשר בטריטוריה כלשהי. לאחר שהיה לנונציוס (שגריר) בבוואריה מונה פאצ'לי ביוני 1920 לנונציוס (שגריר) בגרמניה כולה. הוא כרת אמנות (קונקורדאטים) עם מחוזות בוואריה (1924 ) פרוסיה (1929) ובאדן (1932) שבגרמניה. בשלב הזה היה כבר מקורב לאוסקר שדמה לו מבחינת העדר מאמץ כדי לנסוק בהיררכיה המעמדית ובכל זאת כישורים רבים מלאוסקר היו לפאצ'לי. אין פרטים לגבי הדרך בה הם נפגשו – סביר להניח שהכירו דרך פון פאפן ו/או הבישוף לודוויג קאס שניהם מהמפלגה הקתולית (מפלגת המרכז).
חיפש חומרים על אוסקר או על פאצ'לי ברשת מאוד קשה ורבים מהם מחוקים, או נעדרים. הארכיונים בהם נמצאים מסמכים סגורים בפני הציבור – הכניסה אסורה.

להרוס את המפלגה שבאופוזיציה שמפריעה לעלות לשלטון

‏פאצ'לי רחש חיבה והערצה רבה לעם הגרמני. בשנת 1917 פאצ׳לי התוודה על חיבתו זו בפני הנציג הבלתי רשמי של צרפת שארל לואזו (Charles Loiseau). על-פי קורנוול (John Cornwell) בספרו, מעל לכול וכמעט בכל מחיר רצה פאצ'לי להגיע לקונקורדאט עם גרמניה כולה. כלומר הסכם מחייב המגן על האינטרסים של הכנסייה ועל חירותה הדתית, בנוסף לקבלת מעמד מועדף לכנסיה הקתולית בחסות הממשל (קונקורדאט). באופיו היה פאצ'לי אדם מסודר וממושמע, אבל האמין בשלטון האבסולוטי של האפיפיור, וכמי שהשתתף אישית בחיבור ספר החוקים הכנסייתיים שהושלם ב- 1917, ידע להעריך את ערכם של הקונקורדאטים.
ב- 1929 הועלה פאצ'לי לדרגת חשמן ובפברואר 1930 מונה למזכיר המדינה (המקביל לראש ממשלה) של הוותיקן. לאחר שובו לקריית הוותיקן כמזכיר המדינה (ראש ממשלת הוותיקן) המשיך פאצ'לי לעסוק בענייני גרמניה. ערב שובו חתם קודמו, גאספארי, על הסכם (קונקורדאט) עם איטליה הפשיסטית – זה עודד אותו בנושאי הפשיסטים בגרמניה וקשריו עם הנאצים. התנאי המוקדם באיטליה, היה פיזור המפלגה הפופולרית – מפלגה קתולית, שהאפיפיור פיוס ה- 11 לא אהב משום שלא היה יכול לפקח עליה.

‏כדי להביס את הדמוקרטיה בנשק של הדמוקרטיה – יש להרוס את המפלגה הקתולית
ב 18 ביולי 1930 במינכן נאם היטלר והכריז: "אנחנו נשתתף בבחירות הללו כדי להביס את הדמוקרטיה בנשק של הדמוקרטיה". …להגיע לשלטון באמצעים דמוקרטיים. היטלר הצליח, לראשונה בבחירות בשנת 1930 לחדור לפרלמנט. אבל הוא היה בטוח וגם הביע עמדה זו, שלא יוכל להשיג את הרוב הדרוש להיבחר לקנצלר – המכשול העיקרי של היטלר להגיע לשלטון היו הקאתולים. היטלר השתכנע שיוכל להגיע לשלטון רק אם תחוסל המפלגה הקתולית, מפלגת המרכז שבראשה עמד באותם ימים ברונינג. הקתולים לא תמכו בהיטלר בתחילה הם התנגדו לו והבישופים הגרמנים שהיו נגד היטלר אף סירבו לאפשר לנאצים להיקבר על פי הדת הקתולית. אבל פאצ'לי (רצה להגיע לקונקורדאט) ועל כן הפעיל לחצים על מנהיג מפלגת המרכז, היינריך ברונינג – שיגיע להבנה עם הנאצים, דבר שהיה פותח בפניו וגם פתח בסופו של דבר בפניו את הדרך לקונקורדאט.
ב8 לאוגוסט 1931 נפגש, כאמור לעיל, פאצ׳לי שהיה אז ראש ממשלת מדינת הותיקן עם ברונינג (ברונינג ראש הממשלה בגרמניה – קאנצלר) ברומא ולחץ עליו להכניס את היטלר לממשלתו… במעמד זה נעשתה העסקה או נזרע השורש לעסקה האפלה שהביאה לחיסולה של המפלגה הקתולית – כפי שהיטלר רצה.
מפלגת המרכז, נמכרה בהמשך הדרך להיטלר ונאלצה להישמע להוראותיו ולהסכים לחוק שהעניק להיטלר סמכויות של דיקטטור, לאחר מכן לא היה בה עוד צורך והמפלגה פוזרה. תחילה פאצ'לי לחץ על ההגמונים הגרמנים לדכא את הביקורת נגד השלטון הנאצי ולא לסכן את המשא ומתן להשגת הקונקורדאט.
‏ב- 28 במרס 1933 ביטלו ההגמונים את האיסורים הקודמים נגד חברי המפלגה הנאצית, כך שמאותו רגע יכול היה כל קתולי "להיות נאמן לשלטונות החוקיים". נאמנות זו הייתה חשובה בראש ובראשונה לשלטונות אך גם לכנסייה, שכן היה חשש בלבו של פאצ'לי שההתנגדות לנאציזם תגרום לפילוג הכנסייה בגרמניה ולהקמת כנסייה לאומית נפרדת.
שבועיים לאחר ביטול האיסורים הנ״ל, ב- 10 באפריל 1933 נתקבלו פרנץ פון פאפן והרמן גרינג (גריג היה מאוחר יותר סגנו של היטלר, המוביל של הפתרון הסופי לבעיה היהודית – ראה תמונה וכיתוב למטה) לריאיון אצל האפיפיור פיוס ה- 11. לדברי פון פאפן ציין האפיפיור בהזדמנות זו כמה מאושר הוא על שבראש ממשלת גרמניה עומד אדם המתנגד בלי פשרה לקומוניזם ולניהיליזם הרוסי בכל צורותיו. האנטי קומוניזם החזק של הכס הקדוש מילא תפקיד חשוב בעמדתו של פאצ'לי. (אנטי קומוניזם משמעו השנאה לשמאל).

‏הקונקורדאט
הנצחון הגדול של פאצ׳לי הגיע. ב-30 בינואר 1933 מונה אדולף היטלר לקנצלר. וכשישה חדשים לאחר מכן ב- 20 ביולי 1933 חתמו פאצ'לי ופון פאפן (סגן ראש הממשלה הגרמנית) בנוכחות לודוויג קאס על הקונקורדאט הנחשק כל כך על פאצ׳לי בוותיקן.

***

בדצמבר 1932, נחשף שאוסקר נקשר בבזבוז כספים בלתי נתפס על מכוניות יוקרה (בתקופה ההיא מכונית הייתה יותר ממעמד של סטאטוס) ועוד חפצים מסוג זה הגיעו אל אוסקר. השמועה על הנאותיו הגיעה לכנופיית החמישה: שלייכר, פאפן, אוסקר, פאצ'לי והנשיא – פאול פון הינדנבורג. בנוסף לכך נודע שמקורם של חלק גדול מהכספים בסיוע למזרח (ראה להלן). הידיעה הזו יכלה להרוס במכת אגרוף אחת את הקרירה של אביו של אוסקר פאול פון הינדנבורג – נשיא גרמניה, ועל כך רמז, כנזכר למעלה, הגנרל אריך לודנדורף חברו לניצחון המוחץ על הצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, ב 2 באוקטובר שנת 1927: 'משהו לא הגון מתרחש במזרח גרמניה בחבל נוֹידֶק'. עוד טען הגנרל שפאול הינדנבורג נקשר בתרמית או בסחיטה. סחיטה שהתרחשה לכאורה על מנת לקדם את מינויו של היטלר לקנצלר גרמניה, ובדרך של מרמה, ושלא על-ידי בחירות וכל זה אולי, על-מנת לקדם את ההסכם עם הותיקן בדבר עליונותה של הכנסיה הקתולית במדינה הפרוטסטנטית.
למרבה הפלא היה זה על רקע ההטבות ליונקרים, אותם האצילים הפרוסים בעלי החוות שרכשו לאוסקר את האחוזה באופן מוצהר לרגל יום הולדתו ה-80 של אבא פאול, אוסקר הגיע למסקנה שהתורמים לאחוזתו צודקים וגם פון פאפן שהתחבר על אביו ונהג לשעשע אותו בבדיחות נהדרות באחוזה ההיא ואפילו פאצ'לי – שהיה לאפיפיור וככל הנראה דווקא הוא זה שחשף את נושא השחיתות ואולי גם יזם אותה מלכתחילה. כל החמישה התאגדו למעשה בבגידה בגרמניה וכל אחד מסיבותיו לחץ על הנשיא ויש שיגידו סחט את הנשיא ובן השאר באמצעות ועל-מנת לאפשר את המשכם של חיי ההוללות של בנו החזיר – אוסקר כדי לבגוד בעקרונותיו ולשתף – בניגוד לרצונו של הנשיא – את הנאצים בשלטון.

‏הסיוע למשפחת הנשיא ולמזרח – (Eastern Aid (Osthilfe
בשנים 1929-1930, ממשלת גרמניה של רפובליקת ויימאר התגייסה ובניגוד לעמדת הקנצלר ששלט אז קורט פון שלייכר כדי לתמוך כספית (מקרנות ממשלתיות) באחוזות המתרוששות של היונקרים במזרח פרוסיה [The Rise and Fall of the Third Reich, William Schirer, pp. 180-181] מפעל לאומי שכונה: ״הסיוע למזרח (Osthilfe)״. אלא שהכסף ברובו או כולו מעולם לא הגיע ליעדו. בחקירה שהושתקה נחשף שהכסף נגנב ושעברינות מובילה אל אוסקר או אל אביו פאול – בכל אופן הידיים השודדות הפנו את המבט אל גוף המשפחה המכובדת הינדנבורג. (כאן).
‏(מקור 'German Big Business & The Rise of Hitler', Henry Ashby Turner,pp.324. 'Hitler: 1889-1936. Hubris', Ian Kershaw, pp.417, Chapter 10).
ב-1940 כתב בארה"ב אוסוואלד את הביוגרפיה על הגנרל הקתולי פרנץ פון פאפן ובסיומה המשפט "קו אופייני ההולך ומתפתח לאורכם של חייו של פון פאפן – מותם האלים של כל הנוגעים בו".

‏הסיוע למשפחת הנשיא ולמזרח – (Eastern Aid (Osthilfe – חשיפת המסמכים בחודשים האחרונים היא שאפשרה לי לרשום פרק זה ולסגור את המחקר שלי בן מספר השנים על אוסקר אחד מחבורת החמישה שהעלה בעזרתה או בשל ניצולה אותו את היטלר לשלטון בגרמניה. בהמשך החבורה חסלה את המפלגה הקתולית כדי להשריש את רעיונותיה בתרבות הגרמנית. תחילה חשבתי שהתפקיד המרכזי היה רק של פאצ'לי על תפקידו המרכזי של אוסקר הינדנבורג – ועל שנאתו העצומה לאביו התודעתי תוך כדי המחקר הפסיכולוגי של דמותו. נושא המחקר שלי סבב את ההבנה ש״מסירות יתר מתוגמלת באלימות״ מאחר שהמסירות היתרה מסרסת מהמקבל את ההזדמנות לפתח כישורי חיים. המחקר נושק את נעדרי כישורי החיים ואת נושא הנער/ה שנודו מחברת בני-גילם – על כך כתבתי – כאן. רק בשלב האחרון הגעתי למסקנה שאוסקר הוא שהוביל לעליית היטלר לשילטון. בשנים 1929-1930, ממשלת גרמניה שמשלה על רפובליקת ויימאר, התגייסה, בניגוד לעמדת הקנצלר ששלט אז בראשה קורט פון שלייכר לתמוך כספית (מקרנות ממשלתיות – שמכונות המזרח או הסיוע למזרח – Eastern Aid ובגרמנית Osthilfe) באחוזות המתרוששות של היונקרים במזרח פרוסיה [The Rise and Fall of the Third Reich, William Schirer, pp. 180-181]. מפעל לאומי כביכול שכונה: ״הסיוע למזרח (Osthilfe)״. והכסף שהופקד בו שימש לכאורה ברובו או כולו את אוסקר.

בחקירה שהושתקה נחשף שהכסף נגנב. מעשי השחיתות והעבריינות מובילים אל אוסקר או אל אביו פאול – אין גם כיום מידע מדויק לגבי האשמה הרשמית במקרה זה. עד כאן מגיעות הידיעות – כל השאר חסוי עדיין ואין כיום בפני החוקרים. חשיפת המסמכים עד כה מצביעים לגוף המשפחה המכובדת הינדנבורג. (כאן).
‏(מקור 'German Big Business & The Rise of Hitler', Henry Ashby Turner,pp.324. 'Hitler: 1889-1936. Hubris', Ian Kershaw, pp.417, Chapter 10).

משנת 1932 – אוסקר – ככל הידוע – הבין שמה שידע הגנרל – אריך לודנדורף ("סוחטים את הנשיא") יודעים כוחות נוספים שמאימים על שמו הטוב. אוסקר הבין שעליו לפעול מהר וביחד עם שלייכר (הקנצלר האחרון) פון פאפן (שהיה כבר נתון להשפעת האפיפיור ברומא – פיוס ה-12) פאצ'לי והיטלר עצמו. להרוג את כל מי שיודע ומסכן את השם הטוב לא ניתן כי לא ידעו מי הם כל היודעים. מה שניתן לעשות היה פשוט – לאלץ את הנשיא הינדנבורג למנות את היטלר – במחיר השתקת הפרשה לעמדת ראש ממשלת גרמניה (חוקת רפובליקת ויימר מאפשרת זאת).
״עשינו את זה, עשינו את זה״ קרא אדולף היטלר כשדמעות בעיניו לקול תשואות קומץ מעריציו, כשיצא ממשרד הנשיא הנערץ של גרמניה פון הינדנבורג.

ב – 30 בינואר 1933 זומן היטלר ללשכת הנשיא הינדנבורג שמינה אותו לראש ממשלת גרמניה. בצאתו ממשרדו של הינדנבורג נכנס היטלר למכוניתו לקול מצהלות ותשואות הקהל ותוך שהוא בוכה; שאג "…עשינו את זה, עשינו את זה…".

‏האווירה סביב מינויו התאפיינה באותו זמן בגרמניה בשמחה לאומנית נרחבת ובתדמית ציבורית חיובית.

‏בגידת אוסקר הינדנבורג באביו – "בהתאם לרצון של אבי" תצביעו "כן"
הנשיא עמד בהשפלה שבנו הביא אל פתחו – כדי להגן על שמו הטוב – נוכח חשיפת השחיתות, ולאחר שמינה את היטלר לקאנצלר גרמניה – במטרה להשתיק את הפרשה הוא מת (2 באוגוסט 1934). משרת הנשיא עמדה ריקה. היטלר חשק בה לשם כך יזם מיזוג התפקידים של ראש הממשלה והנשיאות.  רב סרן אוסקר פון הינדנבורג ערך שידור חי ברדיו (18 באוגוסט 1934) לבקשת בן בריתו החדש אדולף היטלר ובו הוא ביקש מהעם הגרמני להצביע "כן" במשאל עם שעמד להתקיים למחרת ב -19 באוגוסט 1934. משאל העם הציג את השאלה: האם העם הגרמני מאשר להיטלר למזג בין משרדי הנשיא וקנצלר למשרד אחד. אוסקר הוסיף ושיקר שרצונו של אביו הוא שהעם הגרמני יתן להיטלר גם את עמדת הנשיא. "בהתאם לרצון של אבי" תצביעו "כן" לשקר זה הייתה השפעה מכרעת. ההצבעה "כן" הסתכמה ביותר מ-90% וגרמניה הוגשה על-ידי אוסקר על כף ידו של היטלר.
בשידור הרדיו אוסקר שיקר שכן על פי עדויות במשפטי נירנברג המליץ הינדנבורג דווקא על החזרת המונרכיה.
‏אוסקר שקיבל את חייו מאבא שלו נעדר מאמץ. אוסקר חי בחברה שאבא שלו זימן לו. הוא נקם בהפניית עורף באמון שאביו נתן בו. וויליאם שרייר מפרסם בספרו ״זריחתו ושקיעתו של הרייך השלישי״ שאוסקר הועלה לדרגת אלוף לאחר שידור הרדיו הזה. כמו כן הוא מוסיף שתרומתו של אוסקר לעלייתם של הנאצים הייתה מכרעת ויתכן גם שלא היו מגיעים בלעדי אוסקר לעולם לשלטון.
ב-1940 כתב בארה"ב אוסוואלד את הביוגרפיה על הגנרל הקתולי פרנץ פון פאפן ובסיומה המשפט "קו אופייני ההולך ומתפתח לאורכם של חייו של פון פאפן – מותם האלים של כל הנוגעים בו". במשפטי נירנברג, אוסקר פון הינדנבורג היה עד נגד פרנץ פון פאפן.
לאחר המלחמה, בתחילת 1960, הוא נסע להתרחץ בספא בבאדהרצבורג, מערב גרמניה, שם לקה בהתקף לב ומת.
‏אבר הכליות הוא האבר החלש ביותר אצל "תרנגולים פצועים" הגם שלא הצלחתי לברר מה הייתה הסיבה להתקף הלב שהרג את אוסקר. מחלות כליה, ואפילו מחלות כליה קלות ביותר יכולות להשפיע ולהחמיר את מצב הלב כך שיגיע למצב של אי ספיקה (מצב בו הלב לא פועל כראוי). על-פי תורת הדמימות סיבה במקרה של אוסקר יכולה להיות – תוצאה גבוהה של רמות קריאטינין בדם – שהחלישה את הכליות והביאה להתקף לב. עוד על כך כאן. אי ספיקת כליות – רמות גבוהות של קריאטינין בדם – גורמת לירידה בסינון הדם ובתפוקת השתן, וכתוצאה נותרת בגוף כמות נוזלים גדולה יותר – שמכונה בצקות. מצב זה מלמד על מחלת הלב והכליה. תורת הדמימות שאני נמנה על מייסדיה קובעת שהבעיה במקרה דנן כליתית – והטיפול בה חייב לכלול התבוננות נפשית, שינוי תזונתי ולחיצות וגם ספורט. הטיפול ימנע את מחלת הלב בכך שיפרוץ את "מעגל הקסמים", בו מצב נפשי, מפתח רגשי נחיתות, זעם מצטבר, שנאה לאחר, כשל בתפקוד הכליות, יתר לחץ דם שנראה כמחריף את הפגיעה בכליות או מוביל לפגיעה בלב ולהיפך. כאשר פגיעה בלב מתפתח "מעגל קסמים" שונה ומקורותיו אחרים. העדר הבנה לתהליכים אלו מביא לכאורה רופאים להשתמש בתרופות שמבטלות תסמינים שבדיקת הדם מראה אך מחריפות את הבעיה. – בהערה זו אין כדי להמליץ על שום טיפול או לקיחת טרפות או ביטולן – היא חומר למחשבה בלבד.

‏בתחילת 1933 השליט הימלר את הס"ס על המשטרה הפוליטית ועל מחנות הריכוז בבאווריה, מאוחר יותר הוא כפה את הדגם הזה בשאר מדינות גרמניה ב- 20 באפריל 1934 קיבל הימלר שליטה על הגסטאפו בפרוסיה והוגדר כסגנו של גרינג. כאמור, השליטה במחנות הריכוז הייתה בידי הס"ס אך הגסטאפו היה יכול לשלוח אליה אסירים . באמצעות המדור הפוליטי במטה מחנות הריכוז, הורשה הגסטאפו לשחרר אסירים, לענות אותם או להוציאם להורג. סמכויות דומות היו לגסטאפו בכלל מה שנעשה במרתפיו. באוגוסט 1934הופעלו ה- Volksgerichtshof בית הדין העממי שהיו בתי משפט מיוחדים (Sondergericht) שנוסדו על-ידי אדולף היטלר, ובהם נשפטו במשפטי הראווה על עבירות עם אופי פוליטי לכאורה כגון מסחר בשוק השחור, תבוסתנות ובגידה. "פשעים" אלו הוגדרו על ידי בית הדין כ"פגיעה במאמץ המלחמתי" (Wehrkraftzersetzung ועל מבצעיהם נגזרו עונשים כבדים. שמונת הנאשמים הראשונים היו ארווין פון ויצלבן, אריך הפנר, פאול פון האזה, פטר יורק פון וארטנבורג, הלמוט שטיף, רוברט ברנרדיס, פרידריך קלאוזינג ואלברכט פון האגן. המשפטים נערכו באולם הגדול של בית המשפט באלסהולצשטראסה בברלין, שעוטר בצלבי קרס לכבוד האירוע. על הנאשמים נגזר דין מוות. בשנת 1936 התקבל חוק הגסטאפו (10.2.1936) שנתן לאנשיו יד חופשית לפעול מבלי צורך לקבל אישור של בתי המשפט לפעולותיו. הגסטאפו היה מעתה מעבר לחוק ואי אפשר היה לערער על פעילותו.
בהמשך לסגירתם של עיתונים, נאסרו אסיפות פוליטיות, פוטרו עובדים, נערכו חיפושים, הוחרם רכוש ונערכו מעצרים המוניים ללא משפט וללא הגבלת זמן. הוקמו בתי משפט עממיים, בצו נוסף קבעה הממשלה שיש לאסור "קומוניסטים שמאלנים שמסכנים את המדינה" בהמשך הותר לאסור מתנגדים פוליטיים, בעיקר – שמאלנים. כמו כן הותר להפעיל אמצעי טרור, אלימות והקמת מחנות ריכוז – הותר לאנוס, לבזוז, לשעבד ולהעביד מאות אנשים תמורת צלחת מרק, ולרצוח מיליוני אזרחים, ובני אדם שונים בעיקר יהודים – אנשים גורשו ממקומות עבודתם, מבתיהם, הופשטו, עונו, הורעבו, נבזזו, גם הומתו במיליונים.

לקראת יום השואה 2017 שבה ועולה השאלה האם הפשיזם שהעלה את הנאצים בגרמניה מתעורר בישראל – סרטון שהעלתי ברשת – מוזמנים לצפות בשאלה שמועלת בו – כאן.

‏https://www.youtube.com/watch?v=_cxm4sfnKiw

דר ליאו בק יו"ר הועד של הרבנים של גרמניה – הוא קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה בברלין על מחקרו 'השפעותיו הראשונות של שפינוזה על גרמניה' ב- 1933, כאשר נוסדה הנציגות הארצית של יהודי גרמניה, הסכימו יוזמיה לבחור את בק לנשיא הוא שרשם את הקול הקורא: "המהפכה הגרמנית (עליית הימין לשלטון) נאבקת בשתי חזיתות נגד הבולשביזם ובעד שיקומה של המולדת הגרמנית (הקמת הממשל הנאצי). הבולשביזם הוא כופר באלוהים והוא האויב המר ביותר של היהדות כך שיהודי שהופך לבולשביק הוא משומד ושיקומה של גרמניה הוא אידיאל נעלה (כלומר המשטר הנאצי). אין עוד ארץ שבה הקשר בין היהודים למולדת כל כך חזק ואינטימי קול קורא זה פורסם בעברית במאי 1935 ב"נתיב" כתב עת למחשבה מדינית חברה ותרבות.

היטלר מונה לקאנצלר גרמניה על ידי הנשיא הינדנבורג בשנת 1933.

בתחילת 1943 נשלח בק לגטו טרזינשטט, וגם שם היה חבר 'מועצת הזקנים של היהודים'. דרשותיו ובהרצאותיו שם חיזקו את רוח יושבי הגטו. ואולם, הדעות חלוקות ביחס להחלטתו לשמור בסוד את המידע שהגיע אליו בהיותו בגטו אודות גורל המגורשים לאושוויץ. בק ניצל ואחרי שחרור הגטו וחיסולו ב- 1945 השתקע בלונדון.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי

אין דומה לשיטת עבודה זו על הגוף והנפש בכל הקשור בפריצת דמימה.
שיטת העבודה שבסרטון המצורף שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה, מניעה, מאזנת ומרגיעה את הנפש.
‏מוזמנים לצפות.

‏https://www.youtube.com/watch?v=3xcCpOGsuWA&feature=youtu.be
מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי.
‏

‏William Shirer, in his book The Rise and Fall of the Third Reich, states that Oskar von Hindenburg was promoted to Major General after the plebiscite unifying the offices of President and Reich Chancellor and that he remained a loyal Nazi. While he did fade from the history of the Third Reich after this plebiscite, Shirer argues that this final act in Hitler's consolidation of power was vital and without Oskar von Hindenburg's earlier influence with his father on behalf of Hitler's bid to be invited to form a government after the fall of Chancellor von Schleicher on 28 January 1933, Hitler might not have ascended to power at all.

‏הערה – ידיעות רבות מובאות כאן הודות לג׳והן קורנוול (היסטוריון) שחשף (1999) במקרה את המסמך הראשון שמקשר בין פאצ'לי לעליית היטלר לשילטון באופן רישמי. ב – 8 לאוגוסט 1931 אמר פאצ׳לי לברונינג (Heinrich Brüning) בפגישה בוותיקן ברומא – שהוא חייב להכניס את היטלר אל ממשלתו… את הפרוטוקול של הישיבה הזו חשף קרונוול (1999), הפרוטוקול הזה מאשר שכבר בשנת – 1931 הותיקן רצה בהיטלר מטעמי נוחות בשלטון בגרמניה… כניסתו של ההיסטוריון קרונוול לארכיב הנעול בפני זרים בותיקן, התאפשרה בשל הבטחתו לוותיקן שיפרסם בספר חדש על האפיפיור פיוס ה-12 שבחים – הוא גם התכוון לכך אלא שבסופו של דבר, ובעקבות מסמך זה שמו של ספרו היה ל״אפיפיור של היטלר״. מיותר לציין שהוכפלה מאז השמירה על הארכיון של האפיפיור של היטלר.

John Cornwell, Hitler’s Pope, The Secret History of Pius XII, (Viking, New York, 1999),

אשמח להשיב על כל שאלה–

אלישע (1446 – 1352? Elisaeus) הוא פילוסוף יהודי – טורקי, יווני, בן מחציתה הראשונה של המאה ה – 14, בעל ההשפעה הרבה בחצר הסולטאן, שככל הנראה נשרף יחד עם ביתו ורוב כתביו. אלישע נמנה על מייסדי החילוניות בסוף עידן ימי-הביניים ואחד ממבשרי הרנסנס החשובים ביותר אם לא המבשר של העת החדשה והמאירה באורה הגדול – שכונתה התחייה. האור הגדול שתורתו הפיצה מאזכרת בעוצמתו את תורתו של חכם נוסף שספריו נשרפו – חיוי הבלכי שחי במחציתה השנייה של המאה – ה- 9 באפגניסטן (ראה/י הערה בסוף המאמר).

מבוא

אלישע היהודי היה ככל הנראה אחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר על הרוח החדשה שנשבה בסוף ימי-הביניים באירופה. וכמי שאחז בתורת אפלטון וגם לימד אותה בסתר (כמיכאל באראז, הפילוסוף האפלטוני הגדול שהדריך וחינך דורות של תלמידים בתקופה האפלה ברומניה הקומוניסטית) היה לו מעמד מיוחד. אלישע היהודי נמנה על מייסדי הרנסנס האיטלקי הגם שחי ומת באדרינופול (Edirne) שבאסיה הקטנה, על כך להלן.

תאריך לידתו לא ידוע  – בוודאות אלישע נולד וחי בטורקיה – במחציתה השנייה של המאה ה- 14, מעט לפני כיבוש קונסטנטינופול בידי הטורקים. ספרו מפתח הרפואה מסייע להבנת תאריך לידתו. מפתח הרפואה: מוגדר כמבוא כללי למדע הרפואה מאת אלישע היווני, חובר בשנת 1400 בערך כשהיה כבן 26-30 (הספר מצוי וניתן לרכישה בחנויות ספרים של ירושלים ונכתב בו שהוא מבוסס על פירוש סדיד אלדין אלכאזרוני (שחי בשנת 1369) למוג'ז אלקאנון של אבן אלנפיס. אלישע היווני בעל "מפתח הרפואה" נולד אם כן לאחר 1369 ולאחר פרסום פירוש סדיד אלדין אלכאזרוני (שחי בשנת 1369) כמו כן בשנת 1355 – נולד תלמידו שהיה צעיר ממנו בכמה שנים הרי שאלישע נולד בערך בשנת 1352. הוא מכונה אלישע היהודי, במקורות אחרים כגון בספרו זה המצוי בידנו שמו אלישע היווני – כיונוי "יווני" מצביע ומלמד על כך שהוא לא חי בקונסטנטינופול אלא בחלק הנקשר ביוון או על כך שדיבר יוונית – כאן).
אלישע היה בחור צעיר שהתגורר ופעל באדריאנופול (פרופ' שלמה פינס, ירושלים, מראשוני החוקרים את דמותו של אלישע הפילוסוף – F. Masai, Plethon et le Platonisme de Mistra, Paris 1956 דברי פרופ' ש' פינס מצוטטים כאן בפרוטוקול של הויכוח על הרצאת מאסאי) לא ידוע מקום הולדתו. עירו אדרינופול נכבשה בידי העות'מאנים בשנת 1362, והפכה בשנת 1365 לעיר הבירה של האימפריה העות'מאנית. הידיעות על הפילוסוף היהודי שיושב בארמון הסולטן (מוראט הראשון) שבאדרינופול מעטות ורובן הגיעו אלינו דרך תלמידו פליתון  1355-קונסטנטינופול – 1450-1452? ). אין ודאות שאלישע נולד באדריאנופול, הסברה אומרת שנולד ואף גדל בעיר כמו ברוֹסְצ'וּק (רוסה), מקום מושבו של הפחה ובירת פלך הדנובה של האימפריה העות'מאנית (מקור). עיקר הידע שלנו על אלישע נובע מפליתון – תלמידו ומשום שהאחרון הפך להיות דמות מפתח בהגות הרנסאנס באיטליה מייחסים לרשימותיו חשיבות רבה. חלקן, עד כמה שהדבר מפתיע, בא מרישומיו של מי שלחם בהגות האפלטונית ורצה לשרוף אותו חי על המוקד, הפטריארך האורתודוקסי של התקופה, הפילוסוף שהחזיק בתורת אריסטו גנאדיוס סכולאריוס (1454–1456) אבל גם על כך, בהמשך.

ארבע דמויות

בבואנו לדון באלישע היהודי אנו דנים בתהפוכות הגורל כשברקע מתחוללת מגפת המוות השחור ועל הבמה שלנו ניצבות ארבע דמויות: הסולטן הטורקי מוראט הראשון (I. Murat; اول مراد  היה סולטאן האימפריה העות'מאנית בין השנים 1359 ועד יום מותו בקרב קוסובו, בתאריך 28 ביוני 1389.), הפילוסוף האפלטוני בהסתר והרופא של המלך בגלוי, גיבורנו אלישע היהודי, תלמידו היווני פליתון (Pletón או Plethon) והאויב המר איש הממסד הנוצרי גנאדיוס סכולאריוס.

פליתון ידע יוונית – פרט חשוב להבנת תפקידו בהתפתחות הרנסנס באיטליה -הסבר קצר להבהרת חשיבות ידע היוונית כאן – פטררקא (Francesco Petrarca), ההומניסט הראשון, הוא שחשף את כתבי אפלטון. פטררקא ידוע לכול כמשורר גדול אבל הוא גם פעל במגמה למצוא ואחר-כך גם לקרוא את סודות המחשבה החילונית שהוסתרה מהקוראים של זמנו. חשיבותה הייתה לפתרון אחד המשברים הגדולים בהיסטוריה האנושית. שבר ענק שהמוות השחור חולל במאה ה-14 בעולם – זה היה מוות חסר פשרות שתקף את סין, המזרח התיכון כולל ישראל ואת איטליה ואת כל אירופה. מחלה מזעזעת ונעדרת מרפא. קללה שתקפה את המאמינים בסיוע האל. נוכח אדישות האל ומותם של מיליוני אנשים, רובם מאמינים ושומרי מצוות, עברה האמונה באל זעזוע עמוק שהביא להתפכחות. בתוך המשבר הפסיכולוגי העצום הזה נזקקו האנשים לתמיכה והושעה. אפלטון נראה כמי שיכול היה להושיע אותם עם תורה חדשה חילונית – אלא שהיא נרשמה ביוונית והוסתרה מעיני הציבור במערכת השתקה בת 500 שנים. הכנסייה הקתולית אסרה על לימוד כתבי אפלטון. עתה משהאחריות לגורל האדם עברה מהאל שאכזב אל האדם, האדם עמד במרכז החיים. אלא שהוא היה בור, תלותי, ונזקק לכישורי חיים. כל החסר לאדם, חשב פטררקא, נמצא בכתבי אפלטון או שבקריאה בהם תמצא הדרך לפתחם. לאחר שמצא 16 מגילות של אפלטון והעמידן לרשות הכלל – הציבור נזקק למתרגם בעל ידע ביוונית כדי לקרא בהן ולהוביל את המהפכה בעזרתן. פליתון ידע יוונית. מובאה זו באה כאן כהערת אגב. נמשיך בדמותו של פליתון. הוא דיבר יוונית שהייתה שפת אימו, יוצא מכך, שיכל לקרוא בכתובים הסודיים שפטררקא גילה. כנראה שגם המורה (אלישע) קרא ודיבר יוונית.

התלמיד – פליתון התפתח ובהמשך גם היה דמות חשובה בתולדות הרנסנס וזאת משהגיע לפירנצה (אבל על כך בהמשך). שמו המלא של התלמיד היווני שלנו היה ג'ורג' פליתון גמיסטו Gemisto Giorgio Pleton בתרגום חופשי אפלטון השני בהסתמך על השם Gemisto שמשמעו בלטינית Geminus אחד משניים (מקור). הוא הוזכר בעבר, במאמרי (חלק ג׳ על האסכולה הוונציאנית בציור, קישור למאמר כאן).

אלישע היהודי, נולד ככל הנראה בשנת 1352, הוא כתב על פילוסופיה ועל רפואה, (מספרים שספרי הרפואה של אלישע היו נכסי צאן ברזל לכל יהודי שהתעניין ברפואה וסביר להניח שמעמדם באותם זמנים, היה כזה של כתבי הרמב"ם בימנו נותרו מהם ציטוטים לרוב שמעטרים ספרי מלומדים עד לראשית המאה ה- 19). יתכן שאלישע הגיע לאדריאנופול עקב מדיניות השליטים העות'מאניים; ליצור מהר ככל האפשר רוב לא-נוצרי בערים, מיד לאחר היכבשן נושא ששאב אליהן יהודים רבים. כשהגיע אלישע אל הבירה החדשה אדריאנופול הוא היה מצוי בתרבות העות'מאנית הצעירה ובשלוש השפות של תרבות זו: ערבית, פרסית ותורכית. אין אנו יודעים אם אלישע נמנה עם הקהילה הרבנית או הקראית שפעלה שם. אבל ומדברי הפלפול שלו על סדר שתיית היין בשעת הסעודה, המבינים בתחום זה טוענים, שלא היה קראי זאת משום שמדובר בקורס שהוא העביר או לימד במסגרת בית-מדרש רבני, שבתוכנית הלימודים שלו הייתה כלולה גם הוראת יסודות הרפואה – תחום התמחותו הראשון. בבית-מדרש כזה התקבלו ללמוד גם תלמידים קראים, אבל לא ידוע מקרה שבמוסד כזה פעל והורה מורה קראי, ובודאי לא מה שהוגדר מקצוע חילוני. שוב עולה נושא יהדותו כהכרח המציאות מהמעט שידוע לנו עליו כיום. שפת ההוראה באותו מוסד הייתה בודאות עברית, והוא ידע אותה בודאות. שפת הדיבור של התלמידים היתה יוונית ואיטלקית (אפרים ווסט – אחד החוקרים הגדולים של אלישע ומי שערך סקירה מדוקדקת של כתבי- היד, ניתוח של ספרי אלישע. אפרים ווסט הוא מחבר הקטלוגים של כתבי-היד באותיות ערביות בספריה הלאומית).

אלישע היה פילוסוף חשוב אבל פרסומו היה כרופא, מורה לרפואה, רוקח וסופר רפואי. בפועל אלישע היה בעל מעמד גבוה ומקורב לסולטן, נראה שמונה לשמש רופא המלך לאחר שהתפרסם כרוקח. את המינוי קיבל ככל הנראה בהיותו אדם צעיר יחסית אך אין לנו ידיעות לגבי כמה שנים נמשכה עבודתו כרופא של הסולטן ושל בני משפחתו. הוא התגורר בחצר הסולטן הטורקי שגר באותם ימים באדרינופול. רווחיו היו נאים והם שאפשרו לו להתפתח לפילוסוף שהיה.
אלישע היהודי התמצא בפילוסופיה של אבן רושד, מחכמי ספרד, (קורדובה), אבן אלנפיס [הדמשקאי – ספרו “כיתאב אלמוהאזאב פי טיב אלעין״ (ספר התיקונים ברפואת עיניים) שמור בספריית הוותיקן] ואלדין אלכאזרוני שחי בתבריז בירת פרס.
פליתון גמיטוס (התלמיד) היה בחור צעיר שבא אל אדריאנופול (אדירנה) עיר בתראקיה שבחלקה האירופי של טורקיה, בכדי ללמוד פילוסופיה, לכאורה את חלקה האסור באותם זמנים – היא הפילוסופיה החילונית לאפלטון. הידע העמוק של הפילוסוף היהודי אלישע היה נדרש ויתכן שהיה כבר אז ידוע בחוגים שונים כבעל תורתו של אפלטון. השמועות אמרו שפליתון פנה תחילה אל אלישע מפני שהוא נחשב למומחה לפילוסופיה של אבן רושד, אולם דוקא אחד מראשי הכנסייה, הדמות הרביעית בסיפורי "אלישע היהודי" ומי שראה באלישע אויב שיש להשמיד – באופן מפתיע, טוען שאלישע, היה אפלטוניסת. גנאדיוס סכולאריוס (Georgios Scholarios – Gennadios), ראה להלן, שהיה גזען ואנטישמי והאשים את פליתון בכפירה בנצרות, הוא שמשמש עד ימנו כאחד המקורות הבודדים לתולדותיו של אלישע. האויב הרשע סכולאריס טוען ברשימותיו שנשתמרו, שהייתה זו תורת זורואסטר (זרדושת – האמונה באל מיטיב ובאל מרע) שפליתון הכיר אצל אלישע ולא את תורת אריסטו או את תורת הרפואה.
התחייה של אפלטון (הערה): באותם ימים היה אסור לעיין או לצטט מאפלטון, תורתו והעיסוק בה הוגדרו כפירה. החל משנת 391, אז הפכה הנצרות לדת המותרת היחידה באימפריה הרומית (על-פי היסטוריונים של הדת) החל איחוד הדעות ותהליך ארוך של השתקה לדעות מנוגדות לקיום האל ומניע העולם (אריסטו). כתבים שנמצאו בסתירה ננעלו במרתפי המנזרים. כופרים נשחטו, לפעמים גם נשרפו אם התקרבו אליהם. פטררקא החל להתעניין בכתבי אפלטון בהשראת חברו הקרוב של אביו (נושא בפני עצמו) ושינה את המגמה. הסיבה ליכולתו של פטררקא לדעת על קיומם של כתבי אפלטון פשוטה: תורת אפלטון הייתה כנבטי הפרחים המבצבצים במדשאות אירופה – הדברים, לפחות חלק מרעיונותיו המהפכניים היו זמינים לכול. אריסטו תלמידו הכופר בתורתו מצטט את הדברים בכתביו על-מנת לסתור אותם. עד לתקופת פטררקא דברי הכפירה שכנעו את כל המלומדים אלא שהנער פרנצ'יסקו פטררקא, הקורא המלומד, לא הבחין בהצלחת אריסטו כתלמיד הבוגד במורו, לסתור את דברי אפלטון והחל לצעוד בכיוון ההפוך למקובל עד אז – הוא קרא לערער על אריסטו ולהתפכח.
עוד טוען גנאדיוס סכולאריוס הפאטריארך האורתודוקסי, שאלישע היה בעצם פאגאני, אדם שזנח את תורת משה בהגותו ובמעשיו. הערה זו רומזת שוב על חילוניותו כבעל תורת אפלטון והיא שהצילה אותו כנראה גם משחיטה וגם משריפה… בנוסף הוא שטוען כי הייתה לאלישע השפעה מכרעת על דרך חשיבתו של פליתון. הערה זו מסייעת לחזק את השפעתו של אלישע המורה על תורת אפלטון של פליתון. וכך גנאדיוס סכולאריוס כותב: 'הוא (פליתון) היה עימו זמן רב כמו תלמיד'. לבסוף גנאדיוס, מודיע בסיפוק, שיהודי זה, אבי הכפירה, אכן מצא את מותו בשרפה משמים.
בסופו של דבר גיבורנו היהודי ניצל, ראש הכנסיה והפילוסוף האיסטוטלי גנאדיוס לא שחט את המורה האפלטוני ולא את התלמיד שלו – (פליתון) וגם לא שרף אותם יחד (נס משמיים).

גנאדיוס סכולאריוס הפטריארך הראשון של קונסטנטינופול (1454-1456) לאחר כיבוש קונסטנטינופול על ידי הטורקים. פעל למען הכנסייה. האינטרסים העיקריים שלו היו תאולוגיים; כאחד מהמעריצים של תומאס אקווינס בעל המכלול נגד הגויים (Summa Contra Gentiles) ומכלול התאולוגיה (Summa Thelogiaee) היה אוייב קשה לאלישע היהודי ולתלמידו פליתון.  סכולאריס היה ממשיך דרכו הפילוסופית של אקווינס ההולך אחר אריסטו, כמורו הרוחני אחז הפטריארך באמונה ש"הצורה" היא התוכן כמקובל באמנות העכשווית בת זמננו. על-פי תורה זו אין תוכן רגשי (כדברי אפלטון ואין לדברים יכולת לנוע עצמאית אלא מכוח רצון האל) – הצורה לבדה היא הנותנת לחומר את "ישותו".  גנאדיוס סכולאריוס  ראה בפילוסופיה של אריסטו תואמת באופן מלא עם הנצרות. לכן היה יריב לפילוסופיה האפלטונית ולא בחל באמצעים. הוא ניצל את מעמדו כדי לעקור הן באמצעות התורה האריסטוטלית של תומס אקווינס, והן באמצעות חוקי הכפירה של הכנסייה את המתנגדים לעמדתו.

פליתון הגם שאין מסמכים שמאמתים זאת, כנראה בכל זאת למד אצלו דווקא את תורתו של אפלטון. כנראה שגילם היה קרוב. הם היו שני צעירים סקרנים, מלומדים, מורה ותלמיד.
המורה היה מבוסס בשל משרתו כרוקח נודע וכרופא בחצר הסולטן והתלמיד סביר להניח שהיה חסר כול או דל אמצעים. בנוסף כנראה שאלישע היה אכן בן החילונים הראשונים בהיסטוריה וזו גם סיבה שלא נשארו כתביו החילוניים, יתכן שאנשי הקהילה היהודית הם ששרפו בכוונה את תורתו ויתכן שכתביו נשרפו בשרפה הגדולה בשנת 1446– כשמוראט שב ב-1446 לתפוס מחדש את עמדת ההנהגה מבנו מהמט השני, שהיה רק כבן 12, ושלט לכאורה במשך שנתיים. כשבפועל שלט הווזיר הגדול מבית צ'נדרלי, (כל זאת לאחר התערבות היניצ'רים.) תרחישים רבים אפשריים לשריפה ההיא: רבים חושדים שקנאות דתית עומדת מאחריה, וההסבר לכך בעובדה שכתוביו שבים ומצוטטים מאמצע המאה ה- 15 עד תחילת המאה ה-19 – ובקרב חכמי היהודים שמו נעדר, כמי שלכאורה היה מנודה. יחד עם זאת ולזכות כוחות החילוניות (נס משמיים) אלישע גיבורנו, החילוני הראשון, הוא עצמו לא הומת.

אלישע השפיע על התפיסה החילונית של פליתון גמיסטוס, שנסע לפירנצה ונמנה שם על מבשרי הרנסנס האיטלקי ועל מביאי תורת התנועה (תזוזה ושינוי תוכן) של אפלטון שהביאה את מושל פירנצה מבית מדיצ׳י להקים את האקדמיה האפלטונית המפורסמת בפירנצה.
אלישע היהודי מת ככל הנראה עקב תאונה או אסון גדול שפקד את אדריאנופול במארס 1446.

שריפה איומה פרצה באדריאנופול – מכונה "השריפה הגדולה", בעת תחילת מרד היניצ'ארים – שהיה כשלוש שנים (1449) לאחר השריפה של 1446.
הינצ׳ארים (Janissaries) היו חיילים שנמנו על יחידות העלית בצבא האימפריה העות'מאנית. המרידה שלהם ב-1449 הייתה עקב דרישה לשכר גבוה יותר, שנענתה על ידי השלטונות. מקור החיל במאה ה-14 בתקופת גיבורנו אלישע. הם שירתו את האימפריה העות'מאנית ללא הפסקה עד חיסולם בשנת 1826 על ידי סולטאן מהמוט השני בגלל מעורבתם במרידות נגד המשטר וכן בשל שמרנותם וסירובם לשכלל ולשפר את מתקני הצבא.
השריפה הגדולה הזו של 1449 כילתה חלקים גדולים של העיר והמוקד שלה היה ברובע השוק – בו כנראה אלישע הישיש התגורר וכך הגענו לידי כך שהוא בעקבות שריפת ספריו היו בין קרבנותיה.
פליתון גמיסטו – Gemisto Pleton

גיורגיוס גמיסטוס, שכונה לעיל, "התלמיד" מתכנה פליתון (ג'ורג' פליטון או ג'ורג' אפלטון השני בכל אופן פליתון גמיסטוס Gemisto Pleton נולד בסוף המאה ה-14 מעט אחרי אלישע היהודי), הוא היה יווני שידע יוונית. כנראה שנולד בקונסטנטינופול שהייתה נוצרית בשנת 1355. תזכורת בשנת -324 העביר הקיסר הרומי קונסטנטינוס הגדול את בירת האימפריה הרומית מרומא לביזנטיון, הרחיבה ופיארה וחנך אותה מחדש בשנת 330 לספירה, כבירתה החדשה של האימפריה הרומית, או כ"רומא החדשה", (Nova Roma), כפי שביקש לכנותה. מאז נודעה העיר (שמכונה כיום איסטנבול) בשם קונסטנטינופוליס. העיר הייתה רומאית מבחינה תרבותית ואלי יוון ניכרו בה אבל גם נוצרית מבחינה דתית. במרכז העיר החדשה נבנה מרכב בידור רב חשיבות האגוסטיאום שרחש במרוצי כרכרות אופנתיים ונשק לרחוב הראשי (כיום ניצב על חורבותיו המסגד הכחול). והפורום על שם קונסטנטין שהיה חלק מהרחוב הראשי – היו שני שערים השער המזרחי והשער המערבי – במרכזו הוצב העמוד של קונסטנטין The Column of Constantine ובטורקית Çemberlitaş שנשאר כעד שם עד היום. בקצה האגוסטיאום (Augusteum) קונסטנטינוס בנה את המרכז הדתי כנסייה שנחרבה ברעידת אדמה. קונסטנטינוס השני בנה באותו מקום ב-360 כנסייה שעל חורבותיה נבנתה האיה סופיה. העיר נבזזה (1204) וב-12 באפריל 1204 הצלבנים כבשו אותה והפכו אותה לבירה של האימפריה הלטינית (1204–1261) השם שניתן למדינה הצלבנית. האימפריה הזו – הקיסרות הביזאנטית – נפלה בקיץ של 1261, ב-29 במאי 1453 כוחות עות'מאניים בראשות הסולטאן מהמט השני כבשו את קונסטנטינופול והביאו לסופה של האימפריה הביזנטית והעיר שימשה כבירת האימפריה העות'מאנית (1453–1922).

תלמידו של אלישע פליתון נולד במרחב העיר הזו – בשלבי המעבר שלה אל האימפריה העות'מאנית. על ילדותו הידיעות מעטות – כאמור, ידוע שדיבר יוונית בשל אימו, אבל הפרק החשוב לעינייננו נמצא במעברו לאדריאנופול (כיום – אדרנה) בה גר ולמד אצל אלישע והגם שאין הצהרה ברורה לכך הודאות עולה ואומרת שלמד את תורת אפלטון ועד מהרה הפך לבעל התורה האפלטונית ולדמות מפתח בהגות הרנסאנס באיטליה.

פליתון פיתח תורה פילוסופית שמרדה בעקרונות הנצרות, תורה חילונית, הוא חיפשה אחר מכלול התנועה בהבדל מתורת אריסטו (המותרת בתקופתו על-ידי הכנסייה) שנשענה על "המניע הראשון" – הווה אומר האל דוחף את הדברים וגורם לתנועתם. מכלול התנועה מצביע על ניסיון להבין את המרחב הנע מתוך עצמו ולא משום שכוח מבחוץ מניע אותו.
ככלל באותם ימים כל מה שנתקל במאמץ חשיבתי שלא פיתח כישורי מחשבה להבנתו נתקל בהגד כגון: ״בעזרת האל״, ״בשם האל״ או בגין ״רצון האל״, ״ברצות אלהים״ וכדומה.
פליתון פעל, כנזכר לעיל, בתקופת השקיעה של הקיסרות הביזאנטית שבאה אל קיצה בשנת 1453. ראשית המאמץ החשיבתי. לא עוד ״רצון האל״, ״בעזרת האל״ – אלא עובדות והבנות לאיך הדברים באמת נוהגים ומתנהגים. שאלות לגבי המנגנון המניע. לאחר שפליתון הגיע לפירנצה {שזה סיפור בפני עצמו ועליו אני מספר [בחלק ג׳ של ״האסכולה הוונציאנית (בציור)״ ושלמען כתיבת 3 חלקיה גם נסעתי לפיזה (עם אורה גורלי) או בהשראת הנסיעה חיברתי את המאמר הזה. סיבת הנסיעה הייתה תדהמה שאחזה בי.
באותם זמנים – נפוצה שמועה שבאחד המטבחים העתיקים, במטבח של נזירות במערב צפון איטליה נמצא ציור מטונף, ומשניקו אותו התגלה הלא יאמן: ציור מאת צייר אלמוני בשם ג׳ונטה הצייר מפיזה של צליבה משנת 1250.
נעצור רגע כדי להסביר בקצרה את הדורש אריכות:
פטררקא שהוזכר לעיל, חיפש את הסוד שבתוכן הנע – הרגש הוא שמניע – לא כל התנועות המניעות מרחב בחלל הן רגש חלקן מכונות היום אנרגיה, חשמל, כוח כבידה, אבל ההתחלה הייתה נשמה (אפלטון) ורגש (פטררקא). פטררקא איש המילים והשירה, לא מצא את המילים הנכונות כדי לבטא עמדה זאת וזו תופעה מוכרת. ניוטון למשל במצבו עצר, התכנס בחדרו, ובעבור כ- 20 שנה בן חיפש את המילים הנכונות הוא פרסם אותן לבסוף כמספרים בספר הנודע "עקרונות", שמתאר את התנועה בשפה חדשה של חשבון דיפרנציאלי והאינטגרלי (Philosophiæ Naturalis Principia Mathematica העולם נע בתנועה אלא שהיא נראית במסלולים אליפטיים, למשל של גרמי השמיים ניוטון הסביר שהתנועה הזו מתבצעת על ידי כוח אחד בלבד – כוח משיכה לעבר השמש – שבשילוב עם נטיית כל גוף לאינרציה לינארית, יוצר את המסלול העקום של כוכבי-הלכת  – החשבון שהמציא בא לתאר את המסלולים האליפטיים של התנועה בטבע.). פטררקא שהיה מראשוני מחפשי המילים קרא לנושא רגשות. פטררקא ביקש להבין את הרגשות והתמקד באהבה. אהבתו ללאורה היא שהעסיקה אותו ואותה הוא רשם בשירה חילונית חדשה והדברים באו לידי כך שהעולם כולו באותם זמנים היה מודע לאהבת פטררקא שלנו ללאורה שלו ב"סונטות לגבירה לאורה" הוא עד ימנו אחד מספרי המופת בתרבות העולם.
נושא התנועה ובמיוחד תנועה זו שהמשורר כינה רגשות עומד במרכז התורה של אפלטון. זה הנושא שפטררקא רצה להבין. אבל הנושא הזה פיצל את העולם העתיק גם את האמנים שנחלקו לכתות ולפלגות ונאסר לעיון. הציירים היו בן הראשונים להבין שהבעיה המרכזית של אמנות הציור היה בפיתוח שיטה לתפוס את הרגע המשתנה. לא התזוזה, אלא הרגש – התוכן הפנימי שגורם לתנועה להתפשט והיא שניכרת בתזוזה. חלקם חשד שהנושא קשור באור הבא מבחוץ ונופל על הדברים, ג׳ונטה פיזאנו (Giunta Pisano 1180-12500) חיפש את הרגש. שנים רבות אחריו ובשיא הרנסנס קם רמברנדט לצייר את האור הנובע ומתפשט מבפנים. גם האור הנובע מבפנים ולא מתפשט כראוי עמד במרכז המחקר. זה הנושא שמרתק אותי. כיצד האור הפנימי, הרגש נע ולא מפעיל כראוי את המערכת הביולוגית ועל כך עומדת תורת הדמימה שראשיתה בשאלות האלו והמשכה בשרשרת מורי: ניקו, באראז, ברונר ושפינוזה הגדול. הציור של ג׳ונטה מתאר את הרגש הראשוני העולה מבפנים ומתפשט. הציור הזה התגלה במטבח של הנזירות בפיזה – אני נסעתי לשם – לפיזה.

ג'ונטה פיזאנו Giunta Pisano 1180-1250 שהיה עד לאותם ימים – לא מזמן, (2014 – 2015) כן, אלמוני פעל בפיזה. הוא התמקד בציורי התמונות הקדושות עבור המזבח שבכנסיות. מוטיב האל ישוע על הצלב. בקיצור ״צליבות״ A crucifix (מלטינית, ישוע, מאוחד, או אחד עם הצלב) בבואו לחפש את הרגשות – הצייר ג'ונטה פיזאנו חש בכאב הצלוב שגרם לו, כנראה, לחוש אותו נע בפיתול גופני על הצלב – הכאב שניכר בפיתול הזה כונה ספירלה (שנחקרה על ידי דהוינצ׳י) וצוייר לראשונה על-ידי ג'ונטה פיזאנו שם – ובכך הוא היה הראשון שקשר בין תנועה, מניע התנועה, רגש וספירלה – (הספירלה היא אחת מצורות ההתפשטות מבפנים החוצה של הרגשות, כפי שנראית למתבונן מהצד). בשנת מותו, ב- 1250 הגיע הצייר המייסד ג׳ונטה בנושא זה – לשיא ויצר בבולוניה את יצירת המופת שלו – בתמונה למעלה ובוידאו למטה: אל רב רגש (ייסורים) וגם חתם בשמו עליה. "צליבה" שהייתה חתומה כלומר, אדם שמביא את עצמו, באמנות עד לרגע חתימתו – בה האדם לא היה קיים בפני עצמו אלא רק כמשרת של האל – וזו הייתה מהפכה תפיסתית. בציירו כך את נושא הצליבה, היה למעשה ג׳ונטה פיזאנו, מבשר הרנסנס, צייר איטלקי, יליד פיזה שהעלה את התנועה והרגש, את האדם הפרטי למרכז הבמה בשנת 1250.

לתדהמתי לא היה גבול. הציורים של ג'ונטה פיזאנו. היו עבודות אמיתיות כל החוקרים קבעו את שנת 1250 כשנה בה הציור אכן נעשה. בהחלט לא ישנתי כמה לילות מהתרגשות שהתעוררה מהגילוי הזה. הרי הוא משנה בעצם את תולדות הציור והרנסנס באיטליה כשג׳ונטה המבשר, המייסד, הצייר המהפכני הוא ולא ה״שור״ … רגע עד לאותו יום היה מקובל שצ׳ימבואה, הוא המייסד כמי שצייר לראשונה את רגש האדם בציור – שמו היה צ'ני די פפו (ג'ובאני) אבל כונה ראש של שור צ'ימבואה ככל הידוע נולד בסביבות 1240, בגיל 10 לא יכל לצייר את יצירת המופת אליה ג׳ונטה הגיע בערוב ימיו. דנטה כותב בקומדיה האלהית
Credette Cimabue nella pittura
Tener lo campo, ed ora ha Giotto il grido
Si che la fama di colui è scura בעברית:: "צ'ימבואה חשב כי הוא ראש לציירים, אולם ג'וטו נטל ממנו את תהילתו והשליכו אל תהום הנשייה".
נראה שדנטה צדק תהילתו של צי'מבואה הייתה קצרה ולא ממש נשתמרה וככל הנראה גם תצלול אל תהום הנשייה.
בוודאות ג'ורג'ו וזארי, הנחשב להיסטוריון הראשון העוסק בהיסטוריה של האמנות ואת ספרו פרסם יותר ממאתיים שנים לאחר מותו של צ'ימבואה שגה בהערכותיו ובהתעלמותו מג״ונטה יש מן הפן של התחכים והמזימות – מעטה רמת מהימנותו מוטלת בספק. ללא ספק צ׳ימבואה העתיק את הקרוסיפיקס של ג׳ונטה מבולוניה שבה התבוננתי כמה מאות שנים מאוחר יותר. בהמשך להתרגשות אני מארגן את חברי היקר טורן (Turan Korkmaz) ומבקש אותו שיקח אותי לאדרינופולוס היום – Edirne כדי לברר אם ישנה שם איזו ספריה ובה חומר על אלישע]}_ נחזור לפילתון – פליתון עזב את קונסטנטינופול (איסטנבול) ובא לפירנצה – למה בא?

המסע לפירנצה

כחכם גדול, הוגדר תלמידו של אלישע היהודי – ג'ורג' אפלטון השני. שמו יצא לפניו כאיש רב יכולות ובעל כישורי חיים. אנשי הכנסייה העריכו אותו מאוד ורצו שג'ורג' – כלומר פליתון גמיסטו – Gemisto Pleton ייצג את המשלחת שלהם (ביזנטיון) כקונסול בנושא איחוד הכנסייה (מזרח-מערב)… (הערה בנושא זה: קוזימו די ג'ובאני דה מדיצ'י היה מייסד הרנסנס ושליט פירנצה בעזרת הונו – אבל מאחרי הקלעים.  מדיצ'י ביקש להפוך את פירנצה – מסיבותיו ולמען ביטחונו, למרכז עולמי בעל חשיבות. הוא היה אדם מאוד חזק בשל כספו ושכנע את האפיפיור אאוגניוס הרביעי לקיים בעירו פירנצה את מושב הועידה אקומנית שנועדה לאחד את הכנסייה הקתולית עם הכנסייה האורתודוקסית בין 1437 ו-1439, שנועדה במקור להתכנס בפרארה. כך הגיע לעיר יוחנן השמיני, קיסר האימפריה הביזנטית. לועידה זו התבקש תלמידו של אלישע היהודי לצאת) פליתון גמיסטו הסכים למשימה ויצא לאיטליה (1438–1439). באיטליה שהה אז כדיפלומט – שליח ונציגה של ביזנטיון. הוא הגיע לפירנצה – שם אחזה בו ההשראה החילונית – ג'ורג' אפלתון ה-2 התעלה ובער באש ההתלהבות ופשוט החל לדבר … פרץ של דברי חכמה יצא ממנו, הדברים שעליהם דיבר היו למעשה הדברים שנקשרו בתורתו של אפלטון. על התורה האפלטונית דיבר תלמידו של אלישע היהודי ולא על הגות הכנסייה. ההתרגשות בפירנצה לא ידעה גבול, אפשר לומר בפשטות שאנשי האליטה של ההשכלה בעיר השתגעו מכל האירוע הזה… אחרי שפטררקא שלהם ואפילו בוקאוצ'ו הנודע וסולטאטי מלומדים שונים שחיפשו ואספו קטעי טקסטים מתורתו של אפלטון. יותר מכולם פטררקא שמצא ולאחר מכן ב"בזבז" את כל חייו בחיפוש מתמיד אחר משהו שיגיד לו מה כתוב ב-16 ממגילות אפלטון שמצא במרתפי המנזרים של איטליה וצרפת… לפתע, הגיע תלמידו של הפילוסוף היהודי מאדרינופולוס והתגלה כאדם עליון ומי שכן יודע מה כתוב במגילות הסודיות שפטררקא חשף ובנוסף לכך הוא גם מבין את שנאמר בהן, זה היה מאוד מרגש.
פליתון ריגש, דבריו רגשו, אפשר לומר שכמעט ונשכח שבא לועידה הכנסייתית (במסגרת הניסיון הכושל של הדיפלומטיה הכנסייתית ליישב את הקרע בין המזרח למערב). פליתון היה ללא ספק מי ששכנע את קוזימו דה מדיצ׳י (הבנקאי העשיר, מיליארדר, הטיקוןן) להקים בעירו בוילה קראג׳י (The Villa Medici at Careggi) שהייתה חלק מרכוש המשפחה – על הגבעה ליד פירנצה את האקדמיה האפלטונית ששינתה את פני העולם.
לפליתון היו בפירנצה שלושה תלמידים: פיצי׳נו, בסריון (Bessarion) ומנואל קריסולוראס גם הוא יליד קונסטנטינופול (1390) וכונה היווני Chrysoloras Manuel או Emmanuel .
פליתון נפטר בשנת 1452 ונקבר בקתדרלה (הלא גמורה) מן המאה ה-13 של רמיני – קברו נמצא שם עד היום.
פיצ׳ינו (תלמידו) הוא מרסיליו פיצ׳ינו המפורסם, שהיה לשם דבר, והוגדר כהמורה בה׳ הידיעה לתורת אפלטון.
פיצ'אנו היה מי שנבחר לעמוד בראש האקדמיה האפלטונית בפירנצה. אין ספר על הרנסנס שמעז להדיר את תלמידו של אלישע מדפיו – אבל שמו של אלישע דווקא נעדר – כבוד לחוד ומה שאני מתכוון להביא לפני הקורא העברי לחוד, כלומר דבר האמת ו… הרי הדברים – הנה זה בא:

בערוב ימיו

מרסיליו פיצ׳ינו דיבר. … ובערוב ימיו, כפי שקורה פעמים רבות למי שזוכה בכבוד שלא מגיע לו, (כשרגשי אשמה וייסורי מצפון – מתעצמים לקראת המוות – דמימה שמופיעה כצרידות, תחושת מחנק בגרון, שיעול מביך ובלתי פוסק ועוד צרות גרוניות – ראה רגשות אשמה בדרגה – 4 – כאן ועל התרנגול הפצוע כאן וכאן) ברגעי חייו האחרונים העיד וסיפר בוידוי האחרון שמפליתון תלמידו של אלישע היהודי הוא רכש את תורתו של אפלטון (הנסים חזרו) וכן הוסיף בוידוי זה ואמר שקוזימו דה מדיצ'י נכח לפחות באחת מהרצאותיו של פליתון היווני – תלמידו של אלישע גיבור מאמרי וגם הודה בכך שמדיצ׳י הזקן מאוד התרשם מפליתון גמיסטוס ואז באה המכה הגדולה של האמת: שהרי בנוסף לכל הנאמר העיד מרסיליו פיצ'ינו (שם, ברגעים של האמת) שפליתון הוא שהביא את השליט מבית מדיצ׳י להקים את האקדמיה האפלטונית ולא הוא. לאחר שפליתון עזב (משום שהועידה הכנסייתית הסתיימה, והוא שהיה נציג במשלחת של ביזנטיון אליה ומשסיים כבר את תפקידו). מדובר כאן בועידה הידועה שביקשה לאחות את הקרע בין הכנסיה במזרח – ביזנטיון ובמערב – רומא.
בתום הועידה באיה המכובדים התפזרו אלא שלא כולם עזבו. נשארו באיטליה, בפירנצה שהייתה לבירת הרנסנס שלושה תלמידיו של היווני פליתון מתלמידי אלישע היהודי: מרסיליו פיצי׳נו (המתוודה על האמת נוכח המוות), בסיליוס בסריון (Bessarion) וקריסולאוראס היווני.
מרסיליו פיצ׳ינו המשיך במסורת ההרצאות האפלטוניות ושליט פיזה קוזימו השני מבית מדיצ'י השתתף גם בהרצאות האפלטוניות שלו.
מאוחר יותר מרסיליו פיצ'ינו וקוזימו די ג'ובאני דה מדיצ'י (אביו של לורנצו המפואר) ייסדו, בשנת 1462 את האקדמיה האפלטונית על גבעה סמוך לפירנצה ששינתה את פני העולם.

שני אלמונים

יצויין ששניים ממייסדי התחייה וחיי החילוניות, מה שמוגדר כרנסנס היו למעשה אלמונים עד לפני שנים בודדות: אלישע היהודי וג'ונטה פיזאנו.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה, מניעה, מאזנת ומרגיעה את הנפש.

הערה על חיוי הבלכי – חיוי הבלכי ההוגה החופשי הראשון בהיסטוריה היהודית חי במחציתה השנייה של המאה ה-9. משה גרנות מספר ששימש אותו כהשראה גדולה לכתיבתו. מהעיר בלך, חיוי חיי במדינת כראסאן, עתה אפגניסטן, והיא העיר גוזן על פי תרגום הרס"ג (ישעיה ל"ז י"ב), הכנוי בלכי נשתנה אצל המחברים היהודים הכותבים עברית שדברי ביקורתם הם כבמקרה אלישע היהודי הד יחיד לדבריו, הגותו ולגאוניותו – משלא מצאו דרך להתנג לו בסיועה של חכמה כינוהו בשם כלבי (היפוך הבלכי לגנאי). לו היה הדבר בידי הייתי עושה סרט על חיוי או מחבר אופרה על חייו כמו על חיי אלישע היהודי.
חיוי היה אדם כה חכם ונועז לזמנו לכשחיבר 200 שאלות בספר שיתכן וזה היה שמו "מאתיים השאלות" לא ניתן היה להשיב עליהן מבלי לכפור באמונה באל, ולמעשה עד היום נותרו ללא תגובה אמיתית. סעדיה הפקיד של הדת שמכונה גאון ניסה להשיב לשאלותיו של חיוי הבלכי בשני ספרים אך בעצמו נראה כמי שהשתכנע שהאור הגדול שהפיץ חיוי הבלכי הוא שצודק.
ספריו נשרפו אך הדם נותר

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

מאמרים אחרונים

• תככים ומזימות – האמת סביב גירוש יהודי ספרד – 1

• כתף ימין וסופו הטראגי של מבצע גאוני – פייר-פול ריקה

• פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי

• פייר בושאן – האיש שהציל את חגיגת הנישואין של לואי ה-14 מאת ירון מרגולין

• האסכולה הונציאנית (ציור) חלק א' מאת ירון מרגולין

• ולנטין דה בולון צייר גאון – ירון מרגלין בפתח התערוכה בפריז של ולנטין דה בולון

• התכנית לשיקום הכליות פרק ב

• התכנית לשיקום הכליות

• אכל נקי

• סיבו Sibo צמיחת יתר של חיידקי המעי הדק

• חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים.

• תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho

• Tsamba שתי כוסות גרגרי שעורה דגנים מלאים, רצוי אורגניים – מתכון צ'מפה למבקשים להחלים מאי ספיקת כליות

• פאראצטמול (PARACETAMOL) גם פרצטמול או אצטאמינופן (Acetaminophen) – הידוע גם בשם אקמול, רוקסט ודקסמול עלול לפגוע בכליות ובכבד ואסור לשימוש לחולי כליה

• מקצבים בעולם החי – שעון ביולוגי בתאי הגוף

• מזון למוח – המזון הבריא למוח תומך בגמישות מערכת העצבים שלו וביכולת הלמידה, שומר על הזכרון, ומונע מחלות כגון אלצהיימר.

• מרחבי חיים מאריכי חיים – האזורי הכחולים

• קשר הגלוטן – אלרגיה לגלוטן והאם הימנעות מגלוטן מוצדקת?

• מהן עיניים אדומות?

• האם תוסף ויטמין D בולם את מחלת הכליות בקרב סוכרתיים?

• גלוטמין (Gln) -המגן הגדול על בריאות האדם – כל מה שחשוב לדעת

• פיקנוגנול – כל האמת על רפואת עץ האורן והכנת התה ממחטיו

• גלוטתיון כל האמת

• הגיל השלישי, תאוותיה של הזיקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא

• לראשונה, מדענים הצליחו לתרגם לטקסט את הפעילות המוחית של אדם עם שיתוק שאינו מסוגל לדבר.

• רוצה להחלים בצורה פשוטה ביותר, ללא תרופות ממחסור בטסטוסטרון או מירידה במדד ה SHBG ?

• טיפולים מבוססי רירית לזיהומים נגיפיים וחיידקיים

• בני-על – האם יש גבול ביולוגי למספר השנים שאדם יכול לחיות?

• מחסור בברזל

• מה הם בקע (קִילֶה) חתך, מדוע הם מתרחשים ומה לעשות?

• סגולותיהם של זרעי החרדל

• דרכים חדשות לוויסות יעיל של טריגליצרידים (Triacylglycerols) בדם

• שוויון בריאותי?

• רוצה להחלים בצורה פשוטה ביותר, ללא תרופות ממחסור בטסטוסטרון או מירידה במדד ה SHBG ?

• טיפולים מבוססי רירית לזיהומים נגיפיים וחיידקיים

• בני-על – האם יש גבול ביולוגי למספר השנים שאדם יכול לחיות?

• מחסור בברזל

• מה הם בקע (קִילֶה) חתך, מדוע הם מתרחשים ומה לעשות?

• קרום התא – הממברנה והדלקת הכרונית

• אי ספיקת כליות – טיפול ללא תרופות

• עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה על האצות והפוקוקסנטין, חלק 7.

• אילוף הכליות הסוררות

• סגולותיהם של זרעי החרדל

• דרכים חדשות לוויסות יעיל של טריגליצרידים (Triacylglycerols) בדם

• שוויון בריאותי?

• האם תזונה נוגדת דלקת יכולה לעזור?

• חידושים ומהפכות בנושא יתר לחץ דם.

• נוגדני ANF – גורם אנטי גרעיני ונוגדן אנטי-ציטופלזמי של נויטרופיל – ANCA

• תעוקת חזה מיקרו-וסקולרית

• "מגיפת המאה העשרים ואחת", מיתוסים רפואיים: כל מה שחשוב לדעת על אלרגיות

• מזון כתרופה

• חומציותו של הנוזל הבין תאי בגוף האדם מונעת תהליכי החלמה במחלות כרוניות קשות – מה לעשות?

• אנטיביוטיקה – על נזקיה לאנשים בכלל ובפרט לחולים

• תזונה תאית