חומציותו של הנוזל הבין תאי בגוף האדם מונעת תהליכי החלמה במחלות כרוניות קשות – מה לעשות?

Anatomical Male Figure Showing Heart and Main Arteries מקור האיור כאן

מדד חומציות הנוזל הבין תאי בגוף מושפע לרעה – כשהוא חומצי. הוא חייב להיות בעל pH בסיסי, מכיל תרכובות שרמת החומציות (pH) שלהן בנוזלי הגוף גבוהה מ-7. כדי שמערכת החיסון החשובה ומכונה ה"משלים" Complement-regulatory proteins ,תבנה ותפעל להגנה ובמצב של חוסר H ב – pH  חומצי מצב זה משתנה לרעה – עוד על כך – כאן

שמירה על הומאוסטזיס על מה שמכונה מאזן בסיס (אלקליין) / חומצה הינה קריטית לבריאות תקינה של האדם. הפרעות מרחב זה: בבסיס/ חומצה מובילות לבעיות קליניות כמו פיגור בצמיחה בילודים וילדים, בחילות והקאות, הפרעות באלקטרוליטים, רגישות מוגברת להפרעות קצב לב, ירידה ברגישות לקטכולמין של הלב וכלי הדם, הפרעות בעצמות כולל אוסטאופורוזיס ואוסטיאומלציה, נפרוליטיאזיס חוזר, ניוון שרירי השלד, פרסטזיה, ותרדמת אצל מבוגרים [מקור1, מקור2].

ה- pH של גוף האדם נמצא בטווח הדוק בין 7.35-7.45, ולשינויים קלים בטווח זה עלולות להיות השלכות קשות [מקור]. 

מאזן החומצה והבסיס בגוף מושג על ידי פעולות מתואמות של הכבד, הריאות והכליות. הכבד מוסיף לנוזל החוץ תאי חומרים שונים של חומצה ובסיס, ואילו הריאות והכליות מטפלות בעודף חומצה או בסיס.

האות הלועזית P שבסימן pH מסמלת את עוצמת הריכוז בתמיסה והאות הלועזית H מסמלת את רמת האקטיביות של יוני המימן ל-. pH יש טווח של ערכים, כאשר הערך 7 מציין את רמת החומציות של מים מזוקקים, הנחשבים ניטרליים והוא משקף את המבנה המולקולרי של המים – יון אחד של מימן ויון אחד של הידרוקסיל. כאשר pH נמוך מציין יותר מדי יוני H + (יותר מדי יוני H +) ומכונה חומציpH גבוה מציין יותר מדי יונים של OH  [מקור]. ריכוז יוני המימן (H) בנוזלי הגוף חשוב בשמירה על מאזן החומצה / בסיס – בדרך כלל הוא נמוך בהשוואה לריכוזם של יונים חיוניים אחרים. יוני המימן פולאריים מאוד, והם יכולים להיקשר בקלות לאתרים שונים על גבי חלבונים, לשנות את צורתם המרחבית, ולפגוע בתפקודם. חובתו של הגוף ובאחריות בעליו לשמור על ריכוז יוני המימן בטווח צר יחסית. [מקור]

ויסות ה- pH של נוזלי הגוף הוא אחד הפונקציות הפיזיולוגיות החשובות ביותר של הומאוסטזיס, מכיוון שפעילות התגובות הכימיות החשובות ביותר מתרחשות באמצעות חלבוני אנזים תלוי – pH של נוזלים.  כדי לשמור על הומאוסטזיס של ה- pH של נוזלי הגוף, משתמשים במערכות חציצה שונות, קרומים ותתי קרומים, בנוסף להפרשת פרוטונים מהציטוזול ([מקור] מטריצה ציטופלסמטית – הנוזל שבתוך התא – ICF) הנוזל החוץ-תאי (ECF) ובסופו של דבר הפרשתם אל מחוץ לגוף. עם זאת, אם ייצור החומצה האורגנית עולה בפעילות הגופנית או שמערכות החציצה (קרומים) וההפרשה נפגעות, נוזל הגוף הופך לחומצי (יותר מדי יוני H +) מה שמוביל למצבים הלא תקינים. מצבים אלו הם נושא מאמרי זה.

הנוזל החוץ-תאי (ECF) מקיף את כל התאים בגוף. לנוזל החוץ-תאי שני מרכיבים עיקריים: מרכיב הנוזל של הדם (הנקרא פלזמה) והנוזל הבין-מרכזי  – interstitial fluid (IF) המקיף את כל התאים שאינם בדם.

הערה – נוזלי גוף באדם בוגר (איור למעלה – מויקיפדיה) מכילים כ- 40 ליטר נוזלי גוף. 25 ליטרים (או 63%) מהם מוקמים בתוך תאי הגוף אותם מכנים: נוזל תוך תאי (ICF). 15 ליטר של נוזלים (או 37%) מהם נמצאים מחוץ לתאי הגוף הם: הנוזל החוץ-תאי extracellular fluid (ECF) באיור למעלה בכיתוב באדום. 80% מ ה- ECF הוא נוזל אינטרסטיציאלי interstitial fluid ( – כולל את הלימפה, נוזל סינוביאלי, זה שממלא את חלל המפרק, הנוזל המוחי, נוזל השדרה, נוזלי מערכת העיכול, ונוזלים שנמצאים בעיניים ובאוזניים), וכן 20% מה- ECF הם נוזלי הפלזמה שבדם [מקור1, מקור2, מקור3]. נוזל תוך התאים -ה- ICF בעיקר מורכבים ממים אבל הם מועשרים בכמויות גבוהות של אשלגן (פוטציום K +), פוספט (HPO4 – 2), מגנזיום (Mg ++) וקטיונים שאינם נמדדים ומכונים חלבון אניונים, כגון: קטיונים וחומצות אורגניות דוגמת לקטאט, וכן פוספאט וסולפאט, שכולם תורמים למאזן החומציות בדם. 
ECF הנוזל החוץ-תאי מכיל יותר נתרן Na+, כלוריד הוא אניון של היסוד כלור Cl-, ביקרבונט HCO3, וסידן Ca++
רוב נוזלי הגוף הם נטרליים. לפיכך, קטיונים, או יונים טעונים חיוביים (אשלגן, מגנזיום, מלח – נתרן), ואניונים (כלור), או יונים טעונים שלילית, מאוזנים בנוזלים כך שסה"כ המטען החשמלי נשמר נטרלי. בהתאם לזאת יונים של נתרן (Na +) וכלור (Cl–) מרוכזים בנוזל החוץ-תאי- ECF של הגוף, ואילו יונים של אשלגן (K +) מרוכזים בנוזל שבתוך התאים. הגם שנתרן ואשלגן יכולים "לדלוף" דרך "נקבוביות" לתוך נוזלי התאים ומחוצה להם, בהתאמה, הרמות הגבוהות של אשלגן ורמות נמוכות של נתרן בנוזל התוך תאי- ICF נשמרות על ידי משאבות נתרן-אשלגן שנמצאות בממברנה – בקרומי התאים. משאבות אלה משתמשות באנרגיה שמספקת ATP כדי לשאוב נתרן מהתא ואשלגן לתא.

[מקור]

גלים באוקיינוס השקט. אוסטרליה מקור צילום ויקיפדיה

החמצת אוקיינוסים

ב -100 השנים האחרונות בשל תיעוש מוגבר, ה- pH של האוקיאנוס ירד מ -8.2 ל -8.1 עקב עלייה ב- CO2, שהשפיעה לרעה גם על החיים באוקיאנוס [מקור1, מקור2, מקור3] נושא זה עלול להוביל לקריסת שוניות האלמוגים [מקור]. גם ל- pH של האדמה בה מגדלים צמחים השפעה [מקור]. החמצת קרקעות הוא הצטברות של מֵימָן קטיונים, שמפחית את pH בקרקע. מבחינה כימית, זה קורה כאשר  הפּרוֹטוֹן התורם מתווסף לאדמה [מקור]. מכל מקום גם כאן שינוי ה- pH משפיע על בריאות המזון שלנו שצומח באדמה הזאת וניכר בתכולת המינרלים שאנו מקבלים מהמזון (שכן מינרלים משמשים כמאגרים לשמירה על ה- pH). ה- pH האידיאלי של הקרקע עבור הזמינות הכוללת הטובה ביותר של חומרים מזינים חיוניים הוא בין 6 ל 7. אדמות חומציות מתחת ל- pH 6 עשויות להפחית את הסידן והמגנזיום, ואדמה מעל pH 7 עלולה לגרום לברזל, מנגן, נחושת ואבץ לחדור אליו. הוספת דולומיט וזבל הן דרכים להעלאת ה- pH בסביבת אדמה חומצית בכיוון הבסיסי כאשר ה- pH נמוך מ- 6 [מקור]. ככלל בתזונה האנושית חלה ירידה בכמות האשלגן (K) בהשוואה לנתרן (Na) ועלייה בכלוריד בהשוואה לביקרבונט שנמצא בתזונה [מקור]. במשך השנים בעקבות שינויי ה – pH האלו. היחס בין אשלגן לנתרן התהפך, K / Na בעבר הוא עמד ככל הנראה על 10  או בין עשר ל- 1 ואילו כיום הוא עומד בתזונה שלנו על יחס של 1 עד 3 [מקור]. יוצא מכך שכיום התזונה של בני האדם דלה במגנזיום ואשלגן וכן בסיבים שעשירים בשומן רווי, סוכרים פשוטים, נתרן וכלור בהשוואה לתקופות קודמות [מקור]. שינוי זה מוביל לתזונה המודרנית שנראית כמי שעלולה לגרום לחמצת מטבולית (Metabolic Acidosis) היא מצב בו הגוף מייצר יותר מדי חומצה, כמו למשל בחמצת לקטית, או חמצת קטוטית סוכרתית, אובדן של ביקרבונט (למשל, במצבים של שלשול) או כאשר הכליות אינן מסוגלות לסלק מספיק חומצה מהגוף, כגון אי ספיקה כלייתית [מקור]. תזונה כזאת לא תואמת את דרישות הבריאות שלנו וככל הנראה גם לא את הצרכים הגופניים שהתזונה הקודמת התאימה לה יותר מבחינה גנטית [מקור1, מקור2] כפי שכנראה הייתה בעבר. במהלך החיים, השימוש בתזונה שאינה מתאימה כנראה גנטית הולכת וממשיכה להתדרדר ולחרב גם את תפקודה הרגולטיבי (המסדר) של חומצת הכליה ועלייה כתוצאה מחמצת מטבולית הנגרמת על ידי תזונה בזמן תפריט מוזר, בשיטה המודרנית, והממסדית, שגורמת לה לעבוד מעבר ליכולותיה [מקור]. ככלל תזונה דלת פחמימות נעשתה אופנתית, היא עתירת חלבונים עם עומס של חומציות תזונית גם עקב שינויי ה- pH גורמת לשינוי בכימיה של הדם ול- pH. אלו שינויים לא רצויים, לא טבעיים של חומציותם של נוזלי הגוף, ואפילו אם השינויים האלו קטנים או זעירים, כשמדובר בנוזלי השתן "התזונה הרפואית" החדשה הזאת גורמת לשינויים רציניים בכימיה שלו. רמות המגנזיום בשתן, ושל הציטראט בשתן או וגם של ה- pH נמוכים מהנורמה ואילו רמות הסידן בשתן, חומצת שתן – ה- uric acid והזרחן –פוספט מוגברים. כל אלה מסכנים את מערכת הכליה ומביאים לעלייה בסיכון לאבנים בכליות [מקור]. 

ה- pH בגופנו קובע ומאוד חשוב לתפקודי האברים. הוא יכול להשתנות במידה ניכרת באופן טבעי גם מאזור אחד למשנהו כאשר למשל החומציות הגבוהה ביותר בגופנו נמצאת באופן טבעי בקיבה (pH של 1.35 עד 3.5) היא שמסייעת בעיכול החלבונים שמקורם מהחי, וגם מסייעת להגן עלינו מפני אורגניזמים מיקרוביאליים סתגלניים.

עליה במדד החומצה בגוף משתקפת ב תסמינים כלליים בגוף האדם – אלו מוצגים באיור למעלה הלקוח מויקיפדיה. כולם מלווים בדרך כלל במכלול תסמינים של אי תפקוד כולל נשימתי או מטבולי. סימנים ותסמינים שעלולים להופיע במצבים כאלו (חמצת) כוללים כאבי ראש, בלבול, תחושת עייפות, רעידות, ישנוניות, רעד מתנפנף ותפקוד לקוי של המוח. המוח עלול גם ליפול לתרדמת אם אין התערבות לשינוי המצב לטובה. חמצת מטבולית עשויה לנבוע מייצור מוגבר של חומצות מטבוליות, כגון חומצה לקטית, או מהפרעות ביכולת להפריש חומצה דרך הכליות, כמו למשל חמצת צינורי בכליות דיסטלית (dRTA) או חמצת של אי ספיקת כליות, אשר קשורה לעליה במדד האוראה, והקריאטינין. [מקור]

לאחר הבליעה, המזון מגיע לקיבה שם בחלקים העליונים והתחתונים שלה ערכי ה- pH שונים.  בחלקה העליון ה- pH נע בין 4−6.5, ואילו בחלקה התחתון יותר חומצי ועומד על pH של 1.5-4.0.  לאחר מכן המזון נכנס למעי שם הוא פוגש ב pH מעט בסיסי, והוא נע בין pH של 7 ל- 8.5 [מקור]. בנוסף לכך בקיבה, נמצא נוזל בסיסי למשל בשכבה שנמצאת קרוב לאפיתל. שכבה זו די בסיסית על מנת להגן ולמנוע פגיעה ברירית עצמה. שינויי  ה-pH במקומות כאלו הם אינדיקציה למחלה למשל,  ירידה בהפרשת רירית הקיבה של ביקרבונטים וירידה בהפרשת אלקליין – בסיס / חומצה בחולי כיב בתריסריון עשויות להוביל לתחלואה מסוג כיבים בתריסריון [מקור]. העור שלנו חומצי כלומר קטן מ- 7 (pH 4-6.5) כדי לספק מעטפת חומצה כמחסום מגן לסביבה מפני צמיחת יתר של חיידקים. ישנו שיפוע מהשכבה החרנית החיצונית (pH 4) לשכבת הבסיס (pH 6.9) [מקור]. תופעת החומציות ניכרת גם בנרתיק בו רמת ה- pH נמוכה מ -4.7 גם כאן כדי להגן מפני התפתחות יתר של חיידקים [מקור]. אסיים פסקה זאת בנתון שמסקרן בעיני ביותר בשל התמחותי בתיקון הכליות – ירידה ב pH נובעת גם מירידה של ביקרבונט בסרום ו / או עלייה בלחץ החלקי של פחמן דו חמצני (PaCO2). אלקלוזיס תהליך העלאת ה- pH. זה יכול להיגרם על ידי עלייה של ביקרבונט בסרום ו / או ירידה ב- PaCO2 [מקור]. אם pH הנוזלים הבין תאיים גבוהה (בסיסי), הכליה מפרישה יוני H + ואילו אם רמות יון הפחמתי גבוהות היא שומרת על יוני H + ומפרישה יוני HCO3. הכליות הן כאמור לעיל איברים חיוניים במאזן בסיסי חומצה שכן הן יכולות לייצר חיץ ביקרבונט "חדש" ולהחזיר בקרובט. על ידי שינוי היחס בין CO2 לביקרבונט. ריכוז יוני המימן עולה (חומציות) בשתי הגדרות: עלייה ב- PaCO2 או הפחתה בפלסמה ביקרבונט. והריכוז המוגבר של יוני מימן (חמצת) מגרה את מרכז הנשימה להגדיל את קצב הנשימה (לנשוף יותר CO2). מנגנון זה הוא תגובה פיזיולוגית מרכזית נוספת המסייעת בשמירה על איזון חומצה-בסיס [מקור]. אם הבעיה העיקרית של חומצה-בסיס היא מטבולית, אז מנגנון הפיצוי הוא נשימה. קצב הנשימה משתנה, בדרך כלל תוך מספר דקות, בניסיון לשמור על ריכוז יון המימן תקין. אם הבעיה העיקרית של חומצה-בסיס היא נשימה, אז הכליות מסתגלות כדי לנטרל את השינוי על ידי שינוי הטיפול ביוני המימן. תהליך זה בכליות מתרחש בדרך כלל לאורך מספר ימים.

התגובות הכימיות החשובות של החיים מתרחשות בתמיסות מימיות. החומרים המומסים בתמיסה נקראים מומסיםsolutes. בגוף האדם המומסים משתנים בחלקים שונים בגוף, אך הם עשויים לכלול גם חלבונים – כולל חלבוני תנועה. חלבונים מוטוריים כאלו מעבירים ליפידים, פחמימות, וחשוב מאוד, אלקטרוליטים – electrolytes. לעתים קרובות ברפואה, מינרל המנותק ממלח הנושא מטען חשמלי (יון) נקרא אלקטרוליט. לדוגמא, יוני נתרן (Na +) ויוני כלוריד (Cl– כלוריד הוא אניון (יון שלילי) של היסוד כלור) אלו מכונים לעיתים קרובות אלקטרוליטים [מקור].
מים רבים נמצאים בגוף כפי שמתאר האיור למעלה – הם עוברים בגוף דרך ממברנות תאים – קרומים חדירים למחצה וכן עוברים המים מתא גוף אחד למשנהו בתהליך שנקרא אוסמוזה. אוסמוזה היא בעצם דיפוזיה של מים. הם נעים מאזורים בעלי ריכוז גבוה יותר לאזורים בעלי ריכוז נמוך יותר, לאורך מה שמכונה שיפוע אוסמוטי על פני קרום חדיר למחצה. כתוצאה מכך, מים זורמים פנימה והחוצה מתאים ורקמות, מעבר זה תלוי בריכוזים היחסיים של המים והמומסים הנמצאים שם. יש לשמור על איזון מתאים של מומסים בתוך התאים ומחוצה להם כדי להבטיח תפקוד תקין. באיור למעלה שמקורו בצילום מסך מהמאמר: "Body Fluids and Fluid Compartments" אפשר לבחון את תכולת המים שמשתנה מאיבר לאיבר בגוף ובין הרקמות השונות בגוף, החל מ -8 אחוז בשיניים ועד ל -85 אחוז במוח. גם במוח, בלב, וגם בכליות נמצא את כמות המים הגבוה ביותר, 80–85 אחוזים. ניתן לדון בנוזלי גוף כפי שהוזכר למעלה, במונחים של הנוזלים שנמצאים מעבר לקרום התא – הם הנוזל התוך תאיICF הוא המרכיב העיקרי של הציטוזול / ציטופלזמה – נוזל התא. תאי הנוזל (ICF) האלו הם המערכת הכוללת את כל הנוזלים הסגורים בתאים על ידי קרומי הפלזמה שלהם. נוזלים אחרים הם אלו שמעבר לקרומים האלו הנוזלים החוץ-תאיים (ECF) שמקיפים את כל התאים בגוף. כזכור לנוזל החוץ-תאי שני מרכיבים עיקריים: המרכיב הראשון הוא הנוזל של הדם (הנקרא פלזמה) והמרכיב השני הוא הנוזל הבין-מרכזי (IF) המקיף את כל התאים שאינם בדם. כ -20 אחוזים מה- ECF נמצאים בפלסמה. פלזמה עוברת בגוף בכלי הדם ומעבירה מגוון חומרים, כולל תאי דם, חלבונים (כולל גורמי קרישה ונוגדנים), אלקטרוליטים, חומרים מזינים, גזים ופסולת. גזים, חומרים מזינים וחומרי פסולת עוברים בין נימים לתאים דרך ה- IF. ההרכבים של שני המרכיבים של ה- ECF – פלזמה ו- IF – דומים זה לזה יותר מאלה של ICF הנוזל התוך תאי. מים, נוזל תאי, נוזל בין תאי גם אם הוא זורם בתוך צינור למשל בעורק, מפעיל, כאשר הוא במצב מנוחה, על דפנות הכלי שבתוכו הוא נתון לחץ. הלחץ הזה חשוב, נחקר רבות ומכונה – לחץ הידרוסטטי. הלחץ ההידרוסטטי של הדם הוא הלחץ שמפעיל הדם על דפנות כלי הדם והוא גם מושפע על ידי פעולת הלב כלומר פעולת השאיבה של הלב. ללחץ הזה השפעה על מעבר מים, מומסים אבל ללחץ הידרוסטטי תפקיד חשוב במיוחד בשליטה על תנועת המים בנפרון הכליות. הוא נועד בין השאר להבטיח סינון מיטבי של הדם ליצירת שתן.
מולקולות מסוימות, כמו גזים, ליפידים ומים עצמם (המשתמשים גם בערוצי מים בקרום הנקראים אקוופורינים), גולשות די בקלות דרך קרום התא; אחרים, כולל מולקולות קוטביות כמו גלוקוז, חומצות אמינו ויונים לא. חלק ממולקולות אלה נכנסות ועוזבות תאים באמצעות הובלה קלה, לפיה המולקולות עוברות במורד שיפוע ריכוז דרך תעלות חלבון ספציפיות בקרום. תהליך זה אינו דורש אנרגיה. לדוגמא, גלוקוז מועבר לתאים על ידי מובילי גלוקוז המשתמשים בשינוע קל [מקור].

ניתן לסווג מזון לפי העומס הפוטנציאלי של חומצות הכליות (PRAL).

ה- pH של גופך הוא גם כמות החומצה ביחס לכמות הבסיס. חומצה מיוצרת בגופנו מתהליכים נורמליים ורגילים, כמו עיכול ומטבוליזם. דפוסי תזונה מסוימים יוצרים יותר חומצה בהשוואה לאחרים. וכשזה קורה בעיקר הכליות נזעקות כדי להיפטר מחומצה עודפת שמתפרצת אל הנוזלים הגופניים מהתזונה שלנו. הריאות מגיחות אף הן כדי לסייע, אבל בכמות קטנה יותר. להשפעות של עומס והן על התגייסות הכליות קוראים PRAL. עומס חומצה תזונתית, המתכמתת בצורה של עומס פוטנציאלי של חומצה כלייתית (PRAL) ומשפיע על ה- pH המערכתית ועל ויסות בסיס חומצה. בכדי להגיע לתוצאה רצויה כדאי לצעוד לקראת PRAL תזונתי נמוך (כלומר דיאטה מקדמת אלקליין) [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] וריאציות נפוצות בהרכב הדיאטות המערביות נמצאו כמי שיכולות לשנות את איזון החומצה / בסיס המערכתית לטובה, אם יתבססו על מזון אלקליין כפי שמצאו החוקרים [מקור1, מקור2]. וימצא לך ברשימה הבאה –

דיאטת אלקליין מעודדת צריכה של חלק מהפירות והירקות בעוד שדגנים, בשרים, גבינות וביצים אינם נצרכים בדרך כלל בתפריטה בסיסי – אלקלייני. מקור הצילום ויקיפדיה [מקור].

למאמרי – מזון כתרופה – אפשר להחלים מאי ספיקת כליות

למאמרי: ירקות ירוקי עלים לרוב טובים לבריאותנו, לפעמים הם לא – רוצה לדעת מתי כדאי לצרוך עלים ירוקים?

 מים בסיסיים גם מלפפון, קייל, אַצוֹת יָם, תרד, פטרוזיליה וברוקולי

• שקדים, אגוזי ברזיל, גרגרי שומשום וזרעי פשתן גם הם בסיסיים [מקור]

• אבוקדו בסיסי אבל מעט חומצי. כמו כן שורש סלק

פלפל

כרוב

סלרי

עוֹלֶשׁ

שום

ג'ינג'ר

שעועית ירוקה

חסה

עלי חרדל

במיה

בצל

צְנוֹן

בצל אדום

רוקט / ארוגולה

לימון

ליים

שעועית חמאה

פולי סויה

• שמנים מכבישה קרה כמו שמן קנביס (המפ) , שמן זרעי פשתן ושמן בוראז' אלקליים.

• כמויות מתונות של דגנים כמו קינואה, אורז בר, דוחן, אמרנט, כוסמת. היוצאים מן הכלל: חיטה, שיבולת שועל ואורז חום, הם בעלי חומציות בינונית גם ארטישוק

אספרגוס

כרוב ניצנים

כרובית

גזר

קישואים

כרישה

תפוחי אדמה 

אפונה

רִבָּס

גרגר הנחלים

אשכוליות

קוקוס

כוסמת ירוקה

קינואה

כוסמין

עדשים

טופו

שעועית וקטניות אחרות

חלב עזים ושקדים בעלי חומציות בינונית אך מוגדרים בסיסיים.

גם עשבי תיבול ותבלינים

שמן אבוקדו

שמן קוקוס

שמן פשתן / שמן אודו. תיהנו לדעת ש

• עשבים, ובמיוחד עשב החיטה, בסיסיים מאוד. גם

• משקאות ירוקים

• ירקות ירוקים – כל הסוגים, אבל במיוחד ירקות עליים ירוקים כמו קייל, תרד, חסה, קולארד, עלי חרדל, עלי לפת, כרוב ועולש – בסיסיים וחשובים לתהליכי ההבראה.

• לימונים, ליים ואשכוליות – למרות שאלה הם פירות חומציים, יש להם השפעה בסיסית על הגוף

• עדשים ושעועית – בסיסיות, באופן כללי, כל הקטניות הן בסיסיות.

• מיסו

• זיתים כבושים בשמן

• עגבניות חיות – בסיסיות, אבל עגבניות מבושלות הן חומציות

• ירקות שורש כמו בטטות, תפוחי אדמה, לפת, ג'יקמה, דייקון (צנון לבן) ודקורית – בסיסיות גם 

• אצות

• נבטים! [מקור]

שעועית שחורה כבר חומצית וכן כל הנמצאים ברשימה למטה:

חומוס / גרבנזוס

שעועית

סייטן

מֵלוֹן

דומדמניות

תאריכים טריים

נקטרינה

שזיף

דובדבן מתוק

אבטיח

יַרבּוּז

דוֹחַן

שיבולת שועל / שיבולת שועל

כוסמין

פולי סויה

אורז / סויה / חלבון קנבוס

דג בר מים מתוקים

חלב אורז וסויה

אגוזי ברזיל

אגוזי פקאן

אגוזי לוז

[מקור]. מדידת ה- pH של השתן (נבדקה במחקר שנערך לאחרונה עם שתי דגימות בוקר שנעשו לאורך חמש שנים) אך לא ניבאה ירידה בסידן או שברים בעצמות כולל אובדן צפיפות מינרלים בעצם [מקור]. עם זאת, יתכן והדבר אינו משקף את היות הנבדקים בדיאטה אלקליין או חשופים למזון חומצי לאורך זמן זה. 

מקור האיור במאמר: pH in the Human Body [מקור].

pH נמוך מציין יותר מדי יוני H +

ה-pH של נוזלים, איברים וממברנות נבחרים

ה-pH בעור נע בין 4 ל- 6.5 [מקור] להגנה מפני חיידקים

ה-pH של השתן נע בין 4.6 ל – 8.0 [מקור] כדי לצמצם צמיחה של חיידקים

ה-pH  של הקיבה נע בין  1.35 ל – 3.5 כדי לפרק חלבון

ה-pH במרה נע בין  7.6 ל – 8.8 תפקידו במרה ניטרול חומצת הקיבה, וסיוע בעיכול

ה-pH של נוזל הלבלב 8.8 ניטרול חומצת הקיבה,, וסיוע בעיכול

ה-pH  של נוזל הנרתיק <4.7 [מקור] להגבלה של צמיחת יתר של חיידקים 

ה-pH של נוזל מוח השדרה 7.3 רוחץ את חלקו החיצוני של מוח השדרה 

ה-pH של הנוזל התוך-תאינע בין  6.0 ל – 7.2 [מקור] עקב ייצור חומצה בתאים

ה-pH  של סרום הוריד עומד על 7.35 

ה-pH  של סרום העורק הוא  7.4 

PH משוער של אברונים שונים בתוך תא – מקור ויקיפדיה

ה- pH נשמר בגוף תוך שימוש בעיקר בשלושה מנגנונים: מערכות חציצה, מובילי מונוקרבוקסילט (MCT) המקושרים לפרוטונים, בקרת נשימה ובקרת כליות.

קרומים ומערכת החציצה – ההגדרה הפשוטה ביותר לחיץ היא שהקרום החוצץ מורכב מחומצה חלשה (תורם הפרוטונים) וחומצה מצומדת אשר נוצרת כאשר חומר בסיסי מקבל פרוטון (+H) – במילים אחרות, בסיס עם יון מימן נוסף. יש הרואים בחיץ פתרון לנוזלי הגוף שמורכב מחומצות חלשות מנוטרלות בחלקן

או בסיסים המראים שינוי מועט ב- pH כאשר כמויות קטנות של חומצות חזקות או בסיסים מתווספים. חלבונים מהווים חלק ממערכת החציצה הזאת לוויסות רמות ה-pH [מקור]. כאשר מדידת רמות ה- pH היא למעשה דרך נוספת לביטוי ומדידה של ריכוז יוני המימן [H +] בתמיסה [מקור].

חלבונים אלה יכולים לשמש כמקבלים H + או כתורמים בגלל נוכחותם של קבוצות בסיסיות או חומציות. באופן דומה מאגרי פוספט (זרחן) עוזרים גם הם למתן את רמות ה- pH. חוצצים ביולוגים עשויים לסייע בוויסות ה- pH במהלך שינויים פיזיולוגיים קלים, כגון בזמן עצירת נשימה (המגדילה את ה- CO2 בדם), פעילות גופנית (המגבירה את חומצת החלב בדם), או כאשר מופרשת חומצת קיבה [מקור]. נשימה תאית אירובית הכרחית לחיי אדם;  בני אדם הם אירובים.  בעוד שתאים בודדים בגופם יכולים לבצע נשימה אנאירובית, נטולת חמצן, כדי לקיים את חייהם. אחד מתוצרי הלוואי של נשימה תאית אירובית בה חמצן חייב להיות נוכח, הוא פחמן דו חמצני (CO2).  המשוואה הכימית הפשוטה למטה מציינת נשימה תאית אירובית:

 C6H12O6 (גלוקוז) + 6O2 -> 6CO2 + 6H20 + אנרגיה (38 מולקולות ATP וחום)

השלב הראשון של הנשימה התאית הוא גליקוליזה (glycolysis), אשר לוקח גלוקוז בעל שישה פחמנים ומפרק אותו לשתי מולקולות פירובט המכילות שלושה פחמנים כל אחתגליקוליזה משתמש בשני ATP ויוצרת ארבעה ATP, כלומר המהלך מייצר בסופו של דבר שני ATP נטו. תהליך זה אנאירובי ואינו זקוק לחמצן כדי להתרחש. [מקור].

פרוטונים הנשאבים מהמטריקס המיטוכונדריאלי לחלל הבין-ממברני תוך כדי שרשרת הובלת האלקטרונים, ומורידים את ה- pH של החלל הבין-ממברני. מקור האיור ויקיפדיה – כאן

פרוטונים שמנותקים מחומצות אורגניות בתאים בחלק נאגרים בגוף. ואלו שאינם נאגרים מועברים לנוזל החוץ-תאי דרך קרום הפלזמה ונאגרים במחזור או מופרשים בשתן ובגז התפוגה.  מספר מובילים כולל מובילים מונוקרבוקסילטים ומחליפי Na + / H + ממלאים תפקיד חשוב בקליטת ויצירת הפרוטונים על פני ממברנות הפלזמה בתאים של רקמות מטבוליות כולל שריר השלד והכבד.  הם תורמים גם לשמירה על ה- pH הפיזיולוגי של נוזל הגוף. מחקרים רבים מצביעים על כך שמובילי פרוטונים ממלאים תפקיד מפתח בשמירה על הומאוסטזיס pH [מקור]. 

ה- pH של נוזלי הגוף נקבע אם כן על ידי תכולת הפרוטונים (H +) שנוצרים מחומצות אורגניות, למשל כששריר מתכווץ נוצרות חומצות אורגניות. חומצה לקטית (לקטט / H +) היא מקור פרוטון (+) טיפוסי והיא מעורבת בוויסות ה- pH הפיזיולוגי [מקור]. התכווצויות שרירים מאומצות עלולות לגרום לירידה דרסטית ב- pH תוך שרירי ל -6.5 עם הצטברות של יותר מ -40 מ"מ לקטט [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4],

שריר השלד הוא איבר מטבולי מרכזי המייצר חומצות, בייחוד במהלך התכווצות.  ברקמות מטבוליות כאלו, כמו שרירי השלד אבל גם ברקמת השומן, מתרחש תהליך מתמיד של קליטת חומרים מהסביבה, עיבודם, הפקת אנרגיה ופליטת פסולת הוא חילוף חומרים אנאירובי למשל גליקוליטי (גליקוליזה – תהליך בסיסי וראשוני ביותר להפקת אנרגיה שנקשר בתזונה תאית עליה פרסמתי כאן). 

הערה: בתא קיימים מסלולים מוגדרים המשמשים לפירוק או ייצור תרכובות. בגליקוליזה, שמתרחשת בציטופלזמת התא, קיימת המרה של גלוקוז וגליקוגן לחומצה לקטית. מכיוון שה- pKa של חומצת חלב הוא 3.80, מאוד חומצי ומסוכן הרי שהוא משתנה על ידי מערכת ההגנה (הומאוסטזיס) באופן מיידי ללקטט (-) (lactate−) ולפרוטונים (+), מקור נוסף לפרוטונים נמצא בחומצה פירובית (פירובט- / H +), מטבוליט ביניים במערכת הגליקוליטית, אם כי היא מייצרת הרבה פחות פרוטונים בהשוואה לחומצה לקטית. בנוסף, מטבוליטים כמו גופי קטו משמשים אף הם כמקורות לפרוטונים. חומצה בטא-הידרוקסיבוטירית (בטא-הידרוקסיבוטיראט- / H +), גוף קטון טיפוסי, נוצרת כתוצאה מחילוף חומרים של חומצות שומן בכבד והיא גם מנותקת לאניונים ופרוטונים של בטא-הידרוקסיבוטיראט, מה שמוביל להפחתת ה- pH התאי [מקור1, מקור2]. 

מכל מקום כתוצאה מכך מופחת ה- pH התאי. מה שמכונה חומצי. יש לזכור שה- pH התוך-תאי ברוב התאים החיים הוא אלקליין. מצב זה משתנה לרעה וחייב איזון (הוא נעשה חומצי – לא אלקליין) ונדרש איזון מהיר שלו – מה שמכונה הומאוסטזיס חומצי-בסיסי כלומר ויסות הומיאוסטטי או דרישה למצב יציבות של ה- pH חשוב ביותר מכיוון שפעילות התגובות הכימיות היסודיות ביותר מתרחשות באמצעות חלבוני אנזים שתלויה ברמת ה- pH של נוזלים. למעלה הוזכר הנושא סביב הנוזל התוך תאי (הציטופלזמה) ובהמשך ידובר על איזון הנוזל החוץ-תאי בגוף (ECF). איזון זה הכרחי כאמור לפעילות תקינה של מערכות רבות בגוף [מקור]. 

ויסות ה- pH של נוזלי הגוף הוא אחד התפקידים הפיזיולוגיים החשובים ביותר של הומאוסטזיס. בדרך כלל, איזון חומצה-בסיסי סיסטמי מווסת היטב על יסוד pH עורקי שנע בין 7.36 ל- 7.44; כאשר בה בעת ה- pH התאי הוא בדרך כלל כ- 7.2. שינוי במדדים אלו מעורר תחלואה וחמצת מטבולית אשר כרוכה בירידה בצפיפות העצם, נפרוליתיאזיס, דלדול שרירים  ולהתקדמותה של מחלת הכליה לכיוון אי ספיקת כליות CKD [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4]. חַמֶּצֶת מטבולית (Metabolic Acidosis) היא מצב בו הגוף מייצר יותר מדי חומצה, כמו למשל  ייצור חומצת החלב בשריר השלד כתגובה לפעילות גופנית מאומצת, המובילה לחמצת נוזלי הגוף, ומונעת כיווץ שרירים [מקור1, מקור2]. בחמצת לקטית, או חמצת קטוטית סוכרתית, אובדן של ביקרבונט (למשל, במצבים של שלשול) או כאשר הכליות אינן מסוגלות לסלק מספיק חומצה מהגוף, כגון אי ספיקה כלייתית [מקור]. ברמה התאית, במצב כזה תהליכים תאיים חשובים משתבשים, כי האנזימים המטבוליים ותהליכי ההובלה שנקשרים בחלבוני הטרנס-ממברניים רגישים מאוד לרמות ה –   pH כך שרמת תפקודם יורדת. גם להפעלה של מערכת המשלים (מערכת חיסון בגוף) תפקיד מכריע כאן. ללא צורך היא פועלת ברמות pH נמוכות יותר. מצב של הפעלת מערכת המשלים ללא צורך הוא אוטואימוני. שינויי מדד ה – pH מביא אותה לתקוף את הגוף, למשל את דופן המעי הדק. נזקיה אדירים וחלק מהם משתקף כדלקת בבלוטת התריס האחר הוא אבדן גמישות עורקים מה שמביא ליתר לחץ דם, סוכרת, ואפילו התקף לב [מקור]. 

הייצור הגובר של חומצה אורגנית מתעצם גם על ידי הובלת פרוטונים על פני קרום הפלזמה בויסות ה- pH התוך-תאי המתאים.  שריר השלד הוא איבר מטבולי מרכזי המייצר חומצות, בייחוד במהלך התכווצות. התכווצויות שרירים מאומצות עלולות לגרום לירידה דרסטית ב- pH תוך שרירי ל -6.5 עם הצטברות של יותר מ -40 מ"מ לקטט, ללא קשר ליכולת החיץ התאית, שבאה להגן על המצב.  מספר מחקרים הראו כי ה- pH התוך-תאי מופחת במהלך כיווץ השרירים (חומצי) ויש לו התאוששות מאוחרת לתנאי הבסיס ההכרחיים בשלב ההחלמה בהעדר מובילי פרוטונים [מקור].  עיכוב זה מרמז כי מובילי פרוטונים ממלאים תפקיד מפתח בשמירה על הומאוסטזיס pH.  ואכן, תפקידם של מובילי פרוטונים מעורב ביכולת תחזוקת ה- pH [מקור1, מקור2].  בפרט, מעל 80% מהפרוטון התוך-תאי מועבר באמצעות טרנספורטר לקטט בשרירים מתכווצים, אם כי החלקים הנותרים מועברים באמצעות NHE ותעבורה תלויה ביקרבונט [מקור1, מקור2].  

התריסריון – אנזימים שעוברים אל התריסריון  (חלקו העליון של המעי הדק שנראה ברישום למעלה בצורת האות C) מהלבלב (אבי האינסולין – האפסנאי המסור שמוציא את הגלוקוז העודף מהדם ומאפסן אותו בתאי הגוף)) ונוזל חשוב, עשיר במלחי מרה נשפך לכאן מהכבד לאחר שנאגרו למטרה זו בכיס (המרה) – המלחים האלו יוצרים תחליב מהשומנים ומסייעים לפרק אותם למרכיביהם. המזון ממשיך יחד עם האנזימים הללו בתהליך פירוקו אל המעי הדק. הסביבה במעי הדק בסיסית, ולכן הפפסין Pepsin, שמתפקד בקיבה החומצית, הגם  שגם הוא עובר בחלקו עם בלילת שאריות המזון ונועד לפרק חלבונים בסביבה חומצית שם חדל לתפקד במעי.

הכבד מייצר מצבים חומציים

הכבד, הוא איבר נוסף שקשור קשר הדוק עם חילוף החומרים של חומצות אורגניות, הכבד הוא זה שמייצר גופי קטון או קטו (כלומר, חומצות אצטואציטיות וחומצות β-hydroxybutyric), מטבוליזם שומנים בדם וממיר לקטט לגלוקוז באמצעות גלוקונאוגנזה.  לכן, איבר זה מייצר מצבים חומציים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4] ויש לשמור על ה- pH התאי על ידי שחול פרוטון יחד עם פונקציית חציצה. הביטוי של שני האיזופורמים של MCT: MCT1 ו- MCT4  קשור לסילוק הלקט בשרירים.

מובילי מונוקרבוקסילט המקושרים לפרוטונים (MCT)

כמעט כל תאי האדם ובעלי החיים דורשים הובלה של חומצה לקטית על פני קרומי הפלזמה שלהם [מקור]. רקמות מסוימות, כמו שריר שלד – לבן (white muscle – בשרירים הלבנים נמצא פחות מיטוכונדריה ומיוגלובין (Mb) באופן יחסי, מה שמקנה לשרירים אלה מראה "לבנבן" בעוד שהשרירים האדומים צפופים בנימים ועשירים במיוגלובין ובמיטוכונדריות – שניהם שרירי שלד), מסתמכות על גליקוליזה במשך רוב ייצור ה- ATP שלהן לצרכי אנרגיה. גם בתנאים נורמוקסיים (normoxic – תערובת חמצן גבוהה) ובכך הם מייצרים כמויות גדולות של חומצת חלב שיש להעביר אל מחוץ לתאים. רקמות אחרות תופסות חומצה לקטית לחמצון כדלק נשימתי (למשל שרירי הלב, סיבי שריר אדומים ונוירונים) או לגלוקונאוגנזה (Gluconeogenesis  – יצירת גלוקוז בכבד ובכליה) וליפוגנזה (תהליך מטבולי שדרכו אצטיל-CoA מומר ל טריגליצריד לאחסון ב שמן שמתרחש ברקמת שומן) [מקור1, מקור2, מקור3]. בכל המקרים האלו, חומצה לקטית חייבת לעבור במהירות על פני קרום הפלזמה (קרום התא) פעולה זאת מתווכת על ידי מובילי מונוקרבוקסילט (MCT) קושרים לפרוטונים. מבין כלל המונוקרבוקסילט שבמשפחה זו, רק מונוקרבוקסילט  1-4 (MCT 1-4) נמצאו כמובילים של חומצות חלב [מקור1, מקור2].

משפחה של מובילי מונוקרבוקסילט (MCT – monocarboxylate transporters)- 

 MCTs, נדרשים להובלת חומצת חלב אל כל תאי גופנו וכן של בעלי חיים ומחוצה להם [מקור]. הם חלק ממובילי המומסים בגוף. ככאלו הם ממלאים תפקיד חיוני בהובלת חומרים מזינים שמאוד חשובים לתזונה תאית בכלל ולתאים ולמטבוליזם הסלולרי בפרט [מקור]. במצבי מחלה הוכח כי הם יוצאים משיווי המשקל, תזונת התא משתבשת והמגמה הטיפולית המתמקדת, למשל במחלת הסרטן, מבקשת למנוע זאת ולהחזיר את התזונה התקינה לתא. גן SLC16 [מקור] שיך למובילי המומס האלו. ככלל הוא מכיל 14 איברים, כולם מזרזים את התחבורה המקושרת לפרוטון של המונוקרבוקסילטים מכיל בנוסף לקבוצת הקרבוקסיל קבוצת קרבוניל נוספת שמכונה חומצת קטו (Keto) בין המומסים שנעים בעזרתו l- לקטט, פירובט וכמובן גם גופי קטו כולם מובלים על פני קרום הפלזמה. כולם מעורבים במגוון רחב של מסלולים מטבוליים כולל מטבוליזם אנרגיה שמתרחשים במוח, בשרירי השלד, בתאי הלב, גם בגלוקונאוגנזה (במסלול זה מיוצר גלוקוז – אנרגיה), הפעלת לימפוציטים מסוג T, במטבוליזם של המעי, הם נקשרים בתקלה בתאי הלבלב, במטבוליזם של הורמון בלוטת התריס ואפילו בהובלת סמים [מקור] ומהווים מוקד בתהליכי ההחלמה החדשים.  לכל איזופורם קינטיקה תחבורתית שונה והוא ממוקם באופן ספציפי באתר תת-תאי שנמצא בתא.  MCT1 קיים ברוב התאים ובא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בתאים שמחמצנים חומצת חלב כגון סיבי שריר הלב וסיבי שריר השלד (האדומים). נבדקים בריאים במעבדה חשו בכאבים חזקים בחזה והתכווצויות שרירים לאחר פעילות גופנית מאומצת, פעילות הובלת לקט בשריר lactate efflux [מקור] נחקרה ונמצאה כלא תקינה – וכקשורה בתפקוד נמוך או אפילו במוטציות של MCT1 שנחשפו במהלך המחקרים האחרונים כקשורות לעייפות גופנית ולביצועי פעילות גופנית ירודה [מקור]. הוכח כי MCT1MCT4 שהוזכרו כמובילים של חומצות חלב מובילים מונוקארבוקסילטים אליפטיים כגון לקטט, פירובט וגופי קטו [מקור]. כיוון ההובלה שלהם מעל פני קרום הפלזמה באופן 1: 1 שנקבע על ידי שיפועי הריכוז של פרוטונים ומונוקרבוקסילאט. מהלך ההובלה מתרחש בתוך התא ומחוצה לו [מקור1, מקור2, מקור3].

איזופורמים אלה ממלאים תפקידים חשובים בהובלת פרוטונים בשמירה על ה- pH התאי. כאשר שני האיזופורמים של MCT (MCT1 ו- MCT4) הם שקשורים לסילוק הלקט בשרירים [מקור]. וביניהם ה MCT1 הוא שבא לידי ביטוי רב. ה-MCT1 ממוקם גם בקרום הסרקולממלי שבשרירים וגם בממברנות המיטוכונדריה של סיבי חמצון שריריים [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5, מקור6]  oxidative muscles, מקור] סיבים חמצוניים מסתמכים על נשימה אירובית, הם מורכבים מסיבים איטיים] (סוג I), המאופיינים כשרירים בעלי משך התכווצות ארוך, וקשורים לסיבולת שרירית [מקור], ובשמירה על היציבה [מקור]. מאידך, MCT4 ממוקם בעיקר על קרום הפלזמה של שריר הגליקוליטי וההנחה היא שתורמת להזרמת חלב [מקור1, מקור2]. לעומת זאת, MCT2 ממוקם בעיקר על קרומי תאי הכבד ותורם להבלטה של ​​גופי קטו [מקור]. לבני המשפחה האחרים יש סגולות מצע שונות.  לדוגמא, הוכח כי MCT6 מעביר בומטניד, תרופה משתנת [מקור] , MCT7 אופיין כטרנספורטר של גופי קטו [מקור]. MCT8 ו- MCT10 מעבירים הורמונים של בלוטת התריס [מקור] , MCT9 הוא טרנספורטר שחולץ קרניטין פוטנציאלי [מקור] ו- ו- MCT12 נמצא כטרנספורטר קריאטין.  טרנספורטר של חומצות אמינו ארומטיות יחד עם יודוטירונינים [מקור].  בנוסף, NHE ידוע כטרנספורטר פרוטונים מרכזי נוסף הממלא תפקיד חשוב בהומאוסטזיס pH תאיים על ידי החלפת פרוטון תאיים עם Na + תוך שימוש במדרג הכימי בין ריכוזי Na + תוך תאיים  [מקור1, מקור2].  נכון להיום ידוע שקיימים 10 איזופורמים אצל יונקים.  NHE1 – NHE5 ממוקמים על קרום הפלזמה של הרקמות הספציפיות שלהם, בעוד NHE6 NHE9 ממוקמים על קרום אברונים תת תאיים [מקור1, מקור2, מקור3].  בפרט, NHE1 הוכר כאיזופורם בכל מקום ומשחק תפקיד חשוב בשמירה על הומאוסטזיס באיברים מטבוליים.

הובלת פרוטונים על פני קרום הפלזמה חשובה לתחזוקת pH של נוזלים תוך תאיים.  בפרט, כשמדובר בהפרשת פרוטון וספיגה מחודשת של ביקרבונט המוכרים מתפקודיה החשובים לאיזון ה-pH של צינורות הכליה הפרוקסימליים. הפרשת פרוטונים לשתן מתווכת בעיקר הן על ידי פרוטון – ATPase ו- NHE3 שממוקמים על קרום הפלזמה בשיא (בפסגה) של הצינורית המפותלת הפרוקסימלית. הם משתתפים בכ- 80% מהספיגת המחודשת של ביקרבונט המתרחשת בכל הכליה, ומשמשת כמערכת הבופר העיקרית בדם the major buffering system in blood [מקור1, מקור2], שיש בה גם בופר נגד  pH בלתי מאוזן כגון Hb (המוגלובין) ואלבומין.  ביקרבונט מגיב עם פרוטונים באמצעות אנהידראז פחמתי קטליטי anhydrase על הממברנה הפסגה the apical membrane ויוצר CO2.  לאחר מכן, הוא מועבר לדם על ידי מעבירי תנועה נתרן-ביקרבונט בצד הבזולטרלי [מקור].

הפרעות pH והתפתחות מחלות

 ה- pH הפיזיולוגי הרגיל של דם עורקי היונקים נשמר בקפידה בשעה 7.40;  בדם יש מאגרי pH כגון Hb (המוגלובין) ואלבומין. ירידה של יותר מ -0.05 יחידות מה- pH הרגיל מביאה לחמצת.  נוזלי הגוף של חולי סוכרת הם חומציים כרוניים ומפגינים קטואצידוזיס אופייני הנגרם על ידי רמה מוגברת של גופי קטון בדם [מקור1, מקור2].  עמידות לאינסולין ברקמות מטבוליות כמו שריר השלד, רקמת השומן והכבד מאיצה את השימוש בשומנים כמצע אנרגיה במקום גלוקוז.  עודף ליפוליזה הנגרמת על ידי פגיעה בחילוף החומרים של הגלוקוז מובילה לחומצות שומן חופשיות במחזור, מה שמקל על גלוקונאוגנזה בכבד על ידי חמצון של חומצות שומן וכתוצאה מכך כמויות גדולות של גופי קטו.  זה מאיץ עוד יותר את עומסי הפרוטונים, מה שמוביל לקטואצידוזיס מטבולית שנמצא אצל חולי סוכרת.  מצבים חומציים כאלה מונעים את פעילותם של אנזימים מטבוליים כמו פוספרוקטוקינאז ומאיצים עוד יותר את התקדמותם של מצבים פתולוגיים [[מקור1, מקור2, מקור3]. צבים חומציים עלולים לגרום גם לעייפות פיזית של חולי סוכרת.  לכן, שמירה על pH תקין חשובה להומאוסטזיס פיזיולוגי.

כשל בפקודו של MCT גורם לשינוי ה- pH של נוזלי הגוף

 החוקרים משארים כי שיבוש בתפקודו של MCT (מעבירים קלאסית במטבוליטים על פני קרומי פלזמה) גורם לשינוי ה- pH של נוזלי הגוף [מקור]. כמו כן חוקרים הוכיחו, כי מספר מוטציות נקודתיות של הגן MCT משפיעות הן על הספציפיות והן על פעילות התחבורה הכללית של מובילי המומסים.  המוטציה המתרחשת באופן ספונטני של ארגינין 306 לתרעונין  (arginine 306 to threonine) בתחום 8 של MCT1 הוכחה כמי שמביאה להפחתת פעילות התחבורה [מקור]. בנוסף לכך, הוכח כי לנבדקים שיש להם מוטציות ב- MCT1 cDNA שיעורי התחבורה נמצאו כנמוכים באופן דרסטי וירידה מאוחרת של לקטט בדם שלהם נמצאה לאחר פעילות גופנית [מקור1, מקור2, מקור3].  נבדקים בריאים חשים בכאבים חזקים בחזה והתכווצויות שרירים לאחר פעילות גופנית מאומצת, יחד עם פגם בזרם החלב מהשריר.  יתר על כן, הבדלים רבים בחומצות אמינו שאינם מיוחסים לפולימורפיזמים נמצאים ב- MCT1 המתקבל מרקמות שריר בנבדקים אלו [מקור1, מקור2];  לפיכך, מוטציות ב- MCT1 קשורות לעייפות גופנית ולביצועי פעילות גופנית.  תפקוד לקוי של MCT עלול להוביל להפרעה מטבולית.  ואכן, ביטוי ברמה נמוכה יותר של MCT1 ו- MCT4 נמצא בשריר השלד של חולדות שמנות בהשוואה לחולדות רגילות [מקור].  בנוסף, פעילות הובלת לקט בשריר פוחתת גם על ידי דנורציה וגם הזדקנות [מקור1, מקור2].  מתאם שלילי מובהק בין רמת הלקטט במחזור ומידת הרגישות לאינסולין נמצא אצל בני אדם [מקור], דבר המצביע על כך שזריקה נמוכה יותר של חומצת חלב הנגרמת על ידי הפחתת תפקוד ה- MCT קשורה לעמידות לאינסולין.

 pH בין נוזלים ביניים ומחלות התפתחות

 חמצת נוזלי גוף יכולה לתרום גם להתפתחות מחלות מטבוליות. לפני התפתחותם של תסמיני סוכרת למשל ה– pH של נוזל תאי ה- interstitial [תאי אינטרסטיציאלי (אשך)]  של חולדות נמצא במחקרים אחרונים נמוך מה- pH הרגיל (7.40) [מקור].  יכולת האגירה גבוהה יחסית בציטוזול ובדם אך נמוכה בנוזל הבין-interstitial עקב גורמי חציצה מוגבלים כגון חלבונים[מקור1, מקור2, מקור3].  לכן, pH של נוזל interstitial ברקמות מטבוליות משתנה בקלות (איור 1 כאן) ועשוי לתרום להופעת עמידות לאינסולין.  הראינו את ההשפעה המעכבת של pH חוץ-תאי על מסלול איתות האינסולין בצינור העכברוש L6.  רמת הזרחן והזיקה המחייבת לאינסולין של קולטני אינסולין פחתו משמעותית בתקשורת עם pH נמוך [47].  בנוסף, רמות הזרחן של Akt, במורד הזרם של קולטן האינסולין, יורדות גם בתקשורת pH נמוכה, יחד עם ירידה בספיגת הגלוקוז.  תצפיות חוץ גופיות אלו תומכות בהשערה כי pH נמוך יותר בתאי עשוי לגרום לעמידות לאינסולין בתאי שריר השלד [מקור].  מחקרים אחרים הציעו קשר הדוק בין ייצור חומצות אורגניות ורגישות לאינסולין הן בקרב חולי סוכרת מסוג 2 והן אצל נבדקים בריאים.  במחקר חתך של למעלה מ -1,000 נבדקים [מקור], הוכח שלמשקל הגוף והיקף המותניים יש קשר שלילי עם רגישות לאינסולין והן עם pH בשתן.  חולים עם תסמונת מטבולית דיווחו גם על pH נמוך משמעותית של שתן 24 שעות בהשוואה לנבדקים הרגילים ועל מתאם שלילי בין ה- pH הממוצע של השתן במשך 24 שעות למספר הפרעות בתסמונת המטבולית [מקור1, מקור2].

בקרת נשימה

ה- pH של הדם בתנאים רגילים הוא 7.4. אחד מתוצרי הלוואי של נשימה אירובית בה חמצן חייב להיות נוכח, הוא פחמן דו חמצני (CO2).ה CO2 ברקמות הופל לחומצה פחמנית.  היא תרכובת שנוסחתה H2CO3 נוצרת בהמסת פחמן דו-חמצני במים, ורוב ה-CO2 המומס הודות להיווצרותה אינו מגיב ליצירת החומצה [מקור]. לפיכך, נוכחות של יותר CO2 הופכת את הדם גם ליותר חומצי. זו הסיבה כאשר אנו עוצרים את הנשימה למשך זמן רב, רמות ה- CO2 עולות בדם שרץ מצידו ומוריד את ה- pH שלנו ומוביל להתעלפות. מצד שני זאת גם הסיבה לאיסור על ספורט מואץ לחולי כליה. בנוסף לכך במהלך אלקלוזיס alkalosis – בססת בה מתרחשת עלייה של ה-  pH, הנשימה עשויה להיות איטית על מנת להגביר את רמות ה- CO2 ולהפחית את האלקליות, שנוצרה. אל תנסו זאת כדי להבסיס את נוזלי גופכם כי קצב נשימה נמוך יכול גם להוביל לרמות חמצן נמוכות שעלולות להזיק לכם. לפיכך, הנשימה הרגילה בהחלט מספקת שליטה הולמת ובטוחה לוויסות רמות ה- pH באופן טבעי [מקור1, מקור2].

ביקרבונאט היא מולקולה בסיסית באופייה, ומשמשת מרכיב מרכזי במערכת איזון ה-pH בגוף המכונה הומאוסטזיס של חומצה-בסיס.

[מקור].

בקרת כליה – מערכת הכליה מווסתת את ה- pH של הנוזל החוץ-תאי. 

כליית האדם הבוגר נוכח תזונה תקינה,  מייצרת מדי יום 50-100 מילימול' של יוני מימן, כאשר  יותר מדי יוני מימן  H + מורידים את  ה-  pH, מה שאנו מכנים עליה בחומציות. כדי למנוע חמצת מטבולית מופרשים יונים אלה בשתן על-ידי הכליות [מקור]. אך יוני מימן נוצרים גם בתאי הגוף ובאבויות הפרקסימאליות בכליה ובצינורות המאספים כתוצאה מיצירת חומצה פחמתית על ידי האנזים carbonic anhydrase, המתפרקת בהמשך ליצירת ביקרבונאט ו-+H. יודגש כי חוצה פחמתית יכולה להיות מוסבת במהירות לביקרבונאט – מולקולה בסיסית (אלקאלית) בעיקרה שמשמת את הגוף לאיזון חומצה-בסיס. 

תפקיד הכליות בשמירה על מאזן חומצה-בסיס מתרכז על יצירה של ביקרבונאט (מולקולה בסיסית באופייה). ביקרבונאט בשלוב עם מים, יוני מימן ודו-תחמוצת הפחמן, יוצרת את מערכת הבופר המונעת שינויים קיצוניים ב-pH בדם לכיוון החומצי או הבסיסי על-פי הנדרש. בפעילותה הכליה מפרישה יוני מימן לתוך השתן בעוד שיוני ביקרבונאט חדשים שנוצרים עוברים מתאי האבוביות לדם באותו קצב בו ביקרבונאט נצרך על ידי תהליכים מטבוליים. הכליות מווסתות את רמת ביקרבונאט בשני מנגנונים: 1. שימור או הפרשה של ביקרבונאט הנמצא בתסנין הפקעתי (גלומרולארי) שבכליות; כאשר תאי אפיתל שבכליה סופגים מחדש את כל אלה בתהליך המכונה "ספיגה מחודשת של ביקרבונט"  .(“bicarbonate reabsorption.”)

ה- HCO3– מסונן כל יום, באופן חופשי בגלומרולוס, כ -4.5 mol HCO3- מסוננים שם (ריכוז HCO3- של 25 מ"מ / ל '× GFR של 0.120 ל' / דקה × 1440 דק '/ ד'). ולאחר מכן, למעשה כמעט כל HCO3 נספגים מחדש, זאת הסיבה לכך שהשתן בדרך כלל נקי ה– HCO3-. שבעים עד שמונים אחוז מה- HCO3 נספגים מחדש בצינורית הפרוקסימלית; השאר נספגים מחדש לאורך קטעים דיסטליים יותר של הנפרון (מקור האיור צילום מסך מכאן).

ספיגה מוחלטת של ביקרבונט מסונן, למרות שהיא קריטית, וחשובה כיום כבר לא מספיקה כדי לשמור על הומאוסטזיס בסיס חומצי בשל תזונה חומצית מאוד. עומס חומצה מתמשך זה נאגר במהירות על ידי מאגרים תאיים וחוץ תאיים, אשר מערכת החיץ CO2-HCO3- היא הרלוונטית ביותר עבורם. פרוטונים (H +) נאגרים על ידי ביקרבונט (HCO3−) ויוצרים חומצה פחמנית (H2CO3), שמתנתקת במהירות ל- CO2 ולמים. CO2 מסולק באמצעות נשימה רגילה. בעוד שהוא יעיל מאוד במאגר ייצור חומצה אנדוגנית, משתמשים בתהליך דו-קרבוני שקווי-קוטבי, ובכך מדלדלים את כל רמות הביקרבונט בגוף. תפקיד קריטי של הכליות הוא ליצור ביקרבונט "חדש" כדי לחדש את הביקרבונט המשמש למאגר עומסי חומצה.

 2. מולקולה בסיסית – יצירת ביקרבונאט חדש שנכנס לנוזלי הגוף על ידי הפרשת מלחי אמוניום על ידי הכליות, כמו גם חומצות בשתן [מקור1, מקור2]

השינויים ב- pH הנגרמים על ידי מערכת הנשימה מתרחשים במהירות ונמדדים בדקות, בעוד שהשינויים הנגרמים על ידי מערכת הכליה הם בסדר גודל אחר לגמרי וכאן מדברים בימים. אם חומציות הנוזלים גבוהה, הכליה מפרישה יוני H + ואילו אם רמות היון הפחמתי גבוהות היא שומרת על יוני H + ומפרישה יוני HCO3. אמנם תהליך זה איטי אך הוא פועל היטב ובאופן יעיל ביותר לוויסות ה- pH. המגבלה האחת של ויסות הכליה נקשרת בנוזל השתן. ה- pH של השתן אינו יכול להיות נמוך מ -4.4. כלומר הוא לא יכול להיות חומצי מדי. לפיכך, המערכת מסירה במקרים כאלו חומצות חזקות באמצעות תגובה חזקה של מלחים בסיסיים של חומצה זרחתית או על ידי תוספת של בסיס (NH3) לשתן [מקור]. ככלל כליות יכולות גם להפריש אלקליות, בצורה של ביקרבונט ואניונים אורגניים, כמו ציטראט ו -2-אוקסוגלוטרט (2-oxoglutarate מכונה גם α-ketoglutarate – היא חומצת הקטו המיוצרת על ידי דימינציה של גלוטמט, והיא מהווה חומר ביניים במחזור קרבס). הפרשת ציטרט אניוני ממקורות אורגניים חשובה גם למניעת היווצרות אבנים בכליות [מקור1, מקור2, מקור3]. בניגוד למומסים אחרים בשתן, אמוניה מיוצרת בכליה. 

האמוניה בסיסית, ומועברת באופן סלקטיבי ועל-פי דרישה לשתן או לווריד הכליה. חלק האמוניה שמייצרת הכליה המופרשת בשתן משתנה באופן דרמטי בתגובה לגירויים פיזיולוגיים, ורק הפרשת אמוניה בשתן תורמת להומאוסטזיס בסיסי חומצה [מקור]. כתוצאה מכך, הובלת אמוניה כלייתית סלקטיבית ומווסתת על ידי תאי אפיתל כלייתי הינה מרכזית בהומאוסטזיס בסיסי חומצה. שתי הצורות המולקולריות של אמוניה, NH3 ו- NH4 +, מועברות על ידי חלבונים ספציפיים, ויסות תהליכי הובלה אלה קובע את גורלו הסופי של האמוניה המיוצרת [מקור1, מקור2, מקור3]. 

הדור החדש של ביקרבונט כליה נתקל בתזונה חומצית עקב עודף חלבונים מהחי, גבינות ומשקאות רעים הוא כרוך בחילוף חומרים של אמוניה ובהפרשת חומצה מתאימה. בתנאים רגילים, חילוף החומרים של אמוניה, הכולל אמוניאגנזה נטו (ammoniagenesis) והובלת אמוניה של תאי אפיתל כלייתי שמובילים להפרשת אמוניה בשתן. מכל מקום זה המרכיב הגדול מבחינה כמותית של ייצור הביקרבונט החדש. בתגובה לעומסי חומצה אקסוגניים, שינויים בהפרשת אמוניה עולים באופן משמעותי על שינויים בהפרשת חומצה מתוארת [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. בהפרעת האלקטרוליטים של היפוקלמיה יש ייצור מוגבר והפרשת אמוניה, ונראה שזה גורם חשוב בהתהוות של אלקלוזיס מטבולי שנוצר [מקור1, מקור2, מקור3, מקור4, מקור5]. הפרשת אניונים אורגנית תורמת גם היא להומאוסטזיס בסיסי חומצה, אך נראה שהיא מהווה מרכיב קטן משמעותית  [מקור1, מקור2,].

הפסדי סידן בשתן אינם מדד ישיר לאוסטיאופורוזיס. ישנם גורמים רגולטוריים רבים שעשויים לפצות על אובדן הסידן בשתן. כאשר ה- pH העורקי נמצא בטווח הנורמלי, די בהפחתה קלה של ביקרבונט בפלסמה כדי למאזן סידן שלילי על-ידי תוספת ביקרבונט (מולקולה בסיסית) בצורה של אשלגן ביקרבונט [מקור1, מקור2].

ה- pH של נוזלי הגוף הוא אחד מגורמי המפתח החשובים ביותר המווסתים את תפקוד התאים השונים כגון פעילות אנזים ואינטראקציה בין חלבון לחלבון באמצעות שינוי זיקת הקישור שלהם [מקור]. לכן, כדי לשמור על תפקוד תאים תקין, על ה- pH של נוזלי הגוף להיות קבוע ולהישאר כזה בעזרת המערכות המווסתות. עמידות לאינסולין היא אחד הגורמים החשובים והחמורים ביותר המחמירים את מצב הגוף בסוכרת. הוכח כי ה- pH של נוזלי הגוף (interstitial) נמוך יותר בסוכרת ובקרב חולי הכליות מזה שנמצא בבקרה אצל מבוגרים ללא סוכרת, וכי ה- pH המוריד את המדד – כלומר המחמיץ את הנוזל הוא אחד הגורמים לייצור עמידות לאינסולין. pH של נוזל הגוף לעמידות לאינסולין. עתה אגש להצעות חדשות לטיפולים פרספקטיביים על בסיס ויסות ה- pH של נוזלי הגוף.

נוזל הדם שלנו מכיל מולקולות חזקות של pH המאזנות אותו במהירות כגון המוגלובין (Hb) ואלבומין, בעוד שלנוזלים אינטרסטיציאליים יש מעט מולקולות של בופר – או תמיסת מגן) ל-pH.

[מקור]

ה PH של נוזל interstitial – הנוזל הבין תאי נשמר בטווח נורמלי וככזה הוא ממלא תפקיד כאחד מגורמי המפתח החשובים ביותר בשמירה על תפקודי תאי גופנו. עם זאת, למרבה הצער ועקב תזונה שלא מתאימה לו כלל כיום ובכלל זה מזון חומצי, יתר חלבונים מהחי לנוזלי interstitial יש מעט מאגרי איזון ובופרים בסיסיים או תמיסת מגן לאיזון pH יורד – חומצי, בניגוד למשל לנמצאים בזרם הדם [מקור]. הדם למשל מכיל המוגלובין ואלבומין, מאגרי pH חזקים מאוד, שמאזנים ושומרים עליו מכל סטייה של מדד ה- pH [מקור]. לפיכך, גם בתנאים של הפרעות מטבוליות עקב ארוחה עתירת חלבון מהחי למשל, התזוזות הן קלות אך לא קשות, ה- pH בדם נשמר קבוע בטווח תקין (7.35-7.45), אבל לא כך ה- pH של הנוזל הבין תאי – האינטרסטיציאלי יהיה נמוך מהרמה הרגילה. מה שאנו מכנים חומצי ורע לתפקוד המערכות הביולוגיות.

בניגוד ל- pH התוך-תאי והדם, ניתן להפחית את ה- pH של נוזל הבין-interstitial בקלות על ידי מתח חומצי. זה יכול להפריע להומאוסטזיס של חילוף החומרים התוך תאיים, ולהוביל להתפתחות מחלות מטבוליות. עם זאת, מנגנונים מפורטים הכוללים מעורבות של הובלת קרום של פרוטונים האחראים להפחתת ה- pH של נוזל הבין-interstitial אינם ידועים. בנוסף, פעילות וביטוי של מובילי פרוטונים כגון MCT ו- NHE משתנים בקלות על ידי שינויים שונים בסביבת התאים. מחקרים נוספים נדרשים לבחינת מנגנוני הרגולציה המפורטים של מובילי פרוטונים, כולל ביטוי גנים, שינוי חלבונים וסחר בקרום, בנוסף לתרומתם להומאוסטזיס מטבולי.

בניגוד ל- pH התוך-תאי וזה של הדם, ניתן לאזן את ה- pH של נוזל הבין-interstitial בקלות על ידי מתח חומצי. נושא זה יכול להפריע להומאוסטזיס של חילוף החומרים התוך תאיים, ולהוביל להתפתחות מחלות מטבוליות, לכן הדרך הטובה, הפשוטה והיעילה לעשות זאת עוברת דרך המזון כתרופה וראשיתה בצום חלבונים – עליו אפשר לקרא כאן.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


שמי Name:

טלפון phone:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:

איך אני יכול לעזור לך How can I help you:

אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

מאמרים אחרונים

שעורה ופעולות נוגדות דלקת כולל עיכוב גורם נמק גידול אלפא – Tumor necrosis factor alpha.

על הנקמה ודמימותיה

If you have any questions left –

I'd be happy to answer any questions.

For a direct application form to Yaron Margolin – please click here

Recent Articles

Kidney Failure Taming the Rogue Kidneys Vital Information

מבוא לפסיכותרפיה מכלולית והוליסטית

הפסיכולוגיה הטיפולית וההוליסטית – תולדות הפסיכותרפיה

מגילת רות האלמנה שיצאה ממרחב הנוחות

יש פתרון כולל לבעיות הקשורות לדימוי עצמי, חוסר בטחון וערך עצמי נמוך – דופמין

חרדה

מעגל המוזר – התפתחות ה"אני" בשנה התשיעית לחייו

איך מורידים לחץ וחרדות באופן טבעי? התמודדות עם סטרס ולחץ נפשי

טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר

למה אני לא מצליח להתמיד – והסוכר

גמישות היא מצב נפשי – אתגר בזרימה ושינוי –  אני מבקש להתגמש

חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

על ההזנחה –

ניתוק רגשי – על הקורוציונה

די לכאב

ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.

התודעה השלילית

ביקורת מבזה

איך לצאת ממצבי תקיעות בחיים – שיטת שלוש השאלות בגובה העיניים

נמאס לי מהחיים מה עושים

על היכולת להשתקם, לקום מאבק הדרך ומכאב הפרידה

ריגוש רעיוני או התקווה והדופמין – יחשפו בפניך כל הסודות שבהתמכרות שבהמתנה – ריגוש, המתנה, תקוה ודופמין – המאמר כאן.

מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה – סדרת מאמרים.

שלושת המיצים

לחלק הראשון הבצל והפלפלים

לחלק השני – החסה

לחלק השלישי – תפוח אדמה והבוטיראט

לחלק הרביעי – הכוסמת המופלאה

לחלק החמישי – נבטי הברוקולי וחלבון הנעורים

לחלק השישי – שיבולת השועל והבטא קלגן

 לחלק השביעי – על האצות והפוקוקסנטין

עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה. 1 

טיפול טבעי ופשוט בכאבי ברכיים

הערכות שונות במדידת אשלגן בפלזמה שוללות לפעמים שלא בצדק יתר אשלגן בה – היפרקלמיה פסאודו היפרקלמיה – Hyperkalemia

מדד חדש לבריאותך – ביטול האסרוסקלרוזים

אי ספיקת כליות – טיפול ללא תרופות

אוראה – למה האוראה מוגברת ומופחת בדם Urea

הקורטיזול וכאבים בבית החזה וביד שמאל

להוריד קריאטינין, אוריאה ולהחלים ללא תרופות מאי ספיקת כליות

וירוס הקורונה וגרון יבש

-אי ספיקת כליות להחלים ללא תרופות – על הGFR ונזקי התרופות

ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים

אי ספיקת כליות – אילוף הכליות הסוררות – כל מה שחשוב לדעת – חלק ג

אריתרופויטין (EPO) Erythropoietin

התרופות והרע – ויטמין D3

על בדיקות הדם

אנמיה למה חסר לי ברזל?

רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

להחלים בפשטות ממחלת ריאות חסימתית כרונית

רוצה להחלים בצורה מלאה מסוכרת

שחיקת סחוס, למה לסבול? – ללא ניתוח ללא תרופות – טיפול להחלמה

עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש

ההומוציסטאין – האויב הגדול של האנדותל ובריאות העורקים

פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי

ויטמין השמש ויטמין D-

התרופות והרע – ביוטין B7 ויטמין H

רוצה להחלים מיתר לחץ דם?

מזונות גבריים ובטן שטוחה

שלושת המיצים

על לחם חוקם של עסקים – מה באמת חשוב לדעת בכדי להצליח (פרק א')

טיפול נפשי ללא תרופות – חרדות, פחדים וייאוש – תסמינים שיש להם פתרון טבעי, מדויק ומהיר

חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

על ההזנחה –

ניתוק רגשי – על הקורוציונה

די לכאב

ראיית המעמקים – כניסה לטרקלין או על החיים האמתיים.

התודעה השלילית

ביקורת מבזה

על לחם חוקם של העסקים

למה אני לא מצליח להתמודד

מגיע לי – העדר הכרה במאמץ של השועט קדימה, בהחלט יכול להוביל לכישלונה של קריירה מזהירה.

סוכרת כלייתית (נפרופתיה סוכרתית) כן, אפשר להחלים".

כאבי גב – פתרון טבעי, עדין ופשוט לבעיה שלך

כאבי גב לא דורשים ניתוח – רק מגע יד עדינה

טיפול טבעי ופשוט בכאבי ברכיים

אי ספיקת כליות – צום חלבונים

צום חי – הוא תרופה טבעית. אזהרה לקטונים (Lactones) –

אי ספיקת כליות מתוקה: (נפרופתיה סוכרתית) אפשר לצאת בשלום מהצרה המסוכנת לסוכרתיים – צום חי

אי ספיקת כליות – מתכונים לדיאטה מאוזנת – טעימה להשתגע.

אילוף הכליות הסוררות – איך להחלים מאי ספיקת כליות להקליק כאן

"אילוף הכליות הסוררות" תחילת פרק א

ההמשך לפרק א' של "אילוף הכליות הסוררות"- כאן.

פרק ב'

פרק ג'

נשלח ב כללי

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*