תככים ומזימות – האמת סביב גירוש יהודי ספרד – 1

File:Goya Tribunal.jpg

בית הדין – גויה – Goya Tribunal מקור הציור ויקיפדיה

הקדמה – היהדות מסכנת את הנצרות הקתולית בספרד – צו גרנדה – האמנם?

מאמר זה מתמקד בשאלה מה עומד באמת מאחרי צו הגירוש של יהדות ספרדמאמרו של פרופ׳ הליצר על האינקוויזיציה (כלומר המראנוס ששלטו בה) כעומדת מאחרי גירוש ספרד עומד במרכז המחקר שלי – האמת על מגורשי ספרד, "המתנצרים החדשים" – תושבי "אספמיא" בלשון חז"ל – המומרים שמכונים אנוסים יתגלו עד מהרה לקורא כמי שעומדים מאחרי גירוש ספרד – ולא המלכים או הותיקן כפי שהודה גם פרופ' הרסגור שהתנצל על שהאשים את המלכים בגירוש – רוצה לדעת כל מה שהביא לגירוש ספרד מאמר זה יחשוף בפניך הכול – גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון אבן הסתיים בתשעה באב שנת 1492 אתמקד גם באינקוויזיציה הנוראית שהתבטאה באלימות ועינויים כלפי המיעוטים אבל השאלה העיקרית כאן מה עמד מאחרי הצורך של תומאס דה טורקמדה – מצאצאי המומרים של בורגוס ומי שהיה לאינקויזיטור הראשי להביא את המלך פרננדו והמלכה איזבלה להוציא את צו גרנדה הוא המכונה בפינו צו הגירוש

שנאה, הסתה נגד האליטה היהודית, זריקות אבנים על יהודים, רציחות של יהודים, טבילת יהודים במאות לכנסייה הקתולית התרחשו בספרד במשך מאה שנים. לפתע, במאה ה- 15 הפכו כל אלו, ויותר מכך בשנת 1492, ואחרי 100 שנים, בן היהודים הושנאו, ונרדפו בספרד בגין יהדותם והיא, לתדהמתנו בשל היהדות מהווים והיא מהווה משנת 1492, כטענת הספרדים עצמם ויותר מכך כטענת בית-המלוכה הספרדי, סכנה לשלומה של הדת הנוצרית בספרד – הכיצד?
המאמר שלי דן בשאלה כיצד יתכן שהיהודים היו ביום אחד, לפתע לאיום וסכנה קיומית לקתולים בספרד. כיצד לפרש את הטענה שהוצגה אז שחכמתם האדירה ותבונתם הידועה של היהודים החלה לפתע למשוך אחריהם, בדרכי פיתוי עקלקלות בני-אדם שהאמינו בישוע כמשיך ללכת אחריהם וכל זאת כדי להישחט ביחד אתם על-ידי תומאס דה טורקמדה ראש האינקויזיציה האכזרי?
מה ההיגיון שעומד אחר הטענה שהיהדות מסכנת את קיומה של הנצרות הקתולית בספרד; טענה מוזרה לפיה אנשים שמזלם הפוליטי התהפך מנרדפים למצליחנים (לאחר שהתנצרו) או אלו שמעמדם הקתולי מלידה – מוגן ולפתע, אחרי כיבושה מחדש של ספרד מהערבים, בשנת 1492, נושא אדיר ממדים בפני עצמו – חייהם הפכו לפתע לחיים בסכנת התגיירות ויש לעצור בעדם שלא יתגיירו מחדש כי ממתינה להם שחיטה כיהודים או גורל אכזר אחר דוגמת ההיזרקות הפתאומית ממקום עבודתם בשל התגיירותם ופרישתם מהנצרות.ההיגיון הבריא לא מסתדר כאן – ואין ההסבר הרומנטי מניח את הדעת ומקשה לקבל את הטענה ההזויה הזו שעמדה במרכז צו הגירוש ליהודי ספרד (the Edict of Expulsion) ב – 1492 שהיהודים מסכנים את אמונת הקתולים ועוד לאחר כיבושם את כל המרחב האנדלוסי שהיה כבוש במשך שנים על-ידי המוסלמים. עוד יותר מוזר כיצד שאלה זו לא נחקרה ?

האריה שמתגבר על הנחש – אנטואן לואי בארי ( 1796 – 1875) אריה שנלחם נגד נחש – Antoine Louis Barye – " A bronze Lion killing a .snake" לואי בארי היה פסל צרפתי גדול שנמנה על חבריו הקרובים של הצייר האגדי דלקרואה והפך לדמות מוכרת בגן החיות ובגנים הבוטניים שבהם פגש את חברו אז'ן דלקרואה, ושיתף אייתו את התשוקה לחיות הבר. מ 1827 עד 1833, האמנים עבדו יחד, והגיעו להישגים מרשימים ביותר, שכללו ידע ויכולת חסרת תקדים בכל הנוגע לאנטומיה של חיות הבר, ובמיוחד ממשפחת החתולים.
דגם הגבס של האריה והנחש הוצג בסלון של
1833 בפריז, נקשר בתקופה זו והצלחתו הייתה מידית. לואי-פיליפ הזמין גרסה מברונזה, שזכה לשבחים על ידי המבקרים (1836). "מר בארי הוא הראשון שהעז להראות אריה". הפסל המדהים הונח תחילה בחזית גני הטילרי, ושמו של בארי נישא מיד בפי כול. הוא עשה גרסה קטנה יותר בשנת 1838, הפיק ומכר לאורך הקריירה שלו מספר העתקים. צילמתי את הפסל הזה בגלריה הלאומית בפראג.
כיום האריה – Lion Against Snake מוצג גם בפריז בלובר (Louvre). צילם ירון מרגולין.

היכן שיש אור יש צל ולהפך, אם אתה פוגש צל מקור האור נמצא מעברו השני. הצל משקף את נוכחות האור. הוא אותו אזור בו תהייה הטמפרטורה של מקור האור נמוכה יותר מהסביבה המוארת על ידו וצבעו שונה, הוא כהה ממנה. הצל מוסתר ממקור האור הראשי וקיומו תלוי בזאת אם ייחשף למקור האור יעלם. חייו של הצל תלויים ביש נוסף בחפץ שחוצץ בינו ובין מקור האור.
צל הנפש דומה במהותו – כנמשל לצל הנזכר לעיל, היכן שמופיעים צללי הנפש ישנו חיץ שחוצץ בינה והאור. ומאחר שגורל משפחתי וכן תולדות בני-עמי מושפעים כל כך מקיומו וממופיעיו האכזריים החלתי לפני שנים לחקור את מופעי האור החיץ והצל במרחב האישי והמדיני ומאוחר יותר גם בטריטוריה הכלכלית ועל האחרונה פרסמתי – כאן.

נושא הצל והשפעתו הבאוני לפרסם כבר מספר מאמרים שהמרכזי בהם נמצא בתחום האמנות היה על האסכולה הונציאנית בציור, בה ובהבדל מהאסכולה של פירנצה בה הצל נטול גוונים ועיקרו שחור, הצל בונציה צבעוני.
צל המאה ה-14 היה לאור המאה ה-15. התארגנות החברה במאה ה – 15 מחורבות המאה ה-14 הייתה כמעט בכל התחומים ומרגע שהוסר חיץ האשליה ומשענת האדם בלא קיים הלכה והתחזקה המערכת האזרחית והייתה לה השפעה עצומה – על הכלכלה, ההשכלה, המדע והאמנות אור גדול ששינה את מוקדי הכוח פרץ ויצר אליטות חדשות ופסגות גבוהות: במאה ה-15 המצאת הדפוס על-ידי יוהנס גוטנברג (Johannes Gutenberg) (1390-1468) והפצת הדעה והאמונה בכישרונו וביכולתו של האדם משמשת אחת הפסגות לציונה. במאה ה-16 מהפכת המדע (העת החדשה, המוקדמת שכוללת גם את המאה ה-17) ערכים של שוויון חברתי וחירות האדם. התפתחה תופעה של קידום אנשים על סמך כישרונותיהם ואופיים של היכולות שפתחו, ולא רק על סמך מערכת המעמדות והדם הכחול. בני האדם רכשו בהדרגה ביטחון בכוחם שהביא התארגנות חדשה ששיקפה את הכוח שנוצר בקרב המעמדות, שלא הייתה להם השפעה עד אותם זמנים על דרכי קבלת ההחלטות ועל ההחלטות עצמן, ובהמשך נוצרו גופים נבחרים והתפתחה פוליטיקה פרלמנטרית.
במאה ה-17 המהלך המשיך והשכל הישר ועידן הנאורות או ההשכלה פרץ כשהופעת ספרו של אייזק ניוטון עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע, בבריטניה (בשנת 1688). או שנתיים מאוחר יותר בהולנד הופעת "המאמר התיאולוגי-מדיני" דוגמא לפסגות האור החדש. באחרון הוצגה (בפעם השנייה (1663 – "עקרונות הפילוסופיה של דיקארט") מחשבתו הצלולה של ברוך שפינוזה. הופעת "המאמר״ ב 1670 גרמה לסערה גדולה. הספרים הללו ויותר מכך האתיקה של שפינוזה בכלל זה המאמר הקצרצר על תיקון השכל מציינים יחד עם ספרו המונומנטלי של ניוטון ״על עקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע״ את אחת הפסגות של התקופה: בואו של עידן הנאורות – יש לזכור שבשנת 1670 שפינוזה: במאמר או ב"מסכת תיאולוגית מדינית", יצאה הקריאה הראשונה לכונן חופש מחשבה וחופש דת ובהשפעתו השכל הישר ומושגיו הצלולים היו אמורים להחליף את הדת ואת האמיתות המבוססות על הרגלים, דעות קדומות, סברות, פחדים גם על האיננו והלא קיים על-הדרך השתקף כוחה של האריסטוקרטיה כחיץ שיוצר צל ואין בו צורך, כמו גם כוחם של המבנים החברתיים המיותרים להתפתחות האזרח באותם זמנים.

במאה ה-18 ״המהפכה הצרפתית״ הייתה כמובן האירוע המכריע האור, היסוד שחיסל מחיצות, אבל גם הצל החדש ובמאה ה- 19 הדרישה לשלטון של העם במסגרת של טריטוריה משלו, במולדת משלו. אבל, לאור הגדול שקרוב היה לזמננו היה כמובן גם חיץ וגם צל ובמאה ה19 הצל הזה היה נורא: פשיזם, מרקסיזם וקומוניזם שהתפתח במאה ה-20 לבולשביזם ששיאו היה במהפכת אוקטובר שהובילה לחיסול משפחת המלוכה הרוסית של הצארים יצירת ברית המועצות והקמת מסך הברזל. לא סיימנו עם הצל ומחיצות באור שהרי זה הנושא המרכזי של הדברים ועוד נגיע עדם בהדרגה.
חיסול משטר הצמיתים ברוסיה כמו בכל אירופה גם סילוקם של רוב הגורמים החברתיים השליליים שפעלו בנפש הקולקטיבית בתקופת ימי-הביניים, כמו עוני, העדר כישורי חיים, קינאה, תאווה, מלחמות, רדיפות דתיות, הסתה, שנאה וקנאות לא עמדו נוכח גל השינוי ונשענו על עמוד השדרה הרגשי הישן והם נעמדו, אבל נשברו בזה אחר זה ומנגד הועצמו לדרגות צל שחור שלא ישכח: שנאה, קינאה, גזענות והסתה לקנאות שרק הפכו בעידן הנאורות לגרועים יותר ולנחשקים יותר ונדרשים יותר, משל היו הם הגלגל של ההצלה מפני רצף השינויים הנאורים בתקופת הרנסאנס שהעזה לקרא אותה קריאה נאורה, צודקת, מהפכנית וגם יהירה: להעביר את האחריות מהאל שאכזב, לאדם חסר כישורי-החיים – העני, האנאלפבית, ובעל הנפש המורגלת להיות עבד נרצע.

"מאחר שמטרתי היא לכתוב דברים שימושיים למי שיבינם נראה לי הולם יותר ללכת בעקבות האמת ולא בעקבות הדמיון. " הנסיך (באיטלקית: Il Principe) הוא מַסָּה פוליטית אשר נכתבה במאה ה-16 על ידי ניקולו מקיאוולי. Machiavelli Principe Cover Page

"מאחר שמטרתי היא לכתוב דברים שימושיים למי שיבינם נראה לי הולם יותר ללכת בעקבות האמת ולא בעקבות הדמיון. "
הנסיך (באיטלקית: Il Principe) הוא מַסָּה פוליטית אשר נכתבה במאה ה-16 על ידי ניקולו מקיאוולי.
Machiavelli Principe Cover Page

הדברים האפלים קפצו ואף זוקקו והגיעו לסיכום מופתי ב"נסיך" ספר המדינה החשוב למקיאבלי, ומקיאבלי זה היה נערץ על הספרדי – המלך שעומד במרכז עלילת מאמר זה בעלה של מלכת ספרד איזבלהפרננדו (מקובל לכנותו גם פרדיננד Fernando de Aragón el Católico). מלחמות הדת האופל השטני פרץ ובמרכזי הכוח הישן קמה שיטה לנצלו והשיטה הזו כיכבה והשחיתות לצד ההדוניזם, אפילו עד כס האפיפיור היא הגיע והייתה למופע בזוי של מושחתת לצד ציד המכשפות (שהגיע לשיא במאה ה-16) וגירוש היהודים מספרד ואחר-כך גם מפורטוגל.
לפני 524 שנים, בשנת 1492 פורסמה בספרד פקודה גורלית ששינתה את פני המדינה "Edicto de Granada" והצלה על התפתחות למשך מאות שנים. הייתה זו הוראה על גירוש אזרחי ספרד ממולדתם שדתם יהודית. הפקודה הזו מכונה עד היום "צו גרנדה" ובהיסטוריה היהודית "גירוש יהודי ספרד".
צו גרנדה נחתם על ידי המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ובעלה פרננדו השני מלך אראגון ב 30 במרץ 1492.
הפקודה להסתלק (לא הייתה חדשה ליהודים. בשנים 1306 וכן ב 1396 גורשו אלפי יהודים מצרפת. למחרת יום החתימה ב-31 במרץ יצא כרוז מטעם בית המלוכה הספרדי והכריז על הפקודה. בתוך שלושה חודשים, אלו שלא הסכימו להתנצר יצאו מבתיהם, חסרי כול ויצאו לחיים חדשים, אלא אם כן נשחטו קודם לכן בדרכם. הסיבה הרשמית לגירושם על-פי הצו הייתה השפעתם הרעה של היהודים על המתנצרים וחוסר ההסכמה של היהודים להכיר באל אחר מלבד האל שלהם.
סיבה תמוהה שמביאה למאמר זה – מה עומד מאחורי תירוץ דל זה, חיץ שבא להסתיר את מי ואת מה?
תככים ומזימות – כאמור לעיל, תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד.
לשאלות  יש לגלול למטה 

קריאה מהנה

מבוא – פרופסור סטפן הליצר

המאמר ״תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – Stephen Haliczer״ מתרכז וסובב את מאמרו המהפכני של פרופסור הליצר על הסיבות שעומדות אחרי סילוקם של היהודים מספרד כשמאמרי מוסיף לו רקע והסברים.

בשנת 1973 פרסם פרפ׳ סטפן הליצר (ארה"ב) מאמר חדשני (ב -American Historical Review at Oxford University Press), ראה אור בספר "The Jews of Spain and the Expulsion of 1492" יהודי ספרד – גירוש 1492. מאמרו זה מתבונן באחד הפרקים האפלים של ההיסטוריה היהודית אבל מנקודת מבט נועזת וחדשנית, בעיני היא מרתקת:
המאמר של הליצר " גירוש היהודים כתהליך חברתי" (The expulsion of the Jews as social process, by Stephen Haliczer;) פורסם לצד הרצאות נוספות שגם הן פורסמו בספר הנ"ל והוא בא כהמשך לקונגרס שהתקיים באפריל 1992 באוניברסיטת דרום קרולינה (-the University of Southern California) גם אז (1992) הדהדה השאלה: ״מדוע נרשם בצו הגירוש "אדיקדו דה גרנדה" ("Edicto de Granada").[1] – ביום ה30 במרץ 1492: ״היהודים מתבקשים להסתלק מספרד משום השפעתם הרעה על המתנצרים, וחוסר הסכמתם לעזוב את אמונתם באל אחד״.
התירוץ הראשון (המניע) ובחלקו גם השני לא מתיישבים עם המציאות של אותם זמנים. אם כן לא תירוץ אלא מחסום לקרני האור שמצלים על איזה סוד ואמת גדולה.
עד לשנת 1973 (מועד פרסום המאמר (The expulsion of the Jews as social process, by Stephen Haliczer;) לא עמדה שאלה זו, בדבר סיבת הגירוש לפני חוקרים נודעים שהלכו בתלם וגם אם בישראל אחד מהם זכה להיות למחלף כניסה לירושלים, מקוריות עדיפה בעיני התבונה: קנאות דתית של המלכים הספרדיים ושנאה קנאית לאויבי האמונה היו תשובה שבלונית והרגל מחשבתי – צל שנשלף, ואין דבר מתועב מצל מחשבתי אצל פרופסור. דובנוב למשל, מתאר את המלכה כקנאית לדתה הקתולית ואת בעלה המלך כרודף – בצע ש"אכזריותו התגלתה רק ברבות הימים". וגרוע מכך ה.א.ל. פישר, בספרו אודות ההיסטוריה של אירופה, מתאר אותה כ"צרת-מוחין". בעוד פרופסור ערן דולב, חולק על החכם האחרון, בספרו "פרקים בתולדות הרפואה הצבאית״ ערן דולב מספר על יכולותיה הנפלאות … ״בעוד המלך, שבעצמו היה אביר נועז ולמוד קרבות, עסק בפיתוח הצבא, היא דאגה לשלום החיילים הפצועים וארגנה מערך של פינוי פצועים מהיר משדה הקרב וטיפול רפואי קרוב ככל האפשר למקום ההיפגעות״ (שם).

בתוך תקופת שגשוג יהודי ספרד "תור הזהב" הוחלט על גירוש כול היהודים. רוב האנשים משוכנעים כי האינקוויזיציה הוקמה ופעלה אז כנגד היהודים. איזבלה ופרננדו תופשים מקום חשוב ב"פנתיאון" צוררי ישראל ומאמרי זה מביא את דברי החוקר שעומד לשנות תפיסה זו מהיסוד החל משנת 1973.

צו גרנדה – Edicto de Granada נרשם ונחתם ב 30 במרץ 1492 אבל למה ולמי היה עניין בו?

רקע היסטורי

  1. הרקונקיסטה

כיבושה מחדש של ספרד מידי הערבים והחזרתה לידי הנוצרים הייתה אובססיה לאומית שנמשכה כ- 800 שנים – מכונה בתולדות ספרד: הרקונקיסטה(RECONQISTA), מלחמת כבוד זו הסתיימה בהחזרת הכבוד לספרד בכיבוש גרנדה שבדרום ב-1492 שנת "צו גרנדה".

כוחות מצרפת (מאזור הקרוי היום צרפת) חדרו לספרד המוסלמית ושחררו תחילה את ממלכת ליאון הצפונית. עד המאה ה-14 נכבשה והוחזרה לנצרות כמעט כול ספרד ע"י כוחותיהם, במאה ה-15 הייתה ספרד כולה תחת שלטון נוצרי למעט ממלכת גרנדה – מובלעת ערבית בדרום ספרד. במשך כאמור לעיל – 800 שנים מאז פלש הכוח המוסלמי דרך גיברלטר (בשנת 711, ראה/י על כך בהמשך מאמרי) נערך המאבק האובססיבי על השחרור של האדמה הזו בחצי-האי האיברי. מלחמת כבוד בין הנוצרים לבין המוסלמים כשבמהלך השנים התחזקה ההכרה אצל הנוצרים שיוכלו לגבור על המוסלמים רק על-ידי גיבוש כוחותיהם – איחוד כוחות.
הגאווה הספרדית הייתה לשם דבר ואחד מיסודות התרבות. הספרות הספרדית מותחת ביקורת על תפיסה זו ועיקר הביקורת מוצאת את ביטוייה ברומן המופת של מיגל דה סרוונטסדון קישוט איש למאנשה.

  1. אסטרטגית הניצחון

    המלכים הקתוליים (בספרדית: los Reyes Católicos) הוא תוארם המשותף של בני הזוג פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה. מקור הציור ויקיפדיה

תאוות הכוח של הנסיך פרדיננד מארגון חברה להבנה שלאיחוד הכוחות הספרדים יש יתרון עצום להאדרת שמו. לארגון היה כוח צבאי משמעותי והאופק לשלוט על ספרד עבר רק דרך האיחוד עם קסטיליה (בזמנו בסוף המאה ה-15) הבעיה שבממלכת קסטיליה (שהתאחדה במאה ה-13 עם ממלכת לאון ושלטה על מרכז ספרד) היה הרבה שכל בבית המלוכה.
רעיון האיחוד לא היה חדש – הלך רוח כללי שהתפשט בכול אירופה. הכל בספרד קידמו את הרעיון ש׳מול הכוח הערבי במלחמת הכבוד על ספרד נוצרית ראוי להתאחד׳. והאיחוד אמנם היה, לאסטרטגית הניצחון של הספרדים. בן האמצעים להשגת האיחוד היו נישואים "דיפלומטיים". בעבר שתי הממלכות הספרדיות ליאון (על שם הלגיון הרומי שכבש בזמני האימפריה שרומא ייסדה את צפון ספרד) ואראגון גם היא ממלכה שהתקיימה בצפון בנישואין השתים אוחדו אלו היו נישואים דיפלומטיים. אחריהם באה רוזנות ברצלונה. כך נוצרו שתי ממלכות גדולות ועצמאיות בספרד: קסטיליה ואראגון.

היה ברור שכדי לסלק סופית את הערבים מספרד צריך כוח חזק בהרבה והרעיון לאחד בין הנסיכים פרננדו מאראגון ואיזבלה מקסטיליה ולהשיאם היה תואם לרוח התקופה.
ואכן הנסיכים האלו, לאחר-חתונתם, הפנו את כל מעיניהם ומעשיהם לאיחוד הספרדי ולחיזוק ולביצור שלטונם, הכול היה למען המטרה לגרש מספרד את המוסלמים!

פרננדו

כוחו של פרננדו לאחר נישואיו רק הלך והתעצם תארי כבוד חברו אליו:
פרננדו ה-2 "הקתולי" (1452 – 1516 Fernando II el Católico), מלך ספרד, היה מלך קסטיליה וליאון תחת השם פרננדו ה-5 ( 1474- 1504), מלך ארגון (מ- 1479 Fernando de Aragón el Católico), מלך סיציליה תחת השם פרָנטה ה-2 (מ- 1468) ומלך נפולי תחת השם פרננדו ה-3 (מ-1504). הוא נולד באָרָגוֹן. בנם של חואן ה-2 מארגון וחואנה אנריקס, או הנריקס גם הנריקזHenriques, (משפחה מכובדת בפורטוגל, שעוד נחזור אליה בהמשך ראה/י סעיף 17, הערה: יש לשים לב וכו׳ שבעמוד 2.) שהיו שניהם בני קסטיליה. אביו שייעד אותו לגדולה עוד בילדותו, הקדיש תשומת לב רבה לחינוכו, במיוחד בכל הנוגע לתורת הממשל והמדינה גם השתלם בפילוסופיה, מגיל צעיר (1466) המליכו אביו על סיציליה וגם הביאו (1468) לחזות בקרב במלחמה בקטלוניה. האב עשה הכול כדי להכשירו לגדולות.

פרננדו מתואר כגבר נאה, חושני, בעל גובה בינוני, רכב מצוין צייד טוב בעל קול צלול וחזק. הוא נודע כאדם קר, בעל אימפולסיביות נשלטת, מאופק, מחושב, ישר, שנון, נועז ורציני דומה שלבש מסכת פנים קפואה הגם שהיה בעל אישיות מרשימה, ההתרשמות שהיה מאוהב בכנות במלכה איזבלה הגם שהיו לו פילגשים לפחות שתיים מהן ילדו לו בנות. ביתו הראשונה נולדה שנה לאחר נישואיהם ב 1470 ויורש העצר חואן נולד 8 שנים אחריה ב- 1478. ובכל זאת קסטיליה אחזה במזל הטוב (פורטונה) או בחכמה היתרה, כך שגם אם פרננדו מלך ארגון הצליח להתחתן עם איזבלה שהייתה למלכת קסטיליה (וגם לאהוב אותה, כנראה, באמת – חתונתם התקיימה ב-1469), המדינות לא אוחדו מבחינה מדינית, למרות הנישואים, הגבולות לא בוטלו. נקודה זו חשובה מאוד. כי כאשר קולומבוס (יהודי לשעבר) שאף לצאת למסע המפורסם מלכת קסטיליה איזבלה לבדה (בעצת אחד מחכמי יועציה שמוצאו היה יהודי) נתנה לו את ברכתה. קולומבוס לא קיבל מינוי ממלך אראגון, פרננדו ה"קתולי" אלא רק ממלכת קסטיליה – האישה שבה והתגלתה כמנהיגה נבונה, היא הוד רוממותה המלכה רעייתו. יצוין שהכסף עצמו לא בא ממנה אלא מהאחים הקדושים (הלו דובר בחכמתה) שהעבירו לקולומבוס 1,157,000 maravedis והתוצאה הייתה רעה לפרננדו – קסטיליה לבדה נהנתה מהעושר הרב שבא מאמריקה בו בזמן שאראגון נשארה פרימיטיבית ועניה אבל נהר אראגון היפיפה שזורם בה המשיך לפאר אותה ואת שמו כשהאוצר של איזבלה רק הלך וגדל.

כריסטופר קולומבוס

.קולומבוס – יהודי לשעבר האיש שיצא בדרכו לעולם החדש מקור הציור ויקיפדיה.

איזבלה העשירה את אוצר ממלכתה לאחר שקולומבוס (מומר נוסף) גילה את אמריקה. זה היה בשנת – 1492 אבל אחרי צו גרנדה (1492) כהערה זו כנראה הסיבה להסתרת כל פרט ביוגרפי של מגלה אוצרות אמריקה. באותה שנה, קודם לגילוי אמריקה, גירשו השניים את היהודים מספרד. עזיבת היהודים השפיעה לרעה, אבל יותר על הממלכה של פרדיננד מארגון כי בשעה שהאוצרות מאמריקה הגיעו, אולי לא הביאו אלו, כצפוי, מיליארדים הודות להשקעות שהשכל היהודי, יכול היה לבצע עבורם וכן לא היו יוזמה מתוחכמות ובעלות מעוף, אבל היה שם די לבזבוז. והכול בוזבז וכי מה יעשו בזהב?
הבזבוז היה גדול אבל על הנאות החיים וכך גירוש היהודים לא ריסק את כלכלת ספרד כל כך מהר. נדרשו לשם כך עוד כמה שנים עד שהמלא פי לבזבוז נגמר ואז … טוב, מכל מקום עד היום איזבלה נערצת על ידי הספרדים המכנים אותה "איסבלה קתוליקה" – איזבלה הקתולית.
החל מגיל 50 פרננדו ה- 2 – "הקתולי" איבד בהדרגה את שפיותו – התסמינים הראשונים של שיגעון הופיעו כשחואן בנו, יורש העצר ונוסף לכך גם בתו הבכורה חואנה שניהם מתו. המלך נפצע בברצלונה (1493) אבל מות ילדיו השפיע על נפשו מעל לכול ובשנת 1504 ויותר מכך אם עלה בדעתו שכל המיתות הללו באו כעונש על גירוש היהודים (רגשי אשמה בדרגה 6) ואז במות רעייתו המלכה איזבלה דומה הדבר שהיה זה מעל ליכולת סבלו. יכולותיו הדיפלומטיות לא פרשו ממנו ושנה לאחר מותה בשנת 1505 נישא עם Germaine de Foix ז'רמן דה פואה, אחייניתו של מלך צרפת בנישואין פוליטיים, כדי לשמור על מיקומו בממלכת קסטיליה. אבל גם רגשות האשם כיכבו שם ושמרו על מקומם בנפשו, ודעתו נטרפה עליו.

הביזיון היה שמאז 1212: המוסלמים נשארו למשול בממלכת גרנדה הקטנה (העיר גרנדה והאזור "קוסטה דל-סול"- חוף השמש, כולל גיברלטר) זה היה בלתי נסבל וצל כבד ירד על הספרדים – הכבוד הלאומי נפגע. גרנדה הבלתי-כבושה הייתה לסיוט. כל המאמצים שנעשו לכיבושה – עלו בתוהו.
בנוסף לחיילים שלחמו במלחמת הרקונקויסטה (הכיבוש מחדש) היה צורך בכסף גם הכסף וגם החיילים היו לאצילים והמלחמה הזו, על הכבוד ובמשך 800 שנים והיא הביאה כבוד בסופו של דבר אבל גם הוציאה את הנשמה לספרד ואת הכסף לאצילים והם עמדו ניצבים בגאון בזכות דמם הכחול, אבל ללא כספם וזו הייתה צרה צרורה ובלתי נסבלת נוספת וגם קצת פגיעה בכבודם, אבל הכבוד הלאומי הושג.
בנוסף לצורך בכסף, מלחמה זה – כך מסתבר – שעשוע יקר מאוד וגם החיילים עולים בכסף ולפעמים חלקם גם מתים וגרוע מכך חלקם נפצעים וגם הטיפול בהם יקר. בנוסף לכל האמור המלחמה זקוקה לתחכום, ניהול, יזמות… במשך מאות שנים עזרו יהודי ספרד בכל אלו לנוצרים הנלחמים על כבודם. היהודים תרמו למאבק כספים, ייעוץ בארגון השטח, בגביית מסים, בתרגום וניהול האוכלוסייה המוסלמית, היהודים לקחו חלק פעיל – בהחלט חלקם – גם הזדהו עם הליך הכיבוש מחדש: יש כבוד.

  1. היהודים משתלבים

יכולתם של היהודים לקחת חלק בתרבות המקום בו הם מתגוררים ידועה גם במלחמת הכבוד הספרדית מצאו עצמם היהודים משתלבים ומביאים למאבק כישורי-חיים, יוזמה, כסף ומנהיגים.

דון יצחק אברבנאל (Don Isaac Abravanel ) ממנהיגי היהדות הבולטים, היה אחד היהודים הראשונים שהיו בני-בית בתרבות הרנסאנס דבר זה הקל עליו לעלות בדרגים הבכירים של התקופה. חכמת הרנסנס (אפלטון) חשפה בפניו את חשיבותם של כישורי החיים ואת הדרכים לפיתוחם. הוא נאלץ לברוח מפורטוגל כתוצאה מתככי חצרה לספרד וגם שם היגיע לדרגים בכירים ביותר. הוא היה בעל השפעה עצומה על הקהילה היהודית והיה נציגה הבכיר בבית המלוכה.
אברבנאל פעל בתקופת גירוש ספרד בכל המרחבים וגם ניסה ללא הועיל למנוע את הגירוש. לפני הגירוש אברבנאל היה שר האוצר של ספרד. הוא סייע לממשלה הספרדית במשך 8 שנים עד גירוש ספרד בו עבר לאיטליה. איטליה לא נח לרגע וגם בה היה אברבנאל דמות מרכזית וכיכב בחצר המלכות של נאפולי. בממלכת נפולי (איטליה) גם נכתב ספרו הנודע "שיחות על האהבה" (Dialoghi di Amore).
אברבנאל היה הוגה דעות והרבה לכתוב. מכתביו עולה שהתנגד למשטר המלוכני המהווה משטר של כפיה שרודה בבני עמו. הוא ששירת 3 מלכים, כתב שהמשטר הטוב מכולם הוא המשטר הרפובליקני שרק ממנו יוכלו בעתיד להתפתח חיי חברה תקינים בכך חובר אברבנאל אל מסקנותיו של של בן זמנו מקיאוולי מחבר ספר ההדרכה הפוליטית שהוזכר לעיל "הנסיך".
פוליטיקאים מעטים הצליחו כמוהו לאורך ההיסטוריה. בשלוש מדינות הגיע אברבנאל להישגים גדולים ביותר. הוא היה גדול בתורת המדינה, ענק בניהול האוצר ונדיר בספרות. למלכים הספרדים היה ברור שיקשה עליהם להתנהל בלעדיו. והם הציעו לאברבנאל להישאר, להתנצר, להישאר כיהודי והוסיפו והציעו לו שישאירו למענו עוד תשעה יהודים כדי שיוכלו להתפלל עימם במניין, אך הוא סרב ועזב את ספרד. אברבנאל נהג כמנהיג יהודי אמתי וצעד מזרחה בראש קהילתו לאיטליה. יהודי בכיר נוסף פעל בחצר המלכות אברהם סניור.
אברהם סניור היה גובה המסים הראשי והרב הראשי של קסטיליה היה יד ימינה של הנסיכה איזבלה ונציגה בדיון על תנאי נישואיה לנסיך פרננדו (מאראגון) בשנת 1492 בחר במשרת שר האוצר, בהעדיפו להישאר ולהתנצר.
סניור פעל בממשלה לצד טורקמדה (Torquemada יהודי מומר נוסף ששימש בן השאר גם כמוודה האישי של המלכה איזבלה (הוא גם היה ראש האינקוויזיציה – מהתומכים הנלהבים לסלק את היהודים מספרד) גם אברבנאל פעל בממשלה לצד טורקמדה אבל רק עד שהגיש האנוס טורקמדה את "צו גרנדה" למלכים לחתימה והביא בחתימתם זו לגירוש היהודים מספרד. אברבנאל ניסה למנוע זאת אך כשל.

(ראה גם בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל – מדינאי והוגה-דעות, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שוקן, 2005).

  1. העצמת כוח המלכים – החלשת האצולה – והאחים הקדושים

ב-17 באוקטובר 1469 נישאו פרננדו ואיזבלה ואת כתר קסטיליה קיבלה רק בשנת 1474 כשאחיה אנריקה מת. הרעיון לאחד כוחות ולהעצים את המלוכה היה כלל אירופאי כשבספרד חבר גם לאסטרטגית הניצחון במלחמה נגד הערבים. מהומות קמו נוכח האור החדש: האיחוד של הממלכות. עוצמה מיטיבה (עם המלוכה) העירה את הצללים גם בקסטיליה וגם באראגון. הדברים הגיעו לידי כך שרק ב- 1480, התקבלה במועצת האצילים של טולדו הסכמה בדבר ריכוז שלטונם של המלכים על-פני האצולה.
העצמת כוחם של המלכים – היה צעד נוסף בהחלשת האצולה – והיא שרק הלכה והתרסקה כלכלית עקב מלחמת הכבוד על סילוק הערבים מספרד המשיכה לאבד את כוחה ולהעבירו למלכים הקתוליים.

"קולומבוס לפני המלכה" – ציור שמן משנת 1843 צייר עמנואל לויצה, מוזיאון ברוקלין. הציור מתאר את כריסטופר קולומבוס ניצב מול איזבלה הראשונה ופרננדו השני, מלך אראגון, המלכים הקתוליים ומשכנע אותם לממן את מסעו שהוביל לגילוי יבשת אמריקה. מקור הציור ויקיפדיה.

איזבלה ופרננדו – זכו לכינוי המלכים הקאתולים (2 בדצמבר 1496) מהאפיפיור הספרדי בורג׳ה (אלכסנדר השישי – ידוע כאחד האפיפיורים המושחתים בתולדות הוותיקן) הוא שהעניק להם תואר יקיר זה לאחר מאמציהם להכתירו לראש הכנסייה.
במהלך שלטונם, הפכו פרננדו ואיזבלה את ספרד למדינה החזקה ביותר באירופה. ויש הטוענים כי ההשראה לדמות הנסיך של מקיוואלי לא היה בנו של האפיפיור המושחת צ'זארה בורג'ה אלא דווקא אחד משני אלו.
תחת שלטונו של פיליפ השני הגיעה ספרד לשיא עוצמתה.
ספרד הפכה להיות המעצמה הגדולה ביותר באירופה. פיליפ ה 2 סיפח את פורטוגל לספרד. יחד עם זאת ועל אף התעצמותה של ספרד ניתן היה כבר להבחין שספרד נמצאת מעבר לשיא. מחיר הגירוש של המוחות החל להצל על ההישגים הכלליים בנוסף לכך המלחמות הדתיות נגד תנועות השחרור של הולנד הסתיימו במפלה ספרדית: הצי הספרדי הגדול – האמדה הושמד והולנד זוכה לעצמאות וספרד שוב נפגעה בכבודה. המלחמות הרבות במאה ה-17 החישו את קצב התפוררותה של ספרד שאבדה את פורטוגל בנוסף הכסף שהגיע מאמריקה מצא את דרכו ממשיך לאיטליה ומושקע בגנואה – עוד אחד מהאסונות שגירוש יהודי ספרד הביא על הספרדים.

Vía Crucis.png

האחים הקדושים קורדובה – תהלוכה עם ישוע Hermandad del Via Crucis de Córdoba. מקור הצילום ויקיפדיה.

  1. האחים הקדושים

סנטה הרמנדהד (הרמנו אח בספרדית) ה"אחווה הקדושה" Santa Hermandad – מסוף המאה ה- 12 החלו להתארגן בקסטיליה (The Crown of Castile) ששלטה על רובו של חצי האי האיברי מליציות בערים הספרדיות. קבוצות שומרים התאחדו כדי להגן על הדרכים מפני שודדים ופורעי-חוק (O'Callaghan, Joseph F. O. A History of Medieval Spain. (Ithaca, Cornell University Press, 1975), 448). בן משימותיהם הראשונות הייתה שמירת דרך הצליינים "סנטיאגו דה קומפוסטלה" שפעילה בצפון ספרד ועד היום מוגנת ופועלת ומכונה בפי הצועדים "קאמינו" – "הדרך". באופן אישי אני אוהב את ה"קאמינו" כאן פרסמתי כיצד להגיע אליו. בנוסף המליציות הללו הפעילו בתי-משפט בלתי חוקיים בסגנון The Vehmic courts,שהתפתחו מאוחר יותר בגרמניה (במאה ה- 14).
המלכים הקתוליים הכירו בהתארגנויות הללו באופן רשמי במאה ה-15 וניצלו אותם למשימותיהם – השתלטות על ספרד ואף כינו אותם ״האחים החדשים״ NUEVA HERMANDAD. יצויין שתקנות ארגון זה קבעו במפורש שיהודי לא ישמש לעולם גזבר שלהם; והנה, דווקא אברהם סניור, בעל התואר 'רב די לה קורטי' (Rab de la Corte, 'רב החצר' – שאיננו רב במובן המקובל, אלא איש חצר ממונה על היהודים), נתמנה לתפקיד זה.
לגבי הארגון שקיבל את חסות המלכה ראוי לשים לב לדבריו של מתאו אלמן Mateo Alemán עליו.

אלמן היה בן למשפחת אנוסים מסביליה. הוא שימש כפקיד במשרד האוצר הספרדי ונודע כסופר. ב-1594 נעצר אלמן באשמת מעילה, אך שוחרר במהרה. יצירת המופת הספרדית, היא ספרו, ספרות מופת שפורסמה בשנת 1599 (תחילה התפרסם חלקה הראשון של יצירתו) "השודד" או "חייו של גוסמאן מאלפראצ'ה" (Guzmán de Alfarache). הספר המופלא הודפס בשש עשרה מהדורות בחמש השנים לאחר צאתו לאור. "חייו של גוסמאן מאלפראצ'ה" היה להצלחה אדירה והשפיע רבות על הספרות של ספרד. בשנת – 1600 תורגמו חייו של גוסמאן מאלפרקצ'ה לראשונה לצרפתית, ובשנת 1604 התפרסם חלקם השני. יצירת המופת "חייו של גוסמאן מאלפראצ'ה" תורגמה שוב לצרפתית ב-1619 על ידי המשורר ז'אן שאפלן. בשנת – 1623 תורגם גוסמאן מאלפראצ'ה ללטינית ובאותה שנה לאנגלית (על ידי ג'יימס מא). בספר זה מופיע הציטוט: "אלוהים שחרר אותנו מהפשעים וחטאי האינקוויזיציה של 'האחים הקדושים' ".

Guzmán de Alfarache [ɡuðˈman de alfaˈɾatʃe] הוא רומן פיקרסקי שכתב Mateo Alemánופורסם בשני חלקים: הראשון במדריד בשנת 1599 ם

Guzmán de Alfarache מתיאו אלמן . Guzmán de Alfarache [ɡuðˈman de alfaˈɾatʃe] הוא רומן פיקרסקי שכתב Mateo Alemán. ופורסם בשני חלקים: הראשון במדריד בשנת 1599 מקור הצילום ויקיפדיה

האחים הקדושים או החדשים (תלוי את מי מצטטים) הפכו מכוחות לא חוקיים לגוף מנובל אבל חוקי ששמר עבור המלכים הקאתוליים על האינטרסים שלהם ועל פי מתאו אלמן גם התעלל באזרחים של ספרד. ארגון כזה שישמש כמשטרת השתקה (ה"חולצות החומות") בראשית שנות ה 30 של המאה העשרים את הנאצים נגד מתנגדיהם השמאלנים. יש הטוענים שזה גם תפקיד המליציות "לה-פמיליה", "תג מחיר", להב"ה ונער הגבעות" בישראל (מאמרי בנושא זה – כאן). בראשית שנות ה-30 בספרד של המאה ה-15 "האחים החדשים" והקדושים סייעו למלכים – להשתיק את אלה שהתנגדו למלכותם, כלומר להשתלטותם על כל מוקדי הכוח בספרד (Lunenfeld, Marvin. Keepers of the City. Cambridge: Cambridge University Press,1987.).
הפלוגות הפרטיות הללו גם עמדו לרשותם כשהתבקשו להרוס עבורם את מבצרי האצילים ונאבקו במתנגדים אולי גם בשודדים בדרכים, אבל הם לא חסכו את זמנם, ואת יוזמתם, מלהתעלל גם ביהודים. התארגנות האחים החדשים תמכה בהקמת האינקוויזיציה ונוצלה גם על ידי טורקמדה כשנזקק להשתתפותה בפעולותיה המנובלות.

  1. אופנת ריכוז-הכוח

המשטרים האבסולוטיים באירופה של אחרי המאה ה-14 נהו במאה ה 15 אחר ריכוזיות הכוח כאמצעי לניהול המדינה, וגם לסיפוק תאוות הכוח בשליטים עצמם.
המאה הקודמת הייתה מאה של הריסות. כש"המוות השחור" היה כוכב העל בה והוא השתולל ברחובות וחיסל ככל הבא ליד. זו הייתה מגפת דבר שפרצה ב-1348, השמידה כשליש מהאוכלוסייה ויש העומדים במחצית האוכלוסייה בין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה. אבל גם בסין. המוות השחור אהב את כולם. גם את האמונה באל הוא הרס וזאת משום התקווה לסיוע משמים שלא בא והאל שעמד מנגד ולא הושיע את האנשים – כיצד הלא קיים יקום להושיע? ואלו שזכרו זאת ריסקו את כוחה של הכנסייה והשפילו את כוחם של האפיפיור, הקרדינלים, התפילות והפולחנים. במקביל המוות השחור העלה כוח חדש: ההיגיון הבריא שכונס בכותר: הרנסנס "לידה מחדש" אבל לא כולם נישבו בקסמיו היו גם אלו שהמשיכו ועדיין ממשיכים לחיות בצל מעבר לחיץ.

רוב דעות

הרנסנס הפך לתנועה אוניברסלית וכוח מוביל שחיפש דרכי ביטוי ואופנים שונים להבאת העוצמה החדשה. האחריות הועברה לאדם והאדם היה זקוק לעוגן ולמפרש שבם יוכל לשים את מבטחו כדי להמשיך ולהתפתח. אחד ממרכזי הכוח באותם ימים נמצאו בתרבות יוון הקדומה, ברפואת יוון הקדומה, בחכמת יוון הקדומה ובפילוסופיה האפלטונית שחזרה אל מרכז הבמה גם האהבה ליופי סייעה וכל אמצעי התכנון וההנדסה של רומא העתיקה – הכל עלו והשתלבו בתפיסתו החדשה והחלה בנייה חדשה ותכנון של ערים מודרניות.
ההישענות על העבר סייעה לכנסייה, כגלגל הצלה ועד מהרה זו השתלטה על התהליך החדש וגייסה אותו לשירותה. הכנסייה החלה לפאר את עצמה, אם לא הודות לכוח האל, הרי שהודות לכוחו של הכסף, היופי והארגון הדיפלומטי. הכנסייה בנתה מבני ענק ופארה אותם ביצירותיו החילוניות של האמן החדש (מיכאלאנג'לו, ליאונרדו דה וינצ'י או ברונלסקי) – גם כוח חדש-ישן זה נופץ עד מהרה עם תנועה פרוטסטנטית שהחלה כניסיון לרפורמה בתוך הכנסייה הקתולית, על ידי מרטין לותר (1517).
הכוח החילוני התפשט באירופה כמי שלא מכיר בגבולות ובאומות – אבל ומטבעו אין לו ולא יכול להיות לו ראש אחד. וככל שהעולם הרוחני רגש וחיפש תמיכה רוחנית אחת או גרעין פנימי מלכד אחד הוא נחשף יותר ויותר רק לרוב דעות וגם משהתגבש סביב מוסדות חדשים של תבונה, הומניזם, תודעת הרגש והאחווה קמו האסכולות והמגוון החל להיות עצום. הכוח העיקרי החדש היה בכלכלה שהתפתחה סביבו וגם ציי הסחר האיטלקי שהתפתח והעשיר את ונציה ויותר מכך הצי הפורטוגלי ובניית הספינות הקרוולה והקאראק שתוכננו בפורטוגל ויכלו לצאת ללב ים ללא חשש. כלי שיט אלה היו הראשונים שיכלו להתרחק מהחוף בבטחה ולהגיע עד אמריקה והספינה השטה בים הייתה סמלו של הרנסנס והאדם נע ונע קדימה. כוח ההמונים החל להתפתח וכן המודעות לרפואה החילונית, לחשיבותו של המדע, והמהפכה התעשייתית עמדה בפתח. כל אלו החלו להשפיע על מרכז המפה, אבל לא נמצא לו אל אחד שולט על ומלכד – הדמוקרטיה ואפילו הרפובליקה הנעלה ממנה אוהבות דעה, בעלי דעה וויכוח – הייתה למעמסה ומטרד. מטבען הכוח המרכזי בן מפוצל בין מתנגדים ומסכימים כשרק הרוב קובע את הכיוון – לעולם לא היחיד. אבל העולם לא היה בנוי לאור כה גדול. ההרגל עתה חצץ בין האור והצל היה מאוד גדול. ההרגל רצה סמכות. עמדה. אל קובע.
העולם במאה ה-15 היה לחלוטין בלתי בשל לרב-גווניות. רוב הדעות ערערה על תחושת הביטחון כוחות נבל חדשים עמדו ללכוד את האוצר החדש ולשעבדו לעצמם. הדברים הגיעו במאה ה – 15 לניגודים מטורפים וכשקמו התארגנויות למען השכלה רחבה, למשל השכלה עבור נשים כמו הקמת ה״אחוות אורסולה הקדושה״ (ReligiosasUrsulinas de la Unión Romana) מפעל חינוכי שנוסד (1535) בידי אנג'לה מר'גי בברשה שבאיטליה במטרה להשכיל נשים ובייחוד נערות עניות. מיד קם עליה הכוח המתנגד לרב-גוניות זו והצל על מפעל ההשכלה לנשים וגם רדף אותן ועוד ידובר על כך בפרק הבא ורק ארשום שהוא קם בזעם ושנאה ולחם בהן בכל כוחותיו.
בפירנצה קוזימו דה מדיצ'י ייסד את האקדמיה האפלטונית (1462) ללימודי הפילוסופיה והעמיד בראשה את ההומניסט מרסיליו פיצ'ינו שהפך אותה לאבן שואבת לפיתוח ההומניזם, לימוד קריאה ותרגום כתבים מיוונית עתיקה וערבית (עוד על כך ראה מאמרי "אלישע היהודי") תודעת היחיד, ההשכלה והרגש הלכו והתפתחו גם נאבקו בקיומם כלפי פנים וחוץ.

השאיפה למשענת מלכדת במאה ה 15 דרשה כוח חזק בכול אירופה קמה התחינה לאל חילוני לכוח שליט ובמיוחד באנגליה, בה עלה על כס המלוכה הנרי ה-7, טיודור הכוח החדש עלה נוכח מאבק איתן של הכוח הישן: אצולת הדם – המון דם ומעט כישורי חיים. מלחמת השושנים, הנכיחה מאבקי כוח אלו אבל בסיומה הוכחד הכוח חסר הכישורים של בעלי הדם הכחול והחל כוחם של בעלי הכישורים לחיים לתת את מופעיו ולבסס את שלטונו. באופן טבעי בלטו בו היהודים שזה היה להם מזה שנים לדרך חיים יחידה שאפשרה להם לחיות על ״קרקע״ יציבה באירופה.
בצרפת פעל בנחישות לואי ה-11 לאיחודה של צרפת תחתיו. הוא בילה את זמנו הפנוי בחברתם של משכילים, עודד את המעמד הבינוני במקום את מעמד האצילים, פעל בשטח הכלכלי, שיפר את אמצעי התחבורה והנמלים, הגן על התפתחותו של הצי הצרפתי ופתח שווקים חדשים לסחר החוץ של צרפת בנוסף לחם נגד האצילים הפאודלים בערמומיות ובתחבולות הסחה ושוחד. את פועלו זה המשיך אחריו בנו שארל ה- 8 – מייסד הרנסאנס הצפוני. רנסאנס שהוציא את המידע החילוני מאיטליה והביא לכוח הריכוזי והאבסולוטי של המלך בצרפת. הכוח לא היה טבעי לעידן הנאורות אבל הכרח של הרגל והערעור עליו היה אמנם טבעי ,אבל מאוד אכזרי קוראים לו: המהפכה הצרפתית (שנות ה-80 של מאה ה- 18).
גם ספרד הלכה והתאחדה כשל״ספרד״ המוכרת היום קדמו ארבע ממלכות: ממלכת ליאון, ממלכת קטלוניה שבירתה ברצלונה, ממלכת קסטיליה וממלכת ארגון.

  1. כיבוש עמדת כוח – יצחק אברבנאל

המשימה המרכזית – כיבוש עמדות הכוח לקראתה צעדו המלכים באירופה במאה ה-15 התאפיינה בשלטון ריכוזי חזק וגם אל ספרד היא חלחלה. הכתר דרש ארגון ואיחוד הכוחות הפועלים במדינה ואלו שהתנגדו פשוט חוסלו: מינוי מנהלים אזוריים, ייעול גביית המיסים, ארגון הצבא והתקרבות לבעלי הכסף בכל אלה הסתייעו המלכים ביצחק אברבנאל שהיה בעל יכולות יוצאות דופן. הוא כאמור לעיל הצטרף לחצרם ב – 1483 לאחר שהיה כבר שר-אוצר בחצר המלך אלפונסו ה- 5 (פורטוגל). מצידו כבש אברבנאל את עמדת הכוח והוא לא היה שם לבדו ובהבדל מרבים לא איבד את צלמו ואת עצמאותו ללמדנו שאין צורך להיות יובל שטייניץ כדי להגיע למעמד בכיר.

  1. פבלו דה סנטה מריה – ידידו ושגרירו של האפיפיור

לוסיאנו סרנו (Luciano Serrano y Pineda כומר ספרדי והיסטוריון שפעל בספרד בתקופתו של פרנקו) מתאר את היכולת הבלתי רגילה של היהודים להתקדם ולהשתלב במרחב התרבות הספרדית בספרו: ״לוס קונברסוס״ – ״המומרים״: יצא לאור במדריד 1942 סרנו שואל מה מועיל יותר להבנת ההיסטוריה " .. "es más beneficioso para la historia" אנליזה של מקורות חסויים (מסמכים עירוניים, או של איזו מדינה, או אזור בה) תוך פרסומם ומתן נקודת אור חדשה בעזרתם על אירועים מוכרים או לשוב אל הממצאים הידועים ולהוסיף עליהם עמדות סינטטיות שמתחזקות דעות ידועות."y da a la luz correspondencias epistolares o colecciones de documentos inéditos, que no el que ciñe su labor a apreciaciones de orden general o juicios sintéticos sobre temas ya conocidos, sin aportar nuevas luces"(1940) סרנו עונה על שאלתו בהביאו אור חדש וגם ממצאים חסויים בספרו: ״לוס קונברסוס״ Los conversos
אותו פרסם שנתיים לאחר הטקסט הנ"ל:
״הקרירה המדהימה של רבי שלמה הלוי מדגימה זאת" כותב לוסיאנו סרנו "הרב החשוב הזה ייסד ישיבה בצפון ספרד ונהייה לרב הראשי של בורגוס" (שהייתה העיר בירה הכלכלית של ספרד) "הרב החשוב הזה שלמה הלוי התנצר ב – 1390 והיה לבישוף של קרטחנה (Cartagena) עיר נמל לחוף הים התיכון. "ולאחר זאת הוא הפך לבישוף של בורגוס". ואחר-כך הוא הוריש את המשרה הזו לבנו הצעיר אלונזו שהיה לבישוף של קרטחנה במקומו". וממשיך סרנו ומתאר את המצב האבסורדי של אנוסי ספרד – המראנוס (חזירים) או של תושביה הותיקים שצופים בכל זאת מהצד: "בנו בכגרו גונזלו היה בישוף של הערים: סיגוונסה, פנסיה, פלורנסה ואסטורגה. הרב הראשי של בורגוס לשעבר היה גם חבר מועצת המלך (הממשלה דאז) ומאחר שהיה ידידו האישי של האפיפיור בנדיקטוס ה- 13 (שישב באביניון) מונה גם לשגריר של האפיפיור" משרה של שגריר נודד שייצגו בכל מקום …
שלמה הלוי שנולד למשפחה שבלטה בפעילותה בתחום הכספים בחצר המלוכה בקסטיליה והתפתח לדרגת ידידו של האפיפיור ושר בממשלת ספרד גם היה הבישוף של העיר החשובה לכלכת ספרד בורגוס
בתוך זמן קצר. שלמה הלוי הזה (תמונתו הצהבהבה משמאל) מככב בספרו של לוסיאנו סרנו בו מוצגת הקרירה שלו כמי שבאה להדגיש תזה של היסטוריון ספרדי בן זמננו (אמליו קסטרוEmilio Castro) שמדגיש את שלטונם של היהודים במקצועות הליברליים: רופאים, נוטריונים, שופטים, כלכלנים והיסטוריון נוסף גם הוא בן זמננו, ספרדי נוצרי (סנצ'ו אלבורנוז Claudio Sánchez-Albornoz y Menduiña) מדבר על העושר הבלתי מוגבל של היהודים באותה תקופה (מאה-15 בספרד). עושר זה נקשר בפיקוח המלא של היהודים על החיים הכספים של שתי המדינות קסטיליה וארגון על ידי בנקאות וחקירת המסים – שמהם הם קיבלו קופונים אבל לא אהדה ליהודים אלא להפך.

מכל מקום סיפור חייו של רבי שלמה הלוי שהתנצר והיה לבישוף של קרטגנה תחת שם חדש: פבלו דה סנטה מריה (Pablo de Cartagena) "בימים ההם ללא ספק מוכיחה זאת״. בהחלט סיטואציה מתגרה שמקוממת כל אדם שפוי והומני. שנת התנצרותו 1390 הייתה שנה אחת בלבד לפני התפרצות הפוגרום בסביליה – בשנת 1391 בו ידובר מיד.

  1. הכוח החדש נשען על ברית הדם הוותיקה

המלכים הקתוליים (los Reyes Católicos) לא נחו בביצור כוחם ופתחו מרחב נוסף לחזק באמצעותו את מעמדם. הם פתחו בתהליך של השאת ילדיהם לנסיכים אירופיים – בנם הבכור, חואן, נסיך אסטוריאס, חותן עם מרגריטה, בת מכסימיליאן מהאבסבורג, קיסר גרמניה. אחותו, קתרינה מאראגון, התחתנה עם יורש העצר האנגלי ואחרי מותו הושאה להנרי השמיני מלך אנגליה. בת אחרת הייתה חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה, אמו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
ב-1490 הביאו המלכים של ספרד את בתם הבכורה, איזבלה, לאלפונסו, נסיך הכתר של פורטוגל. הוא נפטר אחרי שנה וב-1497 הושאה מלכת פורטוגל ביתם לאחיו, מנואל ה-1 מלך פורטוגל. ובעקבות נישואים אלה גורשו היהודים גם משם.

נכדם, קרלוס הראשון, מלך ספרד, בנם של חואנה (לה-לוקה – המשוגעת בגין בגידותיו האינסופיות של בעלה ההולל) ופיליפ היפה, ירש בנוסף לספרד גם את שטחי בית הבסבורג ואת דוכסות בורגונדיה מסבו מצד אביו, מקסימיליאן הראשון.

  1. הקורטס

לקראת סוף המאה ה-12 התחוללו מספר שינויים שהעלו את כוחו של "המעמד השלישי" – – הסוחרים שהתעשרו מאוד – בערים. הערים התפתחו וגדלו. כוחם של האצילים ״המעמד הראשון״ הלך וקרס. אחת הסיבות לקריסתם בספרד הייתה מלחמת השחרור מהמוסלמים. הרקונקיסטה (שחרור ספרד) הוטלה על כתפיהם. הם שמימנו בכסף ובחיילים(כוח אדם) את שחרור ספרד. והרקונקיסטה הזו גזלה מהם משאבים רבים. העירוניים והבורגנים חיו בערים ובהן הם רק הלכו והתעשרו. הם לא היו כפופים למערכת הפאודלית המוכרות והיו פנויים לצבירת ממון ולפיתוח מיומנויות נדרשות וכישורי חייהם צמחו כשהאצילים רק התנוונו. כך החלו לתפוס בני מעמד העיר יוזמה ומחשבה חדשה בכל התחומים ובן השאר השתקפו אלו בפעילותם באיונטאמיינטוס – האספה העירונית ומקומם בשורות הקורטס רק הלך וגדל. כחלק ממערך היחסים הפוליטי מול המלך דרשו הערים וקיבלו פריווילגיות שאפשרו להן חופש לנהל עת עסקיהן ולקבוע את חוקיהן.

נחזור לקורטס – נציגי הישוב בפרלמנט ונציגי המלך בישוב יצרו אליטה חדשה, קבוצה קטנה ״קורטס״ של נציגים מתוך האיונטאמיינטוס, המועצות העירוניות, הגם שלא היו לקורטס כל סמכות חקיקתית, היו להם קשרים בחצר המלך ובקרב האוכלוסייה הכללית, דבר שהיה פורץ דרך בחברה החדשה שהלכה והתגבשה.
הערות:

  1. למרות האיונטאמיינטוס האצילים עדין חוגגים ורוקדים והתפאורה הפאודלית עדין עומדת, אבל הכוח כבר נמצא בידי האליטה החדשה ובסופו של דבר הקורטס הוא ששיקף את העוצמה האמיתית במאה ה-15. בקונטס השתקפו היוזמה, האינטלקט, יכולת הארגון החדשה, המידע (מודיעין) והכסף הגדול – רובו יוצג על-ידי העשירים החדשים – הם היו עירוניים – לא אצילים.
  2. במאה ה-13 המלך (האחרון) של ממלכת לאון העצמאית (1157–1230) אלפונסו התשיעי, שהיה המלך המודרני ביותר בתקופתו כבר הכיר בחשיבות האיונטאמיינטוס. אלפונסו ה-9 ייסד את האוניברסיטה החשובה אוניברסיטת סלמנקה ב-1212 ולעניננו הוא הראשון שאפשר במערב אירופה כינוס פרלמנט עם ייצוג לאזרחים – ולאיונטאמיינטוס בקבלו את נציגיהם את הקורטס לפרלמנט הוא הקורטס של לאון (1188).
  3. נושא הקורטס גורלי להבנת תקופת הגירוש של היהודים בספרד של המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ובעלה פרננדו השני מלך אראגון.
  1. שיטת הקורטס

ראשית הקורטס (באספה העירונית –איונטאמיינטוס) במערכת הפיאודלית של ימי הביניים. בעלי האחוזות החזקות החזיקו אספת נכבדים שייעצה להם באופן שוטף: קורטס.
הקורטס הקדום היה מועצה מיעצת והיא התחלקה לשלוש שדרות: אצילים, אנשי כנסייה (המעמד השני) ובני "המעמד השלישי" (סוחרים ואומנים שהלכו והתעשרו במלחמת השיחרור בת 800 השנים בספרד) המושב באסיפה נרכש בכסף מן האדון, כך שרק בעלי אמצעים יכלו לכהן בה.
הקורטס הראשון ביותר וגם החשוב מכולם היה הקורטס של לאון בספרד. הוא התכנס לראשונה ב-1188 והוזכר לעיל כקורטס של אלפונסו התשיעי מלך לאון. ב-1230 התאחדה לאון עם קסטיליה והקורטס שלה התמקם במדריד בבירת קסטיליה והיה לקורטס השני בהיסטוריה.

הקורטס היה אחראי על הצבא וקופת האוצר, והחברות בו דרשה כסף כאמור לעיל אבל גם דרשה התנהלות פוליטית זהירה ומחושבת היטב, כי למלך היו אז זכויות יתר כולל האפשרות לפזר את הקורטס.

  1. הכוח הראשון בפרלמנט – התחזק במאה ה – 15

במאה ה-15, נושא דיוננו, כבר התחזק כוחו של הקורטס וכוחם של בני ״המעמד השלישי״ הסוחרים עלה לרמה שאפשרה לחבריו להתאגד ולהתנגד לחוקים מלכותיים.
תהליך דומה התרחש בצרפת ובאנגליה השכנות, כאן וכאן נזקקו המלכים לברית עם ההנהגה החדשה שצמחה בערים, הקורטס (כאן למעשה ראשיתה של היכולת, פיתוח הכישורים והביטחון העצמי של בעלי ההון לקבוע מדיניות ארצית – מכאן מתחילה ההשתלטות של בעלי הממון על הכוח השלטוני המרכזי שממשיכה עד ימנו) ובעזרת ברית זו השיגו נציגי הערים (הסוחרים) את הזכות לחוקק ולהצביע בקורטס, לכוחו השפעה על קובעי המדיניות הארצית כלומר לברית עם המלך אבל כנגד האצילים. וזה הביא לקינאה, שינאה וגם לנקמה – אולי אפילו לשחיטה וגירוש.

הערות:

  1. מנהיגי הערים רכשו את מקומם בכסף, למעשה היה זה מיעוט עשיר וחזק – אוליגרכים. לאוליגרכים הייתה כבר כמות אדירה של כסף וכוחם בעזרתו עלה לרמה שאפשרה להם להתאגד ולהתנגד למלך או להוביל אותו לשאיפותיהם – אולי אפילו לנקום למענם באויביהם למשל בגירושם מהארץ.
  2. אוליגרכים מהמילים היווניות"שליטה" (ἄρχω – arkho) ו"מעט" (ὀλίγον – óligon). מדובר בצורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי בידי חלק קטן מאוכלוסייה גדולה וכוח קטן זה – אוליגרכים לא מוכר לציבור ולא ידוע הם השולטים אבל איש לא בחר בהם לשם כך – ניאו-ליברליזציה (ממש שיטת הכלכלה של בנימין נתניהו). כוח זה לרוב גם חזק ביותר וגם משפיע מאוד במובנים רבים (צבא, מדיניות, חלוקת הרכוש הציבורי, השכלה, קביעת המס וכן מכריע על מי יוטל מס וגם על מי לא יוטל מס בנוסף לכך כל נושא חלוקת ההזדמנויות לפיתוחם של כישורי חיים – הם ראשונים לקבוע והקביעה נועדה כדי לקדמם אולי היא אפילו גירוש של אוכלוסיה מסוימת). בתקופת המאה ה -15 עיקר כוחו של הקורטס היה כלכלי והיה לו גם אינטרס להעצים כלכלית את כוחו זה.
  3. נמצאו הבדלים משמעותיים בין המיעוט החדש – ההנהגה – העשירה, העירונית שהשתלטה על המועצות העירוניות (אוליגרכים): איונטאמיינטוס" או "קאבּילדוס" בצרפת, אנגליה וספרד.
  4. ההבדלים האלו היו משמעותי לתופעת הגירוש בספרד ועל כך מיד.
  1. האיונטאמיינטוס השונים

באיונטאמיינטוס (ההנהגה העירונית) של ערי מערב אירופה פעלו העשירים החדשים ויש לציין שהיה הבדל עצום בהרכב של ״המעמד השלישי״ – הסוחרים שהתעשרו מאוד.
בהרכב ההנהגה של האיונטאמיינטוס הצרפתי והאנגלי מול הספרדי היה כאמור לעיל הבדל: ״ההבדל שהמנהיגים של הערים הספרדיות״ מסביר פרופ׳ מיכאל הר סגור (שעה היסטורית פרק 61-גירוש יהדות ספרד – דקה 12:03 הקישור להרצאה כאן) ביחס לשאר המועצות העירוניות שנוצרו אז באירופה המערבית היה לדבריו עצום: ״המנהיגים של הערים הספרדיות, בניגוד לנכבדים הצרפתיים (שהיו קתולים מלידה, בספרד הם) היו יהודים או יהודים לשעבר נואבו קריסטוסוס״ מראנוס ("חזירים", כינוי גנאי שטבעו בהם הנוצרים).
חלקם בחרו להתנצר וחלקם בחרו להתנצר בכפייה (אנוסים), המכונים כיום "בני האנוסים", "נוצרים חדשים", "קריפטו-יהודים" (קריפטו ביוונית – "בהיחבא") או "מראנוס" ("חזירים") .

ד"ר גיא בכור כותב במאמרו :
״ב – 31 במרץ 1492, כשלושה חודשים לאחר נפילת גרנדה המוסלמית בידיהם, פרסמו המלכים הקתולים איזבלה ופרננדו את "צו אלהמברה" המשאיר ליהודי ספרד שתי ברירות: להתנצר, או להיות מגורשים מן המדינה לחלוטין, בתוך ארבעה חודשים. הרוב המוחלט, כ- 700 אלף יהודים (מספרים אחרים נעים בין 165,000-800,000) בחר לעזוב, כמובן ללא רכושם, תוך מעשי ביזה ורצח איומים… הייתר, כ- 50,000 בחרו להתנצר, רובם למראית-עין, ולהישאר. (הערה שלי – נושא "רובם למראית-עין" לא הוכח ולהפך ההיגיון והתובנה הפסיכולוגית בת-זמננו שוללת זאת לחלוטין – ב"סוף דבר" אשוב לנושא זה – נכון לרשום: בודדים התנצרו למראית עין, אבל הזמן מחק בהדרגה הרגלים רבים שרובם נעלמו בדור השלישי) – נמשיך עם ד"ר גיא בכור: "בני האנוסים", "נוצרים חדשים", "קריפטו-יהודים" (קריפטוביוונית- "בהיחבא") או "מראנוס" ("חזירים", כינוי גנאי שטבעו בהם הנוצרים)…עברו השנים, והדורות הבאים לא ידעו כלל שהם ממוצא יהודי, אך רמזים סודיים היו תמיד במשפחות האלה, בדרך כלל כאשר אחד המבוגרים, לפני מותו, גילה לייתר בני המשפחה שהם יהודים. למה על ערש דווי? מפחד הפגישה הקרובה עם אלוהים, וכשהפחד מהאינקוויזיציה לא היה כבר רלבנטי אישית.
התוצאה כיום: רבע מתושבי חצי האי האיברי הם צאצאים של "זרע ישראל", כלומר קשורים גנטית בעם היהודי, וחצי מאוכלוסיית פורטוגל. כיוון שבמאה ה- 16 המוני אנוסים נמלטו גם לעולם החדש, יש בברזיל, ארגנטינה, ובמושבות פורטוגליות אחרות, מספרים עצומים של בני אנוסים. למשל, בברזיל, מתוך 200 מליון תושבי ברזיל, 40%, כלומר 80 מליון, הם ממוצא פורטוגזי. מתוכם לרבע, כלומר 20 מליון מתושבי ברזיל כיום בעלי שורשים יהודיים. אם רק 10% מהם ירצו לחזור ליהדות, מדובר על שני מליון איש. כבר כיום יש קהילות בני אנוסים פעילות בניו מקסיקו, בקולורדו, במקסיקו, בגואטמלה, בקובה, ובקולומביה. הקהילות האלה גדלות בקצב מהיר. אך האם הם יהודים או קתולים". (גיא בכור שם)

  1. כוחם של היהודים והיהודים לשעבר

״הקשר בין הכוח המלכותי ובין האוליגרכיות העירוניות (אותה אליטה חדשה, קורטס עירוני, רב עוצמה שכפה עצמו על הציבור בכל מערב אירופה) נעשה ברור בשנים 1475-1479 כאשר איזבלה ופרננדוו לחמו נגד פורטוגל״ – מסביר ההיסטוריון האמריקאי פרופ׳ הליצר (במאמרו הנ״ל) וממשיך:
״רק בתמיכתם הכספית של הערים יכלו המלכים להקים את האחוה הקדושה כזרוע צבאית בשליטתם, או למען האינטרסים שלהם. מליציות שהיו לכוח שהוכיח עצמו״. (The expulsion of the Jews as social process, by (Stephen Haliczer
מליציה לאומית סנטה הרמנדד, הם שהכריעו את הכף נגד פורטוגל ונגד הערבים של גרנדה. הניצחון תלוי באוליגרכיה העירונית.
מנהיגי הערים הספרדיות היו אוליגרכים ורובם לפחות היו יהודים מומרים, nuevos cristianos , מראנוס – "חזירים" ולהם היה חשבון להיפטר מהיהודים הלא מומרים. הם פעלו בחצר של המלכה, ובכוח השפעתם הם לא נחו ולא עצרו עד שהביאו לגרושם מספרד. כדי לנצח בתחרות החברתית היה צורך להתנצר וכדי לנצח את הנוצרים מלידה די היה בלהתנצר. וכדי לחזק את כס המלוכה היה צורך בכסף והכסף היה בכיסיהם כך שעל המלך מרגע מסויים וגם על המלכה, כדי לשלוט היה צורך לעבור דרכם – וכדי שהם יוכלו לשגשג ולהתעשר עוד יותר בתחרות החיים ולנצח ולנצח ולאגור עוד ועוד זהב וכסף ויהלומים … הם נזקקו לסלק מדרכם את המוחות הגדולים שהסתובבו בשכונות ההן, מחוץ לשליטתם, סביב בתי-הכנסת. אבל, על כך בהמשך.

האצולה התרוששה עקב התמיכה במלחמה במוסלמים הרקונקיסטה – החזרת הכבוד רוקנה את כוחה. הצבא שנשען והונהג על-ידי הכוח הישן של הדם הכחול לא היה שווה יותר. המיליציה סנטה הרמנדד שלמעשה קמה על חורבותיה והכריעה את שתי המלחמות (פורטוגל – למען כס הוד רוממותה, וגרנדה למען כתר הכבוד האידיוטי של ספרד כולה) הייתה התשובה לביסוס כוחה האבסולוטי של הממלכה הספרדית והם האוליגרכים החדשים רב-אלוף חזירי – מראנוס הם שמימנו אותה. כדי להשיג מעמד בלתי מעורער של המלך נאלץ המלך להשיג שליטה על הכישרונות, היוזמה והכסף וזה היה אצל הבורגנות העירונית שהיו בעיקר יהודים שהתנצרו מטעמי תועלת שתאווה לכוח ולכוח כלכלי הניע את מהות נפשם.
המלחמה בפורטוגל הייתה הכרחית שהרי בלעדיה לא הייתה המלכה זכאית לכתר – מלך פורטוגל טבע את זכויות רעייתו לכתר זה ובנוסף לזאת עמדה לפניהם ממלכת גרנדה בה שלטו המוסלמים. אבל לניצחון עליה היה יסוד נוסף מאוד חשוב והוא למוטת את כוחם הכלכלי של האצילים למען האוליגרכים, אבל גם כדי ללכד את כל כוחותיה של ספרד סביבם וגם זאת התאפשר באותם זמנים רק בסיוע האוליגרכיה העירונית. שם היה הכוח האמתי של ספרד ורק בתמיכתם הכספית של הערים – כלומר של היהודים שכבר לא היו יהודים אלא מומרים הדבר התאפשר.

אשמח להשיב על כל שאלה-

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    קטעי וידאו קצרים – בפוסט שהעלתי ומציגים את צו גרנדה – אברהם סניור, מנהל אוצר המלכה שהתנצר, שתדלנותו של תומאס דה טורקמדה והגירוש – מתוך הסדרה הספרדית לטלוויזיה איסבלכאן

    המשך

    אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – לחיצות ההחלמה

    למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון – כאן

    נשארו לך שאלות

    אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

    אשמח לשמוע ממך – ירון מרגולין

    אשמח להשיב לכל שאלה.

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך). מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, י ומרגיעה את הנפש.

      נשלח ב כללי
      3 comments on “תככים ומזימות – האמת סביב גירוש יהודי ספרד – 1
      1. vorbelutr ioperbir הגיב:

        I got good info from your blog

      2. Betwing88 הגיב:

        Hey would you mind letting me know which hosting company you're using? I've loaded your blog in 3 completely different browsers and I must say this blog loads a lot faster then most. Can you recommend a good internet hosting provider at a reasonable price? Thank you, I appreciate it!

      להגיב על ירון מרגולין לבטל

      Or

      האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

      *