English, Deutsch, עברית

🔹> כשהציות נחשב לבריא, והמרי להפרעה — נשאלת שאלה נוקבת:

האם החברה בריאה בנפשה כשהיא מחניקה את יחידיה?

—בחברה המודרנית, הציות נחשב לעיתים, אפילו ברמז, כמפתח לסדר וליציבות, בעוד שהמרד וההתנגדות מסווגים כהפרעות או סיכונים מיותרים. מתעוררת השאלה האם ריסון עדין — או אפילו אילוף עצמי — של המרד והיצירתיות האישית, במיוחד אצל אדם שתורם לחברה אך נתפס כ״ראש קטן״, אינו מנבא מחלה אלא עלול להפוך לפתולוגיה חברתית. במאמר זה נבחן מחדש את ההגדרה של בריאות נפשית, ונשאף להבין האם חברה מתפקדת היטב כשהיא מדכאת את ייחודיותו וחירותו של היחיד.

—

1. מבוא: הביקורת על הגדרת ה־ WHO

הגדרת הבריאות הנפשית לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO) נדמית, למי שמתבונן בה מן הצד הלא־ממושמע, כהגדרה המאמצת איזון, יכולת הסתגלות ותפקוד תורם — ולכאורה, כמבטאת את פסגת הרווחה האנושית. אך מתחת ללשון ה"בריאות" הזו מסתתרת אידיאולוגיה עיקשת: מי שאינו מועיל, מסתגל, וממלא את חלקו בתפקיד החברתי – איננו "בריא".

האם זו הגדרה טיפולית — או שיפוט מוסרי?

ואולי מדובר בהמשך ישיר לחינוך לציות, שהחל לפני אלפי שנים במסופוטמיה ובמצרים, עבר ליוון ולאירופה, וקובץ מחדש בתקופת ימי הביניים — עידן שבו ידעו בוודאות שהשמש סובבת את הארץ?במילים אחרות:האם בריאות נפשית היא חירות פנימית — או ציות לצרכיה של חברה, של ממסד, ושל מדינה?

—

2. האיש שנושא את הדלת

בריאות נפשית — נדרשת, על פי היגיון הדברים — לא כציות, אלא דווקא כהליכה עם משא. בתחילת הדרך, ובכל זאת, גם כשהמשקל רב — לנוע קדימה.

> “שחר בוקע מתוך כלא מזויף, שננעל והחשיך.”— מתוך השיר האיש שנושא את הדלתככל שאתבונן בהגדרת ארגון הבריאות העולמי לבריאות נפשית — "מצב שבו האדם מודע ליכולותיו, מתמודד עם לחצי החיים הרגילים, פועל באופן פרודוקטיבי ותורם לחברה" — כך היא נראית לי יותר ויותר כטקסט טראומטי.

כן, ייתכן שמדובר בהגדרה תועלתנית, לכאורה מתונה — אבל במעמקיה היא כופה: היא אינה שואלת מה טוב לאדם, אלא מה מועיל ממנו.אז האם תפקוד חברתי הוא מדד לבריאות — או מדד לכניעתו של האדם בפני כוחה של חברה?

השיר האיש שנושא את הדלת, והציור שמלווה אותו, מציעים תמונה אחרת:

דמות שמהלכת עם משקלה מעליה. היא לא משליכה את עברה, לא מוחקת את שורשיה, לא מתריסה לשם ההתנגדות — אבל היא נעה.

היא הולכת משם, ולא נותרת עוד בתוך הכלא שדרש ממנה ציות.ישנו רגע בחיי אדם, שבו הציות נסדק והפרעת הציות מתבהרת:המחסום הלא־מדובר בדרכם של מחלימים פשוט רועד.שלב זה הוא רגע הכרעה — לאן יפנה האדם?

זהו שלב מכריע.הדלת עדיין נישאת מעלינו, משקלה רב — כמו שערי הברזל שסגרו על העיר [מקור].

ואף על פי כן — אפשר לנשום.

הכלא מאחור.

—

חזון חדש לבריאות נפשית

לא מחיקה של התרבות — אלא הליכה איתה, גם כשהיא כבדה ומייסרת.לא כעס, לא זעם צדקני ולא נוסטלגיה — אלא כאב נוכח, ועמידה אמיצה בתוכו.

הבריאות הנפשית אינה נמדדת עוד לפי ציות או התיישרות, אלא לפי חירות פנימית, פעולה מודעת מתוך כאב, עוז רוח, השראה, סקרנות ופיתוח יכולות חדשות.האדם הבריא הוא אדם תפקודי — אך לא מפני שהוא ממלא אחר ציפיות החברה, אלא מפני שהוא צומח בתוכן — ולעיתים אף בוקע מהן.

לא כמרדן — אלא כמי שנושא דלת, כדי לפתוח אותה – אם היא חלק מחומה שהונחה סביבו – מבפנים אל חייו שלו.

—

הפרעת הציות

כמומחה להחלמת הכליות, אני פוגש מדי יום אנשים הלכודים במעגל הציות ההרסני — הפרעת הציות.

זוהי לולאה סגורה שמובילה פעמים רבות אל המחלה עצמה. היא נשענת על בורות, בורות שנושקת לפחדים וחרדות, מלאת אמונות תפלות — וריצה עיוורת אל תהום, שלא נושאת בתוכה אור וקוראים לה "זה טעים לי", במחלת הכליות ו"אני אוהב אותך" זה בהמלצת הנפרולוג, או הדיאטנית שלו, ולפעמים זה פשוט "אבל הגננת אמרה" – בהפרעת הציות לא עוצרים ושואלים:

אבל פרופ' נפרולוג זה עזר פעם למשהו?

.הנוכחות הזו מולידה מוזרויות קשות: כך, לדוגמה, תוסף מציל חיים המופק משורש מדברי יידחה — רק משום שאין עליו תעודת כשרות.כולנו רוצים לעצור, לזעוק — האור איננו שם. אבל – הפרעת הציות בקרב חולי כליה למשל, נחשפת רק בחודש השני לדיאליזה, כשהמוות מגיע וכל המלצות הנפרולוג צועקות לשמיים כמי שלא עזרו. הכאב עצום, והפרעת הציות מונעת את היציאה ממנו. כי כוחות הפעולה הועברו לעמדת הסמכות, ולחברה.

מאמר זה הוא קריאה להתבוננות מחודשת, ביקורתית אך גם מלאת תקווה:

התבוננות מחודשת על מושג החירות, על האור האמיתי, על האפשרות לרפא — דרך הציות, לסמכות נטולת ידע כשלה, רק דרך ידע, חקירה, אמת ואמונה בחירות האדם וזכויותיו.

האם אפשר לדבר על בריאות נפשית כשזו נשענת על אגדות, דמיונות וחוסר היגיון בסיסי, ודמויות סמכות ?

או שמא היא חייבת להיסמך על מצע של אמת, חופש, והענקת משמעות לחיי האדם?

—

📘 פרק ראשון1.

הציות כהפרעה

נוכח ההגדרה הרשמית של ארגון הבריאות העולמי לבריאות נפשית —

> "מצב של רווחה נפשית בו האדם מממש את יכולותיו, מתמודד עם לחצי החיים, עובד ותורם לקהילה" —מתעוררת שאלה חריפה:האם זו באמת הבריאות?

או שמא זו רק עטיפה מתוחכמת לדרישה עמוקה יותר — ציות?

לא כל הפרעה מתחילה בגוף או בנפש.

ישנן הפרעות שנולדו בכיתות, בשיעורי משמעת, במסדרי צבא ובטפסים רפואיים.

ישנן נפרעות שמקורן בציות, סטרס, ותזונה כפייתית ורעלנית.

ציות, שהוצג כהכרח חברתי — הפך לדפוס קיומי, ולעיתים למחלה כרונית.ברגעי משבר — כשגוף קורס או נפש מבקשת החלמה — הציות גובר.

האדם השואף להחלים מוותר על שאלות ומאבד לעיתים את סקרנותו. הוא נכנע: למרשמים, לסמכויות, לנתיבי אחיזה "מאושרים" וחש בתיקווה.במקום להחלים — הוא מתפקד. ולעיתים — נכבה.

> "החיים אינם ציות עיוור, אלא מסע אל האמת הפנימית."— קונסטנטין ברונר, Der Judenhass und die Juden [מקור].

> "האדם מוותר על חירותו למען ודאות — אך מאבד כך את שתיהן." הוא תרכיז שמשקף רעיונות מרכזיים בכתביו של אריך פרום, במיוחד בספרו הידוע "מנוס מחופש" (Escape from Freedom). ב"מנוס מחופש" פרום דן בתופעה שבה אנשים מוותרים על חירותם האישית לטובת תחושת ביטחון או ודאות, במיוחד בזמנים של משבר חברתי או אישי. פרום טוען כי חירות עלולה לעורר חרדה, ולכן אנשים שחווים אותה נוטים להעדיף מסגרות נוקשות או שלטון סמכותי שמספקים להם תחושת יציבות — אך בכך הם מאבדים גם את החירות וגם את תחושת הביטחון האמיתית.— אריך פרום, Escape from Freedom, 1941 [מקור]. נושא זה יכול להסביר את מעמד נותן הכדורים בתתקופתנו. אף אחד כמעט לא מקשר ולא מחפש מחקר על הקשר בין סטטינים למשל או מעכבי האנזים ACE ומחלת הכליות שמתים ממנה.

נושא שאפשר לקרוא עליו עוד במאמרי – כאן.

או כש'מועלה נושא ה'זה טעים לי" לא קושרים את זה עם מחלת הכליות שמתים ממנה – נושא שאני מלמד עליו במאמר. בשר, כליות וזרימת דם מואצת: כיצד תזונה מהחי פוגעת במערכת הסינון של הגוף

ההיסטוריה האנושית השתנתה לא בזכות הצייתנים — אלא בזכות אלה ששאלו "למה?"

הרצל שאל: "אם תרצו, אין זו אגדה" — והעז לדמיין מציאות אחרת.

מגלן לא ציית לידע המקובל, הפליג אל מעבר לקצה המפה — וחשף עולמות חדשים.גם ההחלמה מתחילה ברוח זו: לא בציות, אלא בשאלה.

לא בהישמעות — אלא בספק היוצר.כמו שהצעד הראשון לבריאות הוא חוסר ציות למה שפוגע בגוף כך הצעד הראשון לבריאות נפשית הוא חוסר ציות למה שפוגע בנפש.

—

2. הסקרנות

– כוחה המרפא של ההתבוננות

בריאות נפשית איננה נולדת מן הציות — אלא מן ההתבוננות.

מי שמוכן להתבונן, מי שמוכן לפגוש כאב — לא מתוך תרגול של גבריות, אלא מתוך סקרנות.הכאב מסקרן את הנפש — וגם האפשרות להחלים ממנו מסקרנת את הנפש.האדם הסקרן לכאב נעשה עד לסיפור חייו.

הוא כבר אינו מציית כאוטומט, אלא מתחיל לבחור מחדש.

ב"שמונה פרקים", הרמב"ם עוסק בנפש האדם, במידותיה ובצורך לתקן את הנפש כמו שרופא מתקן את הגוף. הוא מדבר על חשיבות ההכרה במידות הנפש הלקויות, ועל כך שרק כאשר האדם מכיר בחולשותיו ומוכן להתמודד עמן — יש סיכוי לתיקון ולהחלמה.

הרמב"ם מדבר על ההכרה במחלה (הנפשית/מידותית) כתנאי הכרחי לתחילת הריפוי.כלומר ע"פ הרמב"ם רק היכולת להביט פנימה, בלי לפחד ממה שיתגלה — יוצרת את התנאים להחלמה.

— מבוסס על הרמב"ם, שמונה פרקים, פרק א'"הרמב"ם כותב שבלעדיי הכרה במצב הנפשי ובחולשות, לא ניתן להתחיל תהליך של ריפוי."אם לצטט בלשונו:

"החולים בגופם, כשידעו מחלתם, ישאלו לרופא, ויודיעוהו מחלתם, ויעשו מה שיצווה עליהם, ויתרפאו. אבל אם לא ירגישו בחוליים, ולא יידעו שהם חולים, לא יבקשו רפואה, ולא יתרפאו לעולם…" [מקור]. ציטוט זה ממחיש את עקרון ההכרה הפנימית כחלק מתהליך ההחלמה.

הסקרנות היא תשתית החירות.

היא זו שמאפשרת לנו לשאול:

"מה באמת נכון?"

"האם זה מועיל לי?"

"האם אני רואה את כל התמונה?"

"האם כשאני אומר 'זה טעים לי' — אני מבין את ההשלכות של המאכל הזה על עתידי?"

בריאות נפשית אמיתית מתחילה ביכולת להשהות את התגובה האוטומטית — ולהתבונן.לא להגיב מיד, לא לציית — אלא לברר. לברר מה מקור הכאב, מהו טבעו, האם ניתן ללמוד ממנו.האדם שמוכן להתבונן — מוכן גם לפגוש את הכאב.

לא מתוך התמסרות אליו, אלא מתוך סקרנות:

מה הוא בא ללמד אותי?

הסקרנות לכאב הופכת את האדם לעד לסיפור חייו.

הוא מפסיק לתפקד כתגובה אוטומטית, כישות מצייתת — ומתחיל לבחור. להתחיל.

> "רק היכולת להביט פנימה, בלי לפחד ממה שיתגלה — יוצרת את התנאים להחלמה."

— על-פי הרמב"ם, שמונה פרקים, פרק א'הסקרנות היא אם הדרך לחירות.היא הכוח שמאפשר לברר, לשאול, להטיל ספק — לבחון באמת:

"מי אני?",

מה מתאים לי?",

"מה נכון – לי?"

הצייר" האיטלקי ליאונרדו דה וינצ'י, מהגדולים שידע המין האנושי, כתב:

> "הציור הוא מדע ההתבוננות; כל מה שאנו יודעים נובע מהתבוננות."— Leonardo da Vinci, Notebooksובמקום אחר:

> "הצייר האמיתי הוא זה שמסוגל לראות את הדברים כפי שהם באמת

."— Treatise on Painting דה וינצ’י לא גילה את סודות הגוף, האור, התנועה והחיים באמצעות ציות, אלא בזכות התבוננות עמוקה.

הוא פרק את חוקי המוסכמות של זמנו, הביט אל תוך הגוף, אל תוך האור, וחזר עם חכמה חדשה.

גם הפילוסוף ברוך שפינוזה, שהיה ממניחי היסוד של המחשבה החופשית, הבין זאת לעומק.ביצירתו הגדולה "אתיקה", כתב אחד המשפטים המזוקקים והנפלאים ביותר בתולדות הפילוסופיה:

> "האדם החופשי חושב על דבר פחות מכל – על המוות, וחכמתו אינה הרהור על המוות, אלא הרהור על החיים."

(אתיקה, חלק ד', משפט ס"ז, נספח)

"Homo liber de nulla re minus quam de morte cogitat, et eius sapientia non mortis, sed vitae meditatio est." [מקור].בתרגום נגיש יותר:

> "האדם החופשי חושב פחות מכל על המוות, וחכמתו אינה הגות על המוות, אלא הגות על החיים." שפינוזה לא האמין בציות עיוור — בוודאי לא לסמכות שאינה יודעת.

הוא כתב בבירור:

"הסתמכות על גדולים איננה ראיה."

(שם, חלק א', נספח) [מקור].

הוא התנגד לכל קבלת דבר רק בשל "אמונת זולתנו וסמכותם".

לדבריו, החירות האמיתית של האדם אינה תולדה של אישור מבחוץ, אלא פעולה מתוך הבנה פנימית:

> "חופשי נקרא אותו הדבר הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, ונקבע לפעול על ידי עצמו בלבד. ואילו הכרחי — הוא זה שמוכתב על ידי אחר."

— אתיקה, חלק א', הגדרה ז'

בתרגום נגיש יותר:

> "דבר חופשי הוא מה שקיים ופועל רק מתוך טבעו שלו, והוא עצמו קובע את פעולותיו. לעומת זאת, דבר כפוי הוא מה שמוכתב על ידי משהו אחר, שמכריח אותו להתקיים או לפעול בדרך מסוימת." המשמעות ברורה:

ציות שאינו מבוסס על הבנה — הוא כניעות, לא בריאות.

הבריאות הנפשית מתחילה דווקא ברגע שבו אנו מפסיקים לציית לסמכות שאינה יודעת, ומתחילים לשאול.

—

🟦פרק שני – החיים, לא- המוות

— שפינוזה נגד החרדה

—

🟨 פרק שני – החיים, לא המוות: שפינוזה נגד החרדה

הפילוסוף של הפילוסופים, ברוך שפינוזה ניסח באחד המשפטים הצלולים והמופלאים ביותר בתולדות המחשבה את חכמת החירות:

> "האדם החופשי חושב פחות מכל על המוות, וחכמתו אינה הגות על המוות, אלא הגות על החיים"…

וחוכמתו איננה מדיטציה על הלא ידוע, או על מוות — אלא על החיים.

(אתיקה, חלק ד', משפט ס"ז, נספח)

במילים האלה מבקש שפינוזה להסיט את המבט מהפחד – אל החיים.

הוא דוחה את הגישות שרואות במוות את נקודת המוצא לחיים מוסריים, וטוען:

האדם החופשי באמת אינו עבד לחרדה הוא לא חי בצל מחשבה על אבדן קבוע של כל היקר לו.

הוא אינו חי מתוך פחד (בלימת פעילותו) — אלא מתוך הבנה של ההווה.

הוא פועל מתוך שמחה, מתוך הכרה – לא מתוך ציות לסמכות חסרת ידע והבנה, ייאוש או איום.

זו חכמה שנולדת מהחיים עצמם.

—

הקשר למאמרציות, פעמים רבות, נולד מחרדה ומפחד.

פחד מהכאב.

מהפרדה,

מססמכות,

מהבלתי נודע.

מהכישלון.

או חרדה מאבדן רכוש, כסף או בריאות.

אבל חיים של החלמה, של שיבה לעצמיות, של קיום מלא ומשמעותי — מתחילים רק כשאדם מפסיק להיכנע לפחד הזה ואת החרדה מחליף בידיעה.כשהוא מפסיק לשאול:"ממה עליי להימנע כדי לא למות?"

ומתחיל לשאול:"

איך נכון לי לחיות?"

—

קולו של קורצ'אק

יאנוש קורצ'אק — הרופא, המחנך, האיש שידע לעמוד מול כל מערכת כוחנית — חינוכית, רפואית, פוליטית — הרבה להדגיש את חשיבותה של הסקרנות והיכולת לשאול.

בספרו "כיצד לאהוב ילדים" כתב (בתרגום חופשי):

> "הילד אינו לוח חלק. יש לו עולם פנימי עשיר. יש לאפשר לו להביע את מחשבותיו ולשאול שאלות."ובכך לימד אותנו קורצ'אק שאין ילד טיפש –יש רק ילד שלא נתנו לו לשאול.

—

גם משה שבר

אפילו משה רבנו, שעלה אל ההר לקבל את דבר ה’, שבר את הלוחות הראשונים — לא מתוך כעס, אלא מתוך הבנה:העם לא היה מוכן.הם לא נמשכו לידיעה – אלא אל עגל הזהב, אל המוכר והנוח.ומשה?

הוא לא כפה עליהם את האמת.

הוא חזר אליהם — ללמד, לאט. מתוך הקשבה. מתוך תהליך.לא מתוך הוראה עליונה, אלא מתוך הבנה שהאדם – גם כשהוא מתרחק – יכול לשוב, אם רק יקשיב לקול הפנימי.—רוסו והכבליםכאשר ז'אן-ז'אק רוסו כתב:

> "האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא כבול באזיקים."הוא לא התכוון רק לשלטון פוליטי.הוא דיבר גם על הכבלים שבתוכנו – כבלי הפחד, הציות, ההרגל.והכבלים האלה אינם נפתחים בצעקה, אלא בשאלה.—סקרנות כמרפאהסקרנות, אם כן, איננה מותרות.היא מעשה של התנגדות לציות.היא סירוב למות – סירוב לחיות כמו מכונה.היא הכוח שמאפשר לאדם להתאושש מהטלטלות, להתכנס סביב עצמו, ולהתחיל במסע – לפעמים לבדו – אל מחוזות אמת שלא העז לחלום עליה.

היא התחלה של ריפוי.

—

🟨 3. כישורי חיים – יסוד הנפש הבריאה

הכישורים המכונים "כישורי חיים" אינם רק כלים לשרוד או להתמודד עם כאב – אלא מאפשרים לאדם לפעול היום במקום שבו אתמול לא היה לו מושג כיצד לעשות זאת.הם לא נועדו רק להתגבר – אלא לנוע מתוך משמעות, מלאי עניין, באהבה – ולחיות במלוא העוצמה.

> "אין דבר חזק יותר מנפש שנשארת סקרנית," כתב לאונרדו דה וינצ'י."הצייר לומד לראות – ומי שלומד לראות, יוכל ללמוד הכל.

"ג'פרי הינטון (Geoffrey Hinton) – שנחשב ל*"הסנדק של הבינה המלאכותית"* – פרסם בשנת 2017 ז'אנר חדש של רשתות נוירונים, אותן כינה: רשתות נוירונים מכומסות (Capsule Neural Networks). לדבריו, זו סוף-סוף ארכיטקטורה "שבאמת עובדת".על סקרנותו אמר: "האמת היא שאני לא יכול לעמוד בפיתוי של גילוי דברים חדשים." משפט זה מהדהד את רוח דבריהם של מדענים גדולים כמו איינשטיין ופיינמן, שכן שניהם ביטאו את התשוקה לגילוי והסקרנות ככוח מניע מרכזי. אך גם של מגלי עולם וממציאים לאורך ההיסטוריה, כמו כריסטופר קולומבוס או צ'ארלס דרווין – הם ביטאו לא פעם את הפיתוי והדחף לגלות עולמות חדשים.כישורי החיים הם אופני פעולה המאפשרים לאדם לצאת מאזור התקיעות, להיות שותף פעיל בעיצוב חייו, לשאת את הטלטלות, למצוא משמעות גם באתגרים – ולהמשיך להתפתח, ולעיתים אף לפתח את סביבתו ואת התרבות.> כשהתגייסתי לצה"ל, נכתב על הקיר במחנה:

"מה שלא הורג אותך, מחשל אותך."זו לא רק אמירה של גבורה – אלא הזמנה: לאמץ את הקושי כאבן דרך לצמיחה.מן הדמויות ההיסטוריות – מֵאלכסנדר מוקדון ועד ג'פרי הינטון, ממריה מונטסורי, ניוטון ושפינוזה, ועד חיים לנסקי ודוסטויבסקי – כולן מדגימות כיצד ההתמדה, היצירתיות וההתבוננות העצמית הן אבני יסוד לבריאות נפשית ולקיום אותנטי.

לעומתן – דמויות כמו ואן גוך או ווסלב ניז'ינסקי, שיצירתם פסקה עם קריסת נפשם, ממחישות את הקשר הישיר בין שיתוק היצירה לבין אובדן כישורי החיים.

אבל דווקא רמברנדט הוא דוגמה מעוררת השראה לאדם שהמשיך להעמיק וליצור גם בתקופות קשות. כמו גם ג'וזפה ורדי, שחווה טרגדיות כבדות – אשתו ושני ילדיו נפטרו בזה אחר זה – אך בזכות חוסן נפשי ומציאת משמעות, חזר ליצור יצירות מופת, והפך לאחד המלחינים המשפיעים במוזיקה המערבית.סיפוריהם מדגימים אמת עמוקה: גם מתוך אובדן – ניתן להיוולד מחדש.הנפש הבריאה אינה שוכנת בשגרה סטטית אלא בתנועה מתמדת של גילוי, בירור, חידוש והתנסות.הבריאות הנפשית איננה שוות ערך לרוגע בלבד – אלא ליכולת להתפתח, גם כשהאיזון מתערער ואינו מציית לסמכות.

דוסטויבסקי – הסופר של הנפש

בכתביו של פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי –ב"האחים קרמזוב" (על סבל, כפרה ואהבה),ב"החטא ועונשו" (על מצפון, כאב וצמיחה רוחנית),וב"רשימות מן המחתרת" (על עוצמותיו של האדם) –הוא מתאר את הנפש כמרחב של מאבק, עומק וחסד.הוא מצביע על כך שאין דבר נשגב יותר מאדם שלם וסבלני, שממשיך לבנות את חייו גם מתוך כאב, טלטלה ואובדן.

> ברוח זו נכתב גם ב"השתייכות וההנאה העליונה – על היסוד האמנותי":

"ישנם רגעים נדירים שבהם האדם אינו מחפש את האמת – אלא נזכר בה."לא חיפוש, אלא מפגש פנימי עמוק – עם חוכמה, אהבה, אמנות או רעיון –המושכים את האדם לעומק נשמתו, כעלה ברוח, כנוצה חסרת משקל,מתרומם מעל לשגרה [מקור].

המעשה האמנותי ופיתוח כישורים – אינם תלויים בצבע הרגשות של אותו רגע, אלא בבריאותה של הנפש: ביכולתה לראות, להכיר, ולחולל תנועה.

—

הקרוולה – סמל לכישורי חיים

כך גם הקרוולה – ספינת מחקר קטנה אך חדשנית, שפיתח הנסיך אנריקה הנווט [מקור]. המבנה הייחודי שלה אפשר לה לעבור במים רדודים ובאזורים מסוכנים.היא שימשה למסחר, לחקר ולגילוי – והייתה כלי מהפכני שסייע לשבור את מגבלות העולם הישן ופתח עידן חדש של תגליות.

הקרוולה אינה רק כלי שיט – אלא מטאפורה לכישורי החיים: היכולת לשנות נתיב, להעז, ולנוע קדימה גם מול רוחות לא ידועות.כך פעלה גם אספסיה ממילטוס, מורתם של סוקרטס ופריקלס, שפיתחה כישורי חיים יוצאי דופן, ויצרה השפעה מהפכנית בחינוך ובפילוסופיה [מקור]

.—

שפינוזה ויונג – המילים שמאירות כאב

שפינוזה הבהיר את תפקיד ההכרה והמשגה – ככוח שמאיר את החושך. עיקרון זה, עליו דיבר גם קרל יונג, נמצא בבסיס הטיפול בדיבור:

היכולת להאיר את הכאב דרך ההבנה – להכניס בו סדר, שפה, משמעות.

הכרה מדויקת היא דלת הכניסה לשיקום הבריאות הנפשית –והבסיס לפיתוח כישורי חיים חדשים, המובילים לחיים אותנטיים ובריאים.

—

📘 4. ״בריאות נפשית״ או ניהול התנהגותי?

על הגבול הדק שבין חירות לציותבעיון מחודש בהגדרה הרשמית של ארגון הבריאות העולמי (WHO), עולה שאלה מטרידה:האם ההגדרה מתארת בריאות נפשית – או שמא משקפת מנגנון מתוחכם של עידון, משטור וניהול התנהגותי, שמטרתו לשמר סדר חברתי "בריא", גם במחיר של דיכוי הפוטנציאל האנושי?

> "בריאות נפשית היא מצב של רווחה נפשית, שבו האדם מודע ליכולותיו, מסוגל להתמודד עם לחצי החיים, לעבוד באופן פרודוקטיבי ולתרום לקהילה ."(WHO) הניסוח נשמע סביר, אולי אף אצילי – אך מאחוריו מסתתר מודל נורמטיבי, צר, ממושמע:

האדם הבריא מוגדר כמתפקד, מסתגל, תורם. במילים אחרות – מציית.

ומה עם החירות לעצור? להתכנס? לשאול שאלות קשות? למרוד?

מה עם האפשרות להיות בריא מספיק כדי לא לתפקד כרגע, אלא להעמיק פנימה, להתבונן, לבחור אחרת? לפתח גאונות?

זו הגדרה שעלולה לייצר לא גיבור מוסרי אלא מועמד אוטומטי ל"תעודת עובד מצטיין".

הבריאות האמיתית, זו הנובעת מתהליכי החלמה עמוקים, אינה פס ייצור של תפקוד – אלא כוללת גם את היכולת להישבר, לעצור, לשהות, לשוב מתוך עומק חדש.האדם הבריא איננו רק "פרודוקטיבי", אלא נוכח באמת – גם כשהוא שובת.

הרחבה עם שפינוזה: חירות פנימית מול עבדות רגשית

ב־אתיקה (חלק ג׳–ד׳), מתאר שפינוזה את העבדות הרגשית – מצב שבו האדם נשלט על ידי דחפיו, תגובותיו ורגשותיו הסוערים.

כאשר הרגש שולט – האדם אינו אדון לעצמו, אלא אסיר בידי תגובות אימפולסיביות, תלוי במקרים ובנסיבות.

> "האדם הנשלט על ידי רגשותיו, אינו אדון לעצמו, אלא נתון לגורל."

(אתיקה, חלק ד׳, הקדמה)

שפינוזה כותב:

> "האדם נתון לחוקי התשוקה כל עוד איננו מונחה על ידי השכל בלבד."

(אתיקה, חלק רביעי, הקדמה) הדרך לחירות, לפי שפינוזה, אם כן, אינה דיכוי הרגש – אלא הבנה. רק כאשר האדם מכיר את הסיבות שפועלות עליו ופועל מתוך תבונה, הוא נעשה באמת חופשי.אם אסכם את רעיונותיו המרכזיים מתוך ה"אתיקה" של שפינוזה, בעיקר מהחלקים השלישי והרביעי, שבהם הוא עוסק ב"עבדות הרגשות" (servitus affectuum) ובמעבר לחירות באמצעות תבונה (ratio) אומר ברוח דבריו:

> "חירות האדם היא היכולת לשפוט את עצמו מתוך ההכרה במה שמשפיע עליו – ולפעול מתוך הבנה, לא מתוך עבדות לרגש."הבריאות הנפשית, אם כן, אינה רק חוסן מול אתגר – אלא היכולת להתבונן, להבין, להאיר את המקומות החשוכים שבתוכנו.זוהי תנועה עדינה של חירות: לא לברוח מהרגש, גם אם מקורו הציות, אלא ללמוד לנוע בתוכו מתוך בהירות.כלומר, חירות אמיתית אינה תוצאה של מרד, אלא של הכרה עצמית. האדם הבריא אינו רק זה שמצליח "להחזיק את עצמו חזק", אלא זה שמעז להתבונן פנימה, להבין את כוחות הנפש הפועלים בו – ולפעול מתוך תבונה, לא מתוך כפייה רגשית. גם אם לשם כך, עליו לפרוש ולצאת להליכה על שפת ימה הצפוני של פטאיה, או לאורך הנהר כסוקרטס בזמנו.

—

פוקו וארנדט: כשהציות משתלט על החירות

מישל פוקו, בספרו "לפקח ולהעניש", מציע פרשנות נועזת:

הכוח אינו רק מדכא – הוא מייצר. הוא מייצר זהויות, נורמות, "אנשים בריאים" לפי תבניות יעילות.

> "הכוח מייצר מציאות. הוא יוצר תחומי ידע, דרכי התנהגות, טיפוסים אנושיים."(פוקו) החברה אינה מסתפקת בענישה – היא מעצבת את הגוף, את הרגש, את החשיבה, כך שהפרט יציית באופן פנימי.

זהו "הגוף הממושמע" – לא מתוך כפייה, אלא מתוך הפנמה.האדם לומד לתפקד כפי שמצופה ממנו, גם אם המחיר הוא איבוד העצמי.

חנה ארדט, בתזה הידועה שלה על הבנאליות של הרוע, כאשר סיקרה את משפטו של אדולף אייכמן בישראל, מזהירה:

> "הבעיה עם אייכמן הייתה בדיוק בכך שרבים כל כך היו כמוהו, ולא היו לא מפלצתיים ולא סדיסטיים, אלא היו, והינם, נורמליים להחריד. […] הוא לא היה טיפש. זה היה ברור לחלוטין. אלא, כפי שאמרתי בבית המשפט, הוא פשוט לא חשב."

—

כאשר שבים לעיין בהגדרות הבריאות הנפשית של ימינו, שבהן מהדהד ערך הציות, כשהתפקוד נעשה ערך עליון והמחשבה החופשית נעדרת – נוכח דבריה של חנה ארנדט, הגוף רועד, הנפש בוערת, ומתקוממת בשאלה:

האם למדו המומחים דבר־מה מההיסטוריה?

ומה עם הסירוב – אותו כוח נפשי עמוק שמאפשר לאדם לעמוד מול עוול, לחשוב בעצמו, להשהות את התגובה, לומר לא?

בלעדי הסירוב, בריאות עלולה להפוך לפתולוגיה.

> הגדרה שלא מותירה מקום לסירוב – משאירה יותר מדי מקום לשִׁכְחַת האדם.

—

בריאות נפשית אמיתית – מה היא?

הבריאות הנפשית האמיתית אינה נמדדת רק ביכולת לתפקד, אלא ביכולת להיות אדם חופשי.

הבריאות הנפשית היא מהלך פנימי, תנועה מתמדת של קִרבה אל ה"יש", של חקירה, הכרה, הבנה – ושל תזוזה בהשראתן, גם אם משמעותה חריגה מהנורמה.

האדם הבריא הוא מי ששומר על עצמו מסכנת הציות העיוור.היא מטפחת בתוכו סקרנות, תבונה פנימית, חירות רגשית – וגם זהירות עמוקה ממשפט החברה.

הבריאות הנפשית לא נמדדת רק לפי השורה התחתונה של "כמה הספקת", אלא לפי האומץ להפסיק, להשתהות, להתבונן.

האדם הבריא הוא מי שמרשה לעצמו לפגוש את חייו באמת –לא למהר לפרסם את מסקנותיו, אלא לאפשר להן לנוע בתוכו עד שתמצא כל אחת את מקומה הנכון.

—

5. מה נדרש לנפש כדי לתפקד כמרחב בריא?

המרחב הנפשי הבריא אינו נולד מתוך תגובה מהירה, או מתוך ציות אוטומטי למה שמצופה. הוא נולד מתוך התבוננות.לא בריחה למוסכמות, לא כניעה לעצב או להנאה – אלא נוכחות מלאה מול המציאות.לא רק "תפקוד" אלא הכרה.

ליאונרדו דה וינצ'י אמר שהצייר חייב ללמוד לראות – לא רק את מה שנראה לעין, אלא את מה שמבקיע מתוכו של דבר.כך גם האדם: עליו ללמוד לראות את עצמו. את ה"יש" שבו, את האפשרות לחיות מתוך בחירה ולא מתוך הכרח

הסופר הרוסי ניקולאי גוגול, ב״נפשות מתות״, תיאר בדיוק את הפער הזה בין הרצון לבין הביצוע, בין הכוונה לבין ההרגל:> "כל יום אתה חושב: ממחר אתחיל חיים חדשים, ממחר אתחיל דיאטה – אבל לא כלום… וככה כולנו.

"האדם בורח מעצמו, כאילו יש מישהו אחר שיוכל לחיות את חייו טוב ממנו.

ובמקום אחר, דרך דמות ה״רב־הפקד״, הוא מציב מראה:

> "על מה אתה צוחק? אתה צוחק על עצמך."גוגול זיהה בעוצמה את הניכור העצמי – את החוויה בה האדם מביט על חייו מהצד, כאילו אינם שלו.

זהו אותו ניכור שדוסטויבסקי יזהה כפחד מפני המילה החדשה:

> "ממה פוחדים האנשים יותר מכל? מפני צעד חדש, מפני מילה חדשה שלהם־עצמם – פוחדים הם יותר מכל."וכמו שיעיד יונג, אין דרך אחרת לגדול אלא לעבור דרכו.

> "מי שמביט החוצה – חולם. מי שמביט פנימה – מתעורר.

"כי הפחד מהכרעה, מהכאב הכרוך בשינוי – הוא חלק בלתי נפרד מהתבגרות פנימית.

וכאן טמונה קריאה חינוכית עמוקה:

תפקידה של מערכת חינוך בריאה איננו לאלף, אלא לאפשר. לאפשר לאדם לפגוש את האמת שלו, ולעמוד מולה.

האמון ביכולתו של האדם לעמוד באמת – הוא יסוד החוסן הנפשי.

זו איננה עמידה קרה, אלא רגישות עמוקה שמובילה לבהירות.

זו היכולת להבחין בין החיים עצמם לבין הדימוי שנבנה עליהם.

הנפש הבריאה אינה שקטה מפני שאין בה סערות – אלא מפני שהיא סמוכה על עצמה. היא חיה מתוך תנועה פנימית של סקרנות, של שמחת המפגש, של הכלת שמחותיה, גם נוכח כאב מעובד של התרחקות – עם החיים עצמם.

וכשהיא שוקעת – יש בה גם את הכוח לשוב ולנוע.

> כי הנפש הבריאה אינה מסתפקת בהגדרות שמכתיבים לה – היא מבקשת להבין את עצמה, לנוע אל עומק חייה, ולשוב מהם חיה באמת.

6. סביבה תומכת — או מערכת לאילוף האדם?

האדם הוא יצור חברתי.עובדה זו ידועה היטב — והיא מנוצלת היטב.מגיל צעיר מאוד, האדם נחשף ללחץ מתוחכם (ולעתים ברוטלי) לציית, להתאים את עצמו, להימנע מלבלוט.החברה הופכת עבור רבים לא קרקע תומכת, אלא מסגרת לאילוף. יש בזה דברים טובים וכם רעים.

המוסדות — משפחה, בית-ספר, תקשורת, מערכת הבריאות — נוטים להעדיף צייתנות על פני חקירה.האדם הבריא זקוק למגוון ולפעמים גם להפך מזה.הוא זקוק למרחב שבו הייחודיות ניכרת ועולה כערך, לא כאיום.לסביבה שבה שאלה נחשבת לעומק ולא להפרעה, שבה משבר נתפס כחלק טבעי מהתפתחות ולא ככשל אישי.

כפי שמתהדהד מכתבי אריך פרום:

> "החברה הקונפורמיסטית מעדיפה את הבינוני הצייתן על פני האדם החושב. זהו שורש הניכור."ציטוט זה של אריך פרום — "החברה הקונפורמיסטית מעדיפה את הבינוני הצייתן על פני האדם החושב…" — משקף היטב את ביקורתו החריפה על תרבות המודרניות, במיוחד כפי שבאה לידי ביטוי בספרו "המנוס מחופש" (Escape from Freedom, 1941).

וכפי שהזהירה חנה ארנדט:

> "הרוע נולד לעיתים קרובות לא מתוך שנאה – אלא פשוט מהיעדר מחשבה."

אם הסביבה מכוונת לצייתנות, האדם מפנים שהוא חייב "להשתיק" את קולו המיוחד, את מהות עצמו כדי לשרוד.

אבל אם היא מכוונת לצמיחה – הוא לומד להתייצב מול האמת גם אם היא טורדת, להישען על תמיכה שאיננה שיפוטית אלא מאירה, ולבנות בתוכו שקט שאיננו הדחקה – אלא ביטחון.

מערכת חינוך אמיצה איננה מטפחת תלמידים "טובים" — אלא בני אדם חיים.כי חברה בריאה אינה שואפת לייצר אזרחים תקינים, אלא בני אדם חושבים, חופשיים, מוסריים — שמסוגלים להקשיב לעצמם גם כשקשה, ולשאת אמת גם כשהיא אינה נוחה.

📘 פרק שלישי

המשגה שקרית — כלא שמכחיש את עצמו

על כיווץ, תודעה מצמצמת, והדרך לבריאות דרך דיוק)

> "שחר בוקע מתוך כלא מזויף, שננעל והחשיך."— מתוך "האיש שנושא את הדלת"

הסבל האנושי אינו תמיד תולדה של נסיבות חיצוניות.לעיתים קרובות, הוא נובע מפרשנות שגויה למציאות.

כאשר אדם תופס את עצמו או את עולמו דרך מושגים מעוותים או חסרים, הוא מתחיל לפעול מתוך פחד, אשמה ודימוי עצמי מצומצם.כך נרקם כלא תודעתי — לא מברזל, אלא ממילים, הגדרות שקריות, ומושגים חוסמים.

הוגים שעסקו בטבע הרגש והגוף — ביניהם שפינוזה — זיהו עבדות מסוג זה:לא עבדות לגורם חיצוני, אלא עבדות לרגשות שמקורם בידיעה חלקית או שקרית

.Ideae inadequatae — מושגים לא שלמים — נתפסים כאמיתות מוחלטות, אך בפועל הם מונעים פעולה, סוגרים, מכווצים, ולעיתים אף מחלישים את החיים עצמם.

> "האדם שאינו מבין את רגשותיו — אינו אדון לעצמו, אלא נתון לחסדי המקרה."(עיבוד חופשי על פי אתיקה, חלק ד')

כאשר אדם מגדיר את עצמו דרך מושגים שנולדו מציות אוטומטי, התניות או שיפוט:

> "אני חלש", "אני שווה רק אם אני תורם", "אני חוטא", "איטיות היא טפשות", "כאב הוא כישלון" —הוא מתחיל לחיות בתוך תודעה קפואה.

הכלא הזה מתבטא גם בגוף: כיווץ מתמשך, עקה כרונית, ירידה בהזנת רקמות, שחיקת דפנות כלי הדם, שיבוש בזרימת הלימפה והדם, פגיעה בכליות, בכבד, במערכת החיסונית, וביכולת הגוף להפעיל תהליכים של תיקון כמו יצירת PGC-1α. המדע מאשר כיום את מה שחשו הוגים כבר לפני מאות שנים: סטרס כרוני מעלה את הקורטיזול, מחליש את מערכת החיסון, תורם למחלות כרוניות, משנה את מבנה הרקמות — ולעיתים, פוגע במערכת כולה.

המשגה שקרית יכולה לשתק.דווקא במקומות שבהם החיים מבקשים לזרום —היא סוגרת, מקפיאה.

—

🌀 הבריאה מתחילה מתוך תיקון ההגדרה

כשהמושגים מתחילים להשתנות —כשמושגי שקר מתחלפים ברעיונות מדויקים, adequate ideas —משהו עמוק משתחרר.כוח הפעולה (virtus) שב לאדם.

כוח החיים.

היכולת לפעול, לבחור, להרגיש מתוך הבנה ולא מתוך עיוורון.

בתחום הריפוי קוראים לזה היום "טיפול בדיבור".

שפינוזה כינה זאת "הכרה של הסיבות הפועלות בנו".

כשהאדם שב ומגדיר את עצמו לא דרך העיניים של אחרים, אלא דרך מבט כנה, מדויק, שאינו נבהל מן הכאב —נולדת תנועה חדשה.

📘 פרק רביעי

הדרך החוצה מתחילה בדיוק כאשר אדם משיב לעצמו את היכולת להתבונן — לאט, בהדרגה, הוא חוזר לראות.

והראייה המדויקת מביאה עמה בהירות — ובהירות היא התחלה של חירות.מושגים אמיתיים אינם משאירים את האדם פסיבי או מבולבל.הם מייצרים רגשות של תנועה, חיבור, כוח.

הם מחזקים את תחושת היכולת, הופכים את המורכב לבר-עשייה, ואת המפחיד למובן.הם מזכירים לו שהוא יכול.

> "החירות האמיתית היא הידיעה ההולמת של הסיבות, והיכולת לפעול מתוך תבונה ולא מתוך דחף עיוור."

(אתיקה, חלק ה')

כאשר הוא מביט במה שיש שם ובו — ולא במה שאחרים אמרו לו שהוא אמור להיות —הוא גם יכול לשאול סוף-סוף את הרופא או הנפרולוג:

> "והתרופות שלך — הן באמת עזרו למשהו?

"כך נולדת התחלה של תנועה.עדינה, מדויקת, חיונית.לא מרד חסר הבחנה, לא מלחמה בזהות — אלא דיוק.

מבט שמוכן לראות גם כאב, ולא לברוח ממנו.כנות שמתחילה לטוות חוטים של שחרור.

—

📘 האיש שנושא את הדלת

האיש הזה —הוא לא משליך את הדלת.

הוא נושא אותה.

לא ככניעה, ולא ככנף.אלא כעדות.

גופו דחוס, דחוי, זוכר.

הוא נע במאמץ — אבל לא בייאוש.

במאבק — אבל לא בעיוורון.

זהו כובד שנעשה מודע לעצמו.

ובמקום לברוח ממנו — הוא נישא.כי מישהו בתוכו קרא:

> "אור!"

> “האדם הוא עבד, כל עוד הוא מונהג על ידי רגשותיו בלבד.” (שפינוזה) והוא הבין:

הברזל שעל גבו — הוא לא גזירת גורל.

אלא תוצאה של מושג שקרי.

של מה שאמרו לו שהוא. של המשגה שקרית.

של המשגה מטעה שהניע אותו להאמין במה שהוא חייב להיות.

אז הוא נושא את הדלת,

כי רק מי שנושא —יכול גם לפתוח.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

מאמרים אחרונים

• הציות כפתולוגיה: התבוננות מחודשת בהגדרת הבריאות הנפשית
• Gehorsam als Pathologie – Eine neue Betrachtung der Definition psychischer Gesundheit
• Obedience as Pathology: A Critical Re-examination of the Definition of Mental Health
• עריכת גנים מותאמת אישית, in vivo, עבור אדם חולה שהצליחה – מהפכה בעולם הרפואה
• Der Preis des tierischen Eiweißes: Wie Fleisch, Milch und Eier unsere Nieren zerstören
• The Price of Protein: Meat, Fish, Dairy, and Eggs and Their Hidden Impact on the Kidneys
• רוצה להחלים מאי ספיקת כליות
• PGC-1α, יעד טיפולי חדש נגד מחלת הכליות
• ירידה בתפקוד הכליות – מה לעשות?
• תגובה למאמר ב-Medscape: “What’s Driving Europe’s Renal Replacement Therapy Surge?”
• עליה במספר חולי הכליה באירופה באופן מעורר דאגה
• אנמיה – מחסור בברזל, כשל טיפול והיבטים ביולוגיים חשובים של מחסור בברזל ודרכי החלמה חדשות – מחקר חדש
• חולשת שרירים וירידה בתפקוד השרירים. כאבי שרירים, אבדן שריר, אבדן מסת שריר ומיופתיה.
• קלוטו – האם קלוטו הוא מעיין הנעורים הזורם במערה מוסתרת וסודית?
• כורכום גילוי הכורכומין, מרכיב של תבלין הזהב, ופעילויותיו האנטי דלקתיות וביולוגיות מופלאות
• דלקת – מחלה דלקתית כרונית ממיתה – מה היא דלקת, ומה ניתן לעשות במצבי דלקת?
• ציר פה- כליות – פגיעה בבריאות הפה בקרב חולי כליות ו-CKD
• אוראה הורסת את מערך חיידקי המעיים הטובים, ובהמשך הדרך גם את הכליות
• תכיפות מתן שתן והתקפי חרדה בלתי מורגשים
• יתרונות מוגבלים לתרומת כליה על דיאליזה – מחקר חדש
• השתייכות וההנאה העליונה – על היסוד האמנותי
• Belonging and Supreme Delight: Grasping the Core of Artistic Being
• ヤロン・マルゴリンの治癒の基本原則
• תסמונת טקוטסובו – שברון לב
• הכישלון הנפרולוגי נמשך ואין חשיבה חדשה ופורצת דרך – מחקר חדש
• יוּבָּה – קרום טופו
• פרחי מאכל ומתכונים מרגשים
• גוג'י ברי Goji berries נקראים גם Lycium fruits – מזון כתרופה
• המחמצן הגדול – Ros ודרכי ההתגוננות מפניו ללא תרופות
• ירידה בתפקוד השרירים. כאבי שרירים, אבדן שריר וחולשה
• כרוניות – מגפת הבדידות
• 8 חסרים תזונתיים שכיחים
• מלח שולחן ויתר לחץ דם
• ריפוי פצעים וצמיחה של הכליה הנגדית לאחר כריתת כליה חד צדדית לצורך תרומה או טיפול
• המחמצן הגדול – Ros ודרכי ההתגוננות מפניו ללא תרופות
• ירידה בתפקוד הכליות – מה לעשות?
• ריפוי טבעי: הדרך לריפוי ממחלה כרונית קשה שמונה עקרונות היסוד של ירון מרגולין
• אי ספיקת כליות – צום חלבונים
• אלקמאון מקרוטון (Alcmaeon of Croton) – חוקר המוח ומערכת העצבים הראשון בהיסטוריה
• הרופאים הגדולים בהיסטוריה

English, Deutsch, עברית

English, עיברית

Wenn Gehorsam als gesund gilt und Widerstand als Störung – stellt sich eine scharfe Frage:Ist eine Gesellschaft gesund, wenn sie ihre Individuen unterdrückt?

---

In der modernen Gesellschaft wird Gehorsam oft – manchmal nur subtil – als Schlüssel zu Ordnung und Stabilität angesehen. Dagegen werden Rebellion und persönlicher Widerstand als Störungen oder unnötige Risiken gewertet.

Was aber, wenn gerade die Unterdrückung von Rebellion, Kreativität und innerer Wahrheit – insbesondere bei Menschen, die durchaus einen gesellschaftlichen Beitrag leisten, jedoch als „unauffällig“ gelten – nicht nur ein Zeichen von Krankheit ist, sondern selbst zur gesellschaftlichen Pathologie wird?

In diesem Text hinterfragen wir die gängige Definition psychischer Gesundheit. Wir fragen, ob eine gut funktionierende Gesellschaft tatsächlich gesund ist – wenn sie dabei die Einzigartigkeit und Freiheit des Einzelnen unterdrückt.

---

1. Einleitung: Kritik an der WHO-Definition

Die Definition psychischer Gesundheit der Weltgesundheitsorganisation (WHO) klingt – besonders aus der Perspektive eines „ungehorsamen“ Menschen – wie eine idealisierte Vorstellung von Ausgewogenheit, Anpassungsfähigkeit und gesellschaftlichem Nutzen.

Doch hinter der Sprache der „Gesundheit“ verbirgt sich oft eine zähe Ideologie: Wer nicht produktiv ist, sich nicht anpasst oder seine Rolle nicht erfüllt – ist nicht „gesund“.

Ist das eine therapeutische Definition – oder ein moralisches Urteil?

Oder handelt es sich um eine moderne Variante eines uralten Gehorsamsideals – geboren im alten Mesopotamien und Ägypten, weitergetragen durch Griechenland und Europa, und gesammelt in einer mittelalterlichen Weltsicht, die einst noch „wusste“, dass die Sonne sich um die Erde dreht?

Mit anderen Worten:
Ist psychische Gesundheit innere Freiheit – oder Gehorsam gegenüber den Bedürfnissen der Gesellschaft, des Systems, des Staates?

2. Der Mann, der die Tür trägt

Psychische Gesundheit – so legt es die Logik nahe – ist nicht Gehorsam, sondern vielmehr das Gehen mit einer Last. Am Anfang des Weges, und dennoch – auch wenn die Last schwer ist – sich vorwärts bewegen.

„Ein falsches Gefängnis öffnet sich – und daraus bricht das Morgenlicht.“
— aus dem Gedicht Der Mann, der die Tür trägt

Je mehr ich über die Definition der Weltgesundheitsorganisation (WHO) nachdenke – „Ein Zustand, in dem ein Mensch sich seiner Fähigkeiten bewusst ist, mit den normalen Belastungen des Lebens umgeht, produktiv arbeitet und einen Beitrag zur Gemeinschaft leistet“ – desto mehr erscheint sie mir wie ein traumatischer Text.
Vielleicht handelt es sich um eine scheinbar gemäßigte, utilitaristische Definition – doch in ihrer Tiefe ist sie fordernd: Sie fragt nicht, was dem Menschen gut tut, sondern was von ihm nützlich ist.

Ist gesellschaftliche Funktionsfähigkeit ein Maßstab für Gesundheit – oder ein Maß für die Unterwerfung des Menschen unter die Macht der Gesellschaft?

Das Gedicht Der Mann, der die Tür trägt und das begleitende Bild zeigen eine andere Perspektive:
Eine Gestalt, die mit ihrer Last über sich geht.
Sie wirft ihre Vergangenheit nicht ab, verleugnet ihre Wurzeln nicht, rebelliert nicht um der Rebellion willen –
doch sie bewegt sich.
Sie geht von dort weg, bleibt nicht mehr im Gefängnis, das von ihr Gehorsam verlangte.
Es gibt im Leben eines Menschen einen Moment, in dem der Gehorsam brüchig wird – und die Gehorsamsstörung sichtbar:
Die unsichtbare Barriere auf dem Weg der Genesung beginnt zu beben.

Dieser Moment ist ein Wendepunkt – wohin wird sich der Mensch wenden?
Es ist ein entscheidender Abschnitt.
Die Tür wird immer noch über uns getragen, sie ist schwer – wie eiserne Tore, die einst die Stadt verschlossen [Quelle].
Und dennoch – man kann atmen.
Das Gefängnis liegt hinter uns.

---

Eine neue Vision psychischer Gesundheit

Keine Auslöschung der Kultur – sondern ein Gehen mit ihr, selbst wenn sie schwer und schmerzhaft ist.
Kein Zorn, keine selbstgerechte Wut und keine Nostalgie – sondern präsenter Schmerz und ein mutiges Stehen in ihm.

Psychische Gesundheit wird nicht mehr nach Gehorsam oder Anpassung bemessen, sondern nach innerer Freiheit, bewusster Handlung aus Schmerz, seelischer Kraft, Inspiration, Neugier und der Entwicklung neuer Fähigkeiten.
Der gesunde Mensch ist ein funktionierender Mensch – nicht, weil er die Erwartungen der Gesellschaft erfüllt, sondern weil er in ihnen wächst – und manchmal sogar aus ihnen herausbricht.
Nicht als Rebell – sondern als jemand, der eine Tür trägt, um sie zu öffnen – wenn sie Teil einer Mauer war, die ihn umgab – von innen heraus, in sein eigenes Leben.

---

Die Gehorsamsstörung

Als Experte für die Heilung der Nieren begegne ich täglich Menschen, die in den destruktiven Kreislauf des Gehorsams gefangen sind – der Gehorsamsstörung.
Es ist eine geschlossene Schleife, die oft direkt zur Krankheit führt. Sie basiert auf Unwissen – Unwissen, das an Angst und Panik grenzt, durchsetzt von Aberglauben – und ein blinder Lauf in einen Abgrund, der kein Licht birgt.
Bei Nierenerkrankungen heißt es dann: „Aber das schmeckt mir“, oder: „Ich liebe dich“ – weil es der Nephrologe oder seine Diätassistentin empfohlen hat – oder einfach: „Aber die Kindergärtnerin hat das gesagt.“
In der Gehorsamsstörung stellt man keine Fragen – wie etwa: Hat ein Professor der Nephrologie jemals wirklich geholfen?

Diese Haltung führt zu bizarren Absurditäten: So wird ein lebensrettendes Präparat aus einer Wüstenwurzel abgelehnt – nur weil es kein Koscher-Zertifikat trägt.

Wir alle möchten innehalten und rufen: Das Licht ist nicht dort!
Doch die Gehorsamsstörung bei Nierenkranken zeigt sich oft erst im zweiten Monat der Dialyse – wenn der Tod naht und die Empfehlungen des Nephrologen laut aufschreien als das, was sie sind: wirkungslos.
Der Schmerz ist gewaltig – und doch hindert die Gehorsamsstörung daran, daraus herauszutreten. Denn die Handlungsmacht wurde abgegeben – an die Autorität, an die Gesellschaft.

---

Dieser Text ist ein Aufruf zur neuen, kritischen – und zugleich hoffnungsvollen – Betrachtung:
Eine neue Sicht auf Freiheit, auf wahres Licht, auf die Möglichkeit zu heilen –
nicht durch Gehorsam gegenüber einer autoritären, unwissenden Instanz,
sondern durch Wissen, Suche, Wahrheit und den Glauben an die Freiheit und Würde des Menschen.

Kann man von psychischer Gesundheit sprechen, wenn sie auf Märchen, Fantasie, irrationalem Denken und blinder Autoritätsgläubigkeit basiert?
Oder muss sie vielmehr auf einem Fundament aus Wahrheit, Freiheit und der Sinnhaftigkeit des menschlichen Lebens ruhen?

---

📘 Erstes Kapitel

1. Gehorsam als Störung

Angesichts der offiziellen Definition der Weltgesundheitsorganisation (WHO) zur psychischen Gesundheit —

„Ein Zustand des psychischen Wohlbefindens, in dem der Mensch seine Fähigkeiten entfaltet, mit den Belastungen des Lebens umgeht, arbeitet und der Gemeinschaft dient“ —
stellt sich eine scharfe Frage:
Ist das wirklich Gesundheit?
Oder ist es nur eine raffinierte Verpackung für eine tiefere Forderung — Gehorsam?

Nicht jede Störung beginnt im Körper oder in der Psyche.
Es gibt Störungen, die in Klassenzimmern, im Disziplinunterricht, in Militärparaden und auf medizinischen Formularen geboren wurden.
Gehorsam, der als gesellschaftliche Notwendigkeit dargestellt wurde, wurde zu einem existenziellen Muster und manchmal zu einer chronischen Krankheit.

In Krisenzeiten — wenn der Körper versagt oder die Seele Heilung sucht — gewinnt der Gehorsam die Oberhand.
Der Mensch, der heilen will, gibt Fragen auf und verliert oft seine Neugier. Er unterwirft sich: den Verordnungen, den Autoritäten, den „zugelassenen“ Haltelinien und spürt dennoch Hoffnung.
Statt zu heilen — funktioniert er. Und manchmal — erlischt er.

„Das Leben ist kein blinder Gehorsam, sondern eine Reise zur inneren Wahrheit.“
— Konstantin Brunner, Der Judenhass und die Juden [Quelle]

„Der Mensch gibt seine Freiheit für Sicherheit auf — und verliert so beide.“
Dies fasst zentrale Gedanken aus den Werken von Erich Fromm zusammen, besonders aus seinem bekannten Buch Escape from Freedom (1941).
Fromm beschreibt darin das Phänomen, dass Menschen ihre persönliche Freiheit zugunsten eines Gefühls von Sicherheit oder Gewissheit aufgeben, vor allem in Zeiten sozialer oder persönlicher Krisen. Freiheit kann Angst erzeugen, weshalb Menschen in solchen Situationen oft starre Strukturen oder autoritäre Herrschaftssysteme bevorzugen, die ihnen Stabilität bieten — doch dabei verlieren sie sowohl Freiheit als auch echtes Sicherheitsgefühl.
— Erich Fromm, Escape from Freedom, 1941 [Quelle]

Dieses Thema erklärt auch die Rolle des Pillengebers in unserer Zeit. Kaum jemand verbindet oder sucht Forschung zu Zusammenhängen zwischen Statinen oder ACE-Hemmern und der Nierenerkrankung, an der viele sterben.
Ein Thema, über das ich ausführlicher in meinen Artikeln schreibe — hier.
Oder wenn das Thema „Das schmeckt mir“ aufkommt, wird es nicht mit der tödlichen Nierenerkrankung verknüpft — ein Thema, das ich in meinem Artikel Fleisch, Nieren und beschleunigte Durchblutung: Wie tierische Ernährung das Filtersystem des Körpers schädigt lehre.

Die menschliche Geschichte hat sich nicht durch Gehorsame verändert — sondern durch jene, die fragten: „Warum?“
Herzl fragte: „Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen“ — und wagte es, sich eine andere Realität vorzustellen.
Magellan gehorchte nicht dem bekannten Wissen, segelte über den Rand der Karte hinaus — und entdeckte neue Welten.

Auch Heilung beginnt mit diesem Geist: Nicht mit Gehorsam, sondern mit Fragen.
Nicht mit Gefügigkeit, sondern mit schöpferischem Zweifel.
So wie der erste Schritt zur körperlichen Gesundheit der Ungehorsam gegenüber dem ist, was dem Körper schadet,
so ist der erste Schritt zur psychischen Gesundheit der Ungehorsam gegenüber dem, was der Seele schadet.

---

📘 Kapitel Zwei

2. Neugier – Die heilende Kraft der Betrachtung

Psychische Gesundheit entsteht nicht aus Gehorsam – sondern aus Betrachtung.
Wer bereit ist zu betrachten, wer bereit ist, Schmerz zu begegnen – nicht aus maskuliner Haltung, sondern aus Neugier.
Der Schmerz weckt die Neugier der Seele – und auch die Möglichkeit, von ihm zu heilen, fasziniert die Seele.

Der Mensch, der neugierig auf Schmerz ist, wird Zeuge seiner eigenen Lebensgeschichte.
Er gehorcht nicht mehr automatisch, sondern beginnt neu zu wählen.

Im „Acht Kapitel“ beschäftigt sich Maimonides mit der menschlichen Seele, ihren Eigenschaften und dem Bedürfnis, die Seele zu heilen, wie ein Arzt den Körper heilt. Er betont die Bedeutung der Anerkennung seelischer Schwächen und dass nur wenn der Mensch seine Schwächen erkennt und bereit ist, sich mit ihnen auseinanderzusetzen, Heilung möglich ist.
Maimonides spricht davon, dass die Anerkennung der Krankheit (psychisch/charakterlich) eine notwendige Voraussetzung für den Beginn der Heilung ist.
Mit anderen Worten: Nur die Fähigkeit, nach innen zu blicken, ohne Angst vor dem, was man entdeckt, zu haben – schafft die Bedingungen für Heilung.
— Basierend auf Maimonides, Acht Kapitel, Kapitel 1

Maimonides schreibt:
„Ohne die Erkenntnis des seelischen Zustands und der Schwächen kann kein Heilungsprozess beginnen.“
Wörtlich:
„Körperlich Kranke, wenn sie ihre Krankheit erkennen, suchen den Arzt auf, informieren ihn über ihre Krankheit, tun, was ihnen befohlen wird, und werden gesund. Wenn sie aber ihre Gebrechen nicht fühlen und nicht wissen, dass sie krank sind, suchen sie keine Heilung und werden niemals gesund…“ [Quelle].
Dieses Zitat verdeutlicht das Prinzip der inneren Anerkennung als Teil des Heilungsprozesses.

Neugier ist die Grundlage der Freiheit.
Sie ermöglicht es uns zu fragen:
„Was ist wirklich richtig?“
„Was nützt mir das?“
„Sehe ich das ganze Bild?“
„Wenn ich sage ‚Das schmeckt mir‘ – verstehe ich die Folgen dieses Essens für meine Zukunft?“

Wahre psychische Gesundheit beginnt mit der Fähigkeit, automatische Reaktionen zu verzögern – und zu betrachten.
Nicht sofort zu reagieren, nicht zu gehorchen – sondern zu klären. Herauszufinden, woher der Schmerz kommt, was seine Natur ist, ob man von ihm lernen kann.

Wer bereit ist zu betrachten, ist auch bereit, dem Schmerz zu begegnen.
Nicht um sich ihm hinzugeben, sondern aus Neugier:
Was will er mich lehren?
Die Neugier auf Schmerz macht den Menschen zum Zeugen seiner Lebensgeschichte.
Er hört auf, automatisch zu reagieren, aufzuhören, ein gehorsames Wesen zu sein – und beginnt zu wählen. Zu beginnen.

„Nur die Fähigkeit, nach innen zu blicken, ohne Angst vor dem, was man entdeckt, zu haben – schafft die Bedingungen für Heilung.“
— Nach Maimonides, Acht Kapitel, Kapitel 1

Neugier ist die Mutter des Weges zur Freiheit.
Sie ist die Kraft, die klärt, fragt, Zweifel sät – wirklich prüft:
„Wer bin ich?“
„Was passt zu mir?“
„Was ist richtig – für mich?“

Der italienische Maler Leonardo da Vinci, einer der größten Köpfe der Menschheit, schrieb:

„Malerei ist die Wissenschaft der Betrachtung; alles Wissen stammt aus der Betrachtung.“
— Leonardo da Vinci, Notizbücher

An anderer Stelle:

„Der wahre Maler ist der, der die Dinge sieht, wie sie wirklich sind.“
— Traktat über die Malerei

Da Vinci entdeckte die Geheimnisse von Körper, Licht, Bewegung und Leben nicht durch Gehorsam, sondern durch tiefe Betrachtung.
Er brach die Gesetze der Konventionen seiner Zeit, blickte in den Körper, ins Licht und kehrte mit neuem Wissen zurück.

Auch der Philosoph Baruch Spinoza, einer der Begründer des freien Denkens, verstand das tief.
In seinem großen Werk Ethik schrieb er einen der klarsten und schönsten Sätze in der Geschichte der Philosophie:

„Der freie Mensch denkt am wenigsten über den Tod nach, und seine Weisheit ist nicht das Nachdenken über den Tod, sondern das Nachdenken über das Leben.“
(Ethik, Teil 4, Satz 67, Anhang)
„Homo liber de nulla re minus quam de morte cogitat, et eius sapientia non mortis, sed vitae meditatio est.“ [Quelle]

In einer zugänglicheren Übersetzung:

„Der freie Mensch denkt am wenigsten über den Tod nach, und seine Weisheit ist nicht das Nachdenken über den Tod, sondern das Nachdenken über das Leben.“

Spinoza glaubte nicht an blinden Gehorsam – schon gar nicht gegenüber unwissenden Autoritäten.
Er schrieb klar: „Das Vertrauen in Autoritäten ist kein Beweis.“
(Ethik, Teil 1, Anhang) [Quelle]

Er widersprach jeder bloßen Annahme nur aufgrund des „Glaubens an unsere Mitmenschen und ihre Autorität“.

Seiner Ansicht nach ist wahre Freiheit kein Produkt äußerer Genehmigung, sondern ein Handeln aus innerem Verstehen:

„Frei ist, wer allein aus der Notwendigkeit seiner eigenen Natur existiert und bestimmt wird, von sich selbst allein zu handeln. Notwendig hingegen ist, wer von einem anderen bestimmt wird.“
— Ethik, Teil 1, Definition 7

In einer zugänglicheren Übersetzung:

„Frei ist das Wesen, das nur aus seiner eigenen Natur existiert und nur durch sich selbst bestimmt ist zu handeln. Notwendig ist das Wesen, das durch etwas anderes bestimmt wird und gezwungen ist, auf eine bestimmte Weise zu existieren oder zu handeln.“

Die Bedeutung ist klar:
Gehorsam ohne Verständnis ist Unterwerfung, nicht Gesundheit.
Psychische Gesundheit beginnt genau in dem Moment, in dem wir aufhören, unwissenden Autoritäten zu gehorchen, und anfangen zu fragen.

---

🟦 Kapitel Zwei – Das Leben, nicht der Tod: Spinoza gegen die Angst

Der Philosoph der Philosophen, Baruch Spinoza, formulierte in einem der klarsten und schönsten Sätze der Geistesgeschichte die Weisheit der Freiheit:

„Der freie Mensch denkt am wenigsten über den Tod nach, und seine Weisheit ist nicht das Nachdenken über den Tod, sondern über das Leben.“ (Ethik, Teil IV, Satz 67, Anhang)

Mit diesen Worten lenkt Spinoza den Blick von der Angst – hin zum Leben.
Er lehnt Denkweisen ab, die den Tod als Ausgangspunkt für moralisches Leben betrachten, und erklärt:
Der wahrhaft freie Mensch ist kein Sklave der Angst vor dem Ende.
Er lebt nicht aus Furcht – sondern aus dem Verstehen der Gegenwart.
Er handelt aus Freude, aus Erkenntnis – nicht aus Gehorsam gegenüber unwissender Autorität, aus Verzweiflung oder Drohung.
Diese Weisheit wird aus dem Leben selbst geboren.

---

🟦 Verbindung zum Thema

Gehorsam entsteht oft aus Angst und Unsicherheit:
Angst vor Schmerz.
Vor Trennung.
Vor Autorität.
Vor dem Unbekannten.
Vor dem Scheitern.
Oder aus Furcht, Besitz, Geld oder Gesundheit zu verlieren.
Doch ein Leben der Heilung, der Rückkehr zum Selbst, der Fülle und Bedeutung – beginnt erst, wenn der Mensch aufhört, sich dieser Angst zu beugen, und die Angst durch Wissen ersetzt.

Wenn er aufhört zu fragen:
„Was muss ich vermeiden, um nicht zu sterben?“
Und anfängt zu fragen:
„Wie will ich leben? Was ist das Richtige für mich?“

---

🟦 Die Stimme von Janusz Korczak

Janusz Korczak – Arzt, Pädagoge, und ein Mensch, der sich mutig jeder Form von Machtausübung stellte, sei sie pädagogisch, medizinisch oder politisch – betonte immer wieder die Bedeutung von Neugier und der Fähigkeit, Fragen zu stellen.

In seinem Werk Wie man ein Kind lieben soll schrieb er sinngemäß:

„Ein Kind ist keine leere Tafel. Es hat eine reiche innere Welt. Man muss ihm erlauben, seine Gedanken zu äußern und Fragen zu stellen.“

So lehrte uns Korczak:
Es gibt kein dummes Kind –
Es gibt nur ein Kind, dem man nicht erlaubt hat, zu fragen.

---

🟦 Auch Mose zerschlug

Selbst Mose, der auf den Berg stieg, um das Wort Gottes zu empfangen, zerschlug die ersten Tafeln – nicht aus Zorn, sondern aus Verständnis:
Das Volk war noch nicht bereit.
Es strebte nicht nach Erkenntnis – sondern nach dem Goldenen Kalb, nach dem Vertrauten und Bequemen.

Und Mose?
Er zwang ihnen die Wahrheit nicht auf.
Er kehrte zurück – um zu lehren, langsam.
Mit Zuhören. In einem Prozess.
Nicht mit einem göttlichen Befehl, sondern mit dem Verständnis, dass der Mensch – selbst wenn er sich entfernt – zurückkehren kann, wenn er nur seiner inneren Stimme lauscht.

---

🟦 Rousseau und die Fesseln

Als Jean-Jacques Rousseau schrieb:

„Der Mensch wird frei geboren, und überall liegt er in Ketten“,

meinte er nicht nur politische Herrschaft.
Er sprach auch über die Fesseln in unserem Inneren –
Die Fesseln der Angst, des Gehorsams, der Gewohnheit.

Und diese Fesseln lösen sich nicht durch einen Schrei –
Sondern durch eine Frage.

---

🟦 Neugier als Heilung

Neugier ist kein Luxus.
Sie ist ein Akt des Widerstands gegen Gehorsam.
Ein Nein zum Tod – ein Nein dazu, wie eine Maschine zu leben.
Sie ist die Kraft, die es dem Menschen ermöglicht, sich von Erschütterungen zu erholen, sich auf sich selbst zu besinnen und eine Reise zu beginnen – manchmal allein – zu Wahrheiten, die er nie zu träumen wagte.

Neugier ist der Anfang der Heilung.

---

🟨 3. Lebenskompetenzen – Fundament der gesunden Psyche

Lebenskompetenzen sind nicht nur Werkzeuge zum Überleben oder um Schmerz zu bewältigen – sie ermöglichen dem Menschen, heute zu handeln, wo er gestern noch nicht wusste, wie.
Sie sind nicht nur zur „Überwindung“ da – sondern um aus Bedeutung, Interesse, Liebe heraus zu leben und mit voller Kraft zu existieren.

„Es gibt nichts Stärkeres als eine Seele, die neugierig bleibt,“ schrieb Leonardo da Vinci.
„Der Maler lernt zu sehen – und wer zu sehen lernt, kann alles lernen.“

Geoffrey Hinton – „der Pate der künstlichen Intelligenz“ – veröffentlichte 2017 ein neues Netzwerkkonzept, die Capsule Neural Networks. Er sagte:
„Wahrheit ist, dass ich der Versuchung, Neues zu entdecken, einfach nicht widerstehen kann.“
Diese Worte hallen mit der Neugier großer Wissenschaftler wie Einstein oder Feynman sowie mit Entdeckern und Erfindern wie Kolumbus oder Darwin mit.

Lebenskompetenzen sind keine reine Reaktion auf Not – sie sind Initiativen für das Leben:
Sie ermöglichen es dem Einzelnen, eingefahrene Bahnen zu verlassen, Herausforderungen anzunehmen, Sinn darin zu finden – und weiterzuwachsen.
Manchmal sogar die eigene Umwelt und Kultur neu zu gestalten.

Als ich zur Armee ging, stand auf dem Kasernenwall: „Was dich nicht umbringt, macht dich stärker.“
Das ist nicht nur Mut, sondern Einladung: nimm Schwierigkeiten als Wachstumschance an.

Von Alexander dem Großen bis Geoffrey Hinton, von Maria Montessori, Newton und Spinoza bis Chaim Lenski oder Dostojewski – sie alle zeigten, wie Ausdauer, Kreativität und Selbstreflexion Grundlage psychischer Gesundheit sind.

Im Gegensatz dazu zeigen Van Gogh oder Nijinsky – deren Schaffen mit dem Zusammenbruch ihrer Psyche endete – wie enge Verbindung zwischen Kreativitätsstillstand und Verlust von Lebenskompetenzen.
Doch Rembrandt setzte weiter Schöpfungen, auch in schweren Zeiten.
Wie Giuseppe Verdi: verlor Frau und zwei Kinder – kehrte zurück zur Komposition und fand seinen musikalischen Meisterruf.

Ihre Geschichten zeigen eine tiefe Wahrheit: Aus Verlust kann man neu geboren werden.
Die gesunde Psyche wohnt nicht in statischer Ruhe, sondern in ständiger Bewegung von Entdecken, Hinterfragen, Erneuern und Erleben.
Psychische Gesundheit ist nicht Gleichklang, sondern die Fähigkeit, sich zu entwickeln – auch wenn das Gleichgewicht erschüttert und kein Gehorsam gegenüber Autoritäten möglich ist.

---

Dostojewski – der Seelen-Schreiber

In Die Brüder Karamasow, Schuld und Sühne, Aufzeichnungen aus dem Untergrund – beschreibt Dostojewski die Seele als Raum von Kampf, Tiefe und Gnade.

„Es gibt nichts Erhabeneres als einen Menschen, der weiter sein Leben gestaltet – selbst aus Schmerz.“

Er zeigt: Der Mensch sucht nicht immer die Wahrheit – manchmal erinnert er sich an sie.
Das ist ein seltener Moment, wie ein Blatt im Wind, in dem man eine innere Wahrheit erfährt – Weisheit, Liebe, Kunst oder Idee – und daraus neue Bewegung entsteht: Heilung.

---

Die Karavelle – Symbol für Lebenskompetenzen

Ähnlich wie die Karavelle – ein kleines, innovatives Forschungsschiff, entwickelt von Prinz Heinrich dem Seefahrer –
konnte sie sowohl flache Küsten als auch hohe See befahren.
So sind auch Lebenskompetenzen: sie ermöglichen Flexibilität, Mut und Bewegung ins Unbekannte.

Die Karavelle eröffnete legale Seewege und sprengte begrenzende Vorstellungen.
Sie war Werkzeug zur Entdeckung neuer Welten – so wie Lebenskompetenzen Werkzeug für Selbsterkundung sind.

So handelte auch Aspasia von Milet – Mentorinnen von Perikles und Sokrates – mit außergewöhnlichen Lebenskompetenzen durch Neugier, Dialog und Philosophie.

---

Spinoza & Jung – Worte, die Schmerzen erhellen

Spinoza und Carl Jung lehren uns: Schmerz, der nicht benannt wird, beherrscht uns.
Doch sobald er Worte bekommt – bekommt er Bedeutung und lässt sich ordnen.

Präzise Erkenntnis ist die Tür zur Heilung.
Sie ist Voraussetzung für psychische Gesundheit –
und Basis für neue Lebenskompetenzen, die ein authentisches Leben ermöglichen.

---

📘 4. „Psychische Gesundheit“ oder Verhaltenssteuerung?

Auf der schmalen Grenze zwischen Freiheit und Gehorsam

Ein genauer Blick auf die offizielle Definition der Weltgesundheitsorganisation (WHO) wirft eine beunruhigende Frage auf:
Beschreibt sie psychische Gesundheit – oder spiegelt sie ein ausgeklügeltes System der Verfeinerung, Disziplin und Verhaltenssteuerung wider, dessen Ziel es ist, eine gesellschaftlich „gesunde“ Ordnung aufrechtzuerhalten – selbst auf Kosten der Unterdrückung menschlichen Potenzials?

„Psychische Gesundheit ist ein Zustand des mentalen Wohlbefindens, in dem eine Person ihre Fähigkeiten realisieren kann, mit den normalen Belastungen des Lebens umgehen kann, produktiv arbeiten kann und in der Lage ist, zur Gemeinschaft beizutragen.“
(WHO)

Der Wortlaut klingt vernünftig, vielleicht sogar edel – doch dahinter verbirgt sich ein normatives, enges Gehorsamsmodell:
Der gesunde Mensch wird definiert als funktional, anpassungsfähig, beitragend. Mit anderen Worten – gehorsam.

Aber wie steht es mit der Freiheit zu stoppen? Sich zurückzuziehen? Schwere Fragen zu stellen? Zu rebellieren?
Was ist mit der Möglichkeit, gesund genug zu sein, um nicht zu funktionieren, sondern um in sich hineinzutauchen, zu beobachten, anders zu wählen? Um Genie zu entwickeln?

Diese Definition droht, keinen moralischen Helden, sondern einen Kandidaten für den Titel „Mitarbeiter des Monats“ zu erzeugen.
Wahre Gesundheit – geboren aus tiefen Heilungsprozessen – ist kein Fließband der Funktionalität. Sie beinhaltet auch die Fähigkeit zu brechen, innezuhalten, auszuruhen, aus neuer Tiefe zurückzukehren.
Ein gesunder Mensch ist nicht nur „produktiv“, sondern präsent – auch im Ruhemodus.

---

Spinoza: Innere Freiheit vs. emotionale Sklaverei

In der Ethik (Teile III–IV) beschreibt Spinoza die emotionale Sklaverei – einen Zustand, in dem ein Mensch von seinen Leidenschaften, Reflexen und stürmischen Gefühlen beherrscht wird.
Wenn Emotion herrscht, ist der Mensch kein Herr seiner selbst – er ist Gefangener impulsiver Reaktionen, abhängig von Umständen.

„Ein Mensch, der von seinen Leidenschaften geleitet wird, ist nicht sein eigener Herr, sondern dem Schicksal ausgesetzt.“
(Ethik, Teil IV, Einleitung)

Spinoza schreibt:

„Ein Mensch ist den Gesetzen der Leidenschaft ausgesetzt, solange er nicht allein von der Vernunft geleitet wird.“
(Ethik, Teil IV, Einleitung)

Der Weg zur Freiheit besteht also nicht in Unterdrückung der Emotion – sondern im Verstehen. Nur wenn jemand die Kräfte erkennt, die auf ihn wirken, und entschlossen aus Vernunft handelt, wird er wirklich frei.

Zusammengefasst aus Spinozas Ethik (Teile III & IV zur servitus affectuum und Freiheit durch ratio):

„Die Freiheit des Menschen ist die Fähigkeit, sich selbst zu beurteilen basierend auf dem Bewusstsein dessen, was auf ihn wirkt – und aus Verständnis zu handeln, nicht aus emotionaler Sklaverei.“

Psychische Gesundheit ist daher nicht nur Resilienz – sie ist die Fähigkeit, zu beobachten, zu verstehen, das Dunkel in uns zu erhellen.
Es ist eine sanfte Bewegung zur Freiheit: Nicht die Flucht vor Emotion – vor allem wenn diese aus Gehorsam resultiert – sondern das Lernen, sich mit Klarheit durch sie zu bewegen.
Wahre Freiheit ist kein Aufstand – sie ist Selbsterkenntnis. Ein gesunder Mensch ist nicht nur jemand, der „durchhält“, sondern jemand, der den Mut hat, nach innen zu schauen, die treibenden Kräfte zu verstehen – und dann weise zu handeln. Auch wenn das bedeutet, mal spazieren zu gehen – am nördlichen Strand von Pattaya oder am Flussufer wie Sokrates.

---

Foucault & Arendt: Wenn Gehorsam die Freiheit überwältigt

In Überwachen und Strafen entwickelt Michel Foucault eine mutige Interpretation:
Macht unterdrückt nicht nur – sie erzeugt auch: Identitäten, Normen, „gesunde Menschen“ nach effizienten Mustern.

„Macht produziert Wirklichkeit. Sie erzeugt Wissensbereiche, Verhaltensweisen, menschliche Typen.“
(Foucault)

Die Gesellschaft begnügt sich nicht mit Bestrafung – sie formt Körper, Emotionen und Denken so, dass das Individuum innerlich gehorcht.
Dies wird zum „disziplinierten Körper“ – nicht durch Zwang, sondern durch Internalisierung.
Der Mensch lernt zu funktionieren, wie erwartet – auch wenn er dabei sich selbst verliert.

Hannah Arendt warnt in ihrer berühmten Analyse zur Banalität des Bösen über den Prozess im Eichmann‑Prozess in Israel:

„Das Schreckliche an Eichmann war gerade, dass so viele wie er waren – nicht monströs oder sadistisch, sondern erschreckend normal […] Er war nicht doof. Das stand völlig außer Frage. Was ich im Gericht sagte, war: Er hat einfach nicht nachgedacht.“

Wenn man die heutigen Definitionen psychischer Gesundheit betrachtet – die Gehorsam betonen, Funktionalität als höchsten Wert betrachten und freies Denken vernachlässigen – ertönt Arendts Warnung: Unser Körper zittert, die Seele brennt, erhob sich gegen die Frage:

Haben Experten nichts aus der Geschichte gelernt?
Und was ist mit dem Nein – jener tiefen psychischen Kraft, die uns befähigt, gegen Ungerechtigkeit Stellung zu beziehen, selbst zu denken, Reaktionen zu pausieren, „nein“ zu sagen?

Ohne dieses Nein kann Gesundheit zur Pathologie werden.

Eine Definition, die keinen Raum für Nein lässt, öffnet die Tür zum Verlust des Selbst.

---

Was ist echte psychische Gesundheit?

Echte psychische Gesundheit wird nicht nur am Funktionieren gemessen, sondern an der Fähigkeit, ein freier Mensch zu sein.

Sie ist eine innere Reise – eine beständige Bewegung hin zum Sein, zu Erforschung, Bewusstsein, Verstehen – und dem darauf aufbauenden Handeln, auch wenn es normabweichend ist.

Ein gesunder Mensch schützt sich vor der Gefahr des blinden Gehorsams.
Er kultiviert in sich Neugier, innere Vernunft, emotionale Freiheit – und eine tiefe Vorsicht gegenüber gesellschaftlicher Erwartung.

Psychische Gesundheit misst sich nicht nur am Output – sondern am Mut, zu stoppen, innezuhalten, zu beobachten.
Ein gesunder Mensch erlaubt sich, das Leben wirklich zu treffen – nicht um schnell Schlussfolgerungen zu posten, sondern um zuzulassen, dass sich diese in ihm setzen, bis jede an den richtigen Platz findet.

🟧 5. Was braucht die Psyche, um als gesunder Raum zu funktionieren?

Ein gesunder psychischer Raum entsteht nicht durch schnelle Reaktionen oder automatisch gehorchtes Verhalten – sondern durch Achtsamkeit.
Nicht als Flucht in Konventionen, nicht als Unterwerfung unter Schmerz oder Lust – sondern als volle Präsenz gegenüber der Realität.
Nicht nur „Funktionieren“, sondern Erkennen.

Ein gesunder Mensch lernt, auf die leise, verborgene Stimme der inneren Weisheit zu hören – selbst wenn sie im Lärm von Trieben, Versuchungen und Ablenkungen untergeht. Oft ist es genau das, was keine Bequemlichkeit verspricht, sondern Wahrheit, das das Leben mit Sinn füllt.

Leonardo da Vinci sagte, ein Maler müsse lernen zu sehen – nicht nur das Sichtbare, sondern das, was in den Dingen liegt.
Genauso muss der Mensch lernen, sich selbst zu sehen: sein Dasein, die Möglichkeit, aus Wahl statt aus Zwang zu leben.

Der russische Schriftsteller Nikolai Gogol beschreibt in Tote Seelen genau die Kluft zwischen Wollen und Tun, zwischen Absicht und Gewohnheit:

„Jeden Tag denkst du: Ab morgen fange ich ein neues Leben an, ab morgen fange ich mit der Diät an – aber nichts geschieht … so sind wir alle.“

Ein Mensch flieht vor sich selbst, als gäbe es jemand anderen, der ein besseres Leben führen könnte.

Und an einer anderen Stelle spiegelt ihm der „Ober-Aufseher“:

„Über was lachst du? Du lachst über dich selbst.“

Gogol erkennt kraftvoll die Selbstentfremdung – die Erfahrung, das eigene Leben wie von außen zu betrachten.
Genau diesen Zustand identifiziert Dostojewski als Angst vor dem Wort, das neu wäre:

„Wovor fürchten Menschen sich am meisten? Vor einem neuen Schritt, vor einem neuen Wort von ihnen selbst – das fürchten sie am meisten.“

Und wie Jung sagt, wächst man nur, wenn man darüber geht:

„Wer nach außen blickt, träumt. Wer nach innen blickt, erwacht.“

Der Mut zur Entscheidung, der Schmerz der Veränderung – sind untrennbarer Teil innerer Reifung.
Hier liegt eine tiefe bildungspolitische Botschaft: Die Aufgabe eines gesunden Bildungssystems ist nicht Dressur – sondern das Ermöglichen.
Das Ermöglichen, dass ein Mensch seiner Wahrheit begegnen und standhalten kann.

Vertrauen in die Fähigkeit eines Menschen, der Wahrheit zu begegnen – ist das Fundament psychischer Widerstandskraft.
Es ist keine kühle Resilienz, sondern eine tiefe Sensibilität, die Klarheit schenkt.
Es bedeutet, zwischen dem eigenen Leben und dem Bild, das man von ihm konstruiert, zu unterscheiden.

Eine gesunde Psyche ist nicht ruhig, weil sie keinen Sturm kennt – sondern weil sie sich selbst vertraut.
Sie lebt durch innere Neugier, Freude am Sein, die Aufnahme von Glück und den verarbeiteten Schmerz der Entfernung vom Leben. Wenn sie sinkt – findet sie die Kraft, aufzusteigen und sich zu bewegen.

Denn eine gesunde Psyche begnügt sich nicht mit vorgegebenen Definitionen – sie sucht, sich selbst zu verstehen, in die Tiefe ihres Lebens zu gehen und lebendig wiederzukehren.

---

🟧 6. Unterstützende Umgebung – oder ein System zur Dressur des Menschen?

Der Mensch ist ein soziales Wesen.
Diese Tatsache ist gut bekannt – und wird stark genutzt.
Schon in jungen Jahren wird der Mensch subtil (und manchmal brutal) gedrängt, zu gehorchen, sich anzupassen, aus dem Fokus zu treten.
Für viele wird die Gesellschaft nicht zu einem unterstützenden Boden, sondern zu einem Dressurrahmen. Das kann positiv sein – und auch schaden.

Institutionen – Familie, Schule, Medien, Gesundheitswesen – tendieren dazu, Gehorsam über Erforschung zu stellen.

Ein gesunder Mensch braucht Vielfalt – und manchmal auch Gegenteiliges.
Er braucht einen Raum, in dem Individualität geschätzt wird – nicht als Bedrohung.
In dem Fragen als Ausdruck von Tiefe gelten, nicht als Störung.
In dem Krisen als normaler Bestandteil der Entwicklung gesehen werden, nicht als persönliches Scheitern.

Erich Fromm schrieb es deutlich:

„Die konformistische Gesellschaft bevorzugt den gehorsamen Durchschnittsmenschen gegenüber dem denkenden Menschen. Das ist die Wurzel der Entfremdung.“
(Aus Escape from Freedom, 1941)

Und Hannah Arendt warnte:

„Das Böse entsteht oft nicht aus Hass – sondern schlicht durch Gedankenlosigkeit.“

Wird die Umgebung auf Gehorsam ausgerichtet, internalisiert der Mensch, dass er seine Einzigartigkeit und Essenz „abschalten“ muss, um zu überleben.
Wird sie aber auf Wachstum ausgerichtet, lernt er, seine Wahrheit zu halten – auch wenn sie stört.
Er lernt, sich auf unterstützende Strukturen zu verlassen, die nicht verurteilen, sondern erhellen. Ein innerer Frieden entsteht, nicht als Abwehr, sondern als Selbstvertrauen.

Ein mutiges Bildungssystem formt nicht „brave Schüler“ – sondern lebendige Menschen.

Denn eine gesunde Gesellschaft strebt nicht nach funktionierenden Bürgern – sondern nach denkenden, freien, moralischen Menschen, die sich selbst zuhören können – auch wenn es schwierig ist – und die Wahrheit tragen können, auch wenn sie unbequem ist.

---

"Hannibal Barkas passiert die Alpen (218 v. Chr.)"
Illustration von Yaron Margolin mit Unterstützung von ChatGPT‑KI

Hannibal Barkas war nicht nur ein Feldherr – er war eine tragische Figur, getragen von hartnäckiger Vision, moralischer Tiefe und persönlicher Loyalität gegenüber seinem Vater und seiner Heimat, ein strategisches Genie, das das Unmögliche möglich machte. Große Künstler wie Delacroix, Rubens oder Tintoretto wagten sich kaum an eine derart komplexe Persönlichkeit heran.
Hier zeige ich Barkas auf seinem weißen Pferd, kurz bevor er den Abhang hinabsteigt – als Sohn des Hamilkar, der als Kind gelobte, gegen Rom bis in alle Ewigkeit zu kämpfen.
Im Hintergrund: eine Karawane von Soldaten, Elefanten, die sich durch unüberwindbare Klippen kämpfen, eisige Kälte und Verzweiflung.
In ihm: eine unermüdliche Hartnäckigkeit und tiefer innerer Ruf – weder den Vater zu verraten noch die Freiheit aufzugeben.
Eine Reise voller Loyalität zur eigenen Einzigartigkeit – mit persönlichem Opfer im Namen einer Idee.
Im Hintergrund fliegen drei weiße Schwalben aus – verheißend neues Leben, die Möglichkeit für den Menschen, sein Schicksal zu überwinden und durch eine bewusste Entscheidung neu geboren zu werden.
Wichtig zu betonen: Hannibal hielt vor den Toren Roms inne – er griff die Stadt nicht an und zerstörte sie nicht.
Nach seinen spektakulären Siegen bei Trentino, Trebia und besonders Cannae (216 v. Chr.), wo er das römische Heer nahezu vernichtete, stand er nur rund 5 km vor Rom. Er zog sich nicht in die Stadt oder setzte sie unter Belagerung.
Er verzichtete auf die Zerstörung Roms aus Achtung vor der römischen Zivilisation und Ehrerbietung gegenüber seinem Vater. Diese Interpretation verleiht Hannibals Figur eine moralische und philosophische Dimension, die in der historischen Tradition kaum gewürdigt wird.
Die Vorstellung, dass Hannibal nicht totalen Rache suchte, sondern Anerkennung, Aussöhnung und historischen Ausgleich, eröffnet eine neue Grundlage für das Verständnis seiner Persönlichkeit – ein Mensch, der unbezwingbar war, aber nicht zerstörender Natur. Er war kein Barbar, kein Eroberer. Er war ein kulturell visionärer Mensch, nicht nur ein General.

„Hannibal stand vor den Toren Roms – und stürmte nicht hinein (216 v. Chr., nach der Schlacht bei Cannae).
Nicht, weil er nicht konnte, sondern weil er in ihr eine Kultur sah.
Er suchte nicht die Vernichtung, sondern Anerkennung.
Seinen Lebensweg widmete er dem Respekt vor seinem Vater, dem Feldherrn Hamilkar,
und der Forderung an Rom, Cartago in ihrer Größe anzuerkennen.
Dieses Bild will ihm gerecht werden.**

„Hannibal – ein lebendiges Mahnmal: wahre psychische und menschliche Gesundheit ist kein Nachahmungsspiel, sondern tiefe Treue zum inneren Ruf – selbst wenn er allerschwer ist.“

---

📘 Kapitel Drei

Falsche Begriffe – ein Gefängnis, das sich selbst leugnet

(Über Verengung, begrenztes Bewusstsein und den Weg zur Gesundheit durch Präzision)

„Morgenlicht bricht hervor aus falschem Gefängnis, das sich verschlossen und verdunkelt hat.“
– aus Der Mann, der die Tür trägt

Menschliches Leiden entsteht nicht immer aus äußeren Umständen.
Oft resultiert es aus einer fehlerhaften Interpretation der Wirklichkeit.

Wenn jemand sich selbst oder seine Welt durch verzerrte oder unvollständige Begriffe wahrnimmt, beginnt er aus Angst, Schuld und einem eingeschränkten Selbstbild zu handeln.
So entsteht ein psychisches Gefängnis – nicht aus Stahl, sondern aus Worten, falschen Definitionen und blockierenden Konzepten.

Denkern, die sich mit Emotion und Leib befassen – wie Spinoza – erkannten diese Form der inneren Knechtschaft:
Keine Knechtschaft gegenüber einer äußeren Macht, sondern gegenüber Emotionen, die auf unvollständigem oder falschem Wissen beruhen.
Ideae inadequatae – ungenügende Begriffe – werden als absolute Wahrheiten wahrgenommen, blockieren und verengen – und schwächen manchmal das Leben selbst.

„Wer seine Gefühle nicht versteht, ist nicht Herr über sich, sondern dem Zufall ausgeliefert.“
(frei nach Ethik, Teil IV)

Wenn jemand sich über Begriffe definiert, die aus automatisch gehorchtem Verhalten, Konditionierung oder Urteil entstehen:

„Ich bin schwach“, „Ich bin nur etwas wert, wenn ich nützlich bin“, „Ich bin sündig“, „Langsamkeit ist dumm“, „Schmerz ist Versagen“ –
lebt er in einem eingefrorenen Bewusstsein.

Dieses Gefängnis wirkt sich auch körperlich aus:
anhaltende Verspannung, chronische Belastung, verringerte Gewebedurchblutung, Gefäßabbau, gestörter Lymph- und Blutfluss, Schäden an Nieren, Leber und Immunsystem und eingeschränkte Selbstheilung wie PGC‑1α-Produktion.

Die Wissenschaft bestätigt heute, was Denker schon vor Jahrhunderten spürten:
Chronischer Stress erhöht Cortisol, schwächt das Immunsystem, begünstigt chronische Krankheiten, verändert Gewebestrukturen – und schädigt komplette Systeme.

Falsche Begriffe lähmen – gerade dort, wo das Leben fließen möchte – frieren es ein, schließen es ab.

---

🌀 Heilung beginnt mit der Korrektur des Begriffs

Wenn Begriffe sich ändern –
wenn falsche Gedanken durch präzise, adäquate Ideen ersetzt werden –
wird etwas Tiefes freigesetzt.

Die Virtus, die Kraft zum Handeln, kehrt zurück.
Lebenskraft kehrt zurück.
Die Fähigkeit, aus Verständnis, nicht aus Blindheit heraus, zu handeln, zu wählen, zu fühlen.

Im Bereich der Heilung nennt man das heute „Gesprächstherapie“.
Spinoza nannte es „Erkenntnis der in uns wirkenden Ursachen“.

Wenn jemand beginnt, sich nicht durch fremde Augen zu sehen,
sondern durch Ehrlichkeit und Präzision –
ohne sich vor Schmerz zu fürchten –
entsteht eine neue Bewegung.

---

---

📘 Kapitel Vier

Der Ausweg beginnt mit dem präzisen Blick

Der Ausweg beginnt genau dort,
wo der Mensch sich die Fähigkeit zur Betrachtung zurückerobert —
langsam, schrittweise, beginnt er wieder zu sehen.
Und klares Sehen bringt Klarheit —
und Klarheit ist der Anfang der Freiheit.

Wahre Begriffe lassen den Menschen nicht passiv oder verwirrt zurück.
Sie erzeugen Gefühle von Bewegung, Verbindung, Kraft.
Sie stärken das Gefühl der Wirksamkeit,
machen das Komplexe handhabbar
und das Beängstigende verständlich.
Sie erinnern ihn daran, dass er kann.

„Wahre Freiheit ist das angemessene Wissen um die Ursachen
und die Fähigkeit, aus Vernunft und nicht aus blindem Impuls zu handeln.“
(Ethik, Teil V)

Wenn der Mensch schaut — auf das, was wirklich da ist,
in sich und um sich —
und nicht auf das, was andere ihm sagten, dass er sein sollte —
dann kann er endlich auch den Arzt oder Nephrologen fragen:

„Und Ihre Medikamente —
haben sie wirklich geholfen?“

So beginnt eine Bewegung.
Zart, präzise, lebenswichtig.

Kein wilder Aufstand, kein Kampf gegen die eigene Identität —
sondern Präzision.
Ein Blick, der bereit ist, auch Schmerz zu sehen,
und nicht vor ihm zu fliehen.
Ehrlichkeit, die beginnt, Fäden der Befreiung zu spinnen.

---

📘 Der Mann, der die Tür trägt
(Einleitung zu Kapitel Vier)

Dieser Mann —
er wirft die Tür nicht fort.
Er trägt sie.

Nicht als Unterwerfung,
nicht als Flügel.
Sondern als Zeugnis.

Sein Körper ist verdichtet, zurückgewiesen, erinnernd.
Er bewegt sich mit Mühe — aber nicht in Verzweiflung.
Im Ringen — aber nicht blind.

Es ist eine Schwere,
die sich ihrer selbst bewusst wird.
Und statt vor ihr zu fliehen —
wird sie getragen.
Denn jemand in ihm hat gerufen:

„Licht!“

„Der Mensch ist ein Sklave,
solange er nur von seinen Affekten geleitet wird.“
(Spinoza)

Und er verstand:
Das Eisen auf seinem Rücken —
es ist kein Schicksal.
Es ist das Ergebnis eines falschen Begriffs.
Von dem, was man ihm sagte, dass er sei.
Von dem, was er glaubte, sein zu müssen.

Und so trägt er die Tür —
denn nur wer sie trägt —
kann sie auch öffnen.

English, Deutsch, עברית

---

---

Hinweis: Alle hier bereitgestellten Informationen sind philosophisch-naturheilkundlich zu verstehen. Sie ersetzen keine medizinische Beratung. Bitte konsultieren Sie stets einen Arzt oder Apotheker, bevor Sie Therapien beginnen, ändern oder beenden.

Weitere Informationen und Erfolgsgeschichten finden Sie auf:
yaronmargolin.com
Facebook: "לחיצות ההחלמה"

נשארו לך שאלות

שמי Name:

טלפון phone:

דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:

איך אני יכול לעזור לך How can I help you:

אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:

Δ

מאמרים אחרונים

• Obedience as Pathology: A Critical Re-examination of the Definition of Mental 
• הציות כפתולוגיה: התבוננות מחודשת בהגדרת הבריאות הנפשית
• Gehorsam als Pathologie – Eine neue Betrachtung der Definition psychischer Gesundheit
• עריכת גנים מותאמת אישית, in vivo, עבור אדם חולה שהצליחה – מהפכה בעולם הרפואה
• Der Preis des tierischen Eiweißes: Wie Fleisch, Milch und Eier unsere Nieren zerstören
• The Price of Protein: Meat, Fish, Dairy, and Eggs and Their Hidden Impact on the Kidneys
• The Price of Protein: Meat, Fish, Dairy, and Eggs and Their Hidden Impact on the Kidneys
• בשר, כליות וזרימת דם מואצת: כיצד תזונה מהחי פוגעת במערכת הסינון של הגוף
• אילוף הכליות הסוררות
• Kidney FailureTaming the Rogue KidneysVital Information
• Learn the 8 Principles That Revive Kidney Function
• Reconstruction of erythropoietin by the kidneys without drugs
• Six degrees of guilt – Why do people avoid living their dreams?
• Of sexual desire and the wish for intimacy and the two different languages in which they materialise:
•  מוכרחים להתחיל בדיאליזה טרם נבחנה רמתו של גורם צמיחה פיברובלסט 23
• The day will come when we will sit in front of the fireplace
• איך לא להגיע לדיאליזה
• "הצלבת איברים – הדרך להחלמה ממחלת כליות קשה מאוד" – כאן..
• פחות מתים – טכניקת דיאליזה חדשה שבולמת את קצב המתים ומגבירה את ההישרדות בכשל כליות.
• הערכות שונות במדידת אשלגן בפלזמה שוללות לפעמים שלא בצדק יתר אשלגן בה – היפרקלמיה פסאודו היפרקלמיה – Hyperkalemia
• מבנה (אנטומיה) של מערכת הסינון של הדם בכליות ויצירת השתן, ודרכים חדשות להחלמת מפגעיה
• התערבויות בניהול רגשות, מחשבות ואורח חיים כדי להתמודד עם מגיפה של מחלות כליתיות
• שכיחות של דיכאון וחרדה בקרב חולי כליות
• גודש נוזלים בריאות – בקרב חולי כליה
•  רעלים אורמיים מקדמים דיאליזה – הוכח לאחרונה שרעלנים אורמיים קשורים
• אבחון מוקדם של תפקוד הכליות מאפשר אריכות חיים.
• מכתב תודה ממחלימת כליות בתוך ארבעה חודשים
• ירידה בתפקוד הכליות – מה לעשות?
• שכיחות של דיכאון וחרדה בקרב חולי כליות
• גודש נוזלים בריאות – בקרב חולי כליה
• סמנים ביולוגיים (Novel Biomarkers) ובדיקת כליות מוקדמת ככל האפשר – מצילה חיים
•  אבחון מוקדם למחלת הכליות יכול להציל חיי אדם
• רוצה להחלים מאי ספיקת כליות
• PGC-1α, יעד טיפולי חדש נגד מחלת הכליות
• התערבויות בניהול רגשות, מחשבות ואורח חיים כדי להתמודד עם מגיפה של מחלות כליתיות
• פורינים חוץ תאיים ותחזוקת הכליות
• תכיפות מתן שתן והתקפי חרדה בלתי מורגשים
• יתרונות מוגבלים לתרומת כליה על דיאליזה – מחקר חדש

---