סימון וואה מייסד הברוק הצרפתי – הנסיך

הצליבה, סימון וואה, 1636-1637 - מוצגת בליון, המוזאו לאמנויות היפות.

הצליבה, סימון וואה, 1636-1637 – מוצגת בליון, המוזאו לאמנויות היפות.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

נתרם כערך לויקיפדיה Wikipedia

סימון ווּאֶה (צרפתית: Simon Vouet), 1590- 1649היה צייר צרפתי ושרטט הנסיך של האקדמיה של סנט לוקא Accademia_di_San_Luca ברומא, והזר הראשון שהוזמן לקשט את כנסיית פטרוס הקדוש ברומא. הוא כבש את איטליה. שב לצרפת כמבשר הברוק האיטלקי וייסד בה את הציור החדש של צרפת.

הגם שמעטים בקרב האמנים מקדישים לו תשומת לב ראויה, וואה היה כוכב על בשמי האמנות של זמנו, יצר חלק מהתמונות המפוארות ביותר של עידן הברוק הצרפתי. הוא היה מסוגל להפיח חיים בבד, הצעיד את התפתחות תולדות הציור קדימה. וואה רגש ומרגש עד היום את המתבונן בעבודותיו והן ייחודיות ורבות השראה.

בשנת 1627 הגיע סימון וואה לפריז, ותקופה חדשה החלה בתולדות הציור הצרפתי. לא עוד ברוק איטלקי, ״אמרו מעתה ציור צרפתי עכשווי״ אמר סימון וואה והוסיף ״בתקופתנו אמנות הציור פותחת דרכים להתנהלות אצילית ויופי שטרם נראה״.

ההצעה המפתיעה ממלך צרפת לשוב לארצו, הגיעה אל וואה לאחר שנים של קרירה מוצלחת באיטליה (1613-1627) בה סימון וואה הוערך כאחד מגדולי ציירי הברוק האיטלקי, ועד למעמד הרם של נשיא האקדמיה של סן לוקא (The Accademia di San Luca – 1624) מוסד שבהשראתו הוקמה בשנת 1648האקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בפריז.
לפתע, בשנת 1627 קיבל סימון וואה הזמנה לחזור לצרפת ממלך צרפת לואי ה-13 וממי שהוגדר גיבור חייל: מקסימיליאן דה בתון, הדוכס הראשון של סאלי (שהיה פרוטסטנטי Sully Maximilien de Béthune, first Duke of Sully). המלך שבעצמו צייר ואהד את אמנות הציירים, טען שצרפת חסרה ידע בתחום אמנות הציור החדש וביקש מנשיא האקדמיה הגבוהה לציור ברומא – נתין צרפת וואה לבוא לפריז, כדי לתרום מכישרונותיו. פנייתו נענתה בחיוב.

הצייר הדגול, שב לפריז ועורר התפתחות מרשימה. תחילה כצייר הבית של המלך עצמו. המלך הזמין מוואה ציורי דיוקן ועבודות לארמונותיו: הלובר, לוקסמבורג וכן לטירה של סן-ז'רמן-אן-ליי.
רישלייה שהחל לבנות את ה Palais Royal פלה רוייאל בשנת 1629 הצטרף למזמינים מתמונותיו ובשנת 1632 החל וואה לעבוד גם עבור הקרדינל רישלייה שהיה אחד האנשים החזקים והיותר משפיעים בצרפת. באותה שנה (1632) החל הצעיר המוכשר אסטאש לה סואר לרכוש השכלה בציור הגבוה אצלו, מה שהביא בסופו של תהליך למה שמכנים כיום אמנות צרפתית והברוק הצרפתי.

סימון וואה דיוקן עצמי 1626/1627

סימון וואה דיוקן עצמי 1626/1627

חייו

הקריירה של סימון וואה (Vouet) מי שמוגדר ככוח והגורם העיקרי בהתפתחות הציור הצרפתי ואחד מאמני הברוק הטובים ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-17, מורכבת משלוש תקופות עיקריות: שנותיו באיטליה שהסתיימו בשנת 1627 עם חזרתו לצרפת. תקופה בת 22 שנים, המכונה התקופה הפריסאית. והתקופה השלישית נקשרת בראשית חייו שהן מעורפלות. ערפול חיי הילדות הינה תופעה כללית מוכרת ואופיינית לתקופה בה הרישום ותיעוד נדירים, העדרו מקשה על חוקרי התפתחות האמנות בראשית דרכה.

ילדותו

וואט נולד בפריז ב 1590. אביו היה צייר בשם לורנס (Laurent Vouet) סביר להניח שאצלו סימון רכש את יסודות הציור. בגיל צעיר הוא עבר לאנגליה והיה חלק מפמליית הברון מסנסי, השגריר הצרפתי בקונסטנטינופול. באנגליה הוכר כילד מחונן וצייר דיוקנאות. ישנן עדויות שצייר דיוקנאות ברמה גבוה כבר בגיל 14 (ציור של גברת). אין ספק שסימון וואה ביקור בקונסטנטינופול (איסטנבול) בהזמנת השגריר הצרפתי ב1611-1612 לפני שעבר לאיטליה.

התקופה האיטלקית

הסעודה האחרונה, 1615 - סימון וואה.

הסעודה האחרונה, 1615 – סימון וואה.

באיטליה סימון וואה פעל בשנים 1613-1627, תחילה הגיע לוונציה וממנה כעבור שנה עבר לרומא. בה היה עיקר פועלו. יחד עם זאת יש לציין שמרומא יצא למספר מסעות עבודה, קצרים שהניבו ציורים רבי עניין וחשיבותם רבה.

1612-1613 – ונציה

סימון וואה מגיע 8 שנים אחר פטירתו של גדול ציירי ונציה טינטורטו אל בירת הציור של הרנסאנס הצפון איטלקי – מכונה האסכולה הוונציאנית.
גדולי האמנים ייתמו את העיר: בליני (1430 – 1516) המייסד טיציאן המוביל וכובש, (בחייו היה מהמפורסמים בצירי תבל) נפטר בשנת1490, ורונזה ב-1588 ואחרון הענקים טינטורטו ז'אקופו קומין, מכונה טינטורט, צייר בן הרפובליקה של ונציה, החשוב והנועז בקרב ציירי אסכולת ונציה. אמן שלקח את היסודות החזקים של ג'ובאני בליני (1430), המהפכן האיטלקי, שחידש את הציורים בהוסיפו צבעוניות וחושניות, תוך כדי שימוש בצבעי שמן שמתייבשים לאט אל עושר של גוונים בהצללות שהקנו לציורים הונציאנים את מה שנחשב עד היום מרהיב ביופיו. טינטורטו פיתח יסודות אלו של בליני והביאם לשיאים חדשים שעד ימנו נמשך פיצוח סודם וניכר שניתן רק ליחידי סגולה.
טינטורטו מכונה גם:'איל פוריוסו', בן השאר בשל יכולתו הוירטואוזית להקנות לכל אחת מהדמויות, גם כשנמצאות בקבוצת אנשים גדולה כמו: ב״צליבה״ שבסאן רוקו, ב״סעודה האחרונה״ שלו, או ב״גן העדן״, ייחוד משלה. נבדלות שבאה לידי ביטוי באופי תנועתה הייחודי, בביטוי רגשי אישי ושונה גם קוטבי לאחרת, ועם זאת הוא משמר את המשותף ומגן על המאחד) גם טינטורטו הלך לעולמו (בשנת 1594) כשוואה הצעיר מגיע (בשנת 1612) לונציה, היא יתומה].
וואה מגיע אל עירם של גדולי הדור, אין לו מורה. רק כושר ספיגתו האמנותית והציורים של בליני, טיציאן, ורונזה וטיטורטו עומדים לרשותו. האחרונים היו מתחרים מרים בניהם, הגם שהשפיעו זה על זה. אבל, הם אינם בונציה. העיר שקטה ממלחמת האמנות אבל עבודותיהם נמצאות על קירות ארמונותיה של ונציה, בכנסיותיה, ובבית הספר לנזירות סנט רוקו. הציורים מדברים אל הצייר. וואה יוצא ונכנס. הוא תופס את שטיציאן שאב מבליני ולימד כאן. הוא ראה כיצד ורונסה הניעה את התפיסה הונציאנית שלו הלאה אל האציל והמוקפד, אבל בית הספר ע״ש רוקו – היה להשראתו הגדולה. שנה הוא התבונן בעבודותיו של בליני, טיצ׳יאן וטינטורטו וכשמזכירים שסימון וואה היה סטודנט שלמד בכוחות עצמו וספג השראה מכל מה שהתבונן בו, מכוונים לשנה בה התמודד עם הגאונות של הציור הוונציאני.
ומן הראוי לאמר שלפני שעזב, כפי שיסופר להלן, את איטליה, לכאן סימון וואה בא, לונציה. ומהתבוננות בעבודתו משנת 1618 (״מגדת העתידות״) משנת 1620, ״הלידה״ (Birth of the Virgin), משנת 1627 (Father Time Overcome) והצליבה (Crucifixion) משנת 1622 (מוצגת בגנואה) ויותר ביצירת המופת ה- Crucifixion משנת 1636-1637 (מוצגת בליון, צרפת) גם משנת 1624 ״הפיתויים של פרנסיס הקדוש״ אי אפשר לטעות, ההשפעה של טינטורטו עלין, מכרעת.

הצליבה לסימון וואה, 1622, מוצגת בגנואה, איטליה

הצליבה לסימון וואה, 1622, מוצגת בגנואה, איטליה

רומא 1613-1627

בשנת 1613, בוודאות וואה נמצא ברומא, ופרט לזמן הקצר בו שהה בגנואה, בה עבד עבור משפחת דוריה בשנת 1621-2, הוא חי ופעל רוב זמנו ברומא ועד לחזרתו לצרפת ב 1627 גר בה. יצוין שכמעט בוודאות וואה ביקר לזמן קצר במילאנו, פיאצ'נזה, פארמה, בולוניה ופירנצה. בשנת 1617 וואה החל לקבל מלגה ממלך צרפת ושנה לאחר מכן גם קצבה מלכותית. עד לשנת 1620 וואה מבסס את עצמו כראש הקהילה הצרפתית ברומא; הוא זכה להכרה כצייר וערך עבודותיו עולה מאוד. גדולי האספנים של איטליה רוכשים את עבודותיו: משפחת ברבריני, פאולו ג'ורדנו אורסיני קאסיטנו דל פוזו ווינצנזו ג׳יוסטיניאני. בזכותם עבודותיו נמצאות כיום באוספים החשובים ביותר בעולם. בשנת 1620 יצא לעבוד בנאפולי וב-1621 צייר בגנואה (1621-1622) את ה"צליבה" (Crucifixion ) עבודה מרשימה, שיסודות הציור הונציאני ניכרות בה ובמיוחד ההשפעה של טינטורטו, עבור כנסיית הקדוש אמברוג'יו (Sant' Ambrogio, Genoa). בשנת 1624 הוא זוכה להכרה מרשימה נוספת. ווואה מוזמן לעמוד בראש האקדמיה הרומית על שם לוקאס הקדוש ברומא. (הקדוש לוקאס אחד מכותבי הבשורה החדשה ונחשב לאיקונוגרף ולצייר הראשון של מרים, אם יֵשׁוּעַ, ושל יֵשׁוּעַ, עצמו הנמצא בזרועותיה. ב-18 באוקטובר חוגגים את חגו והוא נחשב לקדוש המגן על הציירים). המוניטין שלו מגיע לשיא חדש בהזמנה שקיבל מהוועדה של בזיליקת פטרוס הקדוש בותיקאן, והיה לזר היחיד שזכה בכבוד זה. לרוע המזל נוטרו רק סקיצות מקוטעות מעבודה זו. וואה תכנן ועיצב את הקפלה החמישית משמאל בכנסיית סן לורנצו בלוצינה, שבכיכר סאן לורנצו, במרכז רומא (Piazza San Lorenzo ליד רח׳ הקורסו) כאן יצר שתי תמונות על חיי פרנצ'סקו הקדוש מאסיסי. בשנת 1626 וואה התחתן ברומא. ובשנת 1627 שוב יצא למסעות, הפעם למודנה ובולוניה ולפני שעזב את איטליה שב וביקר בוונציה – עירם של טיציאן וטינטורטו שהשרו על עבודותיו. בן עבודותיו החשובות מתקופת רומא: ״הלידה של הבתולה״ (1614) (the birth of the Virgin Mary) שנמצאת בכנסיית סנט פרנצסקו ריפה (רובע טרסורסה) (The church of San Francesco d'Assisi a Ripa Grande), "מגדת העתידות" (1618) (Fortune Teller) מוצגת בקנדה, אוטווה, גלריה לאומית ציור שזכה להרבה העתקות במשך השנים – עבודה מרשימה ומאוד מיוחדת. עבודה ייחודית נוספת: "בני הזוג חולה בהתאמה (אניטס)" 1621 – (The ill-matched couple (Vanitas, מוצגת במוזאון הלאומי בוורשה, "הצליבה" (Crucifixion 1621-2) לכנסיית סנט' אמברוג'יו שהוזכרה לעיל, שנמצאת בגנואה (זו למעשה עבודת הכנה ליצירת מופת שיצר בפריז תחת נושא זה). "ברית המילה" ו"הפיתויים של פרנסיס הקדוש״ (Temptation of St. Francis) (1622), כנסיית סנט אנג'לו סגנו (Saint Angelo Segno), נפולי גם עיטורי הקפלה אלאליוני (Alaleoni) ברומא (1623) "הקדוש ג'רום והמלאך" (1625 – Saint Jerome and the Angel) מוצגת בגלריה הלאומית, וושינגטון, ״המשפחה הקדושה״, מוצגת בסן פרנסיסקו (1625 – Holy Family with Saint John the Baptist) וכן, כנראה בשנת 1626, ״הופעת הבתולה בפני ברונו הקדוש״ (The Virgin appearing to St. Bruno).

תצוגה בבית המקדש, סימון וואה, 1641 הלובר, פריז

תצוגה בבית המקדש, סימון וואה, 1641 הלובר, פריז

התקופה הצרפתית

בשנת 1627 סימון וואה נקרא לחזור לפריז, ועבד בשרות הוד מלכותו, המלך לואי ה 13. מספרים שדמי הציור שלו היו הגבוהים ביותר באותם זמנים. במקביל לחובותיו כצייר וואה חילק את ידיעותיו עם צעירי צרפת ובן המוכשרים שזכו להשתלם אצלו: אֶסְטָאש לה סואר (ערך נוסף שיצרתי ותרמתי לויקיפדיה) ראה (Eustache Le Sueur), ניקולא ופייר מיניאר (Nicolas and Pierre Mignard), ושארל לברון (Charles Le Brumn). השילוב בין השפעות האיטלקיות המוערכות בחברה הגבוהה עם חידושים של סימון וואה נתפסו כשלמות ביצירתו החדשה: "תצוגה בבית המקדש" (Presentation in the Temple – 1640-41 Musée du Louvre, Paris). יצירת מופת, שמוצגת בלובר, פריז. באותה שנה יצר וואה גם את האלגוריה – La Richess שגם היא מוצגת בלובר, אבל מתכתבת עם Doni Madonna של מיכלאנג'לו (מוצגת באופיצ׳י, פירנצ׳ה) ויש הרואים בה המשך של ציורי התקרה שלו (בותיקאן, רומא), או אף שיפור והעצמה של הכוח הרוחני שנעדר מציורי הקיר שב'סיסטינית'. השוו למשל, עם The (Libyan Sibyl (1511. ההישגים לא הביאו שלווה לאמן הגדול. באותה שנה (בשנת 1640) ניקולא פוסן הגיע לפריז (1640-1642). הקרדינל רישלייה הזמינו לשוב לפריז כדי לפקח על העבודה האמנותית שנעשתה בארמון הלובר. סימון וואה קינא, הוא נחל תבוסה. הקריירה של פוסן רב הכישרון איימה להאפיל על הקריירה של הגאון, מה שהביא להערת המלך: הנה וואה, לכוד היטב ("There's Vouet nicely trapped"). פוסן צייר תמונות אחדות (נהדרות) בהזמנת רישלייה וחזר לרומא ב-1643. סימון וואה נשם לרווחה אך לא לזמן רב. פוסן פינה את הדרך לעליונותו בחוזרו לרומא. אך מות פטרוניו: המלך לואי ה 13 (נפטר 1643) ורישלייה הלך לעולמו שנה קודם לכן (1642) הקשה על התקדמותו המטאורית בשמי האמנות. יצירתו בצרפת בהחלט הגיעה לשיאים חדשים והוא לחדשנות שהעלתה את הישגיו בצרפת אפילו מעל לאלו בתקופת עבודתו באיטליה. סימון וואה, ככול האמנים הגדולים באמת, התפתח והתקדם לאורך כל חייו. הוא היה לצייר המשפיע ביותר בצרפת וזכה בתלמידים מכוננים. יצירתו שגשגה והניעה את התפתחות האמנות של הציירים בעולם. חלקו של וואה בהתפתחות הציור הצרפתי הובטח, אבל נעדר, לצער אוהבי האמנות, רבות מהעבודות שלו בצרפת פורקו יצירות מופת נהרסו,
לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

נשלח ב כללי

כתיבת תגובה

Or

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*