לאוקון – יצירת מופת

Laocoon Pio-Clementino Inv1059-1064-1067.jpg
לאוקון ובניו, מכונה גם קבוצת לאוקון. שיש, העתק רומי מתקופת הרנסנס למקור הלניסטי מכ. 200 לפני הספירה. נמצא 1506. מקור הציור ויקיפדיה.

שני נחשים וחושף האמתלאוקון.  בחצר המתומנת שבקריית הוותיקן, נמצא גן פסלים יפהפה שהוקם על ידי האפיפיור יוליוס השניפטרון של האמנויות) (Cortile delle Statue) בעשור הראשון של המאה ה-חמש עשרה. גאוות האוסף הוא הלאוקון (Laocoön), הכהן הגדול של נפטון. פסל קבוצתי מרשים ביותר, שנמצא, באורח פלא בשנת 1506 על גבעת אסקילין ברומא, אחת משבע גבעות רומא והמזרחית שבהן. מדובר בפסל הלניסטי, יצירת מופת שמקרינה מאבן שיש עתיקה עוצמה פסיכולוגית שתוארה כאחד הפסלים הגדולים בעולם עוד על ידי הסופר הקלאסי פליניוס (23-79 לספירה). פליניוס אמר עליו ב – (36.37) Natural History: "פסל הפסלים", והכריז שזו "יצירה שיש להעדיף על כל מה שיצרו אמנויות הציור והפיסול". במרכז הפסל הקבוצתי, עומדת דמותו של לאוקון כהן טרויה משרת האל הראשי שלה (נפטון – אל הים, מקבילו הרומי של האל היווני פוסידון). גבר שרירי מאוד. דמותו מתפתלת בייסורים נוכח נחשי האל שאוחזים בבשר הירך שלו ועוטפים את עצמם גם נלחצים סביב גופו. למרות כוחו העז, הניכר לעין, האיש שחשף את סכנת סוסה של טרויה, עומד חסר אונים ולא יכול להתנגד מול זיכרון דבריו לאנשי טרויה: "היזהרו מיוונים הנושאים מתנות", אולי מול תוקפיו אלו שמפחדים מחושפי האמת, השחיתות ויותר מכל מהלאוקון שבאדם. שני נערים צעירים (בניו: אנטיפנטס ותימבראוס Antiphantes ו – Thymbraeus) מתלווים אל ייסוריו. גם בהם פגעו הנחשים של אתנה ונפטון.

מנקודת המבט הרומית, מותם של החפים מפשע היה לנקודת מפנה. רגע מכריע להחלטתו של אניאס, ששמע לאזהרתו של לאוקון, ההגון, האמיתי, לברוח מטרויה, מה שהוביל בסופו של דבר לייסודה של רומא. רומא זו שסוגדת היום ל"לאוקון".

לאוקון ובניו – צילום מסך מהמאמר " Laocoön: The Suffering of a Trojan Priest & Its Afterlife" – כאן.

הפסל המפואר הזה, פסל יווני קלאסי שנראה כי נוצר בסביבות 40-30 לפנה"ס, לוכד את אחד הרגעים הדרמטיים ביותר של הרגש האנושי, של הנביא, של אחד הנרטיבים הדרמטיים ביותר בקאנון המערבי. כהן טרויאני לאוקון שלא נכנע לשקרי מראית העין. אלי יוון, כאלי בר כוכבא ודוד לפניו, האלים של הר אולימפוס נוטלים צד, אינטרסנטים ולא רודפי ההגינות והצדק, תוקפים את נביא האמת למען תחרב טרויה, ולא תינצל.

לאוקון – פרט. הפסל המהמם הזה – אחד מהידועים ביותר ששרדו מהעת העתיקה, מרגש אותי בכל פעם מחדש. רוב החוקרים מאמינים שלאוקון זה מתוארך לסביבות המאה הראשונה לספירה, אך התאריכים נעים כיום בין 160 לפנה"ס לסביבות 50 לספירה. מקור הצילום בצילום מסך מ-כאן.

בשנת 1506 הפסל נחשף. הוא הוצא מהבוץ של אדמת כרם ליד רומא, בקולה אופיו (Colle Oppio) כיום מרחצאות טיטוס. מקום שבו עמד בזמנו ארמון של נירון. מיכלאנג'לו (Michelangelo) עצמו נשלח לבדוק את הממצא המדהים הזה. והוא, עד מהרה, היה הראשון שאישר את השמועות הנרגשות, שלאוקון האגדי, המקורי נמצא [מקור].

אחת השמועות, או הסברות טוענת, שהיצירה נוצרה על ידי שלושה פסלים מרודוס (האג'סנדר, אתונודורוס ופולידורוס Hagesander, Athenodoros and Polydorus) [מקור] מאות שנים לפני שנשלחה לרומא כשלל תוקפנות אימריאלי, זו גם הסיבה שבארמון ברודוס תוכלו להתרשם מהעתק של הפסל. הסברה לוחשת שמדובר בהעתק שיש של פסל ברונזה: לאוקון מהעיר היוונית העתיקה פרגמון, שבטורקיה. להזכירך פרגמון הייתה מרכז תרבותי חשוב בעולם ההלניסטי.

בשנת 1957 נחשפה עבודה באתר המפורסם של המערה שקרסה בשנת 26 לספירה על טיבריוס, וכמעט הרגה אותו, ע"פ טקיטוס וסואטוניוס (Tacitus and Suetonius), [מקור1, מקור2]. המערה הזו נמצאת בשטח הווילה של טיבריוס ב-Sperlonga (על החוף שבין רומא לנאפולי). הקיסר טיבריוס בחר באתר זה למעון הקיץ שלו: מדובר במרחב רושם ופאר עוצר נשימה – לוקסוס ותפאורה להנאות האכילה. הפסלים סודרו בה בארבע קבוצות סביב ברכה עגולה שתפסה את רוב המערה, והתחברה לבריכה חיצונית גדולה יותר. על אי במרכז הבריכה ניצבו פסלי מופת שהשתקפו במים. בחלק האחורי של המערה עמדה קבוצה נוספת במרכזה עמד פוליפמוס הקיקלופ (ענק בעל עין אחת) והוא שוכב שיכור. נושא נוסף שהוצג כאן היה חטיפת גנימד היפה על ידי זאוס (The Abduction of Ganymed), נושא שהתמודד אתו גם בנבנוטו צ'ליני (יצירת מופת, בפני עצמה) שניצבה בראש המערה אבל השיא היה באוסף יצירות מופת של פסלי יוון הקדומה. הרומאים העריצו את פסלי יוון הקדומה כפי שהיום הם נערצים על-ידי מביני דבר. דברי אלו מועלים כאן ומכוונים אל הקבוצה האחרונה" פסלי יוון קבוצה זו מכונה כיום "קבוצת סקילה" או קבוצת הסירה של סקילה. קבוצת פסלי מופת זו היא שעמדה על האי במרכז הברכה. היא הראתה את ספינתו של אודיסאוס (Odysseus) מותקפת על ידי המפלצת הנודעת סקילה (the monster Scylla). איש לא יכל לה מבלי להיות מוכה אימה. אף ספינה לא חלפה על פניה מבלי לאבד כמה גברים. יש לסקילה שתיים עשרה רגליים מעוותות, ושישה צווארים באורך בלתי נתפס; נחשי ענק שבקצה כל אחד כזה, כלומר צוואר, נמצא ראש מפחיד עם שלוש שורות של שיניים, צמודות זו לזו, כדי שימחצו כל אחד שמתחשק לה למוות בתוך רגע. סקילה תוקפת ואי אפשר להתעלם מכך שהתקפה זו מתוארת בפסל שלפנינו באופן דומה לנחשים שמתקיפים את לאוקון. נושא זה ניכר בצילום למטה. ראשו של אודיסאוס, מתוך קבוצת סקילה – יצירת מופת, נראה למעלה. מקור האיור בצילום מסך מכאן.
ספינתו של יוליסס מותקפת על ידי המפלצת – שחזור – צילום מסך מכאן.

הצילום למטה לקוח מויקיפדיה ומציג את "קבוצת סקילה" מתוך התגלית המונומנטלית שמכונה The Sperlonga sculptures – הקבוצות מרשימה מאוד, מרגשת, ומציגות קטעים מסיפורי הגבורה של הגיבור ההומרי אודיסאוס, ראשו מוצג למעלה, קשה שלא להתרשם מסגנון ה"בארוק" הלניסטי, "בארוק רועש ומלא עוצמה", [מקור] דומה שרוחו של "לאוקון" יוצאת מהן. מכל מקום קבוצה זו שבצילום למטה " קבוצת סקילה" חתומה על ידי שלושת הפסלים אתנודורוס, אג'סנדרוס ופולידורוס שהוזכרו כמי שיצר את "לאוקון" במקור.

לאוקון שאושר על ידי מיכאלאנג'לו בּוּאוֹנָארוֹטִי  היה חסר יד. ידו הימנית של לאוקון (1506) נעדרה.

האפיפיור (יוליוס השני) ביקש להשלימה והכריז על תחרות פיסול לאיבר החסר. אדריכל הוותיקן דונאטו ברמנטה (Donato Bramante) נקבע לנהל אותה. מיכלאנג'לו ורפאל יצאו לקרב:

רובם הגדול של מומחי אמנות עליה למדו מספרים ושמועות שיערו שהזרוע החסרה הייתה חייבת להיות מושטת קדימה על פי המוסכמה ההרואית של הגבורה. מיכאלאנג'לו שיצר כעשר שנים קודם לחשיפה את עבודת המופת שלו Pietá, ושנתיים קודם אתה "דָּוִד" (בין השנים 1501–1504. כשבשנת 1508 החל לצייר את הקפלה הסיסטינית לה הקדיש ארבע שנים וחצי – היה אז אמן מאוד מפורסם) בחן לא את הדעה הקדומה, אלא את רוח הדברים בעוקבו אחר הזרימה הכללית של התנועה והמצב האנטומי של הדמות הנשגבת וקבע שזרועו החסרה של לאוקון הייתה בוודאות נסוגה לאחור. יד לוחמת שמנסה לקרוע את הנחש מגבו של לאוקון עצמו. לו עמדתם באותם זמנים בותיקן הייתם יודעים ששוב האמת הפסידה (ככל הנראה גם אלי הותיקן לא מחבבים את היושרה לא רק אלי היהודים והיוונים) השתלת הזרוע המושטת ההרואית ניצחה את האנטומיה, מיכאלאנג'לו הובס. במשך מאות שנים היד המטומטמת, מנוכרת לזרימה הטבעית של הפסל נשארה מחובר באופן המכונה: צורה הרואית. אלא שבשנת 1906 ארכיאולוג עצמאי – בשם לודוויג פולק (Ludwig Pollak) מצא כמה מאות מטרים מהמקום שבו נמצאה קבוצת הפסלים "לאוקון ובניו", בחצר של בנאי, ליד הקפיטולינה, ברומא, את זרועו המקורית של לאוקון. צורתה הנסוגה לאחור לא השאירה ספק, היא הייתה זו שייצגה את מה שמיכאלאנג'לו ידע שמחוייב שתהיה.

This image has an empty alt attribute; its file name is gGv9_RmHi4zGzaGGm9dEs1_CA_GGJxf9iEjKuwuAXWNEUfrnIsczTEXWvdH3eYv314fw4hre6R4uG8WOLUwmRTi2ZhGqNglJC2TihrFvjh0xe1app9u8ujV2Iq6pQ6BPYgy3oq6lwnjuDaduG6uCeFY
לאוקון ובניו – צילום מסך מהמאמר " Laocoön: The Suffering of a Trojan Priest & Its Afterlife" – כאן.

זרוע ימנית כפופה לאחור, נאבקת מאחורי גבו, להגיע קדימה, דחוסה ודוחסת את הנחש בתקווה להגיע לעמדה ההרואית (היד המקורית הותאמה לפסל רק בשנת 1957).

הפסל מכונה קבוצת לאוקון, או לאוקון ובניו, לצד לאוקון שני בניו. משמאל, ההבן הצעיר מבין השניים, המתבונן מבחין שהוא כבר מת. תקריב שלו בצילומים למעלה. הבן הגדול, נאבק עדיין על חייו מימין, שולף פיטול נחש מרגלו ומזרועו. הוא מביט באביו, באימה ובלבול כאדם שאינו מבין את משפט האלים.
הנושא לאוקון (רעיון רגשי רב עוצמה) הוצג לראשונה במאה השביעית לפני הספירה על ידי ארקטינוס ממילטוס (Arktinos of Miletos), יצירה שאבדה, לאוקון שב והופיע לאחר מכן, באתונה במאה החמישית לפני הספירה במחזה של סופוקלס, גם יצירה זו אבדה. מאור יותר שוחזר והוגד הרעיון הרגשי "לאוקון "על ידי המשורר הרומי וירגיליוס (70 לפנה"ס – 19 לספירה) בשירו האפי אַינֵאִיס (the Aeneid). אַינֵאִיס הוא אחד מגיבורי מלחמת טרויה, ומי שעבר לאיטליה והיה לאבי הרומאים. 
.(למעלה לאוקון, צילם ירון מרגולין (מרץ 2011

הפסל לאוקון ובניו, נראה על-פי עדותו של  פליניוס הזקן בארמונו של טיטוס פלביוס וספסיאנוס (39-81 לספירה), הקיסר הרומי שהתפרסם תחת השם: טיטוס (מי ששלט בשנים 79-81), בנו של הקיסר אספסיאנוס ומי שהיה מאהבה של המלכה היהודייה ברניקי. פליניוס, היה אריסטוקרט וחוקר רומאי, היסטוריון שפרסם את הכרכים הראשונים של ההיסטוריה של הטבע בשנת 77 לספירה. אנציקלופדיה שנועדה לתעד את כל הידע הידוע עד אז. בדיון שלו על פסלים מפורסמים, פליניוס מתאר את הלאוקון כפי שראה אותו בביתו של הקיסר הרומי טיטוס, מיקומו של אותו ארמון אינו ידוע. הכרם של פליצ'ה דה פרדיס בו נמצא הפסל, היה ממש בתוך חומת סרוויאן, על השלוחה הדרומית של אסקילין – מזרחית ל-Sette Sale (הבורות) שסיפקו את המים למרחצאות הרומיים הסמוכים של טיטוס וטריאנוס (שבנויים מעל דומוס אוריאה המושמץ של נירון) ממש מול קולוסיאום. אזור זה של אסקילין היה פעם האתר של גני מאצ'נס, שם התגורר מאוחר יותר טיבריוס (14-37 לספירה) לאחר שובו לרומא. הארמון כאמור היה שיך לטיטוס. טיטוס טרם שלט ברומא צר על ירושלים נושא שהביא לבלימת מלחמת היהודים (בין יוחנן מגוש חלב ושמעון בר גיורא.) המצור על ירושלים החל בכ"ג בחודש ניסן ונמשך עד לחורבן הבית בתשעה באב, ולאחר מכן עד כיבוש העיר העליונה, וסיום החרבתה של ירושלים בח' אלול, שנת 70 לספירה. ירושלים הוחרבה עד היסוד (פרט לשלושה מגדלים אותם הותיר טיטוס, על מנת שהצופה במגדלים יראה עד כמה חזקה ובצורה הייתה העיר בטרם הוחרבה) ושני הלוחמים שהובילו למלחמת היהודים וחורבנה הובלו לרומא.

 לאוקון מלבד ונוס דה מילו, הוא יצירת מופת וככל הנראה גם הפסל המפורסם ביותר מיוון העתיקה.

למרות הופעתו בספרות עתיקה מהמסורת הפוסט-הומרית ועד הביזנטית, הייצוגים האמנותיים של הסבל של לאוקון הם מעטים ורחוקים ביניהם.

לפי המשורר היווני ארקטינוס ממילטוס, שרק קטעים משיריו שרדו – המסורת המוקדמת ביותר של הטרגדיה "לאוקון" (ששרדה רק באמצעות ציטוטים מאוחרים יותר), אפולו שלח את שני הנחשים להרוג את לאוקון ורק אחד מבניו; ואילו המחבר המאוחר קווינטוס מסמירנה טוען שהנחשים הרגו את שני הבנים אך חסו על האב. סופוקלס  המחזאי היווניהמפורסם (שחי בהמאה ה-5 לפני הספירה) ייצר אף הוא טרגדיה בנושא, גם היא לא שרדה רק חלקים בודדים ממנה שרדו בציטוטים מאוחרים יותר. גם המשוררים ההלניסטים אפולודורוס ואופוריון, ההיסטוריון דיוניסיוס מהליקרנסוס, וכן הסופר הרומי פטרוניוס, הייגינוס באגדות הלטיניות המיוחסות לו, כולם התרשמו מהנושא וכל אחד מצידו מגיש לנו עוד פרטים על המיתוס: לאוקון.

לאוקון מככב גם בשני ציורי קיר שנמצאו בפומפיי (ונוצרו בה בין השנים  25-75 לספירה).

 Lynn Catterson לין קטרסון נסתה להפליל את מיכאלאנג’לו ולהוכיח שזייף את הפסל. אלא שבעת ההיא היה במהלך עבודתו על הפייטה והדבר לא מתקבל על הדעת, בנוסף אין בפסל שמץ מסגנונו של מיכאלאנג’לו בּוּאוֹנָארוֹטִי. מאמצי השיקום של "לאוקון" במאה הקודמת הראו, שקבוצת הפסלים מורכבת משבעה חלקים. הנושא הזה מהווה בעיה כי הוא סותר את טענתו של פליניוס שהיצירה נחצבה "מאבן [גוש של] אבן אחת", כדבריו. ייתכן שהפסל שלפנינו לא זה שעמד לפיו אלא הועתק כבר בעת העתיקה לאחר תקופתו של פליניוס (על-כל פנים כך נראה מממצאי הפירוק שנמחשף ומאשר) [מקור].

לאוקון של פומפי – המאה הראשונה לספירה, צילום מסך מהמאמר " Laocoön: The Suffering of a Trojan Priest & Its Afterlife" – כאן.

Laocoön and His Sons.

the Vatican Museums.

לאוקון ובניו 1520 אופיצי. למעלה גרסה משנת 1520 עם יד הרואית, מושטת, שהורסת את כל ההרמוניה. הפסל עם זרוע מושטת. עותק זה נעשה על ידי באצ'יו בנדינלי מפירנצה בשנת 1520 כדי להעניק מתנה לפרנציסקוס הראשון, מלך צרפת. הפסל נשלח מרומא לפירנצה בשנת 1531 והוכנס לחצר של פאלאצו מדיצ'י בוויה לארגה. מאוחר יותר פסל זה הועבר לקזינו של ס. מרקו וככל הנראה מוקם במיקומו הנוכחי, באופיצי שבפירנצה בשנת 1671. The Digital Sculpture Project .

Laocoön and His Sons.

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    כתיבת תגובה

    Or

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *