עריכת גנים מותאמת אישית, in vivo, עבור אדם חולה שהצליחה – מהפכה בעולם הרפואה

פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓

—

📰 המכתב מהדנ״א: תינוק אחד, טעות אחת, ועריכת הגנים החולים מחדש ששינתה את עולם הרפואה

מאת ירון מרגולין | יוני 2025

מחקר מדהים שפורסם בכתב העת Nature Communications תחת הכותרת "Personalized, in vivo gene editing for a newborn" פירט מודל פרה-קליני של עריכת בסיסים עבור חסר ב-carbamoyl-phosphate synthetase ומציג בכך את אחד המחקרים המרתקים ביותר בתחום ההחלמה [מקור].

טכניקות חדשות לעריכה גנטית – ובמיוחד עריכת בסיסים (עריכת בסיסים: שיטה חדשה לעריכת גנים המאפשרת שינויים מדויקים של רצפי DNA מבלי להכניס שבירות כפולות של גדילים

[מקור], שיכולה להיות יעילה ובטוחה יותר מגישות עריכה ישנות שנוסו [מקור].), מופעלת ומאפשרת עריכה מדויקת של נוקלאוטידים בודדים – הצלחה שטומנת בחובה פוטנציאל אדיר להחלמה בעזרת תיקון של וריאנטים גנטיים הגורמים למחלות [מקור1, מקור2].

פילדלפיה, אביב 2025

בתוך אינקובטור בית חולים, לבו של תינוק קטן נלחם בכל פעימה. רק בן כמה חודשים, והוא כבר כמעט ואיבד הכול – גופו לא הצליח לפרק רעלים בסיסיים. אמוניה הציפה את דמו, והוא היה על סף קריסה מוחית. האבחנה: CPS1 deficiency – שהיא מחלה גנטית נדירה וקטלנית [מקור].

בעזרת CRISPR או טכנולוגיה דומה מתבצע תיקון נקודתי של נוקלאוטיד ספציפי – חיתוך והחלפת “אות אחת” במולקולת ה-DNA. תדהמה והערצה בקרב מי שמבין את הגרעין המדעי של פריצת הדרך הזו.

התינוק, מקליפטון הייטס, פנסילבניה, לא לבד, הוא אחד מ-350 מיליון אנשים ברחבי העולם הסובלים ממחלות נדירות, שרובן גנטיות. הוא אובחן זמן קצר לאחר הלידה עם חסר חמור ב-CPS1, שלפי מומחים מסוימים משפיע על כאחד מכל מיליון תינוקות. לתינוקות אלה חסר אנזים הדרוש לסילוק אמוניה מהגוף, ולכן הוא יכול להצטבר בדם ולהפוך לרעיל. השתלת כבד היא אופציה עבור חלק מהאנשים [מקור].

הוריו ישבו לצד מיטתו, נדהמים, הם לא ידעו מה לעשות והבינו: המדע הוא התקווה היחידה שלהם.

—

✍️ הטעות שנכתבה בלידתו

בגופו של הילד הסתתרה שגיאה בודדת בגן CPS1 – אות אחת בשרשרת הדנ”א הארוכה שהופכת את הכבד לאיבר מתפקד. אבל כאן, הייתה שגיאה, אות אחת, פסיק זעיר, השתנה, ופשוט לא היה נכונן. הוראות הפעלה שובשו כך שבמקום שתאיו של התינוק יפנו אמוניה רעילה מהדם, דרך הכליות הם נחנקו וקרסו ממנה [מקור].

בעבר, כל שנותר היה זה לחכות: תרופות תומכות, דיאטות נוקשות, השתלות – כמו השתלת כבד ובעיקר מוות. אבל השנה, לראשונה, המדע גבר הידע הגיעה לרפואה והמטפל החליט להתגבר על השגיאה ולמעשה לכתוב מחדש את הסיפור של המחלה וההחלמה [מקור].

—

👶 תינוק על סף מוות – ועריכה אחת ששינתה הכול

הילד בן חמישה חודשים שכב עד אז מחובר למכונות, כשהוריו ממתינים בדממה, אחוזי ייאוש. הוא סבל מהתפרצות חריפה של CPS1 deficiency, מחלה גנטית נדירה החוסמת את יכולת הכבד לפרק אמוניה — רעלן קטלני למוח.אבל משהו קרה שם. לא ניתוח. לא השתלת כבד. אלא תיקון קטן — של אות בודדת בשרשרת הדנ"א שלו [מקור]. צעד קטן שמשנה את עולם הרפואה

—

-🧬 הגן שהשתבש: מהו CPS1

?הגן CPS1 (Carbamoyl Phosphate Synthetase I) מקודד לאנזים מרכזי במעגל האוריאה — מנגנון חיוני לפירוק אמוניה בגוף.

כאשר קיימת מוטציה מולדת בגן זה, הגוף אינו מסוגל לנטרל אמוניה, והיא מצטברת בדם תוך שעות. התוצאה: פגיעות מוחיות קשות, פרכוסים, וללא טיפול — מוות תוך ימים [מקור1, מקור2].

אצל התינוק, נמצאה מוטציה נקודתית — שינוי של אות בודדת שהפכה את ההוראות של הגן לשגויות. ובהמשך כל המערכת קרסה [מקור].

—

✂️ מהי CRISPR קריספר ולמה עברו לשיטה החדשה לתיקון גנים?

טכנולוגיית קריספר CRISPR-Cas9, שפותחה בשנת 2012 ע״י עמנואל שרפנטייה וג׳ניפר דאודנה (זוכות פרס נובל 2020), היא כמו מספריים מולקולריים: היא חותכת את הדנ״א במקום מסוים — כדי לאפשר תיקון או הוספה של מקטע חדש [מקור].

אבל הבעיה?

🔹 חיתוך הדנ"א גורם לעיתים לשגיאות לא צפויות

🔹 הסיכון לתקלות גובר כשמדובר בתינוקות

🔹 ובמקרה זה, נדרש תיקון של אות אחת בלבד — לא חיתוך

—

🔬 הפתרון: Base Editing – תיקון בלי שברים

Base Editing, טכנולוגיה שפותחה בשנת 2016 ע"י פרופ’ דיוויד לו (David Liu), מאפשרת להחליף בסיס בודד בדנ״א (A, C, G או T) מבלי לחתוך את המולקולה כולה [מקור].

היא פועלת כך:

1. מולקולה מוליכה מזהה את המוטציה.

2. אנזים "עורך" את הבסיס השגוי — כמו מתקני שגיאות אוטומטיים שנמצאים ופועלים בגוף.

3. התיקון מתרחש ישירות בתא, ללא שבירה גנטית.

✅ למה זה טוב יותר מ-CRISPR רגיל?תכונה CRISPR-Cas9 Base Editingצורך בחיתוך דנ״א כן לארמת סיכון בינונית–גבוהה נמוכה יחסיתתיקון מוטציה נקודתית לא תמיד מדויק מדויק מאודשימוש בילודים בעייתי מתאים מאוד

—

🧪 איך נעשה הניסוי?

החוקרים השתמשו בווירוס בלתי מזיק (AAV) שנושא את ה-Base Editor הם החדירו אותו לתינוק בעירוי תוך ורידיהווירוס נשא את ה־Base Editor לכבדבתוך ימים, נראו שינויים ביוכימיים משמעותיים בדם: רמות האמוניה ירדו, אנזימי כבד השתפרו

התינוק ניצל, הוא לא נזקק עוד לדיאטה קפדנית ולתרופות מצילות חיים [מקור].

רפואה חדשה, תקווה חדשה

ההצלחה הזו מהדהדת הרחק מהחדר ההוא בפילדלפיה.

יותר מ־400 מחלות גנטיות נגרמות משגיאות כאלה. היום ברור – אפשר לתקן אותן בגוף חי, אצל תינוק זה התאפשר, אפשר אולי גם אצל ילדים, מבוגרים – ואפילו טרם לידה ברחם [מקור].

> “מדובר בפריצת דרך של ממש,” אמרה פרופ’ איימי גריימס, מומחית לעריכת גנים. “זה העתיד של ריפוי גנטי – עדין, מדויק, חכם.”

—

🌍 השלכות רחבות

🧠 כמעט כל מחלה גנטית חד־נקודתית יכולה תיאורטית לקבל טיפול דומה:

טיי־זקס, אנמיה חרמשית, סיסטיק פיברוזיס, מחלות מטבוליות כמו PKU ואולי בעתיד: מחלות ניווניות, סרטן, גם אלצהיימר תורשתי ואי-ספיקת כליות.

—

🗣️ מה אומרים המדענים?

> “זאת הפעם הראשונה שאנחנו עורכים דנ״א בילוד חי – ובמקום לתקן מחוץ לגוף, מתקנים בתוך הגוף.”– ד״ר ג'יימס דאול, Penn Medicine

"זהו הצעד הראשון לקראת שימוש בטיפולי עריכת גנים לטיפול במגוון רחב של הפרעות גנטיות נדירות שעבורן אין כיום טיפולים רפואיים חד משמעיים", אמר ד"ר קיראן מוסונורו, מומחה לעריכת גנים מאוניברסיטת פנסילבניה, שהיה שותף לכתיבת המחקר שפורסם ביום חמישי בכתב העת הרפואי של ניו אינגלנד [מקור].

> “אם רק היינו יכולים לעשות את זה לעוד ילדים. זו התחלה של מהפכה.”– החוקרת הראשית, ד"ר אמיליה צ׳אנג

אם אפשר לעזור לילד אחד נוסף – זה היה שווה הכול”

הוריו של הילד, שבחרו בעילום שם, אמרו:

> "הרגשנו כאילו כל תקווה אבדה. ואז פתאום – הטעות תוקנה. בלי ניתוח, בלי השתלה. רק תיקון. פשוט תיקון."

—

📚 מקורות מדעיים:

1. 🔗 Associated Press – Gene editing helped a desperately ill baby thrive

2. 🔗 Nature Communications (2024): In vivo base editing corrects CPS1 deficiency

3. 🔗 Beam Therapeutics – Press Release 2025

4. 🔗 Harvard University – Base Editing Overview

5. 🔗 Nobel Prize Press Release 2020 – CRISPR-Cas9

—

נשארו לך שאלות

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי

    ג'ון סינגר סרג'נט במטרופוליטן: גילוי מחדש של ענק רוחני של האמנות

    פורסם ב ע"י ירון מרגולין — אין תגובות ↓

    מאת ירון מרגולין

    English

    ג'ון סינגר סרג'נט (John Singer Sargent, ‏1856–1925) הוא אחד הציירים הגדולים והמורכבים של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 – אמן שהיה גאון של צבע, אור, דיוקן הבעה וכוח רוחני, אך גם מושא לאי-הבנה כמעט שיטתית, במיוחד מצד מבקרים בני זמנו ומאוחרים יותר.

    👁️ דיוקן – לא רק חיצוניות אלא תודעה

    ביקור בתערוכה של ג'ון סינגר סרג’נט הוא חוויה עמוקה ומשנה תודעה.

    זהו לא עוד צייר מוכשר – אלא אמן על שידע לחדור מבעד לבדי המשי, האריגים והפוזות של חברה עשירה – אל מה שנחבא בנשמה האנושית.

    ביום שלם במחיצת יצירותיו במטרופוליטן, בעיון עם האמן בן טריט, התחוורה לנו אמת פשוטה:

    ג'ון סינגר סרג’נט הוא גאון – אך כזה שלא תמיד מובן עד הסוף גם בידי כותבים בני זמננו.

    ירון מרגולין ובן טריט בשיחה נרגשת על עבודתו של גוסטב קורבה מהאמן המשפיע ביותר על התפתחות הציור בתקופתנו – "הנערות מהכפר" – Gustave Courbet’s "The Young Ladies of the Village" – אחת היצירות החשובות ביותר המוצגות במוזיאון המטרופוליטן.

    העין שלו, הקו, התאורה – הם לא רק יפים. הם חושפים תודעה עמוקה. הם ממוקמים בדיוק במקום שבו טינטורטו פוגש את רמברנדט, שם הציור הופך לרוח של גדולה ולעתים של בוז.

    סרג’נט הכיר היטב את טינטורטו – ראה בו גאון גדול – בדיוק כמו ברמברנדט. משניהם למד מהי דרמה, כיצד העולם נע, וומשפיע על האור והצללים כיצד לשאול שאלה דרך דיוקן.

    אבל את המהלך שלו – את השקט, המתח, הבלתי נאמר שמופיע בבת אחת בין משיחת מכחול לאור ומציף סיפור שלא נגמר לאורך מספר ימים – זה נושא שאי אפשר ללמד.

    בן טריט וירון מרגולין

    מאמר זה הוא סיכום מעמיק והתפרצות רגשית נוכח יצירת הענקים של סרג'נט, כולל נקודות שיכולות לעניין אותך במיוחד בהקשר של הביקור שלי עם בן טריט ובהזמנתו אותי לתערוכה הנפלאה של סרג'נט במטרופוליטן שבניו-יורק.

    גאון בסטודיו לציור

    🖼️ ג'ון סינגר סרג'נט – דיוקן של מאסטר

    ג'ון סינגר סרג'נט – דיוקן של אמן אמיתי John Singer Sargent (1856–1925).

    מאת ירון מרגולין

    ג'ון סינגר סרג'נט לא היה רק צייר פורטרטים מחונן.

    הוא היה אדם עם עין נדירה לניואנס — כזה שרואה את מה שחולף, וחושף בו את מה שנשאר לנצח.

    Edouard and Marie Louise PailleronJohn Singer Sargent

    הוא נולד בפירנצה שבאיטליה לזוג אמריקאים – נוודים של תרבות ויופי – וגדל בין מוזיאונים, אולמות קונצרטים ונופים אירופיים. אנגלית לא הייתה שפתו הראשונה, אבל ציור — כן. מגיל צעיר הוא צייר, ולא חדל. עולמו נבנה ממשיכות מכחול, והצבעים היו עבורו שפה שנייה, אולי אפילו ראשונה.

    הוא למד בפריז אצל קרולוס-דירן, צייר שהשפיע עליו רבות בטכניקה, אך את העיניים שלו פתחו אחרים:

    רמברנדט, שהראה לו כיצד הנשמה בוקעת מן הצל;

    טינטורטו, שגילה לו את הדרמה שבתנועה הטבעית ובאור; וגם מאנה, שהיה עבורו שער לרגעים האינטימיים של החיים המודרניים.

    אבל לא רק מקורות ההשראה חשובים — אלא גם העוצמה הטכנית והרגשית של עבודתו:

    יכולת הציור שלו שייכת לעולמם של רפאל ורמברנדט. הוא היה וירטואוז אמיתי. מבחינה פילוסופית, רוחו משתייכת לעולם של טינטורטו.

    דיוקן של רוזינה פררה. סרג'נט צייר אותה במהלך ביקורו השני באי קאפרי, שבמערב איטליה. רוזינה פררה, בת שבע עשר ילידת קאפרי.

    אבל בכוח הרוחני של ציוריו, הוא אחד הגדולים לרגעים הוא אפילו נמצא במרחב אחד יחד עם לאונרדו דה וינצ'י ועל כך בהמשך.

    ג'ון סינגר סרג'נט אינו אדם שמניח צבע על בד —הוא הופך את הבד למרחב של עוצמה, תודעה, ונשמה.

    וזהו דבר שמסוגלים לו רק מעטים מאוד, עשרות בודדות של אמנים מתוך אלפים.

    סרג'נט הפך בן בית אצל האריסטוקרטיה והבורגנות הגבוהה – כולם רצו שיצייר אותם.

    Sybil Sasoon, the Countess of Rocksavage, 1913. סיביל סאסון, הרוזנת מרוקסאבג', 1913

    הוא ידע להחמיא, אך לא שיקר: בציוריו ראו תמיד את האדם מאחורי התחפושת.

    ולפעמים זה הרגיז. הפורטרט המפורסם שלו של מדאם X גרר שערורייה בצרפת — לא בגלל פרובוקציה, אלא בגלל האמת.

    אבל סרג’נט לא הסתפק בעולם החברה הגבוהה. הוא ברח שוב ושוב אל הנוף, אל האור, אל המקומות בהם האמת לא לבושה בשום דבר:

    ילדות זורעות פרחים, נערות באור הדרום האיטלקי, כפריות שהפכו למוזות, כוסות יין בשמש אחר הצהריים — כל אלה חשובים אצלו לא פחות מדוכסים ומלכות ומיליונרים. בעבודות אלו הוא נוסק עד לשמיים.

    לאורך השנים, סרג’נט נע בין תקופות, בין סגנונות, אך תמיד נשאר נאמן לרגש. הוא לא היה מהפכן, הוא היה מיוחד, הוא לא היה קולני, אלא רוחני והוא עבד בשקט — כזה שמביט, מחכה, ואז קולט את הרגע המדויק שבו נע האור ונוגע בלב.

    סרג’נט נפטר בלונדון בשנת 1925, כשהוא מוערך, אך עדיין לא מובן לעומק.

    רק במאה ה-21 התחלנו להבין אותו:

    סרג’נט הוא לא רק אחד מגדולי הציירים של תקופתו — הוא גאון של ממש.

    והיום, בתערוכה הגדולה במטרופוליטן בניו יורק — John Singer Sargent מתגלה סוף סוף כצייר גאון.

    ⚜️ ציורי דיוקן ברמה טכנית ורגשית שאין דומה לה (Porträtist מהדרגה הראשונה במעלה).

    נופים בצבעי מים,

    סצנות אוריינטליסטיות.

    ציורי קיר מונומנטליים בארה״ב.

    ומיניאצורות עוצרות נשימה.

    🎨 מאפייני הסגנון

    מבחינה טכנית מדובר בשליטה עילאית במכחול – "המכחול הקל של וירטואוז", כמו שנאמר עליו.

    הפלטה שלו עשירה בצבעים ומעודנת, תנועה רכה עם קונטרסטים דרמטיים.

    עבודה ישירה – לעיתים כטנטורטו ללא סקיצות מקדימות.

    ההשראה של ג'ון סינגר סרג'נט מגיעה מהגדולים באמת.

    השפעה עמוקה מציירי הרנסנס והבארוק – במיוחד טינטורטו ורמברנדט שהוזכרו.

    סרג'נט ספג גם את רוח האימפרסיוניזם אך נשאר עצמאי לאמנות הציור הגבוה – שילוב נדיר בין קלאסיקה, פילוסופיה, הבנה בנפש האדם ואינטואיציה של גאון.

    🕊️ פרשת ״מדאם X״ (1884) – תפנית גורלית

    🎭 "מדאם X" (1884) – המבט שנדחה

    פריז, 1884. ג’ון סינגר סרג’נט, צייר פורץ גבולות בראשית פריחתו, מציג לראשונה בתערוכת הסלון את הדיוקן שהפך לאבן שואבת של תשומת לב – "מדאם X".

    לכאורה: דיוקן של אשת חברה אמריקאית בפריז – מדאם וירג'יני אמאלי גוטרו, לבושה בשמלת ערב שחורה, מעודנת ואלגנטית (ציור הפתיחה למעלה). אבל לא העור חשף את הסערה – לא עירום, לא פרובוקציה זולה. מה שהקפיץ את המבקרים והחברה הגבוהה היה המבט.

    סרג'נט העז לעשות דבר שלא עשה אף פורטרטיסט לפניו:

    הוא הפך את הנושא לאיקונה קפואה, כמעט מתה, שקועה בעצמה – מנותקת מהצופה, בלתי נגישה.

    הכתף החשופה, רצועה שגלשה ממקומה (בתקופת הסקנדל – מאוחר יותר צוירה מחדש במקומה), הייתה רק תירוץ. מה שבאמת עורר סלידה – במיוחד אצל הגבירה עצמה – היה המראה שהציב סרג’נט לעולם שהיה רגיל לראות את עצמו אחרת.

    זו לא הייתה עוד תמונת חנופה. זה היה ניתוח – קר, אלגנטי, כמעט מנותק – של נשיות אריסטוקרטית מתנשאת, בת תקופתה.

    הציור הוצג, והסערה לא אחרה לבוא:

    הביקורות קטלו אותו.

    חברי החברה סובבו את גבם.

    הגב' גוטרו עצמה, שתוארה כגוש קרח, נעלבה עד עמקי נשמתה.

    סרג’נט הבין שמעמדו בפריז התמוטט – ועבר ללונדון.

    בדיעבד, זו הייתה אחת ההחלטות האמנותיות החשובות בחייו.

    —

    🔥 מה באמת קרה שם?

    הציור, כמו יצירה של לואיס קרול, מבקש להכניס אותנו לעולם מקביל – שבו היופי אינו חן, אלא מסכה.

    סרג’נט מביט במדאם גוטרו – ורואה בה מה שהחברה לא רצתה לראות:

    ניכור, ריקנות, עוצמה של נשיות מודרנית שמאבדת את שורשיה.

    וזה היה מוקדם מדי.

    לואיס קרול (Lewis Carroll) היה שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון (Charles Lutwidge Dodgson) – סופר, מתמטיקאי, לוגיקן וצלם אנגלי שחי במאה ה-19 (1832–1898).

    הוא נודע בעיקר בזכות:

    📖 יצירותיו הספרותיות:

    "עליסה בארץ הפלאות" (Alice's Adventures in Wonderland, 1865)

    "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם" (Through the Looking-Glass, 1871)

    שתיהן הן לא רק ספרי ילדים אלא גם אלגוריות עמוקות על תודעה, זהות, היגיון וחוסר-היגיון, עם השפעות על פסיכולוגיה, פילוסופיה ואמנות.

    🎭 הזכרתי אותו בהקשר של סרג'נט כי לואיס קרול, כמו סרג’נט, יוצר עולמות שנראים מוכרים – אבל מתחת לפני השטח יש בהם קסם מסתורי, לעיתים מטריד.

    הציור של "מדאם X", כמו הסצנות של עליסה, חידתי:

    העולם נראה נורמלי – אבל משהו חריג, מצמית ועמוק מתחולל בו.

    —

    ✨ ומה קרה לציור?

    כיום Madame X נחשב ליצירת מופת נועזת.

    הוא נמצא באוסף של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

    הוא מסמל את הרגע שבו הפורטרט הקלאסי עבר טרנספורמציה – מנאמנות לדמות, לחקירה של תודעה.

    > סרג’נט אולי עזב את פריז – אבל במובן מסוים, זה היה רגע לידתו האמנותית האמיתית.

    John Singer Sargent, “Dr. Pozzi at Home” (1881), oil on canvas; photo Yaron Margolin

    הדיוקן עבור ג'ון סינגר סרג'נט לא היה הטבעת מראה חיצוני על קנבס אלא חקירה של נפש, אור, צל, צבעוניות, אישיות, תוכן רגשי כמבוכה או כוח גם מעמד חברתי.

    הוא קלט תנועות מיקרו של גוף, מבט מתעתע, ניגוד בין הדר, זיוף, התחזות ובידוד.

    בין המצוירים: הנרי ג'יימס, רודן, איזבלה סטיוארט גארדנר, מדאם וירג'יני אמאלי גוטרו, ואלינור רוזוולט.

    צילם יניב גברים 2025.

    🖼️ ג'ון סינגר סרג'נט במוזיאון המטרופוליטן:

    האוסף של המוזיאון נחשב מהטובים בעולם (לצד ה־Tate ו־Isabella Stewart Gardner Museum).

    סרג’נט בעיני האמנים הגדולים:

    בן טריט הצייר, המורה המאסטר חווה את העבודה וחש את הגאונות – כל משיחת מכחול של ג'ון סינגר סרג'נט נשענת על מסורת ופורצת אותה בבת אחת ומובילה אל הרוחני בן זמננו.

    התבוננות ביצירותיו של סרג'נט זו התבוננות באופן שבו תודעה פוגשת יכולת.

    מקורות ההשראה – טינטורטו ורמברנדט.

    ג'ון סינגר סרג'נט היה ככל אמן גדול סקרן וחוקר מושבע של גדולי האמנים מהעבר.

    צירת מופת – טינטורטו האסכולה הוונציאנית. טינטורטו "גניבת גופתו של סן מרקו", בסביבות שנת 1562, גלריה דל'אקדמיה. העיר שהיה לה הכל (ונציה) רק לא קדוש, נזקקה למרכז דתי מאחד – לאיזה עצמות שבפועל נגנבו. הקדוש נמצא והוא מרקוס המבשר, אחד מ 72 השליחים ומי שרשם לכאורה את "הבשורה על פי מרקוס". משהגיעו העצמות , מקברו במצרים אלכסנדריה הם הונח בארמון הדוג'ה ואחר כך נבנתה למענו – מענן הקתדרלה הנודעת של ונציה – שם הוא נמצא כיום.[מקור].

    הוא העריץ במיוחד את טינטורטו – גדול ציירי ונציה – ואת רמברנדט, הצייר של הציירים, הגאון הגדול. שניהם בעיניו היו גאונים מוחלטים של אור, צל וביטוי לדרמה ואנושיות.

    סרג’נט ביקר בוונציה פעמים רבות, שם התעמק בעבודות הענק של טינטורטו, בייחוד בסקואולה גרנדה די סן רוקו, ואמר שציוריו של טינטורטו הם מן המפעימים שראה מימיו.

    ירון מרגולין בפתח ה"סקולה גרנדה דה סאן רוקו" בונציה. אוסף יוצא דופן של יצירות טינטורטו – נובמבר 2014. צילם יורי מרגולין

    הוא ספג את כוחם הדרמטי, את השימוש בתנועה, במכחול המהיר, לעיתים מדויק ואת היכולת לצקת עומק נפשי נתמך הרכב תיאטרלי.

    מרמברנדט למד כיצד להעמיק מבט – לא רק בעין, אלא בנפש. ההשפעה הזו ניכרת במיוחד בדיוקנאות המאוחרים של סרג’נט – בהם הסובייקט נראה לעיתים בודד, חבול, נועז, מת, אבל מלא הדר.

    לצד שניהם, הושפע גם מציירי הבארוק האיטלקי (כמו קרוואג'ו), מהאימפרסיוניזם (שהתיידד עם כמה ממוביליו, אך שמר על מרחק, אישי וגם אמנותי), וממסורת הרישום הצרפתית הקלאסית.

    חושפים את הגבר כפי שהוא – לא כאידיאל, לא כדימוי נשלט – אלא כגוף, כרוח, כעמדה אנושית.

    Man Wearing Laurels (ca. 1874–1876

    🎭 Man Wearing Laurels – גבריות כפי שלא נראתה על הבד או בין סרג’נט לשולמית ניר – דיוקן של גבריות חשופה

    הציור Man Wearing Laurels של ג’ון סינגר סרג’נט אינו עירום רגיל. הוא מבט חודר על גבריות – שאינה זקוקה להגנה, להסבר, או לתיווך.

    רישום הפחם שיצרה ניר – שבמהלך חיי היה גם בסלון כשגרתי בירושלים, מוכר לי היטב – נשא את אותו ריח של אמת, אותה פגיעות מוחשית שאינה מתחנפת. שניהם, כל אחד בדורו, פרצו דרך בשקט.

    זה פורטרט. לא של עיניים או בגד – אלא של גוף חי, לא מבושם, לא עטוף, אלא נוכח.

    הגוף הזה מדבר – כמעט אפשר להריח אותו – ניצב בגאון, אך אינו מבקש להרשים. אין בו מבוכה, אך גם לא גאווה ריקה. הוא קיים, נוכח, אבל נוכח נצחי. ואל הנצח הגיע בזכות יד האמן.

    זהו רגע שבו הגבריות נראית לא דרך עיניים של כוח, ותרבות אלא דרך קבלה רכה, פיזית, אנושית.

    שולמית ניר – המשורר

    לא במקרה – רק עד סוף המאה ה־20, תחילת ה־21 – שולמית ניר, אמנית ישראלית נדירה, העזה לחשוף את הגבר (ריאד) בעבודתה – the poet -אותה נימה אמיצה. רישום שאני מכיר היטב, כי כנזכר לעיל, בתקופה בה גרתי בירושלים הוא טלה בסלון דירתי.

    הם לא צעקו – הם העמידו את הגבר מולם, ואמרו: הנה הוא. כך. פשוט כך.

    Study of the Bust at Lille, 1877.

    2. Study of the Bust at Lille

    בשנת 1877, כשעוד היה תלמיד צעיר בשנות העשרים לחייו, ליווה ג'ון סינגר סרג'נט את מורו הנערץ קרולוס-דירן (Carolus-Duran) לביקור במוזיאון האמנות היפה בפריז.

    שם פגש ביצירה חריגה: "La Vierge enfant" – הבתולה הקטנה – פסל שעווה של הנזיר האיטלקי Guido Mazzoni מאמצע הרנסנס.

    ✨ ומה קרה שם?

    המפגש הזה – עורר צמרמורת במתבוננים – מה שהיה לחוויית התגלות עבור סרג’נט.

    הוא ראה בבתולה הקטנה משהו שמעבר לפסל:

    "הבעה כמעט על-אנושית של טוהר, עדינות ומסתורין" – כתבו מאוחר יותר חוקרים על תגובתו.

    התוצאה הישירה הייתה דיוקן קטן שצייר זמן קצר לאחר מכן, בהשראת הפסל: "מחקר על הפסל בליל"

    ציור של ילדה צעירה, שקועה בעצמה, באור רך כמעט מלאכי.

    הקווים מינימליים, הדימוי כמעט שקוף – אך מלא נוכחות.

    💫 רוחניות בסגנון דה וינצ’י

    סרג’נט כנראה חש שדרך המפגש עם אותה "בתולה קטנה", הוא מגלה כיצד להעביר רוחניות בציור ללא צורך בסימני דת גלויים – ממש כמו לאונרדו דה וינצ’י.

    הדיוקן שהוא יוצר שם מתחרה לא בצבעוניות או בפאתוס, אלא בנוכחות השקטה, כמעט מיסטית, שמאפיינת את הרישום הנדיר הידוע כל כך של לאונרדו דה וינצ’י, המלאך (כנראה מהרישומים המקדימים ל"Madonna of the Rocks"), שבו הרוח כמו עולה מהנייר עפה כנוצה שנזכרה על ידי אפלטון למעלה מבלי שצוירה בפועל.

    Madonna of the Rocks או La Scapigliata של לאונרדו.

    סרג'נט

    🖼️ צפייה ביצירה מקרוב (בתערוכה במטרופוליטן):

    מלמדת אותך על זוהר אמנותי. שקט עמוק, של תחושת התעלות נוכח נשמה טהורה.

    הילדה אינה מודעת למבט שלנו, ודווקא בזה נוצר חיבור כמו בעת התבוננותנו במשחק של תינוק.

    3 Among the Olive Trees, Capri” (1878) דיוקן הנצח של רוזינה פררה –

    לידה מחודשת באור הקוצים

    ירון מרגולין

    רגע של מנוחה. כך נדמה.

    נערה נשענת לאחור על גזע עץ זית, עייפה מעט, אולי מהחום, אולי ממטלות היום. היא אינה מציגה את עצמה — הצופה נתקל בה באקראי.

    ובכל זאת – הנוכחות שלה טוטלית.

    רוזינה פררה, נערה מקפרי, בת לשבט של איכרים מקומיים – הפכה באותו קיץ 1878 למוזה של סרג’נט, והונחה על הבד למען היופי שלך, לנצח.

    בתוך שקט הצהריים של האי, עולה מתוך העץ עצמו – כאילו נולדה מתוכו – ונוס חדשה. אך שלא כמו זו של בוטיצ’לי, רוזינה אינה אגדתית או נשגבת:

    היא אמיתית. בשר ודם. עור כהה, עיניים חריפות, גופניות שלא מתכחשת לעצמה — חושנית מבלי לנסות להיות.

    משיכות המכחול שבחזית, בגוני זהב חם, יוצרת קוצים זוהרים.

    הם אינם אלמנט נופי בלבד, ולא מריחת צבע, כדי להיות בד מלובש.

    הם גבול. הם מגן. הם התפרצות של הנפש, האמת הקשה שבתוכה פורצת החיות הנשית.

    סרג'נט במוזיאון המטרופוליטן. 14.06.25. צולם על ידי יניב גברין

    במבט חוזר, הקוצים מתגלים כמשל – לחיים המרים של הדמות, לחייה של רוזינה. הקוצים הם היא וכשהיא נוכחת הם דמויות של זהב: ילדה מקומית, נערה שנשאה על עצמה את מבטם של גברים זרים, גברים בעלי כוח – והייתה צריכה להחזיק מעמד מול אותו מבט.

    וכך, בעוד גופה שרוי במנוחה, נפשה מתוחה.

    זו יצירת מופת שמכילה רגע נשי נדיר – לא מבוים, לא גאה, לא נבוך – אלא פשוט קיים באמת.

    בן טריט וסרג'נט

    הקווים, האור, הזהב, והפשטות של הדמות יוצרים אשליה של טבע, אך למעשה — אנו עדים לציור עמוק של זהות.

    הציור אינו רק דיוקן של רוזינה. הוא דיוקן של הנשיות עצמה כשהיא נחבאת, מותשת, וכאובה – אך בלתי ניתנת לביטול.

    כמו בוטיצ’לי ששב וצייר את סימונטה וספוצ’י – אהובתו המיתית, זו שהייתה ונוס וכוכבת דיוקנאותיו – גם סרג’נט שב שוב ושוב אל רוזינה.

    היא אינה דמות חולפת, אלא רעיון שהוא מבקש ללכוד.

    היא מופיעה בציור אחר ציור – A Capriote, Rosina Ferrara, Head of a Capri Girl, Capri Girl on a Rooftop, The Model – וכולן וריאציות על החידה הנקבית הזו: האישה שנחה, אך כל נימי גופה – דוברים.

    סרג'נט מנסה לתפוס אותה שוב, להבין את מהות השלווה הפרועה שלה, את השקט שמלא דחיסות חושית, את הניגוד שבין הגוף הנוכח לבין הנשמה החומקת ומעלה אותה על הגג כצריח או כיפה מפוארת.

    כמו בן טריט, בן זמננו, גם סרג'נט ידע שהרגעים החשופים באמת אינם קלים לצפייה.אך הם אלה שנותנים לנו את החסד שבאמת.

    4 Two Wine Glasses (1874)רוח גדולה בכוס יין קטנה.

    ירון מרגולין


    🎨 John Singer Sargent – A Master Unveiled

    זו עבודה זעירה, כמעט חבויה: שולחן, שתי כוסות יין. אבל מבט אחד — והלב נעצר.

    ג'ון סינגר סרג'נט חי ופעל לצד האימפרסיוניסטים של פריז, אותם מהפכנים שציירו את הרגע, את האור, את הפשוט.אבל סרג'נט לקח מהם רק את הלב — את הרגע שמרגש באמת.

    לא טכניקה, לא אופנה, אלא נשימה אחת של אמת.

    הציור הזה, Two Wine Glasses, צויר בשנת 1874 — רק ארבע שנים לאחר ש-Édouard Manet יצר את יצירתו Dans le jardin ("בגן") בתחילת שנות השבעים.גם אצל מאנה, כמו כאן, הרגע חולף — אור נופל על שמלה לבנה, על הדשא, כמו מטבעות זהב שנשפכו ממטמון עתיק שנמצא באדמה.

    אך אצל סרג’נט — כל הדרמה והאור מרוכזים דווקא בשולחן וכוסות היין? כוסות היין, הנושא – בצל. האישה נעלמה. הרקע אינו גן אלא רקע כהה וגדר.

    החיים עצמם עברו אל תוך הדומם והוא עצמו בצל שבקדמת התמונה – הרי לכם דרמה.

    וזה לא סתם "טבע דומם". זו דרמה של אור וצל, תמצית המתח האנושי בין נוכחות והיעדר, בין רגע לחיים שלמים. הרי לכם טינטורטו ביד של סרג'נט

    רק טינטורטו, אותו סרג’נט העריץ, יכל להעניק למשטח עץ ולזכוכית צלולה – עומדת בצל עומק כזה — כוח רוחני של פורטרט.

    והרי סרג'נט עצמו כתב או אמר כי רק טינטורטו ורמברנדט הם באמת הגאונים.

    כאן, בציור הקטן הזה, הוא מוכיח שהוא ממשיך דרכם.

    זו אולי אחת היצירות החשובות ביותר בתערוכה.

    לא משום שהיא צועקת — אלא משום שהיא לוחשת משהו אמיתי: חיים.

    ושוב, כמו אצל הגאונים הגדולים, זה לא משנה מה הנושא — אלא כמה חיים שוכנים בו.

    ירון מרגולין

    נשארו לך שאלות

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –

      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


      מאמרים אחרונים

      נשלח ב כללי