מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 17

Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels .אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה .
Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מ צילום מסך מויקימדיה. .

התפתחות ה"אני" בגיל 70 – 80

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

חזרה לעמוד 16

חזרה לעמוד 17

חזרה לעמוד 18
שיבולת שועל, שעורה טחונה, פקנוגנול ביתי, חמוציות ללא סוכר וקינמון במנת הבקר שלי עם חלב תפוחי אדמה – צילם ירון מרגולין

ביעותים ארוטיים (pavor noctumus) – המעבר למזון רבי סיבי

שעות השינה מתארכות, הן נעימות ומפנקות מאוד בעשור ה-7 לחיי האדם, ובתנאי שעבר בזמן לתזונה רבת סיבים.

ביעות לילה מתרחש בדרך כלל בעשור השביעי לחיי ה"אני" שנשען על תזונה שמתאימה לשנות העשור החמישי לחייו וכוללת מזון מבושל ודל סיבים. בשעת השינה האחרונה הוא חווה ביעות לילי. לחץ הדם עולה בשעה הזאת ויתכן שמסיבתם.

למאמר: יתר לחץ דם – שינוי פרדיגמה וגישות חדשות – לחץ דם גבוה וטיפול טבעי ללא תרופות לאחר שטיפול תרופתי נערץ כשל – כאן

האדם שחווה טרור בשנתו בדרך כלל נשאר ישן, זיעה מציפה את גופו ובבקר כנראה שיצטרך להחליף את הסדינים. יש והוא מזנק משנתו מזיע בכל גופו עומד לפתוח כתינוק בפרקים של צרחות, התקף עז של חרדה ותחושה של התנפלות בזמן שעדיין הוא ישן משתלט עליו. ידוע גם בשם סיוטי לילה, חרדות שינה לעתים קרובות עוברים להליכה סהרורית, יש ומדובר בנשימה כבדה ואטית, עם דופק עז, פנים סמוקות ואישונים מורחבים. יש ולהפך האדם מחוויר ונראה אנמי. במקרים אחרים בועטים בשינה ונותנים מכות ובמצבים אחדים מתעוררים עם סימנים כחולים לא מובנים, שמקורם בתגובה על ביעותי הלילה. בהחלט מדובר באירוע לא רצוי במהלך השינה, מאחוריו עומדת הצפה של רעלים שנובעת ממערכת העיכול שלו דיסביוזיס – שינוי לרעה באיזון מערך החיידקים (פרו ביוטיקה) במעי הגס שלו. שעת הבקר מ-5:00- 7:00 נקשרת בשעון הביולוגי עם המעי הגס. בעשור השביעי נושא זה מקבל יתר תוקף ומשתלט על חיי האדם. אדם שלא יפרוש מתזונה דלת סיבים יותקף שוב ושוב בביעותי לילה. מכת טרור שפורצת לשינה ערבה ועמוקה ובפועל היא נמשכת בדרך כלל בין שניות אחדות ולעתים נדירות מגיעה לכמה דקות, בדמימה היא עשויים להימשך זמן רב יותר.

הערה: פרוביוטיקה מוגדרת כמיקרואורגניזמים חיים שכאשר הם נבלעים בכמויות נאותות, הם מעניקים תועלת בריאותית למארח ורווחה נפשית [מקור1מקור2מקור3].

דיסביוזיס – על הדיסביוזיס ודרכים לאיזון מושבות החיידקים אפשר לקרא במאמרי – כאן.

למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון

למאמרי – הגיל השלישי, תאוותיה של הזיקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא – כאן

למאמרי – חומצה אלפא לינולנית משפרת את תוחלת החיים – צריכה גבוהה של חומצות שומן מצמחים נחשפה כגורם שמאריך את החיים – כאן.

למאמרי להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות.

הסיוט The Nightmare הוא ציור שמן מ 1790–91 של האמן השוויצרי הנרי פוסלי. פוסלי מציג אישה בשינה עמוקה כשזרועותיה מושלכות מעבר למיטתה, ויצור דמוני וקופי יושב על בטנה.
The Nightmare Painting By Henry Fuseli – מקור הציור בויקיפדיה

חרדות שינה משפיעים על כמעט 40 אחוז מהילדים מתחת לגיל שבע, והם תוקפים אותם בשעות השינה הראשונות דווקא, אחוז קטן בהרבה מהמבוגרים לוקה בתסמונת, אבל בגיל 70 – 80 התופעה שכיחה. בעוד שילד שחווה ביעותי לילה לא יזכור את האירוע בבוקר שלמחרת. האדם המבוגר לא ישכח אותם לאורך כל היום אם יתעורר ויתכן גם שלא יוכל לשוב לישון אחרי ההתקף וגרוע מכך יותקף בפחדים ויתקשה מאוד להירדם. בדרך כלל האדם בן ה-70 לא מתעורר מהם, אבל הם יכולים להשפיע על אובדן זיכרון, חומציות הקיבה, תחושת צריבה בגרון וכאב פנימי שמתבטאי לרוב בצורה של אין ספור בדיקות שמעניקות למוכרי התרופות הזדמנות למכור ולמכור כל מה שנשאר לכאורה במלאי ואין לו דורש – לכאורה. הטריגר שמופעל בעשור הקודם לחייו מוביל כאן את נושא החרדה. יש והוא עובר להתנהגות תוקפנית שאין לה הסבר. עם זאת בדרך כלל אין סיבה לדאגה, אבל

יש לעבור למזון רב סיבי, לפרֶה-ביוטיקה היא כל מה שהחיידקים הפרוביוטיים אוכלים.

במקרים אחדים מומלץ ליטול פיטוסטרולים, שמן זרעי דלעת ולאכול מנת שיבולת שועל עם סיבי שעורה כפי שאפשר לראות בצילום למעלה. רוב המבוגרים מתעלמים מאימת השינה בשנות השבעים שלהם והעוצמה שלה חולפת עם שינויי התזונה.

ככול שמתקרבים חייו לגיל 70 שנה ה"אני" קופץ במיטתו, כשתזונתו מאוזנת ופרֶה-ביוטית, סמוך לשעת היקיצה ובועט במזרן בשל חזיונות ארוטיים, הזיות מיניות שלופתות את נפשו ברגעי האתנחתא העמוקים ביותר (“pavor noctumus”). שוב סלמקיס, שהוזכרה בדיון על ה"אני" בעשור השישי (כאן), מופיעה ואונסת אותו. חזיונות ארוטיים מגיעים בחלקם עד לידי הטרדה בעיקר כשמדובר ב"אני" בעל תפיסת מוסר נוקשה.

יעקב נאבק עם המלאך – Alexandre-Louis Leloir (14 במרץ 1843 – 28 בינואר 1884) צייר צרפתי שמתמחה בציורי היסטוריה. Leloir – Jacob Wrestling with the Angel ממקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה.

הקריירה המענגת, התחביב שהופך לקריירה שנייה, גם הזוגיות החדשה נשכחים לרגע בדמימה והוא חש מבוכה רבה עקב האירועים המיניים במחשבתו ובדרך כלל ימנע לחשוף אותם אפילו בפני רופאו האישי הגם שנוכח הזכרו בהם הוא מלטף שיער או מגרד בצווארו הד לדיבור בשינה. ה"אני" הבשל ייתן לנפגעות ביטוי חופשי וישוחח על המיניות החולפת בשנתו בחופשיות וישתמש בה להעמקת הקשר עם ה"אתה" האינטימי. בגיל 70 ה"אני" פוגש את ה"אני הבריא" בגדולתו. ה"אני" נחשף אל מפגעיו, לאהבת הזולת, לאהבת החוכמה, אל האמת והחיפוש אחר הטוב והנבון ביותר שבו. ה"אני" הביולוגי שהפך והיה במהלך חייו ל"אני" מטריאליסטי ו"אני" רציונאלי – שהשכלתנות השתלטה עליו היה ל"אני" תכליתי שכבודו בהישגיו החיצוניים ובכיבוש פסגות מתרכך בגילאי השבעים. טרם הושגה המטרה אך הוא נרגע, מתפנה לחוויה ההווה והאהבה. עתה בשנות העשור השביעי לחייו הוא מחכים ומרחיב את תבונתו ובגיל 70 ואילך נכיר את ה"אני הרגיש", ה"אני הגמיש" ויש האומרים שגם האני המיסטיקן בעל ההכרה הישירה מדובר ביכולת לתפוס את הקשרים הפנימיים של המערכת ולדלות מבלי להסתמך על החושים את המושגים הצלולים על הקשרים שהם יוצרים בינם לבין עצמם במערכת שבה הם נמצאים. הזכרתי ב"מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד – 7" כי הדרך בה הגיעו גלילאו גליליי וניוטון אל תובנות התנועה שבטבע היא דרכה של ההכרה ברמה הגבוהה ביותר – הכרה של מהויות. הכרה זו מכונה אינטואיציה (ראה scientia intuitiveשפינוזה, "אתיקה", חלק שני, משפט מ', הערה ב') וכאן תבונתו של המיסטיקן, של ה"אני" הבריא בבואו בשערי גיל 70 שנה [מקור1, מקור2].

הערה: המיסטיקן הוא איש הישירות – למעשה הוא הפילוסוף הגדול בעל התבונה הנשגבת, אדם שמנסה לגעת ישירות ב"יש", באינטואיציה, לעקוף את ההיגיון המסתמך על דברים שנתפסים בחמשת החושים. בדיון "ה"אני" הנקבי בגיל 12 – 13 מקדים את התפתחות ה"אני" הזכרי בהתפתחות המרחב החושב" הוזכר נושא זה (כאן): ההכרה ברמה הגבוהה ביותר – הכרה ישירה. יכולת לתפוס את הקשרים הפנימיים של המערכת ולדלות מבלי להסתמך על החושים את המושגים הצלולים על הקשרים שהם יוצרים בינם לבין עצמם במערכת שבה הם נמצאים.

בהחלט ה"אני" נעשה לאדם חכם אולי לפילוסוף. גם אם הוא לא מאמין שיוליד דבר מה חדש הוא מסתפק בחוויית ההווה ונהנה מן האפשרות שעמדה בפני איש הרנסנס להחיות מחדש באמצעים רגשיים ותבוניים רעיון קיים באהבה. הכרח הוא שמזוית זו יתרום לעולם משהו חדש ומקורי. ה"אני" עומד בפסגת חייו. הוא בן 70 שנה, גמיש, סובלני, משתף פעולה ומשתתף עם חוויות ה"אתה". הוא "אני" נינוח וחי באור. שם הוא מסכם לעצמו את רגעי המעבר, אז בגיל 60 בתקופת הלא זה ולא זה הרמפרודיטוס או הרמפרודיטוס – סמל לאדם דו-מגדרי, בדקה האחרונה, השתנה ובהחלט גם הצליח להוביל את מסלול חייו מבזבוז משאבים אדיר לתמצית שהובילה אותו בסופו של דבר למצות את יכולתו בהנאה.

גופו חלש, ודורש תחזוקה נכונה ומושקעת, אבל כול כולו תוכן רב אונים. מכאן והלאה הוא נח לו על זרי הדפנה.

דרכו לא רצה, הוא נינוח וצעדיו שקטים. בגיל 80 הוא חש כמי שזכאי לנוח ממרוץ החיים יש והוא גם עייף, ותשוקתו אז כבר אחרת ומאוד שונה. הוא משקים קום, מאמן את גופו, שומר על מזון מאוזן, לוקח תוספי מזון, אוכל מעט, ישן מעט, או הרבה מאוד, הולך לאט, מעורב בנושאים חברתיים, מתעניין בנכדיו המתבגרים, קשוב לצעירים, מפתח קשרים קהילתיים רגישים, מפגין נגד נבלים, יש בו רגשות אכפתיים עמוקים. הוא מלא כרימון בניסיון חיים ומתעניין ברעיונות גדולים – מיסטיקן שממתין לחוויה גדולה נוספת ובהחלט לא האחרונה.   

דמימות העשור השביעי לחיי האדם

הצמדות לכאב והזנחת האור הגדול והחומל, הצמדות לדרמות הקטנות, לויכוחים ולביקורת והתעלמות מחסדי העולם כלפיו.

חרטה הגדולה אוחזת ב"אני" עם כניסתו לגיל 70 שנה. התחושה שנותרה לו רק בדידות כי הכול זנחו אותו והוא פוחד וממתין למוות. רוב מחשבותיו נסובים סביב המרירות, בדידות ודרכים בהם יסתיימו חייו. חיי מרה שחורה ומוות רק הם ממתינים ל"אני" המדומם. בכול פינה רואה שחורות. המרירות מערפלת את גופו הוא נעשה ביקורתי, מניפולטיבי – מוצל ודורש תשומת לב משל היה ילד קטן אבל ללא החיוך הערמומי של הפעוטות השובים את לבך. מניפולציה, מצפון לא מחממת את לב קורבנותיו. אלו קושרים במחויבות מייסרת. ערכו העצמי של ה"אני" המדומם אובד, דמימת הצל שבה אל חייו.

דמימת הצל תחילת הדמימה בגיל 4 חודשים. תחנה נוספת שמאפשרת לצל להתבסס במרחב ה"אני" נפתחת לקראת הצל בגיל שנתיים (עד שנתיים וחצי וכן בגיל 10 – 10.5) בתקופה זו ה"אני" גם מגלה את הראי. כשל הראיה נקשר בדמימת הצל – ראו שם וכן אבדן גמישות העורקים – נושא שהרחבתי עליו כאן. בגיל הגבורות הראיה נשחקת וכשל הגוף מחזיר את דמימת הצל אל מרכז הזירה. ה"אני" הקורס בדמימת הצל נכנס לתת מרחב או אל מרחב שלילי והתופעה מתגלית כפגיעה ביכולת ראיה בחושך, באור חזק, כשהערפל יורד הוא מתקשה להתבונן דרך הערפל, או גשם חזק וחייב לעצור את רכבו. קשיי ראיה ניכרים בדמימת הצל גם נוכח אור מסנוור, ה"אני" רואה מטושטש, יכולת ראיה מטושטשת משפיעה גם על הראיה הגופנית גם על המנטאלית והוא מריר, ביקורתי, חרד, רואה פגמים בכל ו"לא זורם" במרחבי המסתורין הדרוש לקיומו של ה"אני" בגיל זה. (ב"איליאדה", נרמז כי מקום המסתורין נמצא בהר האולימפוס שפסגתו נמצאת מעל לכל ההרים שבעולם. אדם שאינו זורם במסתורין, שמחשבותיו ביקורתיות או בעלות ביקורת מבזה – נושא עליו פרסמתי – כאן, צועד חשיבתית במקום, או נסוג לאחור. אדם מוצל דמימתית בגיל 70 – 80 לא נוסק חשיבתית אל פסגת האולימפוס. אדם זה הוא אדם שמתרחק מאור הזרקורים, מהצלחה, נזיר בודד. הגורל המככב במיתולוגיה היוונית נחשב לכוח המסתורי – כוח זה חזק ואדיר ויכול לגבור גם על מלך האלים זאוס. דמימת הצל מכתיבה סיטואציות בהן ה"אני" פוגש את הגורל כמתעתע בו ונכנע בפניו. חלבון יקר ערך בשם קלוטו נקשר בצל

קלוטו אוהב קרני שמש – החיבור בין קלוטו וקרני שמש יכולים להשפיע על אורך ועל איכות חייו של כל אדם ובמיוחד של אדם שהגיע לגבורות. החוקרים מהמעבדה האנדוקרינית-אונקולוגית במרכז לחקר הסרטן שבמרכז הרפואי שיבא בחנו את פעילותו של חלבון בשם קלוטו, המתפקד כהורמון טבעי בגוף המופרש מהמוח והכליות ומוכר כהורמון פעיל בתהליכי עיכוב הזדקנות. שמו של החלבון ניתן על שמה של קלוטו, בתו של זאוס, האחראית לפי המיתולוגיה היוונית לקביעת גורלם של בני האדם. בצילום קלוטו – אלת הגורל. כשהאני נשלט על ידי דמימת הצל קלוטו אצלו קורס, מינונו יורד וחייו מתקצרים ורבי חולי וכאב פיזי. מקור הציור ויקיפדיה – כאן

למאמרי תובנות חדשות אי-ספיקת כליות תלויה במצבו של ציר FGF23-Klotho- כאן

שבר האגן – במאמציו ה"אני" המדומם בעשור השביעי לחייו נופל ושובר את האגן, את עצם הבריך ונזקק לסיוע מגביל כגון כסא גלגלים, הליכון. שבר באגן מעורר מחשבות טבעיות וצודקות שהכול נגמר. אין למה לצפות. הוא הביא את החולי הסוגר את גלגל החיים עליו, אבל אין מי שיקח על כך אחריות ולכן גם לא ימצא מי שיוציא אותו מצרה זו.

לב האדם – הלב הוא שריר פשוט אבל בגיל 75 כשהוא חש בליבו, חולשת גופו בולטת, הנשימה כבדה, הוא ממעט לפעול ומשוכנע שהמוות יגיע בבוקר. תוסף Q10 במינון גבוהה של 200-800מ"ג ליום יכול להגן עליו. אני מדומם לא מעונין באור, הוא מחפש את הצל: לפני יום הלך, היום הוא בקושי עומד, מחר יזחל ומחרתיים ישוב אל חיתוליו. הוא נרדם על הכורסא שלו מול הטלוויזיה ומתעורר בבהלה "המוות הגיע"! ולא כך. הוא נרדף על-ידי מחשבות טורדניות. עסוק בשינויי הקמילה של גופו, לא מרפה מתחלואיו… "הרופא אמר לי… הרופא נתן לי תרופה חדשה… מחר אני הולך לעוד בדיקה". סבביו מכירים את כול הרצפטים של תרופותיו ומאזינים שוב לאירועי תחלואיו. "הכול חלף ולא עשיתי כלום", "הכול בוזבז לריק", "שקדתי כול חיי על פרטים שוליים שהשד יודע למה התמכרתי אז כול כך אליהם"… הוא לא מצליח למצוא את הדלת לצאת מהמקום והיא ניצבת לפניו האור דועך ומחשבות רעות שולטות במרחבן. הוא לא מצליח להשתלט על מחשבותיו, געגועים עזים לאהבה הגדולה שחיי גם אם לא הייתה היא מתעוררת כאידיאל שאי אפשר לשוב אליו ועיקרו ייסורי חיי ההווה שמקבלים נוכח הזיכרון החדש והגעגוע האדיר פרופורציה עלובה ככול האפשר. דרכים חדשות לא נראות במרחב מחשבתו ואין מה לשוחח אתו על שינוי בתפריט התזונה שלו. ה"אני" מצטמק בתוך עצמו, ננעל בתוך מאגר תלונותיו, זיכרונות העבר מכים בו "הנה כאן היה נפוליון, שם אלכסנדר הגדול" וכאן הכול חלף, כינה זועפת, העולם אשם בכול והוא מתרפק על מרירות חייו ושוכח את רגעיו הגדולים או לעתים מתרפק עליהם ונאנח " הכול אבל הכול חלף".

בהרהוריו רוצה לנקום אולי בכול זאת יכתוב צוואה וייתן הכול למדינה, לבית-החולים – לאחות שנותנת לו תשומת לב. הרי כול ילדיו נטשו אותו. הצוואה היא עוגן אחרון לשליטה להביא את סובביו אליו…

File:Vittore Ghislandi - Portret van een oude dame.jpg
Vittore Ghislandi – Portret van een oude dame – מקור ויקיפדיה.

אבדן הזכויות

אדם מבוגר יכול להתעורר עם מועקה נרחבת שנושאה אובדן הזכויות. התנהלות כוחנית שמשקפת חיפזון וחוסר סבירות או רגישות שחיכה בחיי האדם המבוגר. יש ונרמסת זכות מזכויותיו, פגיעה בפרטיות מאוד נפוצה, אבל כשמדובר בדמימה שמעוררת תחושות קשות מחיים מוקדמים, ובהם, אז בהחלט נרמסו זכויותיו בבית, במרחב הלמידה, בצבא, בעבודה, במשרדי ממשלה, נוכח חברת האשראי, הביטוח או העירייה והבנק שלו הכאב יכול לשתק אותו. מדובר בסבל נוראי כבמקרי דמימות רבות שאיננו קשור בהכרח במציאות, או באנשים הסובבים אותו. אלא שככל שעוצמת הסבל גדולה כך קשה לשחרר אותו.

האני הנשי בגיל 70-80 – כשה"אני" אישה סביר להניח שלבדידות צבע שחור והיא אלמנה. הבעל כבר לא נמצא לצידה ברוב המקרים עקב אורך חיים קצר של הזכרים בשל תזונה גרועה. החיים לא הכשירו אותה לעצמאות ויש להניח שהיא מותשת, חשה כבדות בחזה, מתלוננת על חור שחור שלופת את חלק בטנה העליון, היא רוצה להמשיך לחיות, חולמת על האביר עם הסוס הלבן שיושיע אותה מבדידותה, מעצמה, אולי יתחדשו חיי המין, אבל הכול פרח וחלף עם הרוח. אם יש לה ממון קטן בדמימה, היא הופכת נדבנית ומחזיקה סביב ארנקה את בני משפחתה, את ידידיה הקרובים ואת הקרן שנתמכת על-ידה. יש ותזזית החיים תוביל את ה"אני" אל חווית תיקון, והיא תצא מהדמימה, בדרך כלל נחוץ לשם כך זעזוע רציני בסדר גודל של טראומה. ההלם ישלב את מחשבתו עם החוכמה הנשית, יתחבר עם איש רוח, ילפות את ידה ספר חוכמה ויאפשר לעצה הטובה בכול זאת לצמוח והיא תמשיך לחיות חיים נהדרים.

התבונה מתרחבת וה"אני" הנשי צומח אל חווית הווה שונה משהדמימה מתכננת לו.

בֶּנְבֶנִידָה אַבְּרַבַנְאֵל (בפורטוגזית: Benvenida Abravanel (1473-1560) חייתה בנאפולי בתקופת הרנסנס, חיה את חייה על במת הפוליטיקה הבינלאומית, מגולי ספרד ופורטוגל, בת דורה של גרציה נאסי (רוכשת הזכויות לחדש את הישיבה בטבריה מהסולטאן הטורקי) ומי שמנעה את גירושם של יהודי נאפולי. הייתה מורתה ומדריכתה של אלאונורה דה טולדו, שלימים נישאה לקוזימו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה (בתו של פדרו אלוורז דה טולדו המשנה למלך נאפולי.).[מקור] בהיותה בת 68 לערך בשנת 1540, אולצו היהודים לענוד טלאי על בגדיהם. כתוצאה מכך, עזבה אברבנאל את נאפולי עם משפחתה בשנת 1541, ונענתה להזמנתו של ארקולה השני ד'אסטה, דוכס פרארה, להתיישב בעירו, שהייתה אז מרכז ההגירה הספרדית באיטליה. אברבנאל לא נחה על זרי דפנה, לאחר שהתאלמנה ביחד עם בניה יעקב ויהודה פעלה להגדלת כוחה העסקי והקימה חמישה בנקים בדוכסות הגדולה של טוסקנה באישורה של ממשלת פירנצה [מקור]. בספטמבר 1550, כשמלאו ןהנכבר 77 שנים, הצליחה בנבנידה, באמצעות כוחה, לשדל את קרל החמישי להעניק למאה משפחות יהודיות – שנבחרו על ידה – להתיישב בנאפולי.[מקור]

"אני" פורץ דמימות וכבלים מנער הכול, מאזכר את שנרשם על היוצאים ממצרים. "אני" נשי משתחרר יכול לפסע בדרכם של רקדנים גדולים שפרשו בזמן אל קרירה חדשה ומזהירה או אל סופרים, משוררים וצירים גדולים. אני נקבי משתחרר בגיל 75 ואילך יכול להנהיג את אחרית חייו אל מרחב רב משמעות ועניין. יפעל כמנהיג דגול – דוגמא לכך זה שפגשה ישראל בראשית שנות ה2000. פוליטיקאים בני 80 עם רוח חדשה מלאת אופטימיות שמנהלת תהליכי שינוי מפתיעים שמקורם במחשבה נשית. "אני" משתקם הוא "אני" שפורץ את הדמימה האחרונה –  דומה ומאזכרת את דמותו של חוני המעגל [משנה מסכת תענית (ג,ח) ] – חוני ראה אדם נוטע בערוב ימיו, עץ חרוב למען ייתן פרי בעוד שבעים  שנה לכבוד נכדיו.

יום אחד חוני היה מהלך בדרך וראה איש אחד הנוטע עץ חרובין, שאל אותו חוני: החרוב הזה, כמה זמן יעבור עד שינתן פרותיו? אמר לו (הנוטע) רק אחרי שבעים שנה העץ ייתן פרות. אמר לו חוני "פשיטא לך דחיית שבעין שנין?" כלומר פשוט לך שתחיה שבעים שנה? שכוונתו מי אמר לך שתהנה מפרותיו של העץ שאותו אתה נוטע? אמר לו אותו האיש (הנוטע): את העולם מצאתי כשהיו בו חרובין וכשם ששתלו לי אבותיי חרובין אותו דבר אשתול אף אני לבניי.

המשך

התפתחות האני – רשימת מאמרים

חזרה לעמוד 1
חזרה לעמוד 2
חזרה לעמוד 3
חזרה לעמוד 4
חזרה לעמוד 5
‏חזרה לעמוד 6
חזרה לעמוד 7
חזרה לעמוד 8
חזרה לעמוד 9
חזרה לעמוד – 10
חזרה לעמוד 11
חזרה לעמוד – 12.

חזרה לעמוד -13

חזרה לעמוד 14

חזרה לעמוד 15

חזרה לעמוד 16

חזרה לעמוד 17

חזרה לעמוד 18

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    For the avoidance of doubt, consult a physician (who knows in detail the general health of each patient or yours) before using any medicine, food, extract or any exercise. The information on Yaron Margolin's website or the "Healing Presses" website (on Facebook or MARGOLINMETHOD.COM), in the above article and in Yaron Margolin's articles are material for thought – philosophy neither recommendation nor public guidance to use or cease to use drugs – no information on this site or anyone You should always consult with a qualified physician or pharmacist regarding pain, bad feeling, or goals and how to use foods, ointments, extracts and even exercises, or other remedies that are mentioned as such

    מאמרים אחרונים

    חזרה לעמוד 17

    חזרה לעמוד 18

    נשלח ב כללי

    מסלול ההתפתחות הנורמטיבי בחיי אדם ודמימותיו בטבלה. עמוד 16

    אברהם ושלוש המלאכים מאת ג'ובאני בטיסה טייפולו
    Giovanni Battista Tiepolo Abraham and the Three Angels – אברהם ושלושת המלאכים מקור הציור בצילום מסך מויקימדיה.

    התפתחות ה"אני" בגיל 60 –  70

    החופש הגדול – פסגת החיים והמטמורפוזה הגדולה גם פריחת האהבה והקרירה השנייה



    חזרה לעמוד 1
    חזרה לעמוד 2
    חזרה לעמוד 3
    חזרה לעמוד 4
    חזרה לעמוד 5
    ‏חזרה לעמוד 6
    חזרה לעמוד 7
    חזרה לעמוד 8
    חזרה לעמוד 9
    חזרה לעמוד – 10
    חזרה לעמוד 11
    חזרה לעמוד – 12.

    חזרה לעמוד -13

    חזרה לעמוד 14

    חזרה לעמוד 15

    חזרה לעמוד 16

    חזרה לעמוד 17

    תקופת המעבר אל פסגת החיים, המרחב האנדרוגיני מציף את ה"אני" וקובע את גורלו, פריחת האהבה והקרירה השנייה

    תקופת גיל 60 היא תקופה של שחרור כללי מכוחות הבלימה ואחת התקופות היותר מיוחדות בהתפתחותו של ה"אני". בגיל 60 ה"אני" עובר שינויים מהותיים מרחיקי לכת שמשנים את חייו שינוי מהותי. רוב הצעירים רואים את השינויים שעובר הגוף, אבל השינויים המעניינים מתרחשים במהות עצמה במרחבי המהות: מחשבה ורגשות. הקריירה השנייה מתחילה (50- 55 – 60 שנה) וגוררת אחריה חסדי תבל ומלואה, התנסות חדשה ושונה מהמוכר נכנסים לחיים ומנמיכים את צער ה"אני" מימי הילדות והנעורים גם מתקופת הקרירה הראשונה (26-40). החסד מגיע דרך מרחב הלימודים שמנחם ודוחף אותו אל כיוון חיים חדשים. שני העוגנים: עוגן האם ומפרש האב עליהם הרחבתי בפרקים הקודמים (כאן, כאן וכאן) מתבססים וחוברים לחסד העולם כלפיו ומעניקים תחושת ביטחון גדולה בחייו. יש על מי לסמוך והמשען הוא כוחותיו הוא וההכרה ביכולותיו. תחושות אלו באות לידי ביטוי בחיים עצמם שבות ומוכחות לו, בעיני עצמו ומגיעות להכרתו ומרחיבות את רגעי השלווה שהולכים ורבים בחייו הוא.

    התשוקה המינית מפסיקה לנהל את חייו ולקבוע סדרי עדיפות.

    הוא חווה שקט שלא פגש בו קודם לכן. ה"אני" הוא העוגן, מפרץ העגינה, הבית והמגן עליו, גם המפרש שכוחות העולם – הרוחות נושבות בו ומסייעות לתנועותיו במרחביו. תם עידן ההסתמכות על העולם החיצוני. ההוצאות הגדולות, בזבוז הזמן, האמונה בחופשה ארוכה שתושיע אותו. ה"אני" מכיר בכך שלא ההוצאות הכספיות הגדולות, ולא תשלומים גדולים יביאו לשלווה שמתנפצת בפועל מיד אחרי השיבה מהחופשה ומרכישה גדולה. מגיל 60 תם "כיבוש העולם" ודומה כי הכל מופנה פנימה אל צרכי ה"אני" הוא וככל שמביט פנימה כך שב ה"אני" ומגלה שאיננו זקוק לעבודה פנימית גדולה כדי להרגיע את מכאוביו ואת סערות נפשו. אבל עתה בגיל 60 הוא עובר מטמורפוזה.

    גשר הדרדנלים Dardanelles Bridge, או Çanakkale 1915 Bridge), הוא גשר תלוי הנבנה בצ'נקלה שבצפון מערב טורקיה. דרומית הערים לפסקי וגליבולו, הגשר אמור לחצות את מצר הדרדנלים, על 10 ק"מ מדרום לים מרמרה[1].

    ההשתנות והמעבר אל פסגת החיים

    בעשור השישי לחייו הגבר משתנה עד בלי היכר שינוי בו החלה האישה כבר בעשור החמישי לחייה. שניהם  חיים בתקופת מעבר והשתנות. מעבר מוגדר כתקופה מורכבת וקשה בשל היות האני לא כאן ולא שם נתון לכוחות דואליים אנדרוגניים. בעשור השישי נושא המעברים שונה מזה שהכרנו בגילאים המוקדמים הוא מעבר יוצא דופן.

    ה"אני" מחליק בו מתקופת הלילה האפל אל עולם חדש. תמו כוחות הבלימה. ייסורי המצפון שמעלים הידוק שיניים בשנתו, חריקת שיניים, או נעילת לסתות ללא מגע בין השיניים. נגמרו השיקולים הלא ענייניים, הסתימו גם התשוקות הגדולות: מין, תזונה רעועה, סערות נפש שמחפשות משענת קנה רצוץ, הוצאות כספיות גדולות על כל מה שנחשף כאסון בריאותי ושלוות נפש: מסיבות מין, פונדקי הפקרות, מסעדות, מזון קלוקל, העדר שינה… הקרירה החדשה, הרומן החדש, המפגש עם הנכד מרגשים את ה"אני" יותר ומקנים לחייו משמעות. השפעתן הרגשית של טראומות הילדות הולכת ודועכת וההווה המתמשך כובש אותו. ככול שה"אני" מתקרב אל שנת ה – 60 לחייו הוא משתנה ומוצא קרקע פוריה לרוגע שכובש אותו לקראת גיל 66. ה"אני" עובר טיהור נפשי, טבילה במי-חיים אחרים. החלק הטמא נשתף ונעשה טהור יותר, נטול אשמה או מצפון הוא כאמור לעיל, עובר מטמורפוזה ושינוי בלתי צפויה ונעגן.

    השינוי בעשור השישי במהות ה"אני" מאוד מפתיע, וההפתעה למחפשי סדר הגיוני בתהליך התפתחות ה"אני" כאן כה גדולה עד שחוקרים רבים פשוט מתעלמים מהנתונים. הסיבה לכל זה נובעת מכך שזה עתה הסתיים שינוי דרמאתי שהחל בהופעת החוכמה הנשית, הסאושינט מדובר על תהליכי גיל 50 – 55 ותחילת קרירה חדשה, תחביב בלתי צפוי מופיע וכובש את רגשותיו ואת עיקר זמנו. ה"אני"מתענג, נהנה מדברים שעושים לו טוב. התחושה שאם תשמר לו בריאותו הכל פתוח, כל האפשרויות נתנות ומזדמנות לו. הכל אפשרי ומזמן מימוש. בנוסף לכך הוא מתחזק וחש כמי שיכול לסמוך על עצמו, ולהשתמש בניסיונו כמורה דרך. כוחות ה"אני" מאוד חזקים בגיל 5055. ובתוך כל זה הוא מתרכך כמאמר הטורקים של בודרום שמהדהד בשירת אובידיוס. ה"אני" יודע שזה קורה לו הוא ער למהלך הדרמאתי של השתנות הזו גם באישיותה של רעייתו רק שבקרבה ההתרחשות הפוכה. היא הולכת ומתעצמת וזוכה בפן הגברי דווקא. במהלך זה ה"אני" נטבל במרחב אנדרוגיני שנקשר במעברים באופן כללי ועוצמתו האנדרוגינית בגיל 60 הולכת ומתעצמת. נשים רבות מאוד מרוצות מהמהפך ודורשות עצמאות, כובשות מאהב צעיר וגם שמחות לסלק את הזכר המזדקן מקרבתן. ההורמונים נכנסים לגוף ה"אני" הזכרי והנקבי ועורכים בו שינויים מפליגים. אסטרוגן טוסטסטרון תוקפים זורמים ושינויי הביולוגיה גוררים אחריה שינויים בהלכי חשיבה והרגשה שמי סלמיקס מכריעים אותו.

    הרמפרודיטוס או הרמפרודיטוס – סמל לאדם דו-מגדרי – פסל יווני קדום שמוצג בלובר, לאחר שנרכש מאוסף בורגזה. ליד בודרום, ששמה הקדום היה הליקרנסוס Halikarnassos, בימים העתיקים נבע מעיין ויש אומרים עמדה שם מזרקה. גברים נעשו רכים ועדינים בהדרגה מלגימת המים הצלולים שזרמו שם. הסיבה לכך נטען במקור מים מתוקים, מעין בשם Salmakis ואגם סלמקיס הקטן שנוצר על ידו, במקום שנקרא היום Bardakçı. התושבים היו מובילים את המים ממקור מים זה על חמורים ואפילו בסירות אל בתיהם. כולם אמרו אז שיש למעין ההוא סלמקיס (שליד יער קאריה) תכונות מרגיעות ומרככות. טוב מאוד וכדאי ללגום ממי השתייה המרעננים האלו, הבעיה שלא היה ספק בכך שמי סלמקיס גורמים לגברים להיות יותר פתוחים, רכים ונשיים ובמקרים מסוימים אף החלישו אותם. כך נולד מיתוס מיתוס אנטולי יפהפה על הרמפרודיטה שמיוחס לאוביד או אובידיוס בו מספר המשורר הגדול (בספר הרביעי של שירו ​​Metamorphoses, בספר) על בנם של הרמס ואפרודיטה ושמו הוא שילוב של השמות של שניהם: הרמפרודיטוס. הפך הילד בהדרגה לגבר צעיר ונאה מאוד וכשהיה בן חמש עשרה, נסע הרמפרודיטוס להכיר את העולם והגיע, במהלך נסיעתו מהר אידה, לאזור קאריה. שם בדרכו להליקרנסוס, אחת הערים היפות בקאריה, ראה אגם קטן עם מים צלולים מאוד. מי סלמקיס, בהם גרה נימפה יפה עם שיער שחור ארוך, עיניים בצבע סגול כאגוזי לוז, עורה היה לבן וריסי עיניה ארוכים. סלמקיס הייתה נימפה רכה מאוד ועדינה דמוית פרח. כמו פסלון שנהב, שיצא מהמים. רבים חשבו שזו אפרודיטה אימו, אבל זו הייתה הנימפה סלמקיס של קאריה. שם בבקשו ללגם ממי האגם ולקרר את גופו ראה אותה עולה על פני האדוות. סלמקיס שחתה במי האגם במרחק קצר ממנו והתבוננה בנער המרשים שלגם מימי סלמקיס…. היא ראתה אותו, ונדהמה משלוות רוחו לוגם מימי האגם, ניכר שהיה אדיש ליופיה והמשיך ללגום מים צוננים, נושא שהעצים את עוצמת יופיו בעיניה. סלמקיס נגעה בגבותיה, סימנה לעברו והוא נותר אדיש, ואחר כך הניפה אליו את ידה וקראה לו לבוא אליה, אבל הצעיר ביותר יפה שראתה מאז ומעולם לא נע אליה רק בהה בה כמו מאחרי מסך אטום. הרמפרודיטוס להט מחום היום וההליכה והשתוקק לקרר את גופו. היא הפריע לשאיפתו זו. הוא לא יכול היה לרחוץ ליד הילדה היפה הזו, שנדמה לרגע שאינה זומאלא אמו אפרודיטה בצעירותה. נערת הנימפות הופתעה, היא לא ידעה שפגש נשים יפות כמותה, שאינו היא אפרודיטה הגדולה והנערצת, והתחילה לכעוס על אדישוו לתשוקותיה. היא שמה לב שהוא לאזז לקראתה ובוודאי שאיננו מגיע אליה. סלמקיס לא ויתרה ושחתה אל החוף ונעמדה מולו בגופה העירום. מאבק להשגת יעדים התפתח שם. העוצמה הגברית נוכח הלהט הנשי.
    [מקור]."ונוס ואדוניס". לשקספיר קיבל את השראתו מהמתרחש באגם סלמקיס.
    דיודורוס סיקולוס Diodorus Siculus היסטוריון יווני קדום מזכיר בכתביו, כי יש האומרים כי הרמפרודיטוס הוא אל שמופיע בתקופות מסוימות בקרב גברים, נושא דיוננו. בצילום למעלה הרמפרודיטוס הנרדם הוא פסל שיש עתיק אחד מכמה עותקים שנמצאו מוצגים בלובר (והראשון שנמצא), בהרמיטאז, פאלאצו מאסימו, ובאופיצי [מקור1 מקור2 מקור3].

    המעבר ככלל וכול מעבר שהוא המתרחש מ"יש" אחד ל"יש" שתיים הוא תופעה דו-מינית, לא זכר ולא נקבה. כול מעבר הוא לא בעל אנרגיה של יין ולא של יאנג הוא לא זה ולא זה הוא הרמפרודיטוס או אנדרוגיני, תופעה הרמוניה שמורכבת משני המינים גם יחד ובאופן שווה באותו זמן ומרחב. כזהו גם אופיו של המעבר מתקופת חיי ה"אני" הראשון לתקופת חיי ה"אני" השני. המעבר ככללו ממושך, תחילתו בגיל 36- 40  אבל שיאו מגיע בגיל 60 (ראו הערה למטה) דין מעבר זה של ה"אני" אל תקופת חייו השנייה זהה אבל קשה בהרבה, מפתיע, ויש בו פן נוסף הוא מקנה ראיה רחבה, מובטחת, ורודה מעט של העתיד לצד אובדנה והתקפי חרדה מאוד קשים.

    סלמקיס והרמפרודיטוס צייר שפרנגר, אחד מגדולי הציירים בכל הזמנים – כאן הערך על שפרנגר שיצרתי בויקיפדיה ברתולומאיוס שפרנגר. מקור הציור בצילום מסך מויקיפדיה. המים של אגם סלמקיס היו באותו זמן "צלולים כבדולח, צמחים ירוקים עם פרחים אדומים הקיפו את שוליהם שהעניקו להם שקיקת חיים (אובידיוס מֶטַמוֹרפוֹזוֹת 4.285-388 [מקור]) והסתירו לכל הדעות התפרצות של תשוקה אלימה והרסנית שעמדה לפרוץ שם כל רגע.
    אובידיוס היה הראשון, ככל הידוע, לחשוף את הנרטיב הזה – את מערכת היחסים בין סלמאסיס, הנימפה ששמה ניתן למעיין הידוע לשמצה בה היא שוכנת בטורקיה היפה, לבין הרמפרודיטוס, בנם הצעיר של הרמס ואפרודיטה. כתובת יוונית בהליקרנסוס, המכונה "כתובת סלמקיס" (נחשפה ב-1995, על-ידי הטורקים בדרום מערב לנמל בודרום. הכתובת נמצאת כיום במוזיאון לארכיאולוגיה תת-ימית בטירת בודרום.), היא שיר בעל שישים שורות, חלקה פגום אך עיקרה השתמר היטב, ונכרתה לתוך חומה עתיקה במהלך התקופה ההלניסטית. שירה זו מהללת את הרמפרודיטוס כממציא האיחוד בין המינים בצורה של נישואים [מקור], אם כי אין אזכור מפורש לאופי הדו/בין-מיני שלו. הוא נקרא שם נער, κου̑ρος, וסלמאסיס מכונה המיינקת (האם שמניקה), κουροτρόφος. רוברט גרובס מציין כי "ההיגיון שהופך את [הרמפרודיטוס] לאל נישואים בשירה זו מבוסס על יכולתו המיוחדת שהתפרסמה לאחד זכר ונקבה" (2016, 323). אובידיוס מוסיף על מהמסורת שקדמה לו בתארו את המרחב הנוצר בזיווג השניים לא בנישואין אלא באחד עצמו כתשוקה אלימה והרסנית מצד האישה לגבר. אם נזכור כי כך היה מצבו של המין האנושי על-פי אפלטון בתחילת הדרך וטרם נחצו בשניים – כמו אלסיטו (Alcithoe’s story), המספר שואף להקסים את מוחו של הקורא ולכבוש אותו באהבה, לשזור בנפשו את דמותו הידועה של הרמפרודיטוס וליצר בה הבנה מוחשית באמצעות המיתולוגית שמייצר שירו אשר מנכיח לפנינו ומביא להבנתנו את הנפש המתעוררת לחיים חדשים בגילאי השישים ונמשלת כאן לנער מתבגר.

    הערה: ככול שמתקדמים בסולם הביוגראפי מבחינת הגיל הדיוק מקשה על רישום התופעות החדשות, כשליהן והדמימות שנקשרות בתהליך ההתפתחות. כשמדובר בגילאים הצעירים הדיוק רב יותר בשל מאות ואלפי עדויות שנרשמו על-ידי החוקרים. יחד עם זאת גם שם יש לצפות לטעויות של שנה – שנתיים לכאן או לכאן, אולם ככל שעולים בסולם, למשל לגיל 60 יכול שנכיר את שנרשם לגביו דווקא או גם בגיל 65 או להפך בגיל 58. קצב התפתחות כוחות ה"אני" מואץ או מועט באופן שונה וייחודי לכול "אני" ו"אני".

    The Nightwatch by Rembrandt - Rijksmuseum.jpg
    משמר הלילה לרמברנדט – מקור הציור ויקיפדיה

    ה"אני" הזכרי מבקש לשרוד. השינוי בו אך גם "הרצון" להיוותר, להישאר כמו שהוא, בשעה שהשינוי דוחף קדימה כוחות ההישרדות מוחצים אותו אחורה. הוא נאחז בעבר. מקצין הרגלים, מתעקש לא לשנות דבר בתפריט התזונה. כך אם נולד למשפחת פועלים, עובדי אדמה או אנשי ביטחון מצ'ואיסטים הוא מתגמש, אבל בעודו מתרכך הוא נלחם על להיות כפי שהיה ולהתקיים בחלל הזכרי מאוד שבתרבותו צמח. במיוחד חריף הדבר על ה"אני" ממין זכר. המשפטים הלקוניים, בני מילה אחת עד שלוש, מתארכים, והוא בעצמו, לא מבין כיצד זה קורה לו. אם הוא בן משפחת תעשיינים, בוגר אוניברסיטה יוקרתית סביר להניח שישתוקק להביא ילד חדש לעולם בעת זקנה כאברהם אבינו. ה"אני" הנשי כובש אותו כסלמקיס. אובידיוס מספר על הנימפה שיצאה לקראת הנער העובר ליד מי האגם בקאריה באזור בודרום, כיום בטורקיה, שבמקור הייתה שייכת לארטמיס, כחלק משבט של ציידות, אבל סלמקיס נטשה אותה לטובת השתקעות בעצמה ופיתוח הגוף שלה. אין היא מניחה לו. כסלמקיס האלימה וההרסנית שעמדה לחלל אותו כמדוזה את יפו. בהרס תמימות נעוריו. היא לא מניחה לו, הנפש הנשית מסרבת לשחרר את הגבר העובר שכל מבוקשו לקרר את גופו מהחום וללגום בשקט מים. ה"אני" הנשי פורץ מתוכו ומשפריץ הורמונים נקביים כציידת הזו ומתגלה לו ולסובבים אותו בגוונים שונים, במיוחד בקרב גברים במעבר, ולהפך פריצת ה"אני" הגברי בקרב הנשים מייצבת אצלן את דמותה של סלמקיס כציידת רבת יכולות, נועזת, החלטית ומאוד מעניינת שמשקפת את דמות המפקדת שלה ארטמיס. בשני המקרים גם הוא וגם היא מקבלים בהדרגה את השינוי ופתיחותם לחולשותיהם מקלות על המשך התפתחותם. בשני המקרים הדיון על הרגשות מתרחב ואם אשוב והמשיג את האירועים לשפתנו הוא מתרכך ונעשה בעל אפיונים נשיים יותר מענינים או גבריים בהתאם למין המנוגד – שנאמר הרמפרודיטוס או הרמפרודיטוס.

    ה"אני הנשי" משתחרר מקסמי גופו של האני הזכרי עליו ונעשה זכרי יותר [עוד על כך במחקריו של ד"ר פנטי סיטרי ((Siiteri P. K. פרופ' חבר באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו שמתקפיפ ראיה זו. היחס בין הטסטורון (ההורמון ה"גברי" לאסטרוגן  ההורמון ה"נשי" לאחר המנופוזה אצל האישה עשוי להיות גבוהה יותר עד פי עשרים משל אישה שעדיין מבייצת ושחלותיה מייצרות עדיין אסטרוגן. סיטרי מוסיף ואומר שאצל גבר היחס נע בכיוון הפוך, כך שאצלו שיעור ההורמון "הגברי" ביחס ל"נשי" נמוך בהרבה בגלאים אלו, משהיה בצעירותו. (גייל שיהי, 1999 "מעברים חדשים, מיפוי חייך על ציר הזמן", מאנגלית טלי נתיב, בהוצאת זמורה-ביתן, עמ' 251.]. בהבדל מן הגברים המתרככים ומחפשים זוגיות שנייה הנשים מתקשחות ומתבודדות, הן יוצאות אל החופש. הצד הגברי מתחזק בהן, מצבן הכלכלי מאדיר את כוחן והן מסרבות לשוב ולהיות אי פעם כנועות לצד בן זוג. הן משתחררות כלכלית ומינית ויוצאות אל חיים עצמאיים שמאזכרים את חיי הגבר בגילאי ה – 40 הראשונות אלא שבמקרה שלהן הן נבונות יותר, ושומרת, בהבדל מהנער בן ה – 40, בקנאות על חרותן ויוצאות אל מסע מרתק בו ה"אני" הנשי מגלה ומפתחת את אישיותו. כך האישה הבשלה יכולה לייצר זוגיות אך תסרב למסד אותה ולהינשא. חרדתה עולה נוכח האפשרות לאבד את החרות תשמור עליה.

    איך להתבגר יפה, טוב ובריא 
    הזדקנות בריאה – חיי אדם כרוכים באתגרים רבים וחדשים, אבל ההזדקנות או הגיל השלישי מפנה מקום לגדול והמעניין שבהם – שמירה על הבריאות נוכח שלוות הנפש והתפרצות התבונה הגדולה. זאת העבודה החדשה של ה"אני" המבין ומרגע שיצא לחיים השניים שלו גם אם הם כוללים גמלאות – איכות חייו והדאגה לאריכותם – ללא מחלות – היא שמזדמנת לו והיא שזכתה לתשומת לב של כל הרופאים הקדמונים כולל הרמב"ם. האני גמיש ברוחו ושואף לצאת למסע הישרדות נוסף בחייו – מסע בו הנפש החכמה מתפתחת ומובילה אל הניצחון. כך ה"אני" בגיל השלישי פותח דרכים חדשות לנכדיו וניניו – מסע זה דומה למסעות הצעירים כפי שנזכרים באודיסאה. הוא רצוף שינוים, ואפשרויות לצמיחה ולהתפתחות בגיל בו גיזת הזהב בריאות גופך. הרי לך מקצוע וקרירה חדשים: – הארכת חיים איכותיים וניצול צמיחתה של התבונה. אפשר להמשיך לגלוש למאמר נוסף של ירון מרגולין מאסטר בהחלמת הכליות והפחתת כאב. מייסד לחיצות ההחלמה. מוזמנים לקרא. A Happy old age מקור הצילום בצילום מסך מהמאמר New campaign, online resources, aimed at seniors who want to be active – כאן מתוך מאמרי – הגיל השלישי, תאוותיה של הזקנה – ואיך להתבגר יפה, טוב ובריא

    החרדה הגדולה

    אנשים מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לסבול מחרדה. הם עלולים לחוות חרדה בעייתית יותר בהשוואה לקבוצות גיל אחרות, בשל אובדן חלקים מרכזיים באישיותם עקב השינוי ההורמונלי. כשמבוגר מתחיל להתלונן שחייזרים פלשו לבית, אורות ורעשים מוזרים מפריעים לו לישון וגם הצורך להשתין משגע אותו, יש לדעת שהוא חוה תחושות אימה. זו החרדה שהשינוי ההורמונלי המדובר מייצג בו. אנשים עלולים לחוש במצבים כאלו כמיהה עמוקה יותר מהרגיל, כזו שלא ניתן לספק אותה על ידי העלה בשכר, יציאה לנופש יקר, קידום או מערכת יחסים חדשה אל הישן, אל הרגעים שקדמו למצב ההתפתחותי בו ה"אני" נמצא כרגע.

    רגש מקדים מציף אותו. הוא חווה לכאורה אסון ומעצב בתוכו קונפליקט בין הישן לבין האישיות החדשה שמתעוררת ומובילה אותו למקום בו התבונה מתפתחת וחוסנו הבריאותי שנשען עליה.

    אנשים מבוגרים חווים יותר מקרי אבדן, פרדות, נכדים מתבגרים ומתרחקים, יש שילדיהם עוברים לעיר אחרת לארץ אחרת ויותר מקרי מוות נכנסים אל חייהם. בולט אצל רבים מהמבוגרים, המעבר אל חיים ללא סדר עבודה עמוס או קבוע – והיציאה לגמלאות מתפרשת כאובדן. כל שינוי קטן מהווה טריגר שמאפשר להעניק ביטוי לחרדה גדולה. הסבל שמעורר חרדה הוא לא אפשרי. היא נקברת במעמקי ה"אני" וממתינה לטריגר שיילד מעט ממנה. כאבים נובעים מתהליך זה, התכווצויות של שרירים. שרירים נמצאים לא רק ברגליים ובגב או בכתפיים גם בדפנות העורקים, כך אובדת גם גמישות האברים הפנימיים – על נושא זה תוכלו לקרוא עוד – כאן. ובהמשך מתפתחים מצבים כרוניים, ובדרך כלל הם מומשגים כמצב טבעי והכרח גילי הגם שזה פשוט לא נכון וחלק מפרופגנדה של תעשיית התרופות. יש ומבוגרים משתכנעים כי התרופות יושיעו אותם ולא למשל מעבר לאורח חיים בריא – נושא עליו פרסמתי כאן, כאן וכאן. חושבים שמה שהם זקוקים לו הן התרופות אלו רק הולכות ונעשות מרובות וכידוע נוכח תרופות המצב עלולות להחמיר את שהיה בתחילת הדרך וכמעגל חוזר גם את החרדה. המשענת על עזרת הרופא, האל, נציג האל עלי אדמות מקשה עוד יותר לצאת ממעגל זה. הלחץ גובר בתוך השקט, אין אפשרות להפחית קורטיזול על-ידי ריצה והתזונה המלוחה עלולה לגבור ולהחריף את המצב גם לדרדר את כל נושא הקנה הרצוץ ומשענתם על מוכרי התרופות. לחץ נפשי מאיים יש ויוצר דיכאון אובדן זיכרון ואפילו אלצהיימר. כל אלו אינם נחלת התפתחות האני על-פי טבעו אלא גורמים שמופיעים בגין דמימת החרדה עקב אבדן צדדים זכריים באישיותו. אורה של החוכמה הנשית, הסאושינט שהחלה להתפתח (תהליכי גיל 50 – 55) ותחילת קרירה חדשה, נועדו לסייע לכוחות האני להמשיך בדרכו ולהתפתח נוכח תחושות האבדן המורכבות שהוא חווה עם כניסתו לתקופת החיים השניים.

    מאמרי על ציר המעיים מוח

    תזונה תאית

    כל מה שצריך לדעת על מיקרו תזונה

    המגן הגדול על בריאות האדם

    התרופות הטובות והרע

    בגל 60, השניים: ה"אני הזכרי" וה"אני הנשי", הולכים ומשתווים זה לזה. מתפתח ביניהם מעמד חדש, הרמוני ואינטימי. דיאלוג רגיש ושוויוני מתפתח ומהווה קרקע לאושר גדול ל"אני" הנשי הגם שמבחינתו כבר אין לו בו ענין רב כפי שהיה בצעירותו (של האני הנשי). התחושה שאפשר ללדת בעזרת שיח רגיש נעימות מתמשכת כובש את הצל מאיר על החיים ומחזק את כוחותיו המתעוררים של ה"אני" הבן זוגי. היא מובילה. היא רצה קדימה, טורפת את חרותה. שלב החיזור שה"אני" הכיר בגילאי העשרים והמאמץ למצוא חן בעיני ה"אני" המחוזר (בעיני ה"אתה") חוזר אבל במהדורה חדשה ובמהות אחרת. הפעם מטרתו השתנתה, לא עוד חיזור על מנת להקסים ולמצוא חן בעיני ה"אתה" במגמה לכבוש אותה, אלא דיאלוג מפרה ומוליד כוחות נעימים ב"אתה" שמטרתם להועיל לרווחתה ולפתח מערכת יחסים של סיוע הדדי וגומל עם ה"אתה" במיוחד איתה. הבדל נוסף נקשר בזמן. משך זמן הדיאלוג המחזר קצר, מפרגן על בסיס אמת והכרה ביכולותיה, והדיאלוג השוויוני של גיל 60 תבוני, מסייע ומשכו ארוך ומחבק.

    ערעור הקיים, וניסיון לחזור למציאות הקודמת.

    האור בקצה המנהרה של "הלילה האפל" שהשתלט על חיי ה"אני" (ערעור הקיים, וניסיון לחזור למציאות הקודמת.) חולף. "הלילה האפל" הולך מעתה ומתבהר בנפש. הוא לא נעלם לגמרי ופה ושם מבצבץ ומעלה התקף חרדה או תחושת חוסר סיפוק, משבר של ערכים, מתח, שיפוטיות והתקפי הזעת לילה. היא (האני הנשי) עצמאית וחופשית בדרכה והוא רגיש וככול הנראה נמצא כבר בזוגיות עם נערה שנרגשת מרכותו החדשה ונהנית להסתחרר ולהסתייע באהבתו של אבא חדש ומאהב לשם התפתחותה. בגיל 65 האהבה פורחת. אם השניים ממשיכים בזוגיותם הראשונה ואם היא יצאה לחיי העצמאות לצד מאהבים שונים או הוא בחיקה של נערה הצעירה ממחצית חייו הם מאוהבים ויש והם מתאהבים בבני מינם. מקור ההנאה של חיי ה"אני" החל מגיל 65 באהבה. ה"אני" נהנה להתעלס, להתגפף, להימצא ביחד הוא מתגרה מהיכולת האינטלקטואלית של בן\ת זוגו ומהמערך השוויוני שנוצר ומאפשר התפתחות של המרחב הארוטי ללא תנאי.

    דמימות העשור השישי לחייו – השנים 60 – 70

    ערעור הקיים, וניסיון לחזור למציאות הקודמת.

    דמימת סלמקיס – הוא נאנס על ידי כוחות שכנוע שקריים. הישענות על קנה רצוץ והבטחות שווא: רפואת תרופות, ספרי תפילות, רופאי אליל, תוכניות ביטוח, וכהני דת.

    האמונה גואלת – אפשר להגאל על ידי אמונה. גאולת הנפש נשענת על אמונה בכוח עליון, הנסים וגאולת הגוף בכימיה, תרופות, מים קדושים, נסים וכוח עליון או נציגיו: כל מני חפצים שאפשר לטלטל או לגעת בהם. הנס הווה אומר כוח חיצוני, מחוץ לקיים שיכול להגיח כסלמקיס ולשנות או לשאוף לשינוי בכל כוחות, הטבעיים.

    שוכח וחרדה שנאבד את הזיכרון הגם ששכח כך גם לפני עשר שנים.

    דמימת ההווה המתמשך – חש מושפל עקב פרשנות שגויה של האירועים. בדרך כלל ישכנע עצמו בהבלי עולם: הזדקנתי, שמתי את המפתח כאן הגם שלא, הנחתי שתי פרוסות לחם בטוסט אולי לא, בשעה שאחת קפצה ממנו רחוק מהרגיל והחנה את המכונית ברחוב אחר, אבל נחרד שנגנבה.

    חושד בידיעה הנכונה

    חרדות , הזיות, טרטרת במוח שאינו מצליח להתגבר עליה ומחשבות טורדניות

    הדוניזם – שורף את חסכונותיו

    דמימה חברתית – נשען על תכניות חברתיות ומצטרף להרצאות משעממות או להפך התבודדות ונזירות גם משתעבד לטלוויזיה, לרשת חברתית, ואין אומלל גדול ממנו אם ישנה, מסיבה כלשהיא הפרעה בקליטה, או שלא נדע חסימה לכמה שעות ברשת החברתית.

    טריגר – נחרד ומתפוצץ מזעם עקב דברים חסרי ערך

    שיעבוד לתרופות

    הזעת לילה

    פגיעה במערכות ההפרשה – מחלות במערכת העיכול. דיסביוזיס ודלקת במערכת השתן, הנשימה והעור.

    למאמרי – רוצה להחלים מפגיעה במערכת העיכול ללא תרופות?

    למאמרי – סיבו Sibo צמיחת יתר של חיידקי המעי הדק

    תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

    טיפולים מבוססי רירית לזיהומים נגיפיים וחיידקיים

    ציר המעיים-מוח פסיכוביוטיקה psychobiotics

    בצקות בעיקר ברגליים


    המשך

    נשארו לך שאלות 

    אשמח להשיב על כל שאלה 

    לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

    בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


      שמי Name:


      טלפון phone:


      דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


      איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


      אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:



      למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

      מאמרים אחרונים

      שיחות ההחלמה ושיחות בין ידידים – על ההבדלים ביניהן

      תרופות הרגעה שמשאירות אותך רעב וחרד – ציפּרָלֵקס, פּרוֹזַק, פלואוקסטין

      להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות.

      קרום התא – הממברנה והדלקת הכרונית

      משחה צהובה – לכאבי שרירים – משחת הפלא להפחתת כאבים

      עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה על האצות והפוקוקסנטין, חלק 7.

      אילוף הכליות הסוררות

      כל מה שאתה צריך לדעת על מיקרו-תזונה – ויטמינים ומינרלים

      להתסיס שיבולת שועל – מתכון וכל הסודות

      למה מדידת הויטמין B12, רחוקה מלהיות מדויקת?

      הומוציסטאין, ויטמינים ומניעת מחלות כלי דם

      ירקות ירוקי עלים לרוב טובים לבריאותנו, לפעמים הם לא – רוצה לדעת מתי כדאי לצרוך עלים ירוקים?

      תרופות ללחץ דם גבוהה נמצאו כקשורות לסיכון מוגבר לסכיזופרניה

       תחמוצת החנקן (NO) כיווץ תאי האנדותל, מחלות כרוניות קשות – ודרכי ריפוי חדשות

      תרופה ישראלית חדשה לקורונה

      יתר לחץ דם – שינוי פרדיגמה וגישות חדשות – לחץ דם גבוה וטיפול טבעי ללא תרופות לאחר שטיפול תרופתי נערץ כשל

      מזון כתרופה – שמן זית ושמן קנולה או חרדל הצילו מאות ילדים בעולם.

      מחשבון מדידה והערכת קצב הסינון הגלומרולרי (GFR) אשר מבוסס על קריאטינין, נתוני גוף, גיל, גזע ומין.

      מזון כתרופה – אפשר להחלים מאי ספיקת כליות

      עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה – על השעורה (דגן) ופעולות נוגדות דלקת כולל עיכוב גורם נמק גידול אלפא – Tumor necrosis factor alpha (TNF-α).

      על הנקמה ודמימותיה

      גודש נוזלים בריאות – בקרב חולי כליה

      איך להיראות צעיר מגילך – כל הסודות

      על ההשפעה האיומה של חלבון מן החי על הכליות

      עשרת המזונות הבריאים ביותר לחולי כלייה – קמח קליפת רימונים (PPF) .9

      Reconstruction of erythropoietin by the kidneys without drugs

      קטואנאלוג ketoanalogue

      תרופות ללחץ דם גבוהה נמצאו כקשורות לסיכון מוגבר לסכיזופרניה

      חומץ אננס – רוצה לדעת כיצד להכין תרופה ביתית, אנטי-דלקתי מקליפות האננס?

      נשלח ב כללי