זכויות הפרט וזכויות היתר לאליטה החדשה

  • מוגריני הבוכה - שרת החוץ (האיטלקיה) של האיחוד האירופאי
      מוגריני הבוכה – שרת החוץ (האיטלקית) של האיחוד האירופאי

 

זכויות יתר לאליטות החדשות – המהפכה החדשה של ימנו החלה במלחמת הקיום של כבוד האדם – ומיגורה של נפילת זכויות היתר של המלוכה – בשנת 1789 בחודש יולי ב 14 בו, החלה תקופה חדשה בתרבות אירופה. כבוד האדם במרכזה. הבסטיליה נפלה בצרפת. שינויים קיצוניים החלו בסדרי החברה והממשל של המדינה. המלך לואי השישה עשר שנהנה מזכויות-היתר הוחלף בגופים חדשים, נבחרים שחיברו את הצהרת זכויות האדם והאזרח. זכויות האזרח, כבוד האדם והאישה וחרותה של האישה, זכויות הילד וזכויות הגבר היו לנושא מרכזי של גאווה ואנו במערב גאים בערכים ההם ומכנים אותן המהפכה הצרפתית.
אתמול יום ג׳ ה 22.3.16 פרצה אירופה בבכי. הסיבה פיגוע קשה בשדה התעופה של בריסל. יום שמסמל את הדרישה לשינויי כוחות ושיבת זכויות היתר לאליטות ויותר לאליטות החדשות אבל תחילה לפקידי האל – כהני הדת החדשים.
החומה המערבית נפרצה. המלחמה הארורה ממשיכה. מלחמה מתמשכת נגד זכויות האזרח המערבי.
ב 8 במאי 1945 נכנע הרג׳ים NS-Regim, שמכונה "המשטר הנאצי" כוח האופל נראה שמוגר. כולנו חגגנו את ניצחונה של רוסיה על גרמניה הנאצית. גדול הנבלים התאבד מתחת לאדמה. היטלר מת בבונקר שלו בברלין ובישראל איכמן נשפט והוצא להורג. אבל האליטה השלטת, בעלת זכויות היתר שממנה את המפלגה הנאצית נשארה.
הנאצים בתחילת דרכם המַאכטאֶרגרַייפוּנג תפקדו כמפלגה ימנית בגרמניה – הם חיו מתרומות והחברות הגדולות השקיעו בהם. משהנאצים הגיעו לצמרת בגרמניה הם כנהוג עד היום גם בישראל, ארה״ב ושבדיה החזירו להן בריבית דריבית. אחת החברות הללו היא סימנס ששימשה כלי ליישום מדיניות המפלגה הנאצית על סימנס כתבתי (כאן ).

סימנס לא הייתה לבדה, הוגו פרדיננד בוס שמת בשנת 1948 תפר, עיצב ושיווק את המדים הסקסיים והשחורים של האס-אס, את החולצות החומות לאס-אה (פלוגות הסער), את מדי הנוער ההיטלראי וגם מדים לשירות הדואר הגרמני ולמשטרה הגרמנית. בוס קיימת ומשגשגת ברגעים אלו. שם נבל נוסף הוא פורשה. פורשה חבר לתעשיין הגרמני פריץ נויימאייר ועיצב לבקשת היטלר את מכונית העם – החיפושית המפורסמת, במסגרת התכנית "כוח באמצעות שמחה". כך גם נולדה חברת "פולקסוואגן" שפירוש שמה – מכונית העם. במהלך מלחמת העולם השנייה, ארבעה מתוך חמישה עובדים במפעלים של פולקסווגן היו עובדי כפייה. לפורשה היה קשר ישיר להימלר וכך הוא הצליח לקבל הספקה קבועה של עבדים מאושוויץ. לאחר מלחמת העולם השנייה נתפסה חברת פולקסווגן על ידי כוחות בעלות הברית והושבה לגרמניה רק בשנת 1949. לאחר המלחמה המשיכה פולקסווגן ליצר את החיפושית והוציאה גם דגמים חדשים. גם קוקה קולה נמצאת עם הנבלים. אחרי שפרצה המלחמה הארורה באירופה לא הצליחה קוקה-קולה לספק בצורה סדירה את המשקאות שלה לגרמניה וכך נולד המשקה בטעם תפוזים כתחליף לקולה הישנה – הכול כשר, כדי לא לאבד רווחים בזמן המלחמה. אחרי מלחמת העולם השנייה הפכה קוקה-קולה את המשקה הזה למותג עולמי. נבל הוא כוח חסר עקבות קוקה-קולה– למשל תמכה בחיילים האמריקנים בחזיתות השונות ובאותו הזמן דאגה שלנאצים ותומכיהם לא ייגמרו המשקאות הקלים.

סימנס - חברה שמנצלת כוח אדם זול באוושויץ

סימנס – חברה שמנצלת כוח אדם זול באוושויץ

מתברר שהרבה לפני שהמותג זכה לסלוגן "בטירוף שלנו" הוא היה דווקא בטירוף שלהם (מקור).

בימים בהם חגגנו את שחרור ברגן בלזן שבין משוחררי המחנה נמנית אימי חווה מרגולין שתבדה לחיים ארוכים  וגם את ניצחון התרבות המערבית חגגו אז וכן את זכויות האזרח, כבוד האדם, כולל ניצחון החרות על הנבל הנאצי – אז ולא היום, החל עידן הנבל במערב לשגשג ומרגע שפולקסווגן הושבה לגרמניה בשנת 1949 הנבל ניצח. מדובר בעידן חדש שמוכר לנו תחת שמות יופי כתחרות של קפיטליזם חזירי, ניאו רגולציה והפרטה אז החל שחרור הפרא – כוחו של הנבל בא.

 

כוחו של הנבל – הנבל מעדיף את הכוח על הראוי את הכסף על טובת הכלל ואת השנאה, הפלגנות ואת הגזענות על האחידות כלומר מלחמה למען החזרת זכויות יתר לאליטה בלתי ראויה: יצירת טייקונים, הפרטה, העברת נכסי ציבור לידיים פרטיות. הבנייה ותקוף של כוח חדש שתאוות הכסף מנהלת אותו: סתימת הפיות לנגזלים (כלל האזרחים), מציאת הבוגדים כביכול בקרב ההגונים הנגזלים מזכויותיהם (האזרחים) ורדיפה של חושפי השחיתות תנועה מנובלת זו הגיעה גם אלינו  – אנשים אמיצים ולוחמי צדק שקמו כדי ללחום על כבוד האדם ועל חרותו, וחבריה החלו לפחד. ההומניזם החדש של אירופה התנבל והחל רודף את האקדמיה ובעיקר את הציונות ומסמן את מוצריה. בהדרגה עלה מחדש כוחו במדינות שונות: באירן, ברוסיה, בתורכיה ובישראל. כן גם בישראל שלנו, הכוח המנובל והמטורלל החל משתלט על המונים ובאמצעות דמגוגיה וססמאות ששבות ומעודדות אותו להרים ראש ומביאות אותו אל תוך חיינו, וביחד עם כספי המשפחות העשירות אל ראשי השלטון והשלטון עצמו שב לחזק אותן וגם להיות, בהדרגה שלטון אבסולוטי והכוונה לכך שבהדרגה וגם בחברתנו הוא שב ומורם מעם – כן אותו כוח כוחו של הלא קיים (אלהים) הוא ששב ומורם מעל המציאות – כוח המשמש את פקידי האל: אייטולות, רבנים וכמרים כולל מגידי העתידות ומיצרי הכישופיםאליטה של כהני הדת שלטה בעולם אלפי שנים, הלא קיים סייע בעדם. המלחמה שלו נגד זכויות הפרט במערב החלה עם עליית הרנסנס באיטליה, כבר מראשית ההומניזם משפחת האפיפיור פעלה בכל כוחה נגדו ונגד הקדמה ונגד הידע שסימל אותה והיכן נמקם את הניאוליברליזציה של בנימין נתניהו ובוז'י הרצוג?

לוקרטיה נאנסת על ידי הנסיך חברו של בעלה - הציור של רובנס הוא מהשנה 1610.

לוקרטיה נאנסת על ידי הנסיך חברו של בעלה – הציור של רובנס הוא מהשנה 1610.

מוגריני הבוכה – שרת החוץ (האיטלקית) של האיחוד האירופאי מאתמול, היא תמונת ההספד הגדול למתן הכבוד לאדם.

מוגריני קטעה אתמול (22.3.16) מסיבת עיתונאים עם שר החוץ הירדני, וכשהיא ממררת בבכי היא רצה החוצה… משנודע האסון בבריסל ותמונתה מייבבת הופצה בכל הרשתות.

תמונת מוגריני הבוכה מצמררת אותי, כי היא מנבאת צרות גדולות שעומדות בדרכה של התרבות המערבית.
אצלנו קוראים לזה סטאטוס קוו (יצירת אליטה משתמטת מחובות למדינה למשל מגיוס לצה"ל כשמדובר בקהילה החרדית בישראל) או ניאו-ליברליזציה שיוצרת אליטה חדשה מנבלים שמשתמטים מתשלומי מס למדינה. הליכוד הביא לישראל את הרעיון ההרסני של הטבות עם מיוחסים, בודדים מנובלים, אבל התופעה שורשית וכלל עולמית וחמורה יותר.

image
227 שנים בלבד עברו משנת 1789 (נפילת הבסטיליה) ועד ימנו . האם 227 שנים מספיקות להשרשת ערכי כבוד אדם וחירויותיו? האם הצליחה מהפכת הזכויות של הפרט להתבסס? האם מהפכת כבוד האדם וחרותו תצליח לשרוד מול כוחו של הנבל לבדה? זו השאלה שעומדת על הפרק. לא האיסלאם ולא מלחמת הזכויות של היהודים וגם לא האנטישמיות ושנאת הזרים המעורבים שתרמו וסייעו לשכלול החירויות – אנחנו היהודים בני תרבות המערב הועלנו על המוקד למען הנאורות ובשם הנבלות. הכוח של הנבל הוא כוח חזק והוא פעל ופועל נגד כבוד האדם – כוח זה לא מוגר. כוחו של הנבל מוכשר בישראל על ידי הליכוד ומקובל עדיין במערב: באירופה ובארה״ב (כאן גם כאן).

נהנתנות מזכויות יתר שבות וניתנות ובדרכים אפלות למעטים. מדובר בעצימת עיניים לשחיתות, באי התנגדות ובהעדר גינוי לזכויות יתר שניתנות למקורבים כאלו ועל-ידי ועדות איתור – בדין כביכול אבל הן פועלות בפועל נגד עקרונות כבוד האדם וחרתו ומתן זכויות יתר ותארי כבוד לא ראויים לבודדים כמו שנתניהו עושה במקרה של מתווה הגז, או במקרה של משפחת עופר או במקרה של מינויו היועץ האחרון לממשלת הליכוד (מנדלבליט) גם במקרה של שרה נתניהו עצמה.

image
מיגור הנבל וכוחו של הנבל במערב

הבנה בכוח הנבל תסייע לנו רבות, כך למשל, ממשלת ארה״ב  הציעה פרס של  15.000.000$ למי שיביא לחשיפת מקומם של הבנים המושחתים לבית חוסין ו 25.000.000$ היא הציעה על ראש האיש שלא דאג לטובת הציבור בעירק – סדאם חוסיין עצמו. בתוך זמן קצר הגיעו אל כול המושחתים והנבלים המרכזיים. האנשים שם לא יכלו לסרב ל-25 מליון דולר.
ראוי שיוקם גוף חדש ללוחמה בשחיתות השלטונית – עמותה למיגור כוחו של הנבל שתתמך רק על ידי האזרחים ודחוף שתוקם כאן  במדינת היהודים והישראלים (שלא יגידו אנטי ואנטי) והעמותה הזו תציע פרס של מליון שקל לכל עובד מדינה, או עובד קבלן של המדינה אשר יספקו ראיות שיביאו להרשעה של עובדי ציבור, פקידי ממשל, אשת ראש ממשל, בני שרים ובני ובנות ראש ממשלה וכן 5.000.000₪ עבור ראיות שיביאו להרשעה של שרים וח״כ ו- 10.000.000₪ עבור ראיות שיביאו להרשעה של ראש ממשלה ושופטים. הקלטות, וידאו, מסמכים הכל.

ביתדין ומועצה ציבורית לזיהוי, ברור ומיגור כוחו של הנבל והבאתו לעונש.

במקביל יש להקים מועצה ציבורית לענישת הנבל. קרן ומחלקה חדשה באו״ם. מועצה ישראלית, והמועצה תורכב מאנשי מעלה ישרים ומעורבים ערכית ורגשית בעקרונות ההגינות של מדינה שומרת זכויות הפרט. מועצה ציבורית עם כוח ענישה בחוק כשל בית-דין והיא שתוקם מקרבם של שופטי בג״צ לשעבר, צמרת גיבור צה״ל, חתני פרס נובל וזוכי פרסי הגינות למיגור כוחו של נבל בחברתנו בעזרתם נצליח למגר מקרבנו את הנבל הלוחם באמצעים ״כשרים״ נגד זכויות הפרט וכבוד האדם בחברה המערבית. לא יעזרו לנו גבולות סגורים, תעודות זהות כתומות וגם לא מציאת אויבי מדינה על ידי יעלון או בנימין נתניהו.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

לשאלות וקביעת תור לפגישת ייעוץ

 

מקורות

נתניהו ומימרן

נשלח ב כללי

ניקולאי יארושנקו  

Nikolai Aleksandrovich Yaroshhenko ניקולאי אלכסנדרוביץ' יארושנקו – דיוקן עצמי 1895
Self-portrait (1895)
ניקולאי אלכסנדרוביץ' יארושנקו ‏ 1846 – 1898) צייר אוקראיני (רוסי) ממייסדי תנועת האמנים הנודדים.

ניקולאי אלכסנדרוביץ' יארושנקו НиколайАлександрович Ярошенко; ‏ 18461898) צייר אוקראיני (רוסי) ממייסדי תנועת האמנים "הנודדים".

יארושנקו נולד בפולטבה (שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, וכיום נמצאת באוקראינה). הוא פיתח קרירה צבאית, במקביל ללימודי אמנות בבית הספר של איוואן קראמסקוי, ובאקדמיה הקיסרית לאמנויות שבסנקט פטרבורג.

איגוד התערוכות הנודדות נוסדה ב-1870. קבוצה של אמנים צעירים שקראה תיגר על אמנות אקדמית, מנוונת וממסדית. תיאורים שקריים, מעוותים בעיקר אגדות ומיתוסים ואו עלילות היסטוריות איורים שמנותקותים מהמציאות.

המצפון של הנודדים

בשנת 1876 נמנה יארושנקו על מייסדי תנועת האמנים "הנודדים" פֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִי – תנועה של ציור גבוה ואיכותי ממשפחת הציור הריאליסטי ובה היו חברים גם הצייר ואיש הצבא אוסלידמיטרייביץ' פולנוב וכן הצייר היהודי ולדימיר מאקובסקי, (בנו של אספן האמנות המפורסם איגור איוואנוביץ' מאקובסקי) באביב 1884 השתתף לויתן בתערוכה הנודדת של קבוצת פרדויז'ניקי, ובשנת 1891 הפך גם צייר יהודי זה (יצחק – איסָקאיליץ' לֵוִיתן) לחלק מהקבוצה.

ניקולאי אלכסנדרוביץ' יארושנקו נודע כמצפון של הפֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִים.

קבוצת פרדויז'ניקי ״הנודדים״רוסית: Передви́жникиפֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִי) היא תנועה אמנותית חשובה בציור. התפתחה ברוסיה הצארית בהשראת סגנון שכונה ראליסטי (מונח שטבע ז'אן דזירה גוסטב קורבּה. סגנון הראליזם יצא נגד המסורת האמנותית שהציבה במרכזה נושאים היסטוריים, ושמה את הדגש על מחאה והתנגדות נחרצת לייצוג ההרואי ולפרסומם של מוטיבים של הקרבה עצמית ומעשי גבורה – להם הטיפה האקדמיה האמנותית של אותם ימים. מושא הראליזם היה שונה מאלו ובמרכזו עמד האדם הפשוט, היחיד והמיוחד. מאוחר יותר כונה גם האנטי-גיבור והוא שתואר על הבד וללא הדרה ואידאליזציה של דמותו. פעמים רבות הובלט עלבונו ואף כיעורו.

Everett Shinn דיוקן עצמי אברסט שיין

Everett Shinn דיוקן עצמי אברסט שיין

גוסטב קורבה והציור של ירושלים

קורבהצייר צרפתי שהשפיע על סגנון הציור הנשגב של אמני ארה"ב בתחילת המאה ה-20 [Edwin Dickinson, 1891–1978 (Everett Shinn (1876 –1953), Robert Henri (1865 –1929 (Edwin Walter Dickinson), גם (John French Sloan (1871- 1951 ו (Edward Hopper (1882 –1967 וכמובן הצייר שהיה להשראה של בית הציור הירושלמי לנארט אנדרסון  (Lennart Anderson 1928 –  2015] כמו גם על אמני ירושלים בשנות ה 2000 ביניהם: בן טריט, לימור ברנע, שולמית ניר, אלדר פרבר, פנינה פרנק, דוד ניפו, ריטה נטרובה וויקטור מאן כל אלו נמנים על ממשיכי דרכו הגם שמבקרי אמנות רבים מבקשים להגדירם כציירים פיגורטיביים וזאת על-מנת להתאים לשפת מייסד ה"ג'רוזלם סטודיו סקול" שנחשבה ימנית והתנגשה פעמים רבות עם רעיון ההגינות החברתית שבבסיס הראליזם של קורבה ושל הנודדים.

יארושנקו 1870 פורטרט של אישה מאוקראינה.

 

האדם הפשוט

קורבה הושפע מרמברנדט (1847) והיה לראליסט הראשון. הוא האמין שמשימת האמן (הראליסטי) לתת ביטוי עמוק, מקצועי וכן לחיפוש אחר חיי האמת הראלית ולהגינות חברתית. קורבה חשב שהטיפול הספונטני והגס בצבע (כדרכו של מייסד גישה זו טינטורטו משיא האסכולה הוונציאנית) יביא לדרך הנכונה ואשר רק באמצעותה תצלח הצגת המציאות כהווייתה ובמקביל קורבה האמין שגם יימחקו כך בהמשך ההבדלים החברתיים והמעמדיים בתקופתו כולל אי-השוויון שניכר בחברה בראשית המאה ה – 19 בה חיי.

גוסטב קורבה 1862 femme nue couchee

 

גוסטב קורבה בדומה לרמברנדט, לפניו ולממשיכי דרכו ה"פֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִ" ברוסיה, הרבה לצייר את פשוטי העם וביקש את ההגון לצד הייחוד וכבודו על-פני ההרואי או על פני דמות הסמל של המרחב הרגשי הייחודי כפי שהיא מוצגת בריקוד שלי (ירון מרגוליןהמחול הבלתי תלוי) או באמנות היונקת השראה מהפסיכולוגיה היונגיאנית ומהמיתולוגית – קורבה נתקל בביקורת קשה על דרכו זו וכן על נושאי ציוריו. כמו בימנו (מירי רגב) ההגינות באמנות הפחידה גם אז. קורבה פעל בצרפת בשנים 1819-1877. הקורא נקרא לשים לב לכך שבשנת-1848 פורסם המניפסט הקומוניסטי, שדגל ברעיונות של שוויון כלכלי ושוויון הזדמנויות לכל בני האדם וזו השנה יש הגורסים ששנה אחריה 1849, בה גוסטב קורבה צייר או הציג את אחת מעבודותיו החשובות ביותר: "קבורה באורנאן".

Lake Teberdinsky, Caucasus (1894) ניקולאי אלכסנדרוביץ' יארושנקו

 

נחזור לפֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִ – הנודדים ולאנשי העמל

ה״פֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִ״ים הלכו בעקבות ההגינות, ההומניזם החדש שקורבה ייסד (ההומניזם הראשון נקשר במשורר פרנצ׳יסקו פטררקא וברנסנס האיטלקי) והם ציירו בעיקר אנשי עמל, פועלים ואיכרים – צמיתים שרצו בכבודם מה שהבליט את האחר והמיוחד שבנפש העם הרוסי והביא לכך שסגנונם הוגדר מאוחר יותר ״ריאליזם סוציאליסטי״. [מומלץ להשוות עם תנועת הציור ״ראליזם סיני״ שנוסדה אחריה בסין (1994) והוזכרה בפוסט שלי על וואנג אידונג].

המהפכה הגדולה באמנות הרוסית

בתקופה הצארית התרבות הצרפתית שלטה על חיי האליטה הרוסית והדברים הגיעו לידי כך שהאליטה הצפונית מזרחית הייתה כה מנותקת מיסודות החיים הרוסיים עד שבעצמם כמעט שלא ידעו לדבר בשפת אימם רוסיה. הם לא הכירו את האוכל הרוסי, את השירה הרוסית ואת חייהם הם ניהלו על פי התכתיב שהנהיג מלך צרפת – הרקדן וכוכב ה״באלט המלכותי של הלילה״ (1653) לואי ה – 14 וגם כאמור דיברו בשפתו.

יארושנקו 1879 דיוקן של צמית

 

רעיונותיהם של ויסאריון בלינסקי (סופר, מבקר הספרות החשוב ביותר ברוסיה של אותם זמנים ומי שתמך בגוגול, לרמונטוב ודוסטוייבסקי) ופילוסוף – מחבר הדרמה השערורייתית ״דמיטרי קאלינין", זעזע את נפשם הצרפתית של בני רוסיה העשירים והמושחתים. בלינסקי ביקר קשות ב״דימיטרי קאלינין״ את תופעת הצמיתות שהשפילה את התרבות הרוסית ואת חיי האדם הרוסי האמתי ובגינה סולק מאוניברסיטת מוסקבה בתקוה שישתוק.

השראה נוספת קיבלו הפֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִים מהסופר, והפילוסוף המהפכן ניקולאי צ'רנישבסקי שהשפיע רבות על מורשת ״הנודדים״.

בני העניים, אנשים בעלי אמצעים דלים לעולם לא יוכלו להגיע לחינוך טוב אמר צ׳רנסקי, ולכן הם גם לא יצליחו לשכלל את כישורי חייהם ולשפר את מצבם בחברה או לתרום להעשרת רוסיה. צ'רנישבסקי סלד ממצב מערכת החינוך ברוסיה הצארית וטען נגד הרמה הנמוכה של המדע במדינה, נעדרות של ערכים במערכת החינוך ואי-שוויון בחינוך בין גברים ולנשים.

במסגרת רעיונות אלה יצאו האמנים הרוסיים לפגוש את עצמם, לחשוף את הנפש הרוסית ופעלו בעד עצמם ונגד הצנזורה, הצמיתות והענישה האכזרית שהייתה נפוצה בארצם של הרוסים נטולי השורשים בעלי הנפש הצרפתית.

בראשית המאה ה-19, החלו רעיונות אלה שבאו מצרפת דווקא (קורבה) לחלחל ולערער על היסוד המושחת שבאליטה השלטת ולנבוע בקרב רפורמיסטים רוסיים זה המקום להציג דמות מרכזית נוספת את הסופר אלכסנדר הרצון ששאב את השראתו ממרכז אירופה.

This image has an empty alt attribute; its file name is Screenshot_20200523_013500-1024x674.jpg

העממיות של אלכסנדר הרצן החלה את ה״כול״

אלכסנדר הרצן , סופר ענק ספרו ״ימי ומחשבותי׳ – נמנה עם יצירות המופת של התרבות. הרצן נשבע להקדיש את חייו לשחרור העם הרוסי, והוגדר כאבי הסוציאליזם הרוסי.

הרצן היה אחד מן הבולטים שבאישי אירופה במאה ה-19. הוא היה בעל השכלה רחבה ומעמיקה שגילם את כל מה שייחד דורות של אנשי-רוח רוסיים עד ימינו: מהפכנות, מערביות, סוציאליזם – לצד שמרנות רוסית עממית, פאן-סלאביות ומיסטיות. הוא התלהב מה פילוסופיה של גיאורג וילהלם ופרידריך הגל.

חיי האדם הפשוט, האיש הרוסי שחיי בכפר משכו את נפשו. הרצן העריך מאוד את ההסדר הקהילתי של הכפר הרוסי. ובהתאם לכך, הוא דגל בהתפתחות הדרגתית של החברה הרוסית כולה על בסיס העקרונות של הקהילה הכפרית הזו. הרצן האמין שלצורך שינוי החברה הרוסית יש לפתח את האיכרים ובמהלך התפתחות הדרגתית של החברה ניתן היה להגיע לחברה נאורה. ביצירותיו הספרותיות – ביקש לחזור לפאן-סלאביות ולמקורות התרבות הרוסית כפי שהטיף לה מאוחר יותר האסתטיקן הגדול ויוצר הבאלט הרוסי סרגיי דיאגילב ששיאיה באים לידי ביטוי במחולות ״פטרושקה" (פוקין), פולחן האביב (ניז׳ינסקי) והעופרים (Les Biches) לברוניסלבה ניז׳ינסקיה.

ב-1834 הרצן נאסר והוגלה.

עבר זמן עד שחלחלו הרעיונות הללו לעולם הציירים הרוסיים אבל מרגע שהפרץ החל הם הגיעו כצונמי גם אל המוזיקה והבאלט ושינו את פני האמנות בעולם. ניתן לראות ביטוי ראשון לגישות אלה בשנת 1863 עת שארבעה עשר מתלמידי האקדמיה לאמנות הביעו מחאתם כנגד גישות האקדמיה השמרניות, ופרשו ממנה. שבע שנים לאחר מכן חברו יחד חברי הקבוצה הזו והקימו את גרעין קבוצת ה״פֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִ״ים – ״הנודדים״.

ה״פֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִ״ים ביקשו לנדוד ברחבי רוסיה, לצייר את תושביה ולהביא את דבר העם באמצעות המכחול והצבע אל האמנות החדשה ודרכה שוב אל העם ובתערוכות הנודדות שהפיקו ועיצבו את שם התנועה של הנודדים.

האמנים המכונים ״נודדים״ הפיקו תערוכות איכותיות של צייריהם. אחד סממני מייחודן היה בכך שהופקו בצורה דמוקרטית וכקואופרטיב. התערוכות של ה״פֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִ״ים עברו ברחבי רוסיה הצארית ובהן הוצגו שלל ציורים בנושאים חתרניים לתקופה הצארית שכללו מעשי אכזריות של השלטון נגד אזרחיו.

בשנת 1892 יארושנקו פרש מהצבא הרוסי בדרגת מייג'ור גנרל.

בשנות חייו האחרונות התגורר בקיסלווודסק, בה נפטר בשנת 1898.

יארושנקו התמקד בציור דיוקנאות, וציורים מהפכניים, בהתאם לעקרונות ״הנודדים״. ביצירותיו מתאר יארושנקו בסגנון ראליסטי עינויים, מאבק חברתי, ואת מצבם הכלכלי והחברתי הקשה של פשוטי העם ברוסיה.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

 

 

Nikolai Yaroshenko (1846 – 1898) – Portrait of the Scientist A.Y. Gerd
Nikolai Yaroshenko (1846 – 1898) – The Prisoner, 1878
ניקולאי אלכסנדרוביץ' יארושנקו-האסיר צ׳רנישבסקי
Nikolai Yaroshenko (1846 – 1898)
1888 Nikolai Yaroshenko (1846 – 1898) – Life is Evrywhere, 1888
Nikolai Yaroshenko (1846 – 1898) הסטודנט 1881

נשארו לך שאלות 

אשמח להשיב על כל שאלה 

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן  

בבקשה לא להתקשר משום שזה פשוט לא מאפשר לי לעבוד – אנא השתמשו באמצעים שלפניכם –


    שמי Name:


    טלפון phone:


    דוא"ל (כדי שאוכל להשיב לך מכל מקום בעולם) Email:


    איך אני יכול לעזור לך How can I help you:


    אפשר לקבל את בדיקות הדם החריגות שלך Exceptional laboratory tests:


    למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. ירון מרגולין הוא רקדן ומבית המחול שלו בירושלים פרצה התורה כאשר נחשפה שיטת המחול שלו כבעלת יכולת מדהימה, באמצע שנות ה – 80 לרפא סרטן. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך. מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

    מאמרים אחרונים

    נשלח ב כללי, על הציור