• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד –1

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 3

הקדמה – היהדות מסכנת את הנצרות הקתולית בספרד – צו גרנדה – האמנם?

מאמר זה מתמקד בשאלה מה עומד באמת מאחרי צו הגירוש של יהדות ספרד – מאמרו של פרופ׳ הליצר על האינקוויזיציה (כלומר המראנוס ששלטו בה) כעומדת מאחרי גירוש ספרד עומד במרכז המחקר שלי – האמת על מגורשי ספרד, "המתנצרים החדשים" – תושבי "אספמיא" בלשון חז"ל – המומרים שמכונים אנוסים יתגלו עד מהרה לקורא כמי שעומדים מאחרי גירוש ספרד – ולא המלכים או הותיקן כפי שהודה גם פרופ' הרסגור שהתנצל על שהאשים את המלכים בגירוש – רוצה לדעת כל מה שהביא לגירוש ספרד מאמר זה יחשוף בפניך הכול – גירושם הכפוי של יהודי מלכויות קסטיליה ואראגון אבן הסתיים בתשעה באב שנת 1492 אתמקד גם באינקוויזיציה הנוראית שהתבטאה באלימות ועינויים כלפי המיעוטים אבל השאלה העיקרית כאן מה עמד מאחרי הצורך של תומאס דה טורקמדה – מצאצאי המומרים של בורגוס ומי שהיה לאינקויזיטור הראשי להביא את המלך פרננדו והמלכה איזבלה להוציא את צו גרנדה הוא המכונה בפינו צו הגירוש

שנאה, הסתה נגד האליטה היהודית, זריקות אבנים על יהודים, רציחות של יהודים, טבילת יהודים במאות לכנסייה הקתולית התרחשו בספרד במשך מאה שנים. לפתע, במאה ה- 15 הפכו כל אלו, ויותר מכך בשנת 1492, ואחרי 100 שנים, בן היהודים הושנאו, ונרדפו בספרד בגין יהדותם והיא, לתדהמתנו בשל היהדות מהווים והיא מהווה משנת 1492, כטענת הספרדים עצמם ויותר מכך כטענת בית-המלוכה הספרדי, סכנה לשלומה של הדת הנוצרית בספרד – הכיצד?
המאמר שלי דן בשאלה כיצד יתכן שהיהודים היו ביום אחד, לפתע לאיום וסכנה קיומית לקתולים בספרד. כיצד לפרש את הטענה שהוצגה אז שחכמתם האדירה ותבונתם הידועה של היהודים החלה לפתע למשוך אחריהם, בדרכי פיתוי עקלקלות בני-אדם שהאמינו בישוע כמשיך ללכת אחריהם וכל זאת כדי להישחט ביחד אתם על-ידי תומאס דה טורקמדה ראש האינקויזיציה האכזרי?
מה ההיגיון שעומד אחר הטענה שהיהדות מסכנת את קיומה של הנצרות הקתולית בספרד; טענה מוזרה לפיה אנשים שמזלם הפוליטי התהפך מנרדפים למצליחנים (לאחר שהתנצרו) או אלו שמעמדם הקתולי מלידה – מוגן ולפתע, אחרי כיבושה מחדש של ספרד מהערבים, בשנת 1492, נושא אדיר ממדים בפני עצמו – חייהם הפכו לפתע לחיים בסכנת התגיירות ויש לעצור בעדם שלא יתגיירו מחדש כי ממתינה להם שחיטה כיהודים או גורל אכזר אחר דוגמת ההיזרקות הפתאומית ממקום עבודתם בשל התגיירותם ופרישתם מהנצרות.ההיגיון הבריא לא מסתדר כאן – ואין ההסבר הרומנטי מניח את הדעת ומקשה לקבל את הטענה ההזויה הזו שעמדה במרכז צו הגירוש ליהודי ספרד (the Edict of Expulsion) ב – 1492 שהיהודים מסכנים את אמונת הקתולים ועוד לאחר כיבושם את כל המרחב האנדלוסי שהיה כבוש במשך שנים על-ידי המוסלמים. עוד יותר מוזר כיצד שאלה זו לא נחקרה ?

היכן שיש אור יש צל ולהפך, אם אתה פוגש צל מקור האור נמצא מעברו השני. הצל משקף את נוכחות האור. הוא אותו אזור בו תהייה הטמפרטורה של מקור האור נמוכה יותר מהסביבה המוארת על ידו וצבעו שונה, הוא כהה ממנה. הצל מוסתר ממקור האור הראשי וקיומו תלוי בזאת אם ייחשף למקור האור יעלם. חייו של הצל תלויים ביש נוסף בחפץ שחוצץ בינו ובין מקור האור.
צל הנפש דומה במהותו – כנמשל לצל הנזכר לעיל, היכן שמופיעים צללי הנפש ישנו חיץ שחוצץ בינה והאור. ומאחר שגורל משפחתי וכן תולדות בני-עמי מושפעים כל כך מקיומו וממופיעיו האכזריים החלתי לפני שנים לחקור את מופעי האור החיץ והצל במרחב האישי והמדיני ומאוחר יותר גם בטריטוריה הכלכלית ועל האחרונה פרסמתי – כאן.

נושא הצל והשפעתו הבאוני לפרסם כבר מספר מאמרים שהמרכזי בהם נמצא בתחום האמנות היה על האסכולה הונציאנית בציור, בה ובהבדל מהאסכולה של פירנצה בה הצל נטול גוונים ועיקרו שחור, הצל בונציה צבעוני.
צל המאה ה-14 היה לאור המאה ה-15. התארגנות החברה במאה ה – 15 מחורבות המאה ה-14 הייתה כמעט בכל התחומים ומרגע שהוסר חיץ האשליה ומשענת האדם בלא קיים הלכה והתחזקה המערכת האזרחית והייתה לה השפעה עצומה – על הכלכלה, ההשכלה, המדע והאמנות אור גדול ששינה את מוקדי הכוח פרץ ויצר אליטות חדשות ופסגות גבוהות: במאה ה-15 המצאת הדפוס על-ידי יוהנס גוטנברג (Johannes Gutenberg) (1390-1468) והפצת הדעה והאמונה בכישרונו וביכולתו של האדם משמשת אחת הפסגות לציונה. במאה ה-16 מהפכת המדע (העת החדשה, המוקדמת שכוללת גם את המאה ה-17) ערכים של שוויון חברתי וחירות האדם. התפתחה תופעה של קידום אנשים על סמך כישרונותיהם ואופיים של היכולות שפתחו, ולא רק על סמך מערכת המעמדות והדם הכחול. בני האדם רכשו בהדרגה ביטחון בכוחם שהביא התארגנות חדשה ששיקפה את הכוח שנוצר בקרב המעמדות, שלא הייתה להם השפעה עד אותם זמנים על דרכי קבלת ההחלטות ועל ההחלטות עצמן, ובהמשך נוצרו גופים נבחרים והתפתחה פוליטיקה פרלמנטרית.
במאה ה-17 המהלך המשיך והשכל הישר ועידן הנאורות או ההשכלה פרץ כשהופעת ספרו של אייזק ניוטון עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע, בבריטניה (בשנת 1688). או שנתיים מאוחר יותר בהולנד הופעת "המאמר התיאולוגי-מדיני" דוגמא לפסגות האור החדש. באחרון הוצגה (בפעם השנייה (1663 – "עקרונות הפילוסופיה של דיקארט") מחשבתו הצלולה של ברוך שפינוזה. הופעת "המאמר״ ב 1670 גרמה לסערה גדולה. הספרים הללו ויותר מכך האתיקה של שפינוזה בכלל זה המאמר הקצרצר על תיקון השכל מציינים יחד עם ספרו המונומנטלי של ניוטון ״על עקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע״ את אחת הפסגות של התקופה: בואו של עידן הנאורות – יש לזכור שבשנת 1670 שפינוזה: במאמר או ב"מסכת תיאולוגית מדינית", יצאה הקריאה הראשונה לכונן חופש מחשבה וחופש דת ובהשפעתו השכל הישר ומושגיו הצלולים היו אמורים להחליף את הדת ואת האמיתות המבוססות על הרגלים, דעות קדומות, סברות, פחדים גם על האיננו והלא קיים על-הדרך השתקף כוחה של האריסטוקרטיה כחיץ שיוצר צל ואין בו צורך, כמו גם כוחם של המבנים החברתיים המיותרים להתפתחות האזרח באותם זמנים.

במאה ה-18 ״המהפכה הצרפתית״ הייתה כמובן האירוע המכריע האור, היסוד שחיסל מחיצות, אבל גם הצל החדש ובמאה ה- 19 הדרישה לשלטון של העם במסגרת של טריטוריה משלו, במולדת משלו. אבל, לאור הגדול שקרוב היה לזמננו היה כמובן גם חיץ וגם צל ובמאה ה19 הצל הזה היה נורא: פשיזם, מרקסיזם וקומוניזם שהתפתח במאה ה-20 לבולשביזם ששיאו היה במהפכת אוקטובר שהובילה לחיסול משפחת המלוכה הרוסית של הצארים יצירת ברית המועצות והקמת מסך הברזל. לא סיימנו עם הצל ומחיצות באור שהרי זה הנושא המרכזי של הדברים ועוד נגיע עדם בהדרגה.
חיסול משטר הצמיתים ברוסיה כמו בכל אירופה גם סילוקם של רוב הגורמים החברתיים השליליים שפעלו בנפש הקולקטיבית בתקופת ימי-הביניים, כמו עוני, העדר כישורי חיים, קינאה, תאווה, מלחמות, רדיפות דתיות, הסתה, שנאה וקנאות לא עמדו נוכח גל השינוי ונשענו על עמוד השדרה הרגשי הישן והם נעמדו, אבל נשברו בזה אחר זה ומנגד הועצמו לדרגות צל שחור שלא ישכח: שנאה, קינאה, גזענות והסתה לקנאות שרק הפכו בעידן הנאורות לגרועים יותר ולנחשקים יותר ונדרשים יותר, משל היו הם הגלגל של ההצלה מפני רצף השינויים הנאורים בתקופת הרנסאנס שהעזה לקרא אותה קריאה נאורה, צודקת, מהפכנית וגם יהירה: להעביר את האחריות מהאל שאכזב, לאדם חסר כישורי-החיים – העני, האנאלפבית, ובעל הנפש המורגלת להיות עבד נרצע.

הדברים האפלים קפצו ואף זוקקו והגיעו לסיכום מופתי ב"נסיך" ספר המדינה החשוב למקיאבלי, ומקיאבלי זה היה נערץ על הספרדי – המלך שעומד במרכז עלילת מאמר זה בעלה של מלכת ספרד איזבלה– פרננדו (מקובל לכנותו גם פרדיננד Fernando de Aragón el Católico). מלחמות הדת האופל השטני פרץ ובמרכזי הכוח הישן קמה שיטה לנצלו והשיטה הזו כיכבה והשחיתות לצד ההדוניזם, אפילו עד כס האפיפיור היא הגיע והייתה למופע בזוי של מושחתת לצד ציד המכשפות (שהגיע לשיא במאה ה-16) וגירוש היהודים מספרד ואחר-כך גם מפורטוגל.
לפני 524 שנים, בשנת 1492 פורסמה בספרד פקודה גורלית ששינתה את פני המדינה "Edicto de Granada" והצלה על התפתחות למשך מאות שנים. הייתה זו הוראה על גירוש אזרחי ספרד ממולדתם שדתם יהודית. הפקודה הזו מכונה עד היום "צו גרנדה" ובהיסטוריה היהודית "גירוש יהודי ספרד".
צו גרנדה נחתם על ידי המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ובעלה פרננדו השני מלך אראגון ב 30 במרץ 1492.
הפקודה להסתלק (לא הייתה חדשה ליהודים. בשנים 1306 וכן ב 1396 גורשו אלפי יהודים מצרפת. למחרת יום החתימה ב-31 במרץ יצא כרוז מטעם בית המלוכה הספרדי והכריז על הפקודה. בתוך שלושה חודשים, אלו שלא הסכימו להתנצר יצאו מבתיהם, חסרי כול ויצאו לחיים חדשים, אלא אם כן נשחטו קודם לכן בדרכם. הסיבה הרשמית לגירושם על-פי הצו הייתה השפעתם הרעה של היהודים על המתנצרים וחוסר ההסכמה של היהודים להכיר באל אחר מלבד האל שלהם.
סיבה תמוהה שמביאה למאמר זה – מה עומד מאחורי תירוץ דל זה, חיץ שבא להסתיר את מי ואת מה?
תככים ומזימות – כאמור לעיל, תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד.
לשאלות  יש לגלול למטה 

קריאה מהנה

מבוא – פרופסור סטפן הליצר

המאמר ״תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – Stephen Haliczer״ מתרכז וסובב את מאמרו המהפכני של פרופסור הליצר על הסיבות שעומדות אחרי סילוקם של היהודים מספרד כשמאמרי מוסיף לו רקע והסברים.

בשנת 1973 פרסם פרפ׳ סטפן הליצר (ארה"ב) מאמר חדשני (ב -American Historical Review at Oxford University Press), ראה אור בספר "The Jews of Spain and the Expulsion of 1492" יהודי ספרד – גירוש 1492. מאמרו זה מתבונן באחד הפרקים האפלים של ההיסטוריה היהודית אבל מנקודת מבט נועזת וחדשנית, בעיני היא מרתקת:
המאמר של הליצר " גירוש היהודים כתהליך חברתי" (The expulsion of the Jews as social process, by Stephen Haliczer;) פורסם לצד הרצאות נוספות שגם הן פורסמו בספר הנ"ל והוא בא כהמשך לקונגרס שהתקיים באפריל 1992 באוניברסיטת דרום קרולינה (-the University of Southern California) גם אז (1992) הדהדה השאלה: ״מדוע נרשם בצו הגירוש "אדיקדו דה גרנדה" ("Edicto de Granada").[1] – ביום ה30 במרץ 1492: ״היהודים מתבקשים להסתלק מספרד משום השפעתם הרעה על המתנצרים, וחוסר הסכמתם לעזוב את אמונתם באל אחד״.
התירוץ הראשון (המניע) ובחלקו גם השני לא מתיישבים עם המציאות של אותם זמנים. אם כן לא תירוץ אלא מחסום לקרני האור שמצלים על איזה סוד ואמת גדולה.
עד לשנת 1973 (מועד פרסום המאמר (The expulsion of the Jews as social process, by Stephen Haliczer;) לא עמדה שאלה זו, בדבר סיבת הגירוש לפני חוקרים נודעים שהלכו בתלם וגם אם בישראל אחד מהם זכה להיות למחלף כניסה לירושלים, מקוריות עדיפה בעיני התבונה: קנאות דתית של המלכים הספרדיים ושנאה קנאית לאויבי האמונה היו תשובה שבלונית והרגל מחשבתי – צל שנשלף, ואין דבר מתועב מצל מחשבתי אצל פרופסור. דובנוב למשל, מתאר את המלכה כקנאית לדתה הקתולית ואת בעלה המלך כרודף – בצע ש"אכזריותו התגלתה רק ברבות הימים". וגרוע מכך ה.א.ל. פישר, בספרו אודות ההיסטוריה של אירופה, מתאר אותה כ"צרת-מוחין". בעוד פרופסור ערן דולב, חולק על החכם האחרון, בספרו "פרקים בתולדות הרפואה הצבאית״ ערן דולב מספר על יכולותיה הנפלאות … ״בעוד המלך, שבעצמו היה אביר נועז ולמוד קרבות, עסק בפיתוח הצבא, היא דאגה לשלום החיילים הפצועים וארגנה מערך של פינוי פצועים מהיר משדה הקרב וטיפול רפואי קרוב ככל האפשר למקום ההיפגעות״ (שם).

בתוך תקופת שגשוג יהודי ספרד "תור הזהב" הוחלט על גירוש כול היהודים. רוב האנשים משוכנעים כי האינקוויזיציה הוקמה ופעלה אז כנגד היהודים. איזבלה ופרננדו תופשים מקום חשוב ב"פנתיאון" צוררי ישראל ומאמרי זה מביא את דברי החוקר שעומד לשנות תפיסה זו מהיסוד החל משנת 1973.

צו גרנדה – Edicto de Granada נרשם ונחתם ב 30 במרץ 1492 אבל למה ולמי היה עניין בו?

רקע היסטורי

1. הרקונקיסטה

כיבושה מחדש של ספרד מידי הערבים והחזרתה לידי הנוצרים הייתה אובססיה לאומית שנמשכה כ- 800 שנים – מכונה בתולדות ספרד: הרקונקיסטה – (RECONQISTA), מלחמת כבוד זו הסתיימה בהחזרת הכבוד לספרד בכיבוש גרנדה שבדרום ב-1492 שנת "צו גרנדה".

כוחות מצרפת (מאזור הקרוי היום צרפת) חדרו לספרד המוסלמית ושחררו תחילה את ממלכת ליאון הצפונית. עד המאה ה-14 נכבשה והוחזרה לנצרות כמעט כול ספרד ע"י כוחותיהם, במאה ה-15 הייתה ספרד כולה תחת שלטון נוצרי למעט ממלכת גרנדה – מובלעת ערבית בדרום ספרד. במשך כאמור לעיל – 800 שנים מאז פלש הכוח המוסלמי דרך גיברלטר (בשנת 711, ראה/י על כך בהמשך מאמרי) נערך המאבק האובססיבי על השחרור של האדמה הזו בחצי-האי האיברי. מלחמת כבוד בין הנוצרים לבין המוסלמים כשבמהלך השנים התחזקה ההכרה אצל הנוצרים שיוכלו לגבור על המוסלמים רק על-ידי גיבוש כוחותיהם – איחוד כוחות.
הגאווה הספרדית הייתה לשם דבר ואחד מיסודות התרבות. הספרות הספרדית מותחת ביקורת על תפיסה זו ועיקר הביקורת מוצאת את ביטוייה ברומן המופת של מיגל דה סרוונטס – דון קישוט איש למאנשה.

2. אסטרטגית הניצחון
   

   המלכים הקתוליים (בספרדית: los Reyes Católicos) הוא תוארם המשותף של בני הזוג פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה. מקור הציור ויקיפדיה

תאוות הכוח של הנסיך פרדיננד מארגון חברה להבנה שלאיחוד הכוחות הספרדים יש יתרון עצום להאדרת שמו. לארגון היה כוח צבאי משמעותי והאופק לשלוט על ספרד עבר רק דרך האיחוד עם קסטיליה (בזמנו בסוף המאה ה-15) הבעיה שבממלכת קסטיליה (שהתאחדה במאה ה-13 עם ממלכת לאון ושלטה על מרכז ספרד) היה הרבה שכל בבית המלוכה.
רעיון האיחוד לא היה חדש – הלך רוח כללי שהתפשט בכול אירופה. הכל בספרד קידמו את הרעיון ש׳מול הכוח הערבי במלחמת הכבוד על ספרד נוצרית ראוי להתאחד׳. והאיחוד אמנם היה, לאסטרטגית הניצחון של הספרדים. בן האמצעים להשגת האיחוד היו נישואים "דיפלומטיים". בעבר שתי הממלכות הספרדיות ליאון (על שם הלגיון הרומי שכבש בזמני האימפריה שרומא ייסדה את צפון ספרד) ואראגון גם היא ממלכה שהתקיימה בצפון בנישואין השתים אוחדו אלו היו נישואים דיפלומטיים. אחריהם באה רוזנות ברצלונה. כך נוצרו שתי ממלכות גדולות ועצמאיות בספרד: קסטיליה ואראגון.

היה ברור שכדי לסלק סופית את הערבים מספרד צריך כוח חזק בהרבה והרעיון לאחד בין הנסיכים פרננדו מאראגון ואיזבלה מקסטיליה ולהשיאם היה תואם לרוח התקופה.
ואכן הנסיכים האלו, לאחר-חתונתם, הפנו את כל מעיניהם ומעשיהם לאיחוד הספרדי ולחיזוק ולביצור שלטונם, הכול היה למען המטרה לגרש מספרד את המוסלמים!

פרננדו

כוחו של פרננדו לאחר נישואיו רק הלך והתעצם תארי כבוד חברו אליו:
פרננדו ה-2 "הקתולי" (1452 – 1516 Fernando II el Católico), מלך ספרד, היה מלך קסטיליה וליאון תחת השם פרננדו ה-5 ( 1474- 1504), מלך ארגון (מ- 1479 Fernando de Aragón el Católico), מלך סיציליה תחת השם פרָנטה ה-2 (מ- 1468) ומלך נפולי תחת השם פרננדו ה-3 (מ-1504). הוא נולד באָרָגוֹן. בנם של חואן ה-2 מארגון וחואנה אנריקס, או הנריקס גם הנריקז – Henriques, (משפחה מכובדת בפורטוגל, שעוד נחזור אליה בהמשך ראה/י סעיף 17, הערה: יש לשים לב וכו׳ שבעמוד 2.) שהיו שניהם בני קסטיליה. אביו שייעד אותו לגדולה עוד בילדותו, הקדיש תשומת לב רבה לחינוכו, במיוחד בכל הנוגע לתורת הממשל והמדינה גם השתלם בפילוסופיה, מגיל צעיר (1466) המליכו אביו על סיציליה וגם הביאו (1468) לחזות בקרב במלחמה בקטלוניה. האב עשה הכול כדי להכשירו לגדולות.

פרננדו מתואר כגבר נאה, חושני, בעל גובה בינוני, רכב מצוין צייד טוב בעל קול צלול וחזק. הוא נודע כאדם קר, בעל אימפולסיביות נשלטת, מאופק, מחושב, ישר, שנון, נועז ורציני דומה שלבש מסכת פנים קפואה הגם שהיה בעל אישיות מרשימה, ההתרשמות שהיה מאוהב בכנות במלכה איזבלה הגם שהיו לו פילגשים לפחות שתיים מהן ילדו לו בנות. ביתו הראשונה נולדה שנה לאחר נישואיהם ב 1470 ויורש העצר חואן נולד 8 שנים אחריה ב- 1478. ובכל זאת קסטיליה אחזה במזל הטוב (פורטונה) או בחכמה היתרה, כך שגם אם פרננדו מלך ארגון הצליח להתחתן עם איזבלה שהייתה למלכת קסטיליה (וגם לאהוב אותה, כנראה, באמת – חתונתם התקיימה ב-1469), המדינות לא אוחדו מבחינה מדינית, למרות הנישואים, הגבולות לא בוטלו. נקודה זו חשובה מאוד. כי כאשר קולומבוס (יהודי לשעבר) שאף לצאת למסע המפורסם מלכת קסטיליה איזבלה לבדה (בעצת אחד מחכמי יועציה שמוצאו היה יהודי) נתנה לו את ברכתה. קולומבוס לא קיבל מינוי ממלך אראגון, פרננדו ה"קתולי" אלא רק ממלכת קסטיליה – האישה שבה והתגלתה כמנהיגה נבונה, היא הוד רוממותה המלכה רעייתו. יצוין שהכסף עצמו לא בא ממנה אלא מהאחים הקדושים (הלו דובר בחכמתה) שהעבירו לקולומבוס 1,157,000 maravedis והתוצאה הייתה רעה לפרננדו – קסטיליה לבדה נהנתה מהעושר הרב שבא מאמריקה בו בזמן שאראגון נשארה פרימיטיבית ועניה אבל נהר אראגון היפיפה שזורם בה המשיך לפאר אותה ואת שמו כשהאוצר של איזבלה רק הלך וגדל.

איזבלה העשירה את אוצר ממלכתה לאחר שקולומבוס (מומר נוסף) גילה את אמריקה. זה היה בשנת – 1492 אבל אחרי צו גרנדה (1492) כהערה זו כנראה הסיבה להסתרת כל פרט ביוגרפי של מגלה אוצרות אמריקה. באותה שנה, קודם לגילוי אמריקה, גירשו השניים את היהודים מספרד. עזיבת היהודים השפיעה לרעה, אבל יותר על הממלכה של פרדיננד מארגון כי בשעה שהאוצרות מאמריקה הגיעו, אולי לא הביאו אלו, כצפוי, מיליארדים הודות להשקעות שהשכל היהודי, יכול היה לבצע עבורם וכן לא היו יוזמה מתוחכמות ובעלות מעוף, אבל היה שם די לבזבוז. והכול בוזבז וכי מה יעשו בזהב?
הבזבוז היה גדול אבל על הנאות החיים וכך גירוש היהודים לא ריסק את כלכלת ספרד כל כך מהר. נדרשו לשם כך עוד כמה שנים עד שהמלא פי לבזבוז נגמר ואז … טוב, מכל מקום עד היום איזבלה נערצת על ידי הספרדים המכנים אותה "איסבלה קתוליקה" – איזבלה הקתולית.
החל מגיל 50 פרננדו ה- 2 – "הקתולי" איבד בהדרגה את שפיותו – התסמינים הראשונים של שיגעון הופיעו כשחואן בנו, יורש העצר ונוסף לכך גם בתו הבכורה חואנה שניהם מתו. המלך נפצע בברצלונה (1493) אבל מות ילדיו השפיע על נפשו מעל לכול ובשנת 1504 ויותר מכך אם עלה בדעתו שכל המיתות הללו באו כעונש על גירוש היהודים (רגשי אשמה בדרגה 6) ואז במות רעייתו המלכה איזבלה דומה הדבר שהיה זה מעל ליכולת סבלו. יכולותיו הדיפלומטיות לא פרשו ממנו ושנה לאחר מותה בשנת 1505 נישא עם Germaine de Foix ז'רמן דה פואה, אחייניתו של מלך צרפת בנישואין פוליטיים, כדי לשמור על מיקומו בממלכת קסטיליה. אבל גם רגשות האשם כיכבו שם ושמרו על מקומם בנפשו, ודעתו נטרפה עליו.

הביזיון היה שמאז 1212: המוסלמים נשארו למשול בממלכת גרנדה הקטנה (העיר גרנדה והאזור "קוסטה דל-סול"- חוף השמש, כולל גיברלטר) זה היה בלתי נסבל וצל כבד ירד על הספרדים – הכבוד הלאומי נפגע. גרנדה הבלתי-כבושה הייתה לסיוט. כל המאמצים שנעשו לכיבושה – עלו בתוהו.
בנוסף לחיילים שלחמו במלחמת הרקונקויסטה (הכיבוש מחדש) היה צורך בכסף גם הכסף וגם החיילים היו לאצילים והמלחמה הזו, על הכבוד ובמשך 800 שנים והיא הביאה כבוד בסופו של דבר אבל גם הוציאה את הנשמה לספרד ואת הכסף לאצילים והם עמדו ניצבים בגאון בזכות דמם הכחול, אבל ללא כספם וזו הייתה צרה צרורה ובלתי נסבלת נוספת וגם קצת פגיעה בכבודם, אבל הכבוד הלאומי הושג.
בנוסף לצורך בכסף, מלחמה זה – כך מסתבר – שעשוע יקר מאוד וגם החיילים עולים בכסף ולפעמים חלקם גם מתים וגרוע מכך חלקם נפצעים וגם הטיפול בהם יקר. בנוסף לכל האמור המלחמה זקוקה לתחכום, ניהול, יזמות… במשך מאות שנים עזרו יהודי ספרד בכל אלו לנוצרים הנלחמים על כבודם. היהודים תרמו למאבק כספים, ייעוץ בארגון השטח, בגביית מסים, בתרגום וניהול האוכלוסייה המוסלמית, היהודים לקחו חלק פעיל – בהחלט חלקם – גם הזדהו עם הליך הכיבוש מחדש: יש כבוד.

3. היהודים משתלבים

יכולתם של היהודים לקחת חלק בתרבות המקום בו הם מתגוררים ידועה גם במלחמת הכבוד הספרדית מצאו עצמם היהודים משתלבים ומביאים למאבק כישורי-חיים, יוזמה, כסף ומנהיגים.

דון יצחק אברבנאל (Don Isaac Abravanel ) ממנהיגי היהדות הבולטים, היה אחד היהודים הראשונים שהיו בני-בית בתרבות הרנסאנס דבר זה הקל עליו לעלות בדרגים הבכירים של התקופה. חכמת הרנסנס (אפלטון) חשפה בפניו את חשיבותם של כישורי החיים ואת הדרכים לפיתוחם. הוא נאלץ לברוח מפורטוגל כתוצאה מתככי חצרה לספרד וגם שם היגיע לדרגים בכירים ביותר. הוא היה בעל השפעה עצומה על הקהילה היהודית והיה נציגה הבכיר בבית המלוכה.
אברבנאל פעל בתקופת גירוש ספרד בכל המרחבים וגם ניסה ללא הועיל למנוע את הגירוש. לפני הגירוש אברבנאל היה שר האוצר של ספרד. הוא סייע לממשלה הספרדית במשך 8 שנים עד גירוש ספרד בו עבר לאיטליה. איטליה לא נח לרגע וגם בה היה אברבנאל דמות מרכזית וכיכב בחצר המלכות של נאפולי. בממלכת נפולי (איטליה) גם נכתב ספרו הנודע "שיחות על האהבה" (Dialoghi di Amore).
אברבנאל היה הוגה דעות והרבה לכתוב. מכתביו עולה שהתנגד למשטר המלוכני המהווה משטר של כפיה שרודה בבני עמו. הוא ששירת 3 מלכים, כתב שהמשטר הטוב מכולם הוא המשטר הרפובליקני שרק ממנו יוכלו בעתיד להתפתח חיי חברה תקינים בכך חובר אברבנאל אל מסקנותיו של של בן זמנו מקיאוולי מחבר ספר ההדרכה הפוליטית שהוזכר לעיל "הנסיך".
פוליטיקאים מעטים הצליחו כמוהו לאורך ההיסטוריה. בשלוש מדינות הגיע אברבנאל להישגים גדולים ביותר. הוא היה גדול בתורת המדינה, ענק בניהול האוצר ונדיר בספרות. למלכים הספרדים היה ברור שיקשה עליהם להתנהל בלעדיו. והם הציעו לאברבנאל להישאר, להתנצר, להישאר כיהודי והוסיפו והציעו לו שישאירו למענו עוד תשעה יהודים כדי שיוכלו להתפלל עימם במניין, אך הוא סרב ועזב את ספרד. אברבנאל נהג כמנהיג יהודי אמתי וצעד מזרחה בראש קהילתו לאיטליה. יהודי בכיר נוסף פעל בחצר המלכות אברהם סניור.
אברהם סניור היה גובה המסים הראשי והרב הראשי של קסטיליה היה יד ימינה של הנסיכה איזבלה ונציגה בדיון על תנאי נישואיה לנסיך פרננדו (מאראגון) בשנת 1492 בחר במשרת שר האוצר, בהעדיפו להישאר ולהתנצר.
סניור פעל בממשלה לצד טורקמדה (Torquemada יהודי מומר נוסף ששימש בן השאר גם כמוודה האישי של המלכה איזבלה (הוא גם היה ראש האינקוויזיציה – מהתומכים הנלהבים לסלק את היהודים מספרד) גם אברבנאל פעל בממשלה לצד טורקמדה אבל רק עד שהגיש האנוס טורקמדה את "צו גרנדה" למלכים לחתימה והביא בחתימתם זו לגירוש היהודים מספרד. אברבנאל ניסה למנוע זאת אך כשל.

(ראה גם בנציון נתניהו, דון יצחק אברבנאל – מדינאי והוגה-דעות, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שוקן, 2005).

4. העצמת כוח המלכים – החלשת האצולה – והאחים הקדושים

ב-17 באוקטובר 1469 נישאו פרננדו ואיזבלה ואת כתר קסטיליה קיבלה רק בשנת 1474 כשאחיה אנריקה מת. הרעיון לאחד כוחות ולהעצים את המלוכה היה כלל אירופאי כשבספרד חבר גם לאסטרטגית הניצחון במלחמה נגד הערבים. מהומות קמו נוכח האור החדש: האיחוד של הממלכות. עוצמה מיטיבה (עם המלוכה) העירה את הצללים גם בקסטיליה וגם באראגון. הדברים הגיעו לידי כך שרק ב- 1480, התקבלה במועצת האצילים של טולדו הסכמה בדבר ריכוז שלטונם של המלכים על-פני האצולה.
העצמת כוחם של המלכים – היה צעד נוסף בהחלשת האצולה – והיא שרק הלכה והתרסקה כלכלית עקב מלחמת הכבוד על סילוק הערבים מספרד המשיכה לאבד את כוחה ולהעבירו למלכים הקתוליים.

איזבלה ופרננדו – זכו לכינוי המלכים הקאתולים (2 בדצמבר 1496) מהאפיפיור הספרדי בורג׳ה (אלכסנדר השישי – ידוע כאחד האפיפיורים המושחתים בתולדות הוותיקן) הוא שהעניק להם תואר יקיר זה לאחר מאמציהם להכתירו לראש הכנסייה.
במהלך שלטונם, הפכו פרננדו ואיזבלה את ספרד למדינה החזקה ביותר באירופה. ויש הטוענים כי ההשראה לדמות הנסיך של מקיוואלי לא היה בנו של האפיפיור המושחת צ'זארה בורג'ה אלא דווקא אחד משני אלו.
תחת שלטונו של פיליפ השני הגיעה ספרד לשיא עוצמתה.
ספרד הפכה להיות המעצמה הגדולה ביותר באירופה. פיליפ ה 2 סיפח את פורטוגל לספרד. יחד עם זאת ועל אף התעצמותה של ספרד ניתן היה כבר להבחין שספרד נמצאת מעבר לשיא. מחיר הגירוש של המוחות החל להצל על ההישגים הכלליים בנוסף לכך המלחמות הדתיות נגד תנועות השחרור של הולנד הסתיימו במפלה ספרדית: הצי הספרדי הגדול – האמדה הושמד והולנד זוכה לעצמאות וספרד שוב נפגעה בכבודה. המלחמות הרבות במאה ה-17 החישו את קצב התפוררותה של ספרד שאבדה את פורטוגל בנוסף הכסף שהגיע מאמריקה מצא את דרכו ממשיך לאיטליה ומושקע בגנואה – עוד אחד מהאסונות שגירוש יהודי ספרד הביא על הספרדים.

5. האחים הקדושים

סנטה הרמנדהד (הרמנו אח בספרדית) ה"אחווה הקדושה" Santa Hermandad – מסוף המאה ה- 12 החלו להתארגן בקסטיליה (The Crown of Castile) ששלטה על רובו של חצי האי האיברי מליציות בערים הספרדיות. קבוצות שומרים התאחדו כדי להגן על הדרכים מפני שודדים ופורעי-חוק (O'Callaghan, Joseph F. O. A History of Medieval Spain. (Ithaca, Cornell University Press, 1975), 448). בן משימותיהם הראשונות הייתה שמירת דרך הצליינים "סנטיאגו דה קומפוסטלה" שפעילה בצפון ספרד ועד היום מוגנת ופועלת ומכונה בפי הצועדים "קאמינו" – "הדרך". באופן אישי אני אוהב את ה"קאמינו" כאן פרסמתי כיצד להגיע אליו. בנוסף המליציות הללו הפעילו בתי-משפט בלתי חוקיים בסגנון The Vehmic courts,שהתפתחו מאוחר יותר בגרמניה (במאה ה- 14).
המלכים הקתוליים הכירו בהתארגנויות הללו באופן רשמי במאה ה-15 וניצלו אותם למשימותיהם – השתלטות על ספרד ואף כינו אותם ״האחים החדשים״ NUEVA HERMANDAD. יצויין שתקנות ארגון זה קבעו במפורש שיהודי לא ישמש לעולם גזבר שלהם; והנה, דווקא אברהם סניור, בעל התואר 'רב די לה קורטי' (Rab de la Corte, 'רב החצר' – שאיננו רב במובן המקובל, אלא איש חצר ממונה על היהודים), נתמנה לתפקיד זה.
לגבי הארגון שקיבל את חסות המלכה ראוי לשים לב לדבריו של מתאו אלמן Mateo Alemán עליו.

אלמן היה בן למשפחת אנוסים מסביליה. הוא שימש כפקיד במשרד האוצר הספרדי ונודע כסופר. ב-1594 נעצר אלמן באשמת מעילה, אך שוחרר במהרה. יצירת המופת הספרדית, היא ספרו, ספרות מופת שפורסמה בשנת 1599 (תחילה התפרסם חלקה הראשון של יצירתו) "השודד" או "חייו של גוסמאן מאלפראצ'ה" (Guzmán de Alfarache). הספר המופלא הודפס בשש עשרה מהדורות בחמש השנים לאחר צאתו לאור. "חייו של גוסמאן מאלפראצ'ה" היה להצלחה אדירה והשפיע רבות על הספרות של ספרד. בשנת – 1600 תורגמו חייו של גוסמאן מאלפרקצ'ה לראשונה לצרפתית, ובשנת 1604 התפרסם חלקם השני. יצירת המופת "חייו של גוסמאן מאלפראצ'ה" תורגמה שוב לצרפתית ב-1619 על ידי המשורר ז'אן שאפלן. בשנת – 1623 תורגם גוסמאן מאלפראצ'ה ללטינית ובאותה שנה לאנגלית (על ידי ג'יימס מא). בספר זה מופיע הציטוט: "אלוהים שחרר אותנו מהפשעים וחטאי האינקוויזיציה של 'האחים הקדושים' ".

האחים הקדושים או החדשים (תלוי את מי מצטטים) הפכו מכוחות לא חוקיים לגוף מנובל אבל חוקי ששמר עבור המלכים הקאתוליים על האינטרסים שלהם ועל פי מתאו אלמן גם התעלל באזרחים של ספרד. ארגון כזה שישמש כמשטרת השתקה (ה"חולצות החומות") בראשית שנות ה 30 של המאה העשרים את הנאצים נגד מתנגדיהם השמאלנים. יש הטוענים שזה גם תפקיד המליציות "לה-פמיליה", "תג מחיר", להב"ה ונער הגבעות" בישראל (מאמרי בנושא זה – כאן). בראשית שנות ה-30 בספרד של המאה ה-15 "האחים החדשים" והקדושים סייעו למלכים – להשתיק את אלה שהתנגדו למלכותם, כלומר להשתלטותם על כל מוקדי הכוח בספרד (Lunenfeld, Marvin. Keepers of the City. Cambridge: Cambridge University Press,1987.).
הפלוגות הפרטיות הללו גם עמדו לרשותם כשהתבקשו להרוס עבורם את מבצרי האצילים ונאבקו במתנגדים אולי גם בשודדים בדרכים, אבל הם לא חסכו את זמנם, ואת יוזמתם, מלהתעלל גם ביהודים. התארגנות האחים החדשים תמכה בהקמת האינקוויזיציה ונוצלה גם על ידי טורקמדה כשנזקק להשתתפותה בפעולותיה המנובלות.

6. אופנת ריכוז-הכוח

המשטרים האבסולוטיים באירופה של אחרי המאה ה-14 נהו במאה ה 15 אחר ריכוזיות הכוח כאמצעי לניהול המדינה, וגם לסיפוק תאוות הכוח בשליטים עצמם.
המאה הקודמת הייתה מאה של הריסות. כש"המוות השחור" היה כוכב העל בה והוא השתולל ברחובות וחיסל ככל הבא ליד. זו הייתה מגפת דבר שפרצה ב-1348, השמידה כשליש מהאוכלוסייה ויש העומדים במחצית האוכלוסייה בין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה. אבל גם בסין. המוות השחור אהב את כולם. גם את האמונה באל הוא הרס וזאת משום התקווה לסיוע משמים שלא בא והאל שעמד מנגד ולא הושיע את האנשים – כיצד הלא קיים יקום להושיע? ואלו שזכרו זאת ריסקו את כוחה של הכנסייה והשפילו את כוחם של האפיפיור, הקרדינלים, התפילות והפולחנים. במקביל המוות השחור העלה כוח חדש: ההיגיון הבריא שכונס בכותר: הרנסנס "לידה מחדש" אבל לא כולם נישבו בקסמיו היו גם אלו שהמשיכו ועדיין ממשיכים לחיות בצל מעבר לחיץ.

רוב דעות

הרנסנס הפך לתנועה אוניברסלית וכוח מוביל שחיפש דרכי ביטוי ואופנים שונים להבאת העוצמה החדשה. האחריות הועברה לאדם והאדם היה זקוק לעוגן ולמפרש שבם יוכל לשים את מבטחו כדי להמשיך ולהתפתח. אחד ממרכזי הכוח באותם ימים נמצאו בתרבות יוון הקדומה, ברפואת יוון הקדומה, בחכמת יוון הקדומה ובפילוסופיה האפלטונית שחזרה אל מרכז הבמה גם האהבה ליופי סייעה וכל אמצעי התכנון וההנדסה של רומא העתיקה – הכל עלו והשתלבו בתפיסתו החדשה והחלה בנייה חדשה ותכנון של ערים מודרניות.
ההישענות על העבר סייעה לכנסייה, כגלגל הצלה ועד מהרה זו השתלטה על התהליך החדש וגייסה אותו לשירותה. הכנסייה החלה לפאר את עצמה, אם לא הודות לכוח האל, הרי שהודות לכוחו של הכסף, היופי והארגון הדיפלומטי. הכנסייה בנתה מבני ענק ופארה אותם ביצירותיו החילוניות של האמן החדש (מיכאלאנג'לו, ליאונרדו דה וינצ'י או ברונלסקי) – גם כוח חדש-ישן זה נופץ עד מהרה עם תנועה פרוטסטנטית שהחלה כניסיון לרפורמה בתוך הכנסייה הקתולית, על ידי מרטין לותר (1517).
הכוח החילוני התפשט באירופה כמי שלא מכיר בגבולות ובאומות – אבל ומטבעו אין לו ולא יכול להיות לו ראש אחד. וככל שהעולם הרוחני רגש וחיפש תמיכה רוחנית אחת או גרעין פנימי מלכד אחד הוא נחשף יותר ויותר רק לרוב דעות וגם משהתגבש סביב מוסדות חדשים של תבונה, הומניזם, תודעת הרגש והאחווה קמו האסכולות והמגוון החל להיות עצום. הכוח העיקרי החדש היה בכלכלה שהתפתחה סביבו וגם ציי הסחר האיטלקי שהתפתח והעשיר את ונציה ויותר מכך הצי הפורטוגלי ובניית הספינות הקרוולה והקאראק שתוכננו בפורטוגל ויכלו לצאת ללב ים ללא חשש. כלי שיט אלה היו הראשונים שיכלו להתרחק מהחוף בבטחה ולהגיע עד אמריקה והספינה השטה בים הייתה סמלו של הרנסנס והאדם נע ונע קדימה. כוח ההמונים החל להתפתח וכן המודעות לרפואה החילונית, לחשיבותו של המדע, והמהפכה התעשייתית עמדה בפתח. כל אלו החלו להשפיע על מרכז המפה, אבל לא נמצא לו אל אחד שולט על ומלכד – הדמוקרטיה ואפילו הרפובליקה הנעלה ממנה אוהבות דעה, בעלי דעה וויכוח – הייתה למעמסה ומטרד. מטבען הכוח המרכזי בן מפוצל בין מתנגדים ומסכימים כשרק הרוב קובע את הכיוון – לעולם לא היחיד. אבל העולם לא היה בנוי לאור כה גדול. ההרגל עתה חצץ בין האור והצל היה מאוד גדול. ההרגל רצה סמכות. עמדה. אל קובע.
העולם במאה ה-15 היה לחלוטין בלתי בשל לרב-גווניות. רוב הדעות ערערה על תחושת הביטחון כוחות נבל חדשים עמדו ללכוד את האוצר החדש ולשעבדו לעצמם. הדברים הגיעו במאה ה – 15 לניגודים מטורפים וכשקמו התארגנויות למען השכלה רחבה, למשל השכלה עבור נשים כמו הקמת ה״אחוות אורסולה הקדושה״ (ReligiosasUrsulinas de la Unión Romana) מפעל חינוכי שנוסד (1535) בידי אנג'לה מר'גי בברשה שבאיטליה במטרה להשכיל נשים ובייחוד נערות עניות. מיד קם עליה הכוח המתנגד לרב-גוניות זו והצל על מפעל ההשכלה לנשים וגם רדף אותן ועוד ידובר על כך בפרק הבא ורק ארשום שהוא קם בזעם ושנאה ולחם בהן בכל כוחותיו.
בפירנצה קוזימו דה מדיצ'י ייסד את האקדמיה האפלטונית (1462) ללימודי הפילוסופיה והעמיד בראשה את ההומניסט מרסיליו פיצ'ינו שהפך אותה לאבן שואבת לפיתוח ההומניזם, לימוד קריאה ותרגום כתבים מיוונית עתיקה וערבית (עוד על כך ראה מאמרי "אלישע היהודי") תודעת היחיד, ההשכלה והרגש הלכו והתפתחו גם נאבקו בקיומם כלפי פנים וחוץ.

השאיפה למשענת מלכדת במאה ה 15 דרשה כוח חזק בכול אירופה קמה התחינה לאל חילוני לכוח שליט ובמיוחד באנגליה, בה עלה על כס המלוכה הנרי ה-7, טיודור הכוח החדש עלה נוכח מאבק איתן של הכוח הישן: אצולת הדם – המון דם ומעט כישורי חיים. מלחמת השושנים, הנכיחה מאבקי כוח אלו אבל בסיומה הוכחד הכוח חסר הכישורים של בעלי הדם הכחול והחל כוחם של בעלי הכישורים לחיים לתת את מופעיו ולבסס את שלטונו. באופן טבעי בלטו בו היהודים שזה היה להם מזה שנים לדרך חיים יחידה שאפשרה להם לחיות על ״קרקע״ יציבה באירופה.
בצרפת פעל בנחישות לואי ה-11 לאיחודה של צרפת תחתיו. הוא בילה את זמנו הפנוי בחברתם של משכילים, עודד את המעמד הבינוני במקום את מעמד האצילים, פעל בשטח הכלכלי, שיפר את אמצעי התחבורה והנמלים, הגן על התפתחותו של הצי הצרפתי ופתח שווקים חדשים לסחר החוץ של צרפת בנוסף לחם נגד האצילים הפאודלים בערמומיות ובתחבולות הסחה ושוחד. את פועלו זה המשיך אחריו בנו שארל ה- 8 – מייסד הרנסאנס הצפוני. רנסאנס שהוציא את המידע החילוני מאיטליה והביא לכוח הריכוזי והאבסולוטי של המלך בצרפת. הכוח לא היה טבעי לעידן הנאורות אבל הכרח של הרגל והערעור עליו היה אמנם טבעי ,אבל מאוד אכזרי קוראים לו: המהפכה הצרפתית (שנות ה-80 של מאה ה- 18).
גם ספרד הלכה והתאחדה כשל״ספרד״ המוכרת היום קדמו ארבע ממלכות: ממלכת ליאון, ממלכת קטלוניה שבירתה ברצלונה, ממלכת קסטיליה וממלכת ארגון.

7. כיבוש עמדת כוח – יצחק אברבנאל

המשימה המרכזית – כיבוש עמדות הכוח לקראתה צעדו המלכים באירופה במאה ה-15 התאפיינה בשלטון ריכוזי חזק וגם אל ספרד היא חלחלה. הכתר דרש ארגון ואיחוד הכוחות הפועלים במדינה ואלו שהתנגדו פשוט חוסלו: מינוי מנהלים אזוריים, ייעול גביית המיסים, ארגון הצבא והתקרבות לבעלי הכסף בכל אלה הסתייעו המלכים ביצחק אברבנאל שהיה בעל יכולות יוצאות דופן. הוא כאמור לעיל הצטרף לחצרם ב – 1483 לאחר שהיה כבר שר-אוצר בחצר המלך אלפונסו ה- 5 (פורטוגל). מצידו כבש אברבנאל את עמדת הכוח והוא לא היה שם לבדו ובהבדל מרבים לא איבד את צלמו ואת עצמאותו ללמדנו שאין צורך להיות יובל שטייניץ כדי להגיע למעמד בכיר.

8. פבלו דה סנטה מריה – ידידו ושגרירו של האפיפיור

לוסיאנו סרנו (Luciano Serrano y Pineda כומר ספרדי והיסטוריון שפעל בספרד בתקופתו של פרנקו) מתאר את היכולת הבלתי רגילה של היהודים להתקדם ולהשתלב במרחב התרבות הספרדית בספרו: ״לוס קונברסוס״ – ״המומרים״: יצא לאור במדריד 1942 סרנו שואל מה מועיל יותר להבנת ההיסטוריה " .. "es más beneficioso para la historia" אנליזה של מקורות חסויים (מסמכים עירוניים, או של איזו מדינה, או אזור בה) תוך פרסומם ומתן נקודת אור חדשה בעזרתם על אירועים מוכרים או לשוב אל הממצאים הידועים ולהוסיף עליהם עמדות סינטטיות שמתחזקות דעות ידועות."y da a la luz correspondencias epistolares o colecciones de documentos inéditos, que no el que ciñe su labor a apreciaciones de orden general o juicios sintéticos sobre temas ya conocidos, sin aportar nuevas luces"(1940) סרנו עונה על שאלתו בהביאו אור חדש וגם ממצאים חסויים בספרו: ״לוס קונברסוס״ Los conversos
אותו פרסם שנתיים לאחר הטקסט הנ"ל:
״הקרירה המדהימה של רבי שלמה הלוי מדגימה זאת" כותב לוסיאנו סרנו "הרב החשוב הזה ייסד ישיבה בצפון ספרד ונהייה לרב הראשי של בורגוס" (שהייתה העיר בירה הכלכלית של ספרד) "הרב החשוב הזה שלמה הלוי התנצר ב – 1390 והיה לבישוף של קרטחנה (Cartagena) עיר נמל לחוף הים התיכון. "ולאחר זאת הוא הפך לבישוף של בורגוס". ואחר-כך הוא הוריש את המשרה הזו לבנו הצעיר אלונזו שהיה לבישוף של קרטחנה במקומו". וממשיך סרנו ומתאר את המצב האבסורדי של אנוסי ספרד – המראנוס (חזירים) או של תושביה הותיקים שצופים בכל זאת מהצד: "בנו בכגרו גונזלו היה בישוף של הערים: סיגוונסה, פנסיה, פלורנסה ואסטורגה. הרב הראשי של בורגוס לשעבר היה גם חבר מועצת המלך (הממשלה דאז) ומאחר שהיה ידידו האישי של האפיפיור בנדיקטוס ה- 13 (שישב באביניון) מונה גם לשגריר של האפיפיור" משרה של שגריר נודד שייצגו בכל מקום …
שלמה הלוי שנולד למשפחה שבלטה בפעילותה בתחום הכספים בחצר המלוכה בקסטיליה והתפתח לדרגת ידידו של האפיפיור ושר בממשלת ספרד גם היה הבישוף של העיר החשובה לכלכת ספרד בורגוס
בתוך זמן קצר. שלמה הלוי הזה (תמונתו הצהבהבה משמאל) מככב בספרו של לוסיאנו סרנו בו מוצגת הקרירה שלו כמי שבאה להדגיש תזה של היסטוריון ספרדי בן זמננו (אמליו קסטרו – Emilio Castro) שמדגיש את שלטונם של היהודים במקצועות הליברליים: רופאים, נוטריונים, שופטים, כלכלנים והיסטוריון נוסף גם הוא בן זמננו, ספרדי נוצרי (סנצ'ו אלבורנוז Claudio Sánchez-Albornoz y Menduiña) מדבר על העושר הבלתי מוגבל של היהודים באותה תקופה (מאה-15 בספרד). עושר זה נקשר בפיקוח המלא של היהודים על החיים הכספים של שתי המדינות קסטיליה וארגון על ידי בנקאות וחקירת המסים – שמהם הם קיבלו קופונים אבל לא אהדה ליהודים אלא להפך.

מכל מקום סיפור חייו של רבי שלמה הלוי שהתנצר והיה לבישוף של קרטגנה תחת שם חדש: פבלו דה סנטה מריה (Pablo de Cartagena) "בימים ההם ללא ספק מוכיחה זאת״. בהחלט סיטואציה מתגרה שמקוממת כל אדם שפוי והומני. שנת התנצרותו 1390 הייתה שנה אחת בלבד לפני התפרצות הפוגרום בסביליה – בשנת 1391 בו ידובר מיד.

9. הכוח החדש נשען על ברית הדם הוותיקה

המלכים הקתוליים (los Reyes Católicos) לא נחו בביצור כוחם ופתחו מרחב נוסף לחזק באמצעותו את מעמדם. הם פתחו בתהליך של השאת ילדיהם לנסיכים אירופיים – בנם הבכור, חואן, נסיך אסטוריאס, חותן עם מרגריטה, בת מכסימיליאן מהאבסבורג, קיסר גרמניה. אחותו, קתרינה מאראגון, התחתנה עם יורש העצר האנגלי ואחרי מותו הושאה להנרי השמיני מלך אנגליה. בת אחרת הייתה חואנה הראשונה, מלכת קסטיליה, אמו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
ב-1490 הביאו המלכים של ספרד את בתם הבכורה, איזבלה, לאלפונסו, נסיך הכתר של פורטוגל. הוא נפטר אחרי שנה וב-1497 הושאה מלכת פורטוגל ביתם לאחיו, מנואל ה-1 מלך פורטוגל. ובעקבות נישואים אלה גורשו היהודים גם משם.

נכדם, קרלוס הראשון, מלך ספרד, בנם של חואנה (לה-לוקה – המשוגעת בגין בגידותיו האינסופיות של בעלה ההולל) ופיליפ היפה, ירש בנוסף לספרד גם את שטחי בית הבסבורג ואת דוכסות בורגונדיה מסבו מצד אביו, מקסימיליאן הראשון.

10. הקורטס

לקראת סוף המאה ה-12 התחוללו מספר שינויים שהעלו את כוחו של "המעמד השלישי" – – הסוחרים שהתעשרו מאוד – בערים. הערים התפתחו וגדלו. כוחם של האצילים ״המעמד הראשון״ הלך וקרס. אחת הסיבות לקריסתם בספרד הייתה מלחמת השחרור מהמוסלמים. הרקונקיסטה (שחרור ספרד) הוטלה על כתפיהם. הם שמימנו בכסף ובחיילים(כוח אדם) את שחרור ספרד. והרקונקיסטה הזו גזלה מהם משאבים רבים. העירוניים והבורגנים חיו בערים ובהן הם רק הלכו והתעשרו. הם לא היו כפופים למערכת הפאודלית המוכרות והיו פנויים לצבירת ממון ולפיתוח מיומנויות נדרשות וכישורי חייהם צמחו כשהאצילים רק התנוונו. כך החלו לתפוס בני מעמד העיר יוזמה ומחשבה חדשה בכל התחומים ובן השאר השתקפו אלו בפעילותם באיונטאמיינטוס – האספה העירונית ומקומם בשורות הקורטס רק הלך וגדל. כחלק ממערך היחסים הפוליטי מול המלך דרשו הערים וקיבלו פריווילגיות שאפשרו להן חופש לנהל עת עסקיהן ולקבוע את חוקיהן.

נחזור לקורטס – נציגי הישוב בפרלמנט ונציגי המלך בישוב יצרו אליטה חדשה, קבוצה קטנה ״קורטס״ של נציגים מתוך האיונטאמיינטוס, המועצות העירוניות, הגם שלא היו לקורטס כל סמכות חקיקתית, היו להם קשרים בחצר המלך ובקרב האוכלוסייה הכללית, דבר שהיה פורץ דרך בחברה החדשה שהלכה והתגבשה.
הערות:

1. למרות האיונטאמיינטוס האצילים עדין חוגגים ורוקדים והתפאורה הפאודלית עדין עומדת, אבל הכוח כבר נמצא בידי האליטה החדשה ובסופו של דבר הקורטס הוא ששיקף את העוצמה האמיתית במאה ה-15. בקונטס השתקפו היוזמה, האינטלקט, יכולת הארגון החדשה, המידע (מודיעין) והכסף הגדול – רובו יוצג על-ידי העשירים החדשים – הם היו עירוניים – לא אצילים.
2. במאה ה-13 המלך (האחרון) של ממלכת לאון העצמאית (1157–1230) אלפונסו התשיעי, שהיה המלך המודרני ביותר בתקופתו כבר הכיר בחשיבות האיונטאמיינטוס. אלפונסו ה-9 ייסד את האוניברסיטה החשובה אוניברסיטת סלמנקה ב-1212 ולעניננו הוא הראשון שאפשר במערב אירופה כינוס פרלמנט עם ייצוג לאזרחים – ולאיונטאמיינטוס בקבלו את נציגיהם את הקורטס לפרלמנט הוא הקורטס של לאון (1188).
3. נושא הקורטס גורלי להבנת תקופת הגירוש של היהודים בספרד של המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ובעלה פרננדו השני מלך אראגון.

11. שיטת הקורטס

ראשית הקורטס (באספה העירונית –איונטאמיינטוס) במערכת הפיאודלית של ימי הביניים. בעלי האחוזות החזקות החזיקו אספת נכבדים שייעצה להם באופן שוטף: קורטס.
הקורטס הקדום היה מועצה מיעצת והיא התחלקה לשלוש שדרות: אצילים, אנשי כנסייה (המעמד השני) ובני "המעמד השלישי" (סוחרים ואומנים שהלכו והתעשרו במלחמת השיחרור בת 800 השנים בספרד) המושב באסיפה נרכש בכסף מן האדון, כך שרק בעלי אמצעים יכלו לכהן בה.
הקורטס הראשון ביותר וגם החשוב מכולם היה הקורטס של לאון בספרד. הוא התכנס לראשונה ב-1188 והוזכר לעיל כקורטס של אלפונסו התשיעי מלך לאון. ב-1230 התאחדה לאון עם קסטיליה והקורטס שלה התמקם במדריד בבירת קסטיליה והיה לקורטס השני בהיסטוריה.

הקורטס היה אחראי על הצבא וקופת האוצר, והחברות בו דרשה כסף כאמור לעיל אבל גם דרשה התנהלות פוליטית זהירה ומחושבת היטב, כי למלך היו אז זכויות יתר כולל האפשרות לפזר את הקורטס.

12. הכוח הראשון בפרלמנט – התחזק במאה ה – 15

במאה ה-15, נושא דיוננו, כבר התחזק כוחו של הקורטס וכוחם של בני ״המעמד השלישי״ הסוחרים עלה לרמה שאפשרה לחבריו להתאגד ולהתנגד לחוקים מלכותיים.
תהליך דומה התרחש בצרפת ובאנגליה השכנות, כאן וכאן נזקקו המלכים לברית עם ההנהגה החדשה שצמחה בערים, הקורטס (כאן למעשה ראשיתה של היכולת, פיתוח הכישורים והביטחון העצמי של בעלי ההון לקבוע מדיניות ארצית – מכאן מתחילה ההשתלטות של בעלי הממון על הכוח השלטוני המרכזי שממשיכה עד ימנו) ובעזרת ברית זו השיגו נציגי הערים (הסוחרים) את הזכות לחוקק ולהצביע בקורטס, לכוחו השפעה על קובעי המדיניות הארצית כלומר לברית עם המלך אבל כנגד האצילים. וזה הביא לקינאה, שינאה וגם לנקמה – אולי אפילו לשחיטה וגירוש.

הערות:

1. מנהיגי הערים רכשו את מקומם בכסף, למעשה היה זה מיעוט עשיר וחזק – אוליגרכים. לאוליגרכים הייתה כבר כמות אדירה של כסף וכוחם בעזרתו עלה לרמה שאפשרה להם להתאגד ולהתנגד למלך או להוביל אותו לשאיפותיהם – אולי אפילו לנקום למענם באויביהם למשל בגירושם מהארץ.
2. אוליגרכים מהמילים היווניות"שליטה" (ἄρχω – arkho) ו"מעט" (ὀλίγον – óligon). מדובר בצורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי בידי חלק קטן מאוכלוסייה גדולה וכוח קטן זה – אוליגרכים לא מוכר לציבור ולא ידוע הם השולטים אבל איש לא בחר בהם לשם כך – ניאו-ליברליזציה (ממש שיטת הכלכלה של בנימין נתניהו). כוח זה לרוב גם חזק ביותר וגם משפיע מאוד במובנים רבים (צבא, מדיניות, חלוקת הרכוש הציבורי, השכלה, קביעת המס וכן מכריע על מי יוטל מס וגם על מי לא יוטל מס בנוסף לכך כל נושא חלוקת ההזדמנויות לפיתוחם של כישורי חיים – הם ראשונים לקבוע והקביעה נועדה כדי לקדמם אולי היא אפילו גירוש של אוכלוסיה מסוימת). בתקופת המאה ה -15 עיקר כוחו של הקורטס היה כלכלי והיה לו גם אינטרס להעצים כלכלית את כוחו זה.
3. נמצאו הבדלים משמעותיים בין המיעוט החדש – ההנהגה – העשירה, העירונית שהשתלטה על המועצות העירוניות (אוליגרכים): איונטאמיינטוס" או "קאבּילדוס" בצרפת, אנגליה וספרד.
4. ההבדלים האלו היו משמעותי לתופעת הגירוש בספרד ועל כך מיד.

13. האיונטאמיינטוס השונים

באיונטאמיינטוס (ההנהגה העירונית) של ערי מערב אירופה פעלו העשירים החדשים ויש לציין שהיה הבדל עצום בהרכב של ״המעמד השלישי״ – הסוחרים שהתעשרו מאוד.
בהרכב ההנהגה של האיונטאמיינטוס הצרפתי והאנגלי מול הספרדי היה כאמור לעיל הבדל: ״ההבדל שהמנהיגים של הערים הספרדיות״ מסביר פרופ׳ מיכאל הר סגור (שעה היסטורית פרק 61-גירוש יהדות ספרד – דקה 12:03 הקישור להרצאה כאן) ביחס לשאר המועצות העירוניות שנוצרו אז באירופה המערבית היה לדבריו עצום: ״המנהיגים של הערים הספרדיות, בניגוד לנכבדים הצרפתיים (שהיו קתולים מלידה, בספרד הם) היו יהודים או יהודים לשעבר נואבו קריסטוסוס״ מראנוס ("חזירים", כינוי גנאי שטבעו בהם הנוצרים).
חלקם בחרו להתנצר וחלקם בחרו להתנצר בכפייה (אנוסים), המכונים כיום "בני האנוסים", "נוצרים חדשים", "קריפטו-יהודים" (קריפטו ביוונית – "בהיחבא") או "מראנוס" ("חזירים") .

ד"ר גיא בכור כותב במאמרו :
״ב – 31 במרץ 1492, כשלושה חודשים לאחר נפילת גרנדה המוסלמית בידיהם, פרסמו המלכים הקתולים איזבלה ופרננדו את "צו אלהמברה" המשאיר ליהודי ספרד שתי ברירות: להתנצר, או להיות מגורשים מן המדינה לחלוטין, בתוך ארבעה חודשים. הרוב המוחלט, כ- 700 אלף יהודים (מספרים אחרים נעים בין 165,000-800,000) בחר לעזוב, כמובן ללא רכושם, תוך מעשי ביזה ורצח איומים… הייתר, כ- 50,000 בחרו להתנצר, רובם למראית-עין, ולהישאר. (הערה שלי – נושא "רובם למראית-עין" לא הוכח ולהפך ההיגיון והתובנה הפסיכולוגית בת-זמננו שוללת זאת לחלוטין – ב"סוף דבר" אשוב לנושא זה – נכון לרשום: בודדים התנצרו למראית עין, אבל הזמן מחק בהדרגה הרגלים רבים שרובם נעלמו בדור השלישי) – נמשיך עם ד"ר גיא בכור: "בני האנוסים", "נוצרים חדשים", "קריפטו-יהודים" (קריפטוביוונית- "בהיחבא") או "מראנוס" ("חזירים", כינוי גנאי שטבעו בהם הנוצרים)…עברו השנים, והדורות הבאים לא ידעו כלל שהם ממוצא יהודי, אך רמזים סודיים היו תמיד במשפחות האלה, בדרך כלל כאשר אחד המבוגרים, לפני מותו, גילה לייתר בני המשפחה שהם יהודים. למה על ערש דווי? מפחד הפגישה הקרובה עם אלוהים, וכשהפחד מהאינקוויזיציה לא היה כבר רלבנטי אישית.
התוצאה כיום: רבע מתושבי חצי האי האיברי הם צאצאים של "זרע ישראל", כלומר קשורים גנטית בעם היהודי, וחצי מאוכלוסיית פורטוגל. כיוון שבמאה ה- 16 המוני אנוסים נמלטו גם לעולם החדש, יש בברזיל, ארגנטינה, ובמושבות פורטוגליות אחרות, מספרים עצומים של בני אנוסים. למשל, בברזיל, מתוך 200 מליון תושבי ברזיל, 40%, כלומר 80 מליון, הם ממוצא פורטוגזי. מתוכם לרבע, כלומר 20 מליון מתושבי ברזיל כיום בעלי שורשים יהודיים. אם רק 10% מהם ירצו לחזור ליהדות, מדובר על שני מליון איש. כבר כיום יש קהילות בני אנוסים פעילות בניו מקסיקו, בקולורדו, במקסיקו, בגואטמלה, בקובה, ובקולומביה. הקהילות האלה גדלות בקצב מהיר. אך האם הם יהודים או קתולים". (גיא בכור שם)

14. כוחם של היהודים והיהודים לשעבר

״הקשר בין הכוח המלכותי ובין האוליגרכיות העירוניות (אותה אליטה חדשה, קורטס עירוני, רב עוצמה שכפה עצמו על הציבור בכל מערב אירופה) נעשה ברור בשנים 1475-1479 כאשר איזבלה ופרננדוו לחמו נגד פורטוגל״ – מסביר ההיסטוריון האמריקאי פרופ׳ הליצר (במאמרו הנ״ל) וממשיך:
״רק בתמיכתם הכספית של הערים יכלו המלכים להקים את האחוה הקדושה כזרוע צבאית בשליטתם, או למען האינטרסים שלהם. מליציות שהיו לכוח שהוכיח עצמו״. (The expulsion of the Jews as social process, by (Stephen Haliczer
מליציה לאומית סנטה הרמנדד, הם שהכריעו את הכף נגד פורטוגל ונגד הערבים של גרנדה. הניצחון תלוי באוליגרכיה העירונית.
מנהיגי הערים הספרדיות היו אוליגרכים ורובם לפחות היו יהודים מומרים, nuevos cristianos , מראנוס – "חזירים" ולהם היה חשבון להיפטר מהיהודים הלא מומרים. הם פעלו בחצר של המלכה, ובכוח השפעתם הם לא נחו ולא עצרו עד שהביאו לגרושם מספרד. כדי לנצח בתחרות החברתית היה צורך להתנצר וכדי לנצח את הנוצרים מלידה די היה בלהתנצר. וכדי לחזק את כס המלוכה היה צורך בכסף והכסף היה בכיסיהם כך שעל המלך מרגע מסויים וגם על המלכה, כדי לשלוט היה צורך לעבור דרכם – וכדי שהם יוכלו לשגשג ולהתעשר עוד יותר בתחרות החיים ולנצח ולנצח ולאגור עוד ועוד זהב וכסף ויהלומים … הם נזקקו לסלק מדרכם את המוחות הגדולים שהסתובבו בשכונות ההן, מחוץ לשליטתם, סביב בתי-הכנסת. אבל, על כך בהמשך.

האצולה התרוששה עקב התמיכה במלחמה במוסלמים הרקונקיסטה – החזרת הכבוד רוקנה את כוחה. הצבא שנשען והונהג על-ידי הכוח הישן של הדם הכחול לא היה שווה יותר. המיליציה סנטה הרמנדד שלמעשה קמה על חורבותיה והכריעה את שתי המלחמות (פורטוגל – למען כס הוד רוממותה, וגרנדה למען כתר הכבוד האידיוטי של ספרד כולה) הייתה התשובה לביסוס כוחה האבסולוטי של הממלכה הספרדית והם האוליגרכים החדשים רב-אלוף חזירי – מראנוס הם שמימנו אותה. כדי להשיג מעמד בלתי מעורער של המלך נאלץ המלך להשיג שליטה על הכישרונות, היוזמה והכסף וזה היה אצל הבורגנות העירונית שהיו בעיקר יהודים שהתנצרו מטעמי תועלת שתאווה לכוח ולכוח כלכלי הניע את מהות נפשם.
המלחמה בפורטוגל הייתה הכרחית שהרי בלעדיה לא הייתה המלכה זכאית לכתר – מלך פורטוגל טבע את זכויות רעייתו לכתר זה ובנוסף לזאת עמדה לפניהם ממלכת גרנדה בה שלטו המוסלמים. אבל לניצחון עליה היה יסוד נוסף מאוד חשוב והוא למוטת את כוחם הכלכלי של האצילים למען האוליגרכים, אבל גם כדי ללכד את כל כוחותיה של ספרד סביבם וגם זאת התאפשר באותם זמנים רק בסיוע האוליגרכיה העירונית. שם היה הכוח האמתי של ספרד ורק בתמיכתם הכספית של הערים – כלומר של היהודים שכבר לא היו יהודים אלא מומרים הדבר התאפשר.

אשמח להשיב על כל שאלה-

קטעי וידאו קצרים – בפוסט שהעלתי ומציגים את צו גרנדה – אברהם סניור, מנהל אוצר המלכה שהתנצר, שתדלנותו של תומאס דה טורקמדה והגירוש – מתוך הסדרה הספרדית לטלוויזיה איסבל – כאן

המשך

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 1

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 3

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – לחיצות ההחלמה

למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון – כאן

• • מאמרים נוספים:

    • כתף ימין וסופו הטראגי של מבצע גאוני – פייר-פול ריקה

    • פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי

    • פייר בושאן – האיש שהציל את חגיגת הנישואין של לואי ה-14 מאת ירון מרגולין

    • האסכולה הונציאנית (ציור) חלק א' מאת ירון מרגולין

    • ולנטין דה בולון צייר גאון – ירון מרגלין בפתח התערוכה בפריז של ולנטין דה בולון

    • • אלרגיה קשה למזון – להחלים מפגיעה ברירית המעיים ללא תרופות – מצרבת, השמנת יתר, אנמיה – מאבדן גמישות צנרת העיכול
      • להחלים בפשטות ממחלת ריאות חסימתית כרונית
      • רוצה להחלים בצורה מלאה מסוכרת
      • דלקת כליות אינטרסטיציאלית – השתמשו במי שעורה
      • פרפור פרוזדורים (A-fib) יכול להפסיק מעצמו.
      • סמן ביולוגי אמין (ביו-מרקר)
      • טיפול בכאב עם אופיואידים גורר אותך לצרות צרורות למשל עצירות איומה. מה לעשות?
      • ויטמין D
      • מדללי דם טבעיים ויטמין E קאיין, שום, פולי סויה מותססים (נאטוקינאז) וכורכום
      • אגוז מרפא ביבהיטקי
      • גאוט הוא לא רק יתר פורין – החיים עם גאוט תלוי גיל ומין – האם אפשר לנצח גאוט בלי לבלוע הורמוני מין?
      • אומגה 3 צמחית (שמן חרדל, שמן מרווה מרושתת) עולה על צורות אחרות של אומגה 3 ויש והן לבדן תורמות לבריאות בעוד האחרות עלולות להזיק יותר משלהועיל לך
      • התכנית לשיקום הכליות פרק ז' – עקרונות הטיפול
      • התכנית לשיקום הכליות פרק ו' – התבוננו אל מדד האוראה
      • התכנית לשיקום הכליות פרק ה' תנגודת לאינסולין
      • התכנית לשיקום הכליות פרק ד'
      • התכנית לשיקום הכליות פרק ג
      • התכנית לשיקום הכליות פרק ב
      • שחיקת סחוס, למה לסבול? – ללא ניתוח ללא תרופות – טיפול להחלמה
      • עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש
      • פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי
      • התרופות הטובות והרע – חיסול האוצר המגן על משק המיים ולחץ הדם בגוף – האשלגן
      • התרופות הטובות והרע – אבץ
      • תרופות הרגעה שמשאירות אותך רעב וחרד  – ציפּרָלֵקס, פּרוֹזַק, פלואוקסטין 
      • התרופות והרע – ביוטין B7 ויטמין H
      • רוצה להחלים מיתר לחץ דם?
      • התרופות והרע – ומי הורס לך את ה-Q10
      • מחסור בויטמין בי-1 מייצר סיוטי לילה וחלומות זוועה B1
      • גלוטתיון Glutathione ו-N-אצטיל-ציסטאין (NAC)
      • למה יש לי מחסור בוויטמין B12
      • אילוף הכליות הסוררות – איך להחלים מאי ספיקת כליותלהקליק כאן
      • "סוכרת כלייתית (נפרופתיה סוכרתית) כן, אפשר להחלים".
        אי ספיקת כליות – צום חלבונים
        צום חי – הוא תרופה טבעית. אזהרה לקטונים (Lactones)  – 
        אי ספיקת כליות מתוקה: (נפרופתיה סוכרתית) אפשר לצאת בשלום מהצרה המסוכנת לסוכרתיים – צום חי
        אי ספיקת כליות – מתכונים לדיאטה מאוזנת – טעימה להשתגע.

נשארו לך שאלות

אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח להשיב לכל שאלה.

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך). מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, י ומרגיעה את הנפש.

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 1

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 3

 

15. כדאי במאה – ה 15 בספרד להיות חלק מהיהודים לשעבר (למה?)

היהודים במאה ה -15, עזבו את היהדות בדרך כלל מרצון הם התנצרו וכונו מראנוס, כי בספרד של המאה – ה 15 הם נהנו מיתרונות, זכויות יתר, אפשרויות שניתנו להם על-ידי המלכים והאוליגרכיות החדשות רקאם הם היו נוצרים.

הרב סלומון הלוי רבה של בורגוס, למשל, עזב את היהדות והיה לבישוף של בורגוס. ברתולומאו קראנזה (מומר) גם הוא היה לבישוף – הבישוף של טולדו גם הארכיבישוף של גרנדה היה נוצרי חדש הרננדו דה טאלאבירה ואפילו תרזה הקדושה מאבילה הייתה בעברה יהודיה, בת לאנוסי ספרד. להתנצר משמעו להתקדם בחיים ולהתפתח.

להיות יהודי לא מומר באירופה של המאות ה- 15 עד ה- 18 היה להיות לכוד בתוך עולם אכזר. לעסוק בפוליטיקה, בכלכלה, בענפים יצרניים, בתקשורת, בצבא, באמנות, בחקלאות ובנדל"ן כמעט לא היה אפשרי. יהודי היה מסומן, ומוקע מתוך החברה. ברוב המקרים הוא אפילו לא העז להרים את הראש. אלה היו השוליים העלובים של שולי החברה. אנשים כמעט ללא זכויות, נתונים לגחמות הנוצרים ועמדו לפניהם מעט הזדמנויות לפתח כישורי חיים. בפני האנשים שרצו להתפתח עמדה ברירה אכזרית אבל אפשרית: לחיות כנוצרים במעמד של אנוסים, ולהשתלב במרחב האפשרויות ולהתפתח, שכן היו בכך גם הרבה טובות הנאה (זו אחת מבין טענותיו של בן ציון נתניהו). לדוגמה, המיליארדרית, המדינאית והנדבנית חנה נשיא, בשמה המוכר יותר דונה גרציה נשיא, או בשמה הנוצרי ביאטריצ'ה דה-לונה (1510-1569). היא נולדה למשפחת אנוסים. אביה, שמואל נשיא היה כלפי חוץ נוצרי (נקרא אוגוסטינו מיקאס) ולכן הותר לו ללמד רפואה באוניברסיטת ליסבון. היא נישאה לאנוס נוסף, פרנצ'יסקו מנדס (צמח בנבנישתי), שהתעשר עושר עצום בסחר בתבלינים ואחר כך בבנקאות. השניים נישאו בחתונה יהודית סודית, ואחר כך גם בכנסיה.

המומרים (nuevos cristianos) שחברו לנוצרים כדי להצליח בכול מחיר בתחרות של החיים (הצליחו להעפיל אל מקום הולם בפסגת השגשוג והרווחה בזכות היותם מראנוס, קריפטו-יהודים) והם לא יכלו לסבול שיש להם, בערים, בתוך הישובים שלהם, ושבהם הם שולטים, מטעם המלך או משום היותם אוליגרכיים עשירים, שכונות וטריטוריות שלמות שבהן חיו היהודים – הנאמנים לספרד ולאדמתה ולא לגימותיהם, ושם היו להם אפשרויות וזכויות שמאפשרות להם להצליח לשמר גם על נאמנותם לספרד וגם את נאמנותם לעצמם (בפחות מאמץ)״
יש לזכור שכבר בעמוד הקודם בסעיף 10. ״הקורטס״ את ההערה 3. בנושא חשיבות מעמד היהודים ה מראנוס, במועצת העיר לכל נושא הגירוש הזה ״צו גרנדה״.
באותן שכונות היהודים (האמיתיים) חיו בזכות המלכים (נושא שיובהר מיד כשנגיע לסעיף ״17. הפילוג ביהדות והתמיכה המלכותית״) יודגש שפגיעה ביהודים הייתה כמרי במלך – כך שבשכונות הללו יכלו לפעול עסקים על טהרת היהדות והיהודים: אטליז כשר, בתי-כנסת, מקוואות שבהם היתה רק להם (ליהודים) נגישות מלאה והמראנוס היו מחוץ לתמונה ולהשפעה הוא הדין בנושאי עורכי הדין שפעלו שם ומתרגמים וסופרים ומנהלים כלליים ורופאים בכל המרחב הזה (בשכונות ה״יהודיות״) למומרים הגם שנזקקו למוסדות אלו לפעמים בסתר (במיוחד לשחיטה הכשרה) לא הייתה גישה חופשית ולא הייתה כל שליטה עליהם.
המומרים (הקריפטו-יהודים, המראנוס) מנהיגי העיר בפועל, קינאו ביהודים משום שלא ראו בעין יפה את המצב שבעצמם יצרו שם, והוא: שיתכן שבקרבם, היה מרחב שכולו נמצא בליבם, אבל הוא לגמרי לא בידם כי הוא נמצא מחוץ לשליטתם ובשליטת היהודים שחיו בחסות המלך.
הרגישות – הנוצרים החדשים ה(מראנוס, ) היו בנוסף לזאת גם רגישים לעמדת הקתולים הותיקים שהצביעו עליהם בבוז והם המראנוס, כלומר ה״חזירים״ (ספרדית) בעצם יהודים לא נאמנים כביכול והם ששולטים בערים, שלא בצדק להרגשתם הנוצרית (הטהורה). כך שהנוצרים הותיקים – הקתולים טענו כביכול להוכחת הנאמנות לספרד משום שהמומר (הקריפטו-יהודים והחזיר) לא יכול לעולם (כביכול) להיות נאמן באמת לספרד וכך התגלגל לו משולש מורכב ומחובר לריב מתגלגל בו המומרים מבקשים להוכיח נאמנות קיצונית לקתולים מלידה על-ידי סילוקם של היהודים הנאמנים לספרד מארצם. ויהודים שהמלך מגן עליהם והם נאמנים לעצמם ולספרד, קתולים קנאים שמלבד קינאה לא היה להם דבר לקדם עצמם בעזרתו: לא כישורי חיים ולא כסף – קינאה וגם שינאה ואמונה שהאל יעזור. ובתוך זה הפוליטיקאי החכם, המלכה של ספרד איזבלה שהייתה אדם מבריק פוליטית, מתוחכמת מאוד מילדותה (פרשת אנריקה האימפוטנט למשל מוכיחה זאת: איזבלה שהייתה אחותו של אנריקה ה-4 שמלך בקסטיליה בין השנים 1454 – 1474 רצתה לרשת אותו ופרסמה שהיה לא כשיר להביא ילדים לעולםאימפוטנט ולכן רק היא יכולה לרשת אותו) וגם בעלת מרץ פעולה בלתי נדלה, איזבלה הבינה לעומק וגם ידעה שהמראנוס הגיעו למעמדם בשל כישוריהם, ושהיא זקוקה להם, כדי למשול. ומתוך כך, חופש הפעולה שלה היה מוגבל גם בגחמותיהם של המראנוס. ובמאבק הזה, ליהודים המומרים, היה יותר כוח: להם היה הכסף וגם הכישורים ומשום שבשלב הזה לב כבר לא היה להם, בסוף הדרך גם הם וגם מלכתם הרסו את ספרד כולה – ועל כך בהמשך.

השנאה ליהודים ו150 משפחות האצולה בפורטגל

בקיץ (ביום ה-6 לחודש יוני) שנת 1391 פרצו מהומות בסביליה. שהביאו בני אדם מאמינים (קתולים) לרוץ ברחובות ולשחוט אזרחים ספרדיים שהיו בני דת היהודים. נכשלות וקנאה ארוכות שנים של אנשי מעמד הביניים (חסרי כישורי חיים) בני דת הנוצרים השתלבו כהרגל ימי עולם בשנאה שמובילה לקנאה מרה בשמאלנים וכאן היו הם היהודים על שתפסו ברוב כישרונם וכישורי חיים שהביאום בצדק לעמדות מפתח במנהל המלכותי ובמיוחד אל המשרות של ׳גובי המסים׳ ושרי האוצר שהמלך נזקק להם בן. בנוסף לרגשות העזים שנובעים מנתק והעדר יכולות וחוסר השפעה על קבלת החלטות במרחב הכלכלי, התקיימו ללא הפרעה, נאומי ההסתה במסגרת הטפותיו של סגן הבישוף (של אסיחה –בחבל סביליה) בשם פראן מרטינז. נאומי שטנה שנשפו בעורפם של האזרחים הקתוליים, והביטויים הללו טפטפו רעל ואיבה בנשמותיהם הטהורות והקדושות (שנאה לא נספרת כאן מאז ועד היום גם לא קינאה) וככל שהמשיך הרעל לטפטף לתוכן היו טהורות לגמרה וכך עד שאלו קמו בזעם ותבעו לבודד את היהודים מהנוצרים ולשרוף את בתי-הכנסת שלהם ובנוסף קמו כמה פורעים ויצאו לטבח המוני (קדוש) ולא שקטו המה גם לאחר ששחטו אזרחים רבים בבתיהם ולקול זעקותיהם, ובקדושתם הטהורה ובעוז רוח וברגש נאמנות למולדת המשיכו ובזזו את הרובע היהודי כולו. אחרי הפרעות של 1391 – לא הוכרז גירוש מספרד וכן לא הוזכר גירוש יהודים במאה השנים שבאו אחריו וגם לא לאחר השחיטה או במשך שיא הטבח של ההמון ביהודים.

 

17. הפילוג ביהדות והתמיכה המלכותית

לפוגרום סביליה בשנת 1391 הייתה משמעות גורלית על החלטות אזרחי ספרד היהודים לגבי עתידם המשותף. האירועים הללו (רצח ההמונים) זעזעו את הקהילה. העומדנים מדברים על 50,000 בני-אדם, אזרחים, שנטבחו ברחבי ספרד. הטבח השמיע את קולו והביא לפילוג ביהדות ספרד, שהתפצלה לשני זרמים: אלו ששמרו על דתם בגלוי ולאנוסים המראנוס שבחרו או שנאלצו להמיר את דתם.
תחילה עשו זאת מאינטרסים של קרירה למראית עין, וחלקם גם המשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות אבל רבים מהם היו נאמני הכנסייה. לא ברור מספרם האמתי של האנוסים שבאמת שמרו על היהדות בסתר. רבים היו חילונים כך שלדת לא היתה משמעות רעיונית לתוכן חיי הרוח שלהם ולרבים היה המהלך מאוד כדאי כלכלית. הסברה שמדובר באליטה מצומצמת בלבד של אנשים עם ״לב יהודי״ אמיתי ששמרו אמונים ליהדות, כשרוב רובם של האנוסים היו מומרים ויהודים לשעבר שאבדו לעם היהודי (חוקרים עומדים את אלו כיום ב 20.000.000 איש החיים בארצות דוברות הספרדית או הפורטוגזית, כולל בארה״ב).

האבנים הנסקלות – הרדיפות והמחשבה על המרת דת החלו הרבה שנים קודם ל 1391. כבר ב 1331, שישים שנה לפני פוגרום סביליה, קדם לו אירוע אלים ומתמשך של זריקת אבנים בלתי פוסק שהתרחש בספרד בשנת 1331 – סקילת בתי אזרחים שדתם יהודית. הרובע היהודי בגירונה ספג סקילה מתמדת, שהפכה את חיי היומיום של התושבים לבלתי נסבלים והדברים הגיעו לידי כך שהמלך פדרו הרביעי (1336-1386) נאלץ להתערב במצב שנוצר ולמסור באופן אישי צווים מחמירים המענישים בקנסות חמורים כל פגיעה בתפקודה של הקהילה היהודית; אך ללא הועיל.

יש לשים לב לאירוע שולי וחסר השפעה זה שמוזכר למעלה – כביכול: מלך ספרד המלך פדרו הרביעי (Pero IV d'Aragón) יוצא באופן אישי להגנת אזרחי ספרד היהודים.
בארוע זה, כאן, לדעתי מתחילה הטענה נגד בית המלוכה שהוא כביכול מפריע לסדר הציבורי – הכלכלי ובבוא המלך לבקש סיוע מהאוליגרכים (הגם שרובם נמנים על המראנוס) עליו לקחת בחשבון שביום התשלום נושא הגנתו על היהודים משנת 1331 יבחן מחדש וגם יעמוד על הפרק.

נושא זה עמד כהשראה (לדעתי) בפני ויליאם שקספיר בבואו לעצב את ״הסוחר מונציה״ – ״הסוחר מוונציה״ הוא מחזה שנכתב באנגליה, במועד לא ידוע בין 1594 ו-1597. דמותו המרכזית שילוק מעוצבת ומשקפת את יום התשלום שדרשו נותני החסות הכלכלית למלכה, מהמלכה הגדולה והמבריקה של ספרד – איזבלה (כשהסוחר מונציה אנטוניו נמשל למלכה איזבלה). ראשי הערים בספרד, חברי הקורטס – האוליגרכים שהם המראנוס משתקפים בדמותו של שיילוק. והוא מציג את הסטריאוטיפ האנטישמי, היישר מחשכת ימי הביניים, של היהודי שפיתח כישורי חיים מעוררי קינאה בתחום ניהול הכספים ומלווה בריבית – האסורה על הנוצרים. ומצד שני שילוק משקף אנושית רגישה של אדם שסבל תלאות איומות, אדם אנוס. כאביו עולים על קנאת הסביבה ושנאתה אליו: הטוענת לגירוש.ודרישתיו של האנוס לנקמה בספרד, בבית המלוכה, במלכה עצמה מוצגות בסוחר מונציה ומוצגת בהבנה ובתפארה של גאון.

מרגע שנודע על המתרחש בסביליה נעורו אזרחי גירונה – זורקי האבנים ההם והביאו לידי כך שמשפחות המעמד הגבוה של הקהילה היהודית: קרסקס, רובנס, אבינאיס, דסמאסטרס, רוואיאס וסאלטרס, הושפלו. המשפחות שהיו מקשרות לשושלות הנוצריות הגדולות בגירונה, הוכרחו לענוד טלאים על בגדיהם ולעבור ולחיות ב'גטאות' צפופים בדומה ליהודי ורשה במאה ה- 20.
ב-10 לאוגוסט, 1391, יום סן לורנצו בגירונה, נוצלו תהלוכות הקודש בעיר למתקפה על הרובע היהודי של העיר. יהיה זה אחד הימים העקובים מדם והעצובים ביותר עבור הקהילה היהודית בגירונה: "ההמון הזועם פנה לגבולות הרובע עם לפידים בוערים. הם שרפו את השערים, נכנסו, גנבו ושחטו … דם נמרך על משקופי הבתים של היהודים, אשר חלקם מצא מקלט בבתיהם של סוחרים נוצריים; אחרים נמלטו לעיירות קרובות; רבים אחרים התנצרו" (חסדאי קרסקס או חסדאי בן-יהודה –רבה של ברצלונה וסראגוסה באותם זמנים ופילוסוף עוד עליו: זאב הרווי, ר' חסדאי קרשקש, מרכז זלמן שזר, 2010.) –הכנסיות למחרת ערכו טקסי טבילה המוניים והעיר התמלאה בmarranos. הם כונו ״חזירים״ – מאראנוס גם "קונברסוס" או "נוצרים חדשים" אבל למעשה הם שרדו ולחמו לשם כך. כל אחד ואחד מהם לחם את מלחמת הקיום שלו בדרך היחידה שהתאפשרה לו כדי לשרוד.

מכול מקום, כמאה שנה קודם לגירוש היהודים מספרד בגלל ארועי גירונה התנצרו אלפי יהודים ועד כדי כך הגיעו הפחדים שלהם בחיי היום יום, שבאמצע המאה ה-15 רוב הבישופים הספרדים בספרד, כבר היו ממוצע יהודי ובפורטוגל הדברים הוקצנו כשמתוך 150 משפחות אצילות, כולן, (בפורטוגל היו אז רק 150 משפחות אצילות), כולן, לבדיקת פרופ׳ הר סגור נמצאו, על פי מסמכים שהוא עבר עליהם אישית כשישב בארכיון של ליסבון כולן נמצאו מעורבות בדם יהודי. הדם הנאור והחכם של המושפלים והאנוסים והשורדים גם של ה״חזירים״ המראנוס חדר בפורטוגל גם אל השושלת המלכותית. מפורטוגל עבר אל השושלת המלכותית של ספרד דרך פרדיננד היקר – הלוחם על שחרור ספרד בעלה של המלכה הדגולה איזבלה אבל על כך בהמשך. בנוסף הוזכר שדם יהודי זרם גם בנשמתם של רוב האוליגרכים שעמדו בראשי הערים ושהודות להם ניצחו המלכים את הערבים כשפרדיננד ה-2, המלך הקצת יהודי, עומד בראשם. אחד מהיהודים המומרים הללו היה איש הסוד של המלכה איזבלה. הוא היה נזיר דומיניקני בשם תומס דה טורקמדה. מומר נודע אחר היה דייגו דה-דזה, פרופסור לתיאולוגיה בסלמנקה ולימים הארכיבישוף של סיביליה או האינקוויזיטור הגדול גם מוצאו יהודי בן האנוסים.

חואן קאברו, ראש לשכת החצר רב-העוצמה וממנהלי עזבונו של המלך פרדיננד, לפי צוואתו, היה ממשפחת קונברסוס ידועה. שני האחרונים נמנו על חבריו של קולומבוס שגם מוצאו יהודי. גם לואיס דה טורז המתורגמן של קולומבוס התנצר ערב מסעו הראשון של קולומבוס.

שר התקציב של המלך לואיס דה סנטאנחל (Luis de Santángel), סייע רבות לקולומבוס במסע ומתן לקבלת סיוע מהמלכה והודות לו שינתה המלכה את דעתה בשאלת מימון מסעו הראשון של קולומבוס. לדברי לאס קאזאס, כאשר שמע סנטאנחל כי "…המשא-ומתן עם קולומבוס נותק לחלוטין, חש עצב ומצוקה כה רבים. כאילו הוא עצמו לקה באסון גדול כלשהו." לסנטאנחל, ולא למלכה, שיגר בסופו של דבר קולומבוס את הדיווח על תגליותיו באותו מסע ראשון. יצוין שכמה מקרוביו של סנטאנחל הועלו על המוקד כיהודים, והוא עצמו נדון על-ידי האינקוויזיציה ביולי 1491 להבעה פומבית של חרטה על חטאיו – גם הוא בא ממשפחה יהודית וכן גבריאל סנשז, הגזבר-הכללי של הממלכות.
אפילו האינקויזיטור העליון השני (שנמצא מתחת ראש האינקויזיציה תומאס דה טורקמדה, המוודה האישי של המלכה שגם הוא היה מומר) דיאגו דה דזה היה (גם כן) בן למשפחת מומרים – הם באו מהעיר טורו, והבישוף של סגוביה אשר פעל רבות למען הכרזתה של איזבלה למלכה לא היה יהודי לשעבר?
למען האמת דם יהודי הגיע לחצר המלכות עצמה שהרי
הנריקז הייתה משפחה יהודית מכובדת (בפורטוגל) ואם המלך הספרדי פרדיננד ה – 2 (בעלה של איזבלה, משחרר גרנדה) נולדה להנריקז – Henriques, כך שהוא עצמו וילדיה של המלכה הנערצת איזבלה בחלקם יהודים.
יוצא מכך שגם בדם הנכד הדגול: קרלוס הראשון (שממלכתו כונתה "האימפריה בה השמש אינה שוקעת לעולם") נשא בגופו זרמי דם של ״חזירים״.

18. תומאס דה טורקמדה

Tomas de Torquemada נולד בכפר בעל שם זהה סמוך לוויאדוליד שבמערב ספרד בשנת 1420. סבו היה יהודי ונראה שאביו חבר לנצרות מהיכרותו את חיי הקריפטו-יהודים nuevos cristianos תומאס ידע שהיהדות רחוקה מהם והולכת ומתרחקת גם מעצמו.

התאוריה שהיהודים החדשים – קריפטו-יהודים, אנוסים, מראנוס ממשיכים לחיות בסתר כיהודים הייתה המצאה רומנטית מאוחרת ששיתפה פעולה עם הזדהות קנאית של חברה שתיעבה את מי שהצליח לפתח כישורי חיים כמו היהודים המומרים. המחקר המודרני מוכיח שאין בטענה אמת בן החוקרים שטוענים זאת נמצא מחקרו של היהודי היורד פרופ' נתניהו. הוא טוען שהנוצרים החדשים השלימו עם גורלם שתוך 3 דורות זיקתם ליהדות תיחלש מאוד. גם פרופסור נורמן רוט מאוניברסיטת וינסקונסין מדיסון חושב שחיי היהדות בסתר של הקריפטו-יהודים הומצאה כדי להקים את האינקוויזיציה (עוד על כך כאן).

הקמת האינקוויזיציה במהותה לא שונה ממשרד ״ירושלים ומורשת״ שהוקם בישראל בשנת 1990 (18 בנובמבר), לא היה בו צורך, אבל הייו להקמתו הצדקות. משרד זה
בוטל ביום ה-30 בדצמבר 1992, "הן מטעמים ענייניים הקשורים בנושאי ירושלים, והן מטעמי חיסכון".‏‏[1] לאורך תקופת פעילותו עמד בראשו ראש הממשלה יצחק שמיר והופקד על קידום ענייניו סגן השר לענייני ירושלים, חבר הכנסת אברהם ורדיגר. ראש הממשלה יצחק רבין עמד בראש המשרד מיולי 1992 ועד לביטולו.
שרים לענייני ירושלים, מהסברים שונים, קמו וכשמתבוננים ברשימה אפשר להבין שהתפקיד נדרש:
שמעון פרס (1995-1996) אריאל שרון (2002) בנימין נתניהו (1996-1999), נתן שרנסקי (2003-2005) צחי הנגבי (2005-2006) רפי איתן (2007-2009) נפתלי בנט (2013-2015) כיום התיק נמצא שוב בידי הליכוד. מה טובתה של ירושלים יצאה מכל זה? האם נוסף לה כוח, מעמד, יופי, גני ציבור? כתושב ירושלים אעיד שכיעורה גדל והפקקים התפתחו ומקומות החניה פחתו, אבל התקציב נשמר והועבר ועוד יועבר וכן הסמכויות והזכויות. בוודאי יצר המשרד מקום עבודה. כזו הייתה האינקוויזיציה של תומאס דה טורקמדה., מקום עבודה נדרש שטועלתו לציבור אפסית, תיקון הרסנית.

הבדל היה בנחישותו וכישוריו. טורקמדה קיבל משרד זניח שאיש לא דיבר בו וביום אחד הפך אותו משל היה ׳מירי רגב׳ שרת התרבות בממשלת נתניהו לאיזה מקום רם ונישא בפי כול. הארגון שלו צמח מבית דין מקומי בסביליה לרשת של 24 "משרדים קדושים". כדי למנוע את התפשטות הכפירה בנצרות (שנגדה פעלה האינקוויזיציה רשמית, ולא בהכרח נגד יהודים), פרופ׳ יוסף קפלן מהאוניברסיטה העברית מוכיח במחקריו שהקבוצה שנגדה פעל הייתה לא הומוגנית.

חלק מהאנוסים והמראונס, קריפטו-יהודים התנצרו בשל טובות הנאה וכדי להצליח כלכלית, אחרים היו חסרי דת, חלק התנצרו משום ייאוש מהמצב ורק חלק קטן התנצר והמשיך לשמור על מנהגים יהודיים בסתר.
יוצא מכך שהרבה עבודה בפועל לא הייתה לארגון שבראשו עמד טורקמדה במשך 15 שנים, אבל הוא המציא אותה והפך שם דבר לרוע ושטניות.
היהודים המלומדים גם ההיסטוריונים הממסדיים שבהם השתדלו להוכיח שאין בנפשו, בגופו ובדמו טיפה מהיהדות, ובכל זאת גם בו זרם דם של יהודים. למי שגר בישראל וקורא הערות של דומיו ברשתות החברתיות גם עוקב אחר נאומי ההסתה של בנימין נתניהו אין בכך שום הפתעה.

מחזהו שלויקטור הוגו נכתב עליו. Torquemada, a play by Victor Hugo.

אובדן הכבוד, כיבוש ספרד על-ידי טארק בן זיאד

הניצחון של טארק על הספרדים נחשב עד היום לאחד מגדולי הנצחנות האיסלאמיים והערבים בכל הזמנים. לספרדים היה פגיעה קשה בכבוד ומוטיבציה אדירה לנקמה. בצבאות ערב נוהגים מפקדים ערבים להקריא את תוכן הנאום שלו כדי להלהיב את חייליהם וגם לומדים אותו בעל פה:

"הוי אנשים היכן המוצא? הים מאחוריכם והאויב לפניכם, ובאלוהים נותרה לכם סבלנות ואמונה…"

המוסלמים כבשו את טולדו, (טולילה בלשונם) את סרגוסה ואת האזורים שמדרום לנהר האברו. קורדובה הייתה בירתם.

הכיבוש המוסלמי את ספרד החל בימי הביניים (המאה השמינית) בשנת 711 – אז חצה טארק את גיברלטר וספרד נמחצה תחת רגלי השבטים המורים, מוסלמים שמוצאם בצפון אפריקה, בהנהגתו של טארק בן זיאד מן הברברים.

מדובר בגנרל נבון, אסטרטג מבריק בעל עוז רוח שהיה אחד מגדולי המצביאים המוסלמים. טארק כבש (למעט אזור צפון ספרד שנשאר נוצרי) את כל ספרד. הצלחתו של טארק הייתה אדירה והמוסלמים קראו על שמו את ההר בסמוך למיצר המפריד בין ספרד למרוקו בשם ג'בל טארק. גיברלטר הוא שיבוש של השם ג'בל טארק.

רודריגו דיאז דה ויור היה אחד הגיבורים הגדולים מבין הספרדים שלחמו במוסלמים הוא Rodrigo Díaz de Vivar מוכר גם בכינויו "אל סיד", (שיבוש של ״אדון״ בערבית "אלסייד").

שלטון המוסלמים היה סובלני כלפי היהודים. אפשר לקיים מנהגים יהודיים וראשי הקהילה היו מקורבים לשליטים המוסלמים בולט ביניהם רבי חסדאי אבן שפרוט (בן המאה ה10) שהיה הרופא של משפחת המלוכה ושימש גם כדיפלומט. קהילות יהודיות פעלו ושגשגו בערים: מדריד, גרנדה, טולדו, וקורדובה. התקופה כונתה "תור הזהב". תקופת פריחה תרבותית של יהדות ספרד.

רבי אברהם אבן עזרא – פרשן המקרא, משורר, בלשן והוגה דעות חי ופעל בתקופה זו גם רבי משה אבן עזרא – פילוסוף ומשורר. רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי –בעל "הכוזרי" והמשורר ששר "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך" הרמב"ם – רופא, מגדול פוסקי ההלכה בהיסטוריה היהודית בעל דעות חשוב שהיה נערץ, בתקופות שונות, גם על מנהיגי ספרד ובעיקר על תושבי עיר הולדתו קורדובה. הרמב"ן –פרשן ופילוסוף וכן רבי שמואל הנגיד גם הוא הגיע לדרגת שר אוצר, שר הצבא ומשנה למלך – פעל בגרנדה, בנוסף על היותו משורר יהודי ובלשן.

 

לפתע – הכל חדל וצו גרנדה הקורא ליהודים להסתלק מיד בסוף מרץ 1942 נחתם והוכרז.

20. כסף והשפעה

בסוף המאה ה-15 שלטו בספרד המלך פרננדו השני, מלך ארגון ולצידו רעייתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה. מעמדה של המלכה לא היה מובן מאליו וגרר את ספרד למלחמה. אחי איזבלה יורש העצר היה אנריקה. בשנת 1454 הוא ירש את אביהם חואן השני והיה למלך בקסטיליה. את אחותו איזבלה גירש משם. בגיל 10 בערך, הוחזרה איזבלה לקסטיליה ובהיותה בת שבע עשרה ביקשו אצילים למנותה למלכה במקומו של אחיה, איזבלה סירבה והכירה במלכותו. בתמורה, הוכרה איזבלה על-ידו כיורשתו. עם מות אנריקה הרביעי מלך קסטיליה בדצמבר 1474 – הוכתרה איזבלה למלכה אלא שחואנה – בתו של אנריקה הרביעי יצאה למאבק נגדה. חואנה תבעה את זכותה לכתר באמצעות בעלה כשאיזבלה עצמה יצאה לקרב דיפלומתי מעורר השראה נגדה וגם כשבעלה של חואנה אלפונסו החמישי, מלך פורטוגל לחם לצידה הייתה זו איזבלה שניצחה. על רקע פרשה זו התפרסם אחיה כחסר כוח גברה (מה ששלל לחלוטין את אבהותו לתובעת לכתר) ובנוסף להכפשת גבריותו פרצה מלחמת אזרחים, שדרשה ממון רב.

כסף לאצילים לממן מלחמה זו לא היה אבל לראשי הערים, לאוליגרכים היה ממון ובכמויות אדירות.

כאנשי עסקנים ממולחים אלו נתנו מכספם בהלוואה ובתנאים שהולכים ומתבהרים לאורך החיבור הזה למלכים, הם רכשו את שליטתם על העסקים בממלכה. והתנאי שלהם למתן הכספים הלך והתבהר. כל מה שהם רצו נקשר בטובתם בטווח הקצר – אופק בלתי נדלה להרחיב את רווחיהם הגדולים מידית. תרצו זו הייתה עסקה, תירצו שהרי בעידן הליכוד אנו חיים, זה היה שוחד:
שלטון תמורת טריטוריה לעסקיהם. מרחב עסקי פתוח לחא תחרות וכשבסופו של דבר ניצחו פרננדו ואיזבלה את מלך פורטוגל והנסיכה זכתה בהבטחת שלטונה. הגיעה עת התשלום ועתה היה עליה להחזיר את חובה ולשלם לראשי הערים – לאוליגרכים: ליהודים המומרים. והתשלום כדבריה: רושש את ספרד.

האינטרס של המומרים היה ברור להעשיר את הונם, ומאחר שהם כבר צעדו בדרך החנופה והגזל והקריבו בהדרגה את כבודם למען השג מטרתם והרי זו דרכה של השיטה לאבדן צלם אנוש – כאן, המצפון סולק הצידה – הוסר. הדלת נפתחה ואת כל עמדות המפתח שהיו עד אז בהגנת המלך (הערה למעלה בסעיף 15. הפילוג ביהדות והתמיכה המלכותית) דרשו המשחדים הללו רק לעצמם – ״יסולק הקורהידור״ – הייתה הסיסמה (יסולק מדרכנו השומר מטעם המלך, על היהודים) להשגת הדרך אל הבלעדיות, המונופול, על כול ההזדמנויות לעשות כסף, על המשרות, הסכמי המסחר והרכוש הלא נייד: הבתים והמוסדות שלהם את הכול הם רצו! וגם חשקו (על הדרך) להשפיל את המלך, שזכה בכל הכוח האפשרי בזכותם אבל מבלי לפרסם זאת ומבלי לסכן את מעמדם כהיום אז: את חופי הים הם רצו להפוך לנדל"ן. דבר לא השתנה במרחב התאווה לכוח כלכלי. את בארות הגז וגם את משרת שר האוצר ושר החוץ ושר התיקשורת… מי שעודד ותמך ברעיון זה היה היהודי המומר – תומס דה טורקימדה שהגיש בנושא זה למלכה תזכיר שטען שמחובתה של המלכה לפעול, בין השאר, לתיקון שני סעיפים הנוגעים ליהודים: האחד, תפיסת משרות ציבוריות שיש בהם שיפוט על נוצרים, והדגש כאן הושם, על חכירת הכנסות ממסים של המלכות וגבייתם;
האחר, הגשמת ההפרדה במגורים בין יהודים לנוצרים, נשיאת הסימן המיוחד ליהודים, והאיסור ללבוש בגדי משי (ליהודים ולמאורים), ההפרדה, הסימון והלבוש, היו החלטות הקורטס (על הסימן הוחלט בשנת 1476 במדריגל, ועל ההפרדה – בשנת 1480 בטולידו). יוצא אפוא שלדעת טורקימדה לא הוציא השלטון את ההחלטות אל הפועל והוא נכשל בכך; טורקימדה שהיה הכומר המוודה של המלכה יהודי לשעבר וראש האינקוויזיציה בספרד הוביל גם לגירוש יהודי ספרד מסיבותיו.

יודגש: רבים מהיהודים מרבי-הממלכה, רופאים, סופרים ומשוררים, מנהיגים ,מצביאים , שרי – אוצר ומנהלים כלליים פעלו במשך מאות שנים בספרד. שום דבר לא התקיים בה, בלי מעורבותם של היהודים. הם היו רבי יכולות, דיפלומטים מבריקים, מנהלים חכמים וסוחרים שניצלו היטב הזדמנויות כולל מצבים פסיכולוגים מורכבים וחילופי-שלטון – וכאשר המוסלמים כבשו את ספרד, במאה ה-8, ואח"כ, במהלך הכיבוש מחדש של השטחים בידי הנוצרים, הם ותמיד הם שמילאו ומילאו היטב חללים שנוצרו במנהל הכללי והכספי. הם דיברו הרבה שפות ושימשו כמתורגמנים, כנושאים ונותנים, כמנהלים וסופרים ומורי דרך גם יועצים נבונים. הייתה סכנה שזה יקרה שוב…זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן לסלקם מכל המשרות ולהשתלט עליהם. ביזנס מלוכלך אבל זה עולם העסקים.

חוקי טוהר הדם וטולדו

באמצע המאה ה-15 גברה התסיסה הכללית. בעיר טולדו התסיסה גרמה ב – 1449 למהומות שהופנו תחילה כלפי המתנצרים היהודים לשעבר. המהומות היו עקב דרישות השלטונות למיסים מהעיר. העיר סירבה. דון אלווארו, ראש השרים של ממלכת קסטיליה הורה לגבות אותם בכוח. גובי המיסים שהיו, כמעט כולם נוצרים-חדשים, הותקפו. בהמשך המהומות הותקפו כל הנוצרים-החדשים.

בעקבות אירועי טולדו 1449 קמה יוזמה חדשה בעיר זו – בטולדו לחקיקת חוקי "טוהר הדם" Limpieza de sangre שהופעלו מכאן ואילך כנגד נוצרים חדשים. העיקרון היה גזעני ליהודים יש מומים מולדים, טענו המסיתים ולכן גם אקט הטבילה המטהר לא יכול לתקן זאת – טקס הטיהור הנוצרי לא יבטלם כך ה nuevos cristianos – המתנצרים בפועל נשארים יהודים ויש להגבילם. המלך חואן ה- 2 התנגד להתפתחות זאת וביקש את תמיכת האפיפיור כנגד המורדים. האפיפיור ניקולאס ה-5 הצטרף למחאה הגזענית ופרסם מנשר שדחה את האפליה בין הנוצרים הוותיקים לנוצרים החדשים. אף הקרדינל חואן דה טורקמדה (דודו של מי שעתיד להיות ראש האי נקויזיציה הספרדית) תמך במחאה של המלך ועודד את עמדת האפיפיור.

השנאה כידוע לנו כיום, כישראלים לא דועכת ממנשרים חד-פעמיים ואפילו לא מנאומי "תשתלבו, עיזים" וכיוצא באלו והמהומות בטולדו נמשכו ב – 1467 ואחר כך הן שבו והתעוררו באנדלוסיה בשנת – 1473 כאשר השיא היה בכלל בקורדובה.

רוששתיה – במכתב שהגיע לותיקן כמיועד להוד קדושתו האפיפיור כותבת המלכה המהוללה של ספרד וידוי מצמרר בו היא מכירה בהריסתה את ספרד שלה בעצמה ״רוששתיה״ : ״למען הדת הקדושה שלנו רוששתי מחוזות שלמים״.

מבט אל שיטת הלחיצות שפיתחתי – אין דומה לה בפריצת דמימה, הוכחה כמשחררת כאבי גוף, יעילה בתהליכי החלמה ומרגיעה את הנפש.

קטעי וידאו קצרים – בפוסט שהעלתי ומציגים את צו גרנדה – אברהם סניור, מנהל אוצר המלכה שהתנצר, שתדלנותו של תומאס דה טורקמדה והגירוש – מתוך הסדרה הספרדית לטלוויזיה איסבל – כאן

המשך המאמר

אני מזמין אותך לאתר החדש שלי – לחיצות ההחלמה

למאמרי – חזרה לבסיס – עקרונות צירופי המזון – כאן

• • מאמרים נוספים:

    • • אלרגיה קשה למזון – להחלים מפגיעה ברירית המעיים ללא תרופות – מצרבת, השמנת יתר, אנמיה – מאבדן גמישות צנרת העיכול
      • להחלים בפשטות ממחלת ריאות חסימתית כרונית
      • רוצה להחלים בצורה מלאה מסוכרת
      • שחיקת סחוס, למה לסבול? – ללא ניתוח ללא תרופות – טיפול להחלמה
      • עורקים גמישים – הסוד והדרך לזכייה בבריאות מחדש
      • פרנצ'סקו מסינה Francesco Messina אלהים באדם שחיפש אחר היופי
      • התרופות הטובות והרע – חיסול האוצר המגן על משק המיים ולחץ הדם בגוף – האשלגן
      • התרופות הטובות והרע – אבץ
      • תרופות הרגעה שמשאירות אותך רעב וחרד  – ציפּרָלֵקס, פּרוֹזַק, פלואוקסטין 
      • התרופות והרע – ביוטין B7 ויטמין H
      • רוצה להחלים מיתר לחץ דם?
      • התרופות והרע – ומי הורס לך את ה-Q10
      • מחסור בויטמין בי-1 מייצר סיוטי לילה וחלומות זוועה B1
      • גלוטתיון Glutathione ו-N-אצטיל-ציסטאין (NAC)
      • למה יש לי מחסור בוויטמין B12
      • אילוף הכליות הסוררות – איך להחלים מאי ספיקת כליותלהקליק כאן
      • "סוכרת כלייתית (נפרופתיה סוכרתית) כן, אפשר להחלים".
        אי ספיקת כליות – צום חלבונים
        צום חי – הוא תרופה טבעית. אזהרה לקטונים (Lactones)  – 
        אי ספיקת כליות מתוקה: (נפרופתיה סוכרתית) אפשר לצאת בשלום מהצרה המסוכנת לסוכרתיים – צום חי
        אי ספיקת כליות – מתכונים לדיאטה מאוזנת – טעימה להשתגע.

נשארו לך שאלות

אני מזמין אותך ליצור קשר בטופס כאן למטה,

אשמח להשיב לכל שאלה.

לטופס פנייה ישירה אל ירון מרגולין – נא להקליק – כאן

למען הסר ספק, חובת התייעצות עם רופא (המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי של כל מטופל או שלך) לפני שימוש בכל תכשיר, מאכל, תמצית או ביצוע כל תרגיל. המידע באתר של ירון מרגולין או באתר "לחיצות ההחלמה" (בפיסבוק או MARGOLINMETHOD.COM ), במאמר הנ"ל ובמאמרים של ירון מרגולין הם חומר למחשבה – פילוסופיה לא המלצה ולא הנחייה לציבור להשתמש או לחדול מלהשתמש בתרופות – אין במידע באתר זה או בכל אחד מהמאמרים תחליף להיוועצות עם מומחה מוכר המכיר לפרטים את מצבו הבריאותי הכללי שלך ושל משפחתך). מומלץ תמיד להתייעץ עם רופא מוסמך או רוקח בכל הנוגע בכאב, הרגשה רעה או למטרות ואופן השימוש, במזונות, משחות, תמציות ואפילו בתרגילים, או בתכשירים אחרים שנזכרים כאן.

 

חזרה למעלה – תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 1

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 2

• תככים ומזימות – תהליך חברתי סביב גרוש יהודי ספרד – 3